יחד עם הקמת מישרד ממשלתי, וחקירת כל הנושאים בצוות (אלה שהזכרתי ואחרים), אין להשאיר את הדברים לדרג הממשלתי בלבד, ולו רק מן הטעם הפשוט שהממשלה מסורבלת ואיטית.

לכן, עיקר העבודה היום בידי הנשים. דיברתי על הצורך לרכז את כל הפעולות לקידום־האשה באירגון אחד. כרגע, נראה לי כי האירגון היחידי המסוגל לטפל בכך הוא – התנועה־לשיחרור־האשה, או התנועה למען־חברה־מחודשת, כי שתי תנועות אלו מבטאות אותו דבר: שינויים בחברה, לטובת שני המינים. גם תנועה לשיחרור־הגבר היא תנועה לאותה מטרה. לכן, כל המלגלגים הטוענים כי חייבת לקום תנועה־לשיחרור־הגבר, טוענים בדיוק מה שטוענות הנשים: יש לשחרר גם את הגבר וגם את האשה.

אחד הדברים הרציניים ביותר שעל הנשים בישראל ליטול על עצמן, הוא גיוס תקציב אחד, ואימוץ קו ארצי אחד. התנועה היא למען השיחרור, אבל אין היא מגדירה את המשתתפים בתנועה. יימצאו בתנועה גם גברים וגם נשים, אם־כי אפשר שיתקיימו קבוצות קטנות ל"הגברת המודעות" לכל מין בנפרד. 

הקבוצות הקטנות יעסקו בחיזוק הנשים, ומבחינה זו אפשר שימשיכו להוות מיני קבוצות־טיפול פסיכולוגיות. אך יש להישמר מאד מלהסתפק בכך. אין כל ערך ממשי לקבוצות־מלל, שאינן משגרות את האנשים הפעילים החוצה – כדי להילחם לשינויים באופן יעיל וממשי.

לכן, יש להתייחם אל “התנועה” כאל כל מוסד אירגוני אחר, ולשוות לה מעמד על־ידי הנהלה רצינית, וגוף מצומצם שישמש כוועד-פועל.

גוף רציני של לוחמים לשיחרור ממוסכמות, חייב לעבוד בתיאום עם הממשלה, וחייב להכתיב לממשלה. הוא חייב גם לממן ייעוץ והגנה מישפטית למיקרים המקופחים על־ידי החוק. ייעוץ מישפטי יעיל ומהיר חייב היה להינתן כבר היום על-ידי הממשלה. קשה לסלוח לממשלה על שלא נעשה הדבר עד כה, בבחינת מעט הצדק לנשים, שדיני־האישות החמירו עימן.

הסעד המישפטי חייב להיות קשור גם בסעד ממשי שיוענק לנשים, נגד פחדים ממשיים מפני בעלים היורדים לחייהן. לכן חייב להינתן ייעוץ פסיכולוגי חינם – בתנאי שיינתן על־ידי נשים משוחררות, מיקצועיות, או על־ידי גברים המבינים את מצבה המיוחד של האשה, והמכירים בכך שהיא חייבת להתקיים באופן עצמי, ולא רק כרעייה־אם.

גם סעד כספי חייב להינתן לנשים שאינן רואות לפניהן דרך להישאר במיסגרת הנישואין. אשה המגיעה לשלב של בריחה מן הבעל – אין טעם להעניק לה עצות כדי שתחזור. במרבית המיקרים היא זקוקה לסעד כספי ונפשי – כדי להמשיך לברוח; כי החזרתה לביתה רק תחדש את הסבל. (עצות לבני־הזוג, בכל מיסגרת שהיא, יש להן ערך מירבי לפני הנישואין.)

כדי לחסוך סבל בשלבים הראשונים של הפירוד, חייב להימצא במדינה מוסד אשר ישמש מעין “מיקלט” (בדומה לערי־המיקלט שהיו לאבותינו) להגנה על האשה עד המישפט.

“מיקלט” כזה כבר קיים, למשל, באנגליה. בכתב־העת האנגלי “Woman’s Own” מה־4.5.74, קראתי על מיקרה טראגי של אשה נרדפת מדירה לדירה על־ידי בעל קנאי, שלא רצה להיפרד ממנה. לא הועילו כל הדירות שהתחבאה בהן. המשטרה וכל ידידיה לא האמינו לסיפוריה על אכזריות בעלה – כי לא נראתה להם סבירה. אנשים שהאמינו לה והשתתפו בצערה, ברחו מפניה שמא “חיוך מיקרי כלפיה, יעלה להם ביוקר” (כך היא מדווחת). לאחר שהגיע הבעל אל ביתה האחרון, שהצליחה לרכוש בשארית כספה, וכמעט רצח אותה במהלומות – שוכנעה עובדת סוציאלית שהאשה זקוקה להגנה היא העבירה אותה ואת שלושת ילדיה למוסד הנמצא במערב־לונדון, Women’s Aid Centre Chiswick (מרכז לעזרת נשים). למיקלט זה לא הגיע בעלה, ושם נרפאה ושבה לאיתנה.

לבתי־מיקלט כאלה, יש ערך מעשי מכמה בחינות. הם מגינים על הנשים באופן פיסי. הם מבטיחים כי ייערך פיקוח מתמיד על שלום האשה, ועל גורל ילדיה. הפיקוח יוכל גם להבטיח דיווח לבתי-הדין על מצבה האמיתי של האשה (וימנע עלילות־דברים מצד בעלים המאשימים נשים באי־שפיות או בבגידה, וכו'). והחשוב מכל: בית־מיקלט כזה ישמש תמיכה מוסרית בתקופה של משבר. במיסגרת הנוכחית של קיפוח כללי של האשה בנישואין – חשוב שיהא לה לפחות ביטחון מסויים בכך שקיים במדינה בית אשר יקבל אותה לזרועותיו, גם אם החוק אינו לצידה.

סיכום    🔗

בהחלטת האו"ם מיום 6.1.72 אגו מוצאים פנייה אל המדינות החברות, “לרתום את כל אמצעי־הקשר ההמוניים לשם שינוי הדימויים הבסיסיים על ‘גבריות’ ו’נשיות', אשר יוצרים מיכשול ומחסום בפני השתתפותם המלאה של גברים ונשים במיכלול התפקידים המישפחתיים, הכלכליים והציבוריים.”¹ שנת 1975 הוכרזה עתה כשנה לקידום ענייני האשה. יש לראות בכל זה גיבוי מצד הנהלת חבר־העמים למאבקי ה"שיחרור". אין ספק כי אנו נמצאים בשלב מכריע בתהליך האוולוציה של שינוי האשה. אין גם ספק בכך, ששלב זה, לאחר שיתבצע – ישפיע מצידו השפעה מכרעת על המדע. כתוצאה, ישתנו מדעים משום שישתנו ההנחות. כשם שאחרי פרויד הושפעו כל המדעים מהתיזות הפסיכואנליטיות שלו, כך יוליד ביטול ה"ייחוד" של האשה (שהושפע, כפי שהראיתי מפרויד) תורה פסיכולוגית חדשה – כי כל ה"התנהגות"² תשתנה.

שינויי־שרשרת יחולו אחר־כך בכל שאר המדעים העוסקים ב"אדם". עדיין מוקדם לחזות את השפעת ה"שיחרור" על הסטטיסטיקה, אך אין ספק כי חדירת הנשים לשטחים חדשים, וחדירת הגברים לשטחים חדשים, תשנה את הדיווחים ואת הנתונים של מדעי־חברה רבים, ותשאיר עקבות ממין חדש, בהיסטוריה של העתיד.