קנז שָׁנִינוּ, “לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם” (דברים יא, יג) – אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁהִיא בְּלֵב? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ תְּפִלָּה (תענית ב ע"א).
*
קנח רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' " (ירמיה יז, יג) – מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: כְּשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, הִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁבְּעִירְךָ; וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת – הִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ שָׂדְךָ; וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ שָׂדְךָ – הִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ; וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ – הִתְפַּלֵּל עַל מִטָּתְךָ; וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל עַל מִטָּתְךָ – הַרְהֵר בְּלִבְּךָ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכָּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה” (תהלים ד, ה) (מד"ת ד, ט).
בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ – לאחר החזרה מן העבודה בשדה.
עַל מִטָּתְךָ – במקום שאתה מוצא מקום לינה (כשאינך בבית).
הַרְהֵר בְּלִבְּךָ – אם אתה בדרך ואינך נח.
*
קנט ר' יוֹסֵי בְּרַ' חֲנִינָא אָמַר: תְּפִלּוֹת אֲבוֹת תִּקְּנוּן. רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּן (ברכות כו ע"ב).
אֲבוֹת תִּקְּנוּן – ראו בקטע הבא.
כְּנֶגֶד תְּמִידִין – בהתאם לזמן הקרבת הקורבנות בבית המקדש (בשחר ובין הערביים).
*
קס אַבְרָהָם תִּקֵּן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית; יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה; יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית (ברכות כו ע"ב).
תִּקֵּן – ייסד (על בסיס דרשת הפסוקים שבבראשית יח, כב; כד, סג; כח, יא).
*
קסא “אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר” (שיר השירים ה, ב) – אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, “אֲנִי יְשֵׁנָה” מִן הַקָּרְבָּנוֹת, “וְלִבִּי עֵר” לִקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה (שהש"ר לפסוק).
“אֲנִי יְשֵׁנָה” מִן הַקָּרְבָּנוֹת – איני יכולה להביא קורבנות (בשל חורבן המקדש).
קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה – המחליפות את הבאת הקורבנות.
*
קסב אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: גְּדוֹלָה תְּפִלָּה יוֹתֵר מִן הַקָּרְבָּנוֹת.
וְאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי” (איכה ג, ח); וְאַף עַל פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי תְּפִלָּה נִנְעֲלוּ – שַׁעֲרֵי דְמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי ה'… אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ” (תהלים לט, יג) (ברכות לב ע"ב; בבא מציעא נט ע"א).
שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה – שדרכם מגיעות התפילות אל הקב"ה.
“שָׂתַם” – כמו “סתם”.
*
קסג אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֲפִלּוּ מְחִצָּה שֶׁל בַּרְזֶל אֵינָהּ מַפְסֶקֶת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם (פסחים פה ע"ב).
מַפְסֶקֶת – מפרידה.
*
קסד בְּרוּכִים אַתֶּם לַה', שָׁמַיִם וְיוֹרְדֵי מֶרְכָּבָה, אִם תֹּאמְרוּ וְתַגִּידוּ לְבָנַי מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה, בְּשָׁעָה שֶׁמְּקַדְּשִׁין וְאוֹמְרִים “קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ”, וְלַמְּדוּ אוֹתָם, שֶׁיְּהוּ עֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת לַמָּרוֹם לְבֵית תְּפִלָּתָם וְנוֹשְׂאִים עַצְמָם לְמַעְלָה; שֶׁאֵין לִי הֲנָאָה בָּעוֹלָם כְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁעֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת לַמָּרוֹם וְעֵינַי בְּעֵינֵיהֶם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי אוֹחֵז בְּכִסֵּא כְבוֹדִי בִּדְמוּת יַעֲקֹב וּמְחַבְּקָם וּמְנַשְּׁקָם, וּמַזְכִּיר גָּלוּתָם וּמְמַהֵר גְּאֻלָּתָם (קדושת ברכו ליחיד, בתוך: אוצר מדרשים, עמ' 501).
בְּרוּכִים וגו' – הקטע כולו מושם בפי הקב"ה.
יוֹרְדֵי מֶרְכָּבָה – מיסטיקנים המבקרים ברוחם בעולמות העליונים.
מְקַדְּשִׁין – באמירת “קדוש קדוש” וגו' במהלך התפילה.
בֵּית תְּפִלָּתָם – בית הכנסת שבמרומים.
דְּמוּת יַעֲקֹב – החקוקה בכיסא הכבוד שעליו יושב הקב"ה.
*
קסה “אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל” (ישעיה מא, יד) – מָה תּוֹלַעַת זוֹ אֵינָהּ מַכָּה אֶת הָאֶרֶז אֶלָּא בַּפֶּה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם אֶלָּא תְּפִלָּה; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' " (שמות יד, י) – תָּפְשׂוּ אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי” (בראשית מח, כב) – וְכִי בְּחַרְבּוֹ וּבְקַשְׁתּוֹ לְקָחָהּ? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: “בְּחַרְבִּי” זוֹ תְּפִלָּה “וּבְקַשְׁתִּי” זוֹ בַּקָּשָׁה. וְכֵן אָמַר דָּוִד לְגָלְיָת: “אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל” (שמואל א יז, מה), וְכָתוּב: “אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר” (תהלים כ, ח); וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וַיִּקְרָא אָסָא אֶל ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר ה' אֵין עִמְּךָ לַעְזֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ, עָזְרֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה” (דברי הימים ב יד, י) (מכילתא דר"י בשלח, ויהי, ב; ילק"ש לישעיה, תנ).
מַכָּה – פוגעת (כשהיא מכרסמת אותו).
אֵין לָהֶם וגו' – לרשותם עומד רק כוחה של תפילה.
תָּפְשׂוּ אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם – הלכו בדרכי אבותיהם.
“נָתַתִּי לְךָ” וגו' – דברי יעקב ליוסף.
זוֹ תְּפִלָּה – ודורש “בחרבי” כאילו נכתב “בהרבי”, כשאני מרבה להתפלל.
"בְּשֵׁם ה' " וגו' – בתפילה.
“נַזְכִּיר” – בתפילה.
“הֶהָמוֹן” – האויבים.
*
קסו שָׁנָה רַ' שִׁמְעוֹן: מָה נַגָּרִים הֵם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם יוֹדְעִים לְרַצּוֹת אֶת בּוֹרְאָם.
אָמַר רַ' יוּדָן: הַכּוּתִים הַלָּלוּ חֲכָמִים לְבַקֵּשׁ חֶסֶד. אֶחָד מֵהֶם הָיָה הוֹלֵךְ אֵצֶל אִשָּׁה, אָמַר לָהּ: יֵשׁ לָךְ בָּצָל אֶחָד? תְּנִיהוּ לִי. מִשֶּׁנָּתְנָה לוֹ, אָמַר לָהּ: יֵשׁ בָּצָל בְּלֹא פַת? מִשֶּׁנָּתְנָה לוֹ, אָמַר לָהּ: יֵשׁ אֲכִילָה בְּלֹא שְׁתִיָּה? מִתּוֹךְ כָּךְ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה.
אָמַר רַב אַחָא: יֵשׁ אִשָּׁה חֲכָמָה לִשְׁאֹל וְיֵשׁ אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ חֲכָמָה לִשְׁאֹל. יֵשׁ אִשָּׁה חֲכָמָה לִשְׁאֹל, בָּאָה אֵצֶל שְׁכֶנְתָּהּ, הַשַּׁעַר פָּתוּחַ, דּוֹפֶקֶת עָלָיו. אוֹמֶרֶת לָהּ: שָׁלוֹם עָלַיִךְ, שְׁכֶנְתִּי, מָה אַתְּ עוֹשָׂה? מָה בַּעְלֵךְ עוֹשֶׂה? מָה בָּנַיִךְ עוֹשִׂים? אוֹמֶרֶת לָהּ: טוֹב. – אֶכָּנֵס? מְשִׁיבָה לָהּ: הִכָּנְסִי. מָה בַּקָּשָׁתֵךְ? אָמְרָה לָהּ: יֵשׁ לָךְ כְּלִי פְּלוֹנִי, תְּנִיהוּ לִי. אוֹמֶרֶת לָהּ: הֵן. שֶׁאֵינָהּ חֲכָמָה לִשְׁאֹל – בָּאָה אֵצֶל שְׁכֶנְתָּהּ, הַשַּׁעַר סָגוּר וְהִיא פּוֹתַחַת אוֹתוֹ. אוֹמֶרֶת לָהּ: יֵשׁ לָךְ כְּלִי פְּלוֹנִי? אוֹמֶרֶת לָהּ: לָאו.
אָמַר רַב חֲנִינָא: יֵשׁ אָרִיס חָכָם לִשְׁאֹל וְיֵשׁ אָרִיס שֶׁאֵינוֹ חָכָם לִשְׁאֹל. מִי שֶׁהוּא חָכָם לִשְׁאֹל, רוֹאֶה בְעַצְמוֹ שֶׁשָּׁקַע בַּאֲרִיסוּתוֹ, עוֹשֶׂה לֵב טוֹב, סוֹרֵק שְׂעָרוֹ, בְּגָדָיו נְקִיִּים, פָּנָיו טוֹבִים, נוֹטֵל מַקְּלוֹ בְּיָדוֹ וְטַבַּעְתּוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהוֹלֵךְ אֵצֶל בַּעַל מְלַאכְתּוֹ וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: בּוֹא בְשָׁלוֹם, אָרִיס טוֹב, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: טוֹב. – וּמָה הָאָרֶץ עוֹשָׂה? – תִּזְכֶּה וְתִשְׂבַּע מִפֵּרוֹתֶיהָ. – מָה הַשְּׁוָרִים עוֹשִׂים? – תִּזְכֶּה וְתִשְׂבַּע מֵחֶלְבֵיהֶם. – מָה הָעִזִּים עוֹשׂוֹת? – תִּזְכֶּה וְתִשְׂבַּע מִגְּדָיֵיהֶן. אוֹמֵר לוֹ: מָה בַּקָּשָׁתְךָ? אוֹמֵר לוֹ: יֵשׁ לְךָ עֲשָׂרָה דֵּינָרִים, תַּן אוֹתָם לִי. אוֹמֵר לוֹ: אִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ טֹל לְךָ עֶשְׂרִים. שֶׁאֵינוֹ חָכָם לִשְׁאֹל, שְׂעָרוֹ מְקֻוָּץ, בְּגָדָיו צוֹאִים, פָּנָיו רָעִים, הוֹלֵךְ אֵצֶל בַּעַל מְלַאכְתּוֹ, שׁוֹאֵל אוֹתוֹ וְאוֹמֵר: מָה הָאָרֶץ עוֹשָׂה? אוֹמֵר לוֹ: הַלְוַאי שֶׁתַּכְנִיס מָה שֶׁהוֹצֵאתָ עָלֶיהָ. – מָה הַשְּׁוָרִים עוֹשִׂים? אוֹמֵר לוֹ: תַּשִּׁים הֵם. אוֹמֵר לוֹ: מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? – יֵשׁ לְךָ עֲשָׂרָה דֵּינָרִים, תֵּן אוֹתָם לִי. אוֹמֵר לוֹ: לֵךְ וְתֵן לִי מָה שֶׁיֵּשׁ לִי אֶצְלְךָ (ויק"ר ה, ח).
נַגָּרִים – אמנים מומחים.
לְרַצּוֹת – לפייס.
הַכּוּתִים – השומרונים (וכאן כדוגמה למחזרים על הפתחים).
חֲכָמִים לְבַקֵּשׁ חֶסֶד – יודעים כיצד לבקש צדקה.
חֲכָמָה לִשְׁאֹל – יודעת כיצד לקבל דבר בהשאלה.
דּוֹפֶקֶת עָלָיו – מקישה עליו (מתוך נימוס).
כְּלִי פְּלוֹנִי – כלי כלשהו.
אָרִיס – אדם המקבל חלק מתבואת השדה בעבור עבודתו בה.
חָכָם לִשְׁאֹל – יודע כיצד לבקש הלוואה.
שָׁקַע בַּאֲרִיסוּתוֹ – שקע בחובות בשעה שהיה אריס.
עוֹשֶׂה לֵב טוֹב – מחזק את לבו.
בַּעַל מְלַאכְתּו – בעל השדה.
טֹל לְךָ – קח.
מְקֻוָּץ – פרוע.
צוֹאִים – מלוכלכים.
הַלְוַאי וגו' – הלוואי שהיבול יכסה את ההוצאות.
תַּשִּׁים – חסרי כוח.
תֵּן לִי וגו' – החזר לי את מה שכבר נתתי לך עד כה.
*
קסז “פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר” (תהלים קב, יח) – רַ' יִצְחָק פֵּרַשׁ הַמִּקְרָא בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ, שֶׁאֵין לָהֶם לֹא מֶלֶךְ וְלֹא נָבִיא, לֹא כּוֹהֵן וְלֹא אוּרִים וְתֻמִּים, וְאֵין לָהֶם אֶלָּא תְּפִלָּה זוֹ בִּלְבַד. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַל תִּבְזֶה אֶת תְּפִלָּתָם (ויק"ר ל, ג).
“הָעַרְעָר” – צמח הגדל במדבר, וכאן סמל לאדם בודד ומיואש.
פֵּרַשׁ הַמִּקְרָא וגו' – ביאר את הפסוק כעוסק בדורות שבהם חי.
אוּרִים וְתֻמִּים – מכלי הכוהן הגדול, שבהם היה הקב"ה משיב לעם על שאלותיו.
*
קסח אָמַר רַ' חַמָּא בְּרַ' חֲנִינָא: אִם רָאָה אָדָם שֶׁהִתְפַּלֵּל וְלֹא נַעֲנָה – יַחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה' " (תהלים כז, יד) (ברכות לב ע"ב).
“קַוֵּה… וְקַוֵּה” – והחזרה על תיבה זו היא הבסיס לדרשה.
*
קסט רַ' יוֹחָנָן וְרַ' אֶלְעָזָר אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם: אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים (ברכות י ע"א).
אַל יִמְנַע וגו' – אל יימנע מלבקש שהקב"ה ירחם עליו.
*
קע אָמַר רַ' זְעֵירָא: אָדָם יֶשׁ לוֹ אוֹהֵב, כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ צְרָכָיו וּשְׁאֵלוֹתָיו הוּא שׂוֹנְאוֹ וּמֵרְחִיקוֹ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מְבַקֵּשׁ צְרָכָיו וּשְׁאֵלוֹתָיו הוּא מְחַבְּבוֹ בְּיוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: “קְרָא אֵלַי וְאֶעֱנֶךָּ” (ירמיה לג, ג).
וְאָמַר רַ' זְעֵירָא: אָדָם יֵשׁ לוֹ בֶּן בַּיִת, פַּעַם רִאשׁוֹנָה הוּא מוֹשִׁיבוֹ עַל הַמִּטָּה. כְּשֶׁהוּא נִכְנָס שְׁנִיָּה אֶצְלוֹ מוֹשִׁיבוֹ עַל הַכִּסֵּא, שְׁלִישִׁית – עַל הַסַּפְסָל, רְבִיעִית אוֹמֵר לוֹ: כַּמָּה דוֹחֵק זֶה עָלַי וּמַטְרִיחֵנִי; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל דּוֹחֲקִים וּבָאִים לִמְקוֹם תְּפִלָּתוֹ, שִׂמְחָה הוּא לְפָנָיו. לְכָךְ נֶאֱמַר: “מִי גוֹי גָּדוֹל… כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו” (דברים ד, ז) (מד"ת ד, ג).
אוֹהֵב – חבר קרוב.
כָּל זְמַן וגו' – לאחר שהחבר חוזר ומבקש עוד ועוד בקשות שונות.
בֶּן בַּיִת – משרת או פקיד.
פַּעַם רִאשׁוֹנָה – במפגשם הראשון.
מִטָּה – מקום מכובד לאירוח.
דוֹחֵק וגו' – בא ונדחף וגורם לי טרחה (בבקשותיו).
*
קעא רַ' יוּדָן אָמַר: מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, יֵשׁ לוֹ פַּטְרוֹן, אִם בָּאָת לוֹ עֵת צָרָה אֵינוֹ נִכְנָס לְבֵית הַפַּטְרוֹן פִּתְאוֹם, אֶלָּא בָּא וְעוֹמֵד עַל פִּתְחוֹ וְקוֹרֵא לְעַבְדּוֹ אוֹ לְבֶן בֵּיתוֹ, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: אִישׁ פְּלוֹנִי עוֹמֵד עַל פֶּתַח חֲצֵרֶךָ – שֶׁמָּא מַכְנִיסוֹ, שֶׁמָּא מַנִּיחוֹ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן. אִם בָּאָת עַל אָדָם צָרָה לֹא יִצְוַח לֹא לְמִיכָאֵל וְלֹא לְגַבְרִיאֵל, אֶלָּא לִי יִצְוַח וַאֲנִי עוֹנֶה לוֹ מִיָּד, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה' יִמָּלֵט” (יואל ג, ה) (ירושלמי ברכות ט, א).
מִדַּת בָּשָׂר וָדָם – דרכו של אדם.
פַּטְרוֹן – המעניק חסות והגנה.
שֶׁמָּא מַכְנִיסוֹ – אולי מכניס אותו לביתו.
יִצְוַח – יקרא (בקול רם).
מִיכָאֵל, גַּבְרִיאֵל – מלאכי שמים.
*
קעב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָם שֶׁל צַדִּיקִים (יבמות סד, ע"א).
מִתְאַוֶּה – משתוקק.
*
קעג “וַיֶּעְתַּר יִצְחָק” (בראשית כה, כא) – אָמַר רַ' יִצְחָק: לָמָּה נִמְשְׁלָה תְּפִלָּתָם שֶׁל צַדִּיקִים כְּעָתָר? מָה עָתָר זֶה מְהַפֵּךְ הַתְּבוּאָה בַּגֹּרֶן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כָּךְ תְּפִלָּתָם שֶׁל צַדִּיקִים מְהַפֶּכֶת מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמִּדַּת רַגְזָנוּת לְמִדַּת רַחֲמָנוּת (יבמות סד ע"א; סוכה יד ע"א).
“וַיֶּעְתַּר” – ביקש בתחנונים.
עָתָר – את, כלי להפיכת תבואה מצד לצד.
מִדַּת רַגְזָנוּת – היא מידת הדין.
*
קעד “לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר” (תהלים כב, א) – אָמַר רַ' בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: לָמָּה נִמְשְׁלָה תְּפִלָּתָם שֶׁל צַדִּיקִים כְּאַיֶּלֶת? לוֹמַר לִךָ מָה אַיָּלָה זוֹ כָּל זְמַן שֶׁמַּגְדֶּלֶת – קַרְנֶיהָ מַפְצִילוֹת, אַף צַדִּיקִים כָּל זְמַן שֶׁמַּרְבִּים בִּתְפִלָּה – תְּפִלָּתָם נִשְׁמַעַת (יומא כט ע"א).
“לַמְנַצֵּחַ” – מילת מבוא למזמור שהוא תפילה.
מַגְדֶּלֶת – גדלה.
מַפְצִילוֹת – מתפצלות, מסתעפות.
*
קעה מִי שֶׁאֵרַע בּוֹ דָּבָר, צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ לְרַבִּים, וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים (חולין עח ע"א).
דָּבָר – אסון.
מְבַקְּשִׁים – בתפילתם.
*
קעו אָמַר רַבָּה בַּר חִנְנָא סָבָא מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַב: כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ נִקְרָא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: “גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִי מֵחֲטֹא לַה' מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם” (שמואל א יב, כג). אָמַר רָבָא: אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא צָרִיךְ שֶׁיַּחֲלֶה עַצְמוֹ עָלָיו (ברכות יב ע"ב).
לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים – בתפילתו.
אִם תַּלְמִיד חָכָם וגו' – אם החולה הוא תלמיד חכמים, צריך להתפלל עליו בעוצמה אשר עשויה להביא את המתפלל עצמו לחלות.
*
קעז כָּל הַמְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר, הוּא נַעֲנֶה תְחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַה' שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ” (איוב מב, י) (בבא קמא צב ע"א).
מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים – מתפלל.
צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר – זקוק למה שגם חברו זקוק לו.
נַעֲנֶה – זוכה למענה מן השמים.
*
קעח כְּשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר: הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קֶבַע אֵין תְּפִלָּתוֹ תַחֲנוּנִים.
מַהוּ קֶבַע? אָמַר רַ' יַעֲקֹב בַּר אִידִי אָמַר רַ' אוֹשַׁעְיָא: כָּל שֶׁתְּפִלָּתוֹ דּוֹמָה עָלָיו כְּמַשּׂאוֹי; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹמְרָהּ בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם: כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר. אַבָּא בַּר אָבִין וְרַ' חֲנִינָא בַּר אָבִין אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם: כָּל שֶׁאֵין מִתְפַּלֵּל עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה (אבות ב, יג; ברכות כט ע"ב).
מִתְפַּלֵּל – את התפילה המרכזית של הסידור, היא תפילת העמידה.
הַמָּקוֹם – הקב"ה.
אֵין תְּפִלָּתוֹ תַחֲנוּנִים – ועל כן אינה משיגה את מטרתה.
מַשּׂאוֹי – משא, דבר מכביד שמבקשים להיפטר ממנו.
לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר – בנוסח התפילה.
עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה – בשעת הזריחה וסמוך לשקיעה (שהם הזמן הראוי).
*
קעט ר' יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא הָיָה מִתְפַּלֵּל עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה, כְּדֵי שֶׁיְהֵא עָלָיו מוֹרָא שָׁמַיִם כָּל הַיּוֹם (ירושלמי ברכות ד, א).
דִּמְדּוּמֵי חַמָּה – ראו בקטע הקודם.
*
קפ “וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק” (שמות יז, יא) – וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִים אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם – הָיוּ מִתְגַּבְּרִים; וְאִם לָאו – הָיוּ נוֹפְלִים. כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: “עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי” (במדבר כא, ח) – וְכִי נָחָשׁ מֵמִית אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִים אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו – הָיוּ נִמּוֹקִים (ראש השנה כט ע"א).
וְכִי – האם.
עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה – מביאות ניצחון.
שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה – גורמות למפלה.
מְשַׁעְבְּדִים וגו' – מכוונים את מחשבותיהם ותקוותיהם כלפי הקב"ה.
“שָׂרָף” – דמות של נחש.
“עַל נֵס” – על מוט.
נִמּוֹקִים – חולים ומתים.
*
קפא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: סִימָן לַדָּבָר: “תָּכִין לִבָּם – תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ” (תהלים י, יז) (ברכות לא ע"א).
סִימָן לַדָּבָר – ראיה לרעיון זה.
“תָּכִין” וגו' – אם הלב מכוון כראוי, הקב"ה מאזין לתפילה.
