מִינִיאַטוּרוֹת    🔗

א    🔗

הוּא אוֹכֵל – וְאוֹכֵל לְתֵאָבוֹן…

אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ לְבוּשׁוֹת בִּגְדֵי שַׁבָּת וּשְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת לַשֻּׁלְחָן מִכָּל מַעֲדַנֵּי שַׁבָּת, זוֹ נוֹתֶנֶת וְזוֹ נוֹתֶנֶת – קְעָרָה עַל קְעָרָה נוֹסֶפֶת, וְהוּא אוֹכֵל וְאוֹכֵל – וַעֲדַיִן לֹא מָלְאָה נַפְשׁוֹ לְשָׂבְעָה…

אִמּוֹ וַאֲחוֹתוֹ – שְׁתֵּיהֶן שׂוֹחֲקוֹת וְנוֹתְנוֹת לְפָנָיו עוֹד בְּעַיִן יָפֶה, וְהוּא – אֵימָתַי יִשְׂבַּע? אוֹכֵל הוּא עוֹד וְעוֹד – עַד שֶׁהֵקִיץ…

רֵיקָה נַפְשׁוֹ, לִבּוֹ חָלָל בְּקִרְבּוֹ, וְכִצְבָת צוֹבֶטֶת לוֹ מִתַּחַת לֶחָזֶה – וְהוּא כֻלּוֹ רוֹעֵד.

חַם הַבֹּקֶר. כָּל הַלַּיְלָה יָשֵׁן הָיָה בַחוּץ, בַּחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת – וְעַכְשָׁו כְּמוֹ צִנָּה אֲחָזַתְהוּ וְלִפְנֵי שֶׁמֶשׁ הוּא רוֹעֵד –

רוֹעֵד, בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁמַת רוּחוֹ מְלַהֶטֶּת שְׂפָתָיו..

נִזְדָּרֵז וְנִתְרַחֵץ מִן הַכִּיּוֹר, וְשָׁתָה, – שָׁתָה עַד שֶׁמִּלֵּא כְרֵסוֹ וְיָצָא אֶל הָרְחוֹב.

רוּחַ בֹּקֶר חֲמִימָה מִשֶּׁמֶשׁ וּרְטֻבָּה מִטָּל נוֹשֶׁבֶת לְאִטָּהּ עַל פָּנָיו – וְהוּא הוֹלֵךְ וּמַבִּיט.

אַךְ אֵין אִישׁ שֶׁיַּבִּיט אֵלָיו.

אֶל מִי יִפְנֶה?

עוֹבְרִים חֶנְוָנִים וּמַפְתְּחוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם לִפְתִיחַת הַחֲנֻיּוֹת, שְׁנֵי דַיָּגִים נוֹשְׂאִים סַל מָלֵא דָגָה מְנַצְנֶצֶת, נַחְתּוֹמִים – סַלִּים מְלֵאִים לִפְנֵיהֶם,

סַלִּים מְלֵאֵי כְעָכִין וְעוּגוֹת זְרוּעוֹת קֶצַח – תּוּפִינִים חַמִּים וְכָל כָּךְ רֵיחָנִים…וְהוּא הֲרֵי זֶה לוֹ הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁלֹּא אָכַל, כְּלוּם לֹא טָעַם מִלְּבַד מָיִם.

וְהוּא נָע וְנָד בַּחוּצוֹת, מַבִּיט לִצְדָדִים – אֶל מִי יִפְנֶה?

“יוֹם הַשִּׁשִּׁי הַיּוֹם, עֶרֶב שַׁבָּת הַיּוֹם” – דּוֹבְבוֹת שְׂפָתָיו, וְלִבּוֹ אוֹמֵר לוֹ: “הַיּוֹם תְּבַקֵּשׁ נְדָבָה, הַיּוֹם תִּפְשֹׁט יָד – וְלָמָּה תְחַכֶּה עוד?”

“אֲחַכֶּה עַד הַצָּהֳרַיִם… אֵין יוֹצְאִים לְבַקֵּשׁ נְדָבָה בַבֹּקֶר”.

עָבְרָה שָׁעָה, שְׁעָתָיִם. הוֹמֶה כָל הָרְחוֹב מֵאָדָם – וְהוּא, זֵעָה תְכַסֶּנּוּ וּבְפִיו חֹרֶב; עַכְשָׁו יַתְחִיל, יְנַסֶה – כֵּיצַד?

עוֹבְרִים הַנַּחְתּוֹמִים בְּסַלֵּי הַחַלָּה, מַכְרִיזִים בְּקוֹל: “לִכְבוֹד שַׁבָּת! לִכְבוֹד שַׁבָּת, נָשִׁים!” – צוֹעֲקִים הֵם, וְדוֹמֶה, שֶׁהֵם עַצְמָם רְעֵבִים, אִם כִּי הַלֶּחֶם, זֶה הַלֶּחֶם הַחַם, הָרֵיחָנִי, הַטּוֹב וְהַטָּעִים הַזֶּה לִפְנֵיהֶם הוּא…

גַּם הַיְרָקוֹת, – גַּלֵי גַלִּים שֶׁל יְרָקוֹת נוֹתְנִים רֵיחַ טוֹב, וְהַבְּצָלִים הַיְרוֹקִים כַּמָּה מְגָרִים הֵם בְּרֵיחָם הֶחָרִיף! – הֲמִן הַגּוֹיִם וּמִן הַגּוֹיוֹת יְבַקֵּשׁ?

וְהַפֵּרוֹת – הַפֵּרוֹת הַטּוֹבִים וְהַמְתֻקִּים: תַּפּוּחִים, אֲבַטִּיחִים, שְׁזִיפִים מְהֻבְּלֵי כַּחְלוּלִית שֶׁל טָל, וְהָעֲנָבִים – אֶשְׁכְּלוֹת מְתֻקִּים אֵלּוּ, אֶשְׁכְּלוֹת הַזָּהָב הַטּוֹב הַזֶּה – עֲנָבָה אַחַת, לוּ אַךְ אַחַת בִּלְבָד הָיָה יָכֹל לִתֵּן לְתוֹךְ פִּיו! – –

כָּךְ! – כָּעֵת יַתְחִיל…

עוֹבֵר לוֹ בַעַל־בַּיִת נָאֶה אֶחָד בִּשְׂחוֹק שֶׁל הֲנָאָה; נוֹשֵׂא הוּא שִׁבּוּטָא חָי וּמוּפָז לִכְבוֹד שַׁבָּת (שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת תָּחַב לְתוֹךְ שְׁתֵּי עֵינָיו שֶׁל הַדָּג הַמִּתְעַלֵּף וּפִיו פָּתוּחַ) – פָּסַע פְּסִיעָה לְצִדּוֹ, עָמַד לְפָנָיו, פָּשַׁט יָד – וּשְׂפָתָיו מְמַלְמְלוֹת…

“מָה?” – נָתַן בַּעַל הַבַּיִת עֵינָיו בּוֹ וּמִיָּד חָלַף הַשְּׂחוֹק וְנִתְרַעֲמוּ פָנָיו – –

וּכְלוּם אֵין זֶה תָּמוּהַ? בָּחוּר בָּרִיא, אַדְמוֹנִי, בָּחוּר בֶּן־עֶשְׂרִים מְבַקֵּשׁ נְדָבָה בְשַׁחֲרִית…

חָלַף הָלַךְ לוֹ בַעַל הַבַּיִת בְּלִי תְשׁוּבָה, וּכְמִסְתַּלֵּק מִן הַבּוּשָׁה פָּנָה גַם הַבָּחוּר הָלַךְ לוֹ מִן הַשּׁוּק וְנִכְנַס אֶל רְחוֹב אַחֵר –

רְחוֹב רָחָב, שֶׁשָּׁם הַבָּתִּים הַמְרֻוָּחִים וְהַחֲנֻיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַמְקֻשָּׁטוֹת סְחוֹרָה נָאָה.

ב    🔗

הַנָּאֶה וְהֶחָדָשׁ שֶׁבְּבָתֵּי הָרְחוֹב שָׁם, הוּא זֶה הַמְצֻבַּע שָׁחֹם וְכַרְכְּבֵי הַחַלּוֹנוֹת וְהַפְּתָחִים שֶׁלּוֹ לְבָנִים כְּחָלָב. מֻבְדָּל הוּא בֵית־חוֹמָה זֶה בְסוֹרָג שֶׁל בַּרְזֶל הַגּוֹדְרֵהוּ מִן הַרְחוֹב – אוֹתוֹ וְאֶת גִּנַּת הַפְּרָחִים שֶׁלְפָנָיו.

וְעַל הַיָּצִיעַ הַמֻּגְבֶּה שֶׁלִּפְנֵי אוֹתוֹ בַּיִת יוֹשֵׁב לוֹ רַב גַּבְרִיאֵל. אוֹתוֹ הַגְּבִיר עִתּוֹן מֻשְׁלָךְ לְפָנָיו, מִקְטַרְתּוֹ לְפִיו וְהוּא עָטוּף בְּחָלוּק רָוֵחַ שֶׁל שַׁחֲרִית, וְלִוְיַת חֵן לְמִצְחוֹ הַלָּבָן וּלְפֵאוֹתָיו הַמְסֻלְסָלוֹת תָּשִׁית הַיַּרְמוֹלְקָה הַשְּׁחוֹרָה, יַרְמוֹלְקַת מֶשִׁי קַלִּילִי.

מִסְתַּכֵּל רַב גַּבְרִיאֵל לַשּׁוּק שֶׁבַּמּוֹרָד. בְּלִיל קוֹלוֹת שׁוֹנִים כְּמַשַּׁק מַיִם רַבִּים עוֹלֶה מִשָּׁם, וְרֵיחַ פֵּרוֹת וִירָקוֹת בָּא מִשָּׁם “כְּרֵיחַ הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְיָ”, לְהָשִׁיב כָּל נֶפֶשׁ מַשְׁכִּימָה…

בְּלִיל קוֹלוֹת – וְעַל כֻּלָּם מְנַצְּחִים קוֹל הַנַּחְתּוֹמִים וְהַנַּחְתּוֹמִיּוֹת הַמְהַלְּכִים וּמַכְרִיזִים עַל הַחַלָּה: "לִכְבוֹד שַׁבָּת, נָשִׁים! "

“מוֹכְרִים גַּם הֵם”… אוֹמֵר רַב גַּבְרִיאֵל, – וְהֵם, לְאַחַר פֶּסַח, כְּשֶׁפָּתַח הוּא אֶת בֵּית הַמַּאֲפֶה שֶׁלּוֹ, עָמְדוּ וְעָשׂוּ עָלָיו “עִכּוּב הַקְּרִיאָה” בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. צָעֲקוּ כִּי אֶת פַּרְנָסָתָם הוּא מְקַפֵּחַ – אֲבָל, הִנֵּה מוֹכְרִים הֵם, גַּם הֵם… אֶלָּא, תְּחִלָּה הָיוּ שׁוֹלְחִים נְעָרִים מְשָׁרְתִים לִמְכִירָה, עַכְשָׁו הֵם עַצְמָם סוֹחֲבִים אֶת הַקּוֹנִים בְּכַנְפוֹתֵיהֶם –

אַגַּב – כַּדַאי לִרְאוֹת אֵיךְ הִיא הַמְּכִירָה אֶצְלוֹ, בְבֵית הַמַּאֲפֶה שֶׁלּוֹ.

נִכְנַס, נִתְלַבֵּשׁ, יָצָא אֶת הַשַׁעַר – וְהִנֵּה בָּחוּר אַדְמוֹנִי פּוֹשֵׁט וְאֵינוֹ פוֹשֵׁט יָד לִקְּרָאתוֹ.

“מָה? נְדָבָה?!”

“לֹא. עֲבוֹדָה… שֶׁמָּא יֵשׁ עֲבוֹדָה בְּבֵית הַטַּחֲנָה שֶׁלּוֹ”…

מַבִּיט רַב גַּבְרִיאֵל מִתּוֹךְ חֲשָׁד בְּבָחוּר אַדְמוֹנִי זֶה וְשׁוֹאֵל: "וְעַד עַכְשָׁו עָבַדְתָּ בְּבֵית טַחֲנָה? "

כֵּן. אֵצֶל גָּלְדְּשְׁטֵין עָבַדְתִּי – עַד שֶׁנִּשְׂרַף"…

“אֵצֶל גָּלְדְּשְׁטֵין?” – מַטְעִים רַב גַּבְרִיאֵל אֶת שְׁמוֹ שֶׁל זֶה שֶׁהָיָה מִתְחָרֶה עִמוֹ בִטְחִינָה: “אֲנִי יֵשׁ לִי, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, דֵּי פּוֹעֲלִים מִשֶּׁלִי” –

סִיֵּם וְנִפְנָה כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בַּהֲרָמַת רֹאשׁ – מַה זַנְוִיל מְבַקֵּשׁ?

זַנְוִיל הַסַּרְסוּר בָּא לִקְרָאתוֹ בְשַׂחֲקָה נְעִימָה וּבְבִרְכַּת שַׁחַר שֶׁל חֶדְוָה: עִנְיָן יֵשׁ לוֹ בִּשְׁבִיל רַב גַּבְרִיאֵל –

וַהֲרֵי הֵם מְהַלְּכִים אֵילַךְ וְאֵילַךְ, מְטַיְּלִים אֲרֻכּוֹת וּקְצָרוֹת וּמְשׂוֹחֲחִים עַד שֶׁאָמַר רַב גַּבְרִיאֵל: “וְנֵלֵךְ לִרְאוֹת ‘הַפַּרְנָסָה הַבַּיְתִית’ שֶׁלִּי.”

וּפָנָה וְיָרַד אֶל הַשּׁוּק לְבֵית־הַמַּאֲפֶה שֶׁלּוֹ, וַעֲדַיִן זַנְוִיל נִטְפָּל אַחֲרָיו גַם לְשָׁם.

וּבֶחָנוּת שֶׁל בֵּית־הַמַּאֲפֶה דֹּחַק שֶׂל קוֹנִים. נָשִׁים, נְעָרִים וּנְעָרוֹת וְגַם גְּבָרִים נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים. וּמִתּוֹךְ בֵּית הַמַּאֲפֶה מוּצָאִים וּמוּבָאִים פַּעַם בְּפַעַם חַלּוֹת חֲדָשׁוֹת, חַלּוֹת קְלוּעוֹת וְכִכְּרוֹת סְתָם, – וְאֵין מֵאִיר־יוֹסִיל, הַמּוֹכֵר שָׁם, מַסְפִּיק לְהָשִׁיב לְכָל דּוֹרֵשׁ.

רוֹצֶה רַב גַּבְרִיאֵל לְהִכָּנֵס כִּמְעָט, וַהֲרֵיהוּ מַמְתִּין שֶׁיִּתְפַּנֶּה הַמָּקוֹם לִפְנֵי הַפֶּתַח – מַמְתִּין, וְזַנְוִיל עִמּוֹ אִתּוֹ, מְפַתֵּהוּ עוֹד לָעֵסֶק.

וְהִנֵּה הַבָּחוּר הָאַדְמוֹנִי נִדָּח וְנֶחְפָּז לָצֵאת – וְהוּא מִתַּחַת לְבִגְדוֹ יִשָּׂא מָה – –

“מֵאִיר יוֹסִיל!” קָרָא רַב גַּבְרִיאֵל “הַצָּעִיר הַזֶּה שִׁלֵּם?” –

“מִי? הֲלָה? – לֹא לֹא! תִּפְסוּהוּ! –הוּא גָנַב!”

הוּא גָנַב! – וְנָקֵל הָיָה לְהַכִּיר שֶׁלֶּחֶם גָּנוּב אִתּוֹ, – עֵינַיִם מְרֻוָּחוֹת מְשׁוֹטְטוֹת לִצְדָדִין, וְחֶרְדַּת חִפָּזוֹן בְּתוֹךְ דֹּחַק, כְּלוּם אֵינָן מְעִידוֹת עַל כָּךְ?

נִתְבַּהֵל הַבָּחוּר וַהֲרֵיהוּ בוֹרֵחַ אֶל הַשּׁוּק כְּשֶׁיָּדָיו לוֹחֲצוֹת אֶת הַכִּכָּר אֶל לִבּוּ –

וּצְעָקָה תִרְדְפֵהוּ: “גַּנָּב! גַּנָּב! תִּפְסוּהוּ!” – קוֹל נְעָרִים הַשְּׂמֵחִים עַל הַמְּאֹרָע רוֹדְפִים וּמַרְדִּיפִים אַחֲרָי וְאֶת הַשּׁוּק – – בְּתוֹךְ הֲמוֹן קָהָל הוּא, מַחֲזִיקִים בּוֹ…

מַכַּת לֶחִי – וְהַלֶּחֶם הוּצָא: “סְחָבוּהוּ חֲזָרָה!” – מִי סוֹחֲבֵהוּ?

“מַה נִזְעַקְתֶּם? – פַּנּוּ דֶרֶךְ, שְׁקָצִים!” – בִּקְרִיאָה זוֹ נִכְנַס שׁוֹאֵב־מַיִם, כַּתְרִיאֵל הַשָּׁאָב עִם סוּסָיו וְחָבִיתוֹ, נִדְחָק לְתוֹךְ הָעֵדָה הַצְּפוּפָה:

“לְאָן? לְאָן? עֲמֹד!” – אַךְ כַּתְרִיאֵל בְּאַחַת, דּוֹפֵק הוּא אֶת סוּסָיו, מַכְנִיס רָאשֵׁיהֶם בַּקָהָל: “סוּרוּ! פַנּוּ דָרֶךְ!” –

נִתְבַּלְבְּלוּ, נִתְפָּרְדוּ – נִשְׁתַּמֵּט הַגַּנָּב, – מִתְמַלֵּט בִּבְרִיחָה – –

“תִּפְסוּהוּ! תִּפְסוּהוּ!” – צוֹעֵק זַנְוִיל אֶל הַנְעָרִים. אַךְ רַב גַּבְרִיאֵל הֵנִיד יָד מִתּוֹךְ וַתְּרָנוּת – יַנִיחוּ לוֹ… בָּחוּר אֶחָד מִן הָאוֹפִים נוֹשֵׂא בְּיָד רָמָה חֲזָרָה אֶת הַלֶּחֶם הַמֻּצָּל. –

“וְהֵיאַךְ הִכִּיר בּוֹ כְבוֹדוֹ מִיָּד?” – מִתְפַּלֵּא זַנְוִיל מִתּוֹךְ הֲנָאָה רַבָּה עַל טְבִיעַת עֵינוֹ שֶׁל הַגְּבִיר.

“עוֹד לִפְנֵי שָׁעָה הִכַּרְתִּי בוֹ בְּבָחוּר זֶה… אֵצֶל הַשַׁעַר קִדְּמַנִי וּבִקֵּשׁ עֲבוֹדָה. אַךְ עֵינִי לֹא הִטְעַתְנִי – וְשִׁלַּחְתִּיו. הָלַךְ וּבָא לְכָאן לִמְצֹא אֶת ‘הָעֲבוֹדָה’ שֶׁלּוֹ”..

“חֲבָל! חֲבָל!” אוֹמֵר זַנְוִיל מְשַׁפְשֵׁף כַּפּוֹת וּמֵיטִיב פָּנִים לַגְּבִיר – “חֲבָל שֶׁנִּתְמַלֵּט מִבְּלִי הַעֲנָקָה כָרָאוּי לוֹ!”

וְכַתְרִיאֵל הַשָּׁאָב נוֹשֵׂא דְלָיָיו לְבֵית הַמַּאֲפֶה, יוֹצֵק אֶת הַמַּיִם וְשׁוֹפֵךְ אֶת חֲמָתוֹ:

“טְפוּ, כְּלָבִים! בִּקֵשׁ יְהוּדִי לֶאֱכֹל – וְהֵם מַכִּים… כֶּסֶף גָּנַב? כִּכַּר לֶחֶם לָקַח – וְהֵם, נֶפֶשׁ רְעֵבָה מַכִּים הֵם כִּבְנֵי עֵשָׂו!…”

וּמִתְמַרְמֵר הוּא עַל נַעֲרֵי הָאוֹפִים הַמַּלְעִיגִים עָלָיו; הוּא – עַד לְרַב גַּבְרִיאֵל גּוּפוֹ יָבֹא בְטַעֲנָה! –

נִפְנָה לֶחָנוּת, נִסְתַּכֵּל – וְנִסְתַּתְּמָה טַעֲנָתוֹ:

בְּעֵינָיו רָאָה, הֵיךְ¹ רַב גַּבְרִיאֵל בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ נוֹטֵל בְּיָדוֹ מֵעַל הַדַּף חַלָּה אַחֲרֵי חַלָּה, וּמֵטִיל אַחַת אַחַת לְשַׂקּוֹ שֶׁל הַשַּׁמָּשׁ הַמְקַבֵּץ לֶחֶם לָעֲנִיִּים – חָמֵשׁ חַלּוֹת בְּמִסְפָּר.

וְשׁוֹמֵעַ הוּא כַּתְרִיאֵל אִשָּׁה אוֹמֶרֶת לַחֲבֵרְתָּהּ:

“מַה נְדַבֵּר וּמַה נֹאמַר? אִם יֵשׁ כֶּסֶף יֵשׁ גַּם הָעוֹלָם הַזֶּה וְגַם הָעוֹלָם הַבָּא… הַכֹּל לְבַעַל הַמָּעוֹת.”

וּמַה יֹאמַר וּמַה יְדַבֵּר כַּתְרִיאֵל?

נָטַל דְּלָיָיו וְיָצָא סַר וְזָעֵף – וּמְחַשֵּׁב..

ג    🔗

סַר וְזָעֵף וּמְרֻשָּׁל מֵחֲמַת מַחֲשָׁבָה עָלָה כַּתְרִיאֵל עִם בְּגָדָיו הַטְּפוּחִים וּמְרֻפָּשִׁים וְיָשַׁב עַל דּוּכָנוֹ שֶׁלִּפְנֵי הֶחָבִית. הִטָּה אֶת הַסּוּסִים לְדַרְכָּם, אֶל מִחוּץ לָעִיר.

עוֹד חָבִית אַחַת מַיִם יְמַלֵּא – וְיַחֲזֹר לְבֵיתוֹ. אֵין מַה לַעֲשׂוֹת, נִתְמַעֲטוּ לְקוּחוֹתָיו. צְעִירִים מִמֶּנּוּ קָמוּ וְנַעֲשׂוּ שׁוֹאֲבֵי מָיִם.

רֵיקָה הֶחָבִית, אַךְ הַסּוּסִים מִתְנַהֲלִים בַּעֲצַלְתַּיִם – וְכַתְרִיאֵל מַה יִדְפְּקֵם? יֵלְכוּ לָהֶם כִּרְצוֹנָם; הוּא לְפִי שָׁעָה עוֹשֶׂה אֶת חֶשְׁבֹּנוֹתָיו.

בַּשְּׁלֹשִׁים הָאֲגוֹרוֹת שֶׁבְּכִיסוֹ – צָרִיךְ לִקַּח “שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת” לְשַׁבָּת בִּשְׁבִיל “הַתַּכְשִׁיטִים” שֶׁלּוֹ (כְּלוֹמַר: מִסְפּוֹא לַסּוּסִים). וּלְזוּגָתוֹ – מַה יוֹעִיל אִם יִדְאַג? הַבְּהֵמָה קוֹדֶמֶת.

קֶמַח לְחַלָּה יֵשׁ – וְתֹּאפֶה בְּרַיְנְדִיל פַּת. וְלַפַּת – תִּמְצָא לָהּ הִיא אֵיזוֹ עֵצָה. אַדְרַבָּא, נִרְאֶה, אֵיזֶה תַבְשִׁיל תָּכִין בְּחָכְמָה וּבְאֵין כָּסֶף?…

“דָּגִים וּבָשָׂר” – מְדַבֵּר כַּתְרִיאֵל כְּאִלּוּ בִּפְנֵי בְּרַיְנְדִיל שֶׁלּוֹ הוּא עוֹמֵד – “וַדַּאי מִצְוָה לִכְבוֹד שַׁבָּת. אֲבָל “אֵין לִי” טַעֲנָה חֲשׁוּבָה הִיא, זוּגָתִי, גַּם בְּבֵית־דִין… בְּרַם הָיוּ יָמִים אֲחֵרִים עִם סוּסִים אֲחֵרִים, – סוּסִים שֶׁגַּם בַּעֲלֵי עֲגָלָה הָיוּ מְקַנְּאִים עֲלֵיהֶם – וְאָז, צִיקוֹרִיָּה בְחָלָב הָיִית שׁוֹתָה אֶצְלִי, בְּרַיְנְדִילִי וַאֲנִי! – כּוֹס יַיִן גַּם בִּימוֹת הַחוֹל הָיִיתִי מְוַתֵּר לִגְרוֹנִי מֵרֹב עֲבוֹדָה, – זוֹכֶרֶת אָתְּ? אַךְ עַכְשָׁו, גַּם אֵלּוּ סוּסִים – צֶמֶד חֶמֶד, לָבָן וּטְלוּאָה הָרְאוּיִים גַּם יַחַד “לְמוֹשַׁב זְקֵנִים” – וְגַם זוֹ פַרְנָסָה. הַלֶּחֶם בְּצִמְצוּם… אֶתְמוֹל כָּל הַיּוֹם רַק מָמֶלִיגָה אָכַלְנוּ. וְהַיּוֹם מַה אַתְּ, בְּרַיְנְדִיל, אָמָרְתְּ? 'הַחַלָּה עֲדַיִן בַּתַּנּוּר – תִּקְנֶה לְךָ שְׁנֵי כְעָכִים גְדוֹלִים לְפַת שַׁחֲרִית’ – – תִּקְנֶה – וּשְתֵּי אֲגוֹרוֹת, חֲכָמָה שֶׁלִּי, יֵשׁ בִּשְׁבִיל כָּךְ?”…

