קח נָשִׁים – עַם בִּפְנֵי עַצְמָן הֵן (שבת סב ע"א).
עַם – מהות נפרדת (מן הגברים) ובעלת ייחוד משלה.
*
קט "וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע" (בראשית ב, כב) – ר' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי אָמַר: הִתְבּוֹנֵן מֵהֵיכָן לִבְרֹאתָהּ, אָמַר: לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָרֹאשׁ – שֶׁלֹּא תְהֵא מְיַקֶּרֶת רֹאשָׁהּ; וְלֹא מִן הָעַיִן – שֶׁלֹּא תְּהֵא סַקְרָנִית; וְלֹא מִן הָאֹזֶן – שֶׁלֹּא תְּהֵא צַיְּתָנִית; וְלֹא מִן הַצַוָּאר – שֶׁלֹּא תְּהֵא גַּבְהָנִית; וְלֹא מִן הַפֶּה – שֶׁלֹּא תְּהֵא פַּטְפְּטָנִית; וְלֹא מִן הַלֵּב – שֶׁלֹּא תְּהֵא קַנְאֲתָנִית; וְלֹא מִן הַיָּד – שֶׁלֹּא תְּהֵא מַשְׁמְשָׁנִית; וְלֹא מִן הָרֶגֶל – שֶׁלֹּא תְּהֵא פַּרְסָנִית; אֶלָּא מִן הַצֵּלָע, מִמָּקוֹם שֶׁהוּא צָנוּעַ בָּאָדָם; וְעַל כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר שֶׁהָיָה בּוֹרֵא בָּהּ, הָיָה אוֹמֵר לָהּ: תְּהִי אִשָּׁה צְנוּעָה, אִשָּׁה צְנוּעָה! – וְאַף עַל פִּי כֵן – “וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתָם” (משלי א, כה), שֶׁכֻּלָּן יֵשׁ בָּהּ (בר"ר יח, ב; דב"ר ו, יא; תנחומא וישב, ו).
הִתְבּוֹנֵן – דורש “וייבן” מלשון בדיקה מדוקדקת.
מֵהֵיכָן – מאיזה איבר בגוף האדם.
מְיַקֶּרֶת רֹאשָׁה – זוקפת ראשה כביטוי של גאווה.
סַקְרָנִית – מביטה לכל מקום.
צַיְתָנִית – מצותתת לשיחות לא לה.
גַּבְהָנִית – מגביהה ראשה בגאווה.
קַנְאֲתָּנִית – קנאית, שהלב הוא משכן הרגשות.
מַשְׁמְשָׁנִית – לוקחת את אשר לא שייך לה.
פַּרְסָנִית – מרבה לצאת מביתה וללכת למקומות שונים.
“וַתִּפְרְעוּ” וגו' – לא קיבלתן (הנשים) את הוראתי.
שֶׁכֻּלָן יֵשׁ בָּהּ – כל החסרונות המנויים למעלה מצויים באישה.
*
קי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַרְבַּע מִדּוֹת נֶאֶמְרוּ בַּנָּשִׁים: גַּרְגְּרַנִיּוֹת, צַיְּתָנִיּוֹת, עַצְלָנִיּוֹת וְקַנְאָנִיּוֹת. רַ' יְהוּדָה בְּרַ' נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אַף אוֹסְטָטָנִיּוֹת וְדַבְּרָנִיּוֹת. רַ' לֵוִי אוֹמֵר: אַף גַּנָּבִיּוֹת וְיוֹצְאָנִיּוֹת (בר"ר מה, ה).
מִדּוֹת – תכונות. צַיְתָנִיּוֹת, קַנְאָנִיּוֹת – ראו בקטע הקודם.
אוֹסְטָטָנִיּוֹת – רגזניות ונרגנות. יוֹצְאָנִיּוֹת – הולכות ללא צורך ברשות הרבים.
*
קיא שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַ' דּוֹסְתַּאי בְּרַ' יַנָּאי: מִפְּנֵי מָה אִישׁ מְחַזֵּר עַל אִשָּׁה וְאֵין אִשָּׁה מְחַזֶּרֶת עַל אִישׁ? – מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה, מִי מְחַזֵּר עַל מִי? בַּעַל אֲבֵדָה מְחַזֵּר עַל אֲבֵדָתוֹ.
– מִפְּנֵי מָה הָאִישׁ מְקַבֵּל פִּיּוּס וְאֵין אִשָּׁה מְקַבֶּלֶת פִּיּוּס? – זֶה מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרָא וְזוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאת.
– מִפְּנֵי מָה אִשָּׁה קוֹלָהּ עָרֵב וְאֵין אִישׁ קוֹלוֹ עָרֵב? – זֶה מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרָא וְזוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאת (נידה לא ע"ב).
מְחַזֵּר וגו' – סובב והולך לחפש לו אישה.
אֲבֵדָה – היא הצלע (שנלקחה מהגבר והוא מחפשה).
בַּעַל אֲבֵדָה – האדם המאבד.
מְקַבֵּל פִּיּוּס – נוח להתפייס.
מָקוֹם שֶׁנִּבְרָא – הקרקע (הרכה) לעומת הצלע (שהיא עצם קשה).
עָרֵב – נעים וצלול (כצליל המופק ממכה על עצם).
*
קיב שָׁאֲלוּ אֶת רַ' יְהוֹשֻׁעַ: מִפְּנֵי מָה הָאִישׁ יוֹצֵא פָּנָיו לְמַטָּה וְהָאִשָּׁה יוֹצֵאת פָּנֶיהָ לְמַעְלָה? אָמַר לָהֶם: הָאִישׁ מַבִּיט לִמְקוֹם בְּרִיָּתוֹ וְהָאִשָּׁה מַבֶּטֶת לִמְקוֹם בְּרִיָּתָהּ.
– וּמִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה צְרִיכָה לְהִתְבַּשֵּׂם וְאֵין הָאִישׁ צָרִיךְ לְהִתְבַּשֵּׂם? אָמַר לָהֶם: אָדָם נִבְרָא מֵאֲדָמָה וְהָאֲדָמָה אֵינָה מַסְרַחַת לְעוֹלָם, וְחַוָּה נִבְרֵאת מֵעֶצֶם. מָשָׁל: אִם תַּנִּיחַ בָּשָׂר שְׁלוֹשָׁה יָמִים בְּלֹא מֶלַח מִיָּד הוּא מַסְרִיחַ.
– מִפְּנֵי מָה הָאִישׁ נוֹחַ לְהִתְפַּתּוֹת וְאֵין הָאִשָּׁה נוֹחָה לְהִתְפַּתּוֹת? אָמַר לָהֶם: אָדָם נִבְרָא מֵאֲדָמָה, וְכֵיוָן שֶׁאַתָּה נוֹתֵן עָלֶיהָ טִפָּה שֶׁל מַיִם מִיָּד הִיא נִשְׁרֵית; וְחַוָּה נִבְרֵאת מֵעֶצֶם, וַאֲפִלּוּ אַתָּה שׁוֹרֶה אוֹתוֹ כַּמָּה יָמִים בַּמַּיִם אֵינוֹ נִשְׁרֶה.
– וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ תּוֹבֵעַ בָּאִשָּׁה וְאֵין הָאִשָּׁה תּוֹבַעַת בָּאִישׁ? מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁאָבַד אֲבֵדָה, הוּא מְבַקֵּשׁ אֲבֵדָתוֹ וְאֲבֵדָתוֹ אֵינָהּ מְבַקַּשְׁתּוֹ.
– וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ יוֹצֵא רֹאשׁוֹ מְגֻלֶּה וְהָאִשָּׁה רֹאשָׁהּ מְכֻסֶּה? אָמַר לָהֶם: לְאֶחָד שֶׁעָבַר עֲבֵרָה וְהוּא מִתְבַּיֵּשׁ מִבְּנֵי אָדָם, לְפִיכָךְ יוֹצֵאת וְרֹאשָׁהּ מְכֻסֶּה.
– וּמִפְּנֵי מָה הֵן מְהַלְּכוֹת אֵצֶל הַמֵּת תְּחִלָּה? אָמַר לָהֶם: עַל יְדֵי שֶׁגָּרְמוּ מִיתָה לָעוֹלָם, לְפִיכָךְ הֵן מְהַלְּכוֹת אֵצֶל הַמֵּת תְּחִלָּה (בר"ר יז, ח).
יוֹצֵא פָּנָיו לְמַטָה – יוצא מרחם אמו כשראשו מופנה כלפי האדמה.
פָּנֶיהָ לְמַעְלָה – לכיוון גוף האם.
מְקוֹם בְּרִיָּתוֹ – המקום שממנו נברא (האדמה [והאישה מן הצלע]).
מָשָׁל – דוגמה, מקרה דומה.
לְהִתְפַּתּוֹת – להתפייס ולשנות את דעתו (וראו בקטע הקודם).
נִשְׁרַית – נמסה, מתרככת.
תּוֹבֵעַ בָּאִשָּׁה – משדל אותה (להינשא לו [וראו בקטע הקודם]).
יוֹצֵא – לרשות הרבים.
לְאֶחָד – משל לאחד.
רֹאשָׁהּ מְכֻסֶּה – בשל העבירה שבאכילת פרי עץ הדעת.
הֵן מְהַלְּכוֹת – הנשים המספידות. גָּרְמוּ מִיתָה לָעוֹלָם – הביאו את המוות (בעקבות אכילת פרי עץ הדעת).
*
קיג הָאִשָּׁה תּוֹבַעַת בַּלֵּב וְהָאִישׁ תּוֹבֵעַ בַּפֶּה – וְזוֹ הִיא מִדָּה טוֹבָה בַּנָּשִׁים (עירובין ק ע"ב).
תּוֹבַעַת בַּלֵּב – מצניעה בקרבה את רצונה (לקיום יחסי אישות).
תּוֹבֵעַ בַּפֶּה – דורש בלשון מפורשת.
מִדָּה – תכונה.
*
קיד עֲשָׂרָה קַבִּין שִׂיחָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ נָשִׁים, וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ (קידושין מט ע"ב).
קַבִּין – חלקים, מידות.
נָטְלוּ – לקחו.
*
קטו הַנָּשִׁים מְבַקְּשׁוֹת לִהְיוֹת יוֹדְעוֹת הַכֹּל (ילק"ש לאסתר, תתרמט).
מְבַקְּשׁוֹת – רוצות.
*
קטז אִשָּׁה חֲשׁוּדָה לְגַלּוֹת אֶת הַקְּדֵרָה שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, לֵידַע מָה הִיא מְבַשֶּׁלֶת (טהרות ז, ט).
חֲשׁוּדָה וגו' – יש לחשוד בה שהיא עשויה להסיר את המכסה מעל סיר של חברתה.
*
קיז מַרְבֶּה נָשִׁים מַרְבֶּה כְּשָׁפִים (אבות ב, ז).
*
קיח הַכְּשֵׁרָה שֶׁבַּנָּשִׁים – בַּעֲלַת כְּשָׁפִים (סופרים טו, ז).
הַכְּשֵׁרָה – אפילו הטובה והמעולה.
*
קיט אֵין חָכְמָה לְאִשָּׁה אֶלָּא בְּפֶלֶךְ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ” (שמות לה, כה) (יומא סו ע"ב).
פֶּלֶךְ – כלי לטוויית חוטים.
*
קכ נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה עֲלֵיהֶן (שבת לג ע"ב).
דַּעְתָּן קַלָּה – פזיזות.
*
קכא הַנָּשִׁים אֵינָן בְּנוֹת הוֹרָאָה וְאֵין לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶן (במ"ר י, ה).
בְּנוֹת הוֹרָאָה – בעלות יכולת להורות הלכה.
*
קכב רוֹצָה אִשָּׁה שֶׁתְּהֵא בְּבָתִּים מְצֻיָּרִים וּבְגָדִים מְצֻיָּרִים מִלֶּאֱכֹל עֲגָלִים מְפֻטָּמִים (אסת"ר ג, י).
מְצֻיָּרִים – מקושטים.
מִלֶּאֱכֹל – מאשר לאכול.
*
קכג "מְאַהֲבַי נֹתְנֵַי… וְשִׁקּוּיָי" (הושע ב, ז) – דְּבָרִים שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עֲלֵיהֶם. וּמָה הֵם? תַּכְשִׁיטִים (כתובות סה ע"א).
*
קכד עוֹשָׂה אִשָּׁה תַּכְשִׁיטֶיהָ בְּמוֹעֵד.
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵלּוּ הֵם תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים: כּוֹחֶלֶת וּפוֹקֶסֶת וּמַעֲבִירָה סָרָק עַל פָּנֶיהָ.
אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַב חִסְדָּא הָיְתָה מִתְקַשֶּׁטֶת בִּפְנֵי כַלָּתָהּ. יָשַׁב רַב הוּנָא בַר חִנָּנָא לִפְנֵי רַב חִסְדָּא וְאָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא יַלְדָּה, אֲבָל זְקֵנָה לֹא. אָמַר לוֹ: הָאֱלֹהִים, אֲפִלּוּ אִמְּךָ וַאֲפִלּוּ אִמָּהּ שֶׁל אִמְּךָ, וַאֲפִלּוּ עוֹמֶדֶת עַל קִבְרָהּ; שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: בַּת שִׁשִּׁים כְּבַת שֵׁשׁ – לְקוֹל הַתֹּף הִיא רָצָה (מועד קטן ט ע"ב).
עוֹשָׂה וגו' – אישה רשאית להתקשט ולהתאפר בחג.
כּוֹחֶלֶת – צובעת פוך סביב עיניה.
פּוֹקֶסֶת – קולעת את שערה.
סָרָק – צבע שמאדים את הפנים.
בִּפְנֵי כַּלָּתָהּ – בנוכחות כלתה (כדי ללמדה מה מותר לעשות).
לא שָׁנוּ אֶלָּא יַלְדָּה – חכמים דיברו רק על נשים צעירות שהן רשאיות להתאפר.
הָאֱלוֹהִים – לשון שבועה.
עוֹמֶדֶת עַל קִבְרָהּ – קרובה למות.
אוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת וגו' – פתגם עממי שפירושו: אישה, בין צעירה בין זקנה, משתוקקת תמיד לשמוע קול זמרה וליהנות מתענוגות החיים (כולל התקשטות ואיפור).
*
קכה "יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן" (ישעיה ג, טז) – שֶׁהָיוּ מִזְדַּקְפוֹת כִּרְמָחִים וּמְהַלְּכוֹת בְּגַסּוּת הָרוּחַ; "וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן" (שם) – כְּשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן לוֹבֶשֶׁת תַּכְשִׁיטֶיהָ הָיְתָה מַטָּה מִכָּאן לְכָאן אֶת גְּרוֹנָהּ בִּשְׁבִיל לְהַרְאוֹת אֶת תַּכְשִׁיטֶיהָ; “וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם” (שם) – רַ' מָנִי דְּקֵיסָרִין אָמַר: שֶׁהָיוּ מְסַקְּרוֹת אֶת עֵינֵיהֶן בְּסִקְרָא וּמְרַמְּזוֹת, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: בִּקְלוֹרִית אֲדֻמָּה; “הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה” (שם) – שֶׁהָיוּ מְהַלְּכוֹת עָקֵב בְּצַד גּוּדָל, וּכְשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲרֻכָּה הָיְתָה מְבִיאָה שְׁתֵּי קְצָרוֹת, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן, כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה טֶפַח עַל גַּבֵּיהֶן. וּכְשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן קְצָרָה הָיְתָה מְבִיאָה שְׁתֵּי קְצָרוֹת וְהָיְתָה נוֹתֶנֶת בְּרַגְלֶיהָ קַרְקוּסִין עָבִים, כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה אֲרֻכָּה; “וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה” (שם) – רַ' אַבָּא בַר כָּהֲנָא אָמַר: שֶׁהָיְתָה צָרָה צוּרַת דְּרָקוֹן בְּמִנְעָלֶיהָ, רַ' יִצְחָק אָמַר: שֶׁהָיוּ מְטִילוֹת מוֹר וַאֲפַרְסְמוֹן בְּמִנְעֲלֵיהֶן וּמְהַלְּכוֹת בְּשׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְכֵיוָן שֶׁמַּגִּיעוֹת אֵצֶל בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל, בּוֹעֲטוֹת בַּקַּרְקַע וּמַתִּיזוֹת עֲלֵיהֶם וּמַכְנִיסוֹת בָּהֶם יֵצֶר הָרָע כְּאֶרֶס שֶׁל עַכְנָא. וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לִישַׁעְיָה: מָה אֵלּוּ עוֹשׂוֹת כָּאן? יָקוּמוּ וְיִגְלוּ מִכָּאן. וְהָיָה יְשַׁעְיָה אוֹמֵר לָהֶן: עֲשׂוּ תְשׁוּבָה עַד שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עֲלֵיכֶן שׂוֹנְאִים. אָמְרוּ: אִם יָבוֹאוּ שׂוֹנְאִים עָלֵינוּ, מָה הֵם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לָנוּ? דֻּכָּס רוֹאֶה אוֹתִי וְנוֹטְלֵנִי, אִפַּרְכוֹס רוֹאֶה אוֹתִי וְנוֹטְלֵנִי, אִסְטְרָטֵיגוֹס רוֹאֶה אוֹתִי וּמוֹשִׁיבֵנִי עִמּוֹ בְּקָרוֹן (ויק"ר טז, א; איכ"ר ד, ח; שבת סב ע"ב).
“בְּנוֹת צִיּוֹן” – בתקופת החורבן.
מִזְדַּקְפוֹת כִּרְמָחִים – הולכות בגוף זקוף, כחניתות.
מַטָּה – מסובבת.
מְסַקְּרוֹת… בְּסִקְרָא – צובעות בצבע כחול.
מְרַמְּזוֹת – קורצות.
קְלוֹרִית – סוג צבע.
גּוּדָל – הבוהן שברגל (והיא הליכה בצעדים קטנים בדרך של גאווה).
טֶפַח עַל גַּבֵּיהֶן – גבוהה מהן (וטפח היא יחידת מידה).
קַרְקוּסִין – נעליים שסולייתן עבה.
צָרָה וגו' – מציירת דמות נחש (ביוונית: עכס)
על נעליה כדי למשוך את תשומת לב הגברים.
מְטִילוֹת מוֹר וַאֲפַרְסְמוֹן – שמות בשמים יקרים.
עַכְנָא – נחש (בארמית).
עַד שֶׁלֹא יָבוֹאוּ – לפני שיבואו.
דֻּכָּס, אִפַּרְכוֹס, אִסְטְרָטֵיגוֹס – דרגות שונות בממשל ובצבא הרומי.
נוֹטְלַנִי – לוקח אותי.
קָרוֹן – מרכבה.
*
קכו שָׁנָה רַ' חִיָּא: אֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְיֹפִי; אֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים. וְשָׁנָה רַ' חִיָּא: אֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְתַכְשִׁיטֵי אִשָּׁה (כתובות נט ע"ב).
אֵין אִשָּׁה וגו' – יש לקחת אישה בעיקר בשל יופייה.
לְבָנִים – להולדת ילדים.
לְתַכְשִׁיטֵי אִשָּׁה – והתכשיטים מגלים את יופייה של האישה.
*
קכז שָׁנָה רַ' חִיָּא: הָרוֹצֶה שֶׁיְּעַדֵּן אֶת אִשְׁתּוֹ – יַלְבִּישֶׁנָּה כְּלֵי פִשְׁתָּן; הָרוֹצֶה שֶׁיַּלְבִּין אֶת בִּתּוֹ – יַאֲכִילֶנָּה אֶפְרוֹחִים וְיַשְׁקֶנָּה חָלָב סָמוּךְ לְפִרְקָהּ (כתובות נט ע"ב).
יְעַדֵּן – יקנה לה הופעה עדינה.
יַלְבִּין – את צבע עורה.
פִּרְקָה – בגרותה.
*
קכח רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: רוֹצָה אִשָּׁה בְּקַב וְתִפְלוּת מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת (סוטה כ ע"א).
רוֹצָה וגו' – חיי עוני (וקב היא כמות קטנה) שיש בצדם חיי אישות משמחים עדיפים בעיני האישה מחיי עושר ופרישות.
*
קכט שְׁתֵּי נָשִׁים בַּבַּיִת – מְרִיבָה בַּבַּיִת (תנחומא כי תצא, א).
*
קל אֵין אִשָּׁה מִתְקַנֵּאת אֶלָּא בְּיֶרֶךְ חֲבֵרְתָּהּ (מגילה יג ע"א).
חֲבֵרְתָּהּ – אישה אחרת.
*
קלא "וַיְהִי בְּבוֹאָהּ… לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר" (יהושע טו, יח) – מַהוּ “וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר”? אָמַר רָבָא, אָמַר רַ' יִצְחָק: אָמְרָה לוֹ: מָה חֲמוֹר זֶה כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ מַאֲכָל בַּאֲבוּסוֹ מִיָּד צוֹעֵק, כָּךְ אִשָּׁה כֵּיוָן שֶׁאֵין לָהּ תְּבוּאָה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ מִיָּד צוֹעֶקֶת (תמורה טז ע"א).
“וַיְהִי בְּבוֹאָה” – בעכסה בת כלב המדובר.
אֲבוּסוֹ – הכלי שהוא אוכל ממנו.
*
קלב כָּתוּב “קֶמַח” (בראשית יח, ו) וְכָתוּב “סֹלֶת” (שם) – אָמַר רַ' יִצְחָק: מִכָּאן שֶׁהָאִשָּׁה צָרָה עֵינֶיהָ בְּאוֹרְחִים יוֹתֵר מִן הָאִישׁ (בבא מציעא פז ע"א).
“קֶמַח”, “סֹלֶת” – שתי המילים נדרשות כמלמדות כי אברהם ביקש משרה להכין עוגות קמח, אך הדגיש שיש להכינן מקמח משובח (סולת).
צָרָה עֵינָהּ – נוהגת בקמצנות.
*
קלג "וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא" (מלכים ב ד, ט) –
אָמַר רַ' יוֹסֵי בְרַ' חֲנִינָא: מִכָּאן שֶׁהָאִשָּׁה מַכֶּרֶת בְּאוֹרְחִים יוֹתֵר מִן הָאִישׁ.
“קָדוֹשׁ הוּא” – מֵהֵיכָן יָדְעָה? – שֶׁלֹּא רָאֲתָה זְבוּב עוֹבֵר עַל שֻׁלְחָנוֹ (ברכות י ע"ב).
“אִישׁ אֱלֹהִים” – אלישע.
מַכֶּרֶת – עומדת על טיבם.
זְבוּב עוֹבֵר – כשם שאומרים חכמים גם לגבי המקדש (אבות ה, ב).
*
קלד “וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע” (בראשית ב, כב) – מְלַמֵּד שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּינָה יְתֵרָה בָּאִשָּׁה יוֹתֵר מִבָּאִישׁ (נידה מה ע"ב).
בִּינָה יְתֵרָה – דורש את תיבת “וייבן” מלשון בינה, חוכמה מעשית.
*
קלה דַּרְכָּן שֶׁל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לֹא קוֹלָנִיּוֹת וְלֹא רֶגֶל רָמָה וְלֹא פְּרוּצוֹת בִּשְׂחוֹק (במ"ר ט, יב).
רֶגֶל רָמָה – הליכה בצעדים גאוותניים.
פְּרוּצוֹת בִּשְׂחוֹק – קלות ראש המרבות להתלוצץ.
*
קלו "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ" (תהלים קכח, ג) – אָמַר רַ' פִּינְחָס הַכּוֹהֵן בַּר חַמָּא: בִּזְמַן שֶׁהִיא צְנוּעָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת, כְּשֵׁם שֶׁמִּזְבֵּחַ מְכַפֵּר כָּךְ הִיא מְכַפֶּרֶת עַל בֵּיתָהּ (תנחומא וישלח, ו).
מִזְבֵּחַ – שגם לגביו נאמרה מילת “ירך” (ויקרא א, יא).
*
קלז אָמַר רַב נַחֲמָן: לֹא נָאָה יְהִירוּת לְנָשִׁים. שְׁתֵּי נָשִׁים יְהִירוֹת הָיוּ וּשְׁמוֹתֵיהֶן רָעִים: אַחַת שְׁמָהּ זִבּוּרְתָא (דְּבוֹרָה) וְאַחַת שְׁמָהּ כַּרְכּוּשְׁתָּא (חֻלְדָּה); בְּזִבּוּרְתָא נֶאֱמַר: “וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק” (שופטים ד, ו) – וְאִלּוּ הִיא לֹא הָלְכָה אֶצְלוֹ; וּבְכַרְכּוּשְׁתָּא נֶאֱמַר: “אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי” (מלכים ב כב, טו) – וְלֹא אָמְרָה: “אִמְרוּ לַמֶּלֶךְ” (מגילה יד ע"ב).
יְהִירוּת – גאווה.
שְׁמוֹתֵיהֶן רָעִים – תרגום שמותיהן לארמית חושף שמות שצלילם שלילי.
“אִמְרוּ לָאִישׁ” – ולא כיבדה את המלך בתוארו.
*
קלח דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לִהְיוֹת יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וְדַרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לִהְיוֹת יוֹצֵא לַשּׁוּק וְלָמֵד בִּינָה מִבְּנֵי אָדָם (בר"ר יח, א).
*
קלט אֵין דֶּרֶךְ הָאִשָּׁה לִהְיוֹת יוֹשֶׁבֶת בְּטֵלָה (ירושלמי כתובות ה, ו).
*
קמ הָאִשָּׁה – עִם הַשִּׂיחָה פֶּלֶךְ (מגילה יד ע"ב).
הָאִשָּׁה וגו' – פתגם עממי (במקורו ארמי) על האישה הטווה בפלך ומדברת בו זמנית, היינו עושה מעשה אחד וכבר מתכננת את המעשה הבא.
*
קמא אֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לַחֲזֹר עַל בָּתֵּי דִּינִים (גיטין מא ע"ב).
לַחֲזֹר – להסתובב ולהופיע שוב ושוב.
*
קמב אֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לַחֲזֹר עַל הַפְּתָחִים (כתובות סז ע"א).
לַחֲזֹר עַל הַפְּתָחִים – להסתובב בפתחי בתים כדי לקבץ נדבות ותרומות.
*
קמג הַנָּשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת הֵן (מגילה יד ע"ב).
*
קמד יוֹתֵר מִשֶּׁהָאִישׁ רוֹצֶה לִשָּׂא, אִשָּׁה רוֹצָה לְהִנָּשֵׂא (יבמות קיג ע"א).
לִשָּׂא – לשאת אישה.
*
קמה טוֹב לֵישֵׁב בִּשְׁנַיִם מִלֵּישֵׁב אַלְמָנָה (יבמות קיח ע"ב).
טוֹב וגו' – פתגם (בארמית) המלמד כי נישואין עדיפים בכל מקרה ממצב של אלמנות.
*
קמו אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אוֹנְיָא מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַב: אִשָּׁה גֹּלֶם הִיא, וְאֵינָה כּוֹרֶתֶת בְּרִית אֶלָּא לְמִי שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּלִי, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ” (ישעיה נד, ה) (סנהדרין כב ע"ב).
גֹּלֶם – כלי בשלבי הכנתו, לפני שניתנה לו צורתו הסופית.
בְּרִית – הנישואין.
עֲשָׂאָהּ כְּלִי – הביאה לידי גמר (על ידי שנשא אותה לאישה).
*
קמז "וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ" (רות א, ט) – מִכָּאן שֶׁאֵין לְאִשָּׁה קֹרַת רוּחַ אֶלָּא בְּבֵית בַּעְלָהּ (רו"ר ב, טו).
קֹרַת רוּחַ – מנוחת נפש, שלווה.
*
קמח "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ" (בראשית ג, טז) – מַעֲשֵׂה בְּאִשָּׁה מִשֶּׁל בֵּית טִבְרִינוֹס שֶׁהָיְתָה נְשׂוּאָה לְלִסְטִים וְהָיָה בַּעְלָהּ מְצַעֲרָהּ. שָׁמְעוּ חֲכָמִים וּבָאוּ אֶצְלָהּ לְהוֹכִיחָהּ. הוֹצִיאָה לִפְנֵיהֶם מְנוֹרָה שֶׁל זָהָב וְנֵר שֶׁל חֶרֶס עַל גַּבָּהּ (בר"ר כ, ז).
מִשֶּׁל בֵּית טִבְרִינוֹס – בת למשפחה מיוחסת ועשירה.
לִסְטִים – שודד.
לְהוֹכִיחָהּ – לנזוף בה על שהיא נשואה לשודד.
מְנוֹרָה וגו' – רמז שהאישה (המסומלת במנורה) כפופה לבעלה (המסומל בנר פשוט).
*
קמט שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה יוֹלֶדֶת מְבִיאָה קָרְבָּן? אָמַר לָהֶם: בְּשָׁעָה שֶׁהִיא כּוֹרַעַת לֵילֵד קוֹפֶצֶת וְנִשְׁבַּעַת שֶׁלֹּא תִּזָּקֵק לְבַעְלָהּ, לְפִיכָךְ אָמְרָה תּוֹרָה תָּבִיא קָרְבָּן.
“וְאֶל אִישֶׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ” (בראשית ג, טז) – בְּשָׁעָה שֶׁאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר הִיא אוֹמֶרֶת: עוֹד אֵינִי נִזְקֶקֶת לְבַעֲלִי מֵעַתָּה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהּ: תָּשׁוּבִי לִתְשׁוּקָתֵךְ – תָּשׁוּבִי לִתְשׁוּקַת אִישֵׁךְ (נידה לא ע"ב; בר"ר כ, ז).
יוֹלֶדֶת מְבִיאָה קָרְבָּן – ויקרא יב, ו.
שֶׁלֹא תִּזָּקֵק לְבַעֲלָהּ – לא תמשיך לקיים עמו יחסי אישות (כדי שלא תצטרך לסבול שוב את ייסורי הלידה).
תָּבִיא קָרְבָּן – לכפר על כך שבסופו של דבר אינה מקיימת את שבועתה.
יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר – מצויה על כיסא הלידה.
תְּשׁוּקַת אִישֵׁךְ – להשתוקק לבעלך.
*
קנ הָאִשָּׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעֲלָהּ בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ (יבמות סב ע"ב).
*
קנא מִי שֶׁבַּעֲלָהּ גּוּץ, בֵּין הַשָּׂרוֹת הִיא שָׂמָה אֶת כִּסְאָהּ.
מִי שֶׁבַּעֲלָהּ מְנַפֵּץ צֶמֶר, תִּקְרָא לוֹ לָשֶׁבֶת עִמָּהּ בַּפֶּתַח (יבמות קיח ע"ב).
אִם בַּעֲלָהּ וגו' – שני פתגמים (בארמית) על חשיבות הנישואים בעיני הנשים: גם אם הבעל אינו מרשים בהופעתו, אשתו רואה עצמה כראויה לשבת בין נשים חשובות; וגם אם הבעל עוסק במלאכה בזויה, תזמין אותו האישה לשבת עמה בגאווה ברשות הרבים.
*
קנב הוּא בִּדְלוּעִים וְאִשְׁתּוֹ בְּקִשּׁוּאִים (מגילה יב ע"א-ע"ב).
הוּא וגו' – כמעשה הבעל כן מעשה האישה (וההקשר בתלמוד: בגידה בבן הזוג).
*
קנג חֲזָקָה, אֵין אִשָּׁה מְעִזָּה פָּנֶיהָ בִּפְנֵי בַּעֲלָהּ (יבמות קטז ע"א).
חֲזָקָה – דבר ברור ומוסכם.
מְעִזָּה פָּנֶיהָ – מתחצפת.
*
קנד אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ דוֹמָה (בכורות לה ע"ב).
אִשְׁתּוֹ וגו' – האישה נחשבת חלק מבעלה.
*
קנה אֵשֶׁת חָבֵר הֲרֵי הִיא כְּחָבֵר (עבודה זרה לט ע"א).
חָבֵר – תלמיד חכמים שמקפיד על ענייני טומאה וטוהרה (ואשתו מן הסתם עושה כמוהו).
*
קנו אֵשֶׁת לִסְטִים כְּלִסְטִים (ירושלמי כתובות ב, ט).
לִסְטִים – שודד (וראו בקטע הקודם).
*
קנז מָה שֶׁקָּנְתָה אִשָּׁה קָנָה בַּעֲלָהּ (גיטין עז ע"ב).
קָנְתָה – רכשה (בעבודתה, כירושה ועוד).
*
קנח דְּבֵי רַ' אֱלִיעֶזֶר שָׁנוּ: “וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם” (שמות כא, א) – הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לְאִישׁ לְכָל דִּינִין שֶׁבַּתּוֹרָה.
דְּבֵי רַב יִשְׁמָעֵל שָׁנוּ: “אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת” (במדבר ה, ו) – הִשְׁוָה אִשָּׁה לְאִישׁ לְכָל עֳנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה (בבא קמא טו ע"א).
דְּבֵי רַ' אֱלִיעֶזֶר – חכמים מבית ר' אליעזר.
“לִפְנֵיהֶם” – צורת רבים, לפני גברים ונשים גם יחד.
דִּינִין – הדינים שבין אדם לחברו.
עֳנָשִׁין – העונשים על עבירות וחטאים.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות
אין עדיין קישוריות מאושרות