השמש נטתה לערוב ובמעברה החלה רוחשת תנועה, זו שאפשר לראותה כאן בכל שעת בין־השמשות. הנה הפועלים חוזרים והולכים מעבודתם כשעייפות שפוכה על פניהם; הנשים מתכנסות על פתח הצרכניה כדי לקנות את צרכי הבית או לקבל את מנות המזון; הילדים מפוזרים פה ושם חבורות חבורות, מהם החופרים ומשחקים בחול, ומהם השרים מהשירים והפזמונות העליזים שלמדו במשך היום בבית־הספר; הילדות הקטנות רוקדות ריקוד עממי לוקח לב שלמדו בבית־ספרן.
האפלוליות גוברת והולכת והתנועה פוחתת בהדרגה. יושבי המעברה נכנסים איש איש אל אהלו לבלות עוד ליל בדידות בארץ שנפשם כה כלתה אליה ובסביבה מוזרה שלא ידעוה עד כה.
ליד אהלו ישב ח. מפוזר־מחשבה ומבטו תועה. אנשים עוברים לידו והוא אינו מבחין בהם, קצתם מברכים אותו לשלום, אך הוא אינו מניע את שפתיו בתשובה. ילדו הקטן ניגש אליו ושואל משהו. הוא דוחה אותו ברוֹך מעל פניו בלי לנסות להבין מה הילד רוצה ממנו.
זכרונות של שנים עברו הציפוהו, מאותה תקופה שהיה צעיר, תלמיד המחלקה השלישית של בית־הספר התיכוני ושוקד על לימודיו בכל נפשו ובכל מאודו. היה שוגה בקריאה ובעיוּן. הוא זוכר עכשיו מה שמח כשמינוהו ספרן לספרית בית־הספר. היה בולע את הספרים ברעבתנות, אך הקריאה לא הפריעתו מלהיות תמיד ראשון בין תלמידי המחלקה. הוא קרא את יצירות סופרי־המופת הערביים יחד עם יצירות ספרות המערב ומשוררים שהקדישו את פרי עטם לחלכאים ונדכאים. באופן מיוחד היה כרוך אחר אותם הסופרים המטיפים לתיקון החברה. הסביבה העניה שהוא גדל ונתחנך בה, החברה המזויפת שבה היה נתון סוג האנשים שאתם בא במגע – כל אלה יחד הניעוהו לחשוב על תיקון החברה האנושית. הוא זוכר, כי משהיה פורש לחדרו בדד בלילה, או כשהיה מטייל לו על שפת החידקל המקסים בשעת השקיעה – היה מאמץ את מחשבתו בענין האמצעים הקולעים ביותר למען ריפוי הנגעים הסוציאליים שכה מרובים הם בסביבתו. היה מתכן לעצמו תוכניות, מחוקק חוקים לעתיד כמשפט כל צעיר בעל שאיפות, שהמציאות לא פגעה בו וחלומותיו לא נתנפצו עדיין אל סלע החיים הקשים והאכזריים.
כשגמר את בית־הספר התיכוני נכנס לעבודת ההוראה. סיפוק רב מצא בחינוך הילדים. הוא היה עוקב אחר המתרחש בזרמי המחשבה בעולם והיה קורא כל מה שבא לידו – עתונים וספרים. יחד עם נאמנותו למקצוע החינוך נוצרה בקרבו אהבה עזה לעתונות ובאופן מיוחד לעתונות הספרותית. בה במידה שהרשה לו הזמן היה כותב או מתרגם מאמרים וסיפורים והיה רואה בזה חלק מתפקידו החינוכי, אשר לו הקדיש את כוחו ומאמציו.
היה כואב ומצר עמוק בנפשו למראה חלק מן העתונות המקומית הנגררת אחר הלכי־רוח בלתי דמוקרטיים ומוֹרדת באמת. עתונות זו היתה נזונה על ההסתה והפירוד בין העמים השונים אזרחי עירק, וביחוד היתה שופכת גליה המרעילים על היהודים. ביחסו התמים לעתונות היה דואג למראה ירידתה המוסרית, העושה פלסתר את תעודתה הקדושה לספר אמת ולהדריך את הקורא לצדק, להתרחק מלעורר בו הרגשות פסולות ומזריעת ריב ומדון. לשוא היה עמל בעטו כדי לעמוד בפני הגל העכור של התעמולה, אשר כמה מקורות זרים וחשוכים, ובעיקר מקורות “ציר רומא” – ברלין", היו מזינים אותה בחומר וב"רוח".
הנה פרצה מלחמת־העולם השניה. לא ארך הזמן וסוּפה חשוכה ואיומה התחוללה על ראשי היהודים. ימים אפלים התרגשו, בהם פעלו צפרנים ושיני־פרא. היו אלה ימי מרד רשיד עלי אלכילאני. חוק הג’ונגל השתרר והשתולל ללא כל מעצור. היצרים הגזעניים התגלו בצורותיהם האכזריות ביותר. דמי יהודים חפים מפשע נשפך, נשים נאנסו ונחטפו, נכסים נגזלו ונשדדו וכל הערכים האנושיים ומידות המוסר נרמסו יחד אתם.
עתה, בשבתו על פתח האוהל במעברה במדינת ישראל, הוא זוכר כיצד יצא כתום השוֹאה שבור ורצוץ ומיואש, כשהוא מלא סערת חימה ועברת אין־אונים כלפי החברה שבה חי, ואשר למען העלאת רמתה ריכז את מיטב מאמציו.
לעיניו חולפים מאורעות עשר השנים, מאז שוֹאת אלכילאני ועד אותו יום לפני כמה חדשים שבו הלך אל שדה־התעופה בבגדד כדי לעזוב את הארץ, אשר בה ראה לראשונה את אור החיים, לעזבה ללא שוב. במשך שלוש שעות עבר מסביבה אחת אל האחרת, החדשה, השונה מקצה אל קצה מזו שהכיר מיום שעמד על דעתו. שם היו החיים קלים ונוחים בשבילו ובשביל שכמותו, כי הפרנסה לא הצריכה עמל ויגיעה רבים. ואילו החיים כאן הם מערכה אכזרית, מערכה שאינה יודעת התעצלות והתרשלות או הישענוּת על הזולת. הנה עליו לסלול דרך לעצמו במערכה זו. דבר זה מעורר הרגשת אושר בנפשו, שכן יודע הוא כי עתה יעמול למען המולדת, אשר זמן רב נשא בלבו את אהבתו אליה בהיותו רחוק ממנה. הוא יודע כי זהו מלקטו היחידי שבו ימצא מנוחה ובטחון, הוא וכל בני עמו. שיחקה לו השעה והוא נשתלב בעבודה ההולמת את שאיפותיו ומטרותיו החברתיות. הנה הוא שותף לעבודה במערכת עתון יומי בשפה הערבית.
יחד עם חבריו הוא שוקד על שירוּת הציבור לטובת הכלל, שהיא ראשית לכּל בחברה העובדת בישראל.
מאיר חדד מערבית מ. קפליוק
יפו
מאיר חדד (מעברת מסובין, חיריה): בן 42, אב לשני ילדים. מורה לאנגלית בבית־ספר של הקהילה היהודית בבגדד. מחבר ומתרגם סיפורים ומאמרים שנתפרסמו בעתונים ערבים בבגדד. עלה לארץ ב־1951 במבצע “עזרא ונחמיה”. מעובדי מערכת העתון הערבי ביפו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות