א. 🔗
יָמִים רַבִּים הָיָה הַמַּלְאָךְ צַמְחִיאֵל עָסוּק בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב נִצְּבוּ לִפְנֵי חֶדְרוֹ תּוֹרִים אֲרֻכִּים שֶׁל צְמָחִים. שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת חִכּוּ אֵלֶּה וּבִלְבַד שֶׁיִּזְכּוּ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל.
– אֲנִי כָּל כָּךְ רוֹצָה כְּבָר לָרֶדֶת אָרְצָה! – אָמְרָה הַחִנָּנִית הַקְטַנָּה, –פָּשׁוּט צַר לִי הַמָּקוֹם כָּאן בַּשָּׁמָיִם.
– וּלְאָן תִּרְצִי לָרֶדֶת? – שָׁאֲלָה הַצִּפָּרְנִית שֶׁעָמְדָה עַל יָדָהּ בַּתּוֹר.
– לֹא אִכְפַּת לִי, אֵרֵד בְּמָקוֹם שֶׁהַמַּלְאָךְ יְצַוֶּה עָלַי לָרֶדֶת. הָעִקָּר, מָתַי כְּבָר אוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל צַמְחִיאֵל?
וְשָׁם, בַּפִּנָּה, עָמְדָה בַּתּוֹר מִשְׁפָּחָה כְּבוּדָה. הָיְתָה זוֹ מִשְׁפָּחַת פִּרְחֵי הַמָּרְכָּבִים. מִשְׁפָּחָה זוֹ – פְּרָחֶיהָ הָיוּ קְטַנִּים־קְטַנִּים, לא תֹאַר וְלֹא יֹפִי לָהֶם.
– וּבְכֵן! – הֶחֱלִיטוּ הַקְטַנִּים וְאָמְרוּ, – הָבָה נִתְאַחֵד כֻּלָּנוּ יַחְדָּיו, בִּהְיוֹתֵנוּ רַבִּים הַשּׁוֹכְנִים יַחַד נֵרָאֶה כְּאִלּוּ הִנְנוּ פְּרָחִים גְּדוֹלִים וְיָפִים.
וּבֶאֱמֶת, הַהַצָּעָה הָיְתָה טוֹבָה מְאֹד, פְּרָחִים רַבִּים הִתְאַחֲדוּ וְהָפְכוּ לְפֶרַח אֶחָד גָּדוֹל. מֵאָז נִקְרָאִים פְּרָחִים אֵלֶּה בְּשֵׁם מִשְׁפָּחָה אַחִיד: מִשְׁפָּחַת הַמָּרְכָּבִים. וּבְנֵי מִשְׁפָּחַת הַמָּרְכָּבִים רַבִּים הֵמָּה וּקְטַנִּים. הֵם עָמְדוּ בִּקְבוּצָה גְדוֹלָה לְיַד דַּלְתּוֹ שֶׁל צַמְחִיאֵל וְחִכּוּ לְתוֹרָם.
– הֲשָׁלוֹם לָכֶם הָאַחִים, בְּנֵי מִשְׁפָּחַת הַמָּרְכָּבִים? – שָׁאַל הַמַּלְאָךְ בִּמְאוֹר פָּנִים אֶת הַצְמָחִים הָרַבִּים אֲשֶׁר עָמְדוּ בְּנִמוּס וְהִקְשִׁיבוּ לִדְבָרָיו.
פִּרְחֵי דַם הַמַּכַּבִּים לְמִשְׁפָּחַת הַמָּרְכָבִים
– וּמַה־בַּקָּשַׁתְכֶם, הַמָּרְכָּבִים? – שָׁאַל הַמַּלְאָךְ.
– רוֹצִים אָנוּ לָרֶדֶת אָרְצָה. רְאֵה! הָאֲדָמָה לְרַגְלֵינוּ מַמָּשׁ מִתְחַנֶּנֶת אֵלֵינוּ כִּי נָבוֹא אֵלֶיהָ. הִיא רוֹבֶצֶת עֲרֻמָה לְלֹא שִׂיחַ, לְלֹא צֶמַח. מַדּוּעַ זֶה לֹא נָבוֹא לְכַסּוֹת אֶת מַעֲרֻמֶּיהָ? אָנָא, צַמְחִיאֵל הַטּוֹב, צַוֵּה וְנֵרֵד מִיָּד אֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלַח אוֹתָנוּ!
