סִפּוּר

מַרְגְּלָא בְּפִי נַחוּם הַבַּנַאי: “אִלְמָלֵא אַבָּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וַאֲנִי, לְהַבְדִיל לְחַיִּים, – הָיוּ כָל בְּנֵי הָעִיר יוֹשְׁבִים תַּחַת כִּפַּת־הַשָּׁמָיִם”. וּבֶאֱמֶת כִּמְעַט כָּל בָּתֵּי־הָעֲיָרָה, שֶׁרֻבָּם עֵץ, בִידֵי נַחוּם אוֹ בִידֵי אָבִיו נַעֲשׂוּ וְנִתְקָנוּ, וְאֵין לְךָ יוֹם שֶׁגּופוֹ הַקָּצָר שֶׁל נַחוּם לֹא יְהֵא נִשְׁקָף מֵרוֹם אֵיזֶה גַג, אוֹ מֵרֹאשׁ נִדְבָּךְ אֶחָד, הוּא וְקַרְדֻּמּוֹ עִמּוֹ. מַכֶּה הוּא שָׁם בַּקַּרְדֹּם מִתּוֹךְ זִמְרַת־חַיִל תַּקִּיפָה שֶׁקְּבָעָהּ לִפְסוּקֵי “עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ” – וְכָךְ, עִם קַרְדֻּמּוֹ זֶה וְעִם פְּסוּקֵי דְזִמְרָה אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, הוּא הוֹלֵךְ וּבוֹנֶה, הוֹלֵךְ וּמְקָרֶה מִכַּמָּה שָׁנִים בַּיִת אַחַר בַּיִת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

לִפְעָמִים צוֹפֶה נַחוּם מֵרוּמוֹ שֶׁל בִּנְיָן עַל כָּל הַגַּגּוֹת הֲלָלוּ סְבִיבוֹ, וְתוֹהֶה עַל עַצְמוֹ: אֶפְשָׁר שֶׁהוּא אֶחָד עָשָׂה אֶת כֻּלָּם? פֶּלֶא! כֻּלָּם מַעֲשֵׂה יָדָיו הֵם, וּבְכֻלָּם אֵין אַף פִּנַּת־גַּג אַחַת שֶׁתְּהֵא שֶׁלּוֹ…

וְדִירָה קְטַנָּה בַעֲיָרָה קְטַנָּה זוֹ הַמֻּקֶּפֶת יְעָרִים – מִי מִבַּעֲלֵי מְלָאכָה לֹא זָכָה לְכָךְ? הַמָּקוֹם בְּזֹל וַעֲצֵי־בִנְיָן בְּזֹל – וְהוּא, בַּנַּאי בֶּן בַּנַּאי, עֲדַיִן לֹא בָנָה לוֹ קֵן כָּל־שֶׁהוּא לִבְנֵי בֵיתוֹ בְאֵיזוֹ קֶרֶן־זָוִית שֶׁהִיא! – הוּא מִנְּעוּרָיו הֲרֵיהוּ מִשְׂתַּכֵּר, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם יוֹם, – אַךְ מַה יַעֲשֶׂה – וּמִנְּעוּרָיו קָפְצָה עָלָיו גַּם “הוֹצָאָה רַבָּה” הַמְכַלָּה אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ כֻלָּהּ: עוֹד בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לַחֲתֻנָּתוֹ נַעֲשָׂה “לַאֲבִי יְתוֹמוֹת” גְּדוֹלוֹת. אָבִיו נִפְטַר לְבֵית־עוֹלָמוֹ, וּמֵאָז חָלָה, עָלָיו, עַל נַחוּם, פַּרְנָסַת אִמּוֹ וְשָׁלֹשׁ אַחְיוֹתָיו. גָּדְלוּ הַבָּנוֹת – עָמַד וּמָכַר אֶת הַ"נַּחֲלָה", אוֹתוֹ בַיִת מְרֻוָּח שֶׁבְּאֶמְצַע הַשּׁוּק – וְהִשִּׂיאָן זוֹ אַחַר זוֹ, וַיֵּצֵא לוֹ מִן הַיְרֻשָּׁה כְשֶׁהוּא מְטֻפָּל וּמְסֻבָּל בְּחוֹבוֹת. וּמֵאָז פּוֹרֵעַ נַחוּם אֶת חוֹבוֹתָיו זֶה כַמָּה שָׁנִים, וַעֲדַיִן לֹא נִפְרְעוּ, וּמֵאָז הֲרֵיהוּ דָר בִּרְשׁוּת שֶׁאֵינָהּ

שֶׁלּוֹ וּבִכְפִיפָה אַחַת עִם גַּבְרִילָא הַשִׁכּוֹר.

הִנֵּה הִיא עוֹמֶדֶת שָׁם אוֹתָהּ דִּירָה פְחוּתָה וּרְעוּעָה כְּשֶׁהִיא מוּקְצָה וּמֻבְדֶלֶת מִכָּל בָּתֵּי הָעִיר, וְנִרְאֵית כִּבְהֵמָה שְׁבוּרָה זוֹ שֶׁנָּפְלָה וְנִשְׁאֲרָה אֲחוֹרֵי הָעֵדֶר, – וְהוּא, בַּנַּאִי בֶּן בַּנַאי, חוֹכֵר וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר בְּעַד “חֶרֶס נִשְׁבָּר” כָּזֶה, וְגַבְרִילָא הַשִׁכּוֹר הוּא בְעָלָיו!

“גְזֵרָה הִיא, שֶׁהַסַּנְדְּלָר יְהֵא מְהַלֵּךְ יָחֵף” – אוֹמֵר נַחוּם לְעַצְמוֹ, מְגָרֵשׁ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת וְחוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ וּלְזִמְרָתוֹ.

וּבֶאֱמֶת מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה – לָמָּה? הַמְּלָאכָה שֶׁלּוֹ דוֹרֶשֶׁת זְהִירוּת. וַהֲרֵי אֵרַע לוֹ פַעַם שֶׁמָּשַׁךְ קוֹרָה גְדוֹלָה לְרֹאשׁ הַנִּדְבָּךְ וְלֹא נִזְהַר, נִשְׁמְטָה הַקּוֹרָה וְשָׁמְטָה גַם אוֹתוֹ עִמָּהּ… “בָּרוּךְ הַשֵׁם – אוֹמֵר נָחוּם – שֶׁעָשָׂה לִי נֵס וְהוֹצִיאוּנִי מִשָּׁם בְּרֶגֶל שְׁבוּרָה בִּלְבָד וְלֹא בְמֹחַ רָצוּץ!” – עַכְשָׁו, אָמְנָם הוּא צוֹלֵעַ בְּמִקְצָת, אַךְ כְּלוּם אֵינוֹ מִתְפַּרְנֵס, בָּרוּךְ הַשֵׁם, מִיגִיעַ כַּפָּיו כְּקֶדֶם, או שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם שְׂכַר־לִמּוּד כְּבַעַל בַּיִת בְּעַד שִׁמְעוֹנִי בְּנוֹ?

נִזְכָּר נַחוּם בְּשִׁמְעוֹנִי שֶׁלּוֹ, וְנַפְשׁוֹ עָלָיו מִתְעוֹרֶרֶת, וַהֲרֵיהוּ מַכֶּה בַקַּרְדֹם וְעוֹנֶה בְיֶתֶר עָז מֵרֹאשׁ הַגַּג:

בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶךָ, וּמִשְׁפָּטֶיךָ וְצִדְקָתְךָ¹

עַד אַפְסֵי אָ־אָרֶץ!

שִׁמְעוֹנִי זֶה הַקָּטֹן שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ לְנַחוּם מֵאַרְבַּעַת יְלָדָיו שֶׁמֵּתוּ, “תַּכְשִׁיט” הוּא לוֹ. “כְּלִי־יָקָר” כָּזֶה אֵין בְּכָל הָעִיר דֻּגְמָתוֹ: בֶּן־עֶשֶׂר הוּא, וְלוֹמֵד כְּבָר בֵּין הַגְּדוֹלִים שֶׁבְּתַלְמִידֵי הָעִיר – וְהוּא הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם! וְכַמָּה נָאֶה הוּא תּוֹרָנִי קָטֹן זֶה יְפֵה הָעֵינַיִם – אַךְ הַתּוֹרָה בִקְדֻשָּׁתָהּ מְאִירָה כָךְ אֶת פָּנָיו הַדַּלִּים!

חֲבִיבָה הִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל נַחוּם, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ אֶלָּא “עַם־הָאָרֶץ”. חָבִיב עָלָיו לוֹמַר תְּהִלִּים עִם הַצִבּוּר בְּשַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב, וְלֵישֵׁב אַחַר־כָּךְ בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, בִּמְסִבַּת חֲבֵרָיו, בַּעֲלֵי מְלָאכָה וּפוֹעֲלִים זְקֵנִים, וְלִשְׁמֹעַ בְּ"מִדְרַשׁ רַבָּה" מִפִּי הַמַּגִּיד שֶׁלָּהֶם: “אִלְמָלֵא הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה – הָיָה נַחוּם אוֹמֵר לַחֲבֵרָיו אֵלּוּ – הֲרֵי כַּחֲמוֹרִים הָיִינוּ, לִשְׁוָרִים דָּמִינוּ, כִּי מָה אָנוּ וּמֶה חַיֵּינוּ?”

כָּךְ מוֹשֵׁךְ הוּא בְעֻלּוֹ דַל שָׂמֵחַ זֶה וְאֵינוֹ קוֹבֵל. אַךְ הָאִשָּׁה הִיא קוֹבֶלֶת לִפְעָמִים וְנֶאֱנַחַת עַל הַמַּחְסוֹר וְהַדְּחַק שֶׁבַּבַּיִת וְעַל הַחוֹבוֹת שֶׁלֹא נִסְתַּלְּקוּ עֲדָיִן. אֲבָל כְּנֶגֶד זוֹ יֵשׁ לוֹ לְנַחוּם תְּשׁוּבָה נִמְרָצָה: “אִי טִפְּשָׁה! – הוּא אוֹמֵר לָהּ דֶּרֶךְ חִבָּה – וּמַה בְּכָךְ אִם בַּעַל־חוֹב אֲנִי, כְּלוּם אֵינִי שׁוּב בַּעַל־בִּטָּחוֹן? קַרְדֹּם זֶה, שֶׁאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם נְתָנוֹ לְתוֹךְ יָדַי – חַיַּיִךְ, שֶׁלֹא אֶתֵּן לוֹ מָנוֹחַ עַד שֶׁיְסַלֵּק לִי כָל חוֹבוֹתָי כֻּלָם עִם רִבִּית־דְּרִבִּית, עַד לִפְרֻטָּה אַחֲרוֹנָה! – וְאָז, טִפְּשָׁה שֶׁלִּי, מִי יִדְמֶה לָנוּ וּמִי יִשְׁוֶה לָנוּ? זֶהוּ לֶעָתִיד; וּלְעֵת עַתָּה, אוֹצָר יָקָר וְנֶחְמָד זֶה שֶׁעִמָּנוּ – שִׁמְעוֹנִי שֶׁיִּחְיֶה – לָאו הוֹן וָעֹשֶׁר הוּא לָךְ?”

וּשְׁמוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹנִי אָמְנָם סְגֻלָּה בְדוּקָה הוּא לְאִמּוֹ. מַזְכִּיר לָהּ נַחוּם אֶת יְחִידָה זֶה, שֶׁנִשְאַר לָה מִכָּל בָּנֶיהָ – וּמִיָּד הִיא מִתְפַּיֶּסֶת, מִתְאַנַּחַת בְּהַכְנָעָה וְאוֹמֶרֶת: “רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אַל תְיַסְּרֵנִי עַל אִמְרֵי־פִי, כִּי חָטָאתִי!” – וְשוּב הִיא מְקַבֶּלֶת יִסּוּרֶיהָ בִשְתִיקָה וּבְאַהֲבָה.

כְּשֶׁנַּעֲשָׂה שִׁמְעוֹנִי בַר־מִצְוָה יָצָא מִן הַחֶדֶר וּפֵרַשׁ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ.

הָיָה זֶה בַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה; וְכָל אוֹתוֹ עֶרֶב הָרִאשׁוֹן עָמְדוּ הָאָב וְהָאֵם אֲחוֹרֵי בֵית הַמִּדְרָשׁ, נִסְתַּכְּלוּ בַחַלּוֹן, לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ בִּבְנָם זֶה שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה שָׁם בְּקוֹל וּבִנְעִימָה כְּאַחַד הַגְּדוֹלִים. נִסְתַּכְּלוּ – וּבְעֵינֵיהֶם דְּמָעוֹת שֶׁל שִׂמְחָה, שָׁמְעוּ – וְנַפְשָׁם עֲלֵיהֶם רְנָנָה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ.

לְסוֹף לָחַשׁ לָהּ נַחוּם לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר: “אִי, זוּגָתִי! כְּלוּם בְּנֵי אָדָם אָנוּ, אָבוֹת כִּשְׁאָר הַבְּרִיּוֹת? הַגִּיעִי בְעַצְמֵךְ: שִׁמְעוֹנִי שֶׁיִּחְיֶה, עָתִיד הוּא לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת וְלוֹמַר קַדִּישׁ לְעִלּוּי נִשְׁמוֹתֵינוּ, וְאָנוּ – מָה אָנוּ עוֹשִׂים בִּשְׁבִילוֹ? אָדָם שֶׁנִּפְטַר לְבֵית עוֹלָמוֹ הֲרֵיהוּ מַנִּיחַ נַחֲלָה, נְכָסִים וָהוֹן, זִכָּרוֹן לְבָנָיו אַחֲרָיו, – וַאֲנַחְנוּ מַה נַשְׁאִיר לוֹ לְבֶן יָחִיד זֶה שֶׁלָּנוּ? אֶת הַקַּרְדֹּם שֶׁלִי שֶׁאֵין הוּא יָכֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ?”

“וּכְלַפֵּי מָה אַתָּה אוֹמֵר דָּבָר זֶה?” שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה, שֶׁהֵבִינָה בְּבַעֲלָהּ שֶׁמִּתְכַּוֵּן הוּא בִדְבָרָיו לְאֵיזֶה עִנְיָן.

“בֹּאִי, וְאוֹמַר לָךְ כְּלַפֵּי מָה” הֵשִׁיב נָחוּם וּמְשָׁכָהּ בְּיָדָהּ שֶׁתֵּלֵךְ אַחֲרָיו.

הִתְחִילוּ שְׁנֵיהֶם מְהַלְּכִים וּמְטַיְּלִים בִּרְחוֹב בֵּית־הַמִּדְרָשׁ, לְאוֹר הַלְּבָנָה, וּפָתַח נַחוּם וְאָמָר: “אוֹמֵר אֲנִי כְלַפֵּי זֶה.. הִנֵּה שָׁנָה חֲדָשָׁה בָאָה לִקְרָאתֵנוּ, וְרוֹצֶה אֲנִי לָבֹא בְטַעֲנָה לַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, סָבוּרְנִי, שֶׁכַּדַּאי הוּא בְנֵנוּ שֶׁנִּבְנֶה לוֹ בַיִת, כִּשְׁאָר אָבוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וְלָמָּה אַתָּה מְעַכֵּב אֶת הַשָּׁעָה?”.

“בַּיִת לִבְנוֹת?” תָּמְהָה הָאִשָּׁה וְעָמְדָה: בַּמָּה?"

בַּקַּרְדֹּם, טִפְּשָׁה!" הֵשִׁיב נַחוּם בִּבְדִיחָה.

“שׁוּב אַתָּה בְּקַרְדֻּמֶךָ!” נִתְרַעֲמָה הָאִשָּׁה עַל בַּעֲלָהּ שֶׁנִּרְאָה לָהּ כִּמְלַגְלֵג עָלֶיהָ “וּמָקוֹם וְעֵצִים לְבִנְיָן יֵשׁ לָךְ?”

“אִי, טִפְּשָׁה, טִפְּשָׁה!” הֵשִׁיב לָהּ נַחוּם בְּלִגְלוּג: “הָעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַנְהִיגוֹ וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל כְּלָל בַּעֲצָתֵךְ. וְהוּא, מָה הוּא עוֹשֶׂה? נוֹתֵן הוּא לְעָנִי אֶחָד, וּבִנְיָמִין הַסַּנְדְּלָר שְׁמוֹ, חָצֵר רְחָבָה, וּלְעָנִי שֵׁנִי, שֶׁנַּחוּם הַצּוֹלֵעַ שְׁמוֹ – קַרְדֹּם. יוֹשֵׁב לוֹ בִנְיָמִין בְּתוֹךְ בַּיִת שֶׁגַּגּוֹ נִרְקָב וְנִשְׁבָּר, וְאֵין לוֹ דֵי מָעוֹת לְהַחֲלִיפוֹ בְחָדָשׁ, וּכְנֶגֶד זֶה יוֹשֵׁב לוֹ נַחוּם הַצּוֹלֵעַ, בַּנַּאִי בֶּן בַּנַּאִי וּמֻמְחָה לְגַגּוֹת, בְּרֶפֶת אַחַת עִם גַּבְרִילָא הַשִׁכּוֹר וּמָקוֹם אַיִן לוֹ שֶׁיִּבְנֶה דִירָה לְעַצְמוֹ כְּבֶן אָדָם. אוֹמֵר לוֹ בִנְיָמִין לְנַחוּם: הֲרֵי לְךָ חֶלְקָה מֵאַדְמָתִי, כְּדֵי דִירָה, וְאַתָּה קוּם וַעֲשֵׂה לִי גַג כְּמוֹ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ וּמֵבִין. הוּא לִי בְּקַרְקַע, וַאֲנִי לוֹ – בִּשְׁמֵי־קוֹרָה! מַשְׁמַע, שֶׁקַּרְקַע יֵשׁ לָנוּ, בָּרוּךְ הַשֵׁם, לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה – נִכְסֵי דְלָא נַיְדֵי מַמָּשׁ, וְלָמָּה אָנוּ מַחֲשִׁים?”

“וְעֵצִים לְבִנְיָן מִנַּיִן?” שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה.

"הָעֵצִים הֲלָלוּ, טִפְּשָׁה, הֲרֵי נִמְכָּרִים הֵם בְּכָל הַחוּצוֹת! אֶלָּא מָה, כֶּסֶף? וְלָזֶה הֲרֵי גוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים יֵשׁ בְּעִירֵנוּ, רַב אֶלְיָה הַמַּלְוֶה, זֶה שֶׁהִשִׂיא גַם אֶת יְתוֹמוֹתֵינוּ בְטוּבוֹ – תְּשַׁלְּמִי לוֹ רִבִּית כַּאֲשֶׁר אָהֵב, וּמִיָּד יֵיטִיב עִמָּךְ כְּאָב רַחֲמָן; כִּי כְלוּם אֵין קַרְדֻּמִּי שׁוּב בַּעַל אֲמָנָה לְאַחַר שֶׁסִּלֵּק אֶת כָּל חוֹבוֹתֵינוּ? "

“וְהַמְּלָאכָה אֵימָתַי תְּהֵא נַעֲשֵׂית?”

“טִפְּשָׁה! עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת נָתַן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא בִמְעֵת־לְעֵת –, וְאַתְּ עֲדַיִן אֵין לָךְ פְּנָאי! מִי זֶה יֹאמַר לִי “מַה תַּעֲשֶׂה” אִם אֶהְיֶה רוֹצֶה לַעֲבֹד בַּעֲרָבִים עַל בֵּיתִי? מְעַט־מְעַט, בָּעֶרֶב־בָּעֶרֶב, וּבַיָּמִים שֶׁאֵין בָּהֶם עֲבוֹדָה אֶעֱשֶׂנּוּ. תַּעֲבֹר שָׁנָה שְׁנָתַיִם – וּבַיִת חָדָשׁ, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, עַל מְכוֹנוֹ יַעֲמֹד, נַחֲלָה לְשִׁמְעוֹנִי שֶׁיִּחְיֶה!”

נִתְאַנְּחָה הָאִשָּׁה וְאָמָרָה: “רוֹאֶה² אֲנִי, שֶׁאַתָּה רוֹצָה שׁוּב לְהַכְנִים צַוָּארְךָ בְעֹל שֶׁל חוֹבוֹת”. – נֵעוֹר נַחוּם וְהֵשִׁיב בְּתַרְעֹמֶת: “עֹל הִיא אוֹמֶרֶת! אֲנִי מַצִּיעַ לָךְ עֵסֶק וְאַתְּ בְּעֹל! שִׁמְעוֹנִי שֶׁלָּנוּ – הֲרֵי כִּסֵּא שֶׁל זָהָב יַעֲשֶׂה לָנוּ שָׁם בְּגַן־עֵדֶן! חַיַּיִךְ, טִפְּשָׁה, שֶׁבִּשְׁבִיל עֵסֶק טוֹב כָּזֶה כַּדַּאי וְכַדַּאי לָנוּ שֶׁנְּשַׁלֵּם מְעַט רִבִּית לְרַב אֶלְיָה כְּמוֹ שֶׁשִּׁלַּמְנוּ עַד עַכְשָׁו!…”

כָּאן נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתֶיהָ שֶׁל הָאֵם מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְחֶדְוָה, וְעֵינֶיהָ שֶׁהִרְטִיבוּ הִתְנַשְּׂאוּ בִתְחִנָּה לַמָּרוֹם וְקָרָאָה: “יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ, בַּעֲלִי, בְמַעֲשֶׂיךָ לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה!”

“כֵּן יְהִי רָצוֹן!” עָנָה נַחוּם: “וְאִמְרוּ, כּוֹכָבִים, אָמֵן וְאָמֵן!”

וּבְעוֹד שֶׁהֵם מְטַיְּלִים כָּךְ שְׁנֵיהֶם לִפְנֵי בֵּית־הַמִּדְרָשׁ וּמְשִׂיחִים בְּאוֹתוֹ דָבָר, יָצָא אֲלֵיהֶם שִׁמְעוֹנִי – וְהָלְכוּ יַחְדָּו הַבַּיְתָה בְלֵב מָלֵא בִטָּחוֹן וְנַחַת, וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת מְאִירִים כְּנֶגְדָּם לְחֶדְוָה בַּדֶּרֶךְ.

לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים וּבֵיתוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין הַסַּנְדְּלָר נִתְלַבֵּשׁ בְּגַג חָדָשׁ, תְּרִיס בִּפְנֵי יְמוֹת הַגְּשָׁמִים – וּכְנֶגְדּוֹ בִקְצֵה הֶחָצֵר נִרְאָה צִבּוּר שֶׁל עֵצִים.

צִבּוּר זֶה שֶׁהָיָה מִצְטַבֵּר וּמוֹסִיף כָּל אוֹתוֹ הַחֹרֶף עַד שֶׁבָּא הָאָבִיב. בָּא הָאָבִיב, וְהִתְחִילוּ הַקּוֹרוֹת מִזְדַּקְפוֹת בִּמְקוֹמָן, וְהָעֵצִים מִצְטָרְפִים בֵּינֵיהֶם מִיּוֹם לְיוֹם כְּדֵי צוּרַת הַבָּיִת.

נַחוּם הִתְחִיל בּוֹנָה דִירָתוֹ; וּכְעֵץ זֶה הַצּוֹמֵחַ מְעַט מְעַט, גָּדֵל וּמְגַדֵּל עֲנָפִים מִתּוֹכוֹ, כָּךְ צָמַח הַבַּיִת תַּחְתָּיו וְהָיָה הוֹלֵךְ וְגָדֵל, הוֹלֵךְ וּמְגַדֵּל מִתּוֹכוֹ כְתָלִים וּמְחִיצוֹת, מִבְּלִי שֶׁהִכִּירוּ בוֹ הַשְּׁכֵנִים אֵיךְ וּמָתַי הִוּא נַעֲשָׂה.

“אַךְ מַלְאָכִים בּוֹנִים לְךָ אֶת הַבָּיִת!” הָיוּ אוֹמְרִים לְנַחוּם.

וְנַחוּם שׁוֹאֵף לוֹ עֲשַׁן מִקְטַרְתּוֹ וּמַשִּׁיבוֹ כְלַפֵּי בֵיתוֹ שֶׁל רַב אֶלְיָה הַמַּלְוֶה וְעוֹנֶה: “לֹא עַל יְדֵי מַלְאָכִים הוּא נִבְנֶה אֶלָּא עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לְטוֹב!”… וּשְׂחוֹק קַל מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בִּשְׂפָמוֹ, וְהַכֹּל מְבִינִים פֵּרוּשׁ שֶׁל “אֵלִיָּהוּ” זֶה הַבּוֹנֶה בָתִּים לַעֲנִיִּים בְּרֹב חֲסָדָיו…

הִגִּיעַ חֹדֶשׁ אֱלוּל וְהִנֵּה זֶה בָיִת: שְׁנֵי חֲדָרִים וּפְרוֹזְדוֹר קָטֹן וּמִטְבָּח, וְגַג חָבוּשׁ לְרֹאשָׁם, וּשְׁנֵי חַלּוֹנוֹת גְדוֹלִים נִשְׁקָפִים לָרְחוֹב בְּמִסְגְרוֹתֵיהֶם הַחֲדָשׁוֹת כִּשְׁתֵּי עֵינַיִם שְׂמֵחוֹת – הַעֲמֵד בָּהֶם זְכוּכִיּוֹת, וַהֲרֵי זוֹ דִירָה נָאָה לְכָל פְּרָטֶיהָ! אָמְנָם דִּירָה זוֹ רִצְפָּה אֵין בָּהּ, אַךְ מַה בְּכָךְ? “אַדְרַבָּה!” מַסְבִּיר נַחוּם לִבְנוֹ: “אֶפְשָׁר כָּךְ נָאֶה יוֹתֵר: שֶׁכֵּן בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת בַּעֲלַת הַבַּיִת לוֹקַחַת טִיט וְגוֹבַלְתּוֹ יָפֶה יָפֶה וְטָשָׁה בוֹ אֶת הַקַּרְקַע יָפֶה יָפֶה, וְאַחַר כָּךְ בּוֹזְקִין מִלְמָעְלָה חוֹל נָקִי וָדָק, מֵאוֹתוֹ הַחוֹל הַצָּהֹב שֶׁחוֹפְרִין אֲחוֹרֵי הָעִיר – וַהֲרֵי אַתָּה מְהַלֵּךְ לְךְ בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ בְשַׁבָּת עַל רִצְפַּת זָהָב כְּבֶן־מֶלֶךְ! וְאִמְּךָ שֶׁתִּחְיֶה הֲרֵי כְבָר לָמְדָה אֶצְלִי מְלֶאכֶת הַטִּיט, כַּאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בֹּא, בֹּא חֲבִיבִי, וְתִרְאֶה בִמְלַאכְתָּהּ!” – וְנַחוּם תּוֹפֵס אֶת בְּנוֹ בְיָדוֹ וּמוֹלִיכוֹ לַדִּירָה הַחֲדָשָׁה.

בָּאוּ לְשָׁם, הִתְחִיל נַחוּם לוֹמַר דִּבְרֵי כְבוּשִׁין לִבְנוֹ בִּפְנֵי אִמּוֹ, שֶׁעָמְדָה וְטָחָה אֶת הַכְּתָלִים בְּטִיט:

“רוֹאֶה אַתָּה, שִׁמְעוֹנִי, בַּיִת זֶה, כַּיָּדוּעַ, שֶׁלְּךְ הוּא, וַאֲנִי וְאִמָּא אֵין אָנוּ מְבַקְשִׁים מִמְּךָ בִשְׂכַר מְלַאכְתֵּנוּ, אֶלָּא לֵישֵׁב בּוֹ עִמְךָ יַחְדָּו כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁיְהֵא רָצוֹן מִלְּפָנָיו בָּרוּךְ־הוּא לְהַחְיוֹתֵנוּ. וְאַחַר־כָּךְ – אָנוּ לִמְנוּחוֹת, בְּבֵית עוֹלָמֵנוּ, וְאַתָּה – לַעֲמָלָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְדֶרֶךְ־אֶרֶץ. וּכְשֶׁתְּהֵא יוֹשֵׁב כָּאן וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּבַיִת זֶה, הֲרֵי כָל קוֹרוֹתָיו וְזָוִיּוֹתָיו, וַאֲפִילוּ כָּל הַמַּסְמֵרוֹת שֶׁבּוֹ, יִהְיוּ מְעִידִין לְךָ בְאַבָּא וְאִמָּא שֶׁהָיוּ דוֹאֲגִים לְךָ בַעֲנִיּוּתָם כָּל כַּמָּה שֶׁיָּכְלוּ – וְתִזְכְּרֵם לְטוֹבָה בְּפֶרֶק מִשְׁנָיוֹת. תֵּשֵׁב וְתִשְׁנֶה לְךָ בִנְעִימָה נָאָה זוֹ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ, נְעִימָה מִן הַלֵּב, כַּאֲשֶׁר אָהַבְנוּ – וּתְהֵא זוֹ פְרִיסַת־שָׁלוֹם נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת לָנוּ בָעוֹלָם הַבָּא!… וּלְעֵת־עַתָּה, לֶךְ לְךָ, תַּכְשִׁיטִי לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וַאֲנִי אֵלֵךְ לִי לִמְצֹא עוֹד מְעַט מָעוֹת, וְנַעֲמִיד אֶת הַזְכוּכִיּוֹת וְנַעֲשֶׂה כָאן, אֲנִי וְאִמָּא, מַה שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עוֹד –וּנְסַיֵּם בְּ”כִי טוֹב" סִיּוּם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: הַדְרָן עֲלָךְ בַּיִת וְהַדְרָךְ עֲלָן!"

אֲבָל אוֹתוֹ סִיּוּם לֹא נַעֲשָׂה – בּוֹ בַלַּיְלָה נָפְלָה דְלֵקָה בַבַּיִת, וְעַד שֶׁבָּאוּ וְנִקְבְּצוּ בְנֵי הָעִיר וְעַד שֶׁהֵבִיאוּ מַיִם – גָּבְרָה הָאֵשׁ וְאָחֲזָה בְכָל פִּנוֹתָיו, בִּכְתָלָיו וּבְגַגּוֹ, שֶׁהָיוּ עֵץ יָבֵשׁ – וַיַּעַל בְּלַהֲבָה אַדִּירָה וּבְהַתָּזַת גִּצִּים וְגֶחָלִים בּוֹעֲרוֹת – וְאֵינֶנּוּ! – –

עִם עֲמוֹד־הַשַּׁחַר – וּבִמְקוֹם הַבַּיִת אַךְ אוּדִים עֲשֵׁנִים, תַּנּוּר שֶׁנִּשְׁבְּרָה מַעֲשַׁנְתּוֹ, וְאֵי־אֵלּוּ גֶחָלִים לוֹחֲשׁוֹת בְּתוֹךְ הָרֶמֶץ; לוֹחֲשׁוֹת כְּאִלּוּ הֵן מְסַפְּרוֹת זוֹ לְזוֹ אֵיזֶה רָז שֶׁלֹא נִתֵּן לְגַלּוֹתוֹ לִבְנֵי אָדָם…

בּוֹשָׁה וְכוֹאֵבָה עוֹמֶדֶת הָאֵם הַמְיֻגַּעַת וּמִתְיַפַּחַת בְּקוֹל נִחָר עַל צַוַּאר יְחִידָהּ, עַל שִׁמְעוֹנִי. שׁוֹתֵק וַעֲצוּם־פֶּה עוֹמֵד לוֹ נַחוּם וּמִסְתַּכֵּל בְּכָל עֲמָלוֹ וְתִקְוָתוֹ אֲשֶׁר אָבָדוּ.

הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה – וְנִדְמָה לוֹ כִּי גַם שָׁם, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, נָפְלָה הַדְּלֵקָה… חָרַב עָלָיו הָעוֹלָם.

לַסּוֹף נִתְעוֹרֵר נַחוּם, הוֹצִיא קְנֵה־מִקְטַרְתּוֹ וּמִלְּאָהוּ טַבַּק תָּחוּחַ מִתּוֹךְ כִּיסוֹ וּפָתַח וְאָמַר: “בַּיִת, בַּיִת! הַרְבֵּה עָמַלְנוּ עָלֶיךָ, אֲנִי וְזוּגָתִי, עַד שֶׁרְאִינוּךָ גַל אֵפֶר. עַכְשָׁו אֶהְיֶה נֶהֱנֶה מִמְךָ לְפָחוֹת הֲנָאָה זוֹ, – אַבְעִיר בְּךָ אֶת מִקְטַרְתִי – וּתְהֵא שְׂרֵפָתְךָ כַּפָּרָתֵנוּ”.

נִתְקָרֵב, כָּרַע וְשָׁמַט אוּד אֶחָד מִן הַגָּל – וּמִיָּד נִרְתַּע מִשָּׁם וּשְׂחוֹק עַל פָּנָיו, – בְּיָדוֹ הָיָה הַקַּרְדֹּם כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם גַּם בַּקַת שֶׁלּוֹ. גַּם זוֹ שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא עֵץ לֹא נִשְׂרָפָה, אֶלָּא נֶחְרְכָה קְצָת.

“אִשָּׁה!” קָרָא נַחוּם בְּעֹז לְאִשְׁתּוֹ הַבּוֹכִיָּה וְהֵנִיף אֶת הַקַּרְדֹם כְּנֶגְדָּהּ “שׁוּב אֵין לָךְ מַה לִבְכּוֹת – אִם יֵשׁ קַרְדֹּם יְהֵא גַם בָּיִת!”

לֹא עָבַר חֹדֶשׁ יָמִים וּבִקְצֵה חֲצֵרוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין הַסַּנְדְּלָר הִתְחִיל מִצְטַבֵּר שׁוּב צִבּוּר שֶׁל עֲצִים…

בָּא הָאָבִיב וְשׁוּב הִתְחִילוּ מִזְדַּקְּפוֹת קוֹרוֹת חֲדָשׁוֹת בִּמְקוֹם הַחָרְבָּה, וּמִצְטָרְפוֹת שׁוּב לְצוּרַת הַבָּיִת. וּלְמָעְלָה, עַל קוֹרָה אַחַת הַמּוּטָלָה וְאוֹחֶזֶת בְּרָאשֵׁיהֶן שֶׁל שְׁתֵּי קוֹרוֹת זְקוּפוֹת, יוֹשֵׁב לוֹ נַחוּם דֶּרֶךְ רְכִיבָה, נָתוּן שָׁם בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וַהֲרֵיהוּ מַכֶּה שָׁם בְּקִרְדֻמּוֹ וְעוֹנֶה בְּזִמְרַת עֻזּוֹ:

בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶךָ

וּמִשְׁפָּטֶיךָ וְצִדְקָתְךָ

עַד אַפְסֵי אָ־אָרֶץ!