*
קפב רַ' חִיָּא וְרַ' שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי הָיוּ יוֹשְׁבִים. פָּתַח אֶחָד מֵהֶם וְאָמַר: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים” (מלכים א ט, ג); וְאֶחָד אָמַר: עֵינָיו לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמַיִם” (איכה ג, מא). בֵּינָתַיִם בָּא אֶצְלָם רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי, אָמַר לָהֶם: בַּמֶּה עֲסַקְתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: בִּתְּפִלָּה. אָמַר לָהֶם: כָּךְ אָמַר אַבָּא: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה וְלִבּוֹ לְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ שְׁנֵי הַמִּקְרָאוֹת הַלָּלוּ (יבמות קה ע"ב).
לְמַטָּה – על הארץ, לכיוון ירושלים.
“וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם” – דברי הקב"ה על השראת שכינתו במקדש.
כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ – שלא יסתרו שני הפסוקים זה את זה.
*
קפג אָמַר רַ' אַמִּי: אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם כֵּן מֵשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם” (איכה ג, מא) (תענית ח ע"א).
מֵשִׂים נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ – מתפלל בכל לבו, כאילו מוכן למסור את נפשו.
*
קפד אָמַר חִזְקִיָּה: אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא אִם כֵּן מֵשִׂים לִבּוֹ כְּבָשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ… יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי” (ישעיה סו, כג) (סוטה ה ע"א).
מֵשִׂים לִבּוֹ כְּבָשָׂר – מרכך את לבו.
*
קפה רַ' אֶלְעָזָר נָתַן פְּרוּטָה לְעָנִי וְאַחַר כָּךְ הִתְפַּלֵּל. אָמַר: כָּתוּב: “אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ” (תהלים יז, טו) (בבא בתרא י ע"א).
נָתַן פְּרוּטָה – כצדקה.
“אֲנִי” וגו' – הפסוק נדרש כאומר כי אפשר לפנות אל הקב"ה רק לאחר מעשה של צדק(ה).
*
קפו מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַלֵּק מַעַשְׂרוֹתָיו בְּחָפְנָיו אֵין תְּפִלָּתוֹ עוֹלָה (במ"ר יב, יא).
מְחַלֵּק מַעַשְׂרוֹתָיו וגו' – נותן את המעשר מיבולו (לכוהן או לעני) בשפע (מלוא חופניים) ובלב טוב.
עוֹלָה – למרום.
*
קפז רַ' יְהוּדָה אָמַר: תְּשׁוּבָה עוֹשָׂה מֶחֱצָה וּתְפִלָּה עוֹשָׂה הַכֹּל. רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: תְּשׁוּבָה עוֹשָׂה הַכֹּל וּתְפִלָּה עוֹשָׂה מֶחֱצָה (ויק"ר י, ה).
עוֹשָׂה מֶחֱצָה – מכפרת (על העוונות) באופן חלקי.
*
קפח “לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה” (דברים ז, יד) – אָמַר רַ' חָנִין בֶּן לֵוִי: לֹא תְהֵא תְּפִלָּתְךָ עֲקָרָה, אֶלָּא תְהֵא עוֹלָה וְעוֹשָׂה פֵּרוֹת (דב"ר ג, ו).
עֲקָרָה – חסרת תוצאות.
עוֹלָה וגו' – מגיעה למרום ומשיגה את מטרותיה.
*
קפט רַ' חֲנִינָא בַּר פַּפָּא שָׁאַל אֶת רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל אַגָּדָה, מַהוּ זֶה שֶׁנֶּאֱמַר: “סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה” (איכה ג, מד)? אָמַר לוֹ: נִמְשְׁלָה תְּפִלָּה כְּמִקְוֶה וְנִמְשְׁלָה תְּשׁוּבָה כְּיָם; מָה מִקְוֶה זוֹ פְּעָמִים פְּתוּחָה פְּעָמִים נְעוּלָה, כָּךְ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה פְּעָמִים נְעוּלִים פְּעָמִים פְּתוּחִים; אֲבָל הַיָּם הַזֶּה לְעוֹלָם פָּתוּחַ. וְכָל מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִרְחֹץ בּוֹ רוֹחֵץ בּוֹ כָּל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה, כָּךְ שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה לְעוֹלָם פְּתוּחִים. רַ' בֶּרֶכְיָה וְרַ' חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַ' עָנָן בְּרַ' יוֹסֵף אָמְרוּ: אַף שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה אֵינָם נִנְעָלִים לְעוֹלָם (איכ"ר ג, ס; מד"ת סה, ד).
בַּעַל אַגָּדָה – חכם הבקי במיוחד באגדה.
“סַכּוֹתָה” וגו' – חסמת בעזרת ענן את דרכה של התפילה (אל הקב"ה).
שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה – שדרכם מגיעה התפילה למרום.
*
קצ אָמַר רַ' יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא: “וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן” (תהלים סט, יד) – עִתִּים הֵן לִתְפִלָּה. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ תְּהֵא עֵת רָצוֹן (ירושלמי מכות ב, ו).
עִתִּים הֵן לִתְפִלָּה – ישנם זמנים קבועים שבהם התפילה מתקבלת.
דָּוִד – מחבר תהלים לפי המסורת.
תְּהֵא עֵת רָצוֹן – זמן שבו התפילה רצויה ומתקבלת.
*
קצא לְכָל דָּבָר נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זְמַן וְעֵת, חוּץ מִן תְּפִלָּה, אֵימָתַי שֶׁיִּתְפַּלֵּל נַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט” (קהלת ח, ו). לָמָּה? שֶׁאִלּוּ הָיָה הָאָדָם יוֹדֵעַ אֵימָתַי הוּא מִתְפַּלֵּל וְנַעֲנֶה, הָיָה מַנִּיחַ כָּל הַיָּמִים, וְלֹא הָיָה מִתְפַּלֵּל אֶלָּא בְּאוֹתוֹ יוֹם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְפִיכָךְ אֵינִי מוֹדִיעַ לְךָ אֵימָתַי אַתָּה נַעֲנֶה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא מִתְפַּלֵּל בְּכָל שָׁעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּטְחוּ בוֹ בְּכָל עֵת” (תהלים סב, ט) (אג"ב עז, א).
נָתַן… זְמַן וְעֵת – הודיע לאדם את הזמן הראוי.
חוּץ וגו' – אך לא הודיע מה הזמן שבו התפילה נענית.
מַנִּיחַ כָּל הַיָּמִים – מזניח (את תפילתו) בשאר הימים.
*
קצב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה (ברכות לא ע"א).
עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל – מתחילים בתפילה.
שִׂיחָה – בעניינים חסרי טעם.
מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה – לאחר קיום מצווה שמשמחת את האדם.
*
קצג אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְלִים, כְּדֵי שֶׁיְכַוְּנוּ לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמָיִם.
מִנַּיִן? אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שֶׁנֶּאֱמַר: “הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ” (תהלים כט, ב) – אַל תִּקְרָא “בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ” אֶלָּא “בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ”. רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מִכָּאן: “עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה” (שם ב, יא) – וְאָמַר רַב: בִּמְקוֹם גִּילָה שָׁם תְּהֵא רְעָדָה (ברכות ל ע"ב).
אֵין עוֹמְדִין – ראו בקטע הקודם.
חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים – אנשי מעשה שחיו בימי הבית השני והצטיינו בחסידותם.
שׁוֹהִים – ממתינים (לפני התפילה).
מִנַּיִן – מה הראיה לעניין זה.
אַל תִּקְרָא – שיטת מדרש המציעה קריאה אחרת של מילים בתנ"ך, לעיתים על ידי שינוי באותיותיהן.
אָמַר מִכָּאן – הביא ראיה מן הפסוק המצוטט בהמשך דבריו.
גִּילָה – התפילה.
*
קצד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים שָׁעָה אַחַת, וְחוֹזְרִים וְשׁוֹהִים שָׁעָה אֶחָת. וְכִי מֵאַחַר שֶׁשּׁוֹהִים תֵּשַׁע שָׁעוֹת בַּיּוֹם לִתְפִלָּה – תּוֹרָתָם הֵיאַךְ מִשְׁתַּמֶּרֶת וּמְלַאכְתָּם אֵימָתַי נַעֲשֵׂית? אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁחֲסִידִים הֵם – תּוֹרָתָם מִשְׁתַּמֶּרֶת וּמְלַאכְתָּם מִתְבָּרֶכֶת (ברכות לב ע"ב).
חֲסִידִים וגו' – ראו בקטע הקודם.
תֵּשַׁע שָׁעוֹת – בעקבות שלוש תפילות היום (ערבית, שחרית ומנחה).
מִשְׁתַּמֶּרֶת – נשמרת ונלמדת.
*
קצה כְּשֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים דְּעוּ לִפְנֵי מִי אַתֶּם עוֹמְדִים (ברכות כח ע"ב).
*
קצו אָמַר רַ' חָנָה בַּר בִּזְנָא אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד” (תהלים טז ח) (סנהדרין כב ע"א).
*
קצז אָמַר רַב אָשֵׁי: רָאִיתִי אֶת רַב כָּהֲנָא, בְּשָׁעָה שֶׁצַּעַר בָּעוֹלָם הָיָה פּוֹשֵׁט טַלִּיתוֹ וּפוֹכֵר יָדָיו וּמִתְפַּלֵּל, אָמַר: כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ. בִּשְׁעַת שָׁלוֹם – לוֹבֵשׁ וּמִתְכַּסֶּה וּמִתְעַטֵּף וּמִתְפַּלֵּל, אָמַר: “הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל” (עמוס ד, יב) (שבת י ע"א).
טַלִּיתוֹ – חלוקו, מעילו (שלא ייראה כאדם חשוב).
פּוֹכֵר יָדָיו – חובק את אצבעותיו זו בזו. רַבּוֹ – אדונו.
*
קצח אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנּוּ, וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ לֹא יַפְסִיק.
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ, וּבָא הֶגְמוֹן וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם, וְלֹא הֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם. הִמְתִּין לוֹ עַד שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ. לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ אָמַר לוֹ: רֵיקָא! וַהֲלֹא כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: “רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד” (דברים ד, ט). וְכָתוּב: “וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם” (שם שם, טו) – כְּשֶׁנָּתַתִּי לְךָ שָׁלוֹם, לָמָּה לֹא הֶחֱזַרְתָּ לִי שָׁלוֹם? אִם הָיִיתִי חוֹתֵך רֹאשְׁךָ בְּסַיִף, מִי הָיָה תוֹבֵעַ אֶת דָּמְךָ מִיָּדִי? אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲפַיֶּסְךָ בִּדְבָרִים. אָמַר לוֹ: אִלּוּ הָיִיתָ עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם וּבָא חֲבֵרְךָ וְנָתַן לְךָ שָׁלוֹם, הָיִיתָ מַחֲזִיר לוֹ שָׁלוֹם? אָמַר לוֹ: לָאו. וְאִם הָיִיתָ מַחֲזִיר לוֹ, מָה הָיוּ עוֹשִׂים לְךָ? אָמַר לוֹ: הָיוּ חוֹתְכִין אֶת רֹאשִׁי בְּסַיִף. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: מָה אַתָּה, שֶׁהָיִיתָ עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁהַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר, כָּךְ – אֲנִי שֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא חַי וְקַיָּם לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! מִיָּד נִתְפַּיֵּס אוֹתוֹ הַהֶגְמוֹן וְנִפְטַר אוֹתוֹ חָסִיד לְבֵיתוֹ לְשָׁלוֹם (ברכות ל ע"ב; שם לב ע"ב-לג ע"א).
שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ – של אדם העומד בתפילתו.
יְשִׁיבֶנּוּ – יענה לו.
