רקע
אברהם שטרן
בסימן הקץ

בבוא המלחמה היתה המדיניות הציונית תלויה כולה בידי אנגליה. ברצותה דוחה וברצותה מקרבת. והסוכנות עשתה את רצונה ביראה וסרה למשמעתה ללא תנאי וללא תמורה. ממילא מילאה תפקיד טכני והיתה לאמצעי, במקום למלא תפקיד מדיני ועצמאי היא הפכה למחלקת גיוס לצבא זר, תחת היותה מטה ראשי לצבא עברי. מעשה זה נעשה מתוך מחשבה קלוקלת ותקווה קלושה: כי סרח ישמעאל ומשך ידו מן המלחמה. ולעומתו חרף ישראל נפשו לצאת לקרב. לפיכך לא תהיה אנגליה, כטוב לבה בנצחון, כפויית תודה ותזכור לעם העברי את חסד טובותיו. כל החישובים הללו, תעודת עניות הם למחשביהם. ואף ההכנות המשרדיות לקראת וועידת השלום, אין כוחן יפה לכסות על העדר המחשבה הפוליטית, הרואה נכוחה והיודעת לכלכל את עניני האומה, בהתאם לתכנית ערוכה מראש. המנהיגים למיניהם מתעלמים מדעת ומעלימים מעיני העם בזדון את הסכנות המרובות, במקרה שאנגליה המנצחת תרצה להכריע את גורלה של הציונות לפי ראות עיניה בלבד, ובהתאם לאינטרסים האימפריאליסטיים לה, כפי שהיא מבינה אותם. זה מעמדה של הציונות ה“ישנה”. אך אף יריבתה משכבר הימים – הציונות “החדשה” – אינה חולקת על השגותיה כיום. כמוה דוגלת אף היא בהשתתפות פעילה של היישוב והעם במאמץ המלחמתי הבריטי. כמוה תולה אף היא את כל תקוותיה בוועידת השלום, שעתידה לפתור את שאלת היהודים ברוח הצדק הציוני. כמוה משתקת אף היא את כל אלה, המחזיקים בתורת הגאולה השלמה והנכונים למלחמה למענה. לנוכח שיתוף הפעולה בענינים המעשיים ודמיון ההשקפות על ההווה והתכניות לעתיד, טבעי הוא הרעיון על איחוי הקרעים ההסתדרותיים. הציונות החוקית מתאמצת ככל האפשר לאחד את כל המפלגות במחנה הוויתור והפשרה. היא שואפת ליצור חזית אחידה של תופשי המועט בציונות, הנכונים להסכמים אופורטוניסטיים מרחיקי-לכת עם ממעיטי דמותה של הציונות בחוגי השלטונות ואויביה הגלויים שבקרב הערבים. לנוכח התבוסנות הלאומית מצד אחד ולנוכח חוקי הכליה הזדוניים בעניני הקרקעות העליה, נשאלת ביתר תוקף שאלת השאלות: “הספר הלבן” מה יהא עליו? הדיבורים הנמלצים על וועידת השלום ועל התקוות הקשורות בסדר החדש, שתקים אנגליה הדימוקראטית עם נצחונה, אין להן שחר. בוועידת השלום הקודמת היתה בידי הציונות הצהרת-באלפור. כעת הגיעה עד “הספר הלבן”. בו תתחיל בוועידת-השלום הבאה. מה יהא, אפוא, בסופה? בפי הציונות אין כל תשובה. את התשובה הניצחת והסופית יתן הכוח העברי הלוחם. הוא כבש לישראל את המכורה. הוא הכה את הפולש היווני, שטימא את מקדשו והוא עמד לו, לישראל, במלחמת הקנאים ובמרד בר-כוכבא. עתה ינחיל לעמו את הארץ היעודה לאחוזת עולם. אם לא יכה הכוח – יקיץ הקץ. כי הציונות, שעניניה היו יגעים מאז – עתה כלו כל קציה.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48647 יצירות מאת 2702 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20830 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!