(מכתב גלוי)
עומדים אנו בתקופה של תחיית הערכים החברתיים של ישראל, שהיו מונחים בכל שנות הגולה מקופלים בגווילי ספרותנו הדתית. הריסת הגיתו היהודי באירופה, שבאה בימי האמנסיפציה, גרמה לפירוק איטי של הקיבוץ הדתי, שעליו היינו חיים ומתים, והכניסה את ציבורנו אל העולם הגדול והזר, אשר בו למדנו, מצד אחד, לדעת את החיים האזרחיים בכל היקפם ומצד שני, להגן על קיומנו הלאומי העצמי. התהליך הממושך הזה של לימוד עצמי והגנה עצמית הביאונו לידי יצירת ציבור עברי לאומי בכל הארצות, אשר הגענו בהן לידי הכרת זכויותינו הלאומיות. אם יתקיימו ציבורי־היהודים האלה, בתור כאלה, בארצות הגולה, תסייע להם רק זכות כוחם הלאומי הפנימי, שיהא הולך ונובע מן המקורות הראשונים והעתיקים של חיי ישראל.
ציבורים אלה לא ייבנו מעולם מתוך שלילת העבר, העטוף מסתורין דתיים, כי אם מתוך זיכוך העבר ותחייתו על ידי מגע עם החיים הריאליים. קיומו של ציבור בלתי־אפשרי בלי משטר משפטי, ומשטר משפטי אי־אפשר לו שיילקח מן החוץ. לקיחה כזו כשהיא באה במזיד היא החתיכה היותר גדולה של התבוללות, שאינה ניתנת להתעכל לעולם. כל כוחם הפנימי של היהודים בימי שבתם בגולה היה בזה, שקיימו את חוקיהם אף בשעה שלא היתה ידם תקיפה לענוש את העבריינים. וכן גם להיפך – הם הודו והכירו בחוקי הגויים ובערכאותיהם רק הודאה חיצונית, הודאה מתוך רפיון.
השאיפה לקיום לאומי עצמאי בימינו עלולה בהכרח להביא לידי השאיפה להשליט באומה נימוסים מוסריים וחוקים ציבוריים, שמקורם בטבע האומה ובצרכיה ההיסטוריים. ומאליה באה שאיפה זו ופותחת את האוצר הבלום של הספרות המשפטית הקדומה, אשר, לכאורה, נסתם בראשית תקופת האמנסיפציה עם ביטולה של העדה הדתית וצמצום פעולתם של בתי־הדין הרבניים. ספרות משפטית זו צריכה להעניק מכוח יצירתה גם לחיים העבריים היום, שהם עניים בערכים ציבוריים משל עצמם.
המשפט העברי, הבריח התיכון של החיים המדיניים והחברתיים בימי־קדם, צריך להתברר ולהתלבן, להתלבש לבוש מודרני ולהיות מוצא מפינת בית המדרש אל תוך החיים הציבוריים החילוניים של היהדות, להתמלא מתוכנם של החיים ולהזין את החיים מרוחו.
ואם בארצות הגולה החיים העצמיים שלנו מצומצמים הם בהכרח ויחד אתם מצומצמים גם גבולי שליטתו של המשפט העברי, – הרי בארץ־ישראל, קרקע יצירתו ופריחתו, אפשרי הדבר שייפתחו לפניו בעתיד המתרחש ובא אופקים רחבים. היישוב העברי, ההולך ובונה, למרות כל המעצורים הענקיים והקיפאון הממושך, את תרבותו החברתית העצמית, אי־אפשר לו, שיבקש מחוץ להיסטוריה שלו את אבני־הבניין למשטר חברתי. אין הוא יכול וגם איננו רוצה – וברצונו זה תלוי כוח קיומו – לוותר על סדר חיים לאומיים עצמיים.
משום כך עתידים חיי־העם בארץ ישראל להחיות בהדרגה את המשפט ההיסטורי. כדרך ביטולו האיטי, כן עתידה להיות גם תחייתו. בראשונה עתידים לתפוס מקום בחיים דיני הממונות ואחריהם – דיני־הקנסות ודיני ־הנפשות. יד ביד עם ביסוס העם בארץ תחדשנה את ימיהן המצוות התלויות בארץ, לאחר אשר תזדככנה ותתלבנה בכור חיי החופש העצמיים של האומה.
ובכדי שילך ויתקדם תהליך זה של זיכוך וליבון, המתהווה בחיים, ובכדי שלא תשתבש תכונתה ההיסטורית של היצירה המשפטית, צריך וחייב המדע המשפטי העברי לסלול את הדרך לפני החיים.
אבל המדע המשפטי העברי שרוי עדיין בעידן התרקמותו. הוא נמצא בשעה זו על האבניים ועוד טרם עברו עליו חבלי־הלידה. רב ועשיר הוא החומר המשפטי, אולם טרם בוצעה הזדווגות ראויה בין החריפות התורנית ובין ההשכלה המשפטית החדישה, טרם נסתמנו דרכי־המחקר וטרם נקבעו קתדראות להוראת משפטנו. אין לנו עוד כמעט ספרות משפטית מיוחדת ומוסד לאומי שיתמוך בה.
בתקופה כזו של חבלי־יצירה יש חשיבות מיוחדת לפיתוח האחדות והריכוז של קומץ החוקרים הצעירים. חשוב לאין שיעור, שהכוחות המתהווים לא יתפוררו ושההתחלות הקשות לא תלכנה לאיבוד בטרם הביאן לידי דבר של קיימא.
דוגמה ראשונה של ריכוז צריכים לתת המעטים והצעירים, שיצאו מבית־המדרש העברי הישן על מנת לקנות לעצמם השכלה משפטית באוניברסיטאות העמים ושהביאו בידם את תורת המשפט העברי, שהיתה מקופלת בארבע אמותיה של ההלכה, אל עולם המדע והחיים.
לגבי הצעירים האלה קמה עכשיו במלוא שיעור קומתה פרובלימה מדעית ־חברתית חשובה: בירורו, זיכוכו והסדרו של החומר המשפטי, שהיה גנוז במקורות, קירובו אל החיים וקירוב החיים אליו.
בסתרי־חדריהם, בשעות שאינן לא יום ולא לילה עמלים מועטים אלה על גבי גוויליהם, מתחבטים בשאלות וסתירות רבות וסובלים מחוסר ספרות וספרים, מהעדר הוראה ושקלא וטריא הדדית, שהרי אין לנו ספריות מדעיות, שבהן תתרכז כל הספרות המשפטית ואף לא קתדראות למדע המשפט העברי, כי מיום ששקע שמשו של בית־הדין הרבני אנו שרויים באפלת בין השמשות. המשטר הציבורי היהודי, שהיה מיוסד על המסורת הדתית, ירד פלאים, ומשטר אחר, שיהא מיוסד על המסורת הלאומית, טרם הוקם, ואין תורת האבות משמשת יותר תורת־חיים בסביבה זרה זו, שאנו שקועים בה.
בכדי להציל את הזיק העומם של משפטנו הלאומי מכליונו ולעשותו אבן־פינה לחיינו החברתיים־מדיניים המתרקמים, צריכה עכשיו כת קטנה זו של חוקרי־המשפט העברי להעשות אגודה אחת ולגשת לפעולתה, אשר תחילתה גישוש וחיפוש דרך וסופה – בניין חיי ציבור עברי על יסודות מקוריים.
אגודה זו חוג משתתפיה אינו ניתן, כמובן, להרחבה יתירה, אלא, להיפך, כל כוחה הוא בצמצומה. כי הצמצום – סייג לכל התעמקות מדעית. יש בה מקום רק למומחים, אשר השכלתם האסכולתית או הפרטית מעידה על כושרם לעבודה מדעית.
מובן, שהשכלה זו אינה מספיקה עוד בכדי לחולל גדולות. הכול תלוי בכוח רצונו הלאומי וכשרונותיו האישיים של כל חבר משתתף. ולכל בעלי הכשרון בעם, אשר תורתם וחכמתם התאחדו יחד, לכל בעלי הרצון הלאומי הער והפעיל אנו קוראים: הבו, אחים, נתאחד ונעמיק עיון בחקר משפט עמנו ותחייתו.
מוסקבה 1916.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות