הָיֹה הָיָה פַּאדִישַׁאה, וְהָיָה לוֹ בֵן, וְכַדּוּר זָהָב הָיָה לַנָּסִיךְ הַקָּטָן שֶׁהָיָה מְשַׂחֵק בּוֹ, וּלְעוֹלָם לֹא הָיָה מִתְעַיֵּף מִן הַמִּשְׂחָק.
יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר הָיָה יוֹשֵׁב בְּאַרְמוֹנוֹ, וּמְשַׂחֵק כָּרָגִיל בַּשַּׁעֲשֻׁעַ הֶחָבִיב עָלָיו, בָּאָה אִשָּׁה זְקֵנָה לִשְׁאֹב מַיִּם מִן הַמַּעְיָן שֶׁהָיָה מְפַכֶּה בַּחֲזִית הָאַרְמוֹן. וְהִנֵּה חָמַד לוֹ לָצוֹן, בֶּן הַמֶּלֶךְ, וְזָרַק אֶת כַּדּוּרוֹ אֶל הַכַּד שֶׁל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וְשָׁבַר אוֹתוֹ. מִבְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיהָ, הִיא הָלְכָה וְהֵבִיאָה כַּד שֵׁנִי וְחָזְרָה אֶל הַמַּעְיָן; וּבַפַּעַם הַשְּׁנִיָה זָרַק הַנָּסִיךְ אֶת כַּדּוּרוֹ אֶל הַכַּד, וְשָׁבַר אוֹתוֹ.
הָאִשָּׁה הַזְקֵנָה הָיְתָה כּוֹעֶסֶת מְאֹד, בְּכָל זֹאת, בִּגְלַל יִרְאַת הַכָּבוֹד כְּלַפֵּי הַפַּאדִישַׁאה הִיא לֹא הֵעִיזָה לְהוֹצִיא אַף הֶגֶה, וְהָלְכָה וְקָנְתָה כַּד שְׁלִישִׁי, בְּאַשְׁרָאִי, מִשּׁוּם שֶׁלֹא הָיְתָה עֲשִׁירָה, וְלֹא הָיוּ לָה כָּל כְּסָפִים יְתֵרִים; וְכַאֲשֶׁר חָזְרָה בַפַּעַם השְׁלִשִּׁית אֶל הַמַּעְיָן, וְעָמְדָה לְהָרִים אֶת הַכַּד אֶל שִׁכְמָה, וְהִנֵּה שׁוּב הַפַּעַם פָּגַע כַּדּוּרוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ בַּכַּד וְשָׁבַר אוֹתוֹ לִרְסִיסִים.
לֹא הָיְתָה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה יְכֹלָה עוֹד לַעֲצֹר בְּזַעְמָהּ, וּבִפְנוֹתָה לְעֵבֶר בֶּן הַמֶּלֶךְ הִיא אָמְרָה: “אַגִּיד לְךָ רַק דָּבָר אֶחָד, נְסִיכִי: וּלְוַאי וְתִתְאַהֵב בַּנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת”. וּלְאַחַר שֶׁאָמְרָה אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶה הָלְכָה לָה לְדַרְכָּהּ.
וּלְאַחַר שֶׁהָלְכָה הָיָה הַנָּסִיךְ מְהַרְהֵר זְמַן רַב בְּמִּלִּים שֶׁיָצְאוּ מִפִּיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, וְהָיָה תָמֵהַ וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ לְפֵשֶׁר הַמִּלִּים הָאֵלֶּה. וְיוֹתֵר שֶׁהָיָה חוֹשֵׁב עֲלֵיהֶן, יוֹתֵר הֵן הִטְרִידוּ אוֹתוֹ, עַד שֶׁבְּרִיאוּתוֹ הֵחֵלָּה מִתְרוֹפֶפֶת מֵרֹב הִרְהוּרִים, וְגוּפוֹ נַעֲשָׂה כָּחוּשׁ וְצָנוּם, וּפָנָיו הֶחֱוִירוּ, וְהוּא אִבֵּד אֶת הַתֵּאָבוֹן, וְכַעֲבֹר זְמַן מָה נַעֲשָׂה חוֹלֶה כָּל כַּךְ עַד שֶׁנָּפַל אֶל עֶרֶשׂ דְּוָי.
הַפַּאדִישַׁאה לֹא יָכֹל הָיָה לְהָבִין אֶת סִבַּת הַמַּחֲלָה שֶׁל בְּנוֹ. הוּבְאוּ רוֹפְאִים וְהוֹדְגַ’אס, אֲבָל אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יָכֹל הָיָה לִמְצֹא אֶת הַתְּרוּפָה לְמַחֲלָתוֹ.
יוֹם אֶחָד שָׁאַל הַפַּאדִישַׁאה אֶת בְּנוֹ אִם הוּא יָכֹל לָתֵת לוֹ הֶסְבֵּר עַל הַדָּבָר הַמּוּזָר הַמֵּצִיק לוֹ, וּמְהַוֶּה אֶת סִבַּת מַחֲלָתוֹ. הַנַּעַר סִפֵּר לוֹ אֲזַי עַל כַּדֵּי הָאִשָּׁה שֶׁהוּא שָׁבַר שָׁלשׁ פְּעָמִים בָּזוֹ אַחַר זוֹ, וְכֵן עַל הַמִּלִּים שֶׁאָמְרָה אֵלָיו לְבַסּוֹף בְּרֹב זַעְמָהּ, הַמְּצִיקִים לוֹ כָל כַךְ עַד שֶׁשּׁוּם רוֹפֵא וְשׁוּם הוֹדְגָ’ה אֵינָם יְכֹלִים לִמְצֹא לוֹ תְּרוּפָה, אוֹ לְהוֹצִיא אֶת הַדְּבָרִים מִמֹּחוֹ. הוּא בִקֵּשׁ רְשׁוּת מֵאָבִיו לָצֵאת לַדֶּרֶךְ וּלְחַפֵּשׂ אֶת הַנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת, מִשּׁוּם שֶׁחָשׁ כִּי רַק בְּדֶרֶךְ זוֹ יוּכַל לְהִשְׁתַּחְרֵר מִן הַסֵּבֶל הַמֵּעִיק עָלָיו.
הַפַּאדִישַׁאה שֶׁרָאָה כִי הַנַּעַר לֹא יַאֲרִיךְ יָמִים אִם לֹא יֵרָפֵא מִן הַמַּחֲלָה הַמּוּזָרָה הַזֹּאת, וּלְאַחַר הִסּוּסִים רַבִּים הֶעֱנִיק לוֹ אֶת הָרְשׁוּת, וּמִנָּה אֶת הַלַאלַה שֶׁלוֹ שֶׁיְלַוֶּה אֶת הַנָּסִיךְ הַצָּעִיר בְּדַרְכּוֹ.
לְעֵת עֶרֶב יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, וּמִכֵּיוָן שֶׁלֹא הִקְפִּידוּ בַּמַּרְאֶה הַחִיצוֹנִי שֶׁלָּהֶם, הָיְתָה הוֹפָעָתָם כְּמוֹ שֶׁל עוֹבְרֵי אֹרַח מְלֻכְלָכִים וְלֹא כְמוֹ שֶׁל נָסִיךְ נַעֲלֶה וְשֶׁל לַאלַה. הֵם כִּמְעַט שָׁכְחוּ אֶת טַעְמָה שֶׁל הַמְּנוּחָה וְשֶׁל הַשֵּׁינָה, וְהַמַּחֲשָׁבָה עַל הָאֲכִילָה וְהַשְּׁתִיָּה נָטְשָׁה אוֹתָם כָּלִיל. לִבְסוֹף הִגִּיעוּ לְפִּסְגָּה שֶׁל הָר. וְכַאן שָׂמוּ לֵב כִּי הַסְּלָעִים וְהַקַרְקַע מִתְנוֹצְצִים כַּשֶׁמֶשׁ. כְּשֶׁהִבִּיטוּ מִסָּבִיב רָאוּ כִי אָדָם זָקֵן קָרֵב וְהוֹלֵךְ אֲלֵיהֶם. הַמְּשׁוֹטְטִים שָׁאֲלוּ מָה שֵּׁם הַמָּקוֹם, וְהָאָדָם הַזָּקֵן הֵשִׁיב לָהֶם כִּי הֵם עוֹמְדִים עַתָּה עַל הָהָר שֶׁל הַנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת. הַנְּסִיכָה עַצְמָהּ עוֹטָה צָעִיף כָּפוּל שִׁבְעָה, וּבְכָל זֹאת הַבָּרָק שֶׁרָאוּ מִסְּבִיבָם נִגְרַם בְּשֶׁל יוֹפְיָהּ וּמַרְאֵה פָנֶיהָ שֶׁאֵין כְּמוֹתָם.
הַמְּשׁוֹטְטִים שָׁאֲלוּ עַכְשָׁיו לִמְקוֹם מְגוּרֶיהָ שֶׁל הַנְּסִיכָה. הָאָדָם הַזָּקֵן הֵשִׁיב כִּי אִם יַמְשִׁיכוּ דַּרְכָּם בְּקַו יָשָׁר, בְּמֶשֶׁךְ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נוֹסָפִים, יַגִּיעוּ אֶל אַרְמוֹנָה. שָׁם אִבְּדוּ אֲנָשִׁים רַבִּים אֶת רָאשֵׁיהֶם עַל נִסְיוֹנוֹתֵיהֶם וְטִרְחָתָם לַשָּׁוְא לִסְחֹט מִלָּה אַחַת מִפִּיהָ שֶׁל הַנְּסִיכָה הַיְּדִיעוֹת הַלָּלוּ. מִכָּל מָקוֹם, לֹא הִרְפּוּ אֶת רוּחוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ, וְהוּא וְהַלַּאלַה הִמְשִׁיכוּ הָלְאָה אֶת דַרְכָּם.
לְאַחַר נְדוּדִים רַבִּים, שׁוּב נִמְצְאוּ עַל פִּסְגָּה שֶׁל הָר אַחֵר, וְהֵם שָׂמוּ לֵב כִּי דָּם נוֹטֵף מִכָּל עֵבֶר. כַּאֲשֶׁר הִמְשִׁיכוּ דַּרְכָּם, נִכְנְסוּ לִכְּפָר אֶחָד. כַּאן אָמַר הַנָּסִיךְ אֶל הַלַּאלַה: “אֲנִי עָיֵף מְאֹד, הָבָה נָנוּחַ מְעַט בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְנַעֲרֹךְ חֲקִירוֹת כָּל שֶׁהֵן”.
נִכְנְסוּ לְבֵית קָפֶה, וְכַאֲשֶׁר נוֹדַע לְאַנְשֵׁי הַכְּפָר כִּי בָּאוּ נוֹסְעִים מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, הֵם בָּאוּ בָזֶה אַחַר זֶה לְבָרֵךְ אוֹתָם לְשָׁלוֹם.
הַנָּסִיךְ שָׁאַל אוֹתָם מַדּוּעַ מַרְאֶה הָהָר הוּא כְאִילוּ הָיָה נוֹטֵף דָּם, וְהֵם סִפְּרוּ לוֹ כִי בְּמֶרְחַק שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים מִכַּאן נִמְצָא מְקוֹם מְגוּרֶיהָ שֶׁל הַנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת, אֲשֶׁר צֶבַע שִׂפְתוֹתֶיהָ הָאֲדוּמוֹת מִשְׁתַּקֵּף בְּצֶבַע הָהָר שֶׁבִּפְנֵיהֶם. הִיא עוֹטָה צָעִיף כָּפוּל שִׁבְעָה אֵינָהּ מוֹצִיאָה כָּל הֶגֶה מִפִּיהָ, וְאוֹמְרִים כִּי אֲנָשִׁים רַבִּים הִקְרִיבוּ אֶת חַיֵּיהֶם בִּגְלָלָה.
בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, פָּקְעָה סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַצָּעִיר, וְהוּא הֶחְלִיט לְנַסּוֹת אֶת מַזָּלוֹ כְפִי שֶׁנִסּוּ הָאֲחֵרִים, וְהוּא וְהַלַּאלַה שֶׁלּוֹ יָצְאוּ לְהַמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכָּם.
לְאַחַר יָמִים רַבִּים הֵם רָאוּ הַר גָּבֹהַּ אַחֵר מִמֶּרְחַקִּים, וְהִסִּיקוּ אֶת הַמַּסְקָנָה כִּי וַדַאי זֶה מְקוֹם מְגוּרֶיהָ שֶׁל הַנְּסִיכָה שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים. לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן הִגִיעוּ אֶל הָהָר וְהֵחֵלוּ לַעֲלוֹת אֵלָיו.
מֵעַלֵיהֶם הִתְנַשֵׂא אַרְמוֹן נִשְׂגָּב, מְקוֹם מוֹשָׁבָה שֶׁל הַנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת; וְכַאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ אֵלָיו, רָאוּ שֶׁהוּא בָּנוּי כּוּלוֹ מִגֻּלְגָּלוֹת שֶׁל אָדָם, וְהַנָּסִיךְ אָמַר אֶל הַלַּאלַה: “אֵלֶּה הֵן גֻּלְגָּלוֹת הָאֲנָשִׁים שֶׁאָבְדוּ בְּנִסְיוֹנָם לְדוֹבֵב אֶת הַנְּסִיכָה. אוֹ שֶׁנַּשִּׂיג אֶת מַטָּרָתֵנוּ אוֹ שֶׁגֻלְגְלוֹתֵינוּ יְשַׁמְּשׁוּ לְאוֹתָהּ הַמַטָּרָה”.
בְּטֶרֶם נִסָּה לְהִכָּנֵס אֶל הָאַרְמוֹן, שָׁכַר לוֹ חֶדֶר לִמְגוּרִים בַּחַאן לְמִסְפַּר יָמִים; וְכָל אוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא שָׁמַע אֶלָּא בְּכִיוֹת וְקִינוֹת: “הוֹ, אָחִי!” אוֹ “הוֹ, בְּנִי!” וְכַאֲשֶׁר שָׁאַל עַל סִבַּת הַתַּמְרוּרִים הַלָּלוּ, קִבֵּל אֶת הַתְּשׁוּבָה:
“וְכִי לָמָּה תִּשְׁאַל? נִרְאֶה לָנוּ כִּי גַּם אַתָּה בָּאתָ לָמוּת. הָעִיר הַזֹּאת נִמְצֵאת בְּשִׁלְטוֹן אָבִיהָ שֶׁל הַנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת; וְכָל הָרוֹצֶה לְנַסֹת וּלְדֹבֵב אוֹתָהּ, חַיָּב לָלֶכֶת קוֹדֶם כֹּל לְאָבִיהָ הַפַּאדִישַׁאה, וְאִם הוּא נוֹתֵן אֶת הָרְשׁוּת לְכָךְ, הֲרֵי הוּא שׁוֹלֵחַ מִשְׁמָר הַמְּלַוֶּה אֶת הַגִּבּוֹר אֶל הַנְּסִיכָה”.
"כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הַנָּסִיךְ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶה אָמַר אֶל הַלַאלַה: “אָנוּ כִּמְעַט שֶׁסִּיַּמְנוּ אֶת הַמַּסָּע שֶׁלָנוּ. הָבָה נָנוּחַ כַּמָּה יָמִים, וְנִרְאֶה מָה צוֹפֵן הַגּוֹרָל עֲבוּרֵנוּ.” הֵם הִמְשִׁיכוּ אֵיפוֹא לָגוּר בַּחַאן, וְהָיוּ יוֹם יוֹם עוֹרְכִים טִיּוּל בְּכִכָּר הַשּׁוּק.
בַּעֲשׂוֹתָם כַּךְ יוֹם יוֹם, רָאָה הַנָּסִיךְ יוֹם אֶחָד אָדָם הַנּוֹשֵׂא זָמִיר בִּכְלוּב. הַצִּפּוֹר מָשְׁכָה אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ. כַּךְ שֶׁהֶחְלִיט לִקְנוֹת אוֹתָה. הַלַאלַה הִתְנַגֵּד לָזֹאת בְּאָמְרוֹ לַנַּעַר כִּי יֵשׁ עִנְיָן חָשׁוּב יוֹתֵר בִּפְנֵיהֶם. הַנָּסִיךְ, מִכָּל מָקוֹם, לֹא שָׁמַע בְּקוֹל הַלַּאלַה וְקָנָה אֶת הַצִּפּוֹר בְּאֶלֶף פְּיַאסְטֶרִים, וְלָקַח אוֹתָהּ אֶל חַדְרוֹ וְתָּלָה אֶת הַכְּלוּב מֵעַל לְמִטָּתוֹ.
פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר הָיָה הַנָּסִיךְ לְבַדּוֹ, וְהָיָה יוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר כֵּיצַד יוּכַל לְדֹבֵב אֶת הַנְּסִיכָה, וְהִרְהוּרָיו
הָיוּ נוּגִים וְעֲצֵבִים, מִשּׁוּם שֶׁהֶעֱלָה בְּמוֹחוֹ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה כִּי אִם יִכָּשֵׁל, אַחַת דִינוֹ לָמוּת, הוּא נִזְדַּעֲזֵעַ בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַצִּפּוֹר מְדַבֶּרֶת אֵלָיו וְאוֹמֶרֶת:
“עַל שׁוּם מָה הִנְּךָ כֹּה עָצוּב, נְסִיכִי? מַה הַדָּבָר הָעוֹכֵר אֶת רוּחֲךָ?”
הַנָּסִיךְ נִדְהָם, כִּי לֹא יָדַע אֶל נָכוֹן מִי הַדּוֹבֵר אֵלָיו, הֲאִם זוּ הַצִּפּוֹר אוֹ אֵיזוֹ רוּחַ. לְאַחַר שֶׁנִרְגַע, חָשַׁב אוּלַי יֵשׁ בָּזֶה מִשׁוּם גִּלּוּי רְצוֹנוֹ שֶׁל אַלְּלַה. וְלָכֵן סִפֵּר לַזָמִיר אֶת כָּל סִפּוּר אַהֲבָתוֹ לַנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת, וְכִי הוּא אוֹבֵד עֵצוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כֵיצַד יַגִּיעַ אֵלֶיהָ, וּמָה עָלָיו לַעֲשׂת.
וְהַצִּפּוֹר הֵשִׁיבָה: “הָסֵר מִלִּבְּךָ כָּל דְּאָגָה. זֶה אַךְ קַל בְּיוֹתֵר. לֵךְ הָעֶרֶב אֶל הָאַרְמוֹן וְקַח אוֹתִי אִתְּךָ. הַנְסִיכָה עוֹטָה שִׁבְעָה צְעִיפִים, וְאַף אֶחָד טֶרֶם רָאָה אֶת פָּנֶיהָ, וְהִיא טֶרֶם רָאֲתָה פָּנָיו שֶׁל אִישׁ זוּלָתָה. שִׂים אוֹתִי בִּכְלוּב מֵאַחוֹרֵי הָעַמּוּד שֶׁל הַמְּנוֹרָה, וּשְׁאַל אֶת הַנְּסִיכָה מָה שְׁלוֹמָהּ. הִיא, מִכָּל מָקוֹם, לֹא תִּתֵּן כָּל תְּשׁוּבָה; וַאֲזַי תֹּאמַר אֵלֶיהָ כִּי מִכִּיוָן שֶׁאֵין הִיא מוֹאִילָה בְחַסְדָהּ לְדַבֵּר אֵלֶיךָ הֲרֵי לֹא נוֹתָר לְךָ אֶלָּא לְדַבֵּר אֶל הַמְּנוֹרָה; וּבְכֵן, הָחֵל לְדַבֵּר, וַאֲנִי אָשִׁיב”.
הַנָּסִיךְ שָׁמַע לַעֲצַת הַזָּמִיר, וְהָלַךְ יָשָׁר אֶל אַרְמוֹן הַפַּאדִישַׁאה. כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לַמֶּלֶךְ כִּי בָא אָדָם חָדָשׁ, אֲשֶׁר בִּרְצוֹנוֹ לָלֶּכֶת אֶל בִּתּוֹ, קִבֵּל אֶת פָּנָיו שֶׁל הַנָּסִיךְ וְנִסָּה לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ שֶׁלֹא יַעֲשֶׂה כָּזֹאת. הוּא סִפֵּר לוֹ כִּי אַלְפֵי אֲנָשִׁים כְּבָר נִסּוּ לַשָּׁוְא לְדוֹבֵב אֶת הַנְּסִיכָה. הוּא נָדַר נֶדֶר, מִכָּל מָקוֹם, כִּי יִתֵּן אוֹתָה לְאִשָּׁה לְמִי שֶׁיַצְלִיחַ לְהָפִיק מִמֶּנָּה מִלָּה; מֵאִידָךְ, כָּל שֶׁאֵינוֹ מַצְלִיחַ לַעֲשׂת זֹאת – דָמוֹ בְרֹאשׁוֹ. וּכְפִי שֶׁהַנָּסִיךְ רָאָה אֶל נָכוֹן בְּעֵינָיו, הֲרֵי הָאַרְמוֹן שֶׁל בִּתּוֹ כֻּלּוֹ בָנוּי מִגֻּלְגָּלוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם.
אֶלָא שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהָזִיז אֶת הַנַּעַר קְשֵׁה הָעֹרֶף מֵהַשָּׂגַת מַטָּרָתוֹ. הוּא הִטִּיל גוּפוֹ לְרַגְלֵי הַפַּאדִישַׁאה וְנָדַר נֶדֶר לְהַשִּׂיג אֶת הַמַּטָּרָה אוֹ לְאַבֵּד חַיָּיו בְּנִסְיוֹנוֹ זֶה. וְלָכֵן לֹא נוֹתָר עוֹד מַה לֹאמַר: הַפַּאדִישַׁאה נָתַן אֶת הַצַּו לְהָבִיא אֶת הַנָּסִיךְ בִּפְנֵי בִתּוֹ.
הָיְתָה שְׁעַת הָעֶרֶב, כַּאֲשֶׁר הָיָה הַנָּסִיךְ בְּדִירָתָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה. הוּא שָׂם אֶת הַכְּלוּב מֵאֲחוֹרֵי הָעַמּוּד שֶׁל הַמְּנוֹרָה, הִרְכִּין קוֹמָתוֹ מַטָּה מַטָּה בִּפְנֵי הַנְּסִיכָה, שָׁאַל לִשְׁלוֹמָהּ, וְשׂוֹחֵחַ גַּם עַל עִנְיָנִים בַּעֲלֵי חֲשִׁיבוּת מוּעֶטֶת. שׁוּם תְּשׁוּבָה לֹא נִתְּנָה. וַאֲזַי אָמַר הַנָּסִיךְ אֶל הַנְּסִיכָה: “הַשָּׁעָה הִיא מְאוּחֶרֶת, וְטֶרֶם זִכִּית אוֹתִי אַף בְּמִלָּה אַחַת. אֲדַבֵּר אֵיפוֹא עַתָּה אֶל הָעַמּוּד שֶׁל הַמְּנוֹרָה, וְאַף כִּי אֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, הֲרֵי בְּכָל זֹאת הוּא עָלוּל לִהְיוֹת רָגִישׁ יוֹתֵר מִמֵּךְ”.
וּבְאָמְרוֹ אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶה, פָּנָה אֶל הָעַמּוּד שֶׁל הַמְּנוֹרָה וְשָׁאַל:
“מָה שְׁלוֹמְךָ?”
וּמִיָּד בָּאָה הַתְּשׁוּבָה הַיְּשִׁירָה:
“יָפֶה לְמַדַּי, אַף כִּי שָׁנִים רַבּוֹת עָבְרוּ, מִבְּלִי שֶׁמִי שֶׁהוּא יִפְנֶה אֵלַי בִּדְבָרִים, הִנֵּה שָׁלַח אוֹתְךָ אֵלַי אַלְּלַה מִן הַשָּׁמַיִּם, וַאֲנִי חָשׁ שִׂמְחָה כַּזוּ, כְּאִילוּ הָיָה כָּל הָעוֹלָם שַׁיָּךְ לִי. הַאִם אוּכַל לְשַׂמֵּחַ אֶת לִבְּךָ בְּסִפּוּר כָּל שֶׁהוּא?”
הַנָּסִיךְ הִבִּיעַ אֶת הַסְכָּמָתוֹ, וְאָז הִמְשִׁיךְ הַקּוֹל:
"לְפָנִים הָיָה מֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ בַת, וּשְׁלשָׁה נְסִיכִים רָצוּ לָקַחַת אוֹתָה לְאִשָּׁה. וְהָאָב אָמַר לַמְּחַזְּרִים אַחֲרֶיהָ: כָּל מִי שֶׁיִּצְטַיֵּן יוֹתֵר מֵחֲבֵרָיו, לוֹ אֶתֵּן אֶת בִּתִּי. הָאֲנָשִׁים הַצְּעִירִים יָצְאוּ אֵיפוֹא יַחְדָיו, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ אֶל הַמַּעְיָן, הֶחֱלִיטוּ לָלֶכֶת כָּל אֶחָד בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהִתְנַגֵּשׁ הָאֶחָד בְּרֵעֵהוּ בְּבִצּוּעַ מְשִׂימוֹתֵיהֶם. הֵם הִסְכִּימוּ, מִכָּל מָקוֹם, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם יַנִּיחַ אֶת טַבַּעְתּוֹ מִתַּחַת לָאֶבֶן, לְיַד הַמַּעְיָן, וְכָל אֶחָד יִקַּח אוֹתָהּ חֲזָרָה, כַּאֲשֶׁר יַחֲזֹר לַמָּקוֹם הַזֶּה, וּבְאוֹפֶן כָּזֶה הֵם יוֹדִיעוּ לְאַחֲרוֹן הַחוֹזְרִים, כִּי חֲבֵרָיו חָזְרוּ מִכְּבָר.
הָאֶחָד מֵהֶם לָמַד כֵּיצַד לַעֲבֹר דֶּרֶךְ שֶׁל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּמַחֲצִית הַשָּׁעָה, הַשֵּׁנִי – כֵּיצַד לְהֵעָשׂוֹת רוֹאֶה וּבִלְתִּי נִרְאֶה, וְהַשְּׁלִישִׁי – כֵּיצַד לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּת. כָּל שְׁלָשְׁתָּם חָזְרוּ בְעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת יַחְדָיו אֶל הַמַּעְיָן. זֶה שֶׁיָכֹל הָיָה לְהֵעָשׂוֹת רוֹאֶה וּבִלְתִּי נִרְאֶה אָמַר כִּי בִתּוֹ שֶׁל הַפַּאדִישַׁאה חוֹלָה מְאֹד, וְכִי הִיא עֲלוּלָה לָמוּת תּוֹךְ שְׁתֵּי שָׁעוֹת, הַשֵׁנִי אָמַר כִּי יָכִין תְּרוּפָה שֶׁבָּה יוּכַל לְהַחֲזִירָהּ לְחַיִּים; הַשְּׁלִישִׁי הִתְנַדֵּב לְהָבִיא אֶת הַתְּרוּפָה. בִּמְהִירוּת הַבָּרָק הוּא הִגִיעַ אֶל הָאַרְמוֹן, אֶל חַדְרָה שֶׁל הַנְּסִיכָה, שֶׁבּוֹ הָיְתָה שׁוֹכֶבֶת מֵתָה. רַק נָגְעָה הַתְּרוּפָה בְשִׂפְתוֹתֶיהָ, וְהִנֵּה חָזְרָה לְאֵיתָנָה, כְּפִי שֶׁהָיְתָה קוֹדֶם לָכֵן. בֵּינְתַיִם בָּאוּ גַּם שְׁנֵי הַמְּחַזְּרִים הָאֲחֵרִים, וְהַמֶּלֶךְ צִוָּה לִשְׁלָשְׁתָּם לְסַפֵּר לוֹ עַל הֶשֵּׂגֵיהֶם".
עַתָּה עָשָׂה הַזָּמִיר הַפְסָקָה קְצָרָה לְכַּמָּה דַּקּוֹת, וּלְאַחַר מִכֵּן הִמְשִׁיךְ:
“הֶאָח, אֲדוֹנִי בֶּן הַמֶּלֶךְ, מִי מִשְּׁלשֶׁת הַנְּסִיכִים לְדַעְתְּךָ, רָאוּי יוֹתֵר לָשֵׂאת אֶת הַנַּעֲרָה לְאִשָּׁה?”
הַנָּסִיךְ הֵשִׁיב: “לְדַעְתִּי, זֶה שֶׁהֵכִין אֶת הַתְּרוּפָה”.
הַזָּמִיר טָעַן כִּי זֶה שֶׁהֵבִיא אֶת הַיְּדִיעָה עַל מַחֲלָתָהּ שֶׁל בַּת הַמֶּלֶךְ; וְכָךְ הֵם הִתְוַכְּחוּ בֵינֵיהֶם.
הַנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת חָשְׁבָה בְּלִבָּה: “הֵם לְגַמְרֵי שׁוֹכְחִים אֶת זֶה שֶׁיָכֹל הָיָה לַעֲבֹר דֶרֶךְ שֶׁל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּמַחֲצִית הַשָּׁעָה”. וּמִכִיוָן שֶׁהַוִּכּוּחַ עוֹד נִמְשַׁךְ, הִיא לֹא הָיְתָה יְכֹלָה עוֹד לְהִתְאַפֵּק, וְהֵרִימָה אֶת צְעִיפָהּ הַכָּפוּל שִׁבְעָה וְצָעֲקָה: “אַתֶּם, טִפְּשִׁים שֶׁכְּמוֹתְכֶם! אֲנִי הָיִיתִי נוֹתֶנֶת אֶת הַנַּעֲרָה לָזֶה שֶׁהֵבִיא אֶת הַתְּרוּפָה. בִּלְעֲדָיו הָיְתָה עֲלוּלָה לְהִשָּׁאֵר מֵתָה”.
מִיָּד הוֹדִיעוּ לַפַּאדִישַׁאה כִּי בִתּוֹ סוֹף סוֹף הִפְסִיקָה אֶת שְׁתִיקָתָהּ. אֶלָא שֶׁהַנְּסִיכָה מָחְאָה בְּאָמְרָה כִּי נָפְלָה קָרְבָּן לְעָרְמָתוֹ שֶׁל הַנַּעַר, וְכִי אֵין לַחֲשֹׁב אוֹתוֹ כִּי הִצְלִיחַ בִּמְשִׂימָתוֹ אֶלָּא עַד שֶׁיְדֹבֵב אוֹתָה שָׁלשׁ פְּעָמִים.
וְעַתָּה אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל הַנָּסִיךְ: “אִם תּוּכַל לְדוֹבֵב אוֹתָה עוֹד פַּעֲמַיִּם, הִיא תִּהְיֶה שַׁיֶּכֶת לְךָ”.
הַנַּעַר יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, חָזַר לִמְקוֹם מְגוּרָיו וְהֵחֵל מְהַרְהֵר בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. כַּאֲשֶׁר הָיָה שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרָיו, אָמַר אֵלָיו הַזָּמִיר: “הַשֻּׂלְטַאנַה כּוֹעֶסֶת עַל שֶׁהִפְסִיקָה אֶת שְׁתִיקָתָה, וְהִיא נִפְּצָה לִרְסִיסִים אֶת הָעַמּוּד שֶׁל הַמְּנוֹרָה, כַּךְ שֶׁהַלַּיְלָה עָלֶיךָ לָשִׂים אוֹתִי עַל דּוּכָן אַחֵר הַבּוֹלֵט מִן הַקִּיר”.
וְלָכֵן, כַּאֲשֶׁר בָּא הָעֶרֶב, הָלַךְ הַנָּסִיךְ עִם הַזָּמִיר שֶׁלוֹ אֶל הָאַרְמוֹן. כְּשֶׁנִּכְנַס לְדִּירָתָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה.
“יָפֶה לְמַדַּי, תּוֹדָה רַבָּה לְךָ”, הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.
“אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁאֵין הַשֻּׂלְטַאנַה רוֹצָה לְדַבֵּר. אַחֶרֶת לֹא הָיִיתָ פּוֹנֶה אֵלַי. מִכָּל מָקוֹם אֲסַפֵּר לְךָ סִפּוּר, אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לִשְׁמֹעַ”.
“בְּרָצוֹן רַב”, הֵשִׁיב הַנָּסִיךְ, “הָבָה נִשְׁמַע אוֹתוֹ”.
וְהַזָּמִיר הֵחֵל אֶת סִפּוּרוֹ:
"בְּעִיר אַחַת הָיְתָה גָּרָה אֵי־פַּעַם אִשָּׁה, אֲשֶׁר שְׁלשָׁה גְּבָרִים אָהֲבוּ אוֹתָה – בַּאלְדִגִ’י אוֹגְלוּ, בְּנוֹ שֶׁל סוֹחֵר הַדְּבַשׁ, גַ’אדְגִ’י אוֹגְלוּ, בְּנוֹ שֶׁל סוֹחֵר הַשּׁוּמָן, וְטִירֶדְגִ’י אוֹגְלוּ, בְּנוֹ שֶׁל הַבּוּרְסְקָאִי. כָּל אֶחָד הָיָה עוֹרֵךְ בִּקּוּרָיו אֵצֶל הָאִשָּׁה בְּאוֹפֶן כָּזֶה שֶׁלֹּא יִוָּדַע הַדָּבָר לָאֲחֵרִים.
יוֹם אֶחָד כַּאֲשֶׁר הָיְתָה מְסָרֶקֶת אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ, גִלְתָה בֵינֵיהֶן שַׂעֲרָה אֲפוּרָה, וְאָמְרָה אֶל לִבָּה: “אוֹי וַאֲבוֹי! הִנֵּה אֲנִי הוֹלֶכֶת וּמִזְדַּקֶנֶת. עוֹד מְעַט יַגִּיעַ הַזְּמַן וִיְדִידַי לֹא יִרְצוּ עוֹד לָשִׂים לֵב אֵלַי. עָלַי לְהַגִּיעַ עַתָּה לִידֵי הַחְלָטָה וּלְהִנָּשֵׂא”.
לְמָחֳרָת הַיּוֹם הִזְמִינָה אֶת שְׁלשֶׁת אֲהוּבֶיהָ לָבֹא וּלְבַקְּרָהּ בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת שׁוֹנוֹת זוֹ מִזּוֹ.
הָרִאשׁוֹן בָּא גַ’אדְגִ’י, שֶׁמָצָא אֶת הָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וּבוֹכָה, כְּשֶׁשָׁאַל אוֹתָה לְסִבַּת עִצְבוֹנָה, הֵשִּׁיבָה: "אָבִי מֵת, וַאֲנִי קָבַרְתִּי אוֹתוֹ בַגַּן. אֶלָא שֶׁרוּחוֹ מוֹפִיעָה לְפָנַי וּמַטְרִידָה אוֹתִי. אִם הִנְּךָ אוֹהֵב אוֹתִי, הָבָה עֲטֹף עַצְמְךָ בְּסָדִין זֶה וְלֵךְ וּשְׁכַב בְּמֶשֶׁךְ שָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּקֶּבֶר, וַאֲזַי לֹא תָּבֹא עוֹד רוּחוֹ שֶׁל אָבִי לְפָקְדֵנִי. וּבְאָמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹלִיכָה אוֹתוֹ הָאִשָּׁה אֶל הַקֶּבֶר הַפָּתוּחַ שֶׁעָשְׁתָה, וּמִכֵּיוָן שֶׁגַ’אדְגִ’י הָיָה מוּכָן אֲפִילוּ לְהַטְבִּיעַ עַצְמוֹ לְמַעֲנָהּ, הוּא בְּרָצוֹן הִתְעַטֵּף בַּסָדִין וְשָׁכַב בּוֹ בַקֶּבֶר הַפָּתוּחַ.
בֵּינְתַיִם הִגִּיעַ בַּאלְדְגִ’י, אֲשֶׁר שָׁאַל לְסִבַּת עִצְבוֹנָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה. הִיא חָזְרָה עַל אוֹתוֹ סִפּוּר בְּיַחַס לְמוֹת אָבִיהָ, וְנָתְנָה לוֹ אֶבֶן גְדוֹלָה, וְאָמְרָה אֵלָיו שֶׁיֵלֵךְ אֶל הַקֶּבֶר, וְכַאֲשֶׁר תּוֹפִיעַ רוּחַ הָרְפָאִים שֶׁל אָבִיהָ שֶׁיַּדֶּה בָּהּ אֶת הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה.
אַךְ יָצָא בַּאלְדְגִ’י בְּדַרְכּוֹ אֶל הַקֶּבֶר, וְהִנֵּה נִכְנַס טִירֶדְגִ’י. גַּם הוּא הִבִּיעַ הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בְצַעֲרָה שֶׁל הָאִשָּׁה, וְשָׁאַל אוֹתָהּ לְסִבַּת עִצְבוֹנָהּ.
“כֵּיצַד אוּכַל לְהִמָּנַע מִבֶּכִי”, אָמְרָה הָאִשָּׁה, “אִם אָבִי מֵת, וְהוּא קָבוּר בַּגַּן, וְאֶחָד מֵאוֹיְבָיו הוּא מְכַשֵּׁף וְהוּא עַכְשָׁו מִתְנַכֵּל לְהוֹצִיא אֶת גְּוִיָתוֹ, וּכְפִי שֶׁתּוּכַל לִרְאוֹת, כְּבָר פָּתַח אֶת הַקֶּבֶר לְמַטָּרָה זוֹ. אִם תּוּכַל לְהָבִיא אֵלַי אֶת הַגְּוִיָּה, מַה טוֹב; וְאִם לֹא – הֲרֵנִי אֲבוּדָה”.
אַךְ נֶאֶמְרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְבָר אָץ טִירֶדְגִ’י כְּדֵי לָקַחַת אֶת גְּוִיָתוֹ שֶׁל גַּ’דְגִ’י וְלַהֲבִיאָה אֵלֶיהָ.
אֲבָל בַּאלְדְגִ’י חָשַׁב עַתָּה כִּי יֶשְׁנָם שְׁנֵי רוּחוֹת רְפָאִים בִּמְקוֹם אֶחָד, וְהִשְׁתַּדֵּל לִפְגֹעַ בָּאֶבֶן בִּשְׁנֵיהֶם. בֵּינְתַיִּם הָיָה גַּ’אדְגִ’י סָבוּר כִּי רוּחַ הָרְפָאִים פָּגַע בּוֹ, וְקָפַץ מִן הַקֶּבֶר הַחוּצָה וְהִפִּיל אֶת הַסָּדִין מֵעָלָיו; וְאָז הִכִּירוּ שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים זֶה אֶת זֶה, וְשָׁאֲלוּ לַהֶסְבֵּר עַל מַה שֶׁנִּתְרַחֵשׁ כָּאן.
“וְעַתָּה, נְסִיכִי”, אָמַר הַזָּמִיר, “הַגֶּד־נָא מִי מִשְּׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה רָאוּי לָאִשָּׁה הַזּוּ? אֲנִי סָבוּר כִּי טִירֶדְגִ’י”. אֲבָל הַנָּסִיךְ טָעַן לְמַעַן בַּאלְדְגִ’י אֲשֶׁר הֵסֵב לְעַצְמוֹ טִרְחָה מְרֻבָּה כָּל כַּךְ, וְכַךְ הֵם הֵחֵלּוּ לְהִתְוַכֵּחַ בֵּינֵיהֶם. וּבְכַוָּנָה תְּחִילָה הִשְׁתַּדְּלוּ שֶׁלֹא לְהַזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ שֶׁל גַ’אדְגִ’י.
הַנְּסִיכָה שֶׁהָיְתָה מַאֲזִינָה בִּתְּשׂוּמַת לֵב לַסִּפּוּר, הָיְתָה מְאֻכְזֶבֶת עַל שֶׁלֹּא נָטְלוּ כְּלָל בְּחֶשְׁבוֹן אֶת מַאֲמַצָיו שֶׁל גַ’אדְגִ’י וְהִבִּיעָה אֶת דַּעְתָּהּ בְּהִתְלַהֲבוּת רַבָּה. וְשׁוּב הוּבְאוּ הַחֲדָשׁוֹת אֶל הַפַּאדִישַׁאה בְּאַרְמוֹנוֹ כִּי הַנְּסִיכָה הַמַּחֲרֶשֶׁת יָצְאָה מִגֶּדֶר שְׁתִיקָתָה. וּבְכָל זֹאת, הָיָה צֹרֶךְ עוֹד לְהַכְרִיחָהּ לְדַבֵּר בְּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית.
וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר הָיָה הַנָּסִיךְ יוֹשֵׁב בְּחַדְרוֹ, סִפֵּר לוֹ הַזָּמִיר כִּי הַנְּסִיכָה זָעֲמָה כָּל כַּךְ עַל שֶׁמָשְׁכוּ אוֹתָה בִלְשׁוֹנָהּ וְהִכְנִיסוּ אוֹתָהּ לְהַבָּעַת דְּבָרִים שׁוּב הַפַּעַם, עַד שֶׁמֵרֹב כַּעַס הִיא נִתְּצָה אֶת הַדּוּכָן הַבּוֹלֵט מִן הַקִּיר. בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית יִהְיֶה אֵיפוֹא צֹרֶךְ לָשִׂים אֶת הַכְּלוּב מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת.
הַדֶּלֶת (אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק, הַצִּפּוֹר שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת) סִפְּרָה אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא:
"שְׁלשָׁה יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ, חָרָשׁ־עֵץ, חַיָּט, וְסוּפְטָא. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְעִיר אַחַת, שָׂכְרוּ דִירָה מְשֻׁתֶּפֶת. לַיְלָה אֶחָד, כַּאֲשֶׁר חֲבֵרָיו הָיוּ יְשֵׁנִים, קָם חָרָשׁ־הָעֵץ, שָׁתָה קָפֶה, הִצִּית אֵשׁ בַּצִ’בּוּק שֶׁלּוֹ, וּפָסַל דְּמוּת שֶׁל אִשָּׁה נָאָה מִתּוֹךְ גִּזְרֵי עֵץ שֶׁהָיוּ מֻטָּלִים בַּחֶדֶר. לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם עֲבוֹדָתוֹ שָׁכַב לִישׁוֹן וְנִרְדָּם. זְמַן קָצָר לְאַחַר מִכֵּן קָם הַחַיָּט, וּכְשֶׁרָאָה אֶת הַפֶּסֶל שֶׁל הָאִשָּׁה תָּפַר לָהּ בְּגָדִים מַתְאִימִים וְהִלְבִּישׁ אוֹתָהּ בָּהֶם, וְאַף הוּא הָלַךְ לִישׁוֹן וְנִרְדָם. עִם שַׁחַר הִתְעוֹרֵר הַסּוּפְטָא וּכְשֶׁרָאָה אֶת דְּמוּתָה שֶׁל הַנַּעֲרָה הַחֲמוּדָה, הִתְפַּלֵּל אֶל אַלְּלָה שֶׁיִּתֵּן בָּהּ רוּחַ חַיִּים. תְּפִילָתוֹ שֶׁל הַסּוּפְטָא נִתְקַבְּלָה, וְהַפֶּסֶל הָפַךְ לִהְיוֹת נַעֲרָה חֲמוּדָה מְלֵאַת־חַיִּים, אֲשֶׁר פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ כְּמִי שֶׁמִּתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ.
כַּאֲשֶׁר קָמוּ שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים הֵחֵלּוּ לְהִתְוַכֵּחַ בֵּינֵיהֶם לְמִי תִּהְיֶה הַנַּעֲרָה הַזֹּאת. וְעַתָּה, הַגֵּד נָא אֶת הָאֱמֶת לְמִי הִיא רְאוּיָה? לַחַיָּט. וּכְמוֹ בַּמִּקְרִים הַקּוֹדְמִים הִתְנַהֵל וִכּוּחַ בֵּינֵיהֶם.
וְעַתָּה נִתְעוֹרְרָה חֲמָתָהּ שֶׁל הַנְּסִיכָה, עַל שֶׁשָּׁכְחוּ לְגַמְרֵי אֶת מִפְעָלוֹ שֶׁל הַסּוּפְטָא, וְהִיא קָרְאָה בְּקוֹל רָם: “סְכָלִים שֶּׁכְּמוֹתְכֶם! הִיא צְרִיכָה לְהִנָּשֵׂא לַסּוּפְטָא מִשּׁוּם שֶׁהוּא נָתַן בָּה רוּחַ חַיִּים. הִיא לְפִיכָךְ שַׁיֶּכֶת לוֹ וְלֹא לְשׁוּם אָדָם אַחֵר”.
טֶרֶם סִיְּמָה דְבָרֶיהָ וְהִנֵּה הוּבְאוּ הַחֲדָשׁוֹת אֶל הַפַּאדִישַׁאה. הַנָּסִיךְ זָכָה אֵיפוֹא בַּנְּסִיכָה, שֶׁלֹּא הָיְתָה מַחֲרֶשֶׁת עוֹד. כָּל הָעִיר לָבְשָׁה חָג. וְהֵחֵלּוּ הַהֲכָנוֹת לַחֲגִיגַת הַנִּשּׂוּאִים.
הַנָּסִיךְ רָצָה, מִכָּל מָקוֹם, שֶׁהַטֶּקֶס יֵעָרֵךְ בְּאַרְמוֹן אָבִיו, וּגְדוֹלָה הָיְתָה הַשִּׂמְחָה כַּאֲשֶׁר חָזַר הַבַּיְתָה עִם אֲרוּשָׂתוֹ. אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה נִמְשְׁכוּ הַחֲגִיגוֹת, וְהָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה שֶׁנִּשְׁבְּרוּ כַדֶיהָ נִתְמַנְתָה לַמִשְׂרָה רָמָה בָּאַרְמוֹן, וְחָיְתָה בּוֹ בְּאשֶׁר וּבְכָל טוּב עַד סוֹף יָמֶיהָ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות