דימוי משונה ומתמיה    🔗

בשירו ‘היהודי הנצחי אל ארץ־עמלק’, שנדפס בשנתון ‘תיו שין יוד בית’ (‘דבר’, תל־אביב, תשי"א), עושה אברהם קריב חשבוננו עם אירופה. “ארץ זבת חלאה ובאַש – מופזת דבש הגליל שהדביש”. איני מתכוון להעריך בזה את השיר הנ"ל, המשתרע על שמונה עמודים. איני מתכוון לבחון בזה, אם לן קריב בעומקו של הנושא, אם נתמצה בשבעת פרקי השיר החשבון הגדול. הפעם אייחד הדיבור על טורים אחדים, על פסקה אחת בלבד.

והרי הפסקה, שלה אני מתכוון:

לאמור: אירופה משולה לסיזיפוס. סיזיפוס הרשע מגלגל אבן גדולה ביותר במעלה הר רם בשאול בהתאמצו להעלותה לראש ההר, אך מדי התקרבו אל מחוז חפצו, אל ראש ההר, האבן מתגלגלת למטה, במורדות ההר, והוא מתחיל שוב במאמציו להעלאת האבן וחוזר חלילה. ואירופה הרשעה מתאמצת ביותר להכרית את ישראל, ויש שהיא מתקרבת אל מטרתה זאת, למשל: בשעה שהיא משמידה שש מאות רבוא, אך ‘מלאך־החיים’ מונעה מהפיק זממה – ושוב היא מתחילה לחרוש רעה עלינו ושוב היא משתדלת להשמידנו וחוזר חלילה.

נתעוררתי להגיב על הטורים, שהובאו לעיל, שכן נעשה בשרי חידודים חידודים בקראי אותם. הגע עצמך! את המשל מבריח המוֹטיב של חטא ועונש. סיזיפוס עשה נבלות – ולכן נענש עונש גדול: עינוי זר ומשונה נגזר עליו. בכל כוחו הוא מתאמץ להעלות לראש ההר את האבן הארורה, אך נוקפים יובלות ואין הוא מצליח במאמציו, יען כי הרבה לפשוע בימי חלדו. וכמובן מאליו – כמשל כנמשל. אירופה הרבתה לפשוע – ולכן נענשה. נגזר עליה להתאמץ להשמידנו ולא להצליח במאמציה. נגזר עליה, שתרדפנו באף ותשפוך דמנו; נגזר עליה, ש"תכלה יגיעה להגירנו מארץ־חיים". בכל כוחה מתאמצת אירופה להפיק זממה, כלומר – להשמיד את ישראל מעל פני האדמה, אך יובלות עוברים ואין מאמציה מוכתרים בהצלחה מלאה – והמשורר אברהם קריב, העושה עמה את חשבוננו הגדול, נוד ינוד לה. אמנם בימינו הצליחה לרצוח מיליוני יהודים, אך גם הפעם לא בא הקץ אל עמנו.

דימוי זה וחסר־טעם? יתר מכן: חילול קודש, חילול השם. לדעתי, דברי הפסקה הנדונה בזה אינם אלא גידוף. לריב את ריבנו יצא אברהם קריב, אך הטורים, שעליהם נתייחד הפעם הדיבור, ניאוץ הם לנו.

מעוות הטעון תיקון    🔗

כשהגיע לידי ‘המילון החדש’ של אברהם אבן־שושן – שמחתי. ספרותנו לא זכתה ללכסיקוגרפים רבים ולמילונים רבים – ועל כך אני מיצר ביותר. על כן מברך אני על כל חיבור לכסיקוגרפי־עברי חדש, על כל מילון חדש.

‘המילון החדש’ של אברהם אבן־שושן (הוצאת ‘קרית־ספר’, ירושלים; בסיוע משרד החינוך והתרבות) – ‘מנוקד ומצויר’, המחבר נתכוון לתת לנו “אוצר־מלים שלם של הלשון העברית החיה והספרותית”. גם ‘מונחים בינלאומיים’ נכללו במילון החדש. עשרות יועצים, מומחים ועוזרים – ממורי האוניברסיטה העברית, מאנשי ‘ועד הלשון’, עורכים, סופרים, מדקדקים, לכסיקוגרפים – השתתפו עם אברהם אבן־שושן בחיבור המילון בעסקם “בבדיקת החומר הלשוני ובאיזונו”, “בעיוני דקדוק ולשון”, “בדיוקי ניסוח והגהה”, “בלקט ערכים וניבים”, “בבדיקת הערכים המקצועיים ובעריכתם”.

כאמור לעיל, שמחתי בהגיע לידי המילון החדש. ואולם שמחתי לא ארכה. משהתחלתי לדפדף במילון ולבדוק מקצת ערכיו ה’בינלאומיים' – נמצאתי למד, ששיבושים מצויים בו. ואיני מבין מדוע לא הצליחה המחבר, שנסתייע במומחים רבים, לנפות כראוי את מילונו.

בדקתי כמה עשרות ערכים ‘בינלאומיים’ בלבד. בדיקתי הביאה אותי לידי מסקנה זאת: כל המילון כולו טעון בדיקה. והריני מייחד את הדיבור על שיבושים אחדים, שנתקלתי בהם:

בערך ‘אפרודיטי’ (ע' 77; כרך א') נאמר: “אֵלת היופי והאהבה של היוונים הקדמונים. נקראת גם ונוּס” – ובערך ‘ונוס’ (ע' 335; כרך א') נאמר: “שם אֵלת האהבה והיופי אצל היוונים הקדמונים”. יבין כל מבין, כי הערכים שנזכרו בזה חוברו על ידי בן־אדם מנוער מידיעות במיתולוגיה יוונית־רומית, שכן כל המצוי במקצת מן המקצת אצל מקצוע זה יודע, כי אפרודיטה הייתה אלה יוונית וכי ונוּס הייתה אלה רומית. וכן נמצאתי למד, שהמילון החדש לא נבדק – או לא נבדק כראוי – על ידי בעל ידיעות במיתולוגיה.

בערך ‘כּוֹריאוּס’ נאמר: “משקל בשירה המודרנית, הבנוי קצבים בני שתי הברות, שהראשונה בהן מוטעמת והשנייה בלתי־מוטעמת – – – נקרא גם טרוכיאוס” (ע' 575; כרך ב'). הערך, שהובא בזה, מעיד שמחברו אינו מצוי אצל מטריקה. הכוריאוס אינו משקל; קצב הוא. ואינו קצב מודרני, שכן נזקקו לו משוררים לפני ספירת הנוצרים. ולא זו בלבד שהערך משובש, אלא גם מיותר הוא. כמה קדמונים הבחינו בין טרוֹכיוֹס לכוֹריוֹס, אך אין צורך לצאת בעקבותיהם בימינו במילון פופולארי. מערכת ‘המילון החדש’ נהגה בקוראים מנהג משונה: אין היא מבחינה בין טרוֹכיוֹס לכוֹריוֹס, ובכל זאת נמצא במילון גם את הערך ‘טרוכיאוס’ וגם את הערך ‘כוריאוס’. הערך ‘טרוכיאוס’ הודגם בשני טורים של מאנה, שמשקלם ‘אשכנזי’ (ע' 497; כרך ב'), ואילו הערך ‘כוריאוס’ הודגם בטור של טשרניחובסקי, שמשקלו ‘ספרדי’ (ע' 575; כרך ב'). האפשר לסבור, כי הקוראים העבריים, שאינם מצויים ביותר, כידוע, אצל מונחים מטריים, לא יתבלבלו בעיינם בשני הערכים, הנדונים בזה? והרי יכלה מערכת המילון לוותר על הערך ‘כוריאוס’, המיותר לחלוטין, ולציין בערך ‘טרוכיאוס’, כי הטרוכיוס נקרא גם כוריוס! על כל פנים נמצאתי למד, שהמילון החדש לא נבדק – או לא נבדק כראוי – על ידי מומחה למטריקה.

בערך ‘סמינר’ (ע' 1104; כרך ג') נאמר: “לטינית: סמינריוּם – מפיץ זרעים, מן סמן – זרע”. איני יודע למה נתכוון מחבר הערך בכתבו: “מפיץ זרעים”. המלה הרומית ‘סמינריום’ (seminarium) משמעה – ‘משתלה’. בערך ‘סנוֹבּ’ (ע' 1109; כרך ג') נאמר: “אנגלית, מצירוף המלים הלטיניות: סיני – בלי, נוֹבּיליס – אציל, מיוחס”. מקור המלה ‘סנוב’ טרם נחשף. כנראה – אנגלי הוא. ואולם אם אמנם רומי הוא, ‘סנוב’ אינו תולדת צירוף המלים ‘סיני’ ו’נוביליס' (רק מי שאינו יודע את הלשון הרומית עלול לצרף צירוף כזה!). אלא תולדת צירוף המלים ‘סיני’ (sine) ו’נוביליטאטה' (nobilitate), כלומר: s(ine)nob(ilitate) = ‘ללא אצילות’. בכרך הראשון של המילון מצאתי בשני ערכים (ע' 17, ע' 81) את המלה ‘אקודוקט’ (אל"ף סגולה, וי"ו קמוצה!). כמובן, נתכוון מחברו למלה הרומית ‘אקודוּקט’ (אל"ף פתוחה, וי"ו צרויה; aquaeductus) המסקנה: המילון לא נבדק כראוי על ידי יודע־רומית.

דילטאנטים נכשלים, כידוע, לפרקים דווקא כשהם משתדלים ל’דייק' ולהיות ‘קאתוליים מהאפיפיור’. מי שחיבר את הערך ‘אַמפיבּרכוֹס’ (ע' 57; כרך א') ואת הערך ‘מצנט’ (ע' 884; כרך ג') אינו אלא דילטאנט והוא נכשל דווקא משום שהשתדל להיות ‘מדעי’ ו’מדייק'. הגע עצמך! ‘המילון החדש’ גורס ‘אנפּסט’ במקום ‘אנפּיסטוֹס’ ו’דקטיל' במקום ‘דקטילוֹס’, כלומר: הוא מוותר על ‘אוס’ במלים, המסתיימות ביוונית ב־’אוֹס' (והשיטה הזאת – נכונה היא!). אך אינו מסתפק ב’אַמפיבּרך' והוא מעניק (כנראה – honoris causa) – ‘אוֹס’ למלה, שאינה מסתיימת ב־’אוס' ביוונית, כלומר: המלה היוונית ‘אמפיבּרכיס’ ‘מתיוונת’ ומופיעה כ’אַמפיברכוֹס' (ע' 57, כרך א'; ע' 792, כרך ג'), וכן פושט מיצינאס (Maecenas) את צורתו המקורית ולובש צורה ‘מלוטנת’ ומופיע… כמצנוּס.

ממחברי־מילונים יש לדרוש, שיגישו לקוראיהם דברים סדורים כל צורכם ומתוקנים כל צורכם, ויש לדקדק עמם כחוט השערה. בני־אדם רבים מאוד נזקקים למילון – ולכן עשויים ערכי־מילון משובשים להכשיל רבים. כאמור, לא בדקתי אלא כמה עשרות ערכים. השיבושים, שציינו ברשימתי זאת, טעונים, כמובן, תיקון לאלתר. ואולם, כמדומה לי, אין להסתפק בכך. המילון כולו טעון בדיקה.