קפג אָמְרוּ בְּשֵׁם רַב: אָסוּר לָדוּר בְּעִיר שֶׁאֵין בָּהּ מֶרְחָץ (ירושלמי קידושין ד, יב).
לָדוּר – להתגורר.
מֶרְחָץ – בית מרחץ (ציבורי).
*
קפד "נָשִׁיתִי טוֹבָה" (איכה ג, יז) – אָמַר רַ' יִרְמְיָה: זוֹ בֵּית הַמֶּרְחָץ; רַ' יוֹחָנָן אָמַר: זוֹ רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִּין (שבת כה ע"ב).
“נָשִׁיתִי טוֹבָה” – שכחתי (בשל צרות החורבן) מה היא טובה.
חַמִּין – מים חמים.
*
קפה שָׁלשׁ זֵעוֹת הֵן יָפוֹת לַגּוּף: זֵעַת חֹלִי, זֵעַת מֶרְחָץ וְזֵעַת מְלָאכָה. זֵעַת חֹלִי – מַרְפֵּא, זֵעַת מֶרְחָץ – אֵין לְךָ כַּיּוֹצֵא בָּהּ (אדר"נ נו"א, מא).
שָׁלוֹשׁ וגו' – שלושה סוגי זיעה מועילים לגוף.
מַרְפֵּא – מביאה לרפואת הגוף.
כַּיּוֹצֵא בָּהּ – דומה לה (בטיבה המעולה).
*
קפו שָׁנִינוּ, רוֹחֵץ אָדָם פָּנָיו, יָדָיו וְרַגְלָיו בְּכָל יוֹם בִּשְׁבִיל קוֹנוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ” (משלי טז, ד) (שבת נ ע"ב).
בִּשְׁבִיל קוֹנוֹ – לכבוד הקב"ה (שבצלמו נברא האדם).
*
קפז "גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד" (משלי יא, יז) – זֶה הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה נִפְטָר מִתַּלְמִידָיו הָיָה מְהַלֵּךְ וְהוֹלֵךְ עִמָּם. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לָהֶם: לַעֲשׂוֹת מִצְוָה. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי מָה מִצְוָה זוֹ? אָמַר לָהֶם: לִרְחֹץ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי זוֹ מִצְוָה הִיא? אָמַר לָהֶם: הֵן. מָה אִם אִיקוֹנִין שֶׁל מְלָכִים, שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָם בְּבָתֵּי תֵאַטְרָיוֹת וּבְבָתֵּי קִרְקְסָאוֹת, מִי שֶׁנִּתְמַנָּה עֲלֵיהֶם הוּא מוֹרְקָם וְשׁוֹטְפָם וְהֵם מַעֲלִים לוֹ מְזוֹנוֹת; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוּא מִתְגַּדֵּל עִם גְּדוֹלֵי מַלְכוּת, – אֲנִי שֶׁנִּבְרֵאתִי בְּצֶלֶם וּדְמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם” (בראשית ט, ו) – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (ויק"ר לד, ג).
נִפְטָר מִתַּלְמִידָיו – נפרד מהם בסוף השיעור.
מְהַלֵּךְ וְהוֹלֵךְ – ממשיך ללכת.
אִיקוֹנִין – פסלים.
שֶׁנִּתְמַנָּה עֲלֵיהֶם – האחראי על תקינותם וניקיונם של הפסלים.
מוֹרְקָם – מנקה אותם.
מַעֲלִים לוֹ מְזוֹנוֹת – זוכה לשכר על עבודתו.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא – זאת ועוד.
מִתְגַדַּל וגו' – נחשב בין גדולי המלכות.
עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה – שעלי להקפיד על ניקיון גופי (והוא החסד שעושה עם גופו).
*
קפח אָמַר שְׁמוּאֵל: טוֹבָה טִפַּת צוֹנֵן שַׁחֲרִית וּרְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִּין עַרְבִית מִכָּל קִילוֹרִין שֶׁבָּעוֹלָם (שבת קח ע"ב).
טוֹבָה – עדיפה.
טִפַּת צוֹנֵן – רחיצת העין במעט מים קרים.
חַמִּין – ראו קטע קפד.
קִילוֹרִין – משחת מרפא (לעיניים).
*
קפט רָחַץ בְּחַמִּין וְלֹא נִשְׁתַּטֵּף בְּצוֹנֵן, דּוֹמֶה לְבַרְזֶל שֶׁהִכְנִיסוּהוּ לָאוּר וְלֹא הִכְנִיסוּהוּ לְצוֹנֵן (שבת מא ע"א).
חַמִּין – ראו קטע קפד.
נִשְׁתַּטֵף – שטף (עצמו).
הִכְנִיסוּהוּ לָאוּר וגו' – הושם בכבשן האש (לצורך עיבודו) אך לא הוחזר אחר כך לצינון במים קרים ולכן לא הושלמה יצירתו.
*
קצ אָמַר שְׁמוּאֵל: עַרְבּוּבִית שֶׁל הָרֹאשׁ מְבִיאָה לִידֵי עִוָּרוֹן; עַרְבּוּבִית שֶׁל בְּגָדִים מְבִיאָה לִידֵי שִׁגָּעוֹן; עַרְבּוּבִית שֶׁל הַגּוּף מְבִיאָה לִידֵי שְׁחִין וַאֲבַעְבּוּעוֹת (נדרים פא ע"א).
עַרְבּוּבִית – הזנחה וזוהמה.
שִׁגָּעוֹן – קהות חושים.
*
קצא "וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם" (קהלת ב, ח) – אֵלּוּ בְּרֵכוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת (גיטין סח ע"א).
*
קצב שָׁאַל פְּרוֹקְלוֹס בֶּן פִילוֹסוֹפוֹס אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּעַכּוֹ, שֶׁהָיָה רוֹחֵץ בְּמֶרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטֵי, אָמַר לוֹ: כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: “וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם” (דברים יג, יח) – מִפְּנֵי מָה אַתָּה רוֹחֵץ בְּמֶרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטֵי? אָמַר לוֹ: אֵין מְשִׁיבִין בְּמֶרְחָץ. וּכְשֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ: אֲנִי לֹא בָּאתִי בִּגְבוּלָהּ, הִיא בָּאָה בִּגְבוּלִי. אֵין אוֹמְרִין: נַעֲשֶׂה מֶרְחָץ נוֹי לְאַפְרוֹדִיטֵי, אֶלָּא אוֹמְרִין: נַעֲשֶׂה אַפְרוֹדִיטֵי נוֹי לְמֶרְחָץ (עבודה זרה מד ע"ב).
פְּרוֹקְלוֹס בֶּן פִילוֹסוֹפוֹס – חכם רומי.
מֶרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטֵי – מרחץ שבו עמד פסלה של האלה אפרודיטי, אלת האהבה והיופי.
“וְלֹא יִדְבַּק” וגו' – ופסלי עבודה זרה נחשבו כחלק מאיסור זה (שבת ט, ו).
מְשִׁיבִין – עונים (בענייני הלכה וחוכמה).
בִּגְבוּלָהּ – אל תחומה (כי המרחץ היה קיים קודם שהכניסו לתוכו את הפסל כקישוט).
*
קצג אָמַר רַ' זְרִיקָא, אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: כָּל הַמְּזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם (סוטה ד ע"ב).
נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם – עלול למות.
*
קצד מַיִם הָרִאשׁוֹנִים הֶאֱכִילוּ בְּשַׂר חֲזִיר; מַיִם אַחֲרוֹנִים הָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ.
מַעֲשֶׂה בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה בְּחֶנְוָנִי אֶחָד בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל בָּשָׂר טָהוֹר וּבְשַׂר חֲזִיר וּמוֹכֵר, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בּוֹ שֶׁהוּא יְהוּדִי. וְכָךְ הָיָה מִנְהָגוֹ: כָּל מִי שֶׁנִּכְנַס לַחֲנוּת שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ נוֹטֵל יָדָיו – יוֹדֵעַ שֶׁהוּא גוֹי וְנוֹתֵן לְפָנָיו בְּשַׂר חֲזִיר, וְכָל מִי שֶׁהָיָה נוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ – יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יְהוּדִי וּמַאֲכִילוֹ בָּשָׂר טָהוֹר. פַּעַם אַחַת נִכְנַס יְהוּדִי לֶאֱכֹל שָׁם וְלֹא נָטַל יָדָיו, וְהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא גּוֹי, נָתַן לְפָנָיו בְּשַׂר חֲזִיר. אָכַל וְלֹא בֵּרֵךְ. בָּא לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן עַל הַפַּת וְעַל הַבָּשָׂר, וּבְשַׂר חֲזִיר נִמְכַּר בְּיֹקֶר. אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי עָלֶיךָ כָּךְ וְכָךְ מִן הַבָּשָׂר שֶׁאָכַלְתָּ, שֶׁהַחֲתִיכָה עוֹלָה עֲשָׂרָה מָנֶה. אָמַר לוֹ: אֶתְמוֹל נָתַתָּ אוֹתָהּ לִי בִּשְׁמוֹנָה וְהַיּוֹם אַתָּה רוֹצֶה עֲשָׂרָה! אָמַר לוֹ: זוֹ שֶׁאָכַלְתָּ שֶׁל חֲזִיר הִיא. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ כָּךְ עָמְדוּ לוֹ שַׂעֲרוֹתָיו, נִבְהַל וְנִפְחַד. אָמַר לוֹ בְּצִנְעָה: יְהוּדִי אֲנִי וְנָתַתָּ לִי בְּשַׂר חֲזִיר! אָמַר לוֹ: תִּפַּח רוּחֲךָ, כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁאָכַלְתָּ בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם וּבְלֹא בְּרָכָה הָיִיתִי סָבוּר שֶׁאַתָּה גּוֹי.
וּמַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁאָכַל קִטְנִיּוֹת וְלֹא נָטַל יָדָיו. יָרַד לַשּׁוּק וְיָדָיו מְטֻנָּפוֹת מִן הַקִּטְנִיּוֹת. רָאָה אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ, הָלַךְ וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: אָמַר לָךְ בַּעְלֵךְ – סִימָן שֶׁאָכַל עַכְשָׁו קִטְנִית – שַׁגְּרִי לוֹ אוֹתָהּ טַבַּעַת. לְאַחַר שָׁעָה בָּא בַּעְלָהּ, אָמַר לָהּ: הֵיכָן הַטַּבַּעַת? אָמְרָה לוֹ: פְּלוֹנִי בָּא בְּסִימָנִים שֶׁלְּךָ וּנְתַתִּיהָ לוֹ. נִתְמַלֵּא חֵמָה – עָמַד וַהֲרָגָהּ. לְפִיכָךְ מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל אֶת יָדָיו אַחַר הַמָּזוֹן כְּאִלּוּ הוֹרֵג אֶת הַנֶּפֶשׁ (יומא פג ע"ב; תנחומא בלק, טו; במ"ר כ, כא).
מַיִם הָרִאשׁוֹנִים וגו' – זלזול בנטילת ידיים לפני הארוחה גרם לאכילת חזיר.
מַיִם אַחֲרוֹנִים – נטילת הידיים לאחר הארוחה.
שְׁעַת הַגְּזֵרָה – גזירות שמד שאסרו על אכילת בשר כשר.
יֵשׁ לִי עָלֶיךָ – אתה חייב לי.
בְּצִנְעָה – בסתר, בלחש.
תִּפַּח רוּחֲךָ – הלוואי שתמות (לשון קללה).
אִשְׁתּוֹ – של אוכל הקטניות.
אָמַר לָךְ וגו' – בעלך ביקש שתשלחי לו בידי טבעת, וכראיה (“סימן”) לאמיתות שליחותי אמר לי שאכל הבוקר קטניות (דבר שהיה ידוע כביכול רק לו ולאשתו).
*
קצה סִיכָה וּרְחִיצָה אֵין נִכְנָסִין לַגּוּף וְהַגּוּף נֶהֱנֶה מֵהֶן (ברכות נז ע"ב).
סִיכָה – בשמנים מבושמים.
*
קצו רָחַץ וְלֹא סָךְ דּוֹמֶה לְמַיִם עַל גַּבֵּי חָבִית (שבת מא ע"א).
סָךְ – ראו בקטע הקודם.
מַיִם עַל גַּבֵּי חָבִית – שאינם נכנסים לתוכה (ורחיצה בלי סיכה אינה מועילה לגוף).
*
קצז אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' חֲנִינָא, שֶׁהָיָה בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וְהָיָה עוֹמֵד עַל רַגְלוֹ אַחַת וְחוֹלֵץ מִנְעָלוֹ וְנוֹעֵל מִנְעָלוֹ.
אָמַר רַ' חֲנִינָא: חַמִּין וְשֶׁמֶן שֶׁסָּכַתְנִי אִמִּי בְּיַלְדוּתִי הֵם עָמְדוּ לִי בְּעֵת זִקְנוּתִי (חולין כד ע"ב).
מִנְעָלוֹ – שעל הרגל השנייה.
חַמִּין – רחצה במים חמים.
סָכַתְנִי – מרחה עלי.
עָמְדוּ לִי – סייעו, הועילו לי.
*
קצח הָרוֹצֶה לָסוּךְ כָּל גּוּפוֹ – סָךְ רֹאשׁוֹ תְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֶלֶךְ עַל כָּל אֵיבָרָיו (שבת סא ע"א).
לָסוּךְ – בשמן.
הוּא – הראש.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות