קנט "מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ" (איוב לה, יא) – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אִלְמָלֵי לֹא נִתְּנָה תוֹרָה הָיִינוּ לְמֵדִים צְנִיעוּת מֵחָתוּל, וְגֵזֶל מִנְּמָלָה, וַעֲרָיוֹת מִיּוֹנָה, וְדֶרֶך אֶרֶץ מִתַּרְנְגוֹל, שֶׁמְּפַיֵּס וְאַחַר כָּךְ בּוֹעֵל.

בַּמֶּה מְפַיְּסָהּ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּךְ אוֹמֵר לָהּ: אֶקַּח לָךְ מְעִיל, שֶׁיְּהֵא מַגִּיעַ לָךְ עַד כְּרָעַיִךְ; אַחַר כָּךְ אוֹמֵר לָהּ: תִּשָּׁמֵט כַּרְבָּלְתִּי אִם יֵשׁ לִי וְאֵינִי לוֹקֵחַ לָךְ (עירובין ק ע"ב).


“מַלְּפֵנוּ” – מלמד אותנו.

צְנִיעוּת מֵחָתוּל – שאינו עושה צרכיו בפני אחרים.

גֵּזֶל מִנְּמָלָה – שאינה גוזלת מחברותיה.

עֲרָיוֹת מִיּוֹנָה – השומרת אמונים לבן זוגה.

דֶּרֶךְ אֶרֶץ – התנהגות ראויה בתחום המיני.

מְפַיֵּס – מפתה.

אֶקַּח לָךְ מְעִיל וגו' – שהוא מוריד כנפיו לארץ וכאילו אומר לתרנגולת: אתן לך בגד כזה היורד עד ברכייך.

אַחַר כָּךְ – לאחר המעשה.

תִּשָּׁמֵט וגו' – הוא מוריד ראשו לארץ וכאילו אומר לה: אאבד את הכרבולת שבראשי אם יש לי כסף ואיני קונה לך את הבגד.

*


קס "וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו" (במדבר כד, ב) – מָה רָאָה? רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵי אָהֳלֵיהֶם מְכֻוָּנִים זֶה לָזֶה; אָמַר: רְאוּיִם הַלָּלוּ, שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶם שְׁכִינָה (בבא בתרא ס ע"א).


אֵין פִּתְחֵי אָהֳלֵיהֶם וכו' – מתוך צניעות.

*


קסא אָמַר רַב הוּנָא: יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵם וְאֵין מְשַׁמְּשִׁים מִטּוֹתֵיהֶם בַּיּוֹם (נידה יז ע"א).


מְשַׁמְּשִׁים מִטּוֹתֵיהֶם – מקיימים יחסי אישות.

*


קסב אָמַר רַ' בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת, אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: כָּל הַמְּקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ הוֹוִים לוֹ בָּנִים זְכָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים” (ויקרא יא, מד), וְסָמוּךְ לוֹ: “אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר” (שם יב, ב) (שבועות יח ע"ב).


תַּשְׁמִישׁ – קיום יחסי אישות.

הוֹוִים – יהיו.

וְסָמוּךְ לוֹ – פסוק הנמצא בהקשר קרוב.

*


קסג אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם אַנְשֵׁי שַׁחַץ הָיוּ. אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: בַּמֶּה סָעַדְתָּ הַיּוֹם, בְּפַת עֲמִילָה אוֹ בְּפַת שֶׁאֵינָה עֲמִילָה, בְּיַיִן גֻּרְדָּלִי אוֹ בְּיַיִן חַרְדָּלִי, בְּמֵסַב רָחָב אוֹ בְּמֵסַב קָצָר, בְּחָבֵר טוֹב אוֹ בְּחָבֵר רַע?

אָמַר רַב חִסְדָּא: וְכֻלָּן לִזְנוּת (שבת סב ע"ב–סג ע"א).


שַׁחַץ – מנבלים פיהם בסיפור על מעשי זנות.

פַּת עֲמִילָה – שלָשו אותה היטב.

גֻּרְדָּלִי – לבן.

חַרְדָּלִי – שחור.

מֵסַב – מיטה.

וְכֻלָּן לִזְנוּת – כל השאלות הללו עסקו בענייני זנות: אישה לבנה או שחורה, שמנה או רזה וכן הלאה.

*


קסד שָׁאֲלוּ אֶת אִמָּא שָׁלוֹם: מִפְּנֵי מָה בָּנַיִךְ יְפֵיפִים בְּיוֹתֵר? אָמְרָה לָהֶן: אֵינוֹ מְסַפֵּר עִמִּי לֹא בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה וְלֹא בְּסוֹף הַלַּיְלָה, אֶלָּא בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה; וּכְשֶׁהוּא מְסַפֵּר מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח וְדוֹמֶה עָלָיו כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד. וְאָמַרְתִּי לוֹ: מָה טַעַם? וְאָמַר לִי: כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן אֶת עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת – וְנִמְצְאוּ בָּנָיו בָּאִים לִידֵי מַמְזֵרוּת (נדרים כ ע"א-ע"ב).


אִמָּא שָׁלוֹם – שם אשתו של ר' אליעזר בן הורקנוס.

מְסַפֵּר – לשון נקייה ליחסי אישות.

מְגַלֶּה טֶפַח – מגלה מידה קטנה (של כמה סנטימטרים) מגופה המכוסה של אשתו.

כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד – עושה את המעשה כאילו בעל כורחו.

מָה טַעַם? – מדוע (רק בחצות הלילה)? בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת – כי בשאר שעות הלילה נשמע קולן של נשים הסובבות בחוץ.

וְנִמְצְאוּ בָּנָיו וגו' – ילדים שנולדים לאדם החושב על אישה אחרת בשעת יחסי האישות, הם פגומים, כביכול, כממזרים.

*


קסה אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל מָה שֶׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ עוֹשֶׂה. מָשָׁל לְבָשָׂר הַבָּא מִבֵּית הַטַּבָּח, רָצָה לְאָכְלוֹ בְּמֶלַח – אוֹכְלוֹ, צְלִי – אוֹכְלוֹ, שָׁלוּק – אוֹכְלוֹ; וְכֵן דָּג הַבָּא מִבֵּית הַצַּיָּד (נדרים כ ע"ב).


רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת – בעת קיום יחסי מין.

הַטַבָּח – הקצב.

שָׁלוּק – מבושל במים.

הַצַיָּד – דייג.

*


קסו לֹא תְבַשֵּׁל בִּקְדֵרָה שֶׁבִּשֵּׁל בָּהּ חֲבֵרְךָ. מָה הִיא? גְּרוּשָׁה בְּחַיֵּי בַּעֲלָהּ, שֶׁאָמַר מַר: גָּרוּשׁ שֶׁנָּשָׂא גְּרוּשָׁה – אַרְבַּע דֵּעוֹת בַּמִּטָּה (פסחים קיב ע"א).


קְדֵרָה – סיר (ובישול הוא לשון נקייה ליחסים עם אישה).

גְּרוּשָׁה בְּחַיֵּי בַּעֲלָהּ – אישה הנישאת לאדם אחר בעוד בעלה הראשון בחיים.

מָר – חכם.

אַרְבַּע דֵּעוֹת – פרט לזוג הנשוי נמצאים עמהם לכאורה גם בני זוגם הקודמים, שעליהם הם חושבים.

*


קסז "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר טו, לט) – מִכָּאן אָמַר רַבִּי: אַל יִשְׁתֶּה אָדָם בְּכוֹס זֶה וְיִתֵּן עֵינָיו בְּכוֹס אַחֵר (נדרים כ ע"ב).


מִכָּאן – מפסוק זה (המדבר בהליכה אחר העיניים).

רַבִּי – יהודה הנשיא.

אַל יִשְׁתֶּה וגו' – לשון נקייה ליחסי אישות (וראו בקטע הקודם).

כּוֹס אַחֵר – אישה אחרת.

*


קסח יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר: אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ – קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנּוֹם (אבות א, ה).


בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ – בנוגע לאשתו של אדם אמורים הדברים.

*


קסט רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ מַרְגִּילִים אֶת הָאָדָם לְעֶרְוָה (אבות ג, יג).


שְׂחוֹק – התלוצצות פרועה.

מַרְגִּילִים וגו' – מטים את האדם לכיוון של התנהגות מינית פרוצה.

*


קע אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֲחוֹרֵי אֲרִי וְלֹא אֲחוֹרֵי אִשָּׁה.

אָמַר רַב נַחֲמָן: מָנוֹחַ עַם הָאָרֶץ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ” (שופטים יג, יא) (ברכות סא ע"א).


אֲחוֹרֵי אֲרִי וגו' – מוטב ללכת אחרי אריה ולא אחרי אישה (שההליכה אחריה מעוררת את היצר).

עַם הָאָרֶץ – שלא ידע כלל זה.

*


קעא אָמַר שְׁמוּאֵל: קוֹל בְּאִשָּׁה עֶרְוָה.

אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: שֵׂעָר בְּאִשָּׁה עֶרְוָה (ברכות כד ע"א).


קוֹל בְּאִשָּׁה וגו' – קול זמרה ושיער מגולה של אישה נחשבים חלק גוף שאסור להביט בו (ובמקור הכוונה לשעה שאדם קורא קריאת שמע).

*


קעב אַמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לֹא תֹּאמַר שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא בְּגוּפוֹ נִקְרָא נוֹאֵף. נוֹאֵף בְּעֵינָיו נִקְרָא נוֹאֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעֵין נֹאֵף” (ויק"ר כג, יב).


לֹא תֹּאמַר וגו' – אל תחשוב שרק מי שנואף במעשיו קרוי נואף.

*


קעג אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: בִּזְמַן שֶׁהָאִשָּׁה מִתְיַחֶדֶת עִם בַּעְלָהּ וְהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת עִמּוֹ, וְלִבָּהּ לְאִישׁ אַחֵר שֶׁרָאֲתָה בַּדָּרֶךְ – אֵין לְךָ נִאוּף גָּדוֹל מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָאִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת תַּחַת אִישָׁהּ תִּקַּח אֶת זָרִים” (יחזקאל טז, לב) – וְכִי יֵשׁ אִשָּׁה שֶׁמְּנָאֶפֶת תַּחַת אִישָׁהּ? אֶלָּא זוֹ הִיא שֶׁפָּגְעָה בְּאִישׁ אַחֵר וְנָתְנָה עֵינֶיהָ בּוֹ, וְהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת עִם בַּעְלָהּ וְלִבָּהּ עָלָיו (במ"ר ט לד; תנחומא נשא, ז).


מְשַׁמֶּשֶׁת – מקיימת יחסי אישות.

פָּגְעָה – פגשה.

*


קעד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַמַּרְצֶה מָעוֹת לְאִשָּׁה מִיָּדוֹ לְיָדָהּ כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ – אֲפִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּמשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָע” (משלי יא, כא) – לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנּוֹם (ברכות סא ע"א).


הַמַּרְצֶה מָעוֹת – סופר מטבעות ונותן.

*


קעה "וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר" (במדבר כה, ג) – רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְמַסְמֵר לִפְרשׁ מִן הַדֶּלֶת בְּלֹא עֵץ, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְיִשְׂרָאֵל לִפְרשׁ מִן הַפְּעוֹר בְּלֹא נְפָשׁוֹת (ספרי במדבר, קלא).


“לְבַעַל פְּעוֹר” – אל מדייני, שבני ישראל חטאו בזנות כשעבדו לו (במדבר כה).

לִפְרשׁ – להתנתק.

בְּלֹא עֵץ – מבלי לגרום לאובדן חלק מועט מן הדלת.

נְפָשׁוֹת – בני אדם (שהומתו בשל החטא).

*


קעו אָמַר רַ' שִׂמְלַאי: בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא זְנוּת אַתָּה מוֹצֵא אַנְדְּרוֹלוֹמוּסְיָא בָּאָה לָעוֹלָם וְהוֹרֶגֶת טוֹבִים וְרָעִים. רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמָר: עַל הַכֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ חוּץ מִן הַזְּנוּת (ירושלמי סוטה א, ה; בר"ר כו, ה).


אַנְדְּרוֹלוֹמוּסְיָא – מהומה, מגפה.

מַאֲרִיךְ אַפּוֹ – סבלן, אינו ממהר להעניש.

*


קעז אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּאִשָּׁה אַחַת וְהֶעֱלָה לִבּוֹ טִינָא. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ לָרוֹפְאִים. אָמְרוּ: אֵין לוֹ תַקָּנָה עַד שֶׁתִּבָּעֵל לוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים: יָמוּת – וְאַל תִּבָּעֵל לוֹ.

– תַּעֲמֹד לְפָנָיו עֲרֻמָּה.

– יָמוּת וְאַל תַּעֲמֹד לְפָנָיו עֲרֻמָּה.

– תְּסַפֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר.

– יָמוּת וְאַל תְּסַפֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר.

כָּל כָּךְ לָמָּה? רַב פַּפָּא אָמַר: מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. רַב אַחָא בְּנוֹ שֶׁל רַב אִיקָא אָמַר: כְּדֵי שֶׁלֹא יְהוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל פְּרוּצוֹת בַּעֲרָיוֹת (סנהדרין עה ע"א).


אִשָּׁה אַחַת – אשת איש אחר.

טִינָא – חשק עז (המסכן את הלב).

אֵין לוֹ וגו' – אפשר לרפא אותו רק אם ישכב עם אותה האישה.

תְּסַפֵּר – תדבר (מבלי שיראנה).

כָּל כָּךְ לָמָּה? – מדוע החמרה שכזו?

פְּגַם מִשְׁפָּחָה – הבושה שתיגרם למשפחתה (של האישה).

פְּרוּצוֹת בַּעֲרָיוֹת – מתנהגות בחוסר צניעות בוטה.

*


קעח אֵין אֶפִּיטְרוֹפּוֹס לַעֲרָיוֹת (כתובות יג ע"ב).


אֵין אֶפִּיטְרוֹפוֹס וגו' – אין ממונה ומפקח על יצר הרע (ואין אפוא אדם המוגן מפניו).

*


קעט שָׁנוּ, אֲפִלּוּ חָסִיד שֶׁבַּחֲסִידִים אֵין מְמַנִּין אוֹתוֹ אֶפִּיטְרוֹפּוֹס עַל עֲרָיוֹת (ירושלמי כתובות א, ח).


אֵין מְמַנִּין וגו' – אין ממנים אותו אחראי במקום שיש חשש לחטא בתחום המיני.

*


קפ אָמַר רַב אִידִי: אִשָּׁה כְּלֵי זֵינָהּ עָלֶיהָ (יבמות קטו ע"א).


כְּלֵי זֵינָהּ וגו' – גופה ואיבריה הם הנשק המגן עליה.


קפא שָׁנוּ, אִשָּׁה חֵמֶת מָלֵא צֹאָה וּפִיהָ מָלֵא דָם – וְהַכֹּל רָצִין אַחֲרֶיהָ (שבת קנב ע"א).


חֵמֶת – כלי לאגירת נוזלים.

פִּיהָ – פתח החמת.

הַכֹּל – הגברים כולם.

*


קפב "וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ" (בראשית ד, כה) – נִתּוֹסַף לוֹ תַּאֲוָה עַל תַּאֲוָתוֹ. לְשֶׁעָבַר – אִם לֹא הָיָה רוֹאֶה לֹא הָיָה מִתְאַוֶּה, עַכְשָׁו – בֵּין רוֹאֶה וּבֵין שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה הוּא מִתְאַוֶּה (בר"ר כג, ה).


לְשֶׁעָבַר – עד שגדלה תאוותו לאשתו (דבר שנלמד ממילת “עוד”).

לֹא הָיָה רוֹאֶה – את אשתו.

*


קפג אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵיבָר קָטָן יֶשׁ לוֹ לְאָדָם – מַרְעִיבוֹ שָׂבֵעַ, מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב (סוכה נב ע"ב).


אֵיבָר וגו' – ככל שאדם מרבה בקיום יחסי מין (“משביעו”) כך גדלה תאוותו להם (“רעב”), ולהפך.

*


קפד אָמַר רַ' יִצְחָק: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִטְּלָה טַעַם בִּיאָה וְנִתְּנָה לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם” (משלי ט, יז) (סנהדרין עה ע"א).


נִטְּלָה טַעַם בִּיאָה – נעלמה (מאנשים ישרי דרך) ההנאה המלאה מקיום יחסים (המשולים למים וללחם [וראו בקטע הבא]).

*


קפה מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁנִּזְדַּקֵּק לָהּ אָדָם אֶחָד, וְאָמְרָה לוֹ לְאֵיזֶה מָקוֹם תֵּלֵךְ. מָה עָשְׂתָה הָאִשָּׁה? הָלְכָה וְאָמְרָה לְאִשְׁתּוֹ. וְהָלְכָה אִשְׁתּוֹ לְאוֹתוֹ מָקוֹם וְנִזְקַק לָהּ. אַחַר כָּךְ תּוֹהֶה בּוֹ וּבִקֵּשׁ לָמוּת. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: מִפִּתְּךָ אָכַלְתָּ וּבְכוֹסְךָ שָׁתִיתָ, אֶלָּא מִי גָּרַם לְךָ, שֶׁאַתָּה גַּס רוּחַ – הֱוֵי שָׁוֶה לִבְנֵי אָדָם! (במ"ר ט, ג).


נִזְדַּקֵּק לָהּ – שידל אותה לקיים עמו יחסי מין.

תֵּלֵךְ – כדי לפגוש בו.

וְנִזְקַק לָהּ – לאשתו.

תּוֹהֶה בּוֹ –התחרט.

מִפִּתְךָ וגו' – לשון נקייה לקיום יחסים עם אישה.

הֱוֵי שָׁוֶה וגו' – התנהג כפי שמתנהגים בני אדם (שדי להם בנשותיהם).

*


קפו "וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ" (במדבר ה, יד) – שָׁנוּ דְּבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: אֵין אָדָם מְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ. מַהִי רוּחַ? חֲכָמִים אוֹמְרִים: רוּח טֻמְאָה; רַב אָשֵׁי אוֹמֵר: רוּחַ טָהֳרָה.

וּמִסְתַּבֵּר כְּמִי שֶׁאוֹמֵר רוּחַ טָהֳרָה, שֶׁשָּׁנִינוּ: “וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ” – רְשׁוּת, דִּבְרֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל; רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: חוֹבָה. הָא לָמַדְנוּ שֶׁהוּא רוּחַ טָהֳרָה, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר רוּחַ טֻמְאָה, וְכִי רְשׁוּת יֶשׁ לוֹ לְאָדָם אוֹ חוֹבָה לְהַכְנִיס רוּחַ טֻמְאָה בְּעַצְמוֹ? (סוטה ג ע"א; במ"ר ט, יב).


“וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ” – חשד בה שבגדה בו.

דְּבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל – חכמים מבית ר' ישמעאל.

מַהִי רוּחַ? – איזו רוח?

טֻמְאָה, טָהֳרָה – מניע שלילי (כגון הרצון לפגוע באישה) או חיובי (כגון ההתרחקות מן החטא והדומה לו).

רְשׁוּת – ואין הבעל חייב, אם אינו רוצה, להעמידה במבחן הסוטה (וראו בקטע הבא).

בְּעַצְמוֹ – לתוך מחשבתו.

*


קפז הָיוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וּמְאַיְּמִין עָלֶיהָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּאַיְּמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, וְאוֹמְרִין לָהּ: בִּתִּי, הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה, הַרְבֵּה שְׁכֵנִים הָרָעִים עוֹשִׂים, הַרְבֵּה קְדָמוּךְ וְנִשְׁטְפוּ – עֲשִׂי לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם. וְאוֹמְרִין לְפָנֶיהָ דִּבְרֵי אַגָּדָה, מַעֲשִׂים שֶׁאֵרְעוּ בַּכְּתוּבִים הָרִאשׁוֹנִים, וְאוֹמְרִין לְפָנֶיהָ דְּבָרִים, שֶׁאֵינָהּ כְּדַאי לְשָׁמְעָם הִיא וְכָל מִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ.

כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּאַיְּמִין עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה כָּךְ מְאַיְּמִין עָלֶיהָ שֶׁתִּשְׁתֶּה; אוֹמְרִים לָהּ: בִּתִּי, אִם בָּרוּר לָךְ הַדָּבָר שֶׁטְּהוֹרָה אַתְּ, עִמְדִי עַל בָּרְיֵךְ וּשְׁתִי, לְפִי שֶׁאֵין מַיִם הַמָּרִים דּוֹמִים אֶלָּא לְסַם יָבֵשׁ שֶׁמֻּנָּח עַל בָּשָׂר חַי, אִם יֶשׁ שָׁם מַכָּה – מְחַלְחֵל וְיוֹרֵד, אֵין שָׁם מַכָּה – אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם.

אִם אָמְרָה: טְמֵאָה אֲנִי – שׁוֹבֶרֶת כְּתֻבָּתָהּ וְיוֹצֵאת; וְאִם אָמְרָה: טְהוֹרָה אֲנִי – מַעֲלִין אוֹתָהּ לְשַׁעַר מִזְרָח שֶׁעַל פֶּתַח שַׁעַר נִיקָנוֹר, שֶׁשָּׁם מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת, וְכוֹהֵן אוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ. אִם נִקְרְעוּ – נִקְרְעוּ, וְאִם נִפְרְמוּ – נִפְרְמוּ, עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבָּהּ וְסוֹתֵר אֶת שְׂעָרָהּ. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה לִבָּהּ נָאֶה לֹא הָיָה מְגַלֵּהוּ וְאִם הָיָה שְׂעָרָהּ נָאֶה לֹא הָיָה סוֹתְרוֹ, מִשּׁוּם פִּרְחֵי כְּהֻנָּה. הָיְתָה מְכֻסָּה בִּלְבָנִים – מְכַסָּהּ בִּשְׁחֹרִים, אִם הָיוּ שְׁחֹרִים נָאִים לָהּ – מַפְשִׁיטִין אוֹתָהּ וּמַלְבִּישִׁין אוֹתָהּ בְּגָדִים מְכֹעָרִים; הָיוּ עָלֶיהָ כְּלֵי זָהָב וְקַטְלָאוֹת, נְזָמִים וְטַבָּעוֹת – מְסַלְּקִין מִמֶּנָּה כְּדֵי לְנַוְּלָהּ. רַ' יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אָמַר: אֵין מְנַוְּלִין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִמָּה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. סָדִין שֶׁל בּוּץ הָיָה פּוֹרֵס בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם, כּוֹהֵן פּוֹנֶה לַאֲחוֹרֶיהָ וּפוֹרְעָהּ, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת פְּרִיעָה. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי וְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ, וְכָל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּא לִרְאוֹת, חוּץ מֵעֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהֶם. וְכָל הַנָּשִׁים מֻתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה” (יחזקאל כג, מח).


מַעֲלִין אוֹתָהּ – את הסוטה (האישה שבעלה חשד בה שבגדה בו).

מְאַיְּמִין עָלֶיהָ – בדברים (כדי שתודה אם חטאה).

עֵדֵי נְפָשׁוֹת – עדים במשפט שייתכן שיצא בו דין מוות על הנאשם.

הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה – היין גורם לעוונות רבים.

יַלְדוּת – גיל הנעורים.

קְדָמוּךְ וְנִשְׁטְפוּ – חטאו (בעבר) וסולקו מן העולם.

עֲשִׂי לִשְׁמוֹ וגו' – לכבוד שמו של הקב"ה (הנכתב על מגילה שטובלים במים, והסוטה שותה אותם כדי לבחון אם חטאה אם לאו [ראו במדבר פרק ה]).

מַעֲשִׂים שֶׁאֵרְעוּ – כגון סיפור ראובן ובלהה או יהודה ותמר (שהודו במעשיהם).

אֵינָהּ כְּדַאי – לא ראוי היה לה.

עִמְדִי עַל בָּרְיֵךְ – המשיכי לאחוז בטענתך שטהורה את.

סַם – אבקה.

מְחַלְחֵל – נספג (הסם בפצע).

שׁוֹבֶרֶת כְּתֻבָּתָהּ וְיוֹצֵאת – מאשרת בכתב (“שובר”) שכתובתה מבוטלת (ולאחר מכן היא מגורשת).

שַׁעַר נִיקָנוֹר – משערי המקדש.

לִבָּהּ – חזהּ.

סוֹתֵר – פורע.

מִשּׁוּם פִּרְחֵי כְּהֻנָּה – שלא יתעורר יצרם של צעירי הכוהנים.

קַטְלָאוֹת – שרשראות.

לְנַוְּלָהּ – לכערה.

בּוּץ – סוג בד.

פּוֹרְעָהּ – מפזר את שערה.

חֶבֶל מִצְרִי – עשוי נצרים של דקל.

לִבָּהּ גַּס בָּהֶם – רגילה לראותם (ולא תתבייש בפניהם ולכן גם לא תודה בחטאה).


הָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ בְּתוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנָהּ עַל יָדֶיהָ כְּדֵי לְיַגְּעָהּ. וְהָיָה מֵבִיא פְּיָלִי שָׁל חֶרֶס חֲדָשָׁה וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֲצִי לֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר. נִכְנַס לְהֵיכָל וּפָנָה לִימִינוֹ, וּמָקוֹם הָיָה שָׁם אַמָּה עַל אַמָּה, וְטַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ וְטַבַּעַת הָיְתָה קְבוּעָה בָּהּ, כְּשֶׁהוּא מַגְבִּיהָהּ נוֹטֵל עָפָר מִתַּחְתֶּיהָ וְנוֹתֵן, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

בָּא לוֹ לִכְתֹּב אֶת הַמְּגִלָּה, נִכְנַס לוֹ לְאוּלָם, וְטַבְלָא שֶׁל זָהָב הָיְתָה קְבוּעָה בְּכָתְלוֹ שֶׁל הֵיכָל, וְהִיא נִרְאֵית מִבָּאוּלָם. הֵימֶנָּה רוֹאֶה וְכוֹתֵב, לֹא חָסֵר וְלֹא יָתֵר, וְאֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא בִּדְיוֹ – כְּתָב שֶׁיָּכוֹל לְהִמָּחוֹת. יוֹצֵא וְעוֹמֵד בְּצַד סוֹטָה וְקוֹרֵא וְדוֹרֵשׁ וּמַשְׁמִיעַ בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁשּׁוֹמַעַת, שֶׁתְּהֵא יוֹדַעַת עַל מָה הָיְתָה שׁוֹתָה.

עַד שֶׁלֹּא נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה, אָמְרָה: אֵינִי שׁוֹתָה – מְגִלָּתָהּ נִגְנֶזֶת וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדֶּשֶׁן; נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה וְאָמְרָה: טְמֵאָה אָנִי – הַמַּיִם נִשְׁפָּכִים וּמִנְחָתָהּ מִתְפַּזֶּרֶת עַל הַדֶּשֶׁן; נִמְחֲקָה הַמְּגִלָּה וְאָמְרָה: אֵינִי שׁוֹתָה – מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּצְבָת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ פּוֹתְחִין אֶת פִּיהָ. אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וְהִיא מִתְמַלֵּאת גִּידִין; וְהֵם אוֹמְרִים: הוֹצִיאוּהָ, שֶׁלֹּא תְטַמֵּא אֶת הָעֲזָרָה (סוטה פרקים א-ג; תוספתא סוטה פרקים א-ג; ספרי במדבר יא-יב).


מִנְחָתָהּ – קורבנה (במדבר ה, טו).

כְּפִיפָה מִצְרִית – סל.

לְיַגְּעָהּ – לעייף אותה (ולעודד אותה להודות אם אכן חטאה).

פְּיָלִי – כוס.

לֹג – מידת נפח, כחצי ליטר.

אַמָּה – כחצי מטר.

טַבְלָא – לוח.

מְגִלָּה – נוסח הקללות (במדבר ה, כג) שהכוהן מעתיק על קלף מלוח זהב שקבוע בהיכל.

מִבָּאוּלָם – מחוץ לאולם.

הֵימֶנָּה – ממנה.

לְהִמָּחוֹת – להימחק (במים).

וְקוֹרֵא וגו' – את פרשת סוטה (במדבר ה).

לָשׁוֹן – שפה.

עַד שֶׁלֹּא וגו' – אם לפני שהוטבל הקלף במים.

הַדֶּשֶׁן – מקום הגחלים על המזבח.

מְעַרְעֲרִין – יוצקים לתוך גרונה.

מוֹרִיקוֹת – נעשות צהובות.

מִתְמַלֵּאת גִידִין – בשרה מתנפח וגידיה בולטים.

*


קפח מָצִינוּ בְסוֹטָה, שֶׁבְּמִדָּה שֶׁמָּדְדָה בָּהּ מָדְדוּ לָהּ: הִיא עָמְדָה עַל פֶּתַח בֵּיתָהּ לֵרָאוֹת לוֹ, לְפִיכָךְ כּוֹהֵן מַעֲמִידָהּ עַל שַׁעַר נִיקָנוֹר וּמַרְאֶה קְלוֹנָהּ לַכֹּל; הִיא פָּרְסָה לוֹ סוּדָרִים נָאִים עַל רֹאשָׁהּ, לְפִיכָךְ כּוֹהֵן נוֹטֵל כִּפָּה מֵעַל רֹאשָׁהּ וּמַנִּיחָהּ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ; הִיא קִשְּׁטָה לוֹ פָּנֶיהָ, לְפִיכָךְ פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת; הִיא כָּחֲלָה לוֹ עֵינֶיהָ, לְפִיכָךְ עֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת; הִיא קָלְעָה לוֹ אֶת שְׂעָרָהּ, לְפִיכָךְ כּוֹהֵן סוֹתֵר אֶת שְׂעָרָהּ; הִיא הֶרְאֲתָה לוֹ בְּאֶצְבַּע, לְפִיכָךְ צִפָּרְנֶיהָ נוֹשְׁרוֹת; הִיא חָגְרָה לוֹ בְּצִלְצוּל, לְפִיכָךְ כּוֹהֵן מֵבִיא חֶבֶל הַמִּצְרִי וְקוֹשְׁרוֹ לָהּ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ; הִיא פָּשְׁטָה לוֹ אֶת יְרֵכָהּ, לְפִיכָךְ יְרֵכָהּ נוֹפֶלֶת; הִיא קִבְּלַתּוּ עַל כְּרֵסָהּ, לְפִיכָךְ בִּטְנָהּ צָבָה; הִיא הֶאֱכִילַתּוּ מַעֲדַנֵּי עוֹלָם, לְפִיכָךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה; הִיא הִשְׁקַתּוּ יַיִן מְשֻׁבָּח בְּכוֹסוֹת מְשֻׁבָּחִים, לְפִיכָךְ כּוֹהֵן מַשְׁקָהּ מַיִם הַמָּרִים בְּמַקֵּדָה שֶׁל חֶרֶס; הִיא עָשְׂתָה בַּסֵּתֶר, הַמָּקוֹם פִּרְסְמָהּ בְּגָלוּי (סוטה ח ע"ב–ט ע"א).


מָצִינוּ וגו' – מצאנו, נתברר לנו בעניין האישה הסוטה.

בְּמִדָּה וגו' – מה שקורה לסוטה תואם את חטאה (וראו פירוט בקטע הקודם).

לֵרָאוֹת לו – להתגלות לפני האדם (שעמו חטאה).

קְלוֹנָה – חרפתה, ביזיונה.

סוּדָרִים – בגדים.

כִּפָּה – כיסוי ראש.

מוֹרִיקוֹת – מצהיבות.

כָּחֲלָה – צבעה.

סוֹתֵר – פורע.

הֶרְאֲתָה לוֹ בְּאֶצְבַּע – רמזה לו באצבעה (לבוא).

צִלְצוּל – חגורה דקה.

חֶבֶל הַמִּצְרִי – ראו בקטע הקודם (חלק ראשון).

יְרֵכָהּ, כְּרֵסָהּ – חלקי גופה שבהם חטאה.

צָבָה – מתנפחת.

מַאֲכַל בְּהֵמָה – מנחת שעורים (במדבר ה, טו).

מַיִם הַמָּרִים – הם המים שבהם נטבלה מגילת הקלף שעליה נכתבו הקללות.

מַקֵּדָה – כלי.

הַמָּקוֹם – הקב"ה.

*


קפט אָמְרוּ: מַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי אֲחָיוֹת שֶׁהָיוּ דוֹמוֹת זוֹ לְזוֹ וְהָיְתָה אַחַת נְשׂוּאָה בְּעִיר אַחַת וְאַחַת נְשׂוּאָה בְּעִיר אַחֶרֶת. בִּקֵּשׁ בַּעֲלָהּ שֶׁל אַחַת מֵהֶן לְקַנְאוֹת לָהּ וּלְהַשְׁקוֹתָהּ מַיִם הַמָּרִים בִּירוּשָׁלַיִם. הָלְכָה לְאוֹתָהּ עִיר שֶׁהָיְתָה אֲחוֹתָהּ נְשׂוּאָה שָׁם. אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָהּ: מָה רָאִית לָבוֹא לְכָאן? אָמְרָה לָהּ: בַּעֲלִי רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹת אוֹתִי מַיִם הַמָּרִים וַאֲנִי טְמֵאָה. אָמְרָה לָהּ אֲחוֹתָהּ: אֲנִי הוֹלֶכֶת תַּחְתַּיִךְ וְשׁוֹתָה. אָמְרָה לָהּ: לְכִי וַעֲשִׂי כֵּן. מָה עָשְׂתָה? לָבְשָׁה בִּגְדֵי אֲחוֹתָהּ וְהָלְכָה תַּחְתֶּיהָ וְשָׁתְתָה מַיִם הַמָּרִים וְנִמְצֵאת טְהוֹרָה. חָזְרָה לְבֵית אֲחוֹתָהּ; יָצְאָה אֲחוֹתָהּ שֶׁזָּנְתָה לִקְרָאתָהּ, חִבְּקוּ וְנָשְׁקוּ זוֹ לְזוֹ. כֵּיוָן שֶׁנָּשְׁקוּ זוֹ לְזוֹ, הֵרִיחָה בַּמַּיִם הַמָּרִים – וּמִיָּד מֵתָה (במ"ר ט, ט; תנחומא נשוא, י).


לְקַנְּאוֹת וגו' – לומר שהוא חושד באשתו שבגדה בו, ולהביאה למקדש כדי לעמוד במבחן הסוטה (וראו בקטעים הקודמים).

מָה רָאִית – מדוע.

*


קצ אִשָּׁה אַחַת בָּאָה אֵצֶל רַבִּי, אָמְרָה לוֹ: נֶאֱנַסְתִּי. אָמַר לָהּ: וְלֹא עָרַב לָךְ? אָמְרָה לוֹ: וְאִם יִטְבֹּל אָדָם אֶצְבָּעוֹ וְיִתְּנֶנָּה לְתוֹךְ פִּיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁמָּא אֵינוֹ רַע לְךָ, וּבְסוֹף אֵינוֹ עָרֵב לְךָ? וְקִבְּלָהּ (במ"ר ט, י).


רַבִּי – יהודה הנשיא.

וְלֹא עָרַב לָךְ? – האם לא נהנית? (ואין זה אפוא אונס והאישה אסורה לשוב לבעלה.) יִטְבּל אָדָם אֶצְבָּעוֹ – בדבש (או כדומה).

רַע לְךָ – נחשב (תחילה) כדבר נורא.

קִבְּלָהּ – התיר לה לחזור לבעלה כדין אנוסה.

*


קצא "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" (קהלת א, טו) – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא: גּוֹנֵב אָדָם – אֶפְשָׁר שֶׁיַּחֲזִיר גְּנֵבָתוֹ וִיתַקֵּן. גּוֹזֵל אָדָם – אֶפְשָׁר שֶׁיַּחֲזִיר גְּזֵלוֹ וִיתַקֵּן. אֵי זֶה הוּא “מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן”? זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר (חגיגה ט ע"ב).


“מְעֻוָּת” – דבר מה שקולקל.

עֶרְוָה – אישה שאסורה עליו (כגון אחותו או אשת איש אחר).

*


קצב "וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף" (איוב כד, טו) – הַנּוֹאֵף הַזֶּה יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר: אֵימָתַי נֶשֶׁף בָּא? אֵימָתַי עֶרֶב בָּא? “לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן” (שם) – לֹא עַיִן שֶׁל מַטָּה וְלֹא עַיִן שֶׁל מַעְלָה; “וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים” (שם) – וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיּוֹשֵׁב בְּסִתְרוֹ שֶׁל עוֹלָם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צָר כָּל קְטוֹרִין שֶׁלּוֹ בִּדְמוּתוֹ, בִּשְׁבִיל לְפַרְסְמוֹ.

אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לְתַלְמִידוֹ שֶׁל יוֹצֵר, שֶׁגָּנַב בֵּיצַת יוֹצְרִים וְעָמַד רַבּוֹ עַל גְּנֵבָתוֹ. מָה עָשָׂה? עָמַד וַעֲשָׂאוֹ כְּלִי וּתְלָאוֹ בְּפָנָיו. וְכָל כָּךְ לָמָּה? לְהוֹדִיעַ שֶׁעָמַד רַבּוֹ עַל גְּנֵבָתוֹ.

רַ' יְהוּדָה בְּרַ' סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' לֵוִי בֶּן פַּרְטָא אָמַר: כָּתוּב “צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי” (דברים לב, יח) – הִתַּשְׁתֶּם כּוֹחוֹ שֶׁל יוֹצֵר. מָשָׁל לְצַיָּר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְצָר אִיקוֹנִין שֶׁל מֶלֶךְ; מִשֶּׁהוּא גּוֹמְרָהּ – בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: נִתְחַלֵּף הַמֶּלֶךְ. מִיָּד תַּשּׁוּ יָדָיו שֶׁל יוֹצֵר, אָמַר: שֶׁל מִי אָצוּר – שֶׁל רִאשׁוֹן אוֹ שֶׁל שֵׁנִי? כָּךְ כָּל אַרְבָּעִים יוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹסֵק בְּצוּרַת הַוָּלָד, וּלְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם הִיא הוֹלֶכֶת וּמְקַלְקֶלֶת עִם אַחֵר. מִיָּד רָפוּ יָדָיו שֶׁל יוֹצֵר, אָמַר: שֶׁל מִי אָצוּר – שֶׁל רִאשׁוֹן אוֹ שֶׁל שֵׁנִי? הֱוֵי – “צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי”.

אָמַר רַ' יִצְחָק: מָצִינוּ כָּל עוֹבְרֵי עֲבֵרָה הַגּוֹנֵב נֶהֱנֶה וְהַנִּגְנָב מַפְסִיד, הַגּוֹזֵל נֶהֱנֶה וְהַנִּגְזָל מַפְסִיד, בְּרַם כָּאן שְׁנֵיהֶם נֶהֱנִים. מִי מַפְסִיד? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְאַבֵּד סִימָנָיו (ויק"ר כג, יב; במ"ר ט, א).


מְשַׁמֵּר – ממתין.

נֶשֶׁף – דמדומי ערב.

“תְשׁוּרֵנִי” – תראה אותי.

עַיִן שֶׁל מַטָּה – עין אדם.

עַיִן שֶׁל מַעְלָה – עינו של הקב"ה.

צָר – יוצר.

קְטוֹרִין – איברי גופו (של הממזר).

בִּדְמוּתוֹ – של הנואף.

יוֹצֵר – עושה כלי חרס.

בֵּיצֵת יוֹצְרִים – כדור של חֵמר.

עָמַד – גילה.

הִתַּשְׁתֶּם – החלשתם (את כוחו של הקב"ה).

אִיקוֹנִין – דמות, תמונה.

אַרְבָּעִים יוֹם – של ראשית ההיריון.

הִיא וגו' – האם חוטאת עם גבר אחר ואולי מתעברת אף ממנו.

הֱוֵי – לפיכך.

מָצִינוּ – מצאנו, נתברר לנו.

שְׁנֵיהֶם – הנואף והנואפת.

מְאַבֵּד סִימָנָיו – מפסיד את החומרים (שמהם הוא יוצר את הוולד).

*


קצג שָׁאַל מֶלֶךְ עַרְבִיִּים אֶת רַ' עֲקִיבָא: אֲנִי כּוּשִׁי וְאִשְׁתִּי כּוּשִׁית וְיָלְדָה בֵּן לָבָן – אֶהֶרְגֶנָּה, שֶׁזָּנְתָה תַחְתַּי? אָמַר לוֹ: צוּרוֹת בֵּיתְךָ שְׁחֹרוֹת אוֹ לְבָנוֹת? אָמַר לוֹ: לְבָנוֹת. אָמַר לוֹ: כְּשֶׁהָיִיתָ מִתְעַסֵּק עִמָּהּ נָתְנָה עֵינֶיהָ בַּצּוּרוֹת הַלְּבָנוֹת וְיָלְדָה כַּיּוֹצֵא בָהֶן. וְאִם תָּמֵהַּ אַתָּה בַּדָּבָר, לְמַד מִצֹּאנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁמִּן הַמַּקְלוֹת הָיוּ מִתְיַחֲמוֹת. וְהוֹדָה מֶלֶךְ עַרְבִיִּים לְרַ' עֲקִיבָא (במ"ר ט, לד).


צוּרוֹת – תמונות, פסלים.

נָתְנָה עֵינֶיהָ – הביטה.

כַּיּוֹצֵא בָּהֶן – כמותן.

תָּמֵהּ – מתפלא.

צאנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב – בראשית ל, לז-מ.

הוֹדָה – הסכים.

*


קצד "וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים" (קהלת ד, א) – דָּנִיֵּאל חַיָּטָא פָּתַר מִקְרָא זֶה בְּמַמְזֵרִים: “וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים” (שם) – אֲבוֹתָם שֶׁל אֵלּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרוֹת, וַעֲלוּבִים הַלָּלוּ מָה אִכְפַּת לָהֶם? אָבִיו שֶׁל זֶה בָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִידוֹ – זֶה מָה חָטָא? “וּמִיַּד עשְׁקֵיהֶם כֹּחַ” (שם) – מִיַּד סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּאָה עֲלֵיהֶם מִכּוֹחָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמְרַחַקְתָּם; “וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם” (שם) – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עָלַי לְנַחֲמָם, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הֵם פְּסוּלִים, אֲבָל לְעָתִיד לָבוֹא אָמַר זְכַרְיָה: “רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ” (זכריה ד, ב) (ויק"ר לב, ח; קה"ר לפסוק).


חַיָּטָא – החייט.

פָּתַר מִקְרָא – ביאר פסוק (כעוסק בממזרים).

אֵלּוּ – הממזרים.

עֶרְוָה - אישה שאסורה לו (כגון אחותו או אשת איש).

מְרַחַקְתָּם – מרחיקה אותם (מכלל ישראל).

אָמַר זְכַרְיָה – על עם ישראל כולו, כולל הממזרים שבו.

*


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 67271 יצירות מאת 4207 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־35 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!