קצד אָמַר רַ' אַבָּהוּ בַּר זְעִירָא: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁקָּדְמָה לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ… תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם” (תהלים צ, ב-ג) (מד"ת צ, יב; בר"ר א, ד).


גְּדוֹלָה – רבת חשיבות וערך.

“בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ” – לפני בריאת ההרים (והעולם).

*


קצה “טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ” (תהלים כה, ח) – שֶׁמּוֹרֶה דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה. שָׁאֲלוּ לַחָכְמָה: חוֹטֵא מַהוּ עָנְשׁוֹ? אָמְרָה לָהֶם: “חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה” (משלי יג, כא). שָׁאֲלוּ לַנְּבוּאָה: חוֹטֵא מַהוּ עָנְשׁוֹ? אָמְרָה לָהֶם: “הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת” (יחזקאל יח, ד). שָׁאֲלוּ לַתּוֹרָה: חוֹטֵא מַהוּ עָנְשׁוֹ? אָמְרָה לָהֶם: יָבִיא אָשָׁם וְיִתְכַּפֵּר לוֹ. שָׁאֲלוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חוֹטֵא מַהוּ עָנְשׁוֹ? אָמַר לָהֶם: יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר לוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ” – יוֹרֶה לְחַטָּאִים דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה (ירושלמי מכות ב, ו; ילק"ש לתהלים, תשב).


שָׁאֲלוּ לַחָכְמָה – שאלו את ספרות החוכמה (והתשובה מספר משלי).

אָשָׁם – קורבן החוטא (ויקרא פרק ה).

*


קצו בִּשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר הָיוּ בִּרְיוֹנִים, וְהָיוּ מְצַעֲרִים אוֹתוֹ הַרְבֵּה. הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם רַ' מֵאִיר שֶׁיָּמוּתוּ. אָמְרָה לוֹ בְּרוּרְיָה אִשְׁתּוֹ: מָה דַּעְתְּךָ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “יִתַּמּוּ חַטָּאִים” (תהלים קד, לה)? וְכִי כָּתוּב “חוֹטְאִים”? “חֲטָאִים” כָּתוּב; וְעוֹד הַשְׁפֵּל לְסוֹף הַמִּקְרָא: “וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם” (שם) – כֵּיוָן שֶׁיִּתַּמּוּ חֲטָאִים – וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם. אֶלָּא בַּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה – “וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם”! בִּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה (ברכות י ע"א).


בִּרְיוֹנִים – רשעים ובעלי זרוע.

מָה דַּעְתְּךָ – על יסוד מה (אתה מבקש שימותו)?

“חֲטָאִים” כָּתוּב – בכתיב חסר ניקוד אפשר לקרוא “חטאים” הן כצורת רבים של חַטָּא (=אדם שחוטא) והן כצורת רבים של חֵטא.

הַשְׁפֵּל וגו' – רד, המשך במבטך אל סוף הפסוק.

בַּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים – התפלל למענם.

*


קצז בִּשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַ' זֵירָא הָיוּ בִּרְיוֹנִים הַלָּלוּ, וְהָיָה רַ' זֵירָא מְקָרְבָם כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. הִקְפִּידוּ הַחֲכָמִים. כְּשֶׁמֵּת רַ' זֵירָא אָמְרוּ הַבִּרְיוֹנִים: עַד עַכְשָׁו הָיָה קְטִינָא חֲרוּךְ שׁוֹקַיִם מְבַקֵּשׁ עָלֵינוּ רַחֲמִים, עַכְשָׁו מִי יְבַקֵּשׁ עָלֵינוּ רַחֲמִים? הִרְהֲרוּ בְּלִבָּם וְעָשׂוּ תְּשׁוּבָה (סנהדרין לז ע"א).


בִּרְיוֹנִים – רשעים ובעלי זרוע.

הִקְפִּידוּ – לא ראו זאת בעין יפה.

קְטִינָא וגו' – ראו לעיל, חלק שני, פרק יא, קטע תקד.

מְבַקֵּשׁ עָלֵינוּ רַחֲמִים – מתפלל למעננו.

*


קצח רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַ' אֱלִיעֶזֶר: וְכִי אָדָם יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶהוּ יוֹם יָמוּת? אָמַר לָהֶם: וְכָל שֶׁכֵּן, יָשׁוּב הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר – וְנִמְצָא כָּל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה. וְאַף שְׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ: “בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר” (קהלת ט, ח).

אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁזִּמֵּן אֶת עֲבָדָיו לִסְעוּדָה וְלֹא קָבַע לָהֶם זְמַן. פִּקְּחִים שֶׁבָּהֶם קִשְּׁטוּ אֶת עַצְמָם וְיָשְׁבוּ עַל פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ, אָמְרוּ: כְּלוּם חָסֵר לְבֵית הַמֶּלֶךְ? טִפְּשִׁים שֶׁבָּהֶם הָלְכוּ לִמְלַאכְתָּם, אָמְרוּ: כְּלוּם יֵשׁ סְעוּדָה בְּלֹא טֹרַח? פִּתְאוֹם בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲבָדָיו. פִּקְּחִים שֶׁבָּהֶם נִכְנְסוּ לְפָנָיו כְּשֶׁהֵם מְקֻשָּׁטִים, וְהַטִּפְּשִׁים נִכְנְסוּ לְפָנָיו כְּשֶׁהֵם מְלֻכְלָכִים. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ לִקְרַאת פִּקְּחִים וְכָעַס לִקְרַאת טִפְּשִׁים. אָמַר: הַלָּלוּ שֶׁקִּשְּׁטוּ אֶת עַצְמָם לַסְּעוּדָה יֵשְׁבוּ וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ, הַלָּלוּ שֶׁלֹּא קִשְּׁטוּ אֶת עַצְמָם לַסְּעוּדָה יַעַמְדוּ וְיִרְאוּ.

חֲתָנוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַ' מֵאִיר: וְהַלְוַאי, אַף הֵם נִרְאִים כִּמְשַׁמְּשִׁים, אֶלָּא אֵלּוּ וְאֵלּוּ יוֹשְׁבִים, הַלָּלוּ אוֹכְלִים וְהַלָּלוּ רְעֵבִים, הַלָּלוּ שׁוֹתִים וְהַלָּלוּ צְמֵאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ, הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ… הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב” (ישעיה סה, יג-יד) (שבת קנג ע"א).


וְכָל שֶׁכֵּן – אדרבה.

“בְגָדֶיךָ לְבָנִים” – כצבעם של התכריכים (כדי לזכור את יום המוות).

כְּלוּם חָסֵר לְבֵית הַמֶּלֶךְ – והרי אין דבר חסר בארמון ואפשר להכין סעודה מיד.

כְּלוּם יֵשׁ סְעוּדָה בְּלֹא טֹרַח – והרי אי אפשר להכין סעודה בלי לטרוח עליה, דבר שייקח זמן רב.

בִּקֵּשׁ – דרש (שיגיעו לסעודה).

מִשּׁוּם – בשם.

וְהַלְוַאי וגו' – הטיפשים היו שמחים לעמוד בצד, כי אז היו נראים כמלצרים (ולא מתביישים).

אֵלּוּ וָאֵלּוּ – הפיקחים והטיפשים.

*


קצט רַ' יַעֲקֹב אוֹמֵר: הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדּוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בִּפְרוֹזְדּוֹר כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לִטְרַקְלִין.

הוּא הָיָה אוֹמֵר: יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא; וְיָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה (אבות ד, יז).


הַתְקֵן – הכן.

טְרַקְלִין – חדר האורחים המפואר שבתוך הבית (המסמל את העולם הבא).

יָפָה – עדיפה.

קֹרַת רוּחַ – נחת.

*


ר “מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת” (קהלת א, טו) – בָּעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא מְעֻוָּת יָכוֹל לְהִתָּקֵן וּמִי שֶׁהוּא מְחֻסָּר יָכוֹל לְהִמָּנוֹת. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא מִי שֶׁהוּא מְעֻוָּת אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתָּקֵן וּמִי שֶׁהוּא מְחֻסָּר אֵינוֹ יָכוֹל לְהִמָּנוֹת. יֵשׁ מִן הָרְשָׁעִים שֶׁהָיוּ חֲבֵרִים זֶה לָזֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶחָד מֵהֶם הִקְדִּים וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה קֹדֶם מִיתָתוֹ, וְאֶחָד לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה; לֶעָתִיד לָבוֹא נִמְצָא זֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת צַדִּיקִים וְזֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת רְשָׁעִים, וְהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ וְאוֹמֵר: אוֹי לִי! שֶׁמָּא מַשּׂוֹא פָּנִים בַּדִּין? אֲנִי וְזֶה גָּנַבְנוּ כְּאֶחָד, אֲנִי וְזֶה גָּזַלְנוּ כְּאֶחָד וְעָשִׂינוּ כָּל מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁבָּעוֹלָם כְּאֶחָד, וְזֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת צַדִּיקִים וַאֲנִי בַּחֲבוּרַת רְשָׁעִים. מְשִׁיבִין וְאוֹמְרִין לוֹ: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעָשָׂה חֲבֵרְךָ תְּשׁוּבָה? וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: הַנִּיחוּ לִי וְאֵלֵךְ וְאֶעֱשֶׂה תְּשׁוּבָה. אוֹמְרִין לוֹ: אִי שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם! אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְשַׁבָּת, וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לְעֶרֶב שַׁבָּת, אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן מֵעֶרֶב שַׁבָּת מָה יֹאכַל בְּשַׁבָּת? וְהָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְיָם וְהָעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לְיַבָּשָׁה, וְאִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן לוֹ בַּיַּבָּשָׁה מָה יֹאכַל בַּיָּם? וְהָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְמִדְבָּר וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לְיִשּׁוּב. אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן לוֹ מִן הַיִּשּׁוּב מָה יֹאכַל בַּמִּדְבָּר? וְהָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִימוֹת הַגְּשָׁמִים וְהָעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לִימוֹת הַחַמָּה, אִם אֵין אָדָם חוֹרֵשׁ וְזוֹרֵעַ וְקוֹצֵר וּבוֹצֵר בִּימוֹת הַחַמָּה מָה יֹאכַל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – מִיָּד חוֹרֵק שִׁנָּיו וְאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ (קה"ר א, טו; רו"ר ג, ג; מדמ"ש ו, ו; ילק"ש לקהלת, תתקסז).


“מְעֻוָּת” וגו' – אי אפשר לתקן דבר שקולקלה צורתו, ואי אפשר לכלול במניין מי שהחסיר עצמו ממנו.

לֶעָתִיד לָבוֹא – בגן עדן ובגיהינום.

מַשּׂוֹא פָּנִים – העדפה בלתי צודקת של אדם אחד על פני רעהו.

כְּאֶחָד – ביחד.

הַנִּיחוּ לִי – הרשו לי.

אִי – אבוי לך.

מְתַקֵּן – מכין.

יִשּׁוּב – מקום שמיושב באנשים.

אוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ – כאילו מוכן לאכול את עצמו מרוב כעס.

*


רא “כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת” (קהלת ט, ד) – בָּעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא כֶּלֶב יָכוֹל לֵעָשׂוֹת אֲרִי, אֲרִי יָכוֹל לֵעָשׂוֹת כֶּלֶב; אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, מִי שֶׁהוּא כֶּלֶב אֵינוֹ יָכוֹל לֵעָשׂוֹת אֲרִי וּמִי שֶׁהוּא אֲרִי אֵינוֹ יָכוֹל לֵעָשׂוֹת כֶּלֶב (ילק"ש לקהלת תתקפט).


כֶּלֶב, אֲרִי – סמלים לשפלות ולגדוּלה.

לֶעָתִיד לָבוֹא – ראו בקטע הקודם.

*


רב “בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה” (משלי יא, ז) – כָּל זְמַן שֶׁאָדָם חַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַפֶּה לוֹ לִתְשׁוּבָה, מֵת – אָבְדָה תִּקְוָתוֹ. מָשָׁל לְכַת אַחַת לִסְטִים שֶׁהָיְתָה חֲבוּשָׁה בְּבֵית הָאֲסוּרִים, מָה עָשׂוּ? חָתְרוּ חֲתִירָה אַחַת וּבָרְחוּ כֻּלָּם. נִשְׁתַּיֵּר שָׁם אֶחָד מֵהֶם וְלֹא בָּרַח. כֵּיוָן שֶׁבָּא הַשִּׁלְטוֹן הִתְחִיל לְחָבְטוֹ בְּמַקֵּל, אָמַר לוֹ: בִּישׁ גַּדָּא וּשְׁקוּעַ הַמַּזָּל! מַחְתֶּרֶת לְפָנֶיךָ וְאֵין אַתָּה בּוֹרֵחַ? כָּךְ לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָרְשָׁעִים: הַתְּשׁוּבָה לִפְנֵיכֶם – וְלֹא שַׁבְתֶּם? (קה"ר ז, טו; ילק"ש לאיוב, תתקו).


מְצַפֶּה לוֹ לִתְשׁוּבָה – ממתין שיחזור בתשובה.

כַּת אַחַת לִסְטִים – קבוצת שודדים.

חָתְרוּ חֲתִירָה – חפרו מחתרת, מנהרה (לברוח דרכה).

נִשְׁתַּיֵּר – נשאר.

הַשִּׁלְטון – הממונה על האסירים.

בִּישׁ גַּדָּא וגו' – בעל מזל רע ואומלל.

*


רג שְׁנֵי דְּבָרִים קְרוֹבִים לְךָ וּרְחוֹקִים מִמְּךָ, רְחוֹקִים מִמְּךָ וּקְרוֹבִים לְךָ. תְּשׁוּבָה קְרוֹבָה לְךָ וּרְחוֹקָה מִמְּךָ, רְחוֹקָה מִמְּךָ וּקְרוֹבָה לְךָ; מִיתָה קְרוֹבָה לְךָ וּרְחוֹקָה מִמְּךָ, רְחוֹקָה מִמְּךָ וּקְרוֹבָה לְךָ (קה"ר ח, טז).


קְרוֹבִים לְךָ וגו' – בשעה שהם נראים קרובים אליך הם בעצם רחוקים, וכן היפוכו של דבר.

תְּשׁוּבָה וגו' – לעיתים היא נראית פשוטה וקלה לביצוע אך למעשה היא רחוקה וקשה להשגה, ולעיתים להפך.

מִיתָה וגו' – יום המוות לעיתים נראה קרוב אך אפשר להרחיקו על ידי התנהגות טובה, וכן להפך.

*


רד הִלֵּל הָיָה אוֹמֵר: אִם אֵין אֲנִי לִי – מִי לִי? וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי – מָה אֲנִי? וְאִם לֹא עַכְשָׁו – אֵימָתַי? (אבות א, יד).


אִם אֵין אֲנִי לִי וגו' – עלי לדאוג לענייני כי אף אדם אחר לא יעשה זאת.

וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי וגו' – אך בכוחות עצמי בלבד לא אוכל להשיג הרבה.

עַכְשָׁו – בעולם הזה (וראו קטע רא).

*


רה אָמַר רַ' יִצְחָק: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִרְמְיָה: לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה. בָּא וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, הֵיאָךְ אָנוּ עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, בְּאֵילוּ פָּנִים בָּאִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם, לֹא הִכְעַסְנוּ אוֹתוֹ וְלֹא הִקְנַטְנוּ אוֹתוֹ? אוֹתָם הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת שֶׁהָיִינוּ עוֹבְדִים שָׁם עֲבוֹדָה זָרָה אֵינָם קַיָּמִים? בָּא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר כֵּן. אָמַר לוֹ: לֵךְ אֱמֹר לָהֶם: אִם אַתֶּם בָּאִים אֶצְלִי, לֹא אֵצֶל אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם אַתֶּם בָּאִים? (פדר"כ כ"ד, טז).


הִיאָךְ – כיצד.

בְּאֵילוּ פָּנִים בָּאִים – איך נוכל להראות את פנינו.

הַמָּקוֹם – הקב"ה.

בָּאִים אֶצְלִי – חוזרים בתשובה.

*


רו “פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי” (שיר השירים ה, ב) – רַ' יַסָּא אָמַר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, פִּתְחוּ לִי פֶּתַח שֶׁל תְּשׁוּבָה כְּחֻדָּהּ שֶׁל מַחַט וַאֲנִי פּוֹתֵחַ לָכֶם פֶּתַח שֶׁיִּהְיוּ עֲגָלוֹת וּקְרוֹנוֹת נִכְנָסוֹת בּוֹ (שהש"ר לפסוק; ילק"ש לשיר השירים, תתקפח).


“פִּתְחִי לִי” וגו' – עשו צעד ראשון וזעיר (דקיק כחוד של מחט) לכיוון חזרה בתשובה.

פּוֹתֵחַ לָכֶם פֶּתַח – בלבו של הקב"ה.

*


רז אָמַר רַ' פִּינְחָס הַכּוֹהֵן בַּר חַמָּא: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ לְחַיֵּב כָּל בְּרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי ה' וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ” (יחזקאל יח, לב), וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה” (תהלים ה, ה), וְאוֹמֵר: “חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע” (יחזקאל לג, יא), וּבַמֶּה חָפֵץ? לְהַצְדִּיק בְּרִיּוֹתָיו. שֶׁנֶּאֱמַר: “ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ” (ישעיה מב, כא). תֵּדַע לְךָ, שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַבְּרִיּוֹת חוֹטְאִים וּמַכְעִיסִים לְפָנָיו וְהוּא כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה? חוֹזֵר וּמְבַקֵּשׁ לָהֶם סָנֵגוֹר שֶׁיְּלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, וְנוֹתֵן שְׁבִיל לִפְנֵי הַסָּנֵגוֹר; וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בִּימֵי יִרְמְיָהוּ שֶׁאָמַר: “שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ” (ירמיה ה, א); וְכֵן כְּשֶׁחָטְאוּ הַסְּדוֹמִים גִּלָּה לְאַבְרָהָם לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה” (בראשית יח, יז), מִיָּד הִתְחִיל אַבְרָהָם לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סָנֵגוֹרְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע” (שם שם, כג) (תנחומא וירא, ח).


לְחַיֵּב כָּל בְּרִיָּה – למצוא את הבריות חייבים בדין.

חוֹזֵר – משוטט.

נוֹתֵן שְׁבִיל – מצביע על הדרך (שבה יש לומר דברי סנגוריה).

“אִישׁ” – הוא הצדיק (שיסנגר על ירושלים).

*


רח אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן” (משלי ג, לד)? – בָּא לִטַּמֵּא פּוֹתְחִין לוֹ, בָּא לִטַּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ. שָׁנָה דְּבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מוֹכֵר נֵפְט וַאֲפַרְסְמוֹן. בָּא לִמְדֹּד נֵפְט אוֹמֵר לוֹ: מְדֹד אַתָּה לְעַצְמְךָ; בָּא לִמְדֹּד אֲפַרְסְמוֹן אוֹמֵר לוֹ: הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֶמְדֹּד עִמְּךָ כְּדֵי שֶׁנִּתְבַּסֵּם אֲנִי וְאַתָּה (יומא לח ע"ב-לט ע"א).


“אִם לַלֵּצִים” וגו' – פסוק הנדרש כאומר כי המבקש לעשות מעשי ליצנות מרושעים, מניחים לו לעשות זאת לבדו, אך המבקש להצטרף אל האנשים הענווים, זוכה ונושא חן נוסף לפני הקב"ה.

בָּא לִטַּמֵּא וגו' – מי שמבקש לעשות מעשה של טומאה מניחים לו לעשות זאת, אך המבקש לעשות מעשה טהור זוכה לסיוע.

שָׁנָה וגו' – אמר חכם מבית המדרש של ר' ישמעאל.

נֵפְט וַאֲפַרְסְמוֹן – זה ריחו רע וזה בושם מעולה.

לִמְדֹּד – לקנות כמות מדודה.

אוֹמֵר לוֹ – הקונה למוכר.

*


רט “וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה'” (בראשית ד, טז) – יָצָא שָׂמֵחַ. פָּגַע בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר לוֹ: מָה נַעֲשָׂה בְּדִינְךָ? אָמַר לוֹ: עָשִׂיתִי תְּשׁוּבָה וְנִתְפַּשַּׁרְתִּי. הִתְחִיל אָדָם הָרִאשׁוֹן מְטַפֵּחַ עַל פָּנָיו וְאָמַר: כָּךְ הוּא כּוֹחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ! מִיָּד עָמַד אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאָמַר: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, טוֹב לְהֹדוֹת לַה' " (תהלים צב, א-ב) (בר"ר כב, יג).


פָּגַע – פגש.

נִתְפַּשַּׁרְתִּי – השלמתי (עם הקב"ה).

מְטַפֵּחַ – מכה.

“לְהֹדוֹת” – דורש מילה זו מלשון הודאה על חטא ועשיית תשובה.

*


רי “פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם, תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן” (תהלים קב, יח-יט) – מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל הַשָּׁבִים; “וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ” (שם) – שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא אוֹתָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה (ויק"ר ל, ג).


“תְּפִלַּת הָעַרְעָר” – מילים הנדרשות כעוסקות בתפילתם של המערערים על גזר דינם ושבים בתשובה.

בְּרִיָּה חֲדָשָׁה – כאילו נבראו מחדש.

*


ריא “בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר” (איוב לא, לב) – שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹסֵל לִבְרִיָּה אֶלָּא לַכֹּל הוּא מְקַבֵּל. הַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִין בְּכָל שָׁעָה, וְכָל מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִכָּנֵס יִכָּנֵס (שמו"ר יט, ד).


אֵין… פּוֹסֵל לִבְרִיָּה – אינו מונע מאיש (לחזור בתשובה).

הַשְּׁעָרִים – שערי התשובה. מְבַקֵּשׁ – רוצה.

*


ריב רַ' חֲנִינָא בַּר פַּפָּא שָׁאַל אֶת רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַּעַל אַגָּדָה, מַהוּ זֶה שֶׁנֶּאֱמַר: “סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה” (איכה ג, מד)? אָמַר לוֹ: נִמְשְׁלָה תְּפִלָּה כְּמִקְוֶה וְנִמְשְׁלָה תְּשׁוּבָה כַּיָּם; מָה מִקְוֶה זוֹ פְּעָמִים פְּתוּחָה פְּעָמִים נְעוּלָה, כָּךְ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה פְּעָמִים נְעוּלִים פְּעָמִים פְּתוּחִים; אֲבָל הַיָּם הַזֶּה לְעוֹלָם פָּתוּחַ. וְכָל מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִרְחֹץ בּוֹ רוֹחֵץ בּוֹ כָּל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה, כָּךְ שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה לְעוֹלָם פְּתוּחִים (איכ"ר ג, ס; מד"ת סה, ד).


בַּעַל אַגָּדָה – חכם הבקי במיוחד באגדה.

“סַכּוֹתָה” וגו' – חסמת בעזרת ענן את דרכה של התפילה (אל הקב"ה). שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה – שדרכם מגיעה התפילה למרום.

*


ריג “חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ” (תהלים נא, ג) – לְמָה הָיָה דָּוִד דּוֹמֶה? לְמִי שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ מַכָּה, וּבָא אֵצֶל הָרוֹפֵא, וְאָמַר הָרוֹפֵא: אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהִתְרַפְּאוֹת, הַמַּכָּה הִיא גְּדוֹלָה, וְהַדָּמִים בְּיָדְךָ מוּעָטִים. אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, קַח לְךָ כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לִי בָּזֶה, וְהַשְּׁאָר מִשֶּׁלְּךָ, וַעֲשֵׂה עִמִּי חֶסֶד וְרַחֵם עָלַי. וְכֵן אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ” – רַחֲמָן אַתָּה וּכְרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְּשָׁעַי, הַרְבֵּה חֲסָדִים עָשִׂיתָ עִמָּדִי; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים” (שם יז, ז) – מִמְּךָ הָרְפוּאָה, לְפִי שֶׁהַמַּכָּה גְּדוֹלָה תֵּן לִי אִסְפְּלָנִית גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֺנִי” (שם נא, ד) (מד"ת נא, ב; ילק"ש לתהלים, תשסד).


דָּוִד – מחבר ספר תהלים.

דָּמִים – כסף (לתשלום על הטיפול).

בָּזֶה – כאן וכעת.

מְחֵה פְּשָׁעַי – מזמור נא מדבר על החטא בבת שבע.

אִסְפְּלָנִית – תחבושת.

*


ריד אָמַר רַ' לֵוִי: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: “שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ” (הושע יד, ב) (יומא פו ע"א).


גְּדוֹלָה – בעלת חשיבות ועוצמה.

מַגַּעַת – מגיעה.

כִּסֵּא הַכָּבוֹד – שעליו יושב הקב"ה.

*


רטו “שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ” (הושע יד, ב) – דָּרַשׁ רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ: גָּדוֹל כּוֹחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָדָם מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה מִיָּד הִיא עוֹלָה, לֹא עַד עֲשָׂרָה מִילִים וְלֹא עֶשְׂרִים וְלֹא עַד מֵאָה, אֶלָּא עַד מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים. וְלֹא עַד הָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן אֶלָּא עַד הָרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי, וְלֹא עַד הָרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי אֶלָּא שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְכֵן הוֹשֵׁעַ אוֹמֵר: “שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ” (פס"ר, מד).


רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ – יהודה הנשיא.

גָּדוֹל – ראו בקטע הקודם.

עֲשָׂרָה מִילִים – כעשרה ק"מ.

מַהֲלַךְ וגו' – שהוא לפי המדרש המרחק בין הארץ לרקיע הראשון (מבין שבעה).

כִּסֵּא הַכָּבוֹד – ראו בקטע הקודם.

*


רטז אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם רַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם” (יחזקאל א, ח)? – “וְיָדוֹ” כְּתִיב, זֶה יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁפְּרוּסָה תַּחַת כַּנְפֵי הַחַיּוֹת, כְּדֵי לְקַבֵּל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי מִדַּת הַדִּין (פסחים קיט ע"א).


מִשּׁוּם – בשם.

“כַּנְפֵיהֶם” – של החיות שעליהם יושבת המרכבה שבה שורה הקב"ה.

“וְיָדוֹ” כְּתִיב – בפסוק נכתב “וידו” אך קוראים “וידי”.

מִפְּנֵי מִדַּת הַדִּין – כדי להציל את החוזרים בתשובה מעונש.

*


ריז אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל הָאוֹמֵר מְנַשֶּׁה אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, מְרַפֶּה יְדֵיהֶם שֶׁל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ” (דברי הימים ב לג, יג)? – וַיֵּחָתֵר לוֹ, מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִין מַחְתֶּרֶת בָּרָקִיעַ, כְּדֵי לְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה, מִפְּנֵי מִדַּת הַדִּין (סנהדרין קג ע"א).


מְנַשֶּׁה – מן הרשעים שבמלכי ישראל, שלפי ספר דברי הימים (כאמור להלן) חזר בתשובה ונסלח לו.

מְרַפֶּה יְדֵיהֶם – מייאש ומחליש את רוחם.

מִשּׁוּם – בשם.

“וַיֵּעָתֶר” וגו' – נענה לו, והמילה נדרשת בחילופי עי"ן וחי"ת: כאילו חפר הקב"ה למנשה מנהרה שדרכה תגיע אליו תשובתו, ולא תפגע בו מידת הדין.

*


ריח אָמַר רַ' חַמָּא בְּרַ' חֲנִינָא: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּבִיאָה רִפְאוּת לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה” (הושע יד, ה) (יומא פו ע"א).


גְּדוֹלָה – ראו קטע ריד.

רִפְאוּת – רפואה.

*


ריט אָמַר רַ' יוֹחָנָן: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּקָרַעַת גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל אָדָם (ראש השנה יז ע"ב).


גְּדוֹלָה – ראו קטע ריד.

מְקָרַעַת – קורעת ומבטלת.

*


רכ תְּשׁוּבַת הַמֻּחְלָטִים מְעַכֶּבֶת הַפֻּרְעָנוּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְתַּם עֲלֵיהֶם גְּזַר דִּין שֶׁל פֻּרְעָנוּת (יומא פו ע"ב).


תְּשׁוּבַת הַמֻּחְלָטִים וגו' – חזרתם בתשובה של אנשים שכבר הוחלט סופית על עונשם מעכבת את ביצוע העונש (ומאפשרת את חזרתם בתשובה).

*


רכא אָמַר רַ' יוֹנָתָן: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּבִיאָה גְּאֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב” (ישעיה נט, כ) (יומא פו ע"ב).


גְּדוֹלָה – ראו קטע ריד.

“וּבָא לְצִיּוֹן” וגו' – והפסוק מזכיר בנשימה אחת גאולה ותשובה.

*


רכב ר' יוּדָא אוֹמֵר: אִם אֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה אֵינָם נִגְאָלִים. וְאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה אֶלָּא מִתּוֹךְ הַצַּעַר וּמִתּוֹךְ הַטִּלְטוּל, וּמִתּוֹךְ שֶׁאֵין לָהֶם מִחְיָה; וְאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: “הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא… וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם” (מלאכי ג, כג-כד) (פדר"א מג).


טִלְטוּל – ייסורי הגלות.

מִחְיָה – פרנסה.

תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה – תשובה של כל חלקי העם.

*


רכג אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה, שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּשְׁגָגוֹת.

– וַהֲלֹא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּזְכֻיּוֹת?

– כָּאן מֵאַהֲבָה. כָּאן מִיִּרְאָה.

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי, אָמַר רַ' יוֹנָתָן: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּאֲרֶכֶת יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ… הוּא יִחְיֶה” (יחזקאל לג, יט).

אָמַר רַ' יִצְחָק: בְּמַעֲרָבָא אָמְרוּ מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבָּה בַּר מָרִי: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם; מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, אָדָם מַקְנִיט אֶת חֲבֵרוֹ בִּדְבָרִים – סָפֵק מִתְפַּיֵּס הֵימֶנּוּ, סָפֵק אֵין מִתְפַּיֵּס הֵימֶנּוּ. וְאִם תֹּאמַר: מִתְפַּיֵּס הֵימֶנּוּ – סָפֵק מִתְפַּיֵּס בִּדְבָרִים, סָפֵק מִתְפַּיֵּס בְּמָמוֹן; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן: אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר, מִתְפַּיֵּס מִמֶּנּוּ בִּדְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'” (הושע יד, ג); וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּחֲזִיק לוֹ טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְקַח טוֹב” (שם); וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִקְרִיב פָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ” (שם); וְשֶׁמָּא תֹּאמַר פָּרֵי חוֹבָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: “אֹהֲבֵם נְדָבָה” (שם שם, ה).

שָׁנִינוּ, הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה, שֶׁבִּשְׁבִיל יָחִיד שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה מוֹחֲלִין לוֹ וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ” (שם) – “מֵהֶם” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “מִמֶּנּוּ”.

בַּעַל תְּשׁוּבָה כֵּיצַד? אָמַר רַב יְהוּדָה: כְּגוֹן שֶׁבָּא לְיָדוֹ דְּבַר עֲבֵרָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וּפָרַשׁ הֵימֶנָּה (יומא פו ע"ב; ילק"ש להושע, תקל).


גְּדוֹלָה – ראו קטע ריד.

זְדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּשְׁגָגוֹת – עבירות שעשה האדם בזדון, במתכוון, נחשבות מעתה כמעשים שנעשו בשגגה.

כָּאן מֵאַהֲבָה כָּאן מִיִּרְאָה – תשובה מתוך אהבת האל הופכת זדונות לזכויות, ותשובה מיראת העונש הופכת אותם רק לשגגות.

מַאֲרֶכֶת – מאריכה.

בְּמַעֲרָבָא – בארץ ישראל (שממערב לבבל).

מִדַּת – דרך.

מַקְנִיט – מכעיס.

סָפֵק מִתְפַּיֵּס הֵימֶנּוּ – ספק אם סולח לו.

בִּדְבָרִים, בְּמָמוֹן – בבקשת סליחה או בפיצוי כספי.

מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב – נחשב לו הדבר.

פָּרֵי חוֹבָה – קורבנות שחובה להביאם כדי לכפר על חטא (בניגוד לקורבן נדבה, שמובא מרצונו הטוב של המביא קורבן).

“שָב אַפִּי מִמֶּנּוּ” – כעסי נרגע בזכותו של היחיד (דבר המביא טובה לכול [“ארפא משובתם”]).

פָּרַשׁ הֵימֶנָּה – לא חזר פעם נוספת על עבירה שכבר עבר.

*


רכד “וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה” (שמות לד, ז) – שָׁנִינוּ, רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר “וְנַקֵּה”, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר “לֹא יְנַקֶּה”, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר “לֹא יְנַקֶּה” שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר “וְנַקֵּה” – הָא כֵּיצַד? מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים וְאֵינוֹ מְנַקֶּה לְשֶׁאֵינָם שָׁבִים.

שָׁאַל רַ' מַתְיָא בֶּן חֶרֶשׁ אֶת רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָא בְּרוֹמִי: שָׁמַעְתָּ אַרְבָּעָה חֲלוּקֵי כַּפָּרָה שֶׁהָיָה רַ' יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ? אָמַר לוֹ: שְׁלוֹשָׁה הֵם וּתְשׁוּבָה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד. עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם” (ירמיה ג, כב); עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – תְּשׁוּבָה תּוֹלָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם” (ויקרא טז, ל); עָבַר אָדָם עַל כְּרִיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה – תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִים וְיִסּוּרִים מְמָרְקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֺנָם” (תהלים פט, לג); אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ – אֵין כּוֹחַ לֹא בִּתְשׁוּבָה לִתְלוֹת וְלֹא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר וְלֹא בְיִסּוּרִים לְמָרֵק, אֶלָּא כֻּלָּם תּוֹלִים וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֺן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן” (ישעיה כב, יד) (יומא פו ע"א).


“וְנַקֵּה” – יטהר (את החוטא מן החטא).

הָא כֵּיצַד? – כיצד נבין את הצירוף “ונקה לא ינקה”?

לַשָּׁבִים – בתשובה.

בְּרוֹמִי – בשעה שביקר ר' אלעזר ברומי.

חֲלוּקֵי כַּפָּרָה – דרגות שונות של דרכי כפרה על חטאים ועוונות.

תְּשׁוּבָה וגו' – לכל אחת מן הדרגות דרך של תשובה המיוחדת לה.

מִצְוַת עֲשֵׂה – החובה לעשות דבר מה (כגון תקיעת שופר).

אֵינוֹ זָז וגו' – המחילה היא מיידית

“שובו… אֶרְפָּה” – שובו ומיד תירפאו.

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה – איסור על עשייה כלשהי (כגון אכילת בשר בחלב).

תּוֹלָה – משהה את גזר הדין (עד ליום הכיפורים).

כְּרִיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין – איסורים שדינם מוות בבית דין או מוות בידי שמים (“כרת”).

מְמָרְקִים – מטהרים סופית את האדם מן החטא.

*


רכה אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, אֲבָל צַדִּיקִים גְּמוּרִים – “עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ” (ישעיה סד, ג).

רַ' אַבָּהוּ אָמַר: בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם עוֹמְדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב” (שם נז, יט) – לָרָחוֹק תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ לַקָּרוֹב (ברכות לד ע"ב).


לֹא נִתְנַבְּאוּ – על הטוב הצפון לעתיד לבוא.

“עַיִן לֹא רָאָתָה” – ואין אדם יודע לומר בעניין זה דבר.

בְּמָקוֹם וגו' – מעלת בעלי תשובה גבוהה ממעלת צדיקים גמורים.

לָרָחוֹק – למי שהיה רחוק והתקרב כשחזר בתשובה.

*


רכו אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן דֻּרְדְּיָא, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ זוֹנָה אַחַת בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא בָּא אֶצְלָהּ. פַּעַם אַחַת שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ זוֹנָה אַחַת בִּכְרַכֵּי הַיָּם וְנוֹטֶלֶת כִּיס דֵּינָרִים בִּשְׂכָרָהּ. נָטַל כִּיס דֵּינָרִים וְהָלַךְ וְעָבַר עָלֶיהָ שִׁבְעָה נְהָרוֹת. בִּשְׁעַת הֶרְגֵּל דָּבָר הֵפִיחָה. אָמְרָה: כְּשֵׁם שֶׁהַפִּיחָה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ כָּךְ אֱלִיעֶזֶר בֶּן דֻּרְדְּיָא אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבָה. הָלַךְ וְיָשַׁב בֵּין הָרִים וּגְבָעוֹת. אָמַר: הָרִים וּגְבָעוֹת, בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים עָלֶיךָ נְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה” (ישעיה נד, י). אָמַר: שָׁמַיִם וָאָרֶץ, בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים עָלֶיךָ נְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה” (שם נא, ו). אָמַר: חַמָּה וּלְבָנָה, בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים עָלֶיךָ נְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה” (שם כד, כג). אָמַר: כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים עָלֶיךָ נְבַקֵּשׁ עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם” (שם לד, ד). אָמַר: אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי. הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וְגָעָה בִּבְכִיָּה עַד שֶיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן דֻּרְדְּיָא מְזֻמָּן לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.

בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת. וְאָמַר רַבִּי: לֹא דַּיָּם לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁמְּקַבְּלִין אוֹתָם אֶלָּא שֶׁקּוֹרְאִין אוֹתָם רַבִּי (עבודה זרה יז ע"א).


כְּרַכֵּי הַיָּם – עיר מרוחקת המצויה מעבר לים.

נוֹטֶלֶת – לוקחת.

כִּיס – ארנק.

עָבַר עָלֶיהָ – בדרכו אליה.

בִּשְׁעַת הֶרְגֵּל וגו' – כשהחלו במעשה המיני הפיחה רוח מאחוריה.

הַפִּיחָה – האוויר שהפיחה.

עַד שָׁאָנוּ וגו' – לפני שנבקש עליך מן הראוי שנבקש על עצמנו (כי גם על ההרים ושאר גרמי הטבע נגזרו גזירות קשות, כמפורט להלן).

גָּעָה בִּבְכִיָּה – בכה בקול רם ועז.

יָצְאָה בַּת קוֹל – קול נשמע מן השמים.

מְזֻמָּן – מיועד.

יֵשׁ קוֹנֶה וגו' – יש מי שזוכה למקום בעולם הבא ברגע אחד, ויש מי שצריך לטרוח על כך שנים רבות.

לֹא דַּיָּם – כלומר, לא די בזה.

*


רכז אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: טוֹבָה מַרְדּוּת אַחַת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִמֵּאָה מַלְקֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה” (משלי יז, י) (ברכות ז ע"א).


מַרְדּוּת – מעשה של חרטה, גערה שאדם גוער בעצמו.

מַלְקֻיּוֹת – בשוט.

*


רכח אָמַר בַּר חִינְנָא סָבָא מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַב: כָּל הָעוֹשֶׂה דְבַר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו (ברכות יב ע"ב).


*


רכט אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: אָדָם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עֲבֵרָה וּמִתְוַדֶּה וְאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁתּוֹפֵס שֶׁרֶץ בְּיָדוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ טוֹבֵל בְּכָל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה; זְרָקוֹ מִיָּדוֹ – כֵּיוָן שֶׁטָּבַל בְּאַרְבָּעִים סְאָה מִיָּד עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם” (משלי כח, יג), וְאוֹמֵר: “נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם” (איכה ג, מא) (תענית טז ע"א).


אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ – וממשיך באותה העבירה.

שֶׁרֶץ – בעל חיים טמא (שיש להיטהר בטבילה במקווה לאחר נגיעה בו).

לֹא עָלְתָה – לא הועילה.

אַרְבָּעִים סְאָה – כמות המים המינימלית הנדרשת במקווה כשר.

“וְעֹזֵב” – ואינו שב לחטוא.

*


רל הָאוֹמֵר “אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב” – אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה (יומא פה ע"ב).


וְאָשׁוּב – בתשובה.

אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ – אין מאפשרים לו.

*


רלא “וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר… לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם” (איוב לו, י-יג) – אָמַר רַ' פִּינְחָס הַכּוֹהֵן בְּרַ' חַמָּא: לְאַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַפֶּה לָרְשָׁעִים שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְאֵינָם עוֹשִׂים, אֲפִלּוּ הֵם רוֹצִים בָּאַחֲרוֹנָה הוּא נוֹטֵל אֶת לִבָּם שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה (שמו"ר יא, א).


“כִּי אֲסָרָם” – מילים הנדרשות כמניעה מן האדם לחזור בתשובה.

בָּאַחֲרוֹנָה – לבסוף.

נוֹטֵל אֶת לִבָּם – מסיח את דעתם.

*


רלב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: גָּזַל מָרִישׁ וּבְנָאוֹ בַּבִּירָה – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְקַעְקֵעַ כָּל הַבִּירָה כֻּלָּהּ וּמַחֲזִיר מָרִישׁ לִבְעָלָיו, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין לוֹ אֶלָּא דְּמֵי מָרִישׁ בִּלְבַד, מִשּׁוּם תַּקָּנַת הַשָּׁבִין (גיטין נה ע"א).


מָרִישׁ – קורה.

בְּנָאוֹ בַּבִּירָה – השתמש בו לבניית ארמון.

מְקַעְקֵעַ – הורס.

אֵין לוֹ וגו' – חובה עליו לשלם את מחיר הקורה (ולא להרוס את הארמון), וזאת כדי לא להכביד על אלו שרוצים לחזור בתשובה.

*


רלג מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה; אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: “רֵיקָה, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה אֲפִלּוּ אַבְנֵט שֶׁאַתָּה חוֹגֵר אֵינוֹ שֶׁלְּךָ” – וְנִמְנַע וְלֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: הַגַּזְלָנִים וּמַלְוֵי בְּרִבִּית שֶׁהֶחֱזִירוּ, אֵין מְקַבְּלִים מֵהֶם; וְהַמְקַבֵּל מֵהֶם – אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ (בבא קמא צד ע"ב; תנחומא נח, ד).


בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה – ולהחזיר לבעליו דבר מה שגנב.

רֵיקָה – לשון קללה (אדם ריק וחסר ערכים).

אֲפִלּוּ אַבְנֵט וגו' – אפילו את חגורתך תצטרך להחזיר (כי כל רכושו בא לו בגזילה), ולא יישאר בידינו דבר.

שֶׁהֶחֱזִירוּ – המבקשים להחזיר את כל מה שגזלו או את כל הריבית שלקחו.

אֵין רוּחַ חֲכָמִים וגו' – אין הדבר רצוי בעיני החכמים.

*


רלד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת. וְלֹא כְּרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה שֶׁדְּחָפוֹ לְיֵשׁוּ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם.

רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה מַהִי? כְּשֶׁעָמַד יַנַּאי הַמֶּלֶךְ עַל הַחֲכָמִים לְהָרְגָם – שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח הִטְמִינַתּוּ אֲחוֹתוֹ, וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְיֵשׁוּ בָּרְחוּ לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם. כְּשֶׁהָיָה שָׁלוֹם שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח: “מִנִּי יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ, לָךְ אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם: אֲחוֹתִי, בַּעֲלִי שָׁרוּי בְּתוֹכֵךְ וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת שׁוֹמֵמָה”. אָמַר: שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שָׁלוֹם לוֹ. עָמַד וּבָא וְנִזְדַּמֵּן לוֹ פֻּנְדָּק אֶחָד. עָשׂוּ לוֹ כָּבוֹד גָּדוֹל. אָמַר: כַּמָּה נָאָה אַכְסַנְיָא זוֹ! אָמַר לוֹ: רַבִּי, עֵינֶיהָ טְרוּטוֹת. אָמַר לוֹ: רָשָׁע, בְּכָךְ אַתָּה עוֹסֵק? הוֹצִיא אַרְבַּע מֵאוֹת שׁוֹפָרוֹת וְנִדָּהוּ. כָּל יוֹם בָּא לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: קַבְּלֵנִי. לֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ. יוֹם אֶחָד הָיָה קוֹרֵא שְׁמַע וּבָא לְפָנָיו, וְאָמַר לְקַבְּלוֹ. הֶרְאָה לוֹ בְּיָדוֹ. כְּסָבוּר יֵשׁוּ שֶׁהוּא דּוֹחֵהוּ. הָלַךְ וְזָקַף לְבֵנָה וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ. אָמַר לוֹ: חֲזֹר בְּךָ. אָמַר לוֹ: כָּךְ מְקֻבָּלְנִי מִמְּךָ – כָּל הַחוֹטֵא וּמַחֲטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה (סוטה מז ע"א; סנהדרין קז ע"ב).


שְׂמֹאל דּוֹחָה וגו' – אין לדחות שום אדם דחייה מוחלטת, אלא להרחיק ולנזוף מצד אחד אך לקרב ולעודד מצד אחר.

כְּשֶׁעָמַד וגו' – בימי המלך החשמונאי ינאי (מאה ראשונה לפני הספירה), שנהה אחרי הצדוקים וביקש לפגוע בחכמי הפרושים וביניהם ר' שמעון בן שטח ור' יהושע בן פרחיה.

הִטְמִינַתּוּ – הסתירה אותו (אחותו, שלומציון המלכה).

יֵשׁוּ – הנוצרי.

כְּשֶׁהָיָה שָׁלוֹם – בין בית המלוכה לחכמים.

בַּעֲלִי – בקשה (בלשון פיוטית) לחזרת ר' יהושע היושב באלכסנדריה, אל ירושלים.

כַּמָּה נָאָה וגו' – דברי ר' יהושע: כמה נאה המקום שאנו מתאכסנים בו (אך המילה “אכסניא” יכולה להיות גם במשמעות: בעלת הפונדק המארחת אותנו [וכך הבין ישו]).

טְרוּטוֹת – עמומות.

נִדָּהוּ – החרים אותו.

קַבְּלֵנִי – החזר אותי (ובטל את הנידוי).

אָמַר לְקַבְּלוֹ – התכוון לקבלו.

הֶרְאָה לוֹ בְּיָדוֹ – סימן שימתין (אך ישו לא הבין את כוונתו).

זָקַף לְבֵנָה – העמיד מצבה.

מַסְפִּיקִין – מאפשרים.

*


רלה כָּל הַמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ; וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. כָּל הַמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ – שֶׁלֹּא יְהֵא הוּא בְּגֵיהִנּוֹם וְתַלְמִידָיו בְּגַן עֵדֶן; וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה – שֶׁלֹּא יְהֵא הוּא בְּגַן עֵדֶן וְתַלְמִידָיו בְּגֵיהִנּוֹם (יומא פז ע"א).


מְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים – גורם שיהיו להם זכויות.

בָּא עַל יָדוֹ – נגרם בגללו.

אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ – אין מאפשרים לו.

תַּלְמִידָיו – הם “הרבים”.

*


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 66679 יצירות מאת 4140 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־35 שפות. העלינו גם 22139 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!