“על החיים ועל המוות”, הצגת יחיד של עודד תאומי, מרכז ז’ראר בכר, 2.2.85
הצגות גוביינא מכניסות אותי למועקה. כל שכן הצגות גוביינה, שהן הצגות יחיד. זהו ז’אנר תיאטראלי, שבו הקהל אמור למלא תפקיד זה או אחר, “על החיים ועל המוות” היא הצגת גוביינא ליחיד חלטוריסט, השלישית בטרילוגיה, שאת שני חלקיה הראשונים לא ראיתי, ובדיעבד איני מצר על כך במיוחד.
חלטורות, מדרך הטבע הגשמי, אינן אמורות להשלים זו את זו, גם אם תבואנה בשלשות. צריך פעם לדון בסוגיה בעייתית זו: מהי האסתטיקה של החלטורה, אם בכלל. כי זאת לדעת, הצגת היחיד היעני־רוחנית של עודד תאומי היא חלטורה בראש וראשונה, וצריך לשפוט אותה בתור שכזו.
שחקן אחד כבר אמרנו, תפאורה מינימליסטית וניידת, תאורן וכמה עשרות אנשים, שמוכנים לעזוב בית חם בערב גשום, וגם דראמה טובה בטלוויזיה, לשלם ארבעת אלפים שקל לראש, על מנת לנפח את הראש בהאזנה למונולוג של שעה ורבע, שאינו נטול חן במיוחד, על מלחמתם של שני ידידים יהודים בנבואותיו השחורות של מגיד עתידות ערב (אלא מה), בסיועו של חכם יהודי. זה טוב. זה פטריוטי וזה עובד, פחות או יותר, או שכך נדמה לכולם.
הקהל משחק את הקהל שישב בערב השמונה באפריל 1984, מרותק להרצאתו של ד"ר גדי שריד, מרפא רוחני, המספר על אודות ידידות מופלאה בינו לבין ד"ר עמי רון, השוכב עכשיו בטיפול נמרץ באיכילוב. עד עשר אחד משניהם ימות, כפי שצפה שיח' סלים, מגיד עתידות ערבי ביפו, לפני ארבעים שנה. מצוידים בחוות־דעת נוספת מאת חכם מאיר ממחנה־יהודה בירושלים, הם מנסים להוכיח, שהכל צפוי אמנם, אבל הרשות נתונה. והחברותא יכולה לה למיתותא. או משהו כזה. לידי ישבה גברת, שלא מצליחה להחליט אם ההסקה פועלת או לא, ואני התקשיתי להחליט אם המסר הזה אמנם עובר בהצגה. עודד תאומי, שופע חן כתמיד, מודה בשיחה שהתנהלה עם הקהל בגמר ההצגה, שמה שעשה במחזה סותר למעשה את המטרה שלשמה הוא נכתב. על כן באה השיחה בסוף, כדי להבהיר את שטעון הבהרה. ברוך אבו־חצירה, אם כבר, היה עושה את זה יותר טוב. אבל למי יש כוח לנסוע לנתיבות.
תאומי השחקן, כמו ההסקה, אינו חם ואינו קר. ואם לוחצים אותי לקיר, אני מוכן להודות, שפה ושם היו כמה הבלחים, אבל זה לא כולל את מגיד העתידות הערבי. הוא נשמע כמו חיקוי של איציק ויינגרטן, המחקה תושב של קריית־שמונה, המחקה את נעים של א.ב. יהושע, או משהו כזה. הבימוי של שמואל הספרי הוא מים קדושים בבקבוק פלאסטיק, זאת, אגב, מחמאה. בסך־הכל, זה יכול להיות חומר קריאה מעניין למי שמתעניין בדברים כאלה (איזה?). מוטב במיטה, על סדין חשמלי, לא משהו ששווה לכתוב עליו הביתה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות