רקע
שאול טשרניחובסקי
mנחלת הכלל [?]
tשירה

[מַנְגִּינָה לִי] / שאול טשרניחובסקי


מַנְגִּינָה לִי וּנְגִינָה לִי מִיָּמִים מִשֶּׁכְּבָר,

מִמִּדְבַּר יָם, מִקֶּרֶן אוֹר, מִמַּחֲזוֹת עַל נְהַר כְּבָר.

הֲדוּקַת אֵשׁ וּרְטֻבַּת גִּיל וְרַבָּתִי אֱיָל

שְׁטָפַתְנִי זוֹ. מְהַבְהֶבֶת בִּי: עֲלֵה, וּצְלַח וּפְעָל!

וְעוֹלָה הִיא וּפוֹרְצָה הִיא עַד-סְגוֹר הַלֵּב הָתָּם, –

שִׁיר דָּמִי הוּא, שִׁיר נִצְחִי הוּא, שִׁיר מָלֵּא עֹז וָרָם.


בִּקְרֹא עַל שַׁדְמוֹת זְהַב-הַבָּר לַמָּוֶת אֲדֹנָי,

וְהִמְטִיר דָּם עַל מַעֲנִית אֵת וּקְצִירוֹ נֶפֶשׁ חָי,

מַה אַתָּה, דָּמִי, שׁוֹקֵק בִּי, הוֹי דַּם עֲתִּיקֵי דוֹר,

דַּם נְדִיבֵי עָם מִקַּדְמַת דְּנָא, מִיַּרְכְּתֵי שֶׁמֶשׁ וְאוֹר?

קוֹל טָמִיר בָּא מֵרִאשׁוֹן דּוֹר, דּוֹר רַעֲנָן, דּוֹר עָז,

קוֹל דַּם דּוֹר שָׂר עִם אֱלֹהָיו וּלְחַרְבוֹת צָרִים בָּז.


מִי אַתֶּם דָּמַי רוֹתְחִים בִּי? דָּם קְדוֹשֵׁי תַּ“ח וָֹתַ”ט?

אֲנִי לֹא אֶפְשׁוֹט צַוָּאר זֶה – בַּקְּרָב מוּת וְלֹא בִּשְׁמָד!

לֹא, לֹא! אֲנִי לִי סַיִּף יֵשׁ, וְאֶגְרוֹפִי עוֹדוֹ חָם –

בִּפְגוֹעַ חַיַּת אָדָם בִּי, דָּם אֶתֵּן תַּחַת דָּם.


מִי אַתֶּם דָּמַי רוֹתְחִים בִּי? דְּמֵי מְקַדְּשֵׁי אֶת הַשֵּׁם

עַל מוֹקְדֵי אֵשׁ בִּסְפָרַד זוֹ וּבַיָּמִים הָהֵם?

אֵינֶנִּי שֶׂה כִּי אוּבַל כָּךְ לַטֶּבַח וּבַסָּךְ, –

אֶת-רֹאשְׁךָ נַפֵּץ אֶל-הַקִּיר וְלֹא יִרְאוּ צָרִים בָּךְ!


מִי אַתֶּם דָּמַי רוֹתְחִים בִּי? דְּמֵי מֵתִים בְּאֶחָד?

אֲנִי נוֹאַשְׁתִּי מֵאֱלֹהִים, וְעִם אֵלִי אֵינִי רָד,

וּסְפוֹגִי צֶמֶר עַל הַלֵּב נִתְרוֹקֵן מֵאֱלֹהָיו

בִּכְדִי לְמִי שֶׁצִּנָּה לוֹ וּבְחַרְבּוֹ עָלָיו רָב.


מִי אַתֶּם דָּמַי רוֹתְחִים בִּי? דַּם הַמַּכַּבִּים? לֹא!

עֲצַבֵּי שַׁיִשׁ קְדוֹשִׁים לִי בְּמִלְחֶמֶת גּוֹי וָגוֹי.

מִתּוֹךְ שְׁנֵים-עָשָׂר פְּצָעִים זָב גַם דָּמִי זֶה כַּיּוֹם, –

לֹא עַל קַרְקָעִי דָּמִי בָא, וְאִם תַּאְדִּים הַתְּהוֹם.


מִי אַתֶּם דָּמַי רוֹתְחִים בִּי? דְּמֵי דוֹר הַמִּדְבָּר? כָּךְ!

דַּם כּוֹבְשֵׁי כְּנַעַן דָּמִי הוּא, קוֹלֵחַ וְאֵינוֹ נָח.

שׁוּב קוֹרֵא לִי הַשִּׁיר הָעָז, מַנְגִּינַת דָּם וָאֵשׁ:

עֲלֵה בָּהָר וּרְעַץ הַכָּר, כָּל-מַה-שֶּׁתִּרְאֶה – רֵשׁ!


הֵילִילוּ יוֹשְׁבֵי מָעֹז יָם, בַּת-פְּלֶשֶׁת מַר לָהּ מָר –

הַיַּרְדֵּן לָךְ, וְהַלְּבָנוֹן לָךְ, וְהַמִּישׁוֹר וְהָהָר.

הַגְּבוּל תְּתָאֲרוֹ יַד-יָהּ, תִּרְאֶנּוּ עֵין הָעָב.

וְכִבְשׁוּ אֶרֶץ בְּחֶזְקַת-יָד וְנֶאֱחַזְתֶּם בָּהּ,

וּבְנִיתֶם בִּנְיַן-עַד לַדּוֹר הַקָּם לָכֶם, הַבָּא!


מינסק 1916

המלצות קוראים
תגיות