יש מי שחונן בקלות, ויש מי שחונן… בכבדוּת. קלות של ביטוי באמנות, אינה כפי שה"כבדים" או המתגדרים בכבדות, סבוּרים – סתם קלות של כתיבה. זהו מאבק לקלות. היינה כתב ארבעים נוסחאות של ה"לוֹריליי", שאין כמוהו לשטף החרוזים הקל. הווה אומר: קלוּת גאונית זו לא עלתה למחבר השיר בקלוּת כל־עיקר. ידועה המימרה של אחד־העם על עצמו: בכתיבתי אני מזיע פעמיים: פעם ראשונה – לשם הכתיבה; ופעם שניה – כדי למחוק את עקבות הזיעה… ואולם יש ש"מזיעים" לשם כך פעמים אין מספר ואין איש יודע.
קלוּת זו של כתיבה היא, איפוא, – על הרוב – קלוּת מדוּמה; דוקא אלה, שאנו נהנים מצלילותם ומפשטותם, הם העמלים הגדולים. ורק שהם “מזיעים” יפה־יפה בהחבא, כדי שלא יכירו בכך.
מפי ברקוביץ נודע לנו, כי אפילו שלום־עליכם, שכתב באמת בקלוּת אלוהית, עבד הרבה, מחק ותיקן הרבה, עד שהשיג אותה “קלוּת”, שהיא נראית לנו כעין “אֶכּספּרוֹמט”. ואולם, כאמור – הוא חונן באמת קלוּת, שאין דוגמתה. בשבועיים, אם איני טועה, כתב עוד בנעוריו את “סטמפּניוּ”. מצד שני – מנדלי, “הלוטש” הגדול, כתב את “סוּסתי” בשלושה שבועות. יש, כנראה, גם תקופות של “קלוּת”, כשרוּח־הקודש מקשקשת לפנינו כזוג, אבל אלה הן תופעות בודדות. ה"נוֹרמה" לאמן הוא עמל אין קץ. פּושקין כתב את רוב רשימותיו הדראמטיות, שהן פיסגת יצירתו, בימים מעטים, כשהיה אנוּס לשבת בכפרו, מפני שיבוש הדרכים כמה שבוּעות, בעוד שעל “ייבגני אוֹנגין” עבד בהפסקות כמה שנים. אף גיתּה, שכתב את ה"אוּר־פאוּסט" בנעוּריו בימים מעטים, – עמל על שיכלולו אחר־כך ששים שנות חיים. ופרץ, שהיה כותב את דבריו ביד קלה, כזורק כדורי־משחק – כמה עמל, בהגיעו לבגרות־האמן הגדולה, על ספורי־העם, עד שהשיג את ה"קלוּת" שבהם נכתבו לכאורה! ובכמה נוסחאות נכתב כל חרוז של “לילה בשוק הישן”!
*
יש קסם אין קץ למחונני ה"קלות" – כמובן, אם מצרפים לה כובד ועומק של תוכן. קלות זו נושאת חדווה, בטחון. והיא סימן לעושר, לשפע, לברכת הרוח שאין מעצור לפניה. לא רק שלום־עליכם, שביצירתו טבוּע הקו הגאוני, – אפילו סוקולוב, שלא היה לכאורה אלא ז’ורנאליסטן גדול, הרנין בזה, שעבר את גבולות עצמו, את יכולת עצמו. זה הצד הפנומינאלי שבו, היה חשוב לפעמים יותר מן התוצאות. היתה זאת רוח צבעונית, עליזה, בלתי־נדלית, שהרחיבה את הדעת בעצם קלוּתה, נביעתה, התרוננוּתה.
זוהי מתנת הכשרון, הרוח הבלתי־כבוּלה, והיא מצויה לא רק בעתונאים משיעור־קומה של סוקולוב. מי שכותב את רשימתו־תגובתו על עניינים חיוניים גדולים ואפילו קטנים, ביד מהירה, מחייכת, ומועיל לפזר קצת את הטמטום, להוקיע את הרשעוּת, – ברכה רבה בכתיבתו; ורק כבדי־רוּח וצרי־רוח יגנוּה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות