א דָּרַשׁ רַב נַחֲמָן בְּרַ' חִסְדָּא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: " וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם (בראשית ב, ז) – בִּשְׁנֵי יוֹ"דִין? שְׁנֵי יְצָרִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֶחָד יֵצֶר טוֹב וְאֶחָד יֵצֶר רַע (ברכות סא ע"א).
שְׁנֵי יוֹ"דִין – ולא נכתבה המילה ביו"ד אחת (“ויצר”).
*
ב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שְׁתֵּי כְּלָיוֹת יֵשׁ בּוֹ בְּאָדָם, אַחַת יוֹעַצְתּוֹ לְטוֹבָה וְאַחַת יוֹעַצְתּוֹ לְרָעָה.
וּמִסְתַּבֵּר שֶׁטּוֹבָה לִימִינוֹ וְרָעָה לִשְׂמֹאלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ” (קהלת י, ב) (ברכות סא ע"א).
כְּלָיוֹת – שבהן לפי האמונה העממית שוכן המוסר.
*
ג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: קָשֶׁה יֵצֶר הָרַע שֶׁאֲפִלּוּ יוֹצְרוֹ קְרָאוֹ רַע, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו” (בראשית ח, כא) (קידושין ל ע"ב).
קָשֶׁה – אלים, תקיף.
*
ד אָמַר רַ' חִיָּא רַבָּה: עֲלוּבָה הִיא הָעִסָּה שֶׁנַּחְתּוֹמָהּ מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהִיא רָעָה. שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו” (בראשית ח, כא). אַבָּא יוֹסֵי הַתּוֹרְתִי אָמַר: עָלוּב הוּא הַשְּׂאוֹר, שֶׁמִּי שֶׁבָּדָא אוֹתוֹ מֵעִיד עָלָיו שֶׁהוּא רַע, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ” (תהלים קג, יד). חֲכָמִים אָמְרוּ: עֲלוּבָה הַנְּטִיעָה, שֶׁמִּי שֶׁנְּטָעָהּ מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהִיא רָעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַה' צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה” (ירמיה יא, יז) (בר"ר לד, כא).
עֲלוּבָה וגו' – בזוי הוא הבצק שהאופה אותו אומר עליו שהוא רע (כעדות הקב"ה על יצר האדם).
שְׂאוֹר – השמרים המתסיסים את הבצק כדי שיתפח.
בָּדָא – לש.
נְטִיעָה – שתיל.
*
ה “לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר” (תהלים פא, י) – אֵיזֶהוּ אֵל זָר שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה יֵצֶר הָרַע (שבת קה ע"ב).
“בְךָ” – מילה הנדרשת במשמעות של: בתוכך, בגופך.
*
ו אָמַר רָבָא: יֵצֶר הָרַע בִּתְחִלָּה קְרָאוֹ “הֵלֶךְ” וּלְבַסּוֹף קְרָאוֹ “אוֹרֵחַ”, וּלְבַסּוֹף קְרָאוֹ “אִישׁ”, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ” (שמואל ב יב, ד), וְנֶאֱמַר: “וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו” (שם) (סוכה נב ע"ב).
קְרָאוֹ – קרא לו, כינה אותו.
הֵלֶךְ – מי שמגיע לזמן קצר ויוצא.
אֹרֵחַ – השוהה במקום כלשהו זמן ארוך יחסית.
אִישׁ – בעל הבית. שֶׁנֶּאֱמַר וגו' – והפסוק נקרא כמטפורה שעניינה ביצר הרע ההולך ותופס לו מקום בלב האדם.
*
ז אָמַר רַ' אַסִּי: יֵצֶר הָרַע בִּתְחִלָּה דּוֹמֶה לְחוּט שֶׁל עַכָּבִישׁ וּלְבַסּוֹף דּוֹמֶה כַּעֲבוֹתוֹת הָעֲגָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֺן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה” (ישעיה ה, יח) (סוכה נב ע"ב; בר"ר כב, ו).
חוּט שֶׁל עַכָּבִישׁ – שהוא דק וכמעט לא מורגש.
עֲבוֹתוֹת – חבלים עבים.
“בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא” – חבלי השקר, שהם החבלים הדקיקים.
*
ח כָּךְ אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע: הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ: עֲשֵׂה כָּךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ: עֲשֵׂה כָּךְ, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ: לֵךְ וַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה – וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד (שבת קה ע"ב; נידה יג ע"ב).
אֻמָּנוּתוֹ – מומחיותו, דרכו.
כָּךְ – דבר קטן, חטא של מה בכך.
*
ט יֵצֶר הָרַע רֹאשׁוֹ מָתוֹק וְסוֹפוֹ מַר (ירושלמי שבת יד, ג).
רֹאשׁוֹ מָתוֹק – ראשיתו נעימה.
*
י אָמַר רַב: יֵצֶר הָרַע דּוֹמֶה לִזְבוּב וְיוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי מִפְתְּחֵי הַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: “זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ” (קהלת י, א) (ברכות סא ע"א).
שְׁנֵי מִפְתְּחֵי הַלֵּב – שני החדרים שבלב, שעל פתח שניהם עומד יצר הרע.
“זְבוּבֵי” וגו' – פסוק העוסק בהרס שגורמים זבובי מוות (המשולים ליצר הרע) לשמן משובח (הוא האדם).
*
יא אָמַר רַ' אַמִּי: אֵין יֵצֶר רַע מְהַלֵּךְ לִצְדָדִים, אֶלָּא בְּאֶמְצַע פְּלַטְיָא, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹאֶה אָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו, מְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ, מְתַלֶּה בַּעֲקֵבוֹ – הוּא אוֹמֵר: זֶה שֶׁלִּי!
אָמַר רַ' אָבִין: כָּל מִי שֶׁמְּפַנֵּק אֶת יִצְרוֹ בְּנַעֲרוּתוֹ סוֹפוֹ לִהְיוֹת מָנוֹן עָלָיו בְּזִקְנוּתוֹ. מָה טַעַם? “מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן” (משלי כט, כא) (בר"ר כב, ו).
בְּאֶמְצַע פְּלַטְיָא – באמצע הרחוב (ולא בשוליו).
מְמַשְׁמֵשׁ וגו' – משפשף את עיניו כדי ליפות את מראן, מתעסק דרך קבע בתסרוקתו או הולך תוך הרמת עקב ובגנדרנות.
זֶה שֶׁלִּי – אדם זה ייפול בחלקי.
כָּל מִי וגו' – מי שממלא בצעירותו את תאוותיו של היצר, סופו שהיצר שולט בו.
מָה טַעַם? – מה הפסוק המוכיח קביעה זו?
*
יב אָמַר רָבָא: מְקֻבָּלִים אָנוּ, שֶׁאֵין יֵצֶר הָרַע שׁוֹלֵט אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁעֵינָיו רוֹאוֹת (סוטה ח ע"א).
מְקֻבָּלִים אָנוּ – בידינו מסורת שקיבלנו מאבותינו.
*
יג “תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה” (משלי כג, כו) – מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁאֹל מִיִּשְׂרָאֵל הַלֵּב וְהָעֵינַיִם שֶׁיִּהְיוּ אַחֲרָיו? לְפִי שֶׁהָעֲבֵרָה תְּלוּיָה בָּהֶם: זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם” (במדבר טו, לט) – הָעַיִן וְהַלֵּב שְׁנֵי סַרְסוֹרִים שֶׁל עֲבֵרָה הֵם (במ"ר י, ב).
“תְּנָה בְנִי” וגו' – דברי הקב"ה לישראל.
לִשְׁאֹל – לבקש.
“תָתוּרוּ” – תלכו. סַרְסוֹרִים – מתווכים.
*
יד אֵין יֵצֶר הָרַע תָּאֵב אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר לוֹ (ירושלמי יומא ו, ד).
תָּאֵב – מתאווה.
*
טו אָמַר ר' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הוּא שָׂטָן, הוּא יֵצֶר הָרַע, הוּא מַלְאָךְ הַמָּוֶת (בבא בתרא טז ע"א).
הוּא וגו' – כל המנויים כאן אחד הם.
*
טז אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: יֵצֶר הָרַע מְסִיתוֹ לְאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמֵעִיד עָלָיו לָעוֹלָם הַבָּא (סוכה נב ע"ב).
מְסִיתוֹ – מסית אותו (לחטוא).
מֵעִיד עָלָיו – מעיד נגדו במשפט.
*
יז אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוּס לְרַבִּי: מֵאֵימָתַי יֵצֶר הָרַע שׁוֹלֵט בָּאָדָם – מִשְּׁעַת יְצִירָה אוֹ מִשְּׁעַת יְצִיאָה? אָמַר לוֹ: מִשְּׁעַת יְצִירָה. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן בּוֹעֵט בִּמְעֵי אִמּוֹ וְיוֹצֵא! אֶלָּא מִשְּׁעַת יְצִיאָה. אָמַר רַבִּי: דָּבָר זֶה לִמְּדַנִי אַנְטוֹנִינוּס, וּמִקְרָא מְסַיְּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ” (בראשית ד, ז) (סנהדרין צא ע"ב).
אַנְטוֹנִינוּס – שר רומי (ויש אומרים שהוא הקיסר מרקוס אאוּרליוס), שמקורות רבים מספרים על קשריו המיוחדים עם רבי יהודה הנשיא.
יְצִירָה – ברחם אמו.
יְצִיאָה – לאוויר העולם.
מִקְרָא מְסַיְּעוֹ – יש פסוק המוכיח את דבריו.
“לַפֶּתַח” – בעת הלידה.
*
יח בּוֹא וּרְאֵה בִּגְדִי אוֹ בְּטָלֶה, כֵּיוָן שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַבְּאֵר הוּא חוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו, לְפִי שֶׁאֵין יֵצֶר הָרַע בִּבְהֵמָה; אֲבָל הַתִּינוֹק – יֵצֶר הָרַע זוֹרְקוֹ בְּבַת רֹאשׁוֹ: מַנִּיחַ יָדוֹ עַל גַּבֵּי נָחָשׁ אוֹ עַל גַּבֵּי עַקְרָב וְעוֹקְצוֹ, מַנִּיחַ יָדוֹ עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים וְנִכְוֶה (אדר"נ, נו"א, טז).
חוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו – נרתע אחורנית כדי לא ליפול לבאר.
זוֹרְקוֹ בְּבַת רֹאשׁוֹ – תוקף אותו בפתאומיות (ומזיק לעצמו).
*
יט “בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ” (משלי טז, ז) – רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר: זֶה יֵצֶר הָרַע. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם גָּדֵל עִם חֲבֵרוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים בְּכֶרֶךְ – וְהוּא קוֹשֵׁר לוֹ אַהֲבָה; וְזֶה גָּדֵל עִם אָדָם מִנַּעֲרוּתוֹ עַד זִקְנוּתוֹ, אִם מְצָאוֹ בְּתוֹךְ שִׁבְעִים – הוּא מַפִּילוֹ, בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים – הוּא מַפִּילוֹ; הוּא שֶׁדָּוִד אָמַר: “מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי… וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ” (תהלים לה, י). אָמַר רַ' אַחָא: וְכִי יֵשׁ גַּזְלָן גָּדוֹל מִזֶּה? וְאָמַר שְׁלֹמֹה: “אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם” (משלי כה, כא) – מִלַּחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמֵימֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה (בר"ר נד, א).
בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם – כך מנהגו של עולם.
בְּכֶרֶךְ – יחדיו.
קוֹשֵׁר לוֹ אַהֲבָה – נעשים חברים (אחרי זמן קצר יחסית).
וְזֶה – יצר הרע.
אִם מְצָאוֹ וגו' – אם יצר הרע יכול לגרום לאדם לחטוא בגיל שבעים.
מַפִּילוֹ – מביאו לחטוא.
מִלַּחְמָהּ וגו' – סתום את פיו של יצר הרע בלימוד תורה (המשולה ללחם ולמים).
*
כ “כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו” (בראשית ח, כא) – וְאִם תֹּאמַר: לָמָּה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵצֶר הָרַע שֶׁכָּתוּב בּוֹ “כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו” וּמִי יוּכַל לַעֲשׂוֹתוֹ טוֹב? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ רַע. לָמָּה? תִּינוֹק הָיִיתָ וְלֹא חָטָאתָ, נִתְגַּדַּלְתָּ וְחָטָאתָ. וְאִם תֹּאמַר: אֵין אָדָם יָכוֹל לִשְׁמֹר עַל עַצְמוֹ – אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כַּמָּה דְּבָרִים קָשִׁים יֵשׁ בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִיֵּצֶר הָרַע וּמָרִים מִמֶּנּוּ, וְאַתֶּם מַמְתִּיקִים אוֹתָם. אֵין לְךָ מַר מִן הַתֻּרְמוּס, וְאַתָּה שׁוֹקֵד לְשָׁלְקוֹ וּלְהַמְתִּיקוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים בְּמַיִם עַד שֶׁהוּא מָתוֹק; וּמָה מָרִים שֶׁבָּרָאתִי אוֹתָם אַתָּה מְמַתְּקָם לְצָרְכְּךָ, יֵצֶר הָרַע הַמָּסוּר בְּיָדְךָ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! (תנחומא בראשית, ז).
נִתְגַּדַּלְתָּ – גדלת, התבגרת.
הַתֻּרְמוּס – ירק מר במיוחד.
לְשָׁלְקוֹ וּלְהַמְתִּיקוֹ – להרתיח אותו במים וכך להסיר את מרירותו.
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה – שאתה יכול להפוך אותו לטוב.
*
כא אָמַר רַ' יִצְחָק: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם” (בראשית ו, ה).
אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ” (תהלים לז, לב); וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵין יָכוֹל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “ה' לֹא יַעֲזְבֶנּוּ בְיָדוֹ” (שם שם, לג) (סוכה נב ע"א-ע"ב; קידושין ל ע"ב).
מִתְחַדֵּשׁ – מופיע מחדש (כאילו נאמר בפסוק “בכל יום ויום”).
“רָשָׁע” – הוא יצר הרע.
עוֹזְרוֹ – מסייע (לאדם).
יָכוֹל לוֹ – מתגבר עליו.
*
כב אָמַר רַ' יִצְחָק: “מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו” (איכה ג, לט) – אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת אֲנִינוּתוֹ שֶׁל אָדָם יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו (קידושין פ ע"ב).
אֲנִינוּתוֹ – אבלו (והוא מדרש על הפסוק כאילו נאמר בו כי גם האדם האבל מתפתה לחטוא).
*
כג אָמְרוּ: שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה גָּדוֹל יֵצֶר הָרַע מִיֵּצֶר טוֹב. מִמְּעֵי אִמּוֹ שֶׁל אָדָם הוּא גָּדֵל וּבָא עִמּוֹ, הִתְחִיל מְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת – אֵין מְמַחֶה בְּיָדוֹ; הוֹרֵג נְפָשׁוֹת – אֵין מְמַחֶה בְּיָדוֹ; הוֹלֵךְ לִדְבַר עֲבֵרָה – אֵין מְמַחֶה בְּיָדוֹ; לְאַחַר שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה נוֹלָד יֵצֶר טוֹב, כֵּיוָן שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּתוֹת, אוֹמֵר לוֹ: רֵיקָא! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת” (שמות לא, יד); הוֹרֵג נְפָשׁוֹת – אוֹמֵר לוֹ: רֵיקָא, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ” (בראשית ט, ו); הוֹלֵךְ לִדְבַר עֲבֵרָה – אוֹמֵר לוֹ: רֵיקָא, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת” (ויקרא כ, י).
בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְחַמֵּם אֶת עַצְמוֹ וְהוֹלֵךְ לִדְבַר זִמָּה, כָּל אֵיבָרָיו נִשְׁמָעִים לוֹ; וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִדְבַר מִצְוָה הִתְחִילוּ מִתְעַצְּלִין לוֹ כָּל אֵבָרָיו; מִפְּנֵי שֶׁיֵּצֶר הָרַע שֶׁבְּמֵעָיו מֶלֶךְ הוּא עַל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים שֶׁבָּאָדָם, וְיֵצֶר טוֹב אֵינוֹ דּוֹמֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים (אדר"נ, נו"א, טז).
גָּדוֹל – מבוגר.
מִמְּעֵי אִמּוֹ – מרגע הלידה (וראו קטע יז).
מְמַחֶה – מוחה, מנסה לעכב.
דְּבַר עֲבֵרָה – חטא בתחום המיני, מעשה של זימה.
שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה – הוא גיל החיוב במצוות.
רֵיקָא – שוטה, בער.
הוּא אוֹמֵר – כתוב בתורה.
מְחַמֵּם אֶת עַצְמוֹ – מגרה את יצריו ותאוותו.
כָּל אֵיבָרָיו – איברי גופו.
בְּמֵעָיו – בתוך גופו.
מָאתַיִם וגו' – מספר איברי הגוף לפי מסורתם של חז"ל.
חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים – ואין מי שמקשיב לדבריו.
*
כד אָמַר רָמִי בַּר אַבָּא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט” וגו' (קהלת ט, יד)? “עִיר קְטַנָּה” – זֶה הַגּוּף; “וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט” – אֵלּוּ הָאֵיבָרִים; “וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ” (שם) – זֶה יֵצֶר הָרַע; “וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים” (שם) – אֵלּוּ עֲווֹנוֹת; “וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם” (קהלת ט, טו) – זֶה יֵצֶר טוֹב; “וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ” (שם) – זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים (נדרים לב ע"ב).
“עִיר קְטַנָּה” וגו' – הפסוק כולו נדרש כאלגוריה.
“מְצוֹדִים” – מחסומים. “וּמִלַּט” – הציל.
*
כה אָמַר רַ' לֵוִי בַּר חַמָּא אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרַע; אִם נְצָחוֹ – מוּטָב, וְאִם לָאו – יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה; אִם נְצָחוֹ – מוּטָב, וְאִם לָאו – יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע; אִם נְצָחוֹ – מוּטָב, וְאִם לָאו – יַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה (ברכות ה ע"א).
יַרְגִּיז – יעורר, ישסה.
מוּטָב – טוב ויפה.
יַזְכִּיר וגו' – ייזכר ביום המוות שהוא גם יום הדין (והדבר יביא לתבוסת יצר הרע).
*
כו שָׁנָה דְּבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: בְּנִי, אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה, מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ; אִם אֶבֶן הוּא – נִמּוֹחַ, אִם בַּרְזֶל הוּא – מִתְפּוֹצֵץ (סוכה נב ע"ב).
שָׁנָה וגו' – אמר חכם מבית המדרש של ר' ישמעאל.
פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל – פגש בך יצר הרע.
נִמּוֹחַ – נשחק, נמס.
*
כז אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' בַּנָּאָה: אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל! שֶׁבִּזְמַן שֶׁהֵם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים יִצְרָם מָסוּר בְּיָדָם וְאֵין הֵם מְסוּרִים בְּיַד יִצְרָם (עבודה זרה ה ע"ב).
מִשּׁוּם – בשם.
יִצְרָם מָסוּר בְּיָדָם – הם שולטים על יצר הרע.
*
כח “עַל דַּעְתְּךָ כִּי לֹא אֶרְשָׁע וְאֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל” (איוב י, ז) – אָמַר רָבָא: בִּקֵּשׁ אִיּוֹב לִפְטֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּרָאתָ שׁוֹר – פַּרְסוֹתָיו סְדוּקוֹת, בָּרָאתָ חֲמוֹר – פַּרְסוֹתָיו קְלוּטוֹת, בָּרָאתָ גַּן עֵדֶן בָּרָאתָ גֵּיהִנּוֹם, בָּרָאתָ צַדִּיקִים וּבָרָאתָ רְשָׁעִים – מִי מְעַכֵּב עַל יָדְךָ?
וּמָה הֵשִׁיבוּ לוֹ חֲבֵרָיו לְאִיּוֹב? “אַף אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי אֵל” (שם טו, ד) – בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵצֶר הָרַע, בָּרָא לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין (בבא בתרא טז ע"א).
“עַל דַּעְתְּךָ” וגו' – הפסוק נדרש כקובע כי יודע אתה שאיני רשע, שהרי הכול ממך וביכולתך היה למנוע זאת.
לִפְטֹר… מִן הַדִּין – לשחרר מן החובה לעמוד למשפט אחרי המוות (ולהיענש על חטאים).
סְדוּקוֹת – מפוצלות לשניים (כשאר הבהמות הכשרות).
קְלוּטוֹת – מחוברות כיחידה אחת (כבהמות הטמאות).
מִי מְעַכֵּב וגו' – מי מונע ממך (לעשות בני אדם צדיקים בלבד).
“אַף אַתָּה” וגו' – פסוק הנדרש כגינוי לאיוב על מיעוט יראת השמים שלו.
תּוֹרָה תַּבְלִין – התורה היא סם, תרופה, כנגד יצר הרע.
*
כט רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יֵצֶר הָרַע דּוֹמֶה לְבַרְזֶל שֶׁהֱטִילוּהוּ בְּתוֹךְ הָאוּר; כָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּתוֹךְ הָאוּר – עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ כָּל כֵּלִים שֶׁיִּרְצוּ; אַף כָּךְ יֵצֶר הָרַע אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בִּלְבַד, שֶׁהֵם כָּאֵשׁ (אדר"נ, נו"א, טז).
הֱטִילוהו וגו' – השליכו אותו לתוך אש לוהטת.
אֵין לוֹ תַּקָּנָה וגו' – ניתן לתקן אותו רק בעזרת התורה, המשולה לאש.
*
ל אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לִמְקוֹם אֱרֵימוֹן שֶׁהוּא מְשֻׁבָּשׁ בִּגְיָסוֹת. מָה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? הוֹשִׁיב בּוֹ קוּסְטַרְיָנוֹס בִּשְׁבִיל לְשָׁמְרוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תּוֹרָה קְרוּיָה אֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה” (שמות כד, יב), יֵצֶר הָרַע קָרוּי אֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם” (יחזקאל לו, כו); תּוֹרָה אֶבֶן וְיֵצֶר הָרַע אֶבֶן – הָאֶבֶן תִּשְׁמֹר אֶת הָאֶבֶן (ויק"ר לה, ה).
מְקוֹם אֱרֵימוֹן וגו' – אזור שומם מוצף גדודי שודדים.
קוּסְטַרְיָנוֹס – שומרים היושבים במבצר.
הָאֶבֶן תִּשְׁמֹר אֶת הָאֶבֶן – התורה תציל את האדם מיצר הרע.
*
לא אָמַר רַ' אֶלְעַאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, וְיִלְבַּשׁ שְׁחֹרִים וְיִתְעַטֵּף שְׁחֹרִים, וְיַעֲשֶׂה מָה שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ – וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא (חגיגה' טז ע"א).
שְׁחֹרִים – בגדי אבל (שלא יכירוהו, ואולי הבגדים אף יכניעו את יצרו).
חָפֵץ – מתאווה.
בְּפַרְהֶסְיָא – בגלוי ובפומבי.
*
לב אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: אֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאִים פְּנֵי גֵּיהִנּוֹם לְעוֹלָם. מְשָׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׂדֶה זִבּוֹרִית, בָּאוּ בְּנֵי אָדָם וּשְׂכָרוּהָ בַּעֲשָׂרָה כֹּרִים חִטִּים בְּשָׁנָה. זִבְּלוּהָ, עֲדָרוּהָ, הִשְׁקוּהָ וְכִסְּחוּהָ – לֹא הִכְנִיסוּ מִמֶּנָּה אֶלָּא כֹּר אֶחָד חִטִּים בַּשָּׁנָה. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: מַהוּ זֶה? אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, אַתָּה יוֹדֵעַ בַּשָּׂדֶה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ, שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא הִכְנַסְתָּ מִמֶּנָּה כְּלוּם, וְעַכְשָׁו שֶׁזִבַּלְנוּהָ וְכִסַּחְנוּהָ וְהִשְׁקֵינוּהָ מַיִם – לֹא הִכְנַסְנוּ מִמֶּנָּה אֶלָּא כֹּר אֶחָד חִטִּים בִּלְבַד. כָּךְ עֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לוֹמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יוֹדֵעַ בְּיֵצֶר הָרַע שֶׁהוּא מֵסִית בָּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ” (תהלים קג, יד) (אדר"נ, נו"א, טז).
רוֹאִים פְּנֵי גֵּיהִנּוֹם – יורדים (כעונש) לגיהינום.
זִבּוֹרִית – שאיכותה גרועה.
שְׂכָרוּהָ בַּעֲשָׂרָה כֹּרִים – שכרו את השדה כדי לתת ממנה לבעליה כ־4000 ליטר חיטים.
כִּסְּחוּהָ – כרתו ממנה את הקוצים שבה.
הִכְנִיסוּ מִמֶּנָּה – הפיקו ממנה.
אַתָּה יוֹדֵעַ וגו' – ועל כן אין מקום להעניש את בני ישראל על כניעתם ליצר הרע (שנמשל בשדה).
*
לג אָמַר ר' שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי: אוֹי לִי מִיּוֹצְרִי וְאוֹי לִי מִיִּצְרִי! (ברכות סא ע"א).
אוֹי לִי וגו' – אוי לי אם אשמע לעצת היצר ואיענש על ידי יוצרי (הקב"ה), אך אוי לי על שאיני יכול להימנע ממחשבות טורדניות שמעורר יצרי.
*
לד “וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ” (דברים ו, ו) – מִכָּאן הָיָה רַ' יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: צָרִיךְ אָדָם לְהַשְׁבִּיעַ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁכָּךְ אַתָּה מוֹצֵא בְּכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁהִשְׁבִּיעוּ אֶת יִצְרָם. בְּאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר: “הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ” (בראשית יד, כב-כג); בְּבֹעַז הוּא אוֹמֵר: “וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי, חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר” (רות ג, יג); בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: “וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי ה' כִּי אִם ה' יִגֳּפֶנּוּ אוֹ יוֹמוֹ יָבֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה” (שמואל א כו, י); בֶּאֱלִישָׁע הוּא אוֹמֵר: “חַי ה'… אִם אֶקָּח” (מלכים ב ה, טז) (ספרי דברים, לג).
מִכָּאן – מפסוק זה (המזכיר את הלב).
לְהַשְׁבִּיעַ אֶת יִצְרוֹ – להישבע כנגד היצר ולומר לו שלא ייכנע לו.
אַבְרָהָם – נשבע (“הרימותי ידי”) שלא ייגע בממון.
בֹּעַז – נשבע (“חי ה'”) שלא יתקרב אל רות.
דָּוִד – נשבע שלא יפגע בשאול.
אֱלִישָׁע – נשבע שלא ייקח תשלום תמורת שירותיו.
*
לה אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ (אבות ד, א).
כּוֹבֵשׁ – מתגבר, מנצח.
*
לו “אַשְׁרֵי הָאִישׁ” (תהלים א, א) – אַשְׁרֵי לְמִי שֶׁהוּא אִישׁ וְכוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ (עבודה זרה יט ע"א).
אִישׁ – אדם, גבר בעל עוצמה (וראו בקטע הקודם).
*
לז “גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ” (תהלים קג, כ) – כְּגוֹן רַ' צָדוֹק וַחֲבֵרָיו.
רַ' צָדוֹק תְּבָעַתּוּ מַטְרוֹנָה אַחַת. אָמַר לָהּ: חָלַשׁ לִי לִבִּי וְאֵינִי יָכוֹל, יֵשׁ דָּבָר לַאֲכִילָה? אָמְרָה לוֹ: יֵשׁ דָּבָר טָמֵא. אָמַר לָהּ: מָה בְּכָךְ, מִי שֶׁעוֹשֶׂה זֶה אוֹכֵל זֶה. הִסִּיקָה אֶת הַתַּנּוּר וְהִנִּיחָה שָׁם אֶת הָאֹכֶל. עָלָה וְיָשַׁב בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר. אָמְרָה לוֹ: מָה זֶה? אָמַר לָהּ: מִי שֶׁעוֹשֶׂה זֶה נוֹפֵל בָּזֶה, אָמְרָה לוֹ: אִלּוּ יָדַעְתִּי, לֹא צִעַרְתִּיךָ כָּל כָּךְ (קידושין מ ע"א).
חֲבֵרָיו – כגון אלו הנזכרים בקטעים לח, מ.
תְּבָעַתּוּ מַטְרוֹנָה – גבירה רומית דרשה ממנו שישכב עמה.
דָּבָר טָמֵא – מאכל לא כשר כלשהו.
מָה בְּכָךְ וגו' – אין זה משנה עוד, ומי שעומד לחטוא בדבר אחד – יחטא גם באחר.
הַתַּנּוּר – מעין טבּוּן גדול לבישול מזון.
מִי שֶׁעוֹשֶׂה וגו' – מי שיחטא בניאוף ייענש באש (הגיהינום).
אִלּוּ יָדַעְתִּי וגו' – אילו ידעתי שהדבר כה פסול בעיניך, לא הייתי גורמת לך צער בבקשתי.
*
לח רַ' עֲקִיבָא, כְּשֶׁהָלַךְ לְרוֹמִי, שִׁגֵּר לוֹ הַשִּׁלְטוֹן שְׁתֵּי נָשִׁים יָפוֹת. רְחָצוּן וְסָכוּן וְקִשְּׁטוּן כְּכַלּוֹת חֲתָנִים, וְהָיוּ מִתְנַפְּלוֹת עָלָיו כָּל הַלַּיְלָה; זֹאת אוֹמֶרֶת: חֲזֹר אֶצְלִי, וְזֹאת אוֹמֶרֶת: חֲזֹר אֶצְלִי. הָיָה יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶן וּמְרַקֵּק, וְלֹא פָּנָה אֲלֵיהֶן. הָלְכוּ לָהֶן וְהִקְבִּילוּ לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן, וְאָמְרוּ לוֹ: שָׁוֶה לָנוּ הַמָּוֶת מִשֶּׁתִּתְּנֵנוּ לָאִישׁ הַזֶּה. שָׁלַח וְקָרָא לוֹ. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָשִׂיתָ עִם הַנָּשִׁים הַלָּלוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹשִׂים לַנָּשִׁים – לֹא יָפוֹת הֵן? לֹא בְּנוֹת אָדָם כְּמוֹתְךָ הֵן? מִי שֶׁבָּרָא אוֹתְךָ לֹא בָּרָא אוֹתָן? אָמַר לוֹ: מָה אֶעֱשֶׂה, רֵיחָן בָּא אֵלַי כִּבְשַׂר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וּשְׁרָצִים (אדר"נ, נו"א, טז).
שִׁגֵּר לוֹ וגו' – שלח אליו (כדי לפתותו ולביישו).
סָכוּן – משחו אותן בבשמים.
חֲזֹר – בוא, התקרב.
מְרַקֵּק – יורק (ביטוי של זלזול).
הִקְבִּילוּ – קבלו, התלוננו.
שָׁוֶה לָנוּ וגו' – מוטב לנו למות ולא להיות בחברת ר' עקיבא.
*
לט רַ' עֲקִיבָא הָיָה מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה. פַּעַם אַחַת נִדְמָה לוֹ הַשָּׂטָן כְּאִשָּׁה בְּרֹאשׁ הַדֶּקֶל. תָּפַס בַּדֶּקֶל וְהִתְחִיל מְטַפֵּס וְעוֹלֶה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַדֶּקֶל – הִנִּיחוֹ; אָמַר לוֹ: אִלְמָלֵא הִכְרִיזוּ עָלֶיךָ בָּרָקִיעַ: “הִזָּהֲרוּ בְּרַ' עֲקִיבָא וּבְתוֹרָתוֹ” – עָשִׂיתִי דָּמֶיךָ שְׁתֵּי מָעִין.
רַ' מֵאִיר הָיָה מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה. פַּעַם אַחַת נִדְמָה לוֹ הַשָּׂטָן כְּאִשָּׁה עוֹמֶדֶת בְּעֵבֶר הַנָּהָר. לֹא הָיָה שָׁם גֶּשֶׁר – תָּפַס בַּמֶּצֶר וְהִתְחִיל עוֹבֵר בּוֹ וְהוֹלֵךְ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַמֶּצֶר הִנִּיחוֹ. אָמַר לוֹ: אִלְמָלֵא הִכְרִיזוּ בָּרָקִיעַ: “הִזָּהֲרוּ בְּרַ' מֵאִיר וּבְתוֹרָתוֹ” – עָשִׂיתִי דָּמֶיךָ שְׁתֵּי מָעִין (קידושין פא ע"א).
מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה – לועג למי שאינו יכול לכבוש את יצרו.
הִנִּיחוֹ – יצר הרע הרפה ממנו.
עָשִׂיתִי דָּמֶיךָ וגו' – הייתי קובע את מחירך לשתי פרוטות, כלומר: חייך לא היו שווים כלום.
מֶצֶר – חבל המתוח בין שני צִדי הנהר.
*
מ מַעֲשֶׂה בְּרַ' מַתְיָא בֶּן חֶרֶשׁ, שֶׁהָיָה עָשִׁיר וִירֵא שָׁמַיִם וְיוֹשֵׁב כָּל יָמָיו בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּרַ' מֵאִיר רַבּוֹ, וְהָיָה זִיו פָּנָיו מַבְהִיק כְּזֹהַר הַחַמָּה וּקְלַסְתֵּר פָּנָיו דּוֹמֶה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וְאָמְרוּ עָלָיו, שֶׁמִּיָּמָיו לֹא נָשָׂא עֵינָיו לְאִשָּׁה בָּעוֹלָם. פַּעַם אַחַת עָבַר הַשָּׂטָן וְנִתְקַנֵּא בּוֹ, אָמַר: אֶפְשָׁר צַדִּיק בְּלֹא חֵטְא בָּעוֹלָם? מִיָּד עָלָה לַמָּרוֹם, וְעָמַד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַתְיָא בֶּן חֶרֶשׁ מַהוּ לְפָנֶיךָ? אָמַר לוֹ: צַדִּיק גָּמוּר הוּא. אָמַר: תֵּן לִי רְשׁוּת וַאֲנַסֶּנּוּ. אָמַר לוֹ: אֵין אַתָּה יָכוֹל לוֹ. – אַף עַל פִּי כֵן! – נָתַן לוֹ רְשׁוּת.
מִיָּד הָלַךְ וּמְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, נִדְמָה לוֹ כְּאִשָּׁה יָפָה, שֶׁלֹּא הָיְתָה כִּדְמוּתָהּ מֵעוֹלָם מִיְּמוֹת נַעֲמָה אֲחוֹת תּוּבַל קַיִן, שֶׁטָּעוּ בָּהּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. עָמַד לְפָנָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ, הָפַךְ פָּנָיו לַאֲחוֹרָיו; חָזַר הַשָּׂטָן וְהָלַךְ כְּנֶגֶד פָּנָיו. הֶחֱזִיר פָּנָיו לְצַד אַחֵר וְהַשָּׂטָן כְּנֶגֶד פָּנָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁמִּתְהַפֶּכֶת לְכָל הַצְּדָדִים, אָמַר בְּלִבּוֹ: מִתְיָרֵא אֲנִי, שֶׁמָּא יִתְגַּבֵּר עָלַי יֵצֶר הָרַע וְיַחֲטִיאֵנִי. מָה עָשָׂה אוֹתוֹ צַדִּיק? קָרָא לְאֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶׁהָיָה מְשַׁמְּשׁוֹ, אָמַר לוֹ: בְּנִי, לֵךְ וְהָבֵא לִי אֵשׁ וּמַסְמְרִים. כֵּיוָן שֶׁהֱבִיאָם לוֹ הֶעֱבִיר הַמַּסְמְרִים בָּאֵשׁ וּנְעָצָם בְּעֵינָיו. כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַשָּׂטָן כָּךְ, נִזְדַּעֲזַע וְנָפַל לַאֲחוֹרָיו, וְהָלַךְ מֵעָלָיו. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִרְפָאֵל שַׂר שֶׁל רְפוּאוֹת, אָמַר לוֹ: לֵךְ וּרְפָא עֵינָיו שֶׁל מַתְיָא בֶּן חֶרֶשׁ. בָּא רְפָאֵל וְעָמַד לְפָנָיו. אָמַר לוֹ מַתְיָא: מִי אַתָּה? אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא רְפָאֵל הַמַּלְאָךְ, שֶׁשְּׁלָחַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְרַפְּאוֹת אֶת עֵינֶיךָ. אָמַר לוֹ: הַנִּיחֵנִי, מָה שֶׁהָיָה הָיָה. חָזַר רְפָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּךְ וְכָךְ אָמַר לִי מַתְיָא בֶּן חֶרֶשׁ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֵךְ וֶאֱמֹר לוֹ: מֵהַיּוֹם וְאֵילָךְ אַל תִּירָא, אֲנִי עָרֵב לְךָ בַּדָּבָר שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בְּךָ יֵצֶר רַע כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מַתְיָא בֶּן חֶרֶשׁ מִפִּי הַמַּלְאָךְ קִבֵּל רְפוּאָתוֹ וְנִתְרַפֵּא (תנחומא בובר חוקת, הוספה א; ילק"ש לבראשית, קסא).
קְלַסְתֵּר – מראה.
לֹא נָשָׂא עֵינָיו לְאִשָּׁה – לֹא הביט באישה.
מַהוּ לְפָנֶיךָ? – איך הוא נחשב בעיניך?
נַעֲמָה וגו' – בראשית ד, כב, מי שלפי מסורת אגדית גרמה למלאכי שרת לרדת לארץ ולחטוא עמה (בראשית ו, ב).
הֶחֱזִיר – סובב.
מִתְהַפֶּכֶת לְכָל הַצְּדָדִים – באה מכל צד וצד.
רְפָאֵל – המלאך הממונה על הרפואה.
הַנִּיחֵנִי – עזוב אותי.
*
מא מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה זָהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית. שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ זוֹנָה בִּכְרַכֵּי הַיָּם שֶׁנּוֹטֶלֶת אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים בִּשְׂכָרָהּ. שִׁגֵּר לָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים וְקָבְעָה לוֹ זְמַן. כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ בָּא וְיָשַׁב לוֹ עַל פֶּתַח בֵּיתָהּ. נִכְנְסָה שִׁפְחָתָהּ וְאָמְרָה לָהּ: אוֹתוֹ אָדָם שֶׁשִּׁגֵּר לָךְ אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים בָּא וְיָשַׁב עַל פֶּתַח הַבַּיִת. אָמְרָה לָהּ: יִכָּנֵס. נִכְנַס. הִצִּיעָה לוֹ שֶׁבַע מִטּוֹת, שֵׁשׁ שֶׁל כֶּסֶף וְאַחַת שֶׁל זָהָב, וּבֵין כָּל אַחַת וְאַחַת סֻלָּם שֶׁל כֶּסֶף, וְעֶלְיוֹן שֶׁל זָהָב. וְעָלְתָה וְיָשְׁבָה עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה כְּשֶׁהִיא עֲרֻמָּה – וְאַף הוּא עָלָה לֵשֵׁב עָרֹם כְּנֶגְדָּהּ. בָּאוּ אַרְבַּע צִיצִיּוֹתָיו וְטָפְחוּ לוֹ עַל פָּנָיו. נִשְׁמַט וְיָשַׁב לוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע – וְאַף הִיא נִשְׁמְטָה וְיָשְׁבָה עַל גַּבֵּי קַרְקַע. אָמְרָה לוֹ: גַּפָּהּ שֶׁל רוֹמִי, שֶׁאֵינִי מַנִּיחָתְךָ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי – מָה מוּם רָאִיתָ בִּי? אָמַר לָהּ: הָעֲבוֹדָה, שֶׁלֹּא רָאִיתִי אִשָּׁה יָפָה כְּמוֹתֵךְ; אֶלָּא מִצְוָה אַחַת צִוָּנוּ ה' אֱלוֹהֵינוּ, וְצִיצִית שְׁמָהּ, וְכָתוּב בָּהּ: “אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם… אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם” (במדבר טו, מא) שְׁתֵּי פְּעָמִים: אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִפָּרַע, וַאֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לְשַׁלֵּם שָׂכָר; וְעַכְשָׁו נִדְמוּ עָלַי כְּאַרְבָּעָה עֵדִים. אָמְרָה לוֹ: אֵינִי מַנִּיחָתְךָ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי מָה שִׁמְךָ, וּמָה שֵׁם עִירְךָ, וּמָה שֵׁם רַבְּךָ, וּמָה שֵׁם בֵּית מִדְרָשְׁךָ שֶׁאַתָּה לוֹמֵד בּוֹ תּוֹרָה. כָּתַב וְנָתַן בְּיָדָהּ. עָמְדָה וְחִלְּקָה כָּל נְכָסֶיהָ, שְׁלִישׁ לְמַלְכוּת וּשְׁלִישׁ לַעֲנִיִּים וּשְׁלִישׁ נָטְלָה בְּיָדָהּ, חוּץ מֵאוֹתָן מַצָּעוֹת, וּבָאָה לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, צַוֵּה עָלַי וְיַעֲשׂוּנִי גִּיֹּרֶת. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, שֶׁמָּא עֵינַיִךְ נָתַתְּ בְּאֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים? הוֹצִיאָה כְּתָב מִיָּדָהּ וְנָתְנָה לוֹ. אָמַר לָהּ: לְכִי זְכִי בְּמִקָּחֵךְ.
אוֹתָן מַצָּעוֹת שֶׁהִצִּיעָה לוֹ בְּאִסּוּר הִצִּיעָה לוֹ בְּהֶתֵּר (מנחות מד ע"א; ספרי במדבר, קטו).
זָהִיר – מקפיד.
צִיצִית – על בגדו.
כְּרַכֵּי הַיָּם – עיר מרוחקת המצויה מעבר לים.
נוֹטֶלֶת – לוקחת.
טָפְחוּ – הכו.
נִשְׁמַט – נפל.
גַּפָּהּ שֶׁל רוֹמִי – לשון שבועה (בשמה של אלת האהבה הרומית אגפה).
אֵינִי מַנִּיחָתְךָ – לא אעזוב אותך.
מָה מוּם – איזה פגם.
הָעֲבוֹדָה – לשון שבועה (במקדש).
לִפָּרַע – להעניש.
נִדְמוּ עָלַי וגו' – ארבע הציציות נראו לי כארבעה שיעידו נגדי על המעשה.
לְמַלְכוּת – מס לשלטון.
אוֹתָן מַצָּעוֹת – הסדינים והשמיכות שהיו על מיטתה.
צַוֵּה וגו' – התר לגייר אותי.
עֵינַיִךְ נָתַתְּ – חשקת.
זְכִי בְּמִקָּחֵךְ – את ראויה לקבל את מה ששילמת בעבורו.
בְּאִסּוּר – לשם זנות.
בְּהֶתֵּר – כאשתו החוקית.
*
מב רַ' חֲנִינָא וְרַ' יוֹנָתָן הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. הִגִּיעוּ לִשְׁנֵי שְׁבִילִים, אֶחָד פָּתוּחַ לְפִתְחָהּ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וְאֶחָד פָּתוּחַ לְפִתְחוֹ שֶׁל בֵּית זוֹנוֹת. אָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: נֵלֵךְ עַל פִּתְחָהּ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁיִּצְרָהּ שָׁחוּט; אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: נֵלֵךְ עַל פִּתְחוֹ שֶׁל בֵּית זוֹנוֹת וְנִכְבֹּשׁ יִצְרֵנוּ וּנְקַבֵּל שָׂכָר.
כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְשָׁם רָאוּ שֶׁהַזּוֹנוֹת נִתְחַבְּאוּ מִפְּנֵיהֶם. אָמַר לוֹ: זֶה מִנַּיִן לְךָ? אָמַר לוֹ: “מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה” (משלי ב, יא) (עבודה זרה יז ע"א-ע"ב).
שְׁנֵי שְׁבִילִים – צומת דרכים.
פָּתוּחַ – עובר על פתח.
יִצְרָהּ שָׁחוּט – כבר נכבש יצר עבודה זרה ואין זה פיתוי לעבור לידה.
נִכְבֹּשׁ יִצְרֵנוּ – נתגבר על היצר.
נִתְחַבְּאוּ מִפְּנֵיהֶם – לא יצאו לקראתם (כיוון שידעו שלא יפנו אליהן).
זֶה מִנַּיִן לְךָ? – כיצד ידעת שלא נחטא?
מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וגו' – התורה (נושא המשפט) שומרת על האדם גם מענייני זימה.
*
מג רַב כָּהֲנָא הָיָה מוֹכֵר קְלָתוֹת. תְּבָעַתּוּ מַטְרוֹנָה אַחַת. אָמַר לָהּ: אֵלֵךְ וַאֲקַשֵּׁט אֶת עַצְמִי. עָלָה וְנָפַל מֵעֲלִיָּה לָאָרֶץ. בָּא אֵלִיָּהוּ קִבְּלוֹ. אָמַר לוֹ: הִטְרַחְתַּנִי אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. אָמַר לוֹ: מִי גָּרַם לִי? הָעֲנִיּוּת. נָתַן לוֹ כְּלִי מָלֵא דֵּינָרִים (קידושין מ ע"א).
קְלָתוֹת – סלים (לשימוש נשים).
תְּבָעַתּוּ וגו' – ראו קטע לז.
אֲקַשֵּׁט – אכין.
נָפַל – קפץ (מעליית הגג).
בָּא אֵלִיָּהוּ וגו' – ותפס אותו בטרם נמחץ על האדמה.
הִטְרַחְתַּנִי – גרמת לי טורח רב כשנאלצתי להגיע ממרחק רב.
מִי גָּרַם לִי – מי הביא אותי להזדקק לעסוק במכירת סלים לנשים.
*
מד פַּעַם אַחַת הֵבִיאוּ שְׁבוּיוֹת לִנְהַרְדְּעָא. הֶעֱלוּ אוֹתָן לַעֲלִיָּתוֹ שֶׁל רַב עַמְרָם הֶחָסִיד וְסִלְּקוּ אֶת הַסֻּלָּם מִלִּפְנֵיהֶן. עָבְרָה אַחַת מֵהֶן בָּעֲלִיָּה וְנָפַל אוֹר דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה. נָטַל רַב עַמְרָם אֶת הַסֻּלָּם, שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים עֲשָׂרָה לְהַגְבִּיהוֹ, וְהִגְבִּיהוֹ לְבַדּוֹ, וְהָיָה הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה בּוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַסֻּלָּם נִפְשַׁח וְהִגְבִּיהַּ קוֹלוֹ: “אֵשׁ בְּבֵית עַמְרָם!” בָּאוּ הַתַּלְמִידִים וְאָמְרוּ לוֹ: בִּיַּשְׁתָּנוּ! אָמַר לָהֶם: מוּטָב שֶׁתִּתְבַּיְּשׁוּ בְּעַמְרָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא תִּתְבַּיְּשׁוּ מִמֶּנִּי בָּעוֹלָם הַבָּא. הִשְׁבִּיעַ אֶת יִצְרוֹ שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ. יָצָא מִמֶּנּוּ כְּעַמּוּד שֶׁל אֵשׁ. אָמַר לוֹ: רְאֵה, שֶׁאַתָּה אֵשׁ וַאֲנִי בָּשָׂר – וַאֲנִי גִּבּוֹר מִמְּךָ (קידושין פא ע"א).
שְׁבוּיוֹת – נשים יהודיות שנפדו משבי.
עֲלִיָּתוֹ – עליית הגג.
סִלְּקוּ – הוציאו (כדי שאיש לא יוכל להגיע אל השבויות).
נָפַל אוֹר – בגלל יופייה הרב.
הָאֲרֻבָּה – החלון.
נָטַל – לקח.
נִפְשַׁח – פיסק את רגליו ועצר.
בִּיַּשְׁתָּנוּ – בגלל הלהיטות שגילה רב עמרם בניסיונו להגיע אל השבויה.
*
מה אַבַּיֵּי שָׁמַע אָדָם אֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשָּׁה: נַשְׁכִּים וְנֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ. אָמַר: אֵלֵךְ וְאַפְרִישֵׁם מֵאִסּוּר. הָלַךְ אַחֲרֵיהֶם שָׁלוֹשׁ פַּרְסָאוֹת בַּאֲגַם. כְּשֶׁנִּפְטְרוּ זֶה מִזֶּה, שָׁמַע שֶׁאָמְרוּ: דַּרְכֵּנוּ רְחוֹקָה וְחֶבְרָתֵנוּ עֲרֵבָה. – אָמַר אַבַּיֵּי: אִלּוּ שׂוֹנְאִי הָיָה בִּמְקוֹמָם, לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ. הָלַךְ וְנִתְלָה בִּבְרִיחַ הַדֶּלֶת וְנִצְטַעֵר. בָּא זָקֵן אֶחָד וְשָׁנָה לוֹ: כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל הֵימֶנּוּ (סוכה נב ע"א).
אַפְרִישֵׁם מֵאִסּוּר – אמנע מהם לחטוא (משום שחשד בהם).
שָׁלוֹשׁ פַּרְסָאוֹת – כשנים עשר ק"מ.
אֲגַם - אזור של צמחיית מים עבותה.
נִפְטְרוּ – נפרדו.
דַּרְכֵּנוּ רְחוֹקָה וגו' – ארוכה היתה הדרך, אך החברה הנעימה הקלה עלינו.
אִלּוּ שׂוֹנְאִי וגו' – לוּ אני הייתי שם (ודיבר על עצמו בגוף שלישי ובשינוי), לא הייתי יכול להתאפק מלחטוא.
נִתְלָה – נשען.
נִצְטַעֵר – על שלא מצא בעצמו כוח לכבוש את יצרו כאותו אדם.
הַגָּדוֹל – במעלתו הרוחנית.
יִצְרוֹ גָּדוֹל הֵימֶנּוּ – ולכן אתה חשבת על מעשה איסור, ואילו הם התכוונו רק להליכה יחדיו.
*
מו פְּלֵימוֹ הָיָה רָגִיל לוֹמַר בְּכָל יוֹם: “חֵץ בְּעֵינֶיךָ, הַשָּׂטָן”. פַּעַם אַחַת בָּא הַשָּׂטָן בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים וְנִדְמָה לוֹ כְּעָנִי וְקָרָא עַל הַפֶּתַח. הוֹצִיאוּ לוֹ פַּת. אָמַר לוֹ: “בְּיוֹם כְּגוֹן זֶה – הַכֹּל מִבִּפְנִים וַאֲנִי מִבַּחוּץ?”. הִכְנִיסָהוּ וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו פַּת. אָמַר: “יוֹם כְּגוֹן זֶה – הַכֹּל אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן וַאֲנִי לְעַצְמִי?” נְטָלוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן. הָיָה יוֹשֵׁב וּמַעֲלֶה עַל גּוּפוֹ שְׁחִין וַאֲבַעְבּוּעוֹת וְעוֹשֶׂה דְּבָרִים מְאוּסִים. אָמְרוּ לוֹ: שֵׁב יָפֶה. אָמַר לָהֶם: תְּנוּ לִי כּוֹס. נָתְנוּ לוֹ כּוֹס. נִתְחַמֵּם וְהִתְחִיל זוֹרֵק לְתוֹכוֹ כִּיחוֹ וְנִיעוֹ. גָּעֲרוּ בּוֹ. נָפַל וּמֵת. יָצָא קוֹל: “פְּלֵימוֹ הָרַג נֶפֶשׁ!” בָּרַח פְּלֵימוֹ חוּץ לָעִיר וְנִתְחַבֵּא. הָלַךְ הַשָּׂטָן אַחֲרָיו. נָפַל לְפָנָיו. כְּשֶׁרָאָה הַשָּׂטָן שֶׁהוּא מִצְטַעֵר, נִתְגַּלָּה לוֹ וְאָמַר: מִפְּנֵי מָה אַתָּה רָגִיל לוֹמַר כָּךְ?
– אֶלָּא הֵיאָךְ אֹמַר?
– אֱמֹר: יִגְעַר ה' בְּךָ, הַשָּׂטָן! (קידושין פא ע"א-ע"ב).
“חַץ בְּעֵינֶיךָ, הַשָּׂטָן” – לשון התגרות, איני פוחד ממך.
קָרָא עַל הַפֶּתַח – וביקש אוכל או נדבה.
וַאֲנִי לְעַצְמִי – ולא ליד כל בני הבית.
דְּבָרִים מְאוּסִים – מעוררי גועל.
נִתְחַמֵּם וגו' – עלה חום גופו והחל פולט רוק ונזלת.
נָפַל לְפָנָיו – השתחווה (פלימו), מחשש שנתגלה בידי מישהו.
נִתְגַּלָּה לוֹ – גילה לו את זהותו.
יִגְעַר וגו' – דברי הנביא (זכריה ג, ב).
*
מז רַ' חִיָּא בַּר אָשֵׁי, כָּל פַּעַם שֶׁהָיָה נוֹפֵל עַל פָּנָיו הָיָה רָגִיל לוֹמַר: “הַמָּקוֹם יַצִּילֵנִי מִיֵּצֶר הָרַע”. פַּעַם אַחַת שָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ, אָמְרָה: "הֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים שֶׁהוּא פָּרוּשׁ מִמֶּנִּי – וְלָמָּה הוּא אוֹמֵר כָּךְ? פַּעַם אַחַת יָשַׁב וְלָמַד בְּגִנָּתוֹ. נִתְקַשְּׁטָה אִשְׁתּוֹ, עָבְרָה וְיָשְׁבָה לְפָנָיו. אָמַר לָהּ: מִי אַתְּ? אָמְרָה לוֹ: חֲרוּתָא אֲנִי, וְהַיּוֹם חָזַרְתִּי לְכָאן מִן הַדֶּרֶךְ. תְּבָעָהּ. אָמְרָה לוֹ: הָבֵא לִי רִמּוֹן זֶה מֵרֹאשׁ הֶעָנָף. קָפַץ וְהֵבִיא לָהּ.
כְּשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מַסֶּקֶת הַתַּנּוּר. עָלָה וְיָשַׁב בְּתוֹכוֹ. אָמְרָה לוֹ: זוֹ מָה הִיא? אָמַר לָהּ: כָּךְ וְכָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה. אָמְרָה לוֹ: אֲנִי הָיִיתִי. לֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ עַד שֶׁנָּתְנָה לוֹ סִימָן. אָמַר לָהּ: אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי לְאִסּוּר נִתְכַּוַּנְתִּי.
כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִתְעַנֶּה, עַד שֶׁמֵּת בְּאוֹתָהּ מִיתָה (קידושין פא ע"ב).
נוֹפֵל עַל פָּנָיו – בסוף תפילתו, כדי לומר את בקשותיו האישיות.
הַמָּקוֹם – הקב"ה.
פָּרוּשׁ מִמֶּנִי – בלא יחסי אישות.
נִתְקַשְּׁטָה – בלבוש מפתה.
חֲרוּתָא – שמה של זונה מפורסמת.
תְּבָעָה – דרש שתקיים עמו יחסי מין.
תַּנּוּר – ראו קטע לז.
הִשְׁגִּיחַ – שם לב לדבריה.
סִימָן – הרימון.
מִתְעַנֶּה – בצום ואבל.
אוֹתָהּ מִיתָה – בשל התעניות והצער.
*
מח אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שְׁנָּתַן עֵינָיו בְּאִשָּׁה אַחַת וְהֶעֱלָה לִבּוֹ טִינָא. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ לָרוֹפְאִים. אָמְרוּ: אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁתִּבָּעֵל לוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים: יָמוּת – וְאַל תִּבָּעֵל לוֹ.
– תַּעֲמֹד לְפָנָיו עֲרֻמָּה.
– יָמוּת וְאַל תַּעֲמֹד לְפָנָיו עֲרֻמָּה.
– תְּסַפֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר.
– יָמוּת וְאַל תְּסַפֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר (סנהדרין עה ע"א).
אִשָּׁה אַחַת – אשת איש אחר.
טִינָא – חשק עז (המסכן את הלב).
אֵין לוֹ וגו' – אפשר לרפא אותו רק אם ישכב עם אותה האישה.
תְּסַפֵּר וגו' – תדבר מבלי שיראנה.
*
מט אָמַר רַ' נַחֲמָן בַּר חָנִין: כָּל מִי שֶׁהוּא לָהוּט אַחַר בֻּלְמוֹס שֶׁל עֲרָיוֹת סוֹף שֶׁמַּאֲכִילִין אוֹתוֹ מִבְּשָׂרוֹ (בר"ר מא, ז).
לָהוּט וגו' – מתאווה באורח קיצוני אחר נשים.
סוֹף וגו' – סופו שהוא חוטא בגילוי עריות עם בנות משפחתו (כמסופר על לוט).
*
נ אֲפִלּוּ חָסִיד שֶׁבַּחֲסִידִים אֵין מְמַנִּין אוֹתוֹ אֶפִּיטְרוֹפּוֹס עַל עֲרָיוֹת (ירושלמי כתובות א, ח).
אֵין מְמַנִּין וגו' – אין למנותו אחראי בעניין שיש בו חשש לגילוי עריות.
*
נא הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה קָשִׁים מֵעֲבֵרָה. וְסִימָנְךָ – רֵיחַ שֶׁל בָּשָׂר (יומא כט ע"א).
הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה וגו' – מחשבות על חטא בתחום המיני מגרות יותר מן העבירה עצמה.
וְסִימָנְךָ וגו' – והראיה: ריח בשר מגרה אדם רעב יותר מן הבשר עצמו.
*
נב תְּחִלַּת עֲבֵרָה – הִרְהוּר הַלֵּב (דרך ארץ זוטא ה, ה).
*
נג רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יֵצֶר – תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת (סוטה מז ע"א).
שְׂמֹאל דּוֹחָה וגו' – אין להרחיק את יצר המין דחייה מוחלטת, אלא למצוא את דרך הביניים, להרחיק ולקרב בעת ובעונה אחת.
*
נד [מִשֶּׁהָרְגוּ לְיֵצֶר הָרַע שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה] אָמְרוּ: הוֹאִיל וְעֵת רָצוֹן הוּא נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יֵצֶר הָרַע שֶׁל עֲבֵרָה. בִּקְּשׁוּ רַחֲמִים וְנִמְסַר בְּיָדָם. אָמַר לָהֶם נָבִיא: רְאוּ, אִם תַּהַרְגוּ אֶת זֶה יֶחֱרַב הָעוֹלָם. חֲבָשׁוּהוּ אֶצְלָם שְׁלוֹשָׁה יָמִים. נִתְבַּקְּשָׁה בֵּיצָה בַּת יוֹמָהּ לְחוֹלֶה בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא נִמְצְאָה. אָמְרוּ: מָה נַעֲשֶׂה? נַהַרְגֶּנּוּ – יֶחֱרַב כָּל הָעוֹלָם. כָּחֲלוּ אֶת עֵינָיו וְהִנִּיחוּהוּ. וְהוֹעִיל הַדָּבָר לְהָתֵשׁ כּוֹחוֹ (יומא סט ע"ב).
מִשֶּׁהָרְגוּ וגו' – לאחר שעלה בידי חכמים לבטל את הפיתוי לעבוד עבודה זרה (כמסופר שם בתלמוד).
עֵת רָצוֹן – שעה מוצלחת (לבקש בקשות מן הקב"ה).
נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וגו' – נתפלל שגם יצר הרע של תאוות המין יימסר בידי חכמים (ויבוטל).
יֶחֱרַב הָעוֹלָם – כי לא תהיה בו פרייה ורבייה.
חֲבָשׁוּהוּ – אסרו אותו (את היצר).
בֵּיצָה בַּת יוֹמָהּ – ביצה טרייה.
כָּחֲלוּ וגו' – עיוורו אותו ושיחררוהו.
לְהָתֵשׁ – להמעיט ולהחליש.
*
נה שְׁנֵי יְצָרִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ: יֵצֶר עֲבוֹדָה זָרָה וְיֵצֶר זְנוּת. יֵצֶר עֲבוֹדָה זָרָה כְּבָר נֶעֱקַר, וְיֵצֶר זְנוּת הוּא קַיָּם; אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל מִי שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמֹד בִּזְנוּת, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ עָמַד בִּשְׁתֵּיהֶן (שהש"ר ז, א).
נֶעֱקַר – ראו בקטע הקודם.
מַעֲלֶה אֲנִי וגו' – נחשב הוא בעיני.
*
נו רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמַר: “וְהִנֵּה טוֹב” – זֶה יֵצֶר טוֹב, “וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד” (בראשית א, לא) – זֶה יֵצֶר רַע. וְכִי יֵצֶר הָרַע טוֹב מְאוֹד – אֶתְמְהָא! אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁאִלּוּלֵי יֵצֶר הָרַע לֹא בָּנָה אָדָם בַּיִת וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה וְלֹא הוֹלִיד בָּנִים וְלֹא נָשָׂא וְנָתַן. וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר: “וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ” (קהלת ד, ד) (בר"ר ט, ז; קה"ר ג, ג).
“טוֹב מְאֹד” – הוספת תיבת “מאוד” באה להצביע על משהו שנוסף על “והנה טוב”.
אִלּוּלֵי – בלי.
יֵצֶר הָרַע – כאן הכוונה ליצר התחרות, הקניין והמין.
נָשָׂא וְנָתַן – במסחר.
“וְרָאִיתִי” וגו' – הפסוק מלמד כי הקנאה עומדת ביסוד עשייתו הברוכה של האדם.
*
נז רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: עַל שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַקִּנְאָה וְעַל הַתַּאֲוָה וְעַל הָרַחֲמִים (אדר"נ נו"ב, ד).
עוֹמֵד – מתקיים (וראו בקטע הקודם).
*
נח אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בּוֹאוּ וְנַחֲזִיק טוֹבָה לַאֲבוֹתֵינוּ: שֶׁאִלְמָלֵא הֵם לֹא חָטְאוּ, אָנוּ לֹא בָּאנוּ לָעוֹלָם (עבודה זרה ה ע"א).
נַחֲזִיק טוֹבָה – נכיר תודה.
שֶׁאִלְמָלֵא וגו' – לוּ נהגו כמלאכים, שאין בהם יצר המין, לא היו בני אדם נולדים.
*
נט אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יוֹדֵעַ כּוֹחוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע שֶׁהוּא קָשֶׁה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: סַקְּלוּ אוֹתוֹ קִמְעָא בָּעוֹלָם הַזֶּה וַאֲנִי מַעֲבִירוֹ מִכֶּם לֶעָתִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: “סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן” (ישעיה סב, י), וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ, הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי” (שם נז, יד); וְלָעוֹלָם הַבָּא אֲנִי עוֹקְרוֹ מִכֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם” (יחזקאל לו, כו) (במ"ר טו, טז).
קָשֶׁה – אלים ותקיף.
סַקְּלוּ וגו' – כיוון שיצר הרע משול לאבנים, שהן מכשול בדרכו של אדם (כאמור להלן), אפשר לסלק מעט מהן.
מַעֲבִירוֹ – מבטל אותו.
*
ס אֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט לֶעָתִיד לָבוֹא (בר"ר מח, יא).
שׁוֹלֵט – על האדם.
*
סא דָּרַשׁ רַ' יְהוּדָה בְּרַ' אֶלְעַאי: לֶעָתִיד לָבוֹא מְבִיאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיֵצֶר הָרַע וְשׁוֹחֲטוֹ בִּפְנֵי הַצַּדִּיקִים וּבִפְנֵי הָרְשָׁעִים. צַדִּיקִים נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ: רְשָׁעִים נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. הַלָּלוּ בּוֹכִים וְהַלָּלוּ בּוֹכִים; צַדִּיקִים בּוֹכִים וְאוֹמְרִים: הֵיאָךְ יָכֹלְנוּ לִכְבֹּשׁ הַר גָּבוֹהַּ כָּזֶה?! רְשָׁעִים בּוֹכִים וְאוֹמְרִים: הֵיאָךְ לֹא יָכֹלְנוּ לִכְבֹּשׁ אֶת חוּט הַשַּׂעֲרָה הַזֶּה?! וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּמֵהַּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה… גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא” (זכריה ח, ו) (סוכה נב ע"א).
נִדְמֶה לָהֶם – נראה בעיניהם.
חוּט הַשַּׂעֲרָה – דבר דק וקל.
לִכְבֹּשׁ – להתגבר.
תָּמֵהַּ – מתפלא.
*
סב זְמַן נָתַן לְעוֹלָם כַּמָּה שָׁנִים יַעֲשֶׂה בַּאֲפֵלָה, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵּצֶר הָרַע בָּעוֹלָם אֹפֶל וְצַלְמָוֶת בָּעוֹלָם; נֶעֱקַר יֵצֶר הָרַע מִן הָעוֹלָם – “קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ” (איוב כח, ג) (בר"ר פט, א).
זְמַן נָתַן – הקב"ה קצב זמן מוגבל שבו ישררו בעולם חשיכה ואפילה.
נֶעֱקַר – סולק.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות