השירים להלן נוספים על השירים המופיעים ב“ספר השירים של אברהם שטרן (יאיר): מחולל מלחמת החרות העברית”, בשער “נסחאות וקטעים”
עַל הַר גָּבוֹהַּ בֵּין מִדבָּר וָיָם,
בֵּין יְשִׁימוֹן בְּרֵאשׁית לְדוּמִיַּת הַנֵּצַח,
בְּעִיר-הָאֱלֹהִים בָּנָה לוֹ עַם-עוֹלָם
מִקדַּשׁ אֱמֶת שֶׁלֹּא יָמוּט לָנֶצַח.
וְקֹדֶשׁ-קָדָשִׁים שֶׁל הַמִּקדָּשׁ –תּוֹרָה-שַׁלהֶבֶת-יָהּ כְּנֵּר תָּמִיד
צַלמָוֶת הַגָּלוּת תָּפִיץ בְּאוֹר חָדָשׁ,
תּוֹבִיל אֶל אֶרֶץ הֶעָבָר וְהֶעָתִיד.
וּבשׁוּב ד' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹןכְּעַמּוּד אֵשׁ תָּאִיר הַמִּכלָלָה,
וּרבָבוֹת תִּשׁאַבְנָה בְּשָׂשׂוֹן
מִמַּעיָן הַמִּתגַּבֵּר שֶׁל הַתְּחִיָּה.
וּתבַשֵּׂר הַמִּכלָלָה מֵעַל הָהָרדְּבַר אֱלֹהִים חַיִּים לְעַם הַנְּבִיאִים,
שֶׁבְּמִדבַּר גּוֹלָה תָּמִיד כִּסנֶה בָּעָר
וְלֹא אֻכַּל בְּאֵשׁ הַיִסּוּרִים.
וְהָיְתָה הַמִּכלָלָה מִשׁכַּן שְׁכִינָה,בֵּית-הַיּוֹצֵר לְרוּחַ הָאֻמָּה,
בּוֹ יִוָּצְרוּ בִּימֵי הַגְּאֻלָּה
פֻּלחַן הַדְּרוֹר וְדַת הַיצִירָה.
וְתִתגַּשֵּׁם בְּעֶזרַת הַשֵּׁם וּבִמהֵרָההַנְּבוּאָה אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי שָׁמַיִם
בֶּן-אָמוֹץ כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה
וּדבַר ד' מִירוּשָׁלַיִם.
מֶרֶד קָרָאנוּ
שָׂרַפנוּ כָּל גֶּשֶׁר
“רַק כָּךְ”,
לִתחִיָּה לְחַיֵּי נֶשֶׁר…
הֲרִימוֹנוּ יָד, –
יַד חַשׁמוֹנָאִי
מוֹלֶדֶת עֲדֵי עַד
לֹא נִקרָאֵךְ אִי…
דָּמֵנוּ-דַם בַּר-כּוֹכְבָא
דִּגלֵנוּ מָוֶת אוֹ חֵרוּת,
מֵהָרֵי יְהוּדָה וְגָלִיל
נִצעֲדָה אַחִים לְשֵׁרוּת.
חַיָּלִים, חַיָּלִים, חַיָּלִים
וּבַלֵּב חֲזוֹן מַלכוּת, מְשַׁכֵּר
חֵי הַנֹּעַר! חֵי הַחֶרֶב!
“נֵצַח יִשׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר!”
מכתבים
מאתאברהם שטרן
מכתבים
מאתאברהם שטרן
מכתבו האחרון לחבריו במחתרת
א. אני מאשר בזה את קבלת הרפורט שלך (בלי תאריך). הידיעה שנמסרה ע"י – יש לה ערך. תודה לו בשמי. תשובתי היא כמובן שלילית: אני לא מאלה המסגירים את עצמם מרצון בידי משטרה, או עושי רצונה ומשרתיה משמאל ומימין (גם השמאל מוכן לדאג לשלומי אם אמסר בידו). דבר זה אינך צריך כמובן למסור ל– – –.
ב. באשר לשיתוף פעולה, הרי אם מעשה ברח' דיזנגוף (שאותו הם מתכוננים לנקום) או מעשה עטלית (שעליו הם פירסמו כרוז בלתי מחייב), פקחו את עיניהם וגילו להם מהו פרצופו האמיתי של השלטון הזר, אני מוכן לשמוע את הצעותיהם על פעולות נגדו. ג. בענין השיחה הפרטית שהיתה לך, הרי אם לדעתך היו בה דברים מענינים, העבר לי את תכנה.
כ“ה שבט תש”ב.
מכתבו האחרון אל אמו
אמי היקרה והאהובה.
מכאיב לי לאין-קץ – כאבך. אבל את הרי מכירה אותי, ואת היודעת, שהדברים שטופלים עלי – בשקר יסודם. אנשים רעים ומתקנאים, מפלצות-אדם, אשר תענוגם היחידי הוא לנסוך רעל לחיי הזולת – כאלו היו, הווים ויהיו בכל מקום ובכל זמן. דעי שתמיד זוכר אני אותך ואוהב אני אותך. אלהים יתן ונזכה לראות בימים טובים יותר. וה“נחת” אשר נמנע מבנך להעניק לך – תוענק לך מנכדך.
אני מנשק אותך חזק חזק,
תמיד שלך
ממה
(תרגום מרוסית)
מתוך מכתבים לרעיתו
אהובתי היקרה!
את פניך היקרות עטופות במטפחת, אני רואה לנגדי תמיד. לבי יוצא מגעגועים אליך ולפעמים אף דואב… לא יכולתי ואף לא רציתי, ללכת בדרך אחרת מזו שהלכתי בה. אינני מתחרט אף לרגע קט ולעולם לא אצטער על כך. אבל יתכן שביחסי אליך עלי היה להיות אכזרי יותר: כי, לו נפרדנו לפני שבע שנים, יתכן והיית יכולה להיות היום מאושרת. מה שנוגע אלי, אני מאושר הייתי אתך תמיד; ולעולם לא אשכח את אהבתך אלי כי רבה.
קרן פז שלי!
רק בימים האחרונים ידעתי אל נכון מה רב האושר כי יולד לנו ילד. תפילתי לאלהים, שהכל יעבור בשלום. אני סמוך ובטוח בך שאכן תנהגי כראויה להיות רעיה לי. אנא הבטיחי לי זאת יקירה.
(תרגום מרוסית)
ילדתי, האמנם סבורה את שאיני יודע “כאב לב” מהו? איני מספר על כך לאיש, אולם יודע אני גם יודע “כאב לב” מהו. אכן לב מסלע ועצבי ברזל דרושים לאדם כדי לשאת את המרירות וההשפלה של חיי עוני ונדודים; חרדה מתמדת לכולם ולכול. אחריות לחיי האנשים, שעמי יחדיו זנחו הכל, כדי להטיל את עצמם למערבולת של חיים מטורפים ונהדרים, חיים של מלחמה למען עתיד טוב יותר, למען אושרם גם של אלה המוכנים היום להסגיר אותנו לידי התליינים. מה רב הוא האושר כי אדם מאמין אני. תפילה מעומק הלב מזככת את הנשמה. מחזקת את הלב ומאירה את העולם.
(תרגום מרוסית)
מתוך מכתבים אל אחיו וגיסתו
אחי אהובי!
אושר רב מסבה לי ההכרה שאח אני לך לא בדם בלבד אלא גם במחשבה ובשאיפה, שקרובים אנו גם במטרה וגם בחלום. מאחל אני לעצמי ולך שנתמיד לעד על משמר הטוב לעם ולמכורה, ושלאורך כל דרך חיינו נצעד יד ביד, שכם אל שכם לקראת החזון האחד: הגשמת חלום העם במולדת. אני מאחל לעצמי ולך שנמצא בתוכנו פנימה די אומץ רוח, גבורה ואמונה בנצחון, כדי שנוכל להגשים את המטרה הזאת.
אחיך
(תרגום מפולנית)
מכתבים לאחיו וגיסתו
לאחי דוד – מגדל דוד – סמל תקופת החסן המדיני של עמנו. מי יתן ונהיה שנינו שכם אל שכם חילים בצבא הכבוש הנלחם לתחית העם במולדת, להקמת המדינה.
אברהם
ירושלים ערב ראש השנה תרצ"ג
אחי!
אני תקוה כי שנינו – חילים בצבא גאולה, הלוחם את מלחמת השחרור של עם-ישראל – נתראה בחזית בארץ ישראל.
אברהם
ירושלים, כ' אלול, תרצ"ד.
לדודך ואילה
חזקו ואמצו, מלאו את חובתכם! אין אשר גדול מאשר ההכרה שחובה וחובה קדושה נתמלאה.
ראש השנה תרצ"ו חיפה
קטע מתוך ה"אני מאמין" הספרותי של יאיר
מאתאברהם שטרן
לכל הוגה דעות רעיון מרכזי אשר לאורו הוא מוצא את דרכו בסמטאות האפלות של חיי אנוש.
לכל משורר לירי חויה מרכזית עמוקה אשר לאורה הוא את דרכו1 בתסביך הרגשות וההרגשות למיניהן.
חויתי היא אמונה שלמה שמלכות ישראל תבנה. ד צבאות־אלהי ישראל הוא שיבנה אותה.
“אני מאמין” הפיוטי שלי הוא: התנגדות נמרצת לפריקת העול המודרני למרד בכל חק המשקל והחרוז להפקרות לשונית סגנונית. השירה היתה מאז ומעולם oratio ligata דבר קשור בחקים וכללים אשר אמנם מצד אחד הכבידו על כנפיה של בת השירה אבל יחד עם זאת הקנו לה סגולות מופלאות של צמצום דינאמי וקצור מאלף בביטוי.
כל מלה – סיסמה; כל שיר כרוז;
-
כך במקור – הערת פרויקט בן־יהודה ↩
הודעות, מאמרים ואמרות
מאתאברהם שטרן
לנאמנים לשבועה
מאתאברהם שטרן
הרעיון והמטרה של האצ“ל בא”י שלשמה נוצר היא האמונה שהמדינה העברית לא תוכל לקום בלי להשען על גוף צבאי לאומי בלתי תלוי. הסוכנות מקוה עכשיו לקבל אשור לפעולה חפשית לאלה העומדים תחת פקודתה תמורת השתעבדות לשלטון הזר והכנעה לתכניות של הקנטוניזציה של הארץ. על האצ“ל בא”י הוטל להיות הכח הממשי היחידי שיצטרך ושיוכל להלחם לתקומתה של האומה העברית בא“י נגד המזימות של האויב החצוני וההכנעה של אלה המוכנים לבגוד מבפנים. האצ”ל בא“י הועמד לאור המציאות הפוליטית לפני ההכרעה בין הכנעות למרותן של הממשלה והסוכנות לבין נכונות להקרבה כפולה והסתכנות כפולה. חלק מחברינו לא נמצאה בם הנכונות הדרושה לתפקיד קשה זה, נכנע לסוכנות ועזב את המערכה. החלק הגדול והנאמן ממשיך בדרך שהתוה האצ”ל בא“י מיום הוסדו עד הנה. כל הנסיונות שנעשו ע”י המ-דה הקודמת של האצ“ל בא”י במשך שנות קיומו של הא. לבוא לידי אחוד עם הארגון השמאלי נכשלו, מפני שהשמאל נכנס למו“מ זה לא על בסיס של ליכוד הכחות, אלא הכנעת כח אחד בפני השני. עמדתו של האצ”ל בא“י תחת מרותה של הסוכנות שהשמאל הוא בה שליט יחיד פרושו הוא חסול ארגוננו. כיום קיימים בארץ שני ארגונים: אחד שמאלי כפוף למרות השמאל, שלצערנו הגדול הצטרף אליו חלק מאנשינו; והשני הוא האצ”ל בא"י והוא ממשיך בתפקידו להלחם על כבודה וחייה של האומה בתחיתה. אנו מאמינים ביעודה של התנועה ובכוחה להקים מחדש את חיי העצמאות השלמה בגבולות ההיסטוריים של המדינה העברית. אנו מאמינים בנכונות הקרב וההקרבה של נוער ישראל שהציב לו למטרת חיים את עצמו ועצמאותו של גרעין הכוח העברי.
חיילים אלמונים! גרעין הכח העברי עומד נכון לכל צו ולכל קרבן. “משורה משחרר רק המות!”
תל-אביב, 23 לאפריל, 1937.
הודעת המפקדה מס' 112
מאתאברהם שטרן
ביום כ' סיון ת“ש שבה המ-דה הראשית של האצ”ל להנהגה וּלפיקוד.
בימי מבוכה ואבדן עשתונות לישוב ולעם יש רק דרך אחת לחיים ולחרות: דרך האצ"ל.
ואלה הם העקרונות המורים את הדרך:
א. האצ“ל חי ולוחם בנשק להקמתה של מלכות ישראל בגבולותיה ההיסטוריים. את מלחמתו זו יאסור האצ”ל כצבא כיבוש שיהא עברי על דגלו, על נשקו ועל קציניו. על אנשיו להשתמט בכל הדרכים מכל גיוס זר.
ב. האצ“ל כורת בריתות בישראל ובגויים, אך אינו עובט את חרותו. בשום פנים הוא לא יהפך למכשיר בידי בן בריתו תמורת העזרה שיתנו לו זרים; ולא ישתף פעולה עם תבוסני ה”הגנה". הגנתנו – התקפה. מלחמתנו – בשטח האויב.
ג. האצ"ל מציית למפקדיו המנחים אותו לקרב.
בשעה זו בה נופלים עמים ונהרסות מדינות הישיבה באפס-מעשה והצפיה לכל רעה שבתבוא היא עוול. ההכרח שבמקרה זו או אחר יאבד העם היא פשע. העם לא יאבד לעולם אם ידע להאמין ולקדם את פני הבאות בנשק. האצ“ל הוכיח אף בראשית מלחמתו את נכונותו לקרב ולקרבן. לכבוד חברינו שנקפדו חייהם, לכבוד חברינו שקופחה חרותם – דום! תקופת המלחמה הבאה עלינו עתה מחייבת את כל אנשינו לנכונות-יתר; למוות ולעינויים קשים ממוות. הנצחון שיבוא לא בנוחיות ייקנה ולא בשאננות. הנוחיות למנצחים ולא ללוחמים. כל יגע-מלחמה, כל אובד-אמונה, כל מפקפק ורך הלבב –ישוב לביתו. האצ”ל – שבט לוחמי החרות – הנאמן לרעיונו שקודש בדמים בעבר, יוסיף ללחום עד הנצחון. תכליתו של הקרב – הכיבוש. וסופו של סיבלנו – החרות.
-
הודעה על הפילוג ↩
המ. הר. של הע. בישראל מס' 1
מאתאברהם שטרן
מיום ערב ראש השנה התש"א
השנה המסתיימת כיום היתה שנת אסון וחורבן: ליהדות בעולם – גלות. אירופה נהרסה כליל. יהודיה נושלו מעמדותיהם ונכלאו בגיטו. לישוב בארץ – שנת אבדן עשתונות, מצוקה ואבטלה, יצירת קרנות לסחיטת כסף המונים וסיעו למנגנון, גיוס עברים שכירי-יום ליחידות ארצי-ישראליות שליד הצבא הבריטי; לע. – שנת הבלגה ופיוס, משא ומתן עם “כפר הישוב” התחיבויות בפני המושלים, סיוע ללא מחיר לאחיתופל מתוך מאמצי שוא לשמור כלפי פנים על הילת מלחמת השחרור. הרחקת האחראים לתבוסתנות ולכישלונות בע. גרמה לפילוג, עתה נסתיימה תקופת הטיהור. קצרי-הראי וחסרי האמונה, קטני המוחין ולאי-הקרב נשארו מאחורינו לפקודת רודפי כבוד ושואפי שלטון, הסרים למשמעת נרגני המפלגה. אליהם נלוו אחרים, שהוטעו הזדון על-ידי תעמולת זוועה או נתפתו ע"י הבטחות סרק של חזרה למוטב “הכושי יהפוך את עורו” – להבא נידונו כל אלה לחיפוש דרכים, לפילוגים נוספים, להעלאת הגירה של רעיונותיו ולחיקוי מעשינו. מהיום ואילך אסור לאיש לבוא במגע עם איש מחוץ לשורותינו, באיזו צורה שהיא. והתמכרתם לעבודתנו בכל לבבכם ובכל נפשכם ובכל מאודכם במשנה עוז ובמשנה אמונה. על שכמינו הוטלו עתה שלשה תפקידים:
א. ללכד את כל הנאמן, הגאה והלוחם בישוב ובעם בשורות תנועת השחרור העברית.
ב. להופיע בפני העולם כבא כח היחיד של היהדות הלוחמת ולנהג מדיניות ענפה על בסיס חיסול הגולה והפניית עורף היהדות לאירופה לאחר שתוקם בארץ ישראל מדינה עצמאית שבגבולותיה יחיה בכבוד העם העברי כולו.
ג. להוות בהקדם האפשרי ובכל האמצעים גורם, שיהא בידו להשתלט על הארץ בכח הנשק. בפתרונה החיובי של שאלת-השאלות הזו תלויות תוצאות המלחמה בשבילנו וגורל האומה, אולי למשך כמה עשרות שנים. כדי להכשיר את עצמו לתפקידים הללו משנה הכח הלוחם את מבנהו למבנה של מחתרת-מהפכנים. כניסתנו למלחמה מותנית:
א. בהכרת זכותו המקודשת של עם ישראל להקים מחדש בארץ ישראל מדינה עברית עצמאית ובלתי תלויה, על כל האטריבוטים שלה.
ב. בסיוע ממשי ומידי להקמת מלכות ישראל ע"י ארגון צבא המדינה, שיהא עברי על דגלו, נשקו וקציניו ושבידו יימסר השלטון על הארץ מיד עם כיבושה בכוחו הוא.
הנוער העברי לא יפקיר את דמו ולא ישכיר את חרבו למלחמה לא-לו. על סף השנה השניה להיאבקות איתנים על שלטון בעולם בטוחים אנו, שמחורבן הגולה תצמח ההכרה שאין מזור למכות אלא הקמת המדינה. שמתוהו הישוב תצמח תנועת השחרור שתנהיגהו לקראת מהפכה לאומית; ושמהע. יצמח הכוח הלוחם, שיוליכהו לקרב. תהא שנה זו שנת מחתרת ומלחמה, שנת כיבוש ונצחון.
לזכרו של בן־יוסף
מאתאברהם שטרן
בא' דראש חודש תמוז מלאו שלוש שנים ליום בו הועלה לגרדום שלמה בן-יוסף, השם ינקום דמו – חניך התאים של האירגון הצבאי הלאומי בישראל שבפולין. העפיל ארצה ללא תעודות ורשיון-עליה, ונכנס לפלוגת גיוס בית“ר בראש פינה. הימים – ימי המאורעות – ימי הטירור הערבי המשתולל. פרעות ביהודים מזה, ו”הבלגה" גלותית מזה. כהדי רעם בדוק מבשר סערה קרובה, נשמעות יריות ראשונות של לוחמי האירגון הצבאי הלאומי בישראל, מבשרי תקופה חדשה, תקופת הזעם והנקם. 14 בנובמבר 1937. היום הראשון השחור בירושלים. יום שחור לערבים. יום רדיפות לאירגון, יום מאסרים למשטרה. ואחר כך: קול דממה דקה. עסקני המפלגה המבוהלים גזרו גזירות הבלגה – הבלגה “לאומית”. הטירור הערבי מוסיף להשתולל; יום יום מסגרת שחורה בעתון, יום יום קרבן חדש. סכין בגב. כאב בלב. הפקודה – להבליג! והנה – מעשה צפת. מעשה זוועה. מרצחי ערב הורגים את כל הגברים הנוסעים במכונית, אונסים פעמים רבות את הבחורה הנוסעת עמם והורגים גם אותה. הפקודה – להבליג! לפקודת הקלון הזאת נשמעו כולם. חרקו שן, קפצו אגרוף, אבל צייתו. שלשה לא נשמעו. הם הפר ו את פקודת המפלגה ועסקניה-הפקידים. הם קיימו את הפקודה, שנתן להם מצפונם הלאומי, כבודם העברי ורצון הנקמה שבלב. שלושה יצאו מראש פנה, ירו על אוטובוס ערבי. לא פגעו, השופטים הבריטיים דנו את שלשתם: האחד עלה לגרדום, השני נכלא בבית המשוגעים, השלישי – הצעיר – הומתק דינו למאסר עולם. ביום א' דראש חודש תמוז תרצ“ח תלה התלין הבריטי את שלמה בן-יוסף, איש השורה של אירגון הצבאי הלאומי בישראל. הוא עלה לגרדום ברינה. ביום תליתו הזדעזע כל היישוב העברי והעם העברי בגולה. ליום ה”שבעה" שלו רעם כתותח גדול המוקש הראשון בחיפה. הממשלה פקדה: להעביר לנמל חיפה אנית מלחמה. הובאו שני באטאליונים של צבא ממצרים. לא בהמולת הקרב יצא לקראת המות. יחיד במערכה. יחיד על גרדום. אחד מני רבים. אחד החיילים האלמונים, אשר הקריבו לרעיון בשמחה לא רק את נעוריהם, וחייהם, אלא את אמם, משפחתם, וכל אשר להם; כי ידוע ידעו שאין דרך אחרת, אלא דרך הכוח.
ואין קרבן אחר, אלא קרבן הדם.
ואין מחיר חרות, אלא מחיר חיים.
ואין נצחון לעם, אלא אבדן הפרט.
יהא זכרו ברוך.
(מתוך שידור בראדיו החשאי)
אם תפרוץ מלחמה
מאתאברהם שטרן
הארגון חי ולוחם להקמתה של מלכות ישראל מארץ-ישראל. ארץ-ישראל איננה מדינה פיל ואינה שטח המאנדאט ואיננה מדינה עברית משתי גדות הירקון. ארץ-ישראל היא כברת ארץ, אשר עליה ישב עם ישראל כולו בזמן מן הזמנים. את גבולותיה של הארץ יציב הוא בעצמו בחרב הכיבוש, כשיקים את מלכות ישראל, ולשם הקמת המלכות יש ליצור כוח עצמאי מזויין, עברי על נשקו, קציניו וחייליו. חיילי ישראל ששפכו את דמם בשבעים חזיתות; נוער עברי שגדל במחתרת בציון ולחם על החרות בירושלים ובחיפה – כולם ידעו במלחמה הבאה כי אחד הוא העם ואחת היא הארץ ואחת היא החזית: חזית הכיבוש בארץ-ישראל למען עם ישראל. ובבוא היום לא ילך יהודי לצבאות זרים ולא יהיה לבשר תותחים לשום אומה ולשון, אשר תחלל את קברות חייליה היהודים ותמחה את זכר מלחמתם למענה מתחת לשמים. ולא רק למען עמים זרים לא נלחם. גם למעננו לא נלחם בגדוד זר. כי תולדות גדודי הזרים בכל הצבאות חזרו ונשנו: צבא שכירים (ולו היו אלה שכירי רעיון החרות) ששפך את דמו ונשלח כלעומת שבא בתום המלחמה, לאחר פירוק נשקו. אלה היו גם תולדותיו של הגדוד העברי. ועל כן לא נתגייס לגדודי זרים, לא נקבל נשק זר, לא נסור לפקודות הקצינים הזרים. אנו ניצור בציון שבט בן-חורין, שבט לוחמים כובשים, ארגון צבאי לאומי אשר יכבוש מידי זרים את ירושלים ויגאל את הארץ לעולם ועד.
בפרוץ המלחמה שתבוא, יבואו גם אלינו מדינאים וקצינים זרים, כלורנס בשעתו לשבטי הבידואים, ויתאמצו נא למשוך אותנו לצדם ואנו נלחם לצדה של מעצמה, אשר תכיר כי עם ישראל הוא בעליה היחידי החוקי של הארץ הזאת והוא יקים בה את מלכותו.
(מתוך “עקרונות ומסקנות”, מאמר ב“אומר לעם” הופיע ביום 29 ביולי 1939, כחודש לפני פרוץ המלחמה).
בסימן הקץ
מאתאברהם שטרן
בבוא המלחמה היתה המדיניות הציונית תלויה כולה בידי אנגליה. ברצותה דוחה וברצותה מקרבת. והסוכנות עשתה את רצונה ביראה וסרה למשמעתה ללא תנאי וללא תמורה. ממילא מילאה תפקיד טכני והיתה לאמצעי, במקום למלא תפקיד מדיני ועצמאי היא הפכה למחלקת גיוס לצבא זר, תחת היותה מטה ראשי לצבא עברי. מעשה זה נעשה מתוך מחשבה קלוקלת ותקווה קלושה: כי סרח ישמעאל ומשך ידו מן המלחמה. ולעומתו חרף ישראל נפשו לצאת לקרב. לפיכך לא תהיה אנגליה, כטוב לבה בנצחון, כפויית תודה ותזכור לעם העברי את חסד טובותיו. כל החישובים הללו, תעודת עניות הם למחשביהם. ואף ההכנות המשרדיות לקראת וועידת השלום, אין כוחן יפה לכסות על העדר המחשבה הפוליטית, הרואה נכוחה והיודעת לכלכל את עניני האומה, בהתאם לתכנית ערוכה מראש. המנהיגים למיניהם מתעלמים מדעת ומעלימים מעיני העם בזדון את הסכנות המרובות, במקרה שאנגליה המנצחת תרצה להכריע את גורלה של הציונות לפי ראות עיניה בלבד, ובהתאם לאינטרסים האימפריאליסטיים לה, כפי שהיא מבינה אותם. זה מעמדה של הציונות ה“ישנה”. אך אף יריבתה משכבר הימים – הציונות “החדשה” – אינה חולקת על השגותיה כיום. כמוה דוגלת אף היא בהשתתפות פעילה של היישוב והעם במאמץ המלחמתי הבריטי. כמוה תולה אף היא את כל תקוותיה בוועידת השלום, שעתידה לפתור את שאלת היהודים ברוח הצדק הציוני. כמוה משתקת אף היא את כל אלה, המחזיקים בתורת הגאולה השלמה והנכונים למלחמה למענה. לנוכח שיתוף הפעולה בענינים המעשיים ודמיון ההשקפות על ההווה והתכניות לעתיד, טבעי הוא הרעיון על איחוי הקרעים ההסתדרותיים. הציונות החוקית מתאמצת ככל האפשר לאחד את כל המפלגות במחנה הוויתור והפשרה. היא שואפת ליצור חזית אחידה של תופשי המועט בציונות, הנכונים להסכמים אופורטוניסטיים מרחיקי-לכת עם ממעיטי דמותה של הציונות בחוגי השלטונות ואויביה הגלויים שבקרב הערבים. לנוכח התבוסנות הלאומית מצד אחד ולנוכח חוקי הכליה הזדוניים בעניני הקרקעות העליה, נשאלת ביתר תוקף שאלת השאלות: “הספר הלבן” מה יהא עליו? הדיבורים הנמלצים על וועידת השלום ועל התקוות הקשורות בסדר החדש, שתקים אנגליה הדימוקראטית עם נצחונה, אין להן שחר. בוועידת השלום הקודמת היתה בידי הציונות הצהרת-באלפור. כעת הגיעה עד “הספר הלבן”. בו תתחיל בוועידת-השלום הבאה. מה יהא, אפוא, בסופה? בפי הציונות אין כל תשובה. את התשובה הניצחת והסופית יתן הכוח העברי הלוחם. הוא כבש לישראל את המכורה. הוא הכה את הפולש היווני, שטימא את מקדשו והוא עמד לו, לישראל, במלחמת הקנאים ובמרד בר-כוכבא. עתה ינחיל לעמו את הארץ היעודה לאחוזת עולם. אם לא יכה הכוח – יקיץ הקץ. כי הציונות, שעניניה היו יגעים מאז – עתה כלו כל קציה.
עיקרי התחיה
מאתאברהם שטרן
א. העם – עם ישראל הוא עם סגולה; יוצר דת היחוד; מחוקק מוסר הנביאים; נושא תרבות עולם; גדול במסורת ומסירות הנפש; ברצון החיים וכוח הסבל; באור רוחו, בבטחונו בגאולה.
ב. המכורה – המכורה היא ארץ ישראל בתחומיה המפורשים בתורה (לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת, בראשית ט“ו י”ח), היא ארץ החיים, בה ישכן לבטח העם העברי כולו.
ג. העם ומכורתו – את ארץ ישראל כבש ישראל בחרב. בה היה לעם ובה בלבד ישוב לתחיה. לפיכך יש לישראל ורק לו זכות הבעלות על ארץ-ישראל. זכות זו היא מוחלטת: היא לא פקעה ולא תוכל לפקוע לעולם.
ד. היעוד – 1. גאולת הארץ. 2. תקומת המלכות. 3. תחיית האומה: אין תקומת המלכות בלא גאולת הארץ, ואין תחיית האומה בלא תקומת המלכות.
ואלה תפקידי הארגון בתור המלחמה והכיבוש:
ה. חינוך – חינוך העם לאהבת החרות וטפוח נאמנות קנאית לקנייניו הנצחיים. השרשת הרעיון כי גורל העם נתון בידיו הוא. חידוש ההכרה “הסיף והספר ניתנו מכורכין מן השמים” (ויקרא רבה, ל"ה, ח')
ו. אחדות – איחוד העם כולו סביב דגלה של תנועת החרות העברית. שימוש בגאוניותם, מעמדם מאודם של יחידים – וכיוון מרצם, מסירותם ולהטם של ההמונים למלחמת השחרור.
ז. בריתות – כריתת בריתות עם כל המעוניינים במלחמת הארגון המוכנים לסייע לו במישרים.
ח. כח – חשול הכוח הלוחם והאדרתו במכורה ובתפוצות, במחתרת ובקסרקטין, להיותו צבא-גאולה עברי על דגלו, נשקו ומפקדיו.
ט. מלחמה – מלחמת תמיד בכל העומדים לשטן לקיום היעוד.
י. כיבוש – כיבוש המכורה מידי זרים לאחוזת עולם.
ואלה תפקידי התנועה בתור האדנות והגאולה:
יא. אדנות – חידוש האדנות העברית על הארץ הגאולה.
יב. משטר הצדק – הקמת משטר חברותי ברוח מוסר ישראל והצדק הנבואי, במשטר זה לא יהיה רעב ומובטל. בו יחיו חיי אחוה, כבוד ורעות כל בני האומה באשר הם בניה, אות ומופת לגויים.
יג. החיאת השממות – בניין החרבות והחיאת השממות לעליית המיליונים, פרייתם ורבייתם.
יד. משפט הזרים – פתרון בעיית הזרים על ידי חילופי האוכלוסים.
טו. קבוץ גלויות – קבוץ גלויות שלם במלכות ישראל.
טז. שלטון – האדרת העם העברי להיותו גורם צבאי, מדיני תרבותי וכלכלי ראשון במעלה במזרח ובחופי הים התיכון.
יז. תחייה – החיאת הלשון העברית בפי כל העם, חידוש עצמותו ההיסטורית והרוחנית של ישראל. צרוף האופי הלאומי בכור התחיה.
יח. הבית – בניין הבית השלישי כסמל לתור הגאולה השלמה.
- עיקרי התחיה חוברו ע“י והיוו היסוד לאידיאולוגיה של לח”י פורסמו בגליון השני של “במחתרת”, בטאונה של לח"י.
[מאמרותיו]
מאתאברהם שטרן
אין לשבת בחיבוק ידיים; אין לתת לאוייב להתבצר בעמדותיו האנטי-ציוניות; אין לחכות להתקפותיו הנוספות. עלינו לקבל את היזמה לידינו, עלינו לעבור להתקפה נמרצת ומקיפה. עלינו להכריח את האוייב להתגונן.
דבר אחד ברור לחלוטין: דרך כשרה, שסופה כישלון, פסולה היא; דרך “פסולה”, שסופה נצחון – כשרה למהדרין מן המהדרין.
מקור הרעה איננו בזה שאנו מיעוט בכל, אלא בזה שאנו משועבדים.
המסוכן שבגלות אינו ריבוי הרדיפות והצרות, אלא מיעוט הסבל והפורענות. הסכנה הגדולה ביותר, הנשקפת למעמד מהפכנים מאשר הם שם, הוא השוויון, הנוחיות והשובע. כי המהפכה אינה פרי הכרה עיונית בלבד, אותה ההכרה הפקחית והפיכחת, הרואה את שני הצדדים של כל מטבע, המחושבת…
עמנו הוא עם בעל תרבות והתפתחות גבוהה מזו של שאר העמים. אנו בעלי ערכי מוסר נעלים יותר. יש כוללים זאת בשם עם נבחר. עלינו להיות לכת סגולה בתוך עם סגולה; כת נושאי רעיון קדוש; כת שוחרי החרות ולוחמיה, אשר פניהם לגאולה השלמה של האומה כולה ברוח ובחומר, כיבוש המכורה ותקומת המלכות. על העם העברי הגדול ללכת בדרך האדנות והשררה עד סוף כל הדורות. העם העברי הנהו עם סגולה. שונאי ישראל מבחוץ, הטוענים כי נחות דרגה הנו, וממעטי דמותו מבפנים, שאינם מאמינים בגדולתו, לא יוכלו לשנות את העובדה הזאת, תולדותיו המופלאים עטורים עטרת גבורה; קיומו ופריחתו בשטח הגלות, הגילויים הנצחיים של שכינתו העברית שהיו לאור לעולם כולו – אלה יבואו ויוכיחו… מלחמות היהודים ובפרט מלחמות השחרור שלהם עמדו תמיד בסימן הדת. מלחמת החשמונאים, מלחמת הקנאים, מרד בר כוכבא – התחוללו כולם כשהנכרי חילל את קודש קדשיה של האומה. הדת הזאת היא ששמרה על חיי האומה. ההשתייכות אליה היתה כנתינות המדינה; סידור כדרכיה, תורה כחוקת המדינה וטלית כדגלה וכל הבוגד במדינת הדת היה מוציא עצמו מכלל האומה. הודות לקנאות דתית זו נשאר הדם הלאומי בטהרתו העברית. הודות לקנאות דתית זו קמה תנועת חבת ציון ועתה תנועת החרות, שבעורקי אנשיה זורם הדם הקדמון, דם המכבים והקנאים… בתקומתו של בית המקדש יראה העם את סמל הגאולה השלמה. תקוותנו היא, שבקום מלכות ישראל על תילה, ימלוך העם העברי במכורה כמלוך מלך.
מדברי יאיר
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.