א אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה אֵינוֹ אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם… וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם” (בראשית ה, ב) (יבמות סג ע"א).
אֵינוֹ אָדָם – שלם.
אֶת שְׁמָם – של הזכר והנקבה גם יחד.
*
ב "קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה' " (בראשית ד, א) – לְשֶׁעָבַר אָדָם נִבְרָא מֵאֲדָמָה וְחַוָּה נִבְרֵאת מִן הָאָדָם, מִכָּאן ואֵילָךְ “בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנו” (שם א, כו) – לֹא אִישׁ בְּלֹא אִשָּׁה וְלֹא אִשָּׁה בְּלֹא אִישׁ, וְלֹא שְׁנֵיהֶם בְּלֹא שְׁכִינָה (בר"ר ח, ט; שם כב, ב)
“קָנִיתִי” וגו' – יצרתי, בראתי בן (דברי חוה על לידת קין) בעזרת הקב"ה.
*
ג אָמַר רַ' תַּנְחוּם, אָמַר רַ' חֲנִילָאי: כָּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה, בְּלֹא בְּרָכָה, בְּלֹא טוֹבָה. בְּמַעֲרָבָא אָמְרוּ: בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא חוֹמָה. רָבָא בַּר עֻלָּא אָמַר: אַף בְּלֹא שָׁלוֹם (יבמות סב ע"ב).
שָׁרוּי – מצוי.
מַעֲרָבָא – ארץ ישראל.
חוֹמָה – הגנה.
*
ד "וּבְחֹסֶר כֹּל" (דברים כח, מח) – רַב חִסְדָּא אָמַר: בְּלֹא אִשָּׁה (נדרים מא ע"א).
*
ה "בֵּיתוֹ" (ויקרא טז, ו) – זוֹ אִשְׁתּוֹ (יומא ב ע"א).
זוֹ אִשְׁתּוֹ – המכונה פעמים רבות בכינוי “בית”. *
ו אָמַר רַ' יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא קָרִיתִי לְאִשְׁתִּי “אִשְׁתִּי” וּלְשׁוֹרִי “שׁוֹרִי”, אֶלָּא לְאִשְׁתִּי “בֵּיתִי” וּלְשׁוֹרִי “שָׂדִי” (שבת קיח ע"ב).
קָרִיתִי – קראתי.
בֵּיתִי – כי האישה היא עיקר הבית.
שָׂדִי – כי אין טעם בשדה אם אין שור שיחרוש אותו.
*
ז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: "אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ… אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם… אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה… (דברים כ, ה-ז) – לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיִבְנֶה אָדָם בַּיִת וְיִטַּע כֶּרֶם וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה. וְאַף שְׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ: “הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ, אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ” (משלי כד, כז) – “הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ” – זֶה בַּיִת, “וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ” – זֶה כֶּרֶם, “אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ” – זוֹ אִשָּׁה. (סוטה מד ע"א).
דֶּרֶךְ אֶרֶץ – התנהגות ראויה.
“וְעַתְּדָהּ” – הכן אותה.
“בֵיתֶךָ” – ראו בקטעים הקודמים.
*
ח שָׁנִינוּ, רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה: “כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה” (דברים כב, יג) וְלֹא כָתוּב “כִּי תִלָּקַח אִשָּׁה לְאִישׁ?” מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לְחַזֵּר עַל אִשָּׁה וְאֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לְחַזֵּר עַל אִישׁ. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה – מִי חוֹזֵר עַל מִי? בַּעַל אֲבֵדָה מְחַזֵּר עַל אֲבֵדָתוֹ (קידושין ב ע"ב).
לְחַזֵּר עַל אִשָּׁה – להסתובב ממקום למקום כדי למצוא אישה.
מִי חוֹזֵר וגו' – מי יוצא לחפש את מי?
בַּעַל אֲבֵדָה – הגבר (המבקש בחזרה את צלעו).
*
ט אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֱלֹהֵיכֶם גַּנָּב הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו” (בראשית ב, כא). אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: הַנִּיחֵהוּ וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ. אָמְרָה לוֹ לְקֵיסָר: תְּנוּ לִי דֻּכָּס אֶחָד. אָמַר לָהּ: לָמָּה לָךְ? אָמְרָה לוֹ: לִסְטִים בָּאוּ עָלֵינוּ הַלַּיְלָה וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ קִיתוֹן שֶׁל כֶּסֶף וְהִנִּיחוּ לָנוּ קִיתוֹן שֶׁל זָהָב.
אָמַר לָהּ: וּלְוַאי שֶׁיָּבוֹא עָלֵינוּ בְּכָל יוֹם.
אָמְרָה לוֹ: וְלֹא יָפֶה הָיָה לוֹ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנּוּ צֶלַע אַחַת וְנָתְנוּ לוֹ אִשָּׁה לְשַׁמְּשׁוֹ?
אָמַר לָהּ: כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר; אֶלָּא יִטְּלֶנָּה בְּגָלוּי.
אָמְרָה לוֹ: הָבִיאוּ לִי חֲתִיכָה שֶׁל בָּשָׂר. הֵבִיאוּ לָהּ, נְתָנַתָּה תַּחַת הָרֶמֶץ וְהוֹצִיאַתָּה. אָמְרָה לוֹ: אֱכֹל מִזּוֹ. אָמַר לָהּ: מְאוּסָה עָלַי. אָמְרָה לוֹ: וְאַף אָדָם הָרִאשׁוֹן, אִלּוּ הָיוּ נוֹטְלִין אוֹתָהּ בְּגָלוּי הָיְתָה חַוָּה מְאוּסָה עָלָיו (סנהדרין לט ע"א).
גַּנָּב הוּא – שכן לקח את הצלע מן אדם שלא בידיעתו.
בִּתּוֹ – של רבן גמליאל.
הַנִּיחֵהוּ – השאר אותו לי.
דֻּכָּס – שר, שישמש כשופט.
לִסְטִים – שודדים.
קִיתוֹן – כד.
לְשַׁמְּשׁוֹ – לשרתו.
כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר – אני מסכים עמך.
יִטְּלֶנָּה בְּגָלוּי – ייקח אותה (את הצלע) בידיעת האדם.
רֶמֶץ – גחלים שבתנור.
מְאוּסָה עָלַי – גורמת לי גועל (כי ראיתי כיצד הוכנה).
*
י "וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו" (בראשית ב, כא) – מַטְרוֹנָה אַחַת שָׁאֲלָה אֶת רַ' יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ: לָמָּה בִּגְנֵבָה? אָמַר לָהּ: מָשָׁל, אִם הִפְקִיד אָדָם לְיָדֵךְ אֻנְקִיָּא שֶׁל כֶּסֶף בַּחֲשַׁאי וְהֶחֱזַרְתְּ לוֹ לִיטְרָא שֶׁל זָהָב בְּפַרְהֶסְיָא – זוֹ גְּנֵבָה? אָמְרָה לוֹ: לָמָּה בְּמַטְמוֹנִיּוֹת? אָמַר לָהּ: בַּתְּחִלָּה בְּרָאָהּ לוֹ וְרָאָה אוֹתָהּ מְלֵאָה רִירִין וְדָם וְהִפְלִיגָהּ מִמֶּנּוּ. חָזַר וּבְרָאָהּ לוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה. אָמְרָה לוֹ: מוֹסֶפֶת אֲנִי עַל דְּבָרֶיךָ: אֲמוּרָה הָיִיתִי לְהִנָּשֵׂא לַאֲחִי אִמִּי, וְעַל יְדֵי שֶׁגָּדַלְתִּי עִמּוֹ בַּבַּיִת הִתְכַּעַרְתִּי בְּעֵינָיו וְהָלַךְ וְנָשָׂא לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת וְאֵינָה נָאָה כְּמוֹתִי (בר"ר יז, ז).
מַטְרוֹנָה – גבירה רומית.
בִּגְנֵבָה – ראו בקטע הקודם.
אֻנְקִיָּא, לִיטְרָא – כמות קטנה וכמות גדולה פי כמה.
בְּפַרְהֶסְיָא – בגלוי ולעיני הרבים. בְּמַטְמוֹנִיּוֹת – באופן נסתר, בהיחבא.
בַּתְּחִלָּה וגו' – בפעם הראשונה שנבראה האישה (בראשית א, כז) עמד האדם והביט במעשה הבריאה.
הִפְלִיגָהּ – הרחיק אותה (כי נמאסה בעיניו).
פַּעַם שְׁנִיָּה – כשהאדם ישן.
הִתְכַּעַרְתִּי – נראיתי מכוערת.
*
יא בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְחֻפָּה (אבות ה, כא).
*
יב שָׁנוּ דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: עַד עֶשְׂרִים שָׁנָה יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְצַפֶּה לְאָדָם, מָתַי יִשָּׂא אִשָּׁה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ עֶשְׂרִים וְלֹא נָשָׂא אוֹמֵר: תִּפַּח עַצְמוֹתָיו!
אָמַר רַב חִסְדָּא: מִפְּנֵי מָה טוֹב אֲנִי מֵחֲבֵרַי? מִשּׁוּם שֶׁנָּשָׂאתִי בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, וְאִלּוּ נָשָׂאתִי בֶּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה הָיִיתִי אוֹמֵר לַשָּׂטָן: חֵץ בְּעֵינֶיךָ!
אָמַר לוֹ רָבָא לְרַ' נָתָן בַּר אַמִּי: עַד שֶׁיָּדְךָ עַל צַוַּאר בִּנְךָ – מִשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה וְעַד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע (קידושין כט ע"ב–ל ע"א).
דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל – חכמים מבית ר' ישמעאל.
תִּפַּח עַצְמוֹתָיו – ראוי לו שימות (לשון קללה).
טוֹב אֲנִי מֵחֲבֵרַי – עולה עליהם בהימנעות מחטא ובחסידות.
נָשָׂאתִי – אישה (וכך נמנעו ממנו הרהורי חטא).
לַשָּׂטָן – ליצר הרע.
חֵץ בְּעֵינֶיךָ – ביטוי של התגרות: איני חושש ממך.
עַד שֶׁיָּדְךָ וגו' – כל עוד אתה שולט בבנך והוא שומע בקולך השא לו אישה.
*
יג רַב חִסְדָּא הִשְׁתַּבַּח לִפְנֵי רַב הוּנָא בְּרַב הַמְנוּנָא שֶׁאָדָם גָּדוֹל הוּא, אָמַר לוֹ רַב הוּנָא: כְּשֶׁיָּבוֹא לְיָדְךָ הֲבִיאֵהוּ לְיָדִי. כְּשֶׁבָּא – רָאָהוּ שֶׁאֵינוֹ פּוֹרֵס סוּדָר. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אֵין אַתָּה פּוֹרֵס סוּדָר? אָמַר לוֹ: שֶׁאֵינִי נָשׂוּי. הֶחֱזִיר רַב הוּנָא פָּנָיו מִמֶּנּוּ. אָמַר לוֹ: רְאֵה, לֹא תִּרְאֶה פָּנַי עַד שֶׁתִּשָּׂא אִשָּׁה (קידושין כט ע"ב).
הִשְׁתַּבַּח… בְּרַב הַמְנוּנָא – דיבר בשבחו של רב המנונא.
גָּדוֹל – בעל מעלות.
כְּשֶׁיָּבוֹא לִידְךָ וגו' – כשיהיה אצלך הבא אותו כדי שאפגוש בו.
פּוֹרֵס סוּדָר – מכסה ראשו בבגד (בשעת התפילה, כדרכם של אנשים נשואים).
הֶחֱזִיר – סובב (רב הונא).
לֹא תִּרְאֶה פָּנַי וגו' – אל תבוא לבקרני (כי חכמים לא ראו בעין יפה אנשים שנותרו ברווקותם).
*
יד אָמַר רַב הוּנָא: בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה – כָּל יָמָיו בַּעֲבֵרָה (קידושין כט ע"ב).
בַּעֲבֵרָה – בהרהורי חטא.
*
טו אָמַר רַ' יוֹחָנָן: רַוָּק הַדָּר בִּכְרַךְ וְאֵינוֹ חוֹטֵא – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיז עָלָיו בְּכָל יוֹם.
רַב סָפְרָא רַוָּק הַדָּר בִּכְרַךְ הָיָה. שָׁנָה תַּנָּא לִפְנֵי רָבָא וְרַב סָפְרָא. צָהֲבוּ פָּנָיו שֶׁל רַב סָפְרָא. אָמַר לוֹ רָבָא: לֹא כְּגוֹן מַר, אֶלָּא כְּגוֹן רַב חֲנִינָא וְרַב אוֹשַׁעְיָא, שֶׁהָיוּ סַנְדְּלָרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת וְעוֹשִׂים מִנְעָלִים לְזוֹנוֹת וּמְבִיאִים לָהֶן, הֵן הָיוּ מִסְתַּכְּלוֹת בָּהֶם וְהֵם לֹא הִגְבִּיהוּ עֵינֵיהֶם לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶן. וּשְׁבוּעָתָן כָּךְ: בְּחַיֵּי הַחֲכָמִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (פסחים קיג ע"א-ע"ב).
כְּרַךְ – עיר גדולה.
חוֹטֵא – בהליכה לזונות.
מַכְרִיז עָלָיו – מודיע את צדקתו.
שָׁנָה תַּנָּא וגו' – אמר חכם השונה משניות (את מאמרו של ר' יוחנן).
צָהֲבוּ פָּנָיו – האירו משמחה.
מָר – אדוני (לשון כבוד).
שְׁבוּעָתָן – הלשון שבה נהגו הזונות להישבע.
הַחֲכָמִים הַקְּדוֹשִׁים – רב חנינא ורב אושעיא.
*
טז "יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד" (תהלים יט, י) – אָמַר רַ' חֲנִינָא: זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה בְּטָהֳרָה. מָה הִיא? נוֹשֵׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ לוֹמֵד תּוֹרָה (יומא עב ע"ב).
בְּטָהֳרָה – בלי הרהורי חטא.
*
יז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: לִלְמֹד תּוֹרָה וְלִשָּׂא אִשָּׁה – יִלְמַד תּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה; וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא אִשָּׁה – יִשָּׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ יִלְמַד תּוֹרָה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה – נוֹשֵׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ יִלְמַד תּוֹרָה. רַ' יוֹחָנָן אָמַר: רֵחַיִם בְּצַוָּארוֹ – וְיַעֲסֹק בַּתּוֹרָה? (קידושין כט ע"ב).
לִלְמֹד תּוֹרָה וגו' – מה קודם למה: לימוד תורה או נישואין?
רֵחַיִם בְּצַוָּארו – ביטוי ציורי שפירושו: מוטל עליו עול כבד (של אישה ובנים).
*
יח "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ… וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט" (קהלת יא, ט) – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: לְאֶחָד שֶׁהָיָה מַפְסִיל בְּנָשִׁים וְשָׁטוּף בְּזִמָּה, וְהָיָה אוֹמֵר: אֵיזוֹ אִשָּׁה שֶׁאֱהֵא מְבַקְשָׁהּ? הִזְקִין וּבִקֵּשׁ לִשָּׂא אִשָּׁה. אָמְרוּ לוֹ: בִּישׁ גַּדָּא וּשְׁקוּעַ הַמַּזָּל! אֵיזוֹ אִשָּׁה מִתְבַּקֶּשֶׁת לְךָ כְּשֶׁנְּחִירֶיךָ מְנַטְּפוֹת וְאָזְנֶיךָ כְּבֵדוֹת וְעֵינֶיךָ כֵּהוֹת! (קה"ר לפסוק).
לְאֶחָד – משל לאדם אחד.
מַפְסִיל – פוסל (ולא מצא אישה ראויה לו).
אֵיזוֹ אִשָּׁה וגו' – איזו אישה ראויה להינשא לי?
בִּישׁ גַּדָּא וגו' – בעל מזל רע ואומלל.
מִתְבַּקֶשֶׁת לְךָ – תבקש להתחתן איתך.
*
יט רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר: “תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב” (משלי יג, יב) – זֶה הוּא שֶׁמְּאָרֵס אִשָּׁה וְנוֹטְלָהּ לְאַחַר זְמַן, “וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָאָה” (שם) – זֶה הוּא שֶׁמְּאָרֵס אִשָּׁה וְנוֹטְלָהּ מִיָּד (פס"ר טו, ג).
“תּוֹחֶלֶת” – ציפייה.
נוֹטְלָהּ – נושא אותה.
*
כ רַבִּי שִׁדֵּךְ אֶת בְּנוֹ לְבֵית רַ' חִיָּא. כְּשֶׁהִגִּיעַ לִכְתֹּב כְּתֻבָּה מֵתָה הָרִיבָה. אָמַר רַבִּי: חָס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ פְּסוּל? יָשְׁבוּ וּבָדְקוּ בַּמִּשְׁפָּחוֹת: רַבִּי יָצָא מִשְּׁפַטְיָה בֶּן אֲבִיטַל וְרַ' חִיָּא יָצָא מִשִּׁמְעִי אֲחִי דָּוִד. הָלַךְ וְשִׁדֵּךְ אֶת בְּנוֹ לְבֵית רַ' יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא. פָּסְקוּ לוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֵילֵךְ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. הֶעֱבִירוּהָ לְפָנָיו, אָמַר לָהֶם: יְהֵא שֵׁשׁ שָׁנִים. הָעֲבִירוּהָ לְפָנָיו, אָמַר לָהֶם: אַכְנִיסֶנָּה וְאַחַר כָּךְ אֵלֵךְ. הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי אָבִיו. אָמַר לוֹ: בְּנִי, דַּעַת קוֹנְךָ יֵשׁ בְּךָ, מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר: "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' " (שמות טו, יז), וּלְבַסּוֹף נֶאֱמַר: “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם” (שם כה, ח). הָלַךְ וְיָשַׁב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. עַד שֶׁבָּא נַעֲשֵׂית אִשְׁתּוֹ עֲקָרָה. אָמַר רַבִּי: מָה נַעֲשֶׂה? נְגָרְשֶׁנָּה – יֹאמְרוּ: עֲנִיָּה זוֹ לַשָּׁוְא שָׁמְרָה; נַשִּׂיאֶנּוּ אִשָּׁה אַחֶרֶת – יֹאמְרוּ: זוֹ אִשְׁתּוֹ וְזוֹ זוֹנָתוֹ. בִּקֵּשׁ עָלֶיהָ רַחֲמִים – וְנִתְרַפָּאָה (כתובות סב ע"ב).
רַבִּי – יהודה הנשיא.
הָרִיבָה – הנערה (המיועדת לבנו של רבי).
פְּסוּל – פגם בנישואין (בשל קרבת משפחה כלשהי [דבר שנבדק ונתגלה כלא נכון]). מִשְּׁפַטְיָה – בן דויד (שמואל ב ג, ד).
פָּסְקוּ לוֹ וגו' – משפחת הכלה הסכימה לממן לחתן המיועד 12 שנות לימוד בין האירוסין למימושם בנישואין.
הֶעֱבִירוּהָ – את הנערה.
יְהֵא שֵׁשׁ שָׁנִים – די בשש שנות לימוד לפני הנישואין.
אַכְנִיסֶנָּה – אשא אותה לאישה.
דַּעַת קוֹנְךָ – מחשבתו של הקב"ה.
מִתְּחִלָּה – עם יציאת מצרים (בשירת הים).
“תְּבִאֵמוֹ” וגו' – עם ישראל יגיע לארץ ורק אחר כך ייבנה המקדש (המסמל את הנישואין בין הקב"ה לעמו).
וּלְבַסּוֹף – בתקופת המדבר.
עֲנִיָּה – מסכנה.
שָׁמְרָה – המתינה.
זוֹ אִשְׁתּוֹ – האישה השנייה (שתלד לו בנים).
בִּקֵּשׁ עָלֶיהָ רַחֲמִים – התפלל למענה.
*
כא אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: כְּשֶׁפָּתַח רֵישׁ לָקִישׁ בְּסוֹטָה אָמַר כָּךְ: אֵין מְזַוְּגִין לוֹ לְאָדָם אִשָּׁה אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים” (תהלים קכה, ג). אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַ' יוֹחָנָן: וְקָשִׁים לְזַוְּגָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת” (שם סח, ז). אִינִי? וַהֲלֹא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעִים יוֹם קֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, בֵּית פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, שָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי? – לֹא קֻשְׁיָא: זֶה בְּזוּג רִאשׁוֹן, זֶה בְּזוּג שֵׁנִי (סוטה ב ע"א).
פָּתַח בְּסוֹטָה – החל ללמד את נושא האישה הסוטה.
לְפִי מַעֲשָׂיו – לפי טיבו ומהותו.
“כִּי לא” וגו' – פסוק הנדרש כאומר כי על הצדיק לא ייפול גורל רע.
“אֱלֹהִים מוֹשִׁיב” וגו' – פסוק הנדרש כאומר כי הוצאת אסירים (הם בני ישראל היוצאים ממצרים) כמוה כבניית בית משני יחידים.
אִינִי? – וכי כך הוא?
בַּת קוֹל – קול היוצא משמים (ומודיע מי יינשא למי).
לָא קָשְׁיָא וגו' – אין כאן קושי: דברי רב עוסקים בנישואים ראשונים ודברי ר' יוחנן בנישואים שניים.
*
כב מַטְרוֹנָה אַחַת שָׁאֲלָה אֶת רַ' יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא, אָמְרָה לוֹ: לְכַמָּה יָמִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ? אָמַר לָהּ: לְשִׁשָּׁה יָמִים. אָמְרָה לוֹ: וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְעַד עַכְשָׁו מָה הוּא עוֹשֶׂה? אָמַר לָהּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְזַוֵּג זִוּוּגִים: בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. אָמְרָה לוֹ: וְזוֹהִי אֻמָּנוּתוֹ? אַף אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת כֵּן. כַּמָּה עֲבָדִים וְכַמָּה שְׁפָחוֹת יֵשׁ לִי וּבְשָׁעָה קַלָּה אַחַת אֲנִי יְכוֹלָה לְזַוְּגָם. אָמַר לָהּ: אִם קַלָּה הִיא בְּעֵינַיִךְ, קָשָׁה הִיא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּקְרִיעַת יַם סוּף. הִנִּיחָהּ רַ' יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא וְהָלַךְ לוֹ. מָה עָשְׂתָה? נָטְלָה אֶלֶף עֲבָדִים וְאֶלֶף שְׁפָחוֹת וְהֶעֱמִידָה אוֹתָם שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת וְאָמְרָה: פְּלוֹנִי יִשָּׂא פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית תִּנָּשֵׂא לִפְלוֹנִי, וְזִוְּגָה אוֹתָם בְּלַיְלָה אֶחָד. לְמָחָר בָּאוּ לְפָנֶיהָ: זֶה רֹאשׁוֹ פָצוּעַ, זֶה עֵינוֹ שְׁמוּטָה, זֶה זְרוֹעוֹ פְּרוּקָה, זֶה רַגְלוֹ שְׁבוּרָה. אָמְרָה לָהֶם: מָה לָכֶם? זֶה אָמַר: אֵינוֹ רוֹצֶה בָּזוֹ. וְזוֹ אָמְרָה: אֵינִי רוֹצָה בָּזֶה. מִיָּד שָׁלְחָה וְהֵבִיאָה לְרַ' יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, אֱמֶת הִיא תּוֹרַתְכֶם, נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת הִיא, כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ יָפֶה אָמָרְתָּ.
רַ' בֶּרֶכְיָה אָמַר: בְּלָשׁוֹן זוֹ הֱשִׁיבָהּ רַ' יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה סֻלָּמוֹת. מַשְׁפִּיל לָזֶה וּמֵרִים לָזֶה, מוֹרִיד לָזֶה וּמַעֲלֶה לָזֶה (פדר"כ ב, ד; בר"ר סח, ד; ויק"ר ח, א).
מַטְרוֹנָה – גבירה רומית.
לְכַמָּה – בכמה.
אֻמָּנוּתוֹ – יכולתו ומעשיו.
קָשָׁה הִיא – מרשימה ודורשת תשומת לב.
נָטְלָה – לקחה.
שְׁמוּטָה – יוצאת מארובתה.
*
כג רָבָא שָׁמַע לְאָדָם אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ רַחֲמִים וְאָמַר: תִּזְדַּמֵּן לִי פְּלוֹנִית. אָמַר לוֹ: לֹא תְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים כָּךְ, אִם רְאוּיָה לְךָ – לֹא תֵּלֵךְ מִמְּךָ, וְאִם לֹא – כָּפַרְתָּ בַּה'. אַחַר כָּךְ שָׁמַע שֶׁאָמַר: אוֹ הוּא יָמוּת לְפָנֶיהָ אוֹ הִיא תָּמוּת לְפָנָיו, אָמַר לוֹ: לֹא אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁלֹּא תִּתְפַּלֵּל עַל הַדָּבָר כָּךְ? (מועד קטן יח ע"ב).
בִּקֵּשׁ רַחֲמִים – התפלל.
תִּזְדַּמֵן וגו' – יהי רצון שאשא אישה פלונית.
לֹא תֵּלֵךְ מִמְּךָ – תגיע אליך.
כָּפַרְתָּ בַּה' – בכך שאתה פועל נגד החלטתו (ראו קטע כא).
אַחַר כָּךְ – לאחר שנשא אותה אישה (והתברר שהיא אישה רעה).
*
כד אָמַר רַב מִשּׁוּם רַ' רְאוּבֵן אִצְטְרוֹבִילִי: מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים – מֵה' אִשָּׁה לְאִישׁ. מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר” (בראשית כד, נ); מִן הַנְּבִיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא” (שופטים יד, ד); מִן הַכְּתוּבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת” (משלי יט, יד) (מועד קטן יח ע"ב).
מִשּׁוּם – בשם.
מֵה' וגו' – הקב"ה קובע מי תהיה אשתו של מי.
*
כה אֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ (בר"ר סח, ג).
זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ – בן זוגה או בת זוגו.
יֵשׁ וגו' – כגון יעקב ורחל מכאן ורבקה ויצחק מכאן.
*
כו מַעֲשֶׂה בִּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת יְפֵיפִיָּה שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הִבִּיט בְּמַזָּלוֹת מִי בֶּן זוּגָהּ וּמִי יִשָּׂאֶנָּה, וְרָאָה שֶׁהוּא עָנִי אֶחָד וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל עָנִי כְמוֹתוֹ. מֶה עָשָׂה? בָּנָה מִגְדָּל גָּבוֹהַּ בַּיָּם וְהָיָה מַקִּיפוֹ מִכָּל רוּחוֹתָיו מִסָּבִיב. נָטַל בִּתּוֹ וְנָתַן אוֹתָהּ בְּאוֹתוֹ מִגְדָּל הַגָּבוֹהַּ, וְעִמָּהּ שִׁבְעִים סָרִיסִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וּבַמִּגְדָּל לֹא עָשָׂה פֶּתַח, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם בּוֹ, וְנָתַן בּוֹ צֵידָה הַרְבֵּה. אָמַר: אֶרְאֶה פֹּעַל הַשֵּׁם וּמַעֲשֵׂהוּ. לְיָמִים הָיָה אוֹתוֹ עָנִי, שֶׁהוּא בֶּן זוּגָהּ, יוֹצֵא בַּדֶּרֶךְ בַּלַּיְלָה, וְהָיָה עָרֹם וְיָחֵף, רָעֵב וְצָמֵא, רָאָה נִבְלַת שׁוֹר מֻשְׁלֶכֶת בַּשָּׂדֶה, נִכְנַס בָּהּ בֵּין צַלְעוֹתֶיהָ לְהָפִיג צִנָּתוֹ. וּכְשֶׁיָּשַׁן שָׁם בָּא עוֹף גָּדוֹל וְנָטַל אוֹתָהּ הַנְּבֵלָה וּנְשָׂאָה עַל גַּג אוֹתוֹ מִגְדָּל עַל חֲדַר הַבַּחוּרָה. וְשָׁם הָיָה הָעוֹף אוֹכֵל אֶת בְּשַׂר הַנְּבֵלָה; וְיָשַׁב שָׁם עַל הַגַּג. כְּשֶׁהֵאִיר הַשַּׁחַר יָצְאָה הַבַּחוּרָה מֵחֶדְרָהּ לָלֶכֶת הַגָּגָה, כְּמִנְהָגָהּ בְּכָל יוֹם, וְרָאֲתָה אוֹתוֹ בָּחוּר. אָמְרָה לוֹ: מִי אַתָּה וּמִי הֱבִיאֲךָ לְכָאן? אָמַר לָהּ: יְהוּדִי אֲנִי מִבְּנֵי עַכּוֹ, וְעוֹף הֱבִיאַנִי לְכָאן. מָה עָשְׂתָה? לְקָחַתּוּ וֶהֱבִיאַתּוּ לְחַדְרָהּ, וְהִלְבִּישׁוּהוּ וְהִרְחִיצוּהוּ וְסָכוּהוּ וְנִתְיַפָּה מְאֹד עַד שֶׁאֵין כְּמוֹתוֹ בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, וַאֲהֵבַתּוּ הַבַּחוּרָה בְּלִבָּהּ וּבְנַפְשָׁהּ. וְהָיָה הַבָּחוּר חָרִיף וּמְפֻלְפָּל וּמְמֻלָּח וְסוֹפֵר. יוֹם אֶחָד אָמְרָה לוֹ: רוֹצֶה אַתָּה לְקַדְּשֵׁנִי? אָמַר לָהּ: הַלְוַאי! מָה עָשָׂה? הִקִּיז דָּם וְכָתַב לָהּ כְּתֻבָּה וּמֹהַר מִדָּמוֹ, וְקִדְּשָׁהּ וְאָמַר: עֵד ה' הַיּוֹם וְעֵדִים מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל. נִתְעַבְּרָה מִמֶּנּוּ. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתָהּ הַזְּקֵנִים מְעֻבֶּרֶת, אָמְרוּ לָהּ; כִּמְדֻמֶּה לָנוּ שֶׁאַתְּ מְעֻבֶּרֶת. אָמְרָה לָהֶם: הֵן. אָמְרוּ לָהּ: וּמִמִּי נִתְעַבַּרְתְּ? אָמְרָה לָהֶם: מָה לָכֶם לָדַעַת? נָפְלוּ פְּנֵי הַזְּקֵנִים, שֶׁהָיוּ מִתְיָרְאִים מִשְּׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וְשָׁלְחוּ אֵלָיו לָבוֹא אֲלֵיהֶם. נִכְנַס שְׁלֹמֹה בִּסְפִינָה וּבָא אֲלֵיהֶם, וְאָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, כָּךְ הַדָּבָר, וְאַל יָשִׂים אֲדוֹנֵנוּ בַּעֲבָדָיו עָווֹן. כְּשֶׁשָּׁמַע שְׁלֹמֹה קָרָא לְבִתּוֹ וְשָׁאַל לָהּ עַל הַדָּבָר. אָמְרָה לוֹ: בָּחוּר אֶחָד הֵבִיא לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָפֶה וָטוֹב, תַּלְמוּדִי וְסוֹפֵר, וְקִדְּשַׁנִי. קָרְאָה לַבָּחוּר וּבָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהֶרְאָה לוֹ הַכְּתֻבָּה שֶׁכָּתַב לְבִתּוֹ, וְשָׁאַל לוֹ הַמֶּלֶךְ עַל אָבִיו וְאִמּוֹ וְעַל מִשְׁפַּחְתּוֹ וּמֵאֵיזוֹ עִיר הוּא. וְהֵבִין מִתּוֹךְ דְּבָרָיו שֶׁהוּא אוֹתוֹ שֶׁרָאָה בַמַּזָּל, וְשָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְאָמַר: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנּוֹתֵן אִשָּׁה לְאִישׁ (קטע מדרש, מבוא לתנחומא בובר, עמ' 136).
מַזָּלוֹת – כוכבי השמים.
צֵידָה – מזון.
פֹּעַל הַשֵּׁם – פעולותיו של הקב"ה.
לְהָפִיג צִנָּתוֹ – להתחמם.
נָטַל – לקח.
סָכוּהוּ – משחו את בשרו בשמן.
חָרִיף וגו' – בעל חריפות שכלית, נבון ויודע ספר.
לְקַדְּשֵׁנִי – לשאת אותי לאישה.
הִקִּיז דָּם – מגופו.
מֹהַר – הכסף הניתן לכלה.
מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל – המלאכים.
אַל יָשִׂים וגו' – אל תאשים אותנו.
תַּלְמוּדִי – תלמיד חכמים.
*
כז אָמַר רַב פַּפָּא: מַהֵר וּקְנֵה קַרְקַע, הֱיֵה מָתוּן וְשָׂא אִשָּׁה. רֵד מַעֲלָה וְשָׂא אִשָּׁה; עֲלֵה מַעֲלָה וּבְרֹר שׁוֹשְׁבִין (יבמות סג ע"א).
רֵד מַעֲלָה – בחר לך אישה שפחותה ממך בייחוס (שלא תתגאה עליך).
בְּרֹר שׁוֹשְׁבִין – בחר לך חבר וידיד.
*
כח אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם יִדְבַּק אָדָם בְּטוֹבִים, שֶׁהֲרֵי משֶׁה, שֶׁנָּשָׂא בַּת יִתְרוֹ, יָצָא מִמֶּנּוּ יְהוֹנָתָן; אַהֲרֹן, שֶׁנָּשָׂא בַּת עַמִּינָדָב, יָצָא מִמֶּנּוּ פִּינְחָס (בבא קמא קט ע"ב).
יִדְבַּק אָדָם וגו' – יישא אישה ממשפחה הגונה.
יִתְרוֹ – שהיה כוהן מדיין.
יְהוֹנָתָן – עובד עבודה זרה (שופטים יח).
עַמִּינָדָב – ראו בקטע הבא.
*
כט אָמַר רָבָא: הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה צָרִיךְ שֶׁיִּבְדֹּק בְּאַחֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה” (שמות ו, כג) – מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּת עַמִּינָדָב”, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲחוֹת נַחְשׁוֹן הִיא? מָה תַּלְמוּד לוֹמַר “אֲחוֹת נַחְשׁוֹן”? – מִכָּאן, שֶׁהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה צָרִיךְ שֶׁיִּבְדֹּק בְּאַחֶיהָ.
שָׁנוּ: רֹב בָּנִים דּוֹמִים לַאֲחֵי הָאֵם (בבא בתרא קי ע"א).
*
יִבְדֹּק – יברר את טיבם.
מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר – ממה שנאמר.
תַּלְמוּד לוֹמַר – הפסוק שלומדים.
*
ל אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? אָמַר רַ' עֲקִיבָא: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה נָאָה בְּמַעֲשִׂים (שבת כה ע"ב).
נָאָה בְּמַעֲשִׂים – שמעשיה נאים.
*
לא אוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: רְחֵלָה אַחַר רְחֵלָה הוֹלֶכֶת, כְּמַעֲשֵׂה הָאֵם כָּךְ מַעֲשֵׂה הַבַּת (כתובות סג ע"א).
אוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת – פתגם עממי.
רְחֵלָה – כבשה צעירה.
*
לב הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה הוֹגֶנֶת לוֹ – אֵלִיָּהוּ נוֹשְׁקוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבוֹ (דרך ארץ, פרק עריות, יב).
הוֹגֶנֶת – ראויה (מצד אופייה וייחוסה).
*
לג אָמַר רַבָּה בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַב: כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה לְשֵׁם מָמוֹן הוֹוִים לוֹ בָּנִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּה' בָּגָדוּ – כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ” (הושע ה, ז). וְשֶׁמָּא תֹאמַר מָמוֹן פִּלֵּט, תַּלְמוּד לוֹמַר: “עַתָּה יֹאכְלֵם חֹדֶשׁ אֶת חֶלְקֵיהֶם” (שם). מָה מַשְׁמָע? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: חֹדֶשׁ נִכְנַס וְחֹדֶשׁ יָצָא וּמָמוֹנָם אָבַד.
וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב אַדָּא – וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אָמַר רַב סַלָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא: כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָה הוֹגֶנֶת לוֹ אֵלִיָּהוּ כּוֹפְתוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצְעוֹ. וְשָׁנוּ: עַל כֻּלָּם אֵלִיָּהוּ כּוֹתֵב וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹתֵם: אוֹי לוֹ שֶׁפּוֹסֵל אֶת זַרְעוֹ וּפוֹגֵם אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ! (קידושין ע ע"א).
לְשֵׁם מָמוֹן – בגלל רכושה.
הוֹוִים לוֹ – יהיו לו.
“בַּה' בָּגְדוּ” וגו' – פסוק הנדרש כאומר כי בנים פגומים (“זרים”) נולדים למי שבוגד בדרך הראויה, דרך ה'.
מָמוֹן פִּלֵּט – לפחות הכסף יישאר ולא יאבד.
תַּלְמוּד לוֹמַר – הפסוק שלומדים.
מָה מַשְׁמָע? – מה פירוש הפסוק?
חֹדֶשׁ נִכְנַס וגו' – הזמן חולף.
הוֹגֶנֶת – ראו בקטע הקודם.
כּוֹפְתוֹ – קושר אותו.
רוֹצְעוֹ – מכה אותו ברצועה.
עַל כֻּלָם – על כל מי שנושא אישה שאינה ראויה לו רק בגלל כספה.
*
לד הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָה הוֹגֶנֶת לוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה לָאוִין: “לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר” (ויקרא יט, יח), “לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ” (שם שם, יז), “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” (שם שם, יח), “וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ” (שם כה, לו), וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּבַטֵּל פִּרְיָה וּרְבִיָּה מִן הָעוֹלָם (תוספתא סוטה ה, יא).
הוֹגֶנֶת – ראו קטע לב.
עוֹבֵר מִשּׁוּם – אינו מקיים חמש מצוות (שלוש מצוות לא תעשה ושתי מצוות עשה).
“וְחֵי אָחִיךָ” וגו' – מפני שהוא שונא אותה ומצערה.
מְבַטֵּל פְּרִיָּה וּרְבִיָה – כי נישואים כאלו אינם מצמיחים פרי.
*
לה שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁאִם מֵת אוֹ גּוֹלֶה – מֻבְטָח לוֹ שֶׁבָּנָיו תַּלְמִידֵי חֲכָמִים; וְאַל יִשָּׂא עַם הָאָרֶץ, שֶׁאִם מֵת אוֹ גּוֹלֶה – בָּנָיו עַמֵּי הָאָרֶץ.
לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם וְיַשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם; מָשָׁל לְעִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן – דָּבָר נָאֶה וּמִתְקַבֵּל. וְלֹא יִשָּׂא בַּת עַם הָאָרֶץ: מָשָׁל לְעִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַסְּנֶה – דָּבָר כָּעוּר וְאֵינוֹ מִתְקַבֵּל.
לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם. לֹא מָצָא בַּת תַּלְמִיד חָכָם – יִשָּׂא בַּת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר. לֹא מָצָא בַּת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר – יִשָּׂא בַּת רָאשֵׁי כְּנֵסִיּוֹת. לֹא מָצָא בַּת רָאשֵׁי כְּנֵסִיּוֹת – יִשָּׂא בַּת גַּבָּאֵי צְדָקָה. לֹא מָצָא בַּת גַּבָּאֵי צְדָקָה – יִשָּׂא בַּת מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת. וְלֹא יִשָּׂא בַּת עַמֵּי הָאָרֶץ, מִפְּנֵי שֶׁהֵם שֶׁקֶץ וּנְשׁוֹתֵיהֶם שֶׁרֶץ, וְעַל בְּנוֹתֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: “אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה” (דברים כז, כא) (פסחים מט ע"א-ע"ב).
מֻבְטָח לוֹ – יכול להיות סמוך ובטוח.
מָשָׁל לְעִנְבֵי הַגֶּפֶן וגו' – הדבר דומה לשני זני ענבים משובחים שהורכבו זה על גבי זה.
וּמִתְקַבֵּל – ראוי.
סְנֶה – צמח ירוד.
כָּעוּר – מכוער.
גְּדוֹלֵי הַדּוֹר – מנהיגים צדיקים.
כְּנֵסִיּוֹת – בתי כנסת.
שֶׁקֶץ, שֶׁרֶץ – כינויי גנאי בוטים.
*
לו "וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים" (זכריה ג, ג) – וְכִי דַרְכּוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים צוֹאִים? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בָּנָיו נוֹשְׂאִים נָשִׁים שֶׁאֵינָן הֲגוּנוֹת לִכְהֻנָּה וְלֹא מִחָה בָּהֶם (סנהדרין צג ע"א).
יְהוֹשֻׁעַ – הכוהן הגדול.
צוֹאִים – מלוכלכים.
הֲגוּנוֹת – ראויות.
מִחָה בָּהֶם – גער בהם ומנע אותם מכך.
*
לז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: נֶאֱמָן הַתִּינוֹק לוֹמַר: כָּךְ אָמַר לִי אַבָּא: מִשְׁפָּחָה זוֹ כְּשֵׁרָה וּמִשְׁפָּחָה זוֹ פְּסוּלָה, וְשֶׁאָכַלְנוּ בִּקְצָצָה שֶׁל בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי.
כֵּיצַד קְצָצָה? אֶחָד מִן הָאַחִים שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, בָּאִין בְּנֵי מִשְׁפָּחָה, וּמְבִיאִין חָבִית מְלֵאָה קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וְשׁוֹבְרִין אוֹתָהּ לִפְנֵי הַתִּינוֹקוֹת בְּאֶמְצַע הָרְחָבָה וְאוֹמְרִים: “אַחֵינוּ בֵית יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ! אָחִינוּ פְּלוֹנִי נָשָׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, וּמִתְיָרְאִים אָנוּ שֶׁמָּא יִתְעָרֵב זַרְעוֹ בְּזַרְעֵנוּ, בּוֹאוּ וּקְחוּ לָכֶם דֻּגְמָא לְדוֹרוֹת, שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב זַרְעוֹ בְּזַרְעֵנוּ” – וְהַתִּינוֹקוֹת מְלַקְּטִים וְאוֹמְרִים: נִקְצַץ פְּלוֹנִי מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ!
וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מְגָרְשָׁהּ, הָיוּ עוֹשִׂים כֵּן וְאוֹמְרִים: חָזַר פְּלוֹנִי לְמִשְׁפַּחְתּוֹ! (כתובות כח ע"ב; ירושלמי קידושין א, ה).
נֶאֱמָן הַתִּינוֹק – יש להאמין לילד.
כְּשֵׁרָה – להינשא לה (משום שאין בה פסול).
כֵּיצַד קְצָצָה? – מה היא אותה קצצה?
הוֹגֶנֶת – ראויה.
קְלָיוֹת – שיבולים קלויות באש.
רְחָבָה – שטח פתוח (לפני הבית).
קְחוּ לָכֶם דֻּגְמָא לְדוֹרוֹת – קחו מן הקליות והאגוזים כסימן לדורות שיבואו.
נִקְצַץ – נכרת, סולק.
עוֹשִׂין כֵּן – מבצעים טקס זהה.
*
לח שָׁנִינוּ: “וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו” (דברים כה, ח) – מְלַמֵּד שֶׁמַּשִּׂיאִין לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לוֹ, שֶׁאִם הָיָה הוּא יֶלֶד וְהִיא זְקֵנָה, הוּא זָקֵן וְהִיא יַלְדָּה, אוֹמְרִין לוֹ: מָה לְךָ אֵצֶל יַלְדָּה? מָה לְךָ אֵצֶל זְקֵנָה? כַּלֵּךְ אֵצֶל שֶׁכְּמוֹתְךָ וְאַל תַּכְנִיס קְטָטָה לְתוֹך בֵּיתְךָ (יבמות קא ע"א).
“וְקָרְאוּ לוֹ” – למי שאמור לשאת את אשת אחיו המת.
הוֹגֶנֶת – מתאימה.
יֶלֶד – צעיר.
כַּלֵּךְ – לֵךְ לְךָ.
שֶׁכְּמוֹתְךָ – מי שכמותך, בת גילך (וחלוץ לאשת אחיך ואל תייבם אותה).
*
לט אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גָּבוֹהַּ לֹא יִשָּׂא גְבוֹהִית, שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶם תֹּרֶן; נַנָּס לֹא יִשָּׂא נַנֶּסֶת, שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶם אֶצְבָּעִי; לָבָן לֹא יִשָּׂא לְבָנָה, שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶם בֹּהַק; שָׁחֹר לֹא יִשָּׂא שְׁחֹרָה, שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶם טָפִיחַ (בכורות מה ע"ב).
תֹּרֶן – אדם גבוה ביותר.
אֶצְבָּעִי – אדם קטן מאוד.
בֹּהַק – לבקן.
טָפִיחַ – שחור כפחם.
*
מ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַד שֶׁיִּרְאֶנָּה (קידושין מא ע"א).
עַד – לפני.
*
מא "עֵינַיִךְ יוֹנִים" (שיר השירים א, טו) – כַּלָּה, כָּל זְמַן שֶׁעֵינֶיהָ יָפוֹת אֵין כָּל גּוּפָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה; עֵינֶיהָ טְרוּטוֹת – כָּל גּוּפָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה (תענית כד ע"א).
אֵין כָּל גּוּפָהּ וגו' – כי ודאי הוא שכל גופה יפה (וקרובות החתן אינן צריכות לבדוק אותה).
טְרוּטוֹת – חולניות ודולפות.
*
מב אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה, עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֹאמַר: בִּפְלוֹנִי אֲנִי רוֹצָה (קידושין מא ע"א).
יְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ – ישיא את בתו לאדם אחר (לעיתים אף למרות רצונה).
*
מג הַמַּשִּׂיא בָנָיו וּבְנוֹתָיו סָמוּךְ לְפִרְקָם – עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ” (איוב ה, כד) (יבמות סב ע"ב).
סָמוּךְ לְפִרְקָם – קרוב לזמן שהם כבר ראויים להינשא.
*
מד בִּתְּךָ בָּגְרָה – שַׁחֲרֵר עַבְדְּךָ וְתֵן לָהּ (פסחים קיג ע"א).
שַׁחְרֵר וגו' – אם אינך מוצא חתן אחר, שחרר את עבדך (היהודי) והשא אותו לבתך.
*
מה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ לְזָקֵן וְהַמַּשִּׂיא אִשָּׁה לִבְנוֹ קָטָן, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה, לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ” (דברים כט, יח-יט) (סנהדרין עו ע"ב).
אִשָּׁה – מבוגרת.
“סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְמֵאָה” – ביטוי הנדרש כאומר כי השניים שאינם מתאימים (“רווה” ו"צמאה") יכלו, יהרסו, זה את זה.
*
מו "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ" (ויקרא יט, כט) – רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְזָקֵן. רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: זֶה הַמַּשְׁהֶה בִּתּוֹ בּוֹגֶרֶת (סנהדרין עו ע"א).
מַשְׁהֶה – מעכב (מלהינשא).
*
מז שָׁנִינוּ, הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְעַם הָאָרֶץ, כְּאִלּוּ כּוֹפְתָהּ וּמַנִּיחָהּ לִפְנֵי אֲרִי, מָה אֲרִי דּוֹרֵס וְאוֹכֵל וְאֵין לוֹ בּשֶׁת פָּנִים, אַף עַם הָאָרֶץ מַכָּהּ וּבָא אֵלֶיהָ וְאֵין לוֹ בּשֶׁת פָּנִים. (פסחים מט ע"א-ע"ב).
כּוֹפְתָהּ – קושר אותה.
דּוֹרֵס – טורף וקורע.
בּשֶׁת פָּנִים – בושה.
ַכָּהּ – את אשתו.
בָּא אֵלֶיהָ – לקיום יחסי אישות.
*
מח מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁנִּשֵּׂאת לְחָבֵר וְהָיְתָה קוֹשֶׁרֶת לוֹ תְּפִלִּין עַל יָדוֹ; נִשֵּׂאת לְמוֹכֵס וְהָיְתָה קוֹשֶׁרֶת לוֹ קִשְׁרֵי מוֹכֵס עַל יָדוֹ (עבודה זרה לט ע"א).
חָבֵר – חכם שמקפיד על קיום מצוות.
מוֹכֵס – גובה מסים (שנתפס כאדם בור ורשע).
קִשְׁרֵי מוֹכֵס – חותמות שקשורות לידו אשר ניתנו כקבלות למשלמי מסים.
*
מט מַעֲשֶׂה בְּרִיבָה אַחַת שֶׁהָיָה אָבִיהָ חָבֵר לְגוֹי, וְהָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמֵיטִיבִים אֶת לִבָּם. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הַגּוֹי לְאָבִיהָ: תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה. אָמַר לוֹ: הֵן. שָׁמְעָה הָרִיבָה וְהֶחֱרִישָׁה בַּדָּבָר עַד שֶׁהִגִּיעַ זְמַן חֻפָּתָהּ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן חֻפָּתָהּ עָלְתָה לַגַּג וְנָפְלָה וּמֵתָה (סא"ר, יט; ילק"ש לבמדבר, תשסו).
רִיבָה – נערה.
הֶחֱרִישָׁה – שתקה.
*
נ מַעֲשֶׂה בְרִיבָה שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת לְבֵית אָבִיהָ, וְהָיְתָה יְפַת תֹּאַר וּמְקֻשֶּׁטֶת כֶּסֶף וְזָהָב. תָּעֲתָה בַדֶּרֶךְ וְהָלְכָה בְּלֹא יִשּׁוּב. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה לַחֲצִי הַיּוֹם צָמְאָה וְלֹא הָיוּ לָהּ מַיִם. רָאֲתָה בְּאֵר וְחֶבֶל שֶׁל דְּלִי תָּלוּי עָלֶיהָ. אָחֲזָה בַּחֶבֶל וְנִשְׁתַּלְשְׁלָה וְיָרְדָה. לְאַחַר שֶׁשָּׁתְתָה בִּקְשָׁה לַעֲלוֹת וְלֹא יָכְלָה. הָיְתָה בּוֹכָה וְצוֹעֶקֶת. עָבַר עָלֶיהָ בָּחוּר אֶחָד וְשָׁמַע קוֹלָהּ. עָמַד עַל הַבְּאֵר וְהֵצִיץ בָּהּ. אָמַר לָהּ: מִי אַתְּ, מִבְּנֵי אָדָם אוֹ מִן הָרוּחוֹת? אָמְרָה לוֹ: מִבְּנֵי אָדָם אֲנִי. אָמַר לָהּ: מָה טִיבֵךְ? סִפְּרָה לוֹ כָּל הַמַּעֲשֶׂה. אָמַר לָהּ: אִם אֲנִי מַעֲלֵךְ תִּנָּשְׂאִי לִי? אָמְרָה לוֹ: הֵן. הֶעֱלָהּ. בִּקֵּשׁ לִזָּקֵק לָהּ מִיָּד. אָמְרָה לוֹ: מֵאֵיזֶה עַם אַתָּה? אָמַר לָהּ מִיִּשְׂרָאֵל אֲנִי וּמִמָּקוֹם פְּלוֹנִי אֲנִי וְכוֹהֵן. אָמְרָה לוֹ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בְּךָ וְקִדֶּשְׁךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כִּבְהֵמָה בְּלֹא כְּתֻבָּה וּבְלֹא קִדּוּשִׁין? בּוֹא אַחֲרַי אֵצֶל אָבִי וְאִמִּי שֶׁהֵם מִמִּשְׁפָּחָה פְּלוֹנִית, גְּדוֹלִים וּמְיֻחָסִים בְּיִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי מִתְאָרֶסֶת לְךָ. נָתְנוּ אֱמוּנָתָם זֶה לָזוֹ וְזוֹ לָזֶה. אָמְרָה: מִי מֵעִיד? הָיְתָה חֻלְדָּה אַחַת עוֹבֶרֶת כְּנֶגְדָּם. אָמְרָה לוֹ: חֻלְדָּה זוֹ וּבוֹר זֶה עֵדִים בַּדָּבָר. הָלְכוּ כָּל אֶחָד לְדַרְכּוֹ. אוֹתָהּ הָרִיבָה עָמְדָה בֶּאֱמוּנָתָהּ, וְכָל מִי שֶׁהָיָה תוֹבְעָהּ הָיְתָה מְמָאֶנֶת, וְכֵיוָן שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ הִתְחִילָה לִנְהֹג עַצְמָהּ נִכְפֵּית וּמְקָרַעַת בְּגָדֶיהָ וּבִגְדֵי כָּל מִי שֶׁהָיָה נוֹגֵעַ בָּהּ, עַד שֶׁנִּמְנְעוּ בְּנֵי אָדָם מִמֶּנָּה; וְהוּא, כֵּיוָן שֶׁבָּא לְעִירוֹ, עָבַר עַל אֱמוּנָתוֹ וְנָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, וְהוֹלִיד שְׁנֵי בָּנִים, אֶחָד נָפַל לְבוֹר וּמֵת, וְאֶחָד נְשָׁכַתּוּ חֻלְדָּה וּמֵת. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: מָה מַעֲשֶׂה הוּא זֶה, שֶׁבָּנֵינוּ מֵתִים בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה? אָמַר לָהּ: כָּךְ וְכָךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה. נִתְגָּרְשָׁה מִמֶּנּוּ, אָמְרָה לוֹ: לֵךְ אֵצֶל חֶלְקְךָ שֶׁנָּתַן לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הָלַךְ וְשָׁאַל בְּעִירָהּ. אָמְרוּ לוֹ: נִכְפֵּית הִיא, כָּל מִי שֶׁתּוֹבְעָה כָּךְ וְכָךְ עוֹשָׂה לוֹ. הָלַךְ אֵצֶל אָבִיהָ, פֵּרֵשׁ לוֹ כָּל הַמַּעֲשֶׂה וְאָמַר לוֹ: אֲנִי מְקַבֵּל כָּל מוּם שֶׁבָּהּ. הֶעֱמִיד עָלָיו עֵדִים. בָּא אֶצְלָהּ. הִתְחִילָה לַעֲשׂוֹת כְּמִנְהָגָהּ. סִפֵּר לָהּ מַעֲשֶׂה חֻלְדָּה וּבוֹר. אָמְרָה לוֹ: אַף אֲנִי בֶּאֱמוּנָתִי עָמַדְתִּי. מִיָּד נִתְיַשְּׁבָה דַעְתָּהּ וְנִשֵּׂאת לוֹ, וְזָכוּ לְבָנִים וְלִנְכָסִים הַרְבֵּה. וְעָלֶיהָ אָמַר הַכָּתוּב: “עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ” (תהלים קא, ו) (רש"י לתענית ח, ע"א; מילון הערוך, ערך חלד).
רִיבָה – נערה.
בְּלֹא יִשּׁוּב – אזור לא מיושב.
לִזָּקֵק לָהּ – לקיום יחסים.
נָתְנוּ אֱמוּנָתָם – הבטיחו לשמור אמונים.
תּוֹבְעָהּ – דורש ממנה (להינשא לו).
נִכְפֵּית – חולה במחלת הנפילה.
נִמְנְעוּ – התרחקו.
מִיתָה מְשֻׁנָּה – מוות לא טבעי.
חֶלְקְךָ – גורלך.
פֵּרֵשׁ – סיפר.
הֶעֱמִיד – האב.
נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתָּהּ – נרגעה רוחה.
*
נא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כֵּיצַד מְרַקְּדִין לִפְנֵי הַכַּלָּה? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כַּלָּה כְּמוֹת שֶׁהִיא; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל: הֲרֵי שֶׁהָיְתָה חִגֶּרֶת אוֹ סוֹמָה, אוֹמְרִים לָהּ “כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה”? וְהַתּוֹרָה אָמְרָה “מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק” (שמות כג, ז)! אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: לְדִבְרֵיכֶם, מִי שֶׁלָּקַח מִקָּח רַע מִן הַשּׁוּק, יְשַׁבְּחֶנּוּ בְּעֵינָיו אוֹ יְגַנֶּנּוּ בְּעֵינָיו? הֱוֵי אוֹמֵר: יְשַׁבְּחֶנּוּ בְעֵינָיו. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: לְעוֹלָם תְּהֵא דַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם מְעֹרֶבֶת עִם הַבְּרִיּוֹת.
אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' יְהוּדָה בַּר אֶלְעַאי, שֶׁהָיָה נוֹטֵל בַּד שֶׁל הֲדַס וּמְרַקֵּד לִפְנֵי הַכַּלָּה וְאוֹמֵר: “כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה”.
רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הָיָה מְרַקֵּד לִפְנֵי הַכַּלָּה בִּשְׁלוֹשָׁה. הָיָה רַ' זֵירָא רוֹאֶה אוֹתוֹ וּמַטְמִין עַצְמוֹ מִפָּנָיו; אָמַר: רְאוּ אוֹתוֹ זָקֵן, הֵיאַךְ הוּא מְבַיְּשֵׁנוּ! כְּשֶׁמֵּת הָיוּ שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת קוֹלוֹת וּבְרָקִים בָּעוֹלָם. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: מֵת רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק גּוֹמֵל חֶסֶד! יָצְאוּ לִגְמֹל לוֹ חֶסֶד – הִפְסִיק עַמּוּד אֵשׁ בֵּינוֹ וּבֵין שְׁאַר הָעָם (וּמְקֻבָּלִים אָנוּ, שֶׁאֵין עַמּוּד אֵשׁ מַפְסִיק אֶלָּא לְאֶחָד בְּדוֹר אוֹ לִשְׁנַיִם בְּדוֹר). אָמַר רַ' זֵירָא: הוֹעִיל לוֹ שׁוֹטוֹ לַזָּקֵן; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שְׁטוּתוֹ לַזָּקֵן; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שִׁיטָתוֹ לַזָּקֵן.
רַב אַחָא הָיָה מַרְכִּיב אֶת הַכַּלָּה עַל כְּתֵפָיו וּמְרַקֵּד.
כְּשֶׁבָּא רַב דִּימִי אָמַר: כָּךְ הָיוּ שָׁרִים לִפְנֵי הַכַּלָּה בְּמַעֲרָב: “לֹא כָּחָל וְלֹא שָׂרָק וְלֹא פִּרְכּוּס – וְיַעֲלַת חֵן!” (כתובות טז ע"ב–יז ע"א).
מְרַקְּדִין – שרים אגב ריקוד.
כַּלָּה כְּמוֹת שֶׁהִיא – יש לתאר את הכלה כפי שהיא נראית.
חֲסוּדָה – מלאת חן וחסד.
חִגֶּרֶת וגו' – צולעת או עיוורת.
לְדִבְרֵיכֶם – לדעתכם.
לָקַח מִקָּח רַע – קנה סחורה גרועה.
יְשַׁבְּחֶנּוּ – חברו של הקונה.
יְגַנֶּנּוּ – יאמר עליו דברי גנאי.
מְעֹרֶבֶת עִם הַבְּרִיּוֹת – נעימה ונוחה אל בני האדם.
נוֹטֵל בַּד – לוקח ענף.
שְׁלוֹשָׁה – ענפים.
מַטְמִין עַצְמוֹ – מסתתר (ממבוכה).
בַּת קוֹל – קול שנשמע משמים.
לִגְמֹל לוֹ חֶסֶד – ללוות אותו לקברו.
הִפְסִיק – הפריד, חצץ (לסמל את גדולתו).
מְקֻבָּלִים אָנוּ – מסורת יש בידינו.
הוֹעִיל לוֹ שׁוֹטוֹ – שרביטו (כינוי להדס) גרם לו כבוד זה.
שְׁטוּתוֹ – התנהגותו הנראית כשטותית.
שִׁיטָתוֹ – דרכו.
כְּשֶׁבָּא – מארץ ישראל לבבל.
מַעֲרָב – ארץ ישראל.
לֹא כָּחָל וגו' – אין היא מתייפה (בצבע כחול או אדום) ומתקשטת, ובכל זאת היא מלאת יופי.
*
נב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַמְשִׁיכִין יַיִן בְּצִנּוֹרוֹת לִפְנֵי חָתָן וְכַלָּה וְזוֹרְקִין לִפְנֵיהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים בִּימוֹת הַחַמָּה, אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים; אֲבָל לֹא גְּלֻסְקָאוֹת לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים (ברכות נ ע"ב).
מַמְשִׁיכִין – מזרימים (אל תוך כלים).
קְלָיוֹת – שיבולים קלויות באש.
לא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – כדי שלא יתקלקלו.
גְּלֻסְקָאוֹת – כיכרות לחם משובח.
*
נג אָמְרוּ עָלָיו עַל אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ, שֶׁעָבַר מִלִּפְנֵי הַכַּלָּה – וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. אָמְרוּ לוֹ: מָה רָאִיתָ? אָמַר לָהֶם: אֲנִי נוֹטֵל כֶּתֶר בְּכָל יוֹם, וְזֹאת תִּטֹּל כִּתְרָהּ שָׁעָה אַחַת (כתובות יז ע"א; שמחות יא, ו).
אַגְרִפַּס – מאחרוני מלכי בית חשמונאי.
עָבַר מִלִּפְנֵי הַכַּלָּה – עצר את פמלייתו כדי שכלה ומלוויה יוכלו לעבור לפניהם.
מָה רָאִיתָ? – מדוע עשית כך?
נוֹטֵל כֶּתֶר – מתהדר במעמדי.
*
נד הֶחָתָן דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ (פדר"א טז).
*
נה הַבַּעַל חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל אִשְׁתּוֹ.
“שְׁאֵרָהּ… לֹא יִגְרָע” (שמות כא, י) – שָׁנִינוּ: “שְׁאֵרָהּ” – אֵלּוּ מְזוֹנוֹת. (כתובות מו ע"ב–מז ע"ב).
“שְׁאֵרָהּ” – דורש תיבה זו במשמעות של בשר, ומכאן מזון בכלל.
*
נו הַמַּשְׁרֶה אֶת אִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ לֹא יִפְחֹת לָהּ מִשְּׁנֵי קַבִּים חִטִּים אוֹ מֵאַרְבָּעָה קַבִּים שְׂעוֹרִים. אָמַר רַ' יוֹסֵי: לֹא פָּסַק לָהּ שְׂעוֹרִים אֶלָּא רַ' יִשְׁמָעֵאל, שֶׁהָיָה סָמוּךְ לֶאֱדוֹם. וְנוֹתֵן לָהּ חֲצִי קַב קִטְנִית וַחֲצִי לֹג שֶׁמֶן וְקַב גְּרוֹגָרוֹת אוֹ מָנֶה דְּבֵלָה, וְאִם אֵין לוֹ פּוֹסֵק לְעֻמָּתָן פֵּרוֹת מִמָּקוֹם אַחֵר, וְנוֹתֵן לָהּ מִטָּה, מַפָּץ וּמַחֲצֶלֶת, וְנוֹתֵן לָהּ כִּפָּה לְרֹאשָׁהּ וַחֲגוֹר לְמָתְנֶיהָ וּמִנְעָלִים מִמּוֹעֵד לְמוֹעֵד, וְכֵלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז מִשָּׁנָה לְשָׁנָה. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ לֹא חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא שְׁחָקִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אֶלָּא נוֹתֵן לָהּ כֵּלִים שֶׁל חֲמִשִּׁים זוּז בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְהִיא מִתְכַּסָּה בִּבְלָאוֹתֵיהֶן בִּימוֹת הַחַמָּה וְהַשְּׁחָקִים שֶׁלָּהּ. נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶּסֶף לְצָרְכָּהּ וְאוֹכֶלֶת עִמּוֹ מִלֵילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת, וְאִם אֵין נוֹתֵן לָהּ מָעָה כֶּסֶף לְצָרְכָּהּ, מַעֲשֶׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ.
וּמָה הִיא עוֹשָׂה לוֹ? מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים שְׁתִי בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְלָעִים בַּגָּלִיל, אוֹ מִשְׁקַל עֶשֶׂר סְלָעִים עֵרֶב בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עֶשְׂרִים סְלָעִים בַּגָּלִיל, וְאִם הָיְתָה מֵינִיקָה פּוֹחֲתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמוֹסִיפִין לָהּ עַל מְזוֹנוֹתֶיהָ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים – בְּעָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל בִּמְכֻבָּד – הַכֹּל לְפִי כְּבוֹדוֹ (כתובות סד ע"ב).
הַמַּשְׁרֶה וגו' – דואג לצורכי אשתו באמצעות אדם שמונה על ידו לשם כך.
לֹא יִפְחֹת וגו' – לא ייתן לה בשבוע פחות מכשני ליטרים חיטה.
סָמוּךְ לֶאֱדוֹם – בדרום הארץ, מקום שנהגו לאכול בו שעורים.
לֹג – כחצי ליטר.
גְּרוֹגָרוֹת – תאנים יבשות שנמכרות בנפרד.
דְּבֵלָה – תאנים יבשות שמהודקות זו לזו.
לְעֻמָּתָן – במקום (התאנים).
מַפָּץ – מרבד.
כִּפָּה – כיסוי ראש.
מִמּוֹעַד לְמוֹעֵד – בכל חג.
כֵּלִים – בגדים.
חֲדָשִׁים בִּימוֹת הַחַמָּה – שגורמים לחום רב.
שְׁחָקִים – בגדים שנשחקו (ולא יגנו מפני הקור).
בְּלָאוֹתֵיהֶן – הבגדים שבלו ונעשו קלים ללבוש.
לְצָרְכָהּ – לשאר הוצאותיה (אחת לשבוע).
מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ – מה שהיא מייצרת במו ידיה.
עוֹשָׂה לוֹ – לבעל.
שְׁתִי, עֵרֶב – החוטים הנארגים על נול האריגה (וערך ה"סלע" בגליל היה חצי מערכו ביהודה).
פּוֹחֲתִין וגו' – דורשים ממנה תפוקה קטנה יותר אך מוסיפים על הכסף הראוי למזונותיה. לְפִי כְּבוֹדוֹ – ויכולתו (של הבעל).
*
נז וְאֵלּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעֲלָהּ: טוֹחֶנֶת וְאוֹפָה וּמְכַבֶּסֶת, מְבַשֶּׁלֶת וּמֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ, מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה וְעוֹשָׂה בְּצֶמֶר. הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת – לֹא טוֹחֶנֶת וְלֹא אוֹפָה וְלֹא מְכַבֶּסֶת; שְׁתַּיִם – אֵין מְבַשֶּׁלֶת וְאֵין מֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ; שָׁלוֹשׁ – אֵין מַצַּעַת לוֹ הַמִּטָּה וְאֵין עוֹשָׂה בְּצֶמֶר; אַרְבַּע – יוֹשֶׁבֶת בְּקָתֶדְרָא. רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בְּצֶמֶר, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִמָּה. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם (כתובות, נט ע"ב).
עוֹשָׂה בְּצֶמֶר – טווה בדים מצמר.
הִכְנִיסָה – הביאה (עמה מבית אביה).
קָתֶדְרָא – כיסא (ויושבת עליו בטלה מעבודה).
כּוֹפָהּ – מחייב אותה.
מַדִּיר וגו' – קובע בנדר שאשתו לא תעשה שום מלאכה.
יוֹצִיא – יגרש.
שִׁעֲמוּם – קהות חושים.
*
נח בְּמַעֲרָבָא, כְּשֶׁנָּשָׂא אָדָם אִשָּׁה אָמְרוּ לוֹ כָּךְ: “מָצָא” אוֹ “מוֹצֵא”? “מָצָא”, שֶׁנֶּאֱמַר: מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב" (משלי יח, כב); “מוֹצֵא”, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה” (קהלת ז, כו) (ברכות ח ע"א).
מַעֲרָבָא – ארץ ישראל.
*
נט כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: "אִשָּׁה טוֹבָה מַתָּנָה טוֹבָה – בְּחֵיק יְרֵא אֱלֹהִים תִּנָּתֵן; אִשָּׁה רָעָה צָרַעַת לְבַעְלָהּ. אִשָּׁה יָפָה אַשְׁרֵי בַּעְלָהּ, מִסְפַּר יָמָיו כִּפְלַיִם (יבמות סג ע"ב).
בֶּן סִירָא – כוהן ירושלמי בן ראשית המאה השנייה לפני הספירה, שהותיר אחריו ספר ובו דברי חוכמה (והשוו לספרו כו, א-ג).
מִסְפַּר יָמָיו וגו' – חייו יתארכו (בזכות האישה).
*
ס דָּרַשׁ רַ' עֲקִיבָא: אִישׁ וְאִשָּׁה, זָכוּ – שְׁכִינָה בֵינֵיהֶם, לֹא זָכוּ – אֵשׁ אוֹכַלְתָּם (סוטה יז ע"א).
זָכוּ – צברו זכויות במעשים טובים.
שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם – השכינה שרויה ביניהם (וראו בקטע הבא).
*
סא שָׁנוּ מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר: אִישׁ וְאִשָּׁה שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם: “יָהּ” – י' בְּ"אִישׁ" וְה' בְּ"אִשָּׁה". זָכוּ – שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם וּמִתְבָּרְכִים, לֹא זָכוּ – שְׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִבֵּינֵיהֶם וּמִדַּבְּקוֹת שְׁתֵּי הָאִשּׁוֹת וְאֵשׁ אוֹכַלְתָּם (לק"ט לבראשית ב, כג).
“יָהּ” – מכינויי הקב"ה – השכינה.
זָכוּ – ראו בקטע הקודם.
נִדְבָּקוֹת וגו' – כל אחת משתי המילים (בלא האותיות יו"ד וה"א) הופכת ל"אש" והן מצטרפות זו לזו.
אֵשׁ אוֹכַלְתָּם – את בני הזוג.
*
סב מְצָאוֹ רַ' יוֹסֵי לְאֵלִיָּהוּ, אָמַר: כָּתוּב “אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר” (בראשית ב, יח) – בַּמֶּה אִשָּׁה עוֹזַרְתּוֹ לְאָדָם? אָמַר לוֹ: אָדָם מֵבִיא חִטִּין – חִטִּין כּוֹסֵס? פִּשְׁתָּן – פִּשְׁתָּן לוֹבֵשׁ? לֹא נִמְצֵאת מְאִירָה עֵינָיו וּמַעֲמִידָתוֹ עַל רַגְלָיו? (יבמות סג ע"א).
מְצָאוֹ – פגש אותו.
אֵלִיָּהוּ – הנביא.
כּוֹסֵס – מכרסם.
מַעֲמִידָתוֹ עַל רַגְלָיו – נותנת לו קיום (בהכנת מזון וטוויית בגדים).
*
סג אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר:" אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב, יח)? זָכָה – עוֹזַרְתּוֹ, לֹא זָכָה – כְּנֶגְדּוֹ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: רַ' אֶלְעָזָר הִקְשָׁה: כָּתוּב “כְּנֶגְדּוֹ” וְקוֹרְאִים: “כְּנִגְדּוֹ”, זָכָה – “כְּנֶגְדּוֹ”, לֹא זָכָה – מְנַגַּדְתּוֹ (יבמות סג ע"א).
זָכָה – ראו קטע ס.
הִקְשָׁה – הצביע על עניין שעולה מן הפסוק הנדון.
קוֹרְאִים – אפשר לקרוא (בשינוי ניקוד).
מְנַגַּדְתּוֹ – מכה אותו (על פי השורש נג"ד בארמית שפירושו הכ"ה).
*
סד אָמַר רַ' חֲנִינָא: “כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים” (משלי טו, טו) – זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה רָעָה, “וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד” (שם) – זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה טוֹבָה (בבא בתרא קמה ע"ב).
*
סה אָמַר רָבָא: קָשָׁה אִשָּׁה רָעָה כְּיוֹם סַגְרִיר.
אִשָּׁה רָעָה כֵּיצַד? אָמַר אַבַּיֵּי: מְקַשֶּׁטֶת לוֹ שֻׁלְחָן וּמְקַשֶּׁטֶת לוֹ פֶּה. רָבָא אָמָר: מְקַשֶּׁטֶת לוֹ שֻׁלְחָן וּמַחֲזֶרֶת לוֹ גַּבָּהּ (יבמות סג ע"ב).
סַגְרִיר – יום גשום וקר.
מְקַשֶּׁטֶת לוֹ שֻׁלְחָן – לשון נקייה: מציעה לו את עצמה.
מְקַשֶׁטֶת לוֹ פֶּה – באירוניה: מקללת אותו.
מַחֲזֶרֶת לוֹ גַּבָּהּ – מפנה לו את גבה.
*
סו מִפְּנֵי אִשָּׁה רָעָה הַזִּקְנָה קוֹפֶצֶת עַל הָאָדָם (תנחומא חיי שרה, ב).
*
סז רַב נִפְטַר מֵרַ' חִיָּא. אָמַר לוֹ: הַמָּקוֹם יַצִּילְךָ מִדָּבָר הַקָּשֶׁה מִמָּוֶת.
– וְכִי יֵשׁ דָּבָר שֶׁקָּשֶׁה מִמָּוֶת? – יָצָא, בָּדַק וּמָצָא: “וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה” (קהלת ז, כו) (יבמות סג ע"ב).
נִפְטַר – נפרד.
הַמָּקוֹם – הקב"ה.
*
סח אָמַר רַ' יְהוּדָה; אַרְבָּעָה עָשָׂר דְּבָרִים קָשִׁים זֶה מִזֶּה וְכֻלָּם מִתְגָּאִים זֶה עַל זֶה: תְּהוֹם קָשָׁה – הָאָרֶץ כּוֹבַשְׁתָּהּ; הָאָרֶץ קָשָׁה – הֶהָרִים מִתְגָּאִים עָלֶיהָ; הַר קָשֶׁה – הַבַּרְזֶל שׁוֹבְרוֹ; בַּרְזֶל קָשֶׁה – הָאֵשׁ מְפַעְפַּעְתּוֹ; אֵשׁ קָשָׁה – הַמַּיִם מְכַבִּים אוֹתָהּ; מַיִם קָשִׁים – עֲנָנִים סוֹבְלִים אוֹתָם; עֲנָנִים קָשִׁים – הָרוּחַ מְפַזַּרְתָּם; רוּחַ קָשָׁה – הַכֹּתֶל עוֹמֵד בָּהּ; כֹּתֶל קָשֶׁה – אָדָם סוֹתְרוֹ; אָדָם קָשֶׁה – צָרָה מְחַלְחַלְתּוֹ; צָרָה קָשָׁה – הַיַּיִן מְשַׁכְּחָהּ; יַיִן קָשֶׁה – שֵׁנָה מְפִיגָתוֹ; שֵׁנָה קָשָׁה – חֹלִי מְטַלְטְלָהּ; חֹלִי קָשֶׁה – מַלְאַךְ הַמָּוֶת נוֹטֵל אֶת הַנֶּפֶשׁ.
וְאִשָּׁה רָעָה קָשָׁה מִכֻּלָּם (קה"ר ז, כו).
קָשִׁים – בעלי עוצמה או חוזק.
מִתְגָּאִים – מתנשאים, שולטים.
כּוֹבַשְׁתָּהּ – מכסה עליה.
מְפַעְפַּעְתּוֹ – מרככת אותו.
סוֹבְלִים – נושאים.
סוֹתְרוֹ – הורס אותו.
מְחַלְחַלְתּוֹ – מטרידה ומזעזעת את גופו.
מְפִיגָתוֹ – מבטלת את השפעתו.
מְטַלְטְלָהּ – מביא לנדודי שינה.
נוֹטֵל אֶת הַנֶּפֶשׁ – ממית את האדם (ומביא סוף למחלה).
*
סט אָמְרוּ בְּשֵׁם רַב: כָּל חֹלִי וְלֹא חֹלִי מֵעַיִם, כָּל כְּאֵב וְלֹא כְּאֵב לֵב, כָּל מֵחוֹשׁ וְלֹא מֵחוֹשׁ רֹאשׁ, כָּל רָעָה וְלֹא אִשָּׁה רָעָה (שבת יא ע"א).
כָּל חֹלִי – עדיף לחלות בכל מחלה.
מֵחוֹשׁ – כאב.
*
ע רַב הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְצַעַרְתּוֹ. כְּשֶׁאָמַר לָהּ: עֲשִׂי לִי עֲדָשִׁים – עָשְׂתָה לוֹ פּוֹלִים; פּוֹלִים – עָשְׂתָה לוֹ עֲדָשִׁים. כְּשֶׁהִגְדִּיל חִיָּא בְּנוֹ הָיָה מְהַפֵּךְ לָהּ. אָמַר רַב לִבְנוֹ: הוּטְבָה אִמְּךָ. אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא שֶׁהָפַכְתִּי לָהּ. אָמַר לוֹ: זוֹהִי שָׁהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: הַיּוֹצֵא מִמְּךָ מְלַמֶּדְךָ חָכְמָה. אַף עַל פִּי כֵן לֹא תַעֲשֶׂה כָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר” (ירמיה ט, ד) (יבמות סג ע"א).
מְצַעַרְתּוֹ – מציקה לו.
עֲשִׂי – בשלי.
הָיָה מְהַפַּךְ לָהּ – אומר לאמו את ההפך ממה שביקש אביו.
הוּטְבָה – חזרה למוטב, השתפרה.
הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין – פתגם עממי (במקורו ארמי).
הַיּוֹצֵא מִמְּךָ – בנך.
“לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם” וגו' – ומי שמתרגל לא לומר אמת יהפוך לו השקר לטבע שני.
*
עא כָּעוּר לְאִישׁ לִהְיוֹת מְהַלֵּךְ אַחַר הָאִשָּׁה (בר"ר ס, יד).
כָּעוּר – לא ראוי (וההליכה עשויה לעורר מחשבות לא טהורות).
*
עב אָמַר רַב: כָּל הַהוֹלֵךְ בַּעֲצַת אִשְׁתּוֹ נוֹפֵל בְּגֵיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר:“רַק לֹא הָיָה כְּאַחְאָב… אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ” (מלכים א כא, כה) (בבא מציעא נט ע"א).
אִשְׁתּוֹ – הרשעה.
הֵסַתָּה – לעשיית מעשים פגומים.
*
עג אָמַר אֲבִימִי מֵהַגְרוֹנְיָא מִשְּׁמוֹ שֶׁל רָבָא: אִישׁ שֶׁהַנָּשִׁים הֲרָגוּהוּ – אֵין דִּין וְאֵין דַיָּן (בבא מציעא צז ע"א).
הַגְרוֹנִיָא – עיר בבבל.
אֵין דִין וגו' – אין דרך לומר דבר לזכותו, כיוון שבתור גבר אסור היה שייפול בידי נשים.
*
עד מַעֲשֶׂה בֶּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה נָשׂוּי לַחֲסִידָה אַחַת וְלֹא הֶעֱמִידוּ בָּנִים זֶה מִזֶּה. אָמְרוּ: אֵין אָנוּ מוֹעִילִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלוּם. עָמְדוּ וְגֵרְשׁוּ זֶה אֶת זֶה. הָלַךְ זֶה וְנָשָׂא רְשָׁעָה וְעָשְׂתָה אוֹתוֹ רָשָׁע; וְהָלְכָה זוֹ וְנִשֵּׂאת לְרָשָׁע וְעָשְׂתָה אוֹתוֹ צַדִּיק, הֱוֵי – שֶׁהַכֹּל מִן הָאִשָּׁה (בר"ר יז, ז; ילק"ש לבראשית, כג).
מוֹעִילִים – מביאים תועלת.
הֱוֵי – לפיכך.
*
עה "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב" (משלי יח, כב), וְכָתוּב:“וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה” (קהלת ז, כו)! אֶלָּא אִם הִיא אִשָּׁה טוֹבָה – אֵין סוֹף לְטוֹבָתָהּ, וְאִם הִיא אִשָּׁה רָעָה – אֵין סוֹף לְרָעָתָהּ (מד"ת נט, ב).
וְכָתוּב וגו' – ולכאורה ישנה סתירה בין שני פסוקים.
*
עו אָמַר רָבָא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה טוֹבָה אִשָּׁה טוֹבָה וְכַמָּה רָעָה אִשָּׁה רָעָה. כַּמָּה טוֹבָה אִשָּׁה טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב” (משלי יח, כב) – אִם בָּהּ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, כַּמָּה טוֹבָה אִשָּׁה טוֹבָה שֶׁהַכָּתוּב מְשַׁבְּחָהּ; אִם בַּתּוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר – כַּמָּה טוֹבָה אִשָּׁה טוֹבָה שֶׁהַתּוֹרָה נִמְשְׁלָה בָּהּ. כַּמָּה רָעָה אִשָּׁה רָעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה " (קהלת ז, כו) – אִם בָּהּ הַכָּתוּב מְדַבֵּר, כַּמָּה רָעָה אִשָּׁה רָעָה שֶׁהַכָּתוּב מְגַנָּהּ; אִם בְּגֵיהִנּוֹם הַכָּתוּב מְדַבֵּר – כַּמָּה רָעָה אִשָּׁה רָעָה שֶׁגֵּיהִנּוֹם נִמְשְׁלָה בָּהּ (יבמות סג ע"ב).
אִם בָּהּ – אם באישה.
אִם בַּתּוֹרָה – לפי פרשנות אלגורית של הפסוק, הוא עוסק בתורה (והפסוק הבא בגיהינום).
*
עז אָמַר רַ' חֶלְבּוֹ: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּכְבוֹד אִשְׁתּוֹ, שֶׁאֵין בְּרָכָה מְצוּיָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ” (בראשית יב, טז) וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לָהֶם רָבָא לִבְנֵי מְחוֹזָא: כַּבְּדוּ נְשׁוֹתֵיכֶם כְּדֵי שֶׁתִּתְעַשְּׁרוּ (בבא מציעא נט ע"א).
זָהִיר – מקפיד.
בִּשְׁבִיל – בזכות.
מְחוֹזָא – עיר בבבל.
*
עח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ וְהַמְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְהַמַּדְרִיךְ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, וְהַמַּשִּׂיאָם סָמוּךְ לְפִרְקָם – עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ” (איוב ה, כד) (יבמות סב ע"ב).
כְּגוּפוֹ – כפי שהוא אוהב את עצמו.
סָמוּךְ לְפִרְקָם – קרוב לזמן שהם כבר ראויים להינשא.
*
עט הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: אִשְׁתְּךָ נְמוֹכָה – שְׁחֵה וּלְחַשׁ לָהּ (בבא מציעא נט ע"א).
אוֹמְרִין – פתגם עממי (במקורו ארמי).
שְׁחֵה וגו' – התכופף והקשב לעצתה (גם אם אתה סבור שמעמדך גבוה משלה).
*
פ אָמַר רַב: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בְּאוֹנָאַת אִשְׁתּוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁדִּמְעָתָהּ מְצוּיָה אוֹנָאָתָהּ קְרוֹבָה (בבא מציעא נט ע"א).
זָהִיר וגו' – מקפיד שלא לצער את אשתו, משום שהיא בוכה בנקל והעונש על צערה ממהר לבוא.
*
פא שָׁנִינוּ, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יֵצֶר, תִּינוֹק וְאִשָּׁה תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת (סוטה מז ע"א).
יַצֶר – תאוות שונות.
תִּינוֹק – ילד.
שְׂמאל דּוֹחָה וגו' – אין לדחותם דחייה מוחלטת, אלא להרחיק ולקרב בו־זמנית.
*
פב רַב רְחוּמִי הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה לִפְנֵי רָבָא בִּמְחוֹזָא, וְהָיָה רָגִיל לָבוֹא לְבֵיתוֹ בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים. פַּעַם אַחַת מְשָׁכוֹ תַּלְמוּדוֹ. הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְצַפָּה לוֹ: עַכְשָׁו בָּא, עַכְשָׁו בָּא – וְלֹא בָּא. חָלְשָׁה דַּעְתָּהּ וְנָשְׁרָה דִּמְעָה מֵעֵינָהּ. הָיָה יוֹשֵׁב עַל הַגַּג, נִשְׁבַּר הַגַּג תַּחְתָּיו וּמֵת (כתובות סב ע"ב).
מְחוֹזָא – עיר בבבל.
מְשָׁכוֹ תַּלְמוּדוֹ – נמשך אחר מה שלמד (ולא הספיק לחזור לביתו).
חָלְשָׁה דַּעְתָּהּ – התאכזבה.
הָיָה יוֹשֵׁב – באותה העת.
*
פג רַ' חִיָּא הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְצַעַרְתּוֹ, כְּשֶׁהָיָה מוֹצֵא דָּבָר – הָיָה כּוֹרְכוֹ בְּסוּדָרוֹ וּמֵבִיא לָהּ. אָמַר לוֹ רַב: הֲרֵי מְצַעֶרֶת הִיא לְמָר? אָמַר לוֹ: דַּיֵּנוּ שֶׁמְּגַדְּלוֹת בָּנֵינוּ וּמַצִּילוֹת אוֹתָנוּ מִן הָחֵטְא (יבמות סג ע"א-ע"ב).
מְצַעַרְתּוֹ – מציקה לו.
דָּבָר – משהו טעים או נאה.
כּוֹרְכוֹ בְּסוּדָרוֹ – עוטף אותו בבגדו.
לְמָר – את אדוני (פנייה של כבוד), אותך.
שֶׁמְּגַדְלוֹת – הנשים.
חֵטְא – בתחום המין.
*
פד חֵן אִשָּׁה עַל בַּעְלָהּ (סוטה מז ע"א).
חֵן וגו' – כל אישה מוצאת חן בעיני בעלה.
*
פה אָמַר לוֹ רַב לְרַ' חִיָּא: נָשִׁים בַּמָּה הֵן זוֹכוֹת? בְּהַקְרָאַת בְּנֵיהֶן לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּבְהַשְׁנָיַת בַּעֲלֵיהֶן לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, וְשׁוֹמְרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן עַד שֶׁהֵם בָּאִים מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ (ברכות יז ע"א).
בַּמָּה הֵן זוֹכוֹת? – בזכות מה הן ראויות לשכר?
הַקְרָאַת… הַשְׁנָיַת – שליחת הבנים ללמוד מקרא ושליחת הבעלים ללמוד משנה.
שׁוֹמְרוֹת – ממתינות (לעיתים תקופה ממושכת).
*
פו "כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא" (תהלים קכז, ב) – אָמַר רַ' יִצְחָק: אֵלּוּ נְשׁוֹתֵיהֶם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמְּנַדְּדוֹת שֵׁנָה מֵעֵינֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְזוֹכוֹת לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא (יומא עז ע"א).
“כֵּן יִתֵּן” – פסוק הנדרש כעוסק בשכר שנותן הקב"ה למי שמנדד שינה מעיניו.
מְנַדְּדוֹת שֵׁנָה – מרחיקות מהן את השינה (כדי לעמול במלאכות המשפחה).
*
פז מַעֲשֶׂה בִּבְנוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה. מָה עָשָׂה? כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיסָהּ עָמַד לוֹ כָּל הַלַּיְלָה וְהָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה. אָמַר לָהּ: טְלִי נֵר וְהָאִירִי לִי. נָטְלָה נֵר וְעָמְדָה לְפָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר. בַּבֹּקֶר קָרַב אֶצְלוֹ רַ' עֲקִיבָא וְאָמַר לוֹ: בְּנִי, “מָצָא” אוֹ “מוֹצֵא”? אָמַר לוֹ: “מָצָא” (ילק"ש למשלי, תתקנח).
כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיסָהּ – כאשר הביא אותה אל ביתו (בליל הכלולות).
טלי – קחי.
“מָצָא” וגו' – ראו קטע נח.
*
פח הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִּשְׁאַל וְלֹא תַּשְׁאִיל נָפָה וּכְבָרָה, רֵחַיִם וְתַנּוּר – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה מִפְּנֵי שֶׁמַּשִּׂיאָהּ שֵׁם רַע בִּשְׁכֵנוֹתֶיהָ; וְכֵן הִיא שֶׁנָּדְרָה שֶׁלֹּא תִּשְׁאַל וְלֹא תַּשְׁאִיל נָפָה וּכְבָרָה, רֵחַיִם וְתַנּוּר, וְשֶׁלֹּא תֶּאֱרֹג בְּגָדִים נָאִים לְבָנָיו – תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה, מִפְּנֵי שֶׁמַּשִּׂיאָתוֹ שֵׁם רַע בִּשְׁכֵנָיו (כתובות עב ע"א).
הַמַּדִּיר – אוסר על אשתו בנדר.
תִּשְׁאַל – תיקח בהשאלה.
נָפָה וּכְבָרָה – כלים לניפוי (קמח וכו').
יוֹצִיא וגו' – יגרש וייתן לאישה מה שהובטח לה בכתובתה.
מַשִּׂיאָה – מוציא עליה.
תֵּצֵא וגו' – תגורש (ולא תקבל את מה שהובטח לה בכתובתה).
*
פט מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ הֲנָיָה וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רַ' יִשְׁמָעֵאל וְיִפּוּהָ. אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל: בְּנִי, מִזּוֹ נָדָרְתָּ? אָמַר לוֹ: לָאו. וְהִתִּירָה רַ' יִשְׁמָעֵאל.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רַ' יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן. אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוַּלְתָּן.
שָׁנוּ: שֵׁן תּוֹתֶבֶת הָיְתָה לָהּ וְעָשָׂה לָהּ רַ' יִשְׁמָעֵאל שֵׁן שֶׁל זָהָב מִשֶּׁלּוֹ.
כְּשֶׁמֵּת רַ' יִשְׁמָעֵאל הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, עַל רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּכֶינָה! (נדרים סו ע"א).
נָדַר וגו' – אסר על עצמו בנדר ליהנות מבת אחותו (ולא יישא אותה לאישה).
הִתִּירָהּ – התיר לו לשאת אותה.
מְנַוַּלְתָּן – גורמת להן להיראות מכוערות.
מִשֶּׁלּוֹ – על חשבונו.
*
צ מַעֲשֶׂה בְאָדָם שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: קוֹנָם, שֶׁאִי אַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד שֶׁתַּטְעִימִי תַּבְשִׁילֵךְ לְרַ' יְהוּדָה וּלְרַ' שִׁמְעוֹן. רַ' יְהוּדָה טָעַם; אָמַר: קַל וָחֹמֶר, וּמָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמְרָה תּוֹרָה: “שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם הַמְּאָרְרִים בְּסָפֵק”, וַאֲנִי עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַ' שִׁמְעוֹן לֹא טָעַם; אָמַר: יָמוּתוּ כָּל בְּנֵי אַלְמָנָה וְאַל יָזוּז שִׁמְעוֹן מִמְּקוֹמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְגִילִים בִּנְדָרִים (נדרים סו ע"ב).
קוֹנָם וגו' – לשון נדר, וכוונתו: לא תיהני מרכושי עד שלא יאכלו ר' יהודה ור' שמעון מתבשילייך.
שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב וגו' – את השם המפורש שנכתב על מגילת קלף מותר לטבול במים, כדי להשקות בהם אישה אשר בעלה חושד בה כי בגדה בו (במדבר ה, כג-כד), גם אם החשד בספק יסודו.
יָמוּתוּ וגו' – עדיף שימות הבעל ותתאלמן האישה ואף ימותו כל בניה, ולא ישנה ר' שמעון את דעתו.
רְגִילִים בִּנְדָרִים – נוהגים לנדור כלאחר יד ובכל עניין.
*
צא מַעֲשֶׂה בְּבֶן בָּבֶל שֶׁעָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אִשָּׁה. אָמַר לָהּ: בַּשְּׁלִי לִי שְׁתֵּי עֲדָשִׁים. בִּשְּׁלָה לוֹ שְׁתֵּי עֲדָשִׁים. כָּעַס עָלֶיהָ. לְמָחָר אָמַר לָהּ: בַּשְּׁלִי לִי סְאָה. בִּשְּׁלָה לוֹ סְאָה. אָמַר לָהּ: הָבִיאִי לִי שְׁנֵי בּוֹצִינִי. הֵבִיאָה לוֹ שְׁנֵי נֵרוֹת. אָמַר לָהּ: שַׁבְּרִים בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל בָּבָא. הָיָה יוֹשֵׁב בָּבָא בֶּן בּוּטָא עַל הַפֶּתַח וְעוֹסֵק בַּדִּין, שְׁבָרָתַם עַל רֹאשׁוֹ. אָמַר לָהּ: מָה אַתְּ עוֹשָׂה? אָמְרָה לוֹ: כָּךְ צִוַּנִי בַּעֲלִי. אָמַר לָהּ: אַתְּ עָשִׂית רְצוֹן בַּעְלֵךְ, הַמָּקוֹם יוֹצִיא מִמֵּךְ שְׁנֵי בָּנִים כְּבָבָא בֶּן בּוּטָא (נדרים סו ע"ב).
שְׁתֵּי עֲדָשִׁים – כמות קטנה (ביטוי שנהג בפי אנשי בבל), אך אשתו הבינה את הדברים כפשוטם.
סְאָה – כינוי כללי לכמות גדולה.
בּוֹצִינִי – בארמית בבלית הכוונה לירק מסוים אך בארמית ארצישראלית הכוונה לנרות.
בָּבָא – בארמית: פתח (אך האישה הבינה שכוונתו לחכם שזה שמו).
הַמָּקוֹם – הקב"ה.
*
צב מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: קוֹנָם שֶׁאִי אַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד שֶׁתַּרְאִי מוּם יָפֶה שֶׁבָּךְ לְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי. אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא רֹאשָׁהּ נָאֶה? אָמְרוּ לוֹ: סְגַלְגַּל. – שֶׁמָּא שְׂעָרָהּ נָאֶה? – דּוֹמֶה לַאֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן. – שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָאוֹת? – טְרוּטוֹת הֵן. – שֶׁמָּא אָזְנֶיהָ נָאוֹת? – כְּפוּלוֹת הֵן. – שֶׁמָּא חָטְמָהּ נָאֶה? – בָּלוּם הוּא. – שֶׁמָּא שִׂפְתוֹתֶיהָ נָאוֹת? – עָבוֹת הֵן. – שֶׁמָּא צַוָּארָה נָאֶה? – שָׁקוּט הוּא. – שֶׁמָּא כְּרֵסָהּ נָאָה? – צָבָה הִיא. – שֶׁמָּא רַגְלֶיהָ נָאוֹת? – רְחָבוֹת כְּשֶׁל אַוָּז. – שֶׁמָּא שְׁמָהּ נָאֶה? – לִכְלוּכִית שְׁמָהּ. אָמַר לָהֶם: יָפֶה קוֹרִין אוֹתָהּ לִכְלוּכִית, שֶׁהִיא מְלֻכְלֶכֶת בְּמוּמִים – וְהִתִּירוֹ (נדרים סו ע"ב).
קוֹנָם וגו' – לשון נדר, וכוונתו: לא תיהני מרכושי עד שתצביעי בפני ר' ישמעאל על דבר כלשהו (מום=מאום) נאה שיש בך.
סְגַלְגַּל – עגלגל.
אֲנִיצֵי – גבעולי.
טְרוּטוֹת – מעורפלות במראן ודולפות.
כְּפוּלוֹת – ארוכות שלא כרגיל.
בָּלוּם – סתום ונפוח.
שָׁקוּט – קצר ושקוע בין כתפיה.
צָבָה – נפוחה.
מְלֻכְלֶכֶת בְּמוּמִים – שמה יפה, מתאים והולם, כי הוא מעיד שהאישה אכן מרובת פגמים.
הִתִּירוֹ – התיר את הנדר.
*
צג מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת בְּצַיְדָּן, שֶׁשָּׁהֲתָה עֶשֶׂר שָׁנִים עִם בַּעֲלָהּ וְלֹא יָלְדָה. בָּאוּ אֵצֶל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְהָיוּ רוֹצִים לְהִתְפָּרֵשׁ זֶה מִזֶּה. אָמַר לָהֶם: חַיֵיכֶם, כְּשֵׁם שֶׁנִּזְדַּוַּגְתֶּם זֶה לָזֶה בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, כָּךְ אֵין אַתֶּם מִתְפָּרְשִׁים אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. הָלְכוּ בִּדְרָכָיו וְעָשׂוּ לְעַצְמָם יוֹם טוֹב, וְעָשׂוּ סְעוּדָה גְּדוֹלָה, וְשִׁכְּרַתּוּ יוֹתֵר מִדַּי. כֵּיוָן שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ עָלָיו אָמַר לָהּ: בִּתִּי, כָּל חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי בַּבַּיִת טְלִי אוֹתוֹ וּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ. מָה עָשְׂתָה הִיא? לְאַחַר שֶׁיָּשֵׁן רָמְזָה לַעֲבָדֶיהָ וּלְשִׁפְחוֹתֶיהָ וְאָמְרָה לָהֶם: שָׂאוּהוּ בַּמִּטָּה וּקְחוּ אוֹתוֹ וְהוֹלִיכוּהוּ לְבֵית אַבָּא. בַּחֲצִי הַלַּיְלָה נִנְעַר מִשְּׁנָתוֹ; כֵּיוָן שֶׁפָּג יֵינוֹ אָמַר לָהּ: בִּתִּי, הֵיכָן אֲנִי נָתוּן? אָמְרָה לוֹ: בְּבֵית אַבָּא. אָמַר לָהּ: מָה לִי לְבֵית אָבִיךְ? אָמְרָה לוֹ: וְלֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי בָּעֶרֶב: כָּל חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ בְּבֵיתִי טְלִי אוֹתוֹ וּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ? אֵין חֵפֶץ טוֹב לִי בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִמְּךָ. הָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְנִפְקְדוּ (שהש"ר א, ד).
צַיְדָּן – צידון (בלבנון) או בית צידא (בסביבות הכינרת).
לְהִתְפָּרֵשׁ – להתגרש (על פי ההלכה שצריך אדם לגרש את אשתו [או לשאת אישה נוספת] אם לא ילדה לו בעשר שנות נישואיהם).
חַיֵּיכֶם – לשון שבועה.
נִזְדַּוַּגְתֶּם – נעשיתם זוג, התחתנתם (בסעודה חגיגית).
הָלְכוּ בִּדְרָכָיו – שמעו לעצתו.
נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ – מחשבתו היתה צלולה.
טְלִי – קחי.
נִנְעַר – התעורר.
פָּג יֵינוֹ – התפכח משכרותו.
נִפְקְדוּ – זכו (בזכות התפילה) לצאצא.
*
צד אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: כָּל הַמְּגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה אֲפִלּוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה' בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם. וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה? עַל כִּי ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ” (מלאכי ב, יג-יד) (גיטין צ ע"ב).
אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה – את האישה הראשונה שנשא.
“וְזֹאת שֵׁנִית” וגו' – פסוק שנזכרים בו הן דמעה על מזבח והן בגידה באשת נעורים.
*
צה "וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה' בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה… כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (מלאכי ב, יג-טז) – אָמַר רַ' חַגַּי: בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה נִתְפַּחֲמוּ פְּנֵי הַנָּשִׁים מִן הַשֶּׁמֶשׁ וְהִנִּיחוּ אוֹתָן, וְהָלְכוּ לָהֶם וְנָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת, וְהָיוּ מַקִּיפוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּבוֹכוֹת. הוּא שֶׁמַּלְאָכִי אוֹמֵר: “וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ” – שְׁנִיָּה לְשִׁטִּים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי יְקַבֵּל מֵהֶם – “בְּכִי וַאֲנָקָה” – מִשֶּׁגָּזַלְתָּ וְחָמַסְתָּ וְנָטַלְתָּ יָפְיָהּ מִמֶּנָּה אַתָּה מְשַׁלְּחָהּ? (בר"ר יח, ה).
“וְזֹאת שֵׁנִית” וגו' – ראו בקטע הקודם.
מִן הַגּוֹלָה – מגולת בבל.
נִתְפַּחֲמוּ – השחירו, נתכערו.
הִנִּיחוּ אוֹתָן – הגברים עזבו את נשותיהם.
הָיוּ מַקִּיפוֹת – הנשים הזנוחות.
שְׁנִיָּה לְשִׁטִּים – עבירה זו היא עבירה שחוזרת על מה שהיה בשיטים (ראו במדבר פרק כה). מִי יְקַבֵּל וגו' – מי יקבל קורבנות מבעלים כאלה שאחראים לבכיין ולאנחותיהן של הנשים?
מִשֶׁגָּזַלְתָּ וגו' – פנייה אל הבעל הבוגד: לאחר שגזלת וניצלת את יופייה של אשתך אתה מגרשה?!
*
צו "כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח (מלאכי ב, טז) – רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם שָׂנֵאתָ – שַׁלַּח! רַ' יוֹחָנָן אוֹמֵר: שָׂנְאוּי הַמְּשַׁלֵּחַ (גיטין צ ע"ב).
“כִּי שָׂנֵא” וגו' – ראו בקטעים הקודמים.
אִם שָׂנֵאתָ וגו' – גרש את אשתך אם היא שנואה עליך.
שָׂנְאוּי הַמְּשַׁלֵחַ – יש לשנוא את מי שמגרש את אשתו.
*
צז בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָּהּ דְּבַר עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי מָצָא בָּהּ עֶרְוַת דָּבָר” (דברים כד, א); וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ הִקְדִּיחָה תַבְשִׁילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר”. רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו” (שם) (גיטין צ ע"א).
דְּבַר עֶרְוָה – עניין הקשור בחטא שעניינו מין (תוך הדגשת מילת “ערוות [דבר]”).
אֲפִלּוּ וגו' – מותר לגרש את האישה אפילו אם שרפה, קילקלה, את ארוחתו (תוך הדגשת מילת “דבר” במשמעות: כל דבר שהוא).
הֵימֶנָּה – ממנה.
*
צח הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת יְהוּדִית יוֹצֵאת שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה. וְאֵיזוֹהִי דַּת יְהוּדִית? יוֹצֵאת וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ וְטוֹוָה בַּשּׁוּק וּמְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַמְּקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו בְּפָנָיו. רַ' טַרְפוֹן אוֹמֵר: אַף הַקּוֹלָנִית. וְאֵיזוֹהִי קוֹלָנִית? לִכְשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וּשְׁכֵנֶיהָ שׁוֹמְעִים קוֹלָהּ (כתובות עב ע"א).
הָעוֹבֶרֶת וגו' – אישה שפוגעת בנוהגיו של עם ישראל תגורש בלא לקבל מה שהובטח לה בכתובתה.
יוֹצֵאת – לרשות הרבים.
טוֹוָה בַּשׁוּק – וכך חושפת באורח בלתי צנוע את זרועותיה (ראו בקטע הבא).
יוֹלְדָיו – הוריו (של בעלה).
*
צט שָׁנִינוּ, הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ דֵּעוֹת בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה כָּךְ יֵשׁ דֵּעוֹת בְּנָשִׁים. יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ כּוֹסוֹ וְזוֹרְקוֹ וְאֵינוֹ שׁוֹתֵהוּ. וְזוֹ הִיא מִדַּת פַּפּוֹס בֶּן יְהוּדָה, שֶׁהָיָה נוֹעֵל בִּפְנֵי אִשְׁתּוֹ וְיוֹצֵא; וְיֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ כּוֹסוֹ וְזוֹרְקוֹ וְשׁוֹתֵהוּ, וְזוֹ הִיא מִדַּת כָּל אָדָם, שֶׁמְּדַבֶּרֶת עִם אַחֶיהָ וּקְרוֹבֶיהָ וּמַנִּיחָהּ; וְיֶשׁ לְךָ אָדָם שֶׁזְּבוּב נוֹפֵל לְתוֹךְ תַּמְחוּי שֶׁלּוֹ – מוֹצְצוֹ וְאוֹכְלוֹ, זוֹ הִיא מִדַּת אָדָם רָע, שֶׁרוֹאֶה אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ וְטוֹוָה בַּשּׁוּק וּפְרוּמָה מִשְּׁנֵי צְדָדֶיהָ וְרוֹחֶצֶת בְּמָקוֹם שֶׁבְּנֵי אָדָם רוֹחֲצִין – זוֹ מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לְגָרְשָׁהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר… וְשִׁלְּחָה מִבֵּיתוֹ” (דברים כד, א).
“וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר” (שם שם ב) – הַכָּתוּב קְרָאוֹ “אַחֵר”,
לוֹמַר, שֶׁאֵין זֶה בֶּן זוּגוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן: זֶה הוֹצִיא רְשָׁעָה מִבֵּיתוֹ וְזֶה הִכְנִיס רְשָׁעָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. זָכָה הַשֵּׁנִי – מוֹצִיאָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת” (שם שם, ג), וְאִם לָאו – קוֹבַרְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן” (שם) – כְּדַי הוּא בְּמִיתָה שֶׁהִכְנִיסָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ (גיטין צ ע"א-ע"ב; תוספתא סוטה ה, ט).
דֵּעוֹת – מנהגים וגישות.
מִדַּת פַּפּוֹס – דרכו של פפוס (שקינא לאשתו באופן קיצוני).
נוֹעֵל – את הדלת.
כָּל אָדָם – מרבית בני האדם.
מַנִּיחָהּ – מרשה לה.
תַּמְחוּי – קערת מאכל.
יוֹצְאָה וגו' – ראו בקטע הקודם.
פְּרוּמָה – בגדה פתוח.
בְּנֵי אָדָם – גברים.
בֶּן זוּגוֹ – דומה לו (לבעל הראשון).
זָכָה – צבר זכויות.
מוֹצִיאָה – מגרש אותה.
כְּדַי הוּא בְּמִיתָה – מגיע לו למות.
*
ק אִשָּׁה רָעָה צָרַעַת לְבַעְלָהּ – מָה תַּקָּנָתוֹ? יְגָרְשֶׁנָּה וְיִתְרַפֵּא מִצָּרַעְתּוֹ (יבמות סג ע"ב).
מָה תַּקָּנָתוֹ? – כיצד יוכל לתקן את מצבו?
*
קא "נְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם" (איכה א, יד) – אָמַר רַב חִסְדָּא, אָמַר מָר עֻקְבָּא בַּר חִיָּא: זוֹ אִשָּׁה רָעָה וּכְתֻבָּתָהּ מְרֻבָּה (יבמות סג ע"ב).
“לֹא אוּכַל קוּם” – מישהו או משהו שאי אפשר לעמוד למולו.
כְּתֻבָּתָהּ מְרֻבָּה – וקשה עד מאוד לגרשה.
*
קב אָמַר רָבָא: אִשָּׁה רָעָה וּכְתֻבָּתָהּ מְרֻבָּה – צָרָתָהּ בְּצִדָּהּ, שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: בַּחֲבֶרְתָּהּ וְלֹא בְּקוֹץ (יבמות סג ע"ב).
צָרָתָהּ בְּצִדָּהּ – ראוי שהבעל יישא אישה נוספת (הקרויה “צרה”) לצד אשתו הרעה.
אוֹמְרִין הַבְּרִיוֹת – פתגם עממי: אישה נפגעת יותר מקנאה בצרתה מאשר מדקירת קוץ.
*
קג אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל אָדָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה כְּאִלּוּ חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “בֶּן אָדָם, הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה… וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב” (יחזקאל כד, טז-יח) וְכָתוּב: “הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי, גְּאוֹן עֻזְּכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם” (שם שם, כא).
אָמַר רַ' אֲלֶכְּסַנְדְּרַי: כָּל אָדָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ בְּיָמָיו עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ” (איוב יח, ו). רַ' יוֹסֵי בְּרַ' חֲנִינָא אָמַר: פְּסִיעוֹתָיו מִתְקַצְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “יֵצְרוּ צַעֲדֵי אוֹנוֹ” (שם שם, ז). רַ' אַבָּהוּ אוֹמֵר: עֲצָתוֹ נוֹפֶלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְתַשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ” (שם) (סנהדרין כב ע"א).
“מַחְמַד עֵינֶיךָ” – כינוי לאישה (להלן מופיע גם ככינוי למקדש).
“בְּאָהֳלוֹ” – בגלל אוהלו, היא האישה (המכונה גם בית).
פְּסִיעוֹתָיו מִתְקַצְרוֹת – צעדיו נעשים מהוססים ולא יציבים.
עֲצָתוֹ נוֹפֶלֶת – חוכמתו נפגעת.
*
קד אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: לַכֹּל יֵשׁ תְּמוּרָה חוּץ מֵאֵשֶׁת נְעוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס?” (ישעיה נד, ו). שָׁנָה לוֹ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּנוֹ: אֵין אָדָם מוֹצֵא קֹרַת רוּחַ אֶלָּא מֵאִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ” (משלי ה, יח). אָמַר לוֹ: כְּגוֹן מִי? אָמַר לוֹ: כְּגוֹן אִמְּךָ (סנהדרין כב ע"א).
תְּמוּרָה – תחליף.
שָׁנָה – לימד.
קֹרַת רוּחַ – הנאה ונחת.
*
קה שָׁנוּ, אֵין אִישׁ מֵת אֶלָּא לְאִשְׁתּוֹ וְאֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעֲלָהּ. אֵין אִישׁ מֵת אֶלָּא לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי” (רות א, ג), וְאֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעֲלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָן מֵתָה עָלַי רָחֵל” (בראשית מח, ז) (סנהדרין כב ע"ב).
אֵין וגו' – מותו של גבר הוא מכה אנושה יותר מכול לאשתו (וכן להפך).
*
קו כָּל הַנּוֹתֵן עֵינָיו בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁתָּמוּת וְיִירָשֶׁנָּה – לְסוֹף הִיא קוֹבַרְתּוֹ (אדר"נ, נו"א, ג).
נוֹתֵן עֵינָיו – מביט ומחכה.
*
קז אָמְרוּ בְשֵׁם רַב: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם” (דברים כח, לב)? – זוֹ אֵשֶׁת הָאָב (ברכות נו ע"א).
אֵשֶׁת הָאָב – אם חורגת, המכונה “עם אחר” (והיא המשעבדת את בניה של האישה המתה).
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות
אין עדיין קישוריות מאושרות