פּוֹסְעִים לָהֶם הַסּוּסִים מִתּוֹךְ רַשְׁלָנוּת וּמְנַעְנְעִים אֶת זַנְבוֹתָם הַדְּלוּלִים וְהַקְּרוּחִים, זְנָבוֹת שֶׁאֵינָם מַגִּיעִים גַּם עַד לָעַרְקוֹב, וְכַתְרִיאֵל גַּם הוּא מְנַעְנֵעַ רֹאשׁ – עוֹד מְעַט וְיֵרָדֵם עַל דּוּכָנוֹ…

יָכֹל הוּא לִישׁוֹן, הַסּוּסִים מֵאֲלֵיהֶם יָבֹאוּ עַד לַבְּאֵר.

אַךְ הִנֵּה “נִיסֶלִי גּוֹי” בָּא בְקוֹל פַּעֲמוֹנִים וּמְצִלּוֹת; עוֹבֵר גַּם הוּא בְחָבִיתוֹ שֶׁנִּתְרוֹקְנָה, וְסוּסָיו – כַּגִּבּוֹרִים יָשִׂישׂוּ לָרוּץ, מְקַשְׁקְשִׁים וּמְצַלְצְלִים בְּזוֹגִין וּפַעֲמוֹנִים, וּמִתַּחַת הָאוֹפַנִּים וְהַפְּרָסוֹת אָבָק יַעֲלֶה, עַל כַּתְרִיאֵל וְסוּסָיו יַחַד יְכַסֶּה.

“אֵי נְבֵלוֹת!” מִתְנַעֵר כַּתְרִיאֵל וּבְכַעַס שֶׁל קִנְאָה הוּא מַצְלִיף עַל גַּבֵּי צִמְדּוֹ: “רְאֵה, תְּנוּעוֹת שֶׁלָּהֶם! – שְׂרֵפָה עֲלֵיכֶם! – רְאֵה נָא זְנָבוֹת! כְּפָרָה לִפְנֵי חוֹלְבֶיהָ עוֹמְדִים אַתֶּם; מוֹרְטִים נִימִין לְכִנּוֹרוֹת, וְאַתֶּם נוֹתְנִים! – וַהֲרֵי לָכֶם! – הֵא לָכֶם! – כִּי לְךָ! –וְגַם לְךָ! – וּלְךָ! אַף לְךָ! – זוּזוּ, יִמַּח שִׁמְכֶם!”

שׁוֹלֵחַ הוּא נִיסֶלִי שְׁרִיקָה לַאֲחוֹרוֹ, כְּלַפֵּי כַּתְרִיאֵל וּפְגָרָיו – מַצְלִיף בַּשּׁוֹט לְהַרְאוֹת לוֹ, לְזָקֵן עוֹבֵר וּבָטֵל זֶה, אֶת גְּבוּרַת סוּסָיו, – וְדוֹלְקִים דּוֹהֲרִים “כְּפִירָיו” בְּצִלְצוּל וְקִשְׁקוּשׁ, עַד שֶׁאֵין הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת אֶפְרָיְקָא הַחַיָּט הַצּוֹעֵק אַחֲרָיו וְקוֹרֵא לוֹ: “עֲמֹד, נִיסֶל! עֲמֹד, מְטֹרָף!” –

"הַךְ בַּמַּגְלֵב, נִיסֶלִי גּוֹי! – מְנַעְנֵעַ אַחֲרָיו כַּתְרִיאֵל רֹאשׁ: “הַךְ, הַיּוֹם יוֹמְךְ הוּא!…”

וְהוּא זֶה נוֹתֵן לְסוּסָיו שֶׁיֵּלְכוּ כִרְצוֹנָם וּכְפִי כֹּחָם – כְּלוּם לִירִיד הוּא שֶׁיְמַהֵר?

וּמִשֶּׁהִגִּיעַ עַד לְאֶפְרָיְקָה, הָעוֹמֵד עַל בִּנְיַן בֵּיתוֹ, עָמַד וְשָׁאָל: “מָה, אֶפְרָיִקָא – מַיִם לְבַשֵּׁל סִיד אַתָּה צָרִיךְ?”

“כֵּן, שְׁתֵּי חָבִיּוֹת יָכֹל אַתָּה לְהָבִיא לִי תֵכֶף וּמִיָּד?”

“וַחֲמִשִׁים אֲגוֹרוֹת תִּתֵּן תֵּכֶף וּמִיָּד?”

“מָה הַשְּׁאֵלָה? הָבֵא – וְאֶתֵּן.”

“כָּךְ, אֲבָל הַפְּלוֹנִית שֶׁלִּי זְקוּקָה מִיָּד לְאוֹתוֹ דָבָר… עֶרֶב שַׁבָּת לָהּ, אֶפְרָיְקָא, – עֶרֶב שַׁבָּת…”

“מִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם – כָּל הַכְּלָבִים יִהְיוּ מִתְעַסְּקִים אִתְּךָ, כַּתְרִיאֵל!” – שׁוֹלֵחַ בּוֹ אֶפְרָיְקָא חִדּוּדוֹ שֶׁל מַחַט, וּכְטוֹב לִבּוֹ הֲרֵי הוּא מוֹנֶה לוֹ אֶת הַחֲמִשִּׁים.

“אֲבָל מַהֵר, עַל רֶגֶל אֶחָת!” הוּא מְזָרְזוֹ לְכַתְרִיאֵל – “פְּרַח עִם נְשָׁרֶיךָ, וְלֹא יִתְבַּטְלוּ אֶצְלִי הַפּוֹעֲלִים!”

“בְּרֶגַע כְּמֵימְרָא, אֶפְרָיְקִילִי! אֲבָרֵךְ רַק, 'בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת’ – וְהוֹ לַמָּיִם!”

וּמִזְדָּרֵז כַּתְרִיאֵל, – לָקַח מִנַּחְתּוֹם שֶׁעָבַר שְׁנֵי כְעָכִים, עָלָה לַדּוּכָן, בִּקֵּשׁ לָשִׂים לְתוֹךְ פִּיו וְלָזוּז – וְהִנֵּה הַבָּחוּר הָאַדְמוֹנִי כְנֶגְדּוֹ – –

עוֹמֵד הוּא וּמִסְתַּכֵּל, מַמָּשׁ בַּכְּעָכִים שֶׁבְּיָדוֹ מִסְתַּכֵּל זֶה…

“קַח, אֱכֹל!” – אוֹמֵר לוֹ כַּתְרִיאֵל וּמוֹשִׁיט לוֹ שְׁנֵי הַכְּעָכִים יָחַד.

שְׁתֵּי יָדַיִם רוֹעֲדוֹת חָטְפוּ אֶת הַמָּזוֹן, עֵינֵי דִמְעָה הֵצִיצוּ בוֹ, הֵצִיצוּ כְשׁוֹאֲלוֹת מָה (הַאֵין זֶה חֲלוֹם, כַּחֲזוֹן לֵיל אֶמֶשׁ?…) וְהַכְּעָךְ לִפְנֵי הַפֶּה הַפָּתוּחַ, נָתוּן וְאֵינוֹ נִכְנָס…

“אֱכֹל, אֱכֹל!” – נוֹהֵם לוֹ כַּתְרִיאֵל בְּקוֹל מְנַחֵם, כְּמוֹ שֶׁהוּא נוֹהֵם בִּשְׁעַת נְתִינַת מִסְפּוֹא לַסּוּסִים…

“אֶעֱזֹר לָךְ!” – קָרָא הַבָּחוּר הַלּוֹעֵס וְקָפַץ בְּהִתְעוֹרְרוּת עַל הַדּוּכָן.

“טוֹב!” – מַסְכִּים כַּתְרִיאֵל: “סַע עַד לַבְּאֵר הָרִאשׁוֹנָה. וַאֲנִי – מִיָּד אָבֹא אַחֲרֶיךָ”.

“נָא!” –קָרָא כַּתְרִיאֵל לְסוּסָיו.

הֲלָלוּ זָזוּ – וְכַתְרִיאֵל קָפַץ מִן הַדּוּכָן וְנִתְעַלֵם לְסִמְטָא, אֶל אֲחוֹרֵי בֵית הַמֶּרְחָץ. –

נֶחְפָּז הוּא אֶל בְּרַיְנְדִיל שֶׁלּוֹ, לִתֵּן לָהּ אֶת הַמָּעוֹת וּלְבַשְׂרָהּ, כִּי גַם אֹרֵחַ יָבִיא עִמוֹ לִכְבוֹד שַׁבָּת!

ד    🔗

שַׁבָּת. 

שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן בָּעֲיָרָה הַבֶּסָרַבִּית.

צָהֳרַיִם שֶׁל שֶׁקֶט וּמְנוּחָה שְׁלֵמָה בְכָל הַחוּצוֹת. אַף בַּמִּגְרָשׁ שֶׁלַּאֲחוֹרֵי בֵית הַמֶּרְחָץ, אֲשֶׁר שָׁם נַעֲרֵי הַחֲדָרִים מְשַׂחֲקִים בְּיוֹם הַמְּנוּחָה – אֵין קוֹל נִשְׁמָע וְאֵין יֶלֶד נִרְאֶה.

כָּל הַנְּעָרִים כָּעֵת, בִּימֵי בִכּוּרֵי הָעֲנָבִים, אֶל בֵּין הַכְּרָמִים אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר יָצָאוּ. שָׁם הִלּוּלִים לָהֶם בִּימֵי הַבָּצִיר. וְכָאן, וּבְכָל הָעֲיָרָה, כְּמוֹ בְחֶדֶר רֵיק, אַךְ מַשַּׁק זְבוּבִים נִשְׁמַע סָבִיב: זוּם־זוּמְם…

הַגּוֹי הַיְחִידִי שֶׁבַּסִּמְטָא מִתְעַסֵּק בַּחֲצֵרוֹ. הִתְחִיל חוֹטֵב מַה בַּקַרְדֹּם, וְעַל כָּל חֲטִיבָה וַחֲטִיבָה הֵד בּוֹדֵד עוֹנֶה לוֹ כְּבִנְזִיפָה: גּוֹי! גּוי! שַׁבָּת! שַׁבָּת הַיּוֹם, גּוֹי! – –

הָס…אִישׁ בְּצֵל קוֹרָתוֹ יִישַׁן שֵׁנָה שֶׁל שַׁבָּת בְּתַעֲנוּגָהּ.

אַף כַּתְרִיאֵל יָשֵׁן הוּא. יָנוּחַ וְלֹא בְתוֹךְ בֵּיתוֹ, – שָׁם חֻמּוֹ שֶׁל הַתַּנּוּר, שֶׁהֻסַּק מֵאֶתְמוֹל לְשָׁלֶנְט, נוֹדֵף וּמַהְבִּיל עֲדָיִן, – וְרָפַד לוֹ כַּתְרִיאֵל יְצִיעוֹ בַחוּץ, עַל הָאָרֶץ בְּצֵל הַקִּירוֹת, קִיר הַבַּיִת מִזֶּה וְקִיר הָאֻרָוָה מִמּוּלוֹ.

אֶצְלוֹ וְלִמְרָאשׁוֹתָיו בְּרַיְנְדִיל יוֹשֶׁבֶת וְקוֹרְאָה בְנַחַת וּבְלַחַשׁ תּוֹךְ הַ"צְּאֶינָה וּרְאֶינָה" שֶׁלָּהּ. – הִנֵּה כִּי כֵן מְיַשֶּׁנֶת הִיא אֶת בַּעֲלָהּ מִדֵּי שַׁבָּת לְאַחַר הַקּוּגֶל, – יָנוּחַ לוֹ עוֹבֵד יָגֵעַ זֶה מִתּוֹךְ מִקְרָא קֹדֶשׁ…

בְּרִחוּק קְצָת, בְּקַרְנָהּ שֶׁל הָאֻרָוָה, עַל גַּבֵּי מַחֲצֶלֶת פְּרוּשָׂה יִישָׁן גַּם הָאֹרֵחַ, הַבָּחוּר הָאַדְמוֹנִי.

רוּחַ פַּלְשָׁנִית דַּקָּה עוֹבֶרֶת וְנוֹשֶׁבֶת עַל פְּנֵי הַנִּרְדָּמִים, כַּתְרִיאֵל וְאוֹרְחוֹ, וְהֵם קוֹל נַחֲרָה חֲלִיפוֹת יִתֵּנוּ; כְּעֵין שִׂיחַ וְשִׂיג לָהֶם, בֵּין הַיְדִידִים הֲלָלוּ, גַּם בִּשְׁעַת שֵׁנָה.

מַה יְדִידוּת מְנוּחָתֵךְ, שַׁבָּת!…

בִּידִידוּת וּבְעֹנֶג שַׁבָּת שְׁרוּיִים גַּם שְׁנֵי הַסּוּסִים. עוֹמֵד לוֹ הַצֶּמֶד בִּמְנוּחָה אֵצֶל הַגָּדֵר: הֵשַׁחָה הַטְּלוּאָה צַוָּארָהּ עַל צַוָּאר הַלָּבָן לִהְיוֹת לוֹ לְצֵל מֵחֹרֶב, – רַחֵם תְּרַחֵם אֶת יְדִיד נְעוּרֶיהָ זֶה; אִתּוֹ יַחַד תִּסְבּל, אִתּוֹ מָשֹׁךְ תִּמְשֹׁךְ מֵאָז וְאִתּוֹ יַחַד עָרְבָה מְנוּחָתָהּ… עוֹמְדִים וּשְׁנֵיהֶם אֵינָם אֶלָּא מְנִידִים בְּנַחַת זָנָב קָרוּחַ עַל הַזְּבוּבִים שֶׁלֹא יַטְרִידוּ.

כְּסוּיָה בְמַחְצֶלֶת עוֹמֶדֶת לָהּ חָבִית הַמַּיִם בְּצֵל הַבַּיִת, עַל אוֹפַנֶּיהָ. וְעַל הַקִּלְשׁוֹן מֵאֲחוֹרָהּ, בִּמְקוֹם דְּלִיֵּי הָעֵץ רַק כַּד חֶרֶס תָּלוּי,– לֵאמֹר: כָּל הַצָּמֵא יָבֹא וְיִשְׁתֶּה מַיִם צוֹנְנִים.

מִן הַבַּרְזָא נְטָפִים מְטַפְטְפִים אַרְצָה, וּמִקְוֵה מַיִם קָטֹן נַעֲשֶׂה שָׁם, וּבוֹ שְׁלֹשָׁה בַּרְוָזִים מְהַגִּים וּמְשַׁכְשְׁכִים פִּיהֶם לַהֲנָאָתָם: “גַּע־גַּעַע!” – קוֹרֵא הַבַּרְוָז בִּמְשִׁיבַת־נֶפֶשׁ לִשְׁתֵּי נָשָׁיו.

בָּא תַרְנְגֹל מִבַּחוּץ, קָפַץ עַל הַגָּדֵר, וּבִמְחִיאַת גַּפַּיִם יִקְרָא בְקוֹל, קוֹל עַז לְנָשָׁיו שֶׁלּוֹ: “מָצָאתִי מָיִם!” – וַהֲרֵי הֵן רָצוֹת נְטוּיוֹת צַוָּאר, נֶחְפָּזוֹת אֶל הַמִּקְוֶה לִשְׁבֹּר צְמָאָן, – וְנִתְעוֹרֵר כַּתְרִיאֵל לְקוֹל הַקּוֹרֵא, וַהֲרֵיהוּ נִבְהָל לֶחָבִית גַּם הוּא, נֶחְפָּז בְּעֵינַיִם הַמִּתְעַצְּמוֹת עוֹד מֵחֲמַת תְּנוּמָה; מוֹצִיא קִלְחוֹ שֶׁל הַבֶּרֶז וְאֶל תַּחַת מִזְלַף הַמַּיִם יִתֵּן פָּנָיו, מַתְרִיז בִּשְׂפָתָיו, רוֹחֵץ וְשׁוֹתֶה כְאֶחָת. –

“הַאַח!” – הוּא קוֹרֵא וּמִתְחַכֵּךְ בְּכָל גּוּפוֹ תּוֹךְ הַכֻּתֹּנֶת הַלְּבָנָה, אַגַּב עֹנֶג רוּחָנִי שֶׁזּוֹ עֲדַיִן נוֹתֶנֶת לִבְשָׂרוֹ וּמְפַנַּקְתּוֹ כַּשֶּׁמֶן לָרֹךְ…

חָזַר לְמִשְׁכָּבוֹ – אַךְ הַזְּבוּבִים אֵינָם נוֹתְנִים לְהֵרָדֵם עוֹד. תָּמַךְ רֹאשׁוֹ עַל זְרוֹעוֹ שֶׁנִּשְׁעָנָה בַמַּרְפֵּק, מוּכָן לִשְׁמֹעַ שׁוּב בַּ"צְאֶינָה וּרְאֶינָה" שֶׁל בְּרַיְנְדִיל.

נִתְעוֹרֵר גַּם הָאֹרֵחַ. נִתְקָרֵב אֶל כַּתְרִיאֵל וְזוּגָתוֹ. סָגְרָה בְּרַיְנְדִיל אֶת סִפְרָהּ וְהִתְחִילָה שׁוֹאֶלֶת אֶת הַבָּחוּר מַה הוּא וּמִנַּיִן הוּא.

וְזֶה מְסַפֵּר: לִיטָאִי הוּא. אִמּוֹ אַלְמָנָה, וִיתוֹמִים לָהּ. אֲחוֹתוֹ הַבְּכִירָה עָבְדָה בַנֵּכָר וְחָלָתָה. מִשְׁתַּעֶלֶת בְּדָם. וְהוּא שְׁנָתַיִם עָבַד בְּבֵית טַחֲנָה זֶה שֶׁל גָּלְדְשְׁטֵין, וְכָל מַשְׂכֻּרְתּוֹ הָיָה שׁוֹלֵחַ הַבָּיְתָה. נִשְׂרַף בֵּית הַטַּחֲנָה לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם, – וְנִשְׁאֵר הוּא בְלִי עֲבוֹדָה וּבְלִי פְרֻטָּה לְפָרְטָהּ, וַעֲבוֹדָה אָיִן..

מִתְאַנֶּחֶת בְּרַיְנְדִיל וּמַשְׁקִיעַ כַּתְרִיאֵל רֹאשׁוֹ כְלַפֵּי הַקַּרְקַע, שׁוֹתְקִים – וַעֲלֵיהֶם קוֹל מִן “הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ” הִתְחִיל מְהַלֵּךְ. –

בְּבֵית הַתְּפִלָּה הַדַּל שֶׁל הַ"שּׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר" הִתְחִילוּ אוֹמְרִים תְּהִלִּים בְּנִגּוּן.

נִגּוּן מִנִּי קֶדֶם, אֶחָד הוּא בְּפִי כָל הַ"מִּנְיָן" שָׁם, וַהֲרֵיהוּ הוֹלֵךְ בִּנְעִימָה מְשֻׁתֶּפֶת לַכֹּל, נְעִימָה נוֹהֶמֶת וּמִשְׁתַּפֶּכֶת בְּתַחֲנוּנִים – בְּרַחֲמִים תִּמְשֹׁךְ, מוֹשֶׁכֶת אֶת הַנְּשָׁמָה – וּלְאָן?…

יוֹשְׁבִים שְׁלָשְׁתָּם בִּכְפִיפַת רֹאשׁ – שׁוֹמְעִים וְשׁוֹתְקִים…

וְהִנֵּה חָנָא, שַׁמָּשׁוֹ שֶׁל בֵּית הַמֶּרְחָץ, בָּא לִשְׁבֹּר צְמָאוֹ מִן הַבֶּרֶז.

“חָנָא!” קוֹרֵא לוֹ כַתְרִיאֵל – “הוֹלֵךְ אַתָּה הַשָּׁנָה לִדְרֹךְ בַּכְּרָמִים?”

“כְּדַרְכִּי” מֵשִׁיב הַלָּז – אֵצֶל רַב שְׁמוּאֵל־משֶׁה."

וּמִתְגָּאֶה הוּא חָנָא בִשְׁמוּאֵל־משֶׁה שֶׁלּוֹ, אוֹמֵר: “כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה פִּיטָסִים הוּא עוֹשֶׂה הַשָּׁנָה.” –

“וְאֵימָתַי אַתָּה יוֹצֵא לִדְרִיכָה?”

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בַּל־נֵדֶר־שַׁבָּת" (בְּלִי נֵדֶר בְּיוֹם שֶׁל שַׁבָּת).

“וְקַח נָא גַם אֶת הַלִּיטָאִי הַזֶּה עִמָּךְ, חָנָא.”

“כְּבָר יֵשׁ לִי בֶּן זוּג.”

“וִיהֵא גַם שְׁלִישִׁי עִמָּכֶם. גַּם אֲנִי בְּבַחֲרוּתִי דָרַכְתִּי בַפּוּרָה. וְיוֹדְעֵנִי אִם נוֹסָף עוֹד דּוֹרֵךְ – נוֹסֶפֶת גַם עֲבוֹדָה.”

חוֹכֵךְ חָנָא בְעָרְפּוֹ: “אֲבָל בַּזְמַן הַזֶּה לֹא כַיָּמִים הָהֵם; בַּזְמַן הַזֶּה…”

“טְפוּ!” רוֹקֵק כַּתְרִיאֵל: “גַּם אַתָּה זֶה מִן הַזְּמָן הַזֶּה? רִיסְטוֹקְרַט שֶׁלִּי! אוֹמְרִים לָךְ: יֵלֵךְ אִתְּךָ עוֹד יְהוּדִי – וְיֵלֵךְ! עִם לִיטָאִי זֶה אֶת הַכֹּל תּוּכַל לַעֲשׂוֹת.”

“מַה לִיטָאִי יוֹדֵעַ?” - חוֹכֵךְ חָנָא עוֹד וּמְפַקְפֵּק.

“מָה אַתָּה אוֹמֵר לְיַדְעָן זֶה?” – נַעֲנָה כַתְרִיאֵל וְקָם. “בְּבֵית הַמֶּרְחַץ לָמַדְתָּ חָכְמָה? לִיטָאִי, – אֲבָל לֹא בְהֵמָה אִלֶּמֶת הוּא, יוֹדֵעַ הוּא וָלַכִית כָּמוֹךָ.”

“יוֹדֵעַ?” שׁוֹאֵל חָנָא וּבוחֵן אֶת הַלִּיטָאִי בְעֵינָיו.

“יוֹדֵעַ וְיוֹדֵע – אוֹמְרִים לְךָ, מוֹי גִּ’ידַן!” – נוֹזֵף בּוֹ כַּתְרִיאֵל בְחֵרוּף: “וּלְכוּ – וּבַל־נֶדֶר־שַׁבָּת יַחְדָּו בִּשְׁלֹשָׁה תֵלֵכוּ!”

“וְלָמָּה לָאו?” – אוֹמֵר חָנָא: “נֵלֵךְ”…

וְקוֹלוֹת “הַשׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר” מְפַכִּים וּמִתְגַבְּרִים, נְעִימַת הַתְּהִלִּים הוֹמִיָּה, עוֹלָה מִתְעֲלָה – מִשְׁתַּתְּקָה, – וְהִנֵּה זֶה קוֹל הַשַׁ"ץ בִּיחִידוּתוֹ עוֹנֶה בְרֹךְ וּמִתְגַּלְגֵּל בְּרַחֲמִים, מִתְחַנֵּן וּכְבֵן לִפְנֵי אִמּוֹ יְתַנֶּה:

כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ, תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתַי, –

הָשַׁע מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי! – –

וְכַתְרִיאֵל, לִבּוֹ תּוֹבְעֵהוּ לוֹמַר אֵיזֶה דָבָר טוֹב וְרַחוּם גַּם לְחָנָא גַּם לַלִּיטָאִי – וַהֲרֵיהוּ מְנַעְנֵעַ לָהֶם רֹאשׁ…

מְנַעְנֵעַ, מִתְאַנַּח וְאוֹמֵר לִבְסוֹף: “וְנֵלֵךְ נָא, בָּנִים, גַּם אָנוּ לוֹמַר סֵפֶר תְּהִלִים עִם כָּל יִשְׂרָאֵל!” –

וַיֵּלְכוּ שְׁלָשְׁתָּם יַחְדָּו.