– מוּכָן וּמְזֻמָן אֲנִי לִשְׁלֹחַ אֶתְכֶם תֵּכֶף וּמִיָּד. אָנָּא, רְדוּ! אוּלָם רָצִיתִי לָדַעַת מַה־בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם, הֵיכָן תֹּאמְרוּ לְהַכּוֹת שָׁרָשִׁים וּמֵאַיִן תִּמְצְאוּ אֶת מְזוֹנוֹתֵיכֶם?
פָּתְחָה הַחַמָּנִיָה וַתֹּאמַר:
– רְאֵה הַמַּלְאָךְ! אֲנִי, פִּרְחִי גָדוֹל הוּא, עָלַי רְחָבִים וְגִבְעוֹלִי עָבֶה, זְקוּקָה אֲנִי לְמָזוֹן רַב מְאֹד. עַל כֵּן, הַמַּלְאָךְ, עֲשֵׂה חֶסֶד עִמָּדִי וְתֵן לִי אֶת הָאֲדָמוֹת הַשְׁחוֹרוֹת, אַדְמוֹת הַשְּׁפֵלָה לִמְקוֹם גִּדּוּלִי, שָׁם אֲפַתַּח אֶת פִּרְחִי וְאֶהְיֶה צוֹפָה בֹּקֶר וָעֶרֶב אֶל הַשָּׁמֶשׁ לְמַעְלָה, וְתָמִיד־תָּמִיד אוֹדֶה לְךָ עַל הַטוֹבָה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמִּי.
– מְבֻקָשֵׁךְ יִנָּתֵן לָךְ, הַחַמָּנִיָה, מַהֲרִי וּרְדִי! הִנֵּה הַשְּׁפֵלָה הַטּוֹבָה וְהַשְׁחוֹרָה מְחַכָּה. הִיא תְאָרֵחַ אוֹתָךְ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. אוּלָם זִכְרִי: הִשְׁתַּדְּלִי שֶׁפְּרָחַיִךְ יִהְיוּ גְדוֹלִים וְגַרְעִינַיִךְ מְלֵאִים וּמְתוּקִים.
– אֶעֱשֶׂה כִּדְבָרֶיךָ! אָמְרָה הַחַמָּנִיָה וַתִּשְׁתַּחֲוֶה וַתֵּצֵא מֵאֵת פְּנֵי הַמַּלְאָךְ.
– וְאַתָּה לְאָן? – שָׁאַל הַמַּלְאָךְ אֶת הַסַּבְיוֹן.
– אֲנִי, בְּעֶצֶם לא אִכְפַּת לִי לְאָן. אֲנִי מוּכָן לָרֶדֶת אֶל כָּל אֲשֶׁר תִּרְצֶה לִשְׁלֹחַ אוֹתִי, רְצוֹנְךָ לֶהָרִים – אֵלֵךְ לֶהָרִים, הַשְּׁפֵלָה – יִהְיֶה לַשְּׁפֵלָה.
– טוֹב וְיָפֶה, הַסַּבְיוֹן! אַתָּה תַכֶּה שֹׁרֶשׁ בְּכָל אֲשֶׁר תִּרְצֶה. שַׁלַּח מַהֵר אֶת זְרָעֶיךָ וּבַאֲשֶׁר יִפְּלוּ שָׁם יַעֲלוּ וְשָׁם יְגַדְּלוּ פְּרָחִים נָאִים.
וְעוֹד הַמַּלְאָךְ מְדַבֵּר וְהִנֵּה נִרְאֲתָה עֲנָנָה לְבָנָה שֶׁל מִצְנָחִים וּבְתַחְתִּיתָם מִתְנַדְנְדִים זְרָעִים זְעִירִים. הָיוּ אֵלֶּה זַרְעֵי הַסַּבְיוֹן בַּעֲלֵי הַמִּצְנָחִים הַלְּבָנִים, שֶׁהֵחֵלּוּ יוֹרְדִים אָרְצָה.
אֲנִי, בְּעֶצֶם לֹא אִכְפַת לִי לְאָן
וְהַסַּבְיוֹנִים הִכּוּ שֹׁרֶשׁ בַּאֲשֶׁר נָפְלוּ וּמִלְאוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ עַד כִּי לא הָיָה מָקוֹם אֲשֶׁר שָׁם לֹא הִגִּיעוּ.
כָּכָה עָבַר הַמַּלְאָךְ מִצֶּמַח אֶל צֶמַח וּמִפֶּרַח אֶל פֶּרַח וּפִזֵּר אוֹתָם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. הַצְמָחִים בִּקְּשׁוּ בְּרֻבָּם אֶת הַשְּׁפֵלָה הַטּוֹבָה לְמִשְׁכָּן לָהֶם. רַק הַצְמָחִים בַּעֲלֵי הַמַּחְסָנִים, בַּעֲלֵי הַפְּקָעוֹת אוֹ הַבְּצָלִים – הֵם הִסְכִּימוּ לַעֲלוֹת אֶל הֶהָרִים וְלִשְׁכֹּן שָׁם.
וְהַבִּצָּה! אֵלֶיהָ נָהֲרוּ אַךְ וְרַק עֲשָׂבִים וּצְמָחִים לְלֹא פְּרָחִים צִבְעוֹנִיִים. הָיְתָה הַבִּצָּה עֲגוּמָה וַעֲצוּבָה.
– רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! – אָמְרָה הַבִּצָּה, – רְאֵה מֶה־עָשִׂיתָ לִי! אֶת הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה אֲשֶׁר הָיְתָה לִי קִלְקַלְתָּ, הֶעֱלֵיתָ עָלֶיהָ מַיִם רַבִּים; מַיִם אֵלֶּה עוֹמְדִים עַל פָּנַי וְאֵינָם נִבְלָעִים בֵּין גַּרְגְּרָי, יֵשׁ וְרֵיחוֹת רָעִים עוֹלִים מִקִּרְבִּי וְהַסִּרְחוֹן וְהַבֹּץ כֹּה נוֹרָאִים עַד כִּי בְּנֵי אָדָם יְרֵאִים לָגֶשֶׁת אֵלָי. לָמָּה אֵפוֹא עוֹלַלְתָּ לִי כָּל זֹאת! וּמַדּוּעַ לֹא תַעֲלֶה עָלַי, לְכָל הַפָּחוֹת, פְּרָחִים יָפִים אֲשֶׁר יְשַׂמְחוּ אֶת לִבִּי הַכּוֹאֵב?
– גַּם הַסְלָעִים בֶּהָרִים, אַף הֵם הָיוּ בּוֹכִים וְנֶאֱנָחִים.
– רְאֵה, הַמַּלְאָךְ! – אָמְרוּ הַסְלָעִים, – הִנֵּה כָּל הָאָרֶץ חוֹגֶגֶת וְצוֹהֶלֶת מִשִּׂמְחָה. בְּכָל עֵבֶר וּפִנָּה מוֹפִיעִים פְּרָחִים נָאִים וְהֵם מְכַסִּים אֶת הָאֲדָמָה. וְרַק אָנוּ, אָנוּ נִשְׁאַרְנוּ עֲרֻמִּים וְקֵרְחִים; שׁוּם צֶמַח אֵינוֹ מְכַסֶּה אֶת פָּנֵינוּ, הֲלֹא לְבוּשָׁה לָנוּ הַדָּבָר!
שָׁמַע הַמַּלְאָךְ, הִקְשִׁיב, נֶאֱנַח וְאָמַר:
– צְדַקְתֶּם, אַתֶּם הַמִּסְכֵּנִים. הִנֵּה אֶפְנֶה אֶל הַצְמָחִים וַאֲבַקְּשֵׁם כִּי יוֹאִילוּ לָגוּר בְּתוֹכְכֶם.
ב. 🔗
וְהַמַּלְאָךְ צַמְחִיאֵל הֵבִיא אֶת דִּבְרֵי הַבִּצָּה וְהַסְלָעִים לְמָחֳרָת הַיּוֹם לִפְנֵי הַפְּרָחִים אֲשֶׁר רַבִּים עוֹד חִכּוּ לְתוֹרָם לְיַד חֶדְרוֹ.
– שִׁמְעוּ נָא, הַצְמָחִים! – אָמַר הַמַּלְאָךְ, הִנֵּה הֶעֱנִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת הַבִּצָּה וְהֶהָרִים. הוּא הִרְבָּה לָתֵת מַיִם לְאַדְמַת הַבִּצָּה וּפִזֵּר סְלָעִים לְאַדְמַת הֶהָרִים. הַבִּצָּה וְהַסְלָעִים הַמִּסְכֵּנִים אֻמְלָלִים הֵם, כִּי אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יָשִׂים לִבּוֹ לָהֶם וְאֵין פֶּרַח אֲשֶׁר יָבוֹא לִשְׁכֹּן בְּתוֹכָם. הַאִם לֹא תִרְצוּ לִהְיוֹת טוֹבִים, אַתֶּם הַפְּרָחִים הַמַּזְהִירִים? הַאִם לֹא תַסְכִּימוּ לָגוּר בֵּין אֵלֶּה הַמִּסְכֵּנִים? אֲנִי מַבְטִיחַ לָכֶם, כִּי לֹא תִרְאוּ כָּל רַע וְכָל צָרָה בִּהְיוֹתְכֶם בֵּין אֵלֶּה הָאֻמְלָלִים. רְדוּ אֲלֵיהֶם וַחֲיוּ בְּתוֹכָם. הֲיֵשׁ בָּכֶם מִתְנַדְּבִים? יֵצְאוּ אֵלֶּה הַטּוֹבִים מִן הַשּׁוּרָה וְיִגְשׁוּ אֵלָי!
הִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה בַּמַּחֲנֶה. אַף אֶחָד מִבֵּין הַצְמָחִים לֹא נָע וְלֹא זָע. כָּל אֶחָד חָשַׁב כִּי רָאוּי הוּא לִשְׁכֹּן בָּאֲדָמָה הַטּוֹבָה וְכִי לְבוּשָׁה הִיא לוֹ לְהִתְיַשֵּׁב בֵּין צִמְחֵי הַבִּצָּה הַמַּעֲלִים בָּאְשָׁה וְרִקָּבוֹן סְבִיבָם.
אָז פָּנָה הַמַּלְאָךְ שֵׁנִית אֶל הַצְמָחִים, וְהַפַּעַם הָיוּ פָּנָיו זוֹעֲפִים:
– כֵּיצַד זֶה תַעֲשׂוּ כָּכָה לְחֶבְלֵי הָאָרֶץ הַשׁוֹמֵמִים? מַדּוּעַ לא יִתְנַדֵּב מִי מִכֶּם לָרֶדֶת אֶל הַבְּצוֹת הָאֻמְלָלוֹת הַלָּלוּ!
– אֲנִי, אֲנִי אֵרֵד! – אָמְרָה הַחִנָּנִית הַבַּיְשָׁנִית.
– אַתְּ! – אָמַר הַמַּלְאָךְ בִּמְאוֹר פָּנִים, – יָפֶה הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשִׂית. וּמֵעַתָּה וָהָלְאָה תִהְיִי אַתְּ בַּת הַחֵן הַיָּפָה וְהַמַּזְהִירָה מִבֵּין כָּל פִּרְחֵי הַשָּׂדֶה. אָנָּא, רְדִי אַרְצָה, וְרָאֹה תִרְאִי כִּי בְּכָל מָקוֹם בּוֹ תֵלְכִי, יְקַדְּמוּ פָּנַיִךְ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן.
וְהַחִנָּנִית הַחֲמוּדָה יָרְדָה לִשְׁכֹּן בֵּין צִמְחֵי הַבִּצָּה וּבֶהָרִים. וּבְכָל מָקוֹם בּוֹ בָּאָה הַחִנָּנִית קִדְּמוּ פָּנֶיהָ בְּשִׂמְחָה וּפִנוּ לָהּ מָקוֹם לִגְדֹּל וְכָבוֹד גָּדוֹל נָהֲגוּ בָּהּ. מֵאָז הָיָה הַדָּבָר לְחֹק: מִיָּד לְאַחַר רֶדֶת הַגְּשָׁמִים יוֹפִיעוּ פִּרְחֵי הַחִנָּנִית בֶּהָרִים וּבַבִּצּוֹת.
הַיְלָדִים מְמַהֲרִים לִנְסֹעַ אֶל הֶהָרִים כְּדֵי לְלַקֵּט אֶת פִּרְחֵי הַחִנָּנִית וְלַעֲשׂוֹתָם לְזֵרִים. גַּנָּנִים הֶעֱבִירוּ אֶת הַצְמָחִים הַלָּלוּ וְהֵם מְגַדְּלִים אוֹתָם בְּחֶלְקוֹתֵיהֶם, וְטוֹב וְנָעִים לַחִנָּנִית מֵאָז וְעַד עָתָּה.
וְהַחִנָּנִית הַחֲמוּדָה יָרְדָה לִשְׁכֹּן בֵּין צִמְחַי הַבִּצָּה
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות