כ"ה בתמוז תשל"ג, 25.7.73, בכנסת

חברי הכנסת, סיימנו היום את המושב הרביעי בסדרת המושבים השנתיים של הכנסת, שהוא גם האחרון לתקופת כהונתה של הכנסת השביעית, והרינו יוצאים לפגרה הנמשכת כשלושה חודשים. ייתכן שנצטרך להתכנס עוד לישיבה, או למספר ישיבות, שלא מן המנין; אך הבחירות לכנסת ממששות ובאות, ועד שתסתיים הפגרה הזאת – יגיע תור כהונתה של הכנסת השמינית, שתיבחר.

חברי הכנסת, אם נסכם עבודת הכנסת הזאת, השביעית, במספרים ובכמויות נמצא, שהיא חוקקה 320 חוקים, מהם 282 שהוצעו על ידי הממשלה ו־38 שהוצעו על־ידי חברי כנסת;

הכנסת דנה ב־146 הצעות חוק של חברי כנסת שמהן 76 הועברו לוועדות ו־70 נדחו;

עמדו לדיון 339 הצעות לסדר היום (ובכלל זה הצעות דחופות) מהן הועברו לוועדות 220, 90 נדחו, ועל 29 הוחלט לקיים דיון במליאה, מהן מה־29 –17 דיונים כבר נתקיימו. (לגבי 155 מתוך 220 ההצעות שהועברו לוועדות – כבר הונחו מסקנות על שולחן הכנסת, ונותרו 65 שהדיון בהן בוועדות עדיין לא נסתיים). כן עמדו לדיון 28 – ואם אני מוסיף את היום – 29 הצעות אי־אמון בממשלה.

הוגשו 6180 שאילתות, מהן נענו 6000, ועדיין לא נענו 180, שחלק ניכר מהן הוגשו בימים האחרונים ממש. תוסיפו לזה את העבודה המרובה והחשובה של ועדות הכנסת, את הפעולות שנעשו, בשיתוף עם האוניברסיטאות, כדי לסייע בידי ועדות הכנסת וחברי הכנסת בהשגת מידע ובניתוחו; את הפעילות של הכנסת בזירה הבינלאומית הפרלמנטרית, ואת המקום שהכנסת תופסת כמוקד להתעניינות ולביקורים של מדינאים ושל ציבור רחב; את העובדה שחברי הכנסת ומוסדותיה משמשים כתובת לפניות הציבור ונענים לה. לא התכוונתי לפרט כל פעולות הכנסת חבריה ומוסדותיה. אנו מכינים דין וחשבון בכתב שיוגש לכם בנפרד.

הצבעתי על הכמות של יבול עבודת הכנסת השביעית, ומאליו יובן שהכמות היא גם איכות, גם בלא להזדקק לניתוח ולהערכות: מה היה חשוב ממה במעשי החקיקה של הכנסת ובדיוניה; חלק מן החוקים חוקקו לראשונה, וחלק מהם בגדר תיקונים לחוקים שונים; גם מיגוון נושאי החקיקה הוא רחב ונוגע בחיי הפרט ובחיי הכלל – צרכיהם ורווחתם וכן במערכות המשפט; כלום אפשר לקבוע אבחנה ערכית בין חוק חדש לבין תיקון חוק, בין חוק קטן לחוק גדול? והוא הדין בשאר דיוני הכנסת, בין שהם מוצעים מטעם הממשלה ובין שהם יזומים על־ידי חברי הכנסת. דבר הראוי לציון הוא, שהכנסת השביעית עמדה בתחילתה בסימן הדיונים המדיניים ובהמשכה עבר הדגש אל נושאי־פנים – ענייני חברה ומשק, עליה וקליטה, הגינות ומוסר, בלא שהניחה ידה מענייני מדיניות החוץ והבטחון; היא הקדישה לא מעט מזמנה לאנקת המשחרים לעליה, ולאסירי ציון “בחבל אדום ובכל ערב”, וזכתה לראות גלי עליה מרנינים של יהדות ברית־המועצות. היא נתנה לבה למצבן ולצרכיהן של השכבות החלשות בישראל, למשפחות ברוכות ילדים, לזוגות צעירים, ולנוער השרוי במצוקה.

מן התקציב האחרון שהגיש שר האוצר לכנסת ואושר על ידה, התברר לנו שההוצאות למימון שירותי הרווחה נמצאות בשנים האחרונות בקו של גידול מתמיד והגיעו, זו הפעם הראשונה מאז קום המדינה, לשיעור העולה על תקציב הבטחון.

הסקירה החשובה שנתנה ראש הממשלה היום בכנסת, והדיון בה, הם לא רק חתימה טובה למסכת דיוניה של הכנסת אלא גם עדות נאמנה למצפון הער והרגיש של הכנסת והממשלה – כשל האומה כולה; המעשים שנעשו, והנכונות להוסיף ולעשות, הם בשורת עידוד ותקוה, שסדרי חיינו ומעשינו ייכונו על אדני הצדק ושוויון הזכויות בין כל אזרחי המדינה.

מצד שני, מחובתי לציין שעל אף המאמצים שעשינו, ועל אף השעות המרובות שהוספנו בזמן האחרון לישיבות הכנסת, משאירה הכנסת השביעית מאחוריה שולחן מלא של עבודה, שבחלקה או ברובה כבר נעשתה אך לא נסתיימה, וחבל.

35 הצעות חוק שהונחו בזמן האחרון על שולחן הכנסת, מטעם הממשלה, לקריאה ראשונה, לא הגיעו לכך. אותו דבר אמור ב־27 הצעות חוק של חברי כנסת, וכן גם שתי הצעות חוק שהונחו על שולחן הכנסת מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט: האחת, הצעת תיקון לחוק יסוד: הכנסת, שהוצעה על ידי חבר הכנסת שלום לוין, והשניה, הצעת חוק יסוד: זכויות האדם, שוועדת משנה של ועדת החוקה, בראשות חבר הכנסת בנימין הלוי, עמלה בהכנתה במשך כשלוש שנים, עד שהושלמה לפני ימים אחדים.

גם 39 הצעות חוק, שנדונו בכנסת בקריאה ראשונה והועברו לוועדות – לא נשלמה מלאכתן. וכן הדבר לגבי 65 הצעות לסדר־היום, שהוועדות לא סיימו את הדיון בהן, ומספר רב של נושאים שהוועדות עצמן יזמו את הדיון בהם.

הדבר הוא בלתי נמנע; ואפילו לא היינו יוצאים לפגרה, לא היינו מספיקים להשלים את כל המלאכה. גם הכנסות הקודמות השאירו אחריהן עזבונות ניכרים בבוא שעת סיום עבודתן. אחד הגורמים לכך הוא שבחדשי עבודתה האחרונים של הכנסת קופצים לראש התור נושאים שהזמן גרמם, והם דוחקים אחורנית נושאים העומדים בסדר היום הרגיל. אפשר להתנחם בכך שהחוקים שנדונו בקריאה ראשונה יחול עליהם חוק הרציפות, והעבודה שהושקעה בהם לא תלך לבטלה. לא כן חוקים שלא הגיעו לקריאה ראשונה, ונושאים שאינם חוק, שהכנסת השמינית תצטרך לדון בהם מחדש, אם תרצה בכך.

לא אצא ידי חובתי אם לא אפריך שתי מימרות שהופרחו בזמן האחרון כלפי הכנסת האחת – שהיא “חותמת גומי”, והשניה – שהיא סוערת יותר על המידה זו אף זו אין להן על מה שיסמוכו, והן גם סותרות זו את זו מניה וביה. מי שמכיר את עבודת הכנסת יודע היטב שכל חוק וכל נושא, שהובא לדיון בכנסת, אינו יוצא מתחת ידה אלא לאחר שנעשו בו שיפוצים ושינויים, לפעמים עד לבלי הכר.

אשר לסערות בכנסת, מעיד אני עלי שהסערות בכנסת השביעית כבר היו כמותן. ואולי אף יותר מהן, בכנסות הקודמות. הסערה בכנסת היא נשק אופוזיציוני לגיטימי. קיומה, מעמדה ופעולתה של האופוזיציה בפרלמנט הם נשמת אפה של דימוקרטיה פרלמנטרית, תוך כיבוד כללים ונוהגים, בין שהם כתובים בתקנון ובין שהם בחזקת מסורת.

רבותי, חברי הכנסת, דומני שהכל מסכימים, שבשנים האחרונות – ולא רק בכנסת השביעית – ניבעו אי־אלה פרצות בתקנון, בנוהלים ובנוהגים. התפתחות זו אינה לרוחו של אף אחד מאתנו; כולנו רוצים בשמירת התקנון כמסגרת יציבה של כללי הפעילות הפרלמנטרית אף על פי כן מן הדין לבדוק בדיקה יסודית את התקנון, הן כדי לחזק מחדש את החוליות שנחלשו, והן כדי להכניס בו שינויים שיביאו בחשבון את הנסיון שנרכש בכל הכנסות הקודמות.

אולם התקנון והשינויים שחלו, או שיחולו בו, אינם הבעיה המרכזית של הכנסת. הבעיה המרכזית היא שעל אף היותנו פרלמנט צעיר, כבר עומד מאחורי כתלינו אותו מצב שבארצות הדימוקרטיה הפרלמנטרית מכנים אותו “משבר הפרלמנטריזם בימינו” מהותו של המשבר הזה היא כושר ההספק של הפרלמנט בעידן הטכנולוגיה, התקשורת האלקטרונית, ומדינת הסעד הנדרשת ליותר ויותר שטחי חיים של האזרחים.

לעומת הממשלה, שלרשותה עומד כוח אדם מרובה, הן לייעוץ והן לביצוע; מידע עשיר ומגוון; כושר ביצוע מהיר, והיא גם פועלת על פי תכנון לשנים רבות; ולא עוד אלא שהציבור עוקב אחרי מעשיה ומחדליה של הממשלה יותר משהוא עוקב אחר דיוני הפרלמנט – כלום מסוגל הפרלמנט למלא ייעודו, להקיף את כל שטחי הדיון, ולהחליט בכל דבר שהוא מסומך להחליט, בתחומי הזמן והאפשרויות העומדות לרשותו ובשיטות הדיונים המקובלות עליו?

קיימנו באביב של השנה סימפוסיון בנושא רב־חשיבות זה, שבו השתתפו הוגי־דעות ופרלמנטרים מנוסים מישראל ומארצות אחרות. בין התרופות שהוצעו באותו סימפוסיון יש לציין שתיים:

תרופה אחת – שיש להעמיד לרשות הפרלמנט שירותי מידע וייעוץ משלו, נוסף על אלה הניתנים מטעם הממשלה, וכן להעמיד לרשות חברי הפרלמנט שירותי עזר טכניים ראויים לשמם. ואמנם בתקופת כהונתה של הכנסת השביעית הופנתה תשומת הלב אל הצורך בהשגתם והגשתם של שירותי מידע ברורים ותמציתיים, לוועדות הכנסת, לסיעותיה ולחבריה, כהשלמה למידע הרב והאמין שהממשלה מגישה. כל זאת כדי שיוכלו למלא תפקידם ביעילות מירבית ובפחות התלבטויות, חיפושים ובזבוז זמן. עשינו בתחום זה, בשיתוף עם אנשי הקהיליה האקדמית, שורה של פעולות וחידושים, וראינו כי טוב. הכנסת השמינית תצטרך להקדיש לתחום פעולה זה תשומת לב יותר, תוספת אנשים מתאימים, וכן תקציבים הולמים. לצערי, אין אני יכול לומר שהתקדמנו במתן שירותי עזר טכניים לחברי הכנסת. המעט אנו עושים אינו מניח את הדעת, ובתחום זה חברי הכנסת שלנו מקופחים לעומת חברי פרלמנטים אחרים, לרבות הצנועים שבהם. הייתי ממליץ שסיעות הכנסת, המקבלות תקציבי מימון שוטף על פי חוק מימון מפלגות, יפרישו חלק מסויים וברור מאותם תקציבים לשם מתן שירותים טכניים וייעוץ לחברי סיעותיהם בכנסת, נוסף לשירותי העזר שהכנסת עצמה תתן להם.

תרופה שניה היא שיפור וייעול שיטות הדיונים של הפרלמנט, בכך שהוא יניח את ידו בנקודות המפתח; יימנע מלטבוע בתוך אוקיינוס של פרטים; ושסדרי הדיון לא יהיה מסורבלים.

הנה רבותי, הדבר שבלט בכנסת התבלטות שלילית, לעיני חבריה ולעיני הציבור הצופה הליכותיה, הוא מיעוט הנוכחות של חברי הכנסת בישיבות המליאה. ואל נא ייחשב לי הדבר לחטא, אם – לאור נסיוני כחבר כנסת ותיק וכיושב־ראש הכנסת – אלמד זכות על חברי הכנסת, בלי להצדיק את המעשה. הפגם הוא פגם, ואין להעלימו או להתעלם ממנו. אלא שתקנתו אינה בהטפת מוסר, כל שכן לא בנקיטת סנקציות או בהערות זלזול. למיטב הכרתי חברי הכנסת אינם בטלנים ואינם רשלנים, ואינם משתמטים ממילוי תפקידם וחובתם. אך צורת הדיון אצלנו, המתנהלת בסדרת נאומים מן הכתב, ערוכים ומרובים, הנשמעים מעל דוכן גבוה, כמו באסיפת־עם, גורמת לכך שהדיונים לוקים בחוסר סיכוי של התבטאות ספונטנית וקצרה, בחוסר מתח וענייניות, ואפשר לומר שהם מתישים את כושר ההקשבה של חברי הכנסת ומבריחים אותם אל מחוץ לאולם המליאה, לעיסוקים אחרים הנראים להם מעניינים ומועילים יותר. אין ספק שצריכים להתקיים בכנסת דיונים גדולים; הללו צריך לייחד אותם לנושאים גדולים, כגון דיון על התקציב, קווי יסוד של הממשלה, נושאים מרכזיים של מדיניות החוץ ומדיניות הפנים. אך שאר הדיונים צריכים להתנהל, לדעתי, על ידי חילופי דעות והערות ענייניות, בקיצור סביר, כדוגמת הדיונים בוועדות, שבהן עשויים ליטול חלק חברי כנסת רבים ככל האפשר. ושמא אפשר שבדיון כזה ידברו חברי הכנסת ממקומותיהם. העולה מזה הוא שצריכה להיות אווירת דיון מושכת ומרתקת, ואז מובטחני שחבר הכנסת יהיה נכון ומסוגל לשבת במקומו כל זמן הדיון, כשהוא דרוך לשמוע ולהשמיע.

לענין זה של התשת כושר ההקשבה שייך ללא ספק סעיף השאילתות, שהיו צריכות להיות מוקד ההתעניינות בדיוני הכנסת. אבל אצלנו הן מנוסחות באריכות; משום כך אין מספיקים לקרוא אותן תוך כדי שמיעת התשובות. גם התשובות עליהן לא תמיד מגיעות כשיש עוד טעם ומשמעות בשאילתה ובתשובה. משום כך תשומת הלב אליהן בכנסת היא נמוכה ביותר, וכך הוא היחס אליהן גם מצד העתונות והציבור.

בימים אלה הגשתי לוועדת הכנסת טיוטה של הצעה להחלפת הפרק של השאילתות בתקנון. ההצעה מבוססת בעיקרה על הדוגמה האנגלית, ששם תופסות השאילתה והתשובה את המקום החשוב והמרתק שבדיוני הפרלמנט.

ועוד זאת: הכנסת השמינית תצטרך לבדוק מחדש את מערך הוועדות: מספרן, סדר גודל של הרכבן, חלוקה ברורה יותר של הסמכויות ביניהן וסדרי עבודתן. בסימפוסיון של בעיות הפרלמנטריזם העליתי הצעה, שאני מקווה כי תינתן לה תשומת לב של חברי הכנסת השמינית ושל הממשלה, והיא שסקירות השרים על פעולות משרדיהם והדיון בפעולות אלו – למעט הדיון בתקציביהם – יתקיימו בוועדות המתאימות, בישיבות פתוחות של הוועדות, לענין זה. הסקירה והדיון ייהנו מתשומת לב מרובה, פרסום נאות ודיון ענייני. מליאת הכנסת תחסוך לעצמה את הזמן של הדיונים הללו, שכרגיל מתקיימים בנוכחות מועטת של חברי כנסת, וגם השר ומשרדו ייצאו נשכרים.

האם שמורים כבודה, מעמדה וייעודה והכרת חשיבותה של הכנסת בעיני העם ובתודעתו כבית המחוקקים וכבית הנבחרים של העם? סבורני שהתשובה לשאלה זו היא חד־משמעית: העם נושא עיניו אל הכנסת בהערצה מרובה. יעידו על כך קרוב לשני מיליון האנשים, מהארץ ומחוץ־לארץ, לרבות ערבים מהשטחים ומהארצות השכנות, שבאו בשערי הכנסת כמבקרים והתבשמו לא רק מיפיו של משכן הכנסת, אלא גם מעצם מהותו ותוכנו ובשל סמכותו ומעשיו.

אולם אינני יכול שלא להביע צערי על אי־אלה ביטויי זלזול כלפי הכנסת עצמה, או בדרך הכללה כלפי חבריה, שהתפרסמו בזמן האחרון במאמרים ובפליטונים. אחד מיסודות הדמוקרטיה הוא חופש ההתבטאות והביקורת. הדברים אמורים כשההתבטאות והביקורת הם במסגרתה של הדמוקרטיה ולמען קיומה וביצורה. מותר ואף חובה לבקר את חברי הכנסת ואת סיעות הכנסת, את המעשים ואת המחדלים, אולם מי שמזלזל בכלי הראשי של הדמוקרטיה, במוסד הפרלמנט עצמו, הרי הוא כופר בעיקר.

האם ביטויי זלזול אלה הם נחלת הציבור או חלק ממנו? לא ולא.

רבותי, אנחנו עומדים לפיתחן של בחירות לכנסת, ואני משתמש בהזדמנות זו כדי לפנות אל כל הסיעות, שישתתפו בבחירות, לעשות את מערכת הבחירות למבצע מקיף של הסברה עניינית, לשמור על רמה של יחסים הוגנים ועל כבוד הדדי. כן אני פונה אל כל ציבור האזרחים בקריאה שיקחו חלק פעיל בהצבעה לכנסת, איש על דגלו, ויפגינו בכך את רצונם הנחוש בקיומה הבלתי מעורער והמכובד של דמוקרטיה פרלמנטרית בעלת סמכות מלאה בישראל, ובשמירת חוסנו של משטרנו הדמוקרטי, מעל ומעבר לכל חילוקי דעות בין מפלגות, סיעות, עדות ואישים.

הבה נחתום את עבודתנו בכנסת השביעית בהרגשת סיפוק שעשינו כמיטב יכולתנו, כולנו יחד וכל אחד לחוד, כדי לשרת באמונה את העם שבחר בנו, תוך דאגה ליחיד ולציבור, ותוך שקידה על קידומה וביצורה הבטחוני, המדיני, הכלכלי, החברתי והמוסרי של מדינת ישראל.

חברי הכנסת, אינני יכול לסיים דברי בלי להעלות זכרם היקר של חברי הכנסת השביעית שהלכו לעולמם: סגן יושב־ראש הכנסת אריה בן־אליעזר, השר ישראל ברזילי, השר חיים משה שפירא, חברי הכנסת יצחק מאיר לוין, ישראל שלמה בן־מאיר, מרדכי עופר, משה סנה, יוסף ספיר, ויושב־ראש הכנסת ראובן ברקת. כן עלי להזכיר את היושב־ראש הקודם של הכנסת, קדיש לוז, שהלך לעולמו תוך שנה זו. זכר כולם לא ימוש מקרבנו ודמויותיהם המאירות ישמשו דוגמה ומופת של שליחי ציבור מסורים בכל לבם ונאמנים בכל מאודם.

ועכשיו יורשה להביע תודה וברכה, בשמכם ובשמי, לכל עובדי הבית הזה: מזכיר הכנסת וסגניו, היועצים המשפטים, מזכירי הוועדות ויועציהן, ראשי המחלקות ועובדיהן, קצין הכנסת, הסדרנים ומשמר הכנסת, הקצרניות, הכתבניות והמשכפלים – כולם יחד וכל אחד לחוד עשו ועושים מלאכתם באמונה ובמסירות הראויים לשבח ולהערכה.

שני עובדים ותיקים ובכירים של הכנסת, מר חיים ליאור שכיהן כמזכיר הכנסת, והגב' קלארה אדן שכיהנה כסגן מזכיר הכנסת, פרשו לגימלאות. ילוו אותם ברכותינו הלבביות.

ברכה חמה ולבבית נשלח מבמה זו לנשיא המדינה ולביתו, לנשיא לשעבר, לראש הממשלה והשרים, לצבא הגנה לישראל, לכל שלוחות הבטחון, לשבויינו במצרים, לאסירי ציון ברוסיה, בעיראק ובסוריה, ולכל אזרחי המדינה ובכללם העולים החדשים.

ולבסוף, הבה נאחל חיים של שלום ושלוה ובטחון לנו, לעמי האזור ולעולם כולו; גאולה קרובה לאחינו הסובלים בארצות גלותם, ומדינת ישראל תפרח ותשגשג כבית נאמן לאזרחיה ולעם היהודי כולו.

המושב האחרון של הכנסת השביעית נעול.

שלום ולהתראות.