קצה שָׁנוּ: כָּל מִי שֶׁאֵין לוֹ בֵּן כְּאִלּוּ הוּא מֵת, כְּאִלּוּ הוּא הָרוּס. כְּאִלּוּ מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי” (בראשית ל, א); כְּאִלּוּ הָרוּס, שֶׁנֶּאֱמַר: “אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה” (שם טז, ב) – וְאֵין בּוֹנִין אֶלָּא אֶת הֶהָרוּס (בר"ר מה, ב).


בֵּן – צאצא.

“אִבָּנֶה מִמֶּנָּה” – דברי שרה המציעה לאברהם לשאת את הגר (כדי שתלד לו בן).

*


קצו "וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ… וַיֹּאמֶר… כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה" (מלכים ב כ, א) – “מֵת אַתָּה” בָּעוֹלָם הַזֶּה, “וְלֹא תִחְיֶה” לָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר לוֹ: כָּל כָּךְ לָמָּה? אָמַר לוֹ: מִשּׁוּם שֶׁלֹּא עָסַקְתָּ בְּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. אָמַר לוֹ: מִשּׁוּם שֶׁנִּרְאָה לִי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעֲתִידִים לָצֵאת מִמֶּנִּי בָּנִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים. אָמַר לוֹ: מָה לְךָ וּלְכִבְשׁוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? מָה שֶׁנִּצְטַוֵּיתָ צָרִיךְ הָיִיתָ לַעֲשׂוֹת, וֵאֱלוֹהִים הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה (ברכות י ע"א).


“וַיָּבֹא אֵלָיו” – אל המלך חזקיהו.

בָּנִים שָׁאֵינָם מְהֻגָּנִים – הכוונה למנשה שהיה המלך הרשע.

כִּבְשׁוֹנוֹ – סודותיו הנסתרים.

מָה שֶׁנִּצְטַוֵּיתָ – לפרות ולרבות.

*


קצז לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ” (ישעיה מה, יח) (עדויות א, יג).


“לָשֶׁבֶת” – למלא (את העולם) בבני אדם שישבו בו.

*


קצח שָׁנִינוּ, רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל אָדָם שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ” (בראשית ט, ו), וְכָתוּב אַחֲרָיו: “וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ” (שם שם, ז). רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּאִלּוּ מְמַעֵט הַדְּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם” (שם שם, ו), וְכָתוּב אַחֲרָיו:“וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ”. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים וּמְמַעֵט הַדְּמוּת. אָמַר לוֹ רַ' אֱלִיעֶזֶר לְבֶן עַזַּאי: נָאִים דְּבָרִים כְּשֶׁהֵם יוֹצְאִים מִפִּי עוֹשֵׂיהֶם. יֵשׁ נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם, נָאֶה מְקַיֵּם וְאֵין נָאֶה דּוֹרֵשׁ, וְאַתָּה נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְאֵין נָאֶה מְקַיֵּם. אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי: וּמָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁנַּפְשִׁי חָשְׁקָה בַּתּוֹרָה? אֶפְשָׁר לָעוֹלָם שֶׁיִּתְקַיֵּם עַל יְדֵי אֲחֵרִים! (יבמות סג ע"ב; תוספתא יבמות ח, ז).


וְכָתוּב אַחֲרָיו – בפסוק הבא.

מְמַעֵט הַדְּמוּת – מקטין את צלם האלוהים שבבני האדם.

נָאִים דְּבָרִים וגו' – יש טעם בדברים כשהם יוצאים מפי מי שאף מקיים אותם.

נָאֶה דּוֹרֵשׁ – מלמד ומסביר היטב מצוות, דרכי התנהגות וכדומה, ואף מחדש בהן חידושים.

נָאֶה מְקַיֵּם – נוהג על פי מה שהוא מלמד.

אֵין נָאֶה מְקַיֵּם – כיוון שבן עזאי לא נשא אישה (והקדיש את כל כוחו וזמנו ללימוד תורה).

*


קצט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל” (במדבר י, לו) – מְלַמֵּד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל פָּחוֹת מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁתֵּי רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁתֵּי רְבָבוֹת חָסֵר אֶחָד, וְזֶה לֹא עָסַק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה – לֹא נִמְצָא זֶה גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל? (יבמות סג ע"ב–סד ע"א).


“שׁוּבָה” וגו' – פסוק הנדרש כפנייה אל הקב"ה שישרה את שכינתו בקרב לפחות 22,000 בני אדם.

חָסֵר אֶחָד – פחות אחד (כלומר: 21,999).

וְזֶה – אדם כלשהו.

נִמְצָא זֶה גּוֹרֵם – מביא זה לכך.

*


ר "לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" (בראשית יז, ז) – בִּזְמַן שֶׁזַּרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ שְׁכִינָה שׁוֹרָה; אֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ – עַל מִי שׁוֹרָה? עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים?! (יבמות סד ע"א).


זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ – יש לך צאצאים.

*


רא "אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים" (תהלים נה, כ) – כָּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן (בבא בתרא קטז ע"א).


“חֲלִיפוֹת” – מי שמחליף את האדם בעולם, כלומר צאצאיו.

מַנִּיחַ – משאיר אחריו.

*


רב אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיָרְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא עָלָיו עֶבְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ” (במדבר כז, ח) (בבא בתרא קטז ע"א).


מַנִּיחַ – ראו בקטע הקודם.

עֶבְרָה – זעם.

“וְהַעֲבַרְתֶּם” – מילה הנדרשת מלשון עֶברה.

*


רג "סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים" (תהלים קמה, יד) – אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת שֶׁהֵן נוֹפְלוֹת בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶן, “וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים” (שם) – כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, לֵאָה שְׂנוּאַת הַבַּיִת הָיְתָה, וְכֵיוָן שְׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקְפָה (בר"ר עא, ב).


נוֹפְלוֹת – יורדות במעמדן.

פּוֹקְדָן – זוכר אותן (ומזכה אותן בבנים).

שְׂנוּאַת הַבַּיִת – ראו בראשית כט, לא.

*


רד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: נָשָׂא אִשָּׁה וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה – יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, שֶׁמָּא לֹא זָכָה לְהִבָּנוֹת מִמֶּנָּה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר: “וַתִּקַּח שָׂרַי… אֶת הָגָר… מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם” (בראשית טז, ג) (יבמות סד ע"א).


יוֹצִיא – יגרש אותה.

לְהִבָּנוֹת מִמֶּנָּה – שתלד לו בנים (וראו קטע קצה).

רְאָיָה – הוכחה ברורה ומפורשת (בכתובים).

זֵכֶר – רמז.

*


רה שָׁנִינוּ, רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה בְּיַלְדוּתוֹ – יִשָּׂא אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ; הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּיַלְדוּתוֹ – יִהְיוּ לוֹ בָּנִים בְּזִקְנוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ” (קהלת יא, ו) (יבמות סב ע"ב).


בְּיַלְדוּתוֹ – כשהוא צעיר.

*


רו רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לֹא הָלַךְ לְבֵית הָאֵבֶל, אֶלָּא לְבֵיתוֹ שֶׁל מִי שֶׁמֵּת בְּלֹא בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ” (ירמיה כב, י) – וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לַהוֹלֵךְ בְּלֹא בָּנִים.

דָּרַשׁ רַ' פִּינְחָס בֶּן חַמָּא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וְכִי מֵת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא” (מלכים א יא, כא)? – מִפְּנֵי מָה בְּדָוִד נֶאֶמְרָה בּוֹ שְׁכִיבָה וּבְיוֹאָב נֶאֶמְרָה בּוֹ מִיתָה? דָּוִד שֶׁהִנִּיחַ בֵּן נֶאֶמְרָה בּוֹ שְׁכִיבָה, יוֹאָב שֶׁלֹּא הִנִּיחַ בֵּן נֶאֶמְרָה בּוֹ מִיתָה (בבא בתרא קטז ע"א).


לְבֵית הָאֵבֶל – לניחום אבלים.

הִנִיחַ – ראו קטע רא.

*


רז "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד, א) – מַהוּ “בַּכֹּל”? רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ בַּת. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת (בבא בתרא טז ע"ב).


שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ בַּת – אלא בנים בלבד (וזו הברכה).

*


רח כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: "בַּת לְאָבִיהָ מַטְמֹנֶת שָׁוְא, מִפַּחְדָּהּ לֹא יִישַׁן בַּלַּיְלָה: בְּקַטְנוּתָהּ שֶׁמָּא תִּתְפַּתֶּה, בְּנַעֲרוּתָהּ שֶׁמָּא תִּזְנֶה, בָּגְרָה – שֶׁמָּא לֹא תִנָּשֵׂא, נִשֵּׂאת – שֶׁמָּא לֹא יִהְיוּ לָהּ בָּנִים, הִזְקִינָה – שֶׁמָּא תַּעֲשֶׂה כְּשָׁפִים (סנהדרין ק ע"ב).


בֶּן סִירָא – כוהן ירושלמי בן ראשית המאה השנייה לפני הספירה, שהותיר אחריו ספר ובו דברי חוכמה.

מַטְמֹנֶת שָׁוְא – אוצר שאין בו ברכה.

מִפַּחְדָּהּ – מן החשש לגורלה.

*


רט אָמַר רַב חִסְדָּא: בַּת תְּחִלָּה סִימָן יָפֶה לְבָנִים (בבא בתרא קמא ע"א).


בַּת תְּחִלָּה וגו' – לידת בת היא אות לטובה (הרומז על לידת בנים רבים).

*


רי רַ' שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יָלְדָה אִשְׁתּוֹ נְקֵבָה. רָאָהוּ רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל, אָמַר לוֹ: הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָרֶכְךָ. אָמַר לוֹ: מִנַּיִן לְךָ? אָמַר לוֹ: הֲרֵי נֶאֱמַר: “וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב… וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם” (בראשית ו, א). עָלָה אֵצֶל אָבִיו, אָמַר לוֹ: שִׂמַּחֲךָ הַבָּבְלִי? אָמַר לוֹ: כֵּן וְכֵן אָמַר לִי. אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן צֹרֶךְ לְיַיִן וְצֹרֶךְ לְחֹמֶץ – צֹרֶךְ לְיַיִן יוֹתֵר מִן הַחֹמֶץ; צֹרֶךְ לְחִטִּים וְצֹרֶךְ לִשְׂעוֹרִים – צֹרֶךְ לְחִטִּים יוֹתֵר מִן הַשְּׂעוֹרִים. מִשֶּׁהָאָדָם מַשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ וּמוֹצִיא יְצִיאוֹתָיו הוּא אוֹמֵר לָהּ: לֹא יְהֵא לָךְ לַחְזֹר לְכָאן (בר"ר כו, ד).


בְּרַבִּי – בנו של רבי (יהודה הנשיא).

לְבָרֶכְךָ – ראו בקטע הקודם.

הַבָּבְלִי – הוא ר' חיא שעלה מבבל.

צֹרֶךְ – יש צורך.

יַיִן, חֹמֶץ – המסמלים זכרים ונקבות.

יְצִיאוֹתָיו – ההוצאות (על הנישואין).

לֹא יְהֵא וגו' – ברכה: יהי רצון שלא תצטרכי לחזור לכאן מבית בעלך (בעקבות גירושין וכיוצא בזה).

*


ריא רַ' שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי נוֹלְדָה לוֹ בַּת. חָלְשָׁה דַעְתּוֹ. אָמַר לוֹ אָבִיו: רְבִיָּה בָּאָה לָעוֹלָם. אָמַר לוֹ בַּר קַפָּרָא: תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל נִחַמְךָ אָבִיךָ, שֶׁשָּׁנִינוּ: אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא זְכָרִים וּבְלֹא נְקֵבוֹת, אֶלָּא אַשְׁרֵי לְמִי שֶׁבָּנָיו זְכָרִים, אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁבָּנָיו נְקֵבוֹת (בבא בתרא טז ע"ב).


רַ' שִׁמְעוֹן – ראו בקטע הקודם.

חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ – התאכזב והצטער.

רְבִיָּה וגו' – אחרי לידת הבת יבואו לידות רבות של בנים (וראו קטע רט).

הֶבֶל – חסרי ערך.

בָּנָיו – צאצאיו.

*


ריב שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁיֵּצֵא לוֹ: עֵשֶׂב בַּקָּמָה וְחֹמֶץ בְּיֵינוֹ וּנְקֵבָה בְּבָנָיו – וּשְׁלָשְׁתָּם לְצֹרֶךְ הָעוֹלָם נִבְרְאוּ (תנחומא חיי שרה, ג).


קָמָה – שדה תבואה.

בָּנָיו – צאצאיו.

*


ריג מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁעָשָׂה דִּיַּתֵּקֵי, וְאָמַר: לֹא יְהֵא בְּנִי יוֹרֵשׁ מְאוּמָה מִשֶּׁלִּי עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה שׁוֹטֶה. הָלַךְ רַ' יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה וְרַבִּי לִשְׁאֹל לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, וְהֵצִיצוּ מִבַּחוּץ וְרָאוּ אוֹתוֹ מַרְגִּיעַ עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו וּגְמִי נָתוּן לְתוֹךְ פִּיו וְהוּא נִמְשָׁךְ אַחַר בְּנוֹ. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ הִטְמִינוּ עַצְמָם. נִכְנְסוּ אֶצְלוֹ וְשָׁאֲלוּ עַל אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. הִתְחִיל מְשַׂחֵק וְאָמַר לָהֶם: חַיֵּיכֶם, זֶה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁשְּׁאַלְתֶּם עַכְשָׁו הִגִּיעַנִי. מִכָּאן: כֵּיוָן שֶׁאָדָם רוֹאֶה בָּנִים כְּאִלּוּ הוּא מִשְׁתַּטֶּה (מד"ת צב, יג; ילק"ש לתהלים, תתמו).


דִיַּתֵּקֵי – צוואה.

רַבִּי – יהודה הנשיא.

לִשְׁאֹל – כיצד לנהוג בצוואה זו.

מַרְגִיעַ – זוחל.

גְּמִי – חוט עשוי מצמח הקנה.

הִטְמִינוּ עַצְמָם – הסתתרו (כדי לא להביכו).

חַיֵּיכֶם – לשון שבועה.

עַכְשָׁו הִגִּיעַנִי – כעת אירע גם לי (שנהגתי כשוטה במשחקי ילדים).

מִכָּאן וגו' – פתגם עממי: כשאדם זוכה לבנים, שמחתו מביאה אותו לנהוג במשחקו עמהם כשוטה.

*


ריד "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ" (בראשית ג, טז) – “עִצְּבוֹנֵךְ” זֶה צַעַר גִּדּוּל בָּנִים, “וְהֵרֹנֵךְ” זֶה צַעַר הָעִבּוּר (עירובין ק ע"ב).


הָעִבּוּר – ההיריון.

*


רטו הָאוֹכֶלֶת בָּשָׂר וְשׁוֹתָה יַיִן הוֹוִים לָהּ בָּנִים בְּרִיאִים. הָאוֹכֶלֶת בֵּיצִים הוֹוִים לָהּ בָּנִים עֵינָנִים. הָאוֹכֶלֶת דָּגִים הוֹוִים לָהּ בָּנִים חִנָּנִים. הָאוֹכֶלֶת כַּרְפַּס הוֹוִים לָהּ בָּנִים זִיוְתָנִים. הָאוֹכֶלֶת כֻּסְבָּר הוֹוִים לָהּ בָּנִים בַּשְׂרָנִים. הָאוֹכֶלֶת אֶתְרוֹג הוֹוִים לָהּ בָּנִים רֵיחָנִים.

בִּתּוֹ שֶׁל שָׁבוֹר מַלְכָּא אָכְלָה בָּהּ אִמָּהּ אֶתְרוֹג. הָיוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ לִפְנֵי אָבִיהָ בְּרֹאשׁ הַבְּשָׂמִים (כתובות ס ע"ב–סא ע"א).


הָאוֹכֶלֶת – בזמן ההיריון.

הוֹוים לָהּ – יהיו לה.

עֵינָנִים – בעלי עיניים גדולות.

חִנָּנִים – מלאי חן.

כַּרְפַּס – סוג של ירק.

זִיוְתָנִים – מקרינים זיו ואור.

שָׁבוֹר מַלְכָּא – מלך פרס (שאפור הראשון).

מַעֲלִין וגו' – מביאים אותה לפניו בתור הבושם המעולה ביותר.

*


רטז הָאִשָּׁה מֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ.

נָדְרָה שֶׁלֹּא לְהָנִיק אֶת בְּנָהּ – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שׁוֹמֶטֶת דַּד מִפִּיו; בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: כּוֹפָהּ וּמֵינִיקָתוֹ. נִתְגָּרְשָׁה – אֵינוֹ כוֹפָהּ. וְאִם הָיָה הַתִּינוֹק מַכִּירָהּ – נוֹתֵן לָהּ שְׂכָרָהּ וְכוֹפָהּ וּמֵינִיקָתוֹ, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.

אִשָּׁה אַחַת בָּאָה לִפְנֵי שְׁמוּאֵל. אָמַר לוֹ לְרַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף: לֵךְ בָּדְקָהּ. הָלַךְ וְהוֹשִׁיבָהּ בְּשׁוּרָה שֶׁל נָשִׁים וְנָטַל אֶת בְּנָהּ וְחָזַר עִמּוֹ עֲלֵיהֶן. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶצְלָהּ הָיָה מִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ, כָּבְשָׁה אֶת עֵינֶיהָ. אָמַר לָהּ: זִקְפִי אֶת עֵינַיִךְ וְעִמְדִי שְׂאִי אֶת בְּנֵךְ (כתובות נט ע"ב–ס ע"א).


שׁוֹמֶטֶת דַּד מִפִּיו – מפסיקה להניק.

כּוֹפָהּ – הבעל מכריח את האישה (בבית דין).

מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה – לבריאות התינוק (שמא יסרב לינוק מנשים אחרות).

אִשָּׁה אַחַת וגו' – גרושה (שלא רצתה להניק) הגיעה לבית דינו של שמואל.

בָּדְקָה – בדוק אם התינוק מכיר אותה אם לאו.

נָטַל – לקח.

חָזַר – סבב.

כָּבְשָׁה – הורידה.

זִקְפִי – הרימי.

*


ריז הַמְּגַדֵּל נִקְרָא אָב וְלֹא הַמּוֹלִיד (שמו"ר מז, ה).

*


ריח "אַשְׁרֵי… עֹשֵׂה צְדָקָה בְכָל עֵת" (תהלים קו, ג) – וְכִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת צְדָקָה בְּכָל עֵת? דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּיַבְנֶה (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: רַ' אֱלִיעֶזֶר): זֶה הַזָּן בָּנָיו וּבְנוֹתָיו כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים; רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר: זֶה הַמְּגַדֵּל יָתוֹם וִיתוֹמָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַשִּׂיאָם (כתובות ג ע"א).


הַזָּן – מאכיל ומפרנס (ולא היתה זו חובה גמורה המוטלת על האב [וראו בקטע הבא]).

*


ריט אָמְרוּ מִשּׁוּם רַ' יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ, שֶׁיְהֵא אָדָם זָן אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים.

כְּשֶׁהָיוּ בָאִים לִפְנֵי רַב יְהוּדָה אָמַר לָהֶם: הַתַּנִּין הוֹלִיד וְעַל בְּנֵי הָעִיר הֵטִיל!

כְּשֶׁהָיוּ בָּאִים לִפְנֵי רַב חִסְדָּא אָמַר לָהֶם: כְּפוּ לוֹ מְדוֹכָה בְּרַבִּים וְיַעֲמֹד וְיֹאמַר: הָעוֹרֵב מְבַקֵּשׁ בָּנִים וְאוֹתוֹ הָאִישׁ אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ בָּנִים.

כְּשֶׁהָיָה בָּא לִפְנֵי רָבָא אָמַר לוֹ: נוֹחַ לְךָ שֶׁיִּתְפַּרְנְסוּ בָּנֶיךָ מִן הַצְּדָקָה? (כתובות מט ע"ב).


מִשּׁוּם – בשם.

בְּאוּשָׁא – מושב החכמים לאחר מרד בר כוכבא.

זָן – ראו בקטע הקודם.

בָּאִים – לחייב הורים במתן מזונות לילדים קטנים.

הַתַּנִּין – בעל חיים שמתאכזר לצאצאיו.

הֵטִיל – חובת מזונות.

כְּפוּ לוֹ מְדוֹכָה וגו' – הפכו כלי, כדי שיעמוד עליו אב המסרב לזון את ילדיו, ויכריז שהוא אכזר אף יותר מן העורב.

נוֹחַ לְךָ – נראה רצוי בעיניך?

*


רכ אָמַר רַב יוֹסֵי בַּר חוֹנִי: בַּכֹּל אָדָם מִתְקַנֵּא, חוּץ מִבְּנוֹ וְתַלְמִידוֹ (סנהדרין קה ע"ב).

*


רכא כְּלוּם יֵשׁ אָב שֶׁשּׂוֹנֵא אֶת בְּנוֹ? (סנהדרין קה ע"ב).


כְּלוּם – האם.

*


רכב בְּנֵי בָּנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים (יבמות סב ע"ב).


הֲרֵי הֵם כְּבָנִים – נחשבים כבנים.

*


רכג אָמַר רַ' יְהוּדָה בַּר אֶלְעַאי: בְּנוֹת בָּנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים וּבְנֵי בָּנוֹת אֵינָם כְּבָנִים (בר"ר צד, ו).


הֲרֵי הֵן כְּבָנִים וגו' – ראו בקטע הקודם.

*


רכד "אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי" (בראשית כא, כג) – עַד כָּאן רַחֲמֵי אָב עַל הַבֵּן (בר"ר נד, ב).


עַד כָּאן – עד שלושה דורות מגיעה דאגתו של אדם כלפי צאצאיו.

*


רכה הַמַּדְרִיךְ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ” (יבמ' סב ע"ב).


רכו "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ" (משלי כב, ו) – רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ; רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם חָנַכְתָּ בִּנְךָ עַד שֶׁהוּא נַעַר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה – הוּא מִתְגַּדֵּל בָּהֶם וְהוֹלֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה” (שם); וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּפָרָה זוֹ, כְּשֶׁאֵינָה לְמוּדָה לַחֲרשׁ – קָשֶׁה עָלֶיהָ בַּסּוֹף, וּכִזְמוֹרָה זוֹ שֶׁל גֶּפֶן, שֶׁאִם אֵין אַתָּה כּוֹפְפָהּ כְּשֶׁהִיא לַחָה, כְּשֶׁתִּתְקַשֶּׁה אֵין אַתָּה יָכוֹל לָהּ (מדמ"ש לפסוק).


“עַל פִּי דַרְכּוֹ” – כשהוא בראשית דרכו.

עַד שֶׁהוּא נַעַר – כל עוד לא התבגר.

מִתְגַּדֵל – ממשיך לגדול (בעולם התורה).

לְמוּדָה לַחֲרשׁ – רגילה לחרוש כשהיא צעירה.

בַּסּוֹף – כשתגדל.

זְמוֹרָה – ענף.

לַחָה – צעירה וגמישה.

*


רכז רֹב מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל קְטַנִּים מְקֻלְקָלִים (חולין פו ע"א).

*


רכח כָּל מָה שֶׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית צָרִיךְ עֲשִׂיָּה… אֲפִלּוּ אָדָם צָרִיךְ תִּקּוּן (בר"ר יא, ו).


עֲשִׂיָּה – תיקון, שיפור (בידי אדם), כגון מילת הבנים.

*


רכט "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים" (בראשית כה, כז) – רַ' לֵוִי אָמַר: מָשָׁל לַהֲדַס וְעִצְבּוֹנִית שֶׁהָיוּ גְדֵלִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וְכֵיוָן שֶׁהִגְדִּילוּ וְהִפְרִיחוּ זֶה נוֹתֵן רֵיחוֹ וְזֶה חוֹחוֹ; כָּךְ כָּל שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שְׁנֵיהֶם הוֹלְכִים לְבֵית הַסֵּפֶר וּשְׁנֵיהֶם בָּאִים מִבֵּית הַסֵּפֶר, לְאַחַר שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה – זֶה הוֹלֵךְ לְבָתֵּי הַמִּדְרָשׁוֹת וְזֶה הוֹלֵךְ לְבָתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה.

אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: צָרִיךְ לְהִטַּפֵּל בִּבְנוֹ עַד שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה. מִכָּאן וְאֵילָךְ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר: בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרָנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה (בר"ר סג, י).


“הַנְּעָרִים” – יעקב ועשיו.

עִצְבּוֹנִית – שיח דל עלים וקוצני.

חוֹחוֹ – קוץ שלו.

לְהִטַּפֵּל בִּבְנוֹ – לטפל בו ולהיות אחראי למעשיו.

בָּרוּךְ וגו' – כי מגיל 13 ואילך נחשב הילד כאישיות עצמאית האחראית למעשיה, ואין האב נענש על חטאי בנו.

*


רל “חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ” (משלי כב, ו) – רַ' יְהוּדָה וְרַ' נְחֶמְיָה; אֶחָד אָמַר: מִשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה וְעַד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, וְאֶחָד אָמַר: מִשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וְעַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּע (קידושין ל ע"א).


רַ' יְהוּדָה וגו' – חלוקים בשאלה מה הוא גילו של “הנער” הנזכר בפסוק (ושעדיין אפשר לעצב את גורלו בעזרת החינוך הראוי).

*


רלא "וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ" (ויקרא יט, כג) – מְדַבֵּר בְּתִינוֹק: “שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים” (שם) – שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֹא לְהָשִׂיחַ וְלֹא לְדַבֵּר, "וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת… קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה' " (שם שם, כד) – שֶׁאָבִיו מַקְדִּישׁוֹ לַתּוֹרָה (תנחומא קדושים, יד).


מְדַבֵּר בְּתִינוֹק – אפשר לבאר את הפסוק שעניינו העץ כמטפורה העוסקת בתינוק, כשהעורלה (פרי העץ בשלוש שנותיו הראשונות האסור באכילה) משולה לחוסר היכולת לדבר.

“וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת” – כשכבר אפשר לאכול מפרי העץ.

*


רלב "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם" (דברים יא, יא) – מִכָּאן אָמְרוּ: כְּשֶׁהַתִּינוֹק מַתְחִיל לְדַבֵּר אָבִיו מְדַבֵּר עִמּוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּמְלַמְּדוֹ תּוֹרָה; וְאִם אֵין מְדַבֵּר עִמּוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּמְלַמְּדוֹ תּוֹרָה רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ קוֹבְרוֹ (ספרי דברים, מו).


מִכָּאן – מפסוק זה.

רָאוּי לוֹ – נחשב לו הדבר.

*


רלג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעֲנֵעַ חַיָּב בְּלוּלָב, לְהִתְעַטֵּף – חַיָּב בְּצִיצִית, לִשְׁמֹר תְּפִלִּין – אָבִיו לוֹקֵחַ לוֹ תְּפִלִּין, יוֹדֵעַ לְדַבֵּר – אָבִיו מְלַמְּדוֹ “שְׁמַע” וְתוֹרָה וּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ, וְאִם לָאו – רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם.

תּוֹרָה מָה הִיא? אָמַר רַב הַמְנוּנָא: “תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב” (דברים לג, ד).


קְרִיאַת שְׁמַע מָה הִיא? פָּסוּק רִאשׁוֹן (תוספתא חגיגה א, ב; סוכה מב ע"א).

לְנַעֲנֵעַ – את ארבעת המינים (בסוכות).

לִשְׁמֹר תְּפִלִּין – בניקיון.

לוֹקֵחַ – קונה.

רָאוּי לוֹ – מוטב היה לו.

תּוֹרָה מָה הִיא? – מה הכוונה בחובת האב ללמד את בנו הקטן תורה?

פָּסוּק רִאשׁוֹן – דברים ו, ד.

*


רלד אָמַר רַב נַחֲמָן: קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין מְזַמְּנִין עָלָיו.

אַבַּיֵּי וְרָבָא הָיוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי רַבָּה. אָמַר לָהֶם רַבָּה: לְמִי מְבָרְכִין? אָמְרוּ לוֹ: לֶאֱלוֹהִים.

– וֶאֱלוֹהִים הֵיכָן יוֹשֵׁב?

רָבָא הֶרְאָהוּ לִשְׁמֵי קוֹרָה, וְאַבַּיֵּי יָצָא לַחוּץ וְהֶרְאָה כְּלַפֵּי שָׁמַיִם. אָמַר לָהֶם רַבָּה: שְׁנֵיכֶם חֲכָמִים תִּהְיוּ.

זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: קִשּׁוּא קִשּׁוּא בִּפְרִיחָתוֹ נִכָּר (ברכות מח ע"א).


קָטָן הַיּוֹדֵעַ וגו' – ילד צעיר, היודע שהברכות מכוונות אל הקב"ה, יכול להצטרף לזימון שלפני ברכת המזון.

הָיוּ יוֹשְׁבִים – בילדותם.

שְׁמֵי קוֹרָה – התקרה.

קִשּׁוּא וגו' – פתגם עממי (במקור ארמי), שפירושו: אפשר לעמוד על טיבו של ירק עוד בשלב פריחתו, כלומר: כבר מילדותו אפשר לעמוד על אופיו של האדם.

*


רלה אָמַר רַב קְטִינָא: כָּל הַמַּכְנִיס בְּנוֹ פָּחוֹת מִבֶּן שֵׁשׁ, רָץ אַחֲרָיו וְאֵינוֹ מַגִּיעוֹ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: חֲבֵרָיו רָצִים אַחֲרָיו וְאֵין מַגִּיעִים אוֹתוֹ. וּשְׁנֵיהֶם יֵשׁ בּוֹ: חָלוּשׁ וּמְלֻמָּד (כתובות נ ע"א).


הַמַּכְנִיס – ללמוד תורה.

רָץ וגו' – הבן ירוץ אחרי האב, אך לא יצליח להשיג אותו (בגלל חולשתו של הילד שנגרמה מלימודיו הקשים).

חֲבֵרָיו וגו' – חברי הילד ירוצו אחריו כדי להגיע לדרגתו אך לא יצליחו.

שְׁנֵיהֶם – שתי התכונות: חולשה פיזית וגדולה בתורה.

*


רלו אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַמְּלַמֵּד אֶת בֶּן בְּנוֹ תּוֹרָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִבְּלָהּ מֵהַר סִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ” (דברים ד, ט), וְסָמוּךְ לוֹ: “יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב” (שם שם, י). רַ' חִיָּא בַר אַבָּא לֹא טָעַם בָּשָׂר עַד שֶׁהִקְרִיא לַתִּינוֹק וְהוֹסִיף לוֹ. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא לֹא טָעַם בָּשָׂר עַד שֶׁהֵבִיא אֶת הַתִּינוֹק לְבֵית הַמִּדְרָשׁ (קידושין ל ע"א).


מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב – הדבר נחשב לו.

קִבְּלָהּ – את התורה.

סָמוּךְ לוֹ – הפסוק הבא לאחריו.

לֹא טָעַם בָּשָׂר – כמנהגם בארוחת הבוקר.

הִקְרִיא וגו' – חזר עם הילד על הפסוק שלמד אתמול והוסיף לו פסוק חדש.

*


רלז רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הָיָה לָמוּד לִשְׁמוֹעַ פָּרָשָׁה מִבֶּן בְּנוֹ בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת. פַּעַם אַחַת שָׁכַח וְנִכְנַס לִרְחֹץ בְּמֶרְחֲצָאוֹת שֶׁל טְבֶרְיָא, וְנִסְמַךְ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא בַּר בָּא. נִזְכַּר שֶׁלֹּא שָׁמַע פָּרָשָׁתוֹ מִבֶּן בְּנוֹ. חָזַר וְיָצָא לוֹ. אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא בַּר בָּא: וְלֹא כֵן לִמַּדְתַּנִי, רַבִּי: אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין? אָמַר לוֹ: חִיָּא בְּנִי, קַלָּה הִיא בְעֵינֶיךָ? שֶׁכָּל הַשּׁוֹמֵעַ פָּרָשָׁה מִבֶּן בְּנוֹ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמְעָהּ מֵהַר סִינַי! וּמָה טַעַם? “וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב” (דברים ד, ט-י) (ירושלמי שבת א, ב).


לָמוּד – רגיל.

פָּרָשָׁה – קטע מן התורה.

נִסְמַךְ – נשען.

בַּר בָּא – בן אבא (בארמית).

אִם הִתְחִילוּ – לרחוץ במרחץ.

קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ? – האם אתה רואה עניין זה כדבר שאפשר לזלזל בו?

וּמָה טַעַם? – מה הראיה לכך (מן המקרא)?

“וְהוֹדַעְתָּם” וגו' – וראו בקטע הקודם.

*


רלח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָאָב חַיָּב בִּבְנוֹ לְמוּלוֹ וְלִפְדּוֹתוֹ וּלְלַמְּדוֹ תוֹרָה וּלְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת וּלְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לַהֲשִׁיטוֹ בַּמַּיִם. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת כְּאִלּוּ מְלַמְּדוֹ לִסְטוּת.

“וּלְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת” מִנַּיִן? אָמַר חִזְקִיָּה: שֶׁנֶּאֱמַר: “רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ” (קהלת ט, ט). אִם אִשָּׁה מַמָּשׁ הִיא – כְּשֵׁם שֶׁחַיָּב לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה כָּךְ חַיָּב לְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת; אִם תּוֹרָה הִיא – כְּשֵׁם שֶׁחַיָּב לְלַמְּדוֹ תוֹרָה כָּךְ חַיָּב לְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת.

“וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לַהֲשִׁיטוֹ בַּמַּיִם” – מָה טַעַם? חַיּוּתוֹ הִיא.

רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: “כָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת כְּאִלּוּ מְלַמְּדוֹ לִסְטוּת” – מָה בֵּינֵיהֶם? יֵשׁ בֵּינֵיהֶם שֶׁלִּמְּדוֹ סְחוֹרָה.

רַבִּי אוֹמֵר: אַף יִשּׁוּב מְדִינָה.

כָּל שֶׁהִיא מִצְוַת הָאָב עַל הַבֵּן, אִם לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ אָבִיו הוּא יַעֲשֶׂה לְעַצְמוֹ (קידושין כט ע"א–ל ע"ב; מכילתא דר"י בא, פסחא, יח).


חַיָּב בִּבְנוֹ – חייב לעשות לבנו.

לִפְדּוֹתוֹ – פדיון הבן (כשמדובר בבן בכור שאין בין הוריו כוהנים או לוויים).

אֻמָּנוּת – מקצוע.

לַהֲשִׁיטוֹ – ללמדו לשחות.

לִסְטוּת – מעשה השודדים.

“רְאֵה חַיִּים” וגו' – פסוק שנדרש כעוסק הן באישה, הן במקצוע (המאפשר חיים, פרנסה). אִם אִשָּׁה וגו' – בין שנפרש “אישה” כמדבר באישה ממש ובין שנפרש כמטפורה על התורה, בשני המקרים “חיים” משמעם מקצוע.

מָה טַעַם? – מדוע?

חַיּוּתוֹ הִיא – חייו תלויים בכך.

מָה בֵּינֵיהֶם? – מה מוסיף ר' יהודה על הקביעה של רבותינו שעל האב ללמד את בנו אומנות?

יֵשׁ בֵּינֵיהֶם וגו' – לדעת ר' יהודה צריך האב ללמד את בנו מקצוע של ממש ולא רק להתפרנס ממסחר.

רַבִּי – יהודה הנשיא.

יִשּׁוּב מְדִינָה – כללי ההתנהגות בחברה (שגם אותם יש ללמוד).

הוּא יַעֲשֶׂה – הבן, כשיגדל.

*


רלט שָׁאֲלוּ אֶת רַ' יְהוֹשֻׁעַ: מַהוּ שֶׁיְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ יְוָנִית? אָמַר לָהֶם: יְלַמְּדֶנּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה” (יהושע א, ח).

– מֵעַתָּה אָסוּר לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת בִּשְׁבִיל שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה”? וַהֲרֵי שָׁנָה רַ' יִשְׁמָעֵאל: “וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים” (דברים ל, יט) – זוֹ אֻמָּנוּת?

רַ' בָּא בְּנוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא בַּר בָּא בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: מִפְּנֵי הַמָּסוֹרוֹת (ירושלמי סוטה ט, טו).


מַהוּ – האם מותר.

“וְהָגִיתָ בּוֹ” – בתורה.

מֵעַתָּה – אם כן.

אֻמָּנוּת – מקצוע.

זוֹ אֻמָּנוּת – וחובה על האדם לעסוק גם בה (ולא רק בתורה).

בָּא – קיצור השם אבא.

מָסוֹרוֹת – מלשינים (שינצלו את ידיעת היוונית בקשריהם עם השלטון הרומי).

*


רמ בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה.

רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל הַמְּלַמֵּד בִּתּוֹ תּוֹרָה כְּאִלּוּ מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת (סוטה כא ע"ב).


תִּפְלוּת – קלות ראש בעניינים שבינו לבינה.

*


רמא רַ' אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: מֻתָּר לְאָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ יְוָנִית, מִפְּנֵי שֶׁהִיא תַּכְשִׁיט לָהּ. שָׁמַע שִׁמְעוֹן בַּר בָּא וְאָמַר: בִּשְׁבִיל שֶׁרַ' אַבָּהוּ מְבַקֵּשׁ לְלַמֵּד בִּתּוֹ, תּוֹלֶה לוֹ בְּרַ' יוֹחָנָן! שָׁמַע רַ' אַבָּהוּ וְאָמַר: יָבוֹא עָלַי, אִם לֹא שְׁמַעְתִּיהָ מֵרַ' יוֹחָנָן! (ירושלמי שבת ו, א).


בִּתּוֹ – שאינה מחויבת בלימוד תורה.

תַּכְשִׁיט – מעלה, דבר המוסיף לה חן.

בָּא – אבא.

תּוֹלֶה וגו' – מייחס את דעתו לר' יוחנן.

יָבוֹא עָלַי – לשון שבועה (מר יהיה גורלי אם איני דובר אמת).

*


רמב רַ' עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר: הָאָב זוֹכֶה לַבֵּן בְּנוֹי וּבְכוֹחַ וּבְעשֶׁר וּבְחָכְמָה וּבְשָׁנִים (עדויות ב, ט).


זוֹכֶה – מזכה, מוריש.

שָׁנִים – אורך ימים.

*


רמג בֶּן חָכָם כַּחֲצִי חָכָם (ילק"ש לבראשית, כא).


בֶּן חָכָם וגו' – בנו של חכם הוא כבר חצי חכם מעצם עובדה זו.

*


רמד הַיּוֹרֵשׁ – רַגְלוֹ שֶׁל אָבִיו הוּא (עירובין ע ע"ב).


רַגְלוֹ וגו' – כלומר: נחשב כמי שנכנס לנעליו ונעשה כביכול חלק ממנו.

*


רמה רְחֵלָה אַחַר רְחֵלָה הוֹלֶכֶת; כְּמַעֲשֵׂה הָאֵם כָּךְ מַעֲשֵׂה הַבַּת (כתובות סג ע"א).

רְחֵלָה – כבשה צעירה.

*


רמו "כְּאִמָּה בִּתָּהּ" (יחזקאל טז, מד) – אֵין פָּרָה נוֹגַחַת עַד שֶׁהַבַּת בּוֹעֶטֶת (בר"ר פ, א; ילק"ש לבראשית, קלג).


אֵין פָּרָה וגו' – מהתנהגות הבת למדים גם על התנהגות האם.

*


רמז שִׂיחַת הַתִּינוֹק בַּשּׁוּק – אוֹ שֶׁל אָבִיו אוֹ שֶׁל אִמּוֹ (סוכה נו ע"ב).


אוֹ שֶׁל אָבִיו וגו' – מה ששמע בביתו (מהוריו).

*


רמח לְפִי הַגִּנָּה – הַגַּנָּן (בר"ר פ, א).


לְפִי הַגִּנָּה וגו' – מן הגינה (סמל לצאצא) למדים על הגנן (ההורה), וראו קטעים רמה-רמו.

*


רמט אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: קָשָׁה תַּרְבּוּת רָעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג (ברכות ז ע"ב).


מִשּׁוּם – בשם.

קָשָׁה תַּרְבּוּת רָעָה – בנים רעים גורמים נזק עצום.

*


רנ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ.

שָׁנִינוּ, רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאָכַל זֶה תַּרְטֵימַר בָּשָׂר וְשָׁתָה חֲצִי לֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי, אָמְרָה תּוֹרָה יֵצֵא לְבֵית דִּין לִסָּקֵל? אֶלָּא הִגִּיעָה תּוֹרָה לְסוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁסּוֹף מְגַמֵּר נִכְסֵי אָבִיו וּמְבַקֵּשׁ לִמּוּדוֹ וְאֵינוֹ מוֹצֵא, וְיוֹצֵא לְפָרָשַׁת דְּרָכִים וּמְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת – אָמְרָה תּוֹרָה: יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב.

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאָכַל זֶה תַּרְטֵימַר בָּשָׂר וְשָׁתָה חֲצִי לֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי – אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹצִיאִים אוֹתוֹ לְסָקְלוֹ? אֶלָּא לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת. וְלָמָּה נִכְתַּב? דְּרֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. אָמַר רַ' יוֹנָתָן: אֲנִי רְאִיתִיו וְיָשַׁבְתִּי עַל קִבְרוֹ (סנהדרין עא ע"א–ע"ב ע"ב).


בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה וגו' – דין התורה לסקול אותו (ראו דברים כא, יח-כא) מבוסס על מה שצפוי לקרות לו בהמשך חייו.

תַּרְטֵימַר – כרבע ק"ג.

חֲצִי לֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי – כרבע ליטר יין משובח (ועל הסורר ומורה נאמר שהוא “זולל וסובא”).

הִגִיעָה תּוֹרָה וגו' – התורה יודעת לאן יוליכו מעשיו.

מְגַמֵּר – מכלה.

מְבַקֵּשׁ לִמּוּדוֹ – מחפש מה שהוא רגיל לו (בבשר ויין).

מְלַסְטֵם – שודד.

יָמוּת זַכַּאי – לפני שיואשם בשוד.

לֹא הָיָה וגו' – בן סורר ומורה מעולם לא היה ולא יהיה.

דְּרֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר – למד את הפרשה וקבל שכר על לימודה.

רְאִיתִיו – את הבן הסורר ומורה.

*


רנא אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן: מָשָׁל לְחָכָם שֶׁפָּתַח לִבְנוֹ חֲנוּת שֶׁל בְּשָׂמִים בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת. הַמָּבוֹי עָשָׂה שֶׁלּוֹ, וְהָאֻמָּנוּת עָשְׂתָה שֶׁלָּהּ, וְהַנַּעַר, כְּבָחוּר, עָשָׂה שֶׁלּוֹ – יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. בָּא אָבִיו וּתְפָסוֹ עִם הַזּוֹנָה. הִתְחִיל הָאָב צוֹעֵק וְאוֹמֵר: הוֹרֶגְךָ אָנִי! הָיָה שָׁם אוֹהֲבוֹ. אָמַר לוֹ: אַתָּה אִבַּדְתָּ הַנַּעַר, וְאַתָּה צוֹעֵק כְּנֶגְדּוֹ? הִנַּחְתָּ כָּל הָאֻמָּנֻיּוֹת וְלֹא לִמַּדְתּוֹ אֶלָּא בַּשָּׂם, וְהִנַּחְתָּ כָּל הַמְּבוֹאוֹת וְלֹא פָּתַחְתָּ לוֹ חֲנוּת אֶלָּא בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת! (שמו"ר מג, ז).


הַמָּבוֹי עָשָׂה שֶׁלּוֹ – הרחוב הקטן (שבו היתה החנות בשוק) השפיע בדרכו שלו.

הָאֻמָּנוּת – מקצוע הבשם, שרוב לקוחותיו נשים, כולל זונות.

בָּחוּר – רווק צעיר.

אוֹהֲבוֹ – ידידו (של האב).

אִבַּדְתָּ – פגעת, הזקת.

הִנַחְתָּ – הותרת בצד.

בַּשָּׂם – מוכר בשמים.

*


רנב מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד הוּא וּבְנוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחַר הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה “הַלְלוּיָהּ”, וּבְנוֹ עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת. אָמְרוּ לוֹ: רְאֵה בִּנְךָ שֶׁהוּא עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת. אָמַר לָהֶם: מָה אֶעֱשֶׂה? תִּינוֹק הוּא – יְשַׂחֵק. שׁוּב לְמָחָר עָשָׂה אוֹתוֹ עִנְיָן: כָּל הָעָם עוֹנִין אַחַר הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה “הַלְלוּיָהּ” וְהוּא עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת. אָמְרוּ לוֹ: רְאֵה בִּנְךָ שֶׁהוּא עוֹנֶה דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת. אָמַר לָהֶם: מָה אֶעֱשֶׂה? תִּינוֹק הוּא – יְשַׂחֵק. כָּל אוֹתָם שְׁמוֹנַת יְמֵי הַחַג עָנָה בְּנוֹ דְּבָרִים שֶׁל תִּפְלוּת וְלֹא אָמַר לוֹ דָּבָר.

אָמְרוּ: לֹא יָצָאת אוֹתָהּ שָׁנָה וְלֹא שָׁנְתָה וְלֹא שִׁלְּשָׁה עַד שֶׁמֵּת אוֹתוֹ הָאִישׁ וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ וּמֵת בְּנוֹ וּמֵת בֶּן בְּנוֹ, וְיָצְאוּ לוֹ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נְפָשׁוֹת מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר לוֹ אֶלָּא זוּג אֶחָד שֶׁל בָּנִים בִּלְבַד, אֶחָד חִגֵּר וְסוֹמֵא וְאֶחָד שׁוֹטֶה וְרָשָׁע (סא"ר, יד).


“הַלְלוּיָהּ” – כחלק מאמירת ההלל.

תִּפְלוּת – הבל ושטות.

יְמֵי הֶחָג – סוכות.

לֹא יָצָאת וגו' – בטרם חלפו שלוש שנים שלמות.

נִשְׁתַּיֵּר – נשאר.

סוֹמֵא – עיוור.

*


רנג אָמַר רַב חִסְדָּא: לְעוֹלָם אַל יָטִיל אָדָם אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁהֲרֵי פִּילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה הֵטִיל עָלֶיהָ בַּעֲלָהּ אֵימָה יְתֵרָה וְהִפִּילָה כַּמָּה רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל (גיטין ו ע"ב).


יָטִיל… אֵימָה יְתֵרָה – יביא את בני ביתו לפחוד מפניו.

פִּילֶגֶשׁ וגו' – כמסופר בספר שופטים, פרקים יט–כ (ובשל האימה שהטיל בה בעלה ברחה מביתו).

*


רנד אָמַר רַ' אַבָּהוּ: לְעוֹלָם אַל יָטִיל אָדָם אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁהֲרֵי אָדָם גָּדוֹל הֵטִּיל אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ – וּמִי הוּא? רַ' חֲנִינָא בֶן גַּמְלִיאֵל – וּבִקְשׁוּ לְהַאֲכִילוֹ דָּבָר גָּדוֹל. וּמַהוּ? אֵבָר מִן הַחַי (גיטין ז ע"א).


אַל יָטִיל וגו' – ראו בקטע הקודם.

וּבִקְּשׁוּ וגו' – כאשר אבדה חתיכת בשר כשרה, הביאו לו משרתיו – מרוב פחדם ממנו – חתיכת בשר שנלקחה מחיה שטרם מתה (האסורה באכילה).

דָּבָר גָּדוֹל – דבר שגורם לחטא גדול.

*


רנה אַל יַרְאֶה אָדָם לְתִינוֹק בְּאָזְנוֹ אֶלָּא מַלְקֵהוּ מִיָּד, אוֹ יִשְׁתֹּק וְלֹא יֹאמַר לוֹ כְּלוּם.

מַעֲשֶׂה בִּבְנוֹ שֶׁל גּוֹרְגוֹס בְּלֹד, שֶׁבָּרַח מִבֵּית הַסֵּפֶר וְהֶרְאָה לוֹ אָבִיו בְּאָזְנוֹ, וְנִתְיָרֵא מֵאָבִיו וְהָלַךְ וְאִבֵּד עַצְמוֹ בַּבּוֹר.

מַעֲשֶׂה בְּתִינוֹק אֶחָד מִבְּנֵי בְּרַק שֶׁשָּׁבַר צְלוֹחִית בְּשַׁבָּת וְהֶרְאָה לוֹ אָבִיו בְּאָזְנוֹ, וְנִתְיָרֵא מֵאָבִיו וְהָלַךְ וְאִבֵּד עַצְמוֹ בַּבּוֹר (שמחות ב, ד-ה).


יַרְאֶה… בְּאָזְנוֹ – יאיים עליו בעונש (על ידי מכה קלה באוזן).

*


רנו רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יֵצֶר, תִּינוֹק וְאִשָּׁה תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת (סוטה מז ע"א).


יֵצֶר – תאוות שונות, שְׂמֹאל דּוֹחָה וגו' – אין לדחותם דחייה מוחלטת, אלא להרחיק ולקרב בו זמנית.

*


רנז אָמַר רַ' יִצְחָק: בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ שֶׁיְהֵא אָדָם מִתְגַּלְגֵּל עִם בְּנוֹ עַד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה; מִכָּאן וְאֵילָךְ יוֹרֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו (כתובות נ ע"א).


בְּאוּשָׁא – מושב החכמים לאחר מרד בר כוכבא (וראו קטע ריט).

מִתְגַּלְגֵּל – מטפל בו בלשון רכה ובסבלנות.

יוֹרֵד עַמּוֹ לְחַיָּיו – כופה עליו את רצונו במלקות ואף בהרעבה (שמסכנות את חייו).

*


רנח "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ" (משלי יג, כד) – לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַמּוֹנֵעַ בְּנוֹ מִן הַמַּרְדּוּת סוֹף בָּא לְתַרְבּוּת רָעָה וְשׂוֹנְאֵהוּ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּיִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיוּ לוֹ גַּעֲגוּעִים עַל אַבְרָהָם אָבִיו וְלֹא רִדָּהוּ – וְיָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, וּשְׂנֵאָהוּ וְהוֹצִיאָהוּ מִבֵּיתוֹ רֵיקָם. מָה עָשָׂה יִשְׂמָעֵאל? כְּשֶׁהָיָה בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הִתְחִיל לְהָבִיא צֶלֶם מִן הַשּׁוּק וְהָיָה מְצַחֵק בּוֹ וְעוֹבְדוֹ, כְּמוֹ שֶׁרָאָה מֵאֲחֵרִים, מִיָּד “וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית… מְצַחֵק, וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ” (בראשית כא, ט-י) – שֶׁמָּא יִלְמַד בְּנִי אֹרְחוֹתָיו. מִיָּד “וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם” (שם שם, יד) – לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא לְיִשְׁמָעֵאל וְשִׁלְּחוֹ הוּא וְאִמּוֹ רֵיקָם וּטְרָדוֹ מִבֵּיתוֹ. וּמָה הָיָה סוֹפוֹ? כְּשֶׁגֵּרְשׁוֹ יָשַׁב בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וְהָיָה מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: “וַיֶּאֲהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו” (שם כה, כח) – לְפִיכָךְ יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה עַל שֶׁלֹּא רִדָּהוּ. כַּיּוֹצֵא בוֹ דָּוִד, שֶׁלֹּא יִסַּר לְאַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ וְלֹא רִדָּהוּ – יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה וּבִקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת אָבִיו וְגָרַם לוֹ דְּבָרִים קָשִׁים הַרְבֵּה שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף (שמו"ר א, א).


מַרְדּוּת – מלקות.

סוֹף בָּא וגו' – סופו של הבן שגידולו (“תרבות”) רע והוא שנוא על אביו.

מָצִינוּ – מצאנו, למדנו.

גַּעְגּוּעִים עַל אַבְרָהָם אָבִיו – אברהם אהבו אהבה גדולה.

רִדָּהוּ – הכה אותו.

מְצַחֵק – ראו בראשית כא, ט.

אָרְחוֹתָיו – דרכיו.

טְרָדוֹ – גירש אותו.

מְלַסְטֵם – שודד.

כַּיּוֹצֵא בּוֹ – בדומה לכך.

*


רנט "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד) – בְּמַכֶּה בְּנוֹ הַגָּדוֹל הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

שִׁפְחָה שֶׁל בֵּית רַבִּי רָאֲתָה אָדָם אֶחָד שֶׁהוּא מַכֶּה בְּנוֹ הַגָּדוֹל. אָמְרָה לוֹ: יְהֵא אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּנִדּוּי, שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל “לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל” (מועד קטן יז ע"א).


מַכֶּה בְּנוֹ הַגָּדוֹל – דבר שעלול להביא את הבן להכות את אביו, ועל זה קבעה התורה דין מוות, ונמצא האב מכשיל את בנו.

רַבִּי – יהודה הנשיא.

נִדּוּי – חרם.

עוֹבֵר עַל – עובר על האיסור שבפסוק.

*


רס אָמַר רַב: לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם בְּנוֹ בֵּין הַבָּנִים, שֶׁבִּשְׁבִיל מִשְׁקַל שְׁנֵי סְלָעִים מֵילָת, שֶׁנָּתַן יַעֲקֹב לְיוֹסֵף יוֹתֵר מִשְּׁאַר בָּנָיו, נִתְקַנְּאוּ בּוֹ אֶחָיו וְנִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם (שבת י ע"ב).


אַל יְשַׁנֶּה וגו' – אל יפלה בן אחד לעומת אחיו.

שְׁנֵי סְלָעִים מֵילָת – כמות מועטה של צמר משובח (שממנו נעשתה כתונת הפסים של יוסף).

*


רסא הַכּוֹתֵב אֶת נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו – מָה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי, אֶלָּא אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם לֹא הָיוּ בָּנָיו נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה – זָכוּר לַטּוֹב.

אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁנָּנָא, לֹא תְהֵא בְּמַעֲבִירֵי נַחֲלָה, וַאֲפִלּוּ מִבֵּן רַע לְבֵן טוֹב, שֶׁאֵין יָדוּעַ מָה זֶרַע יֵצֵא מִמֶּנּוּ, וְכָל שֶׁכֵּן מִבֵּן לְבַת (בבא בתרא קלג ע"ב; כתובות נג ע"א).


הַכּוֹתֵב… לַאֲחֵרִים – מוריש בצוואתו את רכושו למי שאינם בני משפחתו.

הִנִּיחַ – השאיר (בלא רכוש).

אֵין רוּחַ וגו' – החכמים אינם רואים דבר זה בעין יפה.

שִׁנָּנָא – אדם שנון וחריף (או: בעל שיניים גדולות), כינוי שגור לרב יהודה.

מַעֲבִירֵי נַחֲלָה – מי שאינו מוריש את רכושו לבניו.

מִמֶּנוּ – מכל אחד מן הבנים.

לְבַת – כי אולי ילכו בניה בעקבות אביהם, וטיבו של זה אינו ידוע.

*


רסב אָדָם אֶחָד צִוָּה בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ: חָבִית שֶׁל עָפָר לִבְנִי אֶחָד, חָבִית שֶׁל עֲצָמוֹת לִבְנִי שֵׁנִי וְחָבִית שֶׁל מוֹכִין לִבְנִי שְׁלִישִׁי. לֹא יָדְעוּ מַהוּ אוֹמֵר לָהֶם. בָּאוּ לִפְנֵי רַ' בַּנָּאָה. אָמַר לָהֶם: "יֵשׁ לָכֶם קַרְקָע? אָמְרוּ לוֹ: הֵן! – "יֵשׁ לָכֶם בְּהֵמוֹת? – הֵן! – “יֵשׁ לָכֶם לְבָדִים?” – הֵן! – “אִם כֵּן, זֶהוּ שֶׁאָמַר לָכֶם אֲבִיכֶם!” (בבא בתרא נח ע"א).


מוֹכִין – פירורי צמר רך.

לְבָדִים – בדים עשויים צמר.

*


רסג אָדָם אֶחָד שָׁמַע לְאִשְׁתּוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת לְבִתָּהּ: מִפְּנֵי מָה אֵין אַתְּ צְנוּעָה בַּעֲבֵרָה? עֲשָׂרָה בָּנִים יֵשׁ לִי וְאֵין לִי מֵאָבִיךְ אֶלָּא אֶחָד. כְּשֶׁמֵּת אָמַר: “כָּל נְכָסַי לְבֵן אֶחָד”, וְלֹא יָדְעוּ לְאֵיזֶה מֵהֶם. בָּאוּ לִפְנֵי רַ' בַּנָּאָה. אָמַר לָהֶם: לְכוּ וְחִבְטוּ עַל קֶבֶר אֲבִיכֶם עַד שֶׁיַּעֲמוֹד וִיגַלֶּה לָכֶם לְמִי מִכֶּם הִנִּיחַ אֶת נְכָסָיו. הָלְכוּ כֻּלָּם, וְזֶה שֶׁהָיָה בְּנוֹ לֹא הָלַךְ. אָמַר לָהֶם רַ' בַּנָּאָה: כָּל הַנְּכָסִים שֶׁל זֶה (בבא בתרא נח ע"א).


צְנוּעָה בַּעֲבֵרָה – נזהרת שלא יגלו בני אדם את חטאיה (בזנות).

חִבְטוּ – הכו.

*


רסד אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁזָּכוּ לוֹ אֲבוֹתָיו; אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ יָתֵד לְהִתָּלוֹת בָּהּ! (ירושלמי ברכות ד, א).


זָכוּ לוֹ – הורישו לו מזכויותיהם.

יָתֵד וגו' – דבר להישען עליו, כלומר ייחוס מפואר.

*


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 67271 יצירות מאת 4207 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־35 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!