מחבר: צוות פרויקט בן-יהודה

כמדי חודש בחודשו, העשרנו את מאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה ביצירות נוספות במגוון סוּגוֹת: ראשית, בפרוזה, אנו מגישים החודש את הספר המיוחד אדרת אליהו מאת א"ש שטיין (כתבי שטיין עודם מוגנים בזכויות יוצרים, וקיבלנו רשות מפורשת מבעלי הזכויות להגישם לציבור).  בספר זה מגולל שטיין פרקים שונים מתקופות שונות בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל, תוך שהוא קושר את הפרקים לאליהו קרמר, הידוע בכינוי "הגאון מוילנה". דרך צאצאיו הרבים.  שטיין כותב בהקדמה: "כל האירועים כשלעצמם, וכן שלל הדמויות, הם היסטוריים; קישור האירועים – בלטריסטי. זהו, איפוא, לא סיפור היסטורי, אלא סיפור שהוא היסטוריה.".

בשירה, הוספנו שירים מאת משוררי ימי הביניים וידאל בנבנשת ומשה אבן עזרא.  כמו כן, ראו אור אלקטרוני מאמרים ומסות מאת בר טוביה, אברהם רגלסון, נחום סוקולוב (לרבות מסה נוספת על מקס נורדאו), ראובן בריינין, וא"ש שטיין, שמאמרו "בשולי שדות" (פורסם ב"דבר", 14 באפריל 1943), יספק לנו את טעימת החודש:

בעיצומה של מלחמת העולם השניה, פרסם שטיין מאמר שעסק בכמה נושאים שקשורים למלחמה, כגון כליאת האזרחים היפניים של ארצות הברית.  בסוף המאמר, הוא מציין, באופן מצמרר בהתחשב בהשמדת יהודי אירופה שהתחוללה באותה עת ממש, את האפשרות של שימוש בלוחמה כימית ("מלחמת גאזים") בשדה הקרב.  בתוך כך, הוא מספר אנקדוטה הסטורית מעניינת מימי המצור על בלגראד במאה הט"ו:

מלחמה זו עתירת-אפתעות עשויה אולי, להפתיענו בשלבי-משבר במלחמת גאזים. שיקולי-מוסר ודאי לא יעכבו את האויב, שהכניס את המארה הזאת במלחמה הקודמת בחזית המערב (באפריל 1915; עד לפני גמר המלחמה נפגעו כמיליון אנשים; הממציא – היהודי הגרמני פריץ האבר), ומאז פיתח ושיכלל את התעשיה הכימית שלו.

לפיכך ראוי לספר בזה בקיצור על מלחמת הגאזים הראשונה בהיסטוריה.

היה זה בשנת 1456, צבא תורכי עז נפש עמד אז בשערי בלגראד – עיר המפתח לשדות-הדגן הנרחבים של הונגריה. בראש המגינים עמד המפקד ההונגרי הוניאדי, שהצליח, בעזרת אלכימאי זקן, להיחלץ מהמיצר.

האלכימאי הכין גיגיות רבות מלאות נוזלים מרְעילים שונים, טבל בהן המוני סחבות, ותלה אותן לייבוש בשמש. אח"כ ערם ערימות גדולות – וערך אותן בקו החזית.

עם שחר נשבה רוח בכיווּן אל עמדות התורכים. שלוש פלוגות של הונגרים יצאו לתקוף את האויב. אותה שעה היה האלכימאי מהלך מערמה לערמה ושולח בהן אש. ענני עשן צהוב-ירוק התאבכוּ ברוח אל עבר האויב – בגזרם על אנשיו מיתת-חנק תוך עינויי-גסיסה קשים. אף האלכימאי מצא את מותו בקרב – ואִתו ירד לקבר סודו.

כותב רשוּמות הזמן ההוא ציין, כי "היה זה דבר מבהיל… אסור לנוצרים להשתמש באמצעי קטלני כזה נגד בני דתם, מה שאין כן נגד תורכים, או כופרים אחרים…"

היה זה לפני חמש מאות שנים בקירוב.

כמדי חודש בחודשו, אנו מעשירים את מאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה ביצירות נוספות במגוון סוּגוֹת: ראשית, בפרוזה, אנו מגישים החודש את הנובלה ההסטורית הכינור מאת אברהם שלום פרידברג (בעקבות צבי הרמן רקנדורף), ולצידה חונכים את אגף אהרן דוד מרקסון בפרויקט, עם עיבוד לבני הנעורים של סיפור בשם מול אוהל תימורה מאת ב"נ סילקינר.  מרקסון גם תרגם את בן המלך והעני מאת מארק טוויין, ובקרוב נגיש גם את התרגום הזה.  עוד תרגום שנוסף החודש למאגר הוא תרגומו של אלתר דרויאנוב לסיפור המנגן העיוור מאת המספר הרוסי הידוע ולדימיר קורולנקו.

בתחום המאמרים והמסות, נוספו יצירות מאת י"ח ברנר, ראובן בריינין, משה גליקסון, א"ש שטיין, אברהם רגלסון, וא"ד מרקסון.  ביניהם מסתו של גליקסון על שמריהו לוין, שגם את קובץ מכתביו הנוגעים להכנות להקמת הטכניון בחיפה אנו מגישים החודש.

ולצד שירים נוספים מאת משה אבן עזרא, אנו מגישים החודש כמה מתרגומי השירה של יהודה ליב גורדון (יל"ג), משירת פושקין, שילר, שייקספיר, לסינג, וליאופולד שפר.  כנהוג בתרגומי ההשכלה, התרגומים אינם דווקא נאמנים ללשון המקור, ולעתים אף נעשו מכלי שני; אף על פי כן, ניכרת גם בתרגומים מיומנותו הלשונית הנדירה של יל"ג.  הנה המונולוג הידוע של המלט, נסיך דנמרק, המתחבט בשאלת ערך החיים, בלשונו של יל"ג:

הֱיוֹת אוֹ לַחְדּוֹל מִהְיוֹת? זֹאת הִיא הַשְּׁאֵלָה?
הֲטוֹב טוֹב לְאָדָם לָשֵׂאת דּוּמָם וְלִסְבּוֹל
כָּל פִּגְעֵי הַזְּמָן, כָּל מַגֵּפוֹת הַמִּקְרֶה,
אוֹ הֵחָלֵץ עֲלֵיהֶם וְלָשׂוּם קֵץ אֶל כֻּלָּמוֹ
פַּעַם אֶחָת? לִישׁוֹן שְׁנַת הַמָּוֶת
וּלְדַמּוֹת כִּי בִשְׁנָת זֹאת יִתַּמּוּ כָּל נִגְעֵי לְבָבוֹ,
כָּל תַּחֲלוּאֵי הַבָּשָׂר – חֵלֶק אָדָם מֵאֵל?
קֵץ נָעִים כָּזֶה מִי לֹא יַחְמְדֵהוּ?
לִישׁוֹן הַמָּוְתָה! – לִישׁוֹן, אַךְ אוּלַי גַּם לַחֲלוֹם?
הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׁיב אָחוֹר יְמִינֵנוּ,
הַפַּחַד פֶּן נָשׁוּב נִרְאֶה בַּחֲלוֹם הַמָּוֶת
אֶת כָּל הַחַתְחַתִּים אַחֲרֵי גֵו הִשְׁלַכְנוּ.
רַק בִּגְלָלוֹ יַאֲרִיךְ עָנְיֵנוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה;
כִּי לוּלֵא זֹאת מִי נָשָׂא כַּיּוֹם כָּל עֵת וָפֶגַע,
חֲמַת הַמֵּצִיק, הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים,
חֳלִי אַהֲבָה נְאָצָה, גֵּזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק,
לַחַץ עָרִיצִים, מַסַּת נְקִיִּים,
נַאֲקַת מֻכִּים וּמְעֻנִּים תַּחַת שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בָּם, –
אִם בְּמַחַץ חֶרֶב אַחַד תּוֹשִׁיעַ יָדוֹ לוֹ
וְנִקָּה מִכָּל אֵלֶּה? מִי יַעֲמֹס עָלָיו מַשָּׂא כָבֵד זֶה,
יֶאֱנֹק, יִתְעַטָּף וְיִקְרֹס תַּחַת עֲמַל הַחַיִּים
לוּלֵא נִתְעֶה בַּשַּׁוְא מִפַּחַד הַמָּוֶת,
פַּחַד אֶרֶץ הַנְּשִׁיָּה וְהָאֲבַדּוֹן,
אֶרֶץ לֹא יְדָעָהּ אִישׁ וְלֹא שָׁב מִגְּבוּלֶיהָ;
לוּלֵא הִשְׁאָהוּ פַּחַד שָׁוְא זֶה לִבְחַר בֶּעֱנוּת חֶלֶד
מֵהָחִישׁ מִפְלָט לוֹ לִמְקוֹם לֹא יְדָעוֹ.
הַפַּחַד הַזֶּה הוּא יַמְסֶה לִבֵּנוּ כַדּוֹנָג;
הִבּוֹק תִּבּוֹק עֲצַת אֱנוֹשׁ מִפְּנֵי מְגוֹרַת לִבּוֹ,
וְחָפְרָה גְבוּרָתוֹ וּבוֹשָׁה מַחְשַׁבְתּוֹ
וְלֹא תַעֲבֹר לִפְעֻלַּת אָדָם לְעוֹלָם.

זאת לעומת תרגומו הידוע של שלונסקי, שנפתח במלים:

להיות או לא להיות? הנה השאלה:
מה נעלה יותר – לשאת באורך-רוח
חיצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו,
או אם חמוש לצאת מול ים הייסורים
למרוד, וקץ לשים להם? למות, לישון,
ולא יותר; ודעת: השינה הזאת
תשבית מכאוב-הלב ואלף הפגעים (וגו')

(אין לנו רשות להביא את תרגום שלונסקי במלואו, שכן הוא עדיין מוגן בזכויות יוצרים.)

גם עדכון מאי התעכב מעט, ובכל זאת, כמדי חודש (גם אם הפעם לא בחודשו), העשרנו את מאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה:

בולטים בעדכון החודש הסיפורים בעלי הרקע ההסטורי: שתי נובלות, האחת חליפות ותמורות שמה, מאת א"ש פרידברג, והשניה יעקב טיראדו, מאת לודוויג פיליפזון בתרגום ש"י פין, וכן שני הפרקים הנותרים של אש מריבה מאת א"ש שטיין שאנו מצרפים למאגר החודש — חידת הקמעות (על פולמוס יעקב עמדין ויהונתן אייבשיץ) ונקמת מרעים (על עלילות יעקב פרנק, מייסד הפרנקיזם).

העדכון כולל גם את סופר הסופרים — מסתו של מרדכי בן הלל הכהן על נחום סוקולוב; פרק נוסף של האדם והטבע מאת א"ד גורדון, פרקים מתוך הרשימות הביוגרפיות שבספר אשכולות של א"ש שטיין, סיפורים מאת דוד ישעיהו זילברבוש, ומאמרים מאת בר טוביה (שרגא פרנקל).  בנוסף, העלינו את חיבורו של בר טוביה על תולדות הסוציאליזם, וכן חיבור קצר מאת אפריים דיינארד על תולדות המתיישבים היהודיים בעיירה בניו-ג'רזי.

והנה טעימה קטנה להחודש:

עוד לפני גרטה גארבו, היתה שחקנית אחרת שהיתה "האלוהית", ושאותה עבדו בכל רחבי המערב בחצי השנה של המאה הי"ט. שמה היה שרה ברנהרדט, והנה צימוק על אודותיה מפי דוד ישעיהו זילברבוש (דרושה היכרות בסיסית עם ההסטוריה של החצי השני של המאה הי"ט כדי להבין את הקטע, אבל הקישוריוֹת לויקיפדיה בגוף הטקסט תסייענה למתקשים):

במגלת שרה ברנהרד כתוב לאמר: שנים אחדות אחרי מלחמת אשכנז וצרפת פנה אחד ממנהלי התיאטרון באשכנז אל המשחקת הצרפתית ושאל אותה על דבר המחיר שהיא דורשת בשכר עלותה על הבמה בברלין.

"את שתי המדינות אלזס ולוטרינגן!" – ענתה שרה בירנהרד.

"המחיר לא רב הוא" השיב לה מנהל התיאטרון, אבל קודם שאתן את המחיר הזה נחוץ לי לקחת בראשונה דברים עם ביסמרק".

זאת ועוד ברשימתו של זילברבוש על שרה ברנהרדט.