רטו הִזָּהֵר בִּשְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים: אַל תַּרְבֶּה בִּישִׁיבָה, שֶׁיְּשִׁיבָה קָשָׁה לְתַחְתּוֹנִיּוֹת; וְאַל תַּרְבֶּה בַּעֲמִידָה, שֶׁעֲמִידָה קָשָׁה לַלֵּב. וְאַל תַּרְבֶּה בַּהֲלִיכָה, שֶׁהֲלִיכָה קָשָׁה לָעֵינַיִם; אֶלָּא שְׁלִישׁ בִּישִׁיבָה, שְׁלִישׁ בַּעֲמִידָה, שְׁלִישׁ בְּהִלּוּךְ.
כָּל יְשִׁיבָה שֶׁאֵין בָּהּ סְמִיכָה – עֲמִידָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סְמִיכָה נוֹחָה הֵימֶנָּה (כתובות קיא ע"ב).
קָשָׁה לְתַחְתּוֹנִיּוֹת – מזיקה וגורמת לטחורים.
שְׁלִישׁ – מן הזמן.
הִלּוּךְ – הליכה.
סְמִיכָה – אפשרות של הישענות.
נוֹחָה הֵימֶנָּה – עדיפה עליה.
*
רטז "וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ" (דברים כח, סה) – אֵיזֶה דָבָר שֶׁמְּכַלֶּה אֶת הָעֵינַיִם וּמַדְאִיב אֶת הַנֶּפֶשׁ – אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִיּוֹת (נדרים כב ע"א).
מַדְאִיב – מצער, מכאיב.
תַּחְתּוֹנִיּוֹת – ראו בקטע הקודם.
*
ריז פְּסִיעָה גַּסָּה נוֹטֶלֶת אֶחָד מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִמְּאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם (ברכות מג ע"ב).
פְּסִיעָה וגו' – הליכה בצעדים גדולים מביאה לאיבוד חלק מחוש הראייה.
ריח בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: עַל כָּל מִשְׁכָּב שְׁכַב, חוּץ מִן הַקַּרְקַע; עַל כָּל מוֹשָׁב שֵׁב, חוּץ מִן הַקּוֹרָה (ברכות סב ע"ב).
הַקַּרְקַע – מחשש לנחשים. הַקּוֹרָה – שבתקרה, מחשש נפילה.
*
ריט שְׁמוֹנָה רֻבָּם קָשֶׁה וּמִעוּטָם יָפֶה, וְאֵלּוּ הֵם: דֶּרֶךְ וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, עשֶׁר וּמְלָאכָה, יַיִן וְשֵׁנָה, חַמִּין וְהַקָּזַת דָּם (גיטין ע ע"א).
שְׁמוֹנָה וגו' – שמונה דברים מזיקים כשהם נעשים במידה מוגזמת והמעטה בהם היא דבר טוב.
דֶּרֶךְ וְדֶרֶךְ אֶרֶץ – טלטולי הדרך וקיום יחסי אישות.
חַמִּין – מים חמים.
הַקָּזַת דָּם – הוצאת דם מן הגוף לשם רפואה.
*
רכ שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים מַכְחִישִׁים כּוֹחוֹ שֶׁל אָדָם, וְאֵלּוּ הֵם: פַּחַד, דֶּרֶךְ וְעָווֹן (גיטין ע ע"א).
מַכְחִישִׁים – מחלישים.
דֶּרֶךְ – טלטולי המסע.
*
רכא אָמַר רַ' תַּנְחוּם בְּרַ' חִיָּא: אַרְבָּעָה דְּבָרִים מַתִּישִׁים כּוֹחוֹ שֶׁל אָדָם, וְאֵלּוּ הֵם: הֶעָווֹן וְהַדֶּרֶךְ וְהַתַּעֲנִית וְהַמַּלְכוּת. אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא: אַף הַצּוּקָה (מד"ת לא, ט).
הַדֶּרֶךְ – ראו בקטע הקודם.
הַמַּלְכוּת – גזירות השלטון.
צוּקָה – צרות.
*
רכב אָמַר רַב: אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת חֲצִי גוּפוֹ שֶׁל אָדָם (ברכות נח ע"ב).
שׁוֹבֶרֶת – מחלישה.
*
רכג "וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי" (דברים ז, טו) – אָמַר רַב: זוֹ עַיִן. רַב לְטַעֲמוֹ, שֶׁכְּשֶׁהָיָה רַב עוֹלֶה לְבֵית הַקְּבָרוֹת עָשָׂה מָה שֶׁעָשָׂה וְאָמַר: תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בְּעַיִן רָעָה וְאֶחָד בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: זֶה הָרוּחַ. שְׁמוּאֵל לְטַעֲמוֹ, שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל: הַכֹּל בָּרוּחַ. רַ' חֲנִינָא אָמַר: זוֹ צִנָּה. רַ' אֶלְעָזָר אָמַר: זוֹ מָרָה (בבא מציעא קז ע"ב).
“כָּל חֹלִי” – וחכמים מבארים מה הוא הדבר שממנו נובעות כל המחלות.
עַיִן – עין הרע.
לְטַעֲמוֹ – אמר לפי שיטתו.
עָשָׂה מָה שֶׁעָשָׂה – בדרך מסתורית כלשהי (עלה בידו לגלות מדוע מתו הקבורים שם).
תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה – מתוך מאה.
דֶּרֶךְ אֶרֶץ – סיבות טבעיות.
הָרוּחַ – אדים רעילים.
מָרָה – מיצי המרה שבגוף.
*
רכד אָמְרוּ בְּשֵׁם רַב: כָּל חֹלִי וְלֹא חֳלִי מֵעָיִם, כָּל כְּאֵב וְלֹא כְּאֵב לֵב, כָּל מֵחוּשׁ וְלֹא מֵחוּשׁ רֹאשׁ (שבת יא ע"א).
כָּל חֹלִי – עדיף לחלות בכל מחלה.
מֵחוּשׁ – כאב.
*
רכה אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: “וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד” (בראשית א, לא) – זֶה שֵׁנָה. וְכִי שֵׁנָה טוֹב מְאוֹד, אֶתְמְהָה?! לֹא כָּךְ שָׁנִינוּ: יַיִן וְשֵׁנָה לִרְשָׁעִים נָאֶה לָהֶם וְנָאֶה לָעוֹלָם? אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם יָשֵׁן קִמְעָא הוּא עוֹמֵד וְיָגֵעַ בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה (בר"ר ט, ו).
נָאֶה וגו' – יש בזה תועלת רק לרשעים (כי רשע העסוק בשתיית יין או ישן אינו מזיק).
קִמְעָא – מעט.
עוֹמֵד – קם משנתו.
*
רכו אָמַר רַ' יוֹחָנָן: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אִישַׁן שְׁלוֹשָׁה יָמִים – מַלְקִין אוֹתוֹ וְיָשֵׁן לְאַלְתַּר (סוכה נג ע"א).
שְׁבוּעָה וגו' – אדם שנשבע לא לישון ברציפות שלושה ימים.
מַלְקִין – נענש על שבועת שווא (שאי אפשר שלושה ימים בלא שינה).
וְיָשֵׁן לְאַלְתַּר – יכול לישון מיד.
*
רכז אָמַר רַב יְהוּדָה: לֹא נִבְרָא לַיְלָה אֶלָּא לְשֵׁנָה (עירובין סה ע"א).
*
רכח אָמַר שְׁמוּאֵל: שֵׁנָה בְּעַמּוּד הַשַּׁחַר כְּאִסְטְמָא לְבַרְזֶל (ברכות סב ע"ב).
בְּעַמּוּד הַשַּׁחַר – עם עלות אור היום.
כְּאִסְטְמָא לְבַרְזֶל – חשובה ומועילה כמו חיסום וחישול הברזל.
*
רכט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַרְבֵּה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּפַת שַׁחֲרִית: מַצֶּלֶת מִן הַחַמָּה וּמִן הַצִּנָּה וּמִן הַזִּיקִין וּמִן הַמַּזִּיקִים וּמַחְכִּימַת פֶּתִי, וְזוֹכֶה בַּדִּין, לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְלַמֵּד, וּדְבָרָיו נִשְׁמָעִים וְתַלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, וְאֵין בְּשָׂרוֹ מַעֲלֶה הֶבֶל, וְהוֹרֶגֶת כִּנָּה שֶׁבִּבְנֵי מֵעַיִם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף מוֹצִיא אֶת הַקִּנְאָה וּמַכְנִיס אֶת הָאַהֲבָה.
אָמַר לוֹ רַבָּה לְרָבָא בַר מָרִי: מִנַּיִן דָּבָר זֶה שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: שִׁשִּׁים רָצִים רוֹדְפִים וְאֵינָם מַגִּיעִים אֶת הָאָדָם שֶׁאוֹכֵל פַּת שַׁחֲרִית, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: הַשְׁכֵּם וֶאֱכֹל בַּקַּיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַחֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּנָּה? – שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ” (ישעיה מט, י). אָמַר לוֹ: אַתָּה אוֹמֵר לִי מִשָּׁם וַאֲנִי אֹמַר לְךָ מִכָּאן: “וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ” (שמות כג, כה) – “וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם” זוֹ קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, “וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ” – זוֹ פַּת בַּמֶּלַח וְקִיתוֹן שֶׁל מַיִם, מִכָּאן וְאֵילָךְ “וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ” (שם).
שָׁנִינוּ: “מַחֲלָה” זוֹ מָרָה. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ מַחֲלָה? שֶׁהִיא מַחֲלָה כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם; דָּבָר אַחֵר: מַחֲלָה, שֶׁשְּׁמוֹנִים וּשְׁלוֹשָׁה חֳלָאִים תְּלוּיִים בְּמָרָה, וְכֻלָּם פַּת שַׁחֲרִית בַּמֶּלַח וְקִיתוֹן שֶׁל מַיִם מְבַטַּלְתָּם (בבא מציעא קז ע"ב; בבא קמא צב ע"ב).
פַּת שַׁחֲרִית – ארוחת בוקר.
מַצֶּלֶת – מצילה.
זִיקִין – רוחות.
מַזִּיקִים – שדים.
פֶּתִי – אדם לא חכם, תמים.
נִשְׁמָעִים – מתקבלים (על דעת הכול).
תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ – אינו שוכח מה שלמד.
הֶבֶל – זיעה.
כִּנָּה שֶׁבִּבְנֵי מֵעַיִם – תולעים שבגוף.
מִנַּיִן וגו' – מה היסוד בכתובים לפתגם העממי.
מַגִּיעִים – משיגים.
מִשָּׁם – מדברי הנביא.
מִכָּאן – מדרשת הפסוק הבא.
קְרִיאַת שְׁמַע – של שחרית.
קִיתוֹן – ספל.
מִכָּאן וְאֵילָךְ – ובעקבות זאת.
מָרָה – מחלות שנגרמות בשל מיצי המרה.
דָּבָר אַחֵר – פירוש אחר.
שְׁמוֹנִים וּשְׁלוֹשָׁה – כערך המספרי של המילה מחלה (5+30+8+40).
מְבַטַּלְתָּם – מונעת אותם.
*
רל שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שָׁעָה רִאשׁוֹנָה מַאֲכַל לוּדִים, שְׁנִיָּה מַאֲכַל לִסְטִים, שְׁלִישִׁית מַאֲכַל יוֹרְשִׁים, רְבִיעִית מַאֲכַל כָּל אָדָם, חֲמִישִׁית מַאֲכַל פּוֹעֲלִים, שִׁשִּׁית מַאֲכַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים; מִכָּאן וְאֵילָךְ – כְּזוֹרֵק אֶבֶן לְחֵמֶת.
אָמַר אַבַּיֵּי: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם בַּבֹּקֶר, אֲבָל אִם טָעַם כָּל שֶׁהוּא בַּבֹּקֶר אֵין בְּכָךְ כְּלוּם (שבת י ע"א).
שָׁעָה רִאשׁוֹנָה – שעת האור הראשונה ביום היא הזמן שבו אוכלים הלוחמים בקרקס.
לִסְטִים – שודדים.
יוֹרְשִׁים – שירשו כסף ואינם עוסקים בשום מלאכה.
כָּל אָדָם – אדם מן השורה.
פּוֹעֲלִים – שסיימו את מלאכתם.
תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – שסיימו את המושב בבית הדין.
מִכָּאן וְאֵילָךְ וגו' – אכילה לאחר השעה השישית (היא חצות היום) אינה מועילה, וכמוה כזריקת אבן לתוך כד מים (שהמים עולים בו אך לא מתרבים).
לֹא אָמְרוּ וגו' – מה שנאמר על האכילה לאחר השעה השישית נכון לגבי מי שלא אכל כלום בבוקר.
אֵין בְּכָךְ כְּלוּם – אין רע בדחיית הארוחה עד לאחר השעה השישית.
*
רלא "הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר… לְמַעַן עַנֹּתְךָ" (דברים ח, טז) – רַ' אַמִּי וְרַ' אַסִּי, אֶחָד אָמַר: אֵינוֹ דוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ; וְאֶחָד אָמַר: אֵינוֹ דוֹמֶה מִי שֶׁרוֹאֶה וְאוֹכֵל לְמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה וְאוֹכֵל.
אָמַר רַב יוֹסֵף: מִכָּאן רֶמֶז לְסוֹמִין, שֶׁאוֹכְלִים וְאֵין שְׂבֵעִים.
אָמַר אַבַּיֵּי: הִלְכָּךְ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְעוּדָה לֹא יֹאכְלֶנָּה אֶלָּא בַּיּוֹם (יומא עד ע"ב).
“לְמַעַן עַנֹּתְךָ” – והמדרש יסביר מה הוא העינוי שבאכילת המן במדבר.
אֶחָד אָמַר וגו' – מי שיש לו מזון מוכן (“פת בסלו”) חש מוגן ואינו דואג לעתיד כמי שאין לו מזון ליום מחר (והם דור המדבר, שכל יום קיבלו את מזונם מחדש).
וְאֶחָד אָמַר וגו' – מי שרואה את מה שהוא אוכל ונהנה גם ממראהו עדיף על מי שרק טועם את האוכל (והוא המן, שטעמיו משובחים אך מראהו לא גרם עונג).
רַב יוֹסֵף – שהיה עיוור.
מִכָּאן רֶמֶז וגו' – מפסוק זה מובן מדוע העיוורים אוכלים אך אינם שבעים.
הִלְכָּךְ וגו' – על כן צריך לאכול באור יום (כשרואים את המזון).
*
רלב אָמַר רַ' יוֹסֵי בְּרַ' בּוּן: אָסוּר לָדוּר בְּעִיר שֶׁאֵין בָּהּ גִּנָּה שֶׁל יָרָק (ירושלמי קידושין ד, יב).
לָדוּר – להתגורר.
*
רלג אָמַר רַב חִסְדָּא: בַּר בֵּי רַב שֶׁאֵין לוֹ לֶחֶם הַרְבֵּה לֹא יֹאכַל יָרָק, מִשּׁוּם שֶׁגּוֹרֵר.
וְאָמַר רַב חִסְדָּא: אֲנִי לֹא הָיִיתִי אוֹכֵל יָרָק לֹא בַּעֲנִיּוּתִי וְלֹא בַּעֲשִׁירוּתִי. בַּעֲנִיּוּתִי – מִשּׁוּם שֶׁגּוֹרֵר; בַּעֲשִׁירוּתִי, שֶׁאָמַרְתִּי: בַּמָּקוֹם שֶׁנִּכְנָס יָרָק יִכָּנֵס בָּשָׂר וְדָגִים (שבת קמ ע"ב).
בַּר בֵּי רַב – תלמיד צעיר בבית המדרש.
גּוֹרֵר – מעורר את התיאבון.
בַּמָּקוֹם – אל המעיים.
*
רלד אָמַר רַב: אָמַר לִי אַדָּא הַצַּיָּד: הַדָּג – צְלֵהוּ בְּאָחִיו, הַעֲלֵהוּ בְּאָבִיו וְאָכְלֵהוּ בִּבְנוֹ, וּשְׁתֵה עָלָיו אָבִיו (מועד קטן יא ע"א).
צַּיָּד – דייג.
אָחִיו – מלח הים.
הַעֲלֵהוּ בְּאָבִיו – בשל אותו במים.
בְּנוֹ – הרוטב שיוצא מן הדג.
וּשְׁתֵה וגו' – ולסיום שתה מים.
*
רלה אָמַר רַ' יַנַּאי אָמַר רַב: כָּל שֶׁהוּא כְבֵיצָה – בֵּיצָה טוֹבָה מִמֶּנּוּ. כְּשֶׁבָּא רָבִין אָמַר: טוֹבָה בֵּיצָה מְגֻלְגֶּלֶת מִשִּׁשָּׁה לֻגִּין סֹלֶת. כְּשֶׁבָּא רַב דִּימִי אָמַר: טוֹבָה בֵּיצָה מְגֻלְגֶּלֶת מִשִּׁשָּׁה, צְלוּיָה – מֵאַרְבָּעָה, מְבֻשֶּׁלֶת – “כֹּל שֶׁהוּא כְּבֵיצָה, בֵּיצָה טוֹבָה מִמֶּנּוּ”, חוּץ מִן הַבָּשָׂר (ברכות מד ע"ב).
כָּל שֶׁהוּא וגו' – אכילת ביצה עדיפה על אכילת כל מאכל אחר שגודלו בגודל ביצה.
כְּשֶׁבָּא רָבִין – מארץ ישראל לבבל.
מְגֻלְגֶּלֶת – צלויה קלות באש.
שִׁשָּׁה לֻגִּין – כמות גדולה.
צְלוּיָה – ביצה שנתקשתה בצלייה.
מְבֻשֶּׁלֶת – במים (ועליה נאמר “כל שהוא כביצה” וגו', פרט לבשר).
רלו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: טְחוֹל יָפֶה לַשִּׁנַּיִם וְקָשֶׁה לִבְנֵי מֵעַיִם, כְּרֵשִׁין קָשִׁים לַשִּׁנַּיִם וְיָפִים לִבְנֵי מֵעַיִם. כָּל יָרָק חַי מוֹרִיק וְכָל קָטָן מַקְטִין, וְכָל נֶפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְכָל קָרוֹב לַנֶּפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ. כְּרוּב לְמָזוֹן וּתְרָדִין לִרְפוּאָה. אוֹי לוֹ לַבַּיִת שֶׁהַלֶּפֶת עוֹבֶרֶת בְּתוֹכוֹ (ברכות מד ע"ב).
טְחוֹל וגו' – אכילת טחול מועילה לשיניים אך מזיקה למעיים.
כְּרֵשִׁין – סוג של ירק.
מוֹרִיק – צובע בירוק את עור האוכל.
וְכָל קָטָן וגו' – אכילת ירק שטרם הבשיל גורמת לאדם שלא יגבה כראוי.
כָּל נֶפֶשׁ וגו' – כל אכילת דבר שהיה חי (“נפש”) מיטיבה עם נפשו של האוכל.
וְכָל קָרוֹב לַנֶּפֶשׁ – כל איברי הבהמה הקרובים לצוואר (“נפש”).
לְמָזוֹן – טוב למאכל.
תְּרָדִין לִרְפוּאָה – התרד טוב כתרופה.
אוֹי וגו' – אוי לו לאדם (המכונה “בית”) האוכל לֶפת, שהיא מזון מזיק.
*
רלז שָׁנִינוּ: אַחַר כָּל אֲכִילָתְךָ אֱכֹל מֶלַח, וְאַחַר כָּל שְׁתִיָּתְךָ שְׁתֵה מַיִם – וְאִי אַתָּה נִזּוֹק.
אָכַל כָּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל מֶלַח, שָׁתָה כָּל מַשְׁקִין וְלֹא שָׁתָה מַיִם – בַּיּוֹם יִדְאַג מִן רֵיחַ הַפֶּה, וּבַלַּיְלָה יִדְאַג מִפְּנֵי אַסְכְּרָה.
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַמְּקַפֶּה אֲכִילָתוֹ בְּמַיִם אֵינוֹ בָּא לִידֵי חֳלִי מֵעָיִם. וְכַמָּה? אָמַר רַב חִסְדָּא: קִיתוֹן לְפַת.
אָמַר רַב מָרִי אָמַר רַ' יוֹחָנָן: הָרָגִיל בַּעֲדָשִׁים אַחַת לִשְׁלוֹשִׁים יוֹם מוֹנֵעַ אַסְכְּרָה מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, אֲבָל כָּל יוֹם לֹא. – לָמָּה? – מִשּׁוּם שֶׁקָּשֶׁה לְרֵיחַ הַפֶּה.
וְאָמַר רַב מָרִי אָמַר רַ' יוֹחָנָן: הָרָגִיל בְּחַרְדָּל אַחַת לִשְׁלוֹשִׁים יוֹם מוֹנֵעַ חֳלָאִים מִבֵּיתוֹ. אֲבָל כָּל יוֹם לֹא. – לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁקָּשֶׁה לְחֻלְשַׁת הַלֵּב.
אָמַר רַ' חִיָּא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: הָרָגִיל בְּדָגִים קְטַנִּים אֵינוֹ בָּא לִידֵי חֳלִי מֵעַיִם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדָּגִים קְטַנִּים מַפְרִין וּמַרְבִּין וּמַבְרִין גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם. אָמַר רַ' חַמָּא בְּרַ' חֲנִינָא: הָרָגִיל בְּקֶצַח אֵינוֹ בָּא לִידֵי כְּאֵב לֵב. הֵשִׁיבוּ: רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: קֶצַח אֶחָד מִשִּׁשִּׁים סִמָּנֵי הַמָּוֶת הוּא, וְהַיָּשֵׁן לְמִזְרַח גָּרְנוֹ – דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ?
– לֹא קָשֶׁה: כָּאן בְּרֵיחוֹ וְכָאן בְּטַעְמוֹ.
אִמּוֹ שֶׁל רַ' יִרְמִיָה הָיְתָה אוֹפָה הַפַּת וּמַדְבֶּקֶת וּמְקַלַּפְתּוֹ (ברכות מ ע"א).
אִי אַתָּה נִזּוֹק – לא תיפגע.
כָּל מַאֲכָל – מאכל כלשהו.
יִדְאַג – יחשוש.
אַסְכְּרָה – סוג של דלקת גרון אלימה.
מְקַפֶּה – מציף (במים רבים).
וְכַמָּה – ראוי לשתות.
קִיתוֹן לְפַת – כד מים על כל מנת לחם.
הָרָגִיל בַּעֲדָשִׁים – מי שרגיל לאכול עדשים.
קָשֶׁה – מזיק וגורם.
מַפְרִין וגו' – מעודדים פרייה ורבייה ומבריאים.
קֶצַח – סוג של תבלין.
הֵשִׁיבוּ – והקשו על דברי ר' חיא בר אשי.
סַמָּנֵי הַמָּוֶת – סמים שמביאים למוות.
הַיָּשֵׁן וגו' – מי שישן מזרחית לגורן הקצח (בשעה שרוח מערבית נושבת) מסתכן במיתה.
לֹא קָשֶׁה וגו' – אין סתירה של ממש בין דברי ר' חיא לדברי ר' שמעון, שהאחד (ר' שמעון) דיבר על ריחו והאחר על טעמו.
מַדְבֶּקֶת וּמְקַלַּפְתּוֹ – מדביקה על הפת מעט קצח (כדי שטעמו יעבור ללחם) ולאחר מכן מקלפת אותו (שלא יחושו בריחו).
*
רלח אָמְרוּ מִשּׁוּם רַ' יְהוּדָה בַּר אֶלְעַאי: אֱכֹל בָּצָל וְשֵׁב בַּצֵּל, וְלֹא תֹּאכַל אַוָּזִין וְתַרְנְגֹלִים וִיהֵא לִבְּךָ רוֹדֵף עָלֶיךָ (פסחים קיד ע"א).
מִשּׁוּם – בשם.
אֱכֹל בָּצָל וגו' – אכול ירק זול ותוכל לשבת בניחותא בצל ביתך.
לֹא תֹּאכַל וגו' – אל תאכל מאכלים יקרים שיביאו אותך להתאוות להם בכל שעה (ותתרושש).
*
רלט צְנוֹן מְחַתֵּךְ מַאֲכָל, חֲזֶרֶת מְהַפֵּךְ מַאֲכָל, קִשּׁוּת מַרְחִיב בְּנֵי מֵעַיִם.
– וַהֲלֹא שָׁנוּ דְּבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם “קִשּׁוּאִים” – מִפְּנֵי שֶׁקָּשִׁים לְגוּפוֹ שֶׁל אָדָם כַּחֲרָבוֹת?
– לֹא קָשֶׁה: כָּאן בִּגְדוֹלִים, כָּאן בִּקְטַנִּים (עבודה זרה יא ע"א).
מְחַתֵּךְ, מְהַפֵַּךְ – מסייע לעיכול המזון.
קִשּׁוּת – קישואים.
דְּבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל – חכמים מבית מדרשו של ר' ישמעאל.
לֹא קָשֶׁה וגו' – אין סתירה בין שתי הדעות: הראשונה מדברת על קישואים קטנים והשנייה על גדולים.
*
רמ רַ' יִרְמְיָה חָלָה. בָּא אֶצְלוֹ רוֹפֵא לְרַפְּאוֹתוֹ. רָאָה דְּלַעַת מֻנַּחַת בְּבֵיתוֹ. הִנִּיחוֹ וְיָצָא. אָמַר: מַלְאַךְ הַמָּוֶת יֵשׁ לוֹ לָזֶה בְּבֵיתוֹ – וַאֲנִי אָבוֹא לְרַפְּאוֹתוֹ? (נדרים מט ע"א).
הִנִּיחוֹ – עזב אותו.
מַלְאַךְ הַמָּוֶת – כינוי לדלעת (שנחשבה מזון מזיק).
*
רמא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: חֲמִשָּׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּשׁוּם: מַשְׂבִּיעַ וּמַשְׁחִין וּמַצְהִיל פָּנִים וּמַרְבֶּה הַזֶּרַע וְהוֹרֵג כִּנִּים שֶׁבִּבְנֵי מֵעַיִם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מַכְנִיס אַהֲבָה וּמוֹצִיא אֶת הַקִּנְאָה (בבא קמא פב ע"א).
מַשְׁחִין – מחמם את הגוף.
מַצְהִיל פָּנִים – גורם לפנים מאירות.
כִּנִּים – טפילים שונים שבגוף.
מַכְנִיס וגו' – גורם (כיוון שהוא משמח) לאהבה בין בני האדם ומבטל קנאה.
*
רמב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַסְפָּרָגוֹס יָפֶה לַלֵּב וְטוֹב לָעֵינַיִם וְכָל שֶׁכֵּן לִבְנֵי מֵעַיִם, וְהָרָגִיל בּוֹ יָפֶה לְכָל גּוּפוֹ, וְהַמִּשְׁתַּכֵּר הֵימֶנּוּ קָשֶׁה לְכָל גּוּפוֹ (ברכות נא ע"א).
אַסְפָּרָגוֹס – סוג של משקה משכר.
יָפֶה – מועיל.
הָרָגִיל בּוֹ – רגיל לשתות ממנו.
קָשֶׁה – מזיק.
*
רמג שָׁנִינוּ: שְׁלוֹשָׁה מַרְבִּים אֶת הַזֶּבֶל וְכוֹפְפִים אֶת הַקּוֹמָה וְנוֹטְלִים אֶחָד מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִמְּאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם, וְאֵלּוּ הֵם: פַּת קִבָּר וְשֵׁכָר חָדָשׁ וְיָרָק (עירובין נה ע"ב–נו ע"א).
זֶבֶל – צואה.
נוֹטְלִים וגו' – מחלישים את כוח הראייה.
פַּת קִבָּר – לחם גס.
חָדָשׁ – טרי, שלא נתיישן.
*
רמד תְּמָרִים – שַׁחֲרִית וְעַרְבִית יָפוֹת, בְּמִנְחָה רָעוֹת, בַּצָּהֳרַיִם – אֵין כְּמוֹתָן, וּמְבַטְּלוֹת שְׁלוֹשָׁה דְבָרִים: מַחֲשָׁבָה רָעָה וָחֳלִי מֵעַיִם וְתַחְתּוֹנִיּוֹת (כתובות י ע"ב).
שַׁחֲרִית וגו' – מועיל לאכול אותם בוקר וערב.
בְּמִנְחָה רָעוֹת – בשעת בין הערביים הן מזיקות.
תַחְתּוֹנִיּוֹת – טחורים.
*
רמה יָפֶה סִפְסוּף שֶׁאָכַלְנוּ בְּיַלְדוּתֵנוּ מֵאֲפַרְסְקִין שֶׁאָכַלְנוּ בְזִקְנוּתֵנוּ (ירושלמי פאה ז, ג).
יָפֶה סִפְסוּף – עדיפה תאנה גרועה שנקטפת בסוף העונה.
אֲפַרְסְקִין – פירות בשלים ומתוקים.
*
רמו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִי שֶׁאֲחָזוֹ בֻּלְמוֹס מַאֲכִילִין אוֹתוֹ דְּבַשׁ וְכָל מִינֵי מְתִיקָה, שֶׁהַדְּבַשׁ וְכָל מִינֵי מְתִיקָה מְאִירִים עֵינָיו שֶׁל אָדָם.
אָמַר רַ' יוֹחָנָן: פַּעַם אַחַת אֲחָזַנִי בֻּלְמוֹס וְרַצְתִּי לְמִזְרָחָהּ שֶׁל תְּאֵנָה, וְקִיַּמְתִּי בְעַצְמִי: “הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ” (קהלת ז, יב). שֶׁשָּׁנָה רַב יוֹסֵף: הָרוֹצֶה לִטְעֹם טַעַם תְּאֵנָה יִפְנֶה לְמִזְרָחָהּ.
רַ' יְהוּדָה וְרַ' יוֹסֵי הָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ. אֲחָזוֹ בֻּלְמוֹס לְרַ' יְהוּדָה, קִפַּח אֶת הָרוֹעֶה וְאָכַל אֶת פִּתּוֹ. אָמַר לוֹ רַ' יוֹסֵי: קִפַּחְתָּ אֶת הָרוֹעֶה! כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְעִיר אֲחָזוֹ בֻּלְמוֹס לְרַ' יוֹסֵי, הִקִּיפוּהוּ לְגִינִין וּקְעָרוֹת. אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה: אֲנִי קִפַּחְתִּי אֶת הָרוֹעֶה וְאַתָּה קִפַּחְתָּ אֶת הָעִיר כֻּלָּהּ (יומא פג ע"ב).
אֲחָזוֹ בֻּלְמוֹס – נתקף רעב בלתי נשלט.
מְאִירִים אֶת עֵינָיו – ומרגיעים אותו.
מִזְרָחָהּ שֶׁל תְּאֵנָה – צד מזרח של עץ התאנה (שבו מבשילות התאנים תחילה).
קִיַּמְתִּי וגו' – התקיים בי האמור בפסוק מספר קהלת (בכך שידע לאיזה צד של העץ לרוץ).
קִפַּח וגו' – גזל רועה כלשהו שעבר בסביבה.
לְגִינִין – כדים (מלאי דבש ומיני מתיקה).
*
רמז הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: רֶוַח מָצוּי לְמַעֲדַנִּים (עירובין פב ע"ב).
הַבְּרִיוֹת וגו' – פתגם עממי (במקורו ארמי) שפירושו: תמיד מצוי מקום במעיים לדברי מתיקה.
*
רמח אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתָם מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ וְדָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ: הָאוֹכֵל שׁוּם קָלוּף וּבָצָל קָלוּף וּבֵיצָה קְלוּפָה, וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין מְזוּגִים שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם הַלַּיְלָה, וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, וְהַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו וְזוֹרְקָן לִרְשׁוּת הָרַבִּים (נידה יז ע"א).
מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ – מכניס עצמו לסכנת מוות, ואם נפגע – הוא האחראי לכך.
קָלוּף – מקולף.
מַשְׁקִין וגו' – משקה שמזגו לכוס והשאירו גלוי במשך הלילה (ויש חשש שנחש הטיל לתוכו מארסו).
נוֹטֵל – גוזר.
רְשׁוּת הָרַבִּים – מקום שהציבור הרחב עובר בו.
*
רמט שְׁלוֹשָׁה מַשְׁקִין אֲסוּרִים מִשּׁוּם גִּלּוּי: הַמַּיִם וְהַיַּיִן וְהֶחָלָב (תרומות ח, ד).
מַשְׁקִין – משקאות.
אֲסוּרִים וגו' – אסור לשתות מהם אם נותרו גלויים (וראו בקטע הקודם).
*
רנ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: לֹא יִשְׁתֶּה אָדָם מַיִם לֹא מִן הַנְּהָרוֹת וְלֹא מִן הָאֲגַמִּים בַּלַּיְלָה, וְאִם שָׁתָה – דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה (פסחים קיב ע"א).
בַּלַּיְלָה – כשאינו רואה מה שותה.
*
רנא אָמַר רַב אַמִּי: צְרִיכִין לָחשׁ לְמָה שֶׁהַבְּרִיּוֹת חוֹשְׁשִׁין: אָסוּר לְאָדָם לִתֵּן פְּרוּטוֹת לְתוֹךְ הַפֶּה, תַּבְשִׁיל תַּחַת הַמִּטָּה וּפַת תַּחַת בֵּית הַשֶּׁחִי, וְלִתְחֹב סַכִּין לְתוֹךְ הַצְּנוֹן וּלְתוֹךְ הָאֶתְרוֹג (ירושלמי תרומות ח, ג).
לָחשׁ – להיזהר.
בְּרִיּוֹת – בני האדם.
פְּרוּטוֹת – מטבעות.
לִתְחֹב וגו' – שמא תחדור הסכין מבעד לירק או לפרי ותפגע באדם.
*
רנב רַ' יוֹחָנָן אָמַר: אָסוּר לֵילֵךְ בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל מְצֹרָע אַרְבַּע אַמּוֹת, וְרַ' שִׁמְעוֹן אָמַר: אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה. וְלֹא נֶחְלְקוּ, מִי שֶׁאָמַר אַרְבַּע אַמּוֹת – בְּשָׁעָה שֶׁאֵין הָרוּחַ יוֹצֵא, וּמִי שֶׁאָמַר מֵאָה אַמָּה – בְּשָׁעָה שֶׁהָרוּחַ יוֹצֵא.
רַ' מֵאִיר לֹא אָכַל בֵּיצִים מִמְּבוֹאוֹת שֶׁל מְצֹרָע. רַ' אַמִּי וְרַ' אַסִּי לֹא הָיוּ נִכְנָסִין לִמְבוֹאוֹת שֶׁל מְצֹרָע. רֵישׁ לָקִישׁ כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה אֶחָד מֵהֶם בָּעִיר הָיָה זוֹרֵק בּוֹ אֲבָנִים. אָמַר לוֹ: צֵא לִמְקוֹמְךָ, לֹא תְּזַהֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת! רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה אֶחָד מֵהֶם הָיָה מִתְחַבֵּא מִמֶּנּוּ (ויק"ר טז, ג).
אָסוּר וגו' – אין ללכת בצד מזרח של מצורע במרחק של כשני מטרים.
לֹא נֶחְלְקוּ – אין מחלוקת של ממש בין ר' יוחנן לר' שמעון.
יוֹצֵא – נושב.
מְבוֹאוֹת – אזור המגורים.
לִמְקוֹמְךָ – אל מחוץ לעיר, שם יושבים המצורעים.
*
רנג אָמַר רַ' יַנַּאי: “כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים” (משלי טו, טו) – זֶה אִסְטְנִיס, “וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד” (שם) – זֶה שֶׁדַּעְתּוֹ יָפָה (בבא בתרא קמה ע"ב).
אִסְטְנִיס – מפונק שבורר את מאכליו באופן קיצוני.
דַּעְתּוֹ יָפָה – בריא בנפשו ואוכל מבלי להגזים בבדיקה.
*
רנד אָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁנּוּי וֶסֶת תְּחִלַּת חֳלִי מֵעַיִם.
“כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים” (משלי טו, טו) – וַהֲרֵי יֵשׁ שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים? כִּשְׁמוּאֵל (כתובות קי ע"ב).
שִׁנּוּי וגו' – שינוי הרגלי האכילה מביא למחלת מעיים.
וַהֲרֵי יֵשׁ וגו' – איך אפשר לומר שכל ימי העני הם רעים, והרי בשבתות וימים טובים הוא אוכל מעדנים? והתשובה היא בדברי שמואל.
*
רנה שָׁנִינוּ: אָכַל וְלֹא שָׁתָה – אֲכִילָתוֹ דָּם, וְזֶהוּ תְּחִלַּת חֳלִי מֵעַיִם; אָכַל וְלֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת – אֲכִילָתוֹ מַרְקֶבֶת, וְזֶהוּ תְּחִלַּת רֵיחַ רַע; הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו וְאָכַל – דּוֹמֶה לְתַנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ עַל גַּבֵּי אֶפְרוֹ, וְזֶהוּ תְּחִלַּת רֵיחַ זֻהֲמָא (שבת מא ע"א).
אֲכִילָתוֹ דָּם – כאילו אכל דם.
אַרְבַּע אַמּוֹת – כשני מטרים, כלומר לפחות מרחק קצר.
מַרְקֶבֶת – רקובה.
רֵיחַ רַע – מפיו.
הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו – צריך להתפנות.
הִסִּיקוּהוּ וגו' – הכניסו בו חומר בערה על האפר שנותר בו מפעם קודמת.
רֵיחַ זֻהֲמָא – זיעה קשה.
*
רנו אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ לְרַ' נָתָן: אֱכֹל שְׁלִישׁ וּשְׁתֵה שְׁלִישׁ וְהַנַּח שְׁלִישׁ: לִכְשֶׁתִּכְעַס תַּעֲמֹד עַל מִלּוּאֲךָ.
שָׁנָה רַ' חִיָּא: הָרוֹצֶה שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי חֳלִי מֵעַיִם יְהֵא רָגִיל בְּטִבּוּל קַיִץ וָחֹרֶף. סְעוּדָתְךָ שֶׁהֲנָאָתְךָ מִמֶּנָּה מְשֹׁךְ יָדְךָ הֵימֶנָּה. וְאַל תַּשְׁהֶה עַצְמְךָ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לִנְקָבֶיךָ (גיטין ע ע"א).
אֵלִיָּהוּ – הנביא.
שְׁלִישׁ – מתכולת הקיבה.
וְהַנַח וגו' – השאר שליש קיבה ריק כדי שיהיה מקום למיצי המרה המתעוררים בשעת הכעס וממלאים את הקיבה.
טִבּוּל – טבילת הפת בחומץ או במשקה אחר.
מְשֹׁךְ יָדְךָ הֵימֶנָּה – הפסק לאכול (לפני שתתמלא ממנה).
תַּשְׁהֶה – תעכב.
צָרִיךְ לִנְקָבֶיךָ – ראו קטע רנה.
*
רנז אָמַר רַב אַחַאי: הַמַּשְׁהֶה אֶת נְקָבָיו עוֹבֵר מִשּׁוּם “לֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם” (ויקרא כ, כה) (מכות טז ע"ב).
הַמַּשְׁהֶה אֶת נְקָבָיו – ראו קטע רנה.
עוֹבֵר מִשּׁוּם – עובר על האיסור שבפסוק.
*
רנח אָמַר לוֹ רַב הוּנָא לְרַבָּה בְּנוֹ: מִפְּנֵי מָה אֵין אַתָּה מָצוּי לִפְנֵי רַב חִסְדָּא, שֶׁשְּׁמוּעָתוֹ מְחֻדֶּדֶת? אָמַר לוֹ: מָה לִי לֵילֵך אֶצְלוֹ? כְּשֶׁאֲנִי בָּא אֶצְלוֹ הוּא עוֹסֵק עִמִּי בִּדְבָרִים שֶׁל מָה בְּכָךְ; אוֹמֵר לִי: מִי שֶׁנִּכְנַס לְבֵית הַכִּסֵּא לֹא יֵשֵׁב בְּהֶדְיָא וְלֹא יִטְחַר הַרְבֵּה, שֶׁאוֹתָהּ כַּרְכֶּשֶׁת יוֹשֶׁבֶת עַל שָׁלוֹשׁ שִׁנַּיִם, וְשֶׁמָּא יִשְׁתַּמְּטוּ שִׁנֵּי הַכַּרְכֶּשֶׁת וּבָא לִידֵי סַכָּנָה. אָמַר לוֹ: הוּא עוֹסֵק בְּחַיֵּי הַבְּרִיּוֹת וְאַתָּה אוֹמֵר בִּדְבָרִים שֶׁל מַה בְּכָךְ?! כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתֵּלֵךְ אֶצְלוֹ (שבת פב ע"א).
מָצוּי – נמצא (בבית המדרש).
שְׁמוּעָתוֹ מְחֻדֶּדֶת – ידיעותיו (בהלכה) מדויקות.
דְּבָרִים שֶׁל מָה בְּכָךְ – ולא בדברי תורה.
בְּהֶדְיָא – במהירות.
יִטְחַר הַרְבֵּה – ילחץ (ויגרום לטחורים).
כַּרְכֶּשֶׁת – החלק התחתון של המעי הגס.
שִׁנַּיִם – בלוטות בצורת שן.
יִשְׁתַּמְּטוּ – יצנחו ממקומן.
חַיֵּי הַבְּרִיּוֹת – בריאותם של אנשים.
כָּל שֶׁכֵּן וגו' – ודאי שעליך ללכת וללמוד ממנו.
*
רנט אָמַר לוֹ מִין אֶחָד לְרַ' יְהוּדָה: פָּנֶיךָ דּוֹמִין אוֹ כְּמַלְוֵי בְּרִבִּית אוֹ כִּמְגַדְּלֵי חֲזִירִים. אָמַר לוֹ: בַּיְּהוּדִים שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים; אֶלָּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בֵּית הַכִּסֵּא יֵשׁ לִי מִבֵּיתִי וְעַד בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֲנִי נִכְנָס (נדרים מט ע"ב).
מִין – כופר.
פָּנֶיךָ – שהם בריאים ומאירים.
שְׁנֵיהֶם – הלוואה בריבית וגידול חזירים.
עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה – מספר גדול.
וְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה – כשאני נזקק להם (והוא סוד הבריאות הטובה).
*
רס אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' יוֹסֵי בֶּן קְצַרְתָּה: שֵׁשׁ דְּמָעוֹת הֵן, שָׁלוֹשׁ יָפוֹת וְשָׁלוֹשׁ רָעוֹת: שֶׁל עָשָׁן וְשֶׁל בְּכִי וְשֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא – רָעוֹת; שֶׁל סַם וְשֶׁל שְׂחוֹק וְשֶׁל פֵּרוֹת – יָפוֹת (שבת קנא ע"ב–קנב ע"א).
מִשּׁוּם – בשם.
שֵׁשׁ דְּמָעוֹת – שישה סוגים של דמעות.
יָפוֹת – מועילות.
בֵּית הַכִּסֵּא – בכי מרוב מאמץ וכאב.
סַם – מרֵיח הבשמים.
פֵּרוֹת – כגון הבצל.
*
רסא צוֹאַת הַחֹטֶם וְצוֹאַת הָאֹזֶן רֻבָּן קָשֶׁה וּמִעוּטָן יָפֶה (בבא מציעא קז ע"ב).
צוֹאַת הַחֹטֶם – נזלת.
צוֹאַת הָאֹזֶן – השעווה שבאוזן.
רֻבָּן וגו' – הרבה מהם הוא סימן למחלה אך מעט מהם הוא עניין בריא.
*
רסב חֲמוּרָה סַכָּנָה מֵאִסּוּר (חולין י ע"א).
חֲמוּרָה וגו' – יש להיזהר מדברים מסוכנים יותר מאשר מדברים אסורים.
*
רסג הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִצִּנִּים פַּחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ, שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם” (משלי כב, ה) (כתובות ל ע"א).
הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם – כל קורות האדם נשלטים על ידי הקב"ה, פרט למה שקורה לו בגלל אי זהירות מקור או מחום.
“צִנִּים פַּחִים” – מילים שנדרשות על הקור (מלשון צינון) והחום (מלשון פחמים, גחלים בוערות).
*
רסד אֵין סוֹמְכִין עַל הַנֵּס (על פי פסחים סד ע"א).
סוֹמְכִין – מניחים כמובן מאליו שהוא יתרחש.
*
רסה אֵין מַזְכִּירִין מַעֲשֵׂה נִסִּים (ברכות ס ע"א).
מַזְכִּירִין – מביאין כראיה.
*
רסו לָאו בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִתְרַחֵשׁ נֵס (מגילה ז ע"ב).
בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה – תמיד, דרך קבע.
*
רסז כָּל מָקוֹם שֶׁקָּבוּעַ הַנֶּזֶק אֵין סוֹמְכִין עַל הַנֵּס (קידושין לט ע"ב).
שֶׁקָּבוּעַ הַנֶּזֶק – שמתרחש בו נזק באופן תמידי.
סוֹמְכִין – ראו קטע רסד.
*
רסח אֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה (ירושלמי שבת ב, ו; בר"ר צא, ט).
אֵין הַשָּׂטָן וגו' – בשעה שנשקפת לאדם סכנה (ראו בקטע הבא), בא השטן ומעלה נגדו (בבית דין של מעלה) האשמות שונות.
*
רסט בִּשְׁלוֹשָׁה מְקוֹמוֹת שָׂטָן מָצוּי לְקַטְרֵג: הַשָּׁרוּי בְּבַיִת רָעוּעַ וְהַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי וְהַמְּפָרֵשׁ בַּיָּם (קה"ר ג, א).
מָצוּי – נמצא (וראו בקטע הקודם).
שָׁרוּי – נמצא.
רָעוּעַ – מט לנפול.
מְפָרֵשׁ – יוצא בספינת מפרש.
*
רע אָמַר רַ' יִצְחָק: שְׁלוֹשָׁה דְבָרִים מַזְכִּירִין עֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, וְאֵלּוּ הֵם: קִיר נָטוּי וְעִיּוּן תְּפִלָּה וּמוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵרוֹ לַשָּׁמַיִם (ברכות נה ע"א).
מַזְכִּירִין וגו' – מביאים (את בית הדין של מעלה) לבדוק אם האדם חוטא או צדיק.
קִיר נָטוּי – העובר תחת קיר שמט לנפול (וסומך שבשל זכויותיו לא ייפגע).
עִיוּן תְּפִלָּה – המצפה שתפילתו תתגשם מיד (בשל אמונתו בצדקתו).
מוֹסֵר דִּין וגו' – מבקש מן השמים להעניש את חברו (וכעת יבדקו במרומים מי מהם צדיק יותר).
*
רעא רַ' יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא נִכְנַס לְסִמְטָה וְהָיָה הַחַמָּר מְהַלֵּךְ אַחֲרָיו. הִגִּיעוּ לְבֵית שִׁיחַ אֶחָד, אָמַר לוֹ הַחַמָּר: מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִרְחֹץ. אָמַר לוֹ: לֹא תְּסַכֵּן עַצְמְךָ. אָמַר לוֹ: לְהִתְרַחֵץ מִטֻּמְאָתִי אֲנִי מְבַקֵּשׁ. אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן אַל תְּסַכֵּן עַצְמְךָ. כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמַע לוֹ אָמַר לוֹ: יֵרֵד וְלֹא יַעֲלֶה – וְכֵן הָיָה (ירושלמי ברכות ג, ד).
חַמָּר – מוביל החמור.
בֵּית שִׁיחַ – בור ובו מים.
לֹא שָׁמַע לוֹ – לא הקשיב לדבריו.
*
רעב אָמַר רַ' יַנַּאי: לְעוֹלָם אַל יַעֲמוֹד אָדָם בִּמְקוֹם סַכָּנָה, לוֹמַר שֶׁעוֹשִׂין לוֹ נֵס, שֶׁמָּא אֵין עוֹשִׂין לוֹ נֵס, וְאִם עוֹשִׂין לוֹ נֵס מְנַכִּין לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו.
אָמַר רַ' חָנִין: מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: “קָטֹנְתִּי מִכָּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ” (בראשית לב, יא) – אָמַר יַעֲקֹב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא עַל הַנֵּס שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לִי אַתָּה מְנַכֶּה לִי מִזְּכֻיּוֹתַי וְנִמְצֵאתִי קָטֹן מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת (שבת לב ע"א; תענית כ ע"ב).
יַעֲמֹד – יכניס עצמו.
לוֹמַר – ויאמר, ויצפה.
מְנַכִּין – מפחיתים (מן הזכויות שעומדות לרשותו).
מִנַּיִן – מאיזה פסוק לומדים עניין זה?
“קָטֹנְתִּי” וגו' – ביטוי הנדרש במשמעות של: נעשיתי קטן בשל כל החסדים וגו'.
הַנֵּס – הצלה מידי עשיו.
*
רעג כֹּתֶל רָעוּעַ הָיָה בִּנְהַרְדְּעָא, שֶׁלֹּא הָיוּ רַב וּשְׁמוּאֵל עוֹבְרִים תַּחְתָּיו, אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד בִּמְקוֹמוֹ שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְלֹא נָפַל. פַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְשָׁם. אָמַר שְׁמוּאֵל לְרַב: נָבוֹא מָר וְנַקִּיף. אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו אֵין צֹרֶךְ, שֶׁיֵּשׁ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה עִמָּנוּ, שֶׁזְּכוּתוֹ מְרֻבָּה וְאֵינִי מִתְיָרֵא (תענית כ ע"ב).
רָעוּעַ – עומד להתמוטט.
נְהַרְדְּעָא – מרכז יהודי חשוב בבבל.
נָבוֹא מָר וְנַקִיף – נלך, אדוני, סביב לכותל.
זְכוּתוֹ מְרֻבָּה – ובזכותו לא ייפול עלינו הכותל.
*
רעד רַב הוּנָא הָיָה לוֹ יַיִן בְּבַיִת רָעוּעַ וּבִקֵּשׁ לְפַנּוֹתוֹ. הִכְנִיס אֶת רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְשָׁם וּמְשָׁכוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה עַד שֶׁפִּנָּהוּ. לְאַחַר שֶׁיָּצָא נָפַל הַבָּיִת. הִרְגִּישׁ רַב אַדָּא בַר אַהֲבָה וְהִקְפִּיד: סָבַר לָהּ כְּרַ' יַנַּאי (תענית כ ע"ב).
הכניס את רב אדא וכו' – כדי שתגן זכותו ולא יפול הבית.
כר' ינאי – שאמר אין סומכין על הנס.
רָעוּעַ – עומד ליפול.
לְפַנּוֹתוֹ – לפנות את הבית ולהוציא משם את היין.
מְשָׁכוֹ וגו' – העסיק אותו.
הִרְגִּישׁ… וְהִקְפִּיד – הבין רב אדא (שהוזמן לבית כדי שזכותו תגן עליו מפני נפילה) וכעס.
סָבַר וגו' – כי היה בדעתו של ר' ינאי, שאין סומכין על הנס (כאמור לעיל, קטע רעב)
*
רעה כָּל הַדְּרָכִים בְּחֶזְקַת סַכָּנָה (ירושלמי ברכות ד, ד).
בְּחֶזְקַת סַכָּנָה – נחשבות כמקומות שיש בהם סכנת מוות.
*
רעו אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יֵצֵא אָדָם בְּ"כִי טוֹב" וְיִכָּנֵס בְּ"כִי טוֹב", שֶׁנֶּאֱמַר: “הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ” (בראשית מד, ג) (תענית י ע"ב).
יֵצֵא וגו' – יצא לדרכו ויגיע ליעדו בשעות האור (שנאמר בו “כי טוב” [בראשית א, ג]).
“שֻׁלְּחוּ” – לדרכם.
*
רעז הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ קֹדֶם קְרִיאַת הַגֶּבֶר דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ (יומא כא ע"א).
הַגֶּבֶר – התרנגול (הקורא עם הנץ החמה).
*
רעח הַכְנִיסוּ חַמָּה לָעִיר (תענית י ע"ב).
הַכְנִיסוּ וגו' – היכנסו לעיר בעוד החמה זורחת.
*
רעט אָמַר לוֹ רַב לְרַב אַסִּי: אַל תָּדוּר בְּעִיר שֶׁרֹאשָׁהּ רוֹפֵא, וְאַל תָּדוּר בְּעִיר שֶׁאֵין הַסּוּס צוֹנֵף בָּהּ וְאֵין הַכֶּלֶב נוֹבֵחַ בָּהּ (פסחים קיג ע"א).
תָּדוּר – תגור.
שֶׁרֹאשָׁהּ רוֹפֵא – כי בשל עיסוקו לא יתפנה לעסוק בצורכי העיר.
אֵין הַסּוּס וגו' – אין שומעים קול צהלת הסוס ונביחת כלב (עדות לכך שאין שמירה מעולה על העיר).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות