נב רַ' פִּינְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר: תּוֹרָה מְבִיאָה לִידֵי זְהִירוּת, זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת, זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, נְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, טָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְּרִישׁוּת, פְּרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, קְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, עֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, יִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, חֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְּחִיַּת הַמֵּתִים (עבודה זרה כ ע"ב).
תּוֹרָה מְבִיאָה וגו' – לימוד תורה מוביל לזהירות מעבירות.
זְרִיזוּת – בעשיית מצוות.
נְקִיּוּת – דקדוק מוקפד על קיום מצוות.
יִרְאַת חֵטְא – חשש מפני העבירות.
חֲסִידוּת – התנהגות דתית מעולה.
רוּחַ הַקֹּדֶשׁ – היא דרגת הנביא.
תְּחִיַּת הַמֵּתִים – הזכות לראות בסימנים הראשונים של הגאולה.
*
נג אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא עַל חָכָם גִּבּוֹר וְעָשִׁיר וּבַעַל קוֹמָה וְעָנָו (שבת צב ע"א; נדרים לח ע"א).
בַּעַל קוֹמָה – מי שהופעתו מרשימה.
*
נד אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל הַנְּבִיאִים עֲשִׁירִים הָיוּ. מִנַּיִן? מִמּשֶׁה וּמִשְּׁמוּאֵל, מֵעָמוֹס וּמִיּוֹנָה.
משֶׁה – שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי” (במדבר טז, טו), אֲפִלּוּ בְּשָׂכָר. – שֶׁמָּא מִפְּנֵי שֶׁעָנִי הָיָה? אֶלָּא מִן “פְּסָל לְךָ” (שמות לד, א) – פְּסָלְתָּן תְּהֵא שֶׁלְּךָ.
שְׁמוּאֵל – שֶׁנֶּאֱמַר: “הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ, אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי” (שמואל א יב, ג), אֲפִלוּ בְּשָׂכָר. – שֶׁמָּא מִפְּנֵי שֶׁעָנִי הָיָה? אֶלָּא מִכָּאן: “כִּי שָׁם בֵּיתוֹ” (שם ז, יז) – וְאָמַר רָבָא: כָּל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ בֵּיתוֹ עִמּוֹ.
עָמוֹס – שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲמַצְיָה לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים” (עמוס ז, יד).
יוֹנָה – שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּמְצָא אֳנִיָּה… וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ” (יונה א, ג), וְאָמַר רַ' יוֹחָנָן: שֶׁנָּתַן שְׂכָרָהּ שֶׁל סְפִינָה כֻּלָּהּ. אָמַר רַ' רוֹמְנוֹס: שְׂכָרָהּ שֶׁל סְפִינָה הָיָה אַרְבָּעָה אֲלָפִים דֵּינְרֵי זָהָב (נדרים לח ע"א).
אֲפִלוּ בְּשָׂכָר – לא היה צריך לשכור חמורים כי היו לו הרבה משלו.
עָנִי הָיָה – ולא היה יכול לשלם תמורת שכירת חמור.
פְּסָלְתָּן תְּהֵא שֶׁלְּךָ – הנתזים שניתזו בשעה שהכין משה את הלוחות (שנחצבו מאבן ספיר יקרה) נשארו שלו, ומכאן שעשיר היה.
מִכָּאן – מפסוק זה (אפשר ללמוד).
בֵּיתוֹ עִמּוֹ – כל רכושו הרב הלך עם שמואל לכל מקום ולא נזקק לכלום.
בּוֹקֵר – בעל עדרי בקר.
נָתַן שְׂכָרָהּ וגו' – שכר את הספינה לשימושו שלו בלבד (תמורת סכום כסף אדיר).
*
נה “לְדָוִד מִזְמוֹר” – שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה וְאַחַר כָּךְ אָמַר שִׁירָה; “מִזְמוֹר לְדָוִד” – שֶׁאָמַר שִׁירָה וְאַחַר כָּךְ שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה; לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה, וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים – אֶלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'” (מלכים ב ג, טו) (פסחים קיז ע"א).
“לְדָוִד מִזְמוֹר” וגו' – יש ממזמורי תהלים הפותחים ב"לדוִיד מזמור" ואחרים ב"מזמור לדויד" (והמדרש רואה את תיבת “לדויד” כמציינת את השראת השכינה על המלך).
אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה וגו' – ראו קטע מד.
“עָלָיו” – על אלישע (שעד ששמע את הנגינה לא הצליח להתנבא).
*
נו מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ: בֵּין יִשְׂרָאֵל בֵּין גּוֹי, בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה, בֵּין עֶבֶד בֵּין שִׁפְחָה – הַכֹּל לְפִי מַעֲשֶׂה שֶׁעוֹשֶׂה כָּךְ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו (סא"ר, י).
מֵעִיד אֲנִי וגו' – השמים והארץ יהיו עדַי.
בֵּין… בֵּין – גם… גם. הַכֹּל לְפִי מַעֲשֶׂה שֶׁעוֹשֶׂה – בהתאם להתנהגותו ומעשיו הטובים.
*
נז אָמַר רַ' חֲנִינָא בַּר אִיסִי: פְּעָמִים שְׁאֵין הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מַחֲזִיקִים כְּבוֹד אֱלֹהוּתוֹ, וּפְעָמִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם הָאָדָם מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ (בר"ר ד, ד).
מַחֲזִיקִים – יכולים להכיל.
מִבֵּין שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ – מכווץ את עצמו כביכול לגודל זעיר עד מאוד, כמרחק שבין שערה לשערה.
*
נח אָמַר רַ' יוּדָן: גָּדוֹל כּוֹחָם שֶׁל נְבִיאִים, שֶׁמְּדַמִּים צוּרָה לְיוֹצְרָהּ (בר"ר כז, א).
מְדַמִּים צוּרָה לְיוֹצְרָהּ – כדי להבהיר את דבריהם הם מדמים את היוצר, הקב"ה, במונחים ההולמים את יצוריו, בני האדם (כגון שיש לו יד או שהוא הולך).
*
נט אָמַר רַ' יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר: יוֹדְעִים הֵם הַנְּבִיאִים שֶׁאֱלֹוהֵיהֶם אֲמִתִּי וְאֵינָם מַחֲנִיפִים לוֹ (ירושלמי ברכות ז, ג).
מַחֲנִיפִים לוֹ – בריבוי תוארי כבוד.
*
ס אָמַר רַ' יוֹסֵי בַּר יִרְמְיָה: הַנְּבִיאִים אֵינָם מִתְבַּיְּשִׁים לִתְבֹּעַ צָרְכֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּאִשָּׁה זוֹ שֶׁאֵינָהּ מִתְבַּיֶּשֶׁת לִתְבֹּעַ צָרְכֵי בֵּיתָהּ מִבַּעֲלָהּ (פדר"כ יב, א).
לִתְבֹּעַ – לדרוש.
*
סא שְׁלוֹשָׁה נְבִיאִים הֵם, אֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וּכְבוֹד הַבֵּן, וְאֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וְלֹא כְּבוֹד הַבֵּן, וְאֶחָד תָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן וְלֹא כְּבוֹד הָאָב. יִרְמְיָה תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וּכְבוֹד הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: “נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ” (איכה ג, מב), לְכָךְ נִכְפְּלָה נְבוּאָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה” (ירמיה לו, לב). אֵלִיָּהוּ תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וְלֹא כְּבוֹד הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: “קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (מלכים א יט, יד), וּמָה נֶּאֱמַר: “לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַּמָּשֶׂק… וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט… תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ” (שם שם, טו–טז), שֶׁאִי אֶפְשִׁי בִּנְבוּאָתְךָ. יוֹנָה תָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן וְלֹא כְּבוֹד הָאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'” (יונה א, ג) – וּמַה נֶאֱמַר: “וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יוֹנָה שֵׁנִית” (שם ג, א) – שֵׁנִית נִדְבַּר עִמּוֹ, לֹא שְׁלִישִׁית.
רַ' נָתָן אָמַר: לֹא הָלַךְ יוֹנָה אֶלָּא לְאַבֵּד עַצְמוֹ בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם” (שם א, יב). וְכֵן תִּמְצָא הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים הָיוּ נוֹתְנִים עַצְמָם עַל יִשְׂרָאֵל. בְּמשֶׁה מָה הוּא אוֹמֵר: “וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ” (שמות לב, לב); בְּדָוִד מַהוּ אוֹמֵר: “הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ, תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי” (שמואל ב כד, יז). הָא בְּכָל מָקוֹם אַתָּה מוֹצֵא: הָאָבוֹת וְהַנְּבִיאִים נוֹתְנִים נַפְשָׁם עַל יִשְׂרָאֵל (מכילתא דר"י בא, פסחא, א).
תָּבַע כְּבוֹד הָאָב וּכְבוֹד הַבֵּן – ביקש להגן על כבוד הקב"ה וכבוד עם ישראל גם יחד.
יִרְמְיָה – מחבר מגילת איכה לפי המסורת.
“נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ” וגו' – כבוד הוא לעם שהתוודה על חטאיו וכבוד הוא לקב"ה שביכולתו לסלוח.
נִכְפְּלָה נְבוּאָתוֹ – בשכר.
אִי אֶפְשִׁי – איני רוצה.
יוֹנָה תָּבַע וגו' – יונה לא רצה שאנשי נינווה יחזרו בתשובה, כדי שעם ישראל המרדן לא יוצג באור שלילי, ועל כן ברח.
לֹא שְׁלִישִׁית – ויותר לא דיבר הקב"ה עם יונה.
נוֹתְנִים עַצְמָם וגו' – מוכנים למסור את נפשם למען ישראל.
*
סב “וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִיִ לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (מלכים א יט, י) – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: בְּרִיתִי, שֶׁמָּא בְרִיתְךָ? – “אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ” (שם). אָמַר לוֹ: מִזְבְּחוֹתַי, שֶׁמָּא מִזְבְּחוֹתֶיךָ? – “וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב” (שם). אָמַר לוֹ: נְבִיאַי, וְאַתְּ מָה אִכְפַּת לָךְ? אָמַר לוֹ: “וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ” (שם). בּוֹא וּרְאֵה מָה כָּתוּב שָׁם: “וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים” (מלכים א יט, ו). מָה הוּא “רְצָפִים”? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: רֹץ פֶּה – רְצֹץ פִּיּוֹת לְכָל מִי שֶׁאָמַר דֵּילָטוֹרְיָא עַל בָּנַי.
“אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת” (שיר השירים א, ו) – רַ' סִימוֹן פָּתַח: “אַל תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו” (משלי ל, י). נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים” (ויקרא כה, נה), וְנִקְרְאוּ הַנְּבִיאִים עֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים” (עמוס ג, ז). כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לַנְּבִיאִים: אַל תִּרְאוּנִי בְּשַׁחְרִירוּתִי. אֵין לְךָ שֶׁמְּחַבְּבֵנִי יוֹתֵר מִמּשֶׁה, וְעַל יְדֵי שֶׁאָמַר “שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים” (במדבר כ, י) נִגְזַר עָלָיו שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָאָרֶץ; דָּבָר אַחֵר: אֵין לְךָ שֶׁמְּחַבְּבֵנִי יוֹתֵר מִיְּשַׁעְיָהוּ, וְעַל יְדֵי שֶׁאָמַר: “וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב” (ישעיה ו, ה), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יְשַׁעְיָה, בְּנַפְשְׁךָ אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר: “כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי” (שם) – נִיחָא, שֶׁמָּא “בְּתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנכֹיִ ישֵׁב”, אֶתְמְהָא! בּוֹא וּרְאֵה מָה נֶאֱמַר שָׁם: “וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה” (ישעיה ו, ו). אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל: “רִצְפָּה” – רֹץ פֶּה; רְצֹץ פֶּה לְמִי שֶׁאָמַר דֵּילָטוֹרְיָא עַל בָּנַי (שהש"ר א, ו).
“וַיֹּאמֶר” וגו' – אליהו הנביא.
רֹץ – רצוץ, שבור (והוא משחק מילים על “רצפים”).
דֵּילָטוֹרְיָא – דברי מלשינות.
פָּתַח – את דרשתו בציטוט פסוק.
אַל תַּרְאוּנִי בְּשַׁחְרִירוּתִי – אל תציגו אותי (לפני הקב"ה) מצדי האפל, כחוטא.
מְחַבְּבֵנִי – אוהב אותי (דברי העם).
בְּנַפְשְׁךָ וגו' – על עצמך אתה רשאי לומר זאת (וזה בסדר, “ניחא”), אך האם רשאי אתה לומר זאת על העם?
*
סג “קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק” (שיר השירים ה, ב) – עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים (ילק"ש לשיר השירים, תתקפח).
עַל יְדֵי הַנְּבִיאִים – המביאים את דברי הקב"ה ומעוררים את העם לשוב אליו.
*
סד “וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל” (ויקרא כו, מא) – זוֹ מִדָּה טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: הוֹאִיל וְגָלִינוּ לְבֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם נַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, אֲנִי אֵינִי מַנִּיחָם, אֶלָּא אֲנִי מַעֲמִיד נְבִיאַי עֲלֵיהֶם וּמַחֲזִירִים אוֹתָם לְמוּטָב תַּחַת כְּנָפַי. מִנַּיִן? “וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים: נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן” (יחזקאל כ, לב); אֶלָּא “חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה', אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם” (שם שם, לג) – עַל כָּרְחֲכֶם, שֶׁלֹּא בְטוֹבַתְכֶם, מַמְלִיךְ אֲנִי מַלְכוּתִי עֲלֵיכֶם (ספרא בחוקותי ב, ח).
מִדָּה טוֹבָה – דרך טובה של התנהגות (שמתנהג הקב"ה עם העם).
שֶׁלֹּא בְּטוֹבַתְכֶם – בניגוד לרצונכם.
*
סה “וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה… לֵאמֹר” (שמות יב, א) – רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם, שֶׁבִּזְכוּתָם הוּא מְדַבֵּר עִמִּי. שֶׁכָּל שְׁלוֹשִׁים וּשׁמוֹנֶה שָׁנָה שֶׁהָיָה כּוֹעֵס עַל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת… וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי לֵאמֹר” (דברים ב, טז–יז). אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי: אֵינִי כְּמֵשִׁיב עַל דִּבְרֵי רַבִּי, אֶלָּא כְּמוֹסִיף עַל דְּבָרָיו: וְלֹא עִם משֶׁה בִּלְבַד הָיָה מְדַבֵּר בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא עִם הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לֹא דִּבֵּר אֶלָּא בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים מַשְׁמִים בְּתוֹכָם” (יחזקאל ג, טו), וְנֶאֱמַר: “וַיְהִי מִקְצֵה שִׁבְעַת יָמִים וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי” (שם שם, טז), וְנֶאֱמַר: “וַיְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ” (ירמיה מב, ז). וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּבָרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, שֶׁהָיָה מִתְרַעֵם לִפְנֵי הַמָּקוֹם: “אָמַרְתָּ אוֹי נָא לִי כִּי יָסַף ה' יָגוֹן עַל מַכְאֹבִי” (שם מה, ג) – מָה נִשְׁתַּנֵּיתִי אֲנִי מִכָּל תַּלְמִידֵי הַנְּבִיאִים? יְהוֹשֻׁעַ שִׁמֵּשׁ משֶׁה וְשָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֱלִישָׁע שִׁמֵּשׁ אֵלִיָּהוּ וְשָׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, מָה נִשְׁתַּנֵּיתִי אֲנִי מִכָּל תַּלְמִידֵי הַנְּבִיאִים, “יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי” (שם מה, ג) – וְאֵין “מְנוּחָה” אֶלָּא נְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ” (במדבר יא, כו), וְאוֹמֵר: “וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'” (ישעיה יא, ב). בּוֹא וּרְאֵה מָה הַמָּקוֹם מְשִׁיבוֹ: “וְאַתָּה תְּבַקֶּשׁ לְךָ גְדֹלוֹת” (ירמיה מה, ה)? וְאֵין גְּדוֹלוֹת אֶלָּא נְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע” (מלכים ב ח, ד). וְאוֹמֵר: “קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ וְאַגִּידָה לְּךָ גְּדֹלוֹת וּבְצֻרוֹת לֹא יְדַעְתָּם” (ירמיה לג, ג). אָמַר: בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, אִם אֵין כֶּרֶם אֵין סְיָג, אִם אֵין צֹאן אֵין רוֹעֶה. מִפְּנֵי מָה? “כִּי הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל כָּל בָּשָׂר… וְנָתַתִּי לְךָ אֶת נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל, עַל כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר תֵּלֶךְ שָׁם” (שם מה, ה). הָא בְּכָל מָקוֹם אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁאֵין הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים אֶלָּא בִּזְכוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל (מכילתא דר"י בא, פסחא, א).
צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם וגו' – משה מצטווה לומר לעם כי רק בזכות העם הקב"ה מדבר עמו.
שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה – שבין חטא המרגלים ובין הכניסה לארץ כנען.
מֵשִׁיב – חולק.
“מַשְׁמִים” – שומם, בלא נבואה (וזו חזרה ליחזקאל רק בזכות ישיבתו בקרב העם במשך שבוע ימים [ובדומה התבאר הפסוק המובא להלן על ירמיהו]).
בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה – ששימש את ירמיהו.
שִׁמֵּשׁ – שירת.
הַמָּקוֹם – הקב"ה.
מְשִׁיבוֹ – עונה לו (לברוך).
אִם אֵין כֶּרֶם וגו' – אם אין עם ישראל (המסומל בכרם) אין צורך בגדר (המסמלת את הנביא).
“מֵבִיא רָעָה” – בהשמדת העם.
הָא וגו' – כך למדנו מכל הדוגמאות.
*
סו אָמַר עֻלָּא: כָּל מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו בִּנְבִיאוּת – בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נָבִיא בֶּן נָבִיא, שְׁמוֹ וְלֹא שֵׁם אָבִיו – בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נָבִיא וְלֹא בֶּן נָבִיא; שְׁמוֹ וְשֵׁם עִירוֹ מְפֹרָשׁ – בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מֵאוֹתָהּ הָעִיר, שְׁמוֹ וְלֹא שֵׁם עִירוֹ – בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִיְּרוּשָׁלַיִם (מגילה טו ע"א).
שְׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו בִּנְבִיאוּת – כל נביא שדבריו מובאים תוך הזכרת שם אביו (כגון ישעיה א, א).
שֵׁם עִירוֹ מְפֹרָשׁ – כגון ירמיה א, א (וראו בקטע הבא).
*
סז נָבִיא שֶׁנִּתְפָּרֵשׁ שֵׁם אָבִיו, בְּיָדוּעַ שֶׁאָבִיו אַף הוּא נָבִיא, אֲבָל נָבִיא שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ שֵׁם אָבִיו, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין אָבִיו נָבִיא, חוּץ מֵעָמוֹס, שֶׁאָבִיו נָבִיא, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל אֲמַצְיָה, לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי” (עמוס ז, יד), כְּשֵׁם שֶׁהוּא נָבִיא, וְאָמַר: “אֵינִי נָבִיא”, כָּךְ אָבִיו נָבִיא, וְאָמַר: “אֵין אָבִי נָבִיא”.
נָבִיא שֶׁנִּתְפָּרְשָׁה עִירוֹ, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נָבִיא מֵאוֹתָהּ הָעִיר; נָבִיא שֶׁלֹּא נִתְפָּרְשָׁה עִירוֹ, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִיְּרוּשָׁלַיִם, שֶׁרֻבָּם שֶׁל נְבִיאִים וְשֶׁל חֲכָמִים מִיְּרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ” (ישעיה א, כא) – כָּל מִי שֶׁמָּלַךְ בָּהּ נִקְרָא “צֶדֶק” (מר"א, ו).
נָבִיא שֶׁנִּתְפָּרֵשׁ וגו' – ראו בקטע הקודם.
מָלַךְ – שלט, הנהיג (והוא הנביא).
“צֶדֶק” – כינוי לנביא העוסק במשפט ובצדק.
*
סח עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת נִקְרָא נָבִיא; אֵלּוּ הֵם: צִיר, נֶאֱמָן, עֶבֶד, שָׁלִיחַ, חוֹזֶה, צוֹפֶה, רוֹאֶה, מַלְאָךְ, נָבִיא, אִישׁ הָאֱלֹהִים.
עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת נִקְרָא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ; אֵלּוּ הֵם: מָשָׁל, מְלִיצָה, חִידָה, דִּבּוּר, אֲמִירָה, קְרִיאָה, צִוּוּי, מַשָּׂא, נְבוּאָה, חִזָּיוֹן (אדר"נ, נו"א, לד; בר"ר מד, ו).
עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת נִקְרָא נָבִיא – ראו עובדיה פסוק א (ציר), במדבר יב, ז (נאמן), ישעיה מט, ה (עבד), שם ו, ח (שליח), עמוס ז, יב (חוזה), יחזקאל ג, יז (צופה), שמואל א ט, ט (רואה), חגי א, יג (מלאך), תהלים צ, א (איש האלוהים).
רוּחַ הַקֹּדֶשׁ – כלומר: הנבואה, דבר הקב"ה.
ראו מיכה ב, ד (משל), חבקוק ב, ו (מליצה), יחזקאל יז, ב (חידה), ישעיה יג, א (משא), שמואל ב ז, יז (חזיון) וכן השמות והפעלים הנפוצים יותר מן השורשים דב"ר, אמ"ר, קר"א וצו"ה.
*
סט בַּעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת נִקְרֵאת נְבוּאָה; שֵׁשׁ מֵהֶן רַכּוֹת, וְאַרְבַּע קָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: נְבוּאָה, רְאִיָּה, צְפִיָּה, מָשָׁל, מְלִיצָה, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ – רַכּוֹת; חָזוֹן, מַשָּׂא, הַטָּפָה, חִידָה – קָשׁוֹת.
הָאָבוֹת נִדְבַּר עִמָּהֶם בִּרְאִיָּה, בִּנְבוּאָה וּבְחָזוֹן; משֶׁה רַבֵּנוּ – בִּנְבוּאָה, בִּרְאִיָּה וּבְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ; שְׁאַר הַנְּבִיאִים –בֵּין בְּרֻבָּם, בֵּין בְּמִקְצָתָם.
אֲבָל לֶקַח, דִּבּוּר, וְצִוּוּי, וַאֲמִירָה – אֵינָם אֶלָּא פֵּרוּשׁ לִנְבוּאָה. תַּרְדֵּמָה – נְבוּאָה מָקוֹם אֶחָד: “וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם” (בראשית טו, יב).
דִּבּוּר שֶׁל נְבוּאָה מְיֻשָּׁב לְפִי הַצֹּרֶךְ וּלְאַחַר הַצֹּרֶךְ, כְּגוֹן: “אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים” (שם יז, א), "אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר (שם כא, יב); דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל נְבוּאָה, אֵין בּוֹ אֶלָּא הַצֹּרֶךְ עַצְמוֹ, כְּגוֹן: “הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה” (שם כ, ג), “הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע” (שם לא, כט).
חֲלוֹם שֶׁאֵינוֹ נְבוּאָה בְּעָלָיו צָרִיךְ לִשְׁאוֹל פִּתְרוֹנוֹ, כְּגוֹן חֲלוֹמוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, חֲלוֹמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר, חֲלוֹמוֹ שֶׁל מִדְיָנִי; אֲבָל חֲלוֹם שֶׁהוּא נְבוּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁדְּבָרָיו סְתוּמִים, אֵין הַנָּבִיא צָרִיךְ לִשְׁאֹל פִּתְרוֹנוֹ, כְּגוֹן דָּנִיֵּאל וַחֲבֵרָיו.
עֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת – ראו גם בקטע הקודם על שמות הנביא והנבואה.
רַכּוֹת, קָשׁוֹת – דיבור בלשון עדינה או בלשון תקיפה.
הַטָּפָה – עמוס ז, טז.
בֵּין בְּרֻבָּם וגו' – דיבר עמהם בחלק גדול או קטן מארבע הדרכים האמורות.
לֶקַח – כגון ישעיה כט, כד.
פֵּרוּשׁ – שמות נרדפים (ולא סוג אחר).
מָקוֹם אֶחָד – תרדמה פירושה נבואה רק בפסוק המדבר באברהם.
מְיֻשָּׁב וגו' – מתבאר יפה על רקע הזמן והמקום שבו נאמר, אך כוחו יפה גם לדורות.
“הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי” וגו' – והם דברי הדרכה לכל הזמנים.
בְּעָלָיו וגו' – החולם צריך לחפש מי שיפתור את חלומו.
נְבוּכַדְנֶאצַּר – דניאל פרק ב.
מִדְיָנִי – שופטים ז, יג.
דָּנִיֵּאל וַחֲבֵרָיו – דניאל פרק ז.
הָאָבוֹת, כְּשֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלֶה אֲלֵיהֶם לְדַבֵּר עִמָּהֶם, לֹא הָיָה נִגְלֶה לֹא בְּחַיּוֹת, וְלֹא בְּמֶרְכָּבָה, וְלֹא בִּשְׁאַר מִינֵי הַכָּבוֹד, אֶלָּא עַל גַּבָּם הָיְתָה הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה.
אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן: הָאָבוֹת הֵם הֵם הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים” (בראשית לה, יג); אֲבָל שְׁאַר הַנְּבִיאִים הָיָה נִגְלֶה אֲלֵיהֶם בְּכָבוֹד, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי כּוֹחוֹ.
הָאָבוֹת, כְּשֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם, לֹא נִגְלָה אֲלֵיהֶם לֹא בִּבְרָקִים וְלֹא בִּרְעָמִים וְלֹא בְּקוֹלוֹת וְלֹא בִּזְוָעוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵם יוֹדְעִים אֶת כּוֹחוֹ וְאֶת גְּבוּרָתוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת גְּאוֹנוֹ; אֲבָל שְׁאַר הַנְּבִיאִים הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלֶה אֲלֵיהֶם בְּקוֹלוֹת וּבִרְעָמִים וְלַפִּידִים לְפִי צֹרֶךְ בְּנֵי דּוֹרָם. מִפְּנֵי מָה? מִפְּנֵי שֶׁאֵין בְּנֵי דּוֹרָם יוֹדְעִים כּוֹחַ גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בְּקוֹלוֹת וּבִבְרָקִים, וְהַלְוַאי יִכָּנְעוּ.
הָאָבוֹת, כְּשֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלֶה אֲלֵיהֶם לְצַוּוֹתָם, לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהֶם “אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ” (ויקרא כו, ג), “וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ” (שם שם, טו) – מִפְּנֵי מָה? מִפְּנֵי שֶׁהֵם יוֹדְעִים מַתַּן שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים וּפֻרְעָנוּתָם שֶׁל רְשָׁעִים, וְאֵינָם צְרִיכִים לְהַתְנוֹת בָּהֶם; אֲבָל שְׁאַר הַנְּבִיאִים, הַלְוַאי יִפְרשׁ לָהֶם מַתַּן שְׂכָרָם וּפֻרְעָנוּתָם כַּמָּה פְּעָמִים, וְהַלְוַאי יִכָּנְעוּ בְּנֵי דּוֹרָם.
הָאָבוֹת, כְּשֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם, לֹא הָיָה קוֹלוֹ מַרְעִישׁ אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא בַּחֲשַׁאי, שֶׁלֹּא הָיָה הַצֹּרֶךְ לְהַשְׁמִיעַ בְּנֵי דּוֹרָם; אֲבָל שְׁאַר הַנְּבִיאִים, כְּשֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם, הָיָה מַרְעִישׁ אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים” (תהלים כט ה). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן; אֲבָל מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, נִתְיַחֵד מָקוֹם לְדִבּוּר, וְלֹא הָיָה הָעוֹלָם מַרְעִישׁ.
הָאָבוֹת, כְּשֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַוֶּה אוֹתָם לִפְנוֹת מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ, לֹא הָיָה מַבְטִיחָם מָה הוּא עוֹשֶׂה לָהֶם. מְפְּנֵי מָה? מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי אֱמוּנָה; אֲבָל שְׁאַר הַנְּבִיאִים, כַּמָּה הַבְטָחוֹת הִבְטִיחָם, וְהַלְוַאי יַאֲמִינוּ בְּנֵי דּוֹרָם. כַּמָּה הִבְטִיחַ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם: “אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ” (שמות לג, ג), וְכֵן בַּמִּדְבָּר, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ בְּסָפֵק. כַּמָּה הִבְטִיחָנוּ אַף לָנוּ: “רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה” (ישעיה נד, א), “קוּמִי אוֹריִ כִּי בָא אוֹרֵךְ” (שם ס, א), “נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי” (שם מ, א), “גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן” (זכריה ט, ט), “הִנֵּה יוֹם בָּא לַה'” (שם יד, א), “הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי” (מלאכי ג, א) – וְאַף עַל פִּי כֵן אָנוּ מִתְפּוֹגְגִים.
הָאָבוֹת, לֹא הָיוּ צְרִיכִים לְפָרֵשׁ לָהֶם שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ; אֲבָל שְׁאַר נְבִיאִים, נִתְפָּרֵשׁ לָהֶם שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ, שֶׁהָיוּ בְּנֵי דּוֹרָם צְרִיכִים לְכָךְ; רְאָיָה לְדָבָר – משֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה” (שמות ג, יג–יד). אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ: “וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב… וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם” (שם ו, ג) כָּמוֹךָ.
הָאָבוֹת, חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁתֵּי שָׁנִים הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם, וּבְכֻלָּם לֹא נִדְבַּר עִם שְׁלָשְׁתָּם אֶלָּא חֲמִשָּׁה עָשָׂר דִּבּוּר, שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִים לְהַתְנוֹת עִמָּהֶם בְּכָל עֵת; אֲבָל שְׁאַר הַנְּבִיאִים, כַּמָּה דִּבּוּרִים בְּכָל עֵת! מִפְּנֵי בְּנֵי דּוֹרָם. וְגָדוֹל מִכֻּלָּם משֶׁה רַבֵּנוּ. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן: בְּיוֹם אֶחָד דִּבֵּר עִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה פַּעַם, וְאֵיזֶה? זֶה יוֹם שֶׁהוּקַם בּוֹ הַמִּשְׁכָּן (מר"א, ו).
חַיּוֹת, מֶרְכָּבָה – ראו יחזקאל פרק א; חבקוק ג, ח ועוד.
מִינֵי הַכָּבוֹד – אופנים שונים של התגלות הקב"ה.
“וַיַּעַל מֵעָלָיו” – משמע ששכן עליו ממש.
זְוָעוֹת – רעידות אדמה.
גְּאוֹנוֹ – עוצמתו.
לְפִי צֹרֶךְ בְּנֵי דּוֹרָם – דבר שהועיל לבני הדור (על ידי חיזוק אמונתם).
וְהַלְוַאי יִכָּנְעוּ – דברי הנביאים: מי ייתן ובני הדור אכן יקבלו עליהם את עולו של הקב"ה.
מַתְנֶה עִמָּהֶם – קובע תנאים, מבטיח שכר או מאיים בעונש.
פֻּרְעָנוּתָם – עונשם.
יִפְרשׁ לָהֶם – יפרט באוזניהם (של הנביאים, כדי שיעבירו את הדברים אל העם).
נִתְיַחֵד – נקבע במיוחד.
הָיוּ בְּסָפֵק – ופיקפקו בהבטחת הקב"ה.
מִתְפּוֹגְגִים – מפקפקים (בקיום ההבטחות).
חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁתֵּי שָׁנִים – סכום שנות חייהם של שלושת האבות.
חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה פַּעַם – כמספר הופעות הביטוי “כאשר ציווה ה' את משה” בסיפור הכנת המשכן והקמתו.
*
ע “לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל” (איוב כח, כה) – אָמַר רַ' אַחָא: אֲפִלּוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁשּׁוֹרָה עַל הַנְּבִיאִים אֵינָהּ שׁוֹרָה אֶלָּא בְּמִשְׁקָל: יֵשׁ מִתְנַבֵּא סֵפֶר אֶחָד, וְיֵשׁ שְׁנַיִם.
אָמַר רַ' סִימוֹן: שְׁנֵי פְּסוּקִים נִתְנַבֵּא בְּאֵרִי, וְלֹא הָיָה בָּהֶם כְּדֵי סֵפֶר, וְנִטְפְּלוּ בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָה, וְאֵלּוּ הֵם: “וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים” (ישעיה ח, יט) וַחֲבֵרוֹ.
“לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל” – כָּל נָבִיא וְנָבִיא נִתֶּנֶת בּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כָּל אֶחָד לְפִי כּוֹחוֹ (ויק"ר טו, ב; ילק"ש לאיוב, תתקטז).
בְּמִשְׁקָל – במידה שונה.
בְּאֵרִי – אביו של הושע (הושע א, א).
כְּדֵי סֵפֶר – מספיק כדי להיות ספר בפני עצמו.
נִטְפְּלוּ – הצטרפו. וַחֲבֵרוֹ – והפסוק הסמוך לו.
*
עא אָמַר רַ' יִצְחָק: סִגְנוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכַמָּה נְבִיאִים וְאֵין שְׁנֵי נְבִיאִים מִתְנַבְּאִים בְּסִגְנוֹן אֶחָד (סנהדרין פט ע"א).
סִגְנוֹן אֶחָד וגו' – קורה שכמה נביאים עוסקים בעניין אחד, אך אין שני נביאים העוסקים בנושא זה בלשון זהה.
*
עב “וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי” (הושע יב, יא) – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וַדַּאי “וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים” – אֶלָּא “אָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי”, שֶׁכֻּלָּם אֵין נְבוּאָתוֹ שֶׁל זֶה דּוֹמָה לָזֶה. עָמוֹס רָאָה אוֹתִי עוֹמֵד, מִיכָה רָאָה אוֹתִי יוֹשֵׁב, משֶׁה רָאָה אוֹתִי כְּגִבּוֹר, דָּנִיֵּאל רָאָה אוֹתִי כְּזָקֵן. לְכָךְ נֶאֱמַר “וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה” (שם) (אג"ב, יד; ילק"ש לישעיה, שפה).
וַדַּאי – אכן, אומנם.
“חָזוֹן הִרְבֵּיתִי” – מילים אלו נדרשות כאומרות כי הנביאים רואים בחזיונותיהם דמויות מגוונות ורבות של הקב"ה.
עוֹמֵד – “ניצב על המזבח” (עמוס ט, א).
יוֹשֵׁב – “ראיתי את ה' יושב” (מלכים א כב, יט).
גִּבּוֹר – “ה' איש מלחמה” (שמות טו, ג).
זָקֵן – “ועתיק יומין יתב” (דניאל ז, ט).
אֲדַמֶּה – אופיע בדמויות שונות.
*
עג יֵשׁ מִתְנַבְּאִים בִּרְאִיָּה, כְּגוֹן יְחֶזְקֵאל: “וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים” (יחזקאל א, א); חֲבַקּוּק בִּשְׁמִיעָה: “ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ” (חבקוק ג, ב); יִרְמְיָה בְּפִיו: “וַיַּגַּע עַל פִּי… הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ” (ירמיה א, ט); וְיֵשׁ בְּחֹטֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתָּבֹא בִי רוּחַ” (יחזקאל ב, ב); וְיֵשׁ בְּיָד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה” (הושע יב, יא); וְיֵשׁ לִפְנִים, וְיֵשׁ לִפְנַי וְלִפְנִים (זוהר, ויקרא, קי ע"א).
“וַתָּבֹא בִי רוּחַ” – רוח הנבואה חדרה לגופו דרך אפו.
יֵשׁ לִפְנִים וגו' – יש המתנבאים בעניינים פנימיים ונסתרים, ואחרים בסתרי סתרים.
*
עד “רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת” (קהלת ז, כז), וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: “אָמַר קֹהֶלֶת” (שם א, ב). אָמַר רַ' יִרְמְיָה: זֶה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ – פְּעָמִים מְשִׂיחָה בִּלְשׁוֹן זָכָר וּפְעָמִים מְשִׂיחָה בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה.
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה” (תהלים ע, ו), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה” (שם מ, יח); כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר” (ישעיה נב, ז), וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן” (שם מ, ט) (קה"ר ז, כז; ילק"ש לקהלת, תתקעז).
מְשִׂיחָה – מדברת.
*
עה אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַ' יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא: כָּל הַנְּבִיאִים הָיוּ מִתְנַבְּאִים וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים מָה הָיוּ מִתְנַבְּאִים, אֶלָּא משֶׁה וִישַׁעְיָה הָיוּ יוֹדְעִים. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה: אַף אֵלִיָּהוּ הָיָה מִתְנַבֵּא וְהָיָה יוֹדֵעַ מָה הָיָה מִתְנַבֵּא.
וְאָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַ' יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא: אַף שְׁמוּאֵל רַבָּם שֶׁל נְבִיאִים הָיָה מִתְנַבֵּא וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל… וְאֶת שְׁמוּאֵל” (שמואל א יב, יא) – “וְאוֹתִי” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “וְאֶת שְׁמוּאֵל”, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מָה הָיָה מִתְנַבֵּא (מד"ת צ, ד; ילק"ש לתהלים, תתמא).
וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים וגו' – אמרו את דבריהם מבלי להבינם עד תום.
“וְאוֹתִי” לֹא נֶאֱמַר – והרי שמואל עצמו הוא שאומר את הדברים.
*
עו “וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה” (דברים לד, י) – מָה בֵּין משֶׁה לְכָל הַנְּבִיאִים? רַ' יְהוּדָה בְּרַ' אֶלְעַאי וַחֲכָמִים; רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: מִתּוֹךְ תֵּשַׁע אַסְפַּקְלַרְיוֹת הָיוּ הַנְּבִיאִים רוֹאִים, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רַאִיתִי כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּבֹאִי לְשַׁחֵת אֶת הָעִיר וּמַרְאוֹת כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶל נְהַר כְּבָר וָאֶפֹּל אֶל פָּנָי” (יחזקאל מג, ג) – הֲרֵי כָּאן תֵּשַׁע מַרְאוֹת; וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּדָנִיֵּאל: “וּבִין אֶת הַדָּבָר וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה… וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא… וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק… וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה… וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי וָאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה” (דניאל י, פסוקים א–ח) – הֲרֵי אֵלּוּ תֵּשַׁע מַרְאוֹת. אֲבָל משֶׁה רַבֵּנוּ רָאָה מִתּוֹךְ אַסְפַּקְלַרְיָא אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת” (במדבר יב, ח). חֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל הַנְּבִיאִים רָאוּ מִתּוֹךְ אַסְפַּקְלַרְיָא מְלֻכְלֶכֶת, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה” (הושע יב, יא), וּמשֶׁה רָאָה מִתּוֹךְ אַסְפַּקְלַרְיָא מְצֻחְצַחַת, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט” (במדבר יב, ח). כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לֹא הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹל אֶלָּא לְפִי כּוֹחָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “קוֹל ה' בַּכֹּחַ” (תהלים כט, ד), אֲבָל משֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה שׁוֹמְעוֹ כְּתִקּוּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל” (במדבר ז, פט) – הַקּוֹל כְּמוֹת שֶׁהוּא (ויק"ר א, יד; מר"א, ו).
רַ' יְהוּדָה וגו' – השמיעו דעות שונות.
מִתּוֹךְ תֵּשַׁע אַסְפַּקְלַרְיוֹת – הנביאים חזו בקב"ה באמצעות השתקפות דרך תשע מראות (עשויות נחושת מבריקה), דבר היוצר תמונה מטושטשת.
“וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה” וגו' – ובפסוק בא השורש רא"ה תשע פעמים (צורת הרבים “ומראות” נחשבת כשתי פעמים), וכן בפסוק מספר דניאל המובא להלן.
מְלֻכְלֶכֶת – לא בהירה.
“אֲדַמֶּה” – דבר הדומה לדבר, משהו מטושטש.
מְצֻחְצַחַת – בהירה ומלוטשת.
לְפִי כּוֹחָם – בצמצום הקול, לפי יכולת הקליטה של כל אחד ואחד.
כְּתִקּוּנוֹ – בשלמות, כמות שהוא.
*
עז רַ' יוֹנָה בְּשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמַר: כָּל נָבִיא שֶׁהָיָה עוֹמֵד הָיָה אוֹמֵר נְבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵרו; וְלָמָּה הָיָה אוֹמֵר דְּבַר חֲבֵרוֹ? לְבָרֵר נְבוּאָתוֹ. וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: לִנְבוּאָתוֹ הוּא נִזְקָק, חוּץ מִמּשֶׁה, שֶׁאָמַר כָּל דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים וְשֶׁלּוֹ, וְכָל שֶׁהָיָה מִתְנַבֵּא, מֵעֵין נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה הָיָה (שמו"ר מב, ח).
כָּל נָבִיא וגו' – כל הנביאים חזרו על דברי נביאים אחרים.
לְבָרֵר – לחזק ולאמת.
לִנְבוּאָתוֹ הוּא נִזְקָק – עסק רק בנבואותיו שלו.
כָּל שֶׁהָיָה מִתְנַבֵּא – כל נביא שהתנבא (לאחר ימי משה).
*
עח רַב וּשְׁמוּאֵל אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם: חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם, וְכֻלָּם נִתְּנוּ לְמשֶׁה בְּסִינַי חָסֵר אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים” (תהלים ח, ו) (נדרים לח ע"א).
שַׁעֲרֵי בִּינָה – דרגות של בינה.
חָסֵר – פחות.
*
עט אָמַר רַ' יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: אַרְבַּע גְּזֵרוֹת גָּזַר משֶׁה רַבֵּנוּ עַל יִשְׂרָאֵל, בָּאוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וּבִטְּלוּן. משֶׁה אָמַר: “וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב” (דברים לג, כח), בָּא עָמוֹס וּבִטְּלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “חֲדַל נָא, מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא” (עמוס ז, ה), וְנֶאֱמַר: “נִחַם ה' עַל זֹאת” (שם שם, ג); משֶׁה אָמַר: “וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ” (דברים כח, סה), בָּא יִרְמְיָה וְאָמַר: “הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל” (ירמיה לא, א); משֶׁה אָמַר: “פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים” (שמות לד, ז), בָּא יְחֶזְקֵאל וּבִטְּלָהּ – “הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת” (יחזקאל יח, ד); משֶׁה אָמַר: “וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם” (ויקרא כו, לח), בָּא יְשַׁעְיָה וְאָמַר: “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָיִם” (ישעיה כז, יג) (מכות כד ע"א).
אַרְבַּע גְּזֵרוֹת – גזרות קשות.
“בָּדָד” – לבדו, בבדידות.
“חֲדַל נָא” וגו' – הפסוק נדרש כבקשה שגזירת משה תחדל, תיפסק, כי העם קטן במספר מכדי שיוכל לחיות בבדידות.
“נִחַם” – התחרט (על הגזירה).
“וּבָאוּ הָאֹבְדִים” – ומשמע שהעם לא יאבד בין הגויים.
*
פ אָמַר רַ' סִימוֹן: פִּינְחָס בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו הָיוּ פָּנָיו בּוֹעֲרוֹת כַּלַּפִּידִים (ויק"ר א, א).
*
פא “וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ” (שופטים יג, כה) – אָמַר רַב נַחֲמָן: שִׁמְשׁוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו הָיוּ שַׂעֲרוֹתָיו עוֹמְדוֹת וּמַקִּישׁוֹת זוֹ לְזוֹ כְּזוֹג (ויק"ר ח, ב).
מַקִּישׁוֹת וגו' – נוקשות זו כנגד זו כבפעמון (והוא מדרש על “לפעמו”).
*
פב “בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים” (ישעיה נ, ד) – אָמַר יְשַׁעְיָה: מְטַיֵּל הָיִיתִי בְּבֵית תַּלְמוּדִי, שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: “אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ?” (שם ו, ח); שָׁלַחְתִּי אֶת מִיכָיְהוּ וְהָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ בַּלֶּחִי, שָׁלַחְתִּי אֶת עָמוֹס וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ פְּסֵילוֹס – מֵעַתָּה “אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ”?
“וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי” (שם ו, ח) – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יְשַׁעְיָה, בָּנַי טַרְחָנִים וְסַרְבָנִים הֵם, אִם אַתָּה מְקַבֵּל עָלֶיךָ לְהִתְבַּזּוֹת וְלִלְקוֹת מִבָּנַי, אַתָּה הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי, וְאִם לָאו – אֵין אַתָּה הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי. אָמַר לוֹ: עַל מְנַת כֵּן, “גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים” (שם נ, ו), וְאֵינִי כְּדַאי לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּת אֵצֶל בָּנֶיךָ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יְשַׁעְיָה, “אָהַבְתָּ צֶּדֶק” (תהלים מה, ח) – אָהַבְתָּ לְצַדֵּק אֶת בָּנַי, “וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע” (שם) – שֶׁשָּׂנֵאתָ מִלְּחַיְּבָם, “עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ” (שם) – מַהוּ “מֵחֲבֵרֶךָ”? אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, כָּל הַנְּבִיאִים קִבְּלוּ נְבוּאוֹת נָבִיא מִן נָבִיא: “וַיָּאצֶל מִן הַרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים” (במדבר יא, כה), “וַיֹּאמְרוּ, נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע” (מלכים ב ב, טו), אֲבָל אַתָּה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – “רוּחַ אֲדֹנָי ה' עָלָי יַעַן מָשַׁח ה' אֹתִי” (ישעיה סא, א) – חַיֶּיךָ, שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים נְבוּאוֹת פְּשׁוּטוֹת, אַתָּה נֶחָמוֹת כְּפוּלוֹת: “עוּרִי עוּרִי” (שם נא, ט), “הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי” (שם שם, יז), “שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ” (שם סא, י), “אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם” (שם נא, יב), “נַחֲמוּ נַחֲמוּ” (שם מ, א) (ויק"ר י, ב).
בֵּית תַּלְמוּדִי – בית המדרש שבו למדתי.
מִיכָיְהוּ – מלכים א כב, כד (ו"מכין" הוא מדרש על השם “מיכה”).
פְּסֵילוֹס – כבד פה (משחק מילים על השם “עמוס” כמו שהוא “עמוּס בלשונו”).
עַל מְנַת כֵּן – כלומר, מסכים אני לכך.
כְּדַאי – ראוי.
לְצַדֵּק – למצוא צד זכות.
מִלְּחַיְּבָם – למצוא בהם חטאים, חובות.
“מֵחֲבֵרֶךָ” – יותר מחבריך (הנביאים האחרים).
חַיֶּיךָ – לשון שבועה.
פְּשׁוּטוֹת – נאמרות במילים בודדות.
*
פג אָמַר רָבָא: כָּל שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל רָאָה יְשַׁעְיָה. לְמָה יְחֶזְקֵאל דּוֹמֶה? לְבֶן כְּפָר שֶׁרָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ; לְמָה יְשַׁעְיָה דּוֹמֶה? לְבֶן כְּרַךְ שֶׁרָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ (חגיגה יג ע"ב).
כָּל שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל – גילוי הקב"ה והופעתו (כמתואר בפרק א שבספר יחזקאל).
בֶּן כְּפָר וגו' – והוא נלהב לתאר כל פרט ממה שראה.
בֶּן כְּרַךְ – בן העיר, הרגיל לראות את המלך ואינו מאריך בתיאורו.
*
פד “בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ” (ירמיה א, ה) – עַד שֶׁלֹּא יְצַרְתִּיךָ בִּמְעֵי אִמְּךָ מִנִּיתִיךָ לִהְיוֹת מִתְנַבֵּא עַל עַמִּי. עָנָה יִרְמְיָה וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: אֵינִי יָכוֹל לְהִתְנַבְּאוֹת עֲלֵיהֶם, אֵיזֶה נָבִיא יָצָא לָהֶם וְלֹא בִּקְשׁוּ לְהָרְגוֹ? הֶעֱמַדְתָּ לָהֶם משֶׁה וְאַהֲרֹן – לֹא בִּקְּשׁוּ לִרְגֹּם אוֹתָם בַּאֲבָנִים? הֶעֱמַדְתָּ לָהֶם אֵלִיָּה בַּעַל קְוֻצּוֹת – הָיוּ מַלְעִיגִים וּמְשַׂחֲקִים עָלָיו: הֲרֵי מְסַלְסֵל קְוֻצּוֹתָיו! אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר! הֶעֱמַדְתָּ לָהֶם אֱלִישָׁע – וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: “עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ!” (מלכים ב ב, כג); אֵינִי יָכוֹל לָצֵאת יְדֵי יִשְׂרָאֵל – “לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר, כִּי נַעַר אָנֹכִי” (ירמיה א, ו). אָמְרָה לוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ: הֲלֹא לְנַעַר אֲנִי אוֹהֵב, שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם חֵטְא (פס"ר, כו).
יָצָא לָהֶם – עמד לפניהם.
לִרְגֹּם אוֹתָם – במדבר יד, י.
אֵלִיָּה בַּעַל קְוֻצּוֹת – אליהו הנביא, שהיה בעל שיער ארוך (מלכים ב א, ח).
מְשַׂחֲקִים – מלגלגים.
לָצֵאת יְדֵי יִשְׂרָאֵל – למלא את חובתי כלפי העם.
לְנַעַר – את הנער.
*
פה “קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי” (ירמיה כה, טו) – טֹל אֶת הַכּוֹס הַזֶּה שֶׁל חֵמָה וְהַשְׁקֵה אֶת הַגּוֹיִים. נָטַל יִרְמְיָה אֶת הַכּוֹס וְאָמַר: לְמִי אַשְׁקֶה תְחִלָּה? אָמַר לוֹ: “אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה” (שם שם, יח), שֶׁהֵן רֹאשׁ לְכָל הַמַּמְלָכוֹת. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע יִרְמְיָה כָּךְ הִתְחִיל פּוֹתֵחַ פִּיו וְאֵרֵר אֶת יוֹמוֹ. אָמַר יִרְמְיָה: לְמִי אֲנִי דּוֹמֶה? לְכוֹהֵן שֶׁעָלָה גּוֹרָלוֹ לְהַשְׁקוֹת מַיִם הַמָּרִים, וְקֵרְבוּ אֶת הָאִשָּׁה אֶצְלוֹ, וּפָרַע רֹאשָׁהּ וּפִרְסֵם אֶת שְׂעָרָהּ. נָטַל אֶת הַכּוֹס לְהַשְׁקוֹתָהּ. נִסְתַּכֵּל בָּהּ שֶׁהִיא אִמּוֹ. הִתְחִיל צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר: אוֹי לִי, אִמִּי, שֶׁהָיִיתִי מִשְׁתַּדֵּל לְכַבְּדֵךְ וַהֲרֵינִי מְבַזֵּךְ. כָּךְ הָיָה יִרְמְיָה אוֹמֵר: אוֹי לִי עָלַיִךְ, אִמִּי צִיּוֹן, שֶׁהָיִיתִי סָבוּר שֶׁאֲנִי מִתְנַבֵּא עָלַיִךְ דְּבָרִים טוֹבִים וְנִחוּמִים, וַהֲרֵינִי מִתְנַבֵּא עָלַיִךְ דִּבְרֵי פֻּרְעָנוּת (פס"ר, כו).
טֹל – קח.
הַגּוֹיִים – האומות (כולל ישראל).
אֵרֵר אֶת יוֹמוֹ – קילל את גורלו.
כּוֹהֵן וגו' – כוהן במקדש שהיה צריך להשקות אישה שבעלה חשד בה כי סטתה (ראו במדבר פרק ה), במים שבדקו אם אכן חטאה.
פָּרַע רֹאשָׁהּ – הסיר את כיסוי הראש.
פִּרְסֵם – גילה.
*
פו “מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם”? (ירמיה י, ז) – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִרְמְיָהוּ: וְלֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲנִי? אָמַר לוֹ: לְפִי שֶׁאָמַרְתָּ לִי: “נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ” (שם א, ה), אַף אֲנִי קוֹרֵא אוֹתְךָ “מֶלֶךְ הַגּוֹיִם” (מד"ת צג, א).
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל – ולא מלך הגויים.
*
פז “מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם”? (ירמיה י, ז) – אָמְרוּ הַנְּבִיאִים לְיִרְמְיָהוּ: מָה רָאִיתָ לוֹמַר “מֶלֶךְ הַגּוֹיִם”? כָּל הַנְּבִיאִים קוֹרִין אוֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ “מֶלֶךְ הַגּוֹיִם”?! אָמַר לָהֶם: שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ: “נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ” (שם א, ה), וַאֲנִי אָמַרְתִּי “מֶלֶךְ הַגּוֹיִם” (שמו"ר כט, ט).
מָה רָאִיתָ וגו' – ראו בקטע הקודם.
*
פח יִרְמְיָה הָיָה אֶחָד מִשְּׁלוֹשָׁה נְבִיאִים שֶׁנִּתְנַבְּאוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר: יִרְמְיָה, צְפַנְיָה וְחֻלְדָּה הַנְּבִיאָה. יִרְמְיָה הָיָה מִתְנַבֵּא בִּשְׁוָקִים, צְפַנְיָה בְּתוֹךְ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וְחֻלְדָּה אֵצֶל הַנָּשִׁים (פס"ר, כו).
בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת – בתי כנסת.
*
פט בְּמָקוֹם שֶׁעָמַד יִרְמְיָה הֵיאָךְ מִתְנַבֵּאת חֻלְדָּה? אָמְרוּ בֵּית רַב מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַב: חֻלְדָּה קְרוֹבַת יִרְמְיָה הָיְתָה, וְלֹא הָיָה מַקְפִּיד עָלֶיהָ (מגילה יד ע"ב).
הֵיאָךְ מִתְנַבֵּאת חֻלְדָּה – כיצד התיר ירמיהו לנביאה אחרת לפעול במקומו ובזמנו?
בֵּית רַב – תלמידים של חכם ששמו רב.
קְרוֹבַת יִרְמְיָה – קרובת משפחתו.
*
צ כָּל הַנְּבִיאִים פּוֹתְחִים בְּתוֹכָחוֹת וְחוֹתְמִים בְּנֶחָמוֹת (מד"ת ד, יב).
פּוֹתְחִים – את נבואותיהם או את ספריהם.
*
צא “וְזֹאת הַבְּרָכָה” (דברים לג, א) – לְפִי שֶׁאָמַר משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל דְּבָרִים קָשִׁים תְּחִלָּה – חָזַר וְאָמַר לָהֶם דִּבְרֵי נִחוּמִים; וּמִמֶּנּוּ לָמְדוּ כָּל נְבִיאִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם לְיִשְׁרָאֵל דְּבָרִים קָשִׁים תְּחִלָּה, וְחוֹזְרִים וְאוֹמְרִים לָהֶם דִּבְרֵי נֶחָמוֹת (ספרי דברים, שמב).
דְּבָרִים קָשִׁים – בשירת “האזינו” (דברים לב).
כָּל נְבִיאִים – ראו בקטע הקודם.
*
צב “וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה” (דברים לד, י) – בְּיִשְׂרָאֵל לֹא קָם, אֲבָל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם קָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא פִּתְחוֹן פֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר: אִלּוּ הָיָה לָנוּ נָבִיא כְּמשֶׁה הָיִינוּ עוֹבְדִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאֵיזֶה נָבִיא הָיָה לָהֶם כְּמשֶׁה? זֶה בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר; אֶלָּא יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה לִנְבוּאָתוֹ שֶׁל בִּלְעָם. שָׁלוֹשׁ מִדּוֹת הָיוּ בְּיַד משֶׁה מָה שֶׁלֹּא הָיָה בְּיַד בִּלְעָם: משֶׁה הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ עוֹמֵד, בִּלְעָם לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ אֶלָּא נוֹפֵל; משֶׁה הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ פֶּה אֶל פֶּה, וּבִלְעָם לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ פֶּה אֶל פֶּה; משֶׁה הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ פָּנִים בְּפָנִים, וּבִלְעָם לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ אֶלָּא בִּמְשָׁלִים. שָׁלוֹשׁ מִדּוֹת הָיוּ בְּיַד בִּלְעָם מָה שֶׁלֹּא הָיָה בְּיַד משֶׁה: משֶׁה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מִי מְדַבֵּר עִמּוֹ, וּבִלְעָם הָיָה יוֹדֵעַ מִי מְדַבֵּר עִמּוֹ; משֶׁה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אֵימָתַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ, וּבִלְעָם הָיָה יוֹדֵעַ אֵימָתַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ. מְשָלוֹ מָשָׁל: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְטַבָּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מָה הַמֶּלֶךְ מַקְרִיב עַל שֻׁלְחָנוֹ וְיוֹדֵעַ כַּמָּה הוֹצָאוֹת יוֹצְאוֹת לַמֶּלֶךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ; משֶׁה לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה, וּבִלְעָם הָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ בְּכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה, שֶנֶּאֱמַר: “נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם” (במדבר כד, ד) – הָיָה מִשְׁתַּטֵּחַ עַל פָּנָיו וּמִיָּד הָיָה גְּלוּי עֵינַיִם (במ"ר יד, כ; ילק"ש לדברים, תתקסו; ספרי דברים, שנז).
פִּתְחוֹן פֶּה – תירוץ.
הֶפְרֵשׁ – הבדל.
מִדּוֹת – סגולות.
מְדַבֵּר עִמּוֹ עוֹמֵד – מדבר עם הקב"ה בעמידה מכובדת (שנאמר: “ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך” ([דברים ה, כח]).
נוֹפֵל – שנאמר: “נופל וגלוי עיניים” (במדבר כד, ד).
פֶּה אֶל פֶּה – במדבר יב, ח.
פָּנִים בְּפָנִים – שמות לג, יא, והוא דיבור ברור ולא משל הזקוק לפירוש.
לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה וגו' – כלומר: כל אותן סגולות של בלעם שמשה לא זכה להן אינן עדות למדרגה גבוהה יותר של בלעם, אלא אדרבא, עדות לקשר ברמה נמוכה יותר, כגון קשר יומיומי ופשוט בין טבח לבעל הבית שלו.
הוֹצָאוֹת – התקציב (לקניית מזון והכנתו).
גְּלוּי עֵינַיִם – רואה את מה שמבקש לדעת.
*
צג “וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם” (יהושע יג, כב) – קוֹסֵם? נָבִיא הוּא! אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בִּתְחִלָּה נָבִיא וְאַחַר כָּךְ קוֹסֵם (סנהדרין קו ע"ב).
קוֹסֵם – רמאי ומאחז עיניים.
אַחַר כָּךְ – לאחר שיעץ להזנות את ישראל עם בנות מדיין (במדבר לא, טז).
*
צד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעֱמִיד משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, וְהֶעֱמִיד בִּלְעָם לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם. רְאֵה מָה בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם: נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל מַזְהִירִים אֶת יִשְׂרָאֵל עַל הָעֲבֵרוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל… וְהִזְהַרְתָּ אוֹתָם” (יחזקאל ג, יז), וְנָבִיא שֶׁעָמַד מִן הַגּוֹיִים, הֶעֱמִיד פִּרְצָה לְאַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת מִן הָעוֹלָם; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים הָיוּ בְּמִדַּת רַחֲמִים עַל יִשְׁרָאֵל וְעַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן אָמַר יְשַׁעְיָה: “עַל כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ” (ישעיה טז, יא), וְכֵן יְחֶזְקֵאל אָמַר: “שָׂא עַל צֹר קִינָה” (יחזקאל כז, ב) – וְזֶה, אַכְזָרִי, עָמַד לַעֲקֹר אֻמָּה שְׁלֵמָה חִנָּם, עַל לֹא דָּבָר (תנחומא בלק, א; במ"ר כ, א).
מָה בֵּין – מה ההבדל בין.
עַל הָעֲבֵרוֹת – שלא יחטאו.
הֶעֱמִיד פִּרְצָה – הקים מכשול (היא עצתו של בלעם להזנות את ישראל עם בנות מדיין [ראו בקטע הקודם]).
לַעֲקֹר אֻמָּה שְׁלֵמָה – להשמיד את עם ישראל כולו (כעונש על החטא האמור).
עַל לֹא דָּבָר – בלא שום סיבה.
*
צה אָמַר רַ' יִצְחָק: עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הָיְתָה נְבוּאָה מְצוּיָה בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן נִסְתַּלְּקָה מִבֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ” (שיר השירים ג, ד). אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי בִּלְעָם מִתְנַבֵּא! אָמַר לָהֶם: לְטוֹבָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִתְנַבֵּא: “מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב” (במדבר כג, י), “לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב” (שם שם, כא), “כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב” (שם שם, כג), “מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב” (שם כד, ה), “דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב” (שם שם, יז), "וַיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב (שם שם, יט) (ויק"ר א, יב).
“אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ” – מילים הנדרשות על רוח הנבואה שמעתה נאחזה רק בישראל ולא תרפה מהם.
בִּלְעָם מִתְנַבֵּא – לאחר הקמת המשכן, והוא מבני אומות העולם.
*
צו שִׁבְעָה נְבִיאִים נִתְנַבְּאוּ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵם: בִּלְעָם וְאָבִיו, וְאִיּוֹב, אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וֶאֱלִיהוּא בֶּן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי (בבא בתרא טו, ע"ב).
בִּלְעָם וְאָבִיו – על פי המסורת שכל נביא ששם אביו נזכר, היה בן נביא (ראו לעיל, קטע עז).
אֱלִיפַז, בִּלְדַּד, צוֹפַר וֶאֱלִיהוּא – רעי איוב (איוב ב, יא; שם לב, כ).
*
צז מָה בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם? אָמַר רַ' חַמָּא בְּרַ' חֲנִינָא: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלֶה לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בַּחֲצִי דִבּוּר, אֲבָל לִנְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בְּדִבּוּר שָׁלֵם, בְּלָשׁוֹן בָּרוּר, בִּלְשׁוֹן חִבָּה, בִּלְשׁוֹן טָהֳרָה, בִּלְשׁוֹן קְדֻשָּׁה, בְּלָשׁוֹן שַׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַלְּסִין אוֹתוֹ.
אָמַר רַ' יוֹסֵי: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלֶה לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִפְרשׁ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב… בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים” (איוב ד, יב–יג).
רַ' חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָתוּן הוּא וְאוֹהֲבוֹ בִּטְרַקְלִין וּבֵינֵיהֶם וִילוֹן. כָּל שָׁעָה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר עִם אוֹהֲבוֹ, תּוֹלֶה אֶת הַוִּילוֹן וּמְקַפְּלוֹ, עַד שֶׁרוֹאֵהוּ פָּנִים אֶל פָּנִים וּמְדַבֵּר עִמּוֹ; אֲבָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֵינוֹ מְקַפֵּל אוֹתוֹ, אֶלָּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן.
רַ' סִימוֹן אָמַר: לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ אִשָּׁה וּפִילֶגֶשׁ; כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ הוּא הוֹלֵךְ בְּפַרְהֶסְיָא, וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל פִּילַגְשׁוֹ הוֹלֵךְ בְּמַטְמוֹנִיּוֹת; כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלֶה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בַּלַּיְלָה, אֲבָל עַל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם (בר"ר נב, ה; שם עד, ז; ויק"ר א, יג; ילק"ש לאיוב, תתצז).
*
מָה בֵּין – מה ההבדל בין.
חֲצִי דִּבּוּר – דברים מקוטעים ולא ברורים.
מְקַלְּסִין – מהללים.
לִפְרשׁ – להתרחק (לשם שנת הלילה).
טְרַקְלִין – חדר מפואר לקבלת אורחים.
תּוֹלֶה – מגביה.
בְּפַרְהֶסְיָא – בגלוי ולעיני הציבור.
בְּמַטְמוֹנִיּוֹת – בסתר.
*
צח נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָם יוֹדְעִים אֵימָתַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם, אֲבָל נְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם יוֹדְעִים אֵימָתַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּבִלְעָם: “נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל” (במדבר כד, טז); נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָם יוֹדְעִים כַּמָּה אֲמָרוֹת מְדַבֵּר עִמָּהֶם, אֲבָל נְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם יוֹדְעִים כַּמָּה אֲמָרוֹת מְדַבֵּר עִמָּהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וְיוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן” (שם). וְכִי נְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם גְּדוֹלִים מִנְּבִיאֵי יִשְׂרָאֵל? לָאו! אֶלָּא נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל גְּדוֹלִים מִנְּבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם. מוֹשְׁלִין אוֹתוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? טַבָּחֵי הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים כַּמָּה הֹוֹצָאוֹת צָרִיךְ לְהוֹצִיא, כַּמָּה דְּבָרִים הֵם צְרִיכִים לְתַקֵּן, לְפִי שֶׁמְּלַאכְתָּם יֵשׁ לָהּ קֶצֶב. אֲבָל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם יוֹדְעְים כַּמָּה הוֹצָאוֹת צָרִיךְ לְהוֹצִיא וְכַמָּה דְּבָרִים הֵם צְרִיכִים לְתַקֵּן, לְפִי שֶׁמְּלַאכְתָּם אֵין לָהּ קֶצֶב.
רַ' יִשָּׂשׂכָר אוֹמֵר: נְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינוֹ מְדַבֵּר עִמָּהֶם אֶלָּא בַּחֲצִי דִבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם” (שם כג, ד), אֲבָל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בְּדִבּוּר שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקְרָא ה' לְמשֶׁה” (שמות יט, כ), לָשׁוֹן שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַלְּסִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר” (ישעיה ו, ג) (מר"א, ו).
אֵימָתַי… מְדַבֵּר עִמָּהֶם – כי הנבואה באה עליהם פתאום.
כַּמָּה אֲמָרוֹת – כמה נושאים ועניינים (תכלול הנבואה).
טַבָּחֵי הַמֶּלֶךְ – ראו קטע צב.
לְתַקֵּן – להכין.
קֶצֶב – קצבה, מידה קבועה ומצומצמת (לענייני מטבח בלבד).
אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ – שריו הבכירים (הם הנביאים), שאינם מוגבלים ועומדים תמיד לרשות המלך בכל עניין.
חֲצִי דִבּוּר – ראו בקטע הקודם.
“וַיִּקָּר” – לשון מקוטעת (לעומת “ויקרא”).
מְקַלְּסִין – מהללים.
*
צט אָמַר רַ' לֵוִי: אֻמּוֹת הָעוֹלָם נְבוּאָתָן סְתוּמָה וְאֵינָן יוֹדְעִין אִם לַהֲרֹג וְאִם לֵהָרֵג. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּבָעֶרֶב נִתְיַגֵּעַ. אָמַר: הַלְוַאי וִיהֵא לִי חֲמוֹר אֶחָד. עָבַר עָלָיו רוֹמִי אֶחָד שֶׁיָּלְדָה אֲתוֹנוֹ, אָמַר לוֹ: טֹל עַיִר זֶה וְהַרְכִּיבֵהוּ עָלֶיךָ, אָמַר: הֲרֵי שֶׁנִּשְׁמְעָה תְפִלָּתִי, אֶלָּא שֶׁלֹּא שָׁאַלְתִּי כְּהֹגֶן, אִם לִרְכֹּב אִם לְהַרְכִּיב. וְשׁוּב מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מְפָרֵשׁ בַּיָּם הַגָּדוֹל, עָמַד עָלָיו סַעַר גָּדוֹל וּבִקֵּשׁ לְטַבְּעוֹ, אָמַר: אִם יָנוּחַ נַחְשׁוֹל זֶה אֲנִי מַקְרִיב עֵגֶל אֶחָד. כֵּיוָן שֶׁנָּח הַנַּחְשׁוֹל אָמַר: לֹא אָמַרְתִּי וְלֹא כְלוּם. כָּךְ הִיא נְבוּאָתָם שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם: “לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה” (אסתר ג, יד) – אִם לַהֲרֹג אִם לֵהָרֵג. אֲבָל יִשְׂרָאֵל נְבוּאָתָם מְפֻרְסֶמֶת: “לִהְיוֹת… עֲתִידִים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם” (שם ח, יג) (פנ"א, א).
סְתוּמָה – לא מפורשת ולא ברורה.
אִם לַהֲרֹג וגו' – כשהם מדברים על הריגה, למשל, לא ברור אם הם מתכוונים להורגים או לנהרגים.
נִתְיַגֵּעַ – התעייף.
טֹל וגו' – קח את העַיר ושא אותו (וכך התגשמה משאלתו לפגוש בחמור, אך לא כפי שביקש).
כְּהֹגֶן – בצורה מפורשת, כראוי.
מְפָרֵשׁ – שט (באונייה).
נַחְשׁוֹל – גל גדול.
לֹא אָמַרְתִּי וְלֹא כְלוּם – לא התכוונתי להקריב לאלים (אלא לאכול בסעודתי).
“עֲתִדִים” – מוכנים (ולא נתפרש אם להרוג או ליהרג).
מְפֻרְסֶמֶת – מפורשת וברורה.
*
ק אָמַר רַ' יוֹחָנָן: “תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ” (משלי יח, כג) – אֵלּוּ נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; “וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת” (שם) – אֵלּו נְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם (דב"ר ב, ד).
“תַּחֲנוּנִים” – בלשון בקשה (כניגוד לחוצפה, “עזות”).
קא אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַנְּבִיאִים: מָה אַתֶּם סוֹבְרִים, אִם אֵין אַתֶּם הוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּתִי, וְכִי אֵין לִי שָׁלִיחַ? “וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הוּא” (קהלת ה, ח) – בַּכֹּל אֲנִי עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתִי, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָחָשׁ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי עַקְרָב וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי צְפַרְדֵּעַ (שמו"ר י, א; ויק"ר כב, ג).
“וְיִתְרוֹן” – מילה זו נדרשת כעוסקת בדברים הנראים מיותרים בעולם (כגון נחש או עקרב).
*
קב עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיוּ כָל הָאֲרָצוֹת כְּשֵׁרוֹת לְדִבְּרוֹת. מִשֶּׁנִּבְחֲרָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ כָּל הָאֲרָצוֹת. עַד שֶׁלֹּא נִבְחַר בֵּית עוֹלָמִים הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם רְאוּיָה לַשְּׁכִינָה, מִשֶּׁנִּבְחַר בֵּית עוֹלָמִים יָצְאָה יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן” (תהלים קלב, יג), וְאוֹמֵר: “זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב” (שם שם, יד). אִם תֹּאמַר דָּן אֲנִי מִן הַנְּבִיאִים שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ? – אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ לֹא נִדְבַּר עִמָּהֶם אֶלָּא בִּזְכוּת אָבוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּדְבַּר עִמָּהֶם בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וּבִזְכוּת אָבוֹת, לֹא נִדְבַּר עִמָּהֶם אֶלָּא בְּמָקוֹם טָהוֹר שֶׁל מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲנִי הָיִיתִי עַל אוּבַל אוּלָי” (דניאל ח, ב), “וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל” (שם י, ד), וְאוֹמֵר: “הָיֹה הָיָה דְבַר ה' אֶל יְחֶזְקֵאל… עַל נְהַר כְּבָר” (יחזקאל א, ג). רַ' אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה” (שם ג, כב) – מַגִּיד שֶׁהַבִּקְעָה כְּשֵׁרָה.
תֵּדַע שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית בְּחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'” (יונה א, ג), וְכִי מִלִּפְנֵי ה' הוּא בּוֹרֵחַ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: “אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח” (תהלים קלט, ז), אֶלָּא אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לְחוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה ונִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִים קְרוֹבִים לִתְשׁוּבָה הֵם, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל; מָשָׁל לְעֶבֶד כּוֹהֵן שֶׁבָּרַח מֵרַבּוֹ, אָמַר: אֵלֵךְ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, מָקוֹם שֶׁאֵין רַבִּי יָכוֹל לָבוֹאֹ אַחֲרַי, אָמַר לוֹ רַבּוֹ: יֵשׁ לִי כַּיּוֹצֵא בְּךָ. כָּךְ אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִים קְרוֹבִים לתְשׁוּבָה הֵם, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל; אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יֵשׁ לִי שְׁלוּחִים כַּיּוֹצֵא בְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם” (יונה א, ד) (מכילתא דר"י בא; פסחא, א; ילק"ש לשמות, קפז).
כְּשֵׁרוֹת לְדִבְּרוֹת – ראויות להתגלוּת הדיבור האלוהי.
יָצְאוּ – איבדו את מעמדן (כמקום התגלות).
בֵּית עוֹלָמִים – בית המקדש.
יְרוּשָׁלַיִם – העיר כולה.
אִם תֹּאמַר וגו' – אם תבקש לסתור את האמור עד כאן מן העדויות על נביאים שדיבר עמהם הקב"ה בחוץ לארץ.
זְכוּת אָבוֹת – אבות האומה.
מָקוֹם טָהוֹר שֶׁל מַיִם – שאין בו עבודה זרה.
“אוּבַל” – יובל מים.
הַבִּקְעָה כְּשֵׁרָה – להתגלות הקב"ה.
קְרוֹבִים לתְשׁוּבָה הֵם – נוחים לעשות תשובה יותר מאשר עם ישראל (ותשובתם תציג את עם ישראל ביתר שלילה).
כַּיּוֹצֵא בְּךָ – עבדים אחרים כמוך.
שְׁלוּחִים – שליחים.
*
קג כְּשֶׁמֵּת רַב הוּנָא פָּתַח עָלָיו רַ' אַבָּא: רָאוּי הָיָה רַבֵּנו שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה, אֶלָּא שֶׁבָּבֶל גָּרְמָה לוֹ (מועד קטן כה ע"א).
פָּתַח עָלָיו – בדברי הספד.
בָּבֶל גָּרְמָה לוֹ – שלא יהיה נביא, כי אין השכינה שורה בחוץ לארץ.
*
קד הַרְבֵּה נְבִיאִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם – אֶלָּא נְבוּאָה שֶׁהֻצְרְכָה לְדוֹרוֹת נִכְתְּבָה, וְשֶׁלֹּא הֻצְרְכָה לְדוֹרוֹת לֹא נִכְתְּבָה (מגילה יד ע"א).
כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם – פעמיים 600,000.
נְבוּאָה שֶׁהֻצְרְכָה לְדוֹרוֹת – נבואה שמשמעותה חורגת מעבר לזמן שבו נאמרה.
נִכְתְּבָה – בתנ"ך.
*
קה אָמַר רַ' דָּרוֹסָא בְּשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: שִׁשִּׁים רִבּוֹא נְבִיאִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, וּמִפְּנֵי מָה לֹא נִתְפַּרְסְמָה נְבוּאָתָם? שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ צֹרֶךְ לְדוֹרוֹת; אֱמֹר מֵעַתָּה: כָּל נְבוּאָה שֶׁשְּׁעָתָהּ וְהָיְתָה צֹרֶךְ לְדוֹרוֹת נִתְפַּרְסְמָה, וְכָל נְבוּאָה שֶׁהָיְתָה שְׁעָתָהּ וְלֹא הָיְתָה צֹרֶךְ לְדוֹרוֹת לֹא נִתְפַּרְסָמָה; אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבִיאָם וּמְפַרְסֵם נְבוּאָתָם, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבָא ה' אֱלֹהַי כָּל קְדשִׁים עִמָּךְ” (זכריה יד, ה).
רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' חֶלְבּו אָמַר: כְּשֵׁם שֶׁעָמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל נְבִיאִים, כָּךְ עָמְדוּ לָהֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל נְבִיאוֹת, וּבָא שְׁלֹמֹה וּפִרְסְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: “נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה” (שיר השירים ד, יא) (שהש"ר לפסוק).
הָיָה בָּהּ צֹרֶךְ – ראו בקטע הקודם.
אֱמֹר מֵעַתָּה – דע לך.
שֶׁשְּׁעָתָהּ – שחשובה היתה לזמנה.
מְבִיאָם – את שישים ריבוא הנביאים.
“תִּטֹּפְנָה” – מילה שנדרשת מלשון הטפה, אמירת נבואות (והמספר “שישים ריבוא” נגרר מדרשה אחרת שהובאה קודם לכן).
*
קו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים בָּטְלוּ אוּרִים וְתֻמִּים (סוטה ט, יב).
בָּטְלוּ אוּרִים וגו' – האורים ותומים (שמות כח, ל) איבדו מכוחם לגלות את דבר ה'.
*
קז מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָאַחֲרוֹנִים, חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, נִסְתַּלְּקָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל; וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּבַת קוֹל (סנהדרין יא ע"א).
רוּחַ הַקֹּדֶשׁ – רוח הנבואה.
מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּבַת קוֹל – נעזרים בקול שיצא מן השמים וגילה את רצון הקב"ה.
*
קח אָמַר רַ' אַבְדִּימֵי דְּמִן חֵיפָה: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִטְּלָה נְבוּאָה מִן הַנְּבִיאִים וְנִתְּנָה לַחֲכָמִים.
אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִטְּלָה נְבוּאָה מִן הַנְּבִיאִים וְנִתְּנָה לְשׁוֹטִים וּלְתִינוֹקוֹת (בבא בתרא יב ע"א–ע"ב).
נִטְּלָה – נלקחה.
*
קט נוֹבֶלֶת נְבוּאָה – חֲלוֹם (בר"ר יז, ה).
נוֹבֶלֶת – פרי שנובל על העץ ואינו מבשיל (דימוי לחלום שהוא מעין נבואה בלתי בשלה וחלקית).
*
קי אָמַר רַ' יוֹחָנָן: הִשְׁכִּים וְנָפַל לוֹ פָּסוּק לְתוֹךְ פִּיו – הֲרֵי זֶה נְבוּאָה קְטַנָּה (ברכות נה ע"ב).
הִשְׁכִּים וגו' – אדם המתעורר ונזכר או שומע לפתע פסוק כלשהו.
נְבוּאָה קְטַנָּה – הפסוק יכול להיחשב לאדם כמעין נבואה העוסקת בו.
*
קיא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל הַמִּתְיַהֵר – אִם חָכָם הוּא, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ; אִם נָבִיא הוּא, נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כָּל אָדָם שֶׁכּוֹעֵס – אִם חָכָם הוּא, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ; אִם נָבִיא הוּא, נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ (פסחים סו ע"ב).
מִתְיַהֵר – מתגאה.
*
קיב “אֵלֶּה הַמִּצְוֹת” (ויקרא כז, לד) – שֶׁאֵין הַנָּבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה (שבת קד ע"א).
“אֵלֶּה הַמִּצְוֹת” – המנויות בתורה, ואין להוסיף עליהן.
לְחַדֵּשׁ – לקבוע מצוות חדשות.
*
קיג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת נִתְנַבְּאוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא פִּחֲתוּ וְלֹא הוֹתִירוּ עַל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, חוּץ מִמִּקְרָא מְגִלָּה.
מָה דָּרְשׁוּ? אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אָבִין אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: וּמָה מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת אָנוּ אוֹמְרִים שִׁירָה, מִמִּיתָה לְחַיִּים לֹא כָּל שֶׁכֵּן (מגילה יד ע"א).
לֹא פִּחֲתוּ וגו' – לא הוסיפו ולא גרעו ממצוות התורה (חוץ מהוספת המצווה לקרוא את מגילת אסתר בפורים).
מָה דָּרְשׁוּ? – על יסוד מה קבעו מצווה חדשה זו?
וּמָה מֵעַבְדוּת וגו' – אם על יציאה מעבדות לחירות (בפסח) אומרים שירה (בקריאת ההגדה), קל וחומר שיש לעשות כך על הצלה ממוות ודאי (בגזירת המן).
*
קיד נְבִיא הַשֶּׁקֶר, הַמִּתְנַבֵּא מָה שֶׁלֹּא שָׁמַע וּמָה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ – מִיתָתוֹ בִּידֵי אָדָם; אֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ, וְהַמְּוַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא, וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ – מִיתָתוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם.
הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְאוֹמֵר: כָּךְ אָמְרָה עֲבוֹדָה זָרָה, אֲפִלּוּ כִּוֵּן אֶת הַהֲלָכָה לְטַמֵּא אֶת הַטָּמֵא וּלְטַהֵר אֶת הַטָּהוֹר – הֲרֵי זֶה בְּחֶנֶק (סנהדרין יא, ה–ו).
בִּידֵי אָדָם – בבית דין.
הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ – שומר אותה בלבו ואינו מודיעהּ.
הַמְּוַתֵּר – מתעלם, מבטל (דברי נביא אחר).
עָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ – לא פעל לפי מה שהתנבא (כגון המסופר במלכים א יג, כו).
בִּידֵי שָׁמַיִם – בידי הקב"ה.
כִּוֵּן אֶת הַהֲלָכָה – הורה כראוי.
בְּחֶנֶק – מוצא להורג בחניקה.
*
קטו אָמַר רַ' אַבָּהוּ אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בַּכֹּל אִם יֹאמַר לְךָ נָבִיא: עֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה – שְׁמַע לוֹ, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאֲפִלוּ מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, אַל תִּשְׁמַע לוֹ.
שָׁנִינוּ, רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: הִגִּיעָה תוֹרָה לְסוֹף דַּעְתָּהּ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, לְפִיכָךְ נָתְנָה תּוֹרָה מֶמְשָלָה בָּהּ, שֶׁאֲפִלּוּ מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, אַל תִּשְׁמַע לוֹ.
אָמַר רַ' עֲקִיבָא: חָס וְשָׁלוֹם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד חַמָּה לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ! אֶלָּא כְּגוֹן חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר, שֶׁמִּתְּחִלָּתוֹ נְבִיא אֱמֶת וּלְבַסּוֹף נְבִיא שֶׁקֶר (סנהדרין צ ע"א).
מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה – עוצר את השמש ממהלכה (כאות לאמיתות נבואתו [ראו דברים יג, ב–ג]).
הִגִּיעָה וגו' – התורה הכירה את עומק כוחה של העבודה הזרה, אך נתנה לאדם את היכולת (“ממשלה”) להתנגד לה.
עוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ – חוטאים.
חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר – שנתן אותות רק כל עוד היה נביא אמת (ראו ירמיה כח, א–יז).
*
קטז הַמַּגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ הֲרֵי זֶה מִנְּבִיאֵי הַשֶּׁקֶר (ברכות כד ע"ב).
הַמַּגְבִּיהַּ קוֹלוֹ – צועק בקול רם.
נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר – שנאמר בהם: “ויקראו בקול גדול” (מלכים א יח, כח).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות