נצרתהייד    🔗

אליבא דמנחם אריאב, ראש עיריית נצרת עילית, היה לעירו דימוי חיובי לפני שידור “מפגשים” בשבוע שעבר. ועתה יצטרך להשקיע עבודת נמלים בניסיון לשקמו. “נצרתהייד”, לכל הדעות, היא תרומה צנועה לשיבוש עבודתו של מר אריאב.

פינקלשטיין הצעיר, וכל המפלצות שהן יציר־כפיו לא המציאו את בשורת הגזענות הטהורה. החקלאות הישראלית, היא מן המפותחות בעולם, יאה לה שתטפח על שכם עצמה. יאה לו לישראל קניג, שיטפח על שכם עצמו, זן גזעי שכזה אינו מבייש את החממה.

כי זאת לדעת – הנפילות על האנשים המיסכנים, שפתחו את סגור לבם קבל־עם וצופים, החטיאה את המטרה האמיתית; יצחק רבין. ואף אני איני מאמין למראה עיני, ומעשה שהיה כך היה:

בשביעי בספטמבר 1976 פירסם על־המשמר את המסמך, שזכה לימים בכינוי: “מסמך קניג, העוסק ב”בעיה הערבית בגליל ובהצעות לטיפול בה". המסמך נוסח למעשה על־ידי ארבעה אנשים, ומלבד קניג עצמו השתתפו במלאכת הניסוח שלושה מפעילי מפלגת העבודה בצפון, מנחם אריאב מיודענו היה אחד המוסקטרים.

אחת ההצעות של המסמך: “לעודד הפניה של תלמידים ערבים למקצועות טכניים מדויקים ומדעי הטבע. לימודים אלה מותירים פחות זמן להתעסקות בלאומנות והנשירה מהם גבוהה… להקל על נסיעות לחו”ל לצורך לימודים ולהקשות על חזרתם וסידורם בעבודה. מדיניות זו עשויה לעודד הגירתם".

איש לא הצליח לעודד את ריטה ח’ורי ואת בעלה להגר, על כן יטלו את מיטלטליהם וישימו פעמיהם לנצרת עילית. העיר שממנה יצאה הבשורה על־פי קניג. וברבות הימים אף יופיעו על מרקענו הצבעוני וילבינו את פנינו בעברית רהוטה, והימים ימי חג־המולד.

שבע שנים כחושות עברו מיום שפורסם המסמך. וקניג עודנו עומד על כנו, ואריאב עודנו יושב על כסאו. וזאת למה? ראובן פדהצור, שחקר את הנושא מטעם הארץ, מספר מפי מיכה גולדמן, מכפר תבור: “בשבת בבוקר נסעתי לביתו של יצחק רבין והשפעתי עליו, שלטובת הגליל לא ידיח את קניג”, ומני אז משופע כפר תבור בחסדי הממונה על המחוז וישגשג הגליל ויתייהד. יצחק פינקלשטיין.

חג שמח, מר ארנס    🔗

משה סמילנסקי, רומנטיקן? יהודי מראשית המאה, נדרש בספרו “בין כרמי יהודה”, לסוגיית הבית הערבי, “אבותינו הקדמונים ציוו עלינו”, הוא מצטט מפי הבדווים, “בבית אבן אל תשבו, כי יסודותיו פוצעים את לב האדמה”. על כן ישבו במאהל, עד אשר תפתיעם הקידמה בצורת מסלול שדה־תעופה, ויעופו לעיירות משלהם, בלבבות פצועים.

אלא שההיסטוריה המהתלת לא תשלים לעולם עם התערבותם של בני תמותה הרגילים במהלכיה הנשגבים מבינתם. על כן תנווטם לבצע את דברה. יש מספר קבוע של בדווים בארץ, באם לשבש ציטוט מפי צרפתי חכם, ויהי לכשיתעיירו במקום אחד יתנוודו במישנהו. הן כיצד זה תסביר את קריסת הבתים בחברון השבוע, אם לא על דרך הניווד?

הבית אצל הערבי, שנטש זה מכבר את אוהל נדודיו, הוא מיתוס. פשוטו כמשמעו. והריסת בתיהם של האבות, בעיר האבות, על כי בניהם אכלו, לפי החשד, את הבוסר, היא הריסת מיתוס הדו־קיום.

מר ארנס, האמון מן הסתם על המיתוסים של האינדיאנים, לעולם לא יבין את נפש שכניו, אך ימשיך להטיף לחברה פלורליסטית. חברה של בדווים מזה ומתנחלים מזה.

סאנטה־קלאוס    🔗

מנהג הוא אצל אחינו הנוצרים. שבהתקרב חג־המולד פוקדים האבות את חברתו של האיש שיתחפש בחג לסאנטה־קלאוס, בגלימה אדומה וזקן מלבין ומתבדר, ויפקוד את הבתים על־מנת להביא לזאטוטים הממתינים את המתנה המיוחלת.

זה עיסוק ששכרו הנאה בצדו, וחבל שאיש יקר לא הביא בחשבון אפשרות זו בטרם החליט להעלות את התער על זקנו הלבן והטבעי למהדרין.

אלא שהאיש אינו מחוסר עבודה, ולא עוד אלא ששמע בוודאי על הרימונים הממולכדים בשערי־הנוצרים. אדם זהיר לכל הדעות, ואת חופשת החג הוא מעדיף לבלות בחברתו של רפי נלסון באילת.