בִּזְמַן שֶׁאֳנִי נוֹלַדְתִּי לְאִמִּי, רַבָּנִית הָעֲיָרָה הָעֲנִיָּה מִמַּעַשׂ, יָלְדָה בַּעֳלַת הָאֲחֻזָּה, הָאִשָּׁה הַתַּקִּיפָה, אֶת בְּנָהּ הַבּכוֹר, שֶׁהָיָה גַם בְּנָהּ הַיָּחִיד.
בֶּן־הַנְּגִידִים הַזֶּה הָיָה לִי אַחַר כָּךְ, בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן, לֹא פַּעַם לְשָׂטָן עַל דַּרְכִּי בַּחַיִּים.
כְּבָר בִּפְגִישָׁתֵנוּ הָרִאשׁוֹנָה, פַּעַם בְּצָהֳרֵי קַיִץ, בְּשַׁבָּת – וַאֲנִי יַלְדָּה רְפַת־אוֹנִים, לְבוּשָה שִׂמְלַת צִיץ וּבְלִי נְעָלִים, חוֹתֶרֶת בִּשְׁאֵרִית כֹּחִי אֶל יַעַר הָאֳרָנִים אֲשֶׁר בְּקִרְבַת הָאֲחֻזָּה – שִׁסָּה בִּי מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר אֶת כַּלְבֵי חֲצֵרָם.
קוֹל צַעֲקָתִי הָיָה כַּנִּרְאֶה מַחֲרִיד מְאֹד, בְּהִתְנוֹדְדִי פֹּה בֵּין הַחוֹמוֹת הַקּוֹדְרוֹת וְהָאֲטוּמוֹת לְלֹא מוֹצָא, כִּי גַם מִן הַשַּׁעַר הָרָאשִׁי, גַּם מִן הַגַּן הַקָּרוֹב, בָּאוּ הַנְּעָרִים הַמְשָׁרְתִים וְהִשְׁתִּיקוּ אֶת הַכְּלָבִים תּוֹךְ־כְּדֵי־מְרוּצָה, בְּקָרְאָם אוֹתָם בִּשְׁמוֹתֵיהֶם. וְאָז, בְּהִשָּׁעֲנִי בְּצִדֵּי גָדֵר אַחַת, אֲשֶׁר לְטַפּס וְלַעֲלוֹת עָלֶיהָ הָיָה מִן הַנִּמְנָע, לְמַעְלָה מִכֹּחוֹתַי, רָאִיתִי אוֹתוֹ, אֶת בֶּן הָאֲדוֹנִים, כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בְּגַרְבֵּי הַמֶּשִׁי הַקְּצָרִים שֶׁלּוֹ, גְּלוּי רֹאשׁ וְגָזוּז, עִם בָּרָק שֶׁל זָדוֹן עַל פָּנָיו הַשְּׂבֵעִים – וּשְׂנֵאתִיו.
אֲבָל כָּל זֶה כְּבָר הָיָה אַחַר כָּךְ, ״בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן״, וְיִכָּתֵב אוּלַי בִּפְרוֹטְרוֹט בְּסִפּוּר אַחֵר. הַפַּעַם חָפַצְתִּי לְסַפֵּר רַק אֶת אֲשֶׁר קָרַנִי בְּיוֹם חַיַּי הָרִאשׁוֹן, יוֹם חֹרֶף קָצָר וְתָפֵל, עִם עֲנָנִים נְמוּכִים וּבִלְתִּי מְשַׁמְּחִים כְּלָל עַל שְׁמֵי עֲיָרָתִי.
עוֹד עִם עֲרוֹב הַיּוֹם הַקּוֹדֵם, בִּשְׁעַת הַדִּמְדּוּמִים, הִתְעַכְּבָה עַל יַד בֵּיתֵנוּ מִרְכֶּבֶת הָאֲחֻזָּה, שֶׁבָּאָה לָקַחַת אֶת אָבִי, הַסַּנְדָּק, לְשִׂמְחַת הַ״בְּרִית״ שֶׁל יוֹם הַמָּחֳרָת.
הַפַּעֲמוֹן שֶׁבְּצַוְּארֵי הַסּוּס, אֲשֶׁר צִלְצוּלוֹ נָעַם עַד מְאֹד בְּדִמְמַת בֵּין־הָעַרְבַּיִם, עָשָׂה אֶת הָרֹשֶׁם הַמְכֹעָר בְּיוֹתֵר עַל זְקֶנְתִּי מִצַּד אָבִי, הָרַבָּנִית מִטּוּחַנּוֹבְקָה, שֶׁנִּתְאָרְחָה עַתָּה בְּבֵיתֵנוּ.
בִּשְׁאָט־נֶפֶשׁ כִּמְעַט הִבִּיטָה אֶל הָרַכָּב הַנָּכְרִי, אֲשֶׁר בְּהִכָּנְסוֹ, מָשְׁלָג, עִם שׁוֹטוֹ מִתַּחַת לְבֵית־שֶׁחְיוֹ, הוֹדִיעַ כִּי שְׂמִיכָה לְכִסּוּי הָרַגְלַיִם אֵין אִתּוֹ בָּעֲגָלָה, כִּי, כַּנִּרְאֶה ״שָׁכְחוּ״ הַגְּבִירָה לָתֵת.
– שְׂמִיכָה תִּמָּצֵא גַם אֶצְלֵנוּ, עַד כְּדֵי כָךְ לֹא יָרַדְנוּ עוֹד – בִּקְשָׁה לִמְסֹר לַגְּבֶרֶת הַצְּעִירָה אֲשֶׁר הָיְתָה, אוֹיָה, קְרוֹבָתָהּ וּבַת־מִשְׁפַּחְתָּהּ – עַל כָּרְחָהּ, שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָהּ, אֲבָל הֵן הָיֹה הָיְתָה מִבְּנֵי מִשְׁפַּחַת הַטּוּחַנּוֹבְקָאִים, וְלֹא יוֹעִיל לָהּ מְאוּמָה.
הוֹי, הַדָּבָר הָיָה מְסֻבָּךְ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁעֵר. הִיא, הַגְּבִירָה הַזֹּאת, סֵרְבָה פַּעַם, לִפְנֵי שָׁנִים, לְהֵאָרֵשׂ לָאִישׁ, אֲשֶׁר עָתִיד הָיָה לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא הָרַבָּנוּת בְּז׳וּזִ׳יקוֹבְקָה, הוּא אָבִי.
הַשַּׁדְכָן, אֲשֶׁר עָבַר אֶת כָּל הַשֶּׁטַח שֶׁבֵּין טוּחַנּוֹבְקָה וּבֵין ז׳וּזִ׳יקוֹבְקָה בְּרַגְלָיו, בְּסוֹבְבוֹ לְשֵׁם זֶה שְׁתֶּי פֶּעָמִים אֶת ז׳וּזִ׳יק הַנָּהָר, שָׁב כַּעֲבֹר יָמִים מִסְפָּר עִם תְּשׁוּבַת מֵאוּן מָחְלֶטֶת, בַּהֲבִיאוֹ רַק רֻבַּל־כֶּסֶף שְׂכַר טִרְחָה בְּכִיסוֹ וְקַפּוֹטַת צֶמֶר, חֲדָשָׁה כִּמְעָט, אֲשֶׁר הָיְתָה יָמִים רַבִּים לְדֵרָאוֹן לְכָל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה.
אֶת כָּל זֶה סִפְּרָה לִי כַּעֲבֹר שָׁנִים אֲחוֹתִי, אֲשֶׁר גִּלְּתָה לִי עוֹד כַּמָּה דְבָרִים מִן הֶעָבָר, שֶׁהָיָה מְעַנְיֵן לְמַדַּי גַם לְפָנַי.
אוֹתוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, בְּצֵאת אַבָּא אֶל הָאֲחֻזָּה, וּבְיַרְכְּתֵי הַכִּירָה הֻדְלְקָה מְנוֹרַת־פַּח כֵּהָה, מְפַקְפֶּקֶת בְּכֹחַ עַצְמָהּ, נִשׂתָּרְרָה בְּתוֹך הַבַּיִת שְׁתִיקָה, אֲשֶׁר לֹא נִפְסְקָה שׁוּב בְּמֶשֶׁךְ כָּל הָעֶרֶב.
