ט"ז לחדש טבת, תרע"ג (26.12.1912)    🔗

לשכת מודיעין

בארץ ישראל

ירושלים, יום ט"ז לחדש טבת, תרע"ג (26.12.1912)

אדון במאד נכבד מפורסם לתהלה, מר מ.מ. אוסישקין!

הנני בטוח כי כבודו בעינו הבוחנת כבר ראה ונוכח מהכר הנרחב לעבודה, שישנו בירושלים, ושהלשכה, בהתפתחותה, תוכל למלא חלק חשוב בעבודה זאת. מכתלי המכתבים, שנשלחו על ידי הלשכה לאודיסה, בודאי הכיר כבודו, שהלשכה עומדת על המשמר ונכונה לבא לעזר לכל דבר מועיל, שבעיקרו יש גרעין בריא. הנני מוצא לנחוץ להעיר על תקונים אחדים שהתפתחות עבודת הלשכה דורשת אותם:

א. באי כח לשכות המודיעין בכל ערי ומושבות הארץ. הרבה והרבה אפשר היה להגדיל ולהרחיב שדה פעולותינו, לוא היו בכל מקום באי־כח קבועים, שימציאו את הידיעות בזמנן ולא להסתפק בבאי כח ארעיים, שלעתים מטוב לבם עונים, ומובן שלא תמיד אפשר להשתמש בתשובות ולהמציאן לפונים אלינו. באי־כח, שלכל אחד מהם נהירין שבילי מקומו, היו עוזרים הרבה בשביל לעצור את הפלישה מהארץ, שגדלה בזמן האחרון.

ב. לבחור בכל מקום קולגיום מקומי, שיעזור לבא־כח. ועד כזה, מלבד שישתתף באחריות הרבה, יוכל באסיפותיו ובחלוף הדעות לברר וללבן את כל הידיעות שיתפרסמו אחרי כן.

ג. על ידי המרכז המאחד את כל השלכות ובאי־כח.

אלו הם תקונים והערות כלליים, ועתה דברים אחדים בנוגע לירושלים:

הלשכה הירושלמית נמצאת לעתים במצב ש"תבן לא נתן ולבנים הלא דרוש לעשות" (סירסתי דברי הכתוב באשר לא דורשים ואומרים “עשה”). תקציב של 120 פראנק בשנה עבור הוצאות, כמעט שלא מספיק לתוי הפוסטה: 700 מכתבים, שבהם עשרות מכתבים באחריות, נשלחו על ידי הלשכה ולא נשארה כבר פרוטה להוצאות צדדיות הכרחיות ונחוצות…

עבודת הלשכה דורשת, כי מנהלה יסובב פעם בשנה במקומות שונים גם מחוץ לתחום עבודתו ועל המקום ללמוד תנאיו. האין זאת בושה, שמנהל לשכת המודיעין בירושלים במשך חמש שנות עבודתו יודע רק מפי השמועה מהנעשה בחיפה והגליל?

עוד פרט אחד קטן: צריכים לספק לעובדים המסכנים די מחיתם, אם גם לא ברוח, ומנהל לשכת המודיעין, שהוא גם המזכיר והשמש, דורש 160 פרנק בחודש, המינימום הדרוש לו למחיתו. לא הוספות, כי אם המגיע לו דורש העובד, שבמסירותו נוכחו במשך עבודתו – עבודת הלשכה. הנני מרגיש בדברי אלו חלול קדושת עבודתי שהיא חלק מנפשי, אבל מה לעשות שגם לקרובים לעבודה צריכים להזכיר ושוב להזכיר?…

התקציב

1920 פר. שכר המנהל ועוזריו

250 פר. הוצאות הלשכה

250 פר. שכר דירה

100 פר. רהיטים נחוצים

200 פר. נסיעת המנהל לגליל

־־־־־־־־־־־־

2670 פרנק ביחד

הנני מקוה, שכבודו שהקדיש תשומת לב לעיר, שהיא לב האומה, ימצא לנחוץ לאשר את התקציב המינימלי הזה, הדרוש לעבודתה ולהתפתחותה של הלשכה.

בכבוד ובברכת ציון

מכבדו כערכו הרם

זאב לייבוביץ

 

ח' לחודש אדר ב', תרע"ג (17.3.1913)    🔗

לשכת מודיעין

בארץ ישראל

ירושלים, יום ח' לחודש אדר ב', תרע"ג (17.3.1913)

אדון במאד נכבד מפורסם לתהלה, מר מ.מ. אוסישקין!

בודאי יעניינו את כבודו הדברים הבאים. כשוקד “לתקנת ירושלים” הנני רוצה לעתים להודיעו מהדברים הפנימיים, שלא נתנו לפרסום:

לפני ארבעה חדשים בא הנה מברלין יועץ הסתרים, פרופיסור פניץ. באסיפה שקרא, איפה שהוזמנו גם רופאים יהודים, הודיע כי מטרת נסיעתו, ליסד “בבירת העולם” מוסד בקטריולוגי אל־לאומי והשתדל להחניף את הרופאים היהודים וביחוד העומדים בראש המוסד ההיגיינה היהודי, אבל גם אז היה מורגש, שבקוותו לאמצעים חמריים מהעשירים היהודים חפץ הוא הסכמת הרופאים היהודים.

מפה נסע הפרופיסור פניץ לאירופה לעשות תעמולה ולאסוף כסף.

היה גם בפריס, איפה שנפגש עם הרופא הנכבד ד"ר י. סגל, העומד בראש בית החולים “רוטשילד” פה, ובקש עזרתו להשיג אצל הנדיב הידוע סכום גדול למטרה זאת, אבל הד"ר סגל, בידעו מהשתתפותו באספה שהיתה בירושלים, כי חפצים ליסד מוסד גרמני ובזה ידחקו רגלי המוסד היהודי הנקי, שכבר קיים, לא הסכים לעזור לו.

בזמן האחרון, בשיחה שהיתה בין העומד בראש המוסד להיגינה, ד"ר ברוין, ובין הרופא הגרמני, הממלא עתה מקום מנהל המוסד הבקטריולוגי העל־לאומי, פגע האחרון בכבוד היהודים ודבריו העידו כי המוסד הוא גרמני ומתפאר בשם שאיננו מתאים לו…

לפני איזה זמן קצר התאוננו הרופאים היהודים על שגם דעת ועד הפועל המצומצם נוחה מהמוסד הגרמני העל־לאומי ודעתו נוטה להתאחדות שני המוסדות, שמזה אפשר לחכות לבטול המוסד, שנוצר על ידי יהודים ושכל האמצעים נתן גם יהודי. והנה הגיעו פה מכתבים מהד"ר בהם מחרקוב המשתלם עתה במקצוע הבקטריולוגי בהמבורג, ושם הוא מספר, כי הפרופיסור וורבורג גם כן מסכים ונוטה להתאחדות, שאפשר שמזה תצא התבטלות. במוסד היהודי והמוסד השני הציעו לפני מר בהם משרות בתנאים נוחים וקשה לו להחליט מה לקרב ומה לרחק: בתור ציוני הוא מוכרח להכנע לפני ההסתדרות (כפי שאמר לפרופיסורים פניץ ומיליונט: אני חיל ציוני ולאן שיצווני אלך) ומצד השני צר לו על המוסד היהודי, שאמנם לקוי הוא בחסרונות שונים, ובתוכם מה שלא עומד בראשו איש מדעי, שיסבול את האוטוריטט שלו. המצב המסובך גרם לידי הצעת הד"ר סנדלר, שהציונים ייסדו מוסד מיוחד כזה בחיפה. כנראה שאין מזל לירושלים ולמוסדותיה החדישים.

סוף סוף, יצא העתון החדש ביפו. כפי שידוע לי, מתכוננים לעשות אספת מחאה נגד זה, שהעתון החדש לא יצא בירושלים, בירתנו העולמית, שבקרוב תהיה גם מרכז מדיני.

המצב ב"בצלאל" הוא רע ויש לחשוש שלא יבא לידי סכסוכים גלויים. בקרוב כנראה שיפרידו ויסמנו את הגבולות: בית־ספר לחוד ובית־עבודה לחוד.

בכבוד ובברכת ציון

מכבדו כערכו הרם

זאב לייבוביץ

 

י"ח לחדש מ' אב, תרע"ב (1.8.1912)    🔗

לשכת מודיעין

בארץ ישראל

ירושלים, יום י"ח לחדש מ' אב, תרע"ב (1.8.1912)

אדון במאד נכבד מפורסם לתהלה, מר מ.מ. אוסישקין!

בבחירות של העיריה נצח מר ענטיובי בעריצות, ואפשר שהנצחון יהיה האחרון בחוג עבודתו הצבורית בירושלים, כי בעוד זמן קצר עוזב הוא את ירושלים. עד ראיה ושמיעה הייתי כשבא יהודי אחד לקנות בכסף את הדעה של אחד שיש לו זכות בחירה של חברי העיריה. “יש לי בית, ספר האיש בתומו, שהוא ממושכן בקופת המלוה של יק”א, ואת מכתבי עם זכות הבחירה מסרתי לד"ר לוי, והנה ענטיובי דורש במפגיע את המכתב בשביל הקנדידט שלו, ואם לא, ישליכני מהבית". לשני הודיע, כי יעשה מחאה על שטר החוב, שהוא חתם שם בתור ערב, אם לא יביא לו את המכתב. על השלישי צוה להביא ולמסור לו את המכתב והדעה, ואם לא – יחדל מלקבל שכרו, שהוא מקבל בתור חזן בבית־הכנסת שעל־יד בית־המלאכה של חכי"ח וכך הלאה…

מר ד"ר ויץ התפטר מפני סבות פרטיות מלעבוד בתור ראש ועד המפקח של הגמנסיה הירושלמית.

מהציר הצרפתי שבקושטא באה ידיעה טלגרפית, שכמעט בטח, שהממשלה הצרפתית תקבל תחת חסותה את הגמנסיה הירושלמית ותתן זכויות לתלמידים, שיגמרו בה חק למודיהם, להתקבל בבתי הספר הגבוהים, וגם עוד אפשר שתקבל תמיכה שנתית. כל המכשולים שהיו בזה הלא ידועים לכבודו ולמותר הנני חושב למסור לו אותם, אחרי שמר הלבץ מסר לו בעל־פה בהיותו באודיסה.

בכבוד ובברכת ציון

זאב לייבוביץ

 

ד' לחדש סיון, תרע"ג    🔗

לשכת מודיעין

בארץ ישראל

ירושלים, יום ד' לחדש סיון, תרע"ג

(פרטי)

אדון במאד נכבד מפורסם לתהלה, מר מ.מ. אוסישקין!

רק שתי שעות עברו מעת שנגמרו הבחירות למג’ליש עומומי, שהעטה חרפה על ראשי שלשה עשר הבחורים היהודים, שהודות לשטן המקטרג לא נבחר שום יהודי. בין ארבעה הנבחרים, נמצאים שלושה מוסלמים ונוצרי־יוני אחד (מענין הדבר, כי לנוצרים היו רק חמשה בוחרים). על יד הבנין החדש של העיריה, מול הבנק היהודי, עמדתי ובקוצר רוח חכיתי לתוצאות, ורק בראותי את השבים, כבר על פניהם קראתי וידעתי מהמפלה, שבאה מאי־האחדות… למפלה שכלל לא עלה על הדעת, אחרי שקוו לשני נבחרים יהודים, האדונים דוד ילין וא. ענטיובי. עד ראיה הייתי לבחירות לבתי המורשים ולעיריות, אבל התענינות כל כך גדולה כמו הפעם לא ראיתי. החנויות של כל הסביבה היו מלאות מאלו שבקוצר רוח חכו לתוצאות ואין לתאר את הרושם העגום, שעשתה הידיעה שנתפשטה תיכף ושנתקבלה בהתמרמרות גדולה. בביטול הביטו אחרי הבוחרים היהודים, שהראו על אי בגרותם המדינית, שגם ברגעים הגדולים לא יכולים לותר על הקטנוניות, מבלי לחשוב ולתת דין וחשבון בכמה זה יעלה לכלל…

כפי שמסרו ממקורות מאד נאמנים, השתדל המשרד הארצי־ישראלי, להעמיד את הקנדידטורה של מר א. ענטיובי, אחרי שהוא גם ישיג בטח קולות ותמיכה מאי־יהודים, אבל לפני ימים אחדים, באה מהפכה והועמד גם מר דוד ילין. (תמול בשיחה עם אחד מהבוחרים, ממצדדיו של מר ילין, אמר לי בטון חזק: “ילין בטח יבחר ואם ענטיובי לא יבחר, מה איכפת לי – יהיה במקומו נוצרי”). והנה בא הגורל, שהוטל בריק, ומוסר, כי לענטיובי חסר רק קול אחד בשביל להבחר, בעת שלמר ילין חסרו מינימום של שבעה קולות. כמו שמשערים, חסרו לענטיובי 10 קולות של יהודים ולמר ילין חסרו שלושה קולות של יהודים. האם לא רעדו ידי היהודים בעת שנתנו דעותיהם לאי־יהודי?… ההרגש הרגישו אף קצת ממה שהרגיש סופרנו החביב המנוח א. ל. לוינסקי, בזמן סערת הבחירות בגולה על אדמת זר?…

תכתב זאת לחרפה.

ממקור נאמן נודע לי, כי ענטיובי משתדל, ואולי עבודתו גם תשא פרי, כי אחד מהנבחרים יגיש כתב פטורים ואז ימלא הוא, בתור הקנדידט הראשון, את מקומו.

פקיד העיריה, שבמקרה היה באספת הבוררים מצד מר ילין, שהיתה בהשתתפות מר ד"ר טהון, מסר לי, כי הוא הזהיר אותם בכל תוקף להתאחד עם מצדדי ענטיובי, כי אם לא, יש לחשוש שלא יבחר אף יהודי אחד והמוסד המדיני החדש לא ישמע קול אחינו שילחם מלחמת מגן ותנופה נגד צוררינו.

יותר קולות מכולם קבל סעיד אפנדי, מי שהיה ציר ירושלמי בבית המורשים הראשון, מי שהיה לפני זמן ראש העיריה.

מי יודע אולי המקרה הזה יתן דחיפה עצומה ליסוד קהלה מסודרת ולא כל מי שיחפוץ ידבר ויעשה הכל בשם ואולי בכח התושבים. אולי זה כבר ימלא את ההתנגדות לתקיפים היחידים והעם יעמוד בכח נגדם ולהוציא הכח מידיהם…

בכבוד גמור

זאב לייבוביץ

 

כ"ח לחודש חשון, תרע"ד (25.11.1913)    🔗

לשכת מודיעין

בארץ ישראל

ירושלים, יום כ"ח לחודש חשון, תרע"ד (25.11.1913)

אדון במאד נכבד מפורסם לתהלה, מר מ. מ. אוסישקין!

המלחמה היא נטושה, מלחמת מגן ותנופה, שמשתתפים בה כל אלו שזיקי האש, שהביאו בבואם הנה, לא עומם בהם. מערכת “החרות” שפתחה לרוחה את שעריה בשביל הלוחמים, מקבלת בכל שעה ושעה טלגרמות ממקומות, אגודות ואנשים שונים, המביעים השתתפות חמה עם הלוחמים. ירושלים היתה הראשונה, שהשתתפה במחאות, אבל אחרי שלא ירושלים בכלל, כי אם ירושלים החדשה היא היא שהביעה את התמרמרותה, בשביל זה היא אולי האחרונה בעת שימי המעשה החיוביים ממשמשים ובאים.

תמול היתה אסיפה ב"בית יבנה", שהוזמנו אליה באי כח מוסדות ואגודות שונות. את ההזמנות לא חפצו לקבל: בני ברית, בית היתומים הספרדי ובאי כח הת"ת של הגרוזינים.

כן השתתפו שלשה באי כח מהמוסדות האלו: ועד הלשון, גמנסיה עברית, בצלאל, המכבים הקדמונים, מכבי, לשכת מודיעין, המזרחים, פועלי ציון, הפועל הצעיר, ועד הלוחם במיסיון, ועדת השובתים, אגודת הרופאים מדברי עברית, אנגלו בנק ובית העם.

ד"ר מהרשק השתתף אבל מסר מודעה שאיננו בא כח “חדר תורה”, אחרי שהשעה היתה חטופה ולא הספיק לקבל יפוי כה מהועד. המורה הצעיר אגבבא, שהשתתף גם כן, מסר מודעה שכזאת, שאיננו בא כח של הת"ת הספרדית. בתור אורחים, השתתפו: ראש מרכז המורים מר ד"ר לוריה והסופר לודביפול.

בשם הועד הזמני פתח את האספה מר דוד שוב, ואחרי שברר חשיבות הרגע, הביע שמחתו, ששם איפה שנשמעה המחאה הראשונה, שם מתאספת אסיפת המעשה הראשונה.

מר בן־יהודה, שנבחר בתור יושב ראש, מבקש מהמפקד הראשי של הלוחמים, מר ד"ר לוריה, ידיעות משדה המלחמה ומתכסיסי הקרב. מר לוריה מבאר קושי המלחמה ומפרט מסירות הלוחמים, מראה על ההתענינות הגדולה ואיך שעלה בזמן קצר לאסוף סכום של 20 אלף פרנקים, שבודאי בקרוב יגדל ויעלה. העבודה החיובית הראשונה תהיה יסוד בית ספר בינוני בחיפה, מקום הראשי של המלחמה, ואחרי כן ביפו, ואחרי כן בודאי גם בירושלים.

מספר לא קטן מהמשתתפים, שמהנסיון יודעים עד כמה שתהיה קשה העבודה פה בירושלים, איפה שבאונס או ברצון נמסרה עבודת החנוך של דור צעיר לאחרים, הזרים לרוחנו ומגמתנו, ואולי גם למתנגדינו הלוחמים בנו, הרגישו, כי גם למפקד הראשי לא ידועים כחות השונא, שהספיק במנוחה במשך הרבה שנים לבצר עמדתו. באחור זמן באה הקריאה החזקה: “השיבו לבירתנו את כבודה המחולל”. וכל זמן שהתיחסו בבטול לישוב הירושלמי שהתנון באין מחריד, עבדו עבודתם הזרים לרוחנו והרעילו את הסביבה ועבודה כפולה עתה פה כשדרושה עתה השתתפות המקומיים. הרבה עמל וזמן דרושים עד שאסיפת ההורים תקבל אותה ההחלטה, שנתקבלה באספת הורי תלמידי “עזרה” שביפו, ולאיזה נצחון אפשר להגיע, אם עוזבים את המקומות ששם התבצר האויב, יען שהעבודה שם קשה מאד?

כעס מר ליודביפול וגם הטיח מלים קשות נגד מר ברוכב, שבספקנות מביט על המלחמה ותוצאותיה ודעת הקהל המעושה על ידי העתונות, אבל היודע התיחסות הקהל הירושלמי לכל הענין וכי באותה שעה שהקהל השתתף במחאה, סבבו ואספו חתימות גם מהנכבדים, שהגדילה “עזרה” לעשות בארץ, וגם הידיעה שנמסרת מפה לאוזן, כי כבר קודם אספת הקורטוריום נשלח מפה מכתב לברלין בחתימת חכמי הספרדים והחכם באשי בראשם, שמסכימים להשלטת השפה הגרמנית בטכניקום – זה כבר חושב אחרת.

כן, נצליח! אבל אחרי עבודה רבה ובמסירות כשנעמיד מרכז עבודתנו בירושלים ולא להסתפק במלים שאמר מר ליודביפול בהתרגשות: “ההולכת ירושלים החדשה עמנו?” ירושלים החדשה! מה מעט עבדנו בשביל להגדיל את כחה של ירושלים החדשה ואיך נוכל לדרוש ממנה דבר שלא לפי כחותיה?…

גם באסיפה הזאת לא השתתף אף ספרדי אחד, מלבד הדירקטור ד"ר לוי, שבשיחה פרטית לא נרתע מלכנות זה בשם “מלחמת השוביניזם”…

מר ש. שילר מראה, כי העבודה הראשונה צריכה להיות: יסוד סמינריון עברי ובזה ללחום נגד המוסד החנוכי, שהוא גולת הכותרת של מוסדות החנוך של “עזרה”. ד"ר מהרשק מתנגד לזה. לפי דעתו, המלחמה תהיה פוריה, אם תתנהל שם פנימה ושאז יעלה בידינו להקים מורים, שילכו יד ביד עמנו במלחמתנו בבתי הספר העממיים של “עזרה”.

על המקום מודיעים מורי הגימנסיה, שנותנים ממשכרתם 300 פרנק בחודש בשביל המלחמה עבור השלטת שפתנו. מודעה כזאת נתקבלה גם מאגודת הרופאים מדברי עברית.

אחרי וכוחים רבים, נבחר ועד, שהסכים לתכנית מרכז המורים: השלטת השפה העברית בבתי הספר.

חברי הועד הם: א. בן־יהודה, שלמה שילר, ד"ר י. סגל, ד"ר י. לוי, ד"ר פייגנבאום, ד"ר שמעוני, מקלר ומר איתן.

לפי הידיעה שנתקבלה נוסע מר פאול נתן לשדה המלחמה ובעוד ימים אחדים יבא הנה. הבינו כנראה בברלין כח הלוחמים בעד הקדוש להם ושלחו את מר נתן. בעוד זמן קצר יפגשו פנים אל פנים הלוחמים ונראה התוצאות המידיות, כי המלחמה שהתחילה הלא לא תפסק.

הבה נקוה, כי גם ירושלים תשתתף בפועל במלחמה הקדושה.

בברכת התחיה מארץ הקמה לתחיה

זאב לייבוביץ