תסג שָׁנִינוּ: אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַ' מְנַחֵם בְּרַ' יוֹסֵי: “כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר” (משלי ו, כג) – תָּלָה הַכָּתוּב אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר וְאֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר; אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר, לוֹמַר לְךָ: מַה נֵּר אֵינוֹ מֵאִיר אֶלָּא לְפִי שָׁעָה, אַף מִצְוָה אֵינָהּ מְגִנָּה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה; וְאֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר, לוֹמַר לְךָ: מָה אוֹר מֵאִיר לְעוֹלָם, אַף תּוֹרָה מְגִנָּה לְעוֹלָם. וְאוֹמֵר: “בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ” (שם שם, כב), “בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ” – זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה; “בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ” – זוֹ מִיתָה; “וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ” – לֶעָתִיד לָבוֹא. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה, וּמִתְיָרֵא מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַבַּרְקָנִים וּמִן הַפְּחָתִים וּמֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּסְטִים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ מְהַלֵּךְ. נִזְדַּמְּנָה לוֹ אֲבוּקָה שֶׁל אוּר – נִצַּל מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַבַּרְקָנִים וּמִן הַפְּחָתִים, וַעֲדַיִן מִתְיָרֵא מֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּסְטִים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ מְהַלֵּךְ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר נִצַּל מֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּסְטִים, וַעֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים נִצַּל מִכֻּלָּם.
דָּבָר אַחֵר: עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה וְאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה” (שיר השירים ח, ז) (סוטה כא ע"א).
תָּלָה – קישר, כרך יחדיו.
מְגִנָּה לְפִי שָׁעָה – מגוננת על עושיה לזמן קצר.
לְעוֹלָם – תמיד ובכל מקום.
“תַּנְחֶה” וגו' – הפסוק מדבר בחוכמה, היא התורה.
“וַהֲקִיצוֹתָ” – ומילה זו נדרשת על תחיית המתים.
אִישׁוֹן לַיְלָה – במחצית הלילה.
בַּרְקָנִים – קוצים.
פְּחָתִים – בורות.
לִסְטִים – שודדים.
נִזְדַּמְּנָה לוֹ אֲבוּקָה – הגיע לידו לפיד.
פָּרָשַׁת דְּרָכִים – מקום שבו בני אדם רבים (והנמשל: המצווה היא האבוקה, עמוד השחר – התורה, ופרשת הדרכים – יום המיתה).
מְכַבָּה – מבטלת (את שכר המצווה).
*
תסד וּכְבָר הָיָה רַ' טַרְפוֹן וּזְקֵנִים מְסֻבִּים בַּעֲלִיַּת בֵּית נִתְזָה בְּלֹד; נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ בִּפְנֵיהֶם: תַּלְמוּד גָּדוֹל אוֹ מַעֲשֶׂה גָּדוֹל? נַעֲנָה רַ' טַרְפוֹן וְאָמַר: מַעֲשֶׂה גָּדוֹל. נַעֲנָה רַ' עֲקִיבָא וְאָמַר: תַּלְמוּד גָּדוֹל. נַעֲנוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ: תַּלְמוּד גָּדוֹל, שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה (קידושין מ ע"ב).
מְסֻבִּים וגו' – יושבים בחבורה בעליית גג בבית כלשהו בעיר לוד.
תַּלְמוּד וגו' – במה עדיף להתרכז ולהשקיע מאמץ מיוחד: בלימוד תורה או בקיום מצוותיה?
נַעֲנָה – פתח פיו.
שֶׁהַתַּלְמוּד וגו' – הלימוד מאפשר לאדם לקיים מה שלמד.
*
תסה רַ' אַבָּהוּ הָיָה בְּקֵיסָרִין. שָׁלַח אֶת רַ' חֲנִינָא בְּנוֹ לִלְמֹד תּוֹרָה בִּטְבֶרְיָא. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: בִּנְךָ גּוֹמֵל חֶסֶד. שָׁלַח וְכָתַב לוֹ: הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּקֵיסָרִין שְׁלַחְתִּיךָ לִטְבֶרְיָא? שֶׁכְּבָר נִמְנוּ וְגָמְרוּ בַּעֲלִיַּת בֵּית אֲרִים בְּלֹד: הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לְמַעֲשֶׂה (ירושלמי פסחים ג, ז; שם חגיגה א, ז).
גּוֹמֵל חֶסֶד – עוסק בחסד של אמת, בכריית קברים (במקום ללמוד תורה).
הֲמִבְּלִי אֵין – האם משום שאין.
נִמְנוּ וְגָמְרוּ – החליטו (לאחר דיון והצבעה).
עֲלִיַּת בֵּית אֲרִים – עליית גג בביתה של משפחה, שבה נפגשו חכמים.
הַתַּלְמוּד וכו' – ראו בקטע הקודם.
*
תסו "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ… וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא כו, ג) – שָׁנָה רַ' חִיָּא: הַלָּמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, וְלֹא הַלָּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, שֶׁהַלָּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, נוֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא.
אָמַר רַ' יוֹחָנָן: הַלָּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת, נוֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהְפְּכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לָאֲוִיר הָעוֹלָם (ירושלמי ברכות א, ב; ויק"ר לה, ז).
הַלָּמֵד וגו' – הפסוק מדבר במי שלומד כדי לקיים מצוות ולא במי שמתכוון לא לעשותן.
נוֹחַ לוֹ – מוטב היה.
נֶהְפְּכָה שִׁלְיָתוֹ וגו' – מת בעודו בבטן אמו.
*
תסז רַ' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּים מֵחָכְמָתוֹ – חָכְמָתוֹ מִתְקַיָּמֶת, וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו – אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת.
רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו – לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּים וְשָׁרָשָׁיו מוּעָטִים, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו; אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּים מֵחָכְמָתוֹ – לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מוּעָטִים וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּים, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ – אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ (אבות ג, ט).
מַעֲשָׂיו מְרֻבִּים מֵחָכְמָתוֹ – מעשיו בקיום מצוות ועשיית חסד גדולים במשקלם ובהיקפם מידיעותיו בתורה ומעיסוקו בה.
*
תסח אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה הָיָה אוֹמֵר: אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים וְלָמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁבּוֹנֶה אֲבָנִים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ לְבֵנִים, אֲפִלּוּ בָאִים מַיִם הַרְבֵּה וְעוֹמְדִים בְּצִדָּן אֵין מַחִין אוֹתָן מִמְּקוֹמָן. וְאָדָם שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים וְלָמַד תּוֹרָה, לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁבּוֹנֶה לְבֵנִים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ אֲבָנִים, אֲפִלּוּ בָּאִים מַיִם קִמְעָא, מִיָּד הוֹפְכִים אוֹתָן.
הוּא הָיָה אוֹמֵר: אָדָם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים וְלָמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה – לְמָה הוּא דוֹמֶה: לְסִיד שֶׁטּוּחַ עַל גַּבֵּי אֲבָנִים, אֲפִלּוּ יוֹרְדִין עָלָיו כַּמָּה גְשָׁמִים אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ. אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים וְלָמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה דּוֹמֶה לְסִיד שֶׁנִּטּוֹחַ עַל גַּבֵּי לְבֵנִים, אֲפִלּוּ יוֹרְדִין עָלָיו גְּשָׁמִים קִמְעָא – מִיָּד נִמּוֹק וְהוֹלֵךְ לוֹ (אדר"נ, נו"א, כד).
לְאָדָם שֶׁבּוֹנֶה וגו' – בונה קיר שבבסיסו שורות של אבנים ומעליהן לבנים (העשויות חומר).
מַחִין – שוטפים וממסים.
קִמְעָא – מעט.
לְסִיד שֶׁטּוּחַ – לסיד שטחו, מרחו.
נִמּוֹק – מתמסמס, נשטף.
*
תסט רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּים מֵחָכְמָתוֹ לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְרוֹכֵב סוּס וּכְלוֹנָס בְּפִיו: כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה הוּא מַחֲזִירוֹ; וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו – לְרוֹכֵב סוּס וְאֵין כְּלוֹנָס בְּפִיו – רָכַב עָלָיו וְנָפַל מִמֶּנּוּ, וְשָׁבַר אֶת מַפְרַקְתּוֹ (אדר"נ נו"ב, לד).
מַעֲשָׂיו מְרֻבִּים וגו' – ראו קטע תסז.
כְּלוֹנָס – רסן (בפי הסוס).
מַחֲזִירוֹ – מכוונו ללכת לשם.
*
תע "לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו" (דברים כח, א) – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: כָּל מִי שֶׁלּוֹמֵד דִּבְרֵי תוֹרָה וְאֵינוֹ מְקַיֵּם, עָנְשׁוֹ חָמוּר מִמִּי שֶׁלֹּא לָמַד כָּל עִקָּר. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס, הִכְנִיס לְתוֹכוֹ שְׁנֵי אֲרִיסִים, אֶחָד הָיָה נוֹטֵעַ אִילָנוֹת וּמְקַצְּצָם, וְאֶחָד לֹא הָיָה נוֹטֵעַ כָּל עִקָּר וְלֹא מְקַצְּצָם. עַל מִי הַמֶּלֶךְ כּוֹעֵס – לֹא עַל אוֹתוֹ שֶׁהָיָה נוֹטֵעַ וּמְקַצְּצָם? כָּךְ כָּל מִי שֶׁלּוֹמֵד דִּבְרֵי תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְקַיֵּם אוֹתָהּ, עָנְשׁוֹ חָמוּר מִמִּי שֶׁלֹּא לָמַד כָּל עִקָּר (דב"ר ז, ד).
כָּל עִקָּר – כלל.
אֲרִיסִים – אנשים המעבדים אדמה (שדה או פרדס) תמורת חלק מן היבול.
*
תעא אַרְבַּע מִדּוֹת בְּהוֹלְכֵי בֵית הַמִּדְרָשׁ: הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה – שְׂכַר הֲלִיכָה בְּיָדוֹ; עוֹשֶׂה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ – שְׂכַר מַעֲשֶׂה בְּיָדוֹ; הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה – חָסִיד; לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹשֶׂה – רָשָׁע (אבות ה, יד).
מִדּוֹת – סוגים.
הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה – בא ללמוד, אך אינו מקיים מה שלמד (ומקבל שכר משמיים רק על ההליכה ללמוד).
*
תעב יֵשׁ נָאֶה דוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם; נָאֶה מְקַיֵּם וְאֵין נָאֶה דוֹרֵשׁ; נָאֶה דוֹרֵשׁ וְאֵין נָאֶה מְקַיֵּם (יבמות סג ע"ב).
נָאֶה דוֹרֵשׁ – מלמד ומסביר היטב מצוות, דרכי התנהגות וכדומה, ואף מחדש בהם חידושים.
נָאֶה מְקַיֵּם – נוהג על פי מה שהוא מלמד.
*
תעג רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: “הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ” (משלי כד, כז) – זֶה מִקְרָא וּמִשְׁנָה וְתַלְמוּד; “וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ” (שם) – אֵלּוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים; “אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ” (שם) – דְּרֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר (סוטה מד ע"א).
מקרא וגו' – נושאי הלימוד הבסיסיים (המושווים לעבודות יסודיות כהכנה לבניין בית).
“וְעַתְּדָהּ” – הכן אותה.
דְּרֹשׁ וגו' – לאחר ביסוס הלימוד ועשיית מעשים טובים יגיע שלב ההתעמקות והחידוש (שעליו יקבל האדם שכר מיוחד משמים).
*
תעד רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן בֶּן בָּרוֹקָא אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד עַל מְנַת לְלַמֵּד – מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד; וְהַלּוֹמֵד עַל מְנַת לַעֲשׂוֹת – מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת (אבות ד, ה).
עַל מְנַת – כדי.
מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ – נותנים לו את היכולת, מסייעים לו.
לַעֲשׂוֹת – לקיים (מצוות ומעשים טובים).
*
תעה אָמַר רַב הוּנָא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּלְבַד דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ (עבודה זרה יז ע"ב).
הָעוֹסֵק וגו' – לומד מבלי כוונה לקיים.
*
תעו כָּל הָאוֹמֵר אֵין לוֹ אֶלָּא תּוֹרָה – אֲפִלּוּ תוֹרָה אֵין לוֹ; מָה טַעַם? אָמַר רַב פַּפָּא: אָמַר הַכָּתוּב “וּלְמַדְתֶּם… לַעֲשׂתָם” (דברים ה, א) – כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בַּעֲשִׂיָּה יֶשְׁנוֹ בִּלְמִידָה, כָּל שֶׁאֵינוֹ בַּעֲשִׂיָּה אֵינוֹ בִּלְמִידָה. (יבמות קט ע"ב).
אֵין לוֹ אֶלָּא תּוֹרָה – והוא מסתפק בלימוד ואינו מקיים מה שלמד.
מָה טַעַם? – מה הפסוק המוכיח טענה זו.
כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ וגו' – העשייה היא המעידה על לימוד של ממש (וניגודו של דבר).
*
תעז אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן” (משלי יז, טז) – אוֹי לָהֶם לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְאֵין בָּהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם. (יומא עב ע"ב).
“חָכְמָה” – היא התורה (והלב הוא כינוי ליראת שמים).
*
תעח אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כָּל אָדָם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ תוֹרָה וְאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דּוֹמֶה לְגִזְבָּר שֶׁמָּסְרוּ לוֹ מַפְתְּחוֹת הַפְּנִימִיּוֹת וּמַפְתְּחוֹת הַחִיצוֹנוֹת לֹא מָסְרוּ לוֹ – הֵיאָךְ יִכָּנֵס?
הִכְרִיז רַ' יַנַּאי: חֲבָל עַל מִי שֶׁאֵין לוֹ חָצֵר וְשַׁעַר לְחָצֵר עוֹשֶׂה (שבת לא ע"א-ע"ב).
גִּזְבָּר – הממונה על כספים.
מַפְתְּחוֹת הַפְּנִימִיּוֹת – של החדרים הפנימיים שבהם מוחזק הכסף.
חָצֵר – כינוי ליראת שמים שבלב האדם (שאליה מגיעים רק דרך שער הלימוד).
*
תעט אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָא: כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וְאֵין בְּיָדוֹ יִרְאַת חֵטְא – אֵין בְּיָדוֹ כְלוּם. כָּל נַגָּר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ אֶרְגַּלְיָא שֶׁלּוֹ – אֵינוֹ נַגָּר. לָמָּה? – שֶׁקַּפְלָיוֹת שֶׁל תּוֹרָה בְּיִרְאַת חֵטְא, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ” (ישעיה לג, ו) (שמו"ר מ, א).
יוֹדֵעַ – תורה.
אֶרְגַּלְיָא שֶׁלּוֹ – כלי עבודתו.
לָמָּה? – מדוע זקוק אדם ליראת חטא?
קַפְלָיוֹת שֶׁל תּוֹרָה וגו' – רק באמצעות יראת חטא אפשר לזכות בעטרותיה, בכתריה של התורה.
*
תפ הִכְרִיז רַ' אֲלֶכְּסַנְדְּרֵי: מִי מְבַקֵּשׁ חַיִּים? הָיוּ הַכֹּל מִתְכַּנְּסִים וּבָאִים אֶצְלוֹ, וְאָמְרוּ לוֹ: תֵּן לָנוּ חַיִּים. אָמַר לָהֶם: “מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים… נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה” (תהלים לד, יג-יד); שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: הוֹאִיל וְנָצַרְתִּי אֶת לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה – אֵלֵךְ וְאֶתְגָּרֶה בְּשֵׁנָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: “סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב” (שם שם, טו) – וְאֵין “טוֹב” אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ” (משלי ד, ב) (עבודה זרה יט ע"ב).
מְבַקֵּשׁ חַיִּים – רוצה חיים ארוכים וטובים.
“נְצֹר” – שמור.
אֶתְגָּרֶה בְּשֵׁנָה – אאלץ את עצמי לישון (ולא אגיע לדיבור שאינו ראוי).
תַּלְמוּד לוֹמַר – הפסוק שלומדים.
*
תפא מַרְגְּלָא בְּפִי רָבָא: תַּכְלִית חָכְמָה – תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים; שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה וּבוֹעֵט בְּאָבִיו וְאִמּוֹ וּבְרַבּוֹ וּבְמִי שֶּׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: “רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה', שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם” (תהלים קיא י), לְ"לוֹמְדֵיהֶם" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “לְכָל עֹשֵׂיהֶם” (ברכות יז ע"א).
מַרְגְּלָא בְּפִי רָבָא – דיבור שגור ורגיל אצלו.
תַּכְלִית חָכְמָה – מטרת לימוד התורה (היא החוכמה).
קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה – מקרא ומשנה.
בְּמִנְיָן – בגיל.
“לְכָל עֹשֵׂיהֶם” – למי שעושה את המעשים הטובים (ולא מסתפק בלימוד ענייניהם).
*
תפב לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה (אבות א, יז).
הַמִּדְרָשׁ – לימוד התורה כשהוא לעצמו (וראו קטע תעב).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות