19 דצמבר 1975

סאפפו    🔗

אל אטיס    🔗

לְעוֹלָם לֹא אֶרְאֶה עוֹד אֶת אַטִיס

לָכֵן הָיִיתִי רוֹצָה לָמוּת.

—————-שורה רווח—————-

וְאַף הִיא בָּכְתָה הַרְבֵּה בִּשְׁעַת הַפְּרֵדָה

וּפָנְתָה אֵלַי בְּמִלִים כָּאֵלֶה:

—————-שורה רווח—————-

"מַה נוֹרָא גוֹרָלֵנוּ. סַאפְּפוֹ, הַאֲמִינִי,

עַל כָּרְחִי אֲנִי עוֹזֶבֶת אוֹתָךְ"

עַל כָּךְ עָנִיתִי:

—————-שורה רווח—————-

"לְכִי וַהֲיִי בְּרִיאָה וּמְאֻשֶרֶת

וְזִכְרִי לַטוֹב אֶת הַיָמִים שֶׁבִּלִינוּ יַחְדָו!

זִכְרִי כִּי אֲהַבְתִּיךְ –

וְאִם תִּשְׁכְּחִי אַזְכִּיר לָךְ בְּרָצוֹן

כַּמָה יָפִים וַעֲנֻגִים הָיוּ חַיֵינוּ יַחַד.

—————-שורה רווח—————-

כִּי הַרְבֵּה זֵרִים הִנַחַתְּ עַל תַּלְתַּלַיִךְ

שֶׁל רַקֶפֶת וְשֶׁל הַוֶרֶד הַמָתוֹק

כְּשֶׁהָיִית כָּאן לְצִדִי

—————-שורה רווח—————-

וְהַרְבֵּה עֲטָרוֹת שֶׁל פְּרָחִים שׁוֹנִים מְאֹד

קָשַׁרְתְּ סְבִיב צַוָארֵךְ הֶעָדִין

כְּשֶׁהָיִית כָּאן לְצִדִי.

—————-שורה רווח—————-

וּבִבְשָׂמִים שׁוֹנִים, יְקָרִים מַלְכוּתִיִים,

מָשַׁחַתְּ אֶת עוֹרֵךְ הַצַח הָרַעֲנָן

כְּשֶׁהָיִית כָּאן בְּחֵיקִי

—————-שורה רווח—————-

אוֹ גַם נָהַגְתְּ לָנוּחַ עַל כָּרִיוֹת רַכּוֹת

וּמִידֵי הַשְׁפָחוֹת הָיִית נוֹטֶלֶת

כָּל מַה שֶׁתְּבַקֵשׁ נֶפֶשׁ אִשָׁה יוֹנִית עֲנֻגָה –

—————-שורה רווח—————-

וְלֹא הָיְתָה גִבְעָה וְלֹא הָיָה מִקְדָשׁ

וְלֹא הָיָה פֶּלֶג שֶׁל מַיִם בְּהִירִים

לֹא הָלַכְנוּ שָׁמָה –

—————-שורה רווח—————-

וּבָאָבִיב הַחֻרְשׁוֹת מָלְאוּ שִׁירָה שֶל זְמִירִים

כְּשֶׁהִלַכְתְּ בָּהֵן לְצִדִי…"

השיר אל אטיס, הקרוי בכמה אנתולוגיות של שירה יוונית “הפרידה”, הוא אחד השירים הארוכים ביותר ששרדו מפרי עטה של סאפפו, המשוררת המהוללת בת המאה השביעית לפנ"הס. למרות שבימיה של סאפפו עמדה עדיין הספרות היוונית בהתחלותיה, כמאתיים שנה לפני תור־הזהב האתונאי, נשארו שיריה למופת המזהיר ביותר של הליריקה היוונית שהדורות הבאים לא התעלו עליו. יתר על כן: איני חושב שבכל מאות השנים שעברו על השירה האירופית מאז סאפפו קמו משורר או משוררת לירית שהיו גדולים ממנה, ש"השיגו" אותה, אם לדבר בלשון תחרויות־הילדים. הרבה מן המהפכות בשירה של המאה העשרים יכולות למצוא את תקדימיהן בשירתה: אפשר למצוא בה נושאים המקובלים כפרוזאיים כביכול אשר רק השירה המודרנית – שוב: כביכול – עשתה אותם לנחלת־השירה, וכן אפשר למצוא בלשון שירתה של סאפפו את שפת היום־יום של האי השוקק לסבוס, בניגוד לכל תורת שיר מלומדה.

מקורות קדמוניים מעידים שסאפפו כתבה אלפים של טורי־שירה, אך עד ימינו הגיעו רק כחמש־מאות טורים מכלל יצירתה, וגם אלה רובם ככולם שירים בלתי־שלמים, פרגמנטים שפוענחו מתוך פפירוסים שנמצאו בחולות מצרים או מובאות ששימשו סופרים יווניים אחרים להדגמת מבנה דקדוקי או צורה דיאלקטית של מלה מסויימת (סאפפו כתבה בדיאלקט האאולי של היוונית). לעתים אנו מכירים מתוך שיר של סאפפו רק שתי מלים, לעתים – רק שתי אותיות.

השיר אל אטיס נעשה לפיכך לאחד המרכזיים והיצוגיים ביותר בין שיריה של אחת המשוררות הגדולות של כל הזמנים.

סאפפו – או לפי גרסת שמה בניב ההאולי, גרסה המצויה בשיריה, לרבות השיר אל אטיס, “פספפו” – נולדה באי הסמוך לחופי אסיה הקטנה, לסבוס. במאה השביעית לפנה"ס פרחו האומנויות בקרב משפחות־האצולה של האי העשיר עמן נמנתה גם משפחתה של המשוררת. לפי מסורת עתיקה היתה סאפפו מנהלת של בית־ספר לבנות־טובים שהיא לימדה אותן שירה ופריטה עלי נבל והדריכה אותן בפולחן אלת־האהבה אפרודיטה. מתוך המסורת הזאת, שנראה כי שיריה תומכים בה, נולדה האגדה בדבר היותה של סאפפו אם אמהות הסטיה הקרויה על שם ארץ מוצאה לסביות. ואמנם רבים משירי סאפפו הם שירי־אהבה לנערות ואפילו שירי־שידול נמרצים. אחד מהם הוא השיר אל אטיס, נערה שהיתה אהובה עליה במיוחד ואשר שמה חוזר בעוד כמה משיריה. אך ידוע גם, הן משיריה והן ממקורות אחרים, שהיתה לסאפפו בת בשם קלאיס. מסורת אחרת אומרת שסאפפו היתה מאוהבת במלח בשם פאון וזה דחה את אהבתה משום שהמשוררת היתה כעורה ביותר – ואהבת־הנשים שלה היתה תוצאת האהבה הנכזבת הזאת לגבר. אך זאת בודאי אגדה מאוחרת, כי בן־דורה של סאפפו, אלקאיוס, מתאר אותה באחד משיריו כאשה יפה: “סאפפו הצחה, ענוגת־החיוך, שערותיה רקפות” – הוא אומר ומתוודה על אהבתו אליה בשיר אחר. בלי שים לב לעדות מהימנה זאת נודעה סאפפו בהמשך הדורות כאשה כעורה ואומללה. הורטיוס כינה אותה– mascula Sappho סאפפו הגברית.

ועם זאת הכל היללו את שיריה: סולון, המחוקק האתונאי, ביקש ללמוד בעל־פה שיר שלה, כדי שיוכל לזמר אותו בבוא שעת מותו. אפלטון כינה אותה, באחד משיריו הקצרים, “המוזה העשירית”.

על כד יווני מן המאה החמישית לפנה"ס מצוי ציור של סאפפו הפורטת עלי נבל ומתחת לציור המשפט הבא:

“המלים שאני אומרת הן רק אויר – ובכל זאת כה נעים לשמוע אותן”.