א.    🔗

לְאַחַר שֶׁיָּרְדוּ גִשְׁמֵי הַיּוֹרֶה הָרִאשׁוֹנִים, נִזְדָּרְזוּ הַיְלָדִים וְיָצְאוּ לְטִיוּל בַּסְּבִיבָה. הַפַּעַם שׁוֹנֶה הָיָה מַרְאֵה הַשָּׂדֶה תַכְלִית שִׁנּוּי, טוֹב וְנָעִים הָיָה לְטַיֵּל בַּחוּץ. רֵיחַ הַצְמָחִים עָלָה בְּאַפָּם שֶׁל הַיְלָדִים. הָאֲוִיר הָיָה צַח וְנָקִי, אָבָק לא נִרְאָה בּוֹ, וְהַנְשִׁימָה הָיְתָה חָפְשִׁית וּנְעִימָה. גַּם גַּגּוֹת הַבָּתִּים, הַקִּירוֹת, וַאֲפִילוּ הָאִילָנוֹת, כֻּלָם־כֻּלָם כְּאִלּוּ צָהֲלוּ וְשָׂמְחוּ לְמַרְאֵה הַיְלָדִים.

– הָעֵצִים עוֹמְדִים יָפִים וּנְקִיִים, כְּאִלּוּ זֶה עַתָּה יָצְאוּ מִן הָאַמְבַּטְיָה, וּכְאִלּוּ אִמָּא סָרְקָה אֶת שַׂעֲרוֹתֵיהֶם, אֶת עֲלֵיהֶם. – אָמְרָה לֵאָה.

– וּרְאוּ כַּמָּה הֵם נוֹצְצִים. דּוֹמֶה כְּאִלּוּ שְׂמֵחִים הֵם מְאֹד־מְאֹד עַל הַשִּׁנּוּי אֲשֶׁר בָּא עֲלֵיהֶם. – אָמְרָה דִיצָה.

וְיוֹרָם! הוּא נָשָׂא עֵינַיִם אֶל הָאֲדָמָה. מִסָּבִיב לוֹ הָיָה הַכֹּל יָבֵשׁ, הַכֹּל עָצוּב, פֹּה וָשָׁם כְּבָר נִרְאוּ עָלִים יְרֻקִים, הוֹפִיעָה חֲתִימַת דֶּשֶׁא יְרֻקָה. וְאֵלֶּה, נִרְאֶה כְּאִלּוּ רָמְזוּ וְאָמְרוּ: – חַכּוּ קְצָת. עוֹד מְעַט נָבוֹא אֲלֵיכֶם בַּהֲמוֹנִים. עוֹד יוֹם, עוֹד שָׁבוּעַ, וְהַשָּׂדֶה כֻּלוֹ יְהֵא יָרֹק מִשֶּׁפַע הָעֲשָׂבִים אֲשֶׁר יַעֲלוּ עַל פְּנֵי־הָאֲדָמָה.

יוֹסִי גִלָּה אֶת עֲלֵי הַדַּרְדַּר הַיְרֻקִים. הֵם הָיוּ מְסֻדָּרִים בְּשׁוֹשֶׁנֶת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבְשׁוּם אֹפֶן אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַאֲמִין כִּי עָלִים אֵלֶה אַחִים הֵם לַפְּרָחִים הַקּוֹצָנִיִים אֲשֶׁר מִלְּאוּ אֶת הַשָּׂדֶה בִּימוֹת הַקָּיִץ.

– חֶבְרַיָּה! – הִתְפַּלְאָה דִיצָה – הַבִּיטוּ וּרְאוּ! הַאִם יְכוֹלִים אַתֶּם לִמְצֹא אֵי־פֹּה אֵי־שָׁם פְּרָחִים? דּוֹמֶה שֶׁעוֹד לֹא נִפְתְּחוּ הַפְּרָחִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

– פְּרָחִים! – אָמְרָה יוֹכֶבֶד, – מַה־הַדְּאָגָה? עוֹד מְעַט וְיַעֲלוּ פְּרָחִים לָרֹב עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, מַרְבַדִּים שֶׁל פְּרָחִים יְכַסּוּ אֶת הָאָרֶץ וְאָנוּ נוּכַל לֶאֱסֹף זֵרִים רַבִּים שֶׁל פְּרָחִים.

– אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי רוֹצָה לְהִתְקַשֵּׁט כְּבָר עַתָּה בִּפְרָחִים. – הִתְפַּנְקָה דִיצָה, – כַּמָּה יָפֶה הָיָה אִלּוּ יָכֹלְתִּי לִנְעֹץ פֶּרַח אֶחָד, לְפָחוֹת, בְּצַמּוֹת רֹאשִׁי הַשְׁחוֹרוֹת.

– רוֹצָה אַתְּ בִּפְרָחִים? בְּבַקָשָׁה! בּוֹאוּ אַחֲרַי וַאֲנִי אַמְצִיא לֶכֶם פְּרָחִים נָאִים. – הִבְטִיחָה הַמּוֹרָה שֶׁהָיְתָה מְהַלֶּכֶת בְּרִחוּק מָקוֹם מִן הַיְלָדִים וְהִיא בּוֹחֶנֶת וּבוֹדֶקֶת אֶת הַסְבִיבָה, כִּי רָצְתָה לָדַעַת מַה־הַצְמָחִים שֶׁעָלוּ כְּבָר עָלֶיהָ.

– הַאָמְנָם? הֲתוּכְלִי לְהַמְצִיא לָנוּ פְּרָחִים הַיּוֹם? – הִתְפַּלְאָה עַלִיזָה.

– וְאֵלֶּה יִהְיוּ פִּרְחֵי בָּר? – שָׁאַל יוֹרָם.

– וְנוּכַל לֶאֱגֹד מֵהֶם זֵרִים? – שָׁאֲלָה לֵאָה.

– וַאֲנִי אוּכַל לִקְלֹעַ לִי כֶּתֶר לְרֹאשִׁי? – בִּקְשָׁה לָדַעַת דִּיצָה.

– כֵּן, כֵּן, חֶבְרַיָּה! – עָנְתָה הַמּוֹרָה כְּשֶׁהִיא צוֹחֶקֶת לְשֵׁמַע מְטַר הַשְׁאֵלוֹת אֲשֶׁר נִתְּכוּ עָלֶיהָ מִכָּל עֵבֶר וּפִנָּה.

 

ב.    🔗

הָרַעֲיוֹן, כִּי עוֹד מְעַט וְהֵם יִמְצְאוּ פְּרָחִים חַיִּים, עוֹרֵר רוּחַ שִׂמְחָה בְּקֶרֶב הַיְלָדִים, מֵעַתָּה הָיְתָה הַמּוֹרָה הוֹלֶכֶת בָּרֹאשׁ וְאַחֲרֶיהָ נִדְחָקִים וְדוֹחֲקִים עַצְמָם הַיְלָדִים. דּוֹמֶה הָיָה כִּי כֻּלָם יַחַד מְזָרְזִים אֶת מוֹרָתָם כִּי תְמַהֵר לָלֶכֶת כְּדֵי לְהַגִיעַ בְּהֶקְדֵם אֶל הַשָּׂדֶה.

בְּשִׁיר וּבְשִׂמְחָה הָיְתָה הַחֲבוּרָה מְדַלֶּגֶת וּמְקַפֶּצֶת עַל גַּבֵּי הַקּוֹצִים הַיְבֵשִׁים. הֵם עָבְרוּ עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת וְהִגִּיעוּ אֶל הַגִּבְעָה, גִּבְעָה זוֹ הָיְתָה שׁוֹמֵמָה כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה.

בְּתַחְתִּית הַגִּבְעָה הָיְתָה מַחְצָבָה. בְּמַחְצָבָה זוֹ הָיוּ עוֹקְרִים לִפְעָמִים אַבְנֵי כֻּרְכָּר גְּדוֹלוֹת לְבִנְיָן. לְפָנִים הָיְתָה הַמַּחְצָבָה הוֹמָה מֵאֲנָשִׁים. אוֹתָם הַיָּמִים הָיוּ בְּנֵי הָאָדָם בּוֹנִים אֶת בָּתֵּיהֶם מֵאַבְנֵי כֻּרְכָּר, אַבְנֵי חוֹל. עַתָּה, מִשֶּׁהֵחֵלּוּ הָאֶזְרָחִים לִבְנוֹת בָּתֵּיהֶם אֶבֶן יְרוּשַׁלְמִית אוֹ לְבֵנִים וּבֶטּוֹן, נֶעֶזְבָה הַמַּחְצָבָה וְרַק לִפְעָמִים הָיָה מִישֶׁהוּ מִן הָאִכָּרִים יוֹרֵד אֵלֶיהָ כְּדֵי לַחֲצֹב לוֹ אֲבָנִים מִסְפָּר.

מַחְצָבָה זוֹ, מְקוֹם סֵתֶר נָאֶה הָיְתָה לַיְלָדִים. פֹּה, לְמָקוֹם זֶה, הָיוּ הַיְלָדִים מִתְקַבְּצִים כְּדֵי לְשַׂחֵק מִשְׂחֲקֵי שָׂדֶה שׁוֹנִים: שׁוֹדְדִים, מַחֲבוֹאִים וְכַדּוֹמֶה.

יוֹרָם אָהַב לְטַיֵּל יַחַד עִם חֲבֵרוֹ אֵלִיָּהוּ בְּמַחְצָבָה זוֹ, כִּי כָּאן הָיוּ הַיְלָדִים רוֹאִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, בִּימוֹת הַקַיִץ, כֵּיצַד שְׁרַקְרַקִּים וּכְחָלִים חוֹפְרִים אֶת קִנֵּיהֶם בְּתוֹךְ קִיר הָאֶבֶן הַמּוּצָק.

– מוֹרָתִי! אַתְּ מוֹלִיכָה אוֹתָנוּ אֶל גִּבְעַת הַכֻּרְכָּר? שָׁאַל יוֹרָם.

– מָה? וְכִי שָׁם תִּמְצְאוּ פְּרָחִים בְּעוֹנָה זוֹ? – הִתְפַּלֵא אֵלִיָּהוּ.

– כֵּן! – הֵשִׁיבָה הַמּוֹרָה, בְּעֵינֵיכֶם תִּרְאוּ שֶׁנִּמְצָא כָּאן פְּרָחִים, עֲלֵיכֶם רַק לְהִסְתַּכֵּל יָפֶה־יָפֶה וְנִרְאֶה מִי יִהְיֶה הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר יִזְכֶּה בִּפְרָס עַל תַּגְלִיתוֹ־מְצִיאָתוֹ, מִי יִהְיֶה הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת הַפְּרָחִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם דִּבָּרְתִּי.

בְּהַגִיעָם אֶל הַגִּבְעָה הִפְנְתָה הַמּוֹרָה אֶת חֲנִיכֶיהָ אֶל אַחַת הַצְלָעוֹת, מְקוֹם שָׁם גָּדְלוּ צִמְחֵי סִירָה קוֹצָנִית, לֹטֶם מַרְוָנִי, קִדָּה שְׁעִירָה, וְאָמְרָה:

– הִתְפַּזְרוּ נָא כָּאן בַּשֶּׁטַח וְחַפְּשׂוּ אַחַר פְּרָחִים נָאִים. מִי שֶׁיִּמְצָא יָבוֹא אֵלַי מִיָּד וְיוֹדִיעַ לִי.

הַחֶבְרַיָּה הִתְפַּזְרָה מִיָּד. כְּאִלּוּ הָיוּ לַהֲקַת צִפָּרִים אֲשֶׁר הֶחֱרִיד אוֹתָן נֵץ טוֹרֵף. הֵם פָּנוּ זֶה לְכָאן וְזֶה לְשָׁם וְשׁוּב נִשְׁאֲרָה הַמּוֹרָה לְבַדָּהּ בְּאֵין אִישׁ אִתָּהּ.

– מוֹרָתִי! מָצָאתִי! – חָזַר יוֹרָם עַד מְהֵרָה וּפָנָיו מְשׁלְהָבִים, כְּשֶׁמִּמִּצְחוֹ יוֹרֶדֶת זֵעָה וּבְיָדוֹ הוּא מַחֲזִיק פֶּרַח צָהֹב־כָּתֹם, גָּדוֹל וְנֶהְדָּר לְמַרְאֶה.

– אֵיזֶה יֹפִי! – מִלְמְלָה הַמּוֹרָה, – בַּר מַזָּל אַתָּה, יוֹרָם, וּלְךָ יָאֶה הַפְּרָס עַל כִּי מָצָאתָ לָרִאשׁוֹנָה אֶת הַכְּתֵמָה עָבַת הַשׁרֶשׁ. וְעוֹד הַמּוֹרָה מְדַבֶּרֶת אֶל יוֹרָם, וּמִכָּל עֵבֶר הֵחֵלּוּ חוֹזְרִים יְלָדִים וּבִידֵיהֶם פִּרְחֵי הַכְּתֵמָה הַנָּאִים.

מָצָאתִי! – חָזַר יוֹרָם עַד מְהֵרָה

– וּבְכֵן, יְלָדַי, לֹא הִגְזָמְתִּי! – אָמְרָה הַמּוֹרָה.

– צָדַקְתְּ, מוֹרָתִי. – חִיְּכָה דִיצָה, וְכַאֲשֶׁר שָׂחֲקָה הַקְטַנָּה הִיא גִלְתָה אֶת טוּרֵי שִׁנֶּיהָ הַלְּבָנוֹת וּבִלְחָיֶיהָ נִרְאוּ שְׁתֵּי גוּמוֹת חֵן.

שׁוּב הִקִּיפוּ הַיְלָדִים אֶת מוֹרָתָם וְהִפְצִירוּ בָּהּ, כִּי תְסַפֵּר לָהֶם כֵּיצַד זֶה יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּיָמִים אֵלֶּה זֶה הַצֶּמַח בַּעַל הַפְּרָחִים הַנָּאִים.

– רְצוֹנְכֶם לָדַעַת אֶת סוֹדָהּ שֶׁל הַכְּתֵמָה? בְּבַקָשָׁה! אָמְרָה הַמּוֹרָה. הִיא הוֹצִיאָה כַּף חֲפִירָה מֵאַרְנָקָהּ וּמִיָּד נִגְּשָׁה אֶל אַחַד הַצְמָחִים, צִמְחֵי הַכְּתֵמָה שֶׁגָּדְלוּ בְּצִלָּם שֶׁל שִׂיחֵי הַסִירָה הַקּוֹצָנִית.

יוֹרָם הִקְדִּים וְקָצַץ אֶת עַנְפֵי הַסִּירָה בְּאוֹלָרוֹ וְהַמּוֹרָה הֵחֵלָּה לַחְפֹּר אַט־אַט וּבִזְהִירוּת בָּאֲדָמָה כְּדֵי לַעֲקֹר אֶת הַצֶּמַח עַל שָׁרָשָׁיו.

זְמַן־מָה נִמְשְׁכָהּ הָעֲבוֹדָה, לְבַסּוֹף הִצְלִיחַ אֵלִיָּהוּ לִשְׁלחַ אֶת יָדוֹ וּלְהוֹצִיא מִן הַקַּרְקַע אֶת הַצֶּמַח עַל שָׁרָשָׁיו.

– הַבִּיטוּ וּרְאוּ כַּמָּה עָבִים הַשָּׁרָשִׁים! הֵם דּוֹמִים מַמָּשׁ לִגְזָרִים צְעִירִים!

לְבַסוֹף הִצְלִיחַ אֵלִיָּהוּ לְהוֹצִיא אֶת הַצֶּמַח עַל שָׁרָשָׁיו

– וְלָכֵן קוֹרְאִים לָהֶם כְּתֵמָה עָבַת הַשָּׂרֶשׁ. – אָמְרָה דִיצָה.

– שָׁרָשִׁים אֵלֶּה מְלֵאִים מָזוֹן הֵם. – אָמַר יוֹרָם.

– הֵם מְשַׁמְּשִׁים מַחְסַן אֲגִירָה. – הֵעִירָה לֵאָה. 

– וְלָכֵן יָכוֹל הַפֶּרַח לְהִפָּתַח וְלִפְרֹחַ, כִּי יֵשׁ לוֹ מָזוֹן לְמַדָּי.

כָּכָהּ נִשְׁמְעוּ הֶעָרוֹת מִכָּל עֵבֶר וּפִנָּה.

וְהַמּוֹרָה סִפְּרָה וְאָמְרָה:

– הַכְּתֵמָה עָבַת הַשּׁרֶשׁ, פְּרָחֶיהָ נִפְתָּחִים כְּבָר בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַחֹרֶף. יֵשׁ וְהֵם נִפְתָּחִים עוֹד לִפְנֵי רֶדֶת הַגְּשָׁמִים עַל הָאָרֶץ. הַדָּבָר תָּלוּי בָּרְטִיבוּת אֲשֶׁר בַּקַּרְקָע. הַכְּתֵמָה שׁוֹכֶנֶת בְּצֵל הַסִּירָה. צִמְחֵי הַסִּירָה שׁוֹמְרִים עַל הַכְּתֵמָה לְבַל יָבוֹאוּ יְלָדִים רָעִים, אוֹ בְּהֵמוֹת, לְהַשְׁחִית אֶת הַפְּרָחִים הָעֲנֻגִים הָאֵלֶּה.

– אֲנִי רָאִיתִי פְּרָחִים אֵלֶּה פּוֹרְחִים בִּימוֹת הַחֹרֶף, בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה. – אָמְרָה יוֹכֶבֶד.

– צָדַקְתְּ, בִּתִּי. – הֵשִׁיבָה הַמּוֹרָה, – פְּרָחֶיהָ פְּתוּחִים הֵם כַּמָּה חֲדָשִׁים בַּחֹרֶף. אוֹתָם הַיָּמִים בָּהֶם הָאֲדָמָה רַכָּה אוֹגְרִים הֶעָלִים מָזוֹן לָרֹב, מָזוֹן זֶה נֶאֱגָר בַּמַּחְסָנִים אֲשֶׁר בַּשׁרֶשׁ. מִמַּחְסָנִים אֵלֶּה יוֹנֵק הַפֶּרַח מְזוֹנוֹ בְּרֵאשִׁית הַחֹרֶף.

הַיְלָדִים נָפוֹצוּ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה לֶאֱסֹף אֶת פִּרְחֵי הַכְּתֵמָה.

יוֹכֶבֶד, לֵאָה וְדִיצָה קִשְּׁטוּ אֶת שַׁעֲרוֹת רָאשֵׁיהֶן בַּפְּרָחִים וְעוֹד הִסְפִּיקוּ לִקְטֹף לָהֶן זֵרִים נָאִים לְהָבִיא הַבָּיְתָה.

לֵאָה וְדִיצָה קִשְּׁטוּ אֶת שַׂעֲרוֹת רָאשֵׁיהֶן בַּפְּרָחִים

הִגִּיעָה שְׁעַת הָעֶרֶב. הַחֶבְרַיָּה הִתְכּוֹנְנִוּ כְּבָר לָשׁוּב לְבָתֵּיהֶם, וּפִתְאֹם סָפְקָה דִיצָה כַּפֶּיהָ וְקָרְאָה:

– אוֹי וַאֲבוֹי! הַפְּרָחִים נָבְלוּ!

– הֵם לֹא נָבְלוּ! – אָמְרָה הַמּוֹרָה, – הֵם נִסְגְרוּ, עֲלֵיכֶם לָדַעַת כִּי פִּרְחֵי הַכְּתֵמָה נִסְגָּרִים לְעֵת עֶרֶב אוֹ כַּאֲשֶׁר יוֹרְדִים גְשָׁמִים, הַפֶּרַח פָּשׁוּט נִרְדָּם, בְּבוֹאֵךְ הַבַּיְתָה, שִׂימִי נָא, דִיצָה, אֶת הַפְּרָחִים לְתוֹךְ כּוֹס מַיִם וְתִרְאִי כֵּיצַד מָחָר הֵם יִפָּתְחוּ שֵׁנִית.

וְאָכֵן, הַמּוֹרָה צָדְקָה, לַמָּחֶרֶת בַּבֹּקֶר בָּאָה דִיצָה לְבֵית הַסֵּפֶר וְהִיא כֻּלָהּ צוֹהֶלֶת מִשִּׂמְחָה.

– מוֹרָתִי הַפְּרָחִים נִפְתָּחוּ. הֵם נֶחְמָדִים!

הַכְּתֵמָה עָבַת הַשָֹּׁרֶשׁ