יוֹשֵׁב הָיִיתִי בְחַדְרִי אֶל שֻׁלְחָנִי, שֻׁלְחַן־הָעֲבוֹדָה, וּמַגִּיהַּ² לְאוֹר הַמְּנוֹרָה אֶת הַגִּלָּיוֹן שֶׁנִּשְׁלַח לִי מִן הַדְּפוּס, מִתּוֹךְ סֵפֶר־הַשִּׁירִים שֶׁלִי; וּבַחוּץ רוּחַ עַזָּה נָפְחָה בַכְּתָלִים כְּלַהֲבַת־אֵשׁ כַּבִּירָה הַיּוֹצֵאת מֵאֶלֶף מַפּוּחִים כְּאֶחָד…

הִנֵּה הִתְנַעֲרָה הָרוּחַ, הִסְתָּעֲרָה וְהִתְחִילָה זוֹרֶקֶת בַּתְּרִיסִים רִבְבוֹת טִפִּין שֶׁל גֶשֶׁם, זוֹרֶקֶת וְהוֹמָה בְקוֹלֵי־קוֹלוֹת כַּעֲדַת־שׁוּעָלִים, שׁוּעָלִים גְדוֹלִים וְשׁוּעָלִים קְטַנִּים; וְהַיָּם, יַמָּהּ שֶׁל יָפוּ, מִתְגָּעֵשׁ בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה, מַכָּה עַל סְלָעָיו בְּכָל כֹּחוֹ הֶעָצוּם וְשׁוֹאֵג בְּגַלֵּי־גַלָּיו מִקְרוֹב וּמֵרָחוֹק – – –

רֶגַע נִדְמָה לִי, כְּאִלּוּ נֶעֶקַר הַבַּיִת מִבֵּין הַחוֹלוֹת, שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהֶם, וְהוּא מִתְנַשֵּׂא בֵין נַחְשׁוֹלֵי מַיִם וָרוּחַ.

וְהִנֵּה — כְּאֶצְבָּעוֹת מַקִּישׁוֹת עַל גַּבֵּי הַדָּלֶת…

כְּלוּם אֶפְשָׁר שֶׁיְהֵא בֶן־אָדָם מְהַלֵךְ וּבָא שָׁעָה זו מִבַּחוּץ? –

אַךְ הִנֵּה שׁוּב קִשְׁקוּשׁ…

אֶפְשָׁר הָרוּחַ הִיא מַקִּישָׁה שָׁם בְּאֵיזוֹ זְמוֹרָה שֶׁנִּתְלְשָׁה מִן הָאִילָן? –

אַךְ הִנֵּה זֶה מְקַשְׁקֵשׁ בַּשְּׁלִישִׁית, וּבְמִקְצָב³ נָאֶה כְּקוֹל הַתֹּף…

קַמְתִּי וּפָתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת.

“סְלִיחָה, דּוֹדִי!” נִשְׁמַע לִי כְקוֹל תִּינוֹק מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה, וְאַחֲרָיו, פִּרְפּוּר גַּפַּיִם מִתְנַעֲרוֹת, – טִפִין נִתָּזִין, גַּוְנֵי־אוֹרָה רוֹעֲדִים – וְהִנֵּה כְרוּב…

אַחַד הַכְּרוּבִים עוֹמֵד בְּפֶתַח חַדְרִי.

“שָׁלוֹם!” הוּא אוֹמֵר.

“שָׁלוֹם, חֲבִיבִי! – בְּבַקָּשָׁה, הִכָּנֵס נָא!”

אֲנִי – אוֹהֵב אֲנִי בְרִיּוֹת נָאוֹת אֵלּוּ, אֶת הַכְּרוּבִים. וְזֶה כְבָר שֶׁלֹא רְאִיתִים.

בְּנַעֲרוּתִי, כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב שִׁירִים, הָיוּ אֵלֶּה מְרַפְרְפִים עָלַי כְּרוּחוֹת שֶׁל אָבִיב, אַךְ מִשֶּׁהִזְקַנְתִּי נִסְתַּלְקוּ מֵעָלַי וְנֶעְלָמוּ….

וְהִנֵּה עַתָּה – שׁוּב אֲנִי רוֹאֶה כְרוּב בְּתוֹךְ חַדְרִי:

“בָּרוּךְ הַבָּא!” אָמַרְתִּי לוֹ וְסָגַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת בִּפְנֵי הָרוּחַ וְהַגָּשֶׁם.

וְהַכְּרוּב, לִכְאוֹרָה, כְּרוּב הוּא – אֲבָל אֵינוֹ דּוֹמֶה לְאוֹתָם הַכְּרוּבִים שֶׁרָאִיתִי אָז בְּנַעֲרוּתִי: אוֹתָם הַכְּרוּבִים עֲגֻלֵּי־הַפָּנִים פּוֹחֲזִים קְטַנִים הָיוּ, אוֹפְזִים־קוֹפְזִים וְסוֹנְטִים⁴ תָּמִיד, מְנַפְנְפִים וּמוֹחֲאִים כַּנְפֵיהֶם הַמְנַצְנְצוֹת בְּכָל גַּוְנֵי הַקֶּשֶׁת, וְלֹא יָנוּחוּ רָגַע, – וְזֶה עוֹמֵד הוּא, וְקוֹמָתוֹ כְקוֹמַת נַעַר בֶּן עֶשֶׂר.

כְּנָפָיו הַצַּחוֹת וְהָאֲרֻכּוֹת מִתְחַבְּאוֹת בֵּין קִמְטֵי חֲלוּקוֹ הַזָּךְ, וַחֲלוּקוֹ זֶה נוֹפֵל עַל כָּל קוֹמָתוֹ הַמְיֻשָּׁרָה וּמְכַסֶּה כְגַלֵי עֲנָנָה קַלָּה עַל פַּעֲמֵי רַגְלָיו – וּמַרְאֵהוּ, כִּמְעַט, כְּמַרְאֵה פְנֵי מַלְאָךְ מְגֻדָּל…

אָמְנָם, גַּם חֵן יְלָדִים לוֹ: עַל שַׂעֲרוֹתָיו, נֶזֶר רֹאשׁוֹ, מְנַצְנְצוֹת טִפִּין טִפִּין שֶׁל פְּנִינִים לְאוֹר הַכּוֹכָב הַמִּתְעַלֵּם בֵּינוֹת לַתַּלְתַּלִים, אוֹרָה כְחֻלָּה צוֹהֶלֶת וּמְשַׂחֶקֶת בְּתוֹךְ עֵינָיו, – אַךְ הוּא עוֹמֵד וְגַם עֵינָיו אֵלּוּ הַגְּדוֹלוֹת עוֹמְדוֹת מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה…

הֶעֱמַדְתִּי לוֹ כִסֵּא וּבִקַּשְׁתִּיו לֵישֵׁב.

“תּוֹדָה – אֵינִי רוֹצֶה! שֵׁב אַתָּה, דּוֹדִי, וְנָשִׂיחַ – וַאֲנִי כֹּה אֶעֱמְֹדָה.”

יָשַׁבְתִּי בְכִסְאִי, וְהוּא נַעֲלָה וְנִתְיַצֵּב כְּנֶגְדִּי עַל כִּסְאוֹ – וּמַה יָפֶה הָיָה אוֹרְחִי זֶה הַקָּטֹן בְּעָמְדוֹ, מַרְאֵה כֹהֵן עֶלְיוֹן עַל דּוּכָנוֹ…

מֶבָּטוֹ נָפַל עַל כְּלֵי־הַכְּתִיבָה שֶׁעַל שֻׂלְחָנִי:

“אֵלֶּה מָה הֵם, דּוֹדִי?” שְׁאָלֵנִי פִתְאֹם בְּחִפָּזוֹן שֶׁל תִּינוֹק –

“בָּאֵלֶּה אֲנִי כּוֹתֵב, חֲבִיבִי.”

“מָה אַתָּה כוֹתֵב?”

“שִׁירִים.”

“שִׁירִים?” אָמַר וְעֵינָיו עָמְדוּ עָלַי בְּמַחֲשָׁבָה –

“כָּךְ, שִׁירִים, חֲבִיבִי.”

וּבְכֵן, כֵּיוָן שֶׁמְּשׁוֹרֵר אַתָּה, אֲסַפֵּר לְךָ אֶת הַכֹּל…"

“אָנָּא, סַפֶּר־נָא, מַחְמַדִּי, סַפֵּרָה.”

הוּא הִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו, כְּמוֹ שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ קְצָת, וּפָתַח:

“הָעִנְיָן כָּךְ: אֲנַחְנוּ נַעֲשֵׂינוּ אֲגֻדָּה…”

“סְלִיחָה, חֲבִיבִי” אָמַרְתִּי, “'אֲנַחְנוּ', שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, מִי הֵם?”

“כְּלוֹמַר, אֲנַחְנוּ יַלְדֵי הָעִבְרִים שֶׁבַּשָּׁמָיִם…”

“יְלָדִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם – גַּם אֵלֶּה אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הֵם.”

“סְלִיחָה דוֹדִי! – סָבוּר הָיִיתִי, כֵּיוָן שֶׁמְּשׁוֹרֵר אַתָּה, יָדוּעַ לְךְ גַם מַה שֶׁבַּשָּׁמָיִם… וּבְכֵן הוֹאִילָה וּשְׁמַע רֶגַע…. הָעִנְיָן כָּךְ: תִּינוֹקוֹת יֵשׁ אֶצְלֵנוּ בַשָּׁמַיִם שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְהִוָּלֵד, וּמֵתוּ אִמּוֹתֵיהֶם וְלֹא נוֹלְדוּ – וַהֲרֵי אָנוּ גְדֵלִים שָׁם בַּשָּׁמַיִם… כֵּן, תִּינוֹקוֹת שֶׁל שָׁמַיִם אָנוּ, – וְאֶצְלֵנוּ בַשָּׁמַיִם עוֹשִׂים עַכְשָׁו אֲסֵפוֹת…”

“מָה? אֲסֵפוֹת בַּשָּׁמָיִם? מִי מִתְאַסֵּף?”

“כַּמּוּבָן, הַמַּלְאָכִים. – הֵם נִקְרָאִים עַכְשָׁו כְּפַעַם בְּפַעַם לַאֲסֵפָה עַל יְדֵי מִיכָאֵל שַׂר יִשְׂרָאֵל, עִנְיָן חָשׁוּב יֵשׁ לוֹ, וְהוּא קוֹרֵא לַאֲסֵפוֹת.”

“כָּךְ?… וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי.”

“וַדַּאי כָּךְ! הֵן רוֹצֶה הוּא שָׂר יִשְׂרָאֵל… אֲבָל, הֲרֵי אֵין לִי רְשׁוּת לְגַלּוֹת מִסְתּוֹרִין שֶׁלּוֹ עִם הַגְּדוֹלִים! – אַךְ הַיּוֹם קָרָא גַם לָנוּ הַקְּטַנִים, יַלְדֵי הָעִבְרִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּמַה שֶׁנֶּאֱמַר לָנוּ, זֹאת יָכֹל אֲנִי לְסַפֵּר. – הוּא כָךְ אָמַר לָנוּ: אַתֶּם הַקְּטַנִים, צְרִיכִים אַתֶּם לָשׁוּט בָּעוֹלָם וְלֶאֱסֹף אֶת הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁל מַזַּל יִשְׂרָאֵל…”

“סְלִיחָה, חֲבִיבִי, שֶׁאֲנִי מַפְסִיקְךָ שׁוּב! – גַּם נִיצוֹצוֹת אֵלּוּ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הֵם?…”

“כֵּיצַד, דּוֹדִי?” נִשְׁתּוֹמֵם עָלַי אוֹרְחִי הַנֶּחְמָד – “וּכְלוּם אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁמַּזָּלוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל נָפָל…”

“אוֹי, חֲבִיבִי! דָּבָר זֶה יָדוּעַ וְיָדוּעַ לִי… זֶה אַלְפֵי שָׁנִים שֶׁנָּפָל –”

כֵּן, הוּא נָפַל, וּמִשֶּׂנָּפַל נִתְפּוֹצֵץ… הוּא נִשְׁבַּר, דּוֹדִי… כֵּן נִשְׁבַּר, לַאֲבָנִים – אַבְנֵי אֵשׁ, לִצְרוֹרוֹת נִתְפּוֹצֵץ – גַּחֲלֵי אֶלְגָּבִישׁ, וְנִתְּזוּ מִמֶּנּוּ גַּם נִיצוֹצוֹת־נִיצוֹצוֹת, עַל־פְּנֵי כָל הָאָרֶץ כֻּלָהּ נִפְזָרוּ… וְהִנֵּה, אֶת הָאֲבָנִים וְהַצְּרוֹרוֹת צְרִיכִים הַגְּדוֹלִים לְלַקֵט. וְלָנוּ הַקְּטַנִּים, אָמַר מִיכָאֵל, שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לֶאֱסֹף אֶת הַנִּיצוֹצוֹת. וְכֵן – הַגְּדוֹלִים וְהַקְּטַנִים יַחַד יְלַקְּטוּ, יֶאֶסְפוּ וְיָבִיאוּ עַד שֶׁיֶּאֶצְרוּ אֶת כָּל שִׁבְרֵי הַמַּזָּל בִּשְׁלֵמוּת, לִבְנוֹתוֹ וְלִתְלוֹתוֹ בַשָּׁמַיִם כְּבַתְּחִלָּה – שֶׁיְּהֵא תָלוּי בַּמָּרוֹם וּמֵאִיר שׁוּב לְיִשְׂרָאֵל וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ… מֵבִין אַתָּה, דּוֹדִי אֵיזוֹ עֲבוֹדָה יֵשׁ לָנוּ עַכְשָׁו?…"

“תּוֹדָה! עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין קְצָת… וּבְכֵן?”

“וּבְכֵן, יָרַדְתִּי בְעֶרֶב זֶה לָאָרֶץ, לְבַקֵּשׁ נִיצוֹצוֹת אֵלּוּ שֶׂל מַזָּל יִשְׂרָאֵל – עָבַרְתִּי לִפְנֵי בֵיתְךָ וְרוֹאֶה אֲנִי בְעַד הַכֹּתֶל.”

“כֵּיצַד? בְּעַד הַכֹּתֶל רָאִיתָ?…”

"כֵּן! רוֹאֶה אֲנִי בְעַד כֹּתֶל זֶה נִיצוֹצוֹת מְרַחֲפִים בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ; וְהִנֵּה נִכְנַסְתִּי אֵלֶיךָ לְבַקֶּשְׁךָ – בִּי, דּוֹדִי! אָנָּא, תֵּן לִי לְאָסְפָם!“

“בְּכָבוֹד, חֲבִיבִי! בְּבַקָּשָׁה אֱסֹף! אֲבָל הֵיכָן הֵם?”

עֵינֵי הַיֶּלֶד הַשָּׁמַיְמִי הֵצִיצוּ בְאוֹרָן הַכָּחֹל אִילָךְ וְאִילָךְ – וּמִיָּד נִתְעוֹרֵר וְאָמָר:

"הִנֵּה – שָׁם!“

וְאֶצְבָּעוֹ שֶׁנִּזְדַּקְפָה מִכַּף־יָדוֹ, הַלְּבָנָה כְשֶׁלֶג זֶה שֶׁבִּפְנֵי הַיָּרֵחַ, הֶרְאֲתָה לְצַד זֶה שֶׁחֲדַר יְלָדַי בו…

וּמִיָּד טָס לוֹ “הַיֶּלֶד הָעִבְרִי” מִן הַכִּסֵּא, יָרַד וְהִתְחִיל צוֹעֵד בַּלָּאט אֶל חֲדַר־יְלָדַי וַאֲנִי אַחֲרָיו בְּנֶפֶשׁ חֲרֵדָה…

פָּתַחְתִּי לוֹ אֶת דֶּלֶת הַחֶדֶר – אֵל, אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל! – מַה זֶה בַחֲדַר־יְלָדַי?!…

הַחֶדֶר כֻּלּוֹ מָלֵא נִיצוֹנִין נִיצוֹצִין… זֵרְעוֹנִי אוֹרָה מְרַפְרָפִים וְדָאִים אָנָה וָאָנֶה…

וּמִנַּיִן הֵם? – אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! וַהֲרֵי מֵעֵינֵי שְׁנֵי יְלָדַי הֵם שׁוֹפְעִים וְנִזְרָקִים לְמָעְלָה…

נִיצוֹצוֹת נִיצוֹצוֹת נִזְרָקִים – וִילָדַי אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל… הֵם אֵינָם רוֹאִים לֹא אֶת הַנִּיצוֹצוֹת, לֹא אֶת הַיֶּלֶד הַשָּׁמַיְמִי, שֶׁהִתְחִיל טָס וּמְרַחֵף עַל רָאשֵׁיהֶם – וְגַם בִּי, בַּאֲבִיהֶם, אֵינָם מַרְגִּישִׁים…

בְּנִי וּבִתִּי הַקְּטַנִּים – רָאשֵׁיהֶם הַיָּפִים סְמוּכִים זֶה לָזֶה, וּשְׁנֵיהֶם מַבִּיטִים לְתוֹךְ סֵפֶר אֶחָד, שֶׁהֵם מַחֲזִיקִים, הָאָח מִצַּד זֶה וְהָאָחוֹת מִצַּד זֶה, וּשְׁנֵי פִיּוֹתֵיהֶם דּוֹבְבִים בּוֹ בְּשִׂפְתֵי הַוְּרָדִים, וְאַרְבַּע עֵינֵיהֶם יוֹרוֹת זִיקוֹקִין־זִיקוֹקִין דִּי נוּר⁵ – וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי נָצְצוּ…

הֵם קוֹרְאִים:

"וַיִּנְהַג אֶת הַצֹאן אַחַר הַמִּדְבָּר

וַיָּבֹא אֶל הַר־אֱלֹהִים חֹרֵבָה.

וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְיָ אֵלָיו בְּלַבַּת־אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה"…

וְנִיצוֹצִין נִתָּזִין, זֵרְעוֹנֵי אוֹרָה מְרַחֲפִים, וְהַיֶלֶד הַשָּׁמַיְמִי טָס וְצָד אוֹתָם מִן הָאֲוִיר בְּיַד יְמִין וּמַכְנִיסָם לְקֹמֶץ שְׂמֹאלוֹ, טָס וְצָד אוֹתָם כִּזְבוּבִים, טָס וְצָד וּמַכְנִיס, וּפָנָיו – שְׂשׂוֹן שָׁמַיִם עֲלֵיהֶם.

כְּרוּב מִתְעוֹפֵף מִבִּפְנִים, סַעַר מִתְחוֹלֵל בַּאֲפֵלַת לֵיל־טֵבֵת מִבַּחוּץ – וּבָנַי הַנֶּחְמָדִים אֵינָם חָשִׁים לֹא בָזֶה וְלֹא בָזֶה, אֶלָּא שֶׁפְּנֵיהֶם מְאִירִים וְנַעֲשִׂים יָפִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּמַרְאֵיהֶם כְּזוּג שֶׁל כְּרוּבִים הַמִּתְלַהֲבִים בְּשִׁירַת־מָרוֹם:

…. "וַיֹּאמֶר משֶׁה:

אָסוּרָה־נָא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל הַזֶּה –

מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה?

וַיַּרְא יְיָ כִּי סָר לִרְאוֹת.

וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר:

משֶׁה, מֹשֶׁה!… וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי…"

“רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!” קָרָאתִי וָאַסְתִּיר פָּנַי, כִּי יָרֵאתִי מֵהַבִּיט “מִנַּיִן כָּל הָאֵשׁ הַזֹּה שֶׁבְּבָנַי אֵלֶּה הַקְּטַנִים?… אֵלֶּה הַפְּעוֹטִים, אֵלֶּה הַטְּהוֹרִים, הַנְּעִימִים וְהַתְּמִימִים!…”

… "וַיֹּאמֶר יְיָ:

רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם

וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׁיו,

כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאוֹבָיו – וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ"…

הָהּ! נִדְמָה לִי, כִּי אֲנִי עַל לִבִּי וְעַל רֹאשִׁי בוֹעֵר בְּאִשָּׁם שֶׁל בָּנַי, בּוֹעֵר כְּמוֹ אוֹתוֹ הַסְּנֶה שֶׁבָּעַר בְּאִשׁוֹ שֶׁל הַמַּלְאָךְ, – בּוֹעֵר וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל…

וְהֵם, זוּג הַכְּרוּבִים שֶׁלִי, אֵינָם חוֹשְׁשִׁים כְּלָל וְאֵינָם מַרְגִּישִׁים אֲפִילוּ בְּמַה שֶׁלִּפְנֵיהֶם וּבְמַה שֶׁעֲלֵיהֶם…

הַיֶּלֶד הַשָּׁמַיְמִי תְּרוּעַת־גִיל פַּרְצָה מִפִּיו, בְּעוּפוֹ בְתוֹךְ רִבְבוֹת הַנִּיצוֹצוֹת – וְהֵם, בָּנַי, לֹא שָׁמְעוּ וְלֹא רָאוּ – – –

… לְסוֹף, שָׁמְעוּ בָנַי לְאִמָּם שֶׁהִפְצִירָה בָם, – וְהָלְכוּ לִישׂן. וְהַיֶּלֶד הַשָּׁמַיְמִי, שֶׁלֹּא נִרְאָה גַם לְעֵינֵי אִשְׁתִּי הַמְטַפֶּלֶת וּמִתְעַלֶּסֶת בְּבָנֶיהָ – הוּא, עֲדַיִן מִתְעוֹפֵף בַּחֶדֶר וְצָד אֶת יֶתֶר נְקֻדּוֹת הָאוֹרָה, עַד שֶׁנֶּעֶצְמוּ עֵינֵי בָנַי – וַיָּצָד אֶת הַזִּיק הָאַחֲרוֹן, וַיַּעֲמֹד אַרְצָה וַיִּרְמֹז לִי

וַיֵּצֵא בַלָּאט, – וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו גַם אֲנִי עַד לְחֶדְרִי.

וְהִנֵּה הַיֶּלֶד כֻּלוֹ רוֹעֵד בְּגִילָה, קוֹרֵא בְקוֹל עָצוּר:

“דּוֹדִי, דּוֹדִי! מְלֹא הַקֹּמֶץ! – מְלֹא הַקֹּמֶץ אָסַפְתִּי בַחֶדֶר הַהוּא… רְאֵה!” – וּבְרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת יְמִינוֹ הוֹצִיא מִן קֹמֶץ שְׂמֹאלוֹ וַיּוֹשְׁט לְעֵינַי אֶבֶן־יְקָרָה מְנַצְנֶצֶת בְּאוֹר יְרַקְרַק, אוֹר כּוֹכָב יָקָר – וּמַרְאֵה הָאֶבֶן כִּפְרִי שָׁקֵד גָּדוֹל…

“רְאֵה!” קוֹרֵא הַיֶּלֶד “כָּל זֶה רַק מֵחֶדֶר אֶחָד, רַק מִשְּׁנֵי יְלָדִים וְרַק מִשָּׁעָה אַחַת, דּוֹדִי!”

“וּרְאֵה” אָמַרְתִּי אֲנִי "הַנִּיצוֹצוֹת נַעֲשׂוּ כְשָׁקֵד בְּתוֹךְ יָדֶךָ…

“כִּי שׁוֹקֵד אָנִי, דּוֹדִי! שׁוֹקֵד אֲנִי מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר מִיכָאֵל שָׂרֵנוּ… אָנָּא, שַׁלְחֵנִי! – הֲרֵי הַרְבֵּה נִיצוֹצוֹת יֵשׁ בֵּין יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל…”

“עוּפָה לְשָׁלוֹם, מַחֲמַדִּי!” אָמַרְתִּי וָאֶפְתַּח לו אֶת הַדֶּלֶת “עוּפָה וֶאֱסֹף אֶת כֻּלָּם לְבִנְיַן מַזָּלוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל!”

“נִיצוֹצוֹת נִיצוֹצוֹת! הוֹי, כַּמָּה נִיצוֹצוֹת יֵשׁ!” –

קָרָא הַכְּרוּב הַנֶּחְמָד וַיִּפְרֹשׂ אֶת כְּנָפָיו הַצַּחוֹת וַיִּתְנַשֵׂא בַחֲלָלוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הַמְעֻנָּן…

וְאוֹר הַשָּׁקֵד שֶׁבְּיָדוֹ נִצְנֵץ כְּבֶן־רֶשֶׁף וַיְתָו בְּעוּפוֹ קֶשֶׁת שֶׁל אוֹרָה בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהַסְּעָרָה – –