רעג רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הַמְּכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת, וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה גּוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּוֹת (אבות ד, ו).
גּוּפוֹ – הוא עצמו.
מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיּוֹת – המתייחסות אליו בחוסר כבוד מופגן.
*
רעד הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד, אוֹ הֲלָכָה אַחַת, אוֹ פָּסוּק אֶחָד, אוֹ דִּבּוּר אֶחָד, אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת, צָרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְּבָרִים בִּלְבָד – קְרָאוֹ רַבּוֹ, אַלוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעַי” (תהלים נה, יד). וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבַד, קָרְאוֹ רַבּוֹ, אַלוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ; הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד, אוֹ הֲלָכָה אַחַת, אוֹ פָּסוּק אֶחָד, אוֹ דִבּוּר אֶחָד, אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד (אבות ו, ג).
פֶּרֶק – במשנה.
דִּבּוּר – רעיון או מילה.
מָצִינוּ – מצאנו.
אֲחִיתֹפֶל – יועץ דויד (שמואל ב טו, יב).
שְׁנֵי דְּבָרִים – דברים מועטים.
“וְאַתָּה” וגו' – והפסוק נדרש כמופנה אל אחיתופל, המתואר בו כמאלף (מלמד) וכמעביר ידע.
*
רעה אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ – שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת, שֶׁאָבִיו הֱבִיאוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבּוֹ, שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה, מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא; וְאִם אָבִיו חָכָם – שֶׁל אָבִיו קוֹדָמֶת. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִים מַשְּׂאוֹי, מַנִּיחַ אֶת שֶׁל רַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ אֶת שֶׁל אָבִיו. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ בְּבֵית הַשֶּׁבִי, פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו, וְאִם אָבִיו חָכָם – פּוֹדֶה אֶת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ.
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: רַבּוֹ שֶׁאָמְרוּ – רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה, וְלֹא רַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ מִקְרָא וּמִשְׁנָה – דִּבְרֵי רַ' מֵאִיר. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁרֹב חָכְמָתוֹ הֵימֶנּוּ. רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ לֹא הֵאִיר עֵינָיו אֶלָּא בְּמִשְׁנָה אַחַת – זֶה הוּא רַבּוֹ (בבא מציעא לג ע"א).
אֲבֵדַת אָבִיו וגו' – אדם המוצא דבר שאיבד אביו ליד דבר שאיבד רבו, חייב להשיב תחילה את האבידה לרבו.
חָכָם – בן מעמד החכמים.
נוֹשְׂאִים מַשְּׂאוֹי – סוחבים (כל אחד לבדו) משא כבד.
מַנִּיחַ – מסייע לפרוק.
רַבּוֹ שֶׁאָמְרוּ – הרב שעליו מדובר כאן.
חָכְמָה – חוכמת התלמוד.
רֹב חָכְמָתוֹ – מרבית הידע שלמד (בכל תחום שהוא).
הֵאִיר עֵינָיו – ביאר.
*
רעו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: חָכָם קוֹדֵם לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: חָכָם שֶׁמֵּת אֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּת – כָּל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִים לְמַלְכוּת; מֶלֶךְ קוֹדֵם לְכוֹהֵן גָּדוֹל; כּוֹהֵן גָּדוֹל קוֹדֵם לְנָבִיא; נָבִיא קוֹדֵם לִמְשׁוּחַ מִלְחָמָה; מְשׁוּחַ מִלְחָמָה קוֹדֵם לִסְגָן; סְגָן קוֹדֵם לַאֲמַרְכָּל; אֲמַרְכָּל קוֹדֵם לְגִזְבָּר; גִּזְבָּר קוֹדֵם לְרֹאשׁ מִשְׁמָר; רֹאשׁ מִשְׁמָר קוֹדֵם לְרֹאשׁ בֵּית אָב; רֹאשׁ בֵּית אָב קוֹדֵם לְכוֹהֵן הֶדְיוֹט; כּוֹהֵן קוֹדֵם לְלֵוִי; לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל; יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר; מַמְזֵר לְנָתִין; נָתִין לְגֵר; גֵּר לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּם שָׁוִים, אֲבָל אִם הָיָה מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכוֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ – מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכוֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ (הוריות יג ע"א; במ"ר ו, א).
קוֹדֵם – בעמדתו ובמעלתו.
חָכָם – בן מעמד החכמים.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ – דומה לו, כדוגמתו.
מְשׁוּחַ מִלְחָמָה – הכוהן הנואם לפני העם לקראת יציאה למלחמה כדי לעודד את רוחם (דברים כ, ב).
סְגָן – סגן הכוהן הגדול.
אֲמַרְכָּל – מי שמפתחות המקדש בידו.
גִּזְבָּר – הממונה על הכספים במקדש.
מִשְׁמָר – הכוהנים חולקו לעשרים וארבעה משמרות שכל אחד מהם עבד במקדש שבועיים בשנה.
בֵּית אָב – כל משמר היה מחולק למשפחות, וכל משפחה (בית אב) עבדה במקדש יום אחד בשבוע.
הֶדְיוֹט – פשוט, רגיל (ולא כוהן גדול).
נָתִין – מצאצאי הגבעונים שעבדו במקדש (יהושע ט, ג ואילך).
עֶבֶד מְשֻׁחְרָר – עבד גוי שאדונו היהודי שיחרר אותו (ושקיים כמה מצוות בעודו עבד).
כֻּלָּם שָׁוִים – כשידיעותיהם בתורה שוות.
*
רעז רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: יְהִי כְּבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ, וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ כְּמוֹרָא רַבְּךָ, וּמוֹרָא רַבְּךָ כְּמוֹרָא שָׁמַיִם (אבות ד, יב).
חָבִיב עָלֶיךָ – יקר וחשוב בעיניך.
כְּשֶׁלְּךָ – כמו הכבוד שאתה מבקש שירחשו לך. שָׁמַיִם – הקב"ה.
*
רעח שָׁנִינוּ: שִׁמְעוֹן הָעֶמְסוֹנִי (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: נְחֶמְיָה הָעֶמְסוֹנִי) הָיָה דוֹרֵשׁ כָּל אֵתִים שֶׁבַּתּוֹרָה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְ"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים י, כ) פֵּרַשׁ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, כָּל אֵתִים שֶׁדָּרַשְׁתָּ מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶן? אָמַר לָהֶם: כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְתִּי שָׂכָר עַל הַדְּרִישָׁה, כָּךְ אֲנִי מְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַפְּרִישָׁה. עַד שֶׁבָּא רַ' עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: “אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא” – לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים (פסחים כב ע"ב).
הָעֶמְסוֹנִי – תושב אמאוס שבדרך מירושלים לשפלה.
כָּל אֵתִים – את כל הופעותיה של המילית “את”, כמילית המוסיפה למילה שלאחריה דבר מה (“את השמים” פירושו: את השמים ודבר נוסף, וכן הלאה).
פֵּרַשׁ – הפסיק לדרוש (כיוון שלא רצה להוסיף בצד הקב"ה דבר נוסף הראוי למורא).
מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶן – מה יהיה בגורלן? האם דרשתך תתבטל כעת? לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – ראו “מורא רבך” וגו' בקטע הקודם.
*
רעט אָמְרוּ בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא: הָאָב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל, הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל. רַב יוֹסֵף אָמַר: אֲפִלּוּ הָרַב שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם” (שמות יג, כא) (קידושין לב ע"א).
מָחַל – ויתר (על הכבוד המגיע לו).
“וַה' הֹלֵךְ” וגו' – הקב"ה ויתר כביכול על הכבוד המגיע לו ונהג עִם ישראל כמוליך שיירה במדבר.
*
רפ אָמַר רַב חִסְדָּא: כָּל הַחוֹלֵק עַל רַבּוֹ כְּחוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּהַצֹּתָם עַל ה' " (במדבר כו, ט). אָמַר רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא: כָּל הָעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם רַבּוֹ כְּעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' " (שם כ, יג). אָמַר רַב חֲנִינָא בַּר פַּפָּא: כָּל הַמִּתְרַעֵם עַל רַבּוֹ כְּאִלּוּ מִתְרַעֵם עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה' " (שמות טז, ח). אָמַר רַ' אַבָּהוּ: כָּל הַמְּהַרְהֵר אַחַר רַבּוֹ כְּאִלּוּ מְהַרְהֵר אַחַר שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמשֶׁה” (במדבר כא, ה) (סנהדרין קי ע"א).
חוֹלֵק – בעניין הלכתי.
“בְּהַצֹּתָם” וגו' – הפסוק מדבר בעדת קורח, שחלקו על משה ואהרן, אך הכתוב מייחס להם גם התנהגות דומה כלפי השכינה (הקב"ה), ובדומה נלמד מן הפסוקים המובאים להלן.
מִתְרַעֵם – מתלונן.
מְהַרְהֵר – חושד.
*
רפא אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת בֵּית דִּין מְנַדִּין עַל כְּבוֹד הָרַב, וְכֻלָּם שָׁנִינוּ בְמִשְׁנָתֵנוּ. אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר: הֵיכָן? אָמַר לוֹ: לִכְשֶׁתִּמְצָא. יָצָא, בָּדַק וּמָצָא שְׁלוֹשָׁה: הַמְּזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם, וְהַמְּסַפֵּר אַחֲרֵי מִטָּתָם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְהַמֵּגִיס דַּעְתּוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה (ברכות יט, ע"א).
מְקוֹמוֹת – נושאים.
מְנַדִּין וגו' – מחרימים אדם בשל התנהגות המבזה את הרב.
לִכְשֶׁתִּמְצָא – חפש ומצא בעצמך.
נְטִילַת יָדַיִם – והיא תקנה של חכמים.
הַמְּסַפֵּר אַחֲרֵי מִטָּתָם – מדבר בגנותם בשעה שהם מובלים לקברם.
מֵגִיס דַּעְתּוֹ וגו' – מתגאה ומתרברב כלפי הקב"ה.
*
רפב אָמַר רַב יְהוּדָה: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבִּזּוּ בָּהּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאָכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִיאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה' בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא” (דברי הימים ב לו, טז) – מַהוּ “עַד לְאֵין מַרְפֵּא”? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל הַמְּבַזֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין לוֹ רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ (שבת קיט ע"ב).
בִּשְׁבִיל – בגלל.
“מַלְעִבִים בְּמַלְאָכֵי הָאֱלֹהִים” – מעליבים את שליחיו של הקב"ה (הם החכמים).
אֵין לוֹ רְפוּאָה וגו' – לא יירפא מן העונש שיובא עליו.
*
רפג אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְבָנָיו: הִזָּהֲרוּ בְּזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אָנְסוֹ, שֶׁאָמְרוּ: לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מֻנָּחִים בָּאָרוֹן (ברכות ח ע"ב).
הִזָּהֲרוּ – נהגו בכבוד.
מֵחֲמַת אָנְסוֹ – בגלל זקנתו או בגלל מחלתו.
לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת – שברי לוחות הברית ששבר משה (המסמלים את החכם שנחלשו כוחותיו) מצויים אף הם בארון הברית.
*
רפד שָׁנִינוּ: שְׁלוֹשָׁה שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ – הָרַב בְּאֶמְצָע, וְגָדוֹל בִּימִינוֹ, וְקָטָן בִּשְׂמֹאלוֹ (עירובין נד ע"ב).
גָּדוֹל – התלמיד (או האדם) החשוב יותר.
*
רפה תַּלְמִיד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ לֹא יַחֲזִיר פָּנָיו וְיֵלֵךְ, אֶלָּא מְצַדֵּד פָּנָיו וְהוֹלֵךְ. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַ' אֶלְעָזָר כְּשֶׁהָיָה נִפְטָר מֵרַ' יוֹחָנָן – אִם רַ' יוֹחָנָן הָיָה צָרִיךְ לֵילֵךְ, הָיָה רַ' אֶלְעָזָר עוֹמֵד כָּפוּף בִּמְקוֹמוֹ עַד שֶׁנֶּעֱלַם רַ' יוֹחָנָן מֵעֵינָיו; וּכְשֶׁהָיָה רַ' אֶלְעָזָר צָרִיךְ לֵילֵךְ, הָיָה הוֹלֵךְ אֲחוֹרַנִּית עַד שֶׁנֶּעֱלַם רַ' יוֹחָנָן מֵעֵינָיו.
רָבָא, כְּשֶׁהָיָה נִפְטָר מִלִּפְנֵי רַב יוֹסֵף, הָיָה הוֹלֵךְ לַאֲחוֹרָיו עַד שֶׁנִּקְּפוּ רַגְלָיו וְנִתְלַכְלְכָה הָאַסְקֻפָּה שֶׁל בֵּית רַב יוֹסֵף בְּדָם. אָמְרוּ לוֹ לְרַב יוֹסֵף: כָּךְ עוֹשֶׂה רָבָא. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּגְבַּהּ רֹאשְׁךָ עַל כָּל הַכְּרַךְ (יומא נג ע"א-ע"ב).
נִפְטָר – נפרד.
יַחֲזִיר פָּנָיו – יסתובב (ויפנה את עורפו לרב).
מְצַדֵּד – יפנה את פניו לצד גופו.
מָצִינוּ – מצאנו.
אֲחוֹרַנִּית – כשפניו נגד כיוון הליכתו.
נִקְּפוּ וגו' – ניגפו ונפצעו רגליו במפתן הדלת (היא האסקופה) מפני שלא ראה אותו.
לְרַב יוֹסֵף – שהיה עיוור.
שֶׁיִּגְבַּהּ רֹאשְׁךָ – שתיעשה לראש, למנהיג העיר.
*
רפו רַ' זֵירָא כְּשֶׁתָּשַׁשׁ מִלִּמּוּדוֹ הָיָה הוֹלֵךְ וְיוֹשֵׁב עַל פִּתְחוֹ שֶׁל בֵּית רַ' נָתָן בֶּן טוֹבִי. אָמַר – כְּשֶׁיַּעַבְרוּ חֲכָמִים אֶעֱמֹד לִפְנֵיהֶם וַאֲקַבֵּל שָׂכָר (ברכות כח ע"א).
כְּשֶׁתָּשַׁשׁ – כשנחלש כוחו (מרוב לימוד).
פִּתְחוֹ – פתח בית המדרש.
אֶעֱמֹד לִפְנֵיהֶם – אקום לכבודם.
שָׂכָר – על כיבוד חכמים.
*
רפז אָמַר רָבָא: כַּמָּה טִפְּשִׁים בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ, שֶׁעוֹמְדִים לִפְנֵי סֵפֶר תּוֹרָה וְאֵינָם עוֹמְדִים לִפְנֵי אָדָם גָּדוֹל, שֶׁאִלּוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה כָּתוּב “אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ” (דברים כה, ג) וּבָאוּ חֲכָמִים וּפִחֲתוּ אַחַת (מכות כב ע"ב).
עוֹמְדִים לִפְנֵי סֵפֶר תּוֹרָה – מכבדים אותו בקימה.
אָדָם גָּדוֹל – תלמיד חכם.
פִּחֲתוּ אַחַת – וקבעו שאין להלקות את החייבים יותר משלושים ותשע מלקות (ואם כן כוח חכמים יפה מכוח התורה).
*
רפח אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין עוֹמֵד בִּפְנֵי רַבּוֹ נִקְרָא רָשָׁע, וְאֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים, וְתַּלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים” (קהלת ח, יג) – מוֹרָא זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: “מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ” (ויקרא יט, לב) – הֲרֵי מוֹרָא זוֹ קִימָה.
אָמַר רַ' אַיְבוּ אָמַר רַ' יַנַּאי: אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לַעֲמֹד בִּפְנֵי רַבּוֹ אֶלָּא שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא כְּבוֹדוֹ מְרֻבֶּה מִכְּבוֹד שָׁמַיִם (קידושין לג ע"א-ע"ב).
עוֹמֵד בִּפְנֵי רַבּוֹ – קם לכבודו.
תַּלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכֵּחַ – שוכח את מה שלמד.
מוֹרָא זוֹ וגו' – איני יודע למה מתכוון הפסוק כשהוא מזכיר מורא (“ירֵא”).
קִימָה – עמידה (בפני תלמיד חכם, הוא ה"שֵׂיבה").
שַׁחֲרִית וְעַרְבִית – פעמיים ביום.
שָׁמַיִם – הקב"ה (שלכבודו נעמדים בתפילה שלוש פעמים ביום).
*
רפט אָמַר רַב אַבָּא הַכּוֹהֵן בַּר פַּפָּא: כְּשֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה סִיעָה אַחַת שֶׁל בְּנֵי אָדָם, הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחַ עֲלֵיהֶם, שֶׁלֹּא יְהוּ רוֹאִים אוֹתִי וְעוֹמְדִים מִפָּנַי. וּכְשֶׁאָמַרְתִּי דְּבָרִים לִפְנֵי רַב יוֹסֵי בַּר זְבִידָא אָמַר לִי: צָרִיךְ אַתָּה לַעֲבֹר לִפְנֵיהֶם, וִיהוּ רוֹאִים אוֹתְךָ וְעוֹמְדִים מִפָּנֶיךָ, וְאַתָּה מְבִיאָם לִידֵי יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ” (ויקרא יט, לב) (תנחומא בובר בהעלותך, כ).
סִיעָה – קבוצה.
לְהַטְרִיחַ עֲלֵיהֶם – לגרום להם לטורח, למאמץ.
אָמַרְתִּי דְּבָרִים – סיפרתי (על מנהג זה).
*
רצ שָׁנִינוּ, רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמִּתְפַּלֵּל אֲחוֹרֵי רַבּוֹ, וְהַנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ, וְהַמַּחֲזִיר שָׁלוֹם לְרַבּוֹ, וְהַחוֹלֵק עַל יְשִׁיבָתוֹ שֶׁל רַבּוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ – גּוֹרֵם לִשְׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל (ברכות כז ע"ב).
אֲחוֹרֵי רַבּוֹ – כשהוא עומד בצמוד לרב, מאחוריו (והוא ביטוי של חוסר כבוד).
נוֹתֵן שָׁלוֹם, מַחֲזִיר שָׁלוֹם – מברך את רבו, או עונה על ברכתו, בלשון מקובלת בין חברים, בלא לומר “שלום עליך רבי” (או כיוצא בזה).
חוֹלֵק עַל יְשִׁיבָתוֹ – חולק על מסקנתו ההלכתית של הרב.
וְהָאוֹמֵר – בשם רבו.
*
רצא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּח וְרַק בִּפְנֵי רַבּוֹ חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת” (משלי ח, לו) – אַל תִּקְרָא “מְשַׂנְאַי” אֶלָּא “מַשְׂנִיאַי” (עירובין צט ע"א).
כָּח וְרַק – מוציא ליחה או יורק.
חַיָּב מִיתָה – ראוי שיקוצרו חייו.
אַל תִּקְרָא וגו' – שיטת מדרש המציעה קריאה אחרת של מילים בתנ"ך, בדרך כלל על ידי שינוי ניקודן.
“מַשְׂנִיאַי” – גורמים בהתנהגותם הגסה שישנאו בני אדם את הקב"ה ואת התורה.
*
רצב אָמַר רַב חִיָּא בַּר אַמִּי בְּשֵׁם עֻלָּא: לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בִּמְקוֹם רַבּוֹ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁשִּׁמְעִי בֶּן גֵּרָא קַיָּם לֹא נָשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהוּא כָּפוּף לְרַבּוֹ, אֲבָל אִם אֵינוֹ כָּפוּף – אַל יָדוּר (ברכות ח ע"א).
יָדוּר – יתגורר.
שֶׁכָּל זְמַן וגו' – כל עוד היה שמעי (רבו של שלמה לפי המסורת) בחיים, לא חטא שלמה בנשיאת אישה זרה.
כָּפוּף – מקשיב לקולו ומקבל את דבריו.
אַל יָדוּר – כדי שלא יגיע לזלזול בכבוד רבו.
*
רצג דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי תַּלְמִיד – דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין? (קידושין מב ע"ב).
דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין? – והתשובה ברורה: יש לקבל את דברי הרב.
*
רצד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְכֶרֶם בְּיַבְנֶה הָיוּ שָׁם רַ' יְהוּדָה וְרַ' יוֹסֵי וְרַ' נְחֶמְיָה וְרַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי. פָּתְחוּ כֻּלָּם בִּכְבוֹד אַכְסַנְיָא וְדָרָשׁוּ. פָּתַח רַ' יְהוּדָה, רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים בְּכָל מָקוֹם, בִּכְבוֹד תּוֹרָה וְדָרַשׁ: “וּמשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה” (שמות לג, ז), וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אֲרוֹן ה', שֶׁלֹּא הָיָה מְרֻחָק אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, אָמְרָה תוֹרָה: “וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד” (שם) – תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהוֹלְכִים מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִלְמֹד תּוֹרָה – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
וְעוֹד פָּתַח רַ' יְהוּדָה בִּכְבוֹד תּוֹרָה וְדָרַשׁ: “הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם” (דברים כז, ט) – וְכִי אוֹתוֹ הַיּוֹם נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל? וַהֲלֹא אוֹתוֹ יוֹם סוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה?
אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁחֲבִיבָה תּוֹרָה עַל לוֹמְדֶיהָ בְּכָל יוֹם וָיוֹם כַּיּוֹם שֶׁנִּתְּנָה מֵהַר סִינַי.
פָּתַח רַ' נְחֶמְיָה בִּכְבוֹד אַכְסַנְיָא וְדָרָשׁ: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (שמואל א טו, ו)? – וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה יִתְרוֹ, שֶׁלֹּא קֵרֵב אֶת מֹשֶׁה אֶלָּא לִכְבוֹד עַצְמוֹ – כָּךְ; הַמְּאָרֵחַ תַּלְמִיד חָכָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וּמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
פָּתַח רַ' יוֹסֵי בִּכְבוֹד אַכְסַנְיָא וְדָרַשׁ: “לֹא תְּתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ” (דברים כג, ח) – וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה מִצְרִים, שֶׁלֹּא קֵרְבוּ אֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי” (בראשית מז, ו) – כָּךְ; הַמְּאָרֵחַ תַּלְמִיד חָכָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וּמְהַנֵּהוּ מִנְכָסָיו – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
פָּתַח רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי בִּכְבוֹד אַכְסַנְיָא וְדָרַשׁ: “וַיְבָרֶךְ ה'… אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם… בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים” (שמואל ב ו, יא-יב) – וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אָרוֹן, שֶׁלֹּא אָכַל וְשָׁתָה, אֶלָּא כִּבֵּד וְרִבֵּץ לְפָנָיו – כָּךְ; הַמְּאָרֵחַ תַּלְמִיד חָכָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וּמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (ברכות סג ע"ב).
כֶּרֶם בְּיַבְנֶה – בית המדרש ביבנה, שהוקם לאחר חורבן בית המקדש, ושבו ישבו חכמים שורות שורות כגפנים בכרם.
פָּתְחוּ בִּכְבוֹד אַכְסַנְיָא – החלו באמירת דברים לכבוד המקום המארח אותם.
רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים – מי שמקנים לו ראשון את רשות הדיבור.
מְרֻחָק שְׁנֵים עָשָׂר מִיל – מרוחק כשנים עשר ק"מ ממחנה ישראל (ומי שהלך אליו מרחק קצר זה זכה לתואר המכובד "מבקש ה' ").
“הַיּוֹם הַזֶּה” – דברי משה בסוף התורה.
“אֹסִפְךָ” – אשמיד אותך.
יִתְרוֹ – חותן משה, שהקינים מצאצאיו.
לִכְבוֹד עַצְמוֹ – בשל אינטרס אישי.
מְהַנֵּהוּ – גורם לו הנאה.
“וְאִם יָדַעְתָּ” וגו' – דברי פרעה ליוסף על אחיו.
כִּבֵּד וְרִבֵּץ לְפָנָיו – טיאטא ושטף את הרצפה (שלפני הארון).
*
רצה בְּשִׁלְפֵי הַשְּׁמָד נִתְכַּנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְאוּשָׁא, וְאֵלּוּ הֵם: רַ' יְהוּדָה וְרַ' נְחֶמְיָה וְרַ' מֵאִיר וְרַ' יוֹסֵי וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְרַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. שָׁלְחוּ אֵצֶל זִקְנֵי הַגָּלִיל וְאָמְרוּ: כָּל מִי שֶׁהוּא לָמֵד – יָבוֹא וִילַמֵּד; וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לָמֵד – יָבוֹא וְיִלְמַד. נִתְכַּנְּסוּ וְלָמְדוּ וְעָשׂוּ כָּל צָרְכֵיהֶן.
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם לְהִפָּטֵר, אָמְרוּ: מָקוֹם שֶׁנִּתְקַבַּלְנוּ בְתוֹכוֹ, אָנוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ רֵיקָם? חָלְקוּ כָּבוֹד לְרַ' יְהוּדָה, שֶׁהָיָה בֶּן עִיר; וְלֹא שֶׁהָיָה גָּדוֹל מֵהֶם בַּתּוֹרָה, אֶלָּא מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם הוּא מְכַבְּדוֹ.
נִכְנַס רַ' יְהוּדָה וְדָרָשׁ: “וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה, וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה” (שמות לג, ז) – נֶאֱמַר כָּאן “הַרְחֵק”, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: “אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵנָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה” (יהושע ג, ד), מָה “רָחוֹק” שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אַלְפַּיִם אַמָּה, אַף “הַרְחֵק” הָאָמוּר כָּאן אַלְפַּיִם אַמָּה; “וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ משֶׁה” לֹא נֶאֱמַר כָּאן, אֶלָּא "מְבַקֵּשׁ ה' " (שמות לג, ז) – מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּקַבֵּל פְּנֵי חֲבֵרִים כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. וְאַתֶּם, אַחֵינוּ, רַבּוֹתֵינוּ, גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה, מִי שֶׁנִּצְטַעֵר בָּכֶם עֲשָׂרָה מִיל אוֹ עֶשְׂרִים, אוֹ שְׁלוֹשִׁים אוֹ אַרְבָּעִים, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַרְכֶם בָּזֶה וּבַבָּא.
נִכְנַס רַ' נְחֶמְיָה וְדָרַשׁ: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' " (דברים כג, ד) – שָׁנִינוּ: שְׁתֵּי אֻמּוֹת גְּדוֹלוֹת פֵּרְשׁוּ מִלָּבוֹא בִּקְהַל ה'. לָמָּה? “עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם” (שם שם, ה). וְכִי צְרִיכִין הָיוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? וַהֲלֹא כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה הַמָּן יוֹרֵד לָהֶם, וְהַבְּאֵר עוֹלָה לָהֶם, וְהַשְּׂלָו מָצוּי לָהֶם, וְעַנְנֵי כָּבוֹד מַקִּיפִין אוֹתָם, וְעַמּוּד עָנָן נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם – וְאַתָּה אוֹמֵר “אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם”?! וְאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: דֶּרֶךְ אֶרֶץ הוּא שֶׁהַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ מְקַדְּמִין לוֹ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה; בּוֹא וּרְאֵה מָה פָּרַע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֵלּוּ שְׁתֵּי אֻמּוֹת – כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "לֹא יָבוֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' ". וְאַתֶּם, בְּנֵי אוּשָׁא, שֶׁקִּדַּמְתֶּם רַבּוֹתֵינוּ בְּמַאֲכַלְכֶם וּמַשְׁקֵיכֶם וּמִטּוֹתֵיכֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפְרַע לָכֶם שָׂכָר טוֹב.
נִכְנַס רַ' מֵאִיר וְדָרַשׁ: “וְנָבִיא אֶחָד זָקֵן ישֵׁב בְּבֵית אֵל” (מלכים יג, יא). וְאֵיזֶה זֶה? זֶה אֲמַצְיָה כּוֹהֵן בֵּית אֵל. אָמַר לוֹ רַ' יוֹסֵי: מֵאִיר, פִּתְפּוּתֵי בֵּיצִים יֵשׁ כָּאן, אֵיזֶה זֶה? זֶה יוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן משֶׁה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה” (שופטים יח, ל) – נוּ"ן תְּלוּיָה בִּ"מְנַשֶּׁה", זָכָה – בֶּן משֶׁה, וְאִם לָאו – בֶּן מְנַשֶּׁה. “וַיֹּאמֶר לוֹ גַּם אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ… כִּחֵשׁ לוֹ” (מלכים א יג, יח) – מַהוּ “כִּחֵשׁ לוֹ”? שִׁקֵּר לוֹ; וּמָה שִׁקֵּר לוֹ? הֶאֱכִילָהוּ לֶחֶם כְּזָבִים. וְכָתוּב: “וַיְהִי הֵם ישְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ” (שם שם, כ) – וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם זֶה שֶׁכִּחֵשׁ בּוֹ וְהֶאֱכִילָהוּ לֶחֶם כְּזָבִים, זָכָה שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אַתֶּם, אַחֵינוּ בְּנֵי אוּשָׁא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְשַׁלֵּם לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂכָר טוֹב.
בְּשִׁלְפֵי הַשְּׁמָד – הימים שלאחר גזירות הדת של אדריאנוס אשר הוטלו בעקבות כישלון מרד בר כוכבא (סביב שנת 135 לספירה).
עָשׂוּ כָּל צָרְכֵיהֶן – תיקנו את הדורש תיקון לאחר התקופה הקשה.
לְהִפָּטֵר – לעזוב ולחזור איש איש למקומו.
נִתְקַבַּלְנוּ בְתוֹכוֹ – התארחנו בו.
מַנִּיחִים אוֹתוֹ רֵיקָם – מבלי לומר דברי תודה.
חָלְקוּ כָּבוֹד וגו' – כיבדו אותו לפתוח ראשון בדברי תודה וברכה, לא משום גדולתו בתורה, אלא כיוון שהיה בן המקום המארח, ודבר זה הוסיף לכבודו.
“בֵּינֵיכֶם וּבֵנָיו” – בין המחנה לאוהל מועד.
אַמָּה – כחצי מטר.
מִכָּאן לָמַדְנוּ וגו' – שכל מי שיצא לפגוש במשה (המסמל את החכם, את החבר, שאת פניו יצאו לקבל) נחשב כמי שיצא לפגוש בשכינה.
נִצְטַעֵר – טרח.
עֲשָׂרָה מִיל – כעשרה ק"מ.
מְקַפֵּחַ – מונע, מעכב.
בָּזֶה וּבַבָּא – בעולם הזה ובעולם הבא.
פֵּרְשׁוּ – נדחקו, נאסרו.
הַבְּאֵר – שעל פי האגדה ליוותה את עם ישראל בנדודיו במדבר.
עַנְנֵי כָּבוֹד – ענני השכינה, שעל פי האגדה ליוו את עם ישראל בנדודיו.
מְקַדְּמִין לוֹ – מקבלים את פניו.
פָּרַע – העניש. אֲמַצְיָה כּוֹהֵן בֵּית אֵל – עמוס ז, י.
פִּתְפּוּתֵי בֵּיצִים – ביצים טרופות, מעורבבות, כלומר דברים לא נכונים.
נוּ"ן תְּלוּיָה וגו' – בתנ"ך כתובה האות נו"ן שבשם “מנשה” מעל השורה, וניתן לקרוא את השם בשתי דרכים.
“וַיֹּאמֶר לוֹ” וגו' – הנביא מבית אל שיקר לאורחו (ראו המסופר במלכים א יג) ובכל זאת זכה לנבואה.
*
נִכְנַס ר' יוֹסֵי וְדָרַשׁ: “וַיִּשֶׁב אֲרוֹן ה' בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי… וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ ה' אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ” (שמואל ב ו, יא-יב) – בְּאֵיזוֹ זְכוּת? “בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים” (שם שם, יב). וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְדַבֵּר, אֶלָּא שֶׁהָיוּ בּוֹ שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים וְהִדְלִיק לְפָנָיו נֵר אֶחָד, זָכָה לְהִתְבָּרֵךְ בִּכְבוֹדוֹ, וְאַתֶּם, אַחֵינוּ בְּנֵי אוּשָׁא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
נִכְנַס רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְדָרַשׁ: “וַיְהִי הַיּוֹם וְיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לֶחֶם” (מלכים ב ד, ח). שׁוּנַמִּית, עַל יְדֵי שֶׁקִּבְּלָה אֶת אֱלִישָׁע בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְשִׁמְּשַׁתּוּ, זָכְתָה לְהַחֲיוֹת אֶת בְּנָהּ, וְאַתֶּם, בְּנֵי אוּשָׁא גּוֹמְלֵי הַחֶסֶד, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
נִכְנַס רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְדָרַשׁ: “וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם” (שמואל א טו, ו) – וְכִי עִם כָּל יִשְׂרָאֵל עָשָׂה יִתְרוֹ חֶסֶד, וַהֲלֹא לֹא עָשָׂה אֶלָּא עִם משֶׁה בִּלְבָד?! אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם אֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִין לוֹ כְּאִלּוּ עָשָׂה עִם כָּל יִשְׂרָאֵל – וְאַתֶּם, אַחֵינוּ בְנֵי אוּשָׁא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
נִכְנַס רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְדָרַשׁ: “וַיְדַבֵּר משֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְּוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ” (דברים כז, ט), וְכִי הַיּוֹם קִבְּלוּ הַתּוֹרָה, וַהֲלֹא כְּבָר אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְאַתָּה אָמַרְתָּ “הַיּוֹם הַזֶּה”? אֶלָּא מְלַמֵּד, כֵּיוָן שֶׁשָּׁנָה לָהֶם משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה וְקִבְּלוּהָ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, הֶעֱלָה לָהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִבְּלוּהָ הַיּוֹם מֵהַר סִינַי, לְכָךְ נֶאֱמַר “הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ” – וְאַתֶּם, אַחֵינוּ בְּנֵי אוּשָׁא, שֶׁקִּבַּלְתֶּם רַבּוֹתֵינוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (שהש"ר ב, ה; ויק"ר לד, ח).
וְהִדְלִיק – עובד אדום הגיתי (וראו בקטע הקודם).
לְהַחֲיוֹת אֶת בְּנָהּ – מלכים ב ד, לה.
הַקֵּינִי – מצאצאי יתרו.
“הַיּוֹם הַזֶּה” – דברי משה בסוף התורה.
*
רצו אָמַר רַ' יוֹסֵי בְּרַ' חֲנִינָא מִשּׁוּם רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: כָּל הַמְּאָרֵחַ תַּלְמִיד חָכָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו – מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מַקְרִיב תְּמִידִין (ברכות י ע"ב).
מְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו – גורם לו הנאה מרכושו (של המארח).
מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב – התורה רואה אותו.
תְּמִידִין – קורבנות שהובאו יום יום למקדש.
*
רצז "וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים" (מלכים ב ד, מב) – וְכִי אֱלִישָׁע אוֹכֵל בִּכּוּרִים הָיָה? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: כָּל הַמֵּבִיא דּוֹרוֹן לְתַלְמִיד חָכָם כְּאִלּוּ מַקְרִיב בִּכּוּרִים (כתובות קה ע"ב).
אוֹכֵל בִּכּוּרִים – השייכים למקדש ולכוהניו (ואלישע לא היה כוהן).
דּוֹרוֹן – מתנה.
*
רצח אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: כָּל שֶׁאֵינוֹ מְהַנֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִנְּכָסָיו אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם (סנהדרין צב ע"א).
מְהַנֶּה – ראו קטע רצו.
סִימַן בְּרָכָה – הצלחה מבורכת.
*
רצט אָמַר רָבָא: הָאוֹהֵב חֲכָמִים, הוֹוִים לוֹ בָּנִים חֲכָמִים; הַמְּכַבֵּד חֲכָמִים, הוֹוִים לוֹ חֲתָנִים חֲכָמִים; הַיָּרֵא חֲכָמִים, הוּא גּוּפוֹ יְהֵא תַּלְמִיד חָכָם, וְאִם אֵינוֹ בַּר הָכִי – יִהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים כְּתַלְמִיד חָכָם (שבת כג ע"ב).
הוֹוִים לוֹ – יהיו לו.
גּוּפוֹ – הוא עצמו.
אֵינוֹ בַּר הָכִי – כבר אינו מסוגל לעשות כך (כגון שכבר הזקין).
יִהְיוּ דְּבָרָיו וגו' – יחשיבו את דבריו כדברי תלמיד חכם.
*
ש אָמַר רָבָא: תַּעֲמֹד לִי, שֶׁכְּשֶׁבָּא תַּלְמִיד חָכָם לְפָנַי לְדִין, אֵינִי מַנִּיחַ רֹאשִׁי עַל הַכַּר עַד שֶׁאֲנִי מֵהַפֵּךְ בִּזְכוּתוֹ.
אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: פָּסוּל אֲנִי לְתַלְמִיד חָכָם לְדִין. מָה טַעַם? שֶׁחָבִיב עָלַי כְּגוּפִי – וְאֵין אָדָם רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ (שם קיט ע"א).
תַּעֲמֹד לִי – יהיה דבר זה לזכותי.
מַנִּיחַ רֹאשִׁי עַל הַכַּר – לשינה.
מֵהַפֵּךְ בִּזְכוּתוֹ – מחפש צד של זכות לטובתו.
פָּסוּל אֲנִי וגו' – מנוע מלדון.
מָה טַעַם – מדוע.
רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ – דן את עצמו לחובה.
*
שא אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל הַנְּבִיאִים לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְמַשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם וּלְעוֹשֶׂה פְּרַקְמַטְיָא לְתַלְמִיד חָכָם וְלִמְהַנֶּה תַּלְמִיד חָכָם מִנְּכָסָיו; אֲבָל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עַצְמָם – “עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ” (ישעיה סד, ג) (ברכות לד ע"ב).
כָּל הַנְּבִיאִים וגו' – כל ההבטחות הטובות שעליהן ניבאו הנביאים.
פְּרַקְמַטְיָא – מסחר (בעבור תלמידי חכמים).
מְהַנֶּה – ראו קטע רצו.
“עַיִן לֹא רָאָתָה” וגו' – מה רבה הטובה הצפונה להם.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות