שיחה לילדים.

הָיֹה הָיָה לְפָנִים מֶלֶךְ זָקֵן אֶחָד, וַיֶחֱלֶה וַיֵאָנַשׁ¹, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ:

– “הִנֵּה הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתִי עָלֶיהָ לֹא אֵרֵד עוֹד מִמֶּנָּה, כִּי מוֹת אָמוּת!”

וַיְצַו אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר: “קִרְאוּ לְיוֹחָנָן הַנֶּאֱמָן וְיָבֹא אֵלָי”.

וְיוֹחָנָן הַנֶּאֱמָן הָיָה עַבְדּוֹ הָאָהוּב לוֹ, וַיִקָּרֵא כֵן עַל הֱיוֹתוֹ נֶאֱמָן לַאדוֹנָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו. וַיְהִי בְגִשְׁתּוֹ אֶל הַמִּטָּה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ:

– “יוֹחָנָן הַנֶּאֱמָן לִי! הִנְנִי חָשׁ בְּנַפְשִׁי, כִּי פְקֻדַּת² כָּל הָאָדָם תָּבֹא גַם עָלָי. עוֹד מְעַט וְאָנֹכִי מֵת, עַל כֵּן אֶדְאַג מְאֹד לִבְנִי, כִּי צָעִיר לְיָמִים הוּא, וְעוֹד טֶרֶם יֵדַע אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֶךְ בָּהּ. וְאִם לֹא תַבְטִיחֵנִי, כִּי תְנַהֲלֵהוּ בַעֲצְתְךָ הַטוֹבָה, וְתוֹרֵהוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה. וְתִהְיֶה לּוֹ לְאָב, וְיָרַדְתִּי בְיָגוֹן שְׁאוֹלָה”³.

וַיַעַּן אוֹתו יוחָנָן הַנֶּאֱמָן וַיאמַר:

– “הִנְנִי מַבְטִיחֲךָ, כִּי אֶהְיֶה לוֹ לְעֶבֶד נֶאֱמָן, וְלֹא אֶעֶזְבֵהוּ כָּל יְמֵי חַיָּי, וְאֶשְׁמְרֵהוּ מִכָּל רָע, גַם אִם יִהְיֶה עָלַי לָתֵת אֶת נַפְשִׁי כֹּפֶר נַפְשׁו”.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הַזָקֵן: “אִם כֵּן אָמוּתָה עַתָּה בְּשָׁלוֹם וּבְבִטְחָה”.

וַיוֹסֶף עוֹד לְצַוּוֹת אֶת עַבְדּוֹ הַנֶּאֱמָן וַיֹּאמַר:

– “אַחֲרֵי מוֹתִי תַּרְאֵהוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְמוֹנָי: אֶת חֲדָרָיו וְאֶת אוּלַמָּיו, אֶת שְׂכִיּוֹת חֶמְדָתוֹ⁴ וְאֵת כָּל בָּתֵּי נְכֹאתוֹ⁵, וְרַק אֶל הַחֶדֶר הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר בַּמִּסְדְּרוֹן⁶ הָאָרוּךְ,⁷ אֲשֶׁר בּוֹ צְפוּנָה תְּמוּנַת בַּת־מֶלֶךְ גַג־הַזְּהָב, אַל תְּבִיאֵהוּ, כִּי בִרְאוֹתוֹ אֶת תְּמונָתָהּ, וְנִשְּׂקָה⁸ בִלְבָבוֹ שַׁלְהֶבֶת אַהֲבָה עַזָּה אֵלֶיהָ וְיִתְעַלָּף, וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹא בִגְלְלָה בְּכָל סַכָּנָה. וְאַתָּה אָנָא שָמְרֵהוּ מִזֶּה”.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הוֹסִיף יוחָנָן הַנֶּאֱמָן לְהִשָּׁבַע לַאדוֹנָיו, כִּי יְמַלֵּא אַחֲרֵי פְּקֻדָתוֹ, גָוַע הַמֶּלֶךְ וַיָמֹת.

וַיְהִי בְלֶכֶת יוֹחָנָן הַנֶאֱמָן עִם הַמֶּלֶךְ הַצָעִיר אַחֲרֵי אֲרוֹן הַמֶּלֶךְ הַמֵּת לְקָבְרֵהוּ, וַיְסַפֵּר יוֹחָנָן לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לַמֶּלֶךְ הַזָקֵן, וַיּוֹסֶף עוֹד לֵאמֹר:

– “וְאָנֹכִי אֶת דְּבָרִי אֲקַיֵמָה. וְהָיִיתִי נֶאֱמָן לְךָ. כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי נֶאֱמָן לוֹ, וּשְׁמַרְתִּיךָ מִכָּל פֶּגַע רָע, גַּם אִם יִהְיֶה עָלַי לָתֵת אֶת נַפְשִׁי כֹּפֶר נַפְשֶׁךָ”.

וַיַּעַבְרוּ יְמֵי הָאֵבֶל, וַיֹּאמֶר יוחָנָן הַנֶּאֱמָן אֶל הַמֶּלֶךְ הַצָעִיר:

– “הִנֵּה בָאָה עִתְּךָ לִרְאות אֶת נַחֲלָתְךָ, וְאָנֹכִי אַרְאֶךָ אֵת כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְמוֹנֶךָ”.

וַיַרְאֵהוּ אֶת כָּל מִסְתְּרֵי הָאַרְמוֹן, בְּקוֹמות הָעֶלְיוֹנוֹת וּבְקוֹמוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, אֵת כָּל אֹצְרוֹתָיו וּמַטְמוֹנָיו וְאֵת כָּל חַדְרֵי מַשְׂכִּיּותָיו⁹, רַק אֶל הַחֶדֶר, אֲשֶׁר בּוֹ צְפוּנָה הַתְּמוּנָה הַנּוֹרָאָה, לֹא הֱבִיאָהוּ. וְהַתְּמוּנָה תְּלוּיָה בְחֶדְרָהּ נֹכַח הַפָּתַח, וְהָיָה בִּפְתוחַ אִישׁ אֶת דֶּלֶת הַחֶדֶר, וְרָאָה בָרִאשׁוֹנָה אֶת הַתְּמוּנָה. וְהִיא עֲשׂויָה מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָן לְהַפְלִיא, כִּי הָרֹאֶה אוֹתָהּ יַאֲמִין כִּי חַיָּה הִיא, וְאֵין יָפָה מִמֶּנָּה עַל פְּנֵי תֵבֵל כֻּלָהּ.

וְהַמֶּלֶךְ הַצָעִיר רָאָה וַיִּתְבּוֹנֵן, כִּי יוחָנָן הַנֶּאֱמָן יִפְסַח תָּמִיד עַל דֶּלֶת אַחַת וַיֹּאמֶר לו:

– “מַדּוּעַ אֵינְךָ פֹתֵחַ לְפָנַי אֶת הַדֶּלֶת הזֹּאת?”

וַיַעַן אוֹתוֹ יוחָנָן הַנֶאֱמָן וַיּאמַר:

– “דָבָר נוֹרָא בּוֹ אֲשֶׁר תִּבָּהֵל מִפָּנָיו”.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ: “הֵן אֵת כָּל אֲשֶׁר בָּאַרְמוֹן רָאִיתִי, לָכֵן חָפֵץ אֲנִי לָדַעַת גַם אֶת אֲשֶׁר בַּחֶדֶר הַזֶּה”.

וַיִגַּשׁ אֶל הַדֶּלֶת לְשָׁבְרָהּ. וַיִּמְנָעֵהוּ יוֹחָנָן הַנֶּאֱמָן מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו:

– “הֵן הִבְטַחְתִּי אֶת אָבִיךָ טֶרֶם מוֹתו, לְבִלְתִּי הַרְאוֹת אוֹתְךָ אֵת אֲשֶׁר בַּחֶדֶר הַזֶּה, כִּי אִם תָּבוֹא בוֹ וְקָרָנוּ אָסוֹן נוֹרָא, וְנָפַלְנוּ שְׁנֵינוּ בְּרָעָה גְדוֹלָה”.

וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ:

– אֲהָהּ, אִם לֹא אָבֹא בוֹ וְאָבַדְתִּי! כִּי לֹא אֵדַע שָׁלֵו¹⁰ בְּנַפְשִׁי, עַד אִם רָאִיתִי אֶת הַצָפוּן בּוֹ. וְעַתָּה לֹא אָמוּשׁ מִזֶּה, עַד אִם פָּתַחְתָּ לְפָנַי אֶת הַדֶלֶת". –

וַיַּרְא יוֹחָנָן הַנֶאֱמָן, כִּי אֵין לִמְנֹעַ אֶת הַמֶּלֶךְ הַצָּעִיר מחֶפְצוֹ הָעַז, וַיְבַקֵּשׁ בְּלֵב נִשְׁבָּר וּבַאֲנָחוֹת רַבּות אֶת מַפְתֵּחַ הַחֶדֶר הַהוּא, בִּצְרוֹר המַּפְתְּחוֹת אֲשֶׁר לוֹ, וַיִּפָתַּח אֶת הַדֶּלֶת וַיָּבֹא הַחַדְרָה בָרִאשׁוֹנָה, בְּאָמְרוֹ לְהַסְתִּיר בַּעֲבִי גַבּוֹ אֶת הַתְּמוּנָה לְבַל יַרְאֶנָּה הַמֶּלֶךְ. אַךְ גַּם עָרְמָתו זֹאת לֹא הוֹעִילָה לו, כִּי עָמַד הַמֶּלֶךְ עַל רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו, וַיַבֵּט מִמַּעַל לְכִתְפוֹת יוֹחָנָן. וַיְהִי בִרְאוֹתוֹ אֶת תְּמוּנַת הָעַלְמָה הַנֶּהְדָּרָה, הָעֲדוּיָה בַּעֲדִי זָהָב וְאַבְנֵי יְקָר, וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִתְעַלָף. וַיְרִימֵהוּ יוֹחָנָן הַנֶּאֱמָן וַיִשָּׂאֵהוּ אֶל מִטָתוֹ וַיֹּאמֶר בְּלִבּו:

– “אֲהָהּ, אֵל אֱלֹהִים! הִנֵה קָרָה הָאָסוֹן. וְעַתָּה מַה יִהְיֶה בְּאַחֲרִיתוֹ?” –

וַיִתְאַמֵּץ יוֹחָנָן לְהָשִיב אֶת רוּחַ הַמֶּלֶך אֶל קִרְבּוֹ, וַיִּשְׁפֹּךְ מְעַט יַיִן אֶל פִּיו, לְמַעַן עוֹדְדֵהוּ. וַיַפְקַח הַמֶּלֶךְ אֶת עֵינָיו וַיְהִי דְבָרו הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר:

– “מִי הִיא הָעַלְמָה, אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת תְּמוּנָתָהּ הַיָּפָה הַזֹאת?”

וַיַעֲנֵהוּ יוֹחָנָן הַנֶּאֱמָן לֵאמֹר:

– “בַּת מֶלֶךְ גַג־הַזָהָב הִנֶהָ”. –

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ:

– “מַה גָּדְלָה אַהֲבָתִי אֵלֶיהָ! לוּ הָיוּ כָל עֲלֵי הָעֵצִים, אֲשֶׁר תַּחַת הַשָּׁמַיִם, לִלְשׁוֹנוֹת, גַּם אָז לֹא יָכְלוּ לְהַבִּיעַ אֶת עֹצֶם אַהֲבָתִי. וְעַתָּה אֵלְכָה וַאֲבַקְשֶׁנָּה וּלְקַחְתִּיהָ לִי לְאִשָּׁה, וְגַם אֵימַת מָוֶת לֹא תַפְחִידֵנִי מֵהַשִּׂיג אֶת מַאֲוַיָּי. וְאַתָּה, יוֹחָנָן, הִנְךָ עַבְדִּי הַנֶאֱמָן וַעֲזַרְתַּנִי בָּדָבָר הַזֶּה”.

וַיַּחְשֹׁב יוחָנָן הַנֶּאֱמָן מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת, וַיְבַקֵּשׁ תַּחְבֻּלוֹת לְמַלֵּא אֶת חֵפֶץ אֲדוֹנָיו הָעַז, כִּי יָדַע יוֹחָנָן כִּי נִבְצַר מֵהֶם גַם לְהֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי בַת־הַמֶּלֶךְ. וְאַחֲרֵי חָשְׁבוֹ הַרְבֵּה מָצָא תַחְבֻּלָה אַחַת, וַיֹאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ:

– “דַּע לְךָ, אֲדוֹנִי, בִּי כָל אֲשֶׁר לְבַת הַמֶּלֶךְ: הַשֻׁלְחָנוֹת, הַכִּסְאוֹת וְהַקְּעָרוֹת, הַכּוֹסוֹת וְהַסְּפָלִים, וְכָל כְּלֵי הַבַּיִת מִזָּהָב טָהוֹר הוּא. וּלְךָ, אֲדוֹנִי, בְּאֹצְרוֹתֶיךָ חָמֵשׁ חֲבִיּוֹת גְּדוֹלוֹת מְלֵאוֹת זָהָב. וְעַתָּה צַוֵה אֶה צוֹרְפֵי הַזָּהָב¹¹ אֲשֶׁר בְּמַמְלַכְתְּךָ. וְהֵכִינוּ לְךָ מִזְּהָבְךָ כְּלֵי בַיִת שׁוֹנִים, וּמָצְאוּ כָל אֵלֶּה חֵן בְּעֵינֵי בַת הַמֶּלֶךְ; וַאֲנַחְנוּ נִסַּע אֶל אַרְצָהּ, וְנִסִּינוּ לְלָכְדָהּ בְּרִשְׁתֵּנוּ. מִי יודֵעַ אוּלַי יִצְלַח חֶפְצֵנוּ בְּיָדֵנוּ”. –

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לְכָל צוֹרְפֵי הַזָהָב אֲשֶׁר בְּמַלְכוּתוֹ, וַיָבֹאוּ הָאֲנָשִׁים, וַיַעֲשׂוּ אֶת מְלַאכְתָּם יוֹמָם וְלָיְלָה, וַיָכִינוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים הַנֶהְדָרִים. אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ. וַיִּשָּׂאוּם אֶל אֳנִיָּה גְדוֹלָה, וַיִלְבַּשׁ יוֹחָנָן הַנֶאֱמָן בִּגְדֵי סוֹחֵר, וְגַם הַמֶּלֶךְ עָשָׂה כָמֹהוּ לְבַל יַכִּיר אוֹתָם אִישׁ לָדַעַת מִי וָמִי הֵמָּה. וַתָּשָׁט הָאֳנִיָה יָמִים רַבִּים בְּמֵי הַיָם הָעֲצוּמִים, וַיָבֹאוּ אֶל עִיר מוֹשַׁב בַּת מֶלֶךְ גַּג־הַזָּהָב.

וַיְצַו יוחָנָן הַנֶאֱמָן אֶת מַלְכּוֹ לָשֶׁבֶת בְּאֳנִיָּתוֹ וּלְחַכּוֹת אֶל שׁוּבוֹ, וַיֹאמֶר: “מִי יודֵעַ אוּלַי אוּכַל לְהָבִיא אֵלֵינוּ אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ. לָכֵן, אֲדוֹנִי, צַוֵה לְפָאֵר אֶת הָאֳנִיָּה וְאֶת תָּאֶיהָ¹² בְּכָל כְּלֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר הֲכִינוֹתָ, בְּמִשְׁטָר¹³ נִכון וְנָעִים”.

וְאַחֲרֵי כֵן צָרַר יוֹחָנָן בִּצְרוֹרוֹ כְּלֵי זָהָב שׁוֹנִים, וַיֵּצֵא אֶל שְׂפַת הַיָּם, וַיֵלֶךְ אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי בְּבוֹאוֹ אֶל חֲצַר הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא, וְהִנֵּה עַלְמָה יְפֵה־פִיָּה עֹמֶדֶת עַל הַבְּאֵר, וְלָהּ שְׁנֵי דָלְיֵי זָהָב, וְהִיא שׁאֶבֶת מַיִם מִן הַבְּאֵר. וַיְהִי בְּחָפְצָהּ לָשֵׂאת אֶת מֵימֶיהָ הַבַּיְתָהּ, וַתֵּפֶן, וַתֵּרֶא, וְהִנֵה אִישׁ זָר עֹמֵד לְפָנֶיהָ, וַתִּשְׁאָלֵהוּ מִי וָמִי הוּא. וַיַּעַן יוֹחָנָן וַיֹּאמֶר: “סוֹחֵר אָנֹכִי”. וַיִּפְתַּח אֶת צְרוֹרוֹ וַיַּרְאֶהָ אֶת אֲשֶׁר בְּתוֹכו, וַתִּקְרָא הָעַלְמָה בְּשִׂמְחָה:

– “הֶאָח מַה נֶהְדָּרוּ כְלֵי הַזָּהָב הָאֵלֶּה!” –

וַתּוֹרֶד אֶת הַדְּלָיִים מֵעַל כְּתֵפָהּ, וַתִּתְבּוֹנֵן אֶל הַכֵּלִים הַיָּפִים: וַתִּבְחָנֵם בְּעֵינֶיהָ לְאַחַד אֶחָד וַתֹּאמַר:

– הִנֵּה עָלֶיךָ לְהַרְאוֹתָם אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ, כִּי גְדוֹלָה שִׂמְחָתָהּ מְאֹד בִּרְאוֹתָהּ כְּלֵי זָהָב, וְקָנְתָה אוֹתָם מִיָּדֶךָ.

וְהָעַלְמָה, אֲשֶׁר הָיְתָה אַחַת מִשִּׁפְחוֹת בַּת־הַמֶּלֶךְ, אָחֲזָה בִימִינוֹ וַתּוֹבִילֵהוּ אֶל חַדְרֵי הָאַרְמוֹן. וַיְהִי בִרְאוֹת בַּת הַמֶּלֶךְ אֶת כְּלֵי הַזָהָב, וַתִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם מְאֹד וַתֹּאמַר:

– “הִנָּם עֲשׂוּיִם בְּטוּב טַעַם וָדַעַת וְלָכֵן אֶקְנֶה אוֹתָם מִיָּדֶךָ”.

וַיַּעַן יוֹחָנָן הַנֶּאֱמָן וַיֹּאמַר:

– רַק עֶבֶד אַחַד הַסּוֹחֲרַים הַנֵּנִי, גְּבִרְתִּי, וְכֹל אֲשֶׁר אִתִּי פֹּה כְּאַיִן נֶחְשָׁב מוּל כְּלֵי הַיְקָר וְהַתִּפְאֶרֶת: אֲשֶׁר לַאדוֹנִי בָּאֳנִיָּתוֹ, כִּי הַכֵּלִים אֲשֶׁר שָׁם עֲשׂוּיִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָן חָכָם לְהַפְלִיא, אֲשֶׁר אֵין כְּמוֹהֶם בְּכָל אַרְצוֹת הַתֵּבֵל לְיֹפִי.

וַתְּצַוֵּהוּ בַת־הַמֶּלֶךְ לַהֲבִיאֵם אֵלֶיהָ הָאַרְמונָה, אַךְ הוּא עָנָה אוֹתָהּ לֵאמֹר:

– “יָמִים רַבִּים יַעַבְרוּ טֶרֶם יִצְלַח בְּיָדֵנוּ לְהַעֲבִירָם הֵנָה, וְגַם אַרְמוֹנְךָ קָטֹן מֵהָכִיל אֶת כֻּלָּם”.

וַתִּגְדַל תְּשׁוּקָתָה לִרְאות אֶת הַכֵּלִים מְאֹד, מְאֹד וַתֹּאמַר:

– אִם כֵּן, הֲבִיאֵנִי אֶל הָאֳנִיָּה וְהִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל יְקַר אֲדוֹנֶיךָ וְאָשְׁרו הָרָב". –

וַיְבִיאֶהָ יוֹחָנָן הַנֶּאֱמָן אֶל הָאֳנִיָּה. וּלְבָבוֹ שָׂמַח מְאֹד. וְהַמֶּלֶךְ בִּרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ נוֹכַח, כִּי רַב יָפְיָהּ יֶתֶר הַרְבֵּה עַל תְּמוּנָתָהּ, אֲשֶׁר בַּחֲדַר אַרְמוֹנוֹ, וַתִּפְּעֶם רוּחוֹ¹⁴ בְּקִרְבּוֹ. וַתָּבֹא בַת־הַמֶּלֶךְ בְּלִוְיַת הַמֶּלֶךְ הַצָעִיר אֶל הָאֳנִיָה, וְיוֹחָנָן

הַנֶּאֱמָן הָלַךְ אֶל רַב הַחֹבֵל¹⁵, וַיְצַו לְהָשִׁיב אֶת הָאֳנִיָה אֶל לֵב הַיָּם וַיִקְרָא:

– “פִּרְשׂוּ נֵס¹⁶, חַזְּקוּ תֹרֶן¹⁷, וְעָפָה הָאֳנִיָה כְּצִפּוֹר שָׁמָיִם!” –

וּבֵין כֹּה וָכֹה וְהַמֶּלֶךְ הֶרְאָה אוֹתָהּ אֶת כָּל כְּלֵי הַזִהָב לְאַחַד אֶחָד: אֶת הַקְּעָרוֹת, אֶת הַכּוֹסוֹת וְאֶת הַסְּפָלִים, אֶת הַצִּפֳּרִים וְאֶת הַחַיּוֹת הַנִּפְלָאוֹת. וַתַּעֲבֹרְנָה שָׁעוֹת רַבּוֹת וְהִיא טֶרֶם כִּלְּתָה לְבַקֵּר¹⁸ לְכָל הַחֲפָצִים הַיָּפִים הָאֵלֶּה, וְלֹא הִתְבּוֹנְנָה מֵרֹב שִׂמְחָתָהּ, כִּי הָאֳנִיָּה תְפַלֵּס לָהּ נָתִיב¹⁹ בְּמֵי הַיָּם הָאַדִּירִים. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׂבְעוּ עֵינֶיהָ מֵרְאוֹת, הוֹדְתָה לַסּוֹחֵר עַל טוּב לִבּוֹ, וַתֹּאמֶר לָשׁוּב אֶל אַרְמוֹנָהּ. וּבְהַגִּיעָה אֶל שְׂפַת הָאֳנִיָּה רָאֲתָה כִּי הַרְחִיקוּהָ מֵהַיַּבָּשָׁה אֶל לֵב²⁰ הַיָּם, וְהָאֳנִיָה מְמַהֶרֶת אֶת דַּרְכָּה²¹ מְאֹד, וַתִּקְרָא בְּקוֹל פְּחָדִים:

– “אוֹיָה, כִּי רִמּוּנִי! הִנֵּה לֻקַּחְתִּי שָׁבִי בִּידֵי הַסּוֹחֵר אֲשֶׁר מְשָׁכַנִי בְעָרְמָתוֹ מְבֵּית אָבִי! וְעַתָּה טוֹב מוֹתִי מֵחַיָי!” –

וְהַמֶּלֶךְ הֶחֱזִיק בִּימִינָהּ וַיֹּאמַר:

– “לא סוֹחֵר וְלֹא בֶן סוֹחֵר אָנֹכִי, כִּי מֶלֶּךְ אָנֹכִי וּמוֹשֵׁל בְּאֶרֶץ רַבָּה, וּמִשְׁפַּחְתִּי רָמָה כְּמִשְׁפַחְתֵּךְ. וְאִם בְּעָרְמָה הוֹצֶאתִיךָ מִבֵּית אָבִיךָ, הֲלֹא תִסְלְחִי לִי, כִּי מֵאַהֲבָתִי הָעַזָה עֲשִׂיתִי זֹאת. הֵן בִּרְאוֹתִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶת תְּמוּנָתֵךְ, הִתְעַלַּפְתִּי, וְאַף כִּי־אוֹתָךְ”.–

וְכִשְׁמוֹעַ בַּת הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבָרָיו, וַתִּנְּחֵם מֵעִצְּבונָהּ, וַתֶּאֱהַב גַּם הִיא אֶת הַמֶּלֶךְ הַצָעִיר, וַתּוֹאֶל לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה.

וְהָאֳנִיָה עֹשָׂה אֶת דַּרְכָּהּ הָלְאָה, וַתֶּחֱצֶה אֶת מַשְׁבְּרֵי²² הַיָּם, וְיוֹחָנָן הַנֶּאֱמָן יָשַׁב עַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה וּמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת²³, וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֹרְבִים נִשָּׂאִים עַל כַּנְפֵי רוּחַ, וַיֶּחְדַּל מִנַּגֵּן, וַיַקְשֵׁב וַיִּשְׁמַע וְהִנֵה הֵם מְשוֹחֲחִים יַחְדָּו, וְהוּא שָׁמַע אֶת לְשׁוֹנָם.

וַיֹּאמֶר הָעֹרֵב הָאֶחָד אֶל רֵעֵהוּ: “רְאֵה, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יִנְהַג שְׁבִי אֶת בַּת מֶלֶךְ גַּג־הַזָּהָב”.

וַיַּעַן אוֹתוֹ הָעֹרֵב הַשֵּׁנִי וַיֹּאמַר: “אַךְ הִיא לֹא תִהְיֶה לּוֹ לְאִשָּׁה!”

וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָעֹרֵב הַשְּׁלִישִׁי:“וּמִי יִמְנָעֵהוּ מִקַּחַת אוֹתָהּ, הֲלֹא בָאֳנִיָּתוֹ הִיא יוֹשֶׁבֶת אִתּוֹ יַחְדָּו?” –

וַיּוֹסֶף הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר: “אָכֵן לַשָּׁוְא כָּל עֲמָלוֹ, כִּי בְהַצִּיגוֹ אֶת כַּף רַגְלוֹ עַל הַיַּבָּשָׁה, יָרוּץ לִקְרָאתוֹ סוּס אָדֹם, וְחָפֵץ הַמֶּלֶךְ לִרְכֹּב עָלָיו. וְאַחֲרֵי עֲשׂוֹתוֹ זֹאת יִשָּׂאֵהוּ הַסּוּס עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ, וְלֹא יָשׁוּב הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת עוֹד אֶת הָעַלְמָה הָאֲהוּבָה לוֹ”. –

וַיִשְׁאָלֵהוּ הַשֵּׁנִי: “הַאֵין תַּחְבֻּלָה לַמֶּלֶךְ לְהנָּצֵל מֵרָעָתוֹ?” –

וַיַעֲנֵהוּ הָרִאשׁוֹן: “אָכֵן יֵשׁ וָיֵשׁ. כִּי כַאֲשֶׁר יִרְכַּב אִישׁ אַחֵר עַל הַסּוּס הַהוּא, וְהוֹצִיא אֶת קְנֵה־רוֹבוֹ²⁴, אֲשֶׁר יִהְיֶה עָרוּךְ לוֹ בְּאַשְׁפָּתוֹ²⁵, וְיָרָה בַסּוּס וֶהֱמִיתָהוּ, אָז יִנָּצֵל הַמֶּלֶךְ. אוּלָם לְמִי נוֹדְעָה הַתַּחְבֻּלָה הַזֹאת? וְלוּ נוֹדַע הַסּוֹד הַזֶּה לְאִישׁ וְגִלָּהוּ, וְנֶהְפַּךְ הָאִישׁ הַהוּא לְאֶבֶן מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד בִּרְכָּיו”. –

וַיֹּאמֶר הַשֵּׁנִי: “וְלִי נוֹדַע עוֹד יֶתֶר הַרְבֵּה. הֵן גַּם אַחֲרֵי אֲשֶׁר יוּמַת הַסּוּס לֹא יִצְלַח בְּיָדוֹ לָקַחַת אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ לוֹ לְאִשָּׁה, כָּי בְּבוֹאָם אֶל אוּלַם הָאַרְמוֹן, וּמָצָא הַמֶּלֶךְ שָׁם בִּקְעָרָה אֶת כְּתֹנֶת־חֻפָּתוֹ, וְהִיא נִרְאָה כְמוֹ מְרֻקָמָה מִזָּהָב ומִכֶּסֶף, וּבֶאֱמֶת עֲשׂוּיָה הִיא מִזֶּפֶת וְגָפְרִית. וְלָבַשׁ אוֹתָהּ וְהָיָה לְמַאֲכַל אֵשׁ, וּבְשָׂרו וְעַצְמוֹתָיו יֵהָפְכוּ לְגֶחָלִים”. –

וַיִשְׁאָלֵהוּ הַשְׁלִישִׁי לֵאמֹר: “הַאֵין לַמֶּלֶךְ תַּחְבֻּלָה לְהִנָצֵל?” –

וַיַעֲנֵהוּ הַשֵּׁנִי: “אָכֵן יֵשׁ וָיֵשׁ. אִם יִקַּח אִישׁ אוֹתָהּ בְּמֶלְקְחַיִם, וְהִשְׁלִיכָהּ עַל הָאָח הַמְבֹעֶרֶת, וְנִשְׂרְפָה, אָז יִנָּצֵל הַמֶּלֶךְ הַצָּעִיר מֵאֲסוֹנוֹ. אוּלָם הֲתוֹעִיל לוֹ הַתַּחְבֻּלָה הַזֹּאת? הֵן לֹא נוֹדְעָה לְכָל אִישׁ! וְגַם לוּ יְדָעָהּ אִישׁ וְגִלָּה אוֹתָהּ לְפָנָיו, וְנֶהְפַּךְ הָאִישׁ הַהוּא לְאֶבֶן מִבִּרְכָּיו וְעַד חָזֵהוּ”. –

אָז דִּבֵּר הַשְּׁלִישִׁי לֵאמֹר: וַאֲנִי יוֹדֵעַ עוֹד יוֹתֵר. הֵן גַּם אִם תִּשָׂרֵף הַכֻּתֹּנֶת לֹא יוֹסִיף עוֹד הַמֶּלֶךְ הַצָעִיר לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי כַּלָּתוֹ, כִּי בְצֵאת הַמַּלְכָּה הַצְּעִירָה אַחַר הַמִּשְׁתֶּה לָחוּל בִּמְחֹלוֹת יַלְבִּינוּ פָּנֶיהָ כַּסִּיד, וְנָפְלָה לָאָרֶץ וְהִתְעָלְּפָה; וְאִם לֹא יְרִימֶנָּה אִישׁ, וְלֹא יָמֹץ מִשַּׁדָּהּ הַיְמָנִית שְׁלשָׁה נִטְפֵי דָם וִירָקָם, וְמֵתָה, אוּלָם אִם יְגַלֶּה אִישׁ אֶת הַסּוֹד הַכָּמוּס הַזֶה. וְנֶהְפַּךְ לְאֶבֶן מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקָדוֹ". –

וְאַחֲרֵי כַּלּוֹת הָעֹרְבִים לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָפוּ לָמוֹ לְמֶרְחַקִּים. וְיוֹחָנָן הַנֶאֱמָן יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר סִפְּרוּ הָעֹרְבִים, וַיְהִי סָר וִזָעֵף²⁶ מִנִּי אָז וָהָלְאָה, כִּי אִם יַסְתִּיר אֶת הַסּוֹד הַזֶּה מֵאֲדוֹנָיו, וְנָפַל הַמֶּלֶךְ בְּרָעָה גְדוֹלָה; וְאִם יְגַלֵּהוּ לְפָנָיו וְהֵבִיא עַל נַפְשׁוֹ הוּא אָסוֹן נוֹרָא. אַךְ בָאַחֲרוֹנָה גָּמַר־אֹמֶר בִּלְבָבוֹ: “הִנְּנִי לְהַצִילֵהוּ, גַּם אִם אַחֲרֵי כֵן אֵרְדָה אֲנִי לַשַּׁחַת”²⁷

וַיְהִי בְּצֵאתָם אֶל הַיַבָּשָׁה, וַיִקְפֹּץ סוּס אַבִּיר לִקְרָאתָם, כַּאֲשֶׁר נִבְּאוּ הָעֹרְבִים. וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ: “הִנֵּה הַסּוּס הַזֶה יִשָּׂאֵנִי אֶל אַרְמוֹנִי!” וּבְדַבְּרוֹ חָפֵץ לַרְכֹּב עָלָיו; אַךְ יוֹחָנָן הַנֶאֱמָן הָיָה אָץ יוֹתֵר מִן הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַל עַל הַסּוּס, וַיוֹצֵא אֶת קְנֵה־רוֹבוֹ מֵאַשְׁפָּתוֹ, וַיּוֹר בַּסּוּס, וַיְמִיתֵהוּ. וַיִּקְרְאוּ כָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ הַמְקַנְאִים לְיוֹחָנָן לֵאמֹר:

– “מָה נִבְזֶה מַעֲשֵׂהוּ זֶה לְהָמִית אֶת הַסּוּס, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ לִרְכֹּב עָלָיו!”

וַיַעַן אוֹתָם הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: “דֹּמוּ וּתְנוּ אוֹתוֹ לַעֲשוֹת כְּחֶפְצוֹ, כִּי עַבְדִּי הַנֶאֱמָן הוּא, וּמִי יוֹדֵעַ אוּלַי לְטוֹבָתִי עָשָׂה זֹאת!” –

וַיָּבֹאוּ כֻלָּם הָאַרְמוֹנָה וְהִנֵּה בָאוּלָם עֹמֶדֶת קְעָרָה, וּבָהּ הַכֻּתֹּנֶת הַמְרֻקָּמָה כְּמוֹ מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב. וַיַּרְא אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ הַצָעִיר, וַיַּחְפֹּץ לְלָבְשָׁהּ, אַךְ יוֹחָנָן הַנֶּאֱמָן מִהֵר וַיַּחְטְפֶנָה בְמֶלְקָחַיִם, וַיַשְׁלִיכֶנָּה אֶל הָאָח וַתִּשָׂרֵף. וַיָחֵלּוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ עוֹד פַּעַם לְהִתְלוֹנֵן וַיֹּאמֵרוּ:

– “רְאוּ הֵן שָׂרַף יוֹחָנָן אֶת כְּתֹנֶת־הַחֻפָּה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ!!”

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ:“אַל תִּגְעוּ בוֹ. מִי יוֹדֵעַ אוּלַי לְטובָתִי עָשָׂה זֹאת; הֵן בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא”.

וַיָּחָג הַמֶּלֶךְ אֶת חַג חֻפָּתוֹ בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר, ויַעַשׂ מִשְׁתֶּה גָדוֹל. וַיְהִי אַחֲרֵי הַמִּשְׁתֶּה וַתֵּצַא הַמַּלְכָּה לָחוּל בַּמְחֹלוֹת, וְיוֹחָנָן הַנֶּאֱמָן לֹא גְרַע²⁸ אֶת עֵינָיו מִמֶּנָה. פִּתְאוֹם הִלְבִּינוּ פָּנֶיהָ, וַתִּפֹּל אַרְצָה, וַתִּתְעַלָּף. וַיִקְפֹּץ אֵלֶיהָ יוֹחָנָן, וַיִשָּׂאֶהָ אֶל חֲדַר הַמִּטּוֹת, וַיַשְׁכִּיבָהּ בַּמִּטָּה, וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו, וַיָמָץ שְׁלשָׁה נִטְפֵי דָם מִשָּׁדָהּ הַיְמָנִית, וַיָּרָק אוֹתָם, וַתָּחֶל הַמַּלְכָּה כְּרֶגַע לִשְׁאֹף רוּחַ אֶל קִרְבָּהּ, וַתָּקָם עַל רַגְלֶיהָ, וַתֵּלֶךְ אֶל הָאוּלָם.

וְהַמֶּלֶךְ הַצָּעִיר, אֲשֶׁר רָאָה אֶת כָּל מַעֲשֵׂי יוחָנָן, לֹא יָדַע עַל מַה זֶה וְלָמָּה הוּא עשֶׂה כָכָה וַיִּקְצֹף מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו:

– “תִּפְשׂוּהוּ וְהַשְׁלִיכוּהוּ אֶל בַּית הָאֲסוּרִים!”

וַיְהִי בַיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיַּחֲרֹץ הַמֶּלֶךְ מִשְׁפָּט לִתְלוֹת אֶת יוֹחָנָן עַל הָעֵץ. וַיְהִי בַּעֲמֹד יוֹחָנָן לִפִנֵי הָעֵץ, וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ:

– “כָּל אִישׁ וָאִישׁ אֲשֶׁר נֶחְרַץ עָלָיו מִשְׁפַּט מָוֶת יוּכַל לְדַבֵּר אֶת דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים לִפְנֵי מוֹתוֹ. הַאוּכַל גַם אֲנִי לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה?”

וַיַּעֲנֵהוּ הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: “כֵּן. דַּבֵּר כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ”.

אָז דִבֶּר יוֹחָנָן לֵאמֹר: “לֹא בְצֶדֶק וְלֹא בְישֶׁר נֶחְרַץ עָלַי מִשְׁפַּט מָוֶת, כִּי נֶאֱמָן הָיִיתִי לְךָ עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן הַזֶּה”. וַיְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת כָּל אֲשֶׁר שוֹחֲחוּ הָעֹרְבִים יַחְדָּו בְּעוּפָם עַל פְּנֵי הַיָּם, וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה לְיֵשַׁע הַמֶּלֶךְ.

וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ:

– “אֲהָהּ, יוֹחָנָן עַבְדִּי הַנֶּאֱמָן. שָׁגִיתִי! וּמֵעַתָּה הִנֵּה חַסְדִּי וְאַהֲבָתִי נְתוּנִים לְךָ כָּל הַיָּמִים, וְאַתֶּם, עָבָדַי, הוֹרִידוּהוּ מֵעַל הָעֵץ!!”

– אַךְ טֶרֶם כִּלָּה הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר אֶת דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים וְיוֹחָנָן הַנֶּאֱמָן נָפַל מֵת אַרְצָה, וַיֵּהָפֵךְ לְאֶבֶן מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ.

וַיֵּצֶר הַדָּבָר הַזֶּה לַמֶּלֶךְ וְלַמַּלְכָּה מְאֹד, וַיִקְרָא הַמֶּלֶךְ: “הוֹי, מַה נּוֹאַלְתִּי, בְּשַׁלְּמִי לוֹ רָעָה חֵלֶף אֱמוּנָתוֹ לִי!” – וַיְצַו לָשֵׂאת אֶת פֶּסֶל־הָאֶבֶן אֶל חֲדַר מִשְּׁכָּבוֹ, וּלְהַנִּיחֵהוּ אַצֶל²⁹ מִטָּתוֹ, וְהָיָה מִדַּי הַבִּיטוֹ אֵלַיו בָּכָה מְאֹד וַיֹּאמֵר:

– “מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי לְהַחֲיוֹתְךָ, יוֹחָנָן הַנֶּאֱמָן לִי!!”

וַיְהִי כַּעֲבוֹר יְרָחִים מִסְפָּר, וַתֵּלֶד הַמַּלְכָּה שְׁנֵי בָנִים תֹּאֲמִים. וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַתִּשְׂמַח בָּהֶם אִמָּם מְאֹד, וַאֲבִיהֶם אֲהֵבָם. וַיְהִי הַיּוֹם וְהַמַּלְכָּה הָיְתָה בְבֵית הַתְּפִלָּה, וְהַנְּעָרִים מְשַׂחֲקִים בַּחֲדַר אֲבִיהֶם, וְהוּא מַבִּיט בְּיָגוֹן רָב אֶל הַפֶּסֶל וְדֹבֵר בִּלְבָבוֹ:

– “מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי לְהָשִׁיב רוּחַ חַיִּים אֶל קִרְבֶּךָ!”

וַיֹּאמֶר הַפֶּסֶל לַמֶּלֶךְ: יֵשׁ לְאֵל יָדְךָ לְהַחֲיוֹתֵנִי, אִם תִּתֵן כָּפְרִי אֶת הַדָּבָר הַיּוֹתֵר אָהוּב לְךָ בְּתֵבֵל".

וַיִקְרָא הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: “אֵת כָּל אֲשֶׁר לִי בְּתֵבֵל אֶתֵּן כָּפְרֶךָ!!”

וַיֹּאמֶר עוֹד הַפֶּסֶל: “אִם תִּכְרֹת אֶת רָאשֵׁי שְׁנֵי בָנֶיךָ בְּיָדֶיךָ, וְזָרַקְתָּ מִדָּמָם עָלַי, וְשַׁבְתִּי, וְחָיִיתִי כְקֶדֶם”. –

וַיֶחֶרַד הַמֶּלֶךְ מְאֹד בְּשָׁמְעוֹ, כִּי עָלָיו לַהֲרֹג אֶת בָּנָיו הָאֲהוּבִים לוֹ, אַךְ בְזָכְרוֹ אֶת אֱמוּנַת יוֹחָנָן הַנֶּאֱמָן לוֹ, וְכִי הֵמִיט עַל נַפְשׁוֹ רָעָה רַבָּה בְּחָפְצוֹ לְהַצִּיל אֶת נֶפֶשׁ הַמֶּלֶךְ מֵרֶדֶת שַׁחַת, הוֹצִיא אֶת חַרְבּוֹ מִתַּעְרָהּ, וַיַכְרֵת אֶת רָאשֵׁי שְׁנֵי בָנָיו הַיְקָרִים לוֹ מִכָּל מַחֲמַדֵּי הַתֵּבֵל, וַיִזְרֹק מִדָּמָם עַל הַפֶּסֶל, וַיָּשָׁב רוּחַ יוֹחָנָן הַנֶּאֱמָן אֶל קִרְבּוֹ, וַיְחִי וַיְהִי בָרִיא אוּלָם כַּאֲשֶׁר לִפְנֵי מוֹתו. וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר:

– “עַתָּה יְשֻׁלַּם גַּם לְךָ כְּצִדְקְתְךָ וְכֶאֱמוּנַת לְבָבְךָ הַטָּהוֹר!”

וַיִּקַּח אֶת רָאשֵּׁי הַיְלָדִים, וַיְשִׂימֵם עַל גְוִיּוֹתֵיהֶם, וַיִּזְרֹק מִדָמָם עֲלֵיהֶם, וַיָּשׁוּבוּ הַנְעָרִים, וַיִּחְיוּ, וַיָּרוּצוּ, וַיְשַׂחֲקוּ בַחֶדֶר, וַיִּרְקְדוּ כָאֵילִים, כְּמוֹ לֹא נַעֲשָׂה עִמָּהֶם דָּבָר. וְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת, וּלְבָבוֹ שָׂמַח מְאֹד מְאֹד.

וַיְּהִי בִרְאוֹתוֹ, כִּי הַמַּלְכָּה שָׁבָה מִבֵּית הַתְּפִלָּה וְקָרְבָה אֶל הָאַרְמוֹן, וַיַחְבִּיא אֶת יוֹחָנָן הַנֶאֱמָן וְאֶת שְׁנֵי הַנְּעָרִים בָּאָרוֹן גָּדוֹל. וּבְבוֹא הַמַּלְכָּה הַחַדְרָה שְׁאֵלָהּ הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר:

– “הַהִתְפַּלַלְתְּ בַמִּקְדָּשׁ?”

וַתַּעַן אוֹתוֹ הַמַּלְכָּה לֵאמֹר: “הִתְפַּלַּלְתִּי. ובְעֵת הִתְפַּלְלִי זָכַרְתִּי אֶת יוֹחָנָן הַנֶאֱמָן, וְאֶת הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבִיא עַל נַפְשׁוֹ בִּגְלָלֵנוּ”. –

אָז דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: “רַעְיָתִי הַיְקָרָה! הֵן יֵשׁ לְאֵל יָדֵנוּ לְהַחֲיוֹתוֹ, אִם נַקְרִיב אֶת נֶפֶשׁ שְׁנֵי בָנֵינוּ לְקָרְבָּן בַּעֲדוֹ”.

הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הַמַּלְכָּה חָוָרוּ, וְלִבָּהּ חָרַד מְאֹד. וּבְכָל זֹאת הִתְעוֹרְרָה וַתֹּאמַר:

– עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה לְמַעַּן אֱמוּנָתוֹ הָעַזָּה לָנוּ". –

וַיִּשְׂמַח הַמֶּלֶךְ מְאֹד, בְּהִוָכְחוֹ כִּי כְמַחְשְׁבוֹתָיו מַחְשְׁבוֹת הַמַּלְכָּה. וַיֵּלֶךְ וַיִפְתַּח אֶת הָאָרוֹן, וַיּוֹצִיא אֶת יוֹחָנָן הַנֶּאֱמָן וְאֶת שְׁנֵי הַנְּעָרִים, וַיֹּאמַר:

– “בָּרוּךְ יְיָ אֲשֶׁר הִצִּיל נֶפֶשׁ יוֹחָנָן עַבְדֵּנוּ הַנֶּאֱמָן, וְגַם אֶת נַפְשׁוֹת בָּנֵינוּ פָּדָה מִשַּׁחַת!”

וַיְסַפֵּר לַמַּלְכָּה מִכָּל אֲשֶׁר נִקְרָה פֹּה, בִּהְיוֹתָהּ בְּבֵית הַתְּפִלָּה. וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד וַיוֹדוּ לַיָי חַסְדּוֹ. וּמֵהַיּום הַהוּא חָיוּ חַיֵּי אשֶׁר וַעֲדָנִים עַד קֵץ כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם.