סִפּוּר

איור קובץ 17 עמוד 19 במקור

1. אֶל הָעוֹלָם הָרָחָב    🔗

הִנֵּה זוֹ הַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לְיוֹסִיפוּן שֶׁהוּא לוֹמֵד בְּבֵית הַסֵּפֶר, וּכְבָר רוֹאֶה הוּא בְרָכָה בְתַלְמוּדוֹ; בֵּין הַזְּמַנִּים, תּוֹר הַחֻפְשָׁה שֶׁל יְמוֹת הַקַּיִץ הִגִּיעַ, וְיוֹסִיפוּן לְעַצְמוֹ זֶה קוֹרֵא בִסְפָרִים, קוֹרֵא גַם מִבְּלִי נִיד־שְׂפָתַיִם אֶלָּא בִרְאִיָּה בִלְבָד, כְּאֶחָד מִן הַגְּדוֹלִים, – וְכַמָּה אֲהוּבָה לוֹ קְרִיאָה זוֹ שֶׁבִּיחִידוּת, בְּבֵית הָאָב!

אֶל חַלּוֹן קָטֹן, הַנִּשְׁקָף לְתוֹךְ חָצֵר בְּדוּלָה וּשְׁתוּקָה, חָצֵר מֻקֶּפֶת אֲסָמִים סְגוּרִים וּמְסֻגָּרִים, – אֶל חַלּוֹן קָטֹן זֶה, בְּפִנָּתוֹ שֶׁל חֶדֶר קָטָן, יוֹשֵׁב לוֹ נַעַר אֶחָד קָטָן, וְעֵינָיו לְמַטָּה תַבֵּטְנָה – מָה רוֹאוֹת הֵן שָׁם?

סֵפֶר.

אַךְ סֵפֶר דַּק וְקָטֹן לְעֵינֵי יוֹסִיפוּן, וְהוּא, הַסֵּפֶר, מֶרְחֲבֵי עוֹלָם לְפָנָיו יִפְתַּח בְּתוֹךְ מָעוֹן צַר זֶה.

יַמִּים רְחָבִים וְנִסְעָרִים עִם אִיִּים בּוֹדְדִים נֶהְדָּרִים, יְעָרוֹת אֲפֵלָה וּמִדְבָּרִיּוֹת שְׂרוּפוֹת חַמָּה עִם בְּרִיּוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת – בֶּחָזוֹן לְעֵינֵי יוֹסִיפוּן הַסֵּפֶר יַעֲבִיר; מִבֵּין הָרֵי חֹשֶׁךְ אֶל רָאשֵׁי הַרְרֵי־בְדוֹלַח יַעֲלֵהוּ, וּבְעַד מְעָרוֹת נִסְתָּרוֹת אֶל גַּנֵּי עֲדָנִים וּבִירוֹת קְסָמִים יְבִיאֵהוּ, – עַל כַּנְפֵי הָאַגָּדָה מֵאֶרֶץ פְּלָאוֹת אֶל אֶרֶץ פְּלָאוֹת סִפְרוֹ יִשָּׂאֵהוּ –

וְהוּא, יוֹסִיפוּן, הֵן גַּם כְּפָר אֶחָד מַמָּשׁ לֹא רָאָה בְעֵינָיו מֵעוֹדוֹ! …

הָרִים וַעֲמָקִים, מִישׁוֹרֵי שָׂדֶה רַחֲבֵי יָדַיִם, כְּפָרִים עִם עֲדָרִים עַל יִבְלֵי מַיִם, – אַךְ לְפִי צִיּוּרִים וּסְפָרִים יְשַׁעֲרֵם יוֹסִיפוּן; אֲבָל אוֹתָם מַמָּשׁ, אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁהֵם שָׁם, מִחוּץ לְבָתֵּי הָעִיר, מֵעֵבֶר לַחוֹמוֹת – מָתַי וְאֵימָתַי יָכֹל הָיָה לִרְאוֹתָם?

יוֹסִיפוּן נִכְנַס כְּבָר בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית לִימֵי חַיָּיו, אַךְ אַף פַּעַם לֹא יָצָא וְלֹא הִפְלִיג עוֹד גַּם מַהֲלַךְ שָׁעָה אַחַת מִקְּצֵה הָעִיר וָהָלְאָה.

הָלְאָה – שָׁמָּה, אֶל הָעוֹלָם הָרָחָב הַלָּזֶה – הוֹ, מִן זֶה יוֹלִיכֶנּוּ שָׁמָּה! מִי יִסַּע עִמּוֹ וִיבִיאֵהוּ לַמֶּרְחַקִים הֲלָלוּ?

אַבָּא – כָּל הַיָּמִים טָרוּד הוּא בַמַּחְסָנִים; אִמָּא – בְּצָרְכֵי הַבַּיִת הִיא עֲסוּקָה מִזְּמַן קִימָה עַד זְמַן שְׁכִיבָה; דִּינָה, הָאָחוֹת הַבְּכִירָה, אַף הִיא בְּבֵית צַלָּם נִכְנְסָה לַעֲבֹד, וְרַק בָּעֶרֶב הִיא שָׁבָה מִן הַמְּלָאכָה, – וּבְיוֹם מְנוּחָה כִּי יָבֹא, הֵמָּה אַךְ עַד פַּרְוָר אֶחָד קָרוֹב יֵצְאוּ עִם יוֹסִיפוּן, יֵצְאוּ – וְכֵן יָשׁוּבוּ.

רַק עִיר, רַק בָּתֵּי חוֹמָה לִפְנֵי יוֹסִיפוּן תָּמִיד, – תָּמִיד אַךְ מַרְצֶפֶת אֲבָנִים תַּחַת רַגְלָיו.

תְּמוּנָה עַל הַכֹּתֶל – וּרְאֵה, שָׁם – עַל כַּר נִרְחָב זֶה יְלָדִים עֲלֵי דֶשֶׁא יִשְׁתַּעְשָׁעוּ, הֵם עִם כַּלְבָּם הַמְנֻמָּר בֵּין פִּרְחֵי זָהָב וְשָׁנִי יִתְפַּלָּשׁוּ, וַעֲלֵיהֶם פַּרְפְּרֵי צִבְעוֹנִים בַּתְּכֵלֶת יִתְעוֹפֵפוּ… הַלְעוֹלָם לֹא יָבֹא גַם הוּא שָׁמָּה?

מַרְצֶפֶת אֲבָנִים – וּבְרַעַשׁ תְּמִידִי הָעִיר הוֹמִיָּה, מֵאָז הַבֹּקֶר כִּרְכָּרוֹת יִשְׁתַּקְשֵׁקוּ, טְרַמִּים יִרְעֲשׁוּ, אַבְטוֹמָבִּילִים נֶחְפָּזִים בַּשְּׁוָקִים יִשְׁרֹקוּ, – וְשָׁם, שָׁם לְחוֹף נָהָר שׁוֹקֵט, בְּמֶרְחַב יָרֹק יְרַקְרַק, קָרוֹן אַךְ אֶחָד לְצֶמֶד שְׁוָרִים שַׁאֲנַנִּים לְאִטּוֹ יִתְנַהֵל; הָלֹךְ יֵלֵךְ – וְעָבֹר לְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹר מֵעַל גַּבֵּי הַדַּף שֶׁבַּסֵּפֶר…

מִסְתַּכֵּל יוֹסִיפוּן בַּסְּפָרִים, וְכַאֲשֶׁר יִרְאֶה וְיָבִין בַּצִּיּוּרִים – כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ חֵשֶׁק לְבָבוֹ לִיצִיאָה וְלִנְסִיעָה.

אוֹתָם הַמֶּרְחַקִּים – הוֹ! מִי יִתְּנֵהוּ שָׁמָּה תּוֹךְ “רֵיחַ הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְיָ” לִרְאוֹת הַכֹּל עַיִן בְּעַיִן וְלִנְגֹּעַ בְּגוּפוֹ מַמָּשׁ, – לִרְאוֹת, לִנְגֹּעַ וְלֵילֵךְ, לֵילֵךְ בְּרַגְלַיִם וְלֹא רַק בְּדִמְיוֹן וּבַהֲלֹךְ נֶפֶשׁ בִּלְבָד!

וְיֵשׁ שֶׁהוּא חוֹשֵׁב, כִּי רַק עַד הַשָּׁנָה הָעֲשִׂירִית יְחַכֶּה, וְאָז, לִכְשֶׁיִּגְדַּל כִּמְעַט עוֹד – אָז, בְּלַיְלָה אֶחָד יָקוּם, יִקַּח מַקֵּל, וְכִכַּר לֶחֶם יָשִׂים בְּתַרְמִיל – וְכֵן יֵצֵא לוֹ בַחֲשָׁאי. לְבַדּוֹ יֵלֵךְ, יַפְלִיג עַד לִמְקוֹם בּוֹ צוֹעַנִּים יֶאֱהָלוּ, – וְאִתָּם לְמַסְעֵיהֶם גַּם הוּא יֵלֵךְ.

וְאַבָּא וְאִמָּא?…

לָהֶם מִכְתָּב יַשְׁאִיר, וְכָתַב לָהֶם לֵאמֹר: “אַל תִּדְאֲגוּ לִי וְאַל תְּבַקְּשׁוּנִי, כִּי בְעוֹד חֹדֶשׁ יָמִים שׁוֹב אָשׁוּב אֲלֵיכֶם, וְעַפְרוֹת זָהָב, אִם אֶמְצָא, מְלֹא הַתַּרְמִיל אָבִיא. וְשָׁלוֹם, שָׁלוֹם לַאֲמִינוֹן הַקָּטֹן שֶׁלָּנוּ!”.

כִּי מָה? “חָתוּל בְּנַעֲלַיִם” יָכֹל לָשׁוּט בָּעוֹלָם, וְהוּא, יוֹסִיפוּן – הַנַּעֲלַיִם אֵין לוֹ כִּי יֵשֵׁב בַּיִת כָּל הַיָּמִים?

יָצֹא יֵצֵא – וִיהִי מָה!

אוֹ אֶפְשָׁר יַזְנִיחַ אֶת הַדָּבָר עוֹד לִזְמַן מָה, יַמְתִּין וִיהֵא בֶן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה? – הָהּ! כַּמָּה קָשֶׁה לְחַכּוֹת עוֹד אַרְבַּע שָׁנִים שְׁלֵמוֹת!

אֲבָל לֹא הַרְבֵּה חִכָּה עוֹד יוֹסִיפוּן, – כִּי עוֹד בָּהּ בַּשָּׁנָה, עוֹד בְּבֵין הַזְּמַנִּים זֶה (הֲתַאֲמִינוּ לַשְּׁמוּעָה?) יָצֹא יָצָא יוֹסִיפוּן אֶל הָעוֹלָם הָרָחָב! וְהוּא בְיָד רָמָה יָצָא, לֹא בִגְנֵבָה חָלִילָה, אֶלָּא בִידִיעָתָם וְהַסְכָּמָתָם שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא, שֶׁשִּׁלְּחוּהוּ בִּבְרָכָה וּבְנְשִׁיקָה לַדָּרֶךְ!

כֵּיצַד?

נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה לוֹ לְיוֹסִיפוּן:

יוֹם אֶחָד לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, בָא הַדּוֹד שְׁלֹמֹה, אֲחִי אִמּוֹ שֶׁנִּתְיַשֵּׁב בִּכְפָר רָחוֹק מִן הָעִיר, – רָאָה זֶה אֶת יוֹסִיפוּן, סִפֵּר עִמּוֹ – וְנִתְאַהֵב הַקָּטֹן עָלָיו. בִּקֵּשׁ הַדּוֹד שֶׁיִּתְּנוּ עִמּוֹ אֶת הַתִּינוֹק אֶל הַכְּפָר, וִיהֵא שָׁם עַד לְאַחַר יְמוֹת הֶחָג, וּלְהַתְחָלַת זְמַן הַלִּמּוּד יְשִׁיבֵהוּ הַדּוֹד וִיבִיאֵהוּ אֶל אֲבוֹתָיו בְּשָׁלוֹם.

וְהִנֵּה – הֶאָח, הֶאָח! – יוֹסִיפוּן מַתְקִין עַצְמוֹ לַנְּסִיעָה; יוֹסִיפוּן יוֹצֵא לִנְסֹעַ – וְעִם דּוֹדוֹ, לֹא עִם צוֹעַנִּים, יִסַּע בָּעוֹלָם הָרָחָב!

איור קובץ 22 עמוד 24 במקור

ב. מִמָּקוֹם אֶל מָקוֹם    🔗

הֵידָד! – יָצָא יוֹסִיפוּן לְמַסָּעָיו!

וְנוֹסֵעַ הוּא לֹא בַעֲגָלָה שֶׁל רַכֶּבֶת, הַסּוֹגֶרֶת עָלֶיךָ כְבַיִת זֶה, אֶלָּא זָכָה יוֹסִיפוּן וְעֶגְלַת סוּס תִּשָּׂאֵהוּ.

פְּתוּחָה הָעֲגָלָה לְכָל רוּחוֹתֶיהָ, – וְאַתָּה שָׂא עֵינֶיךָ וּרְאֵה יָמָה וָקֵדְמָה וְנֶגְבָּה וְצָפוֹנָה, – הָעוֹלָם לְכָל מֶרְחֲבֵי זִיווֹ וּמֶרְחַקֵּי חֵירוּתוֹ לְפָנֶיךָ הוּא!

וְהַסּוּס הַשְּׁחַרְחַר סוּס חַי הוּא, הַמְנַעְנֵעַ אָזְנַיִם וּמְנַפְנֵף זָנָב, מִזְדָּרֵז לִמְשֹׁךְ וְלָרוּץ אֹרַח, בִּשְׁבִיל לְהַרְאוֹת לוֹ, לְיוֹסִיפוּן, אֶת הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ בַאֲוִירוֹ שֶׁל בֹּקֶר, – בֹּקֶר חַם וּבָהִיר בַּשְּׁחָקִים.

הִנֵּה צִוָּה הַדּוֹד וּפָנָה הַסּוּס מִדֶּרֶךְ הַכְּבִישׁ, וּמִמַּרְצֵפַת הָאֶבֶן אֶל הַדֶּרֶךְ הָרַכָּה, אֶל מְסִלַּת הַחוֹל יַטֶּה.

דֶּרֶךְ רַכָּה, וְהַסּוּס אוֹזֵר כֹּחַ לִמְשֹׁךְ אֶת הָעֲגָלָה, לִמְשׁוֹתָהּ מִן הַחוֹל וְלַהֲבִיאָהּ אֶל בֵּין הַשָּׂדוֹת הַמְּלֵאוֹת עָמִיר, עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת שֶׁל שִׁבֲּלֵי דָגָן, וְיוֹסִיפוּן – הִנֵּה זֶה שְׁדֵמוֹת מִימִינוֹ וּשְׁדֵמוֹת מִשְּׂמֹאלוֹ שֻׁטָּחוּ…

שְׁדֵמוֹת לְאַחַר קָצִיר – רַק שָׁרְשֵׁי קַשׁ תְּקוּעִים שָׁם בַּקַּרְקַע; אֲבָל כְּמִשְׁטַח קְסָמִים הֵן לְעֵינֵי יוֹסִיפוּן, קִסְמֵי חֵן. כָּל הַשֶּׁטַח כְּמַסְמְרוֹת זָהָב זְקוּפִים בּוֹ, וּבֵין הַמַּסְמֵרוֹת קוּרֵי־ קוּרִים כְּנִימֵי כֶסֶף נִמְתָּחוּ, נִימֵי עַכָּבִישׁ דַּקִּים נוֹצְצִים, וּצְלִילֵי נוֹגְנִים מִשָּׁם יַעֲנוּ בִזְמִיר, – חֲגָבִים בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת יִתְרוֹעֲעוּ, כְּבִכְלֵי זֶמֶר וְצִלְצֶלִים שִׁיר יִפְרֹטוּ, כִּי חַם הַיּוֹם!

וְהִנֵּה נֵעוֹר הַסוּס, צִלּוֹ רָץ – וְהוּא אַחֲרָיו יִרְדֹּף, וְגַם הַשָּׂדוֹת – רְאֵה אַף רְאֵה! - גַּם הֵם רוּץ יָרוּצוּ – מְחוֹל מְשַׂחֲקִים הָיָה!

הַשָּׂדוֹת עִם עֲרֵמוֹת הֶעָמִיר וְעִם הָאֲלֻמּוֹת וְעִם הַדְּלוּעִים הַמְגֻדָּלִים הַפְּזוּרִים בָּם – יַחַד בְּמָחוֹל יָסֹבּוֹ, בִּמְרוּצָה לְאָחוֹר, לַאֲחוֹרֵי הָעֲגָלָה יָטוּשׁוּ, וּכְאֶבֶן הָרֵחַיִם סָבִיב סָבִיב יְסוֹבֵבוּ!

וּמְרוּצָה גַם בַּשָּׁמַיִם מִמָּעַל! בְּהוֹרִין בְּהוֹרִין שֶׁל עַנְנֵי טֹהַר דַּקִים בַּתְּכֵלֶת שָׁם יָשׁוּטוּ, וּבְעוֹד שֶׁאַתָּה לְפָנִים, הֵם, הָעֶלְיוֹנִים, מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה, כְּנֶגְדְּךָ וּמֵעָלֶיךָ לְאָחוֹר יְחָפֵזוּ. נִפְגָּשִׁים בַּדֶּרֶךְ: “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם!” – “עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם!” – “אַתֶּם לְשָׁם, וְאָנוּ לְשָׁם” – “סְעוּ לְשָׁלוֹם!” – “לְכוּ לְשָׁלוֹם!” וְהֵם, צְבָא הַשָּׁמַיִם, הוֹלְכִים לְדַרְכָּם, עוֹלִים וְיוֹרְדִים תּוֹךְ כִּפָּה רְחָבָה רְחָבָה, עֲמֻקָּה עֲמֻקָּה וְכָל כָּךְ זַכָּה וּמְזֻכָּכָה!

וְנִדְמָה לוֹ, לְיוֹסִיפוּן, כִּי אַךְ הַיּוֹם רוֹאֶה הוּא בָרִאשׁוֹנָה אֶת הָרָקִיעַ, רָקִיעַ כְּמוֹ שֶׁהוּא. רֹחַב כָּזֶה מֵעוֹדוֹ לֹא רָאָה! הֵן מִקְּצֵה הַשָּׁמַיִם עַד קָצֵהוּ יַבִּיט פּה…

וּרְאֵה פֶלֶא! הַבְּרִיּוֹת כָּאן – אָדָם, סוּס אוֹ פָרָה וְשׁוֹר, הַנִּרְאִים פֹּה וְשָׁם – כַּמָּה קְטַנּוֹת וְכַמָּה נָאוֹת הֵן בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם מִתַּחַת כִּפָּתוֹ שֶׁל רָקִיעַ זֶה!

מֶרְחֲבִים וּמַרְחַקִים! – וּלְכֻלָּם נָתַן אֱלֹהִים מְקוֹמוֹת שֶׁלָּהֶם, וְאֶת כֻּלָּם, כָּל הַמְּקוֹמוֹת עָשָׂה יָפֶה!

הַמְּקוֹמוֹת הֲלָלוּ אֵין שְׁנַיִם דּוֹמִים זֶה לָזֶה. כְּשֶׁזֶּה עוֹלֶה, זֶה יוֹרֵד; זֶה מִתְפַּשֵּׁט כִּשְׁטִיחַ שָׁחוֹר וָרַךְ וְזֶה מִתְגַּבֵּהּ בְּתִלֵּי תִלִּים מוֹרִיקִים, – תַּלְתַּלִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן הָהָר הַכָּחֹל הַלָּזֶה שֶׁלִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם… גִּבְעָה זוֹ כְמַרְאֵה כוֹבַע נָאֶה לָהּ, וּגְדוֹלָה מְזּוֹ כְנֶגְדָּהּ, שֶׁכִּדְמוּת גַּג שׁוֹפַעַת הִיא, וְעָלֶיהָ – רְאֵה וְהַבִּיטָה! – כִּבְנֵי יוֹנָה לְבָנִים בֵּין גַּלֵּי יֶרֶק נִתְפַּזְּרוּ שָׁם בָּתִּים, דִּירוֹת קְטַנּוֹת־קְטַנּוֹת וְכָל כָּךְ נָאוֹת:

“וַהֲרֵי זֶה הַכְּפָר, דּוֹדִי! – כְּפָר! – הֲזֶהוּ הַכְּפָר שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב בּוֹ?”

“לֹא, בְּנִי! כְּפָרֵנוּ רָחוֹק הוּא מִפֹּה וְנָסֹעַ נִסַּע עוֹד.”

וּמַה טוֹב לִנְסֹעַ! נוֹסְעִים הָלֹךְ וְנָסֹעַ; וְהַסּוּס – עֶבֶד נֶאֱמָן וְחָבֵר וָתִיק זֶה – כַּמָּה הוּא מִתְיַגֵּעַ בִּשְׁבִיל לְהַעֲלוֹת אֶת בְּעָלָיו, אֶת יוֹסִיפוּן וְדוֹדוֹ, בְּמַעֲלֵה הָרָמָה! הוּא נוֹשֵׁף וְנוֹשֵׁם, זֵיעָתוֹ כְּקֶצֶף שֶׁל סַבּוֹן תַּלְבִּין עָלָיו מִבֵּין הָרְצוּעוֹת – וְהוּא לְמַעְלָה וּלְמַעְלָה מָשֹׁךְ יִמְשֹׁךְ, לְמָקוֹם שֶׁרוּחַ צֶחָה וְרַכָּה נוֹשָׁבֶת – –

וּרְאֵה! – מִי הוּא זֶה שֶׁבָּקַע אֶת הָרָמָה לִשְׁנָיִם?

איור קובץ 26 עמוד 28 במקור

חָרִיץ עָמֹק יְבַתְּרֶהָ לְכָל אֹרֶךְ גּוּפָהּ; קֶרַע בְּתוֹךְ הַחֵמָר הָאֲדַמְדָּם, וּבְמַעֲמַקָּיו, שָׁם מִבֵּין הַשִׂיחִים, מִי זֶה יְמַלְמֵל? – פִּט־פּוּט־פְּלוּךְ! פִּט־פּוּט־פְּלוּךְ!“

– מָיִם! הֲרֵי “מַיִם חַיִּים” מְפַכִּים שָׁם:

"זֶהוּ מַעְיָן, דּוֹדִי? לֹא כֵן?

“וּרְאֵה, לְאָן מַעְיָן זֶה יוֹרֵד?”

“אֶל הַמּוֹרָד, לְשָׁם הוּא… הֶאָח! שָׁם הֲרֵי נָהָר – נָהָר, דּוֹדִי!”

וְזֶה הַנָּהָר מֵרָחוֹק כִּזְכוּכִית יִזְרַח, עָלָיו עֲרָבִים בְּשׁוּרָה כְפוּפִים יַעַמְדוּ וּבְחֶלְקַת מֵימָיו יִצְטַלֵּמוּ, וְעַל חוֹפֵי הַיֶּרֶק, מֵעֵבֶר הַנָּהָר מִשָּׁם, נְקֻדּוֹת נְקֻדּוֹת נוֹדְדוֹת וּמִתְפַּזְּרוֹת:

"עֵדֶר! הֲרֵי זֶה עֵדֶר צֹאן, דּוֹדִי! מְקוֹם מִרְעֶה! – הוֹ, דּוֹדִי! בִּי, חֲבִיבִי! הֲנִקְרַב וְנַגִּיעַ לְמָקוֹם זֶה שֶׁל הָעֵדֶר?

איור קובץ 27 עמוד 29 במקור

“עֲדָרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה עוֹד נִפְגּשׁ בַּדֶּרֶךְ, וְעוֹד רָאֹה תִרְאֶה, יוֹסִיפוּן!”—אוֹמֵר הַדּוֹד בְּעָצְרוּ אֶת הַסּוּס בְּמוֹרַד הָרָמָה.

מוֹרַד הָרָמָה – וְהַסּוּס, הַסּוּס הַטּוֹב וְהָאָהוּב, כַּמָּה הוּא מִתְיַגֵּעַ עִם הָעֲגָלָה! יַעֲצֹר בָּהּ שֶׁלֹּא תִּתְגַּלְגֵּל וְתִפֹּל חָלִילָה אֶל הָעֵמֶק; עַל אֲחוֹרוֹ יִשָּׂאֶנָּה, – זָהִיר וְנִזְהָר עַל בְּעָלָיו בַּלָּאט אֶל הַבִּקְעָה כֵן יוֹרִידֵם.

יָרְדוּ בְשָׁלוֹם – וְהַסּוּס כַּנָּשֶׁר עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה יִשָּׂאֵם, וְיוֹסִיפוּן: “הֵידָד!” עַל מֶרְחֲבֵי שָׂדֶה יִשְׁלַח!

איור קובץ 28 עמוד 30 במקור

ג. חִידוֹת מִנִּי שָׂדֶה    🔗

שׂוֹחֵק הַדּוֹד לְמַרְאֵה פְנֵי יוֹסִיפוּן הַנּוֹהֲרִים מִשִּׂמְחָה. כָּל מַרְאֶה כָּל דָּבָר שָׂמֵּחַ יְשַׂמַּח אֶת לֵב הַקָּטָן: טַחֲנַת רוּחַ סוֹבֶבֶת כְּנָפַיִם מֵרֹאשׁ גִּבְעָה, בְּאֵר וְקִילוֹנָהּ שֶׁלְּיַד הַדֶּרֶךְ, סוּסִים דָּשִׁים בַּגֹרֶן, סְיָח רוֹדֵף רוּחַ, מְלוּנָה בַמִּקְשָׁה, בֵּית מָלוֹן הַנִּשְׁקָף מֵרָחוֹק מִתּוֹךְ חָצֵר נִרְחָבָה – לִקְרַאת הַכֹּל יָשִׂישׂ יוֹסִיפוּן וְיִצְהַל.

איור קובץ 29 עמוד 31 במקור

וּמִתְפַּלֵא הוּא הַדּוֹד: תִּינוֹק עִירוֹנִי – וְאֵיךְ הוּא מַכִּיר לִקְרֹא בְשֵׁם כִּמְעַט לְכָל מַה שֶׁהוּא רוֹאֶה כָאן?

הִנֵּה בָאוּ אֶל מַעֲבַר הַנָּהָר. עָמְדוּ שָׁם דַּיָּגִים מֵרָחוֹק וּפָרְשׂוּ מִכְמָרוֹת – וּמִיָּד הִכִּיר יוֹסִיפוּן מָה הֵם וּמַה מַעֲשֵׂיהֶם כָּאן; וְהוּא, אֵימָתַי רָאָה כָזֹאת?

וְלֹא עוֹד אֶלָּא רָאָה הַקָּטֹן שֶׁמַּעֲלִים אוֹתָם יַחַד עִם הַסּוּס וְהָעֲגָלָה, עַל רִצְפַּת קְרָשִׁים הַשָּׁטָה עַל הַמַּיִם – לֹא נִתְפַּחֵד כְּלָל, כִּי מִיָּד הִכִּיר גַּם דָּבָר זֶה וְקָרָא בְשִׂמְחָה:

הֲרֵי מַבְרָא הִיא זוֹ! בְּמַבְרָא נַעֲבֹרָה! לֹא כֵן, דּוֹדִי?

“וּמִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ וּמַכִּיר אֶת זֹאת?”

“כְּלוּם לֹא בְּבֵית סֵפֶר אֲנִי לוֹמֵד? וְלֹא סְפָרִים אֲנִי קוֹרֵא?” עוֹנֶה יוֹסִיפוּן בִּזְחִיחוּת הַדַּעַת – “כָּל מַה שֶׁרָאִיתִי בַסְּפָרִים, שְׁאַל, – וּמִיָּד אַכִּיר לְךָ פֹה! הִנֵּה קָנִים לוֹחֲשִׁים אֵלּוּ, וַדַּאי, קְנֵי סוּף הֵם – לֹא כָךְ?”

אֲבָל בָּהּ בַּשָּׁעָה נִכְשַׁל יוֹסִיפוּן עַד כְּדֵי לְהִתְבַּיֵּשׁ:

וּבַמָּה?

מַחֲרֵשָׁה רָאָה, מַחֲרֵשָׁה שֶׁבַּשָּׂדֶה – וְלֹא הִכִּירָהּ!

אָמְנָם הוּא לֹא רָאָה אֶת זוֹ בַּעֲבוֹדָתָהּ, שֶׁכֵּן הָאִכָּר עָמַד אָז וְהִתְקִינָהּ לַחֲרִישָׁה; וִיוֹסִיפוּן, שֶׁרָצָה לְהִתְרָאוֹת בִּידִיעוֹתָיו גַּם הַפַּעַם, שָׁאַל לַדּוֹד: “מַה זֶה עוֹשֶׂה כָאן עִם עֶגְלַת־יָד זוֹ?”

שָׂחַק הַדּוֹד וְאָמָר: “כָּךְ? בָּרִי לְךָ שֶׁעֶגְלַת־יָד הִיא זוֹ?”

“וּבְכֵן, מַה זֹאת? מַה זֹאת, דּוֹדִי? מָה עוֹשִׂים בָּזֹאת?”

בָּחַר הַדּוֹד לְנַסּוֹתוֹ הַפַּעַם בְּחִידָה וּבִלְשׁוֹן עֲרוּמִים, וְאָמַר: “בָּזֹאת מַצִּיעַ הָאִכָּר מִטָּה רַכָּה לְיַלְדֵי הַשָּׂדֶה, שֶׁיִּהְיוּ יְשֵׁנִים כָּאן בִּימוֹת הַחֹרֶף”…

מִיָּד נִזְכַּר יוֹסִיפוּן בַּמֶּה שֶׁלָּמַד וְעָנָה מְבֻיָּשׁ: “כְּלוֹמַר: חוֹרֵשׁ לִזְרֹעַ? – וְזוֹ מַחֲרֵשָׁה הִיא?”

"מָצָאתָ!“ – עָנָה הַדּוֹד וְטָפַח לוֹ בְחִבָּה עַל גַּבּוֹ.

נָחָה דַעְתּוֹ שֶׁל יוֹסִיפוּן וְשָׁאַל עוֹד: “וּמַה זֶרַע יִזְרַע פֹּה?”

“כָּעֵת” הֵשִׁיב הַדּוֹד – בְּלִפְנֵי הַסְּתָו, דֻּבְשָׁנִיּוֹת וְסוֹפְגָנִיּוֹת נִזְרָעוֹת."

“אֲבָל מַה תְּהָתֵל בִּי, דּוֹדִי”? אָמַר יוֹסִיפוּן – “כְּלוּם יֵשׁ זֶרַע שֶׁכָּזֶה?”

“יֵשׁ וָיֵשׁ”! עָנָה הַדּוֹד – “דֻּבְשָׁנִיּוֹת וסוֹפְגָנִיּוות כְּלוּם לֹא מִקֶּמַח חִטָּה הֵן נַעֲשׂוֹת?”

וּבַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה גַם כֵּן חִטָּה גָדְלָה כָאן?"

“לא. בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה גָּדְלוּ כָאן כֻּתָּנוֹת וּסְדִינִים.”

“רְצוֹנְךָ לוֹמַר, פִּשְׁתָּה?”

“כָּךְ, כָּךְ, בְּנִי”! שִׁבַּח אוֹתוֹ הַדּוֹד – “נִרְאֶה שֶׁזּוֹכֵר אַתָּה כָּל מַה שֶׁשָּׁמַעְתָּ בְּבֵית הַסֵּפֶר.”

“וְאֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁגַּם מְעִילִי הָיָה גָדֵל כָּאן?” – שָׁאַל יוֹסִיפוּן מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה.

“מְעִילְךָ” עָנָה הַדּוֹד – “לֹא רַק שֶׁהָיָה גָדֵל כָּאן, אֶלָּא הָיָה גַם רָץ וּמְקַפֵּץ בַּשָּׂדֶה! הִנֵּה עֵדֶר צֹאן זֶה – חֲשֹׁב, כַּמָּה מְעִילֵי־צֶמֶר שֶׁכָּזֶה נִטָּלִים מֵעֲלֵיהֶם.”

איור קובץ 32 עמוד 34 במקור

“וְכוֹבָעִי?”

“הִנֵּה צַיָּד זֶה הוֹלֵךְ עִם כַּלְבּוֹ לְהָבִיא כוֹבָעִים.”

“כְּלוֹמַר?”

“אַרְנָבוֹת, – שֶׁמִּצַּמְרָן עוֹשִׂים כּוֹבָעִים כְּמוֹ זֶה שֶׁלָּךְ”.

נִסְתַּכֵּל יוֹסִיפוּן בְּגוּפוֹ, חָשַׁב בִּשְׁתִיקָה, הֵנִיעַ רֹאשׁ וְאָמָר: "וְגַם נַעֲלַי, נַעֲלַי אֵלּוּ גָדְלוּ פֹה; גָּדְלוּ, אָכְלוּ עֵשֶׂב וְהִתְעַלְּסוּ בַשָּׂדֶה“…

איור קובץ 33 עמוד 35 במקור

“אוֹ כִּי גַם חָרֹש חָרְשׁוּ אֶת הַשָּׂדֶה” – אָמַר הַדּוֹד וְרָמַז בְּשׁוֹטוֹ לְמֵרָחוֹק, לַצַּד שֶׁשָּׁם שְׁנֵי סוּסִים נוֹשְׁפִים מוֹשְׁכִים בְּמַחֲרֵשָׁה וּבְכֹחַ אַבִּירִים קָרֹעַ יִקְרְעוּ פְנֵי הָאֲדָמָה…

“הַכֹּל מִן הַשָּׂדֶה” – אָמַר יוֹסִיפוּן בַּאֲנָחָה וְנִסְתַּכֵּל מִתּוֹךְ עַצְבוּת בַּסּוּס הַמּוֹשֵׁךְ אֶת עֶגְלָתָם.

“כְּלוֹמַר: הַכֹּל מִן הָאֲדָמָה, – מִן הֶעָפָר”… עָנָה הַדּוֹד, וְהִטָה הַצִּדָּה.

נָטוּ וּבָאוּ לַחֲצַר בֵּית הַמָּלוֹן, לִשְׁבּוֹת מְעָט וְלָתֵת מִסְפּוֹא לַסּוּס שֶׁנִּתְיַגָּע.

ד. בֵּין אִילָנוֹת    🔗

חִדֵּשׁ הַסּוּס כֹּחוֹ – וְשׁוּב אָצָה רָצָה וּמְרַקֵּדָה תֶחֱצֶה הָעֲגָלָה רוּחַ, וְאִילָנוֹת כְּנֶגְדָּהּ יֵחָפֵזוּן: "אַתֶּם רָצִים וְאַף אָנוּ רָצִים – וּבְחֹם הַיּוֹם רוּחַ נַעֲשֶׂה "

הֵידָד! כָּל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה לִקְרָאתְךָ יָרוּץ, עַל כַּנְפֵי רוּחוֹת יָטוּשׁ!

וּרְאֵה אֶת הָאִילָנוֹת כָּאן: הֲלָלוּ אֵינָם כְּלָל כְּמוֹ אוֹתָם הַגְּזוּזִים שֶׁבָּעִיר. הָעִירוֹנִים כֻּלָּם שָוִים, שָׁוִים וְעוֹמְדִים בְּשׁוּרָה שָׁוָה כְּחַיָּלִים; וְאֵלּוּ, בְּנֵי הַשָּׂדֶה, אִישׁ כְּחֶפְצוֹ יַעֲשֶׂה לוֹ: זֶה מִזְדַּקֵּף וְזֶה מִתְעַקֵּל, זֶה נוֹפוֹ פָרוּשׁ לְצַד זֶה, וַחֲבֵרוֹ עַל כָּל סְבִיבָיו יָשִׁית צִלּוֹ; וְהַלָּז – שְׁלֹשָׁה גְזָעִים, שָׁלֹשׁ קוֹרוֹת (לֹא אַחַת) עָשָׂה לוֹ, וְכָל אַחַת הֲרֵיהוּ שׁוֹלֵחַ עם נוֹפָהּ לְצַד אַחֵר –

אִילָנוֹת בְּנֵי חוֹרִין! כָּל אֶחָד בָּחַר לוֹ מָקוֹם שֶׁרָצָה בוֹ וְשָׁם עָמַד לִהְיוֹת גָּדֵל כַּטּוֹב לְנַפְשׁוֹ, – וְכַמָּה נָאֶה פִזּוּרָם בְּכָל הַכִּכָּר עַל גַּלֵּי שָׂדֶה!

עַם מְפֻזָּר וּמְפֹרָד – וְהִנֵּה זֶה הֵם הוֹלְכִים וּמִתְקַבְּצִים לְמִנְיָנִים קְטַנִּים; מִנְיָן פֹּה, מִסְפָּר שָׁם… קְהִלּוֹת קְהִלּוֹת קְטַנּוֹת – וְהִנֵּה קָהָל גָּדוֹל וְעָצוּם יַחַד עָמָד –

הַיָּעַר!

יַעַר, יָעַר…

בְּסֵתֶר צְלָלִים, בִּמְסִלָּה צָרָה בֵּין הַסְּבָךְ, עַל שָׁרְשֵׁי עֵצִים בֵּין פֹּארוֹת, וְתַחַת עַנְפֵי־עֲנָפִים סוֹכְכִים – בְּתוֹךְ הַדְּמָמָה הַמַּצְמִיחָה יַעֲבֹרוּ.

מִסָּבִיב אַלְפֵי קוֹרוֹת קוֹדְרוֹת נִצָּבוֹת דּוּמָם, מִבֵּינוֹתָן כִּנְשִׁימָה רַטִּיבָה נוֹדֶפֶת בַּחֲשַׁאי, וּמִלְמַעְלָה כָל הַרְרֵי הַיֶּרֶק, תִּלֵּי תִלִּים וְגַלֵּי גַלִּים אֵלּוּ שֶׁל עָלִים בֶּעָלִים, כֻּלָּם בִּשְׁתִיקָה קָפָאוּ.

הַס, בַּד לֹא יָנוּעַ.

אַךְ כִּתְמֵי חַמָּה יְנַצְנְצוּ מֵעֲבָרִים, כְּעֵינַיִם דּוֹלְקוֹת פֹּה וְשָׁם יְמַצְמֵצוּ.

וּדְמָמָה…

שָׁרְקָה צִפֹּר מִמַּחְבּוֹאָהּ – – רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כַּמָּה נִפְלָאָה, מַבְעִיתָה וּמַתְמִיהָה כָּאן הַשְּׁרִיקָה!

וְהִנֵּה עוֹד שְׁנֵי קוֹלוֹת מִמִּסְתָּרִים זֶה לָזֶה יִקְרָאוּ, כִּצְלִיל פַּעֲמוֹן עִם תְּרוּעַת חָלִיל דַּק יַחַד מֵרָחוֹק שָׁם יַעֲנוּ – וּפִלְאֵי פְלָאִים! כָּל צְלִיל, כָל צְוִיץ וְכָל צִפְצוּף שֶׁהוּא מִשְׁנֵה־קוֹלוֹת, צִלְלֵי קוֹלוֹת לָהֶם, כָּל קוֹל צִלּוֹ כְנֶגְדּוֹ יֵצֵא – הֵד רָחוֹק מִתּוֹךְ סִתְרֵי הַדְּמָמָה יַעֲנֶה.

איור קובץ 35 עמוד 37 במקור

סְתָרִים וּדְמָמָה – – כִּי הִנֵּה אִם הַצִפֳּרִים יִתְּנוּ קוֹל, אַךְ הַיַּעַר גּוּפוֹ בְסֵתֶר צְלָלָיו דֹּם יִדֹּם, כְּמַקְשִׁיב וּמְצַפֶּה מָה; שָׁתֹק יִשְׁתֹּק, כִּמְזִמּוֹת חֶרֶשׁ בְּגִנְזֵי מִסְתּוֹרִין יַצְפִּין. וְכָל מִסְתּוֹר וְכָל מַחְבּוֹא אֲשֶׁר בּוֹ – מוֹרָא לוֹ מוֹרָא בְתוֹךְ הַדְּמָמָה…

וּבַדְּמָמָה שׁוֹמֵעַ יוֹסִיפוּן אֶת לִבּוֹ, – לִבּוֹ הֶחָרֵד נוֹקְפוֹ בַדְּמָמָה.

יַקְשִׁיב, יַבִּיט: שִׂיחִים שְׁחוֹרֵי־גַרְגְּרִים שָׁם בַּמַּעֲמָק פָּרְשׂוּ סֻכָּה, סֻכָּה מַאְפִּילָה, – הַאֵין דּב אוֹרֵב צוֹפֶה שָׁם מִסִּתְרוֹ, לִרְאוֹת מִי זֶה בָא? –

הָס. רִשְׁרוּשׁ עוֹבֵר – – רִיצָה קַלָּה עַל עָלִים וַחֲרָיוֹת מִבֵּין הַקוֹרוֹת תִּשָּׁאֶה: אִם זְאֵבִים שָׁם אַחֲרֵי צְבִי מְעֻטָּר קַרְנַיִם יִדְלֹקוּ? או אוּלַי אֶל הָעֲגָלָה וְאֶל הַסּוּס וְהָאֲנָשִׁים יִתְגַּנָּבוּ?…

“וְיֵשׁ עִמָּךְ רוֹבֶה, דּוֹדִי?”…

מֵבִין הַדּוֹד לַחֲשָׁשׁוֹתָיו שֶׁל הַתִּינוֹק וְכָפַף אֵלָיו בִּשְׂחוֹק שְׂפָתַיִם, אוֹמֵר: “יַעַר זֶה לֹא גָדוֹל הוּא, חֲבִיבִי, וְקָרוֹב לְיִשּׁוּב הוּא, וְאֵין חַיּוֹת רָעוֹת מְצוּיוֹת בּוֹ.”

מִתְבַּיֵּשׁ יוֹסִיפוּן שֶׁפַּחַד לִבּוֹ נִגְלָה – וּמָה הַקּוֹל שָׁם?

קול לוֹצֵץ עָלָיו, עַל רֹאשׁוֹ מִמָּרוֹם יִצְוַח:

“קוּקוּ! קוּקוּ! קוּקוּ!” – –

“הֶאָח! הֶאָח!” גַּם קוֹל יוֹסִיפוּן כְּקוֹל צִפֹּר בַּיַּעַר יִצְוַח – “הֲלֹא קוּקִיאָה הִיא זֹאת! קוּקִיאָה, דּוֹדִי! לא כֵן? לֹא כֵן?” – –

וְהֵד־יַעַר אַף הוּא בָרוּר וּבְשִׂמְחַת יֶלֶד יַעֲנֶה: “לֹא כֵן? לֹא כֵן?” – –

אָכֵן, זֶה הַיּוֹם עָשָׂה הָאֵל לְיוֹסִיפוּן! יוֹם הַיָּפֶה וְנָאֶה מִכָּל הָאַגָּדוֹת – לֹא כֵן?

וְהִנֵּה נָחַר הַסּוּס וְהִתְחִיל מוֹשֵׁךְ בְּחָזְקָה, נֶחְפָּז בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה.

גִּבְעָה פְשֹׁטָה וְעֹרָה מִשְׂתָּרַעַת וּבוֹרוֹת בְּתוֹכָה מִצִּדֶּיהָ – נִקְרוֹת־מַחְצְבוֹת־אֶבֶן – וְלָמָּה זֶה נֶחְפָּז הַסּוּס לְשָׁם, מַזְקִיף רֹאשׁ וּבְקוֹל נוֹחַ מִתּוֹכוֹ חֶרֶשׁ לְנַפְשׁוֹ יִצְהַל?

“יוֹדֵעַ אַתָּה לָמָּה הוּא כָךְ?” שׁוֹאֵל הַדּוֹד וּמוֹרֶה לְיוֹסִיפוּן בְּשׁוֹטוֹ כְלַפֵּי הַסּוּס.

"לא.“

“עוֹד מְעַט וְתִרְאֶה.”

וְהִנֵּה, מֵרֹאשׁ הַגִּבְעָה – כְּפָר נִרְאֶה שָׁם, מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי, כְּפָר נִרְחָב בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה: בָּתִּים קְטַנִים שַׁאֲנַנִּים שְׁרוּיִים בֵּין אִילָנוֹת לְחַצְרוֹתָם הַמְרֻוָּחוֹת…

“הַסּוּס” מְפָרֵשׁ הַדּוֹד – “שָׂמֵחַ הוּא וְנֶחְפָּז אֶל מְקוֹם מְנוּחָתוֹ אֲשֶׁר שָׁם”…

“כְּפָר שֶׁלְּךָ זֶה?” נִתְבַּהֵל יוֹסִיפוּן מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְדוֹלָה.

"זֶהוּ.“

וְהַסּוּס כְּעַל כַּנְפֵי רוּחַ בַמּוֹרָד יִשָּׂא – הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה יָטוּשׁוּ!