מאת ד"ר י. זוסמן
הקדמה 🔗
א 🔗
בדברי הפתיחה לספר א' של הספריה המשפטית (תקנות הדיון האזרחי) הגדיר העורך את מטרות הספריה בזו הלשון: “מבחינה שמושית, איפוא, באה הספריה המשפטית לתת לצבור: א) נוסח עברי של החוק הארצישראלי; ב) נוסח עברי מתוקן ונכון; ג) נוסח שמופיעים בו השנוים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה… מבחינה מדעית הציבה לה הספריה המשפטית כמטרה לעשות חריש מדעי ראשון בשדה החוק המחייב במדינת ישראל. המדע המשפטי, במדה שהחל להתפתח בתקופת המנדט, היה ברוב המכריע בלשון האנגלית ומשועבד לדפוסי המחשבה המשפטית האנגלית. מטרת הספריה המשפטית היא לפתוח בפרשנות משפטית עברית, ישראלית אם בצורת מבוא לחוק מסוים ואם בצורת מונוגרפיות וכיוצא בזה.”
בהרגשת ספוק מיוחד מגישה הספריה המשפטית לצבור את המונוגרפיה הראשונה שלה, “דיני שטרות” לד"ר י. זוסמן.
ב 🔗
כל שיבוא לסקור את הספרות המשפטית בא"י ולאחר מכן במדינת ישראל לא יוכל לציין הישגים עשירים. רק כמה ממקצועות המשפט ובעיקר המקצועות המעשיים, זכו לספר או שנים, לרוב בשפה האנגלית.
דיני השטרות היו אחד המקצועות אשר זכו לטפול ספרותי מסוים הן בעברית והן באנגלית. יזכר המפעל הראשון והוא הספר “דיני שטרות ושיקים בא”י" שהופיע ב־1930, סמוך לפרסום פק' השטרות, 1929. ספר זה הכולל את סעיפי החוק ולצדם פירושים נערך על־ידי ק. פריידנברג (הוצאת מצפה) ומהווה נסיון רציני להביא בלבוש עברי מתוקן מסכת פרושים לאחד החוקים “האנגליים” ביותר. מענין לציין שהמפרש אף הכניס תקונים לנוסח החוק באשר התרגום הרשמי לא תמיד נראה לו.
כ־10 שנים לאחר הופעת ספרו הנ"ל של ק. פריידנברג נתפרסם (בהוצאת מס) “ספר הבנקאות להלכה ולמעשה” ובו מאמר מקיף על דיני שטרות מאת ישראל לוין. המאמר הופיע גם כתדפיס מיוחד מטעם הסתדרות הפקידים העבריים בא"י. מאמר זה – שלא כספרו של פריידנברג שהיה מיועד לאנשי מקצוע – בא להקנות לציבור הרחב מושגים יסודיים על דיני השטרות.
במיוחד יש להזכיר את ספרו רב הכמות והאיכות של מר א. א. שמש שהופיע ב־1937 בשפה האנגלית והמכיל את סעיפי הפקודה מפורשים בהרחבה.
ב־1946 הופיע (בהוצאת ש. בורסי) במסגרת Annotated Laws of Palestine ספרו של ד"ר י. זוסמן בשם Bills of Exchange. ספר זה, המיועד לאנשי מקצוע, נכתב אנגלית דוגמת הספרים המקצועיים האנגליים המביאים את סעיפי החוק ופירושיהם בצדם.
הספר המובא בזה לצבור נכתב על־ידי אותו המחבר, אולם הפעם עברית, ומתך מגמה שונה.
הספר הנוכחי בא לספק כמה צרכים ומיועד להיות:
ספר לימוד לסטודנטים של מקצוע המשפטים,
ספר עזר לעורכי דין, שופטים ואנשי מקצוע,
ספר שימושי לבנקאים, פקידים ואנשי מסחר.
לשם קידום שלש המטרות הנ"ל הסותרות במידה מסוימת אחת את השניה, נבחרה דרך ביניים בין שיטות הספרים האנגליים ושיטות אחרות. נוסח החוק מובא במלואו, על כל תקוניו, באופן נפרד. אין הפרושים מצטמצמים להלכות שנפסקו על־ידי בתי המשפט באנגליה, בא"י ובישראל, כי אם כל היסודות המשפטיים של השטרות לסוגיהם והשיקים מוסברים לגופם. ההלכות החשובות מובאות בגוף הפירושים. מראי המקום וההערות מובאים בשולי העמודים כדי לא להפריע את שטף ההרצאה של החבור.
חלוקת החומר באה לעזור בהבנת הדינים הסבוכים הנוגעים לשטרות ושיקים ומסייעת למצות את כל הענינים החשובים של החוק הנדון. ואולם לא ניתן כאן פירוש עממי או מדעי גרידא כי המחבר שאף למזיגה שתספק את הצרכים השימושיים, הלימודיים ובמידת מה גם העיוניים. העתיד יוכיח באיזו מידה השיטה הזאת, שנראתה למחבר ולעורך כיעילה ורצויה ביותר בארצנו, מתאימים לצרכים ופותרת את הבעיות.
ד 🔗
בהערת הפתיחה לספרו האנגלי נותן ד"ר זוסמן סקירה על מקורות החוק בא"י, היכולה להנתן ללא שינויים גם בקשר לחוק בישראל. להלן כמה קטעים (בתרגום עברי) לתועלת המעיין והלומד;
“לפני שפקודת שטרי חליפין קבלה תוקף ב־1929 חלו בא”י על מסמכים עוברים לסוחר הסעיפים 70–146 של החוק המסחרי העותומני והחוק הזמני על שיקים מ־1330 (1914). הסעיפים 84–90 של התוספת לחוק המסחרי קבעו הוראות בענין פרוטסט. הוראות אלה שונו ב־1924 על־ידי פקודת שטרי חליפין (פרוטסט).
אם כי בחוק הצרפתי בענין שטרי חליפין שעליו בוסס החוק המסחרי, הוכנסו לעתים תכופות שינויים ותוספות, הרי החוק המסחרי העותומני, נמשכה תחולתו במקום בצורתו המקורית כפי שפורסמה ב־1850. החוק, על כן, לא רק התישן כי אם נמצא סוטה מהשיטה שממנה הועתק.
התברר שגם חוק השיקים הוא קשה־שמוש, כי הוא התבסס על הצעה שנוסחה ע"י אמנת האג ב־1912 שלא נתקבלה על־ידי אף אחד מהצדדים לאמנה.
הוצאת פקודת שטרי חליפין הכניסה שנוי יסודי בחוק ע"י הכנסת השיטה האנגלית בעלת התורה המיוחדת של עברוּת במקום השיטה שיסודה בתקנות המחייבות לפי החוק הצרפתי.
הפקודה קובעת שיש לפרשה לפי החוק האנגלי על שטרי חליפין, שיקים ושטרי חוב, פרט כאשר אין הדבר עולה בקנה אחד עם הוראות הפקודה".
ה 🔗
בשים לב לאופיו של הספר הנוכחי נראה ללא רצוי ואף לבלתי אפשרי להקדיש בו מקום להשוואת המשפט העברי לחוק האנגלי. מבחינה זאת סוטה הספר הזה מהמטרות שהוצבו בדרך כלל לספריה המשפטית. ואולם הוראות המשפט העברי בקשר לשטרות, אפיין והתפתחותן כה שונים לרוב מהמושגים של החוק המודרני על שטרות – אם כי ישנן נקודות מגע מענינות – עד שהדבר מצריך מחקר מיוחד.
ב"יסודי המשפט העברי" מאת א. גולאק, (ספר שני, פרק ח') מדובר על שטרי החוב ועל תכונתם לעבור מיד ליד במו"מ. השטרות מהווים פרק מיוחד בתורת החיובים בדין העברי.
בין המוסדות האפיניים לדיני השטרות במשפט העברי לא מעטים בעלי אופי מקורי, שאין להם אח בחוקים המודרנים, ומאידך מוסדות אחרים המזכירים במדה מסוימת את הוראות החוק המחייב אצלנו. העוסק במחקר השוואה ימצא שדה נרחב למחקרו בבואו לטפל בשטר החוב בעדים ובשטר זכרון דברים, בדינים על תוקף השטר ובטופס שלו. החוקר ימצא את המוכ"ז (שטר למוכ"ז) הנקרא “המוציא את השטר” וענין בעל החוב המדומה. דינים רבים מוקדשים ל"זמן העמדת החוב", “מקום החיוב”, “שופרא דשטרא” (הם התנאים הנוספים שהיו רגילים הסופרים להוסיף בנוסחו של השטר כגון נאמנות, הגביה מהסוגים המעולים של הקרקעות, החזרת ההוצאות וכו'). השטרות המוזכרים בתלמוד מוכיחים כי אז הצטיינו השטרות בנוסחם הקצרני, המדויק, כמו השטר המודרני, ורק במשך הימים, אבדו לשטר העברי בגולה סגולותיו אלה והתחילו כותבים אותו ברוב דברים, בכפל לשון וכו'. כתיבת שטר חיוב דורשת לפי הדין העברי פורמליות מרובה. עוד בתקופת התלמוד היתה קימת משרת סופר קבוע של בתי הדין שהיה כותב כל השטרות בתקופת הפוסקים, ביחוד בימי פריחתו של המשפט העברי בספרד.
התפתחות נוספת חלה עם התרחבות האוטונומיה היהודית בפולין (ידוע שטר הממר"מ שהיה נהוג במשך דורות במו"מ בין היהודים בפולין. שטר זה נושא בחובו כמה מתכונות השיק המודרני) והסופר היה נקרא סופר העיר והוא היה ה"נוטריון" של הקהילה.
הדינים העבריים הכילו דרישות רבות בנוגע לצורתו של השטר ואופן כתיבתו. השטר צריך להכתב על הניר שאינו יכול להזדייף, בכתב ברור ובלי כל מחק. היה מוסד מיוחד לקיום שטרות ע"י בית דין. השטר נתן נושא זכות ושעבוד בנכסי החייב.
מענין להביא כאן את הקטעים הבאים במלואם מהספר הנדון של גולאק:
"שטרי החוב אינם מונחים תמיד בקופסא של בעל חוב עד שיגיע פרעונם, ועד שיתבע עליהם וישלמו אותם. לעתים קרובות בעל חוב משתמש בשטרות שבידו כמו בחפצים אחרים שווי כסף, והוא מוכרם, נותנם במתנה או ממשכנם. שטרי החוב נעשים על־ידי כך נשוא עסקי המשא ומתן והם עוברים מיד ליד.
בתור נשוא עסקי המשא ומתן, אין השטרות בגוף הנייר שלהם, ואין גופם ממון; וגם אין שווים נערך כפי סכום החוב שבהם, מפני שהוא רק עתיד להיות נרכש לכשתבוא הגביה. ככל שווי שעתיד לבוא, נערך שווי שטר חוב בשוק פחות מסכום החוב שבו, מפני החשש שמא יפסד ולא יגבה.
דינינו מבדילים משום כך בשטרות החוב שלשה שווים מיוחדים:
שווי השטר בתור נייר לצור על פי צלוחית. שווי זה לבדו נשאר לשטר חוב אחרי שילום החוב שבו, או אחרי מחילתו, ולענין זה נחשב כבעל השטר, זה שכתבו ושילם בשבילו שכר הסופר (פשיטי דספרא). שווי גוף הנייר של השטרות קטן הוא מאד, ועל כן נאמר עליהם שאין גופם ממון.
השווי השני של השטר הוא סכום החיוב שבו, והוא השווי הנומינלי שלו. שווי זה יש לשטר רק ביחס אל החייב, שעליו לשלם כל הסכום שבו. אבל ביחס לשאר כל האדם יש לשטר שווי שלישי;
סכום הממון הראוי להנתן בשטר בשוק, הוא השווי השלישי שלו. שווי השוק זה מאומד הוא ומתחלף מזמן לזמן. הא כיצד? ראובן חייב בשטר מאתים זוז, והוא עשיר ובעל נכסים ואיש נאמן. לפי אומד הדעת, יתנו בכל שעה בשוק במחיר שטר זה מאתים זוז, או בנכוי קצת בשביל טורח הגביה; שווי השטר יהא איפוא כסכום החיוב או קרוב לזה. נתרושש ראובן ונדלדלו נכסיו, ירד שווי שטרו בשוק והגיע, לדוגמא, עד החצי מהשווי הנומינלי שלו, עד מאה זוז.
מלבד עושר נכסי החייב שווי השטרות נערך בשוק לפי קירוב זמן הפרעון הקבוע בהם. לפי קלות הגביה, ועוד. ולכן, בכדי להעריך את השווי שיש בשעה ידועה לשטר חוב בשביל כל אדם, צריך הוא לאמידת הדעת, כמה היו נותנים בשעה זו בשוק במחיר השטר.
שווי שטר חוב הוא איפוא: בשביל החייב – כסכום החיוב הכתוב בשטר (השווי הנומינלי); ובשביל שאר כל אדם, הוא נערך כסכום שינתן בשטר בשוק (שווי השוק). מזה יוצא לנו, שאם איזה אדם, מלבד החייב, הזיק את השטר, כגון אם קרעו או שרפו, הוא חייב לשלם כפי שווי השוק של שטר זה בשעת פעולת הנזק".
ביחס לעברותו של השטר ידועה למשפט העברי העברה ע"י כתיבה ומסירה ואחד מנוי השטר היו המלים “לבעל חוב ולכל מי שיבוא מכוחו”.
דברים אלה ורבים אחרים יש בהם ענין רב למחקר ולהשוואה אולם היריעה רחבה מכדי הסתפק באילו שורות או דפים..
ו 🔗
קושי מיוחד בספר זה היוותה בעית הלשון. השיטה הקודמת של הספריה המשפטית לבחור דרך ביניים בין העברית הרשמית של תרגום החוקים מתקופת מנדט ובין יציקת דפוס לשוני חדש, לא היתה כאן בת שמוש. לא יתכן דפוס לשוני חדש, בלי זיקה לאוצרות הלשון והמונחים של המשפט העברי. ואולם, ספר שאחת ממטרותיו העקריות הוא ערכו השימושי, אי אפשר היה להעמיס עליו מחקר לשוני, מה גם שאין זו מלאכה בשביל יחידים והמוסדות המוסמכים חייבים לטבוע את המטבע הזאת. כאן דרך ביניים, כאמור לא תתכן. מאידך העברית הרשמית של פק' השטרות בהוצאה העברית של דרייטון עולה לעין ערוך על העברית שבכמה וכמה פקודות אחרות; המונחים שנקבעו בה נקלטו ונתקבלו במו"מ ובבית המשפט. הספריה המשפטית בחרה, איפוא, ללכאן כאן בעקבות המונחים של העברית הרשמית – בין סוגריים הובאו המונחים באנגלית – מתוך שמוש בכמה מונחים מחודשים בבית מדרשם של בית המשפט בישראל ומתוך נסיון לשמור על עקביות המונחים, דבר שלא תמיד נשמר על־ידי המתרגם הרשמי. מכאן שנאלצנו לתקן בכמה מקומות את התרגום הרשמי אולם בכל מקום שהדבר נעשה באה הערה על כך בשולי העמוד. כך משתמש הספר במושג עברות – negotiability (נתחדש ע"י אסף גולדנברג), נערב – כחייב שערבו לו.
בכמה מקומות בנוסח התרגום הרשמי של הפקודה היו טעויות ואי־דיוקים שתוקנו בספר הנוכחי, מתוך הסברת התקונים בשולי העמודים.
כל מקום שנאמר פקודת הכוונה לפקודת שטרי החליפין 1929. כידוע תוקנה הפקודה הזאת על־ידי כמה פקודות תיקון המפורטות בכותרת של נוסח הפקודה.
ז 🔗
“השינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה” (סעיף 11 לפק' סדרי השלטון והמשפט, תשח־1948) נכללו בנוסח הפקודה והדבר צויין בהערות. סמכותו של שר המשפטים נכללה בפקודה בהתאם לצו בדבר מסירת הסמכויות.
ר"ת של אוספי פסקי הדין הם כפי שהנהיג העורך בזמנו ב"פסקים". בסוף הספר מובא תוכן ענינים מלא ומפורט, לפיו יוכל כל המעיין למצוא בנקל את מבוקשו.
לבסוף, בקש המחבר להביע כאן את תודתו עבור העזרה הידידותית שעו"ד ש. ברנשטין הושיט לו ביעוץ ובהגהה.
דצמבר, 1950
העורך
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות