ט"ו באב תשל"ב, 26.7.72, בכנסת

חברי הכנסת, כנס הקיץ של הכנסת נסתיים, ובו נסתיים המושב השלישי של הכנסת השביעית.

במושב הזה נלקחו מאתנו שלשה חברי כנסת, יקרים לכולנו, אישים מעולים כל אחד בתחומו, הלא הם יוסף ספיר, משה סנה ויו"ר הכנסת ראובן ברקת זכרונם לברכה. המושב הצטיין בדיונים ערים, ובסך הכל היה זה מושב מעשי ותכליתי ויכול הוא להימנות בין המושבים הטובים של הכנסת.

מטבע הדברים, שעבודת הכנסת אינה ניתנת לספירה ולסיכום. נתיבותיה הם נתיבות מעש ורוח כאחד. היא עושה שליחותה לא רק על ידי חוקים והחלטות אלא גם על ידי השפעה והשראה, ולאלה אין שיעור ומדה.

אף על פי כן מעניין לראות את עבודת מושב הכנסת גם באספקלריה של מאזן פעולות.

א) נתקבלו 71 חוקים (מהם 47 בכנס החורף ו־24 בכנסת הקיץ; ונוסף על כך יש עוד חוקים שהוועדות עדיין לא סיימו את הדיון בהם.

ב) עמדו לדיון 49 הצעות חוק של חברי הכנסת (24 בכנס החורף ו־25 בכנס הקיץ) ומהן הועברו לדיון בוועדות הכנסת 21; זהו סימן טוב לכנסת, שהיא דנה לגופן של הצעות, ואות מעודד לחברי הכנסת שיש שכר ליזמתם ולעמלם.

ג) הוגשו 174 הצעות לסדר־היום (95 החורף ו־79 בכנס הקיץ) ומהן הועברו 128 לדיון בוועדות, וגם זה סימן טוב לכנסת ולעידוד יזמת חבריה.

הוועדות הספיקו עד כה להניח על שולחן הכנסת מסקנות על 37 מכלל ההצעות.

יצוין כי מתוך 174 הצעות לסדר היום היו 70 הצעות רגילות ו־104 הצעות דחופות.

ד) הוגשו 1676 שאילתות וניתנו 1353 תשובות. נותרו 323 שאילתות שלא הספיקו להשיב עליהן אך קרוב למחציתן הוגשו בימים האחרונים. ודווקא היבול הזה מעורר בעיות, ייעודה של השאילתא הוא להיות גורם מאיץ ומעורר תשומת לבו של השר ועובדי משרדו מזה ושל הכנסת והציבור מזה.

אולם, הן חברי הכנסת והן השרים שואלים לאחרונה בלבם ובפיהם: למי אנו עמלים? שכן משנה לשנה הלכו ונתמעטו רישומן ותהודתן של השאילתות ושל התשובות כאחת, ורק אחוז קטן מהן זוכה לתשומת לב. אפשר שהגורם לכך הוא האופן והצורה של הנחת השאילתא על שולחן הכנסת ושל מתן התשובות עליהן, ואפשר שגורמים לכך האיחור במתן התשובות, וכן גם ריבויין של השאילתות, הנוטל מהן את כוחן המאיץ והמעורר, ועושה אותן לשיגרה ולענין של מה בכך. הגיזרה החשובה הזאת של עבודת הכנסת טעונה בדק בית ותיקון. הוכן כבר מחקר השוואתי בנושא הזה, שיונח בקרוב על שולחן הדיונים של ועדת הכנסת, ואני רוצה לקוות שיעלה בידה להציע במושב הבא של הכנסת ריפורמה שתעלה מחדש את ערכה ומשקלה של השאילתא הפרלמנטרית.

במושב הזה הוגש תקציב המדינה במאוחר והדיון בו השתרע על חלק מכנס החורף וחלק ניכר מכנס הקיץ.

כן הספיקה הכנסת לקיים דיון על פעולותיהם ומדיניותם של כל המשרדים תוך שילוב עם הדיונים בתקציב ובנפרד מהם.

ועדת הכנסת תצטרך לעיין עיון נוסף בסדרי הדיון בתקציב ובפעולות המשרדים ולהוסיף להם תיקונים, לשם ייעולם ועילויים כגולת הכותרת של סמכותו ותפקידו של הפרלמנט, כמאשר תקציב המדינה ומבקר פעולות הממשלה.

במושב הזה, נתעוררה, במדה מסויימת של חריפות, הבעיה של מימוש מסקנות הוועדות ונצטרך למצוא תקנה לדבר תוך שיתוף פעולה ורצון עם הממשלה ועושי דברה.

ועוד מספרים מעניינים:

במשך שנה זו ביקרו במשכן הכנת 711.100 איש (מלבד באי הבית הקבועים). המבקרים היו מבני כל העדות והדתות, מהם תלמידים ובני נוער, ומהם תיירים ואורחים מכל קצוות עולם ובכללם כ־25 אלף איש מתושבי השטחים וסטודנטים מן הארצות השכנות.

במושב הזה החלו צעדים ראשונים של שיתוף פעולה בין הכנסת לבין הקהיליה האקדמאית לשם ייעוץ ולשם השראה הדדית, היזמה לצעדים אלה והתחלתם נעשו על־ידי היושב־ראש המנוח ראובן ברקת ז"ל. הנסיון בראשיתו מרמז על אפשרויות וציפיות שאם יצליחו – ואני מקווה שיצליחו – תצמח מהם תועלת מרובה לדיוניה והחלטותיה של הכנסת לעילוי יוקרתה בעיני העם בהזדמנות זו אני מבקש להעיר ולעורר על תופעה מסוכנת שנראתה באחרונה, והיא זילזול בכנסת כולה. הבקורת על חבר כנסת זה או זה, על סיעה זו או זו, וכן גם על הכנסת ככלל – היא מכבשונו של חופש הבקורת וחופש הביטוי ואין מי שיערער על כך. אולם, הזילזול בכנסת עצמה הוא סימן של סכנה האורבת למשטר הפרלמנטרי ולתודעה הדימוקרטית ויש לעמוד עליה ולהזהיר מפניה, כשעדיין היא באבָּהּ.

חברי הכנסת, ככל שהתקרב המושב לסיומו כן הלך וגבר המתח באווירת הכנסת ובדיוניה, מתח המרמז שאנו מתקרבים לפיתחה של השנה הרביעית לכהונת הכנסת, אשר בשוליה נמצא מועד הבחירות לכנסת השמינית. אני מזכיר תופעה זו כדי להקדים משאלה, שנעשה כמיטב יכלתנו, ככל שהדבר תלוי בנו, למתן את עליית המתח הזו עד לזמן קרוב ביותר לעריכת הבחירות. המיתון בתחום הזה הוא חיוני למדינה כולה, ליציבות הנפש והמשק של אזרחיה, לחוסן עמידתנו המדינית והבטחונית בזירת העולם, לדיוני הכנסת ולטיב הכרעותיה, וכן ליחסים האישיים והסיעתיים בכנסת.

חיינו אינם חסרי מתח שנבוא להוסיף עליו. רובץ עלינו מתח מדיני ובטחוני כבד מאד. אנו אסירי תקווה לשלום בין עמי העולם, ובינינו לבין העמים והמדינות שנגזר עלינו ועליהם לגור בשכנות לעולם ועד. והשלום עדיין אינו נראה באופק. פעם בפעם נראים נצנוצים אך הם נעלמים כלעומת שבאו; ורובץ עלינו מתח וחברתי קשה מנשוא. הפעילות המשקית והפריחה הכלכלית, שתפארתנו עליהם, השאירו מאחריהם שולים רחבים של עוני וקנאה ותיסכול שמחובתנו להתמודד אתם ולמצוא להם פתרונים, המניחים את הדעת, כי בנפשנו הדבר.

חברי הכנסת, בהתאם למסורת שקבעו קודמַי הנני נושא ברכת הכנסת וברכתי האישית לנשיא המדינה הנערץ ר' זלמן שז"ר ולרעיתו, לראש הממשלה הגב' גולדה מאיר, שב־14 לחודש זה (יולי) מלאו 51 שנה לעלייתה ארצה, ושבשנה זו ייצגה את מדינתנו ועמנו לפני נשיאים וראשי ממשלות, בגאון, בחכמה ובאצילות־רוח, שנתנו כבוד רב לישראל; לשרי הממשלה איש איש בשמו ובתפקידו. לחיילי צבא הגנה לישראל, ולכל כוחות הבטחון, העומדים יומם ולילה, בגבורה ובמסירות נפש, על משמרת חיינו קיומנו וכבודנו.

נשלח ברכה מיוחדת לשבויינו בארצות האויב ונישא תפלה לפדותם ולשובם בקרוב לבתיהם ולמשפחותיהם.

נעים זמירות ישראל בגלות ספרד ר' יהודה הלוי זעק מנהמת לבו:

ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך. ואנו שואלים ונשאל לשלום אסירי ציון ברוסיה ובארצות ערב שכל חטאם וכל יסורי שאול שבאו עליהם אינם אלא בגלל רצונם לשוב לציון ארץ אבותיהם ולהתאחד עם אחיהם וקרוביהם כאן. נברך ונתברך בהמוני העולים שבאו אלינו השנה באלפיהם, מירכתי ארץ, ובמיוחד מארצות המצוקה, לאחר שבמשך עשרות שנים נשאו נפשם להצטרף אלינו ואנו ייחלנו לבואם.

נברך את כל אזרחי ישראל ועם־ישראל בארץ ובתפוצות.

ולבסוף, אשא ברכה לבבית בשמכם ובשמי לכל עובדי הכנסת, בכל ענפי העבודה ובכל הדרגות, השומרים משמרת הקודש במשכן הכנסת, בית הנבחרים והמחוקקים של מדינת ישראל, שהוא תלפיות לכל אזרחי המדינה, לעם־ישראל בכל מקום שהם, ולכל הבאים לראות את ישראל בבניינה ובעבודתה, וכעובדי הכנסת כן כתבי העתונות וכלי התקשורת הממלכתיים – הרדיו והטליויזיה – העושים מלאכתם באמונה ובמסירות.

כל אחד על־פי דרכו, ותבוא עליהם ברכה.

ואחרון אחרון, הנני מברך אתכם חברי הכנסת, איש איש בשמו, ומאחל לכם מנוחה ונופש בכל ימי הפגרה; שנה טובה ומועדים לשמחה לכם ולמשפחותיכם ולהתראות בפתיחת מושב תשל"ג בריאים ורעננים.

בכנסת, י"ז בניסן תשל"ג, 11.4.73

חברי הכנסת, כנס החורף של השנה הרביעית לכהונתה של הכנסת השביעית נסתיים, ואנו יוצאים לפגרת־חגים.

בתוך תקופת הפגרה יתקיימו, לבד מן החגים המסורתיים – חג הפסח וחג העצמאות, שהשנה הוא מציין מלאת כ"ה שנים למדינת ישראל – עוד שלושה אירועים מיוחדים, שחברי הכנסת מתבקשים ליטול חלק בהם.

א. ביום כ"ה בניסן, אסרו חג פסח, 24.4.73, יחול יום השנה הראשון לפטירתו של יושב־ראש הכנסת המנוח, ראובן ברקת. באותו יום נקיים אזכרה בבית הקברות, ולאחר מכן תתקיים במשכן הכנסת האסיפה הכללית המייסדת של האגודה לבעיות הפרלמנטריזם, פרי יוזמתו של המנוח, לשם בחירת מוסדות האגודה ואישור תכניות פעולתה.

ב. ביום ראשון, כ"ז בניסן, 29.4.73, תתקיים ישיבת הכנסת, על דעת כל חברי הבית, מוקדשת ליום זכרון השואה והגבורה, במלאת להם שלושים שנה. נקדים לישיבה טקס זכרון ב"יד ושם".

ג. ביום רביעי, ל' בניסן, 2.5.73 בשעות הערב, ייפתח במשכן הכנסת, ויימשך כל יום המחרת, הסימפוזיון לבעיות הפרלמנטריזם הדמוקרטי בזמן החדש, בהשתתפות חברי הכנסת, שרים, פרופסורים מן האוניברסיטאות שלנו ואורחים חשובים מחוץ לארץ.

היה זה כנס חשוב ופורה, סוער ונסער, יותר מכל הכנסים של הכנסת השביעית. דבר רגיל הוא, שבהתקרב עונת הבחירות עולה מתח הדיונים בכנסת, בעתונות ובציבור, אולם הסערות הקשות שידע כנס זה, שהיו מלוות במה שכונה “מרי פרלמנטרי”, בפניות חוזרות ונשנות לבג"ץ לשם עצירת תהליכי חקיקה, ובהתבטאויות קשות שכמותן לא ידעה הכנסת מעודה – התחוללו מסביב לחוקי בחירות.

בדק הבית של שיטת הבחירות וסידרי המימשל הוא לגיטימי וחיוני, אך נתברר מעל לכל ספק, שסמיכות הפרשיות בין קירבת עונת הבחירות לבין הדיונים בחוקים שיש להם נגיעה כלשהי במסכת הבחירות, מזמינה סופות וסערות. ומאליה נשאלת השאלה: האמנם גזירה היא שחוקי בחירות יבואו דווקא בסמוך למועד הבחירות, כשהאווירה כבר מתחממת והולכת.

ואף על פי כן היה זה כנס חשוב, קודם כל מבחינת המעמדים היפים שהיו בו, כגון: החגיגות למלאת כ"ד שנים לכינון הכנסת, ובייחוד הישיבה של אתמול לבחירת הנשיא, שתירשם בתולדות הכנסת לכבוד ולתפארת.

הוא היה כנס חשוב, שנתקיימו בו הרבה דיונים חשובים והיו לו פריון ופירות. נתקבלו בו כ־50 חוקים אשר מהם ראוי לציין אחדים, שיש להם משמעות וחשיבות ממדרגה ראשונה, כגון: חוק תקציב 20 המיליארדים, שאילו ניבא מישהו לפני 25 או לפני 20 שנה ממדים כאלה של תקציב, היו רואים אותו כמי שזחה עליו דעתו; ביחוד שזה היה התקציב הראשון בתולדות המדינה שבו עלה שיעור ההקצבות לשירותי הרווחה על תקציב הבטחון.

אגב, חובה להדגיש שאין מי שמרוצה מסדרי הדיון בתקציב, בייחוד מן העומס הרב והמצטבר של דיונם בפעולות המשרדים בתוך תקופת הדיונים בתקציב, ושני הדברים – הדיון בתקציב והדיון בפעולות המשרדים – מפסידים עומק ותהודה ציבורית.

ב.¹ חוק מימון המפלגות – מעשה שהוא חידוש מהפכני ביותר בחיינו הציבוריים והדמוקרטיים, לפי שהוא מבטיח קיום בכבוד על חשבון תקציב המדינה, לכל סיעה ומפלגה משחרר אותה מן התלות בנדיבים ובתורמים, ומכניס אותה תחת עינם הפקוחה של הציבור ושל החוק.

ג. חוק הפטור ממס הכנסה על דמי שכירות דירות מגורים, כדי לשכור אותן לצרכי קליטת העליה.

ד. חוק נכסי נפקדים (פיצויים) שהגיש שר המשפטים לקריאה ראשונה, במטרה להסדיר את זכויותיהם של תושבי מזרח ירושלים.

ונוסף לכך, אותם החוקים של תיקונים בחוק הביטוח הלאומי, שחלק מהם נתקבל היום בכנסת.

אציין עוד שני הישגים של הכנס הזה, והם:

א. הוגשו 1078 שאילתות וניתנו 1,125 תשובות. שימו לב להפרש בין מספר השאילתות שהוגשו לבין התשובות שניתנו. זוהי תוצאה של פעולת זירוז שנעשתה על ידי מזכירות הכנסת ומזכירות הממשלה, שהביאה לידי חיסול מלאי של שאילתות שהצטבר גם מן המושב הקודם וקיצרה את הזמן שבין הגשת השאילתא לבין מתן התשובה. ועדיין רחוקים אנו משביעות רצון.

ענין השאילתות מצריך תיקון. אני מקווה שעוד בפגרה הזאת, תדון ועדת הכנסת בהצעות שיוגשו לה, ויתכן שנצליח להכניס שינויים כלשהם עוד בתחילת כנס הקיץ.

ב. מתוך כ־50 חוקים אשר אושרו בכנסת זו, בקריאה שניה ושלישית, שבעה מהם הינם הצעות חוק פרטיות של חברי כנסת, מתוך 31 הצעות חוק פרטיות שהוגשו; דבר זה, מן הדין שיעלה את שיעור ההערכה ברחבי הציבור, הן בשל עצמותה של הכנסת והן בשל היוזמה הפעילה והמצליחה של חברי הכנסת.

עלי להדגיש כי בכנס זה ניבעו יותר ויותר החורים והסדקים שבסעיפים שונים של התקנון, וגרמו לנו לא מעט מבוכות ורוגזות. אינני מתעלם מכך שהחדשים האחרונים של כהונת הכנסת אינם דווקא הזמן הנכון לעריכת תיקונים בתקנון. אולם אין אנו פטורים מלהביא לידיעת הכנסת השמינית, מה הן התקלות שנתקלנו בהן, ואולי גם להציע הצעות לתקנתן, כדי שהכנסת השמינית תוכל להחליט ולפעול לאור הנסיון של הכנסת שקדמה לה, ולא תצטרך להתנסות מחדש בכל הנסיונות שנתנסינו בהם.

יש בדעתי איפוא להציע לועדת הכנסת, שתקיים סידרת ישיבות בפגרת הקיץ – כדי לדון בהצעות של תיקונים בתקנון שיוצעו לפניה; במידה שתוכל לסכם בהן – תניח סיכומיה לפני ועדת הכנסת, שתיבחר בכנסת השמינית, כחומר מוכן לדיון קצר ולהחלטות.

אני מקדים ומודיע זאת מעכשיו כדי להזמין יזמה של הצעות תיקונים מצד כל חבר כנסת שירצה בכך. נרכז את ההצעות ונניח אותן, כאמור, לפני ועדת הכנסת.

חברי הכנסת, בהתקדש חג החרות ובהסבנו אל שולחן הסדר – נעלה על ראש שמחתנו את אחינו אסירי התקווה, הכלואים בבתי־כלא והמנועים בזדון מלצאת מארץ גלותם, כדי להצטרף אלינו – בני עמם, אחיהם וקרובי משפחותיהם; נאחל להם שלשנה הבאה יהיו בני חורין, כמונו כמוהם

נשלח ברכת חזק ואמץ לחיילי צה"ל, מגן עזרנו וגאוותנו, למפקדיהם הנפלאים ולכל הכוחות המופקדים על בטחון עם ישראל ומדינתו, בבית, בגבולות וברחבי עולם. התעוזה והתושיה של בחורינו, שבו ונראו, בימים אלה, בלבנון ובקפריסין, לעינינו ולעיני כל העולם.

במלאת 91 שנה לעליה הראשונה של עולי ביל"ו ועולי תימן ו־90 שנה לייסוד המושבות הראשונות, ראש פנה, זכרון־יעקב, ראשון־לציון ומזכרת־בתיה – נתברך בהם ונברך את ממשיכיהם בימינו – העולים הבאים אלינו מברית־המועצות, מארצות המערב ומארצות אסיה, והמתיישבים החדשים ברחבי ארצנו, מהבאניאס ועד ים אופיר.

ברכת־עם וברכת נבחרי העם לנשיא המדינה המכהן מר זלמן שזר, לנשיא הנבחר מר אפרים קציר, לראש הממשלה הגב' גולדה מאיר, לשרי ישראל, איש איש בשמו, ולכל עם ישראל בארץ־ישראל והעם היהודי בתפוצות הגולה.

בשם כולכם ובשמי הנני מברך את עובדי הכנסת, כולל המזכירים, הקצרנים, הכתבניות, המשכפלים, הסדרנים ומשמר הכנסת.

ואחרון אחרון – חביב: הרשו לי, ידידי חברי הכנסת, לברך אתכם ואת בני משפחותיכם, מעומק לבי, בברכת חגים וזמנים לששון.

כ"ה בתמוז תשל"ג, 25.7.73, בכנסת

חברי הכנסת, סיימנו היום את המושב הרביעי בסדרת המושבים השנתיים של הכנסת, שהוא גם האחרון לתקופת כהונתה של הכנסת השביעית, והרינו יוצאים לפגרה הנמשכת כשלושה חודשים. ייתכן שנצטרך להתכנס עוד לישיבה, או למספר ישיבות, שלא מן המנין; אך הבחירות לכנסת ממששות ובאות, ועד שתסתיים הפגרה הזאת – יגיע תור כהונתה של הכנסת השמינית, שתיבחר.

חברי הכנסת, אם נסכם עבודת הכנסת הזאת, השביעית, במספרים ובכמויות נמצא, שהיא חוקקה 320 חוקים, מהם 282 שהוצעו על ידי הממשלה ו־38 שהוצעו על־ידי חברי כנסת;

הכנסת דנה ב־146 הצעות חוק של חברי כנסת שמהן 76 הועברו לוועדות ו־70 נדחו;

עמדו לדיון 339 הצעות לסדר היום (ובכלל זה הצעות דחופות) מהן הועברו לוועדות 220, 90 נדחו, ועל 29 הוחלט לקיים דיון במליאה, מהן מה־29 –17 דיונים כבר נתקיימו. (לגבי 155 מתוך 220 ההצעות שהועברו לוועדות – כבר הונחו מסקנות על שולחן הכנסת, ונותרו 65 שהדיון בהן בוועדות עדיין לא נסתיים). כן עמדו לדיון 28 – ואם אני מוסיף את היום – 29 הצעות אי־אמון בממשלה.

הוגשו 6180 שאילתות, מהן נענו 6000, ועדיין לא נענו 180, שחלק ניכר מהן הוגשו בימים האחרונים ממש. תוסיפו לזה את העבודה המרובה והחשובה של ועדות הכנסת, את הפעולות שנעשו, בשיתוף עם האוניברסיטאות, כדי לסייע בידי ועדות הכנסת וחברי הכנסת בהשגת מידע ובניתוחו; את הפעילות של הכנסת בזירה הבינלאומית הפרלמנטרית, ואת המקום שהכנסת תופסת כמוקד להתעניינות ולביקורים של מדינאים ושל ציבור רחב; את העובדה שחברי הכנסת ומוסדותיה משמשים כתובת לפניות הציבור ונענים לה. לא התכוונתי לפרט כל פעולות הכנסת חבריה ומוסדותיה. אנו מכינים דין וחשבון בכתב שיוגש לכם בנפרד.

הצבעתי על הכמות של יבול עבודת הכנסת השביעית, ומאליו יובן שהכמות היא גם איכות, גם בלא להזדקק לניתוח ולהערכות: מה היה חשוב ממה במעשי החקיקה של הכנסת ובדיוניה; חלק מן החוקים חוקקו לראשונה, וחלק מהם בגדר תיקונים לחוקים שונים; גם מיגוון נושאי החקיקה הוא רחב ונוגע בחיי הפרט ובחיי הכלל – צרכיהם ורווחתם וכן במערכות המשפט; כלום אפשר לקבוע אבחנה ערכית בין חוק חדש לבין תיקון חוק, בין חוק קטן לחוק גדול? והוא הדין בשאר דיוני הכנסת, בין שהם מוצעים מטעם הממשלה ובין שהם יזומים על־ידי חברי הכנסת. דבר הראוי לציון הוא, שהכנסת השביעית עמדה בתחילתה בסימן הדיונים המדיניים ובהמשכה עבר הדגש אל נושאי־פנים – ענייני חברה ומשק, עליה וקליטה, הגינות ומוסר, בלא שהניחה ידה מענייני מדיניות החוץ והבטחון; היא הקדישה לא מעט מזמנה לאנקת המשחרים לעליה, ולאסירי ציון “בחבל אדום ובכל ערב”, וזכתה לראות גלי עליה מרנינים של יהדות ברית־המועצות. היא נתנה לבה למצבן ולצרכיהן של השכבות החלשות בישראל, למשפחות ברוכות ילדים, לזוגות צעירים, ולנוער השרוי במצוקה.

מן התקציב האחרון שהגיש שר האוצר לכנסת ואושר על ידה, התברר לנו שההוצאות למימון שירותי הרווחה נמצאות בשנים האחרונות בקו של גידול מתמיד והגיעו, זו הפעם הראשונה מאז קום המדינה, לשיעור העולה על תקציב הבטחון.

הסקירה החשובה שנתנה ראש הממשלה היום בכנסת, והדיון בה, הם לא רק חתימה טובה למסכת דיוניה של הכנסת אלא גם עדות נאמנה למצפון הער והרגיש של הכנסת והממשלה – כשל האומה כולה; המעשים שנעשו, והנכונות להוסיף ולעשות, הם בשורת עידוד ותקוה, שסדרי חיינו ומעשינו ייכונו על אדני הצדק ושוויון הזכויות בין כל אזרחי המדינה.

מצד שני, מחובתי לציין שעל אף המאמצים שעשינו, ועל אף השעות המרובות שהוספנו בזמן האחרון לישיבות הכנסת, משאירה הכנסת השביעית מאחוריה שולחן מלא של עבודה, שבחלקה או ברובה כבר נעשתה אך לא נסתיימה, וחבל.

35 הצעות חוק שהונחו בזמן האחרון על שולחן הכנסת, מטעם הממשלה, לקריאה ראשונה, לא הגיעו לכך. אותו דבר אמור ב־27 הצעות חוק של חברי כנסת, וכן גם שתי הצעות חוק שהונחו על שולחן הכנסת מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט: האחת, הצעת תיקון לחוק יסוד: הכנסת, שהוצעה על ידי חבר הכנסת שלום לוין, והשניה, הצעת חוק יסוד: זכויות האדם, שוועדת משנה של ועדת החוקה, בראשות חבר הכנסת בנימין הלוי, עמלה בהכנתה במשך כשלוש שנים, עד שהושלמה לפני ימים אחדים.

גם 39 הצעות חוק, שנדונו בכנסת בקריאה ראשונה והועברו לוועדות – לא נשלמה מלאכתן. וכן הדבר לגבי 65 הצעות לסדר־היום, שהוועדות לא סיימו את הדיון בהן, ומספר רב של נושאים שהוועדות עצמן יזמו את הדיון בהם.

הדבר הוא בלתי נמנע; ואפילו לא היינו יוצאים לפגרה, לא היינו מספיקים להשלים את כל המלאכה. גם הכנסות הקודמות השאירו אחריהן עזבונות ניכרים בבוא שעת סיום עבודתן. אחד הגורמים לכך הוא שבחדשי עבודתה האחרונים של הכנסת קופצים לראש התור נושאים שהזמן גרמם, והם דוחקים אחורנית נושאים העומדים בסדר היום הרגיל. אפשר להתנחם בכך שהחוקים שנדונו בקריאה ראשונה יחול עליהם חוק הרציפות, והעבודה שהושקעה בהם לא תלך לבטלה. לא כן חוקים שלא הגיעו לקריאה ראשונה, ונושאים שאינם חוק, שהכנסת השמינית תצטרך לדון בהם מחדש, אם תרצה בכך.

לא אצא ידי חובתי אם לא אפריך שתי מימרות שהופרחו בזמן האחרון כלפי הכנסת האחת – שהיא “חותמת גומי”, והשניה – שהיא סוערת יותר על המידה זו אף זו אין להן על מה שיסמוכו, והן גם סותרות זו את זו מניה וביה. מי שמכיר את עבודת הכנסת יודע היטב שכל חוק וכל נושא, שהובא לדיון בכנסת, אינו יוצא מתחת ידה אלא לאחר שנעשו בו שיפוצים ושינויים, לפעמים עד לבלי הכר.

אשר לסערות בכנסת, מעיד אני עלי שהסערות בכנסת השביעית כבר היו כמותן. ואולי אף יותר מהן, בכנסות הקודמות. הסערה בכנסת היא נשק אופוזיציוני לגיטימי. קיומה, מעמדה ופעולתה של האופוזיציה בפרלמנט הם נשמת אפה של דימוקרטיה פרלמנטרית, תוך כיבוד כללים ונוהגים, בין שהם כתובים בתקנון ובין שהם בחזקת מסורת.

רבותי, חברי הכנסת, דומני שהכל מסכימים, שבשנים האחרונות – ולא רק בכנסת השביעית – ניבעו אי־אלה פרצות בתקנון, בנוהלים ובנוהגים. התפתחות זו אינה לרוחו של אף אחד מאתנו; כולנו רוצים בשמירת התקנון כמסגרת יציבה של כללי הפעילות הפרלמנטרית אף על פי כן מן הדין לבדוק בדיקה יסודית את התקנון, הן כדי לחזק מחדש את החוליות שנחלשו, והן כדי להכניס בו שינויים שיביאו בחשבון את הנסיון שנרכש בכל הכנסות הקודמות.

אולם התקנון והשינויים שחלו, או שיחולו בו, אינם הבעיה המרכזית של הכנסת. הבעיה המרכזית היא שעל אף היותנו פרלמנט צעיר, כבר עומד מאחורי כתלינו אותו מצב שבארצות הדימוקרטיה הפרלמנטרית מכנים אותו “משבר הפרלמנטריזם בימינו” מהותו של המשבר הזה היא כושר ההספק של הפרלמנט בעידן הטכנולוגיה, התקשורת האלקטרונית, ומדינת הסעד הנדרשת ליותר ויותר שטחי חיים של האזרחים.

לעומת הממשלה, שלרשותה עומד כוח אדם מרובה, הן לייעוץ והן לביצוע; מידע עשיר ומגוון; כושר ביצוע מהיר, והיא גם פועלת על פי תכנון לשנים רבות; ולא עוד אלא שהציבור עוקב אחרי מעשיה ומחדליה של הממשלה יותר משהוא עוקב אחר דיוני הפרלמנט – כלום מסוגל הפרלמנט למלא ייעודו, להקיף את כל שטחי הדיון, ולהחליט בכל דבר שהוא מסומך להחליט, בתחומי הזמן והאפשרויות העומדות לרשותו ובשיטות הדיונים המקובלות עליו?

קיימנו באביב של השנה סימפוסיון בנושא רב־חשיבות זה, שבו השתתפו הוגי־דעות ופרלמנטרים מנוסים מישראל ומארצות אחרות. בין התרופות שהוצעו באותו סימפוסיון יש לציין שתיים:

תרופה אחת – שיש להעמיד לרשות הפרלמנט שירותי מידע וייעוץ משלו, נוסף על אלה הניתנים מטעם הממשלה, וכן להעמיד לרשות חברי הפרלמנט שירותי עזר טכניים ראויים לשמם. ואמנם בתקופת כהונתה של הכנסת השביעית הופנתה תשומת הלב אל הצורך בהשגתם והגשתם של שירותי מידע ברורים ותמציתיים, לוועדות הכנסת, לסיעותיה ולחבריה, כהשלמה למידע הרב והאמין שהממשלה מגישה. כל זאת כדי שיוכלו למלא תפקידם ביעילות מירבית ובפחות התלבטויות, חיפושים ובזבוז זמן. עשינו בתחום זה, בשיתוף עם אנשי הקהיליה האקדמית, שורה של פעולות וחידושים, וראינו כי טוב. הכנסת השמינית תצטרך להקדיש לתחום פעולה זה תשומת לב יותר, תוספת אנשים מתאימים, וכן תקציבים הולמים. לצערי, אין אני יכול לומר שהתקדמנו במתן שירותי עזר טכניים לחברי הכנסת. המעט אנו עושים אינו מניח את הדעת, ובתחום זה חברי הכנסת שלנו מקופחים לעומת חברי פרלמנטים אחרים, לרבות הצנועים שבהם. הייתי ממליץ שסיעות הכנסת, המקבלות תקציבי מימון שוטף על פי חוק מימון מפלגות, יפרישו חלק מסויים וברור מאותם תקציבים לשם מתן שירותים טכניים וייעוץ לחברי סיעותיהם בכנסת, נוסף לשירותי העזר שהכנסת עצמה תתן להם.

תרופה שניה היא שיפור וייעול שיטות הדיונים של הפרלמנט, בכך שהוא יניח את ידו בנקודות המפתח; יימנע מלטבוע בתוך אוקיינוס של פרטים; ושסדרי הדיון לא יהיה מסורבלים.

הנה רבותי, הדבר שבלט בכנסת התבלטות שלילית, לעיני חבריה ולעיני הציבור הצופה הליכותיה, הוא מיעוט הנוכחות של חברי הכנסת בישיבות המליאה. ואל נא ייחשב לי הדבר לחטא, אם – לאור נסיוני כחבר כנסת ותיק וכיושב־ראש הכנסת – אלמד זכות על חברי הכנסת, בלי להצדיק את המעשה. הפגם הוא פגם, ואין להעלימו או להתעלם ממנו. אלא שתקנתו אינה בהטפת מוסר, כל שכן לא בנקיטת סנקציות או בהערות זלזול. למיטב הכרתי חברי הכנסת אינם בטלנים ואינם רשלנים, ואינם משתמטים ממילוי תפקידם וחובתם. אך צורת הדיון אצלנו, המתנהלת בסדרת נאומים מן הכתב, ערוכים ומרובים, הנשמעים מעל דוכן גבוה, כמו באסיפת־עם, גורמת לכך שהדיונים לוקים בחוסר סיכוי של התבטאות ספונטנית וקצרה, בחוסר מתח וענייניות, ואפשר לומר שהם מתישים את כושר ההקשבה של חברי הכנסת ומבריחים אותם אל מחוץ לאולם המליאה, לעיסוקים אחרים הנראים להם מעניינים ומועילים יותר. אין ספק שצריכים להתקיים בכנסת דיונים גדולים; הללו צריך לייחד אותם לנושאים גדולים, כגון דיון על התקציב, קווי יסוד של הממשלה, נושאים מרכזיים של מדיניות החוץ ומדיניות הפנים. אך שאר הדיונים צריכים להתנהל, לדעתי, על ידי חילופי דעות והערות ענייניות, בקיצור סביר, כדוגמת הדיונים בוועדות, שבהן עשויים ליטול חלק חברי כנסת רבים ככל האפשר. ושמא אפשר שבדיון כזה ידברו חברי הכנסת ממקומותיהם. העולה מזה הוא שצריכה להיות אווירת דיון מושכת ומרתקת, ואז מובטחני שחבר הכנסת יהיה נכון ומסוגל לשבת במקומו כל זמן הדיון, כשהוא דרוך לשמוע ולהשמיע.

לענין זה של התשת כושר ההקשבה שייך ללא ספק סעיף השאילתות, שהיו צריכות להיות מוקד ההתעניינות בדיוני הכנסת. אבל אצלנו הן מנוסחות באריכות; משום כך אין מספיקים לקרוא אותן תוך כדי שמיעת התשובות. גם התשובות עליהן לא תמיד מגיעות כשיש עוד טעם ומשמעות בשאילתה ובתשובה. משום כך תשומת הלב אליהן בכנסת היא נמוכה ביותר, וכך הוא היחס אליהן גם מצד העתונות והציבור.

בימים אלה הגשתי לוועדת הכנסת טיוטה של הצעה להחלפת הפרק של השאילתות בתקנון. ההצעה מבוססת בעיקרה על הדוגמה האנגלית, ששם תופסות השאילתה והתשובה את המקום החשוב והמרתק שבדיוני הפרלמנט.

ועוד זאת: הכנסת השמינית תצטרך לבדוק מחדש את מערך הוועדות: מספרן, סדר גודל של הרכבן, חלוקה ברורה יותר של הסמכויות ביניהן וסדרי עבודתן. בסימפוסיון של בעיות הפרלמנטריזם העליתי הצעה, שאני מקווה כי תינתן לה תשומת לב של חברי הכנסת השמינית ושל הממשלה, והיא שסקירות השרים על פעולות משרדיהם והדיון בפעולות אלו – למעט הדיון בתקציביהם – יתקיימו בוועדות המתאימות, בישיבות פתוחות של הוועדות, לענין זה. הסקירה והדיון ייהנו מתשומת לב מרובה, פרסום נאות ודיון ענייני. מליאת הכנסת תחסוך לעצמה את הזמן של הדיונים הללו, שכרגיל מתקיימים בנוכחות מועטת של חברי כנסת, וגם השר ומשרדו ייצאו נשכרים.

האם שמורים כבודה, מעמדה וייעודה והכרת חשיבותה של הכנסת בעיני העם ובתודעתו כבית המחוקקים וכבית הנבחרים של העם? סבורני שהתשובה לשאלה זו היא חד־משמעית: העם נושא עיניו אל הכנסת בהערצה מרובה. יעידו על כך קרוב לשני מיליון האנשים, מהארץ ומחוץ־לארץ, לרבות ערבים מהשטחים ומהארצות השכנות, שבאו בשערי הכנסת כמבקרים והתבשמו לא רק מיפיו של משכן הכנסת, אלא גם מעצם מהותו ותוכנו ובשל סמכותו ומעשיו.

אולם אינני יכול שלא להביע צערי על אי־אלה ביטויי זלזול כלפי הכנסת עצמה, או בדרך הכללה כלפי חבריה, שהתפרסמו בזמן האחרון במאמרים ובפליטונים. אחד מיסודות הדמוקרטיה הוא חופש ההתבטאות והביקורת. הדברים אמורים כשההתבטאות והביקורת הם במסגרתה של הדמוקרטיה ולמען קיומה וביצורה. מותר ואף חובה לבקר את חברי הכנסת ואת סיעות הכנסת, את המעשים ואת המחדלים, אולם מי שמזלזל בכלי הראשי של הדמוקרטיה, במוסד הפרלמנט עצמו, הרי הוא כופר בעיקר.

האם ביטויי זלזול אלה הם נחלת הציבור או חלק ממנו? לא ולא.

רבותי, אנחנו עומדים לפיתחן של בחירות לכנסת, ואני משתמש בהזדמנות זו כדי לפנות אל כל הסיעות, שישתתפו בבחירות, לעשות את מערכת הבחירות למבצע מקיף של הסברה עניינית, לשמור על רמה של יחסים הוגנים ועל כבוד הדדי. כן אני פונה אל כל ציבור האזרחים בקריאה שיקחו חלק פעיל בהצבעה לכנסת, איש על דגלו, ויפגינו בכך את רצונם הנחוש בקיומה הבלתי מעורער והמכובד של דמוקרטיה פרלמנטרית בעלת סמכות מלאה בישראל, ובשמירת חוסנו של משטרנו הדמוקרטי, מעל ומעבר לכל חילוקי דעות בין מפלגות, סיעות, עדות ואישים.

הבה נחתום את עבודתנו בכנסת השביעית בהרגשת סיפוק שעשינו כמיטב יכולתנו, כולנו יחד וכל אחד לחוד, כדי לשרת באמונה את העם שבחר בנו, תוך דאגה ליחיד ולציבור, ותוך שקידה על קידומה וביצורה הבטחוני, המדיני, הכלכלי, החברתי והמוסרי של מדינת ישראל.

חברי הכנסת, אינני יכול לסיים דברי בלי להעלות זכרם היקר של חברי הכנסת השביעית שהלכו לעולמם: סגן יושב־ראש הכנסת אריה בן־אליעזר, השר ישראל ברזילי, השר חיים משה שפירא, חברי הכנסת יצחק מאיר לוין, ישראל שלמה בן־מאיר, מרדכי עופר, משה סנה, יוסף ספיר, ויושב־ראש הכנסת ראובן ברקת. כן עלי להזכיר את היושב־ראש הקודם של הכנסת, קדיש לוז, שהלך לעולמו תוך שנה זו. זכר כולם לא ימוש מקרבנו ודמויותיהם המאירות ישמשו דוגמה ומופת של שליחי ציבור מסורים בכל לבם ונאמנים בכל מאודם.

ועכשיו יורשה להביע תודה וברכה, בשמכם ובשמי, לכל עובדי הבית הזה: מזכיר הכנסת וסגניו, היועצים המשפטים, מזכירי הוועדות ויועציהן, ראשי המחלקות ועובדיהן, קצין הכנסת, הסדרנים ומשמר הכנסת, הקצרניות, הכתבניות והמשכפלים – כולם יחד וכל אחד לחוד עשו ועושים מלאכתם באמונה ובמסירות הראויים לשבח ולהערכה.

שני עובדים ותיקים ובכירים של הכנסת, מר חיים ליאור שכיהן כמזכיר הכנסת, והגב' קלארה אדן שכיהנה כסגן מזכיר הכנסת, פרשו לגימלאות. ילוו אותם ברכותינו הלבביות.

ברכה חמה ולבבית נשלח מבמה זו לנשיא המדינה ולביתו, לנשיא לשעבר, לראש הממשלה והשרים, לצבא הגנה לישראל, לכל שלוחות הבטחון, לשבויינו במצרים, לאסירי ציון ברוסיה, בעיראק ובסוריה, ולכל אזרחי המדינה ובכללם העולים החדשים.

ולבסוף, הבה נאחל חיים של שלום ושלוה ובטחון לנו, לעמי האזור ולעולם כולו; גאולה קרובה לאחינו הסובלים בארצות גלותם, ומדינת ישראל תפרח ותשגשג כבית נאמן לאזרחיה ולעם היהודי כולו.

המושב האחרון של הכנסת השביעית נעול.

שלום ולהתראות.