רנ לֹא יִטְעַם אָדָם כְּלוּם עַד שֶׁיְּבָרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ” (תהלים כד, א). הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְרָכָה – מָעַל (תוספתא ברכות ד, א).
לֹא יִטְעַם וגו' – לא יאכל אדם דבר לפני שיברך על המאכל.
מָעַל – נהנה בלא רשות מדבר מקודש.
*
רנא “יוּמַת הַמֵּת” (דברים יז, ו) – רָשָׁע בְּחַיָּיו חָשׁוּב כַּמֵּת, מִפְּנֵי שֶׁרוֹאֶה חַמָּה זוֹרַחַת וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ “יוֹצֵר אוֹר”, שׁוֹקַעַת – וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ “מַעֲרִיב עֲרָבִים”, אוֹכֶל וְשׁוֹתֶה וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ; אֲבָל הַצַּדִּיקִים מְבָרְכִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וְשֶׁרוֹאִים וְשֶׁשּׁוֹמְעִים. (תנחומא וזאת הברכה, ז).
“יוּמַת הַמֵּת” – הביטוי נדרש על הרשע, שכבר בחייו נחשב כמת.
“יוֹצֵר אוֹר”, “מַעֲרִיב עֲרָבִים” – ברכות הנאמרות לפני קריאת שמע של בוקר וערב.
כָּל דָּבָר וְדָבָר – ובקטעים שלהלן יובא פירוט רב.
*
רנב אָמַר רַב יְהוּדָה: מִי שֶׁיּוֹצֵא בִּימֵי נִיסָן וְרוֹאֶה אִילָנוֹת כְּשֶׁהֵם מְלַבְלְבִים אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבִים לְהִתְנָאוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם.
אָמַר מָר זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁמְּבָרְכִין עַל הָרֵיחַ? שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ” (תהלים קנ, ו) – אֵיזֶהוּ דָבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנָה מִמֶּנּוּ? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה הָרֵיחַ (ברכות מג ע"ב).
חִסֵּר – מנע, החסיר.
בְּרִיּוֹת – דברים שנבראו.
לְהִתְנָאוֹת – לשמח, לגרום הנאה.
*
רנג רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ רָאָה אֶת הַפַּת וְאָמַר: בָּרוּךְ שֶׁבָּרָא פַּת זוֹ, כַּמָּה נָאָה פַּת זוֹ! – הֲרֵי זוֹ בִּרְכָתָהּ; אֲפִלּוּ רָאָה תְּאֵנִים וְאָמַר: בָּרוּךְ שֶׁבָּרָא תְּאֵנִים הַלָּלוּ, כַּמָּה הֵן נָאוֹת! – זוֹהִי בִּרְכָתָן.
רַ' יוֹסֵי אָמַר: כָּל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבַּע שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בִּבְרָכוֹת – לֹא יָצָא (תוספתא ברכות ד, ד-ה).
הֲרֵי זוֹ בִּרְכָתָהּ – ויצא במילים אלה ידי חובת ברכה על אכילת לחם (אף שלא זה הנוסח שנתקבל בסופו של דבר).
כָּל הַמְשַׁנֶּה וגו' – מי שאינו אומר את הברכות בנוסח שקבעו חכמים, לא יצא ידי חובתו (ולגבי הפת: “המוציא לחם מן הארץ”).
*
רנד הָרוֹאֶה אִילָנוֹת נָאִים וּבְנֵי אָדָם נָאִים אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁכֵּן בָּרָא בְּרִיּוֹת נָאוֹת בְּעוֹלָמוֹ.
מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁרָאָה גּוֹיָה נָאָה וּבֵרֵךְ עָלֶיהָ.
– לֹא כֵן אָמְרוּ בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: “וְלֹא תְחָנֵּם” (דברים ז, ב) – לֹא תִּתֵּן עֲלֵיהֶם חֵן?
– מָה אָמַר? “אֲבַסְקַנְטָא” לֹא אָמַר, אֶלָּא “שֶׁכָּךְ בָּרָא בְּרִיּוֹת נָאוֹת בְּעוֹלָמוֹ”; שֶׁכֵּן אֲפִלּוּ רָאָה גָּמָל נָאֶה, סוּס נָאֶה, חֲמוֹר נָאֶה, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁבָּרָא בְּרִיּוֹת נָאוֹת בְּעוֹלָמוֹ.
– זוֹ דַרְכּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְהִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים? אֶלָּא דֶּרֶךְ עַקְמוּמִית הָיְתָה, וְהִבִּיט שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ (ירושלמי ברכות א, ט).
בְּרִיּוֹת – דברים שנבראו.
“וְלֹא תְחָנֵּם” – ביטוי הנדרש מלשון מציאת חן, איסור התענגות על יופיים של נוכרים.
“אֲבַסְקַנְטָא” – ביוונית: יצילוך האלים מכל רע (קריאת התפעלות מיופי של דבר).
דֶּרֶךְ עַקְמוּמִית – דרך מתפתלת.
שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ – שלא לרצונו.
*
רנה הָרוֹאֶה אֻכְלוּסֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: בָּרוּךְ חֲכַם הָרָזִים, שֶׁאֵין דַּעְתָּם דּוֹמָה זֶה לָזֶה וְאֵין פַּרְצוּפֵיהֶם דּוֹמִים זֶה לָזֶה. בֶּן זוֹמָא רָאָה אֻכְלוּסִין עַל גַּבֵּי מַעֲלֶה בְּהַר הַבַּיִת, אָמַר: בָּרוּךְ חֲכַם הָרָזִים וּבָּרוּךְ שֶׁבָּרָא כָּל אֵלּוּ לְשַׁמְּשֵׁנִי. הוּא הָיָה אוֹמֵר: כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַע אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁמָּצָא פַּת לֶאֱכֹל: חָרַשׁ וְזָרַע וְקָצַר וְעִמֵּר וְדָשׁ וְזָרָה וּבָרַר וְטָחַן וְהִרְקִיד וְלָשׁ וְאָפָה, וְאַחַר כָּךְ אָכַל – וַאֲנִי מַשְׁכִּים וּמוֹצֵא כָּל אֵלֶּה מְתֻקָּנִים לְפָנַי; וְכַמָּה יְגִיעוֹת יָגַע אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁמָּצָא בֶּגֶד לִלְבּשׁ: גָּזַז וְלִבֵּן וְנִפֵּץ וְטָוָה וְאָרַג, וְאַחַר כָּךְ מָצָא בֶּגֶד לִלְבּשׁ – וַאֲנִי מַשְׁכִּים וּמוֹצֵא כָּל אֵלֶּה מְתֻקָּנִים לְפָנַי. כָּל הָאֻמָּנֻיּוֹת שׁוֹקְדוֹת וּבָאוֹת לְפֶתַח בֵּיתִי וַאֲנִי מַשְׁכִּים וּמוֹצֵא כָּל אֵלֶּה לְפָנַי.
הוּא הָיָה אוֹמֵר: אוֹרֵחַ טוֹב מַהוּ אוֹמֵר? כַּמָּה טְרָחוֹת טָרַח בַּעַל הַבַּיִת בִּשְׁבִילִי, כַּמָּה בָּשָׂר הֵבִיא לְפָנַי, כַּמָּה יַיִן הֵבִיא לְפָנַי, כַּמָּה גְּלֻסְקָאוֹת הֵבִיא לְפָנַי, וְכָל מָה שֶׁטָּרַח לֹא טָרַח אֶלָּא בִּשְׁבִילִי. אֲבָל אוֹרֵחַ רַע מַהוּ אוֹמֵר: מָה טֹרַח טָרַח בַּעַל הַבַּיִת זֶה? פַּת אַחַת אָכַלְתִּי, חֲתִיכָה אַחַת אָכַלְתִּי, כּוֹס אֶחָד שָׁתִיתִי, כָּל טֹרַח שֶׁטָּרַח בַּעַל הַבַּיִת זֶה לֹא טָרַח אֶלָּא בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו.
עַל אוֹרֵחַ טוֹב מַהוּ אוֹמֵר: “זְכֹר כִּי תַשְׂגִּיא פָעֳלוֹ אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים” (איוב לו, כד); עַל אוֹרֵחַ רַע נֶאֱמַר: “לָכֵן יְרֵאוּהו אֲנָשִׁים” (שם לז, כד).
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָרוֹאֶה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁחָלַק מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו; חַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם – אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן מֵחָכְמָתוֹ לְבָשָׂר וָדָם. הָרוֹאֶה מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו; מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם – אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם (ברכות נח ע"א).
אֻכְלוּסֵי – מספר גדול של אנשים.
חֲכַם הָרָזִים – הקב"ה, היודע את מה שנסתר בלבותיהם של כל האנשים.
דַּעְתָּם – מחשבותיהם.
מַעֲלֶה – מדרגה.
לְשַׁמְּשֵׁנִי – לשרתני.
עִמֵּר – אסף בערימות.
דָשׁ וְזָרָה וּבָרַר – פעולות שונות בגורן לניפוי התבואה.
הִרְקִיד – ניפה (את הקמח).
לִבֵּן וְנִפֵּץ – ניקה (את הצמר) והסיר ממנו לכלוך.
אֻמָּנֻיּוֹת – בעלי מלאכה ותוצרתם.
גְּלֻסְקָאוֹת –כיכרות לחם משובח.
עַל אוֹרֵחַ טוֹב וגו' – מה נאמר עליו במקרא.
“זְכֹר כִּי תַשְׂגִּיא” – זכור לברך ולרומם.
“יְרֵאוּהו אֲנָשִׁים” – ויתרחקו ממנו.
חָלַק – שיתף, נתן חלק.
*
רנו הָרוֹאֶה בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל בְּיִשּׁוּבָם, אוֹמֵר: בָּרוּךְ מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה; בְּחֻרְבָּנָם, אוֹמֵר: בָּרוּךְ דַּיַּן אֱמֶת.
עֻלָּא וְרַב חִסְדָּא הָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ, כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְפִתְחוֹ שֶׁל בֵּית רַב חָנָא בַּר חֲנִילַאי, מָשַׁךְ רַב חִסְדָּא וְנֶאֱנַח. אָמַר לוֹ עֻלָּא: מִפְּנֵי מָה אַתָּה נֶאֱנַח? אָמַר לוֹ: הֵיאַךְ לֹא אֵאָנַח? בַּיִת שֶׁהָיוּ בּוֹ שִׁשִּׁים אוֹפוֹת בַּיּוֹם וְשִׁשִּׁים אוֹפוֹת בַּלַּיְלָה, וְאָפוּ לְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ, וְלֹא הוֹצִיא רַב חָנָא יָדוֹ מִן הַכִּיס, שֶׁאָמַר: שֶׁמָּא יָבוֹא עָנִי בֶּן טוֹבִים, וְעַד שֶׁיַּגִּיעַ לַכִּיס יִתְבַּיֵּשׁ; וְעוֹד שֶׁהָיוּ אַרְבָּעָה שְׁעָרִים פְּתוּחִים לוֹ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, וְכָל מִי שֶׁנִּכְנַס רָעֵב יָצָא שָׂבֵעַ, וְחִטִּים וּשְׂעוֹרִים הָיוּ מוּטָלוֹת לוֹ בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת מִבַּחוּץ, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ לִטֹּל בַּיּוֹם יָבוֹא וְיִטֹּל בַּלַּיְלָה, – עַכְשָׁו נֶהְפַּךְ תֵּל שְׁמָמָה – וְלֹא אֵאָנַח? (ברכות נח ע"ב).
יִשּׁוּבָם – מיושבים באנשים.
מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה – מקומם את שטחי ארץ ישראל (ו"אלמנה" כינוי לעם ישראל בימיו הקשים).
בָּרוּךְ דַּיַּן אֱמֶת – ברכה על בשורה רעה (וראו בקטע הבא).
מָשַׁךְ – נשם נשימה כבדה.
הֵיאָךְ – כיצד.
לֹא הוֹצִיא וגו' – לא התרחק מקופת הכספים לצדקה.
בֶּן טוֹבִים – ממשפחה חשובה.
וְעַד שֶׁיַּגִּיעַ וגו' – עד שילך ר' חנא להביא כספו לעני, יתבייש זה וילך.
שְׁנֵי בַּצֹּרֶת – שנות בצורת.
לִטֹּל – לקחת.
*
רנז הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה – אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ. עַל הַזִּקִּין וְעַל הַזְּוָעוֹת וְעַל הָרְעָמִים וְעַל הָרוּחוֹת וְעַל הַבְּרָקִים אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁכּוֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם. עַל הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְעַל הַיַּמִּים וְעַל הַנְּהָרוֹת וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת אוֹמֵר: בָּרוּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָדוֹל, בִּזְמַן שֶׁרוֹאֵהוּ לִפְרָקִים. עַל הַגְּשָׁמִים וְעַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. עַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת אוֹמֵר: בָּרוּךְ דַּיַּן אֱמֶת. בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ וְקָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָּנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין עַל הַטּוֹבָה וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין עַל הָרָעָה.
חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ” (דברים ו, ה), “בְּכָל לְבָבְךָ” – בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר הָרַע, “וּבְכָל נַפְשְׁךָ” – אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ, “וּבְכָל מְאֹדֶךָ” – בְּכָל מָמוֹנְךָ; דָּבָר אַחֵר: “בְּכָל מְאֹדֶךָ” – בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ (ברכות ט, א).
נֶעֶקְרָה – סולקה.
זִקִּין – כוכבים נופלים.
זְוָעוֹת – רעידות אדמה.
בִּזְמַן שֶׁרוֹאֵהוּ וגו' – רק אם רואה אותו מפעם לפעם (ולא דרך קבע).
עַל הָרָעָה מֵעֵין עַל הַטּוֹבָה וגו' – על דבר רע שעשוי לצאת ממנו דבר טוב (כגון פטירת אדם המשאיר אחריו ירושה) או על דבר טוב שעשוי לצאת ממנו דבר רע – יש לברך על פי המצב העכשווי ולא על פי העתיד הצפוי.
“לְבָבְךָ” – ומהכפלת האות בי"ת לומדים על שני היצרים שבלב.
נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ – ממית אותך.
בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה וגו' – יש לברך על כל האופנים שבהם נוהג הקב"ה עם האדם, לטוב או לרע.
*
רנח עַל נֵס שֶׁל רַבִּים מְבָרְכִים, עַל נֵס שֶׁל יָחִיד אֵין מְבָרְכִים?
– עַל נֵס שֶׁל רַבִּים הַכֹּל חַיָּבִים לְבָרֵךְ; עַל נֵס שֶׁל יָחִיד הוּא חַיָּב לְבָרֵךְ.
הָרוֹאֶה מַעְבְּרוֹת הַיָּם וּמַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, מַעְבְּרוֹת נַחֲלֵי אַרְנוֹן, אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרוֹן, וְאֶבֶן שֶׁבִּקֵּשׁ לִזְרֹק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶבֶן שֶׁיָּשַׁב עָלֶיהָ משֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ מִלְחָמָה בַּעֲמָלֵק, וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט, וְחוֹמַת יְרִיחוֹ שֶׁנִּבְלְעָה בִּמְקוֹמָהּ – עַל כֻּלָּם צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם (ברכות נד ע"א).
נֵס שֶׁל רַבִּים – נס שנעשה לעם כולו (וראו קטע רנז).
הוּא חַיָּב לְבָרֵךְ – מי שנעשה לו הנס.
מַעְבְּרוֹת הַיָּם – בים סוף.
מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן – יהושע ג, טז-יז.
מַעְבְּרוֹת נַחֲלַי אַרְנוֹן – שלפי המסורת גם שם נעשו נסים לישראל (במדבר כא).
אֶלְגָּבִישׁ – אבני ברד (ראו יהושע י, יא).
אֶבֶן וגו' – על פי מסורת אגדית (ראו ברכות נד ע"ב).
הַמָּקוֹם – הקב"ה.
*
רנט אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָּנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה; לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אוֹמֵר: בָּרוּךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים.
רָאָה אֶת הַכּוּשִׁי וְאֶת הַגִּיחוֹר וְאֶת הַלַּבְקָן וְאֶת הַקִּפֵּחַ וְאֶת הַנַּנָּס וְאֶת הַהִדְרָנִיקוּס אוֹמֵר: בָּרוּךְ מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת. אֶת הַקִּטֵּעַ וְאֶת הַסּוֹמֵא וְאֶת פְּתוּיֵי הָרֹאשׁ וְאֶת הַחִגֵּר וְאֶת הַמֻּכֵּה שְׁחִין וְאֶת הַבַּהֲקָנִים אוֹמֵר: בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת.
הָרוֹאֶה פִּיל, קוֹף וְקִפּוֹף אוֹמֵר: בָּרוּךְ מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת.
רָאָה בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבִים אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁכָּכָה לּוֹ בְּעוֹלָמוֹ (ברכות נח ע"ב).
לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים יום – שלא פגש בו.
“בָּרוּךְ מְחַיֵּה הַמַּתִים” – כי נהוג לומר שהמת נשכח לאחר שעברה שנה מיום מותו.
כּוּשִׁי, גִּיחוֹר, לַבְקָן – בעלי עור שחור, אדום או לבן בוהק.
קִפֵּחַ – אדם גבוה ורזה במיוחד.
הִדְרָנִיקוּס – שגופו נפוח במיוחד בשל נוזלים רבים שנצטברו בו.
קִטֵּעַ – כרות רגל.
סוֹמֵא – עיוור.
פְּתוּיֵי הָרֹאשׁ – שראשם רחב ושטוח במיוחד.
חִגֵּר – צולע.
בַּהֲקְנִים – שיש בעורם כתמים מבהיקים מאוד.
קִפּוֹף – מסוגי הקופים.
בְּרִיוֹת טוֹבוֹת – יצורים יפים במיוחד.
*
רס אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן צָרִיךְ שֶׁיִּפֹּל עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן… וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי” (יחזקאל א, כח). קִלְּלוּ עַל כָּךְ בְּמַעֲרָב, מִשּׁוּם שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לַקֶּשֶׁת, אֲבָל בְּרָכָה וַדַּאי מְבָרֵךְ.
מָה מְבָרֵךְ? בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית, נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ.
וְאָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה רָקִיעַ בְּטָהֳרָתוֹ אוֹמֵר: בָּרוּךְ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית (ברכות נט ע"א).
יִפֹּל עַל פָּנָיו – ישתחווה ארצה (כפי שנהג יחזקאל).
קִלְּלוּ וגו' – גינו בחריפות את מי שעושה כדברי ר' יהושע.
זוֹכֵר הַבְּרִית – המסומלת בקשת (בראשית ט, ט-יז).
קַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ – מקיים את דבריו.
בְּטָהֳרָתוֹ – כשהוא נטול עננים ובהיר.
*
רסא שָׁנוּ חֲכָמִים: הָרוֹאֶה חַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ, לְבָנָה בִגְבוּרָתָהּ וְכוֹכָבִים בִּמְסִלּוֹתָם וּמַזָּלוֹת כְּסִדְרָם אוֹמֵר: בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית (ברכות נט ע"ב).
חַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ –– כשהשמש מתחילה מחזור חדש של הילוכה (שנמשך עשרים ושמונה שנים).
לְבָנָה בִּגְבוּרָתָהּ – הירח בימי השוויון השנתיים (הגורם לגאות רבת עוצמה).
כּוֹכָבִים, מַזָּלוֹת – שאר גרמי השמים הנעים במסלוליהם.
*
רסב מֵאֵימָתַי מְבָרְכִין עַל הַגְּשָׁמִים? מִשֶּׁיֵּצֵא חָתָן לִקְרַאת כַּלָּה. מָה מְבָרְכִין? אָמַר רַב יְהוּדָה: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹרַדְתָּ לָנוּ.
ר' יוֹחָנָן הָיָה מְסַיֵּם כָּךְ:
אִלּוּ פִּינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם
וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו
וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ
וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ
וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמַיִם
וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כְּאַיָּלוֹת –
אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ ה' אֱלוֹהֵינוּ וגו'.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֵל הַהוֹדָאוֹת (ברכות נט ע"ב).
מִשְׁיֵּצֵא חָתָן לִקְרַאת כַּלָּה – כאשר הגשמים יורדים לארץ בשפע, וכל טיפה שנופלת גורמת למים להתיז כלפי מעלה (והם מסומלים בחתן היוצא בשמחה לקראת כלתו).
מְסַיֵּם – את הברכה.
קַלּוֹת – מהירות.
אֵין אָנוּ וגו' – והמשך התפילה הוא דברי שבח ותודה לקב"ה על חסדיו עם האדם (והיא ששוקעה בתפילת “נשמת כל חי” שבסידור התפילה).
אֵל הַהוֹדָאוֹת – האל שמודים לו.
*
רסג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָרוֹאֶה מֶרְקוּלִיס אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ, וּכְשֵׁם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמָּקוֹם זֶה, כֵּן תֵּעָקֵר מִכָּל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶן לְעָבְדְךָ.
דָּרַשׁ רַב הַמְנוּנָא: הָרוֹאֶה בָּבֶל הָרְשָׁעָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ חָמֵשׁ בְּרָכוֹת. רָאָה בָּבֶל אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱרִיב בָּבֶל הָרְשָׁעָה. רָאָה בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע. רָאָה מְקוֹם כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְגֹב אֲרָיוֹת אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. רָאָה מֶרְקוּלִיס אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ. רָאָה מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ עָפָר אוֹמֵר: בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם.
רָבָא, כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה חַמָּרִים שֶׁנּוֹטְלִין עָפָר, טָרַף לָהֶם בְּיָדוֹ עַל גַּבָּם וְאָמַר: רוּצוּ, צַדִּיקִים, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרַאֲכֶם. מָר בְּנוֹ שֶׁל רָבִינָא, כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְבָבֶל, הָיָה נוֹטֵל עָפָר בְּסוּדָרוֹ וְזוֹרֵק לַחוּץ, לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר: “וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד” (ישעיה יד כג) (ברכות נז ע"ב; ירושלמי ברכות ט, א).
מֶרְקוּלִיס – שם של עבודה זרה (מרקוריוס).
נָתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם וגו' – נוהג בסבלנות כלפי החוטאים לו.
נֶעֶקְרָה – סולקה.
עוֹבְדִיהֶן – עובדי עבודה זרה.
כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְגֹב אֲרָיוֹת – מקומות שנעשו בהם נסים לדניאל ולשלושת רעיו.
מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין – מקום שנהרס ולוקחים את עפרו לשימושים שונים.
אוֹמַר וְעוֹשָׂה – שדבריו (בנבואת החורבן על בבל) התקיימו.
חַמָּרִים – נוהגי חמורים.
טָרַף – טפח.
רְצוֹן בּוֹרַאֲכֶם – שגזר להרוס את בבל.
בְּסוּדָרוֹ – בבגדו.
“וְטֵאטֵאתִיהָ” וגו' – כאמור בנבואה על בבל.
*
רסד הָרוֹאֶה קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר:
בָּרוּךְ אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין
וְזָן אֶתְכֶם בַּדִּין
וְכִלְכֵּל אֶתְכֶם בַּדִּין
וְאָסַף אֶתְכֶם בַּדִּין
וְעָתִיד לַהֲקִימְכֶם בַּדִּין.
מָר בְּנוֹ שֶׁל רַב הוּנָא מְסַיֵּם בָּהּ בִּשְׁמוֹ שֶׁל רַב נַחֲמָן:
וְיוֹדֵעַ מִסְפַּר כֻּלְּכֶם
וְהוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹתְכֶם וּלְקַיֵּם אֶתְכֶם,
בָּרוּךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים (ברכות נח ע"א).
בַּדִּין – בצדק.
אָסַף – המית.
עָתִיד לַהֲקִימְכֶם – בתחיית המתים.
מְסַיֵּם – את הברכה.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות