רקע
יצחק ליבוש פרץ
אף זה ליל סדר
יצחק ליבוש פרץ
תרגום: שמשון מלצר (מיידיש)
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
שפת מקור: יידיש

 

(הוּמוֹרסקה וַרשאִית)

סירוֹטאַ (האם חייב אני להוסיף לכם: החזן ברחוב טלוֹמאַצקעֶ?) סיים את התפילה; הוא חזר במיוחד מניו-יורק.

בחשאי מתקנאים בו:

– סכום-כסף נאה הרויח שם! הלוַאי עלינו ועל עסקנינו לפני החגים!

ימים רעים היו הימים שלפני החג: חרם, עדיין מלחמה, וגם – מזג-אויר רע.

– אילו היתה לי גרגרתו שלו! – נאנח אחד מוחרם מרחוב מאַרשאַלקוֹבסקא…

ניו-יורק נעשׂית מגניט לא רק לגבי סופרים…

סירוֹטאַ סיים את תפילתו.

הקהל המקומי מתחמק ויוצא בחשאי. יודעים הם מה לומר, אך לא כיצד לומר: הצורה הפולנית של איחולים לכבוד יום-טוב, ובפרט “”ויעֶלקאַנוֹץ"1 – עדיין לא נמצאה.

ה“ליטואַקים” מנגדם יוצאים מבית-התפילה ברעש:

חגים ומועדים לשׂמחה! חגים ומועדים לשׂמחה!

הקהל המקומי רוטן לא-מרוצה:

– כמה הומים ומהמים.. – ו’דוֹמוּ בּוֹזשים2 - לא סימן של דרך-ארץ…

ועולה עוד בדעתו של אחד ליטאי להכריז בקול:

– לשנה הבאה בירושלים!

בזה כבר הגדיש את הסאה. וממלמלים בפולנית כבר בקול רם יותר; כבר מחוץ לבית-הכנסת המפואר, על-גבי המדרגות:

– הכל תפשו… תחילה את הנאַלעֶבקים… ועכשיו את בית-הכנסת הגדול… ואת השׂדרה הראשית – מתאונן אחר – בבית-הקברות…

הוא הלך לקבר-אבות וראה:

– “ליטואַק ליד ליטוַאק”…

                                 *  *  *

הזוג האחרון:

אחד מקומי – צילינדר, עניבה צחורה, כפפות, מגולח למשעי, אך פניו לא חגיגיות ביותר, – כבר הוא עומד למטה בסוף המדרגות וממתין לו לשני, אף הוא מקומי (אף הוא בצילינדר, עניבה צחורה, כפפות זקן מסורק נאה-נאה וגם הוא פניו לא חגיגיות כלל), שעדיין הוא צולע ויורד על קבו.

– אתה הולך הביתה? – שואל זה השני, שעה שכבר הגיע אל המדרגה האחרונה; ומאחר שלא נשמעה שאלתו, הוא חוזר ושואל בקול רם יותר:

– אתה הולך הביתה, מוֹריץ?

הנשאל מתעורר כמתוך הרהורים של עצבות

– ואתה, איגנַאץ?

הם מתעכבים רגע אחד:

– הביתה? מה אעשׂה בבית? יש לך סדר, מוֹריץ?

– אי… – מניע מוריץ את ידו. – אצל אשתי, בת עושׂה-המוֹכין!

הוא אמר לה:

– מן היושר הוא, לקנות מעט מצוֹת לפחות.

מיד עמדה ומדדה אותו באחת מעיניה הירקרקות למן ראשו ועד לרגלו העקומה: – מה הוא הדבר הישר בעיניך?

הוא מנסה לעמוד על עמדתו:

– למען הילדים!

היא הולכת עם הילדים אל האופרה; כבר הזמינה תא מיוחד…

– ושלי – נאנח מוריץ ואומר – בת-הרבנים? היא שואלת, אם אני רוצה, שהמשרת הנוצרי יברח משיראה מצות…

נאנחים שניהם:

– עבדים משלו בנו… ומתעוררת השאלה:

– להיכן הולכים? – מלגלג ואומר מוריץ, - אל הנַאלעֶבקים, אל הרחוב הפראַנציסקאַני… “כל דכפין ייתי וייכול”. מישהו – –

– אחד ליטואַק – –

– יזמין אותנו אל הסדר…

והלוך הולכים הם, כנראה מתוך הרגל בלבד, מהורהרים ומשׂיחים בחשאי לעומת כיכּר-התיאטרון.

– לא היינו צריכים לעקור מן הצד ההוא…

– לא היינו סובלים כל-כך הרבה מן החרם…

– לפני החג היה לך פדיון כלשהו, מוריץ?

מוריץ מדחק בכתפיו:

– מה זה עולה על דעתך, איגנאץ…

כבר הם מגיעים, מתוך שתיקה, אל רחוב הסנאטורים.

מישהו מהלך לפניהם, צעיר, צעדיו גמישים, הגוף מתנענע מרגל על רגל. ובמקצת מוּכּר הוא.

– נדמה, העורך-דין…

– כן, שאר-בשׂרך שלך, אַלבּרט… קבּל את הדת הפראַבוסלאַוית…

– למען בתו של השופט… היא נתאהבה בו אהבה עזה כמות.

– בחור נאה הריהו באמת…

– בחור – זהב! והיא – גם כן, יפה, בריאה. "רוצה אתה – אומרת היא, הריני מוכנה, למענך, להתגייר…

– מצאה את השעה הנכונה!

הם מתגעגעים על חברתו של אדם, קוראים אחריו בקול:

– אדוני הסניגור!

  • דוֹבּרי ויעֶטשוּר! 3 הלה מפנה ראשו ומשיב בשׂמחה, כשהוא מתעכב:

  • הוֹ, גוט יום-טוב, גוט יאָר! 4

והם מסתכלים בו:

– מאימתי אתה מדבּר יידיש, אַלבּרט?

– מזמן שנטבלתי…

– עכשיו רשאי הוא! – סוֹבר מוריץ.

– צפור-דרור – ברחוב!

– בבּית גם כן… עם מבקשי-עצה יהודיים – יהודית…

– ואפילו בפני האשה?

– אשתי שלי?

– ואפילו באזי המשרת?

– אפילו באשניה של הנערה המשרתת! – מצחק אַלבּרט ומתעכּב ליד שער אחד.

– כאן אתה גר, אַלבּרט? – שאל מוריץ.

– כאן, כן?! – שואל איגנאץ.

בקולם נשמעת מעין אמירה: חבל, אנו נשארים לבדנו…

– כאן, - משיב אַלבּרט, וכשהוא תופס למה הדברים מרמזים:

– יודעים אתם מה, בואו ועלו אלי! אשתי שלי מכינה איזו הפתעה בשבילי… עוד בבוקר גרשתנו מן הבית… לפני עשׂר שלא אשוב הביתה… ותטעמו גם אתם…

– כוס טיי יהיה?

– וקנוּח-שתיה גם-כן. כשמדובר על הפתעה…

– חזיר מטוגן?

– מאכל זה מגישים לכם בבית! אומרים לכם: בשׂר-עגל, והרי אתם אוכלים…

מאחר שאינם יודעים מה יעשׂו בעצמם, ומאחר שכמעט יראים הם להישאר עם עצמם, עם מחשבותיהם הנוגות שלהם, הריהם הולכים.

הגיעו למעלה, מכניס אותם אַלבּרט אל חדר-העבודה שלו. והוא עצמו הולך לברר, אם כבר מותר להכּנס…

מוֹריץ ואיגנַץ מתיישבים בחדר-העבודה האפלולי ליד שולחן-הכתיבה, והם מבחינים בפרחים חדשים באגרטלי-ברוֹנזה חדשים.

– עבודת “בצלאל”! – משתומם מוֹריץ.

– השטיח אף הוא! – אומר איגנאץ קול רם כצועק כמעט, – ראה נא: אם אשכחך ירושלים…

– את הדברים האלה – מסביר אַלבּרט שכבר חזר בינתים – קנתה אשתי שלי, מאַריאַ אנדרעֶיעֶוונאַ שלי… מה? יהודיית קצת יותר משלכם?

– והלואי אשתי שלי, בתו של עושׂה-המוכין!

– ומיד – מפסיק להם בעל-הבית – תבוא ההפתעה. מנחש אני, מה יהיה הדבר הזה… זה יהיה… זה יהיה – – –

אותו רגע נפתחת במהירות הדלת אל חדר האכילה, זרם אור נשפך בבת-אחת אל חדר העבודה האפלולי. מבעד לפתח הפתוח לרוָחה מתגלה שולחן צחור ערוך לסעודה… כלי כסף וכלי אלגביש… ובקבוקי יין – – –

– וּמַצות! וּמַצות! – צועק מוריץ משתאה ומשתומם…

– ראה, ראה! – צובט אותו איגנאץ בצלעו – קערה עם ה“מינים” ערוכים עליה – –

בעלת-הבית התייצבה בינתים בפתח, בלונדינית זוהרת:

  • מילוֹסטי פּרוֹסים! 5

אַלבּרט מציג את האורחים; והיא מסבירה פנים:

  • אוֹטשען פּריאַטנוֹ! 6 הכינות איפוא גם לי הפתעה!

מכירים ומברכים זה את זו.

– שבו, רבותי! – אומר אַלבּרט.

– ניעֶט פּוֹדוֹזשדי! 7 והיא מגישה לו הגדה עם תרגום רוסי – טי פּרעֶזשדעֶ פּרוֹועֶריי… פּראַווילנוֹ-לי…8

מוריץ מקבל בינתים עוד צביטה מאיגנאַץ:

– ראה נא את הגביע הגדול הזה, ראה נא!

– עֶטו – פונה אליהם מַריאַ אאנדרעֶיעֶוונאַ – דלאַ פּרוֹרוֹקאַ אִיליאַ… יעֶווֹ, – אומרת היא, – יאַ סטראַשנוֹ ליוּבּליוּ…9 ואגב כך היא מצלצלת אל חדר-הבישול:

– עוד שתי מערכות-כלים בשביל האורחים היקרים!

ירוד ירדו משם איגנאַץ ומוֹריץ כבר בשעה מאוחרת לאחר חצי-הלילה, והיו מחזיקים זה בזה, שלא יפלו…

לילה זרוע כוכבים.

– למעלה מתנצנץ! – סח לי מוריץ מתפעל.

– ליל שמורים! – מסביר אגנאַץ.

והם מתייצבים ועומדים עוד רגע.

– אומר אני לך, סופו שיחזור אל היהדות; והיא עתידה להתגייר – –

– שמא כן, ושמא לאו, – משוב מוֹריץ; ובהציצו אל השמים:

– אך יהי רצון, שתמיר את מזלי לטובה, כשם שמומריך, רבונו של עולם, יהודים טובים הם!


  1. הלילה הגדול, חג–הלידה. כאן הכונה לפסח.  ↩

  2. בבית אלוהים (בבית–התפילה).  ↩

  3. ערב טוב!  ↩

  4. מועדים לשמחה!שנה טובה!  ↩

  5. נבקשכם באהבה!  ↩

  6. נעים מאד!  ↩

  7. לא, המתן!  ↩

  8. אתה בדוק תחילה… אם כהלכה…  ↩

  9. זה בשביל הנביא אליהו… אותו אני נורא אוהבת…  ↩

המלצות קוראים
תגיות