הֶגְמוֹן –שר נוכחי.
רֵיקָא – שוטה, בער.
“רַק הִשָּׁמֶר” וגו' – פסוקים שמהם לומדים על הצורך להתנהג בדרך שלא תביא את האדם לכלל סכנה.
סַיִף – חרב.
מִי הָיָה תוֹבֵעַ וגו' – מי היה יכול להאשים אותי בהריגתך?
אֲפַיֶּסְךָ בִּדְבָרִים – ארַצה אותך, אסביר את הדבר.
נִפְטַר – הלך.
*
קצט אָמַר רַב מִשּׁוּם רַ' מֵאִיר: לְעוֹלָם יִהְיוּ דְּבָרָיו שֶׁל אָדָם מוּעָטִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ… לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים… עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים” (קהלת ה, א) (ברכות סא ע"א).
מִשּׁוּם – בשם.
דְּבָרָיו… מוּעָטִים – תפילתו קצרה.
*
ר מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁיָּרַד לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּפְנֵי רַ' חֲנִינָא, אָמַר: “הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא וְהָאַדִּיר וְהָעִזּוּז וְהַיָּרְאוּי, הֶחָזָק וְהָאַמִּיץ וְהַוַדַּאי וְהַנִּכְבָּד”. הִמְתִּין לוֹ עַד שֶׁסִּיֵּם. כְּשֶׁסִּיֵּם אָמַר לוֹ: סִיַּמְתָּ כָּל שְׁבָחָיו שֶׁל רִבּוֹנְךָ? כָּל כָּךְ לָמָּה לְּךָ? אֲפִלּוּ אוֹתָן שָׁלוֹשׁ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, אִלְמָלֵא אֲמָרָן משֶׁה רַבֵּנוּ בַּתּוֹרָה וּבָאוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וְתִקְּנוּן בִּתְפִלָּה, לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לְאָמְרָן, וְאַתָּה הוֹלֵךְ וְאוֹמֵר כָּל כָּךְ? מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁהָיוּ לוֹ אֶלֶף אֲלָפִים דֵּינְרֵי זָהָב וְהָיוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּשֶׁל כֶּסֶף – וַהֲלֹא גְּנַאי הוּא לוֹ! (ברכות לג ע"ב).
יָרַד לִפְנֵי הַתֵּבָה – שימש כשליח ציבור.
הָעִזּוּז וְהַיָּרְאוּי – החזק ומי שיראים ממנו.
הַוַדַּאי – הנאמן.
רִבּוֹנְךָ – אדונך (הקב"ה).
אוֹתָן שָׁלוֹשׁ – שלוש מילות השבח הנאמרות בראשית התפילה (“הגדול הגיבור והנורא”).
אֲמָרָן משֶׁה – דברים י, יז.
אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה – חכמי הבית השני.
תִּקְּנוּן – קבעו אותם.
מְקַלְּסִין וגו' – מדברים בשבחו בדבר שהוא פחות ממה שראוי לו.
גְּנַאי הוּא לוֹ – זלזול בכבודו, ומוטב היה לא להתחיל ולשבחו כלל.
*
רא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁיָּרַד לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּפְנֵי רַ' אֱלִיעֶזֶר וְהָיָה מַאֲרִיךְ יוֹתֵר מִדַּי. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּנוּ, כַּמָּה אַרְכָן הוּא זֶה! אָמַר לָהֶם: כְּלוּם מַאֲרִיךְ יוֹתֵר מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: “אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה” (דברים ט, כה)?
שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁיָּרַד לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּפְנֵי רַ' אֱלִיעֶזֶר וְהָיָה מְקַצֵּר יוֹתֵר מִדַּי. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: כַּמָּה קַצְרָן הוּא זֶה! אָמַר לָהֶם: כְּלוּם מְקַצֵּר יוֹתֵר מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ” (במדבר יב, יג)? (ברכות לד ע"א).
יָרַד לִפְנֵי הַתֵּבָה – ראו בקטע הקודם.
מַאֲרִיךְ – על ידי הוספת מילים רבות בתפילה.
כְּלוּם – האם.
“אֵת אַרְבָּעִים” וגו' – שעמד משה בתפילה לאחר מעשה העגל.
“אֵל נָא” וגו' – תפילת משה להבראת מרים אחותו.
*
רב רָבָא רָאָה אֶת רַב הַמְנוּנָא שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה, אָמַר: מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה? וְהוּא סָבַר: זְמַן תְּפִלָּה לְעַצְמוֹ וּזְמַן תּוֹרָה לְעַצְמוֹ (שבת י ע"א).
מַנִּיחִין וגו' – זונחים את לימוד התורה, המבטיחה חיי עולם הבא, למען תפילה שהיא למען צרכים זמניים.
וְהוּא סָבַר – רב המנונא.
*
רג עַד כַּמָּה תְּפִלּוֹת חַיָּב אָדָם לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵין מִתְפַּלְלִין יוֹתֵר מִשָּׁלוֹשׁ תְּפִלּוֹת שֶׁתִּקְּנוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם. בָּא דָּוִד וּפֵרֵשׁ: “עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם” (תהלים נה, יח). לְפִיכָךְ אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהִתְפַּלֵּל יוֹתֵר מִשָּׁלוֹשׁ תְּפִלּוֹת בַּיּוֹם. וְרַ' יוֹחָנָן אָמַר: וּלְוַאי יִתְפַּלֵּל אָדָם וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ! (תנחומא מקץ, ט; ברכות לא ע"א).
תִּקְּנוּ אֲבוֹת הָעוֹלָם – יסדו אברהם, יצחק ויעקב.
פֵּרַשׁ – מה זמנן של שלוש התפילות.
וּלְוַאי – הלוואי, מי ייתן. וְהוֹלֵךְ – וממשיך (להתפלל).
*
רד שָׁאַל אַנְטוֹנִינוּס אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: מַהוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל שָׁעָה? אָמַר לוֹ: אָסוּר. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁלֹּא יִנְהַג קַלּוּת רֹאשׁ בַּגְּבוּרָה. לֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ. מָה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ? הִשְׁכִּים אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ: קִירִי כֵּירֵי! לְאַחַר שָׁעָה נִכְנַס אֶצְלוֹ אָמַר לוֹ: אִמְפְּרָטוֹר! וּלְאַחַר שָׁעָה אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, הַמֶּלֶךְ! אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוּס: מָה אַתָּה מְבַזֶּה בְּמַלְכוּת? אָמַר לוֹ רַבִּי! יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶׁפִּיךָ אוֹמֵר: וּמָה אַתָּה, שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם, הַשּׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמְךָ בְּכָל שָׁעָה אַתָּה אוֹמֵר “מְבַזֶּה”; מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם מַטְרִיחוֹ בְּכָל שָׁעָה. (תנחומא מקץ, ט).
מַהוּ לְהִתְפַּלֵּל וגו' – האם מותר להתפלל בכל שעה ושעה?
קַלּוּת רֹאשׁ בַּגְּבוּרָה – זלזול בקב"ה.
לֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ – לא הסכים לדבריו.
קִירִי כֵּירֵי – שלום למלך (ביוונית).
אִמְפְּרָטוֹר – קיסר.
מְבַזֶּה בְּמַלְכוּת – לועג למלוכה.
מַטְרִיחוֹ – מטריד אותו (בתפילתו ובבקשתו).
*
רה אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: סָפֵק הִתְפַּלֵּל, סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל – אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל. וְרַ' יוֹחָנָן אָמַר: וּלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ (ברכות כא ע"א; פסחים נד ע"ב).
סָפֵק הִתְפַּלֵּל וגו' – כשאדם אינו זוכר אם התפלל תפילה מסוימת אם לאו.
וּלְוַאי – ראו קטע רג.
*
רו “כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ” (תהלים קנ, ו) – עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם נוֹשֵׁם צָרִיךְ לְקַלֵּס אֶת יוֹצְרוֹ (בר"ר יד, ט; דב"ר ב, לז).
לְקַלֵּס – לשבח.
*
רז אָמַר רַ' יוֹסֵי בְרַ' חֲנִינָא מִשּׁוּם רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם” (ויקרא יט, כו)? – לֹא תֹאכְלוּ קֹדֶם שֶׁתִּתְפַּלְּלוּ עַל דַּמְכֶם.
כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל – עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר; “וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ” (מלכים א יד, ט) – אַל תִּקְרָא “גַוֶּךָ” אֶלָּא “גֵּאֶךָ”. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְאַחַר שֶׁנִּתְגָּאָה זֶה – קִבֵּל עָלָיו מַלְכוּת שָׁמַיִם (ברכות י ע"ב).
מִשּׁוּם – בשם.
עַל דַּמְכֶם – על חייכם, על עצמכם.
אַל תִּקְרָא – שיטת מדרש המציעה קריאה אחרת של מילים בתנ"ך, לעיתים על ידי שינוי באותיותיהן.
“גֵּאֶךָ” – גאוותך, אנוכיותך (שהעדפת על פני הקב"ה).
לְאַחַר שֶׁנִּתְגָּאָה וגו' – רק לאחר שדאג לצורכי עצמו התפנה להתפלל.
*
רח לֹא יַעֲמֹד אָדָם לֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵּא וְלֹא עַל גַּבֵּי שְׁרַפְרַף וְלֹא בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיִתְפַּלֵּל, אֶלָּא בְּמָקוֹם נָמוּךְ וְיִתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה' " (תהלים קל, א) (ברכות י ע"ב).
*
רט אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אַל יִתְפַּלֵּל אָדָם אֶלָּא בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ שָׁם חַלּוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם” (דניאל ו, יא)(ברכות לד ע"ב).
“וְכַוִּין” וכו' – תרגום הפסוק (העוסק בתפילת דניאל): וחלונות מכוונים לו בעלייתו כנגד ירושלים.
*
רי שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: סוֹמֵא וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן אֶת הָרוּחוֹת יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הָיָה עוֹמֵד בְּחוּץ לָאָרֶץ – יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִתְפַּלְּלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם” (מלכים א ח, מח). הָיָה עוֹמֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִתְפַּלְּלוּ אֶל ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ” (שם שם, מד). הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם – יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִתְפַּלְּלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה” (דברי הימים ב ו, לב). הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ – יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִתְפַּלְּלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה” (מלכים א ח, לה). נִמְצָא עוֹמֵד בְּמִזְרָח – מַחֲזִיר פָּנָיו לְמַעֲרָב, בְּמַעֲרָב – מַחֲזִיר פָּנָיו לְמִזְרָח, בְּדָרוֹם – מַחֲזִיר פָּנָיו לְצָפוֹן, בְּצָפוֹן – מַחֲזִיר פָּנָיו לְדָרוֹם; נִמְצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים אֶת לִבָּם לְמָקוֹם אֶחָד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “כְּמִגְדַּל דָּוִיד… בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת” (שיר השירים ד, ד) – תֵּל שֶׁכָּל פִּיּוֹת פּוֹנִים בּוֹ (ברכות ל ע"א).
סוֹמֵא – עיוור.
אֵינוֹ יָכוֹל וגו' – אינו יודע להצביע על כיווני השמים השונים (ולכן אינו יכול להתפלל לכיוון ירושלים).
כְּנֶגֶד – לכיוון.
מַחֲזִיר – מסובב.
תֵּל שֶׁכָּל פִּיּוֹת – הר (הוא הר המוריה) שכל המתפללים פונים לכיוונו.
*
ריא אָמַר רַב הַמְנוּנָא: כַּמָּה הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת יֵשׁ לִשְׁמֹעַ מִמִּקְרָאוֹת הַלָּלוּ שֶׁל חַנָּה: “וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ” (שמואל א א, יג) – מִכָּאן לְמִתְפַּלֵּל שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ, “רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת” (שם) – מִכָּאן לְמִתְפַּלֵּל שֶׁיַּחְתֹּךְ בִּשְׂפָתָיו, “וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ” (שם) – מִכָּאן שֶׁאָסוּר לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, “וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה” (שם) – מִכָּאן שֶׁשִּׁכּוֹר אָסוּר לְהִתְפַּלֵּל (ברכות לא ע"א).
לִשְׁמֹעַ וגו' – ללמוד מן הפסוקים העוסקים בתפילת חנה.
שֶׁיַּחְתֹּךְ בִּשְׂפָתָיו – יהגה את מילות התפילה בצורה ברורה.
*
ריב מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְחָרֵט שֶׁלֹּא קָרָא וְלֹא שָׁנָה, פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה לִקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם הִגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ וְאָמַר “קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת” (ישעיה ו, ג). אָמְרוּ לוֹ: מָה רָאִיתָ שֶׁהִגְבַּהְתָּ אֶת קוֹלְךָ? אָמַר לָהֶם: לֹא זָכִיתִי לֹא לְמִקְרָא וְלֹא לְמִשְׁנָה, וְעַכְשָׁו שֶׁנִּתְּנָה לִי רְשׁוּת לֹא אַגְבִּיהַּ אֶת קוֹלִי וְתָשׁוּב נַפְשִׁי עָלַי? וְלֹא יָצָאת אוֹתָהּ הַשָּׁנָה וְלֹא שָׁנְתָה וְלֹא שִׁלְּשָׁה עַד שֶׁעָלָה אוֹתוֹ הָאִישׁ מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַעֲשָׂאוּהוּ שַׂר הַחַיִל שֶׁל קֵיסָר וּמִנּוּהוּ רֹאשׁ עַל כָּל בִּירָנִיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנָתְנוּ לוֹ מָקוֹם וּבָנָה עִיר וְיָשַׁב שָׁם, וְקָרְאוּ לוֹ קִילוֹנִי, לוֹ וּלְבָנָיו וְלִבְנֵי בָנָיו, עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת (במ"ר ד, כ).
לֹא קָרָא וְלֹא שָׁנָה – לא למד לא מקרא ולא משנה.
הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה – החזן.
קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם – ברכה שבמהלכה נאמר הפסוק מספר ישעיה.
מָה רָאִיתָ – מדוע.
נִתְּנָה לִי רְשׁוּת – התאפשר לי (להשתתף בתפילה ולומר פסוק מן המקרא).
תָשׁוּב נַפְשִׁי עָלַי – אמצא מרגוע ואתנחם.
וְלֹא יָצָאת וגו' – בטרם חלפו שלוש שנים שלמות.
בִּירָנִיּוֹת – מבצרים.
קִילוֹנִי – מלשון קולוניא (בלטינית): תושב, אזרח רומי (וברקע הדברים קישור בין תיבה זו ובין הרמת הקול).
*
ריג אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מִפְּנֵי מָה תִּקְּנוּ תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ? כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת עוֹבְרֵי עֲבֵרָה: שֶׁהֲרֵי לֹא חָלַק הַכָּתוּב מָקוֹם בֵּין חַטָּאת לְעוֹלָה (סוטה לב ע"ב).
מִשּׁוּם – בשם.
תִּקְּנוּ תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ – קבעו שהמתפלל יאמר את תפילתו בלחש.
עוֹבְרֵי עֲבֵרָה – המתוודים בתפילתם על חטאיהם.
לֹא חָלַק וגו' – התורה לא קבעה במזבח מקום מיוחד להקרבת קורבנו של חוטא, כדי שלא יכירוהו ויתבייש, וקורבנו מוקרב במקום שמוקרבים גם קורבנות אחרים (כגון קורבן עולה).
*
ריד הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ – הֲרֵי זֶה מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה.
הַמַּגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ – הֲרֵי זֶה מִנְּבִיאֵי הַשֶּׁקֶר.
מְגַהֵק וּמְפַהֵק הֲרֵי זֶה מִגַּסֵּי הָרוּחַ.
הַמִּתְעַטֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ – סִימָן רַע לוֹ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: נִכָּר שֶׁהוּא מְכֹעָר.
הָרַק בִּתְפִלָּתוֹ – כְּאִלּוּ רַק בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ (ברכות כד ע"ב).
הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ וגו' – המתפלל בקול רם מעיד שאמונתו בקב"ה מועטה, כי הוא סובר שרק אם יצעק תישמע תפילתו.
נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר – שדרכם להתפלל בקול רם (מלכים א יח, כח).
מִתְעַטֵּשׁ – פולט אוויר מאחוריו.
מְכֹעָר – המוני וגס.
רַק – יורק.
*
רטו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵין עוֹנִין לֹא אָמֵן חֲטוּפָה, וְלֹא אָמֵן קְטוּפָה, וְלֹא אָמֵן יְתוֹמָה, וְלֹא יִזְרֹק בְּרָכָה מִפִּיו (ברכות מז ע"א).
אָמֵן חֲטוּפָה – תוך הבלעת האות אל"ף שבראש המילה.
אָמֵן קְטוּפָה – תוך הבלעת הנו"ן שבסוף המילה.
אָמֵן יְתוֹמָה – הנאמרת מבלי להאזין לברכה.
יִזְרֹק בְּרָכָה – יברך בחיפזון.
*
רטז אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: כָּל שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו אַל יִתְפַּלֵּל, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּצָּר אַל יוֹרֶה”.
רַ' חֲנִינָא בַּיּוֹם שֶׁכָּעַס לֹא הִתְפַּלֵּל.
שְׁמוּאֵל לֹא הִתְפַּלֵּל בְּבַיִת שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שֵׁכָר.
רַב פַּפָּא לֹא הִתְפַּלֵּל בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַרְסָנָא.
אָבִיו שֶׁל שְׁמוּאֵל כְּשֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ לֹא הִתְפַּלֵּל שְׁלוֹשָׁה יָמִים (עירובין סה ע"א).
דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו – רגוע ונינוח.
“בַּצָּר אַל יוֹרֶה”. – מי שמצוי בצער אל ילמד (וכן אל יתפלל). אין זה פסוק במקרא, והפרשנים סבורים שמקורו בספר החיצוני, ספר בן סירא.
שֵׁכָר – יין חריף (שריחו מפריע למתפלל).
הַרְסָנָא – תבשיל דגים קטנים (שריחם עשוי להציק).
בָּא בַּדֶּרֶךְ – חזר מנסיעה (והיה זקוק למנוחה).
*
ריז הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר הֲרֵי זוֹ תְפִלַּת שָׁוְא. כֵּיצַד? הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת וְאוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר – הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר וְאָמַר: יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא תְּהֵא בְּתוֹךְ בֵּיתִי – הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא (ברכות נד ע"א).
הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר – המבקש בתפילתו להשפיע על עניין שכבר התרחש בפועל.
שֶׁלֹּא תְּהֵא – הצווחה (בגלל אסון כלשהו).
*
ריח יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם תְּפִלָּה שֶׁל תִּפְלָה, כֵּיצַד? כּוֹנֵס מֵאָה כֹּרִים וְאוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּהְיוּ מָאתַיִם, כּוֹנֵס מֵאָה חָבִיוֹת וְאוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּהְיוּ מָאתַיִם – הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא; אֲבָל מִתְפַּלֵּל הוּא שֶׁתִּכָּנֵס בָּהֶם בְּרָכָה וְלֹא תִּכָּנֵס בָּהֶם מְאֵרָה (תוספתא ברכות ו, ז).
תְּפִלָּה שֶׁל תִּפְלָה – תפילה מיותרת וחסרת טעם.
כּוֹנֵס מֵאָה כֹּרִים – מי שאסף מאה יחידות חיטה, בנפח של כור (כ-400 ליטר) כל אחת.
חָבִיוֹת – של יין.
מְאֵרָה – אסון, קללה.
*
ריט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה צָרִיךְ לְסָרֵב; וְאִם אֵינוֹ מְסָרֵב דּוֹמֶה לְתַבְשִׁיל שֶׁאֵין בּוֹ מֶלַח; וְאִם מְסָרֵב יוֹתֵר מִדַּאי, דּוֹמֶה לְתַבְשִׁיל שֶׁהִקְדִּיחַתּוּ מֶלַח. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? פַּעַם רִאשׁוֹנָה יְסָרֵב, שְׁנִיָּה מְהַבְהֵב, שְׁלִישִׁית פּוֹשֵׁט אֶת רַגְלָיו וְיוֹרֵד (ברכות לד ע"א).
הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה – מי שמוזמן לשמש כשליח ציבור.
תַּבְשִׁיל שֶׁאֵין בּוֹ מֶלַח – דבר תפל וחסר טעם.
שֶׁהִקְדִּיחַתּוּ מֶלַח – שהמבשלת המליחה אותו יתר על המידה.
מְהַבְהֵב – נראה כמפקפק, ספק מסכים ספק לא.
פּוֹשֵׁט וגו' – קם ממקומו ויורד אל המקום שבו עליו לעמוד.
*
רכ הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה – סִימָן רַע לוֹ; וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא – סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו; מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ.
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר: זֶה חַי וְזֶה מֵת. אָמְרוּ לוֹ: מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ? אָמַר לָהֶם: אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי – יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל, וְאִם לָאו – יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף (ברכות לד ע"ב).
סִימָן רַע לוֹ – אות שתפילתו לא התקבלה.
שׁוֹלְחָיו – קהל המתפללים.
שְׁלוּחוֹ וגו' – דינו של השולח כדינו של השליח המייצג אותו.
שְׁגוּרָה – רהוטה ושוטפת.
שֶׁהוּא מְקֻבָּל – שהתפילה על החולה התקבלה ברצון.
מְטֹרָף – דחוי.
*
רכא אָמַר רַב חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם בְּעֶזְרוֹ, וּכְשֶׁמֵּת אוֹמְרִים לוֹ: אִי עָנָו, אִי חָסִיד, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְאַבְרָהָם אָבִינוּ מֵהֵיכָן לָנוּ שֶׁקָּבַע מָקוֹם? שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה' " (בראשית יט, כז) (ברכות ו ע"ב).
קוֹבֵעַ מָקוֹם – מתפלל במקום קבוע.
אוֹמְרִים לוֹ – בהספד עליו.
אִי – קריאת צער.
“עָמַד” – מילה הנדרשת כעוסקת בתפילה (כגון תפילת העמידה).
*
רכב אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: אֵין תְּפִלָּה שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה” (מלכים א ח, כח) – בִּמְקוֹם רִנָּה שָׁם תְּהֵא תְפִלָּה (ברכות ו ע"א).
נִשְׁמַעַת – מתקבלת (במרומים).
מְקוֹם רִנָּה – בית הכנסת שבו שרים בקול רם ובשמחה.
*
רכג אָמַר רָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַ' יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצוּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת? שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל” (תהלים פב, א). וּמִנַּיִן לַעֲשָׂרָה שֶׁמִּתְפַּלְּלִים שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל” (ברכות ו ע"א).
“בַּעֲדַת אֵל” – בקרב קבוצה של עשרה גברים (הוא המניין), שהיא לפי מסורת חז"ל ה"עדה".
*
רכד “וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם” (יחזקאל יא, טז) – אָמַר רַ' יִצְחָק: אֵלּוּ בָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁבְּבָבֶל.
דָּרַשׁ רָבָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ” (תהלים צ, א)? – אֵלּוּ בָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת (מגילה כט ע"א).
“לְמִקְדָּשׁ מְעַט” – מילים שנדרשו כמכוונות למוסדות הדתיים שהוקמו בבבל (שם ישב יחזקאל).
*
רכה “אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר” (שיר השירים ה, ב) – אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, “אֲנִי יְשֵׁנָה” – מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, “וְלִבִּי עֵר” – לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת (שהש"ר לפסוק).
“אֲנִי יְשֵׁנָה” וגו' – אף שבית המקדש הרוס (ומדומה לאדם ישן), החיים נמשכים בבתי הכנסת ובבתי המדרש.
*
רכו “פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי” (תהלים נה, יט) – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וּמִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ פְּדָאַנִי לִי וּלְבָנַי מִבֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם (ברכות ח ע"א).
“פָּדָה” וגו' – הפסוק נדרש כדברי הקב"ה הקובע כי תורה וגמילות חסדים (המכונים במדרשים שונים “שלום”) ותפילה בציבור (“ברבים”) גואלים כביכול גם אותו.
מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו – הוא נחשב בעיני.
פְּדָאַנִי – פדה אותי, גאל אותי.
*
רכז “וַאֲנִי תְּפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן” (תהלים סט, יד) – אֵימָתַי עֵת רָצוֹן? בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִין (ברכות ח ע"א).
עֵת רָצוֹן – זמן שבו התפילה מתקבלת ורצויה.
*
רכח “שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ” (תהלים סה, ג) – אָמַר רַ' פִּינְחָס בְּשֵׁם רַ' מֵאִיר וְרַ' יִרְמִיָה בְּשֵׁם רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא: בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִים אֵין אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכֻּלָּם מִתְפַּלְּלִים כְּאֶחָד, אֶלָּא כָל כְּנֵסִיָּה וּכְנֵסִיָּה מִתְפַּלֶּלֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ; הַכְּנֶסֶת הַזּוֹ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ הַכְּנֶסֶת הָאַחֶרֶת. וּמֵאַחַר שֶׁכָּל הַכְּנֵסִיּוֹת גּוֹמְרוֹת כָּל הַתְּפִלּוֹת, הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַתְּפִלּוֹת נוֹטֵל כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁנִּתְפַּלְלוּ בְּכָל הַכְּנֵסִיּוֹת כֻּלָּן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן עֲטָרוֹת וְנוֹתְנָן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ”, וְאֵין “עָדֶיךָ” אֶלָּא עֲטָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כֻּלָּם כַּעֲדִי תִּלְבָּשִׁי” (ישעיה מט, יח). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר” (שם שם, ג), שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַטֵּר בִּתְפִלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ” (יחזקאל טז, יב).
דָּבָר אַחֵר: “שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ” – אַתָּה מוֹצֵא בָּשָׂר וָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ שִׂיחַת שְׁנַיִם כְּאֶחָד; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא הַכֹּל מִתְפַּלְלִים לְפָנָיו וְהוּא שׁוֹמֵעַ וּמְקַבֵּל תְּפִלָתָם. דָּבָר אַחֵר: “שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה, עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ” – בָּשָׂר וָדָם, אִם בָּא עָנִי לוֹמַר דָּבָר לְפָנָיו אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ הֵימֶנּוּ, אִם בָּא עָשִׁיר לוֹמַר דָּבָר, מִיָּד הוּא שׁוֹמֵעַ וּמְקַבְּלוֹ; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא הַכֹּל שָׁוִים לְפָנָיו, הַנָּשִׁים וְהָעֲבָדִים וְהָעֲנִיִּים וְהָעֲשִׁירִים. תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי משֶׁה רַבָּם שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים כָּתוּב בּוֹ מַה שֶׁכָּתוּב בְּעָנִי; בְּמשֶׁה כָּתוּב: “תְּפִלָּה לְמשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים” (תהלים צ, א), וּבְעָנִי כָּתוּב: “תְּפִלָּה לְעָנִי כִּי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ” (שם קב, א) – זוֹ תְּפִלָּה וְזוֹ תְּפִלָּה, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהַכֹּל שָׁוִים בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם (שמו"ר כא, ד).
כְּאֶחָד – באותו הזמן.
כְּנֵסִיָּה – בית כנסת.
נוֹטֵל – לוקח.
עֲטָרוֹת – כתרים מפוארים.
“כַּעֲדִי” – כתכשיט.
שׁוֹמֵעַ הֵימֶנּוּ – מקשיב לו.
רַבָּם – אדונם, מורם.
לְהוֹדִיעֲךָ – לומר לך; ללמדך.
*
רכט אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּעִירוֹ וְאֵינוֹ נִכְנָס שָׁם לְהִתְפַּלֵּל נִקְרָא שָׁכֵן רַע, שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּה אָמַר ה' עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל” (ירמיה יב, יד); וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם גָּלוּת לוֹ וּלְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם” (שם) (ברכות ח ע"א).
“הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה” – מילים הנדרשות כמדברות על הגרים בקרבתו של בית הכנסת (וכאילו נוגעים בו).
*
רל אָמַר רָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַ' יִצְחָק: כָּל הָרָגִיל לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא בָּא יוֹם אֶחָד, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשָׁאֵל בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִי בָכֶם יְרֵא ה' שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ” (ישעיה נ, י) – אִם לִדְבַר מִצְוָה הָלַךְ – “נֹגַהּ לוֹ”, וְאִם לִדְבַר הָרְשׁוּת הָלַךְ – “וְאֵין נֹגַהּ לוֹ”.
אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא מָצָא שָׁם עֲשָׂרָה, מִיָּד הוּא כּוֹעֵס, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה” (שם שם, ב) (ברכות ו ע"ב; ילק"ש לישעיה, תעג).
מְשָׁאֵל בּוֹ – שואל עליו.
“אֲשֶׁר הָלַךְ” – ולא בא לבית הכנסת (משום שהיה עסוק במצווה או הלך לצורך אחר).
נֹגַהּ לוֹ" – וגורלו יאיר.
דְּבַר הָרְשׁוּת – עניין שאין בו מצווה.
עֲשָׂרָה – מספר הגברים הנדרשים לתפילה בציבור.
*
רלא אָמְרוּ לוֹ לְרַ' יוֹחָנָן: יֵשׁ זְקֵנִים בְּבָבֶל. תָּמַהּ וְאָמַר: “לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם” (דברים יא, כא) כָּתוּב, אֲבָל בְּחוּץ לָאָרֶץ לֹא! כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ לוֹ: מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים הֵם לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת – אָמַר: זוֹהִי שֶׁעָמְדָה לָהֶם, שֶׁכֵּן אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְבָנָיו: הַשְׁכִּימוּ וְהַעֲרִיבוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּדֵי שֶׁתַּאֲרִיכוּ יָמִים (ברכות ח ע"א).
“עַל הָאֲדָמָה” – היא ארץ ישראל.
מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים – לתפילות הבוקר והערב.
זוֹהִי שֶׁעָמְדָה לָהֶם – עובדה זו היא שהועילה להם (להאריך ימים בגולה).
*
רלב אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְעוֹלָם יַשְׁכִּים אָדָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה וְיִמָּנֶּה עִם עֲשָׂרָה הָרִאשׁוֹנִים; שֶׁאֲפִלּוּ מֵאָה בָּאִים אַחֲרָיו, נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּנֶגֶד כֻּלָּם (ברכות מז ע"ב).
יַשְׁכִּים – ראו בקטע הקודם.
יִמָּנֶּה וגו' – ייספר בין עשרת המתפללים, שהם המניין הראשונה הנדרש לתפילה.
שָׂכָר כְּנֶגֶד כֻּלָּם – שכר הזהה לשכר שיקבלו כל הרבים הבאים אחריו.
*
רלג אָמַר לוֹ רַ' יִצְחָק לְרַ' נַחֲמָן: מָה טַעַם אֵין מָר בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל? אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל. אָמַר לוֹ: יְכַנְּסוּ לְמָר עֲשָׂרָה – וְיִתְפַּלְּלוּ. אָמַר לוֹ: טֹרַח לִי בַּדָּבָר. – וְיֹאמַר לוֹ מָר לִשְׁלִיחַ צִבּוּר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלֵּל יָבוֹא וְיוֹדִיעַ לְמָר. אָמַר לוֹ: כָּל כָּךְ לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁאָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲנִי תְּפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן” (תהלים סט, יד)? אֵימָתַי עֵת רָצוֹן – בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִין (ברכות ז ע"ב-ח ע"א).
מָר – אדוני, כינוי של כבוד.
אֵינִי יָכוֹל – בשל זקנה או מחלה.
יְכַנְּסוּ וגו' – יתאסף בביתו מניין של מתפללים.
יוֹדִיעַ לְמָר – על קיום תפילה בציבור (כדי שיתפלל בביתו באותה העת).
מִשּׁוּם – בשם.
*
רלד מַעֲשֶׂה בְּרַ' אֱלִיעֶזֶר שֶׁנִּכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא מָצָא עֲשָׂרָה – וְשִׁחְרֵר עַבְדּוֹ וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה (ברכות מז ע"ב).
שִׁחְרֵר עַבְדּוֹ – ועשאו בן חורין, כדי שיוכל להצטרף למניין המתפללים.
*
רלה “אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי” (משלי ח, לד) – מַהוּ “לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי”? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם הָלַכְתָּ לְהִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת אַל תַּעֲמֹד עַל הַפֶּתַח הַחִיצוֹן לְהִתְפַּלֵּל שָׁם, אֶלָּא הֱוֵי מִתְכַּוֵּן לְהִכָּנֵס דֶּלֶת לִפְנִים מִדֶּלֶת. “לִשְׁקֹד עַל דַּלְתִּי” לֹא כָּתוּב אֶלָּא “עַל דַּלְתֹתַי” – שְׁתֵּי דְּלָתוֹת. וְלָמָּה כֵּן? שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֶה פְּסִיעוֹתֶיךָ וְנוֹתֵן לְךָ שָׂכָר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם תַּעֲשֶׂה כֵּן, דַּע שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. מָה כָּתוּב אַחֲרָיו? “כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים” (שם שם, לה) – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי הוּא זֶה שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא מָצָא אֶת כְּבוֹדִי שָׁם? אָמַר רַ' אַיְבוּ: וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד עָלֶיךָ. מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל” (תהלים פב, א). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְלֹא דַּיֶּךָּ שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא שֶׁאַתָּה יוֹצֵא מִשָּׁם טָעוּן בְּרָכוֹת, מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה' " (משלי ח, לה) (דב"ר ז, ב; ברכות כח ע"א).
אַל תַּעֲמֹד וגו' – כמי שמתכוון לעזוב במהירות האפשרית.
מִתְכַּוֵּן וגו' – הולך מתוך כוונה לעבור גם בדלת הפנימית.
מוֹנֶה פְּסִיעוֹתֶיךָ – סופר את הצעדים שצעדת.
מְקַבֵּל – פוגש.
אַחֲרָיו – בפסוק הבא.
עוֹמֵד עָלֶיךָ – כביכול לשרת אותך.
“בַּעֲדַת אֵל” – ראו קטע רכג.
“וַיָּפֶק” – יקבל, ישיג.
*
רלו אָמַר רַב חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת – אַל יַפְסִיעַ פְּסִיעָה גַּסָּה. אָמַר אַבַּיֵּי: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בִּיצִיאָתוֹ, אֲבָל בִּכְנִיסָתוֹ מִצְוָה לָרוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה' " (הושע ו, ג) (ברכות ו ע"ב).
פְּסִיעָה גַּסָּה – הליכה בפסיעות גדולות ומהירות (שלא ייראה כאילו הוא בורח משם).
בִּכְנִיסָתוֹ – לבית הכנסת.
*
רלז שָׁנִינוּ, אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לְהִתְפַּלֵּל וְקָדַם אֶחָד מֵהֶם לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא הִמְתִּין אֶת חֲבֵרוֹ וְיָצָא – טוֹרְפִין לוֹ תְּפִלָּתוֹ בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ, הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזֵב אָרֶץ” (איוב יח, ד); וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ” (שם) (ברכות ה ע"ב).
וְקָדַם – הקדים לסיים.
וְיָצָא – וכך צריך החבר לחזור לביתו לבדו (מבית הכנסת שמרוחק מן היישוב).
טוֹרְפִין – זורקים ומשליכים בכעס ובזלזול.
“טֹרֵף” וגו' – פסוק הנדרש כאומר כי מי שעוזב את האחר, תפילתו בעד נפשו מושלכת מול פניו.
“וְיֶעְתַּק צוּר” – מילים הנדרשות כשינוי מקומו של הצור, הוא הקב"ה (ראו דברים לב, יח).
*
רלח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶם קַלּוּת רֹאשׁ, אֵין אוֹכְלִין בָּהֶם וְאֵין שׁוֹתִין בָּהֶם, וְאֵין נֵאוֹתִין בָּהֶם וְאֵין מְטַיְּלִין בָּהֶם, וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶם בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. וְאֵין מַסְפִּידִין בָּהֶם הֶסְפֵּד שֶׁל יָחִיד. אֲבָל קוֹרִין בָּהֶם וְשׁוֹנִין בָּהֶם, וּמַסְפִּידִין בָּהֶם הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים, וּמְכַבְּדִין אוֹתָם וּמַרְבִּיצִין אוֹתָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ בָּהֶם עֲשָׂבִים. אָמַר רַ' יְהוּדָה: אֵימָתַי? בְּיִשּׁוּבָם; אֲבָל בְּחֻרְבָּנָם מַנִּיחִין אוֹתָם לַעֲלוֹת. עָלוּ בָהֶם עֲשָׂבִים – לֹא יִתְלֹשׁ, מִפְּנֵי עָגְמַת הַנֶּפֶשׁ.
וְעוֹד אָמַר רַ' יְהוּדָה: בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁחָרַב – אֵין מַסְפִּידִין בְּתוֹכוֹ, וְאֵין מַפְשִׁילִין בְּתוֹכוֹ חֲבָלִים, וְאֵין פּוֹרְשִׂין לְתוֹכוֹ מְצוּדוֹת, וְאֵין שׁוֹטְחִין עַל גַּגּוֹ פֵּרוֹת, וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ קָפֶּנְדַּרְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם” (ויקרא כו, לא) – קְדֻשָּׁתָם אַף כְּשֶׁהֵם שׁוֹמְמִים.
רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: הָרוֹקֵק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּרוֹקֵק בְּבָבַת עֵינוֹ (מגילה כח ע"א-ע"ב; ירושלמי ברכות ג, ה).
קַלּוּת רֹאשׁ – זלזול.
נֵאוֹתִין – עושים בהם שימוש להנאת האדם.
מְטַיְּלִין – לשם הנאה.
הֶסְפֵּד שֶׁל יָחִיד – על אדם מן השורה שנפטר (ומספר מלוויו קטן).
קוֹרִין, שׁוֹנִין – בתורה ובמשנה.
הֶסְפֵּד שֶׁל רַבִּים – על תלמיד חכם ומנהיג.
מְכַבְּדִין, מַרְבִּיצִין – מטאטאים ומזליפים מים כדי שישקע האבק.
אֵימָתַי? בְּיִשּׁוּבָם – כל האמור לעיל נהוג כאשר בתי הכנסת מיושבים.
מַנִּיחִין – מאפשרים (לעשבים).
עָגְמַת הַנֶּפֶשׁ – צער, שהעשבים הצומחים מעוררים את הכאב על החורבן.
מַפְשִׁילִין – שוזרים.
מְצוּדוֹת – מלכודות.
שׁוֹטְחִין – לשם ייבוש.
קָפֶּנְדַּרְיָא – קיצור דרך.
קְדֻשָּׁתָם וגו' – בתי הכנסת הם מקומות מקודשים גם בחורבנם.
רוֹקֵק – יורק.
בָּבַת עֵינוֹ – של הקב"ה, כביכול.
*
רלט אָמַר רַב אַסִּי: בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל עַל תְּנַאי הֵם עֲשׂוּיִים, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶם קַלּוּת רֹאשׁ. וּמַה הִיא? חֶשְׁבּוֹנוֹת.
אָמַר רַב אַסִּי: בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁמְּחַשְּׁבִין בּוֹ חֶשְׁבּוֹנוֹת – מְלִינִין בּוֹ אֶת הַמֵּת (מגילה כח ע"ב).
עַל תְּנַאי וגו' – נבנו בתנאי שאפשר לעשות בהם גם שימושים של חול.
קַלּוּת רֹאשׁ – ראו בקטע הקודם.
חֶשְׁבּוֹנוֹת – עשיית חשבונות של ענייני חולין (שהם ביטוי לקלות ראש).
מְלִינִין בּוֹ אֶת הַמֵּת – מותר להחזיק בו גופת אדם מת.
*
רמ אָמַר רַב: כָּל עִיר שֶׁגַּגּוֹתֶיהָ גְבוֹהִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְסוֹף חֲרֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת חָרְבֹתָיו” (עזרא ט, ט)
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? – בְּבָתִּים, אֲבָל בִּירָנִיּוֹת וּמִגְדָּלִים אֵין בְּכָךְ כְּלוּם (שבת יא ע"א).
גַּגּוֹתֶיהָ – גגות הבתים.
“בֵּית אֱלֹהֵינוּ” – הוא בית הכנסת.
בִּירָנִיּוֹת וּמִגְדָּלִים – מצודות ובתים גבוהים הנבנים לצורכי ציבור או לנוי.
*
רמא אָמַר רַב חִסְדֶּא: אַל יִסְתֹּר אָדָם בֵּית כְּנֶסֶת עַד שֶׁיִּבְנֶה בֵּית כְּנֶסֶת אַחֵר (בבא בתרא ג ע"ב).
יִסְתֹּר – יהרוס.
עַד שֶׁיִּבְנֶה – קודם שיבנה.
*
רמב רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא וְרַ' הוֹשַׁעְיָא רַבָּה הָיוּ מְטַיְּלִים בֵּין בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת הַלָּלּוּ שֶׁל לֹד. אָמַר לוֹ רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא לְרַ' הוֹשַׁעְיָא רַבָּה: כַּמָּה מָמוֹן שִׁקְּעוּ אֲבוֹתַי כָּאן. אָמַר לוֹ: כַּמָּה נְפָשׁוֹת שִׁקְּעוּ אֲבוֹתֶיךָ כָּאן! וְכִי לֹא הָיוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁיַּעַסְקוּ בַּתּוֹרָה?
רַ' אָבִין – עָשׂוּ לוֹ שַׁעַר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל. בָּא רַ' מָנִי אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ: רְאֵה מָה שֶׁעָשִׂיתִי! קָרָא עָלָיו: “וַיִּשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת עֹשֵׂהוּ וַיִּבֶן הֵיכָלוֹת” (הושע ח, יד) – וְכִי לֹא הָיוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁיַּעַסְקוּ בַּתּוֹרָה? (ירושלמי שקלים ה, ד).
שִׁקְּעוּ – השקיעו (בבניין בתי הכנסת).
כַּמָּה נְפָשׁוֹת וגו' – כמה בני אדם איבדו את חיי העולם הבא בכך שהממון הוּצא על בניינים במקום על לומדי תורה.
*
רמג רַ' אֶלְעָזָר לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהֵינוּ, שֶׁתַּשְׁכֵּן בְּפוּרֵינוּ אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת, וְתַרְבֶּה גְּבוּלֵנוּ בְּתַלְמִידִים, וְתַצְלִיחַ סוֹפֵנוּ אַחֲרִית וְתִקְוָה, וְתָשִׂים חֶלְקֵנוּ בְּגַן עֵדֶן, וְתַקְּנֵנוּ בְּחָבֵר טוֹב וְיֵצֶר טוֹב בְּעוֹלָמְךָ, וְנַשְׁכִּים וְנִמְצָא יִחוּל לְבָבֵנוּ לְיִרְאָה אֶת שִׁמְךָ, וְתָבוֹא לְפָנֶיךָ קֹרַת נַפְשֵׁנוּ לְטוֹבָה.
רַ' יוֹחָנָן לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהֵינוּ, שֶׁתָּצִיץ בְּבָשְׁתֵּנוּ וְתַבִּיט בְּרָעָתֵנוּ, וְתִתְלַבֵּשׁ בְּרַחֲמֶיךָ, וְתִתְכַּסֶּה בְּעֻזְּךָ, וְתִתְעַטֵּף בַּחֲסִידוּתֶךָ, וְתִתְאַזֵּר בַּחֲנִינוּתְךָ, וְתָבוֹא לְפָנֶיךָ מִדַּת טוּבְךָ וְעַנְוְתָנוּתֶךָ.
רַ' זֵירָא לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהֵינוּ, שֶׁלֹּא נֶחְטָא וְלֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם מֵאֲבוֹתֵינוּ.
רַ' חִיָּא לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תּוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ, וְאַל יִדְוֶה לִבֵּנוּ וְאַל יֶחְשְׁכוּ עֵינֵינוּ.
רַב לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהֵינוּ, שֶׁתִּתֵּן לָנוּ חַיִּים אֲרוּכִים. חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת, חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא לָנוּ אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה.
לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ – לאחר אמירת תפילת העמידה.
פּוּרֵינוּ – גורלנו, חלקנו.
גְּבוּלֵנוּ – האזור שאנו גרים בו.
וְתַצְלִיחַ וגו' – שיהיו חיינו מלאים עד סופם בציפייה טובה ובתקווה.
תַקְּנֵנוּ – חזק אותנו.
נִמְצָא יִחוּל וגו' – תתקיים תקוותנו לִירָא אותך.
קֹרַת נַפְשֵׁנוּ – הדברים שמסבים לנו קורת רוח, צרכינו.
בָּשְׁתֵּנוּ, רָעָתֵנוּ – חטאינו שאנו בושים בהם.
תִתְאַזֵּר בַּחֲנִינוּתְךָ – תחגור את מידת הרחמים (כחגורה).
נִכָּלֵם מֵאֲבוֹתֵינוּ – נתבייש כשנפגוש באבותינו.
יִדְוֶה – יכאב.
אֲרוּכִים – בריאים.
חִלּוּץ עֲצָמוֹת – גוף מלא כוח.
*
רַבִּי לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּצִּילֵנוּ מֵעַזֵּי פָּנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים, מֵאָדָם רַע וּמִפֶּגַע רַע, מִיֵּצֶר רַע, מֵחָבֵר רַע, מִשָּׁכֵן רַע, וּמִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית, וּמִדִּין קָשֶׁה וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶּן בְּרִית בֵּין שֶׁאֵינוֹ בֶּן בְּרִית.
רַב סָפְרָא לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהֵינוּ, שֶׁתָּשִׂים שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּבְפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה וּבֵין הַתַּלְמִידִים הָעוֹסְקִים בְּתוֹרָתְךָ, בֵּין עוֹסְקִין לִשְׁמָהּ בֵּין עוֹסְקִין שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וְכָל הָעוֹסְקִין שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – יְהִי רָצוֹן שֶׁיְּהוּ עוֹסְקִין לִשְׁמָהּ.
רַ' אֲלֶכְּסַנְדְּרֵי לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהֵינוּ, שֶׁתַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן אוֹרָה וְאַל תַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן חֲשֵׁכָה, וְאַל יִדְוֶה לִבֵּנוּ וְאַל יֶחְשְׁכוּ עֵינֵינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: זוֹהִי תְּפִלַּת רַב הַמְנוּנָא, וְרַ' אֲלֶכְּסַנְדְּרֵי לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁרְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, וּמִי מְעַכֵּב? שְׂאוֹר שֶׁבְּעִסָּה וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁתַּכְנִיעֵם מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ וְנָשׁוּב לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם.
רָבָא לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: אֱלוֹהַי, עַד שֶׁלֹּא נוֹצַרְתִּי אֵינִי כְּדַאי, וְעַכְשָׁו שֶׁנּוֹצַרְתִּי כְּאִלּוּ לֹא נוֹצַרְתִּי. עָפָר אֲנִי בְּחַיַּי – קַל וָחֹמֶר בְּמִיתָתִי, הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ כִּכְלִי מָלֵא בּוּשָׁה וּכְלִמָּה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהַי, שֶׁלֹּא אֶחְטָא עוֹד, וּמָה שֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ מָרֵק בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, אֲבָל לֹא עַל יְדֵי יִסּוּרִים וָחֳלָאִים רָעִים.
מַר בְּנוֹ שֶׁל רָבִינָא כְּשֶׁהָיָה מְסַיֵּם תְּפִלָּתוֹ אָמַר כָּךְ: אֱלוֹהַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרַע וְשִׂפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְּלַי נַפְשִׁי תִּדֹּם, וְנַפְשִׁי כְּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה. פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתְךָ וּבְמִצְווֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְתַצִּילֵנִי מִפֶּגַע רַע, מִיֵּצֶר הָרַע וּמֵאִשָּׁה רָעָה וּמִכָּל רָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בָּעוֹלָם. וְכָל הַחוֹשְׁבִים עָלַי רָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִּי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי (ברכות טז ע"ב-יז ע"א).
רַבִּי – יהודה הנשיא.
עַזֵּי פָּנִים – חצופים.
בַּעַל דִּין – העומד מול האדם במשפט.
בֶּן בְּרִית – יהודי.
פָּמַלְיָא וגו' – המלאכים המלווים את הקב"ה במרום ותלמידי החכמים שעל הארץ.
עוֹסְקִין לִשְׁמָהּ – לומדים תורה לשם הלימוד בלבד.
קֶרֶן אוֹרָה – פינה מוארת.
שְׂאוֹר שֶׁבְּעִסָּה – כינוי ליצר הרע (המתסיס את האדם כמו השמרים הניתנים בבצק כדי שיתפח).
מָרֵק – מחק, טהר.
נְצֹר וגו' – שמור שלא אדבר דברים של רוע.
וְלִמְקַלְּלַי וגו' – לא אגיב על דברי קללה המוטחים כנגדי.
מִתְרַגְּשׁוֹת – קרבות ובאות.
*
רמד אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנַי וְלִפְנִים, וְרָאִיתִי אַכְתְּרִיאֵל יָהּ ה' צְבָאוֹת יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, וְאָמַר לִי: יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, בָּרְכֵנִי! אָמַרְתִּי לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ וְיִגֹּלּוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְנִעְנַע לִי בְּרֹאשׁוֹ.
לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁלֹּא תְּהֵא בִּרְכַּת הֶדְיוֹט קַלָּה בְעֵינֶיךָ (ברכות ז ע"א).
יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע – כוהן גדול.
לִפְנַי וְלִפְנִים – לקודש הקודשים.
אַכְתְּרִיאֵל יָהּ ה' צְבָאוֹת – כינוי לקב"ה (מתורת המסתורין).
יִכְבְּשׁוּ – יתגברו, ינצחו.
יִגֹּלּוּ וגו' – הרחמים יתגלגלו ויבואו ויכסו את מידת הדין.
וְתִכָּנֵס לָהֶם – תצא לקראתם.
נִעְנַע לִי בְּרֹאשׁוֹ – כמסכים לדברים.
לֹא תְּהֵא וגו' – אל תקל ראש בברכה אפילו של אדם פשוט (כשם שהקב"ה לא זילזל בברכת בשר ודם).
*
רמה כָּל הַתְּפִלּוֹת בְּטֵלוֹת, הַהוֹדָאָה אֵינָהּ בְּטֵלָה (ויק"ר ט, ז).
בְּטֵלוֹת – לעתיד לבוא.
הַהוֹדָאָה – דברי התודה שבתפילה (בברכת “מודים”).
*
רמו כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ – הִמָּלֵךְ בְּקוֹנְךָ וְצֵא.
מַהוּ “הִמָּלֵךְ בְּקוֹנְךָ וְצֵא”? זוֹ תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ.
מַהִי תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהַי, שֶׁתּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם, וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יָדַי, וְתִתְּנֵנִי לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָּל רוֹאַי. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה (ברכות כט ע"ב).
הִמָּלֵךְ בְּקוֹנְךָ – התייעץ עם בוראך.
תִסְמְכֵנִי – תחזק אותי.
כָּל רוֹאַי – כל בני האדם שאפגוש.
*
רמז רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הַהוֹלֵךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה וְאוֹמֵר: הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר יִהְיוּ צְרָכֵיהֶם לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
שָׁנוּ חֲכָמִים: הַמִּתְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיִל וְלִסְטִים מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. וְאֵיזוֹ הִיא תְּפִלָּה קְצָרָה? רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עֲשֵׂה רְצוֹנְךָ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְתֵן נַחַת רוּחַ לִירֵאֶיךָ מִתַּחַת, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שְׁמַע שַׁוְעַת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה מְהֵרָה בַּקָּשָׁתָם. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: צָרְכֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מְרֻבִּים וְדַעְתָּם קְצָרָה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהֵינו, שֶׁתִּתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵי מַחְסוֹרָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה (ברכות כח ע"ב-כט ע"ב).
תְּפִלָּה קְצָרָה – במקום תפילת העמידה הארוכה.
פָּרָשַׁת הָעִבּוּר – פרשת דרכים, צומת שבו עוברים אנשים.
גְּדוּדֵי חַיִל וְלִסְטִים – גדודי אויב ושודדים.
נַחַת רוּחַ – רוגע ושמחה.
שַׁוְעַת – זעקת, קריאת.
דַעְתָּם קְצָרָה – הם חסרי סבלנות (ומתקשים להתרכז בתפילה).
גְּוִיָּה – גוף, אדם.
*
רמח הַנִּכְנָס לִכְרַךְ מִתְפַּלֵּל שְׁתַּיִם, אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: אַרְבַּע, שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ; נוֹתֵן הוֹדָאָה עַל שֶׁעָבַר וְצוֹעֵק עַל הֶעָתִיד.
שָׁנוּ חֲכָמִים: בִּכְנִיסָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהַי, שֶׁתַּכְנִיסֵנִי לִכְרַךְ זֶה בְּשָׁלוֹם. נִכְנַס – אוֹמֵר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהַי, שֶׁהִכְנַסְתַּנִי לִכְרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם. בִּקֵּשׁ לָצֵאת – אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹוהַי וֶאֱלוֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתּוֹצִיאֵנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם. יָצָא – אוֹמֵר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהַי, שֶׁהוֹצֵאתַנִי מִכְּרַךְ זֶה לְשָׁלוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁהוֹצֵאתַנִי לְשָׁלוֹם כָּךְ תּוֹלִיכֵנִי לְשָׁלוֹם וְתִסְמְכֵנִי לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנֵי לְשָׁלוֹם וְתַצִּילֵנִי מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ (ברכות ס ע"א).
כְּרַךְ – עיר (שהחיים בה סואנים ולעיתים מסוכנים).
שְׁתַּיִם – שתי תפילות.
הוֹדָאָה – תודה.
צוֹעֵק – מתפלל, מבקש.
תּוֹלִיכֵנִי וגו' – ראו קטע רמו.
*
רמט שָׁנוּ חֲכָמִים: הַנִּכְנָס לְבֵית הַמֶּרְחָץ אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי מִזֶּה וּמִכַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְאַל יֶאֱרַע בִּי דְּבַר קַלְקָלָה וְעָווֹן, וְאִם יֶאֱרַע בִּי דְּבַר קַלְקָלָה וְעָווֹן תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה לְכָל עֲווֹנוֹתָי.
בִּיצִיאָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? אָמַר רַ' אַחָא: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהַי, שֶׁהִצַּלְתַּנִי מִן הָאוּר.
הַנִּכְנָס לְהַקִּיז דָּם אוֹמֵר: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלוֹהַי, שֶׁיְּהֵא עֵסֶק זֶה לִי לִרְפוּאָה וְתִרְפָּאֵנִי, כִּי אֵל רוֹפֵא נֶאֱמָן אַתָּה וּרְפוּאָתְךָ אֱמֶת.
כְּשֶׁעוֹמֵד – מַהוּ אוֹמֵר? אָמַר רַ' אַחָא: בָּרוּךְ רוֹפֵא חִנָּם.
הַנִּכְנָס לְבֵית הַכִּסֵּא אוֹמֵר: הִתְכַּבְּדוּ, מְכֻבָּדִים, קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן, תְּנוּ כָבוֹד לֶאֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל; הַרְפּוּ מִמֶּנִּי עַד שֶׁאִכָּנֵס וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹנִי וְאָבוֹא אֲלֵיכֶם.
אָמַר אַבַּיֵּי: לֹא יֹאמַר אָדָם כָּךְ, שֶׁמָּא יַנִּיחוּהוּ וְיֵלְכוּ. אֶלָּא יֹאמַר: שִׁמְרוּנִי, שִׁמְרוּנִי! עִזְרוּנִי, עִזְרוּנִי! סִמְכוּנִי, סִמְכוּנִי! הַמְתִּינוּ לִי, הַמְתִּינוּ לִי, עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא, שֶׁכֵּן דַּרְכָּם שֶׁל בְּנֵי אָדָם (ברכות ס ע"א-ע"ב).
מִזֶּה וּמִכַּיּוֹצֵא בּוֹ – מצרות ומסכנות הכרוכות בשרייה במקום ציבורי מסוכן זה ובדומים לו (וזאת בשל ריבוי אנשים המתהלכים בעירום חלקי או מלא, בריכות מים וטמפטורה גבוהה).
קַלְקָלָה וְעָווֹן – התנהגות מוסרית פגומה.
הָאוּר – האש (לחימום המים).
לְהַקִּיז דָּם – לשם חיזוק הגוף ולרפואה.
עוֹמֵד – עם סיום הקזת הדם.
רוֹפֵא חִנָּם – הקב"ה, הדואג לבריאות האדם בלא בקשת תמורה.
הִתְכַּבְּדוּ וגו' – פנייה למלאכים המלווים את האדם לכל מקום.
הַרְפּוּ מִמֶּנִּי – עזבו אותי (לזמן קצר).
סִמְכוּנִי – תמכו בי.
שֶׁכֵּן דַּרְכָּם שֶׁל בְּנֵי אָדָם – טבע האדם הוא שעליו להיכנס לשירותים.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות