כ"ב באב תשל"ה 30.7.75 בכנסת

חברי הכנסת, המושב השני של הכנסת השמינית נסתיים. תם ולא נשלם. אנו משאירים על השולחן למעלה מ־40 הצעות חוק שהגישה הממשלה, שעדיין לא הגיעו לקריאה ראשונה; ועוד 49 הצעות חוק שהוגשו על־ידי חברי הכנסת, שעדיין לא הגיעו לקריאה מוקדמת. כן נשארו 16 נושאים שהכנסת החליטה לקיים בהם דיון על פי הצעות לסדר היום, רובן ככולן דחופות.

אמנם, גם בעבר כל מושב הותיר למושב הבא אחריו יתרה כלשהי. אולם הפעם היתרה גדולה מכל מה שידענו בעבר. משמעות הדבר היא שההספק של הכנסת אינו מספיק, והדבר גורם להרגשה של אי־נחת ואי־סיפוק.

הכנסת רוצה וצריכה לתת דעתה על כל המתרחש בחיי המדינה ובחיי אזרחיה, ולהיות צופיה הליכות הרשות המבצעת על כל מרחב פעילויותיה ושלוחותיה. כל שכן שאינה רוצה להיות נגררת אחרי המאורעות אלא ללוות אותם בעינה הפקוחה, כל דבר בזמנו ובמקומו. אבל הזמן העומד לרשותה אינו מספיק. ניסינו להוסיף פעם בפעם ישיבות של המליאה ביום החמישי בשבוע, ובעבר היתה אף מחשבה להוסיף את יום חמישי דרך קבע לישיבותיה של המליאה. אך נוכחנו שפתרון זה לא יצלח, כיוון שיום חמישי אינו יום של פנאי, ובו מתקיימות ישיבות של הוועדות שגם הן סובלות מחוסר זמן מספיק לעבודתן. ונוסף לכך מקיימות הסיעות והמפלגות את אסיפותיהן והתייעצויותיהן בימי חמישי אחרי־הצהרים.

גם הנסיון להאריך את שעות הישיבה בימים ב', ג', ד' הוכיח שיש גבול לכוח ההתמדה של חברי הכנסת, הקצרניות, הסדרנים ואמצעי התקשורת, בישיבה רצופה וממושכת של 6–7 שעות ולפעמים יותר בייחוד כאשר לפני ישיבות המליאה מתקיימות ישיבות, לעתים ממושכות למדי, של הוועדות. זוהי גם אחת משורת הסיבות, ולא האחרונה בהן, למיעוט הנוכחות בישיבות המליאה או בחלק מזמנן.

לא מכבר העליתי הצעה לפצל את הישיבה היומית של מליאת הכנסת לשתי ישיבות ביום, מתוך הנחה שישיבה אריכתא מייגעת מאד, מדלדלת את הדיון ואת טעמו, וגורמת למיעוט נוכחות באולם המליאה – דבר שאין כמוהו מרגיז את הציבור, ושום תירוץ או לימוד סניגוריה לא הועיל להרגיעו.

עלינו לתת דעתנו על כך שאמצעי התקשורת המודרניים הוציאו את הפרלמנטריזם ממגדל־השן, מן המסגרת האינטימית של מה שאנו עדיין רגילים לכנות “הבית”, אל רשות הרבים. מעולם לא היו הפרלמנט וחבריו חשופים חשיפה גמורה לפני כל בוחריהם ולעיני כל האזרחים כמו בעידן הטלביזיה, נוסף לעתונות ולרדיו.

מכאן חריפות הביקורת על מיעוט הנוכחות באולם המליאה, שהוא החלק הפתוח לפני אמצעי התקשורת וכיון שאנו טוענים, בצדק, שחלק חשוב מעבודת הכנסת וחבריה נעשה בוועדות – הולך וגובר הלחץ לחשוף לעיני הציבור גם את דיוני הוועדות ואת כל שאר הפעילויות של חברי הכנסת. התפתחות זו עלולה לפגוע באותה פעילות שקטה, עניינית, מעמיקה ומלבנת של עבודת הוועדות ומתבקשת אפוא תשובה לשאלה: מה לעשות כדי להגביר את ההספק של הכנסת ושל ועדותיה, וכן את הנוכחות בישיבות המליאה בשיעור שיניח את הדעת? הכל מודים שהתרופה הטובה ביותר הן להגברת ההספק בדיוני הכנסת והן להגברת הנוכחות היא הנהגת ריפורמה בנוהלי הדיונים, באורך הדיונים ובתיאום רציונלי של שעות הישיבות של המליאה ושל הוועדות. הכל מודים שמוסד השאילתות נהפך למעמסה ולבזבוז זמן יקר של הכנסת, בעוד שמטרתו להיות אחד הפרקים העירניים והמרתקים, ואולי גם המועילים, של דיוני הכנסת. גם ענין ההצעות לסדר היום וסדרי הדיון בהן נמצא על סף הכשלון. השנה התברר שוב שסדר הדיונים בתקציב וכן בפעולות המשרדים טעון בחינה מחדש ואולי רביזיה מרחיקה לכת. יש לבחון בחינה בלתי־שגרתית אם מוצדק להוסיף ולקיים את העומס הכבד מנשוא על שכמה של ועדת הכספים, שאת עבודתה ומסירות חבריה אני מעריך מאד. ויש עוד בעיות אחרות הטעונות פתרונים. בכלל זה סדרי עבודתן של הוועדות ותוקף מסקנותיהן.

מבחינה זאת יש בלבי יותר משמץ של אכזבה שלא עלה בידינו עד כה לעשות מה שאנחנו חושבים לנכון לעשותו בתחום הזה. ברצוני לקוות שבמושב הבא של הכנסת נוכל לעשות יחד מאמץ למען תיקון הנוהלים וסדרי הדיון, כדי שעבודת הכנסת תהיה מקיפה יותר, יעילה יותר ומניחה את הדעת של חברי הכנסת עצמם ושל הציבור שבחר בהם.

חברי הכנסת, המאפיין את המושב המסתיים עתה הוא שחלקים גדולים מזמנו הוקדשו לדיונים כלליים בענייני מדיניות החוץ והבטחון, ענייני המדיניות הכלכלית, וכן לסקירות השרים ודיון על פעולות משרדיהם, לשאילתות ולהצעות לסדר־היום בעניינים שהזמן גרמם – והכל בכמות גדולה בהרבה מכל מה שידענו עד כה. הדיונים הללו צימצמו את אפשרויות הקידום של מעשי החקיקה, ועל כך יש להצטער. אמנם, נתקבלו על־ידי הכנסת במרוצת המושב למעלה ממאה חוקים; אך רובם ככולם תיקונים קטנים או בינוניים לחוקים קיימים. רק בשבועות האחרונים של המושב עלה בידינו להתקדם בתחום הזה, עם אישורם של חוקי הריפורמה במיסוי, ובראשם חוק מס־הכנסה שנתקבל כמעט על־ידי כל הכנסת מתוך תקווה שהוא יביא לידי שיפור מוסר המסים וישים קץ לעיוותים בתשלומי השכר וברווחים.

מאורע תחיקתי חשוב הוא אישור חוק יסוד: משק המדינה. כיוצא בו – חוק החברות הממשלתיות וחוק בחירת ראשי הרשויות המקומיות. אני מציין בסיפוק שהיום קיימנו קריאה ראשונה של חוק יסוד: צבא הגנה לישראל, והנלווה אליו: חוק השיפוט הצבאי (תיקון). ואני תקווה שבמושב הבא נוכל לברך על המוגמר בקבלת חוק יסוד: זכויות האזרח.

