קומדיה משעשעת חדשה של סופר ערבי ממוצא לבנוני, שבמרכזה עומד אב ערבי שהיגר לארה"ב, המגלה לפתע שבתו הבכורה עומדת להינשא לצעיר יהודי, שהוריו חזרו זה עתה מביקור בישראל.
“רק באמריקה!” – אימרה מבודחת זו, שהונצחה בכותרת ספרו של הארי גולדן, צצה ומופיעה כאן כמעט בכל שיחה. ואכן, אין כמעט יום שבו לא יתגלו למבקר בארץ גדולה זו דברים מופלאים, העשויים להתרחש רק במקום אחד ויחיד על פני כדור־הארץ – באמריקה!
התופעה האחרונה שהזכירה לנו אימרה פופולרית זו קשורה בקומדיה משעשעת חדשה, שבהצגת הבכורה העולמית שלה חזינו רק לפני ימים אחדים. לכאורה, אין בקומדיה זו משום חידוש או הפתעה. זוהי קומדיה משפחתית (וכאלה היו כבר לעשרות), הקשורה ב"נקודה יהודית" (וגם באלה אין מחסור כאן), ועיקרה – נישואי תערובת (גם זה נושא שכיח בארץ־הגירה זו). מהו, איפוא, המיוחד באותה קומדיה? ייחודה בכך שאין היא עוסקת באב יהודי שבתו עומדת להינשא לנוצרי, או באב דרומי לבן שבנו עומד לשאת אשה כושית. הפעם – לשם שינוי – מדובר באב נוצרי, המתנגד לכך שבתו תינשא לצעיר יהודי. ולא סתם אב נוצרי, אלא ערבי נוצרי, מן הלבנון!
לא זו בלבד שבקומדיה עצמה מדובר על נישואי תערובת שבין ערביה ליהודי, הרי גם מאחורי הקלעים נערכו “נישואין” שכאלה. מחבר המחזה הוא עצמו צעיר ערבי, בן מהגרים מן הלבנון. ואילו ה"כוכב" הראשי, המגלם את דמות האב הלבנוני, אינו אלא שחקן יהודי וותיק, המשמש בין השאר גם כסגן־הנשיא של תא “בני־ברית” בבוורלי־הילס!
ואם בכל אלה לא די, הרי שגם הקהל הנוהר אל ההצגה בכל ערב מורכב גם הוא כמעט כולו מיהודים וערבים, מהגרים ובני מהגרים. ואם בשעת ההצגה קשה להבחין בלאומיותם של קולות הצחוק הרמים, הרי בשעת ההפסקה ניתן לשמוע במעברים צלילי אידיש מזה – וערבית עסיסית מזה.
כמו שאמרנו מיד בתחילה: “רק באמריקה!”
החתן היה יהודי 🔗
גיבורה של הקומדיה החדשה הוא יוסוף ג’וסף, אזרח לבנוני בעל גוף, שהגיע לארה"ב לפני עשרות בשנים, אך עדיין הוא ממשיך לדבר באנגלית “מעורבת”, וחולם כל העת על “המולדת הישנה”, לבנון. יוסוף הוא דמות מקסימה, חמת־לב, שופעת הומור ואהבת חיים, מעין מהדורה לבנונית של טוביה החולב, זורבה היווני, סאלח שבתי והאב מ"פיתוי נוסח איטליה". ולירושלמים שביניכם יזכיר לא פעם גם את “סוראמללו הגדול”.
עלילת הקומדיה מתרחשת בדירתה הקטנה של משפחת יוסוף ג’וסף, במנהטן שבניו־יורק. זוהי דירה המרוהטת בטעם ים־תיכוני טיפוסי, עם המרבדים הצבעוניים על הקירות, תמונות הסב והסבתא על המזווה, וכיסויי הבד על הספה ועל הנברשת המזרחית, כיסויים המוסרים רק בהזדמנויות מיוחדות במינן או לכבוד ביקורם של “אורחים חשובים מאד”. כאן מתגוררים יוסוף, אשתו השתקנית והנבונה ניז’מה ושתי הבנות – אולגה בת העשרים ומרים בת השש־עשרה. שתי הבנות נולדו באמריקה, ונראות כבנות טפש־עשרה אמריקאיות לכל הדבר. אולם יוסוף חולם בסתר לבו שתנשאנה ל"צעירים משלנו" – בני מהגרים ערביים מן הלבנון.
מובן שאין הוא מצליח להגשים את חלומו. תחילה מציגה בפניו בתו הקטנה, מרים, את ידידה החדש – ריצ’ארד קלי, ריצ’ארד הוא בחור־חמד, אבל במדינה שבה מעיד שמו של אדם על מוצאו יש לו מגרעת נוראה אחת בעיני יוסוף – כי קלי הוא שם משפחה אירי טיפוסי. יוסוף מחליט להיפטר מן “הזר”, והוא עושה זאת בדרך היעילה ביותר – הוא מלעיט אותו מאכלים מזרחיים מפולפלים ובעיקר “קיבה” (בשר נא), עד שהצעיר רגיש־הקיבה, שאינו מורגל לכל אלה, נס מן הבית בבהלה.
אבל נותרה עדיין הבת הבכורה, אולגה, המסרבת לפתע לטעום את מאכלי הבצל והשום של האם, משום שבערבים היא נפגשת עם צעיר בשם פרדי. תחילה מזדעזע יוסוף לשמע הסיבה, שבגללה מסרבת אולגה לטעום מן השום לפני צאתה לראיון. אבל כשנודע לו שמדובר בבחור בשם פרדי, הוא נרגע. “פרדי באשאר? בחור זהב. משלנו. אני מכיר את הוריו עוד מן המולדת הישנה”, וכשמודיעה לו אולגה שלמחרת היום היא עומדת להכריז על אירושיה לפרדי, זורח יוסוף מאושר, ומחליט לעשות כרה מזרחית הגונה, כדי לחגוג את נישואי בתו לקרוב־המשפחה המרוחק מן הלבנון, פרדי באשאר.
אבל, כפי שכבר גילינו בתחילה, מדובר בפרדי אחר לחלוטין. פרדי באשאר משמש לאולגה רק כהסוואה, ואחרי שהוא מחלץ אותה בכל ערב מן הבית הוא מוסר אותה לידי ידידה האמיתי, פרדי שרודר.
“שרודר?!” מתחלחלת מרים, הבת הצעירה, כשנודעת לה זהותו של הידיד האמיתי. “אבא יהרוג אותך כשישמע זאת, היא מזהירה את אחותה. הוא יאמר: 'סלקי מיד את הכרוב החמוץ הגרמני הזה מן הבית”.
“אבל פרדי אינו גרמני”, מנסה אולגה להרגיעה. “הוא יהודי!”
רק לגימה עזה מכוסית העראק שעל השולחן מצילה את מרים הצעירה מן ההתעלפות.
הכומר או הרב? 🔗
כל מי שראה או קרא את “טוביה החולב” לא ישכח את הרגע המזעזע, בו נודע לטוביה כי בתו האהובה, חווה’לה, נישאה לצעיר נוצרי. טוביה האומלל וההמום קורא “קריעה” על בתו, כעל מת, וממאן לראותה עוד. גם במהדורה המרוככת של המחזה, ב"כנר על הגג", נשאר עדיין קורטוב מאווירת הסצינה המקורית.
אבל בקומדיה “נאת־מדבר בלב מנהטן” מגיע הצחוק לשיאו דווקא ברגע שבו נודע לאב כי אותו פרדי שבתו עומדת להנשא לו, אינו פרדי באשאר המוכר וחובב המאכלים המזרחיים, אלא פרדי שרודר, היהודי. המערכה השניה מספרת על הערב שבו עומדת להיערך סעודת האירושין החגיגית. יוסוף הזורח מסתובב בבית כתרנגול, ואפילו הסיר לכבוד המאורע את הכיסויים מעל הספות והנברשת. ניז’מה הכינה שפע מאכלים מפולפלים לכבוד המאורע, והזמינה גם את כליפה המתופף לשמח את המסובים. יוסוף ממתין לבואה של משפחת באשאר, כשלפתע נשמע צלצול בדלת, ואל החדר נכנס זוג יהודי טיפוסי, והאשה המפורכסת מברכת בקול ובעברית: “שלום עליכם!”
יוסוף מופתע במקצת. לאורחים כאלה לא ציפה. השניים מציגים את עצמם. “שרודר?” ממלמל יוסוף לעצמו, ומיד הוא לוחש לאחור, לאשתו ואחותו: “י־הו־דים!”
אבל מסורת הכנסת־האורחים עושה את שלה. ויוסוף, שאינו יודע עדיין כי אלה הם מחותניו לעתיד וסובר שהם סתם אורחים שהוזמנו ע"י פרדי באשאר לחתונה, מציע לזוג כוסית עראק מעשה ידיו.
“לא, תודה”, אומרת הגב' שרודר, הבטוחה שהם נמצאים בבית יהודי כשר למהדרין. “אני אשתה כוסית ‘מאנישוויץ’” (יין “כשר לפסח” של בית־החרושת היהודי האמריקאי הנודע).
ומיד היא מספרת ליוסוף בגאווה: “רק לפני שבועיים חזרנו מביקור בישראל!”
פניו של יוסוף מתכרכמים. “מה, לכל הרוחות, זה נוגע לי?!” הוא מרעים. אך במהרה הוא נרגע: “יום אחד, כשאסע שוב ללבנון, אקפוץ גם לישראל. ותראו אם לא אשכין שם שלום תוך חמישה רגעים בין כל הצדדים. הלא זו בושה נוראה, כל מה שהולך שם בינינו לביניכם!” רק ברגע זה תופשת הגב' שרודר מיהם מחותניה המיועדים. “אוי, געוואלד, מוריס!” היא לוחשת בתדהמה. “ערבים!” והיא צונחת לכורסה העמוקה כל עוד רוחה בה.
כאן מסתבר גם ליוסוף שידידה של בתו אינו פרדי באשאר, אלא פרדי שרודר. וגם הוא נשאר המום, ואחר־כך צועק בכעס: “יהודי?! על גופי המת! לא בא בחשבון!”
לשוא מנסים שני הצעירים להרגיע את ההורים. האם היהודיה מעמידה פני מתעלפת, ויוסוף עצמו מאיים בהתאבדות. ובסופו של דבר הוא אוזר אומץ ומגרש החוצה את כל אורחיו. “החוצה, החוצה! הסתלקו מכאן מיד! ותגידו גם לזוג היהודי הנחמד הזה שיסתלק מכאן אחת ושתיים! אני הולך למות! החזיקו בי, לפני שיהיה מאוחר מדי!”
הצגת בכורה ביירות–ת"א 🔗
הכל מסתלקים, וביניהם צמד הנאהבים הצעירים. יוסוף מעמיד פני גוסס, ומסרב לצאת מן המטה גם כשאולגה חוזרת הביתה, כעבור יומיים. כמו טוביה, מסרב גם הוא לראות את פניה. ורק לאחר לבטים רבים ולאחר מאמצים משותפים של שתי האחיות, המזכירות לו שגם הוא נשא לאשה בשעתו נערה “שאינה משלנו” (ניז’מה היא טורקיה), הוא מחליט להשלים עם נישואי בתו. גם הגב' שרודר החלימה בינתיים מן ההלם, ושתי המשפחות נפגשות שוב בבית יוסוף, מחייכות ומאושרות, ונדמה שהכל בא על מקומו בשלום.
“הידד!” צוהל יוסוף בעליצות. “הגיע הזמן לערוך את החתונה כדת וכדין. יללה, הביאו את הכומר!”
“כומר?!”, מתחלחלת שוב גב' שרודר. “לא בא בחשבון! קרא מיד לרב!”
וכך, בדקה האחרונה של המחזה, מתחילות שוב הצרחות בין ההורים, והמהומה רבה. ההורים רבים ביניהם, הצעירים מחייכים ומתנשקים, והקהל מתמוגג מצחוק והנאה, עד לרדת המסך.
“נאת מדבר בלב מנהטן” אינה, כמובן, יצירה אמנותית מושלמת. אולם זוהי קומדיה אנושית חיה ומלבבת, הספוגה הומור, אהבה ופולקלור. אנשי המזרח הקרוב מרגישים את עצמם ב"בית", ומתרגשים לא מעט למראה הדמיון והקירבה, בהווי ובהלך־המחשבה, של בני שני העמים הללו, החיים משני עברי הגבול. מאכלים מזרחיים, שירים מזרחיים, תוף ו"דבקה", עראק ו"קיבה" – קשה להאמין שכל זה מתרחש בלבה של הוליבוד דווקא. המחזה בויים בידי צעיר ארמני, ובין המשתתפים מצוי צעיר ארמני אחר, צעיר סורי (שהשתלם בסטודיו למשחק של בן־ארי בניו־יורק) ושחקנית ממוצא יווני, אתנה לורדה, המגלמת להפליא את דמותה האצילית ומעוררת הכבוד של ניז’מה. כמעט כל השחקנים האחרים – יהודים. בולט מכולם אלן ריד, הוא יוסוף, שחקן־אופי מצויין ובעל אישיות חמה ומקרינה. ואם על הבמה מופיעות שתי משפחות, הרי גם במציאות משתתפות בהצגה זו שתי משפחות, שתיהן יהודיות. את תפקיד הצעיר היהודי מגלם אלן ריד הבן, בנו של כוכב ההצגה. ואילו בתו הצעירה של יוסוף, מרים, מבוצעת בשובבות בידי ביבי בולס, בתה של “גב' שרודר”.
את מחבר המחזה, ס. ק. הרשווי, פגשתי בביתו הצנוע בלב הוליבוד. לא היה זה הסופר האמריקאי־לבנוני הראשון עמו נפגשתי כאן. לפני כשנה פגשתי בניו־יורק את פרד סעידי, מחבר המחזמר “קשתו של פיניאן”, שיוצג בקרוב בארץ. סעידי, גם הוא יליד משפחה לבנונית שגדל בארה"ב, נלהב לשמע הידיעה על אפשרות הצגת מחזהו בישראל. לבנוני אחר, המרבה להזכיר את ישראל ואת היהודים בתכנית הטלויזיה השבועית הפופולרית שלו, הוא הזמר והקומיקן דני תומאס. דני החביב נחשב בעיני מרבית צופי הטלויזיה באמריקה ליהודי, לא רק בגלל חזותו היהודית, אלא גם משום שהוא מרבה לספר בתכניתו על חגי ישראל, ולתבל את הופעותיו בביטויים עסיסיים באידיש.
הרשווי, מחבר “נאת־מדבר בלב מנהטן”, הוא גבר נעים ולבבי בשנות הארבעים לחייו, בעל עור שזוף ותווי פנים ים־תיכוניים. הוא עוסק בכתיבת מחזות ותסריטים, אך מתפרנס בעיקר מייצור עוגות־פירות מזרחיות מתוקות, הנחטפות בהנאה על ידי המהגרים הערבים והסטודנטים הישראלים בלוס־אנג’לס (הנפגשים יום־יום בחנות המכולת של הסוחר הסורי נאצראווי, שם ניתן לקנות טחינה, חומוס ופלאפל המגיעים ישר מסוריה ומן הלבנון). הרשווי נולד בארצות־הברית לאב לבנוני. מעולם לא ביקר בלבנון, אולם הוא מיטיב לדבר ערבית, ואף שימש במלחמת העולם השנייה כמתורגמן צבאי בחזית לוב. הוא נוצרי אפיסקופלי, ופעיל מאד בחיי קהילת המהגרים הלבנוניים החיים בלוס־אנג’לס, ואף מוציאים עתון שבועי משלהם בשפה האנגלית. לא פעם כועסים עליו ידידיו הלבנוניים על שהוא מקיים קשרי ידידות הדוקים עם יהודים כה רבים. “בעיקר היה מצבי קשה בתקופת מלחמת סיני, ובעת פעולת התגמול על מעשי חבלני ‘אל־פתח’”, הוא מחייך. בילדותו הוכה לא פעם בידי בריוני רחוב אמריקאיים, שחשבוהו ליהודי. “פעם תפשוני שני בריונים ברחוב, והחלו להכותני מכות רצח”, הוא מספר. “בשארית כוחותי הספקתי ללחוש שאינני יהודי, אלא ערבי מן הלבנון. השניים חדלו להכותני. ‘לבנון?’ שאל אחד מהם בתמיהה. ‘איפה זה?’. ‘אי־שם ברוסיה!’ מיהר חברו המלומד להשיב. ‘אה, כך? קומוניסט?!’ קרא הראשון, וחזר לחבוט בנער המפוחד עד זוב דם”.
הרשווי התרגש מאד כשנודע לו שמחזהו מצא חן בעיני עתונאי ישראלי, הרוצה לראיינו. “האמן לי”, אמר בהתלהבות כנה, “חלומי הגדול ביותר הוא שהמחזה יוצג בעת ובעונה אחת בתל־אביב ובביירות, או בקהיר, או משני צידי החומה בירושלים. כתבים מצריים ולבנוניים שראוהו אמרו שהוא יכול לתרום הרבה להבנה ולשלום באיזור, והבטיחו לעזור בארגון פרימיירה כפולה שכזו”. נראה שהוא נרתם למשימה זו באופטימיות ובנאיביות כאחת. בערב הצגת הבכורה עשה הכל כדי להושיב את הקונסול הישראלי והקונסול הלבנוני זה לצד זה, ואחר כך טרח להציגני בפני הכתבים מארצות ערב. את צילומיו של צלמנו, אילן הדר, מיהר לחלק בין העתונאים הערביים, והשתעשע ברעיון שצילומיו של סטודנט ישראלי ממחזהו של סופר לבנוני, יופיעו בעתונים ישראליים וערביים, בעת ובעונה אחת.
הקומדיה “נאת־מדבר בלב מנהטן” היא מחזהו הראשון של הרשווי המוצג על קרשי במה מקצועית. המחזה מבוסס, כמובן, על הווי משפחתו הוא. גם אביו התנגד לנישואיו עם בחירת־לבו, וכל המשפחה נעדרה מן החתונה. ולא משום שהבן העז לשאת צעירה יהודיה, חלילה, אלא משום שהצעירה הנוצרית החיננית שאותה נשא לו לאשה לא היתה בת מהגרים ערביים, אלא… אמריקאית מטקסאס. “עברו שנים עד שהסכימה המשפחה לקבל אותי אל חיקה”, מספרת הגב' הרשווי בחיוך. “ואז לימדה אותי האם את כל סודות המאכלים המזרחיים, האהובים עד היום על כל בני המשפחה”.
“אבי, שנפטר לפני שנים אחדות, היה דומה בכל ליוסוף שבמחזה”, מספר הרשווי. “במותו הוריש לנו בית קטן בכפר מולדתו, מרג' אל־עיון. הוא היה מרבה לדבר על הבית ועל עצי התמרים שבחצר. פעמים אחדות קיבלנו מכתבים מקרובינו בלבנון, המציעים לנו למכור את הבית. אבל איני יכול לעשות זאת, לפחות לא לפני שאבקר שם בעצמי. אני מרגיש עדיין שאני שייך לשם, שרשים, אתה מבין”.
האם קיימת בעיית נישואי־תערובת שבין ערביים ליהודים באמריקה כיום? שלוש מתוך התלמידות בכתה ללשון ערבית באוניברסיטת קליפורניה בלוס־אנג’לס הן צעירות יהודיות, הלומדות ערבית משום שהן עומדות להינשא לסטודנטים מארצות־ערב. שתיים מהן ביקרו בישראל, וחזרו משם ציוניות נלהבות. הם החלו להתווכח עם הסטודנטים הערביים באוניברסיטה, התווכחו, התווכחו, עד שהתיידדו ועתה הן עומדות להינשא להן. אחת מהן פעילה כעת בארגון הסטודנטים האנטי־ישראלי.
היכרנו גם צעירה יהודיה אחרת, ילידת לוס־אנג’לס, שיצאה למחנה קיץ יהודי כאן והפכה לפתע מתוך הכרה, לשומרת מצוות מחמירה ואדוקה. מתוך חשש שלא תמצא צעיר יהודי אדוק ומחמיר כמוה בלוס־אנג’לס, יצאה לפני כשנתיים לישראל. שם, באוניברסיטה בירושלים, הכירה צעיר ערבי, בן לאחת המשפחות הידועות בארץ, התאסלמה ונישאה לו. עתה היא מחמירה במצוות האיסלם.
האם יזכה הרשווי לראות את מחזהו מוצג על בימות תל־אביב וביירות בעת ובעונה אחת? הוא עצמו מאמין בכך באופטימיות מדבקת, הסוחפת את כל הנמצא בקרבתו.
ובעצם, מדוע לא?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות