(כִּפָּה1)
וַתְּהִי יַלְדָּה אַחַת קְטַנָּה וּנְעִימָה וְכָל רֹאֶיהָ אֲהֵבוּהָ מְאֹד וְאַהֲבַת אִמָּהּ הַזְקֵנָה אֵלֶיהָ גָּדְלָה עוֹד יוֹתֵר, וַיִּקְטַן בְּעֵינֵי הַזְּקֵנָה כָּל דָּבָר יָקָר לְשַׁמֵּחַ בּוֹ אֶת נֶפֶשׁ הַיַּלְדָּה. וַיְהִי הַיּוֹם וַתִּתֶּן לַיַּלְדָּה כִּפַּת מֶשִׁי־אָדֹם לְמִנְחָה, וַתִּיף מְאֹד בַּכִּפָּה הַהִיא, וְלֹא חָפְצָה הַיַּלְדָה לְהִפָּרֵד מִכִּפָּתָה הָאֲדֻמָּה וַתִּצְנְפָה תָמִיד עַל רֹאשָׁהּ; עַל כֵּן קָרְאוּ אֶת שֵׁם הַיַּלְדָה “כִּפָּה־אֲדֻמָּה”.
וַיְהִי הַיּוֹם וַתֹּאמֶר הָאֵם אֶל הַיַּלְדָה: “הֵא לָךְ. כִּפָה אֲדֻמָּה, עֻגָּה אַחַת וּבַקְבֻּק יַיִן, קְחִי וּשְׂאִי אוֹתָם אֶל הָאֵם הַזְקֵנָה. כִּי חוֹלָה הִיא וּרְפַת כֹּחַ מְאֹד וְאָכְלָה וְשָׁתְתָה לְתַאֲוַת נַפְשָׁהּ. הִכּוֹנִי לָצֵאת טֶרֶם יֵחַם הַיּוֹם. וּבְלֶכְתֵּךְ בַּדֶרֶךְ תֵּלְכִי לְאַט, וְאַל תִּשְׂטִי מִן הַמְּסִלָּה, פֶּן תִּפֹּלִי וְשָׁבַרְתְּ אֶת הַבַּקְבֻּק וְלֹא יִהְיֶה לְאִמֵּךְ הַזְּקֵנָה מְאוּמָה לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. וּבְבוֹאֵךְ אֶל הַבַּיִת וּבֵרַכְתְּ אוֹתָהּ, וְאַל תַּבִּיטִי כֹּה וָכֹה אֶל כָּל פִּנוֹת הַבָּיִת”.
וַתַּעַן כִּפָּה־אֲדֻמָּה וַתֹּאמַר: “טוֹב, אִמִּי עָשׂה אֶעֱשֶׂה כְּכֹל אֲשֶׁר תְּצַוִּינִי!” וַתּוֹשֶׁט אֶת יָדָהּ לְאִמָּהּ וַתֵּלַךְ.
וּבֵית הָאֵם הַזְּקֵנָה הָיָה בַיַּעַר כְּמַהֲלַךְ חֲצִי שָׁעָה מִן הַכְּפָר2. וַיְהִי בְּבוֹא כִפָּה־אֲדֻמָּה הַיַּעֲרָה וַיִּפְגְשֶׁנָה הַזְּאֵב. וְהַיַּלְדָּה לֹא יְדָעָהּ מָה רָעָה הִיא הַחַיָּה הַזֹּאת וְלֹא פָחֲדָה מִמֶּנָּה.
וַיֹּאמֶר הַזְאֵב אֵלֶיהָ: “שָׁלוֹם לָךְ, כִּפָּה אֲדֻמָּה!”
וַתַּעַן הַיַּלְדָה וַתֹּאמַר: “הֱיֵה בָרוּךְ זְאֵב!”
וַיִּשְׁאָלֶהָ הַזְּאֵב לֵאמֹר: “אָנָה תֵלֵכִי?” – וַתַּעַן הַיַּלְדָּה וַתֹּאמַר: “אֶל אִמִּי־הַזְּקֵנָה אָנֹכִי הֹלֶכֶת!” וַיּוֹסֶף הַזְּאֵב לְשָׁאֲלָהּ: “וּמַה זֶה תִשְׂאִי תַּחַת סִנּוֹרֵךְ3?” וַתַּעֲנֵהוּ כִפָּה אֲדֻמָּה לֵאמֹר: "עֻגָּה וְיַיִן. תְּמוֹל אָפִינוּ עֻגּוֹת, עַל כֵּן תִּסְעַד נָא הַיּוֹם אִמִּי הַזְּקֵנָה הַחַלָּשָׁה וְהַחוֹלָה אֶת לִבָּהּ וְתִתְחַזָק״.
וַיִּשְׁאַל הַזְאֵב עוֹד: “אֵיפֹה תָגוּר אִמֵּךְ הַזְקֵנָה, כִּפָּה־אֲדֻמָּה?”
וַתַּעַן הַיַּלְדָּה: “עוֹד מַהֲלַךְ רֶבַע שָׁעָה בַּיַּעַר עַד בֵּיתָהּ, הָעֹמֵד תַּחַת שְׁלֹשֶׁת הָאַלּוֹנִים וּמֵאַחֲרָיו שִׁיחַ הָאֱגוֹזִים, וְאַתָּה הֲלֹא תֵדַע מְקוֹמוֹ אַיֵּהוּ?”
וַיַּחְשֹׁב הַזְּאֵב בִּלְבָבוֹ: “הַנֶּפֶשׁ הַצְעִירָה הזֹּאת הָרַכָּה וְהָעֲנֻגָּה מְתוּקָה מְאֹד לְחֵךְ וְתִנְעַם לִי מֵהַזְּקֵנָה. אֶעֱשֶׂה אֵפוֹא בְּעָרְמָה לְמַעַן אֶלְכֹּד אֶת שְׁתֵּיהֶן בַּפָּח”.
וַיֵּלֶךְ הַזְּאֵב רְגָעִים אֲחָדִים עַם כִּפָּה־אֲדֻמָּה וְאַחֲרֵי כֵן אָמַר אֵלֶיהָ: “הַבִּיטִי נָא. כִּפָּה־אֲדֻמָּה, מַה יָּפִים הֵם הַפְּרָחִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר יָנֵצוּ סְבִיבוֹתַיִךְ! מַדּוּעַ זֶה לֹא תַבִּיטִי כּה וָכֹה? אָכֵן אֲדַמֶּה כִּי לֹא תִשְׁמְעִי גַם אֶת קוֹל הַצִּפֳּרִים הַשָּׁרִים שִׁירֵי נֹעַם! הִנָּךְ הֹלֶכֶת תְּפוּשָׂה בְמַחְשְׁבוֹתַיִךְ כְּמוֹ אֶל בֵּית הַסֵּפֶר. וְעַתָּה, מַה נָּעִים, מַה נֶחְמָד לְשַׂחֵק בַּיָּעַר!!”
"וַתָּרֶם כִּפָּה־אֲדֻמָּה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהִנֵּה הֵן מְפַזְזוֹת בֵּין סִבְכֵי הַיַּעַר וּפְרָחִים נֶהְדָרִים יְשַׂגְשְׂגוּ לָרֹב כֹּה וָכה, וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: “אִם אָבִיא לְאִמִּי הַזְּקֵנָה צְרוֹר פְּרָחִים טְרִי4 וְשִׂמְּחָה מִנְחָתִי אֶת לִבָּהּ מְאֹד. הֵן עוֹד הַיּוֹם גָדוֹל וְעוֹד אֲגִיעַ אֶל בֵּיתָהּ לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן”. וַתֵּט מִן הַמְּסִלָּה וַתָּרָץ לְבַקֵּשׁ פְּרָחִים וַתִּקְטֹף פֶּרַח אַחַר פֶּרַח בְּאָמְרָהּ, כִּי הַפֶּרַח הַשֵׁנִי יָפֶה מִן הָרִאשׁוֹן וַתַּחְדֹר אֶל לֵב הַיָּעַר.
וְהַזְאֵב הָלַךְ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה אֶל בֵּית הַזְּקֵנָה וַיִּתְדַפֵּק עַל הַדֶּלֶת. וַתִּשְׁאַל הַזְקֵנָה: “מִי שָׁם?” וַיַּעַן הַזְאֵב: “אֲנִי כִּפָּה־אֲדֻמָּה! הִנֵּה הֵבֵאתִי לָךְ עֻגּוֹת וָיָיִן”.
וַתֹּאמֶר הַזְקֵנָה: “הָגִיפִי אֶת הַמַּנְעוּל וְנִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, כִּי רְפַת כֹּחַ אָנִי וְלֹא אוּכַל קוּם מִמִּשְׁכָּבִי”. וַיַגֵּף הַזְּאֵב אֶת הַמַּנְעוּל וַתִּפָּתַח הַדֶּלֶת, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וַיִּגַּשׁ מִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר אֶל הַזְּקֵנָה וַיִּבְלָעֶנָּה, וַיִּלְבַּשׁ אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ וַיִּצְנֹף אֶת צְנִיפָהּ וַיִּשְׁכַּב בְּמִּטָה וַיִּפְרֹשׂ אֶת הַמָּסָךְ עַל פְּנֵי הַמִּטָה.
וְכִפָּה אֲדֻמָּה רָצָה בַיַּעַר הֵנָּה וָהֵנָּה לֶאֱסֹף פְּרָחִים. וַיְהִי אַחֲרֵי אָסְפָה פְּרָחִים רַבִּים מְאֹד עַר כִּי לֹא יָכְלָה עוֹד שְׂאֵתָם, וַתִּזְכֹּר אֶת אִמָּהּ הַזְּקֵנָה וַתָּשֶׂם אֶת פְּעָמֶיהָ לָלֶכֶת אֵלֶיהָ. וַיְהִי בְקָרְבָהּ אֶל הַבַּיִת וַתִּשְׁתָּאֶה לִרְאוֹת כִּי הַדֶּלֶת פְתוּחָה. וּכְבוֹאָהּ הַבַּיְתָה וַתִּשְׁתּוֹמֵם אֶל כָּל אֲשֶׁר בּוֹ, וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: “מֶה עָצוּב רוּחִי הַפַּעַם, וְאָנֹכִי הֲלֹא בְשִׂמְחַת נֶפֶשׁ יָשַׁבְתִּי תָמִיד בְּבֵית הָאֵם הַזְקֵנָה! אֵי אֱלֹהִים! מֶה הָיָה לִי?” וַתִּקְרָא: “שָׁלוֹם!” וְאֵין עוֹנֶה.
וַתִּגַשׁ הַיַּלְדָּה אֶל הַמִּטָה וַתָּרֶם אֶת הַמָּסָךְ וְהִנֵּה הַזְּאֵב הַמִּתְחַפֵּשׁ בִּלְבוּשׁ הַזְּקֵנָה שֹׁכֵב בָּהּ וְהַצָּנִיף מְכַסֶּה אֶת פָּנֵיהוּ וּמַרְאֵהוּ מוּזָר וְנִפְלָא מְאֹד. וַתִּשְׁאָלֵהוּ כִפָּה־אֲדֻמָּה לֵאמֹר: "אֲהָהּ, אִמִּי־הַזְּקֵנָה! מַדּוּעַ זֶה גָּדְלוּ כֹּה אָזְנַיִךְ? וַיַּעַן הַזְאֵב הַמִּתְחַפֵּשׂ: “לְמַעַן אוּכַל לִשְׁמֹעַ הֵיטֵב אֶת דְבָרַיִךְ”.
וַתּוֹסֶף הַיַּלְדָּה לְשָׁאֳלֵהוּ: “אֵי, אִמִּי הַזְּקֵנָה! אֵי, אִמִּי הַזְּקֵנָה! מַדּוּעַ זֶה כֹּה גָדְלוּ עֵינַיִךְ?” וַיַּעַן הַזְּאֵב: “לְמַעַן אוּכַל לִרְאוֹתֵךְ הֵיטֵב”. וַתִּשְׁאַל הַיַלְדָּה עוֹד: “אֵי, אֵם זְקֵנָה! מַה גָּדְלוּ יָדַיִךְ!” וַיַּעַן הַזְּאֵב: “לְמַעַן אוּכַל לְתָפְשֵׂךְ הֵיטֵב בַּכַּף”. וַתִּקְרָא כִפָּה־אֲדֻמָּה: “אֵי, אֵם־זְקֵנָה! מַדּוּעַ זֶה רָחַב פִּיךְ עַד בְּלִי חֹק!” וַיִּקְרָא גַם הַזְּאֵב: “לְמַעַן אוּכַל לְאָכְלֵךְ בְּכָל פֶּה!” וְטֶרֶם כִּלָה אֶת דְּבָרָיו אֵלֶּה וַיְמַהֵר וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָה וְיִבְלַע אֶת כִּפָּה־אֲדֻמָּה הָאֻמְלָלָה.
וַיְהִי אַחֲרֵי מִלֵּא הַזְאֵב אֶת תַּאֲוָתוֹ וַיִּשְׁכַּב בַּמִּטָה וַיֵּרָדַם וְקוֹל נַחֲרוֹ אֵימָה. וַיַּעֲבֹר צַיָּד עַל פְּנֵי הַבַּיִת וַיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ: “מַה תִּשֹּׁם הַזְּקֵנָה בִּכְבֵדוּת! הָבָה אָבוֹאָה הַבָּיְתָה. מִי יֹדֵעַ אוּלַי חוֹלָה הִיא”.
וַיָּבֹא הַבָּיְתָה וַיִּגַּשׁ אֶל הַמִּטָּה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַזְאֵב שֹׁכֵב בָּהּ, וַיֹּאמַר: “הִנֵּה מְצָאתִיךָ פּה, חֹטֵא זָקֵן, אַחֲרֵי אֲשֶׁר זֶה רַבּוֹת בִּקַּשְׁתִּיךָ וְלֹא מְצָאתִיךָ!” וַיַּחְפֹּץ הַצַיָד לִירוֹת לַזְאֵב, אוּלָם בְּרֶגַע נִחַם מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ, כִּי אָמַר: מִי יֹדֵעַ אוּלַי בָּלַע הַזְאֵב אֶת הַזְקֵנָה וְעוֹד מוֹעֵד נָכוֹן עַתָּה לְהַצִּילָהּ, וְלֹא יָרָה לַזְאֵב.
וַיִּקַּח מִסְפָּרַיִם5 וַיִּגְזֹר בְּהֶם אֶת בֶּטֶן הַזְּאֵב הַיָּשֵׁן. וַיְהִי אַחֲרֵי גָזְרוֹ פַּעַם וּפַעֲמַיִם וַיַּרְא אֶת הַכִּפָּה הָאֲדֻמָּה אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַיַּלְדָה נוצֶצֶת בַּבֶּטֶן וַיִּגְזֹר עוֹד פַּעֲמַיִם. וַתִּקְפֹּץ כִּפָּה־אֲדֻמָּה מִן הַבֶּטֶן וַתִּקְרָא: “הוֹי מַה נִבְהַלְתִּי מְאֹד וּמַה גָּדַל הַחשֶׁךְ שָׁם בְּבֶטֶן הַזְּאֵב” וְאַחֲרֵי כֵן יָצְאָה מִשָּׁם גַּם הָאֵם הַזְּקֵנָה וְהִיא שֹׁאֶפֶת רוּחַ בִּכְבֵדוֹת. וַתִּקַּח כִּפָּה־אֲדֻמָּה אֲבָנִים גְדוֹלוֹת וַתְּמַלֵא בָהֵן אֶת בֶּטֶן הַזְאֵב וַתִּתְפְּרֶנָה. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵקִיץ הַזְאֵב מִשְּׁנָתוֹ חָפֵץ לִקְפֹּץ מִמִּשְׁכָּבוֹ, אַךְ הָאֲבָנִים כָּבְדוּ מְאֹד וַיִּפֹּל תַּחְתָּיו וַיָמָת בְּמַכְאֹבִים נוֹרָאִים.
וַיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתֶּם שְׁבֵעֵי־רָצוֹן: הַצַיָּד הִפְשִׁיט אֶת עוֹר הַזְּאֵב וַיִּשָּׂאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ; הָאֵם הַזְּקֵנָה אָכְלָה אֶת הָעֻגָּה וַתֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן אֲשֶׁר הֵבִיאָה כִפָּה אֲדֻמָּה וַתָּשָׁב לְאֵיתָנָהּ. וְכִפָּה אֲדֻמָּה נָדְרָה בִלְבָבָהּ לֵאמֹר: “לֹא אֵשְׂטְ כָּל יְמֵי חַיַּי מִן הַמְּסִלָּה לָרוּץ בַּיַּעַר הֵנָה וָהֵנָּה, אִם תְּצַוֶּה עָלַי אִמִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כַּדְּבָר הַזֶּה!”
וַיּוֹסִיפוּ הָאֲנָשִׁים לְסַפֵּר עוֹד. כִּי פַעַם אַחַת נָשְׂאָה כִפָּה־אֲדֻמָּה עֻגּוֹת לְאִמָּהּ הַזְּקֵנָה וַיִפְגּשׁ בָּהּ זְאֵב אַחֵר, וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ וַיִּיעַץ אוֹתָהּ לָסוּר מִן המּסלָּה. וַתִּזָהֵר כִּפָּה־אֲדֻמָּה וַתֵּלֶךְ לְדַרְכָּהּ יָשָׁר אֶל בֵּית אִמָּהּ הַזְּקֵנָה, וַתְּסַפֶּר לָהּ עַל דְּבַר הַזְּאֵב אֲשֶׁר פָּגַשׁ בָּהּ וַאֲשֶׁר בֵּרְכָהּ לְשָׁלוֹם, אַךְ רָעַת לִבּו נִשְׁקְפָה מֵעֵינָיו.
וַתּוֹסֶף כִּפָּה אֲדֻמָּה וַתֹּאמַר: “לוּלֵי פָגַשׁ בִּי בְּרֹאשׁ הַדֶּרֶךְ, כִּי עַתָּה כְּבָר טְרָפָנִי”.
וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִמָּהּ הַזְקֵנָה: “בּוֹאִי וְסָגַרְנוּ אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדֵנוּ לְבִלְתִּי יוּכַל לָבוֹא הַבְָּיְתָה”.
וַתַּעֲשֶׂינָה כֵּן. וְכַעֲבֹר רֶגַע בָּא הַזְּאֵב וַיִּתְדַּפֵּק עַל הַדֶּלֶה וַיִּקְרָא: פִּתְחִי נָא לִי. אִמִּי הַזְקֵנָה, אָנֹכִי כִּפָּה אֲדֻמָּה. הִנֵּה הַבֵאתִי לָךְ עֻגּוֹת וְכָל מַעֲשֵׂה־אֹפֶה!"
וַתֶּחֱרַשְׁנָה הַזְּקֵנָה וְנֶכְדָתָהּ וְלֹא פָתְחוּ אֶת הַדֶּלֶת. וַיִּסֹּב הַזְאֵב עַל הַבַּיִת פְּעָמִים אֲחָדוֹת וַיִּלְאֶה לִמְצֹא מְבוֹא6 אֶל תּוֹכוֹ, וַיִּקְפֹּץ עַל הַגַּג וַיֹּאמֶר לְחַכּוֹת עַד שׁוֹב כִּפָּה אֲדֻמָּה בְּעֶרֶב מִבֵּית אִמָּהּ־הַזְּקֵנָה אֶל בֵּיתָהּ וְלָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ בַּלָּאט וּלְטָרְפָה בְּחֶשְׁכַת הַלָיִל.
וַתָּבֶן הָאֵם הַזְּקֵנָה אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה. וְלִפְנֵי הַבַּיִת עָמְדָה שֹׁקֶת7 גְדוֹלָה וַתֹּאמֶר הָאֵם הַזְקֵנָה אֶל הַיַּלְדָּה: “קְחִי כִפָּה־אֲדֻמָּה אֶת הַדְּלִי וּשְׂאִי בוֹ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בִּשַּׁלְתִּי בְמוֹ אֶתְמוֹל קְנוֹקְנִים8 וְשִׁפְכִי אוֹתָם אֶל הַשּׂקֶת”.
וַתִּשָּׂא כִפָּה־אַדֻמָּה אֶת הַמַּיִם וַתִּשְׁפְּכֵם אֶל הַשּׁקֶת עַד אֲשֶׁר מָלְאָה עַד אַפְסֶיהָ. וַיַּעַל רֵיחַ הַקְּנוֹקְנִים בְּאַף הַזְאֵב וַיָּרַח וַיבֵּט מַטָּה וַיּוֹשֶׁט אֶת צַוָּארוֹ עַד כִּי לֹא יָכֹל לְהַחֲזִיק מַעֲמָד וַתְּמוּטֶינָה רַגְלָיו וַיָּחֶל לְהִתְגַּלְגֵּל מִן הַגַּג וַיִּפֹּל אֶל הַשֹּׁקֶת הַגְּדוֹלָה וַיִּטְבַע בָּהּ. וַתֵּלֶךְ כִּפָּה אֲדֻמָּה שְׂמֵחָה אֶל בֵּיתָהּ וְלֹא קָרָה לָהּ כָּל רָע.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות