בפרק זה מנסה מר למפל לפרוץ לכיוון הים    🔗

ומר למפל האזין לאינטרלוד הראשון מתוך ארבעת האינטרלודים שנושאם הים (Four sea Interludes) שבאופרה פיטר גריימס שמכונה השחר (Dawn) וחשב שאולי מוטב לקרוא להם “ארבעה קטעי ביניים שמתארים את רחש הים והמולת השוכנים לצִדו” ורעש השכנים הפריע לו להתרכז ובעבור מר למפל השכנים שחשב עליהם כשאמר לעצמו “שכנים” היו בעיקר השכן מלמעלה שהיה מתלונן על שכנתו מלמטה וכתב השכן שמלמעלה מכתב לשכנה שמתחתיו והדגיש שבגללה מיטתו רועדת ורוקדת ואף מקפצת בלילות ותיאר לה את הסבל שעובר עליו מדי לילה ואיך שהתקתוקים במכונת הכתיבה משנעים את המיטה שלו בחדרו מהצד הדרומי שפונה כלפי הרחוב אל הצד הצפוני שיש בו כלי עם דג זהב וברגע שהתקתוקים במכונה נפסקים נזרק הוא מהמיטה אל עבר הרצפה כאילו מישהו משך במחי יד אחת את הסדין מעל המזרן כאותו חילזון שטיפס על קיר ואיבד אחיזתו ושאם לא די בשכנם המשותף היינו מר למפל ששומע את אותה מנגינה ערפילית שוב ושוב כל היום הרי היא היינו השכנה ממררת את חייו ומקשה עליו את מאבקו האחרון במחלה שנאחזת בו ומסרבת להשתחרר מגופו כצלצל ללא חוט ועומדת לקצור את חייו בקלשון חלוד והיא היינו השכנה הייתה עסוקה בלכתוב לשכן שמעליה שהיא רואה בו את התגלמות הרוע במכתב תחינה שבו ביקשה את רחמיו ושיפסיק להרעיש בלילות ושדפיקות מרושעות ברצפה באמצעות מקל ההליכה מונעות ממנה לישון ומפחידות אותה והיא היינו השכנה בדיוק עסוקה בכתיבת מאמר על היונה מתיבת נוח שיצאה לבדוק את מצב המים ושחזרה לתיבה לא בגלל שלא היה לה לאן לעוף אלא בעיקר כי התגעגעה לבן זוגה שהיה מן הסתם היחיד שנשאר מבני מינה והיא נואשה מזה שלא מצאה קרובי משפחה והיא היינו היונה הבינה שאם היא רוצה צאצאים עליה לחזור לתיבה ולא מצליחה השכנה בניסיונה לתאר את אסונה של היונה ושולפת היא בעצבנות את הנייר ממכונת הכתיבה שוב ושוב וככל ששמע מר למפל את רחש הים בקטעי הביניים חש שאין לו היינו לים התחלה או ייעוד ורצה מר למפל גם כן לפרוץ החוצה למקום שאינו חייב לעשות בו דבר ואינו חייב דבר לאיש ולהשאיר את עולמו שלו מאחור וניסה מר למפל להכניס את ראשו לתוך הרמקול ולא הצליח ואף חבט את ראשו בקופסת העץ והסתכן בהתחשמלות ובהתמגנטות ומכיוון שכך החליט מר למפל לשלוח שליח מטעמו שיספר לו על הים ותחילה חשב על עגור אבל נזכר שבים עדיפים שחפים והלך למקרר וראה שם דג קפוא מסוג קרפיון והפשיר את הדג במים חמים אך לא מדי ומשנתרכך הדג אחז בו בעדינות בשני צדדיו וזרק את הדג על רמקול המוזיקה בעוד קטע הביניים שנושאו השחר מתנגן והכול בתקווה שהדג יצוף על הגלים והדג המת נפל על הרצפה ונחבל וככל שניסה שוב ושוב מר למפל לא הצליח לנתק את הדג מכוח המשיכה של עולמו ולבסוף לא רק שהדג נשאר בחדרו אלא התפרק על הרצפה בסוג של קרקור חרישי כתרנגול ומר למפל חשב שאולי עדיף לקחת בעל חיים שמתעורר בחוג הגדי והולך לישון בחוג הסרטן והלך לספרייה שלו ופתח את האנציקלופדיה בערך לווייתן וגזר את תמונתו של הלווייתן הכחול בזהירות רבה מבלי לצאת מהקווים ואחז בה היינו בתמונתו של הלווייתן בשתי ידיו כשם שמחזיקים עוף בעל מוטת כנפיים איתנה והלך מר למפל לחלון חדרו ובדק את השמיים דרך הסורגים אם הגיעה שעת השחר כנושא הנגינה בקטע הביניים הראשון וקירב את הלווייתן אל הרמקול והגביר את המנגינה באופן שלא ישמע את השכנים שלו דופקים ברצפה ומתקתקים במכונת הכתיבה וספר עד שלוש ובהינף אחד בכל כוחו שחרר את הלווייתן שנזרק לתוך צלילי המים המוקלטים והתיז הלווייתן רסס אדיר של מי מלח לתוך החדר על בגדיו ופניו של מר למפל והלווייתן התקשה תחילה לשחות ולפרוס את כנפיו כי לא רק שהיה שנים רבות מחוץ למים ולא די שהיה לחוץ בתוך ספר המסודר לפי אלף בית אלא שהתמקם בין הערך לוהט לערך לוז ולמזלו משהו מהערך מנטרה שלא היה כה רחוק מלווייתן חלחל לראשו ושמר על שפיותו והנה תוך רגעים מספר התחיל לשחות בכל כוחו ולהלום במים ולהתגלגל על הגב ומר למפל שמע אותו במנגינה כי הכיר את כל הצלילים שבאינטרלוד וידע להבחין בתוספת הצלילים העיליים מתנועתו של הלווייתן והלווייתן הרגיש את הרוח ואת המלח והרים את ראשו מחוץ למים וראה רק ים לכל כיוון מאופק עד אופק ומר למפל עמד מול הרמקול ושמע את הצלילים ודימה עצמו מרגיש את הרסס הקפוא של מימי האוקיינוס ושמע את הצלילים הדקים של השחר ואת קולו של הלווייתן מהדהד בראשו בחוזרו על המנטרה Jai Guru Deva OM ומר למפל ביקש את הלווייתן ספר לי מה אתה רואה ומה אתה מרגיש והלווייתן שהיה די זר בים הרגיש רק את הרצון להמשיך עוד ועוד קדימה כמו קטר קיטור על מסילה ללא פסי האטה שאין בה הגבלת מהירות ואין לצִדה שלטי אזהרה וככל שניסה הלווייתן לחשוב על משהו לא הצליח לחשוב על דבר זולת המנטרה Jai Guru Deva OM ורצה הלווייתן לתור רחוק ומהר ולברר מה עלה בגורל חברתו הלווייתנה שלא הצליחה כמוהו לשרוד בן דפי המידע והוא היינו הלווייתן והיא היינו הלווייתנה היו נאהבים וידועים בציבור הדגים והיו משחקים תופסת יבשות ורוקדים לאור הירח בלי בגדים בעודם משתקפים בכתמי השמן ולוקחים את הקריל ממש לריאות והיו מתחרים בידיעת הארץ וחדים זה לזה חידות כמו למשל איך הכי כדאי להגיע לדלהי מאגם מישיגן ואיפה שוחים מארגנטינה לאנגליה במכת זנב אחת מבלי להוציא את הראש והיה לה חיוך כזה יפה שהנצנוץ של דגי הכסף בשיניים האיר את הלילה והם היו משפריצים מים זה על זה ומתחרים מי יחזיק זמן רב יותר מחוץ למים ומשחקים הורדת זנב עד שיום אחד שניהם שמעו את השריקה באוויר אבל רק היא הרגישה את הצלצל ננעץ לה בבשר שבין הצלעות ואת חוט השפגאט נמתח ולא עזרו תרגילי ההתחמקות שכל לווייתן קטן מכיר עוד מהימים ששיחק בחבל הטבור כי זה רק החמיר את המצב וכמה שמשכו יותר ונאבקו יותר זה רק כאב יותר והוא ראה אותה נגררת אל מחוץ למים וכל שנשאר להם לעשות זה להביט זה לזה בעיניים ולהרטיב את הים בדמעות ולהישבע אמונים והוא נשאר בשלולית אדומה לזמן מה עד שהים תיקן את עצמו והיה הלוויתן מכתים את גופו בשמן מספינותיו של בני האדם כשם שבני האדם מרחו על עולליהם את שומנה של הלווייתנה ומר למפל עמד חשוף אל מול הרמקול ושמע את נגינת קטע הביניים שנושאו השחר ונשם נשימות עמוקות ורצה לחוש את החופש בין הצלילים ושמע רק את המנטרה Jai Guru Deva OM חוזרת שוב ושוב ורצה מאוד לעמוד על גבו של הלווייתן ולהתכופף לרגע כשהם חוצים את קווי הרוחב ואת קווי האורך שמסביב לכדור והוא רצה להגיע עם הלווייתן עד לקוטב ולראות דובים וכלבי ים ואולם מר למפל נישאר בחדרו והלווייתן מצִדו חזר על המנטרה שלו Jai Guru Deva OM ומר למפל חש את הלווייתן מתרחק ואפילו המיית המנטרה נחלשת מרגע לרגע והינה דימה מר למפל שהוא שומע בין צלילי האינטרלוד את המסר הבא מהלווייתן מר למפל תודה ששִחררת אותי מכל הידע הרב שהיה סביבי בספר ואני רואה את השמיים שלא דרך סורגים ורצה גם מר למפל עצמו למחוק מראשו את שידע ורשם על פיסת נייר את שמסר לו הלווייתן והנה שמע מר למפל מסר נוסף בן הצלילים וכתב על הנייר מר למפל תודה הנה אני שוחה לשם ואחר כך בכיוון ההפוך ואחר כך אחורה ואין בראשי מחשבה אחת זולת המנטרה Jai Guru Deva OM שחוזרת על עצמה שוב ושוב ואיני מתלבט בדבר ואיני שוקל דבר ואין דבר אחד שעדיף על דבר אחר ואין סדר לדברים ואין עיקר ואין טפל ויכול אני לומר את שאני חפץ גם כשפי מלא מים ויכול אני לזמר את שאינני חפץ ואף לא לומר דבר וכל שמוחי עסוק בו אם בכלל מסתכם בכמה מילים שאיני יודע מה פשרן שנעות במעגלים בראשי בכוח עצמן ואיני מכיר לווייתן אחר ואין לווייתן אחר שמכיר אותי ויכול אני להיות כל דבר שאחפוץ ויכול אני שלא להיות דבר ויכול אני להיות כמה דברים במקביל ושלם וחלקו בו זמנית וכל שידוע לי הוא שהמים חולפים על עורי והם אינם נגמרים ושהשמש מופיע בשחר ושזה ממש נחמד ואין לווייתן שחייב לי ואינני חייב דבר לאף לווייתן ושוחה אני במעגלים שאת קוטרם ברצוני אני מאריך וברצוני מקצר אך אינני רוצה דבר זולת שיזרמו עליי המים ויקפיאו אותי ויחממו אותי ואם אעלם לא אחסר ללווייתן או אדם והתחילה ידו של מר למפל לכאוב כי למסרו של הלווייתן לא היה סוף ולא הרפה הלווייתן ממסרו ושגם אם ארד לביקור במצולות היכן שמחכים לי דיונוני הענק האדומים גם אז לא אחשוב ולא אירא מדבר כי המנטרה עימדי ואיני יודע עליי דבר אפילו איך נראה חלקי האחורי ולמה בכלל אני שוחה ולמה שמו דווקא אותי בתוך הספר אך האמת שאין לכך כל חשיבות בעיני וכל שחשוב לי הוא לנוע ומהר פעם לכאן ופעם לשם ולהרעיש את המים שמסביבי ולשמור את ראשי שקט עד כדי שעמום ואם במקרה עולה בי מחשבה או מחלוקת הרי מיד היא מתמוססת ומתיישבת בכוחה של המנטרה שמתפתלת סביב עצמה סחור־סחור כסחבה נוטפת ואורח אני בים ואין הים שלי ואין לי דבר זולת עצמי שגם זה לא ממש ברור לי ויודע אני שאני בא מאחורי וממשיך לפני ושאולי יפלח גם אותי צלצל ואולם אין ביכולתי לעשות דבר בעניין וגם איני מעוניין ואין לי זיכרון ואין לי עבר ועושה אני דבר אחד בלבד היינו נע קדימה ושומר את ראשי ריק ממחשבות באמצעות המנטרה Jai Guru Deva OM וידו של מר למפל כבר עייפה ואף כאבה והשבשבת שהייתה על גג ביתו של מר למפל נעה פעם לכאן ופעם לכאן והמיטה נעה משמאל לימין ומימין לשמאל והתקתוק נמשך והדפים נתלשו ממכונת הכתיבה והשכן מלמעלה נזרק לרצפה וקם ודפק במקלו ורק הקרפיון שהיה מת עוד קודם שהוצא מהמקרר התחיל להחליק במורד הרצפה ונפצע פצעים ממיתים והכול בהשאירו שובל חמקמק של ריח רע כחילזון שדרך מבלי ששם לב על לשלשת של דג זהב והאינטרלוד הראשון שמר למפל העדיף כי יקרא קטע ביניים ראשון שמתאר את השחר הגיע אל קִצו לקראת הקטע הבא שנקרא בוקרו של יום א (“Sunday Morning”).


בנג’מין בריטן


  1. מתוך “מר למפל” – נובלה בהתהוות.  ↩︎

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 65306 יצירות מאת 3977 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־35 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!