רבים הם שעשה עמהם חסד ולא מעטים היתומים והאלמנות ששכלו עתה את מיטיבם. הבכי של אנשים “זרים” שהלכו אחרי מיטתו לא היה בלב ולב. ידע לקרב אנשים, נשים וטף, לשמחם, לשעשעם. המדריך הטוב ביותר יכול היה לקנא בכשרונו להתקשר חיש מהר1 עם ילדים ונוער.

לא רק בשעת חדוה היה משפיע מטובו על ידידיו הרבים. גם בשעת אבל הוא הדואג לסידורים של הלויה, הקבורה, האומר “קדיש” (אם אין מי שיגיד קדיש אחרי הנפטר), המספיד (את עצמו לא הרשה להספיד) ולאחר גמר הטכס העצוב, בעת שקשה הפרידה מהגוף היקר שנטמן זה עתה באדמה, והמלוים “מתביישים” לשוב לאורח חייהם הרגיל – בדר הוא המוציא מן המבוכה, בקחתו את האבל תחת זרועו, ואומר לו בטון משקיט ומרגיע: נו, נו חביבי, צריך ללכת הביתה…

לבו היה ער לכל המתרחש גם בחיי הכלל עד יום מותו ממש ואת רחשי לבו העלה על דפי העתונות.

היה אפוטרופוס על “רכוש נטוש” בחיינו הציבוריים. מי שם לב אצלנו להציב יד וזכרון לנופלים ולמתים, עד שהקים את “ציון”, זו החברה שהיתה מורכבת כמעט כל שנותיה מדוד בדר והטלפון שלו, זו שהעמידה מאות מצבות בכל פינות הארץ לאנשי העליה הראשונה, השניה, השלישית ועד לוחמי מלחמת השחרור.

איזה חיוכים ריחפו על פני האנשים כשהציע להם לראשונה להקים בתי אבות לזקני ההסתדרות. אך הוא לא הרפה מהענין, ואם כי לא זכה לראות בפתיחתם הרשמית, הרי נעלב מאד מידיד ותיק שהביע ספיקות בפתיחה הקרובה של הבתים. לולא “הנקודות” החסרות היינו פורשים את הסדינים על המיטות, תולים את המגבות ופותחים את הבתים – אמר בהתרגשות, חמישה ימים לפני מותו.

במרץ הוסיף לטלפן לכל מיני מוסדות ואישים בענין הקמת יד לברנר וחבריו במקום שבו נרצחו. התאונן שמכל הצדדים מקיפים את המגרש “שלו”, בכל פעם מצמצמים את שטחו ומאד חרד שלא יבולע ל"רכוש הנטוש" האחרון שלו.

וכה שח לי האיש לפני שנים מספר: בשלושה דברים אני עוסק כעת: בהקמת חברת “ציון”, בסידור בתי אבות ובהקמת בית יתומים במקום בו נרצחו ברנר וחבריו. לכשאגמור את סידורם של הדברים האלה אוכל למות בשקט.

שנים מהשלושה זכה להגשים, את משאלתו האחרונה לא זכה לראות אף בראשית התגשמותה. תשמש המשאלה הזאת צואה לכל העוסקים בשיכון – להקדיש את המגרש בגודל הנדרש על ידי בדר המנוח.

על כל מוקירי שמו וזכרו לעזור בהקמת המוסד הזה שיהיה מוקדש לילד העזוב, שכוח מאל ומאדם, והיה זה נר נשמה לו – לתלמיד ולברנר מורהו, גם יחד.

ישראל זודנר



  1. “מר” במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩︎

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 65350 יצירות מאת 3982 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־35 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!