קלג דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא: אֵיזוֹהִי פָּרָשָׁה קְטַנָּה, שֶׁכָּל גּוּפֵי תּוֹרָה תְּלוּיִם בָּהּ? – “בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ” (משלי ג, ו) (ברכות סג ע"א).
פָּרָשָׁה קְטַנָּה וגו' – יחידה מקראית קצרה שעיקרי הדת נובעים ממנה.
*
קלד “הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ” (עמוס ט, ו) – רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי סְפִינוֹת וּקְשָׁרָן בָּהֳגָנִים וּבַעֲשָׁתוֹת וְהֶעֱמִידָן עַל גַּבֵּיהֶן וּבָנָה עֲלֵיהֶן פְּלָטוֹרִין. כָּל זְמַן שֶׁהַסְּפִינוֹת קְשׁוּרוֹת, פְּלָטוֹרִין קַיָּמִים; פָּרְשׁוּ סְפִינוֹת – אֵין פְּלָטוֹרִין קַיָּמִים. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם – עֲלִיּוֹתָיו בַּשָּׁמַיִם, וּכְשֶׁאֵין עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם – “וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ” כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר: “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ” (שמות טו, ב) – כְּשֶׁאֲנִי מוֹדֶה לוֹ הוּא נָאֶה, וּכְשֶׁאֵין אֲנִי מוֹדֶה לוֹ, כִּבְיָכוֹל, בִּשְׁמוֹ הוּא נָאֶה; כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר: “וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵל” (ישעיה מג, יב) – כְּשֶׁאַתֶּם עֵדַי אֲנִי אֵל, וּכְשֶׁאֵין אַתֶּם עֵדַי, כִּבְיָכוֹל, אֵין אֲנִי אֵל; כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: “אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמַיִם” (תהלים קכג, א) – אִלְמָלֵא אֲנִי, כִּבְיָכוֹל, לֹא הָיִיתָ יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם (ספרי דברים, שמו).
בָּהֳגָנִים וּבַעֲשָׁתוֹת – בעוגנים ובמוטות ברזל.
פְּלָטוֹרִין – היכלות.
פָּרְשׁוּ – התנתקו זו מזו.
מָקוֹם – הקב"ה.
עֲלִיּוֹתָיו בַּשָּׁמַיִם – ארמונו נישא בפאר בכל העולמות.
“וַאֲגֻדָּתוֹ” וגו' – הפסוק נדרש כאומר כי מה שהקב"ה חיבר וצירף (“אגודתו”) מתמוטט על הארץ שהוא ברא.
מוֹדֶה לוֹ – מכיר בו (על ידי אמירת “זה אלי”).
כִּבְיָכוֹל – כאילו הדבר אפשרי (ביטוי מקובל המביע הסתייגות מאמירה חריפה).
בִּשְׁמוֹ הוּא נָאֶה – הוא נאה כשהוא לעצמו, אך העולם אינו מכיר בזאת.
“הַיֹּשְׁבִי” – ודורש את הפסוק כאומר כי רק בזכות העם המתבונן אליו הוא נראה כיושב בשמים.
*
קלה “הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו” (בראשית מח, טו) – רַ' יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. רַ' יוֹחָנָן אָמַר: לְרוֹעֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַבִּיט בְּצֹאנוֹ; רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: לְנָשִׂיא שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ וּזְקֵנִים לְפָנָיו. עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן אָנוּ צְרִיכִים לִכְבוֹדוֹ; עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל רֵישׁ לָקִישׁ הוּא צָרִיךְ לִכְבוֹדֵנוּ (בר"ר ל, י).
רַ' יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ – נחלקו בהבנת הדימוי שבפסוק.
לְרוֹעֶה – משל לרועה.
עַל דַּעְתּוֹ וגו' – לפי ר' יוחנן, הצאן זקוק לרועה ההולך בעקבותיו ומשגיח עליו; ולפי ריש לקיש, הנשיא זקוק לזקנים שילכו לפניו וישבחוהו.
*
קלו “וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶך” (דברים ו, ה) – רַ' אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אִם נֶאֱמַר “בְּכָל נַפְשְׁךָ”, לָמָּה נֶאֱמַר “בְּכָל מְאֹדֶךָ”? וְאִם נֶאֱמַר “בְּכָל מְאֹדֶךָ”, לָמָּה נֶאֱמַר “בְּכָל נַפְשְׁךָ”? אֶלָּא אִם יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁגּוּפוֹ חָבִיב עָלָיו מִמָּמוֹנוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר “בְּכָל נַפְשְׁךָ”, וְאִם יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר “בְּכָל מְאֹדֶךָ”. רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: “בְּכָל נַפְשְׁךָ” – אֲפִלּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: “בְּכָל נַפְשְׁךָ” – אֱהָבֵהוּ עַד מִצּוּי הַנֶּפֶשׁ.
“וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ” – בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ: בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר הָרַע (ברכות סא ע"ב; ספרי דברים, לב).
לָמָּה נֶאֱמַר – מה נלמד מן החזרה על המילים שנראות כופלות זו את זו.
חָבִיב עָלָיו – יקר בעיניו מכול.
“בְּכָל מְאֹדֶךָ” – מילים המובנות כעוסקות ברכוש.
אֲפִלּוּ נוֹטֵל וגו' – גם בשעה שהוא לוקח את נשמתך.
מִצּוּי הַנֶּפֶשׁ – יציאת הנשמה.
שְׁנֵי יְצָרֶיךָ – והיא דרשה על כפל האות בי"ת בצורת “לבבך” (במקום “לבך”).
*
קלז רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל מַעֲשֶׂיךָ יְהוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם (אבות ב, יב).
*
קלח “יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ” (ישעיה לג, ו) – אָמַר רָבָא: בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לַדִּין אוֹמְרִים לוֹ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה? קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה? עָסַקְתָּ בְּפִרְיָהּ וּרְבִיָּה? צִפִּיתָ לִישׁוּעָה? פִּלְפַּלְתָּ בְּחָכְמָה? הֵבַנְתָּ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר? וְאַף עַל פִּי כֵן, אִם “יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ” – הֵן, אִם לֹא – לֹא. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ: הַעֲלֵה לִי כֹּר חִטִּין לַעֲלִיָּה, הָלַךְ וְהֶעֱלָה לוֹ. אָמַר לוֹ: עֵרַבְתָּ לִי בָּהֵן קַב חֳמָטִין? אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לוֹ: מוּטָב אִם לֹא הֶעֱלֵיתָ (שבת לא ע"א).
מַכְנִיסִין אָדָם לַדִּין – בעולם הבא.
נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ – במסחר וביחסים שבין אדם לחברו.
עִתִּים – זמנים קבועים.
צִפִּיתָ לִישׁוּעָה – חיכית לביאת המשיח.
פִּלְפַּלְתָּ – למדת את תורתך בהעמקה.
הֵבַנְתָּ וגו' – הסקת מסקנות ממה שלמדת. וְאַף עַל פִּי כֵן וגו' – ואחרי מתן כל התשובות בא העיקר: יראת שמים, ובלעדיה אין ערך לשאר הדברים.
הֵן – כן (גם שאר התשובות הן בעלות ערך).
כֹּר – כמות גדולה.
קַב חֳמָטִין – מעט עפר מעורב במלח, השומר על התבואה שלא תתליע.
*
קלט אָמַר רַ' חֲנִינָא: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' " (דברים י, יב) – כְּלוּם יִרְאַת שָׁמַיִם דָּבָר קָטָן הוּא? וַהֲרֵי אָמַר רַ' חֲנִינָא מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבֵית גְּנָזָיו אֶלָּא אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ” (ישעיה לג, ו)? – הֵן, אֵצֶל משֶׁה דָּבָר קָטָן הִיא, שֶׁאָמַר רַ' חֲנִינָא: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמְּבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ כְּלִי גָּדוֹל וְיֵשׁ לוֹ – דּוֹמֶה עָלָיו כִּכְלִי קָטָן; קָטָן וְאֵין לוֹ – דּוֹמֶה עָלָיו כִּכְלִי גָּדוֹל (ברכות לג ע"ב).
חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם – שרק אותה הקב"ה מבקש מן האדם.
כְּלוּם – האם.
בֵּית גְּנָזָיו – במקום שהוא שומר את הדברים היקרים לו מכול.
אֵצֶל משֶׁה – לגבי אדם בדרגתו של משה. דּוֹמֶה עָלָיו – נחשב בעיניו.
*
קמ אָמַר רַב חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם – דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם” (קהלת יב, יג). מַהוּ “כִּי זֶה כָּל הָאָדָם”? אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל זֶה. רַ' אַבָּא בַּר כָּהֲנָא אָמַר: שָׁקוּל זֶה כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא לִצְווֹת לָזֶה (ברכות ו, ע"ב).
בִּשְׁבִיל זֶה – בשביל האיש הזה, מי שהוא “את האלוהים יְרָא”.
שָׁקוּל – זהה במשקלו ובערכו.
לִצְווֹת – להצטרף, להתחבר.
*
קמא אָמַר רַ' חַמָּא בַּר פַּפָּא: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חֵן, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא יְרֵא שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו” (תהלים קג, יז) (סוכה מט ע"ב).
יֵשׁ עָלָיו חֵן – מקרין חן מיוחד.
בְּיָדוּעַ – ודאי.
*
קמב כְּשֶׁחָלָה רַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי נִכְנְסוּ תַלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, בָּרְכֵנוּ. אָמַר לָהֶם: יְהִי רָצוֹן שֶׁיְהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כְּמוֹרָא בָּשָׂר וָדָם. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, עַד כָּאן? אָמַר לָהֶם: וּלְוַאי! תֵּדְעוּ, כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אוֹמֵר: “שֶׁלֹּא יִרְאֵנִי אָדָם” (ברכות כח ע"ב).
כְּשֶׁחָלָה – ועמד למות.
מוֹרָא שָׁמַיִם – יראת שמים.
עַד כָּאן? – האם לא ראוי שתהיה יראת שמים גדולה מיראת בני אדם?
וּלְוַאי – הלוואי שתגיעו לדרגה כזו.
*
קמג רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה יוֹתֵר מִן הָעוֹשָׂה מִיִּרְאָה, שֶׁזֶּה תָּלוּי לְאֶלֶף דּוֹר וְזֶה תָּלוּי לְאַלְפַּיִם דּוֹר; כָּאן נֶאֱמַר: “וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי” (שמות כ, ה), וְשָׁם נֶאֱמַר: “וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר” (דברים ז, ט) (סוטה לא ע"א).
גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה וגו' – המקיים מצוות מאהבת הקב"ה עדיף על זה שמקיימן מחשש לעונש.
שֶׁזֶּה תָּלוּי – ששכרו של זה נזקף לזכותו.
כָּאן – לעושים מאהבה.
וְשָׁם – לעושים מיראה (שעליהם נדרש הפסוק).
*
קמד יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר, רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם (אבות ה, כ).
הֱוֵי – הֱיה.
קַל – מתרומם בנקל לגבהים.
רָץ – מהיר.
*
קמה רַ' יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הָיָה אוֹמֵר: אִם עָשִׂיתָ רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, לֹא עָשִׂיתָ רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנוֹ; וְאִם עָשִׂיתָ רְצוֹנוֹ שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנֶךָ – עָשִׂיתָ רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנוֹ. רְצוֹנְךָ שֶׁלֹּא תָּמוּת – מוּת עַד שֶׁלֹּא תָּמוּת. רְצוֹנְךָ שֶׁתִּחְיֶה – אַל תִּחְיֶה עַד שֶׁתִּחְיֶה. מוּטָב לְךָ לָמוּת מִיתָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, מִלָּמוּת מִיתָה לְעָתִיד לָבוֹא, שֶׁאִם תִּרְצֶה אִי אַתָּה מֵת (אדר"נ נו"ב, לב).
אִם עָשִׂיתָ וגו' – אם קיימת את מצוותיו של הקב"ה כאילו הן נובעות מרצונך שלך, אזי לא קיימת באמת את מה שהוא רוצה.
רְצוֹנְךָ שֶׁלֹּא תָּמוּת וגו' – אם אתה מבקש שלא למות בחיי העולם הבא, אזי המת כביכול את עצמך בעולם הזה (לפני שתמות ממש) על ידי התמסרות לתורה ולמעשים טובים.
רְצוֹנְךָ שֶׁתִּחְיֶה וגו' – אם תרצה לחיות בחיי העולם הבא, אל תחפש לך חיי שפע ותענוגות כל עוד אתה חי על פני האדמה.
עַל כָּרְחֲךָ – בניגוד לרצונך.
*
קמו רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ; בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ (אבות ב, ד).
עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ – מלא את מצוותיו של הקב"ה כאילו הן נובעות מרצונך שלך (והוא יגמול לך בכך שימלא את בקשותיך).
בַּטֵּל – הנח בצד, ותר.
*
קמז כָּל הַמַּרְבֶּה כְּבוֹד שָׁמַיִם וּמְמַעֵט כְּבוֹד עַצְמוֹ – כְּבוֹד שָׁמַיִם מִתְרַבֶּה וּכְבוֹדוֹ מִתְרַבֶּה; וְכָל הַמְמַעֵט כְּבוֹד שָׁמַיִם וּמַרְבֶּה כְּבוֹד עַצְמוֹ – כְּבוֹד שָׁמַיִם בִּמְקוֹמוֹ וּכְבוֹדוֹ מִתְמַעֵט (סא"ר, יד; במ"ר ד, כ).
בִּמְקוֹמוֹ – נותר על מקומו ואינו מתמעט.
*
קמח “כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ” (משלי ג, ט) – מִמָּה שֶׁחֲנָנְךָ, שֶׁאִם אַתָּה בַּעַל נוֹי, קַלְּסֵהוּ בַּנּוֹי שֶׁנָּתַן לְךָ, וְאִם קוֹלְךָ נָאֶה וְהָיִיתָ יוֹשֵׁב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, עֲמֹד וְכַבֵּד אֶת ה' בְּקוֹלְךָ.
חִיָּא בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר הַקַּפָּר הָיָה קוֹלוֹ נָאֶה, וְהָיָה רַ' אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר לוֹ: חִיָּא בְּנִי, עֲמֹד וְכַבֵּד אֶת ה' בַּמֶּה שֶׁחֲנָנְךָ (פס"ר, כה).
מִמָּה שֶׁחֲנָנְךָ – ממה שהעניק לך חינם (והוא משחק מילים: “הונך” – “חננך”.
קַלְּסֵהוּ – שבח אותו.
*
קמט רַ' יוֹחָנָן בֶּן בָּרוֹקָא אוֹמֵר: כָּל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בְּגָלוּי. אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם (אבות ד, ד).
נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ – מענישים אותו (מן השמים).
אֶחָד שׁוֹגֵג וגו' – לגבי חילול השם ישנו דין אחד לשוגג ולמזיד.
*
קנ "אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה' " (משלי כא, ל) – כָּל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב (ברכות יט ע"ב; עירובין סג ע"א).
חוֹלְקִין כָּבוֹד – מכבדים.
*
קנא אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: מוּטָב שֶׁתֵּעָקֵר אוֹת אַחַת מִן הַתּוֹרָה וְיִתְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא (יבמות עט ע"א).
מִשּׁוּם – בשם.
מוּטָב וגו' – כדי לקדש את שם הקב"ה ברבים ראוי אפילו לבטל (כהוראת שעה בלבד) מצווה מן התורה.
*
קנב מְפַרְסְמִין אֶת הַחֲנֵפִים, מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו” (יחזקאל ג, כ) (יומא פו ע"ב).
מְפַרְסְמִין וגו' – מכריזים ברבים על מי שעובר עבירות בסתר, שאם ייענש לא יאמרו שצדיקים נענשים.
“וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל” – על ידי פרסום עוונו.
*
קנג אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד (קידושין מ ע"א).
אֵין מַקִּיפִין – אין דוחים את העונש.
אֶחָד שׁוֹגֵג וגו' – ראו קטע קמט.
*
קנד חִלּוּל הַשֵּׁם כֵּיצַד? אָמַר רַב: כְּגוֹן אֲנִי, כְּשֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ בָּשָׂר מִבֵּית הַטַּבָּח וְאֵינִי נוֹתֵן דָּמִים לְאַלְתַּר.
אַבַּיֵּי, כְּשֶׁהָיָה לוֹקֵחַ בָּשָׂר מִשְׁנֵי שֻׁתָּפִים, נָתַן מָמוֹן לָזֶה וּמָמוֹן לָזֶה, וְאַחַר כָּךְ הֱבִיאָם זֶה אֵצֶל זֶה וְעָשָׂה חֶשְׁבּוֹן.
דְּבֵי רַ' יַנַּאי אָמַר: כָּל שֶׁחֲבֵרָיו מִתְבַּיְּשִׁים מֵחֲמַת שְׁמוּעָתוֹ. הָא כֵּיצַד? אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: כְּגוֹן שֶׁאוֹמְרִים עָלָיו הַבְּרִיּוֹת: יִמְחַל רִבּוֹנוֹ לִפְלוֹנִי (יומא פו ע"א).
חִלּוּל הַשֵּׁם כֵּיצַד? – במה ניתן להדגים את עניין חילול השם?
לוֹקֵחַ וגו' – קונה מן הקצב ולא משלם מיד (והרואה עשוי לסבור שבשל מעמדו המיוחד של הרב לקח בלא לשלם).
נָתַן מָמוֹן וגו' – שילם את המחיר המלא לכל אחד מן השותפים (שלא נמצאו יחדיו).
וְעָשָׂה חֶשְׁבּוֹן – וקיבל חזרה עת התשלום העודף (וכך ידעו שניהם כי שילם את המחיר המלא).
דְּבֵי וגו' – חכם מבית ר' ינאי.
כָּל שֶׁחֲבֵרָיו וגו' – מי שחבריו שומרים עמו על קשר למרות השמועות המביישות על התנהגותו הפגומה.
יִמְחַל וגו' – יסלח לו הקב"ה (על מעשיו), ואמירה זו היא עדות ששמו נקשר לשמועות רעות.
*
קנה מִי שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ אֵין לֹא כּוֹחַ בִּתְשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בְיִסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא כֻּלָּם תּוֹלִין וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן” (ישעיה כב, יד) (יומא פו ע"א).
מִי שֶׁיֵּשׁ וגו' – על חילול השם אין החזרה בתשובה דוחה (תולה) את העונש, אין יום הכיפורים מכפר, ואין הייסורין מטהרים מן העוון.
כֻּלָּם – התשובה ויום הכיפורים והייסורים בבואם יחדיו.
*
קנו שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה (תרי"ג) מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמשֶׁה, בָּא חֲבַקוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה” (חבקוק ב, ד) (מכות כג ע"ב-כד ע"א).
הֶעֱמִידָן – תימצת וכלל אותן.
בֶּאֱמוּנָתוֹ – שהמאמין בה' ממילא מקיים את כל מצוותיו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות