שני המַחזוֹת קשה להיוֹת יהוּדי" ו,טוֹביה החוֹלב", המכוּנסים בכרךְ זה, כּמוֹ הקוֹמדיוֹת “האוֹצר” ו"עמךָ", שכּוּנסוּ בּכּרךְ האַחַד עשׂר של כּתבי שלוֹם־עליכם, אַף הם פּרי השתּתּפוּתי בעבודת מחַבּרם. “קשה להיוֹת יהוּדי” עוּבּד על־ידי בּאִידית בּחַיֵי שלוֹם־עליכם בּהשתּתּפוּתוֹ וּבעריכתוֹ הסיגנוֹנית, לפי הרוֹמַאן שלוֹ “בּדיחת־הדם” (“דעֶר בּלוּטיגֶער שפּאַס”), בּשינוּיִים יסוֹדיִים בּעֶצם העלילה וּבמַצבי הנפשוֹת המתוֹאָרוֹת בּסיפּוּר. על הגוֹרמים לעבוֹדת־שוּתּפים זוֹ ועל הבדלי הפאבּוּלָה והבּיצוּע שבּין הרוֹמַאן להמַחזה כּבר סיפּרתּי בּפרטוּת בּספרי “הראשוֹנים כּבני־אָדם”. אַחרי מוֹת שלוֹם־עליכם, כּשהמַחזה הוּצג על בּימַת התּיאַטרון האִידי בּניוּ־יוֹרק על־ידי מוֹריס שווארץ, צימצמתּי אֶת אַרבּע מַערכוֹתיו עם הפּרוֹלוֹג והאֶפּילוֹג (כּפי שפוּרסַם בּצוּרתוֹ המקוֹרית בּמַהדוּרה האַמריקאִית של כּתבי שלוֹם־עליכם בּאִידית) לשלוֹש מַערכוֹת תּמציתיוֹת עם פּרוֹלוֹג. ולבסוֹף, כּשעיבּדתּי אֶת המַחזה בּעברית בּשביל “הבּימה” האֶרץ־יִשׂראֵלית, ניסַחתּי אוֹתוֹ ניסוּח חָדש, בּתוֹכן וּבצוּרה, הרחַבתּי והעמַקתִּי, עלי־ידי שינוּיִים בּדיאַלוֹג, אֶת אוֹפי הנפשות הפּוֹעלוֹת (בּיִחוּד שיניתי אֶת תּפקידוֹ של קאֶצאֶלי – הפכתּי אֶת דמוּתוֹ האֶפּיזוֹדית, המתגלית פּעם אַחַת בּמַערכה השנית, לנפש משוּלבת בּכל המַערכוֹת). – וּבגילגוּלוֹ זה, השלישי, ניתּן המַחזה כּאן.

הדרמתיזאציה של “טוֹביה החוֹלב” נעשׂתה בּידי שלוֹם־עליכם עצמוֹ בּסוֹף ימיו על־פּי שני סיפּוּריו “חַוָה” (בּתרגוּמי העברי: “בּת טוֹביה שנשבּתה לבין הגוֹיִים”) ו"לךְ־לךָ". וּבצּורה זוֹ פּוּרסַם המַחזה בּמַהדוּרה האַחרוֹנה, האַמריקאִית, של כּתבי שלוֹם־עליכם בּאִידית. כּשקרבתּי אַחרי מוֹת שלוֹם־עליכם להתקין את המַחזה להצגה בּתיאַטרוֹנוֹ של מוֹריס שווארץ, ראִיתי ונוֹכחתּי, כּי בּצוּרתוֹ המקוֹרית, כּפי שיצא מידי המחַבּר, לא יִתּכן לבּימה. הסיגנוֹן הסיפּוּרי המילוּלי, בּלע כּאן אֶת היסוֹד הדרמתי, העלילתי, והנפשוֹת הפוֹעלוֹת הצטיינו על־פּי רוֹב, כּמוֹ בּסיפּוּרי טוֹביה, כּנפשוֹת מדבּרוֹת. השתּמַשתּי אֵיפוא בּרשוּת זוֹ, שניתּנה לי מאֵת שלוֹם־עליכם בּחַייו, לשתּף פּעוּלָה בּעיבּוּד מַחזוֹתיו, ושיניתי אֶת המבנה הדרמתוּרגי של המַחזה בּחוֹמר וּבלבנים, שלָקחתּי מאוֹצרוֹ של המחַבּר. הוֹסַפתּי על הנפשוֹת הפּוֹעלוֹת אֶת הכּוֹמר, אַבּא אלכסיי, שהוּא עצמוֹ לא היה נפש פּוֹעֶלת בּמַחזה, ורק דמוּתוֹ נרמזה מתּוֹךְ מוֹנוֹלוֹג של טוביה בּתמוּנה הראשוֹנה, ועשׂיתיו אַחַד הגוֹרמים העיקריִים בּמַהלךְ העלילה הדרמתית. כּיוֹצא בּזה הרחַבתּי אֶת מידת פּעילוּתה של צייטיל, בּת טוֹביה הבּכירה, בּמַהלךְ הדברים. על־ידי המבנה החָדש של המַחזה, וּביִחוּד על־ידי צירוּפוֹ של הכּוֹמר להתפּתּחוּת העלילה, שוּנתה תּכלית שינוּי התּמוּנה הראשוֹנה בּחציה השני, נוֹספוּ שלוֹש סצינוֹת חדשוֹת, זוֹ שבּין חַוָה לבין צייטיל בּתּמוּנה השנית, זוֹ שבּין טוֹביה ואִשתּוֹ לבין הכּוֹמר וּמיקיטה בּתּמוּנה השלישית, וההתנגשוּת האַחרוֹנה של טוֹביה עם הכּוֹמר בּתּמוּנה החמישית, וּבעיקר נתבּהרה דמוּתה המטוּשטשת של חַוָה, הגיבּוֹרה הראשית בּמַחזה. בּין הדברים, שנשארוּ בּצורתם המקוֹרית, כּפי שיצאוּ מתּחת ידי שלוֹם־עליכם, יֵש לציֵין בּיִחוּד אֶת השׂיחָה בּין טוֹביה וּבין חַוָה בּסוֹף התּמוּנה השנית ואֶת כּל התּמוּנה הרביעית, המצוּיֶנת בּביטוּיה הדרמתי.

כּאן, בּנוּסח העברי של “טוֹביה החוֹלב”, שעוּבּד ונצרף מחָדש, הכנַסתּי לתוֹךְ התּמוּנה החמישית שינוּי נוֹסף על הקוֹדמים: אֶת שני נכדיו הקטנים של טוֹביה, שלמה ושיינדיל, ששימשוּ בּנוּסח האִידי רק לתפאֶרת הדיקוֹראציה המשפּחתּית, כּדי להטעים אֶת אַלמנוּתה של צייטיל, עשיתי בּוגרים, וּמתּוֹךְ כּךְ נאֶרגוּ אַף הם בּמַסכת העלילה הכּללית והיוּ לנפשוֹת פּוֹעלוֹת.

המַחזה “אנשים” הוּא תּרגוּם מַקבּיל אֶל המקוֹר של שלוֹם־עליכם. השינוּיִים הקלים שבּתּרגוּם, שיבחין בּהם הבּוֹחן, אֵינם אֶלָא שינוּיֵי צוּרה וסיגנוֹן; מקצתם עשׂוּיִים לשם צימצוּם הדיאַלוֹג וחיזוּקוֹ, וּמקצתם תּלוּיִים בּטבע הלָשוֹן העברית.

י. ד. בּרקוֹביץ