במשכן הכנסת, י"א באלול תשל"ו, 6.9.76

התכנסנו כאן, בבית המחוקקים, למיפגש חגיגי לכבוד נשיא בית המשפט העליון, פרופ' שמעון אגרנט, לעת הגיעו לגיל שבעים וסיום כהונתו בבית המשפט העליון.

שמא ישאל השואל: לשמחה מה זו עושה? מה לחגיגות ולשני התאריכים הללו? הרי “לכאורה” – אם להשתמש בלשון משפטית – ראוי להצטער על שפרופ' אגרנט צריך להיפרד מכהונתו הרמה כשעדיין הוא במלוא כוחו, כשרו וצלילות דעתו בשנת ה־"ע", אפשר לומר עליו: “בין פורת עלי־עין”. יתירה מזו: כלום לא היינו שמחים יותר אילו היינו מסובים היום עם פרופ' אגרנט ביובל החמשים שלו, כשהוא צעיר ב־20 שנה?

אכן, גם בנסיבות אלה, שהטבע והחוק החָרות – יצרו אותן בלי להניח מקום להירהור ולעירעור, – יש ויש מקום לשמוח.

הבה נשמח, אפוא, עם פרופ' אגרנט, ועם רעיתו, ונברך ברכת הנהנין על שבעים השנים הטובות והפוריות שלו וכן על עוד 50 שנה נוספות שגם הן תבואנה ותהיינה בגדר ודאות, כמו שבעים השנים הקודמות.

נשמח, יחד עם שוחרי־דעת רבים, שאף על פי שפרופ' אגרנט לא יישב עוד על כס המשפט הרי יש סבירות גבוהה שהוא יישב על כס ההוראה, וכשם שהעמיד עד כה תלמידים הרבה, כן יקנה לתלמידים רבים מחכמתו מן הידע המופלג שנתברך בו, ומן הנסיון העשיר שצבר.

ונשמח, בזכות בעל השמחה, הוא ושכמותו, אלה שקדמו לו ואלה שפעלו עד היום במחיצתו ותחת נשיאותו, שמדינת־ישראל זכתה, מראשית צעדיה, ועד היום הזה, שעמדו לה שופטים מובחרים בכישוריהם ומצויינים באישיותם, כמיטב הציפיות, הבאות לידי ביטוי בתפלת “השיבה שופטינו כבראשונה”.

שופטינו, היושבים על מדין ומאזני הצדק בידיהם האמונות, הינם האבן הראשה, המייצבת את המערכת המסועפת של הרשות המבצעת, וכן את הנדבכים של ההתרכבות האידיאית והמוסרית של החברה הישראלית.

זוהי זכותה הגדולה של מערכת בתי המשפט שלנו, זכות שיש לה משמעות מכרעת לגבי קיומנו ועצמאותנו.

בשבוע שעבר קראנו בפרשת “שופטים ושוטרים, תתן לך בכל שעריך” את הפסוק “צדק צדק תרדוף – למען תחיה וירשת את הארץ” הסמיכות בין מינוי שופטים ורדיפת צדק – מובנת מאליה. אך מה ענין הסמיכות בין רדיפת הצדק לבין החיים והתחיה וירושת הארץ? על כך אומר רש"י על פי גמרא סנהדרין, ל"ב, “כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתם” משמע, תחייתנו, ונצח ישיבתנו על אדמת אבותינו, מעוגנים, בין השאר, גם על דיינים כשרים השופטים את העם משפטי צדק ואמת.

פרופ' אגרנט זכה לעמוד בראש מערכת הדיינים הכשרים והמוכשרים, של מדינת ישראל, וזוהי זכות גדולה שאין לה שיעור ואין ערוך לה.

הוא ידוע בכך שמשנתו סדורה וברורה, הרצאותיו לתלמידי הפקולטות למשפטים, ופסקי הדין שלו, מלאים רוח חכמה והומניסם, וסיגנונו מדוייק ותמציתי.

אבל מה שלא ידוע כל כך בציבור הוא מוצאו.

גלוי וידוע, שמדינת ישראל היא מדינת קיבוץ גלויות, שהגיעו ובאו מיותר ממאה ארצות תבל. וכל שבט עולים תרם ותורם חלקו, ברב או במעט, לגיבושה של החברה הישראלית ולעיצוב דמותה; הפרופ' אגרנט הוא, אפוא, אחת התרומות הטובות והמשובחות שתרמה יהדות ארצות הברית לקיבוץ הגלויות ולמיזוגן בישראל, באמצעות החוק והמשפט.

הבא אפוא נברך את פרופ' אגרנט ביום חגו־חגנו: –

שעוד ינוב בשיבה, כשהוא נהנה מבריות גופא ונהורא מעליא, ונאמר לו ולרעיתו הכבודה:

כה לחי!