חִלּוֹנִית, עִם בִּרְכַּת מָזוֹן שֶׁל נָשִׁים בִּלְבַד בְּסוֹפָהּ, נֶאֶכְלָה אֲרֻחַת הָעֶרֶב עַל מַפָּה מְקֻפֶּלֶת בִּשְׁנַיִם בִּקְצֶה הַשֻּׁלְחָן, וְהָרַבָּנִית מִטּוּחַנּוֹבְקָה, בַּהֲסִירָהּ מֵעַל רֹאשָׁהּ אֶת שְׁבִיס־הַצִּיצִין הַמְיֻחָס שֶׁלָּהּ, אֲשֶׁר רַק אַחֲרֵי חִפּוּשׂ רַב מָצְאָה בֵּין רָהִיטֵי הָעֹנִי מְקוֹם כָּבוֹד בִּשְׁבִילוֹ, כִּבְּתָה כִּבּוּי נִמְרָץ, בִּנְשִׁימַת זַעַף אַחַת, אֶת הַמְּנוֹרָה, וּלְפִי חֲרִיקַת הַמִּטָּה, אֲשֶׁר נִזְדַּעְזְעָה תַּחְתֶּיהָ בְּשָׁכְבָהּ, אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעֵר כִּי לִפְנֵי עֵינֵי רוּחָהּ מִתְנַשֵּׂא בִּבְהִירוּת מַרְאֵה בֵּית־קְרוֹבֶיהָ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הָאֲחֻזָּה שֶׁמִּחוּץ לָעֲיָרָה:
כִּסְאוֹת־הָאוּלָם מְרֻפְּדֵי הַפְּלוּסִין, הַסְּדוּרִים נְגִידִית עַל הַמַּרְבָד, נִבְרֶשֶׁת-הַכֶּסֶף הַמְנַצְנֶצֶת מִמַּעַל בְּכָל צִבְעֵי זְגוּגִיּוֹתֶיהָ, סִירֵי הַנְּחֹשֶׁת, הַמַּבְרִיקִים בַּמִּטְבָּח מִמּוּל הַתַּנּוּר הַבּוֹעֵר וְהַדֻּבְשָׁנִיּוֹת הַחַמּוֹת, אֲשֶׁר הַגְּבִירָה־הָאֵם תְּגַלְגֵּל, גַּלְגֵּל וְשָׁטֹחַ בַּמַּעֲרוֹךְ, בְּנַעְנְעָה מִתּוֹךְ כָּךְ בְּכֹל מַחְרֹזוֹת הַפְּנִינִים שֶׁעַל צַוָּארָהּ.
בְּקִצּוּר, הַמְעַטִּים הֵם הַמַּרְאוֹת הַיְכוֹלִים לַעֲבֹר לִפְנֵי עֵינֵי־רוּחַהּ שֶׁל רַבָּנִית זְקֵנָה, הַשּׁוֹכֶבֶת בַּחֲדַר כַּלָּתָהּ בִּלְתִּי הָאֲהוּבָה, הָעֲנִיָּה כִּמְעַט, וְקוֹרֵאת פְּסוּקֵי ״קְרִיאַת־שְׁמַע״ שֶׁלִּפְנֵי הַשֵּׁנָה?
כַּעֲבֹר שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, לְאַחַר שֶׁהַמְּנוֹרָה הֻדְלְקָה מֵחָדָשׁ, וְהַתְּנוּעָה, אֲשֶׁר הִתְעוֹרְרָה לְרֶגֶל הִוָּלְדִי, נִפְסְקָה, קָמָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת דְּמָמָה, אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא יָדַעְתִּי בְּשׁוּם עוֹלָם אַחֵר לְזָרוּת.
הוֹי, לַילָה זֶה הָרִאשׁוֹן בְּבֵית אָבוֹת, בְּעֶצֶם עוֹנַת הַחֹרֶף הַקָּשֶׁה, כְּשֶׁהַתַּנּוּר הֻסַּק בְּיָד זְעוּמָה כֹּל כָּךְ, וְשַׁלְהֶבֶת הַמְּנוֹרָה אֵינָהּ בְּטוּחָה בְּכֹחַ עַצְמָהּ.
בֵּין הַשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית וְהַשְּׁבִיעִית, כְּשֶׁאֵי־מִזֶּה חָדְרוּ רָפִים וְחִוְרִים, קַוֵּי אוֹר הַבֹּקֶר, יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת כִּמְעַט בִּפְרָטוּת אֶת אֲחוֹרֵי הַכִּירָה, אֲשֶׁר הִתְרוֹמְמָה עֵירֹם וְעֶרְיָה אֶל מוּל פְּנֵי עֲרִיסָתִי, וַאֲשֶׁר מַעֲשֵׁנָתָהּ הַנְּמוּכָה, עֲרֻמָּה אַף הִיא, לְלֹא טִיחַ, הֵצִיצָה בְּאֶפֶס כָּל תִּקְוָה אֶל הֶחָלָל, כְּשֶׁהִיא קוֹרֶסֶת – וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת.
נִפְלָא וּמוֹשֵׁךְ אֶת הַלֵּב הָיָה גַם הַבֹּרֶג, אֲשֶׁר הִזְדַּקֵּר, עָקוּם וּמָחְלָד, בַּקּוֹרָה מִנֶּגְדִּי, ואֲשֶׁר בַּעֲרִירוּתוֹ הַגְּדוֹלָה בְּכָל מֶרְחַב הַתִּקְרָה, מְבֻטָּל, לְלֹא שׁוּם צֹרֶךְ (אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵן תָּקַע אוֹתוֹ מִישֶׁהוּ פַּעַם בַּמָּקוֹם הַזֶּה), הָיָה לִי בְּמֶשֶׁך שָׁנִים רַבּוֹת כְּסֵמֶל כָּל אֻמְלָל וּמְיֻתָּר בַּחַיִּים.
אוּלָם הַנִּפְלָא מִכֹּל הָיָה קוֹל חֲרִיקַת נַעֲלֵי הַלֶּבֶד, אֲשֶׁר הִגִּיעַ אֵלַי מֵאֲחוֹרֵי מְחִצַּת־הַקְּרָשִׁים, וְשֶׁהָלַךְ הָלֹךְ וְזָעֹף בָּהּ בְּמִדָּה שֶׁגָּדַל וְהֵאִיר הַיּוֹם.
בִּקְצָרָה, מַה יֵּשׁ כָּאן לָלֶכֶת בַּעֲקִיפִין? זְקֶנְתִּי מִצַּד אָבִי, הָרַבָּנִית מִטּוּחַנּוֹבְקָה, זוֹ אֲשֶׁר הִתְאָרְחָה עַתָּה בְּבֵיתֵנוּ, לֹא הָיְתָה מְרֻצָּה מִבּוֹאִי לְאַוִּיר־הָעוֹלָם.
בָּנוֹת – אָמְרָה – כְּבָר יָלְדָה לָהּ כַּלָּתָהּ, הָרַבָּנִית מִכְמִילוֹבְקָה, וְגַם הַכַּלָּה הַשְּׁנִיָּה, מִבּוֹרִיסוֹבְקָה, וּכְבָר קָצָה, אָמְרָה, בְּחַיֶּיהָ מִפְּנֵי הַבָּנוֹת הַלָּלוּ. הֵן לֹא לְשֵׁם זֶה עָזְבָה אֶת עֵסֶק הַשְּׁמָרִים שֶׁלָּהּ וְאֶת בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בְּטוּחַנּוֹבְקָה וּבָאָה לָשֶׁבֶת בְּבֵית בְּנָהּ – וּבִכְלָל:
– מַה יַּגִּידוּ עַכְשָׁו ״בֶּחָצֵר״?
בּוּשָה לְסַפֵּר, אֲבָל יִכָּתְבוּ נָא הַדְּבָרִים כִּפְשׁוּטָם, כְּמוֹ שֶׁקָּרוּ: בְּאַחַת מִשְּׁעוֹת הַבֹּקֶר, כְּשֶׁאַךְ הוּאַר עַד כְּדֵי שֶׁאֶפְשָר יִהְיֶה לִכְתֹּב, הִכְנִיסָה אֶת בְּנוֹ שֶׁל הַשּׁכֵן, כּוֹרֵךְ הַסְּפָרִים, וְהִקְרִיאָה לוֹ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִכְתֹּב בִּשְׁמָהּ לְבַעְלָהּ, הָרַב מִטוּחַנּוֹבְקָה.
בִּמְקוֹם הַשָּׁבִיס הַמְיֻחָס, זֶה אֲשֶׁר לוֹ הַצִּיצִין, הָיְתָה נְתוּנָה עַכְשָׁו עַל רֹאשָׁהּ מִטְפַּחַת צֶמֶר, אֲשֶׁר נִקְשְׁרָה מִתַּחַת לְסַנְטְרָה בְּקֶשֶׁר תַּקִיף, אָיֹם כִּמְעַט.
כָּל שִׂנְאַת הַדּוֹרוֹת שֶׁל חוֹתֶנֶת בָּלָה לְכַלָּתָהּ הַצְּעִירָה הִתְרַכְּזָה בְּמִשְׁקָפֶיהָ, כַּאֲשֶׁר גָּחֲנָה אֶל הַשֻּׁלְחָן לְהִוָּכַח אִם נִכְתַּב הַכֹּל כַּיָּאוּת עַל רֹעַ מַזָּלָהּ בְּנוֹגֵעַ לְשִׁדּוּכֵי הַבָּנִים. וְכַאֲשֶׁר קָם, לִבְסוֹף, הַנַּעַר, אוֹבֵד עֵצוֹת, בְּמַגָּפֵי גֶבֶר שֶׁלֹּא לְפִי מִדָּתוֹ עַל רַגְלָיו, וּבִקֵּשׁ לְהִשְׁתַּמֵּט – רָדְפָה אַחֲרָיו עִם גִּלְיוֹן־הַנְּיָר בְּיָּדָהּ כְּשֶׁהַמִּשְׁקָפַיִם צוֹנְחִים לָהּ בְּאֶפֶס אֲחִיזָה מֵעַל פָּנֶיהָ.
בַּשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית, בְּעֶרֶךְ, כְּשֶׁהַקֹר בַּבַּיִת גָּבַר וְהַתַּנּוּר עוֹד טֶרֶם הֻסַּק, אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹעַ שִׂיחָה כָּזֹאת בֵּין שְׁתֵּי הָרַבָּנִיּוֹת, אֲשֶׁר מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַמְּחִצָּה:
– חֲמוֹתִי, – הִתְאַנְּחָה הָרַבָּנִית הַצְּעִירָה – צָרִיךְ הָיָה לְהַשְׁקוֹת אֶת הַתִּינוֹקֶת מֵי־סֻכָּר.
– מֵי־סֻכָּר? – שָׁאַלָה הָרַבָּנִית הַשְּׁנִיָּה רְתֵת.
– אָמְנָם כֵּן, מֵי־סֻכָּר – וְגַם לְכַסּוֹתָהּ בְּבֶגֶד, פֶּן תִּצְטַנֵּן.
– הַשְׁמַעְתֶּם? ״מְצִיאָה" גְדוֹלָה, הִיא תִּצְטַנֵּן… – חָרְקָה הַזְּקֵנָה בְּנַעֲלֵי הַלֶּבֶד, בְּאָסְפָה אֶת מִינֵי הַמַּאֲפֶה, שֶׁהוּכְנוּ לַ״שִּׂמְחָה", כְּדֵי לְהָשִׁיב אוֹתָם לְמוֹכְרֵיהֶם.
בְּהֶחְלֵט, הִיא דָמְתָה לִנְמֵרָה, בְּהִתְרוֹצְצָה כֵּן בְּתוֹךְ הַחֶדֶר בְּסִנָּרָהּ הָרָחָב, סִנַּר הַפַּסִּים שֶׁלָּהּ.
בִּהְיוֹתָהּ שְׁרוּיָה כָּל יָמֶיהָ בִּמְחִצַּת בְּנֵי אֻרְיָן וּמַקְשִׁיבָה מִתּוֹךְ כָּךְ לְשִׂיחוֹתֵיהֶם, יָדְעָה גַם כַּמָּה מַאֲמָרִים מִמַּאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ, זִכְרָם לִבְרָכָה, בְּיַחַס לַבַּת וְעֶרְכָּהּ בַּחַיִים.
כָּךְ, לְמָשָׁל, יָדְעָה שֶׁאִם הַבֵּן נִמְשָׁל לְיַיִן, הֲרֵי אֵין הַבַּת אֶלָּא חֹמֶץ; אִם הַבֵּן דּוֹמֶה לְחִטִּים, הֲרֵי הַבַּת – כָּמוֹהָ כַּשְּׂעֹרִים.
אָמְנָם: צֹרֶךְ לְיַיִן וְצֹרֶךְ לְחֹמֶץ, אֲבָל צֹרֶךְ לְיַיִן יוֹתֵר מִן הַחֹמֶץ, וְכֵן גַם צֹרֶךְ לְחִטִּים וְצֹרֶךְ לִשְׂעֹרִים, אֲבָל – צֹרֶךְ לְחִטִּים יוֹתֵר מִן הַשְׂעֹרִים.
בְּקִיאוּתָהּ שֶׁל הָרַבָּנִית הַזְּקֵנָה הַזֹּאת הָיְתָה נוֹרָאָה. כַּאֲבָנִים גְּדוֹלוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ הַמֵּמְרוֹת מִפִּיהָ, כָּל אַחַת כְּבֵדָה וַאֲיֻמָּה מֵחֲבֶרְתָּהּ – וְהָרַבָּנִית מִזּ׳וּזִ’יקוֹבְקָה שָׁכְבָה מֵעֵבֶר לַמְּחִצָּה בִּשְׁבִיס הַיּוֹלְדוֹת שֶׁלָּהּ הַטָּהוֹר, חִוֶּרֶת, נִדְהָמָה וּמִבְּלִי אֲשֶׁר תֵּדַע לַעֲנוֹת דָּבָר.
בְּמֹחָהּ הֶעָיֵף, הֶעָיֵף מְאֹד, אַחֲרֵי נְדוּדֵי הַלַּיְלָה, תָּעוּ אָמְנָם קִטְעֵי דְבָרִים וְהוֹכָחוֹת, אֲשֶׁר בִּזְמַן אַחֵר הָיְתָה יוֹדַעַת אוּלַי לְהֵאָחֵז בָּהֶם, וּלְהִלָּחֵם וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁהּ. הֵן דַּי לָהּ לְהַזְכִּיר אֶת יוֹם הִוָּלֵד בִּתָּהּ הַבְּכִירָה, כְּשֶׁבַּעְלָהּ הָרַב, בְּקָרְאוֹ לָהּ אֶת הַמִּכְתָּב אֲשֶׁר כָּתַב לְאָבִיו, הִסְבִּיר לָהּ בְּפֵרוּשׁ, כִּי מַה שֶׁנֶּאֱמַר ״וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל", אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁנָּתַן לוֹ בַּת וּ״בַכֹּל" שְׁמָהּ…
אָכֵן, לֹא הָיָה שׁוּם סָפֵק, שֶׁאִלּוּ הָיָה הוּא, בַּעְלָהּ, עַכְשָׁו פֹּה, הָיָה מוֹצֵא בְּטוּב לִבּוֹ דְּבַר־מָה מֵעֵין זֶה גַם בְּנוֹגֵעַ לַבַּת הַזֹּאת, הַשְּׁנִיָּה – הִתְאַנְּחָה הָרַבָּנִית הַצְּעִירָה, בַּהֲרִימָהּ אֶת רֹאשָׁהּ אֶל הַחַלּוֹן וּבִרְאוֹתָהּ, כִּי הַיּוֹם נוֹטֶה כְּבָר לַעֲרֹב, וְהוּא, הָרַב, עוֹד טֶרֶם שֶָב מִדַּרְכּוֹ.
וְיוֹם הַחֹרֶף הַקָּצָר הָלַךְ, בֵּינָתַיִם, וְקָרַב לְקְצּוֹ בֶּאֱמֶת. הַצְּלָלִים, אֲשֶׁר הֵגִיחוּ וְעָלוּ מַעֲבָרִים, לִפְּפוּ לְאַט־לְאַט אֶת דָּפְנוֹת הָעֲרִיסָה, אֶת מְחִצַּת הַקְּרָשִׁים וְאֶת מִטַּת הָאֵם, אֲשֶׁר עַל־יַד הַמְּחִצָּה הַזֹּאת.
כְּשֶׁהַדְּבָרִים הִגִּיעוּ, לִבְסוֹף, לִידֵי כָךְ שֶׁגַּם הַכִּירָה שֶׁמִּנֶּגֶד הִקְדִּירָה, בְּהִתְלַכְּדָהּ עִם מַעֲשֵׁנָתָהּ לְגוּשׁ מִתְנַכֵּר וּמַבְעִית, נִסִּיתִי בְּמַר נַפְשִׁי לְהִתְנוֹדֵד וּלְהִשְׁתַּחְרֵר עַל יְדֵי כָךְ מֵאֲסוּרַי, אֲבָל הַקְּשָׁרִים, אוֹיָה, מְהֻדָּקִים הָיוּ בְּיַד עָרִיצִים, יַד הַזְּקֵנָה, וְאָז, בְּהַפְנוֹתִי אֶת רֹאשִׁי הֵנָּה וָהֵנָּה וּבִרְאוֹתִי כִּי אַךְ חֹשֶׁךְ וּדְמָמָה יְסוֹבְבוּנִי, עָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָּל אָדָם בִּהְיוֹתוֹ גַלְמוּד וְעָזוּב וִישׁוּעָה רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ:
נָשָׂאתִי אֶת קוֹלִי – וָאֵבְךְּ.
וּפִתְאֹם, רְאֵה זֶה פֶּלֶא (אַחַר כָּךְ נוֹדַע לִי, כִּי כָּל הַיְשׁוּעוֹת דַּרְכָּן לָבֹא פִּתְאֹם וּבְאֹרַח פֶּלֶא): מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, אֲשֶׁר הָיְתָה מִסָּבִיב, הַרְחֵק־הַרְחֵק מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת, נִשְׁמַע כְּעֵין צִלְצוּל שֶׁל פַּעֲמוֹן, וּבְטֶרֶם הִסְפִּיק עוֹד מִי לָגֶשֶׁת אֶל הַחַלּוֹן, צָהֲלָה הַדֶּלֶת בְּהִפָּתְחָהּ, וְאֶל הַבַּיִת נִכְנַס אוֹתוֹ הָאִישׁ, אֲשֶׁר מִבְּלִי לְהַכִּיר אוֹתוֹ מִקֹּדֶם, יָדְעְתִּי, כִּי בָּא זֶה אֲשֶׁר יִיקַר לִי בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים מִכָּל חֶמְדוֹת הַחַיִּים.
כְּבָר מִנִּפְנוּף פַּרְוָתוֹ, בַּהֲסִירוֹ אוֹתָהּ, נָשַׁב עָלַי רֵיחַ מְיֻחָד, רֵיחַ עֲדָנִים, כָּזֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה רַק לְאַבָּא בִּלְבָד, אוּלָם כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ אֶל מְחִצַּת הַקְּרָשִׁים, סִלֵּק אֶת שְׁנֵי חֲצָאֵי הַוִּילוֹן וְקָרָא בְּקוֹלוֹ הַצָּלוּל אֶת בִּרְכַּת הַ״מַּזָל־טוֹב" – קָצְרָה נְשִׁימָתִי מֵהִתְרַגְּשׁוּת וְתוֹךְ־כְּדֵי־רֶגַע נִשְׁתַּתַּקְתִּי.
כְּלוּם צָרִיךְ לְהוֹסִיף וּלְסַפֵּר אֶת זֶה שֶׁהָיָה אַחַר כָּךְ? אַחַר כָּךְ הֻדְלְקוּ הַמְּנוֹרוֹת מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַמְּחִצָּה, מִזֶּה וּמִזֶּה, וּרְוָחָה טוֹבָה הָיְתָה בַּבַּיִת וַחֲמִימוּת.
בְּצִלְצוּל, אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתִּי כָּמוֹהוּ לְנֹעַם, קִשְׁקְשׁוּ הַכַּפּוֹת עַל גַּבֵּי הַמַּפָּה בִּשְׁעַת עֲרִיכַת־הַשֻּׁלְחָן, בּוֹ בַּזְּמַן אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הָאֲוִּיר הִתְפַּשֵׁט רֵיחוֹ שֶׁל תַּבְשִׁיל הָעֶרֶב, זֶה הַטָּמוּן בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר מִבְּעוֹד יוֹם, וַאֲשֶׁר כָּמוֹהוּ יָדְעוּ לְבַשֵּׁל רַק בְּז’וּזִ’יקוֹבְקָה הַלִּיטָאִית בִּלְבָד.
אַבָּא, אֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ אֵילַךְ וְאֵילַךְ בַּחֶדֶר, בְּשָׁאֲלוֹ מִתּוֹךְ כָּךְ לְמַהֲלַךְ הָעִנְיָנִים בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, הִצְטַעֵר מְאֹד בֶּאֱמֹר לוֹ אִמָּא, כִּי לְאָבִיו הַזָּקֵן כְּבָר כָּתְבוּ בַּבֹּקֶר בִּלְעָדָיו. הוּא עָמַד עַל יַד מִטַּת הָאֵם בְּפָנִים מְאִירוֹת וּבְיָדַיִם תְּחוּבוֹת מִתַּחַת לְאַבְנֵטוֹ (כְּמוֹ שֶׁעָמַד, בְּלִי סָפֵק, לִפְנֵי אַרְבַּע שָׁנִים, בְּיוֹם הִוָּלֵד אֲחוֹתִי הַבְּכִירָה) וְהִרְצָה לְפָנֶיהָ אֶת תֹּכֶן הַמִּכְתָּב שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִכְתֹּב לְאָבִיו, בְּסַפְּרוֹ לָהּ, אַגַּב הַרְצָאָה, עַל הַמִּקְרֶה שֶׁקָרָה לוֹ לְרַ׳ שִׁמְעוֹן בַּר־אַמִּי, אֲשֶׁר בְּיוֹם הִוָּלֵד לוֹ בַּת, פָּגַע בּוֹ הַבַּבְלִי, רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל, וְאָמַר, כִּי הִנֵּה הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא לְבָרֵךְ אוֹתו…
– כָּךְ, כָּךְ – הִטְעִים בְּקוֹלוֹ הַצָּלוּל אֶת דְּבָרָיו, בְּהַבִּיטוֹ אֶל הָאֹדֶם הַמִּתְפַּשֵּׁט בִּלְחָיֵי הָאֵם, בְּעוֹד אֲשֶׁר עֵינֶיהָ מִתְכַּסּוֹת בַּעֲרָפֶל כֵּהֶה וְדַק.
מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לִזְקֶנְתִּי, הִנֵּה קָרָה אוֹתָהּ כַּדָּבָר אֲשֶׁר יִקְרֶה אֶת רֶגֶב הַקֶּרַח, בִּנְפֹל עָלָיו לְפֶתַע פִּתְאֹם קַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ.
לְמַרְאֵה פָּנָיו הַמְּאִירִים שֶׁל בְּנָהּ, נִתְפַּשְּׁטוּ קִמְטֵי הַזַּעַף עַל מִצְחָהּ, וְהַקֶּשֶׁר אֲשֶׁר מִתַּחַת לְסַנְטֵרָהּ זָע וְנִתְרַכֵּךְ בְּמִדָּה נִכָּרֶת. וְכַאֲשֶׁר פָּנָה אֵלֶיהָ אָבִי, לִבְסוֹף, וְאָמַר, כִּי הַבֶּן הַנּוֹלָד נִקְרָא שָׁם, בָּאֲחֻזָּה, בְּשֵׁם ״מִן הַמִּשְׁפָּחָה", בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַדּוֹד מִטּוּחַנּוֹבְקָה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, רַ׳ שְׁמוּאֵלִיק, – הֻתְּרָה הַמִּטְפַּחַת עַל רֹאשָׁהּ בְּבַת אַחַת, וּשְׁנֵי קְצוֹתֶיהָ שׁוּב לֹא נִקְשְׁרוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל אוֹתוֹ עֶרֶב.
בִּנְעִימָה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי נִתְּזוּ מִתַּחַת יָדֶיהָ הַמַּיִם בִּשְׁעַת שִׁפְשׁוּף קְדֵרוֹת־הַחֶרֶס, אֲשֶׁר הֻצְּגוּ הַפַּעַם עַל מַדָּף בְּשׁוּרָה וְסֵדֶר, עִם פִּיּוֹת הֲפוּכִים לְמַטָּה, כְּאִלּוּ הָיוּ שֶׁל נְחֹשֶׁת קָלָל.
מַהֲלַךְ מַחְשְׁבוֹתֶיהָ הָיָה בְּקֵרוּב כָּךְ:
אִם שָׁם נִקְרָא הַנּוֹלָד בְּשֵׁם הַדּוֹד, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, רַ׳ שְׁמוּאֵלִיק, הֲרֵי מִן הָרָאוּי שֶׁכָּאן תִּקְרֵא הַנּוֹלֶדֶת בְּשֵׁם הַדּוֹדָה, נִשְׁמָתָהּ עֵדֶן, הוֹדִיל, וְאִם מֵה׳ יָצָא הַדָּבָר – יָבֹאוּ עוֹד הֵם לְהִתְחַנֵּן לְפָנֵינוּ, וְאָז נְסָרֵב אֲנַחְנוּ – צָנְחָה בַּחֲמַת־נָקָם לְמִשְׁכָּבָהּ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶחֱלִיפָה אֶת מִטְפַּחַת הַצֶּמֶר בִּשְׁבִיס־לַיְלָה לָבָן – וּלְחִישַׁת הַ״קְּרִיאַת־שְׁמָע", אֲשֶׁר נִפְסְקָה לְרֶגַע אֶחָד שָׁלֵם, שָׁבָה לְפַכּוֹת עַכְשָׁו חֲרִישִׁית וּשְׁקֵטָה כְּמֵי הַמַּעְיָן אַחֲרֵי הַסַּעַר.
זְמַן רַב הִתְהַלֵּךְ עוֹד אָבִי אֵילַךְ וְאֵילַךְ מֵעֵבֶר לַמְּחִצָּה, בְּזַמְּרוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ נִגּוּן אַרְעִי, לֹא חָשׁוּב, כָּזֶה אֲשֶׁר יָבוֹא לְהַרְגִּיעַ אוֹ לְיַשֵּׁן אֶת מִישֶׁהוּ, וְשֶׁהוּא רָגִיל וְשָׁגוּר בְּפִי כָּל אָב. הַנִּגּוּן שֶׁלּוֹ, בִּלְתִּי הָרָגִיל, זֶה אֲשֶׁר בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן, בַּלֵּילוֹת עַל מִשְׁכָּבִי, מָסַךְ כִּמְסֹךְ הַיַּיִן אֶת הַתּוּגָה בְּקִרְבִּי, בָּא אַחַר כָּךְ, כַּעֲבֹר שָׁעוֹת, בְּשִׁבְתּוֹ לְאוֹר הַמְּנוֹרָה עַל יַד הַשֻּׁלְחָן עִם סְפָרָיו, הוֹגֶה כְּבָר לֹא בְּגוֹרָל שֶׁל בָּנִים אוֹ בָּנוֹת עֲלֵי אֲדָמוֹת, אֶלָּא בָּזֶה שֶׁל הָאָדָם בִּכְלָל.
קוֹבֵל, וְנוֹקֵב וּמִסְתַּלְסֵל בְּרֹךְ, כְּמוֹ בְּיַד פְּלָאִים הֵרִים רֶגַע אֶת הַמָּסָךְ מֵעַל עֲתִידִי, וְהֵצַצְתִּי:
אָפֹר כֻּלּוֹ וְקוֹדֵר, לְלֹא מַעֲבָר וּמוֹצָא, כְּאוֹתָן חוֹמוֹת הָאֶבֶן, שֶׁבֵּינֵיהֶן הִתְרוֹצַצְתִּי כַּעֲבֹר שָׁנִים, נִרְדֶּפֶת מִיַּד־עָרִיצִים לֹא־נִרְאֵית, בֵּין שִׁנֵי כְּלָבִים – וְנִזְדַּעְזַעְתִּי.
לְקוֹל צַעֲקָתִי בָּא אַבָּא מֵעֵבֶר לַמְּחִצָּה וְנִעֲנַע אוֹתִי, בְּשׁוּבוֹ תּוֹךְ כְּדֵי רֶגַע אֶל הַנִּגּוּן שֶׁל קֹדֶם לָכֵן, הָרָגִיל, זֶה שֶׁהוּא שָׁגוּר בְּפִי כָּל אָב.
״אֵין דָּבָר", ״אֵין דָּבָר", – שִׁדֵּל אוֹתִי, שִׁדֵּל אוֹתִי וְשָׁר, עַד אֲשֶׁר נִרְגַּעְתִּי, אָמְנָם, וַעֲיֵפָה – נִרְדַּמְתִּי.
וְכָךְ הִנֵּה נִגְמַר יוֹם חַיַּי הָרִאשׁוֹן.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות