בְּאַחַד הַלֵּילוֹת שֶׁלִּפְנֵי פֶסַח, שֶׁבָּהֶם מַקְדִּימִים וְהוֹלְכִים לַשֵּׁנָה, לָנוּחַ מִן הֶעָמָל וְהַטִּרְדָּה וְהַפִּזוּר שֶׁבַּבַּיִת, הַמִּתְפַּנֶּה מִן הַחֹרֶף וְהֶחָמֵץ וּמִתְכַּשֵּׁר לַחַג, לְאָבִיב וּלְמַצּוֹת, – בְּלַיְלָה אֶחָד שֶׁכָּזֶה, מִיָּד לְאַחַר כְּבוֹת־הַנֵּר, הִתְחִילָה נְקִישָׁה מְרַקֶּדֶת וְתוֹפֶפֶת עַל דַּלְתֵּנוּ הַחִיצוֹנִית וְקוֹל עָלֵז קוֹרֵא מִבַּחוּץ לִשְׁתֵּי אַחְיוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת:

“שָׂרָה! רִבְקָה! – מָה? כְּבָר יְשֵׁנוֹת אַתֶּן?!”

מַטְרוֹנָה הַמְשָׁרֶתֶת יָצְאָה לִשְׁאֵל וְלִפְתֹּחַ, כְּשֶׁהִיא יְחֵפָה וּמִתְרַעֶמֶת בַּהֲלִיכָה, – וּמִיָּד וְנִכְנְסָה שִׁפְרָה בַת שְׁכֵנֵנוּ, כְּשֶׁהִיא נֶחְפָּזָה כְרוּחַ לְחַדְרָן שֶׁל אַחְיוֹתַי בִּקְרִיאָה עֲצוּרָה צוֹחֶקֶת וּמְזָרֶזֶת:

"קֹמְנָה, עַצְלָנִיוֹת! – בֵּילָה־רָחֵל אוֹפָה מַצּוֹת!

בֵּילָה־רָחֵל זוֹ, הַדָּרָה בַּדְּיוֹטָה הַתַּחְתּוֹנָה אֵצֶל הַמַּרְתֵּף, שֶׁבְּתַחְתִּית בֵּיתוֹ שֶׁל רַב יִשְׂרָאֵל־יַעֲקֹב, אֲבִי שִׁפְרָה זוֹ – אַלְמָנָה עֲנִיָּה הִיא, אֵם לִקְטַנִּים, שֶׁהִיא רְגִילָה לוֹמַר עֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת־כַּעַס: “אַרְבָּעָה בָנִים כְּעֶשֶׂר מַכּוֹת נִתְּנוּ לִי…” עַכְשָׁו נָתַן לָהּ זַלְמָן הַנַּחְתֹּם אֶת תַּנּוּרוֹ שֶׁתֹּאפֶה בוֹ מַצּוֹתֶיהָ חִנָּם. וּמִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ לְשַׁלֵּם גַּם לַפּוֹעֲלִים, יָצְאָה שִׁפְרָה לֶאֱסֹף לָהּ עוֹזְרִים אֵין כָּסֶף.

“וְרוֹדֶה יֵשׁ לָהּ?” שׁוֹאֶלֶת אִמִּי בְקוֹל מִתּוֹךְ חַדְרָהּ.

“רוֹדֶה שֶׁבָּרוֹדִים!” מַצְהִילָה לָהּ שִׁפְרָה הָעַלִּיזָה בְקוֹל¹ “שְׁמַעְיָה הָאָרֹךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יַעֲמֹד לָנוּ!”

גַּם אֶת שְׁמַעְיָה הָאָרֹךְ אֲנִי יוֹדֵעַ. יְדַעְתִּיו וְגַם אֲהַבְתִּיו. דַּל שָׂמֵחַ זֶה, גַּחְכָן וְטוֹב־לֵב תָּמִיד. לִפְרָקִים הוּא בָא בִשְׁבִיל אֵיזוֹ מְלָאכָה בְּבֵיתֵנוּ, אוֹ לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל אַבָּא; וּמִשֶּׁנִּכְנַס, מִיָּד כָּל הַיְלָדִים מַקִּיפִים עָלָיו – שִׁשָּׁה הָיִינוּ – וְהוּא בַּעֲוָיָה אַחַת שֶׁבְּפָנָיו הֲרֵיהוּ מֵטִיל בָּנוּ שְׂחוֹק, עַד שֶׁאָנוּ רוֹקְדִים וּמִתְגּוֹלְלִים מִשָּׂשׂוֹן. – עַכְשָׁו, אֶת שְׁמוֹ שָׁמַעְתִּי, וּמִיָּד קָפַצְתִּי וְהִדְלַקְתִּי אֶת הַנֵּר, נִתְלַבַָּשְׁתִּי – וַהֲרֵי גַם אֲנִי עִם אַחְיוֹתָי.

“גַּם אֲנִי הוֹלֵךְ. גַּם אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת” אֲנִי אוֹמֵר לָהֶן בְּעַקְשָׁנוּת.

“לִרְאוֹת? מַה תִּרְאֶה שָׁם, מַזִּיק!”

“טוב! יֵלֵךְ נָא גַּם גֶבֶר זֶה עִמָּנוּ!” קָרְאָה שִׁפְרָה בְשִׂמְחָה.

“אִמָּא, הַמַּזִיק זֶה נִתְלַבֵּשׁ!”

“אִמָּא, הַמַּזִיק מוּכָן וּמְזֻמָּן לֵילֵךְ!”

כָּךְ שְׁתֵּי אַחְיוֹתַי מַכְרִיזוֹת עָלַי וּמְסָרְבוֹת לַהֲלִיכָתִי. אֲבָל אֲנִי, לִרְאוֹת אֲנִי רוֹצֶה, – הָלֹךְ אֵלֵךְ וִיהִי מָה!

“קַחְנָה גַם אוֹתוֹ”, מְשִׁיבָה אִמָּא מִמִּשְׁכָּבָהּ. “יֵלֵךְ. גַּם אֲנִי הָיִיתִי הוֹלֶכֶת אִלּוּלֵי מְיֻגַּעַת הָיִיתִי כָל־כָּךְ מֵעֲבוֹדַת־הַיּוֹם… אַךְ רְאֵה, יוֹסִי־נָא”, מַתְרָה הִיא בִי, “הֲלֹא תַפְרִיעַ שָׁם לַכֹּל בַּעֲבוֹדָה”.

“לֹא, אִמָּא! לֹא, לֹא! בְּחַיַּי, לֹא!” אֲנִי מַבְטִיחַ מִתּוֹךְ רְקִידָה.

בָּאנוּ אֶל בֵּית־הָאוֹפִים – וְהִנֵּה כָל הַבָּנוֹת שֶׁבַּשְׁכֻנָּה כָאן הֵן! כֻּלָּן עוֹבְדוֹת בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה וּבְקוֹלֵי־קוֹלוֹת שֶׁל זְרִיזוּת; דּוֹפְקוֹת בַּמַעֲרוֹכִים, גּוֹלְלוֹת עַל הַבָּצֵק, מִתְבַּדְּחוֹת וּמַהְגּוֹת כֻּלָּן פֶּה אֶחָד. וַאֲנִי (“צֶמַח הָעוֹלֶה בְכָל מָקוֹם” – כְּמוֹ שֶׁאַחְיוֹתַי אוֹמְרוֹת) – “אֵין מָקוֹם נִסְתָּר מִפָּנָי. רֶגַע אֲנִי כָאן וְרֶגַע שָׁם”.

“חוֹזֵר כְּסֶנְדֶּר עַל הַיְרִיד!” אָמַר פִּינִי בְּנוֹ שֶׁל הַשַׁמָּשׁ וּמַצְחִיק עָלַי אֶת כָּל הַקָּהָל. אֲבָל אֲנִי חֵמָה אֵין לִי עָלָיו בְּשָׁעָה זוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּפְלִיא הוּא לַעֲשׂוֹת בְּגַלְגַּל־הַשִּׁנַּיִם שֶׁבְּיָדוֹ: חוֹפַז־פּוֹזֵז הוּא הַגַּלְגַּל עַל גַּפֵּי הַדַּף, וּמַצָּה אַחַר מַצָּה יוֹצֵאת מְנֻקֶּבֶת מַעֲשֵׂה־תַשְׁבֵּץ – כַּפְתּוֹר וָפָרַח!

גַּם אֶת בֵּילָה־רָחֵל עַצְמָהּ מָצָאתִי. עוֹמֶדֶת הִיא מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד וְלָשָׁה שָׁם בְּאַגַּן־נְחֹשֶׁת וּמְבָרֶכֶת מִסֵּתֶר פִּנָּתָהּ אֶת כָּל הַקָּהָל שֶׁבָּא לְעֶזְרָתָהּ: “לְוָאי שֶׁתִּזְכּוּ לְשָׁנָה הַבָּאָה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! – – בְּפַרְנָסָה טוֹבָה – – בְּמַזָּל טוֹב – – בְּזִוּוּג מִן הַשָּׁמַיִם וּבְלֵב שָׁמֵחַ…” כָּךְ הִיא עוֹנָה עַל כָּל לִישָׁה וְלִישָׁה.–

גַם “הָאַרְבָּעָה בָנִים” עִמָּהּ שָׁם, זֶה בְזָוִית זוֹ וְזֶה בְזָוִית זוֹ: שְׁמוּאֵלִיק “שְׁבִיב אֵשׁ” – עַל הַמַּיִם, וְ"רַב יוֹם־טוֹב נְגַב־חֹטֶם" – עַל הקָּמַח.

“וְהֵיכָן ‘בֶּרִיל תְּקַע־בְּשׁוֹפָר’ בֵּילָה־רָחֵל?”

“בַּפְּרוֹזְדוֹר הוּא. מְנַדְנֵד הוּא שָׁם אֶת אַבְרֵהְמֶ’לִי, שְׁיִּחְיֶה”, מְשִׁיבָה לִי בֵּילָה־רָחֵל בְּרָצוֹן מִתּוֹךְ לִישָׁה; וּמַאֲמָר לָהּ עַל כָּל לִישָׁה וְלִישָׁה: "הַכֹּל בָּאוּ – – אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף בָּאוּ – – לְעֵזֶר לָאַלְמָנָה בָאוּ – – יַעֲזֹר לָהֶם הַשֵׁם־יִתְבָּרֵךְ – – בְּכֹל אֲשֶׁר יִפְנוּ יַעַזְרֵם – – בְּפַרְנָסָה טוֹבָה – – בִּישׁוּעוֹת – – בְּנֶחָמוֹת עַל כָּל יִשְׂרָאֵל – –

“עִסָּה! עִסָּה אֶחָת!” קוֹרֵא ‘נְגַב־חֹטֶם’ עַל כָּל עִסָּה שֶׁאִמּוֹ גוֹמֶרֶת.

“מַצָּה! מַצָּה אֶחָת!” קוֹרֵא בָחוּר אֶחָד מִמָּקוֹם אַחֵר. וּרְאֵה – לְקוֹלוֹ שֶׁל זֶה יוֹצְאָה וּמִשְׁתַּלַּחַת כְּנֶגְדּוֹ מִרְדָּה אֲרֻכָּה מֵאֵיזֶה פֶתַח נָמוּךְ, יוֹצֵאת וְנִכְנֶסֶת וְיוֹצֵאת בְּחִפָּזוֹן, מְקַבֶּלֶת מַצָּה אַחַר מַצָּה – וְהַב, הַב לָהּ עוֹד…

נִדְחַקְתִּי גַם לְפֶתַח זֶה, – וַהֲרֵי אֲנִי לִפְנֵי תַנּוּר בּוֹעֵרָה, תַּנּוּר נְמוּכָה וּרְחָבָה, מְלֻבָּנָה וּמַלְהִיבָה וּלְפָנֶיהָ אֶחָד יוֹשֵׁב כָּפוּף, – שְׁמַעְיָה! הוא הוּא הָרוֹדֶה בַמִּרְדָּה! –

“רַב שְׁמַעְיָה, גַּם אֲנִי כָאן!” קָרָאתִי לוֹ בְשִׂמְחָה, כְּסָבוּר שֶׁבְּוַדַּאי יְקַדְּמֵנִי בַעֲוָיָה מְשֻׁנָּה אוֹ בַהֲלָצָה, כְּדַרְכּוֹ. אַךְ הוּא הֶעֱמִיד בִּי רַק פָּנִים זוֹעֲפִים עַד שֶׁנִּבְהַלְתִּי…

פָּנָיו הָיוּ כַּחֲרוּכִים וּמָאְדָּמִים, וּכְחוּשִׁים עַד מְאֹד. עֵינָיו קָטְנוּ וּמָלְאוּ דָם, פֵּאוֹת רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ פְרוּעוֹת וּסְבוּכוֹת אֵלּוּ בְאֵלּוּ, וּלְבוּשׁוֹ – רַק “טַלִּית־קָטֹן” בִּלְבַד עַל כַּתָּנְתּוֹ הַפְּתוּחָה עַל לִבּוֹ, וְשַׁרְוֻלֵּי הַכֻּתֹּנֶת מֻפְשָׁלִים לוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו הַדַּקּוֹת וּמְשֹרָגוֹת גִּידִים עָבִים – וְהַיָּדַיִם הֲלָלוּ עוֹבְדוֹת בַּמִּרְדָּה רוֹץ וָשׁוֹב, רוֹץ וָשׁוֹב, וְהַכֹּל מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה נִזְעָמָה…

נִכְלַם נִשְׁתַּמַּטְתִּי מִשָּׁם וְחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד:

“לָמָּה שְׁמַעְיָה בְּרֹגֶז?” שָׁאַלְתִּי לִ"נְגַב־חֹטֶם".

“לֹא בְרֹגֶז אֶלָּא עָיֵף הוּא”, מֵשִׁיב לִי זֶה כְּבִנְזִיפָה, עַל שֶׁאֵין אֲנִי מֵבִין דָּבָר פָּשׁוּט כָּזֶה.

“כֵּן עָיֵף הוּא, ה' יְחַזְקֵהוּ”, עוֹנֶה גַם בֵּילָה־רָחֵל בִּקְטִיעוֹת עַל כָּל לִישָׁה וְלִישָׁה – “אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא כָאן – – עוֹמֵד לִפְנֵי תַּנּוּר גֵהִנֹּם – – כּוֹפֵף וְעוֹבֵד יוֹמָם וְלַיְלָה – – הוֹי, רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת יוֹם בְּיוֹמוֹ – – זֶה עָנִי עוֹבֵד בְּפָרֶךְ – – עוֹבֵד בְּגֵהִנֹּם לְשֵׁם הֶחָג – – וְגַם הוּא עוֹזְרֵנִי – – דַּל עָיֵף וְיָגֵעַ – – וְחִנָּם – – בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹ הוּא עוֹזֵר לִי – – הוֹי, רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה! – – הַבִּיטָה עַל כָּל בֵּית־יִשְׂרָאֵל – – רַחֲמָנִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל!” – –

וַאֲנִי בְקַטְנוּתִי, אִם כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לְשַׁעֵר כָּל קָשְׁיָהּ שֶׁל עֲבוֹדַת שְׁמַעְיָה, אַךְ שֶׁגּוּפוֹ עָיֵף וְכוֹאֵב הֵבַנְתִּי – וּכְמִשְׁתָּאֶה וְנִפְחָד עָמַדְתִּי מִפְּנֵי מַתָּנָה גְדוֹלָה זוֹ, שֶׁעָנִי זֶה נוֹתֵן לְהָאַלְמָנָה בְשָׁעָה זו…

אָכֵן, רָאִיתִי מָה בַּלַּיְלָה הַהוּא…

וּבְעֶרֶב־פֶּסַח, כְּשֶׁנָּתַן אַבָּא קַנְקַן יַיִן אָדֹם, אַרְבַּע כּוֹסוֹת לִשְׁמַעְיָה, לֹא צִפִּיתִי שׁוּב לַעֲוָיָה מִפָּנָיו הַכְּחוּשִׁים, אֶלָּא שָׁאַלְתִּי לוֹ בְקוֹל נָמוּךְ:

“רַב שְׁמַעְיָה, אֵינְךָ עָיֵף עוֹד?…”

“מַה שַׁיִךְ? עַכְבָּר קָטֹן!” הֵשִׁיב לִי שְׁמַעְיָה בַעֲוָיָה וְהִכָּה לִי גַם בְּאֶצְבַּע צְרָדָה – “דַּע לִפְנֵי מִי אַתָּה עוֹמֵד: אֲנִי שְׁמַעְיָה ‘מֶלֶךְ’ בְּיִשְׂרָאֵל עַל כָּל מְדִינוֹת יַקְנְהָ”ז! הַשְּׂחוֹק הוּא לָךְ?"

שְׂחוֹק.

וְאֵיךְ לֹא תִּשְׂחַק, אִם שְׁמַעְיָה רוֹצֶה בְךָ שֶׁתִּשְׂחַק?