רמח רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב – וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק (אבות א, טז).
עֲשֵׂה לְךָ רַב וגו' – בחר לך רב שאליו תבוא כשיהיה לך ספק בענייני הלכה, והוא יפסוק ויסיר את הספק.
*
רמט אֵינוֹ דוֹמֶה לוֹמֵד מֵעַצְמוֹ לְלוֹמֵד מֵרַבּוֹ (כתובות קיא ע"א).
אֵינוֹ דוֹמֶה וגו' – מעלתו של הלומד מרב גדולה משל מי שלומד בכוחות עצמו.
*
רנ אָמַר ר' יוֹחָנָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא” (מלאכי ב, ז)? – אִם דּוֹמֶה הָרַב לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת יְבַקְשׁוּ תוֹרָה מִפִּיהוּ, וְאִם לָאו – אַל יְבַקְשׁוּ תוֹרָה מִפִּיהוּ (מועד קטן יד ע"א).
דּוֹמֶה הָרַב לְמַלְאַךְ וגו' – ביראת שמים ובמעשים טובים.
*
רנא רַ' יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר הַבָּבְלִי אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד מִן הַקְּטַנִּים לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים קֵהוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּתּוֹ; וְהַלּוֹמֵד מִן הַזְּקֵנִים לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאוֹכֵל עֲנָבִים בְּשׁוּלוֹת וְשׁוֹתֶה יַיִן יָשָׁן.
רַבִּי אוֹמֵר: אַל תִּסְתַּכֵּל בְּקַנְקַן אֶלָּא בְּמָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. יֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ (אבות ד, כ).
הַקְּטַנִּים – הצעירים.
קֵהוֹת – חמוצות, שטרם הבשילו.
יַיִן מִגִּתּוֹ – יין שזה עתה נדרך בגת ובקושי ראוי לשתייה.
בְּשׁוּלוֹת – בשלות.
יָשָׁן – עתיק, שטעמו משובח.
רַבִּי – יהודה הנשיא.
אַל תִּסְתַּכֵּל וגו' – אין לשפוט דבר על פי מראהו החיצוני אלא על פי מהותו ותוכנו, ואפשר שיהיה קנקן יין חדש (והוא סמל למורה צעיר) מלא ביין משובח (סמל לתורה מעולה), בעוד שקנקן ישן עשוי להתברר כריק מכול.
*
רנב "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם" (תהלים א, ג) – אָמְרוּ דְּבֵי רַ' יַנַּאי: “כְּעֵץ שָׁתוּל” וְלֹא כְּעֵץ נָטוּעַ. כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מֵרַב אֶחָד אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם.
אָמַר לָהֶם רַב חִסְדָּא לְתַלְמִידָיו: רְצוֹנִי לוֹמַר לָכֶם דָּבָר, וּמִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תַּנִּיחוּנִי וְתֵלֵכוּ – כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מֵרַב אֶחָד אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם. הִנִּיחוּהוּ וְהָלְכוּ אֵצֶל רַבָּה, אָמַר לָהֶם: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים – סְבָרָא, אֲבָל גְּמָרָא מֵרַב אֶחָד עָדִיף, שֶׁלֹּא יִתְחַלְּקוּ הַלְּשׁוֹנוֹת (עבודה זרה יט ע"א).
דְּבֵי רַ' יַנַּאי – חכמים מבית ר' ינאי.
“שָׁתוּל” – שניתן להעבירו כשתיל ממקום למקום (בניגוד ל"נטוע" שאינו מש ממקומו), והפסוק נדרש על תלמיד ומוריו.
אֵינוֹ רוֹאֶה וגו' – אינו זוכה להצלחה.
תַּנִּיחוּנִי – תעזבו אותי.
סִימַן בְּרָכָה – הצלחה בלימודיו.
סְבָרָא – עיון ודיון (שראוי לעשותם בפני מורים שונים).
גְּמָרָא – מסורות התורה שעל פה.
שֶׁלֹּא יִתְחַלְּקוּ הַלְּשׁוֹנוֹת – שכל רב שונה את מסורותיו בלשון אחרת, דבר העלול לגרום לתלמידים מבוכה ובלבול.
*
רנג הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מֵרַב אֶחָד לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׂדֶה אַחַת וּזְרָעָהּ מִקְצָתָהּ חִטִּים וּמִקְצָתָהּ שְׂעוֹרִים, בְּמִקְצָתָהּ זֵיתִים וּבְמִקְצָתָהּ אִילָנוֹת – וְנִמְצָא אָדָם הַהוּא מָלֵא טוֹבָה וּבְרָכָה; וּבִזְמַן שֶׁלּוֹמֵד מִשְּׁנַיִם וּשְׁלוֹשָׁה דּוֹמֶה לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂדוֹת הַרְבֵּה, אַחַת זָרַע חִטִּים וְאַחַת זָרַע שְׂעוֹרִים, וְנָטַע אַחַת זֵיתִים וְאַחַת אִילָנוֹת – וְנִמְצָא הָאָדָם הַהוּא מְפֻזָּר בֵּין הָאֲרָצוֹת בְּלֹא טוֹב וּבְרָכָה (אדר"נ, נו"א, ח).
אִילָנוֹת – עצי סרק (להסקה ולבניין).
הָאֲרָצוֹת – השדות. בְּלֹא טוֹב וּבְרָכָה – כי לא יוכל לעבד את כולם או לשמור עליהם כראוי, ופיזורם יביא לו הפסד.
*
רנד רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹמֵר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ, גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל (ברכות כז ע"ב).
*
רנה אָדָם חַיָּב לוֹמַר בִּלְשׁוֹן רַבּוֹ (עדויות א, ג).
בִּלְשׁוֹן רַבּוֹ – בדיוק בנוסח שבו שמע את הדברים מרבו.
*
רנו הָאוֹמֵר שְׁמוּעָה בְּשֵׁם אוֹמְרָהּ, יִרְאֶה בַּעַל הַשְּׁמוּעָה כְּאִלּוּ עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ (ירושלמי שקלים ב, ה).
שְׁמוּעָה – דבר הלכה.
יִרְאֶה בַּעַל הַשְּׁמוּעָה וגו' – ידמה שמי שההלכה נאמרת בשמו עומד למולו (וכך יקפיד למסור את הדברים בדייקנות).
*
רנז יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב וּקְנֵה לְךָ חָבֵר.
“עֲשֵׂה לְךָ רַב” כֵּיצַד? מְלַמֵּד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ אֶת רַבּוֹ קֶבַע וְיִלְמַד מִמֶּנּוּ מִקְרָא, מִשְׁנָה, מִדְרָשׁ, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. טַעַם שֶׁהִנִּיחַ לוֹ בְּמִקְרָא – סוֹף שֶׁיֹּאמַר לוֹ בְּמִשְׁנָה, טַעַם שֶׁהִנִּיחַ לוֹ בְּמִשְׁנָה – סוֹף שֶׁיֹּאמַר לוֹ בְּמִדְרָשׁ, טַעַם שֶׁהִנִּיחַ לוֹ בְּמִדְרָשׁ – סוֹף שֶׁיֹּאמַר לוֹ בַּהֲלָכוֹת, טַעַם שֶׁהִנִּיחַ לוֹ בַּהֲלָכוֹת – סוֹף שֶׁיֹּאמַר לוֹ בְּאַגָּדָה.
“וּקְנֵה לְךָ חָבֵר” כֵּיצַד? מְלַמֵּד שֶׁיִּקְנֶה הָאָדָם חָבֵר לְעַצְמוֹ שֶׁיֹּאכַל עִמּוֹ, וְיִשְׁתֶּה עִמּוֹ, וְיִקְרָא עִמּוֹ, וְיִשְׁנֶה עִמּוֹ, וְיִישַׁן עִמּוֹ, וִיגַלֶּה לוֹ כָּל סְתָרָיו, סִתְרֵי תּוֹרָה וְסִתְרֵי דֶּרֶךְ אֶרֶץ; שֶׁכְּשֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְטָעָה אֶחָד מֵהֶם בַּהֲלָכָה וּבְרֹאשׁ הַפֶּרֶק, אוֹ שֶׁיֹּאמַר עַל טָמֵא טָהוֹר וְעַל טָהוֹר טָמֵא, עַל אָסוּר מֻתָּר וְעַל מֻתָּר אָסוּר – חֲבֵרוֹ מֵחֲזִירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם” (קהלת ד, ט) (אבות א, ו; אדר"נ, נו"א, ח).
עֲשֵׂה לְךָ רַב – ראו קטע רמח.
טַעַם שֶׁהִנִּיחַ לוֹ וגו' – מה שלא הסביר לו בלימוד המקרא יסביר לו מאוחר יותר בלימוד המשנה.
סְתָרָיו – סודותיו.
סִתְרֵי תּוֹרָה וגו' – סודות ודברים שהתחדשו לו בתורה ובעניָיני העולם הזה. ר
ֹאשׁ הַפֶּרֶק – נושאו העיקרי של הלימוד.
מֵחֲזִירוֹ – מתקן את דבריו ומשיבו לדרך הנכונה.
*
רנח רַ' נְהוֹרַאי אוֹמֵר: הֱוֵי גּוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה. וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָּבוֹא אַחֲרֶיךָ; שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְּיָדֶיךָ; וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן (אבות ד, יד).
גּוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה – הולך להתגורר במקום שיש בו תלמידי חכמים.
הִיא – התורה (ולומדיה).
שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְּיָדֶיךָ – כי רק תורה הנלמדת עם חכמים אחרים היא תורה שנקבעת בתודעת האדם ויש לה קיום.
וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן – אל תסמוך על חוכמתך ושיקול דעתך (אלא הקשב גם לדברי הלומדים עמך [והוא לשון משלי ג, ה]).
*
רנט “הַסְכֵּת וּשְׁמַע” (דברים כז, ט) – עֲשׂוּ כִּתּוֹת כִּתּוֹת וְעִסְקוּ בַּתּוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵין הַתּוֹרָה נִקְנֵית אֶלָּא בַּחֲבוּרָה. וְכֵן אָמַר רַ' יוֹסֵי בְּרַ' חֲנִינָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ” (ירמיה נ, לו) – חֶרֶב עַל שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁיּוֹשְׁבִים בַּד בְּבַד וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּטַּפְּשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנֹאָלוּ” (ברכות סג ע"ב).
“הַסְכֵּת” – והמילה נדרשת כך: עשו כִתות, חבורות (ללימוד).
נִקְנֵית – נרכשת ונקבעת בתודעת הלומד.
חֶרֶב עַל שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – אסון יבוא על החכמים (ושינה את הלשון מטעמי כבוד).
בַּד בְּבַד – לבדם (ולא בחבורה).
מִטַּפְּשִׁים – נעשים טיפשים.
*
רס אָמַר רַ' חַמָּא בְּרַ' חֲנִינָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד” (משלי כז, יז) – לוֹמַר לְךָ: מַה בַּרְזֶל זֶה אֶחָד מְחַדֵּד אֶת חֲבֵרוֹ, אַף שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְחַדְּדִים זֶה אֶת זֶה בַּהֲלָכָה.
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה כָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' " (ירמיה כג, כט)? לוֹמַר לְךָ: מָה אֵשׁ אֵינוֹ דוֹלֵק יְחִידִי, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה אֵין מִתְקַיְּמִין בִּיחִידִי (תענית ז ע"א).
מְחַדְּדִים זֶה אֶת זֶה – מביאים זה את זה (אגב לימוד) להבנה מלאה ומדויקת.
אֵינוֹ דוֹלֵק יְחִידִי – אלא זקוק לחומר בעירה.
בִּיחִידִי – במי שלומד לבדו (וראו קטע רנח).
*
רסא אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּעֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ” (משלי ג, יח)? – לוֹמַר לְךָ: מָה עֵץ, קָטָן מַדְלִיק אֶת הַגָּדוֹל, אַף תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, קְטַנִּים מְחַדְּדִים אֶת הַגְּדוֹלִים. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַ' חֲנִינָא: הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵרַי יוֹתֵר מֵרַבּוֹתַי, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם (תענית ז ע"א).
“הִיא” – התורה.
קָטָן וגו' – ענף עץ קטן הבוער באש יכול להבעיר עץ שלם.
מְחַדְּדִים – ראו בקטע הקודם.
*
רסב אֵין סַכִּין מִתְחַדֶּדֶת אֶלָּא בְּיָרֵךְ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ (בר"ר סט, ב).
מִתְחַדֶּדֶת – ניתן ללטש סכין רק על ידי השחזתה על צדה של סכין אחרת (והוא דימוי ללימוד תורה בזוגות [וראו בקטעים הקודמים]).
*
רסג קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה (בבא בתרא כא ע"א).
קִנְאַת סוֹפְרִים וגו' – תחרות בין מורים (המלמדים קריאה בספר) בשאלה מי מוצלח יותר, תביא בסופו של דבר לתוצאות חיוביות של הגדלת תורה בישראל.
*
רסד "לֹא יֵבשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר" (תהלים קכז, ה) – מַהוּ “אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר”? אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא: אֲפִלּוּ הָאָב וּבְנוֹ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ, שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בְּשַׁעַר אֶחָד – נַעֲשִׂים אוֹיְבִים זֶה אֶת זֶה; וְאֵינָם זָזִים מִשָּׁם עַד שֶׁנַּעֲשִׂים אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה (קידושין ל ע"ב).
בְּשַׁעַר אֶחָד – במקום אחד (בבית המדרש), ביחד.
אוֹיְבִים – מתווכחים זה עם זה בלהט בשעת הלימוד כאויבים. אֵינָם זָזִים מִשָּׁם וגו' – אינם נפרדים זה מזה עד שהעניין נפתר לשמחת שניהם.
*
רסה שָׁאַל רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אֶת רַ' יוֹנָתָן בְּרַ' אֶלְעָזָר, שֶׁהָיָה עוֹמֵד בַּשּׁוּק, אָמַר לוֹ: שְׁנֵה לִי פֶּרֶק אֶחָד. אָמַר לוֹ: לֵךְ לְבֵית הַתַּלְמוּד וַאֲנִי אֶשְׁנֶה לְךָ שָׁם. אָמַר לוֹ: רַבֵּנוּ, לֹא כָךְ לִמַּדְתָּנוּ “חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ” (משלי א, כ)? אָמַר לוֹ: אִם קָרִיתָ לֹא שָׁנִיתָ. מַהוּ “חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה”? בְּחוּצָהּ שֶׁל תּוֹרָה. הַמַּרְגָּלִית הֵיכָן הִיא נִמְכֶּרֶת – לֹא בְּחוּצָהּ?! כָּךְ הַתּוֹרָה – בַּחוּץ שֶׁלָּהּ הִיא נֶאֱמֶרֶת. וּמַהוּ “בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ”? בַּמָּקוֹם שֶׁמַּרְחִיבִין לָהּ. וְהֵיכָן מַרְחִיבִין לָהּ? בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת (תנחומא בחוקותי, ג; תנחומא בובר שם, ד).
שְׁנֵה לִי – למד אותי.
בֵּית הַתַּלְמוּד – בית המדרש.
“חָכְמוֹת בַּחוּץ” וגו' – והפסוק נדרש כאומר כי אפשר ללמד תורה (היא ה"חוכמוֹת") גם בחוץ, ברשות הרבים. אִם קָרִיתָ וגו' – אמנם קראת את הפסוק, אבל לא חזרת לקרוא אותו בשנית ולהבין אותו במלואו.
בְּחוּצָהּ שֶׁל תּוֹרָה – בחוצות התורה, במקומות המצויים סביב לתורה (כלומר בבית המדרש).
הַמַּרְגָּלִית וגו' – האם אין אבנים יקרות נמכרות רק במקומות שנהוג למכור אותן?
בַּמָּקוֹם שֶׁמַּרְחִיבִין לָהּ – במקום שאפשר לעסוק בתורה בהרחבה.
בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת – בתי כנסת.
*
רסו שָׁנוּ, תַּלְמִיד שֶׁגָּלָה מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי” (דברים ד, מב) – עֲשֵׂה לוֹ דָּבָר שֶׁתְּהֵא לוֹ חַיּוּת. אָמַר רַ' זְעֵירָא: מִכָּאן שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: הָרַב שֶׁגָּלָה מַגְלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ (מכות י ע"א).
גָּלָה – עבר להתגורר בעיר מקלט (כדין הורג בשגגה [דברים יט, ד-ו]).
מַגְלִין רַבּוֹ – המורה המלמד אותו גולה עמו.
שֶׁתְּהֵא לוֹ חַיּוּת – שייתן לחייו (של הגולה) משמעות וטעם (גם מבחינה רוחנית).
מִכָּאן וגו' – כי תלמיד לא הגון עשוי להרוג בשגגה ואז יצטרך המורה לגלות עמו.
יְשִׁיבָתוֹ – תלמידיו.
*
רסז "אָמַר עָצֵל שַׁחַל בֵּדָּרֶךְ" (משלי כו, יג) – אָמְרוּ לְעָצֵל: הֲרֵי רַבְּךָ בָּעִיר, לֵךְ וּלְמַד תּוֹרָה מִמֶּנּוּ; וְהוּא מֵשִׁיב אוֹתָם: מִתְיָרֵא אֲנִי מִן הָאֲרִי שֶׁבַּדֶּרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “שַׁחַל בַּדָּרֶךְ”. אוֹמְרִים לוֹ: רַבְּךָ בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה, עֲמֹד וְלֵךְ אֶצְלוֹ; אוֹמֵר לָהֶם: מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹּא יְהֵא אֲרִי בֵּין הָרְחוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר “אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת” (שם). אוֹמְרִים לוֹ: הֲרֵי הוּא בְּתוֹךְ הַבַּיִת; אָמַר לָהֶם: אִם אֲנִי אֵלֵךְ אֶצְלוֹ אֲנִי מוֹצֵא אֶת הַדֶּלֶת נְעוּלָה. אוֹמְרִים לוֹ: פְּתוּחָה הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ” (משלי כו, יד). לְסוֹף כְּשֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מָה לְהָשִׁיב, אוֹמֵר לָהֶם: הַדֶּלֶת פְּתוּחָה אוֹ נְעוּלָה, מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִישֹׁן עוֹד מְעַט, שֶׁנֶּאֱמַר: “עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ? מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת” (שם ו, ט-י) (דב"ר ח, ו; ילק"ש למשלי תתקסא).
“שַׁחַל” – אריה.
עִיר – הסמוכה לעירך.
הַמְּדִינָה – העיר.
“תִּסּוֹב עַל צִירָהּ” – והוא סימן שאינה נעולה.
“מְעַט שֵׁנוֹת” וגו' – עוד שעות שינה (והוא תשובת העצל על השאלה).
*
רסח אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: גְּדוֹלָה שִׁמּוּשָׁהּ שֶׁל תּוֹרָה יוֹתֵר מִלִּמּוּדָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ” (מלכים ב ג, יא) – “לָמַד” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “יָצַק”, מְלַמֵּד שֶׁגְּדוֹלָה שִׁמּוּשָׁהּ יוֹתֵר מִלִּמּוּדָהּ (ברכות ז ע"ב).
גְּדוֹלָה שִׁמּוּשָׁהּ וגו' – שימוש תלמידי חכמים ולימוד מדרכם הם בעלי ערך גדול יותר מאשר למידת תורתם.
“יָצַק מַיִם” – רחץ את ידיו, וכך שימש אותו.
*
רסט יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר: יְהִי בֵּיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם (אבות א, ד).
בֵּית וַעַד – מקום כינוס.
מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם – יושב לרגליהם (כתלמיד לפני מוריו בשעת הלימוד).
*
רע הֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָם שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּם שֶׁלֹּא תִּכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָם נְשִׁיכַת שׁוּעָל, וַעֲקִיצָתָם עֲקִיצַת עַקְרָב, וּלְחִישָׁתָם לְחִישַׁת שָׂרָף, וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ (אבות ב, י).
הֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָם – התקרב אל החכמים ותיהנה מחום תורתם.
הֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּם – אך אל תתקרב יתר על המידה, שלא תיכווה מן הגחלת הבוערת (המסמלת את כעסם וזעמם המתפרצים לעיתים).
שָׂרָף – נחש.
*
רעא הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ אֵשׁ, מֵאֵשׁ נִתְּנָה וּבָאֵשׁ נִמְשָׁלָה: מָה דַּרְכָּהּ שֶׁל אֵשׁ, שֶׁאִם קָרֵב אָדָם אֶצְלָהּ נִכְוֶה, רָחַק מִמֶּנָּה – צָנַן, כָּךְ אֵין לוֹ לְאָדָם אֶלָּא לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָם שֶׁל חֲכָמִים (תנחומא יתרו, יב).
מֵאֵשׁ נִתְּנָה – בשעת מתן תורה (שמות יט, יח).
צָנַן – התקרר.
לְהִתְחַמֵּם וגו' – ראו בקטע הקודם.
*
רעב קָרָא אָדָם וְלֹא שָׁנָה – עֲדַיִן בַּחוּץ עוֹמֵד; שָׁנָה וְלֹא קָרָא – עֲדַיִן בַּחוּץ עוֹמֵד; קָרָא וְשָׁנָה וְלֹא שִׁמֵּשׁ עֲדַיִן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – דּוֹמֶה לְמִי שֶׁנֶּעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ סִתְרֵי תוֹרָה (ויק"ר ג, ז).
קָרָא וְלֹא שָׁנָה – למד מקרא אך לא משנה.
בַּחוּץ עוֹמֵד – נחשב כמי שעדיין מצוי מחוץ לעולם התורה.
שִׁמֵּשׁ – שירת.
נֶעֶלְמוּ וגו' – נסתתרו ממנו הסודות הגנוזים בתורה.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות