אלם

מאת

יצחק קצנלסון

---

יָפִים הַלֵּילוֹת בִּכְנַעַן

מאת

יצחק קצנלסון

יָפִים הַלֵּילוֹת בִּכְנַעַן,

צוֹנְנִים הֵמָּה וּבְהִירִים;

הַדְּמָמָה פֹה תָשִׁיר, לָהּ יַעַן –

יַעַן לָהּ לִבִּי בְשִׁירִים…

הוֹלְכִים וְאוֹבְדִים הַשִּׁירִים,

רַק הֵדָם הַקַּל לָנוּ יַעַן;

צוֹנְנִים הֵמָּה וּבְהִירִים

וְיָפִים הַלֵּילוֹת בִכְנַעַן.

יָפִים הַלֵּילוֹת וּבְהִירִים

וְצוֹנְנִים הֵמָּה בִכְנַעַן,

צָלְלוּ, נִדְמוּ הַשִּׁירִים,

וְהֵדָם עוֹד יַעַן, עוֹד יַעַן…

---

צַלְמָוֶת

מאת

יצחק קצנלסון

כָּל־זְמָן שֶׁעָמַד הַכּוֹכָב בַּשַּׁחַק,

לֹא רָאֲתָה עֵינִי עוֹד אוֹתוֹ מְצַחֵק;

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה רְאִיתִיו; בְּמוֹרָא

הִשְׁקִיף מִשָּׁמָיו לָאָרֶץ הַשְּׁחוֹרָה. –

שָׁאַלְתִּי הַכּוֹכָב: אֶת מִי זֶה תִפְחָדָה?

הוּא רָעַד וְשָׁתַק – בְּעַצְמוֹ לֹא יָדָע…

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה הוּא עָמַד וְרָעָד,

וְגַם כְּשֶׁנָּפַל דָּבָר לֹא לָאָט…

*

כָּל־זְמָן שֶׁגָּאָה הַפֶּרַח בָּאָחוּ,

נִכְּרוּ בוֹ דִמְעוֹת עֵינַיִם שֶׁבָּכוּ;

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה טַל־דֶמַע בּוֹ יָרַד,

בְּכִכָּר שׁוֹמֵמָה הוּא שִׂגְשֵׂג וְחָרָד…

*

שָׁאַלְתִּי הַשּׁוֹשָן: אֶת מִי זֶה תִפְחָדָה?

הוּא רָעַד וְשָׁתַק – בְּעַצְמוֹ לֹא יָדָע…

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה הוּא שִׂגְשֵׂג וְרָעָד

וְגַם כְּשֶׁנִּתְלַשׁ – דָּבָר לֹא לָאָט.

*

כָּל־זְמָן שֶׁהָיָה הָעֶלֶם בָּאָרֶץ –

לֹא צָהָל, מִשְׂפָתָיו כָּל צְחוֹק לֹא הִתְפָרֵץ;

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה הוּא יָשַׁב בַּמִּטָּה,

וְעֵינוֹ הַפְּקוּחָה בְאֵימָה מַבִּיטָה…

שָׁאַלְתִּי הָעֶלֶם: אֶת מִי זֶה תִפְחָדָה?

הוּא רָעַד וְשָׁתַק – בְּעַצְמוֹ לֹא יָדָע…

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה – שְׂעָרוֹ כֹּה סָמָר:

וּבְרִגְעֵי הַמָּוֶת מְאוּמָה לֹא אָמָר…

---

מִשִּׁירֵי אוֹתָה אִשָּׁה

מאת

יצחק קצנלסון

אֲנִי מֵאֵלֶּה אָנִי, הַסּוֹבְאוֹת יֵינָן מִתּוֹךְ שִׁיר וּמָחוֹל פֶּרֶא,

וְאִם שְׁנָת בַּלֵּיל לֹא אֵדַע – חֲלוֹם בְּהָקִיץ אֶרְאֶה.

אֲנִי מֵאֵלֶּה, שֶׁעֵינֵיהֶן פְּקוּחוֹת וּפָתוּחַ סְגוֹר לְבָבָן;

מַזָּלִי אִם מָרוֹם מֶנִּי – תְּנוּ, וְאֶחְבֹּק אָבֶן!

אֲנִי מֵאֵלֶּה, שֶׁשִּׁירָן בְּחוּצוֹת נִשְׁמָע, וּצְחוֹקָן בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת.

וְאִם אֵבְךְּ – בְּסֵתֶר אֵבְךְּ, בְּחוֹרִים וּבְזָוִיּוֹת…

מֵאֵלֶּה הִנְנִי, הַפּוֹרְעוֹת חֹק וּמוּסָר בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ זְעוּמָה;

לְזָרִים אֶתֵּן כֹּל – וּבְיָדִי אֵין מְאוּמָה.

אֲנִי מֵאֵלֶּה, אֲשֶׁר לְקָרְבָּן עוֹלוֹת וְאֵינָן יוֹדְעוֹת לָמָּה?

מֵאֵל, שֶׁאֵינָן מוֹצְאוֹת מָקוֹם לְכַף רַגְלָן עַל אֲדָמָה…

מֵאֵלֶּה הִנְנִי, הַקּוֹרְאוֹת אָח לְזָר, זָר אִתָּן יֵשְׁתְּ מִכּוֹסָן –

מֵאֵלֶּה, שֶׁחַיֵּיהֶן קְצָרִים וְכֹה בּוֹדְדוֹת בְּמוֹתָן.

---

לַכּוֹכָבִים

מאת

יצחק קצנלסון

כּוֹכָבִים, כּוֹכָבִים,

קְטַנִּים וְנָאוִים,

מַהֲרוּ, רְדוּ;

רְדוּ מִשְּׁמֵי רָמָה,

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,

וְכַאן הֱיוּ!

אֲנַחְנוּ נִזְקָקִים

לָכֶם, כּוֹכְבֵי שְׁחָקִים,

יוֹתֵר מִכֹּל!

בַּחשֶׁךְ יֵשׁ נִגְוַע,

בְּלִי קֶרֶן שֶׁל תִּקְוָה

בְּקִבְרוֹת הַחוֹל.

כֹוֹכָבִים, כּוֹכָבִים,

עֵינֵי־לְהָבִים,

נִפְלוּ חִישׁ קַל

לָאָרֶץ הַשְּׁחוֹרָה,

כִּרְסִיסִים שֶׁל אוֹרָה,

כִּפְנִינִים שֶׁל טַל.

כּוֹכָבִים, סַפִּירִים,

מְאִירִים, מַזְהִירִים,

נִפְלוּ נָא חִישׁ

לָאָרֶץ מִתַּחַת,

אַךְ לֹא אֶל צַלַּחַת,

וְלֹא אֶל כַּף אִישׁ…

רְדוּ מִשָּׁמַיִם,

וִהְיוּ לְעֵינַיִם

עַל אַדְמַת הַשְּׁחוֹר;

יַלְדֵי מַחֲשַׁכִּים

מְצַפִּים וּמְחַכִּים

לָכֶם, כּוֹכְבֵי אוֹר!

הוֹי חוּסוּ עַל עֵדָה –

עֲדַת עִוְרִים מִלֵּדָה,

הַמְחַכָּה פֹה דֹם;

רְדוּ־נָא אֵלֵינוּ

אֶל חוֹרֵי עֵינֵינוּ,

וְנִרְאֶה אוֹר יוֹם…

---

צֵל צָהֳרָיִם

מאת

יצחק קצנלסון

הַשֶּׁמֶשׁ עוֹמְדָה בְאֶמְצַע הָרָקִיעַ

וּכְאִלּוּ כָבָה –

אֵשׁ עֵינַיִךְ הִיא שֶׁבִּי נִחֶתֶת,

מִמֵּךְ פּוֹרֶצֶת הַלֶּהָבָה!

מִמֵּךְ, מִמֵּךְ בּוֹקֵעַ אוֹר אַדִּירִים,

אוֹר עַד בְּלִי דַי וְעַד אֵין יְכֹלֶת,

שִׁבֹּלֶת נָגְהֵךְ וְחַסְדֵּךְ עָלַי גָחָה,

שְׁטָפַתְנִי הַשִּׁבֹּלֶת.

עוֹמֶדֶת אַתְּ לְפָנַי וְקוֹרֶנֶת,

וְהַכֹּל קוֹרֵן אִתָּךְ בְּקִרְבָתֵךְ;

רְאִי, זֶה עַתָּה צָץ הַפֶּרַח לְרַגְלַיִךְ,

וְאֶת גְּבִיעוֹ פָּתָח.

לִפְנֵי רֶגַע שָׁקְטוּ מֵי הַכֶּסֶף בְּחֵיק הַנָּהָר,

וְעַתָּה הִכּוּ גַלִּים מִתּוֹךְ אַהֲבָה הוֹלֵלָה;

גַּל יִכְבּשׁ גַּל בִּגְבוּרָה וּכְלוֹת־נָפֶשׁ –

אַתְּ הֵטַלְתְּ הָאֵשׁ בָּם, הָאוֹכֵלָה…

גַּם אֲנִי פָרַחְתִּי בְקִרְבָתֵךְ,רַעְיָה!

וּבְעָמְדֵךְ כֹּה וּבְהִלֵּךְ –

אֲנִי לַשֶּׁמֶשׁ אֶצְעַק: שֶׁמֶשׁ שְׁחָקִים,

צַוִּי לִי אֶת צִלֵּךְ…

---

שִׁדּוֹת

מאת

יצחק קצנלסון

א.

קַצְתִּי בוֹ, בְּיוֹם לֶהָבוֹת –

הָבָה, אָשִׁיר לוֹ, לַלַּיְלָה!

הָבָה אַשְׁלִים עִם הַחשֶׁךְ,

לֹא עוֹד אֵתַע בְּרִשְׁתוֹת אוֹר…

קַצְתִּי בְאוֹרוֹת מַתְעִים… לָיְלָה,

פְּרֹשׂ עָלַי רָז אֲמִתֶּךָ,

אָבֹא בְצֵל סְתָרֶיךָ קֹדֶשׁ,

רַחֲמֵי סוֹדְךָ עָלַי גֹּל!

קָרֹא קָרָא לִי הָאֹפֶל.

לָחשׁ לָחַשׁ לִי מֵרָחוֹק:

"אֲנִי מַפְקִיד לְךָ עוֹלָמִי,

בּוֹא וְדַבֵּר שִׁיר!

הִנֵּה שָׁקַע כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ,

הַיָּרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ,

הַכּוֹכָבִים לֹא יַצְהִירוּ,

עָנָן רוֹכֵב עַל־גַּב עָב…"

קָרֹא קָרָא לִי הָאֹפֶל.

אֶת מַלְאָכוֹ אֵלַי שָׁלַח,

בָּא וְעָמַד בְּחַלּוֹנִי,

וְדָפַק אֵלַי: צֵא!

"טַלִּית שְׁחוֹרָה תְלֵה עַל שֶׁכֶם,

עֲלֵי רֹאשְׁךָ שִׂים מִצְנָפֶת;

שָׁלשׁ קְצָווֹת לַמִּצְנָפֶת –

וְצֵא אֵלַי וּמְלֹךְ!

"רַבִּים הִנּם פֹּה הַשֵּׁדִים,

רַבּוֹת הִנָּן פֹּה הַשִּׁדּוֹת;

רַק הָאַחַת שִׁדָּה־בְתוּלָה,

וְאֵין שֵׁנִית לָהּ.

"הִיא הַיְחִידָה בִבְנוֹת־לַיְלָה:

חִין־הַלַּיְלָה עַל שְׂפָתֶיהָ,

שְׁתֵּי עֵינֶיהָ – חֲלוֹם אֶחָד,

חֲלוֹם־לַיְלָה הוּא.

עַל כְּתֵפֶיהָ שְׁנֵי בְנֵי־עוֹרְבִים,

עַל שָׁדֶיהָ שְׁנֵי בְנֵי־עוֹרְבִים,

מִי שֶׁיָּבוֹא וְיַבְרִיחֵם –

הוּא הוּא יִזְכֶּה בָּהּ.

"לֹא עַל הַר וְלֹא עַל גִּבְעָה,

רַק בָּעֵמֶק הִיא נֶחְבָּאָה,

הֵקִים לַיְלָה סְבִיבָה גָּדֵר:

צֵל עַל גַּבֵּי צֵל.

"מִי שֶׁיֵּדַע שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ,

יָבוֹא שָׁם וְיַגִּידֶנּוּ –

אָז יִתְמוֹטֵט קִיר הַצְּלָלִים,

אֲשֶׁר סָבִיב לָהּ…"

ב.

אַךְ יָצָאתִי אֶל הַלַּיְלָה,

וּבְלָעַנִי כְבָר הַלַּיְלָה;

טָס עָלַי בְּכָנָף שְׁחוֹרָה,

וְאֶת דַּרְכִּי סָךְ.

שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ עוֹדִי זוֹכֵר:

הֵן לֹא אַחַת בּוֹ פָתַחְתִּי

שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם, לַחֲזוֹת

בְּאוֹר פְּנֵי אֲדֹנָי…

אַיֵּךְ, אַיֵּךְ, שִׁדָּה יָפָה?

קִרְאִי,קִרְאִי לִי, הַיָּפָה;

אֹחַז בְּצִלְצוּלֵי קוֹלֵךְ –

וְאֶמְצָא אֶת הַשְּׁבִיל…

הַס! לִי נִשְׁמַע לַחֲשֵׁי־שָׂפָה,

שְׁתֵּי יָדַיִם לִי מוּשָׁטוֹת;

"בּוֹא, אֶת אִשִּׁי כְבָר שָׁלַחְתִּי –

סוּר אֵלַי וָלִין…"

מִי קוֹרֶצֶת לִי בְעֵינָהּ?

שִׁדָּה! שִׁדָּה! בַּעְלָהּ נִרְדָּם –

וּמִבֵּין שְׁתֵּי כְתֵפָיו רוֹמְזָה,

רוֹמְזָה, קוֹרְצָה לִי…

מִי לִי קוֹרְאָה אֶל־הַשִּׂיחִים?

שִׁדָּה, שִׁדָּה! אִישָׁהּ מוּנָח

כָּפוּת בְּתַלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ,

וְהִיא קוֹרֵאת לִי…

אַיֵּךְ, אַיֵּךְ, שִׁדָּה תַמָּה?

הַצִּילִינִי נָא, הַתַּמָּה!

הִרְהוּר־זִמָּה בִי כְבָר נִתְקָל,

לְרַגְלַי רוֹבֵץ חֵטְא!

ג.

אַךְ יָצָאתִי אֶל הַלַּיְלָה,

וְהִתְעַנִי כְבָר הַלַּיְלָה –

שֶׁמָא אֵין זֶה כִּי אִם בְּדוּתָה,

בְּדוּתָה יָפָה וְלֹא כְלוּם!

בְּדוּתָה יָפָה! אוֹתָהּ שִׁדָּה

שֶׁאִמְּצַתְנִי אֱלֵי לִבָּהּ,

לָחֲשָׁה לִי עַל אָזְנִי חֶרֶשׁ:

"בְּדוּתָה סִפֶּר־לָךְ…

"רַק קְצָת אֱמֶת יֵשׁ בַּדָּבָר:

הָיְתָה, אָמְנָם, שִׁדָּה יָפָה,

עִם בְּנֵי־עוֹרְבִים עַל כְּתֵפָיִם –

חִכְּתָה לְךָ בַּגָּיְא.

"אוּלָם אַף לֹא אֶחָד הָיָה

אֲשֶׁר יָדַע שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ,

יַעֲלֵהוּ עֲלֵי שְׂפָתָיו

וְיאֹמְרוּ שָׁם בַּגָּיְא…

"הַרְבֵּה לֵילוֹת אֹפֶל חִכְּתָה,

לֵילוֹת שָׁוְא וְלֵילוֹת־עָמָל,

עַד שֶׁקָּרְאָה אֶל־הָעוֹרְבִים:

“שָׂאוּנִי אֶל־הָהָר!”

"עַל הָהָר רַגְלֶיךָ עוֹמְדוֹת,

עַל הָהָר יֵשׁ שִׁדּוֹת רַבּוֹת;

בְּכָל אַחַת, אֶפְשָׁר, תִּמְצָא

מִי שֶׁחִכְּתָה לָךְ…"

ד.

הָהּ, מִי נָגַע בִּי בַחֲשֵׁכָה?

יָד נַעֲלָמָה, עַיִן שְׁחוֹרָה,

שׁוּלֵי סוּתָהּ שֶׁל בַּת־לָיְלָה

רִשְׁרְשׁוּ בַלָּט.

בְּחֵיק הַלַּיְלָה, לֵיל עֲלָטָה,

אֲפָפוּנִי בַלְהוֹת לָיְלָה,

נְשִׁימָתוֹ הָעֲצוּרָה,

הִלְּכָה עָלַי קֹר.

וַאֲנִי אָמַרְתִּי: בְּחֵיק הַלַּיְלָה

אֶשְׁקֹט, אֶשְׁלַו וְאָנוּחַ,

וּמִנִּבְכֵי תְהוֹם אֲבֹרַךְ,

אֶדְלֶה, אַעֲלֶה שִׁיר.

הֶעֱלֵתִיו… שִׁיר הַלָּיְלָה!

שִׁיר הַיּוֹם כְּשִׁיר הַלַּיְלָה;

שְׂחוֹק הַכְּרוּבִים, שְׂחוֹק הַשֵּׁדִים –

אִם לֹא אֶחָד הוּא?…

---

בָּאָבִיב

מאת

יצחק קצנלסון

כִּי נִדְכֶּה הָיִיתִי בְעִתּוֹת הַחֹרֶף

אָמַרְתִּי: אַךְ יָבוֹא הָאָבִיב –

אֲזַי גַם אָנֹכִי אֶתְעוֹרֵר לַחַיִּים

עִם כָּל אֲשֶׁר אִתִּי מִסָּבִיב.

כִּי שָׁמַם הַכֹּל גַּם בָּרוֹם, גַּם בַּשָּׁפֶל,

קָפָא הָאַלּוֹן מִשֹּׁרֶשׁ עַד אָמִיר;

אָמַרְתִּי: אַלּוֹנִי עוֹד יַעֲטֶה עָלִים,

עוֹד יָקֵר מִלְבָבוֹ שִׁיר זָמִיר.

וַיָּבֹא הָאָבִיב, וַיָּרָן הַזָּמִיר,

וַיָּשֶׂשׂ מִמַּעַל הַיְקוּם וּמִלְמַטָּה;

אַךְ שָׁמָּה, בְּפִנַת לִבָּתִי, עַצֶּבֶת

כְּבִימֵי הַחֹרֶף שׂוֹרֶרֶת גַּם עָתָּה…

---

גַּלְגַּל חוֹזֵר

מאת

יצחק קצנלסון

אֲנִי יָדַעְתִּי מֵלִיץ אֶחָד,

וְהָיָה אוֹמֵר מִתּוֹךְ מְלִיצָה:

אַךְ הֲזָיָה הֵם הַנְּעוּרִים!

פִּתְאֹם תִּיקַץ: וְהִנֵּה קִצָּה!

אוֹתוֹ מֵלִיץ הָיָה אוֹמֵר:

כָּל הַחַיִּים הֵמָּה הָבֶל!

אַוַּת־אָדָם וּגְדָל חִשְׁקוֹ –

מִגְדַּל בָּבֶל, מִגְדַּל בָּבֶל!

אוֹתוֹ מֵלִיץ הִיא גַם נִבָּא,

בְּלָשׁוֹן גְבוֹהָה וּבְעִמְקֵי שָׂפָה:

גַּם הַשֶּׁמֶשׁ – סוֹפוֹ לִכְבּוֹת!

הַכֹּל אָפַע! הַכֹּל אָפַע!

פַּעַם אַחַת לִי נִזְדַּמֵן

מֵלִיץ זֶה בַגַּיְא, בַּמִּשְׁעוֹל,

וְחָפַצְתִּי לְהַכּוֹתוֹ –

הַכּוֹת, הַכּוֹת וְלֹא לִשְׁאֹל.

וְאוּלָם הַכֵּה לֹא הִכֵּיתִיו,

כִּי אֵינִי רַע וְאֵינִי חוֹטֵא;

אַךְ הִתְרֵיתִי בוֹ בְאֶצְבַּע:

אַל תְּהֵא שׁוֹטֶה! אַל תְּהֵא שׁוֹטֶה!

לֵךְ אֶל בֵּיתְךָ וְהִסָּגֵר,

וְעַל הַתַּנּוּר דוּמָם שִׁכְבָה,

לֹא הֲזָיָה הֵם הַנְּעוּרִים –

גַּע בִּי, גַּע, וְאַתָּה נִכְוֶה…

לֹא הֲזָיָה הֵם הַנְּעוּרִים,

וְהֵמָּה יַעַמְדוּ יָמִים הַרְבֵּה;

דַרְכִּי סוּגָה בַשּׁוֹשַׁנִּים,

הַבַּחוּרוֹת כְּמוֹ הָאַרְבֶּה.

לֹא הֲזָיָה הֵם הַנְּעוּרִים;

גַּם הַחַיִּים, אַף גַּם הֵמָּה –

שׁוּר, מְחַיְּכָה לִי אַדְמָתִי,

וְכִפַּת שָׁמַי הָרוֹמֵמָה.

כַּךְ אָמַרְתִּי לוֹ לַמֵּלִיץ –

הוּא שָׁב לְבֵיתוֹ וְעָשָׂה צְרָכָיו,

וְדוּמָם עָלָה עַל תַּנּוּרוֹ,

דוּמָם עָלָה שָׁם וְשָׁכָב.

אֶל הַמִּשְׁעוֹל עוֹד לֹא יָצָא,

וְלֹא נִשְׁמַע עוֹד דִּבּוּרוֹ;

אֶת הַנַּעַר הָיָה יָרֵא –

וְלֹא יָרַד מִתַּנּוּרוֹ…

אַךְ לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים –

וְהִנֵּה – אוֹי לִי וַאֲבוֹי לִי:

גַּם אָנֹכִי אֵינִי יוֹרֵד,

אֶל הַגַּיְא וְאֶל מִשְׁעוֹלִי…

גַּם אָנֹכִי יָרֵא, שֶׁמָא

יַעֲבֹר אָדָם וְרָאָנִי;

שֶׁמָא יִמְצָא אוֹתִי נַעַר

וְהִכַּנִי, וְהִכָּנִי…

---

מַטֶּה

מאת

יצחק קצנלסון

בְּאֶרֶץ עוּץ, בְּאֶרֶץ עוּץ,

נוֹבְחִים כְּלָבִים שָׁם בַּחוּץ…

יָצָא זָקֵן עַל מַטֶּה עָקוֹם –

נָפַל, וְלֹא יָכֹל לָקוּם…

חָרְדוּ, עָמְדוּ נָשִׁים, טַף,

זֶה בַּחַלּוֹן, זֶה עַל סַף;

צוֹפִים פֹּה וְצוֹפִים שָׁם:

זָקֵן נָפַל וְלֹא קָם!

כָּל הַקִּרְיָה אֵלָיו יָצְאָה,

מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה;

הָמֹה הָמָה כָל הָרְחוֹב –

אַתֶּם שִׁמְעוּ אֶת הַסּוֹף!

הַכֹּל קָרְאוּ פִתְאֹם: הָס!

כָּל לֵב נַעֲוָה, כָּל אִישׁ חָת –:

קָם הַמַּטֶּה! קָם הַפֶּלֶךְ!

קָם לְעֵינֵי כֹל – וַיֵּלֶךְ.

בְּאֶרֶץ עוּץ, בְּאֶרֶץ עוּץ –

מַטֶּה עוֹבֵד שָׁם בַּחוּץ…

אֵי, הַזָּקֵן, מַטֶּה עָקוֹם?

“נָפַל, וְלֹא יָכֹל לָקוּם!”

---

הַשְׁפָּעָה

מאת

יצחק קצנלסון

הַחַמָּה שֶׁעָלְתָה בַמִּזְרָח, הַחַמָּה מִמְּרוֹמִים,

נָטְעָה בְלִבִּי שְׂשׂוֹנָהּ,

אֶת צְחוֹקָה הָרַךְ וְאֶת אוֹנָהּ,

זָרְקָה לִי חִשְׁקָהּ הָעָז;

וּבְפִנַּת נִשְׁמָתִי,

חֲלוֹמָהּ נָשָׂאתִי,

חֲלוֹמָהּ שֶׁל פָּז…

וְהַלַּיְלָה הַקּוֹדֵר, לֵיל הָאֲפֵלָה הַשּׁוֹמֵם –

כִּבָּה וַיִּבְלַע אֶת יוֹמִי,

נִתֵּק אֶת קוּרֵי חֲלוֹמִי,

שָׁלַל אֶת צְחוֹקִי, צְחוֹק אוֹר;

וְנִשְׁאַר לֵב אָבֵל,

שָׁמֵם וְאָפֵל,

בֵּין צִלְלֵי שְׁחוֹר…

---

לְבִיבוֹת

מאת

יצחק קצנלסון

עַל הַלְּבִיבוֹת אִמְרֵי חֵן

שְׁמֹעַ אוּלַי תֹּאבוּ?

אֵיךְ לֹא נָגְעָה יָד בָּהֵן,

בַּלְּבִיבוֹת – וְאִם טוֹבוּ…

עָמְדָה נַעֲרָה עַל סַף

אָהֳלָהּ הֶעָזוּב,

עָבַר עֶלֶם – וּכְמוֹ עָף,

וּמִנִּי שֶׁמֶשׁ שָׁזוּף.

דָּמוֹ חָתוּם, דָּם וּלְשַׁד,

דָּמוֹ כְפִיר בַּכֶּלֶא;

רוֹדֶה מִן הַסֶּלַע רַד –

וּלְבָבוֹ בוֹ כַסֶּלַע.

אָמְרָה לוֹ: הוֹי, סוּר אֵלַי,

לָמָּה תִרְדֹּף רוּחַ?

תָּקוּעַ אָהֳלִי בַגַּיְא

וְרֵיחִי כַתַּפּוּחַ.

אַךְ הָעֶלֶם הוּא כְזָר,

אֵלֶיהָ יִשָּׂא עַיִן –

"יָרַדְתִּי מֵעַל הָהָר

מְצוֹא בַמּוֹרָד עַיִן."

"מַעְיַן סֵתֶר אֶחָד פֹּה,

יָדוּעַ לִי לְבַדִּי,

אֶל אָהֳלִי בָעֵמֶק בּוֹא,

וּמֵימָיו שְׁתֵה מִכַּדִּי."

אַךְ הָעֶלֶם הוּא כְזָר,

יַעֲמֹד בְּלִי נוֹעַ:

"רָעֵב אֵרֵד מִן הָהָר,

תַּם אֲנִי לִגְוֹעַ.

אָנֹכִי עַל הָהָר הַלָּז

צָמֵאתִי גַם רָעַבְתִּי…"

"בּוֹא אֵלַי – לוֹ תִלְחַשׁ אָז,

לְבִיבוֹת לְךָ לִבַּבְתִּי,

לְבִיבוֹת לִי…" לֹא דִבְּרָה עוֹד,

כִּי חָג וּפָג הַסֶּלַע,

הָעֶלֶם הוּא אַךְ שָׁמַע זֹאת –

וַיָּבוֹא הָאֹהֶלָה.

וּבְבוֹאוֹ… הַס, לְפֶה שִׂים יָד,

אֲגַל לְךָ רַק אַחַת:

הַמַּיִם נִשְׁאֲרוּ בַכַּד,

וְהַלְּבִיבוֹת בַּצַּלַּחַת.

---

פְרִישְמַאן

מאת

יצחק קצנלסון

עֵינֵי פְרִישְׁמַאן הַקְּטַנּוֹת, הָעַקְמוּמִיּוֹת מִבַּעַד לַמִּשְׁקָפָיִם!

זוּג עֵינַיִם בְּתוֹךְ עֲנַן קְטֹרֶת, בַּעֲשַׁן סִיגָרָה מְאֻבָּךְ –

וּבְכָל זֹאת כִּי יִתֵּן בְּךָ עֵינָיו וְחַם לְךָ, אָחִי, בְּחֻבָּךְ,

שֶׁנּוֹקֵב עַד תְּהוֹם לֵב וָנֶפֶשׁ, זֶה זוּג הָעֵינָיִם.

אֶת עֵינָיו אִם הִשְׁפִּיל לָאָרֶץ וְהִבִּיט – וְלֹא רָאָה שָׁמָיִם,

וְתַחְתּוֹנִים לֹא רָאָה בַמָּרוֹם – לֹא הָיָה עוֹלָמוֹ מְהֻפָּךְ;

רֹאשׁ קָטָן וּקְטַנָּה קָרַחַת, מְעַט מֹחַ, מִמִּין מְאֹד מְשֻׁבָּח…

אֵין סָפֵק: טוֹבָה טִפָּה שֶׁל מֹחַ מִדְּלִי מָלֵא מָיִם…

בַּעַל לָשׁוֹן חֲרִיפָה, מְלַגְלְגָה, אַכְזְרִיָּה לִפְעָמִים,

הוֹרֵג סְרִיס־סוֹפְרִים בְּנִבּוּל־פִּיו, כֵּן, דַרְכּוֹ לְנַבֵּל!

אַף לֹא כַךְ, עַל גְּנֶסִין כִּי דִבֵּר, וְדִבֵּר אֵלַי יֶלֶד תָּמִים.

“אֵין רַע – הָיָה אוֹמֵר בְּהָתְלוֹ – אִם סָמוּךְ בֵּית־כִּסֵּא לַהֵיכָל!”

וּבְרֻגְזָה יֵשׁ יוֹסִיף: “אֵין רַע, אִם אֶת הַקַּרְקַע נְזַבֵּל…”

בְּשִׁיר יָפֶה יָכֹלְתָּ לִקְנוֹתוֹ, אֶת בַּעַל הַטַּעַם וְהַשֵּׂכֶל.

---

יוֹם־רָע

מאת

יצחק קצנלסון

אָרַב לִי יוֹם רַע אֲחוֹרֵי כָתְלֵי לָיְלָה,

עִם קֶשֶׁת־אֵשׁ וְחִצִּים עָמַד לוֹ בַמַּאֲרָב,

וְחִכָּה –

לַבֹּקֶר שִׁבֵּר שַׁעֲרֵי הַלַּיְלָה,

וּכְתַיִשׁ פֶּרֶא קָפַץ אֶל הָעוֹלָם, –

וַיֵּט אֶת שׁוֹטוֹ אֵשׁ עַל רָאשֵׁי הָרִים שׁוֹתְקִים,

וְהִכָּה –

חַי וְגֹלֶם…

לַבֹּקֶר – מְצָאַנִי עוֹמֵד בְּרֹאשׁ מוּרָד,

בְּיָדַיִם שְׁלוּבוֹת עַל לְבָבִי;

וּבְפָנִים צוֹפִים אֶל הַמַּעֲרָב –

לְפַאֲתֵי שְׁחָקִים כֵּהִים וְלֹא־בְרוּרִים,

שֶׁהָיוּ לִי לְסִתְרָה כָל הַלָּיְלָה…

הוּא טָס, הוּא טָס עָלַי עִם שֶׁמֶשׁ וְעִם רְעָמִים;

אֲחוֹרֵי כְתֵפִי אֶשְׁמַע מְעוּף הַיּוֹם הָרָע;

עֲלֵי גַבִּי נִתָּךְ נִפְנוּף כַּנְפֵי דָמִים –

הוּא בָא! הוּא בָא!

מֵרָאשֵׁי צוּרִים,

מִפִּסְגּוֹת הָרִים רָמִים,

צוֵֹחַ לִי, מְבַשֵׂר לִי אֶת בּוֹאוֹ;

עוֹד מְעַט, עוֹד מְעָט – וּפָעַר עָלַי לוֹעוֹ,

וְתָקַע בִּי

אֶת שִׁנָּיו…

הוֹי, מַה זֶּה הָיָה לִי?

לָמָּה אִירָא כֹה, וְלָמָּה כֹה אֶפְחָדָה?

אֵי תוּגָה גְדוֹלָה מִתּוּגַת יוֹם הֶעָבָר?

אֵי אָסוֹן גָּדוֹל מֵאֲסוֹן הַהוֶֹה?

וְהֵן הָיְתָה עֵת נֶחְמָדָה –

שֶׁהֵבִיא לִי כָל בֹּקֶר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה

צְרוּרָה בְכָנָף לְבָנָה וּקְשׁוּרָה עַל חוּטֵי־שָׁנִי…

וְהַלַּיְלָה פָנָה,

לֵיל־הַחִידוֹת חָוָר –

הוּא טָס, הוּא טָס עָלַי, הַיּוֹם הָרָע!

וְעוֹד אָנֹכִי עוֹמֵד וְרֹאשִׁי מוּרָד,

וְיָדַי שְׁלוּבוֹת עַל לְבָבִי,

וּפָנַי אֶל מַעֲרָבִי…

---

מִשִּׁירֵי חֲמוּטַל בַּת לִבְנָה

מאת

יצחק קצנלסון

א.

אֲנִי חֲמוּטַל –

חַמָּה אֲנִי

וְטַל יֵשׁ לִי,

חֲמוּטַל!

בְּחִירִי יָבוֹא –

יִשְׁאַל חֻמִּי,

יָבוֹא, יִשְׁאַל

טַלִּי, תֻּמִּי.

יָבוֹא, יִשְׁאַל –

אֶקְרָא: בּוֹא!

חֻמִּי־תֻמִּי

אֶתֶּן־לוֹ…

אֲנִי חֲמוּטַל –

חַמָּה אֲנִי

וְטַל יֵשׁ לִי,

חֲמוּטַל!

ב.

מָנוֹס אֵין!

מָנוֹס אֵין!

תָּאֳמֵי שְׂפָתַי –

שָׁנִי חֵן;

לֹבֶן זְרוֹעִי –

יִקְרַת שֵׁן;

וַאֲנִי כֻלִּי

אוֹמְרָה: הֵן!

כָּכָה אַצִּיג

פַּח לַבֵּן…

וּמִפָּנַי

מָנוֹס אֵין!

ג.

רוּחַ־עֶרֶב בַּעֲלֵי עֵץ

כִּי יִלְאָט,

שֶׁמֶשׁ־לְהָבִים בִּלְבַב עָב

כִּי יִלְהָט,

וְסַעַר גָּדוֹל בְּלֶב־יָם

כִּי יוּטַל –

כֵּן הָאַהֲבָה בְלֶב

חֲמוּטַל.

---

מִכְתָּב

מאת

יצחק קצנלסון

מֵעִיר רְחוֹקָה, מֵעִיר בַּצָּפוֹן קְטַנָּה,

קִבַּלְתִּי מִכְתָּב לְתֵל־אָבִיב, בְּרֹאשׁ מִכְתָּבָהּ –

לִפְנֵי שְׁמִי, שֶׁפָּתְחָה בוֹ, וְלִפְנֵי “בְחִיר לְבָבִי”,

רָשׁוּם הָיָה סוֹף דֵּיצֶמְבֶּר וְהַשָּׁנָה…

וְעֶרֶב חֹרֶף נִזְכָּר לִי וְעַרְבַת שֶׁלֶג לְבָנָה,

וְשִׁלְדֵי עֵצִים בּוֹדְדִים עַל פְּנֵי זוּ הָעֲרָבָה,

וּבַיִת בִּקְצֵה עִיר. וְנַפְשִׁי כָלָה בִי וְדָוָה –

אֶל שְׁמֵי תֵל־אָבִיב אַבִּיט – לֹא צֵל עֲנָנָה.

הַשֶּׁמֶשׁ צוֹלְלָה לַיָּם, שֶׁמֶשׁ אֵשׁ הוֹלֵלָה,

וּלְחִי הַיָּם הַגָּדוֹל לָהֲטָה כִלְחִי שֶׁל פָּלֶג,

גַּם לֵב הַשְּׁחָקִים לָהַט, לָהֲטָה הַתְּכֵלֶת.

יָפִים אַתֶּם עַרְבֵי סוֹף דֵּיצֶמְבֶּר, יָפִים!

יְפִיתֶם בְּתֵל־אָבִיב, רַק אֶחְסַר עַרְבַת שָׁלֶג,

וְשִׁלְדֵי עֵצִים רַק, וּבַיִת בִּקְצֵה עִיר, בַּצָּפוֹן.

---

עַל הַצְּלוֹב

מאת

יצחק קצנלסון

חָלַמְתִּי:

אֲנִי מוּבָל

בִּרְחוֹבוֹת עִיר,

וּמָעֳמָד אֶל קִיר

שֶׁל מִנְזָר.

אֶל חוֹמָה פְרוּצָה

זֶה רוֹב יָמִים,

וּקְהַל נַעֲלָמִים

בְּתוֹכָהּ נָעִים

וּמִחוּץ לָהּ…

הַמַּעֲרָב

הוּא טָפַח

בְּלַבַּת אֵשׁ עַל פָּנָי,

זָהָב יוֹקֵד שָׁפַךְ

עַל הַמִּנְזָר.

הַשֶּׁמֶשׁ

שָׁהָה רֶגַע וְרַד,

וְנִפְרַד מֶנִּי

לְעוֹלְמֵי עַד,

לָנֶצַח.

אַט־אַט יֵעָלֵם

כֹּל מֵעָיִן,

רַק קוֹל חַיָּלִים,

וּצְלִיל כְלֵי זַיִן

מֵרָחוֹק בָּאִים.

וּמִן הַמִּנְזָר

יִתְגַּנְּבוּ צְלָלִים,

וְהֵמָּה כֵהִים,

כְּמֵהִים –

מִן הַמִּנְזָר.

וְסָבִיב סָבִיב

יְגַשֵּׁשׁוּ,

בַּעֲפַר רַגְלַי יִתְפַּלֵּשׁוּ,

וִילַחֲשׁוּ חֶרֶשׁ:

יֵשׁוּ.

---

אֲחָיוֹת

מאת

יצחק קצנלסון

בַּחוּץ הִתְהוֹלֵל רוּחַ זוֹעֵף, נוֹהֵם,

בָּרָקִיעַ זָחַל עָנָן קוֹדֵר, זוֹעֵם,

כּוֹכָב אֶחָד הִבְהֵב עוֹד בַּדָּרוֹם –

מִפְּנֵי הֶעָנָן נִבְהַל וְנָפַל מִשְּׁמֵי מָרוֹם.

הַכּוֹכָב טֶרֶם צָלַל, טֶרֶם שָׁקַע מָטָּה –

תּוֹךְ כְּדֵי נָפְלוֹ גָוַע וְנֶחְנַק בָּעֲלָטָה…

*

הִיא טִיְּלָה אָז בָּרְחוֹב יְחִידָה,

וּבִתְהוֹם הַלַּיְלָה בִקְּשָׁה אֶת יְדִידָהּ.

בְּרַגְלֶיהָ טָפְפָה בִתְהוֹם מַחֲשַׁכִּים,

כְּקוֹרְאָה לוֹ, כְּקוֹרְאָה מִמֶּרְחַקִּים.

וְהֵדִים קַלִּים קָרְעוּ אֶת הַדְּמָמָה,

וְרִחֲפוּ לִקְצֵה הָרְחוֹב לְבַקְּשׁוֹ שָׁמָּה…

אֲנִי הָלַכְתִּי אָז בָּרְחוֹב הַהִיא לְתֻמִּי,

נִפְגַשְׁנוּ. הִיא שָׂמָה בִי עֵינֶיהָ, הָעֲגוּמָה,

גַּם מֶבָּטִי נִנְעַץ לְתוֹךְ עֵינֵי הַלֶּהָבָה,

וְנִדְמֶה לִי, אֲנִי יוֹדֵעַ מַה בִּלְבָבָהּ –:

תְּלוּנַת עַד, מְרִי נֶעְכָּר וְנִיצוֹצֵי חִבָּה

בְּלוּלִים וּמְעֹרָבִים הִתְרוֹצְצוּ בְלִבָּהּ.

בְּרֶטֶט קַל אָז אָחֲזָה בְיָדִי,

וְלָחֲשָׁה לִי: לְכָה, לְכָה עִמָּדִי…

וְקוֹלָהּ רָעַד, וְנִשְׁמַע לִי בְקוֹלָהּ:

תַּחֲנוּנֵי לֵבָב עָלוּב, תּוּגַת נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה.

הַגִּידִי לִי, מִי אַתְּ וּלְאָן נֵלֵכָה,

בְּלַיְלָה קוֹדֵר זֶה וּבְזֹאת הַחֲשֵׁכָה?

מִי אַתְּ? אַתְּ שֶׁקָּרָאת לִי, הָעֲנוּגָה –

וְעָלַי נָשַׁפְתְּ עֲנַן הַתּוּגָה…

וְעִם זֶה נָגַעַתְּ בִּי, וְלֵב בִּי דַכָּא נֵחָם,

לֹא יֵחַם כֹּה קוֹל אִמִּי, יַד אִמִּי כֹה לֹא תֵחָם.

"אוֹבְדָה אֲנִי, אוֹבְדָה, וְיָצָאתִי עַתָּה

לְבַקֵּשׁ אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בְלֵיל עֲלָטָה…

אִמִּי עָלַי מֵתָה, מַצֵּבָה עַל גַּל קִבְרָהּ

עוֹמְדָה לָהּ אֲחוֹתִי הַמְּשֻׁגָּעָה וְהַחִוְּרָה,

כָּמוֹנִי יוֹצֵאת הִיא בְלֵיל עֲבָרוֹת,

אֲנִי לִמְאַהֲבִים וְהִיא לְבֵית הַקְּבָרוֹת.

אֶל אִמָּהּ תֵּצֵא, פְרוּעַת רֹאשׁ וּפְרוּמַת שִׂמְלָה –

שָׁם שְׁנַיִם לָהּ: גַּם אֵם, גַּם אֱלֹהִים־לָהּ.

אַךְ הִיא אֶל אַחַת תִּפְנֶה: אִמָּא!

אָנֹכִי, פֹּה אָנֹכִי, אֲחוֹתִי בְבֵית זִמָּה…

*

וְאָנֹכִי לא נוֹלַדְתִּי בְבַיִת שֶׁכָּזֶה, בֵּית־זְוָעָה,

כְּמוֹ שֶׁלֹּא נוֹלְדָה אֲחוֹתִי מְשֻׁגָּעָה.

מָשְׁחָתִי אֲשֶׁר בִּי, לֹא בָאָה לִי מֵאִבִּי,

נְשָׁמָה רַכָּה־זַכָּה קִנְּנָה בְחַדְרֵי לִבִּי.

וְאָרַב מַשְׁחִית לָהּ וְהִיא לֹא פִלְּלָה,

בִּזְדוֹן לֵב הִתְעַלֵּל בָּהּ – וְחִלְּלָהּ.

חִלְּלָה וְהָלַךְ, וּבְלֶכְתּוֹ לֹא עוֹד רְאִיתִיו,

וַיַּעַבְרוּ הַיָּמִים, יְמֵי כִשָּׁלוֹן רַב, וּנְשִׁיתִיו.

אַךְ נִשְׁמָתִי הָעֲלוּבָה, גַּם בַּחֲלֹף מְחַבְּלָהּ,

הִתְאַבְּלָה חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ, מָה הִתְאַבְּלָה…

וְדוּמָם בָּכְתָה לָהּ, כֹּה דוּמָם, דּוּמָם,

עַד עֵינָהּ כָּהֲתָה וְכָל־בָּה עֻמָּם.

אָז אֶקְרַע אֶת נִשְׁמָתִי קְרָעִים, קְרָעִים,

וּמְכַרְתִּים קֶרַע־קֶרַע לִבְנֵי־אָדָם רָעִים…

וְקֶרַע אֶחָד עוֹד לִי נִשְׁאַר, וַאֲנִי פוֹנָה

אֶל כָּל אִישׁ הַלַּיְלָה: קְנֵה… וְאֵין קוֹנֶה.

קְנֵה קֶרַע אַחֲרוֹן, בּוֹ אַהֲבָה וּמַשְׂטֵמָה

תִּמְצָא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּנְשָׁמָה שְׁלֵמָה…

קְנֵה… אַךְ אֵין שׁוֹמֵעַ לִי הַלַּיְלָה, לִי וּלְאֶבְלִי,

עוֹבְרִים פֹּה וְשָׁבִים וְאֵינָם שָׂמִים לֶב־לִי.

*

לְכָה, לְכָה עִמָּדִי, שָׁמָּה, שָׁמָּה –

אֲחַלֵּק עִמְךָ קֶרַע אַחֲרוֹן שֶׁל נְשָׁמָה.

אִמִּי הִיא כְבָר מֵתָה, שָׁם, עַל גַּל קִבְרָהּ

עוֹמְדָה לָהּ אֲחוֹתִי הַמְּשֻׁגָּעָה וְהַחִוְּרָה –

מַצֵּבָה עַל הַקֶּבֶר – וּמִתְיַפַּחַת: אִמָּא!

אָנֹכִי, פֹּה אָנֹכִי, וַאֲחוֹתִי בְבֵית זִמָּה…

וְשָׁחוֹר הוּא הַלַּיְלָה וְהַלֵּבָב מִתְגַּעְגֵּעַ

לְהִתְמַכֵּר כָּלִיל וְאַיִן, אֵין כָּל רֵעַ…

*

בַּחוּץ הִתְחוֹלֵל רוּחַ זוֹעֵף, נוֹהֵם,

בָּרָקִיעַ זָחַל עָנָן קוֹדֵר, זוֹעֵם.

כּוֹכָב אֶחָד הִבְהֵב עוֹד בַּדָּרוֹם –

בּוֹדֵד כִּגְרוּשׁ שַׁחַק, גַּלְמוּד בַּחֲלַל מָרוֹם.

---

עַל הָעָיִן

מאת

יצחק קצנלסון

רָחֵל עָמְדָה עַל הֶעָיִן,

הִיא וְכַדָּהּ וְאִישׁ אָיִן –

הִיא לְבַדָּהּ, הִיא לְבַדָּהּ.

הִיא עִם כַּדָּהּ.

שָׁלְחָה אֶל הַכַּד אֶת יָדָהּ.

שָׁלְחָה יָדָהּ וְרָעָדָה,

נָפַל כַּדָּהּ וַיִּשָּׁבֶר –

עֶלֶם עָבָר…

עָמַד עֶלֶם זֶה וְצָחָק –

מִן הַמִּדְבָּר בָּא הָרָחוֹק…

אַף הִיא בִצְחוֹק תֵּט רֹאשָׁהּ מָטָּה:

“מִי זֶה אָתָּה?”

אֶת עֵינֶיהָ תֵּט לִצְדָדִין –

דּוֹדִי בָא, גַּם צַח וְעָדִין,

מִן הַמִּדְבָּר תָּבוֹא עָתָּה –

מִי זֶה אָתָּה?

הִגִּיד לָהּ הָעֶלֶם מִי הוּא,

מִי הִיא אִמּוֹ, מִי אָבִיהוּ…

קָרְאָה רָחֵל אָז הַטּוֹבָה:

“אַתָּה קְרוֹבִי!”

חִבֵּק לָהּ הַלָּז וּנְשָׁקָהּ:

הִיא בַחוֹל עֵינֶיהָ תָּקְעָה…

תַּבִּיט חַרְסֵי כַד הָאָבֶן –

הוֹי, מַה יַּגִּיד אָבִי לָבָן?…

---

אַהֲבָה

מאת

יצחק קצנלסון

יָצָא עֶלֶם אֶת הָעִיר

עִם תַּרְמִיל וְעִם מַקֵּל;

אִם לִקְרָאתְךָ יָבוֹא, אָח,

אַל נָא בוֹ תִּסְתַּכֵּל.

יָצָא אֶת הַסִּמְטָא כְבָר,

עָבַר אֶת הַמִּשְׁעוֹל;

אִם יִפְגָּשְׁךָ, אָח בַּשְּׁבִיל ־

אַל לְדַרְכּוֹ תִּשְׁאַל.

אִם תִּרְאֵהוּ הוֹלֵךְ שַׁח,

וְאִם קַל הַצְּרוֹר הוּא עָמוּס ־

אַל־נָא תַּחֲקֹר מָה בַּצְּרוֹר,

סוֹד זֶה אִתּוֹ כָמוּס…

שֶׁמָא יַעֲמֵֹד יַרְכִּין רֹאשׁ

לְמַקְּלוֹ זֶה הַדּוֹמֵם,

יִלְחַשׁ עַל גֻּלָּתוֹ, יֵבְךְ ־

בִּין וְאַל תִּשְׁתּוֹמֵם…

הָלַךְ, יָצָא אֶת הָעִיר,

תָּעָה דֹם בַּשָּׂדֶה;

עוֹד תַּרְמִילוֹ תָלוּי בּוֹ,

מַקְלוֹ עוֹד בְּיָדוֹ.

עִם עֶרֶב בָּא אֶל שְׂפַת הַיְאוֹר,

עָמַד עַל הַמַּיִם –

יוֹם הַמָּחֳרָת לָמָּה לוֹ?

לָמָּה לוֹ הַחַיִּים?

עָמַד כָּל הַלַּיְלָה דֹם,

פֶּתַע־פִּתְאוֹם נֶעֱלַם;

רַק הַתַּרְמִיל נִשְׁאַר שָׁם

וּמַקְּלוֹ שֶׁל הָעֶלֶם.

נָח הַתַּרְמִיל שׁם וְאֵין

נִתְקָל בּוֹ עַד בֹּקֶר,

עִם הַמַּקֵּל בְּגַל הַחוֹל

נָעוּץ וְאֵין עוֹקֵר.

אַךְ הַבֹּקֶר ־ בֹּקֶר אוֹר,

אַךְ רִפְרְפָה נְהָרָה – –

יָצְאָה עַלְמָה אֶל הַיְאוֹר,

לִרְחֹץ בּוֹ אֶת בְּשָׂרָהּ.

מָצְאָה תַּרְמִיל, פָּתְחָה ־ הוֹי,

אִגְרוֹתַי! – קָרְאָה תְמֵהָה,

וְעַל הַמַּקֵּל – שְׁמָהּ, זֶה שְׁמָהּ!

חָרוּת בְּיָד כֵּהָה.

הִיא עָקְרָה אוֹתוֹ מִן הַחוֹל,

וַתַּשְׁלֵךְ תּוֹךְ הַגַּלִּים,

וִילַחֲכוּ אֶת שְׁמָהּ, אֶת שְׁמָהּ ־

הוֹי, זֵדוֹנִים, קַלִּים!

וְאֶת הַתַּרְמִיל נָשְׂאָה דֹם,

וְשָׁבָה אֱלֵי קֶרֶת:

אוֹהֵב חָדָשׁ לָהּ, יוֹם־יוֹם

תִּשְׁלַח לוֹ אִגֶּרֶת.

---

עִם הַגַּלִּים

מאת

יצחק קצנלסון

מִשְׁבְּרֵי יָם סָבִיב שָׁתִים וּפוֹעֲרִים

רִבֲבוֹת פֶּה בַּעְיָם;

בְּמִי אַתֶּם נוֹזְפִים וּבְמִי אַתֶּם גּוֹעֲרִים?

מַה־לָּכֶם מִשְׁבְּרֵי יָם?

נִרְדָּפִים עַל צַוָּאר כְּמוֹכֶם וְסוֹעֲרִים

גַּם אָנוּ, מְקֻלְּלֵי עָם…

פּוֹעֲלִים אָנוּ יְהוּדִים, מִתְגּוֹדְדִים

בֶּהָמוֹן עַל מִכְסֶה אֳנִי;

יְחִי זֶה חֲרוֹנְכֶם, גַּלִּים גּוֹלִים וְנוֹדְדִים,

קִצְפְּכֶם לָבָן יְחִי!

אֶתְּכֶם, הַגַּלִּים, לֹא נִהְיֶה בּוֹדְדִים ־

אֶחָד הַכְּאֵב וְהַמֶּרִי.

מִי יֵדַע אִם לֹא גוֹרָל אֶחָד לַפּוֹעֲלִים

וְלַגַּלִּים מְזַנְּקִים אֶל עָל?

עַפְרוֹת אַרְצֵנוּ הֵם קוֹרְאִים וְשׁוֹאֲלִים:

בּוֹא, עַמִּי הָעוֹבֵד, וּגְאָל!

מִי יֵדַע, אִם זָר שָׁם לֹא יֶהֱדֹף גּוֹאֲלִים,

כְּמוֹ שֶׁיֶּהָדֵף הַגַּל?…

---

בְּשֶׁל צְחוֹק

מאת

יצחק קצנלסון

שֶׁמֶשׁ מָרוֹם עָלָה דֹם

וְהִתְגַּלְגֵּל כָּל הַיּוֹם

עַל פְּנֵי שַׁחַק וּשְׁמֵי עַד,

גַּם לָאָרֶץ הִשְׁקִיף וְרַד,

קָם בַּמִּזְרָח, רַד בַּיָּם,

רָאָה שְׁחָקִים וַאֲשֶׁר בָּם,

רָאָה אֶרֶץ וַאֲשֶׁר בָּהּ –

שֶׁמֶשׁ נָאוֹר, הַגֶּד־נָא,

דַּעְתֵּךְ בְּהִירָה נָא חַוֵּה,

בָּא אַתָּה מִשׁוּט בִּשְׁמֵי

הַשָּׁמַיִם וְאַדְמַת חוֹל,

רָאִיתָ וּבָחַנְתָּ כֹּל,

גַּם יָדַעְתָּ, שֶׁמֶשׁ אֵשׁ,

מָה בְּחֵיק שֵׁנִי אֵלֶּה יֵשׁ?

הַגַּד, שֶׁמֶשׁ, שֶׁמֶשׁ זִיו,

מִי מִשְּׁנֵיהֶם יוֹתֵר יִיף?

נִעֵר שֶׁמֶשׁ רַעֲמַת־פָּז,

הֵרִים קוֹלוֹ, קוֹלוֹ עָז,

וְעָנָה: הָאֲדָמָה הִיא!

אָמְנָם פְּנֵי הַשַּׁחַק ־ רְאִי,

וְכוֹכָבָיו ־ לְאֵין סְפוֹר,

כְּרוּב וּכְרוּב בּוֹ ־קֶרֶן אוֹר.

הַכֹּל טוֹב בּוֹ אֵין בּוֹ רָע.

בַּשָמַיִם יֵשׁ כֵּס יָהּ.

וּמִלְּבַד אוֹרֵנוּ זַךְ

אוֹר הַגָּנוּז שָׁם יְפַךְ.

שָׁם נְשָׁמוֹת וְאֵין גּוּף,

וְהַנְּשָׁמוֹת יוֹדְעוֹת עוּף…

וְהָאָרֶץ ־ אוֹי לָהּ אוֹי,

בָּהּ נִלְחָמִים גּוֹי עִם גּוֹי.

לִבָּם בָּשָר, וְכָל לֵב

יֵדַע כְּלִמָּה, יֵדַע כְּאֵב.

דִּמְעָה תְלוּיָה בְּכָל רִיס,

וְאַף פְּרוּטָה אֵין בַּכִּיס,

לֵיְלָהּ חֹשֶׁךְ, לֵילָהּ צֵל –

יוֹמָהּ, יֵשׁ – וְהוּא כַלֵּיל.

יֵשׁ וְעָבִים עוֹלִים דֹּם

וּמַקְדִּירִים אוֹר הַיּוֹם.

וּכְדַי בִּזָּיוֹן בָּהּ וּמְרִי…

אַךְ בְּאַחַת עוֹלָה הִיא

עַל הַשְּׁחָקִים לִבְלִי חֹק:

עַל הָאָרֶץ יֶשְׁנוֹ צְחוֹק.

מָה שָׁמַּיִם וְאֲשֶׁר בָּם –

לְעֻמַּת צְחוֹק שֶׁל יֶלֶד תָּם?

---

לִפְנֵי שַׁעַר סָגוּר

מאת

יצחק קצנלסון

סוֹבַבְתִּי יוֹם כֻּלּוֹ אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם הַגְּדוֹלָה,

בָּאתִי אֶל שַׁעַר הָרַחֲמִים, הַתִּקְוָה לְעָתִיד שָׁם תָּגוּר,

וְהֵנֵּה יְהוּדִי שָׁם עוֹמֵד וּמִתְדַּפֵּק בַּשַּׁעַר הַסָּגוּר –

מָה לְךָ כִּי תִדְפֹּק בַּשַּׁעַר הַסָּגוּר מֵאָז וּמֵעוֹלָם?

“רוֹצֶה אֲנִי לְהִכָּנֵס…” ־ הֵשַּׁח מֵעָפָר אֶת קוֹלוֹ.

הֵן תִּרְאֶה אֵין מַנְעוּל וְחוֹר אֵין ־ אַךְ דְּבָרַי אֶל לִבּוֹ לֹא נָגְעוּ,

עוֹד עָמָד, עַל כַּרְכֹּב הַשַּׁעַר יָשְׁבוּ בְּנֵי יוֹנִים וְהַגוּ.

הִפְנֵיתִי אֶת שִׁכְמִי לָלֶכֶת וְלִבִּי בִי תָּעָה כַּחוֹלֵם.

וַיְהִי כִי הִפְנֵיתִי לָלֶכֶת ־ וְחִיִל אֲחָזַנִי וּרְעָדָה,

הַיְּהוּדִי בָא אַחֲרַי ־ גַּם אַתָּה? “הֵן צִלְּךָ אָנֹכִי בַּשַּׂדֶה…”

עָנָה הָאִישׁ לִי בְלַחַשׁ וְהָלַךְ לְצַלְעִי בַּמִּדְרוֹן,

דָּפַקְתָּ בְּשַׁעַר הָרַחֲמִים! “אַךְ אַתָּה דָּפַקְתָּ, לֹא אֲנִי…”

חָפַצְתָּ הֵן בּוֹא בוֹ, “רַק אַתָּה חָפַצְתָּ…” עָנָנַי.

אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לוֹ דָבָר וְַנַעֲבֹר עַל פְּנֵי נַחַל קִדְרוֹן.

בִּשְדֵה שוּנֵם שִירַת הַקּוֹצְרִים

מאת

יצחק קצנלסון

---

ב הַזָּקֵן

מאת

יצחק קצנלסון

הוֹי, כִּי אֶשָּׁמַע שִׁירְכֶם,

כִּי אֶשָּׁמַע קוֹלְכֶם חוֹגֵג –

בָּאָה אָז דִּמְעָתִי,

וְנַפְשִׁי בִי תִתְמוֹגֵג.

עוּל־יָמִים, עַז כְּמוֹכֶם

הָיִיתִי גַם אֲנֹכִי,

וְעַתָּה ־ הָהּ, זָקַנְתִּי,

כָּלָה, אָפֵס כֹּחִי.

עַל מַגָּלִי כָפוּף

אֵין־אוֹנִים, אֲנִי עוֹמֵד,

וְעֵינִי עוֹד שׁוֹאֶלֶת,

וְלִבִּי־ עוֹד הוּא חוֹמֵד.

אָמַרְתִּי: אִתְּכֶם אָשִׁיר,

אֶאֱזֹר שְׁאֵרִית אוֹנִי –

וְקוֹלִי נֶחְבָּא, נֶחְבָּא,

נִחָר, נִחָר גְּרוֹנִי…

עִם כֶּסֶף רֹאשִׁי לָמָּה

לֹא הָפַךְ לְבִּי אָבֶן?

לָמָּה אֶתְאַו, אֶכְסֹף ־

וּזְקָנִי הָפַךְ לָבָן?

בֶּן־תִּשְׁעִים אֲנִי, אַחַי,

וְלָמָּה זֶה בְנֵי־תִשְׁעִים

עוֹרְגִים עוֹד לְחַיִּים,

מִתְּאַוִּים וּמַרְגִּישִׁים?…

לוּ נִתַּן פֶּה לָרְגָבִים

וְקוֹל לְעַפְרוֹת תְּלָמִים,

וְהִגִּידוּ… הֵם יְדָעוּנִי,

וַאֲנִי צָעִיר עוֹד לְיָמִים.

לַשָּׂדֶה אִם יָצָאתִי

וְחָרְדוּ רוֹם וּמָטָּה,

הָעוֹף בְּקִנּוֹ נִדְהַם,

וְרֶמֶשׂ בְּחוֹל, וְעָתָּה ־

בְּקוֹמָה כְפוּפָה אֶעֱמֹד,

וּבְרִפְיוֹן בְּעֲצָמָי,

וְשׁוֹאֵל דַּכָּא: אַיְכֶם,

יָמַי כֻּלְּכֶם? יָמָי?

עֲנוּ לִי שְׂדוֹת־עֲמָלִי,

אֵי נִקְבְּרוּ שְׁנוֹת תִּשְׁעִים?

אַךְ אִלְּמִים הֵם הַשָּׂדוֹת,

אִלְּמִים וּמַחֲרִישִׁים…

---

ג הַיָּרֵא

מאת

יצחק קצנלסון

רֶצַח! כֵּן, זָקַנְתָּ

וְגַם רָצַחְתָּ, אָבִי;

חֶדְוָתִי בִי הֵמַתָּ,

שׂשׂוֹנִי שֶׁבִּלְּבָבִי…

לֹא אֵדַע רוּחִי מַהִי,

וְנַפְשִׁי הַנִּפְעָמָה;

זֶה עַתָּה עָלַץ לִבִּי,

הִתְרוֹנֵן בִּי וְהָמָּה…

וְלָמָּה כָכָה אֶצְהַל,

וּלְבָבִי כֹּה שָׂמֵחַ ־

וְכֹהֵן לֹא נוֹלַדְתִּי,

לֹא אַקְטִיר בַּמִּזְבֵּחַ.

חֶמְלַת אֵם לֹא אֵדַע,

גַּם אָבִי מֵת, מְרַחֲמִי…

וְשָׂדֶה זֶה לֹא שָׂדִי,

וְלֶחֶם זֶה לֹא לַחְמִי!

אִם פַּת וּמַיִם יֵשׁ לִי –

וּמָה לִּי עוֹד בַּתֵּבֵל?

לֹא יָדַע לִבִּי יָגוֹן,

לֹא הֶעֱטֵיתִי אֵבֶל.

כָּעוֹף אֶת כְּנָפָיו יִפְרֹש –

כֹּה אֶפְרֹשׁ אָרְבוֹת יָדָי,

אִתִּי ־ וְחַי הָעוֹלָם,

וּלְתֹהוּ שָׁב בִּלְעָדָי.

אַךְ פִּתְאֹם עָלַי נָחָה

רוּחֲךָ הַכְּבֵדָה:

נִתַּק שִׁירִי פִתְאֹם,

וְשָׁלֵו עוֹד לֹא אֵדָע.

הַאֻמְנָם יָבוֹא יוֹם־עוֹד,

וְהָרַע גַּם לִי יְאֻנֶּה?

עוֹרִי עָלַי יִצְפַּד,

וְתָאֳרִי יְשֻׁנֶּה?

הַאֻמְנָם יִשַּׁח רֹאשִׁי,

וְעָרְפִּי זֶה יִתְעַקֵּם,

וְעֵינַי אֱלֵי צִלִּי,

וְלִבִּי לַמַּחֲשַׁכִּים?

וְקוֹלִי צָרוּד, שָׁפָל,

וְרוֹעֶדֶת יָדִי,

וּבְרֹאשִׁי יַעֲלֶה שֶׁלֶג ־

וְקָפָא עַל קָדְקֳדִי?

מַחֲלָפָהּ זוֹ הֲתַלְבִּין?

הַשְּׁחוֹר הַזֶּה יֵאָסֵף,

וְזֶפֶת זְקָנִי־פֶרַע

הַאֻמְנָם יַהֲפֹךְ כָּסֶף?

אֵשׁ עֵינִי עוֹד דּוֹעֶכֶת,

וְרוּחִי בִי יְגֵעָה?

הָהּ, נָחָה עָלַי, זָקֵן,

רוּחֲךָ הַנְּכֵאָה…

---

ד הַשָּׁלֵו

מאת

יצחק קצנלסון

וַאֲנִי לֹא כֵן עִמָּדִי,

אָנֹכִי ־ רוּחִי שְׁלֵוָה:

תִּפְאֶרֶת לַבַּחוּרִים,

לַזְּקֵנִים הַדְרַת שֵׂיבָה.

כִּי מָה הוּא כָל הָרַעַשׁ,

וּמָה הִיא כָל הַחֲרָדָה?

אֲשֶׁר לֹא אֵדַע עַתָּה,

מָחָר לִי יִוָדַע…

יוֹם־יוֹם לְבָבִי יִלְמַד,

יוֹם־יוֹם חֲדָשׁוֹת יִקְנֶה –,

גַּם חָכְמָה וְגַם דַּעַת

בָּאוֹת עִם הַזִּקְנָה.

רָאִיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ

בַּעֲלוֹת וּפְרֹח זִיוָהּ,

וּבְרִדְתָּהּ רְאִיתִיהָ –

וְַתִּיף אֲזַי פִּי־שִׁבְעָה,

וְאֵלַי בָּא אִישׁ יוֹם אֶחָד,

וּבְיָדָיו בָּשְׂמֵי־פֶּלֶא:

"אֶמְשָׁחֲךָ בִּבְשָׂמַי

וְעוֹד לֹא תַזְקִין סֶלָּהּ".

וָאֹמַר לוֹ: גֶּשׁ הָלְאָה,

צֵא, צֵא מִבֵּיתִי, טָמֵא!

אֲנִי בְרִדְתִּי חָפֵץ,

אֲנִי לְזִקְנָה צָמֵא…

שְׂחוֹק קַל בִּפְנֵי הַיָּשִׁישׁ,

בַּעֲלוּמִים לֹא יְסֻלָּא –,

אֵשׁ־נְעוּרִים מַה לְעֻמַּת

דַּעַת זְקֵנִים צְלוּלָה?

אָז שָׁקַט סַעַר רוּחִי,

וְזֶרֶם דָּמִי נָח בִּי;

לֹא אִירָא חֵטְא בְּהָקִיץ,

לֹא יִשְׁבְּ הַלֵּב בְּשָׁכְבִי.

כִּי דֶרֶךְ אַחַת תְּהִי לִי,

וֶאֱמֶת אַחַת אִתִּי:

יָצָאתִי עַל מִשְׁעַנְתִּי,

וְצוֹעֵד לִי לְאִטִּי…

הֲמוֹן נְכָדַי סְבִיבִי

יֵחָפְזוּ וְיִתְפַּתְּלוּ,

כְּמַשַּׁק גֵּבִים יֶהֱמוּ,

וַאֲנִי, אֲנִי לְאַט־לִי…

לֹא גִּיל וְלֹא עַצָּבֶת,

לֹא אַהֲבָה וְלֹא אֵיבָה;

וּבְנַפְשִׁי מְנוּחַת־עוֹלָם,

וְעַל רֹאשִׁי הַדְרַת ־שֵׂיבָה.

---

ה נַעַר וְזָקֵן

מאת

יצחק קצנלסון

שָׁמַעְתִּי אֶת פִּי שְׁנֵיכֶם –

וּבְפִיכֶם לֹא נְכוֹנָה;

שְׁמָעוּנִי נָא גַם אֲנִי,

וַאֲדַבֵּר בָּאַחֲרוֹנָה.

זֶה חָרֵד וְזֶה שָׁלֵו,

גַּם הָאֶחָד וְגַם הַשֵּׁנִי ־

דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם תְּפֵלִים,

וְלֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינָי!

זֶה חָרֵד וְזֶה שָׁלֵו–

וַאֲנִי ־ עֲצָתִי: יַלְוֶה

אִישׁ אֶת־אָחִיו מְעַט חֲרָדָה,

אִישׁ אֶת אָחִיו מְעַט שַׁלְוָה…

רַק פֶּתִי יִשְׁלַו תָּמִיד,

וּפֶתִי תָּמִיד חָרֵד,

וַאֲנִי שָׂנֵאתִי פְתָאִים,

מֵאֵלֶּה טוֹב הִפָּרֵד…

בַּלַּיְלָה עַל מִשְׁכָּבִי –

וַיֵּדַע לִבִּי דְאָגָה;

עִם בֹּקֶר הָיְתָה רוּחִי,

קַמְתִּי וָאֵרָגַע…

עִם כָּל קַו־שֶׁמֶשׁ חָדָשׁ –

גִּיל לִי חָדָשׁ נוֹסָף:

הָבוּ לִי הַמָּוֶת,

וְאֶפֹּל בִּזְרוֹעוֹתָיו!

תְּמוֹל נָח וְשָׁקַט לִבִּי,

הַיּוֹם – הוּא זָע וּמְפַחֵד,

עֲלוּמִים וְהוֹד זִקְנָה –

גַּם הֵם בּוֹ שְׁלוּבִים יַחַד!

יָשַׁבְתִּי עַל שְׂפַת נַחַל

בְּאַחַד הָעֲרָבִים –:

הַמַּיִם זָרְמוּ חֶרֶשׁ,

הִצְהִירוּ הַכּוֹכָבִים,

נִרְאֲתָה הַלְבָנָה

בְּעַד קֶרַע עָב וְאָסְפָה

נָגְהָהּ, כְּנַף רְנָנִים

צִפְצְפָה וְלֹא יָסְפָה –

וְרוּחוֹת לַיְלָה נָשְׁבוּ

בֵּין עֲלֵי עֵץ יְשֵׁנִים:

וָאֶחְכַּם עַל הַנַּחַל,

וַתְּהִי לִי דַּעַת זְקֵנִים.

פִּתְאוֹם שָׁמְעוּ אָזְנַי

שִׁירַת בַּת־הַכְּרָמִים,

וַאֶקְפֹּץ כְּבֶן־בָקָר

צָעִיר וְעוּל־יָמִים…

---

שִׁיר הַשּׁוֹמְרִים

מאת

יצחק קצנלסון

קָדִימָה, אָח, בְּלִי אֵשׁ, בְּלִי חֵץ,

וּבְלִי כְלִי מַשְׁחִית נוֹרָא;

עַל גַּבְּךָ צְרוֹר, בְּיָדְךָ עֵץ

וּמַעְדֵּר בַּחֲגוֹרָה.

עֲטֵה, אָח, עֹז, לְבַשׁ אֱיָל,

וְקוּם וְצֵא בְרָגֶל:

קָדִימָה, אָח, וְרֹאשׁ אֶל עָל,

אֶל עָל, אֶל עָל הַדָּגֶל.

זֶה דִגְלֵנוּ, עַל פְּנֵי כָל

הָאָרֶץ יָצָא שָׁמְעוֹ,

לְצֶדֶק וְישֶׁר יוּרָם עָל,

הָאֱמֶת הִיא חוֹתָמוֹ,

כְּרוּזוֹ: רַךְ כְּלֶב־אֵם וּכְצוּר

קָשֶׁה יְהִי לְבָבְךָ,

אֶל כָּל רָשָׁע יִקְרָא: סוּר!

וְאֶל כָּל טוֹב: אֹהַבְךָ!

גֵּוִי מוּצָק, רַךְ וָקַל,

גַּם רוּחִי בּוֹ מוּצָקָה;

אֶשָא עֵינַי לְשֶׁמֶשׁ עָל –

אַבִּיט וְאֶצְחָקָה.

אֵין לִי מַסְוֶה וְאֵין לִי לוֹט,

כְּלִבִּי פִּי וּדְבָרִי;

פָּתַחְתִּי סְגוֹרוֹ ־ רְאֵה וּשְׁפֹט!

תּוֹכִי הוּא כְבָרִי.

קָדִימָה, אָח, עַל שִׂיא הָהָר,

בַּיַּעַר, בֵּין אַלּוֹנִים;

עַל שְׂפַת יְאוֹר, עַל מֶרְחַב כָּר־

שָׁם שׁוֹמְרִים עִבְרִים חוֹנִים.

לֹא בֵין חוֹמוֹת וְלֹא בָעִיר־

הַמֶּרְחַבְיָהּ ־ נָוָם;

בְּעֵינָם צְחוֹק, בְּפִיהֶם שִׁיר,

וְגִיל־ אַךְ גִּיל בִּלְבָבָם.

כְּשֶׁמֶש אָנוּ, כְּשֶׁמֶשׁ־אוֹר –

אוֹר וְאַהֲבָה נִזְרָע;

מִן הַמִּזְרַח קַרְנָיו יוֹר –

אַף אָנוּ מִן הַמִּזְרָח!

רְוַת־אוֹרִים עוֹלָה הִיא מִשָּׁם,

וּלְאַרְצוֹת יָם מַרְחִיקָה,

כֵּן גַּם אָנוּ בְאַרְצוֹת יָם

נָאִירָה וְנַבְהִיקָה.

---

מִשִּׁירֵי הָאָרֶץ

מאת

יצחק קצנלסון

נוּמָה, בְּנִי, וִיִשַׁן,

בְּחַלּוֹן יֵילִיל תַּן…

"לֹא תַן, הָהּ אִמִּי, שָׁם,

שֵׁם אוֹרֵב אִישׁ צְמֵא־דָם,

הוּא אוֹרֵב לָךְ וָלִי –"

נוּמָה, נוּמָה, בְּנִי…

*

נוּמָה, בְּנִי, וִישַׁן,

אֶל עַקְרַבִּים כָּאן…

"לֹא אִמִּי, לֹא עַקְרָב,

שָׁם אוֹרֵב בֶּן־עֲרָב,

הוּא אוֹרֵב לָךְ וָלִי –"

נוּמָה, נוּמָה, בְּנִי…

*

נוּמָה בְּנִי, וִישַׁן,

זֶה נֶעֱקַר עֵץ בַּגַּן…

"לֹא אִמִּי, לֹא, לֹא עֵץ,

רַק בִּי, בִּי נִחַת חֵץ…

שְׁחִי, אֵם וּשְׁקִי נָא לִי –"

וְנִרְדַּם… נִרְדַּם בְּנִי.

---

שִׁמָּמוֹן

מאת

יצחק קצנלסון

עוֹלֶה עָנָן כָּבֵד עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ,

מַרְאֵה הָעֹפֶרֶת לוֹ וּמַרְאֵה תַנִּין,

מְשַׁנֶּה הוּא לִרְגָעִים אֶת מַרְאֵהוּ:

מַרְחִיב זְנָבוֹ, מְשַׁרְבֵּב כְּרֵסוֹ וּמוֹתֵחַ רֹאשׁוֹ

לְרֹחַב כָּל הָאֹפֶק –

וְאוּלָם

סִימָּנֵי תַנִּין עוֹד נִשְׁאָרִים בּוֹ ־ הוֹי תַּנִּין!

פּוֹשֵׁט הוּא צוּרָתוֹ וְאַחֶרֶת אֵינוֹ לוֹבֵשׁ,

כָּל־ כִּפַּת הַשָּׁמַיִם כְּבוּשָׁה כְבָר לְפָנָיו,

כָּל שְׁבִילֵי הָרָקִיעַ –

תַּנִּין! תַּנִּין!

הוּא שַׁח, הוּא שַׁח לָאָרֶץ ־

עוֹד מְעַט וְיִרְבַּץ בְּכָל־כֹּבֶד גּוּפוֹ

עַל־גַּבֵּי הָאֲדָמָה,

וּבְרִבְצוֹ – הַכֹּל נֶחְנַק תַּחְתָּיו,

כָּל בְּלִיטָה שֶׁעָלֶיהָ ־ תִּשְׁקַע,

כָּל חַי ־ יְמֹעַךְ,

וְצַעֲקַת אָדָם וְשַׁאֲגַת אֲרִי,

גְעִיַּת פָּרָה וְנַהֲמַת חֲזִיר,

יְגֻדְּעוּ פַעַם אֶחָת.

וְאוּלָם –

נֵס לָהּ נַעֲשָׂה, לָאֲדָמָה:

הַשְּׁחָקִים הַמְּסֻרְבָּלִים וְהַקּוֹדְרִים

קָפְאוּ פֶּתַע –

עָמְדוּ תְלוּיִים עַל הָהָר,

נוֹגְעִים וְאֵינָם נוֹגְעִים בַּעֲפָרוֹ,

אַךְ כָּל הַיְּקוּם כָּפַף כְּבָר אֶת רֹאשׁוֹ נִכְנַע,

וּמַמְתִּין, מַמְתִּין מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה –

הִנֵּה הִיא, הַחֲרָדָה הָאִלֶּמֶת!

הִנֵּה הִיא הַנְּבוּאָה מִבְּלִי־מִלִּים!

לוֹחֲשָׁהּ הִיא בְּלִי קוֹל,

בְּלִי דְּבָרִים הִיא דוֹבָבֶת:

עוֹד מְעַט, עוֹד מְעָט,

וְנָפְלָה בָעוֹלָם חֲדָשָׁה!

חֲדָשָׁה –

מַחֲרִידָה אוֹ אֵינָהּ מַחֲרִידָה –

וְאוּלַי גַּם נוֹחָה?

אֲיֻמָּהּ – אוֹ בִלְתִּי אֲיֻמָּהּ?

וְאוּלַי גַּם טוֹבָה וַחֲשָׁאִית?

כְּלוּם אֵין עוֹד לָדַעַת,

כָּל הַיְקוּם כָּפַף רֹאשׁוֹ וּמְחַכֶּה

לְכָל מָה שֶׁיִּתְרַחֵשׁ –

יְחִידִי עַל גַּבְנוּן חוֹל קָטָן,

בַּשָּׂדֶה,

עוֹמֵד וּמַמְתִּין גַּם אָנִי.

וְעֵינֵי הָרוֹאוֹת: הַיַּעַר –

הוּא עוֹמֵד לֹא־הַרְחֵק,

מִתְכַּנֵּס אֶל־עַצְמוֹ,

וְעוֹטֶה לְעֵינַי טַלִּיתוֹ

שֶׁל אֹפֶל דַּק, קָלִיל וְשָׁקוּף,

וּמִתּוֹךְ אֲפֵלָתָהּ הַדַּקָּה

מְצִיצָה בִּי עֵין הַשִּׁמָּמוֹן…

בָּא הוּא וְנִדְחַק מֵעֹמֶק הַיַּעַר,

עוֹד רֶגַע וְקָרַע טַלִּיתוֹ,

וְיָצָא –

כְּבָר נִרְאִים לִי פָנָיו,

פְּנֵי הַשִּׁמָּמוֹן וּמְבַצְבְּצִים, בּוֹלְטִים –

וְקַר הוּא וְאִלֵּם,

אַךְ חַי הוּא!

מַרְאֶה וְתֹאַר לוֹ אַיִן,

וְיֵשׁ לוֹ רַק צֶבַע –

וְהוּא שְׁחַרְחֹר.

נִקְרַע צְעִיף הָאֲפֵלָה –

וְהַשִּׁמָּמוֹן הֵגִיחַ לְפֶתַע,

בֶּן־חוֹרִין וְגָלוּי מִיַּעֲרוֹ.

וּלְעֵינַי הוּא הוֹלֵךְ וְגָדֵל,

הוֹלֵךְ וְרָחָב בָּאֲוִיר,

בּוֹלֵעַ, בּוֹלֵעַ גַּם אוֹתוֹ…

עוֹד רֶגַע יַגִּיעַ גַּם עָדַי:

עַיִן בְּעַיִן כְּבָר אֶרְאֶה

אֶת פְּנֵי הַשִּׁמָּמוֹן הַגָּדוֹל

הַמְּמַלֵּא אֶת חֲלַל כָּל־הָעוֹלָם!

כְּבָר דָּבַק בִּי, כְּבָר אֲפָפַנִי,

אֲנִי טוֹבֵעַ בְּתוֹכוֹ,

עַל רֹאשִׁי הוּא מְרַחֵף מִמַּעַל,

מִתְלַכֵּד, מִסְתַּבֵּךְ בִּשְׂעָרִי,

מְלַפֵּף וּמְגַפֵּף אֶת־גּוּפִי,

וְנִתְלָה בְּפָנַי וְצַוָּארִי,

נוֹשְמוֹ אָנֹכִי בִּנְחִירָי,

וְסוֹפְגוֹ לְתוֹךְ הָעֵינַיִם…

וּבְפָרְשִי אֶת־כַּפַּי בָּאָוִיר –

וְיָמֵשׁ הַשִׁמָּמוֹן בְּיָדִי;

וְהוּא נִמְסַךְ, נוֹבֵעַ אֶל קִרְבִּי

גַּלִּים, גַּלִּים.

וְהוֹלְכִים מִשְׁתַּכְּחִים מִלִּבִּי

אֹשֶׁר הַחַיִּים וְשְׂאֵתַם;

וְהוֹלְכִים וּנְמוֹגִים בְּקִרְבִּי,

זִכְרוֹן הַגִּיל וְהָעֶצֶב:

וַחֲדֵלִים הִתְרוֹצֵץ בְּלִבִּי

הַחַיִּים הַהוֹמִים וְחִשְׁקָם:

וּפַס גַּם הַמֹּרֶךְ מִתּוֹכִי,

וְיִרְאַת עֲתִידִי הָאָפֵל…

כֻּלִי בְלְָעַנִי שִׁמָּמוֹן,

וְנָסַךְ אֶל נַפְשִׁי קִפָּאוֹן…

וְאָחוּז בִּזְרוֹעוֹת שִׁמָּמוֹן,

וְהוּא בִזְרוֹעוֹתַי –

דֹּם עוֹמֵד אָנֹכִי עַל גַּבְנוּן הַחוֹל,

נְצִיב שִׁמָּמוֹן בְּתוֹךְ הַשִּׁמָּמוֹן,

פֶּתַע ־ וְהַשְּׁחָקִים מִזְדַּעַזְעִים,

וּבְרַק אֵשׁ בּוֹקֵע וְשׁוֹסֵף

לִשְׁנַיִם אֶת יַם־הַשִּׁמָּמוֹן:

בִּצְחוֹק אֵלִּים אַדִּירִים

מִתְגַּלְגְּלִים הָרְעָמִים,

וּמְחַנְּקִים אֶת יַם־הַשִּׁמָּמוֹן בְּכֹחַ,

מְפוֹצְצִים אוֹתוֹ רְסִיסִים, רְסִיסִים.

וְשׁוּב אֹפֶל –

אֹפֶל מִשְׁנֶה וּשְׁחוֹר שִׁבְעָתַיִם,

שְׁחוֹר דּוֹבֵב…

כְּאִלוּ אֵל יָרַד עֲטוּף טַלִּית שְׁחוֹרָה,

וְרוֹחֲשִׁים שׁוּלֶיהָ;

וּכְאִלּוּ עוֹד רֶגַע, וְהִפְשִׁיט טַלִּיתוֹ

וְנִגְלָה לֶעָיִן…

הַיְּקוּם שׁוֹתֵק וּמְחַכֶּה –

הִנֵּה הִכּוּ הַנְּטָפִים!

מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה הַקְּטַנִּים,

הַנְּטָפִים!

מַבּוּל נְטָפִים נִשְׁפָּכִים בְּשָׁאוֹן ־

וְגִזְרֵי שִׁמָּמוֹן מְרַחֲפִים בָּאֲוִיר.

נֶחְנָקִים, נִמְעָכִים בֵּין טִפּוֹת הַמַּיִם,

בֵּין נִטְפֵי הַמַּיִם הַפְּזִיזִים.

וּלְאַט לְאַט שָׁבִים רְגָשַׁי הַקּוֹדְמִים

אֶל לִבִּי;

יַחַד עִם טִפְטוּף הַגְּשָׁמִים –

מִתְדַּפְּקִים עַל לִבִּי:

הַצַּעַר הַנּוֹשָׁן, וְתִקְוֹת וּקְסָמִים,

גַּעְגּוּעִים וּסְפֵקוֹת וּדְמָעוֹת –

רַק קְצָת עוֹדוֹ מַסוּר הַלֵּב לַשִּׁמָּמוֹן,

רַק קְצָת עוֹדִי קוֹפֵא…

---

עַל הַשַּׁיִשׁ

מאת

יצחק קצנלסון

עֲמֹד רֶגַע פֶּה דוּמָם,

אַחֲרֵי כֵן תַּעֲבֹרָה –

חֲלוֹם־טוֹב פֹּה קָבוּר,

פֹּה טָמוּן קַו אוֹרָה.

הָאוֹר כֻּסָּה עָפָר,

אַךְ יוֹר, יִשְׁלַח גִצִּים

בְּעַד קִירוֹת כִּלְאוֹ –

עֲתַר פְּרָחִים וְצִיצִים.

לֹא יֶלֶד פֹּה נִקְבַּר,

פֹּה נִקְבְּרָה תִקְוָה…

אֵיךְ תַּמּוּת תִּקְוָה?

תִּקְוָה אֵיךְ תִּגְוַע?

אַל תִּבְכֶּה, שֵׁב אִלֵּם

לָאָרֶץ וָדֹמָּה, –

לֹא תַּעֲלֶה בְדֶמַע

הַשֶּׁמֶשׁ מִתְּהוֹמָהּ…

אָסַף נָגְהוֹ כַכּוֹכָב

וְלִשְׁמֵי שָׁמָיו חָזַר…

אַל תִּבְכֶּה, שֵׁב דּוּמָם

עִם אֶבֶן אֶלְעָזָר.

---

מֵעַל הַיָּרֵחַ

מאת

יצחק קצנלסון

יָשְׁבוּ יַחַד בִּכְפִיפָה

יְהוּדִים עֲלֵי אֵם דֶּרֶךְ,

וְאֵלֶּה אֶת אֵלֶּה הִקִּיפוּ

בִּשְּׁאֵלוֹת, כִּי הָיוּ מֵאַרְבַּע

כַּנְפוֹת הָאָרֶץ הָרְחָבָה,

וְאִם הָיוּ בִּכְלָלָם לֹא הַרְבֵּה.

לֹא הַרְבֵּה, אַךְ רָגְשׁוּ, רָגְשׁוּ…

כִּי עָלוּ בְרֶגֶל לְצֵיּוֹן,

וּבְדַרְכָּם לְצִיּוֹן נִפְגָּשׁוּ:

– שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם! – עֲלֵיכֶם

שָׁלוֹם! יְהוּדִי מֵאַיִן,

וּלְהֵיכָן, יְהוּדִי מֵאַיִן,

וּלְהֵיכָן, יְהוּדִי? “מַה־שְׁמֵכֶם”?

“אֲנִי בָא מִן הַמַּעֲרָב… אוֹיָה!”

“וַאֲנִי” – נֶאֱנַח זֶה “מִן הַצָּפוֹן…”

“וַאֲנִי – מִן הַדְּרוֹם אָבוֹאָה!”

עוֹד אֵלֶּה מְדַבְּרִים וְאֵל שׁוֹמְעִים,

וּמַאן־דְּהוּא נוֹפֵל לְפֶתַע

אֶל תּוֹךְ הַכְּנוּפְיָא מִמְרוֹמִים:

בְּרוּכִים הַיּוֹשְׁבִים! נִבְהַלְתֶּם

אֶל נָכוֹן לְמֲרְאִי הַמְּשֻׁנֶּה,

רְאוּת פָּנַי פֹּה לֹא פִּלַּלְתֶּם…

כֵּן רְחִימָאִים, אוֹרֵחַ

אֲנֹכִי בֵינֵיכֶם מְכֻבָּד,

יְהוּדִי מֵעַל הַיָּרֵחַ –

מֵעַל הַיָּרֵחַ הַלָּבָן;

צְפוּפִים בְּנֵי אָדָם עַל אָרֶץ,

לֹא נִשְׁאַר בִּשְׁבִילִי שָׁם אֶבֶן.

עַל רֶגֶל רַק אַחַת, רַק אַחַת

נִסִּיתִי עֲמֹד, אַךְ הָאָרֶץ

הִתְכַּוְּצָה וְנֶעֶלְמָה מִתַּחַת.

וּבְשָׁעָה – לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה –

תָּלוּי נִמְצֵאתִי בָאֲוִיר,

לֹא מַטָּה וְגַם לֹא לְמַעְלָה,

עִם עוֹד קְהַל יְהוּדִים צֹוֵחַ –

וְאוּלָם אֲנִי הִתְחַכַּמְתִּי

וָאֲטַפֵּס עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ…

עָלִיתִי עָלָיו בְּקֹשִׁי,

עִם מַקְלִי וְעִם תַּרְמִילִי,

וְהִנַחְתִּים מִתַּחַת לְרֹאשִׁי…

יָשַׁנְתִּי שָׁם שֵׁנָה חֲטוּפָה,

נָדְדָה שְׁנָתִי גַּם שָׁמָּה,

כְּמוֹ עַל הָאָרֶץ הַצְּפוּפָה.

וְעוֹד בּוֹ בַלַּיְלָה, לַיִל תֹּהוּ,

חָוַרְתִּי עַל פְּנֵי הַיָּרֵחַ,

הָיִיתִי כָמוֹהוּ, כָּמוֹהוּ.

אִתּוֹ סוֹבַבְתִּי בַּגַּלְגַּל,

צָבְתָה בָרָעָב שָׁם בִּטְנִי,

בִּרְעָבִי נַעֲשֵׂיתִי עֲגַלְגַּל.

הָיִיתִי כָמוֹהוּ, כִּיְרֵחִי,

חִישׁ דָּלַל וְחָרַב מַעְיָנִי,

וְרֵיחִי שָם פָּג וְנָס לֵחִי.

עָשִׂיתִי כְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה:

עַל חוּג הַשָּׂמַיִם בַּלֵּילוֹת

שׁוֹטַטְנוּ לְבַקֵּשׁ פַּרְנָסָה.

מְזֵי רָעָב בֵּין כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת

שׁוֹטַטְנוּ וְהִנֵה הָאָרֶץ –

הִיא בָנוּ בְקוֹל מִתְבָּרֶכֶת…

יֵשׁ שְׁנַיִם עָלֵינוּ חָלְפוּ,

זָכָר וּנְקֵבָה ־ וְהִתְנַשְּׁקוּ,

וְהִשְׁתּוֹמְמוּ לָנוּ: מָה יָפוֹּ!

שָׁמַעְנוּ בְנֶפֶשׁ נְכֵאָה

שִׁיר תְּהִלָּה מִפִּיּוֹת אֲהוּבִים

וּשְׂבֵעִים, עַל כּוֹכָב שָׂבֵע…

בֵּין כּוֹכְבֵי אֵין סְפֹר וּמַזָּלוֹת,

כְּמֵתִים בֵּין חַיִּים שׁוֹטַטְנוּ ־

וְעֵנֵינוּ הֵן רוֹאוֹת וְכָלוֹת.

אַךְ קוֹל אֵלַי בָּא מְשַׂמֵּחַ,

כִּי רִחַם הַמָּקוֹם אֶת צִיּוֹן,

וְאֵרֵד מֵעַל הַיָּרֵחַ.

כִּלְעֻמַּת שֶׁעָלִיתִי – יָרַדְתִּי.

אַל תַּחְקְרוּ… לֹא מֵרֹב טוֹבָה

אֶת הַיָּרֵחַ חָמַדְתִּי.

לְאַחַר שֶׁכִּלָּה אֶת דְּבָרָיו,

תָּקְעוּ הַיְּהוּדִים לוֹ שָׁלוֹם,

זֶה אַחַר זֶה אֵלָיו קָרַב,

לָחֲצוּ אֶת יָדוֹ, הִסְתַּכְּלוּ

בְּפָנָיו, מִשְּׁשׁוּ הַתַּרְמִיל,

מִשְּׁשׁוּ, מִשְּׁשׁוּ מַקְלוֹ…

לֹא חָדְלוּ בּוֹ לַעֲנוֹת בָּעִנְיָן,

עַד שֶׁעָמְדוּ וְהִתְפַּלְּלוּ מִנְחָה

וְצֵרְפוּ גַם אוֹתוֹ לְמִנְיָן.

אַחֲרֵי תְּפִלָּתָם בַּקֹּדֶשׁ

קָרָא הַיְּהוּדִי: רַבּוֹתַי,

אָנוּ עוֹמְדִים בְּאֶמְצַע הַחֹדֶשׁ…

שָׁמְעוּ וְאִישׁ לֹוֹ עָנָה,

זֶה עַל גַּב זֶה דֹּם הִתְגּוֹדֵד,

שֶׁנִזְכַּר בְּקִדּוּשׁ־לְבָנָה…

הִתְחִילוּ מְרַקְּדִים לְמוּלָהּ –

וְאֶחָד בֵּינֵיהֶם מְרַקֵּד

כְּנֶגְדָּהּ שָׁם, יוֹתֵר מִכֻּלָּם.

---

לַצַּיָּרֶת

מאת

יצחק קצנלסון

עוֹד רֹאשֵׁךְ מְלֵא טָל,

וַעֲשַׁן חֲלוֹמְךָ קַל –

הוּא נִשָׂא וּמִתַּמֵר מִגַּל שְׁעָרֵךְ –

כָּל זֶה יִתְנַדֵּף חִישׁ וְעִם צְחוֹקֵךְ תָּם,

עִם הֲבֵל פִּיךְ וְעִם רִשְׁפֵי דְּבָרֵךְ

חָם –

אַךְ רוּחַ־אֱלֹהִים, חֲנָנֵךְ בָּהּ הָאֱלֹהִים,

לֹא רוּחַ מְרַחֶפֶת הִיא “עַל־פְּנֵי”…

עַל־פְּנֵי הַמֹּחַ וְהַלֵּב, הִיא יוֹשְׁבָה קִרְבֵּךְ מִבִּפְנִים,

וְחֶדְוַת יוֹצְרִים לָהּ וְרָצוֹן גֵּא.

לְכִי בְּכֹחֵךְ זֶה, רַב הוּא, רַב הוּא כֹחֵךְ,

וְאִם יָקָר הוּא מִפָּז – מִי יִגְזְלוּ מִיָּדֵךְ?

יָּקָר הוּא מִפָּז – כִּי חַי הוּא בְּתוֹךְ תּוֹכֵךְ,

גַּם בְּבוֹא לַנְּעוּרִים קֵץ – לֹא יִסְתַּחֵף שָׂדֵךְ…

אַתְּ בַּת הָרַב, וְאִם אֶת תּוֹרָתוֹ לֹא הִטְבִּיעַ בָּךְ, הַיַּלְדָּה,

אֶת אֵשׁ הַתּוֹרָה הֵטִיל בָּךָ הַצּוּרְבָא מִדְּרַבָּנָן,

זֹאת הָאֵשׁ יוֹקֶדֶת בָּךְ וְּמְסַלְּדָה,

שׁוֹלַחַת קֶרֶן חַסְדָּהּ מִתּוֹךְ עַב הֶעָנָן…

אַתְ בַּת הָרַב! הַבַּת… כֵּן, בַּת אָבִיךְ,

אַתְּ דּוֹמָה לוֹ בַכֹּל –

בְּרֹחַב מִצְחֵךְ שַׁיִשׁ, בְּבַת־הַצְּחוֹק הַמְרַחֲפָה עַל פִּיךְ –

גַּם זוּג עֵינַיךְ יַמְרִיא עָל וְיַחְתֹּר לְמַעֲמַקֵּי שְׁאוֹל…

לְכִי בְּכֹחֵךְ זֶה, זוֹ רוּחֵךְ הַיּוֹצֶרֶת,

הַמְּנַחֶמֶת כְּבָר מִקִּרְבֵּךְ וּמְדַבֶּרֶת…

זֹאת הָרוּחַ ־ הִיא יוֹצְרָה יֵשׁ מֵאַיִן,

בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וְתַלְאוּבוֹת תִּבְקַע מַעְיָן.

זֹאת הָרוּחַ מְפַעְנַחַת תַּעֲלוּמוֹת חַיִּים,

שׁוֹרָה הִיא עִם אֵל וּפוֹתְחָה שְׁמֵי־שָׂמַיִם.

---

בֹּקֶר־עָבוֹת

מאת

יצחק קצנלסון

בֶּאֱשׁוּן הַלַּיְלָה – וַאֲנִי בַּמִטָּה אִישָׁן,

וַאֶפְקַח עֵינַי לְתֻמִּי

מִתּוֹךְ נוּמִי,

וְדוּמָם, דּוּמָם כֹּה אַבִּיטָה –

וּבְהַבִּיטִי כֹּה בֶאֱשׁוּן הַלֵּיל, רָאִיתִי:

וְהִנֵּה אִישׁ – עַל כִּסְּאִי,

עַל יַד הַמִּטָּה

יוֹשֵׁב, וְלִמְרַאֲשׁוֹתַי נִשְׁעָן,

בֶּאֱשׁוּן הַלַּיְלָה.

וְאָנֹכִי לֹא נִבְהַלְתִּי, וְאִם יָדַעְתִּי

מִי הוּא וְלָמָּה יוֹפַע –

שָׁכַבְתִּי קוֹפֵא

כָּעֲצֵלִים עַל עַרְשוֹתָם לִפְנֵי קוּמָם.

לֹא רָחֲבוּ עֵינַי מַשְּׁהוּ, לֹא נֶאֱנַחְתִּי,

רַק נַחְתִּי, נַחְתִּי

וְהִבַּטְתִּי עָלָיו דּוּמָם,

הִבַּטְתִּי וְלֹא נַעְתִּי וְלֹא זַעְתִּי;

הָיִיתִי עָיֵף.

וְאָנֹכִי, אִם עָיַפְתִּי מִן הַחַיִּים –

אַךְ שְׁכַחְתִּים בְּזֶה הָרֶגַע, שְׁכַחְתִּים פִּתְאֹם,

וּכְאִלּוּ עוֹד לֹא רְאִיתִים…

וְכִלְיוֹן־נֶפֶשׁ בִּי יִוָלֵד פֶּרֶא

לְבֹקֶר אֶחָד עוֹד, לִזְרִיחָה אַחַת

עַל אֶרֶץ זוּ מִתַּחַת,

רַק פַּעַם אֶרְאֶה

אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלֶה בַשָׁמַיִם,

בִּשְׁמֵי־הַתְּכֵלֶת!

וָאַגִּיד לוֹ בְשָפָה מְעַט נִמְלָצָה:

פְּתִיל־חַיַּי אוּלַי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיָּכְרָת

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת?

רַק פַּעַם עוֹד חָפַצְתִּי לִרְאוֹת

אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה גֵאָה וְנִלְהֲבָה,

וְאָנֹכִי שׁוֹתֶה זְהָבָהּ

מֵעַל הַקִּירוֹת.

הוּא נַעֲנָה לִי, וְקָם וְיָצָא

בְּבַת־צְחוֹק קַלָּה.

נִרְדַּמְתִּי שׁוּב, אַךְ מָתַי לֹא אֶזְכֹּרָה,

בְּכִי תִּינוֹק וְיִלְלַת חֲתוּלִים

עָלוּ בְלּוּלִים

בְּאָזְנַי מֵאֵי־מִזֶּה עֵת רַבָּה,

סוֹף־סוֹף נִרְדַּמְתִּי שׁוּב, וּבַהֲקִיצִי

לְיוֹם שֶׁלִּפְנֵי קִצִּי ־

וְהַשֶּׁמֶשׁ, הִתְפַּלַּלְתִּי לָהּ, מִתְחַבְּאָה!

הוֹי, בֹּקֶר אַחֲרוֹן לְלֹא־אוֹרָה,

בֹּקֶר עָבוֹת!

---

לֵיל קָיִץ

מאת

יצחק קצנלסון

מָה יְּזַמְּרוּ הַצִּפֳּרִים?

מָה יְּדוֹבְבוּ הַיְעָרִים?

מָה זֶּה יִרְמְזוּ כוֹכָבִים?

וּמָה יִלְחֲשׁוּ עֲשָׂבִים?

לֹא אָבִינָה זֹאת.

לֹא אָבִינָה מָה הֵם שָרִים,

לֹא אָבִינָה הָאֲמָרִים,

אֶת הַלְּחִישׁוֹת, אֶת הָרְמָזִים,

הַכֹּל סוֹדוֹת! הַכֹּל רָזִים!

לֹא אָבִינָה זֹאת.

אֵינִי רוֹאֶה אֶת הָרוּח,

אֵי יָפוּחַ? אֵי יָנוּחַ?

אֵינִי רוֹאֶה אֶת הַדְּמָמָה,

פֶּתַע־פִּתְאוֹם גְדוֹלָה קָמָה –

לֹא אָבִינָה זֹאת.

---

שֹׁמְרוֹן

מאת

יצחק קצנלסון

מִשְׁכֶם הָלַכְתִּי לְֹשֹמְרוֹן… אֲנִי קְצָת מִתְבַּיֵּשׁ

לוֹמַר כַּךְ בְּקוֹל רָם, הִנֵּה יָבוֹא עוֹד זְמַן,

לֹא עוֹד יֶאֱרַךְ, וְנֶהָג יִשְׁאַלְךָ: לְאָן?

אִם אֶל הַיָּרֵחַ אוֹ אֶל אֶחָד מִכּוֹכְבֵי הָעַיִשׁ?

מִשְּׁכֶם לְֹשֹמְרוֹן… הַר שֹׁמְרוֹן רָבַץ כְּלַיִשׁ

בֵּין גּוּרָיו הָרַבִּים, הִתְחַמֵּם בַּשֶׁמֶשׁ וְרָן

בְּלֹא מִלִּין וְקוֹל, אַךְ לִבִּי – הוּא שָׁמַע וּבָן

שִׁיר עַפְרוֹת הָהָר וְאֶת שְׂרִידָיו שֶׁל הֵיכַל הַשַּׁיִשׁ.

הֵיכָלוֹ שֶׁל אַחְאָב שָׁר. אַתֶּם, מָה תֹּאמְרוּן,

סֶבַּסְטְיָה? לֹא כִסְּתָה סֶבַּסְטְיָה אֶת שֹׁמְרוֹן!

וְהוֹרְדוֹס, בְּכָל אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא מָחָה אֶת אַחְאָב!

אֲדוֹמִי אִם יָבוֹא בִקְהַל ה' ־ יֵשׁ יְטַמְּאוּ,

אַךְ לֹא יְגָרֵשׁ קֳדָשָׁיו, לֹא בַעַל בְּעַמָּיו,

עוֹד צִלּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל שֹׁמְרוֹן מְרַחֵף.

---

סְתָו

מאת

יצחק קצנלסון

הֶעָבִים הַקּוֹדְרִים הַמְּכַסִּים אֶת שָׁמַי ־ ־

הֵם עָלוּ מִֹשִּׂפְקִי בְּעוֹרְקַי וּבְדָמַי.

עוֹד בְּלֵילוֹת הָאָבִיב הַיָּפִים, הַטְּהוֹרִים

הֵם נוֹלְדוּ בְּקִרְבִּי עֲלוּבִים וּשְׁחוֹרִים.

בָּאָבִיב, בָּאָבִיב הַחַם וְהַבָּהִיר

טִפַּחְתִּים, גִּדַּלְתִּים בְּלִבִּי הַצָּעִיר,

פַּטִּישׁוֹ הַשָּׁחוֹר וְחוֹלְמוֹ הֶעָצֵב

רִקַּע אֶת אֵלֶּה הֶעָבִים וְחָצָב.

הִרְוֵותִים יְגוֹנַי וְדְמָעַי הִשְׁקֵיתִים –

וְדוֹמֶה: הֵם חַיִּים! וְדוֹמֶה: הֵם מֵתִים…

וְעִם סוֹפוֹ שֶׁל קַיִץ וְהֵם עָצְמוּ וְרָבוּ,

עָצְמוּ וְרָבוּ וְלַמֶּרְחָב הִתְאַוּוּ –

עִם סוֹפוֹ שֶׁל קַיִץ – כִּי אָפֵס בִּי מָקוֹם,

שִׁלַחְתִּי אֶת כֻּלָּם וַאֲפִיצֵם בַּשְּׁחָקִים.

וַאֲנִי ־לִבִּי אָנִי, נִתְרוֹקֵן, תָּשׁ כֹּחוֹ,

הוּא קֶבֶר שֶׁהֵקִיא אֶת מֵתוֹ מִתּוֹכוֹ…

אַךְ דְּעוּ לָכֶם: סְתָו זֶה, שֶׁלִּי הוּא, שֶׁלִּי הוּא!

בְּנִי הוּא טִפַּחְתִּיו, אֲנֹכִי אָבִיהוּ…

בְּשֶׁלִּי כָל הַיָּגוֹן, בְּשֶׁלִּי כָל הָעָגְמָה –

כִּי לְשִּׂמְחָה מָה עוֹשָׂה? לַשִּׂמְחָה וּלְחַג מָה?

שָׁמַעְתִּי הַצְּחוֹק, גַּם רָאִיתִי הַמָּחוֹל,

תַּחַת הַשַּׁחַק הָרָם וְהַכָּחֹל…

מֵרָחוֹק עָמַדְתִּי וּבָחַנְתִּי בְקוֹלָם

וְלֹא יָשְּׁרוּ בְּעֵינַי עַל פְּנֵי זֶה הָעוֹלָם…

רַק לוֹט הוּא הָאָבִיב, הַקַּיִץ הוּא מַֻסְוֶה,

כָּךְ טִבְעוֹ שֶׁל סְתָוִי, כַּךְ דַּרְכּוֹ לוֹ יַתְוֶה.

מְעֻלָּף וּמְעֻטָף הוּא בָּא וְלֹא נִכָּר –

אַךְ עַתָּה רְאִיתֶם וִידַעְתֶּם מָה עִקָּר?

הָעִקָר: יָדַיִם עַל לֵב, אַחִים טוֹבִים,

וּמְעַט מָרָה־שְׁחוֹרָה בְּלֵב וּמַכְאוֹבִים,

וְכָכָה תַהַלְכוּ: עֲלוּבִים, עֲלוּבִים,

קוֹדְרִים הַפָּנִים, הַלְּבָבוֹת עֲצוּבִים,

כָּל בָּחוּר אֲמֵלָל, כָּל נַעֲרָה נוּגָה,

הָרָאשִׁים מוּרָדִים וּכְבֵדִים מִתּוּגָה.

סוּת שְׁחוֹרָה עַל שֶׁכֶם וְשַׂקִּים וָאֵפֶר

וְדִבְרֵי קֹהֶלֶת וְאִיּוֹב בַּסֵּפֶר…

וְכֻלְכֶם יְתוֹמִים, בְּלִי רַחֲמִים יְתוֹמִים,

יְתוֹמִים בְּלִי אָב, בְּלִי אֱלֹהַּ בַּמְּרוֹמִים.

בְּעֵינֵיכֶם הַצַּעַר וּבְנַפְשְׁכֶם אֵבֶל –

אַךְ כָּכָה אָהַבְתִּי אֶת פְּנֵי זֹאת הַתֵּבֵל

---

אֶל הַגְּבוּל

מאת

יצחק קצנלסון

בֱּאֱשׁוּן לַיְלָה נִצַּבְתִּי עַל אֵם דְּרָכִים

בּוֹדְדִים, שׁוֹמֵמִים וְנִשְׁכָּחִים.

נִצַּבְתִּי דּוּמָם בְּצַד הַכְּבִישׁ –

עֲגָלָה אוּלַי תַּעֲבֹר וְתִקַּח אִתָּה אִישׁ.

הַס… קוֹל אוֹפָן נִשְׁמַע, עֲגָלָה שָׁם תִּנוֹעַ –

הַלַּיְלָה פָּעַר לוֹעַ,

וּפוֹלֵט כָּכָה סוֹד…

מִי נָע וְנָד שָׁם? עֲמֹד! עֲמֹד! עֲמֹד!

נָדַם שְׁאוֹן אוֹפַנִּים, נֶאֱלַם, נֶאֱלַם נִיב –

הַלַּיְלָה בָלַם פִּיו:

אַךְ קוֹל הָעֶגְלוֹן בָּא מֵאֵי־מִזֶּה – מִי, מִי שָׁם?

אִישׁ אוֹ אִשָּׁה?!

מִי שָׁם? זָקֵן שָׁם אוֹ עוּל?

"אַל תַּעֲמִיק שְׁאָלָה,

אַחַת הִיא לְבַעַל הָעֲגָלָה,

מִי וָמִי לוֹ נִטְפַּל בְּדַרְכּוֹ אֶל הַגְּבוּל".

---

יְרוּשָׁלַיִם

מאת

יצחק קצנלסון

יְרוּשָׁלַיִם – הָרִים סָבִיב לָהּ, וּסְבִיב הָרֶיהָ הָרִים,

הַר בְּתוֹךְ הַר. אַיֵּךְ? אֵי נַחְבֵּאת פֹּה, יְרוּשָׁלֵם?

“אַיֶּלֶת מִדְבָּר אֲנִי וּלְנַפְשִׁי נַסְתִּי וְאֵעָלֵם”.

הֵעָלְמִי בַאֲשֶׁר תּוּכְלִי, אֲשֶׁר אֹהַב אֶמְצָא בַמִּסְתָּרִים!…

“אֵיךְ לֹא תִמְצָאֵנִי אִם מְצָאוּנִי זָרִים?”

עָנְתָה לִי יְדִידַת נַפְשִׁי וַתֵּאָלֶם,

וְהַהֲרוּסָה נִגְלְתָה – הָאַתְּ זֹאת יְרוּשָׁלֵם?

הוֹי, עִירִי, עִירִי, אַתְּ טוֹבָה לִי מִשִּׁבְעִים עָרִים…

הַגֶּשֶׁם ־ הוּא קִדְּמַנִי, אַךְ זֶה לֹא הָיָה גָשֶׁם,

יְרוּשָׁלַיִם בָּכְתָה כְּמוֹ שֶׁבּוֹכוֹת נָשִׁים

בִּזְרוֹעוֹת גְּבָרִים לֹא אֲהוּבִים, אֲשֶׁר קָנוּן…

בְּכִי, אֵשֶׁת חֵן! אֵלַיִךָ, הָעֲנִיָּה, הָיוּ עֵינַי כָּלוֹת,

יָקָר כָּתְלֵךְ לִי הֶהָרוּס מֵחֶמְדַּת כָּל הֵיכָלוֹת,

כֹּה נָעֲלָה אַתְּ וְנָאוָה בִתְלוֹת עַל רֹאשֵׁךְ עָנָן.

---

עַל-פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים

מאת

יצחק קצנלסון

שִׁיר הַמָּחוֹל לַאֲחִינֹעַם אֵשֶׁת דָּוִד,

בְּקַחַת אָזְנָהּ שֶׁמֶץ עַל-דְּבַר אֲבִיגַיִל

הַכַּרְמְלִית…

וְנַפְשָׁה יָרְעָה לָהּ, חָרָה לָהּ וּמַר-מַר-לָהּ…

שִׁיר הַמָּחוֹל לַאֲחִינֹעַם אֵשֶׁת דָּוִד,

בְּמִדְבַּר צִיָּה, בַּלַּיִל,

בְּמַכְאוֹבֶיהָ כִּי תִלָּבֵט;

שִׁיר הַמָּחוֹל

תַּחַת הָרָקִיעַ הַכָּחֹל,

בְּרֶדֶת עָלֶיהָ הַשֶׁמֶשׁ בְּמִדְבַּר עֵין-גֶּדִי,

וּבְרִדְתּוֹ עוֹד הֶאֱדִים, עוֹד הֶאֱדִים…

גַּם כּוֹכָבַים אֵלֶיהָ יָצְאוּ אֵי-אֵלוּ

עַל-פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים.

גַּם הֵם מִן הָרְקִיעִים הַגְבוֹהִים

רָאוּ אֶת אֲחִינֹעַם,

רָאוּ,

תָּמָהוּ,

וְלֹא יָדָעוּ –

מֶה הָיָה לָהּ לְאֵשֶׁת בֵּית הַלַחְמִי?

שֶכֹּה תִקֹּד לָהֶם לַכּוֹכָבִים,

וְכֹה אֲלֵיהֶם תִּשְׁתַּחֲוֶה…

הַמְּחוֹל יְגוֹנִים הוּא לָהּ, וְאִם מְחוֹל אֲהָבִים?

וְהִיא לְבַדָּהּ שָׁם וְאֵין אִישׁ עִמָּהּ…

אַרְבַּע מֵאוֹת הַגִבּוֹרִים

יְשֵׁנִים בְּחוֹלוֹת הַיְשִׁימוֹן,

וְאֵינָם נֵעוֹרִים,

וְדָוִד – אֵי דָוִד? אוּלַי הוּא אִתָּם?

הוֹי, לָמָּה תִקֹּד, כֹּה תִכְרַע, כֹּה תִשְׁתַּחֲוֶה?

הַכּוֹכָבִים מַבִּיטִים עָלֶיהָ, מַבִּיטִים,

וּמִתְמַלְּאִים עָלֶיהָ רַחֲמִים…

עַל-פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים –

אֵין יְעֵלִים, אֵין יְעֵלִים…

הָלָכוּ,

בָּרָחוּ

בִּדְרָכִים אֲבֵלִים;

אֲבֵלִים,

אֲפֵלִים…

עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים

יָרֵחַ יָהֵלָּה,

וְכוֹכְבֵי הַשֹׁהַם;

עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים

מְרַקְּדָה יְעֵלָה,

יְעֵלָה,

הוֹלֵלָה –

אֲנִי אֲחִינֹעַם.

---

אֵלֶם

מאת

יצחק קצנלסון

מֵעוֹלָם לֹא אָמַרְתִּי לָהּ, לְמַשְׂאַת נַפְשִׁי: שְׁקִי לִי…

בִּהְיוֹת עִם לִבָּה – וְתִקְרַב בְפָנִים מְאִירִים,

תֵּט אֵלַי רֹאשָׁהּ, רֹאשָׁהּ זֶה הַקָּלִיל, הָאֱלִיִלי,

וְתָאֳמֵי שְׂפָתֶיהָ תֵּט – אֱלֹהִים אַדִּירִים!

לֹא אָמַרְתִּי לָהּ: שְׁקִי לִי… כִּי צָמֵאתִי

לִנְשִׁיקַת-פִּיהָ עַד מְאֹד… רַק מִפְּנֵי צְמָאִי,

מִפְּנֵי צְמָאִי זֶה הַגָּדוֹל וְהָרַב הֶחֱשֵׁתִי –

אִם אֶתְאַו מְאֹד, אָז אֶתְאַו בַּחֲשָאִי.

*

לֹא אָמַרְתִּי לָה מֵעוֹלָם: אֱהָבָינִי…

בִּהְיוֹת עִם לִבָּה – וְלָחֲצָה דֹם אֶת יָדַי,

חֶרֶשׁ תִּלְחַץ, וְחֶרֶשׁ-חֶרֶשׁ תֵּט לִימִינִי,

תִּשַׁח, וְעַל אָזְנִי תִלְחַשׁ לִי…אֵל שַׁדַּי!

לֹא אָמַרְתִּי לָהּ אֱהֹבִי… לֹא בִקַּשְׁתִּי

אֵת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי בְיוֹתֵר עַל אֲדָמָה,

חָפַצְתִּי אַהֲבָתָה – וְהֶחֱרַשְׁתִּי…

אִם אֶכְמַהּ מְאֹד, אָז אֶכְמָהּ בִּדְמָמָה.

*

אַךְ יֵשׁ, הָהּ, יֵשׁ – וַאֲנִי לוֹהֵט כֻּלִּי,

פָּרְצוּ כֹּל אִשַׁי הַחוּצָה וְעָלוּ בְעֵינָי, –

וְהִיא, שֶׁכָּכָה אָהַבְתִּי, יוֹשֶׁבֶת מִמּוּלִי,

וְלֹא תֵט עָלַי, לֹא תִלְחַש כְּלוּם, כְּאִילּוּ אֵינִי…

אָז אֶצְעַק לָהּ תּוֹך-תּוֹכִי וְתַמְצִיתִי:

כֹּה אֶצְעַק לָהּ וְאֵין קוֹל, כֹּה אֹמַר לָהּ, וּבְאֹמרִי –

בְּאֶמְצַע אַפְסִיק, אֶדֹּם – מֶה עָשִׂיתִי?…

וְנִכְלָם-נִכְלָם אֶבְרַח בְּטֶרֶם גָּמְרִי.

עם האורות והצללים

מאת

יצחק קצנלסון

---

הֲוָי

מאת

יצחק קצנלסון

(מזמורי יום־יום)

א.

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ בְאֶמְצַע הַיּוֹם,

קְהַל פּוֹרְעִים הִתְאַסֵּף הַשּׁוּקָה;

אַחַד הַבָּתִּים כְּבָר הָיָה לָבַז

וְאַחַד הַיְּהוּדִים כְּבָר הֻכָּה.

לֹא פִלְּלוּ לַצָּרָה יְהוּדֵי הַשּׁוּק,

לֹא יָכְלוּ לְשָׁעֲרָהּ קֹדֶם —

וְאִם תָּעוּ בְלֶכְתָּם הַגּוֹיִם — מַה יֵּשׁ?

זֶה דַרְכָּם, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדָם.

וְאִם הָיוּ פְנֵיהֶם לְהָבִים, פְּנֵי אֵשׁ,

וְעֵינַיִם כָּרֶצַח לָהֵמָּה,

וְצַעֲדָם אֵימָה… מַה יַּעֲשֶׂה גוֹי

וְלֹא יַפִּיל מִסָּבִיב לוֹ אֵימָה?

רֵיחַ הַיַּיִן וְרֵיחַ הַחֲזִיר —

אִם בָּאִים לְבַד וְאֶשָּׂאֵם;

אַךְ שְׁנֵיהֶם כִּי יִנְדְּפוּ יַחַד מִפֶּה —

נְבוֹכָה בִי רוּחִי, תִּפָּעֵם…

כְּמוֹ תְמוֹל וּכְמוֹ שִׁלְשֹׁם עָמְדוּ עַל יַד

שֻׁלְחֲנוֹתֵיהֶם הָרוֹכְלִים —

מוֹכְרֵי מַחֲלָצוֹת וְהֵם בְּלִי לְבוּשׁ,

מַאֲכִילִים, וְהֵם אֵינָם אוֹכְלִים.

הַדְּאָגָה מְקַנְּנָה עָמֹק בַּלֵּב,

הִיא גַם בָּעֵינַיִם יוֹשָׁבֶת,

בְּקִמְטֵי הַמֵּצַח, רוֹכֶבֶת עַל גָּב,

מִצֵּל כָּל אִצְטַבָּה אוֹרָבֶת.

הִיא הַדְּאָגָה: לַחְמֵנוּ הֶחָם —

אִם לֹא נִמְכְּרֶנּוּ, חָלִילָה,

אִם יָשׁוּב אִתָּנוּ הַבַּיְתָה הַיּוֹם —

וְלֹא תְהִי לָנוּ פַת לַאֲכִילָה.

מֵרֹב צָרוֹתֵיהֶם לֹא פִלְּלוּ בַשּׁוּק

לַצָּרָה הַבָּאָה וּקְרֵבָה —

חַנָּה מוֹכֶרֶת מְלוּחִים, הִיא תֵבְךְּ

וּתְתַנֶּה לִבְרַיְנָה כְאֵבָהּ:

"זֶה שָׁנָה וָחֵצִי עָלַי אִישִׁי מֵת, —

מֵת…בָּרוּךְ דַּיַּן דִּין אֱמֶת!

הַבַּיִת…וְהַתִּינוֹק…רָעָה כִי תַאת —

לַשְּׁנִיָּה וְלַשְּׁלִישִׁית גּוֹרֶמֶת!

הַבַּיִת…כְּלוֹמַר: לֹא בַיִת רַק חוֹר!

ד' עַל ד' — כְּמוֹ קָבֶר;

אַךְ בָּנַי שָׁם הָיוּ וְהָיָה שָׁם אוֹר,

לֹא אֵדַע שָׁם מַחְסוֹר כָּל דָּבָר…

גַּם עָתָּה…לְאַחַר שֶׁעָלָה בָאֵשׁ

הַבַּיִת עַל יוֹסֶלִּי קְטַנִּי —

אֵינֶנִּי מְטִיחָה כְלַפָּיו…לֹא, לֹא!

וְאִם לִבִּי, לֵב נוֹאָל, מְתַנֶּה…

אֵינֶנִּי נִרְגֶּנֶת, חָלִילָה וְחַס,

הַבּוֹרֵא בְוַדַּאי כַּךְ רָצָה…

וְלֹא צַר לִי עַל בֵּיתִי — אַךְ יַלְדִּי הַקָּט —

הוּא נִשְׂרַף וְלִבִּי לֹא יָצָא…

ב.

תָּאֲרִי לָךְ, בְּרַיְנָה, כִּמְדֻמֶּה, שֶׁנַּמְתִּי —

וּבֶאֱמֶת לֹא נַמְתִּי — הֵן תֵּדְעִי:

בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה בְנִי עָמַד לַצָּבָא,

זֶה שָׁלוֹם, וְנִלְקַח לְאֵידִי…

נִלְקַח…לְאָן וְאֶל מִי? אֶל קְסַרְקְטִינוֹ

שֶׁל נִיקוֹלַי…אֵלִי, אֵלִי!

אֲנָשָׁיו זִכּוּנוּ בְקִישִׁינוֹב וְהוֹמֶל —

וּבְנֵךְ יֵלֵךְ, יַעֲבֹד בְּחֵילוֹ.

נִלְקַח…אֲהָהּ, בְּכָל אֲשֶׁר יָכֹלְנוּ

הִתְקוֹמַמְנוּ לָזֶה. מַה לֹּא יַעַשׂ

יְהוּדִי, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁמַע חֲרָפוֹת,

לֹא יִשְׂבַּע מַכְאוֹבִים וָכָעַס?…

הִסְתַּגֵּף בְּנִי שָׁלוֹם, כַּנָּהוּג: בְּמֶשֶׁךְ

הַחֹדֶשׁ לֹא נִכַּר הַפּוֹתֶה; —

אֲחָזַתְנִי פַלָּצוּת בְּקַחְתּוֹ כוֹס גְּדוֹלָה,

מְמַלְּאָה בְּחֹמֶץ וְשׁוֹתֶה.

הוּא שָׁתָה…וְהַחֹמֶץ הוּא בָא אֱלֵי קִרְבִּי!

בְּנֵי מֵעָי — הֵם לִחֲכוּ הַלֶּהָבָה…

אָנֹכִי בָאֵשׁ הֶעֱבַרְתִּי אֶת שָׁלוֹם —

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲבֹד בַּצָּבָא…

וְתָאֲרִי לָךְ: שָׁלוֹם לֹא הָיָה. הוּא שִׂחֵק,

עִם חֶבֶר “מִתְעַנִּים” בְּ’אָקָא;

אֲנִי לוֹ מְחַכָּה לְאוֹר נֵר וְנִרְדַּמְתִּי —

לְפֶתַע תְּעִירֵנִי צְעָקָה!

פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי: גֵּיהִנֹּם! הוֹי, יוֹסֵף!

נִתַּק דְּבַר־מַה בְּלִבָּתִי;

— הַצִּילוּ אֶת יַלְדִּי! וְהָאֵשׁ — הִיא אוֹכֶלֶת

צַעֲקָתִי וְרֻקִּי עַל שְׂפָתָי.

וּפִתְאֹם וָאֶשְׁמַע בְּכִי יֶלֶד בַּקָּהָל,

וָאֵדַע, כִּי יוֹסֶלִּי הוּצָא —

וָאֶחֱצֶה בְלַהַב שֶׁאָחַז בְּבִגְדִי

וּצְנִיפִי — וָאָנוּס הַחוּצָה.

וְאָמְנָם, תִּינוֹקִי הוּא הוּצָא. מְצָאתִיו

מֻטָּל בְּחֵיקָהּ שֶׁל שְׁכֵנָה,

וְצוֹעֵק — הוֹי, אֵלִי, מַדּוּעַ לֹא אָחֲזָה

הָאֵשׁ בִּי, בְּעוֹדִי יְשֵׁנָה?

עַד עוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח, בְּרַיְנָה, אֶת יַלְדִּי:

הוּא שָׁכַב בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת,

וְהַדְּמָעוֹת תִּזַּלְנָה, מִפִּיהוּ הַקָּטָן

הִתְפָּרְצוּ צְעָקוֹת אֲיֻמּוֹת.

יוֹסֶלִּי! פִּרְחִי! חֲתוּלִי! רֹאשׁ זָהָב! —

וּפָקַח אֶת עֵינָיו חֲכָמִי;

רָאַנִי וְהִתְחִיל מְפַרְפֵּר בְּגוּפוֹ.

לְקַחְתִּיו — וְקָפָא בִי דָמִי…

הַגְּוִיָּה הַקְּטַנָּה כְבָר הָיְתָה חֲרוּכָה,

כְּבָר עָבְרָה אֶת בְּשָׂרוֹ לֶהָבָה,

בַּאֲשֶׁר אֹחַז בְּיַלְדִּי לְחַבְּקוֹ,

שָׁמָה אֶצְבָּעִי נִתְחָבָה.

פִּרְפֵּר מֵעָצְמַת מַכְאוֹבִים, כֹּה סָפַק

בְּכַפָּיו הַקְּטַנּוֹת וּמָרַט

קְרָעִים מִבְּשָׂרוֹ, וּבְתִתִּי לוֹ אָנִי

אֶת פָּנַי — וְלֹא נָגַע וְלֹא שָׂרַט…

לֹא יֶלֶד זֶה הָיָה, כְּרוּב־שְׁחָקִים! וְהָלָךְ…

מָה אֹמַר לָךְ…אִם עוֹד בַּחַיִּים

חַיָּתִי, — זֶה אֵלִי, אֵל שַׁדַּי, יִסְּרַנִי,

כַּךְ נִגְזַר עָלַי בַּשָּׁמַיִם…

כְּשֶׁחָפְרוּ הַקֶּבֶר הַקָּטָן וְהוֹרִידוּ

אֶת יוֹסֶלִּי קְטַנִּי הֶחָרוּךְ,

שֶׁנּוֹלַד לִי בְאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁבּוֹ נִפְטַר

אִישִׁי, יְהִי זִכְרוֹ בָרוּךְ —

נָפַלְתִּי בִבְכִי מַר עַל קִבְרוֹ וָאֶקְרָא:

עֲלֵה, יַלְדִּי קְטַנִּי, אַל תִּירָא,

עֲלֵה וְהִתְדַּפֵּק עַל שַׁעֲרֵי גַן־עֵדֶן"

— פִּתְחוּ לִנְשָׁמָה זְעִירָה!

כֵּס זָהָב לְךָ מוּכָן, כְּרוּב קָטָן לְחָבֵר,

שָׁם תִּמְצָא עוֹלָמְךָ, בְּנִי קְטַנִּי,

וּשְׁאַל לְאָבִיךָ, וְאִם לֹא יַכִּירֶךָ,

לוֹ תַזְכִּיר אֶת אִמְּךָ, אֶת חַנָּה…

הוֹי, בְּרַיְנֶה’לִי, בְּרַיְנֶה, מְסַפְּרִים וּמְסַפְּרִים

וַעֲדַיִן לֹא סֻפְּרָה הַצָּרָה,

נַעֲנֶה וְנִסְגָּף בֶּן־אָדָם כָּל יָמָיו,

וְאֵין לַעֲוֹנוֹ כַפָּרָה…

“הִתְעַנּוֹת” — אִם גָּזַר אֵל שַׁדַּי אַחֶרֶת,

גַּם פְּרוּטָה לְקוּיָה לֹא שָׁוָה:

הִסְתַּגֵּף בְּנִי שָׁלוֹם לְלֹא כָל תּוֹעֶלֶת,

לֹא נִפְסַל בְּעָמְדוֹ לַצָּבָא…

בְּעַד הַחַלּוֹן הֵצַצְתִּי וְרָאִיתִי הָרוֹפֵא,

שֶׁאָחַז בְּגַבּוֹ וּמָשַׁךְ —

וּפִתְאֹם וְ“גוֹדְיֶן!”¹ חֵץ נִתְקַל בְּלִבִּי,

וְעוֹלָמִי הוּא בַעֲדִי חָשָׁךְ.

וּבְכֵן: שְׁנַיִם, בְּרַיְנָה, שְׁנֵי בָנִים לַמֹּלֶךְ,

בְּיוֹם אֶחָד…שְׁנֵי שְׁתִילֵי זֵיתִים;

זֶה אַחַר זֶה, יוֹם אֶחָד שִׁכַּלְתִּים:

זֶה לָאֵשׁ וְזֶה לַצָּבָא — שְׁנֵי מֵתִים…

כָּךְ, נִלְקַח בְּנִי שָׁלוֹם, אָנֹכִי יָדַעְתִּי,

כִּי כָל “הַפְּרוֹשֶׁנִיּוֹת”² אַךְ הָבֶל;

מֵת בֵּן לָךְ, זָקַנְתְּ, וְאֵין לָךְ מְפַרְנֵס —

לְכִי לֶחָנוּת וּקְנִי חָבֶל.

אֶלָא מַאי? חִישׁ מִשְׁתַּכְּחָה צָרָתוֹ שֶׁל אָדָם,

אִלְמָלֵא הִתְפָּרְצָה מִלְחָמָה,

וְנִרְגַּעְתִּי גַם אָנִי, הֵן לֹא חַיָּל אֶחָד

בְּנִי שָׁלוֹם עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה!

אַךְ זֹה הַמִּלְחָמָה!…לֹא תֵדְעִי לָךְ, בְּרַיְנָה?

אֵם עוֹמְדָה פֹה בֶטַח וּמְדַבְּרָה, —

וְשָׁם בְּנָהּ הָרַךְ מֻטָּל מֵת זֶה יוֹמַיִם,

וְאֵין סוֹפֵד עָלֶיהָ וּמְקַבְּרָהּ.

אֶתְמוֹל שָׁאַלְתִּי לְצָעִיר, שֶׁעָמַד

בְּבֵיתָהּ שֶׁל שְׁכֵנְתִּי וְקָרָא

בְּעִתּוֹן: עַל־דְּבַר הַמִּלְחָמָה, הָאַבְרֵךְ,

לֹא כָתוּב מְאוּם? מְאוּם לֹא קָרָה?…

"וְאִם קָרָה? אִם נֶהֶרְגוּ אַלְפַּיִם אֲנָשִׁים?

יֶנְטֶה מַה תּוּכַל לְהָבִין!…"

מָה אַתָּה אוֹמֵר, הוֹי, בָּחוּר, אַלְפַּיִם?

הֵן שָׁלוֹם שֶׁלִּי גַם הוּא “יָוָן!”

פָּנָיו שֶׁל זֶה אָדְמוּ, חָוְרוּ חֲלִיפוֹת,

נֶעְתְּקוּ מִלִּין מִפִּיהוּ —

לֹא יָדַע, שֶׁהִנְנִי נוֹגַעַת בַּדָּבָר,

לֹא יָדַע הָאַבְרֵךְ, שֶׁבְּנִי הוּא.

אֲהָהּ, מִן הַיּוֹם שֶׁבְּנִי נִשְׁלַח שָׁמָּה —

לִי נִדְמֶה: הָאֲנָשִׁים מִתְנַכְּלִים

לְכַסּוֹת מִמֶּנִּי אֶת הָאֱמֶת, בְּשָׁעָה

שֶׁהֵמָּה בְפָנַי מִסְתַּכְּלִים…

מִלְחָמָה זוּ לָמָּה?…לֹא אֵדַע! בְּוַדַּאי

זֶה נָחוּץ…אַךְ רְאִי־נָא שָׁם, בְּרַיְנָה,

כַּמָּה עֲרֵלִים…וְלֹא יוֹמָא־דְשׁוּקָא…

הַלְוַאי נִפְדֶּה — אֵל רַחֲמָן, הוֹשַׁע־נָא!

ג.

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ בְאֶמְצַע הַיּוֹם,

קְהַל פּוֹרְעִים הִתְאַסֵּף הַשּׁוּקָה;

אַחַד הַבָּתִּים כְּבָר הָיָה לָבַז

וְאַחַד הַיְּהוּדִים כְּבָר הֻכָּה.

הֻכָּה, שֶׁהָלַךְ לְתֻמּוֹ בַחוּץ,

מֵעַתָּה לֹא יֵלֵךְ לְתֻמּוֹ,

שֶׁבַע עֵינַיִם יֵט אֶל כָּל צַד

בְּלֶכְתּוֹ, בְּנוּמוֹ וּבְקוּמוֹ…

יְהוּדִי, שֶׁאֵין לוֹ עֵינַיִם בָּרֹאשׁ,

לֹא דַי שֶׁלֹא יֶחְכָּם, — לֹא יֶחִי!

וְאִם יִקְרֶה לוֹ נֵס, אִם יְחִי, אוּלָם אֵי

זְקַן הַיְּהוּדִי וְחֵלֶק הַלֶּחִי?

אַחַד הַיְהוּדִים…רַק אֶחָד, כֵּן, כֵּן…

וְאַחֲרָיו הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי.

אַךְ עַל הָרִאשׁוֹן צוֹעֲקִים וַי,

עַל יֶתֶר הַמֻכִּים מַחֲרִישִׁים…

בְּאַחַד הַבָּתִּים, בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר,

הִתְפָּרְצוּ כְבָר אוֹרְחִים לֹא קְרוּאִים,

מְפַתִּים וּמְפֻתִּים מֵעִיר וּמִכְּפָר,

קְהַל נִבְזִים הִשְׂתָּעֲרוּ עַל בְּזוּיִם…

הַשְּׁמָשׁוֹת הֵן נֻפְּצוּ בְאַחַת וּבְעַד

הַחַלּוֹנוֹת הַשְּׁבוּרִים נִכְנָסוּ,

אֵת אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ לָשִׂים תּוֹךְ הַשַּׂק

שִׁבְּרוּ, עַל כֵּלִים לֹא חָסוּ.

בַּעַל הַבַּיִת לֹא הִסְפִּיק לָצֵאת

וְהֻכָּה…הָאִישׁ עַל חֲפָצָיו,

וְאוּלָם בַּשּׁוּק, שָׁם אֵין יוֹדְעִים עוֹד מְאוּם,

עַל הַשּׁוּק עוֹד לֹא יָצָא הַקָּצֶף.

הַשּׁוּק עַל יְהוּדָיו — טוֹב חֶלְקָם, מַה טּוֹב

שְׁרּוָיה עֲלֵיהֶם הַבְּרָכָה;

אָמְנָם מִישֶׁהוּ נֶאֱנַח, אַךְ נֶאֱנַח בְּלִי קוֹל,

כְּלוּם אַנְחַת חֲשָׁאִים אֲנָחָה?

הֵם יוֹשְׁבִים, הַחֲשָׁאִים…זֶה הֵרִים עַל

אֶת עֵינָיו: עֶזְרָתִי מֵאַיִן?

זֶה שְׂפָתָיו נָעוֹת: יִתְפַּלֵּל הָאִישׁ,

זֶה בִגְמָרָתוֹ מְעַיֵּן.

רַבָּנִים אִם רוֹכְלִים הֵם אֵלֶּה? רְאֵה,

מָה אֲצִילִים הַפָּנִים וְצַחִים…

אֵין לַבְדִּיל אֶצְלֵנוּ בֵין תַּגָּר לְרַב,

תַּגָּר וְרַב — הַיְנוּ הַךְ הֵם.

מִי מֵהֶם נֶאֱנָח? אֵין נֶאֱנָח מֵהֶם

אַף אֶחָד. כָּל זְמַן שֶׁהַחַמָּה

זוֹרַחַת, שׁוֹלַחַת לָהֶם קַרְנֵי אוֹר

וְיָנִיחַ לָהֶם עַל אֲדָמָה —

לֹא יֵאָנֵחַ יְהוּדִי בַשּׁוּק!…

זֶה נֶאֱנָח חֶרֶשׁ גּוֹרָלָם

הַמַּקְדִּים אֲנָחָה לַשֹּׁד…גּוֹרָל מָר!

יֵאָנַח בִּמְקוֹם שֶׁיִּגְאָלֵם…

מִי מֵהֶם נֶאֱנָח? לֹא נֶאֱנָח אִישׁ…

זֶה נֶאֱנָח חֶרֶשׁ גּוֹרָלָם,

גּוֹרָלוֹ שֶׁל עָם חֶרֶשׁ יֵבְךְּ: אֲהָהּ, עוֹד

הַיּוֹם גָּדוֹל — וּכְבָר נִטְּשׁוּ צְלָלִים.

ד.

בַּשּׁוּק שׁוֹפְכָה חַנָּה מְרִי־שִׂיחָהּ בְּאָזְנֵי

אֲחוֹתָהּ אֵלֶיהָ נִטְפָּלָה,

אַךְ בְּרַיְנָה לֹא תִשְׁמַע, הַגּוֹרָל לֹא לִבֵּב

גַּם אוֹתָהּ…שֶׁיֵּשׁ מִשֶּׁלָהּ לָהּ…

לֹא שָׁמְעָה, שֶׁיָּדְעָה אֶת לִבָּהּ שֶׁל חַנָּה,

יָדְעָה מִכְּבָר…וְכֹה אָמְרָה:

דְּאָגָה בַלֵּב תְּשִׂיחֶנָּה…הִמְתִּינָה,

הִמְתִּינָה לָהּ עַד אֲשֶׁר גָּמְרָה.

וְכַאֲשֶׁר גָּמְרָה, מִיָּד נִפְתַּח לִבָּהּ

וּמְקוֹר דְּבָרֶיהָ שֶׁל בְּרַיְנָה,

יְדוּעִים לְחַנָּה אַף הֵם…"חַנָּה סֶרְדְצֶה,

אֵינִי בָאָה עַל שׁוּם אָדָם בְּטַעֲנָה.

רַק חַיִּים’קִי, הוּא…" הִיא עוֹצְרָה בְרוּחָהּ

מִקַּלְּלוֹ…בְּנָהּ הוּא, טִפֵּחָה,

אַךְ כֶּבֶשׂ זֶה תָמִים וְרַךְ, אֵיכָה לָמַד

לְהִתְמַרְמֵר וּבְרַבִּים דְּרשׁ…אֵיכָה?

וְכִי חָסֵר מָה אֶצְלָהּ? אַף אָמְנָם הוּא עָבַד

כַּחֲמוֹר מַמָּשׁ בְּבֵית הַחֲרשֶׁת;

בְּעוֹד לַיְלָה הוּא קָם, שָׁב בָּעֶרֶב, וּשְׂכָרוֹ…

בְּעָלָיו — כְּלוּם יוֹדְעִים הֵם בּשֶׁת?…

רַק פַּעַם רָאַתְהוּ בְבֵית הַחֲרשֶׁת

לָקַחַת אֶת אָכְלוֹ אָז שָׁכָח —

הִיא קָרְאָה: כֹּה חִוֵּר הִנֶךָּ! וְהַזֵּעָה…

וְהוּא בָהּ הִסְתַּכֵּל וְגָחָךְ.

הוּא גָחַךְ…כְּלוּם יָדְעָה שֶׁהַחֹבְרוֹת הַקְּטַנּוֹת

עִם כְּרִיכוֹת הַבַּד הֵן אֲסוּרוֹת?

הוּא אָמְנָם הוֹצִיאָן בְּכָל עֶרֶב מִבִּגְדוֹ,

וְקָרָא וְעִיֵּן בַּשּׁוּרוֹת…

אָמְרוּ לָהּ, אָמְנָם, הַשְּׁכֵנִים: גַּם חַיִּים

בֵּין אֵלֶּה, שֶׁאֵין תּוֹכָם כְּבָרָם;

מֵאוֹתָם תַּכְשִׁיטֵי “הָאַחְדוּת”³ — אַךְ בְּרַיְנָה

לֹא שָׂמָה אֶת לִבָּהּ לִדְבָרָם.

אַחְדוּת! כְּלוּם אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת יָד אַחַת?

בְּרִית כָּרְתוּ כָל חוֹלֵם וְגֹלֶם:

לֹא יִהְיֶה לֹא עָשִׁיר וְלֹא עָנִי בָאָרֶץ!

הוֹי, שׁוֹטִים וּמְתַקְּנֵי הָעוֹלָם…

דָּא עָקָא: בְּנָהּ הִתְחִיל לְהָקֵל בְּמִצְוֹת,

הוּא חָדַל לְהִתְפַּלֵּל לְגַמְרָה;

שָׁכַח גַּם לִלְבּשׁ אֶת “אַרְבַּע־הַכַּנְפוֹת”

וְגַם אֶת הַשַּׁבָּת לְשָׁמְרָהּ.

אַךְ הִיא בוֹ לֹא כִהֲתָה. עוֹד חַיִּים’קִי צָעִיר,

כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל צָעִיר בְּדוֹרוֹ;

הוֹלֵךְ זְמָן מִצְעָר בִּשְׁרִירוּת לְבָבוֹ

וְסוֹף־סוֹף הוּא חוֹזֵר לְבוֹרְאוֹ.

אַהֲבָתוֹ לַ“גּוֹיִם”, שֶׁהָיְתָה נִפְרָזָה,

עוֹבֶרֶת כָּל גְּבוּל וּמְגֻחָכָה,

לָהּ הָיְתָה לְפֶלֶא, כִּי יֵשׁ שֶׁהִיא אוֹמְרָה:

— הַגּוֹיִם — וְהוּא רוֹגֵז עַל כָּכָה…

אָנָּא, הוֹרָתִי, אַל תֹּאמְרִי עוֹד “גּוֹיִם”.

— וְאֵיךְ אֶקְרָא, הוֹי, טִפְּשִׁי, לָהֵמָּה,

יְהוּדִים? — לֹא גוֹיִם וְאַף לֹא יְהוּדִים,

אֲנָשִׁים! — לָהּ יַעַן בְּחֵמָה.

רְאוּ אַף רְאוּ! — הוֹכִיחַתְהוּ עַל פָּנָיו,

הִתְלַקַּח כַּלַּפִּיד פֶּרֶא־אָדָם!

מְאַהֲבִים לוֹ רָכַשׁ!…לְמַעֲנִי רוּץ נַשְּׁקֵם,

אִם אַך יוֹשִׁיטוּ לְךָ יָדָם.

גּוֹיִם — לֹא גוֹיִם! אֲנִי כְלוּם חֵרַפְתִּים?

לִגְנַאי אִם כִּנֵּיתִים, בְּנִי, כָּכָה?

גַּם אֶת הָרַע שֶׁבָּהֶם לֹא אֲקַלֵּל,

עַל טוֹב שֶׁבָּהֶם תָּבוֹא בְרָכָה!

עוֹד לֹא נִפַּצְתִּי בְחַלּוֹן בֵּית גּוֹי שִׁמְשָׁה,

לֹא שִׁסִּיתִי בוֹ כֶלֶב וְיִשְּׁכֶנוּ,

מִי מִמִּי יִקַּח רוּ"כּ בִּמְזֻמָּנִים —

אֲנִי מִגּוֹרְדּוֹבוֹי⁴ אִם הוּא מֶנִּי?

אֲנִי, אִם קָנִיתִי מִגּוֹי שַׂק בּוּלְבּוּסִין,

לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ יוֹתֵר הַמֶּלֶךְ;

וּמִי לוֹ בְזוֹל יוֹתֵר יִמְכֹּר הַקְּטֹרֶת,

הַסֻּכָּר, הַנֵּפְט וְהַמֶּלַח?

זוֹכְרָה הִיא: פַּעַם שָׁב חַיִּים בָּעֶרֶב.

“מַדּוּעַ פָּנֶיךָ כֹּה חִוְּרִים?”

"אֵין לִי עֲבוֹדָה, הוֹי אִמִּי, פְּטָרוּנִי,

אוֹתִי וַחֲבֵרַי הָעִבְרִים".

"אֵיכָכָה? גַּם אוֹתְךָ? אֶת לֵיבְּל? אֶת בֶּרְל?

בְּוַדַּאי דְּבַר־מָה בָּכֶם מָצְאוּ?"

— לֹא, אִמִּי, הַפּוֹעֲלִים הַנּוֹצְרִים הָרַבִּים

זֹאת דָּרְשׁוּ בְכֹחַ, כַּךְ רָצוּ…

"לַעֲזָאזֵל! אִם זֶה אֵינוֹ רוֹצֶה, יְהִי שֵׁנִי,

הֵן בָּתֵּי־הַחֲרשֶׁת לֹא כָלוּ!"

וְהוּא הֵרִים יָדָיו — יָדַיִם נְחוּצוֹת,

אַךְ לֹא הַיָּדַיִם הַלָּלוּ…

עַד עַתָּה לֹא תָבִין עוֹד בְּרַיְנָה, מֶה הָיָה

כֹּה לִדְאֹג, מַה חַיִּים בְּנָהּ דָאָג?

לֹא חָסַר לוֹ לַחְמוֹ, חָלִילָה, גַּם אֶצְלָהּ

וּסְפִינוֹת עַל יַמִּים לֹא נָהָג.

וְהֵן תֵּכֶף לוֹ נִמְצְאָה עֲבוֹדָה. בְּעַצְמוֹ

לֹא קִוָּה לְמָצְאָהּ כֹּה מַהֵר; —

וְעַד עַתָּה לֹא תָבִין עוֹד בְּרַיְנָה מֶה הָיָה

כֹּה לִדְאֹג וְכֹה לְהִצְטָעֵר!

הוּא, אָמְנָם, לָהּ הִגִּיד — לֹא תִזְכֹּר עוֹד כֵּיצַד

נִתְגַּלְגְּלוּ אֵלֶּה הַדְּבָרִים,

הִיא זוֹכְרָה: בְּנָהּ דִּבֶּר כֹּה גְבֹהָה…הִתְפַּלְּאָה

עַל הָאֵשׁ וְעַל הָאֲמָרִים…

“אֲנַחְנוּ” — כַּךְ אָמָר — בָּרוּר לֹא תֵדַע,

לְמִי זֶה “אֲנַחְנוּ” מְכֻוָּן;

הִרְגִּישָׁה רַב אֱמֶת, רַב צַעַר בִּדְבָרָיו,

וְדָבָר לֹא הָיָה לָהּ מוּבָן.

“אֲנַחְנוּ” — כַּךְ אָמָר — אֲנַחְנוּ הַיְּהוּדִים,

עוֹד נִחְיֶה, אִם תְּמָאֲנוּ וְאִם תֹּאבוּ!

עוֹד נִתֵּן יְשַׁעְיָה וּמַרְכְּס עוֹד לֹא אֶחָד,

עַד אִם אוֹרוּ בְנֵי־אָדָם וְטֹבוּ.

הִיא צָחֲקָה וּפָחֲדָה: מֵאַיִן לוֹ אֵלֶּה? —

מִתְלַחֲשׁוֹת הַשְּׁכֵנוֹת: בַּחוּרִים…

פָּחֲדָה בְרַיְנָה. חָרְדָה וְצָחֲקָה

לְעַצְמָהּ וּלְכָל הַהִרְהוּרִים.

וְאִם יָכְלָה בוֹ לַחֲשֹׁד? וּבְאוֹתָם הַיָּמִים

בּוֹ הַרְבֵּה שִׁנּוּיִם הִכִּירָה

לְטוֹבָה. הֵן פַּעַם שָׁר זְמִירוֹת בְּיוֹם שַׁבָּת,

עוֹד תִּזְכֹּר כָּל זְמִירָה וּזְמִירָה.

גַּם עַתָּה עוֹד יַעֲלֹץ לִבָּהּ שֶׁל בְּרַיְנָה

לְזֵכֶר הָעֶרֶב הַנָּעִים:

הִיא יוֹשְׁבָה, וְהִנֵּה הַדֶּלֶת נִפְתָּחָה,

וְחַיִּים וְעוֹד בָּחוּר בָּאִים.

יָשְׁבוּ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן וְלָקְחוּ

אֶת סִפְרָם, שֶׁעִמָּם הֵבִיאוּ,

פְּתָחוּהוּ. עַד הַיּוֹם לֹא תֵדַע עוֹד בְּרַיְנָה

אוֹתוֹ הַבָּחוּר בֶּן־מִי־הוּא.

“אֶת יִרְמְיָהוּ!” — יִקְרָא אָז חַיִּים —

אָנֹכִי מִתְאַוֶּה זֶה כַמָּה

לְדַעְתּוֹ"… — זֶה כַמָּה?…אָז חִיֵּךְ הַבָּחוּר,

גַּם חַיִּים לוֹ חִיֵּךְ בִּדְמָמָה.

הֵם לָמְדוּ, הַשְּׁנַיִם…הִיא לֹא הֶאֱמִינָה

לְמִשְׁמַע אָזְנֶיהָ: הוּא קוֹרֵא,

וְהַבָּחוּר לוֹ מַסְבִּיר. — אֵיזֶה נֵס! אֵיזֶה פֶלֶא!

חַיִּים’קִי חָזַר לַבּוֹרֵא!

אֵיזֶה נֵס! גַּם אֶת “אַרְבַּע־הַכַּנְפוֹת” הִנִּיחָה

עַל גַּב מִטַּת בְּנָהּ, כְּשֶׁיָּשֵׁן…

הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים עַד יִרְמְיָה…אָז אֶפְשָׁר,

בְּלִי סָפֵק…אַךְ הוּא לֹא לְבָשָׁן.

נִרְתְּעָה בְרְַיְנָה לְאָחוֹר…הִיא זָכְרָה:

בְּנָהּ נִכְנַס פַּעַם הַבַּיְתָה,

נִרְגָּז וּמְבֹהָל, הִיא תָמְהָה: הוֹי, חַיִּים,

בְּאֶמְצַע הַיּוֹם…מַה זֹּאת הָיְתָה?

שְׁאֵלַתּוּ וְלֹא עָנָה, רַק קָפַץ עַל שְׁלַבֵּי

הַבַּיִת לִמְרוֹם הָעֲלִיָּה,

לַעֲלִיַּת הַגַּג…הָאֵם הַנִּבְהָלָה

אַף הִיא עָלְתָה אַחֲרָיו בְּלִי שְׁהִיָּה.

נִרְתְּעָה בְרַיְנָה לְאָחוֹר…קְנֵה־רוֹבֶה,

לָהּ נִדְמָה, שֶׁהִבְהִיק בְּכַפּוֹ:

מִתַּחַת לְמַדָּיו הוֹצִיאוֹ. הִיא זוֹכְרָה;

קְנֵה־רוֹבֶה…הִיְשִׁירוֹ מוּל אַפּוֹ.

מֶה הָיָה אָז נִרְגָּשׁ…לֹא הִרְגִּישׁ בְּאִמּוֹ,

הוּא עָמַד בֵּין שׁוּרוֹת הַלְּבָנִים

וְדִּבֶּר…אֶל זֵינוֹ אָז דִּבֶּר כְּדַּבֵּר

עִם רֵעַ טוֹב פָּנִים אֶל פָּנִים.

— כַּךְ! — לָחַשׁ חַיִּים בְּאֵשׁ־קֶצֶף עֲצוּרָה,

— כַּךְ יִהְיֶה מוּשָׁט הָרוֹבֶה! —

וְהוֹשִׁיט כְּלִי זֵינוֹ כְּמִתְנַכֵּל וְנִבְהֲלָה

בְּרַיְנָה. — מַה תַּעֲשֶׂה, מַה תֹּאבֶה?!

הִתְעוֹרֵר אָז חַיִּים, נִתְבַּלְבְּלָה דַעֲתּוֹ —

הִיא זוֹכְרָה — הוּא חָוַר עוֹד יוֹתֵר.

— אִמִּי, יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁמַּכִּים אוֹתָנוּ

בָּעֲיָרָה הַקְּרוֹבָה וְאֵין אוֹסֵר…

נִתְבַּלְבְּלָה דַעֲתּוֹ — גַּם הִיא שָׁמְעָה עַתָּה,

כִּי בְאַחַת הָעֲיָרוֹת הַקְּרוֹבוֹת

דְּבָרִים נוֹרָאִים מִתְרַחֲשִׁים וְנַעֲשִׂים:

פְּרָעוֹת…הֲרוּגִים בָּרְחוֹבוֹת.

צַר הָיָה לָהּ אָמְנָם לִשְׁמֹעַ, כִּי פוֹרְעִים

בִּיהוּדִים, כִּי מַכִּים בְּאַחִים:

מִתְנַפְּלִים שִׁכּוֹרִים בְּכַשִּׁילִים — וּבְרֹאשְׁךָ!

— הֹוי, אֵלִי, אֶת עִירִי נָא רַחֵם! —

וְהֵן שְׂפָתוֹ שֶׁל חַיִּים, הִיא סוֹתְרָה אֶת עַצְמָהּ:

“אוֹתָנוּ!” אוֹתָנוּ מִי מַכֶּה?

— הוֹי, אִמִּי, כְּכַלּוֹתָם שָׁם מְלַאכְתָּם, וּבָאוּ

גַּם הֵנָּה, אַךְ אֲנִי לֹא אֲחַכֶּה…"

וּבָרַח. עוֹד תִּזְכֹּר: הִיא צָעֲקָה אַחֲרָיו:

שׁוּב! תִּצְעַק מֵעָקַת לְבָבָהּ;

לֹא חָזָר…מִי יִתֵּן וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ!

לוּ נִזַּק בְּטֶרֶם עֲזָבָהּ…

הָאָסוֹן לָהּ נוֹדַע מִמָּחֳרָת — נָח כֹּל כְּבָר

וְשָׁבָה לִדְמָמָה הַסְּעָרָה;

נִשְׁתַּתְּקוּ הַפְּרָעוֹת וְהוּא טֶרֶם יָבוֹא —

וַתִּסַּע אַף הִיא לָעֲיָרָה…

הִיא בָאָה חֲרֵדָה לְהָתָם וְנִזְדַּעְזְעָה;

לֹא עִיר וְלֹא כְפָר כִּי שְׂדֵה־קָטֶל…

הִתְגַּלְגְּלוּ חֲפָצִים, שִׁבְרֵי־כֵלִים וְכָל רוֹצֶה, —

הוּא קָרַב אֲלֵיהֶם וְנָטָל.

אֶת הַכֹּל לֹא יָכְלָה אָז לִרְאוֹת. עֵינֶיהָ

תָּעוּ עַל פְּנֵי כָּל הַחוּצוֹת

וּכְאִלּוּ לֹא רָאוּ אֶת שִׁבְרֵי הַחַלּוֹנוֹת,

קִרְעֵי כְסָתוֹת, גֻּלְגָּלוֹת רְצוּצוֹת.

הִיא חִפְּשָׂה “קַדִּישָׁהּ” — אוּלַי תִּרְאֵהוּ —

וְזָכְרָה: פֹּה יֵשׁ לָהּ מַכָּרָה,

שְׁכֶנְתָּהּ מִלְּפָנִים, זְקֵנָה נִלְבָּבָה;

גַּם אֶת חַיִּים’קִי בְנָהּ יָדְעָה שָׂרָה.

— הוֹי, בְּרַיְנָה! — כְּרֶגַע הִכִּירַתָּה הַזְּקֵנָה —

שָׁמַעַתְּ הֲלֹא שֶׁמֶץ דָּבָר

מֵאוֹתָהּ “הִלּוּלָא”, שָׁמַעַתְּ עַל הַפְּרָעוֹת

וְאֵת אֲשֶׁר עָלֵינוּ פֹה עָבָר?

הוֹי, בְּרַיְנָה, קִלַּלְתִּי אֶת הַיּוֹם וְהַשָּׁעָה,

עַל עָקְרִי מִשָּׁם אֶת מִשְׁכָּנִי;

פַּרְנָסָתִי, זוּ אֱמֶת, שָׁם הָיְתָה לְקוּיָה —

אַךְ שִׁבְרוֹן לֵב זֶה לֹא קָרָנִי.

תָּאֲרִי לָךְ: הִנְנִי פַחְדָנִית מִטִּבְעִי,

הֵן תִּזְכְּרִי בְוַדַּאי, כִּי פַעַם

יָרַדְנוּ לַמַּרְתֵּף — הֶרְאֵית לִי קִשּׁוּאִים —

וָאֶתְעַלֵּף לְקוֹלוֹ שֶׁל רָעַם.

זֶה הָיָה רָעַם…אוֹי־אוֹי! גַּם אַתְּ, בְּרַיְנָה,

נִבְהַלְתְּ אָז לְמַדַּי לְשָׁמְעוֹ;

אָמַרְתְּ עוֹד — זוֹכֶרֶת אֲנִי — זֶה לֹא פָשׁוּט…

הוּא פָגַע בְּבַיִת מִסְתָּמָא! —

וְתָאֲרִי לָךְ: יוֹשֶׁבֶת אָנֹכִי בַחַלּוֹן:

קָטָן הוּא חֶדְרִי וְנָקִי,

יוֹשְׁבָה אָנֹכִי וְשָׁרָה שִׁיר יָשָׁן,

וְאוֹרְגָה לָבֶטַח פֻּזְמָקִי.

לֹא שִׁנְּתָה עוֹד שָׂרָה אֶת דַּרְכָּהּ, כִּלְפָנִים

כְּאָז בִּשְׁכוּנָתֵךְ עוֹד גָּרָה,

כֵּן עַתָּה יוֹשֶׁבֶת הַזְּקֵנָה בַחַלּוֹן,

אוֹרְגָה וְשִׁירִים לָהּ שָׁרָה.

וְהַזְּמִירוֹת יְשָׁנוֹת… — הֵן תִּזְכְּרִי, בְּרַיְנָה:

“עַבְדִּי־יַעֲקֹב”…וְ“רָחֵל־מְבַכָּה”…

וְהַדְּאָגָה הִיא רַבָּה, וְאִם אֹמַר: אֶחְדָּלָה —

מֵאֵלָיו הַנִּגּוּן מְפַכֶּה.

אַךְ נַחְזֹר לָעִנְיָן…תָּאֲרִי לָךְ: הִנְנִי

יוֹשֶׁבֶת וְאוֹרֶגֶת לִי גֶרֶב,

וּפֶתַע מְהוּמָה, עִרְבּוּבִיָּה שֶׁל קוֹלוֹת

קָמָה וְעוֹלָה בְלִי הֶרֶף.

קֹר עָבַר בְּגוּפִי וּפִיק בַּבִּרְכַּיִם,

צְרִיכָה אַתְּ, בְּרַינָה, לָדַעַת:

בַּת שִׁשִּׁים אָנֹכִי; לֹא קָרוֹב וְלֹא גוֹאֵל —

יָבוֹאוּ הַפּוֹרְעִים — מָה אַעַשׂ?

יְכוֹלָה הָיִיתִי לְהִשְׁתַּמֵּר בְּמִקְצָת;

אָמַר לִי בְנוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן,

כִּי פְרָעוֹת תִּהְיֶינָה — אֲנִי עוֹד עָנִיתִי

שֶׁדָּבָר כָּזֶה לֹא יִתָּכֵן.

בְּקִצּוּר הִפְקַרְתִּי אֶת בֵּיתִי וְנִמְלַטְתִּי

לְבֵיתָהּ שֶׁל “גּוֹיָה”, אֶל שְׁכֵנָה,

וְאוּלָם נִצַּלְתִּי מִפּוֹרְעִים וְהָשְׁלַכְתִּי

לְמָדוֹר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שֵׁנִי…

“הַגּוֹיִם” — אוֹמֶרֶת אָנֹכִי לָךְ, בְּרַיְנָה, —

הֵם חִידָה וְאֵין לָהּ, אֵין פּוֹתֵר.

תְּנִי לָהֶם קַעֲרַת הַשְּׁחָקִים לְאוֹת אַחֲוָה —

הֵם יִשְׂנָאוּךְ אָז עוֹד יוֹתֵר.

— רְאוּ, הַיְּהוּדוֹנִים הֵם רָצִים נִבְהָלִים!

רְאוּ־נָא, שָׁם מוֹשְׁ’קִי מִתְרוֹצֵץ! —

וְאָנֹכִי יוֹשֶׁבֶת בְּזָוִית וְשׁוֹמְעָה,

וְהַלֵּב, לֵב בַּת שִׁשִּׁים, מִתְפּוֹצֵץ!

בַּלַּיְלָה נָח, שָׁקַט “הַסָּעַר”…וְאוּלָם

הֵרָאוֹת בַּחוּץ עוֹד יָרֵאתִי.

וָאֲחַכֶּה עַד בֹּקֶר וְעִם קְרִיאַת הַגֶּבֶר

לִרְאוֹת יָצָאתִי שְׁלוֹם בֵּיתִי.

וּמַה שֶׁמָּצָאתִי אַתְּ רוֹאָה בְעַצְמֵךְ:

הַחַלּוֹנוֹת…הַכְּסָתוֹת…הַנּוֹצוֹת…

הַנּוֹצוֹת, יַד אִמִּי מְרָטָתָן, פֹּה חֶצְיָן,

וְחֶצְיָן בַּחוּצוֹת נְפוֹצוֹת.

וְהַתְּדַמִּי כִי תַם כְּבָר? אֵשׁ פָּרְצָה וְשָׁקְעָה…

הָעֲרֵלִים בַּשּׁוּק הַיּוֹם אָמְרוּ:

בְּעוֹד יָמִים מִסְפָּר יָשׁוּבוּ אֵלֵינוּ,

לֹא גָמְרוּ…אֶת מְלַאכְתָּם לֹא גָמְרוּ!

וְאַתְּ? מָה הֶבִיאֵךְ אֵלֵינוּ? — הוֹי, שָׂרָה,

עוֹמֶדֶת אָנֹכִי, לִכְאוֹרָה,

בִּמְנוּחָה, וְאֵינִי רוֹצָה לְשַׁסְּעֵךְ, וּבֶאֱמֶת

כִּנְתוּנָה אָנֹכִי בַמְּדוּרָה.

הֵן תֵּדְעִי אֶת חַיִּים, עוֹד אֶתְמוֹל בָּא הֵנָּה

בְּהִתְלַקַּח פֹּה אֵשׁ הַשַּׁלְהָבֶת,

יָדַע הַסָּכָל מֵהַנַעֲשֶׂה, אֶל נָכוֹן

בִּקֵּשׁ בְּכַאן אֶת הַמָּוֶת…

חִפְּשׂוֹ וְאוּלַי מְצָאוֹ…פֹּה אֵינוֹ;

גַּם בְּבֵיתוֹ אֵינֶנּוּ. לֹא שָׁב עוֹד.

הוּא יָדַע עַד כַּמָּה חֲרֵדָה אָנֹכִי —

לֹא חָזַר, בְּוַדַּאי כְּבָר אָבָד! —

— טְפִי, בְּרַינָה’לִי, יִרְקִי כָמוֹנִי…לַשָֹּׂטָן

אַל תִּפְתְּחִי פִיךְ, אַל תְּהִי פְתַיָּה,

חַיִּים’קִי בָחוּר הוּא, מִי יִתְּנֵנִי פֹה בָחוּר,

וְיָצָאתִי אֶל מוּל הַחַבְרַיָּא!

הַמְתִּינִי פֹה רֶגַע, אֵלֵךְ וְאֶקְרָא

לִבְנוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן, הֵן בָּא הוּא

לִפְעָמִים כֹּה קְרוֹבוֹת לְעִירֵךְ וְאֶת חַיִּים

הוּא מַכִּיר, אֶל נָכוֹן רָאָהוּ. —

יָצְאָה הַזְּקֵנָה וְחָזְרָה כְרֶגַע

עִם אַבְרֵךְ, וְהָאַבְרֵךְ — הוֹי צָרָה! —

הוּא סִפֵּר לָהּ הַכֹּל: הוּא אָסוּר בַּכֶּלֶא.

אֶת חַיִּים’קִי תָפְשׂוּ, הוּא יָרָה.

נֶאֶנְחָה בְרַיְנָה. הִיא זָכְרָה: זֶה שָׁנָה

הוּא יוֹשֵׁב בַּכֶּלֶא, זֶה שָׁנָה!

וְהַצֶּדֶק הֵן אִתָּם! כְּלֵי־זָיִן! — הִיא קָרְאָה

לוֹ: שׁוּבָה! הוֹי, שׁוּבָה!…סַכָּנָה!…

מִי יֵדַע עוֹד כַּמָּה יְהִי אָסוּר? וְרַבִּים

לָהּ אָמְרוּ: לוּ חַיִּים’קִי רָצָה

בְּעֵת בֵּרוּר הַמְּאוֹרָע לְדַבֵּר רַק חֶצְיָהּ

שֶׁל אֱמֶת, רַק חֶצְיָהּ — “וְיָצָא…”

— חַיִּים’קִי! — בָּקֳשִׁי אֶעֱצֹר בְּרוּחִי

מִקַּלְּלוֹ גַם עַתָּה וְאִם בְּנִי הוּא,

זֶה הַכֶּבֶשׂ הַתָּמִים — מֵאַיִן לוֹ בָאוּ

אֵשׁ זוּ, תּוֹרָה זוּ, וְזֶה פִיהוּ?…

נִשְׁתַּתְּקָה הָאִשָּׁה…הִיא שָׁפְכָה אֶת לִבָּהּ,

גַּם דִּמְעָה לֹא אַחַת הִזִּילָה —

שָׁפְכָה כֹה הַרְבֵּה, אַךְ נִשְׁאַר בּוֹ יוֹתֵר,

בְּקֶרֶב הַלֵּב, מִבַּתְּחִלָּה.

נִשְׁתַּתְּקָה…הֵרִימָה עֵינֶיהָ סְבִיבֶיהָ

וְעֵינֶיהָ תֶּחְשַׁכְנָה, תֶּחְשַׁכְנָה —

זֶה הַמַּחֲנֶה, הַבִּיטִי, הַלְוַאי וַאֲשַׁקֵּר —

לֹא טוֹב, הָהּ, יְבַשֵּׂר הַמַּחֲנֶה…

ה.

וְהַשּׁוּק גָּדוֹל, גָּדוֹל, וְהוֹמֶה הוּא תָמִיד,

שׁוּרוֹתָיו בּוֹ רַבּוֹת וַאֲרֻכּוֹת;

וּזְרוּעוֹת הֵן סַלִּים, וְעַל גַּבֵּי הַסַּלִּים

עוֹמְדוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת דְּחוּקוֹת.

חַנָּה, מַדּוּעַ דָּגַיִךְ כֹּה שְׁמֵנִים,

אֲדֻמֵּי סְנַפִּיר וָגַב וַעֲגֻלִּים?

וְאַתְּ, אַתְּ כֹּה רָזָה, כֹּה כְחוּשָׁה, כֹּה כְפוּפָה?…

— הַדָּגִים לֹא לִי הֵם, שְׁאוּלִים… —

הוֹי, בְּרַיְנָה, מַדּוּעַ לְחִי תַפּוּחַיִךְ

כֹּה וְרֻדָּה, כֹּה מְלֵאָה, כֹּה יָפָה?

וְאַתְּ, אַתְּ — עֵינַיִךְ כֹּה דוֹלְקוֹת וְדוֹמְעוֹת?…

— לֹא לִי הֵם, מִגּוֹי…בְּהַקָּפָה… —

הוֹי, שִׁפְרָה, עוֹד חַמִּים כָּל כִּכְּרֵי הַלֶּחֶם,

“בְּלָעֵנוּ!” כַּךְ יִצְחֲקוּ כֻלָּם;

וְאַתְּ, אַתְּ — שְׂפָתַיִךְ יְבֵשׁוֹת, אַתְּ צָמָה?…

— הַקֶּמַח טֶרֶם עוֹד שֻׁלָּם…

רַק פַּת לֶחֶם קְטַנָּה חָתַכְתִּי לְיַלְדִי,

“הַחַדְרָה” לוֹ הָלַךְ בְּנִי קְטַנִּי…

אַחַר כַּךְ אֶת הַכִּכָּר שָׁקַלְתִּי וַיֶּחְסַר

לַלִּטְרָא, וּלְבָבִי הִכָּנִי… —

הוֹי, דְּבוֹרָה, מַדּוּעַ הַדְּבַשׁ שֶׁבְּכַדֵךְ

כֹּה מְזֻכָּךְ וַחֲלָבֵךְ כֹּה לָבָן,

וְאַתְּ, אַתְּ, הוֹי, דְּבוֹרָה, כַּחֶרֶשׂ הַנִּשְׁבָּר?…

— הַכַּפְרִי בִי נוֹשֶׁה…לֵב אָבֶן!…

לֹא לִי אֱכֹל דְבָשׁ, לֹא לִי שְׁתוֹת חָלָב!

אֲנִי לֹא נִסִּיתִי…גַּם בָּנָי —

הַקָּטָן רַק אוֹהֵב לְהִסְתַּכֵּל בְּכַד דְּבָשׁ:

“הוֹי, אִמִּי, אֲנִי רוֹאֶה שָׁם פָּנָי!” —

ר' זָרַח, הַנְּעָלִים הֵן מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ,

הַאֵין זֹאת? הַנְּעָלִים הַנָּאוֹת!

וְאַתָּה — רַגְלֶיךָ יְחֵפוֹת, ר' זָרַח…

— כָּל רַצְעָן…וְהַשָּׁעוֹת כֹּה רָעוֹת! —

יָפָה אַתְּ, נַעֲרָה, חֵי אֵלִי! רַק בִּגְדֵך;

כְּבָר בָּלָה עַל בְּשָׂרֵךְ, מוֹדַעְתִּי:

הַמֶּשִׁי שֶׁלָּךְ הוּא — קְחִי, גִּזְרִי לָךְ שִׂמְלָה!

— זֹאת אֶעֱשֶׂה כְשֶׁאֵצֵא מִדַּעְתִּי…

חֲבֶרֶת לִי הָיְתָה. פֹּה עָמְדָה בְצִדִּי,

כָּמוֹנִי בְמֶשִׁי סָחָרָה;

הִיא יָצְאָה מִדַּעְתָּהּ, וַתִּקַּח וַתִּגְזֹר,

וַתִּתְפָּר־לָהּ שִׂמְלָה יְקָרָה.

וּבְחוּצוֹת הַקִּרְיָה, רְעֵבָה וּדְווּיָה,

מְטַיְּלָה כָל יוֹם הַמְּטֹרָפָה,

וּנְעָרִים שׁוֹבָבִים רָצִים וּמוֹשְׁכִים

בְּשִׂמְלַת הַמֶּשִׁי הַיָּפָה… —

ו.

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ בְאֶמְצַע הַיּוֹם,

קְהַל פּוֹרְעִים הִתְאַסֵּף הַשּׁוּקָה—

אַחַד הַבָּתִּים כְּבָר הָיָה לָבַז

וְאַחַד הַיְּהוּדִים כְּבָר הֻכָּה…

הֵם בָּאוּ חֲמֻשִׁים, זֶה בְּבוּל־עֵץ

וְזֶה בְמוֹט בַּרְזֶל וְעָבְרוּ —

וּבְכָל אֲשֶׁר עָבְרוּ לֵב עִבְרִי שָׁם חָל,

פְּנֵי בֶן־יִשְׂרָאֵל שָׁם חָוְרוּ.

חָוְרוּ אַךְ שָׁקְטוּ…עֵינֵיהֶם לְדָם

תִּצְמֶאנָה וּלְבָשָׂר תִּרְעַבְנָה;

וַאֲנִי גַל עֲצָמוֹת וּפָנַי כַּסִּיד —

לֹא אֵלַי, לֹא אֵלַי פֹּה יִתְכַּוְּנוּ.

הֵם בָּאוּ חֲמֻשִּׁים בִּצְחוֹק עַל הַפֶּה,

צְחוֹק זֵדִים, וּבְרֶצַח בָּעָיִן;

בִּקְרִיאוֹת שֶׁל הֶפְקֵר וּבְצַעֲדֵי אוֹן,

בְּבִטְחָה וּבְרֵיחַ שֶׁל יָיִן…

מַשְׂטֵמָה טִפְּחָתַם בְּרֶחֶם הָאֵם,

גִּדְּלָתַם חֲמָתוֹ שֶׁל פָּתֶן —

אַךְ יַיִן מִי הִשְׁקָם, מִי מָכַר לָהֶם?…

וּבִטְחָה זוּ מִי לָמוֹ נָתָן?…

הֵם בָּאוּ צְחוֹק רַע נָפֹל נָפַל בַּשּׁוּק!

יָד הִכְּתָה בְקָדְקֹד שֶׁל אָדָם…

אִישׁ צָנַח עַל רַגְלָיו…צְחוֹק נָפַל בַּשּׁוּק —

וְהִתְגַּלְגֵּל בָּאֲוִיר מְלֵא־פְחָדִים.

קוֹל שָׁאַג: הֲרֹג! — קוֹל קָרָא: קַח עַד! —

קוֹל הִרְעִים: אֱחֹז בָּהּ בַּבְּתוּלָה! —

קוֹל חִנֵּן: חֲמָל! — קוֹל פִּלֵּל: הוֹי, חוּס! —

הוֹי, קוֹלוֹת בְּמִדְבָּר וּמְצוּלָה!

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ. בְּחוּצוֹת הָעִיר

עוֹבֶרֶת הַשְּׁמוּעָה אִלֶּמֶת —

כְּעוֹף שָׁחוֹר, גָּדוֹל, הִיא רוֹכְבָה בַחֲלַל

הָאֲוִיר הַצַּח וְנוֹהֶמֶת:

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ זֶה עַתָּה בָעִיר,

קְהַל פּוֹרְעִים הִתְאַסֵּף הַשּׁוּקָה—

אַחַד הַבָּתִּים כְּבָר הָיָה לָבַז

וְאַחַד הַיְּהוּדִים כְּבָר הֻכָּה…

---

א שִירַת הַקּוֹצְרִים

מאת

יצחק קצנלסון

אספוּ ברכת אדוני,

מן ההר, ומן הגיא.

מלאו האסמים

ברכה לרוב ימים

נָפֹל נָפְלָהּ תוֹךְ הַשָּׂדֶה

שִׁירַת קוֹצְרִים מְאֹד אַדִּירָה;

הַשִּׁבֳּלִים הַמֻּזְהָבוֹת

כּוֹרְעוֹת, קוֹרְסוֹת עִם הַשִּׁירָה.

הַדִּמְעָה, אֲשֶׁר בָּהּ זָרַעְנוּ,

הָיְתָה צְלוּלָה אָז וּטְהוֹרָה;

צְלוּלָה, טְהוֹרָה שִׁבְעָתַיִם

רִנָּתֵנוּ בָּהּ נִקְצֹרָה.

כּוֹרְעוֹת, קוֹרְסוֹת הַשִּׁבֳּלִים,

חַד וּמְמֹרָט הוּא הַמַּגָּל –

אֵיךְ לֹא יֶהֱמֶה שִׁיר־הַקּוֹצֶר?

לֵב הַקּוֹצֵר אֵיךְ לֹא יָגֵל?

עוֹד מְעַט שִׁבֳּלִי זָהָב,

תְּאֻלַּמְנָה לַאֲלוּמוֹת;

עוֹד מְעַט תַּעֲמֹדְנָה הָכֵן,

זְקוּפוֹת, גֵּאוֹת וַעֲצוּמוֹת.

עָלָה הֵידָד שִׁירָתֵנוּ,

נָפֹל נָפַל תּוֹךְ הַקָּמָה,

בְּרוּכַת טַלְלֵי שָׁמַיִם,

רְוַת מִשְׁמַנֵי הָאֲדָמָה.

---

דְמֻיּוֹת

מאת

יצחק קצנלסון

רָאִיתִי סַהַר חֲוַרְוָר וּמָלֵא בְלַיְלָה אֶחָד בָּהִיר,

וָאֶזְכֹּר תָּאֳרֵךְ –,

וּפַעַם עִם עֶרֶב, רָאִיתִי בַרְבּוּר שָׁט עַל נָהָר,

וָאֶזְכֹּר גְּאוֹן צַוָּארֵךְ.

נִצַבְתִּי פַעַם אַחַת עַל-פִּי תְהוֹם וְהִבַּטְתִּי מָטָּה –

וּמַעְיָן לִי מְחַיֵּךְ

מִלֵּב הַתְּהוֹם הֶעָמֹק, יַחַד שִׁמְּשׁוּ אוֹר בּוֹ וַעֲלָטָה, –

וָאֶזְכֹּר אֶת עֵינַיִךְ.

וְרָחֵל, רָחֵל נֶאֱלָמָה, רָאִיתִי, לִשְׁחִיטָה כִי הוּבָלָה,

הִיא הָלְכָה דוּמָם;

לֵיל כְּלוּלוֹתַיִךְ וְלֶכְתֵּךְ לַחֻפָּה עַל לִבִּי עָלוּ,

וְנִזְכְּרוּ לִי לְתֻמָּם.

---

שִׁיר הַגָּלִיל

מאת

יצחק קצנלסון

"גילוּ הגלילים,

גבורי החייל,

שישוּ ושמחוּ

יומם וליל!"

הַיּוֹם אָרַךְ פַּרְסָה,

וְהָעֶרֶב רַק אַמָּה;

בָּאתִי הַגָּלִיל

עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה…

אַךְ שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ –

וַיְהִי לֵיל חֲשֵׁכָה,

לֹא אֶרְאֶה אַדְמָתְךָ,

רַק אָרַח אֶת רֵיחָהּ…

מֵחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה

עוֹלֶה קוֹל חָלִיל, –

שִׁירוֹ יַשְׁמִיעַ

שׁוֹמֵר הַגָּלִיל!

יֶהֱמֶה הַגָּלִיל –

כֹּה יֶהֱמֶה לְבָבִי;

רוֹבִי בְצִדִּי,

וְסוּסִי עֲרָבִי.

הַגָּלִיל! הַגָּלִיל!

אַךְ אַתָּה גְלִילִי!

אֵין שָׂשׂוֹן כִּשְׂשׂוֹנִי,

וְגִיל אֵין כְּגִילִי.

הַלַּיְלָה הוּא הוֹלֵךְ

הָלֹךְ וְחָוֹר;

שֶׁמֶשׁ הַגָּלִיל

כְּאֵשׁ עַל הַר תָּבוֹר.

זוּלָתְךָ, הַגָּלִיל,

מַה לִּי וּמִי לִי?

הַגָּלִיל, הַגָּלִיל –

אַךְ אַתָּה גְלִילִי!

---

סבּוֹת

מאת

יצחק קצנלסון

אֲנִי חוֹלֶה מֵאוֹרָה –

הָיָה אָבִיב, שֶׁמֶשׁ חָדָשׁ בַּשְׁחָקִים

שָּפַךְ זֹהַר בָּהָר, בָּעֲמָקִים;

וָאֵצֵא לִקְרָאתוֹ גַם אֲנִי, וַאֲנִי עוֹדִי רַךְ, עוֹדִי צָעִיר,

וָאֶשְׁתֶּה כּוֹס אוֹרוֹ-יְקָרוֹת, וְאוֹרוֹ מָה רַב הוּא, מַה בָּהִיר!

וָאֶשְׁכַּר וָאֶחְלֶה…

אֲנִי חוֹלֶה מֵחֲלוֹמוֹת –

אַחֲרֵי שָׂבְעִי מִיּוֹמִי דֵי עָמָל,

אוֹתִי רִחֵם הַלַּיְלָה וְחָמָל…

דּוּמָם יָרַד מַלְאָכוֹ לִיצוּעִי, וְלָחַשׁ לִי חֶרֶש אַגָּדָה,

וְעוֹרֵר נִשְׁמָתִי בְלַחֲשוֹ, וְשָׁמְעָה וְחָלְמָה וְרָעָדָה –

וָאִיקַץ עִם שַׁחַר – וָאֶחְלֶה…

אֲנִי חוֹלֶה מֵאַהֲבָה –

יָפוֹת הָיוּ הַנְּעָרוֹת וְעַלִיזוֹת,

כֹּה מַרְהִיבוֹת וְחָיוֹת וּפְזִיזוֹת;

יָפִים הָיוּ מַחְבּוֹאַי וּסְתָרַי, שָׁם חִכּוּ הַנְּעָרוֹת לְדוֹדָן,

הַרְבֵּה נָטְלוּ מִמֶּנִּי בְלַחֲשָן, הַרְבֵּה נָטְלוּ מִמֶּנִּי בְסוֹדָן –

יָפוֹת הָיוּ הַנְּעָרוֹת – וָאֶחְלֶה…

---

תַּעֲלוּלֵי לָיְלָה

מאת

יצחק קצנלסון

בַּלֵּיל חִבְּקַתְנִי שִׁדָּה. עוֹד לֹא יָשַׁנְתִּי,

שָׁכַבְתִּי בַאֲשֶׁר שָׁכַבְתִּי עַל מִשְׁכָּבִי,

שָׁכַבְתִּי וְהִרְהָרְתִּי.

רַגְלַי לִמְרַאֲשׁוֹתַי וְרֹאשִׁי לְמַרְגְּלוֹתָי,

יָדַי תַּחַת רֹאשִׁי וּפָנַי אֶל הַתִּקְרָה –

בְּלִי כָל צֹרֶךְ תָּעוּ עֵינַי עַל הַתִּקְרָה –

גַּם הִרְהוּרַי תָּעוּ שָׁמָּה בְלִי כָל צֹרֶךְ.

בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וְלֹא מְצָאתִיהָ,

עַד חֲצוֹת לַיְלָה בִקַּשְׁתִּי בְרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת,

בְּכָל הַשְׁבִילִים וְהַמִּשְׁעוֹלִים עָבַרְתִּי בָדָד,

דָּפַקְתִּי בְכָל הַתְּרִיסִים וְהַחַלּוֹנוֹת!

אִם כַּאן הִיא הַנַּעֲרָה, אִוִּיתִיהָ?

הַנַּעֲרָה עִם קְוֻצוֹתֶיהָ שְׁחוֹרוֹת וְעֵינֶיהָ חוֹלְמוֹת –

תֵּצֵא נָא עִמָּדִי לְקַדֵּם פְּנֵי-הַשַׁחַר…–

הַלַּיְלָה הָיָה עָמֹק, עָמֹק מְאֹד וְשָׁחוֹר –

הוּא בָלַע אֶת קְרִיאוֹתַי וְהֵקִיא לִי אֶת הֵדָן…

כּוֹכָבִי יָצָא עִמִּי, אַךְ עָמַד רָחוֹק בְּשָׁמָיו,

חִוֵּר וְנִפְחָד כָּמוֹנִי, יְחִידִי בֵין רִבּוֹא עֲנָנִים.

אִם כַּאן הִיא הַנַּעֲרָה? וְאֵין מֵשִׁיב לִי וְאֵין עוֹנֶה.

וָאָשׁוּב בְּאֶמְצַע לַיְלָה אֶל חֶדְרִי – וְנֵרוֹ דוֹעֵךְ,

וָאֶשְׁכַּב בַּאֲשֶׁר שָׁכַבְתִּי, עָיֵף הָיִיתִי וְלֹא הִשְׁגַּחְתִּי,

בְּלִי צֹרֶךְ תָּעוּ עֵינַי וְהִרְהוּרַי עַל הַתִּקְרָה…

בַּלֵּיל חִבְּקַתְנִי שִׁדָּה, בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה בָאָה,

בִּלְבוּשׁ הַנַּעֲרָה שֶׁאִוִּיתִיהָ,

עִם קְוֻצוֹת שְׁחוֹרוֹת, עִם עֵינַיִם חוֹלְמוֹת,

לֹא בָאָה בִצְעָדִים, רִשְׁרוּשׁ שִׂמְלָתָה רַק עָלָה,

כְּהֶמְיַת הָרוּחַ הַקַלִיל וּכְרַחַשׁ הַכְּרוּבִים הַתְּמִימִים.

בָּאָה וְיָשְׁבָה עַל יָדִי, וְלִטְּפָה וְסִלְסְלָה שְׂעָרִי:

"קרַ לְךָ, נַעֲרִי – לִי דוֹבְבָה – אֲנִי אֶשְׁכַּב לְצַלְעֲךָ, נַעֲרִי,

נוּמָה, נוּמָה עַל שָׁדַי הַלְּבָנִים וְעָלָה רֹאשְׁךָ וְלִבְּךָ בְּאֵשׁ,

אֲנִי חַמָּה כַשֶׁמֶשׁ, אֲנִי אֶהְיֶה לְךָ שֶׁמֶש בַּלָּיְלָה!"

הִיא צָחֲקָה לְתוֹךְ לִבִּי וְנֶּעֶלְמָה, הַשִּׁדָֹה!

הֱקִיצוֹתִי בִפְחָדִים, הַצְּלָלִים כְּבָר הָלְכוּ וְנִטַּשְׁטְּשׁוּ,

גּוּשֵׁי הַלַיְלָה הָלְכוּ וְנָמוֹגוּ בְחִוְרוֹן הַבֹּקֶר,

בַּמִּזְרָח הַחֲוַרְוָר כְּבָר הִזְהִיר הַשַּׁחַר הַנָּאוָה –

אָנֹכִי רָאִיתִי אֶת זָהֳרוֹ וְזָהֳרוֹ עָלַי לֹא נָפָל…

וָאֵדַע, כִּי טָמֵא אָנֹכִי, וָאֵדַע, כִּי שִׁדָּה חִבְּקַתְנִי –

וָאֶצְפֹּן אֶת רֹאשִׁי בְכָרִי וָאֶבְכֶּה.

---

הַפֶּלֶג

מאת

יצחק קצנלסון

אֲנִי יוֹדֵעַ פֶּלֶג זַךְ,

פֶּלֶג מַיִם חַיִּים;

שֶׁמֶשׁ רוֹחֵץ בּוֹ בַיּוֹם,

וּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם.

כִּי תְרַחֵף עָב בְּשַׁפְרִיר רוֹם,

קַלַּת גַּף וּבְהִירָה –

בְּמֵימֵי פֶּלֶג זֶה הַזַּךְ,

דְּמוּת דִּיּוֹקְנָהּ תִּרְאֶה.

עוֹף בְּמֵימָיו יַשְׁכִּין עוֹף

וְחָגָב יַשְׁכִּין חָגָב,

יִתְבּוֹלְלוּ בְפֶלֶג זֶה

עִם פְּנִינָיו וְעִם דָּגָיו.

אֵין בְּלֵב הַפֶּלֶג מְאוּם,

וְהַכֹּל בּוֹ מִשְׁתַּקֵף;

וְאוּלַי יֶשׁ-לוֹ, יֶשׁ-לוֹ רָב?

עָשִׁיר הוּא וְתַקִּיף…

תַּקִּיף? אִי…לֹא תַקִּיף הוּא!

כְּלוּם לְפַלְגִּי אֶלְעַג –

עָשִׁיר הוּא: מֵי בְדֹלַח לוֹ,

וּמַה לּוֹ לַפֶּלֶג?

לֹא יֵדַע פַּלְגִּי סַעֲרוֹת-עֹז,

לֹא יַרְגִּיזוּהוּ רוּחוֹת;

שָׁקֵט הוּא קוֹלֵחַ לוֹ,

מֵימָיו מֵי-מְנוּחוֹת.

אַךְ בָּעֶרֶב, וְשֶׁמֶשׁ פָּז

כְּיוֹרֵד אֶל הָרַחְצָה:

לְמַחֲצִית נֶעֱלָם הוּא בַתְּהוֹם,

וְנִרְאֶה עוֹד לְמַחֲצִית.

עֶרֶב-עֶרֶב, בְּרִדְתּוֹ חַי

וְנֶאְפַּד אֵשׁ – מַעֲרָבָה:

יְפוֹצֵץ גִּשְׁרֵי שָׁמָיו בְּעֹז,

וִישַלְּחֵם בַּלֶּהָבָה –

אָז קָם בְּמֵי הַפֶּלֶג עָם,

קְהַל רָאשִׁים קְטַנִּים צָצִים,

יָצָא עַם הַצְּפַרְדְּעִים,

מַחֲנֶה רָב וְעָצוּם.

מַה שֶּׁהָיָה גָדוֹל – רַד,

מַה שֶּׁמּוּרָם – גָּלָה;

הַס, כָּל נִקְלֶה הֵרִים רֹאשׁ,

וְכָל שָׁפָל עָלָה…

עֵדָה יָצְאָה עִם כְּלוֹת יוֹם

צוֹהֲלָה וּשְׂמֵחָה,

עֵדָה שְׁפָלָה: צְפַרְדְּעִים

מְבָרְכוֹת עַל הַחֲשֵׁכָה.

עַל שְׂפַת פַּלְגִּי חוֹנוֹת הֵן

כָּל בִּצָה – שָׁם הוּא גְבוּלָן,

הָאַחַת פָּתְחָה פֶה בִּקְבַה –

וּמְקַרְקְרוֹת כְּבָר כֻּלָּן:

קְבַה וּקְבַה! קְבַה וּקְבַה!

נְקַרְקְרָה בֶחָיִל,

זֶה הָעֶרֶב לָנוּ הוּא,

לָנוּ הוּא הַלָיִל!

קְבַה וּקְבַה… אֶרֶץ לָרוֹם,

וּמִלְּמַטָּה שְׁחָקִים;

לֹא! לֹא פֶּלֶג פֹּה, רַק יָם,

וְאָנוּ – עַם עֲנָקִים!

עַנְקֵי אֵל… לֵילֵנוּ זֶה

בְּשׁוּם שֶׁמֶשׁ לֹא יְסֻלָּא;

לְשַׁקֵּר נוּכַל עַד בְּלִי דָי,

וּלְרַמּוֹת תֵּבֵל כֻּלָהּ.

---

הַשָּׁמָיְמָה

מאת

יצחק קצנלסון

עוֹלֶה עֲשַׁן הָאֲרֻבּוֹת,

עוֹלֶה, מִתַּמֵּר הֶעָשָׁן,

סוֹפְדוֹת הַמְּכוֹנוֹת הַמְּרֻבּוֹת

הֶסְפֵּדָּן הַיָּשָׁן.

עַנְנֵי עָשָׁן מִתְנַשְׂאִים,

עוֹלִים, מִתַּמְרִים עֲנָנִים,

גּוּשֵׁי עֲלָטָה מְכַסִּים

אֶת שָׁמַי הַלְּבָנִים.

*

בּוֹכִים בְּנֵי-אָדָם וְגֹוְעִים,

לוֹחֲשׁוֹת עֵינַיִם וְדוֹמְעוֹת –

נֶחְנָקִים הַחֲלוֹמוֹת הַטּוֹבִים

בֵּין אַבְנֵי הַחוֹמוֹת.

רְסִיסֵי הַדְּמָעוֹת מִתְנַשְׂאִים,

עוֹלִים הָרְסִיסִים הַטְּהוֹרִים,

עוֹלִים וְזוֹרְחִים וּמְכַסִּים

אֶת שָׁמַי הַשְחוֹרִים.

---

וַרְשָׁה

מאת

יצחק קצנלסון

בְּיוֹם אֶחָד, יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת, וַאֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵית הַקָּפֶה

בֵּין הָמוֹן מְגֻוָּן. שָׁם אַנְטוֹנִי סְלוֹנִימְסְקִי הַמְּשֻמָּד,

לְכָל דֶּלְפֵּק מִתְפַּרְכְּסָה אִשָּׁה וְגֶבֶר לְדֶלְפֵּק מְצֻמָּד,

וְהַכֹּל מְצַפְצֵף וּמַהְגֶּה בְּלָשׁוֹן מִתְיַפָּה לֹא יָפָה.

שָׁם גְּרִיצְהֶנְדְלֶר וְעוֹד – אִם תְּנֻפֶּה הַסֹּלֶת בַּנָפָה –

לֹא יֵצֵא גוֹי טָהוֹר אַף אֶחָד וְאִם רֻחֲצוּ לְמִשְׁעִי, לֹא קֻמַּט

אַף מֵצַח מִדְּאָגָה. עָם צוֹהֵל, אֵין צַוָּאר וְעֹל עָלָיו הוּמַט –

אֵל אֱלֹהָי! מַה קָּטֹנּוּ… קָטֹנּוּ מִכָּל עָם וכָל שָׂפָה!

נְקַלּוֹנוּ מְאֹד, וָאָקוּם וָאֶעֱזֹב בִּקְלוֹנִי הַבַּיִת,

וָאֵצֵא לִדְזִיקָה וּלְגֶנְשָׁה, נִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ מַעַרְבֹּלֶת –

יְהוּדִים, יְהוּדִים מַמָּשׁ, יְהוּדִים כַּשָמִיר וְכַשַׁיִת,

יְהוּדִים רְצוּצִים וּדְווּיִים, יְהוּדִים כַּדִּין וְכַתּוֹרָה,

מְסֹעָרִים כַּמּוֹץ וְכָרוּחַ לְפִּתְחֵי חֲנֻיּוֹת מַכֹּלֶת,

עַם-רוֹכְלִים לֹא רֻחָץ וּשְׁכִינָה עַל פְּנֵיהֶם-קְלָף שׁוֹרָה.

---

אֹשֶׁר

מאת

יצחק קצנלסון

א.

אֲנִי חֲמוּטַל,

אֲנִי בַת לִבְנָה,

אֶל עִירִי נָבוֹא –

שָׁם בַּיִת נִבְנֶה…

בֵּית אָבִי קָטָן,

וְנָשָיו שְׁתַּיִם,

תֹּאהַבְנָה מָדוֹן

וְרִיב שְׂפָתַיִם:

לְאָבִי הָיְתָה

עוֹד אִשָׁה אַחַת,

זֹאת הָיְתָה אִמִּי –

וְיָרְדָה שַׁחַת.

אֶל עִירִי אִתָּךְ,

הָהּ, בְּחִיר לְבָבִי

אַךְ אַל נָא נָגוּר

בְּבֵית אָבִי…

בֵּית אָבִי קָטָן –

גַּם בֵּיתֵנוּ

קָטָן יִהְיֶה,

קוֹרָתֵנוּ

לָאָרֶץ שַׁחָה

וּבְיָד לָקַחַת;

אַךְ רַעְיָה, רַעְיָה –

בּוֹ תִהְיֶה אַחַת.

ב.

עִם עֶרֶב יָבוֹא

מִשְׂדֵה עֲמָלוֹ,

וַאֲנִי מְחַכָּה

בְּפֶתַח אָהֳלִי…

אֶרְחַץ רַגְלָיו

בְּמֵי הַנָּחַל,

עַד יִהְיוּ שַׁיִש,

וְקָם וְאָכַל.

כּוֹסוֹ מְלֵאָה –

וְשָתָה מֶנָּה,

וּפָנָה לְאִשְׁתּוֹ,

וְהִיא אֵינֶנָּה!

אָנָה הָלְכָה

וְהִסְתַּתָּרָה?

וְהַדֶּלֶת סְגוּרָה

וּמְסֻגָּרָה.

סָבַב דוֹדִי

וּבִקְּשַׁנִי,

סָבַב, סָבַב

וּמְצָאַנִי…

צְחוֹקִי שָׁמַע,

בְּחִיר לְבָבִי,

וּמְצָאַנִי

עַל מִשְׁכָּבִי!

ג.

“אֵי כֻּתָּנְתֵּךְ?”

פְּשַׁטְתִּיהָ.

“קְוֻצַּת רֹאשֵׁךְ?”

פִּזַּרְתִּיהָ.

“מִי יִלְאַט אֵשׁ לִי?”

זֶה לַחַשׁ דְּבָרִי.

“וּמָה הָרֵיחַ?”

זֵה רֵיחַ בְּשָׂרִי.

“בֵּמָּה אֻסַּרְתִּי?”

בְּזְרוֹעוֹת יָדַי.

"לִי יֵצַר כָּרֵךְ – "

לִין בֵּין שָׁדַי.

"יַד מִי דוֹפֶקֶת

בַּדֶּלֶת כָּכָה?"

זֶה עוֹבֵר דֶּרֶךְ,

אַל לוֹ תִפְתָּחָה;

פְּתַח הָאֶשְׁנָב

וּזְרֹק לַהֵלֶךְ,

זְרֹק לוֹ שֶׁקֶל,

וְיֵלֵךְ יֵלֵךְ,

וְאֹשֶׁר דּוֹדִים

אַל נָא יָפְרָע,

וּמְנוּחָתֵנוּ –

עָלֵינוּ שָׁפְרָה.

---

אֲנִי וְצִלִּי

מאת

יצחק קצנלסון

אוֹהֵב אָנֹכִי אֶת חֶדְרִי הַשׁוֹמֵם,

הוּא קָט – אַךְ לֹא צַר מֵהֲכִילִי,

אוֹתִי, שְׁתִיקָתִי

וְצִלִּי.

צִלִּי – הוּא גָדוֹל פִּי-שְׁנַיִם מִמֶּנִּי,

וְיֵשׁ שֶׁעוֹד יִגְדַּל בְּמִקְרֶה.

בְּעָמְדִי, הוֹא מְטַפֵּס עַל כְּתָלַי,

וְרֹאשׁוֹ בַתִּקְרָה.

הוּא נֶאֱמָן כְּכֶלֶב וְלוֹ יִתְרָה: לֹא יִנְבָּח,

יִנְצְרֵנִי כְמוֹ אִישׁוֹן עָיִן;

גַּם יָלֹק כַּף רַגְלִי וְלֹא יִתֵּן בָּהּ רֻקּוֹ,

יַחַד הוּא – יֵשׁ וְגַם אָיִן.

שׁוֹמֵם הוּא חֶדְרִי – וְאוּלַי לֹא חֶדְרִי?

אָנֹכִי, הַיוֹשֵׁב בּוֹ ­ אוּלַי?

אָהַ­בְתִּי לָשֶׁבֶת עִם לַיְלָה לַחַלּוֹן,

תְּלוֹת עֵינַי בַּחוֹמָה מִמּוּלִי.

מִשְׁכֵנַי הִכַּרְתִּי רַק אַחַת:

מִמּוּלִי הִיא גָרָה, הָעַלְמָה –

לְאוֹר הַיָּרֵחַ הַחִוֵּר,

רָאִיתִי אֶת-צַלְמָהּ.

הִיא יוֹשְׁבָה שׁוֹמֵמָה כָמוֹנִי,

נִשְׁקֶפֶת בְּעַד חַלּוֹן הַחוֹמָה,

בַּחוּרִים מִתְדַּפְּקִים בְּדַלְתָּה –

לֹא תָזוּז מִמְקוֹמָה…

*

בְּלַיְלָה חִוֵּר אֶחָד צִוִּיתִי אֶת הַצֵּל:

לֵךְ, בּוֹא אֶל בֵּית הַשְׁכֵנָה!

גָּדוֹל אַתָּה, שָׁחוֹר אַתָּה, לֵךְ!…

וּמָשְׁכֶנָּה הֵנָּה…

מְשֻׁנִּים קִירוֹת חֶדְרִי שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְלִי צִלִּי…

עָצַמְתִּי רֶגַע עֵינַי – הוּא שָׁב אֵלַי מְהֵרָה;

אַחֲרָיו נִכְנְסָה הָעַלְמָה –

חֶצְיָהּ נָמָה, חֶצְיָה עֵרָה,

פָּשַׁטְתִּי זְרוֹעוֹתַי – וְהִיא כְשָׁפָן

אֶל לוֹעַ פֶּתֶן, דָּבְקָה בִי: הוֹי שְׁכֵנִי!…

עַל הַכֹּתֶל רָעֲדוּ שְׁנֵי צְלָלִים –

צֵל אֶחָד נִבְלַע בְּצֵל שֵּׁנִי.

מַה-זֶּה הָיָה לִי, אִם זֶהוּ חֶדְרִי?

חֶדְרִי נֶהְפַּךְ לְתָפְתֶּה קָטָן;

צִלִּי עַל הַכְּתָלִים הוּא הַחוֹטֵא,

וַאֲנִי הַשָּׂטָן…

---

דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר

מאת

יצחק קצנלסון

הֵן זֶהוּ הַמִּדְבָּר, וְאֵלֶּה הֵם, אֵלֶּה הַחוֹלוֹת,

הַדֶּרֶך לִכְנַעַן הִנְּהוּ – וְלָמָּה זֶה, לָמָּה לֹא אָגִיל?

הַדֶּרֶך בִּישִׁימוֹן הַזֶּה עָשׂוּ אֲבוֹתַי בְרָגֶל –

וְלֹא בְרַכֶּבֶת שֶׁל קִיטוֹר שׁוֹרֶקֶת בְּקוֹלֵי הַקּוֹלוֹת.

רַבּוֹת כַּיוֹם הַשַׁיָּרוֹת וְהָאֹרְחוֹת הַבָּאוֹת וְעוֹלוֹת,

עִם דֶּגֶל הַנוֹסֵס בַּיָּד – לְמַחֲנֵה יְהוּדָה הַדָּגֶל;

וְעִם כָּל אוֹתָם סִמָּנֵי עֲלִיָּה…וְלָמָּה לֹא אָגִיל?

חֶבְלֵי הַמִּדְבָּר חֲסֵרִים וּמַסּוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת.

דֹּם אֶעֱמֹד עַל מַעֲקֵה הַקָרוֹן הָאַחֲרוֹן לַמַּסָּע,

הַלוֹפֵת בִּשְׁרִיקוֹת אֶת דַּרְכּוֹ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה,

וְלִבִּי לַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל, בְּמַעֲטֵה לַיְלָה הִתְכַּסָּה.

הוֹי, מִדְבָּר, מִדְבָּרִי, הֲתִזְכֹּר עוֹד אֶת הָאֲנָשִׁים,

אֶת הַמַּחֲנֶה הַמַּמְרֶה הָרַב וְאֶת זֶה הָאִישׁ מֹשֶׁה

שֶׁצְּרָפָם בְּאֵשׁ חוֹלוֹתֶיךָ וְקִדְּשָׁם לְחַיִּים חֲדָשִׁים?

---

לָאָדָם

מאת

יצחק קצנלסון

אִם בִּזְבַּזְתָּ יוֹם

עַל דְּבָרִים קְַטַנִּים,

וְאֶת אוֹר הַחֶרֶס

לֹא רָאִיתָ –

רוּחֲךָ אַל יִפֹּל…

צֵא לִפְנוֹת עֶרֶב

אֶת הַקֶּרֶת

וּלְנֹכַח שֶׁמֶשׁ לֵךְ

עַל פְּנֵי הַשָׂדֶה…

וְאִם יֵשׁ עוֹד זֶרֶת

בֵּינוֹ לְבֵין הַתְּהוֹם –

עוֹד תִּפָּדֶה…

אִם יֵש עוֹד שַׁעַל

בֵּינוֹ וּבֵין הַתְּהוֹם,

כָּל עוֹד הַשֶׁמֶשׁ תָּלוּי בְּנֵס

עַל כְּנַף הַיּוֹם –

עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה תַעַל,

וְעָמַדְתָּ מַעֲדַנוֹת

וַאֲנִין הַדַּעַת

מוּל הַשֶׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת –

וְקָרָאתָ מֵעַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה:

הוֹי שֶׁמֶשׁ, שֶׁמֶשׁ זִיוִי,

אֲנִי בִזְבַּזְתִּי יוֹמִי,

הָלַכְתִּי בִקְטַנוֹת…

וּרְאֵה, גַּם רְאֵה – הַלַיְלָה,

הִנֵּה הוּא בָא…

וְהַשֶׁמֶשׁ יַעֲמֹד

בִּפְאַת הַיָּם,

וְצַעֲרוֹ – כָּאֵשׁ

עַל רִפְיוֹן לֵב הָאָדָם,

וּכְלִמָּה אוֹתֹו תְכַס

עַל רוּחוֹ הַנוֹפֶלֶת –

וְשָׁלַח קֶרֶן לָךְ

לִפְנֵי רִדְתּוֹ,

קֶרֶן-פָּז גּוֹאֶלֶת,

קֶרֶן חֶסֶד וַחֲנִינָה…

הַצְפֵּן קֶרֶן זוֹ,

הַצְפִּינָהּ

בְּסֵתֶר לִבְּךָ דָּךְ,

שָׂאֶנָּה שָׁם, שָּמְרֶנָּה

עַד אוֹר בֹּקֶר.

---

לֶחֶם

מאת

יצחק קצנלסון

הֳקִיצוֹתִי – וְשָׁאוֹן מוּזָר עָלָה בְאָזְנָי,

בַּחֲשֵׁכָה עָלָה, בְּחַלוֹנִי כְלַפֵּי חוּץ:

מִי יִלּוֹן שָֹם, מַה יֶהֱמֶה שָׁם כְּמַשַׁק גֵּבִים?–

הֲמוֹן רְעֵבִים.

הֶעֱלֵתִי הַנֵּר וְכִיבִּיתִיו מִיָּד מִיִּרְאָה,

זוּ עֵינָם – אַל תִּפְגַּע בְּחַלוֹנִי וּבְנֵרִי,

הֵם צָבְאוּ עַל שַׁעַר הַחוֹמָה הַסָּגוּר –

אוֹפֶה שָׁם יָגוּר.

הֵם עָמְדוּ צְפוּפִים וּדְחוּקִים וְהִשְׁחִירוּ יַחַד

אֲנָשִׁים, נָשִׁים וְטַף, שׁוּרָה אֲרֻכָּה.

כָּתֵף לְכָתֵף עָמְדוּ, שֶׁכֶם לְשָׁכֶם

וְחִכּוּ לְלָחֶם.

אַךְ הָאוֹפֶה לֹא יָצָא אֲלֵיהֶם: לְפָנִים אָפָה,

לְפָנִים, לְפָנִים לֹאָ הָיָה תַנּוּרוֹ צוֹנֵן,

וּבְגָדָיו לְבָנִים הָיוּ וּטְבוּלִים בְּקִמְחוֹ –

נִטַּשְׁטֵש הַקֶּמַח וְנִמְחָה.

גַּם אִתִּי לֹא הָיָה לֶחֶם, רַק כֶּסֶף לִי הָיָה,

וָאֶקַּח שְׁקָלִים אֲחָדִים וָאַשְׁלִיכֵם הַחוּצָה;

הַשְׁקָלִים צִלְצֵלוּ בָּאָבֶן, אַךְ אִישׁ לֹא לְקָחָם –

זֶה לֹא הָיָה צְלִיל לָחֶם…

שׁוּלֵי שָׁמַיִם הֶאֱדִימוּ – דִּמְדּוּמִים שֶׁל בֹּקֶר!

אַךְ גַּם עַיִן לֹא נָשָׂא אֲלֵיהֶם הֲמוֹן הָאֲנָשִׁים:

לֹא כִכַּר לֶחֶם שָׁם עוֹלֶה, חוּם וְחַם וַעֲגַלְגָּל –

שָׁם רַק שֶׁמֶש יִתְגַּלְגָּל.

וְאֵין אֶל-מִי לִפְנוֹת, הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ –

הֵם צְחִיחִים, רַק כּוֹכָבִים וְאֲבָנִים בְּחֵיקָם;

אֲבָנִים! עוֹד מְעַט קָט וְהָיוּ לְבָרוֹת

אַבְנֵי הַחוֹמָה הַקָּרוֹת.

---

תּוֹרוֹת

מאת

יצחק קצנלסון

בָּרִאשׁוֹנָה –

כְּשֶׁנִפְקְחוּ רִאשׁוֹנָה שְׁנֵי עַפְעַפַּי,

וּמַבָּטִי, מַבַּט נֶשֶׁר צָעִיר,

הִמְרִיא לְמֶרְחַקִּים,

וְהִתְעַכֵּב רֶגַע קַל וְלִטֵּף כַּנְפֵי יוֹנָה,

וְנֶאֱחַז בִּסְבַךְ שֶׁל אִילָן, בְּעָלָיו הַיְרַקְרַקִּים,

בִּזְמִירָיו,

וּבְצִלְצוּלֵי שִׁירָיו –

עַל כָּל שׁוֹשָן שָׁהָה;

וְעוֹד טֶרֶם נִתְקַל מַבַּט עֵינַי בָּרָקִיעַ ­ –

הִתְלַכְּדוּ בִתְמִימוּת יֶלֶד כַּפַּי,

וּמָחֲאוּ, מָחֲאוּ אָז בִּתְמִימוּת יֶלֶד,

וּבְרָכָה כְבָר הִתְעַתְּדָה לָצֵאת מִבֵּין שְׂפָתַי,

וְאֶת מִי לְבָרֵךְ לֹא יָדַעְתִּי עוֹד –

יוֹם אָבִיב בָהִיר

צָלַח עַל הֶחָלֶד –

זֶה הָיָה מָתַי?

*

חֲלוֹם הָאָרֶץ נִגְלָה לִי וַיִתְפְּשֵׂנִי,

נִלְכַּדְתִּי בְרֶשֶׁת אוֹרִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה;

וְאֶל הַשְׁחָקִים לֹא נָשָׂאתִי עֵינִי –

הַחַמָּה – הִיא הִשְׁקִיפָה אֵלַי מָטָּה,

הַכּוֹכָבִים – יָרְדוּ אֵלַי מִשְׁמֵי רָמָה,

וּכְרוּבִים רִחֲפוּ סְבִיבִי… וְשָׁמְעָה אָזְנִי מַשָּׁק

שֶׁל כַּנְפֵיהֶם קַלּוֹת… אֶחָד אוֹתִי נָשַׁק,

וְאֶחָד מִן הַכְּרוּבִים הִסְתַּתֵּר בִּמְעָרָתִי,

אֲשֶׁר חָפַרְתִּי לִי בַחוֹל לִזְבוּבֵי-קַיִץ,

לְפַרְפָּרִים מְרוּטֵי כָנָף וְלִרְמָשַׂי,

וּבִשְׁלוּלִיתִי נֶחְבָּא עִם כָּל שָׁרֶץ…

לֹא הָיָה אָז הָרֶוַח בֵּין הַשְׁחָקִים וְהָאָרֶץ,

לֹא הוּקַם עוֹד הַחַיִץ.

וּגְדוֹלָה חֶרְדַּת לִבִּי אָז וּגְדוֹלָה שִׂמְחָתִי –

זֶה הָיָה מָתַי?

וְאֶת הָאֱלֹהִים רָאִיתִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,

כִּנְטוֹת הַיּוֹם, בְּמֶרְחַב שַׂדַּי,

שָׁם נִרְאָה לִי אֵל שַׁדַּי,

בֵּין הַקָּמָה,

כְּשֶׁהוּא דוֹלֵק אַחֲרֵי פַּרְפַּר כְּרָמִים:

הֶאָח! אֵין הַבּוֹרֵא יָכֹל לִתְפֹּשׂ אֶת יְצוּרוֹ;

הַמֹּחַ רוֹדֵף, רוֹדֵף אַחֲרֵי בֶן-סְעִפּוֹ,

שֶׁנִקְרַע מֶנּוֹ וְטָס בַּאֲוִיר עוֹלָם חָפְשִׁי…

הַלֵּב לֹא יָכֹל לִתְפֹּשׂ אֶת הִרְהוּרוֹ,

הִרְהוּר קַל שֶׁנִּתַּק מִתּוֹךְ חַדְרֵי לִבּוֹ –

וְעָף בַּאֲוִיר עוֹלָם חָפְשִׁי…

רַךְ וְקָלִיל זְבוּב-הַקַּיִץ, וְהוּא נִמְלָט וּמִתְרַחֵק,

וַאדֹנָי עוֹד דּוֹלֵק אַחֲרָיו, וַאדֹנָי מְצַחֵק…

אַךְ הִנֵּה, נִפְגַּע פַּרְפָּר זֶה, בְּצִפֹּרֶת קַלָּה,

וְנָשַׁק לָהּ וְהִתְחִיל לִבּוֹ לָהּ מְגַלֶּה,

עַל פְּנֵי הַקָּמָה – כִּי יָשְׁרָה הַצִּפֹּרֶת,

קַלַּת הַכְּנָפַיִם, הַצְּחַרְחֹרֶת,

בְּעֵינֵי בֶן הַפַּרְפָּר, וַיִקָּחֶנָּה לוֹ לְעֵזֶר –

וְעָמְדָה לוֹ עָרְמָתוֹ לֵאלֹהִים!…

בְּעוֹד שֶׁהֵמָּה מְלַחֲשִׁים אַהֲבָה,

חֲטָפָם אֲדֹנָי וְשָׂמָם עֲלֵי רֹאשׁוֹ,

וַיִּהְיוּ הֶחָתָן וְהַכַּלָֹה,

נֵזֶר,

נֵזֶר עַל תַֹלְתַּלֵּי אֱלֹהִים.

וְהָעוֹלָם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וַאֲנִי בְתוֹךְ הַמִּקְדָּשׁ,

וְעֵינַי רוֹאוֹת, רוֹאוֹת אֶת כֹּהֲנוֹ, אֶת קְדוֹשׁוֹ,

וּבְרָכָה כְמוֹ הִתְעַתְּדָה לָצֵאת מִבֵּין שְׂפָתַי –

זֶה הָיָה מָתַי?

*

בְבֹקֶר בָּהִיר אֶחָד קָרַב אֵלַי רַבִּי,

אָחַז בִּקְצֵה יָדוֹ בְסַנְטְרִי הֶחָלַק,

וּבַיָּד הַשְׁנִיָּה טָפַח לִי עַל גַּבִּי –

וְאָנֹכִי טֶרֶם אֵדַע אִם מֵחֲמַת חִבָּה

רַבִּי עוֹשֶׂה כָּכָה. רַק לִבִּי, הוּא לִי נִבָּא:

יַמִּים שֶׁל מִשְׁפָּטִים וְגַם סִדְרַת בָּלָק…

הוֹי, מַה נִבָּא לִבִּי לִי, זֶה לִבִּי!

וְקָרַב אֵלַי רַבִּי וְאָמַר אֵלַי כָּכָה:

• הֲתֵדַע כִּי יֵשׁ “מוֹדֶה” עַל הָאָרֶץ, כִּי יֵש “בְּרָכָה”?

הֲתֵדַע בְּנִי, – כַּךְ סָח לִי, סָח לִי רַבִּי, –

מִי בָרָא ז­ֹהַר זֶה וְתֵבֵל רַבָּה?

יֵשׁ בַּשְׁחָקִים אֵל צָנוּעַ, אֵל מִסְתַֹּתֵּר,

הוּא, הוּא בְרָאָם… רַבּוֹת עָמְלוּ אִישִׁים,

רַבּוֹת חִטְּטוּ וְחָתְרוּ עַד שֶׁנּוֹדַע,

כִּי בַשְׁחָקִים יָגוּר… – שָא, תַּכְשִׁיטִי,

אֶת כַּפֶּיךָ וְעֵינֶיךָ לַשָׁמַיִם –

יַחַד אִתִּי,

כַּף אֶל כַּף! גַּם הָעֵינָיִם –

כַּךְ תַּכְשִׁיטִי;

עַכְשָׁו נֹאמַר בְּרָכָה, נֹאמַר מוֹדֶה –

מִתְפַּרְנֵס אֵל זֶה טָמִיר מִתִּשְׁבָּחוֹת,

אֱמֹר בְּנִי, מוֹדֶה, כָּל הַתְּהִלוֹת לו שַׁיָּכוֹת;

וְעַל הַזְכוּת הַזֹאת אֵין הוּא מְוַתֵּר…

*

וְאֶת הַצַּדִּיק אוֹהֵב שַׁדַּי יוֹתֵר –

מִן הַבֹּקֶר לוֹ הִתְפַּלֵל עַד הָעֶרֶב;

בַּלַּיְלָה רָאָה חֲלוֹם: הִתְנוֹפְפָה עָלָיו חֶרֶב…

וְעִם הַשַׁחַר קָם וְלֹא רָץ לְבֵית הַפּוֹתֵר!

וַחֲבִיבִים עַל אֵל שַׁדַּי גַּם כָּל בָּנָיו,

בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה,

עֲלֵיהֶם נָפַל רֶגַע פַּחַד חֲלוֹמָם,

הִתְנַעֲרוּ נִפְעָמִים מִתוֹךְ שְׁנָתָם טְרוּפָה,

וְרָצוּ לְבֵית הַפּוֹתֵר עִם הָנֵץ יוֹמָם,

וּבְעָמְדָם עַל מִפְתָּנוֹ – הִתְנֶחָמוּ,

וּבְטֶרֶם פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹתָם שָׁמְעוּ –

נִגְּשׁוּ אֶל הַפּוֹתֵר וְיָרְקוּ לוֹ בְפָנָיו…

וְיֵשׁ תִּקְוָה מֵאֵל שַׁדַּי גַּם לַחֲנֵפִים –

אַף-עַל-פִּי שְׁקּוֹלוֹתֵיהֶם צוֹרְמִים

קְצָת אֶת אָזְנָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא,

אַף-עַל-פִּי שֶׁתְּפִילּוֹתֵיהֶם עוֹלוֹת

מִלֵּבָב בִּלְתִּי נָקִי, מִנְּשָׁמָה בִלְתִּי זַכָּה –

אֵין בְּכַךְ כְּלוּם…

שֶׁלִּפְנֵי כִסֵּא שַׁדַּי נַחֲלֵי מַיִם זוֹרְמִים,

וּכְרוּבֵי רוּם

עוֹמְדִים בְּתוֹךְ הַמַּיִם עֲלֵי כֵפִים,

וּבוֹדְקִים אֶת הַצְּלִילִים וְאֶת הַקּוֹלוֹת;

וְכָל תְּפִלָּה פְגוּמָה וּמְלֻכְלֶכֶת

רוֹחֲצָה יַד הַכְּרוּבִים וּמְשַׁכְשֶׁכֶת,

עַד שֶׁנָּגְהָהּ חוֹזֵר לָהּ – וְזָרְחָה…

וְאָז – מַגִּישִׁים אוֹתָה לְרִבּוֹן הָעוֹלָמִים,

וְהוּא – אִם גַּם מַכִּיר הוּא עָלֶיהָ כְּתָמִים,

אִם גַּם צְלִילֵי קוֹלָהּ מְעַט צוֹרְמִים

אֶת אָזְנָיו – אַךְ מְקַבְּלָה הוּא בְגִילָה,

וּבוֹלֵעַ כְּבִכּוּרָה אֶת הַתְּפִלָּה…

וּרְאֵה נָא בְּנִי, נָתַתִּי לְפָנֶיךָ כַמָּה דְרָכִים –

כֻּלָּם עוֹלִים וְנִמְשָֹכִים,

יָשָׁר אֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא,

הֶחָבוּי שָׁם בִּשְׁחָקָיו –

בְּחַר לְךָ אֶחָד מִכָּל אֵלֶּה…

גַּם סִדּוּר לְךָ יִנָּתֵן, סִדּוּר-תְפִלּוֹת מּלֵא וְגָדוּשׁ,

וְגָדוֹל הוּא, וְאָרֹךְ הוּא,

סִדּוּר לְדוֹר דּוֹרִים,

סִדּוּר הַשֹּׁוֶה לְכָל נֶפֶש וּלְכָל לֵב!

כָּל הָרוֹצֶה יָבוֹא וְיִתְפַּלֵּל, יָדוּשׁ בוֹ גַם יָדוּשׁ,

עַד יִתְעַוֶּה פִיךָ מִנִּי כְאֵב,

שֶׁרַבִּים בּוֹ מִזְמוֹרִים,

כָּל מִזְמוֹר וְכָל מִזְמוֹר לְדַפָּיו וְלַחֲלָקָיו

וְאַתָּה אַל נָא תֵלֶא –

*

אָז בָּא הַקֵּץ לַחֲלוֹם הָאָרֶץ שֶׁחָלַמְתִּי,

קִבַּלְתִּי תוֹרַת רַבִּי הַחֲדָשָה

לְמוֹרָשָה –

עוֹדֶנִּי זוֹכֵר: תְּפִילָתִי הָרִאשׁוֹנָה

יָצְאָה מִשִּׂפְתוֹתַי לְקוּיָה וּמְשֻבָּשָׁה,

וּשְׁנָתִי נָדְדָה מֶנִּי; בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

קַמְתִּי

וָאֶקְרַב אֶל חֲלוֹנִי,

וָאֶשָּׂא עֵינַי אֶל הַשְׁחָקִים –

כּוֹכָבִים קְטַנִּים רָמְזוּ לִי בְעֵינֵי בְרָקִים:

תְּפִלָּתְךָ, יֶלֶד תָּמִים, כְּבָר נִתְקַבְּלָה בִשְׁמֵי מַעְלָה…

אָז בָּא הַקֵּץ לַחֲלוֹם הָאָרֶץ שֶׁחָלַמְתִּי,

וְלֹא קָסְמוּ לִי עוֹד פִּרְחֵי הָאֲדָמָה,

שֶׁצָּצוּ וְרֻדִּים וְלַבְנוּנִים בֵּין עֲשָׂבִים,

חֲבוּיִים בְּצֵל שִׂיחִים, רַכִּים וְנָאוִים;

וּכְשֶׁנִרְמַס תַּחַת רַגְלַי אֶחָד מִן הַפְּרָחִים,

בִּצְדִיָּה וּבְלִי צְדִיָה, בְּלֶכְתִּי עַל אֵם דְּרָכִים –

לֹא דָוָה לִבִּי בִי, לֹא בָכְתָה בִי הַנְּשָׁמָה.

לֹא לִבְּבַנִי עוֹד נִיר נָאֶה וְאִילָן רַב-עֲנָפִים,

וּזְמִירָיו לֹא צָדוּניִ וִירַקְרַק חֵן שֶׁל טְרָפִים;

וְלֹא פָּתַחְתִּי עוֹד חַלוֹנִי לְכָל יוֹנָה יָפָה,

שֶׁהִתְלַבְּטָה עַל אֶשְׁנַבִּי בְּחַרְטֻמָּה וּבִכְנָפָהּ:

וּכְרוּבִים עוֹד לֹא רִחֲפוּ סְבִיבִי, נָדַמּוּ, נָשַׁמּוּ,

תַּמּוּ כָל הַכְּרוּבִים, מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ תַּמּוּ…

וַאדֹנָי לֹא נִרְאָה לִי עוֹד בֵּין הַקָּמָה –

פָּסַק חֲלוֹם הָאָרֶץ, אָבְלָה, נָבְלָה הָאֲדָמָה!…

*

וְהִנְנִי חוֹלֵם חֲלוֹם הַשְׁחָקִים, חֲלוֹם מְרוֹמִים –

כָּל הַחֲלוֹמוֹת יָפִים, אִם גַּם אֵינָם דּוֹמִים…

אַל תִּרְאוּנִי, שֶׁפָּרַשְׁתִּי לְקֶרֶן זָוִית –

אֵין צֹרֶךְ לִי בְמֶרְחָב:

תְּנוּ חָבִית לִי וְאֶחֱלֹם בְּתוֹךְ חָבִית!

רַק יִהְיֶה נָא סִדּוּרִי

אִתִּי בְחָבִיתִי, אִתִּי בְתוֹךְ חוּרִי…

*

שׁוּר, אָחִי, שׁוּר:

הִנֵּה הוּא הַכּוֹכָב, שְׁבִיב דִּי-נוּר,

הַנּוֹפֵל מִשְׁמֵי מָעְלָה

אֶל חֵיק הַלָּיְלָה…

• אָדָם, מַה מִּלַּיְלָה? אָדָם מַה-מִּלֵיל?

• כּוֹכָב, מַה מִּשְּׁחָקִים, מַה-מִּשְּׁלוֹם אֵל?

• אַל תַּזְכֶּר-לִי אֶת שָׁמַי, מְתוּקִים פֹּה הָרְגָבִים…

לֹא אָשׁוּב עוֹד אֶל אַחַי, לֹא אָשׁוּב אֶל הַכּוֹכָבִים,

גַּם אַתָּה אֶת סִדּוּרְךָ עַל פִּי צְלוֹחִית צוֹר,

שָׂא עֵינֶיךָ לֵאלֹהִים וְכֹה לוֹ, כֹּה אֱמֹר:

הִשָׁאֵר, בְּרָב טוּבְךָ, בְּשָׁמֶיךָ גַּם לְהַבָּא,

אֲנַחְנוּ נאֹבַד גַּם בִּלְעָדֶיךָ, פֹה עַל אֶרֶץ רַבָּה;

לֹא נִהְיֶה כְּאֶרְאֶלִּים הָעֲיֵפִים וְהַנִּלְאִים

מִשַּׁבֵּחַ אֶת הַבּוֹרֵא, מֵאֱמֹר לוֹ תְהִלִּים:

בִּזָוִיּוֹת שִׂפְתוֹתֵיהֶם כְּבָר הַקֶּצֶף נִרְאָה –

וַעֲדַיִן הֵמָּה עוֹמְדִים עָלָיו וְאוֹמְרִים שִׁירָה:

כְּבָר לִבָּם כָּלָה בָם, וּפְנֵיהֶם – פְּנֵי אֲבֵלִים,

וְקוֹלוֹת תְּפִלוֹתֵיהֵם אֵינָם חֲדֵלִים!

---

שִׁיר עָם

מאת

יצחק קצנלסון

בַּיִת מָט, עֲלִיָּה רַק

וַאֲרֻבָּה עַל הַגַּג;

הָאֲרֻבָּה עוֹמְדָה דֹם –

עָשָׁן עוֹלֶה בָהּ יוֹם־יוֹם,

אוֹי, אוֹי, גַּם אֲבוֹי,

זֶה הָרוּחַ יֵהוֹם כֹּה…

בַּעֲלִיָּה, תַּחַת גַּג

שׁוֹכֵב תִּינוֹק עֲלֵי שַׂק,

שַׂק בְּלִי תֶּבֶן וּבְלִי קַשׁ –

לָמָּה תִבְכֶּה, יֶלֶד רָשׁ?

עַל הַגַּג, שָׁם שֶׂכְוִי יֵשׁ,

וְכַרְבָּלְתּוֹ דָּם וָאֵשׁ;

לֶחֶם יִשְׁאַל, יִשְׁאַל פַּת,

פַּת הַלֶּחֶם מֵאַיִן יַאת?

עוֹרֵב שָׁחוֹר מִנִי שְׁחוֹר,

עוּף מִזֶּה, הוֹי, עוּף עֲבֹר!

עוּף, אַל תַּשְׁמַע נוֹרָא קוֹל,

בַּעֲלִיָּה נָדַם כֹּל.

עַל הַגַּג הֶחָתוּל נָם –

לָמָּה יָנוּם חָתוּל שָׁם?

לָמָּה יִשְׁכַּב עַל הַגַּג,

אִי הַתִּינוֹק עַל הַשַּׂק?

בַּיִת מָט, עֲלִיָּה רַק,

וַאֲרֻבָּה עַל הַגַּג,

תַּעֲמֹד שׁוֹמֵמָה לָהּ,

עָשָׁן עוֹד לֹא יַעֲלֶה בָהּ…

---

אֱלֵי קִיר

מאת

יצחק קצנלסון

לֹא אֲרֻכָּה עוֹד דַּרְכִּי. הִיא הָיְתָה, רַק הָיְתָה אֲרֻכָּה.

הִנֵּה הַקִּיר!

אַתְּ כַּבִּי נָא, כַּבִּי אֶת אֵשׁ הָאֲבוּקָה –

כַּבִּי הָאֵשׁ וְעוֹד אַאֲמִין: לַדֶּרֶךְ אֵין קֵצֶה,

וְאִם כִּי עָבַרְתִּי הַחֵצִי –

הִנֵּה הַקִּיר!

כַּבִּי הָאֵשׁ טֶרֶם עוֹד כָּשְׁלָה הַבֶּרֶךְ,

הַשְׁלִיכִי מִיָּד הָאֲבוּקָה, –

הָיְתָה אֲרֻכָּה הַדֶּרֶךְ –

הִיא הוֹלְכָה וְתַמָּה,

הָיְתָה רִבְבוֹת פַּרְסָה אֲרֻכָּה,

וְנוֹתְרָה רַק אַמָּה.

הִנֵּה הַקִּיר!

כַּבִּי הָאֵשׁ וּמַעֲטֵה לַיְלָה לִי צַוִּי,

הַשְׁקִינִי מִיֵּינֵךְ, עוֹרְרִינִי לְשִׁיר –

שְׁכוּר־יַיִן וְשָׁר – אָנֹכִי אֶת רַגְלַי אֲשַׁוֶּה,

וַאֲנַפֵּץ אֶת רֹאשִׁי לַקִּיר.

---

יְרִיבִים

מאת

יצחק קצנלסון

ויהי־נא פּי־שנים בּרוּחך אלי!

(מלכים ב' ב')

ואלישע שב הגלגלה, והרעב בארץ, ובני הנביאים יושבים לפניו…

(מלכים ב' ד')

א.

הָבוּ לִי אֵשׁ, בְּנֵי־הַנְבִיאִים!

– יֵשׁ־לְךָ, יֵשׁ! –

הָבוּ לִי אֵשׁ כָּל הָרְקִיעִים,

הָבוּ לִי אֵשׁ!

כָּל נִיצוֹץ, כָּל זִיק לִי הָבִיאוּ!

יֵשׁ לְךָ דָּי! –

כָּל נִיצוֹץ, כָּל זִיק, לִי רַק לִי הוּא,

הָבִיאוּ אֵלָי!

– נְגֹהוֹת הַשַּׁחַר אַיָּמוֹ?

וּמְאוֹרוֹת הַיּוֹם? –

לְבָבִי הוּא שְׁמָרָם וַיְצוּדֵם,

וּלְבָבִי – כַּתְּהוֹם…

הָבוּ לִי אִשִּׁים וְלֶהָבוֹת!

– הָהּ, יוֹמְךָ כְּבָר תָּם… –

אֶת מוֹקְדֵי הַמַּעֲרָב לִי הָבוּ,

וְדִמְדּוּמֵי הַיָּם…

ב.

אֲמַרְתֶּם: יוֹמִי תָּם כְּבָר,

פָּנָה יוֹם אֱלִישָׁע!

הַעַל אֵלֶּה אֶחֱשֶׁה,

אֵאָלֵם וְאַחֲרִישָׁה?

מִי בַז לְאַחֲרִית יוֹמוֹ,

וְאָמַר: רַב לִי! רַב לִי!

גַּם שֵׂיבָה בְלַהֲבוֹת עַרְבּוֹ

אֻכָּל וְקוֹרֵא: הַב לִי!

זֶה יוֹמִי נָח, אַךְ לִבִּי –

לֹא הוּנַח לוֹ וְלֹא הוּקַל:

הַסְּנֶה עוֹדֶנּוּ בוֹעֵר,

הַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל!

– הַסְּנֶה אַף אָמְנָם לוֹהֵט…

וְצִלּוֹ אֵי, בּוֹ נֶחֱסֶה? –

אֶת צִלּוֹ אַתֶּם חוֹמְדִים?

וְהוּא גֶחָלִים יֶחֱתֶה!

– מַה יַּעַשׂ רַךְ הַלֵּבָב,

הַיָּרֵא אֶת הַבְּעֵרָה? –

יֵלֶךְ־לוֹ וְיִכְרַע

תַּחַת הָאֲשֵׁרָה!

בַּדָּהּ רַךְ וְעָנֹג,

וְכַפָּהּ מַטָּה שְׁלוּחָה,

כִּי יָבוֹא שָׁם הַהֵלֶךְ –

תַּחְתֶּיהָ יִמְצָא מְנוּחָה,

וְאֶת אֲחוֹתָהּ אִתָּהּ!

– מִי הִיא זֹאת אֲחוֹתָהּ? –

הֵן הִיא הַשְּׁנָת הַבָּלָה,

הַאִם לֹא תֵּדְעוּ אוֹתָהּ?

הַשְּׁנָת! שָׁם גַּם אָחִיהָ,

וְאִתּוֹ הִיא שׁוֹכָבֶת!

– וּמִי הוּא זֶה אָחִיהָ? –

הֲתֵדְעוּ אֶת הַמָּוֶת?

כִּי יָבוֹא שָׁם הַהֵלֶךְ,

וְכָרַע בֵּין הַשְׁלשָׁה,

וְנָפַל… וְהָאֲשֵׁרָה…

אַט תָּנַע עָלָיו רֹאשָׁהּ…

קְרָא אֵם לָהּ כָּל הַיָּרֵא

וְנָס מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה!

– לֹא, לֹא… נָפְשֵׁנוּ יוֹקְדָה,

וְאֶל הַסְּנֶה שׁוֹקֵקָה… –

ג.

אֲנִי הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר!

בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר אֶעֱלֶה –

אֵין שְׁנָת שָׁם וּמַרְגֹּעַ,

וְלֹא יִהְיוּ שָׁם סֶלָּה.

אִם מַבַּט עֵינִי יִצְלֹל

בְּמֵי־מְנוּחוֹת שׁוֹקְטִים –

וְהִכּוּ גַלֵּי קֶצֶף,

הוֹלְלִים וְרוֹקְדִים.

לְצֵל מִקִּיר כִּי אֶרְמֹז –

וְהוֹשִׁיט לִי אֶת כַּפָּיו;

בְּיָשֵׁן אֶתֵּן עֵינַי –

וְנִקְרְעוּ עַפְעַפָּיו.

אֲנִי הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר –

כָּל מַגַּע רַגְלַי שׂוֹרֵף,

כִּי אֶעֱמֹד עַל הַכַּרְמֶל

וְהָיָה לְהַר חֹרֵב…

יוֹם פְּלָאַי תַּם – וּבָאתֶם

לִדְרֹשׁ לוֹ לְצִלִּי –?

וַאֲנִי בּוֹעֵר גַּם בַּנֶּשֶׁף,

בַּלֵּיל עוֹד יִגְדַּל פִּלְאִי.

תַּם יוֹמִי! וְלוּ גַם יִתֹּם –

גַּם בְּקִבְרִי לֹא אֵרָגַע,

אִם מֵת בּוֹ יָשְׁלַךְ וְיָקוּם,

כִּי בְעַצְמוֹתַי נָגַע…

אֲנִי הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר,

וְכֻלִּי – לוֹחֵשׁ, לוֹחֵשׁ,

כָּל קֶרַח תַּחְתַּי נָמֵס,

כָּל מֵת בְּחֵיקִי רוֹחֵשׁ.

---

שִׁיר הַמָּחוֹל לְבַת חֲסִידִים

מאת

יצחק קצנלסון

עֲמֹד, כֹּה מֵרָחוֹק עֲמֹד, אַל תִּקְרָבָה,

אַל בִּי תִגַּע,

בַּת־חֲסִידִים אָנֹכִי, לֶהָבָה!

מֵרָחוֹק לְךָ תִּגַּהּ,

וּמִקָּרוֹב – צוֹרֶבֶת…

אֲנִי בַת־חֲסִידִים –

לַהָבֶת!

אֵשׁ עֲצוּרָה וּצְרוּרָה בְגִידִים,

וּקְרוּמָה קְרוּם עוֹר –

גַּע בִּי בְיָד וְתִכָּוֶה!

דּוֹר קַמְנוּ בְפוֹלִין, אוֹי דוֹר;

עָלִינוּ כְאוֹר שָׁם, כָּאוֹר!

אֲבִי־אָבִי וּזְקֵנוֹ הֵם יָצְקוּ

מַיִם עַל יְדֵי הַקּוֹצְקִי;

אָבִי הוּא שׁוֹאֵג כְּאַרְיֵה

עַל פִּתְחֵי

דְגוּרָא קַלְוַרְיֵה,

וְדוֹד לִי בִפְשִׁיסְחָא,

וּתְקוּעָה בְווֹרְקִי לִי יָתֵד –

אֲנִי, בַּת אִישׁ חָסִיד!

אָבִי כִּי יִקַּח הַחֲגוֹרָה,

הַגַּארְטל בְּלַעַ"ז, וִיחַתְּלוֹ

עַל בִּגְדוֹ הָאָרֹךְ שֶׁל אַטְלַס,

וְעָמַד בִּתְפִלָּה לְבוֹרְאוֹ –

כִּי יַפְשִׁיל אֶת שׁוּלֵי הַבֶּגֶד,

וְיִתְחָבֵם בָּהּ, בַּחֲגוֹרָה –

עֲמֹד אָז מִנֶּגֶד!

הִנֵּה הוּא נִכְנָע, לִכְאוֹרָה,

יִזְחַל עַל עָפָר, יִתְרַפֵּס,

אַךְ פֶּתַע יִתְנַשֵּׂא, יְטַפֵּס,

יַעְפִּיל עֲלוֹת עֲלֵי קִיר,

יַחְבֹּט רֹאשׁוֹ בַקּוֹרָה –

עֲמֹד דֹּם,

וְאַל תִּקְרַב, אַל תִּקְרַב הֲלוֹם –

אֵשׁ אֲזַי יוֹצֵאת מַאַפָּיו,

מִפִּיו פּוֹרֵץ שִׁיר,

יָדָיו אָז יָרִים

לַמָּרוֹם,

וְיָצוּד אֶרְאֶלִּים בְּכַפָּיו.

אֶרְאֶלִּים? לֹא הֵם!

הַשֵּׁם… הַשֵּׁם…

כְּבַיָּכוֹל –

הוּא יוֹצֵא עִם אָבִי בְמָחוֹל…

הַס –

---

מְשׁוֹרֵר

מאת

יצחק קצנלסון

עַל יַד קֻפַּת הַבַּרְזֶל הַפְּתוּחָה עָמַד כִּילָי,

כְּכֹהֵן לִפְנֵי מִזְבְּחוֹ, וְטָמַן שָׁם תַּרְפַּ"ט אֲלָפָיו;

גַּל הַזָּהָב הִבְהִיק – הוּא רֹאשׁוֹ כָפָף,

אֶת עֵינָיו עָצַם־עָצַם – כְּמִפְּנֵי שֶׁמֶשׁ בְּהִלּוֹ.

הוּא הֵגִיף חִישׁ קֻפָּתוֹ. עָשְׁרוֹ כְּאִלּוּ הִבְהִילוֹ,

פַּחַד הַזָּהָב הָרַב וְהֶעָצוּם אוֹתוֹ אָפָף,

אַךְ סֻגַּר הָאָרוֹן – הִזְדַּקֵּף, הֵנִיד וְהֵרִים עַפְעָף,

הִתְעָרֵב בַּחוּץ עִם עֲנִיִּים, בָּא, נֶחְבָּא בְצִלָּם.

לֹא! זֶה לֹא הָיָה כִילַי, זֶה הָיָה מְשֻׁגָּע.

מַפְתֵּחַ קָטֹן וְדַק לוֹ נִשְׁאַר, מַפְתֵּחַ אֲרוֹנוֹ,

בַּעֲדַת הָעֲנִיִּים כִּי בָא הָאִישׁ, וְהִתְעוֹרֵר,

הוֹצִיאוֹ מִכִּיס הַבֶּגֶד, הִתְבּוֹנֵן בּוֹ בְתוּגָה,

וּזְרָקוֹ מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה בְקֶרֶב הָעָם וַהֲמוֹנוֹ –

לֹא! זֶה לֹא הָיָה מְשֻׁגָּע, זֶה הָיָה מְשׁוֹרֵר.

---

שַׁבָּת

מאת

יצחק קצנלסון

א.

לְכָה, דוֹדִי, לִקְרַאת כַּלָּה!

אַבָּא שָׁב מִבֵּית הַתְּפִלָּה,

וּכְבָר קִדֵּשׁ עַל הַיַּיִן,

בִּצַּע דּוּמָם עַל הַחַלָּה.

אָכַל דָּגִים, צְנוֹן לֹא חָסֵר,

בָּצָל כָּתוּת בְּתוֹךְ כָּבֵד,

דּוּד עִם טְשׁוֹלֵנְט וְעִם בָּשָׂר,

עִם בַּת הַשְּׁמָנִים – הַפַּשְׁטִידָה,

עַל צִמּוּקֶיהָ בְּתוֹךְ שׁוּמָן,

בְּלוּלִים עִם מִזְמוֹרֵי דָוִד…

רֵיחָם עוֹד לֹא פָג עֲדַיִן,

אָמְנָם, לֹא רַק רֵיחָם גְרִידָא…

אַבָּא בֵרַךְ כְּבָר הַמְּזֻמָּן,

וְגַם עָבַר עַל הַסֶּדְרָה,

וּכְבָר חָלַץ אֶת נְעָלָיו.

אַבָּא יָשֵׁן שְׁנָת עֲרֵבָה;

נַחֲרָה בָּאָה כְּבָר מֵחֶדְרוֹ,

שֵׁבֶט־מוּסָר עֲלֵי פָנָיו…

עָלֶה נָפַל מִתּוֹךְ עָלָיו,

נָפַל אַרְצָה עַל מְסָאנָיו…

וְכַלָּתְךָ נָאָה, זַכָּה –

עָטְתָה עֶדְיָהּ, הִתְקַשָּׁטָה…

הִיא לְאָן הוֹלֶכֶת עָתָּה?

אֵיפֹה תַמְתִּין לְךָ וּתְחַכֶּה

עִם כָּל הוֹדָהּ, כְּבוֹדָהּ, מְאֹדָהּ?

אֶל הַשְּׂדֵרוֹת לְכָה, דּוֹדִי.

ב.

לְכָה, דּוֹדִי, לִקְרַאת כַּלָּה!

לֹא בַשּׁוּק עַל יַד הַחֲנֻיּוֹת,

שָׁם לֹא תִמְצָא אֶת הַנַּעֲלָה;

לֹא בְחוּצוֹת הָעֲיָרָה –

שָׁם לֹא תִמְצָא אֶת הַיְקָרָה;

לֹא בְבֵית הַסָּב וְהֵסָבָה,

שָׁם לֹא תִמְצָא אֶת הַנָּאוָה…

רֵיק הַשּׁוּק וְאִם לֹא רֵיק הוּא,

לֹא נִגְרְעָה חֲנוּת בְּחֵיקוֹ.

הֵן עוֹמְדוֹת שָׁמָּה שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת

הַחֲנֻיּוֹת… כֻּלָן סְגוּרוֹת.

סְגוּרוֹת וּמְסֻגָּרוֹת כֻּלָּן –

אֵין אִישׁ נִכְנָס בְּתוֹךְ גְּבוּלָן.

כֶּלֶב עָזוּב וְשׁוֹטֶה מַשְׁמַע,

יוֹשֵׁב שָׁם בַּשֶּׁמֶשׁ מַשְׁמִים,

זְנָבוֹ לוּלֵא לוֹ מֵאָחוֹר

וְהִשְׁתַּעְשַׁע בּוֹ הַבָּחוּר.

פִּתְאֹם קָם וְסָר הַצִּדָּה,

גּוֹי בָּא שִׁכּוֹר וְהֶחֱרִידוֹ.

מַה שֶׁנִּבְצַר מִן הַכֶּלֶב

עָשָׂה גוֹי זֶה… הִדְלִיף דֶּלֶף

מְעֻפָּשׁ, בִּלְתִּי זַךְ, בְּגִשְׁתּוֹ

אֶל הַחֲנֻיּוֹת, כְּלוֹמַר… הִשְׁתִּין.

לֹא טִמֵּא בְּמֵימָיו, חֲדַל הָאִישִׁים,

אֶת הַשּׁוּק שֶׁבָּטְלוּ בְשִׁשִּׁים…

שׁוּב הִשְׂתָּרְרָה שָׁם דְּמָמָה –

שְׁכִינַת שַׁבָּת שׁוֹרָה שָׁמָּה…

ג.

בֵּית הַסָּבָה מָלֵא שְׁכֵנוֹת,

אֵל מְמַלְמְלוֹת, אֵל יְשֵׁנוֹת,

בָּאוּ שָׁמָּה לְשׂוֹחֵחַ,

לְשׂוֹחֵחַ, לְהֵאָנֵחַ

עַל אֲשֶׁר יֵשׁ וַאֲשֶׁר אָיִן,

לִפְשׂק שָׂפָה וְלַעֲצֹם עָיִן.

וְהַסָּב, הוּא קָם מִשְּׁנָתוֹ,

יוֹשֵׁב הוּא עַל פְּנֵי גְמָרָתוֹ…

גְּדוֹלָה, עָבָה הַגִּמָּרָא?

קָשׁוֹת, קָשׁוֹת הַהֲלָכוֹת!

עַל הַדַּפִּים כִּתְמֵי כָתֶם,

רֵיחוֹת טַבַּק, זֵעַת מְצָחוֹת…

וְהַסָּב הוּא יוֹשֵׁב בּוֹדֵד,

מְקַמֵּט מִצְחוֹ וּמִתְנוֹדֵד.

יַרְמוּלְקָתוֹ מְגֹאָלָה,

אַךְ קַו אוֹר עָלֶיהָ עָלָה

וּמֵפֵז אֶת הַיָּשָׁן־נוֹשָׁן –

אֵין זֹאת יַרְמוּלְקָה רַק שׁוֹשָׁן!

יִמְזֹג תֵּה מִקַּנְקַן חֶרֶס,

תֵּה מִכֶּרֶס אֱלֵי כֶרֶס.

ד.

לְכָה, דוֹדִי, לִקְרַאת כַּלָּה!

עַל הַכְּבִישׁ, שָׁם בֵּין הַשְּׂדֵרוֹת

הִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת אַלָּה.

עַל הַכְּבִישׁ, שָׁם בֵּין הַשְּׂדֵרוֹת –

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שָׁם מְטַיְּלוֹת,

בָּנוֹת צְנוּעוֹת, בָּנוֹת כְּשֵׁרוֹת,

כְּמוֹ רְחֵלוֹת וּכְמוֹ אַיְלוֹת

שָׂדֶה, כְּמוֹ שׁוֹשַׁנִּים וְרֻדּוֹת –

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַחֲמוּדוֹת!

רוּחַ תִּשֹּׁב, שֶׁמֶשׁ יָהֵל –

כַּמָּה יָפוֹת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל!

בְּבִגְדֵי שַׁבָּת, בְּשִׂמְלָה צְחוֹרָה,

בְּחֵן תִּתְנוֹסֵס כָּל שְׁחַרְחוֹרָה

וְכָל נָאוָה כַּשּׁוּלַמִּית;

קְוֻצַּת רֹאשָׁה בְּמִקְצָת פְּרוּעָה,

בַּת יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרָה, צְנוּעָה,

לֹא תַעַשׂ שְׂעָרָהּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת!

אֶת הַלּוּלָאָה וְהַמִּטְפַּחַת

עַל צַוָּארָהּ קָשְׁרָה בְנַחַת –

לֹא תִשָּׂא מַשָּׂא בְיוֹם הַשַּׁבָּת!

רַק בְּעֵינָהּ וּבְתוֹךְ לִבָּהּ

נוֹשֵׂאת יָם הִיא, יָם שֶׁל חִבָּה,

הַר שֶׁל אַהֲבָה, הַר שְׂרֵפָה,

מַשָּׂא, מַשָּׂא לַעֲיֵפָה…

רָבְצָה תַחַת עֹל מַשָּׂאָהּ,

בַּת יִשְׂרָאֵל תַּמָּה, נָאָה;

רָבְצָה, יָשְׁבָה תַחַת אַלָּה –

לְכָה, דּוֹדִי, לִקְרַאת כַּלָּה!

---

קֻשִּׁיּוֹת

מאת

יצחק קצנלסון

אַל תִּשְׁאַל עוֹד אוֹתִי: מַדּוּעַ נֶעֱצַבְתִּי?

מַדּוּעַ עַל סְבִיבַי כֹּה אַבִּיט בְּלֵאוּת;

מַדּוּעַ מֶבָּטִי כֹה קוֹדֵר; לֹא אָשִׁית

אֶת לִבִּי לְאַהֲבָה וּלְרֵעוּת?

אַל תִּשְׁאַל: מַדּוּעַ לֹא תֵּדַע צְחוֹק שְׂפָתִי;

בְּמִצְחִי הַצָּעִיר כֹּה רַבִּים הַקְּמָטִים;

מַדּוּעַ אֵין דָּם עוֹד בְּפָנַי הַחִוְּרִים? –

אַל תִּשְׁאַל לְאֵלֶּה הַפְּרָטִים!

שְׁאַל אוֹתִי: אֵיךְ אֲנִי חָל עוֹד וּמַרְגִישׁ?

זִיק חַיִּים בְּעֵינַי אֵיכָכָה מִתְנוֹצֵץ;

מְקוֹר דִּמְעָה מַדּוּעַ לֹא נִסְכַּר עֲדֶנָּה;

מַדּוּעַ הַלֵּב לֹא יִתְפּוֹצֵץ?

---

מִשִּׁירֵי הָאַהֲבָה לְרִצְפָּה בַת אַיָּה

מאת

יצחק קצנלסון

מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח הגלעדי,

(שופטים י"א, מ')

עָזַבְתִּי עִם בְּנוֹת עַמִּי

הַגַּיְא וְאֹהֶל סְתָרִים –

עוֹנַת בַּת יִפְתָּח בָּאָה,

הַיָּמִים הָאַרְבָּעָה,

וָאַעַל עַל הֶהָרִים.

עָלִיתִי עַל הֶהָרִים

לְתַנּוֹת לַאֲחוֹתִי…

וְרוּחַ רֵיק וְחָנֵף,

בֶּן־הָרִים קַל, דַּל כָּנָף,

עַל דַּרְכִּי מָצָא אוֹתִי.

רֵעוֹתַי עֲזָבוּנִי

לְנַפְשִׁי פֹה בַמּוֹרָד,

לְרַגְלֵי צִיץ צָנוּעַ,

עַל יַד הַמַּבּוּעַ,

וְהִנֵּה רוּחַ יוֹרֵד –

הוּא מְצָאַנִי כְפוּפָה

עַל סֶגֶל רַךְ, תְּכוּל־עַיִן,

אָז יִשֹׁב בָּהּ בַּשִּׂמְלָה –

וַחֲלַל סְתָרַי נִמְלָא

רוּחַ – וְהוּא כְאַיִן…

הוּא מְצָאַנִי, אוֹי לִי,

כְּפוּפָה עַל הַפֶּרַח…

קַמְתִּי מְבֻיָּשָׁה –

סְבָבַנִי אָז הָרָשָׁע,

וְיָרַט לִי הַדֶּרֶךְ.

בְּרִבֲבוֹת פֶּה בִי יִדְבַּק,

וּבִמְבוֹא אָזְנִי יִלְאָט…

סוּר! הוֹי שׁוּר, שָׁם לַהֲקוֹת

רְעוֹתַי לִי מְחַכּוֹת,

בְּמוֹרַד הַר הַגִּלְעָד!

“שָׁגִית!” יִצְחַק הָרוּחַ,

"כַּמִּקְרֶה אֲשֶׁר קָרֵךְ

קָרָה גַם אוֹתָנָה –

הוֹי, מִי מִסְפָּר מָנָה

לָרוּחוֹת עֲלֵי דָרֶךְ?…"

"צְחַק, צְחַק! לָרוּחַ אֶקְרָא –

וַאֲנִי לֹא כֵן עִמָּדִי,

נַפְשִׁי בִי עוֹד בּוֹכָה,

בַּת יִפְתָּח, הִיא כָמוֹךָ,

עוֹמְדָה פֹה עַל יָדִי…

כָּמוֹךָ אַתָּה פֹה הִיא,

בֶּהָרִים, וְכֹל תִּצְפֶּה…

אַל תִּבְכִּי לִי, שָׁאָלָה,

אַל תִּבְכִּי לְגוֹרָלִי,

בְּכִי לְגוֹרָלֵךְ, רִצְפָּה…

אָז אֶשַׁח עַל הַפֶּרַח,

וְאַזִּיל בַּגָּבִיעַ

דִּמְעָתִי הַמִּסְכֵּנָה

לְגוֹרַל שְׁנֵינוּ, שְׁנֵינוּ –

וַתָּבוֹא וַתַּפְרִיעַ…"

אָז יִרְהַב: "מְחִי דִמְעָה!

וָלֹא – בִנְשִׁיקָה פְלִיאָה

אֶמְחֶנָּה בְרִיס עֵינָהּ…

עוֹד מְעַט וְאֵינָהּ,

גַּם הִיא וְגַם הַשְּׁנִיָּה…"

שׁוּב יִרְהַב, יַרְחִיב שִׂמְלָה,

וְאֶל תַּחְתֶּיהָ נֶעְלָם,

כֹּה דָבֵק בִּי, אַךְ דָבָק,

וָאַךְ בּוֹ – הוּא כְאָבָק

לָאָרֶץ נָח וְנֶאְלָם.

אָז יָקוּם חִישׁ, בַּחֲלָקוֹת

יָשֶׁת־לִי: "אַתְּ יָפָה,

גַּם יָפָה וְגַם פְּתַיָּה,

פְּתַיָּה אַתְּ, בַּת אַיָּה?"

וְעַל לִבִּי נָח וְקָפָא…

"אָמַרְתָּ לִי: אַתְּ פְּתַיָּה,

וְעַל לִבִּי לָמָּה תִבְטָח?"

אָז קָם מֵעַל לְבָבִי –

וְקָרָא: "לָמָּה, נָאוָה,

כֹּה תִּבְכִּי לְבַת יִפְתָּח?"

"אֵיךְ לֹא אֵבְךְּ לָהּ, פּוֹחֵז,

לָהּ לִבִּי לֹא יְשַׁוָּע?

הִיא אוֹבְדָה פֹה בֶהָרִים,

נְמַקָּה בַמִּסְתָּרִים

וְלֹא תֵדַע אַהֲבָה…"

אָז סָח לִי, סָח הַפּוֹחֵז –

וּבְרֶטֶט הֶאֱזַנְתִּי:

"הִיא יוֹדְעָה אַהֲבָה, יוֹדְעָה,

אֲנִי, אֲנִי הוּא דוֹדָהּ,

בֵּין שָׁדֶיהָ לַנְתִּי!…

כֵּן, גִּבּוֹר חַיִל יִפְתָּח,

אַךְ תַּם הוּא, הוּא בָטוּחַ:

הֶהָרִים הֵם כַּמָּוֶת

לְבִתּוֹ הָאוֹהֶבֶת –

הוּא שָׁכַח אֶת הָרוּחַ…

אֲנִי, בְּרִדְתָּהּ הֵנָּה

עַל הֶהָרִים, אֵצֵא

לִקְרָאתָהּ, בִּלְתִּי נִרְאֶה

אֲיַשְׁנָהּ וַאֲעִירָהּ

בִּנְשִׁיקוֹת לְאֵין קֵצֶה.

אֲנִי בְמָחוֹל יוֹצֵא,

וּבְשִׁירִים שָׁר לִכְבוֹדָהּ,

זֹאת יָדִי נוֹגְעָה קָרָה

רֹךְ בְּשָׂרָהּ וּמְשִׁי שְׂעָרָהּ,

אֲנִי, אֲנִי הוּא דוֹדָהּ…"

“דוֹדָהּ אַתָּה!” אֶקְרָא,

בְּקִנְאָה אָקוּם עָלָיו,

וְאַכֶּה אֶת הֶחָנֵף

בְּדַל כְּנָפָיו וְעַל פָּנָיו, –

הוּא טָס וְנָס וְחָלָף.

אַךְ חָלַף – וְנִשְׁאַרְתִּי

מְאֹד, מְאֹד עֲגוּמָה.

רֵעוֹתָי! חִישׁ דָּלַקְתִּי

אַחֲרֵיהֶן וְהִדְבַּקְתִּין,

וְלֹא אַגִּיד לָהֶן מְאוּמָה…

---

לְנַעַר

מאת

יצחק קצנלסון

נַעֲמָן! וְאִם רַךְ אַתָּה – הֱיֵה לִי חָבֵר,

הָיָה גִיל גַּם לִי כְגִילְךָ, נַעֲמָן,

נְעוּרִים הָיוּ לִי וְאִם חַג נְעוּרַי עָבָר –

אַךְ שְׁנוֹת הַטַּל יָדַעְתִּי וְטוּב טַעְמָן.

הוֹשַׁטְתִּי לְךָ יָד – הֱיֵה נָא לִי לְרֵעַ,

כָּמוֹךָ גַּם אֲנִי שָׁתִיתִי כוֹס עֲנֻגָּה

שֶׁל תּוֹר עֲלוּמִים רַךְ, וַאֲנִי יוֹדֵעַ

אֶת כָּל הָעֹנֶג אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הַתּוּגָה.

לֹא אֵדַע מַה־בּוֹ גָדַל? אִם הַשִּׂמְחָה

גָּבְרָה בוֹ וְעָלְתָה עַל הַצָּעַר…

הוֹי, בְרוּךְ הַגִּיל וְהָעֶצֶב עִמְּךָ, אֲנִי עִמְּךָ,

כָּמוֹךָ גַּם אֲנִי הָיִיתִי נָעַר.

---

מָחוֹל חָדָשׁ

מאת

יצחק קצנלסון

הָיִינוּ צְעִירִים

אֲנִי וְאַתְּ;

וְאַךְ הִתְוַדַּעְנוּ,

כִּמְעַט קָט –

וְאָהָבְנוּ.

וּמְלֹא הָעוֹלָם,

וּתְשֻׁאוֹת עִיר,

בָּתֵּי־מָחוֹל

וְהֵיכְלֵי־שִׁיר

עָזָבְנוּ.

בִּקְצֵה הַקִּרְיָה,

בְּחֶדֶר קָט,

וְחַלּוֹן־צֹהַר,

וַאֲנִי וְאַתְּ,

נַחַלְמָה –

חֲבוּיִים נַחֲלֹם

שְׁנוֹת חֲצִי־דוֹר,

וַאֲנִי עוֹד בָּקְרֵךְ,

וְאַתְּ עוֹטָה אוֹר

כַּשַּׂלְמָה.

הַבֹּקֶר הָלָךְ,

הַשֶּׁמֶשׁ בָּא,

וְטֶרֶם נֵדַע

עוֹד עַד־מָה –

יָשַׁנּוּ.

הָעֶרֶב נִבַּט

הַלַּיְלָה רַד –

וְטֶרֶם נֵדַע

אֲנִי וְאַתְּ,

שֶׁכְּבָר זָקַנּוּ.

חֲלוֹם חָלַמְנוּ,

הֲכִי־טוֹב;

נַחַלְמֶנּוּ

עַד הַסּוֹף –

וְאִם יוֹנֶה.

אַךְ תְּמוֹל עָבַרְנוּ

בְּחוּצוֹת עִיר,

עַל־יַד בֵּית־מָחוֹל

וְהֵיכַל־שִׁיר –

וֶהֱקִיצוֹנוּ;

---

בְּמָחוֹל חָדָשׁ

מאת

יצחק קצנלסון

יָצְאוּ בוֹ,

גַּם מַנְגִּינָה

הָיְתָה לוֹ

חֲדָשָׁה.

זֶה חָדָשׁ! נִקְרָא

בְּתִמְהוֹן־לֵב,

וְאִם אִלֵּם הָיָה

שָׁם הַכְּאֵב –

אַךְ קָשֶׁה…

---

עֵזֶר

מאת

יצחק קצנלסון

לוּלֵא אַתְּ, עָלִית כִּצְפִירַת בֹּקֶר בְּמִזְרַח שָׁמָי,

וְלוּ כַשַּׁחַר לֹא בָקַעַתְּ וְדָרַכְתְּ עַל בָּמֳתֵי עָבָי –

לֹא עָלָה וְזָרַח אַחֲרַיִךְ שִׁמְשִׁי זֶה כָל יָמָי,

וְהָיָה יוֹקֵד לְבַטָּלָה בִי בִתְהוֹם לְבָבִי.

לוּלֵא אַתְּ, נִקְרֵית כְּעֶדְנָה לִי בְמִדְבָּר חַיָּי,

וְלוּ בְחֹם עֵינַיִךְ לֹא תָבֹאִי וְתַעַמְדִי לְפָנָי –

וְלֹא נֵעוֹרוּ בִי לְעוֹלָם כָּל שְׂפוּנֵי־טְמוּנֵי מַאֲוַיָּי,

וּמִלִּבִּי־צוּר – לֹא הָיוּ בוֹקְעִים אֵלֶּה מַעְיָנָי.

נִרְדָּף עַל צַוָּאר וּלְפָנַי הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת –

עֶזְרִי מֵאַיִן? כֹּה אֶעֱמֹד, אֶתְהֶה עֲלֵי אֵם דֶּרֶךְ;

לוּלֵא אַתְּ שֶׁבָּאת וַהֲרִימוֹת עָלֶה מִשַּׁלֶּכֶת –

לוּלֵא אַתְּ – וְלֹא הוֹסַפְתִּי קוּם עוֹד אַחֲרֵי כָשְׁלִי בֶרֶךְ…

נִדּוֹן לְמִיתָה, לִקְרַאת הַמָּוֶת אֶתְנַהֵל שַׁח וַעֲרִירִי,

אַךְ עִמָּדֵךְ – מִתּוֹךְ צְחוֹק עָשִׂיתִי דַרְכִּי עִמָּדֵךְ;

מִתּוֹךְ צְחוֹק לִקְרַאת הַמָּוֶת אֵלֵךְ וְלֹא אִירָא,

לֹא נוֹרָא הַדֶּרֶךְ לַמָּוֶת בְּלֶכְתִּי עַל יָדֵךְ.

לֹא רְאִיתִיו מֵעוֹלָם וִירֵאתִיו, אַךְ בְּקִרְבָתֵךְ

הִבְלַגְתִּי עַל פַּחְדִי וָאֹמַר: יְהִי מָה, אֶרְאֶנּוּ!

נָהוּג בְּיָדֵךְ קָרַבְתִּי לַפַּרְגֹּד וָאָרִים הַמָּסָךְ,

וָאָצִיץ מֵעֵבֶר לַחַיִּים, וְהִנֵּה – הַמָּוֶת אֵינֶנּוּ.

---

מִשִּׁירֵי אוֹבֵד

מאת

יצחק קצנלסון

הוּא נִגְלָה לִי בְלַיְלָה קוֹדֵר אֶחָד,

הַלַּיְלָה הָיָה קוֹדֵר אָז מְאֹד;

שְׂחוֹק בִּעוּתִים עָלָה בַעֲלָטָה,

עָלֹה בַעֲלָטָה וַאֲבֹד…

הַשְּׁבִיל, עוֹד לֹא עָבַרְתִּי בוֹ, הִתְעַקֵּם!

מָה הִתְעַקֵּל שְׁבִילִי זֶה הַצָּר…

רוּחַ מֻרְדָּף נִדְחַק בֵּין הַמְּצָרִים;

עֲלֵי רֹאשִׁי נִתְּכוּ תְלוּנָה וּבְכִי מָר.

הוּא נִגְלָה לִי לְפֶתַע פִּתְאֹם, –

אִלֵּם נִצָּב נֶגְדִּי, וְכִנְצִיב

מָוֶת, נְצִיב מָוֶת שָׁחוֹר,

רַק הִתּוּל חַי הִזְדַּעְזַע עֲלֵי פִיו.

אָחִי… לָחַשׁ לִי, אַל תֵּלֵךְ הָלְאָה,

אֵין כְּדַאי… וְהַקּוֹל כְּמוֹ בָא מִפִּי;

הוּא עָמַד נִכְחִי וְסָךְ הַדֶּרֶךְ בַּעֲדִי,

הִתְבּוֹנַנְתִּי אֵלָיו וְהִנֵּה זֶה אֲנִי –

בְּאִישׁוֹנֵי עֵינָיו נָחוּ גַעֲגוּעִים מֵתִים;

נִשְׁקַף צַעַר גָּדוֹל – מֵת;

וְאֵשׁ עוֹד דָּלְקָה שָׁם, אֵשׁ שֶׁאֵינָהּ מְצַפָּה

לְמַלְאָךְ גּוֹאֵל וְלִמְבַשֵּׂר נֵס…

---

לְוָיָה

מאת

יצחק קצנלסון

הָיָה יוֹם סַגְרִיר, יוֹם סַגְרִיר, יוֹם סַגְרִיר,

עֲגָלָה וּמִטָּה וְסוּסִים מְפַגְּרִים.

הַבַּעַל הוּא הָלַךְ רִאשׁוֹנָה וְאִתּוֹ

הַיְלָדִים, בַּשּׁוּרָה שֶׁאַחֲרֵי הַמִּטָּה.

נִגְרַר אַחֲרֵיהֶם קְהַל קְרוֹבִים מְשַׁוְּעִים,

וְאָנֹכִי הָאַחֲרוֹן, הַזָּר בֵּין הַמְלַוִּים.

הָלַכְתִּי מֵרָחוֹק וְכָכָה חָשַׁבְתִּי:

לוּ פָתַח אֲרוֹנָהּ לִי מִי – וְשָׁכַבְתִּי,

כִּי מְאֹד אֲהַבְתִּיהָ. אַךְ לֹא אֶחָד יָדַע –

הָלַכְתִּי מֵרָחוֹק, כָּךְ… הוֹלֵךְ לוֹ אָדָם!

הָלַכְתִּי מֵרָחוֹק וּבְעָמְדָם – אָנֹכִי

עָמַדְתִּי אַף אָנִי, וָאֶשְׁמַע קוֹל בּוֹכִים,

וְאַנְחַת חֲשָׁאִים שָׁמַעְתִּי וְלַחֲשֵׁי

שֶׁבַח לַהוֹלְכָה… וַאֲנִי, אֲנִי מַחֲשֶׁה.

וָאֶרְאֶה הַקֶּבֶר וְכָכָה חָשַׁבְתִּי:

לוּ מָקוֹם לִי שָׂמוּ בַבּוֹר וְשָׁכַבְתִּי,

כִּי מְאֹד אֲהַבְתִּיהָ –

---

אֲנִי וָהִיא

מאת

יצחק קצנלסון

אֲנִי נוֹשֵׁק לָהּ תָּמִיד: בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר,

בַּיּוֹם וּבִשְׁעַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,

בַּגַּן וּבַבַּיִת, בָּעִיר וּבַיַּעַר,

בְּכָל זְמָן וּבְכָל עִדָּן,

בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא,

מוּכָנָה עַל שְפָתַי בִּשְׁבִילָהּ

עֲתֶרֶת נְשִׁיקוֹת חֲדָשׁוֹת.

בַּאֲשֶׁר יְסִיתֵנִי רַע־יִצְרִי שָׁם אֶשַּׁק:

אֶת רוּחָהּ, אֶת בְּשָׂרָהּ!

אֶת מִצְחָהּ, אֶת עֵינָהּ עֲמֻקָּה,

יֵשׁ דַּוְקָא אֶת פִּיהָ,

אֶת אָזְנָהּ פְּעוּטָה וּמְתוּקָה,

אֶת לֶחְיָהּ הָאַחַת חַכְלִילָה,

וּפְעָמִים אֶת חֶלְקַת צַוָּארָהּ.

וּבְשָׁעָה שֶׁאֶשַּׁק, אֲנִי רָגִיל לְדַבֵּר,

עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים…

בְּשָׂפָה נִמְלָצָה וּלְשׁוֹן מַהֲתַלּוֹת –

עַל חַי וְעַל דּוֹמֵם,

עַל אֵשׁ וְעַל מַיִם,

וְעַל עוֹד כַּמָּה דְבָרִים יְדוּעִים,

וְעִנְיְנֵי דְיוֹמָא יְשָׁנִים.

וְהִיא – הִיא נוֹשֶׁקֶת רַק אַחַת בָּעֶרֶב;

עִם דִּמְדּוּמֵי הַחַמָּה, בַּיָּעַר –

דּוּמָם נוֹגְעוֹת שְׂפָתֶיהָ בְּרֹאשִׁי, וּנְשִׁיקָה

נוֹשְׁרָה אֶל שְׂעָרִי,

וְהַס, וַחֲצִי אֹפֶל,

וְהַכָּרָה, שֶׁיֶּשׁ־בָּהּ מְעַט גַּעְגּוּעִים,

וּמַשְּׁהוּ מֵאַהֲבָה וָצָעַר…

---

מִמִּלְחֶמֶת הָאוֹר עִם הַחֹשֶׁךְ

מאת

יצחק קצנלסון

שְׁבִיב אוֹר!

שְׁבִיב אוֹר הוּא שֶׁבָּקַע,

צְפִירָה!

לֹא אִירָא…

חָה־חָה… כֹּה אֶצְחָקָה.

בְּעֵינַי הַתָּפְתֶּה וּקְלָלָה בְפִי,

הַחשֶׁךְ הוּא רֵעִי וּשְׁחוֹר חָבֵר לִי:

הַשָּׂטָן הוּא אָחִי, בֶּן־גִּילִי כָל שֵׁד,

לְשׁוֹן אֶפְעֶה כָל לַחַשׁ, סוֹד קוֹסֵם כָּל הֵד;

וָאֶשַּׁק לַלִּילִית, וּבְתֵת רְפָאִים קוֹל –

אֶת בְּנוֹת גַּלֵּי מַיִם אֵצֵא בְמָחוֹל.

לֹא אִירָא,

וּבְכָל זֹאת – שְׁקָע!

לֹא אוּכַל נְשׂא אֶת הַנֹּגַהּ

בּוֹקֵעַ וְרוֹגַע,

שְׁקָע!

אֲנִי שׂוֹנְאוֹ שֶׁל אוֹר!

אָהַבְתִּי בְהַבְרִיק הַבָּרָק

הַמְעַוֵּר, הַמְסַמֵּא…

שְׁקָע!

פֶּן אֶקְרָא לָרַעַם, וְרָעַם וּפָרַק

אֶת כֹּל –

צְלֹל!

כָּל שְׂעִירֵי הַשַּׁחַת, כָּל רוּחוֹת הַלַּיְלָה,

כָּל טָמֵא וּמְטַמֵּא –

הִתְלַקְּטוּ,

הִתְאַגְּדוּ –

רְאוּ, שָׁם בַּמִּזְרָח, מִלְמַעְלָה

שְׁבִיב אוֹר!

נִשְׁפוּ נֶגְדּוֹ, כַּסּוּהוּ בִשְׁחוֹר!

בְּכָל עֹז נָא הָפִיחוּ,

מִכָּל צַד אוֹתוֹ סֹבּוּ, מִכָּל עֵבֶר הַקִּיפוּ,

יַם־חֹשֶׁךְ הַצְלִיפוּ,

הָצִיפוּ!

אֶת הָאוֹר, שְׁבִיב הָאוֹר הַבּוֹקֵעַ נָא כַבּוּ!

אֶת הָאוֹר נָא הַדִּיחוּ –

הָאָח, כֻּלְּכֶם, כֻּלְּכֶם עִמָּדִי,

כֻּלְּכֶם עוֹמְדִים עַל יָדִי,

קִיר חוֹמָה וָעֹפֶל –

כֹּחוֹת שְׁחוֹרִים מָה רַבּוּ!

מַהֵר, מַהֵר הָרִיקוּ יַם־אֹפֶל…

הֵם מְכַבִּים בֶּעֱזוּז, בְּאוֹן רָב –

וְלַשָּׁוְא!

הֵם מִתְאַזְּרִים, מִתְאַמְּצִים לְכַבּוֹת,

וְאֵין הֵם יְכוֹלִים,

בַּהֲפִיחָם – יוֹסִיפוּ לְלַבּוֹת

אֶת הָאוֹר… אֶת הָאוֹר…

אוֹיָה, אוֹיָה, הֵם עוֹלִים,

הָאוֹרִים –

אֲנִי נָמוֹג…

בִּי יוֹרִים –

מִי יוֹר־בִּי, מִי יוֹר?

חֲבֵרַי, בְּנֵי בְרִיתִי, בְּנֵי אָמֶשׁ,

אֵיכֶם?

תֵּלְכוּ הָלֹךְ וְחָמֹק…

הִנְנִי אֲלֵיכֶם –

אוֹר, אוֹר, שִׁפְעוֹת אוֹר,

אֲנִי נֶחְנָק בְּתוֹךְ אוֹר…

לֹא אוּכַל עוֹד שֵׂאת,

הַשָּׁמֶשׁ –

אֲנִי מֵת!

---

גּוֹרָל

מאת

יצחק קצנלסון

תַּרְתִּי פִנָּה לִי בְּיַרְכְּתֵי הָאֳנִיָּה וָאֶתְבּוֹנֵן

עַל־פְּנֵי הַיָּם, עַל־פְּנֵי הַיָּם הַגָּדוֹל וְהָרָחָב, –

וּכְאִלּוּ הָיָה צַר, – גַּל אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי דָחָף –

כְּלוּם יֵצַר לְךָ הַיָּם, גַּל עַז וְשִׁכּוֹר וּמִתְרוֹנֵן?

“הוּא צַר לִי, צָר!…” גַּם גַּל הַיָּם מִתְאוֹנֵן

כָּמוֹנִי עֲלֵי אֶרֶץ – אֲטֻלְטַל בָּהּ וְאֶסָּחֵב –

גַּם גַּל הַיָּם מִתְאוֹנֵן רַע בְּאָזְנֵי אָחִיו;

לֹא יֵדַע מְנוּחוֹת גַּם בֶּן־תְּהוֹמוֹת קַר וְצוֹנֵן.

אַךְ גּוֹרָל אֶחָד עֲלֵי אֶרֶץ וּבְתוֹךְ יַמִּים –

אִי־הַמְּנוּחָה הִיא, אִי־הַמַּרְגוֹעַ,

הָרוֹדֵף גַּלִּים קָרִים וּבְנֵי אָדָם חַמִּים.

אֵלֶּה וְאֵלֶּה רָצִים, רָצִים, רָצִים,

לְאֵלֶּה וְאֵלֶּה צָר… רַק נוֹעַ, נוֹעַ, נוֹעַ –

וּמַכִּים רֹאשׁ אֶל קִיר וֶאֱלֵי קִיר נֻפָּצִים.

---

בְּרֹגֶז

מאת

יצחק קצנלסון

א.

הִיא אָמְרָה לִי: חֲסָל!

תַּם וְנִשְׁלַם כֹּל, הַשְׂמְאִילָה –

אֲנִי אֵימִינָה…

וְעוֹד כָּאֵלֶּה אָמְרָה לִי, וְכָל

צוֹרְבָה מִלָּה שֶׁהִפִּילָה,

וְכָל מֶבַּט עֵינָהּ – שִׂנְאָה.

אֲנִי הֶחֱרַשְׁתִּי. אֶת לִבִּי לוּ

בְּרֶגַע זֶה שָׁאָלָה,

לֵב נִבְעָת, נַעֲוֶה –

מֶה הָגָה לָהּ אָז לִבִּי, הוּא?

אִם לֹא הַתְחָלָה?

לֹא רֵאשִׁית אַהֲבָה?

ב.

וּבְלֶכְתָּהּ, לֹא הִפְנְתָה אֵלַי אֶת שִׁכְמָהּ,

וְלֹא הִטְּתָה רֹאשָׁהּ,

כְּדַרְכָּהּ תָּמִיד;

וְלוּ בְמַבַּט בּוּז וְתוֹכֵחָה אוֹתִי רִחֲמָה…

בְּעַיִן קוֹדְרָה, נוֹשָׁה…

אַךְ הִיא אֶת שִׁכְמָהּ הִפְנְתָה וְהָלְכָה לָהּ!

הָהּ בִּרְכִּי, הִיא אֲשֶׁר כֹּה תָמוּט,

כָּל קְרָבַי, הֵם אֲשֶׁר יִתְחַלְחֲלוּ –

הִיא הָלְכָה, הָלְכָה לָהּ…

ג.

כּוֹכָבִים! כּוֹכָבִים!

כְּמוֹ אֶתְמוֹל, כְּמוֹ שִׁלְשׁוֹם, כִּבְלֵילוֹת אֶשְׁתַּקֵּד,

לֹא נוֹפְלִים, לֹא כָבִים,

חַיֵּיכֶם! לִי אַחַת הִיא, אַחַת הַפַּעַם,

אִלְמָלֵי נְפַלְתֶּם

הַלַּיְלָה לָאָרֶץ –

וְלֹא הָיָה עִם לִבִּי לָכֹף וּלְלַקֵּט…

כּוֹכָבַי, כּוֹכָבַי!

נִתְלְתָה עֵינִי בִשְׁמֵיכֶם לְתֻמָּהּ,

וְלִבִּי בִי דַוָּי…

הֵן לֻקַּח מִמֶּנִי הַלַּיְלָה כֹה הַרְבֵּה,

וְאַתֶּם – כְּמוֹ אֶתְמוֹל,

כְּמוֹ שִׁלְשׁוֹם אַתֵּמָה –

לֹא נוֹסַף, לֹא נִגְרַע מִכֶּם כָּל מְאוּמָה!

---

צְלָלִים

מאת

יצחק קצנלסון

צְלָלִים, צִלְלֵי עֶרֶב –

מָה אֶשְׂנָא אֶת הַצְּלָלִים!

לֹא נִקְרָאִים – וְהִנָּם,

בָּאִים – וְלֹא נִשְׁאָלִים.

לֹא יֵשׁ, לֹא אַיִן הֵמָּה,

לֹא חַיִּים וְלֹא מֵתִים,

וְעוֹשִׂים דַּרְכָּם חֶרֶשׁ…

מַה שְּׂנֵאתִים, הָהּ, מַה שְּׂנֵאתִים!

מִתְרַפְּסִים הֵם כַּעֲבָדִים,

וּבְכַפָּם מְאוּם לֹא דָבָק;

נוֹשְׁקִים חִנָּם נַעֲלִי,

וּמְלַקְּקִים הָאָבָק.

מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל – אָנִי!

וְצִלִּי סֶרַח עוֹדֵף,

לָמָּה לִי הַסֶּרַח,

כִּי אַחֲרַי בָּא וְרוֹדֵף?

לָמָּה בָא? מַה יַחְפֹּץ?

מַה יִּשְׁאַל זֶה הַסָּרַח?

פִּתְאֹם צָץ לִקְרָאתִי –

וְיָרֵט לִי הַדָּרֶךְ.

בִּי אִם תַּדֶּה אֶבֶן –

וָמַתִּי, וְאִם לֹא אָמֹת,

לְמִשְׁכָּב אֶפֹּל; וְצִלִּי –

רְמַסְתִּיו, הָלֹךְ וְרָמֹס,

הָלֹךְ וְהַכֵּה עַל פָּנָיו,

הַכֵּה וְרַקֵּעַ,

וְהוּא – הוּא תָם, מִתַּמֵּם,

אַחֲרַי יִתְנוֹעֵעַ…

עִם עֶרֶב בָּא אֶל קִרְבִּי;

שָׁתִיתִי כוֹס עֲרָפֶל –

וָאֱהִי צֵל עִם צְלָלִים

וָאֶשְׁפַּל עִם כָּל שָׁפָל.

---

עֵינַיִם

מאת

יצחק קצנלסון

מָה אֹהַב אוֹתָהּ, הָהּ, מָה אֲהַבְתִּיהָ!

שֶׁבַע בַּיּוֹם אָנֹכִי מֵת עָלֶיהָ,

וְשֶׁבַע בַּיוֹם, שֶׁבַע בַּיּוֹם אֲנִי קָם לִתְחִיָּה –

הַמָּוֶת וְהַחַיִּים בְּעֵינֶיהָ.

וּבְמוֹתִי – אֲנִי מֵת כְּכָל הַמֵּתִים,

קִרְאוּ לְבֶן־חֶבְרָה־קַדִּישָׁא וְחָפַר

קֶבֶר לִי, וּבוֹאוּ כָל רוֹאַי וְהֵבֵאתֶם

לִקְבוּרָה אוֹתִי – הִנְנִי שׁוֹכֵן עָפָר.

וּכְשׁוּב אֵלַי הָרוּחַ – אָז אֵין לְהַכִּיר אוֹתִי,

יְצוּרַי לוֹהֲטִים, יְצוּר וִיצוּר עַל דָּמָיו;

בִּחְיוֹתִי – מִי שֶׁלֹּא רָאַנִי עוֹד בִּחְיוֹתִי –

לֹא רָאָה אָדָם חַי מִיָּמָיו.

מָה אֹהַב אוֹתָהּ, הָהּ, מָה אֲהַבְתִּיהָ!

לֹא אֵדַע לִבִּי קִרְבִּי, מִנִּי אַהֲבָה; –

רַק אַחַת אֵדַע: אֲנִי מֵת וְחַי עַל פִּיהָ,

גַּם מָוֶת וְגַם חַיִּים לִי תְצַוֶּה.

---

מִן הַמֵּצָר

מאת

יצחק קצנלסון

אֵלֶיךָ, אָבִי, אֶשָּׂא עֵינָי:

הוֹשַׁע־נָא, נָא הוֹשִׁיעֵנִי!

נֶאֱחַזְתִּי אֵל, בְּעוֹדִי נָעַר,

בְּרֶשֶׁת שִׁיר כִּבְמַעַרְבֵּל סָעַר,

כְּאֵשׁ לוֹחֶשֶׁת בְּגַחֶלֶת,

כְּנֶפֶשׁ קְשׁוּרָה בְתוֹחֶלֶת.

דָּבַקְתִּי בָּהּ כְּלֵב בַּקֶּרֶב,

בֹּקֶר־בֹּקֶר וְעֶרֶב־עֶרֶב

אַנְעִים שִׁיר… מָה אֻמְלָל אָנִי:

פִּתְאֹם נִפְסַק חוּט הַשָּׁנִי…

אִלֵּם לִבִּי בִי, הוֹי אָבִי,

אָנָּא, פְּתַח מְקוֹר לְבָבִי.

מְקוֹרִי נֶחְתָּם, נַפְשִׁי נְעוּלָה –

הַב לִי שִׁיר, בְּשִׁירָה גְאֻלָּה!

שְׁלַח לִי גוֹאֵל! הַרְבֵּה שְׁלִיחִים

לְךָ לְשִׁירָה… אֶשְׁבֹּר בְּרִיחִים

וּדְלָתַיִם בְּעִיר וָנִיר –

הָבוּ שִׁיר לִי, הָבוּ שִׁיר!

מַעְיַן שִׁירִי בִי אִם נִסְגָר –

אֵט לִמְקוֹם שָׁם צִיץ וְסִיס גָר…

צִיץ בָּאָחוּ וְסִיס עַל אִילָן

שִׁיר יָשִׁירוּ לִי בְלִי מִלִּין.

שֶׁמֶשׁ זָהָב חַמָּה, בְּהִירָה –

הִיא לִי תִשְׁלַח קֶרֶן שִׁירָה.

אֶל כּוֹכָבִים עֵינַי אָרִים:

הָבוּ שִׁיר לִי, כּוֹכְבֵי מָרוֹם!

וְכָל כּוֹכָב שָׁם וּמַזָּל

מַנְגִּינָתוֹ עָלַי יַזִּיל.

עַל כְּנַף רוּחַ אֲנִי נִתְלֶה!

שִׁיר לָרוּחַ וַהֲמִית לָהּ…

יֶלֶד פָּקַח עֵינוֹ תְמִימָה –

שְׁמַע! אֶת צְלִיל הַשִּׁיר נָא שִׁמְעָה!

אֶבֶן, אֶבֶן מִכָּל קִיר לִי

תִּפְצַח רִנָּה, תִּזְעַק שִׁיר לִי.

אֵלִי, חַסְדְךָ לִי תִּזְכֹּר –

אֶת מַעְיָנִי אַל נָא תִסְכֹּר…

אָבִי! אִם אֶת בִּנְךָ תִּשְׂטֹם,

וְאֶת בְּאֵרִי תִסְתֹּם, תִסְתֹּם,

תִסְתֹּם בְּאֵרִי, תַּךְ מְקוֹרִי,

תַּךְ בִּלְבָבִי שֶׁמֶשׁ אוֹרִי,

תַּכֶּה אוֹתִי בַסַּנְוֵרִים –

אֶפְנֶה לֵאלֹהִים אֲחֵרִים.

שִׁיר אֵל זָר אֲזַי יְהִי לִי,

אִם לֹא תִּתֵּן מִשֶּׁלִי לִי…

---

בַּעַל־חוֹב

מאת

יצחק קצנלסון

בַּלַּיְלָה בָא אֵלַי הַמָּוֶת –

דְּמוּת אָדָם הָיְתָה לוֹ,

מְעִיל כִּסָּהוּ שָׁחוֹר

מִכַּף רַגְלוֹ עַד קָדְקֳדוֹ

אֲנִי חָפַצְתִּי לִצְעֹק אֶל־הַחַיִּים:

הוּא מִהַר, שָׂם אֶת יָדוֹ,

יָד קָרָה, עֲלֵי פִי;

פָּנָה לְפָנִים, פָּנָה לְאָחוֹר,

שַׁח עָלַי וְלָחַשׁ לִי:

– אֲנִי הַמָּוֶת…

חַם הָיָה עַד מְאֹד לִי בְמִטָּתִי,

שׁוֹקֵעַ כֻּלִּי בְתוֹךְ כְּסָתוֹת צַחוֹת –

רָחַשְׁתִּי כְבָר אֶת קִרְבַת הַחֲלוֹם,

כְּשֶׁהוּא נִדְחָק מִתַּחַת לִשְׂמִיכָתִי…

הוּא שָׁלַח יָדוֹ וְהֵסִיר בְּבַת אַחַת

אֶת־הַשְּׂמִיכָה מֵעַל מַעֲרוּמַי.

קֹר חָלַף עַל־כָּל בְּשָׂרִי בְּרֶגַע זֶה –

לָנֶצַח נִטַּל מֶנִּי חֹם עֲלוּמַי;

טָפַח לִי בְיָדוֹ עַל הַפֶּה –

זֶה הַפֶּה לֹא עוֹד יְמַלֵּל…

טָפַח לִי בְיָדוֹ עַל הַלֵּב –

זֶה הַלֵּב לֹא יַךְ עוֹד, לֹא יְפַלֵּל…

הִתְמוֹדֵד דֹּם עָלַי: – זוּ הַגְּוִיָּה

לֹא תָשׁוּב עוֹד לִתְחִיָּה.

הִסְתַּכֵּל רֶגַע בִּי וְסָר, סָר צִלּוֹ,

נִשְׁמָתִי פִרְכְּסָה בִכְנַף מְעִילוֹ.

הַשְּׂמִיכָה, שֶׁנָּחָה לְרַגְלַי הַמֵּתוֹת,

עוֹד הָיְתָה חַמָּה,

עוֹד הַחֲלוֹם בָּהּ הָמָה –

חָתוּל קָפַץ עָלֶיהָ וַיָּרַח…

---

נוֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם

מאת

יצחק קצנלסון

נָבִיא? מִי פֹה נָבִיא?

אִמְרוּ לִי: אֲנִי הוּא!

שַׁאֲלוּ סוֹד הַחַיִּים –

אָנֹכִי יְדַעְתִּיהוּ!

חִידַת־עוֹלָם שַׁאֲלוּ –

אֲנִי, אֲנִי אַגִּידָהּ;

כָּל רָז לָכֶם אֲגַלֶּה,

וּפִתְרוֹן לְכָל חִידָה.

מַדּוּעַ יֵבְךְּ הָרוּחַ?

מַה־יֶּהֱמֶה גַל הַנָּהָר?

כּוֹכָבִים לָמָּה נוֹפְלִים?

וְלָמָּה חִוֵּר סָהַר?

מַדּוּעַ רָחֲקוּ שְׁחָקִים

מִכָּל בָּאֵי חָלֶד?

וְיֶלֶד־יֶלֶד, לָמָּה

מִתּוֹךְ בְּכִי יִוָּלֵד?

לָמָּה אֹהַב, וְלָמָּה

אֶכְאַב כֹּה בְּאָהֳבִי?

וְלָמָּה אָמוּת? שַׁאֲלוּ –

וְהִגִּיד לָכֶם הַנָּבִיא!

הַגֵּד יַגִּיד הַנָּבִיא –

אַךְ הַצֵּל אֵינוֹ יָכוֹל;

קְלָלָה הִיא, וְהַקְּלָלָה

גַּם עַל רֹאשִׁי תָחוּל…

גַּם עָלַי תְּנוֹפֵף

יָד נַעֲלָמָה חֶרֶב;

וְאִם לַעֲצֹר בָּהּ יָדַעְתִּי,

לֹא אֶקְרָא לַמַּלְאָךְ: הֶרֶף!

כּוֹס אַחַת לְכֻלָּנוּ –

אִתְּכֶם שְׁאוֹל אֵרֵדָה,

וְאִם נָבִיא אֲנִי! יָכֹלְתִּי

לְהִבָּדֵל מִתּוֹךְ הָעֵדָה.

לְהִבָּדֵל לְחַיֵּי עוֹלָם

אוּכַל, אִם אַךְ אֶתְאַוֶּה;

אֲנִי חוֹלֵשׁ עַל יֵשׁ וְעַל אָיִן,

עַל חַיִּים וּמָוֶת אֲצַוֶּה.

הֵן לְחִשְׁקִי עָלָה שָׁמֶשׁ,

וַיִּקְרַן גַּם לְחִשְׁקִי;

וְאַךְ אֶפַּח בּוֹ – וְיִכְבֶּה,

אֲצַו עָלָיו – וְיִשְׁקַע…

אוֹ אוֹרִיד רֹאשִׁי אָרְצָה,

וְאֶל אַדְמָתִי אָצִיץ,

אֲצַוֶּה אֶת הַשָּׂדֶה –

וּבְרוֹשׁ מִמֶּנּוּ יָצִיץ!

הַבְּרוֹשׁ כְּבָר פָּרַשׂ צִלּוֹ –

חֲסוּ־נָא בְצֵל בְּרוֹשִׁי! –

אֲהָהּ, כִּי חָשְׁכוּ עֵינַי,

הוֹי רֹאשִׁי! רֹאשִׁי! רֹאשִׁי!

---

פְּחָדִים

מאת

יצחק קצנלסון

לֹא אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ, אֲחוֹתִי,

לְבֵיתִי, לְחֶדְרִי הַצָּר –

שָׁם תּוֹהֶה וּמְחַכֶּה לִי עַתָּה

שִׁעֲמוּם דּוֹמֵם וָזָר.

בַּחֲשֵׁכָה, עֵת אַעַל אֶת נֵרִי,

לְהָאִיר דּוּמִיַּת הָרָז, –

עוֹלִים הַצְּלָלִים עַל כְּתָלַי,

כִּידוּעִים מִכְּבָר לִי, מֵאָז…

וַחֲרִיקַת עַכְבָּרִים חֲרִישִׁית,

עוֹלָה אֵלַי מִן הַשְּׁחוֹר;

לַחֲרֹשׁ עָלֵי מְזִמּוֹתָם

קָרְאוּ עֲצָרָה בַחוֹר.

הֵם חוֹרְשִׁים: בְּשָׁעָה שֶׁאִישַׁן –

וְעָלוּ עַל מִטַּת הַנָּם,

וְרָקְדוּ עַל בְּלִיטַת חָזֵהוּ,

וְחָרְקוּ עַל לִבּוֹ הֶחָם…

נִשְׁעָן עַל יָדַי לַשֻּׁלְחָן,

כַּךְ אֵשֶׁב־לִי, אֵשֵׁב לְבָד;

שְׁחוֹר צְלָלִים וּדְמָמָה עֲמֻקָּה,

יַבִּיטוּ אֵלַי מִכָּל צָד.

בְּהִתְרוֹמְמִי – צִלִּי יִשְׁתַּטַּח –

יִזְדַּעְזַע לִרְגָעִים כְּחַי…

וּפוֹשֵׁט אֶת יָדָיו הַשְּׁחוֹרוֹת,

וּפוֹשְׁטָן וּמוֹשְׁכָן אֵלַי…

נִשְׁבַּעְתִּי: הַצֵּל הוּא לֹא צִלִּי,

מֵאֵי־מִזֶּה בָא זֶה הַצֵּל,

וּמְשֹׁךְ אוֹתִי יֹאמַר לָעוֹלָם,

הַנִּשְׁכָּח מֵאָדָם וָאֵל…

לֹא אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ, אֲחוֹתִי,

לְחֶדְרִי הֶעָזוּב, הַצָּר;

חֶדְרִי כֹה שׁוֹמֵם וְאִלֵּם,

חֶדְרִי כֹה רֵיק וְכֹה זָר.

הַנֵּר שָׁם מְהַבְהֵב וְלוֹעֵג,

לְהַבְלֵי הַתֵּבֵל שֶׁלִּי,

וּמְגַלֶּה סוֹדוֹתָיו בְּאָזְנַי

מֵעוֹלַם הָאֶפֶס וְהַבְּלִי…

מָה אִירָא, אֲחוֹתִי, מָה אִירָא –

לֹא אֵלֵךְ אֶל חֶדְרִי הַיּוֹם:

מִנֵּרִי – רַק נִשְׁאַר פֵּרוּר קָטָן

וְהָיָה בְדָלְקוֹ עַד תֹּם –

יְפַתֵּנִי הַלַּהַב הַגּוֹסֵס:

עוֹלָמִי לְךָ קוֹרֵא, בּוֹא, בּוֹא…

עוֹלַם הַתֹּהוּ־וָבֹהוּ –

מַה־לְּךָ, מִי־לְךָ פֹה?

חֶדְרִי – הַפְּרוֹזְדוֹר לַמָּוֶת,

יִתְגּוֹשְׁשׁוּ צֵל בּוֹ עִם צֵל;

הַסְתִּירִי נָא אוֹתִי בְחֶבְיוֹן

עֵינַיִךְ הַצּוֹחֲקוֹת הָאֵל.

---

אוֹרוֹת מַתְעִים

מאת

יצחק קצנלסון

הֲרָאִית בַּהֲלֹךְ הַגַּלִּים עַל־פְּנֵי נְהָרִים?

זֶה אַחַר זֶה אֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ רוֹקְדִים –

לִפְנֵי רִדְתָּהּ – בָּם שָׁלְחָה אֵשׁ, וְהֵם יוֹקְדִים –

יָמַי הֵם הַחוֹפְזִים עִם דָּמַי הַנִּגָּרִים…

שֶׁמֶשׁ יָם אַךְ תִּצְלֹל – וְהֵם קָרִים,

אַךְ תֶּאֱסֹף קַוֶּיהָ – וְהֵם שׁוֹקְטִים;

הוֹי, אוֹרוֹת מַתְעִים, דִּמְדּוּמֵי זָהָב בּוֹגְדִים,

לָמָּה מִן הַתְּהוֹם קְרָאתֶם לַמִּשְׁבָּרִים?

גַּל נָעוּל – לִי שָׁקַטְתִּי בְחֵיק הַתְּהוֹם.

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁמֶשׁ וְרָקִיעַ כָּחֹל –

לָמָּה־זֶה קְרָאתִנִי מִן הַתְּהוֹם לְמָחוֹל?

הָאֵשׁ רַק נָגְעָה בִי, רַק נָגְעָה בִי כְנַף־יוֹם.

הוֹי, לָמָּה מְטַר רַחֲמַיִךְ עָלֵי נִתָּךְ

לִפְנֵי לֶכְתֵּךְ מֵעִמָּדִי, לִפְנֵי רִדְתֵּךְ?

שמונה עשרה

מאת

יצחק קצנלסון