עוד ראוי לציין שבמושב זה בלטה תופעה חדשה ומעניינת, של הדגשת עצמאותם ועמדתם האישית של חברי כנסת מן השורה, בתיאום או שלא בתיאום עם סיעותיהם. הנטיה הזאת מצאה ביטויה גם באי־נוחות ואי־שביעות־רצון של אותם חברי הכנסת מן השירותים הניתנים או שאינם ניתנים להם הן על־ידי ההנהלות של סיעותיהם והן על־ידי מנגנון הכנסת. לפיכך נכללו בתקציב הכנסת לשנת הכספים השוטפת סכומים מסויימים לשם מתן שירותי־עזר לחברי הכנסת, שיש הם משום חידוש נסיוני, שאם יצליח –יהיה טעם להרחיבו, ואפשר יהיו לו גם תוצאות מרחיקות לכת.

חברי הכנסת, בזמן האחרון גברה הביקורת על הכנסת, ובייחוד על חברי הכנסת, בדרך של הכללה, מצד אמצעי התקשורת ומצד הציבור.

מובטחני שאין מי שמעלה על דעתו שהכנסת וחברי הכנסת חסינים בפני ביקורת הציבור, ואין מי שילמד סניגוריה על דיבורים, או החלטות, או התנהגות שאינם כתיקנם, אולם כשהבקורת אינה צודקת, ולפעמים היא גם חסרת שחר, מסתמכת על דברים שאינם עולים בקנה אחד עם האמת, משאירה רושם ברור של קיטרוג לשם קיטרוג, ואם נוסיף לכך שתגובותיהם והסבריהם של חברי הכנסת ושל הכנסת עצמה, אינם זוכים לתהודה, ופעמים אף אינם זוכים לפרסום – נוצר מישקע חמור של דאגה, לא בלבד לגבי תדמיתה של הכנסת בעיני הציבור אלא גם לגבי סמכותה ומעמדה המרכזי, כראוי וכמקובל במישטר דימוקרטי.

שוחחתי על כך אתמול עם הכתבים הפרלמנטריים, שהם עדינו ושותפינו לעבודת הכנסת והריני פונה, גם מדוכן זה, אל אמצעי התקשורת העתונות, הרדיו והטלביזיה, וכמובן אל הציבור כולו: תבקרו את הכנסת ואת חבריה ביקורת בדוקה וקפדנית אך שימרו על כבודה ועל כבוד חבריה בכלל, כי בכבוד הכנסת ובכבוד חבריה ערובה נאמנה לקיומו של מימשל דימוקרטי תקין, וכמובן גם קיומו של אותו חופש הביקורת שאתם נשענים עליו ונהנים ממנו.

חברי הכנסת אינם יחידי סגולה ואינם חסינים בפני הבקורת אבל הם נבחרי העם וכבודם הוא כבוד בוחריהם וכבוד העם כולו.

חברי הכנסת, אנחנו מסיימים את המושב ויוצאים לפגרה שתימשך יותר מחדשיים ימים. אין ספק שבתקופת הפגרה יתקיימו כנסים מיוחדים, אם לפי דרישת 30 חברי כנסת ואם לפי דרישת הממשלה. אנחנו חיים בתקופה שאינה תקופת שלווה ומרגוע. מצבנו המדיני והבטחוני מתוח למדי והוא מחייב עירנות של הציבור ושל נבחריו יום יום ושעה שעה, וכן הוא גם מצבנו הכלכלי.

משום כך הפגרה שלנו תהיה מעין הפוגה בלבד, תוך צפייה ודריכות; בכל שעה שיהיה צורך בכך – נשוב ונתכנס כדי למלא את תפקידנו כמוטל עלינו

עם סיום העבודה הסדירה של המושב רואה אני זכות אישית לעצמי לברך אתכם ידידי וחברי, כל חברי הכנסת, אתם ומשפחותיכם בברכת שנה טובה, בכל המובנים.

ויבואו על הברכה ראש הממשלה וחבריו השרים ואני תפילה שיעלה בידם לנווט את המדינה אל חוף מבטחים.

ואחרון אחרון הנני מביע תודה וברכה, בשם כל הכנסת ובשמי אני, לכל אחד ואחד מעובדי הכנסת, לדרגותיהם ולמיני תפקידיהם, שהם ממלאים אותם במסירות ובנאמנות למופת.

חברי הכנסת, צאתכם לשלום לפגרה ושובכם לשלום לקראת המושב הסדיר בשנת תשל"ו.